פורום נשואים טריים (עמוד 361)

יש רק חלק א.

אבל אני מאד אוהבת את לבסוף מוצאים אהבה של הנדריקס

אני מחפש ספר בעניין זוגיות, שבאמת מסביר בצורה טובה את ההבדלים בין גברים לנשים, המסקנות מכך, דרכי הנעה, ובאמת - להבין איך המין השני מתנהג בד"כ.
(כמובן שלא הכל לפי הכללים, ויש מי שתכונה זו או אחרת שלו היא מה שמוגד הפוך, כמו שאכן נכתב ב'גברים ממאדים' ושראיתי על עצמי..
אבל העיקרון הכולל, הכלל שממנו אפשר ללמוד גם על היוצאים מן הכלל, זה מה שאני מחפש)

אני יותר מתחברת להסתכלות על זוגיות כמכלול ועל מה שמחבר ומקרב
או לחילופין מרחיק ופחות לגברים הם איקס נשים הן וואי.

בכיוון הזה באמת מכירה את מאדים ונוגה שכמובן כדאי גם לקחת בערבון מוגבל...

אצלי לילה ליפני הורט לא ישנתי והרגשתי בידיוק את מה שאת אומרת.זה ממש לקבל רגלים קרות. כדאי להתיעץ עם ההורים בדרך כלל יש להם אינטואיציה טובה והם רוצים הכי טוב בישבילך, מה שעשיתי לא להתיחס למחשבות להיות עסוקה .ע ד החתונה היה ספיקות וברוך השם זכיתי

נשמע מייאש

ויש אבל גדול.
לדעתי את כן צריכה לשבת עם עצמך ולחשוב כמה שניתן עם השכל האם הוא בחירה נכונה בעבורך. אפילו תעשי רשימה של תכונות שאת אוהבת ותכונות שפחות אוהבת בו ותראי בשכל אם את יכולה להסתדר עם זה.
גם אני פחדתי להתחתן. והסביבה גם לחצה אותי שלא להתחתן כי לא אהבו אותו.
אבל הנה, הוא ישן עכשיו בחדר שינה שלנו ליד הבייבי.
תדעי שזה קורה לרוב האנשים ותנשמי עמוק.
יש סיבה שאמרת לו כן ויש סיבה שהמשכת את הקשר שלכם מדייט לדייט.
בהצלחה יקרה ומזל טוב ענקי!!! זה אושר

אין כלה וחתן שלא חוו נפילות כאלו בתקופה הזו.
 

זה חלק ה"חבלי לידה" שלכם. כשמתחתנים זה מאוד קרוב ללידה, לידה רוחנית של בית חדש. 
כמו שיש צירים לפני ובמהלך הלידה, יש את ה"חבלי לידה" של הבית, שהם התחושות והחששות.
צריך ללכת דרך הדברים הללו.
 

חשוב מאוד שיהיה לך עם מי להתייעץ. אם אתם כבר בשלב הזה מדריכת כלות טובה זה מאוד חשוב,

גם בגלל הצד ההלכתי, אבל לא פחות בגלל הצד הרגשי והתמיכה.
מדריכת כלות מנוסה יודעת לזהות איך לחזק ולתת לך כוחות, היא מישהי שאת יכולה לדבר איתה על זה,

ובמקרה הגרוע ביותר- לדעת להגיד לך שזה לא נשמע טוב.

כבסד
לפני הכל חשוב שתדעי שלהתחתן עם פחד ובילבולים שאולי לא אולי כן זה בריא (למעט מקרים חריגים) כי את עושה צעד מאוד משמעותי בחייך. זו בחירה לכל החיים. בטח שיהיו לך בילבולים וספקות.. הפחד מהלא נודע.
בכל מקרה אצלי אישית כי אני תמיד לא בטוחה ולא סגורה ופוחדת להתמודד וחושדת ממה יהיה..זה כל הזמן היה.. ואזאחרי חודשיים מהחתונה זה עבר .. כי עברנו משהו חווייתי וכל הבילבולים נעלמו... והאהבה פרחה.. והיום האהבה גדולה יש דברים בקטנה אבל לא כמו מה שהיה בהתחלה. עבדנו רבות. ככה זה נישואים. עבודה בלי סוף
לי היו יותר בילבולים חיצוניים ,שהוא לא מה שחיפשתי חיצונית למרות שהוא מהמם ודמיינתי גם משורר רגיש כזה שיכתוב לי מכתבי אהבה והוא ממש לא כזה.. ודמיינתי מישהו יותר גברי.. כל מיני שריטות שבתקופת החברות בכלל לא היו ..אך הופיעו פתאם לפני שהייתי צריכה להחליט אם מתארסים בהמשך.. בתקופת האירוסין וקצת אחרי החתונה והכל עבר אחר כך.. תשבי עם עצמך מה מפריע לך בו... תעשי חושבים עד כמה זה משמעותי וחשוב או שאין לזה אחיזה .. את יכולה לכתוב פה גם ונעזור לך להבין האם זה באמת דורש חשיבה מחדש על הקשר או שהתחושות שלך טבעיות.
בהצלחה יקרה

לפעמים זה דברים חשובים מאוד. לפעמים -- בכלל לא וסתם עצת היצר.

אבל גם יכול להיות שלא!
חשוה חשוב לברר!
מבינה שזה מפחיד קשה מלחיץ אבל שווה את זה!
מבטיחה לך שנגיד נגיד מתברר שבאמת חסר לך משהו בו ואולי לא מתאים- שעדיף עכשיו!
לא אחרי וורט ואירוסין ועוד יותר- לא אחרי חתונה....
תתייעצי עם דמות מתאימה שמכירה אותך ויכולה לעזור!!

לבדוק את זה..
להתייעץ עם דמות שאת סומכת עליה,עם כתפיים רחבות.
ממש יכול להיות שזה ספקות מהלחץ.. כמו שכתבו לך.. זה קורה לכל כלה. מהתרגשות והשינוי הגדולמשהולך לקרות בחיים. זה הגיוני!
אבל גם יכול להיות שלו.. ולכן כדאי להתייעץ...
לא רוצה לפרט פה מחשש שיזהו אותי, אבל הייתי במצב דומה ונפרדנו לפני הוורט.. וברוך ה' זכיתי כל כך בבעל מקסים כמה חודשים אחרי זה....
אשמח לעזור.. מוזמנת בפרטי.

הבעיה שיש ימים שאני מרגישה שאני עושה טעות, ויש ימים שזה ממש עובר כבר.. ולכל מי ששאל מה רציתי-לא חשבתי שזה הסגנון שאני יתחתן איתו,
יש ביננו פערים דתיים, אבל התייעצנו עם כמה אנשים וראינו שכן אפשר לגשר פחות או יותר..
הבעיה שזה עכשיו חוזר לפעמיל להלחיץ הקטע הזה..

אמנם בהתחלה ביקשת רק עצות איך לצאת מההרגשה, אבל כעת את גם מדברת על ההרגשות השונות שפעם כך ופעם כך.

 

ובאמת, כבר שמענו הן על כאלה כמו זו שהגיבה לך "מנסיון", והן על כאלה שההיפך, חשו כמותך, עזרו להם להמשיך, והכל הסתדר..

 

אי אפשר לדעת מכאן.

 

אבל כדי להחליט על משהו בטוב, כדאי שלא יהיה לחץ.

 

התאריך של ה"וורט" אינו מקודש. את יכולה לבקש לדחות קצת, כדי להרגיש יותר שלמה עם הענין.

בינתיים, לחשוב עם עצמך, להתייעץ - ולהגיע שלמה יותר למה שתעשי.

 

כמובן, אם את בטוחה שזה סתם דמיונות ופחדים רגילים - אפשר באמת להתעלם.

 

הצלחה רבה.

השאלה היא האם את רוצה שהוא ישתנה ולא מקבלת אותו כמו שהוא, או שהוא רוצה שאת תשתני ולא מקבל אותך כמו שאת?

או שאתם מבינים שיש פערים וזה אומר שיהיה יותר על מה לדון ולפעמים את תלכי לקראתו ולפעמים הוא לקראתך. ועד כמה יש הסכמה כללית איך יראה הבית, חינוך הילדים וכדו' - כי כאן זה יותר משמעותי.

כשיש פערים דתיים צריכים לבחון את היכולת לתקשר ולהתדיין וגם את היכולת לויתור. וכמובן, מידות באופן כללי. את נכנסת לקושי (מניסיון), אבל עוברים בחיים דברים קשים בהרבה, והמידות והתקשורת הם החלק העקרי שעוזר...

 

השאלה  היא האם גם כחלק מהעניין זה מה יגידו המשפחה והחברות - זה פחות משמעותי לדעתי.

 

בקיצור, כפי שאמרו, כדאי להתייעץ ולהבין היטב לאן את נכנסת, לעשות יתרונות מול חסרונות.

 

בהצלחה

 

תראי, המעבר מהרווקות לנישואים, במיוחד לבחורים, הינו מעבר קשה וגדול מאוד. בחור הישיבה אין לו שום כלום של עול, וכשהוא נכנס למערכת זוגית והתנהלות של בית זה יכול ממש להכניס אותו למין משבר!
בהמשך לזה, הרבה בחורים השאיפה שלהם היא ללמוד כל היום בכולל, לשקוד בתורה, אבל זה הוא חושב בתור בחור רווק. אחרי החתונה הוא רואה שזה לא כל כך פשוט כמו שנראה ונשמע. יש לו עול של בית במידה מסויימת, וגם הוא יכול לפעמים להרגיש שקשה לו כל היום רק לשבת וללמוד. אז כאן צריכים לבדוק איך להמשיך. אולי חצי יום ללמוד מקצוע, ואחכ גם לפרנס. אולי ללמד בחורים מתקשים? הרעיון הוא למצוא מסגרת אחרת שמספקת אותו והוא מרגיש שהוא בא לידי ביטוי. ואז ממילא הוא ירגיש יותר טוב עם עצמו, ולא יצטרך להיגרר לכולל ולכל העניינים האחרים.

הבעיה שאין לו ממש מוטיבציה למצוא משהו, הוא למד עם בחור שלושה חודשים, ניסה להתקבל לצוות של הישיבה פה ולא הלך. הוא למד בחו"ל ובאמת היה מאוד חופשי

יש אהבה, יש הרבה טוב.
לדעתי תנסי להסתכל עליו בעין טובה.אפס ביקורת. רק עידוד לדברים הטובים שכן עושה, בלי להפיל עליו ציפיות גדולות שיכניסו אותו ללחץ.ו מצד שני לראות מה באמת אפשר לעשות כדי לעזור לו.
נשמע שלא קל לו- אז לפחות שאת תהיי מקום של נחמה ועידוד בשבילו.
אפשר לדבר על הדברים, אבל לא באווירה של ''אתה לא בסדר בא,ב,ג '' אלא בגישה של יחד, של אכפתיות ''אני רואה שכך וכך קורה...מרגישה שקשה לך,בא נחשוב ביחד. איך ומה עושים כדי לשפר''.
כ''כ חשוב להבין שיש תקופות לא פשוטות בחיים, והדבר הכי חשוב בתקופות האלה הוא איך בסופו של דבר הקשר נראה אחרי שזה עובר.
האם בגלל קושי כלכלי או קושי אישי של אחד מבני הזוג יש מתח ומריבות או כשמצליחים להתגבר, ולעבור את זה ביחד, באהבה בכבוד ובטוב. לזכור שהקשר ביניכם זה הדבר הכי חשוב. יותר ממיליון שקל ויותר מכל דבר אחר.
מבטיחה לך, שאם מצליחים להתעלות בתקופות הקשות, ואם מצליחים לשמור על האהבה, הכבוד וההערכה גם בקושי- אז ''יש שכר לפעולך''- הקשר מתחזק, מעמיק, נהיה משמעותי יותר.

תהיי חזקה, אולי תחזרי לעבוד במשרה מכניסה יותר. הוא צריך אותך עכשיו חזקה ומעודדת. לא מתפרקת וכועסת.
תמצאי את הכוחות בתוכך להתעלות על הרגשות המרחיקים והמכעיסים ותעשי מה שאת צריכה ויכולה כדי שתעברו את זה בשלום ובטוב, גם אם זה מאוד קשה. תחשבי שזה הפרויקט של החיים שלך עכשיו, ותשקיעי בזה את כל האנרגיה.
ובע''ה יהיה טוב.

כי לא תצליחו להתנהל ככה לאורך זמן. ואתם הורים לילדה. כשתגיעו למשבר כלכלי כעס שלך יחזור בעוצמה משולשת.

זו לא בושה לצאת לעבוד.
בסופו של דבר כשיש פרנסה מסודרת הרבה יותר קל ללמוד תורה כמו שצריך.

מעולם לא הגבתי בפורומים אלו. אך הפעם אני עושה זאת כי אסור לי לשתוק.

התופעה  שאת מתארת היא ניתנת לפתרון. בעלך הוא איש יקר  וחכם ובעיקר מודע לבעייתו וכואב עליה.

אני מצטט מתוך הספר "אבא, קום" את דבריו של ד"ר אלכס גיזונטרמן:

המילה דיכאון בשפת היום יום היא שגורה וכוונתה למצב רוח ירוד, אבל בשפה הרפואית זאת אבחנה שניתנת על סמך מספר קריטריונים המתארים את הביטויים השונים של הדיכאון כגון שוני בהרגלי השינה והאכילה, אפיסת כוחות וירידה בריכוז (ברמות משתנות) תחושות אשמה ואף מחשבות על מוות .

לא תמיד הסובבים ערים ומודעים למקור של הירידה בתפקוד. התגובה ע"י השמעת הערות ביקורתיות מחזקת את תחושת האשמה והיאוש.

...

התיאורים שאת מתארת הם בהחלט תיאורים של דיכאון, אך יתכן שהוא דיכאון קל שלא יצרוך טיפול ממושך.

 

חייבים טיפול!! גם בשבילך אבל בעיקר בשבילו!!

  

זו לא בושה! זו הבריאות שלכם !

 

אפשר להאריך עוד אבל אני מקווה שהובנתי והובנה החומרה של הנושא. 

קם מאוחר מאד, ו"בדכאון", זה די הולך ביחד..

 

כדאי שתנסי לשבת איתו בנחת, ולשאול איך היה רוצה לראות את עצמו, את סדר היום שלו, בלי קשר למה שעושה עכשיו.

 

אולי היה רוצה לעבוד במשהו, ללמוד חלק מהזמן.

 

יש קורסים מקצועיים, יכול לחשוב על דבר שהיה רוצה לעסוק בו, אפילו במשרה חלקית.

אם יהיה לו "אופק", תקוה לסדר יום שמשמח אותו, יתכן שגם מצב הרוח ישתפר וגם סדר היום.

 

אין כל ענין להיות כביכול ב"כולל", שלא נמצאים שם את הזמן שצריך, מתוסכלים, ולא מנצלים גם בו את הזמן.

בס"ד

 

אתם צריכים שיהיה לכם רב שידריך אתכם ויכיר את המציאות שלכם אישית.

גם אני הייתי ככה בדיוק עד שהכרתי את הרב אלון כהן מאזור והוא הרב שלי והוא סידר לי את החיים לגמרי והיום אישתי מאושרת.

 

כלל - כל הזוגות דתיים וחרדים שאין להם רב נמצאים במצב כזה או אחר של ריבים והפסקות אש.

רק עם רב שמכיר את המשפחה אפשר לחיות אחרת - בשלום ושמחה!

וגם זה בדיוק מה שעברתי..

לבדוק גם בעיית קשב וריכוז. זה קשור לקושי לנהל זמן ולקושי לעמוד בציפיות של מסגרת.
לפעמים יכול להיות קשור לנטייה לדיכאון בגלל דימוי עצמי נמוך ותיסכול.

קוראת פה בלי להגיב אבל הרגשתי שחשוב שאכתוב.
אם יתברר שזו בעיית קשב וריכוז תדעי שיש דברים נוספים חוץ מטיפול תרופתי שניתן לעשות. אימון אישי במבוגרים יכול מאד להועיל.
אני לא פסיכולוגית וכד' פשוט בעלת נסיון (:

אבל מאמינה שאם יעבוד ולו במסגרת מצומצמת של מספר שעות קטן ירגיש מימוש עצמי גדול יותר... והלך ברוח בבית ישתנה פלאים..
היינו בסרט הזה...

כל אחד והניסיון שלו.

נראה לי שהכי חשוב כרגע לשמור על השלום - כי זה המפתח לברכה בבית, וממנו יתברך הפרנסה.

אך גם עצה גדולה נתנו לנו חכמים במשנה - לברוח מן הבטלה.

אז נסי לעודד את בעלך למצוא לו תעסוקה שתמצה את כישוריו ותעלה לו את מצב הרוח,

וכשיהיה עסוק בעשיה חיובית סדר היום שלו יקבל איזון,

וממילא גם את תהיי פחות ממורמרת ויהיה לך יותר חשק לחזור למעגל העבודה.

 

וגם אני מצטרפת לבדיקת האפשרות לקושי בקשב וריכוז,

האם כשלמד בתור בחור התמודד עם קושי כזה?

לא כ"כ יודעת להמליץ מה לעשות אם יש קושי כזה, 

אך אם יש אכן קושי כזה - זה עוזר ללמד זכות.

 

משתף מהצד השני.. לי היה קשה לקום מוקדם עם כל הרצון..
היום לאחר כמה שנים,בחסדי ה', יש לי עדיין התמודדות מסויימת אבל ממקום אחר לגמרי (השאלה היא כמה מוקדם לקום..)
אשתי היפה והצדיקה פשוט הפסיקה לרצות שאקום מוקדם והשליכה את האחריות עלי..
ממליץ למצוא מקום עבודה מחייב וללכת ליעוץ מקצועי שימקד את כוחות החיים

נגיד עד 2-3
ואז ללמוד עוד 2-3

הוא גם ירגיש טוב יותר
וגם ילמד יותר (בוודאות)

לעבודה קשה יותר לאחר מאשר לכולל

*אפשר לצאת לדייט בסגנון שעוד לא עשיתם.
טיול ארוך יחסית
להתנדב יחד
לעשות ביחד סידורים
לצאת לפיקניק ולבשל יחד
ואולי כמובן, להיפגש עם המשפחה. זה לא אומר שהחלטתם להתחתן, אבל זה בהחלט מעלה את הקשר לשלב הבא
בהצלחה רבה!
נב הכי חשוב זה התקשורת ביניכם. מה שסיפרת לנו, תספר גם לה, תנסו להעלות רעיונות יחד

אכן דיברנו על זה.

וזה באמת עזר.

אבל עכשיו אני מחפש רעיון קונקרטי.. יש לך כזה, מעבר לאלה שרשמת?

בהצלחה.

להיפש עם המשפחה מקפיץ את הקשר (לפחות אצלי) אבל לא בהכרח מתאים לשלב שלכם או של המשפחה שלכם כרגע וזה הגיוני..
לחשוב על חברים, אחים נשואים, דודים בקשר טוב או כל דמות שיהיה נעים לשבת איתה, להיפגש עם עוד אנשים פותח משהו אחר..
לטייל יחד גם מאפשר יותר זמן יחד, חושף צדדים אחרים ומשנה אוירה..
אם בקטע של להוציא כסף יכול להיות סדנא כמו פיינט דייט, ללכת יחד להופעה שאוהבים,
בהצלחה בעזה

בין אירוסין לנישואין? בין נישואין לילדים?
אין כל כך מה להבין. יש פשוט הרבה מה ללמוד.
ללמוד על זוגיות יציבה ובריאה, על ניהול כלכלי נכון, על הלכות שלא היו רלוונטיות ברווקות...
זה בעיקר.

אם טוב לכם ביחד - מצויין.
אם הטוב הזה הביא לחיבור ביניכם - מעולה.
שטוב לכם ביחד ונחמד לכם ביחד, וזה לא משהו שאת מוכנה לוותר עליו.

אגב, אם את לא בטוחה, אפשר לעשות פסק זמן לכמה ימים, ואז להרגיש אם הקשר הזה הוא סתם נחמד, או הרבה מעבר

בהצלחה רבה

את מוכנה לקבל?
את מוכנה להנמיך ציפיות, להיכנס לפרופורציה ולהתמודד?
את מוכנה לתקשר ולדבר ולא לרמוז ולצפות שיבין לבד?
את יודעת איזה בית וחינוך את רוצה?

זה לפעמים נכון גם זוגית

אין הכרח להסיק שבגלל ידע בגמרא ופוסקים הרב בקיא בצפונות הנפש. כמובן יש כאלו בעלי אינטוציה אבל ישנם לא מעט רבנים אשר להם בעצמם התמודדות בבית, בפרט שכאנשי ציבור הם מרבים להעדר. אם לצורך משל נוציא מהמשוואה את המקום המיסטי או הרגשי זה כפי שתטען ששופט בגלל לימודי חוק מבין בדקויות של זוגיות.

אני לא מדבר על רב אשר עבר הכשרה בתחום או שהחליט לבסס מתודה שלימה ממקורות תורניים. באם רבך למד אצל הרב גינזבורג או הרב טל וכד' ייתכן ובתי הספר שלהם משלבים תורה יראת שמים וידע מקצועי (לא מכיר מספיק). רב מן השורה סביר שהוא פיקח מן הממוצע, בעל נסיון, מלא בטוב ותחושת שליחות. זה בהחלט יכול להספיק לחלק מן המקרים או לשמש עזרה ראשונה לתחילת תהליך.

לטעמי במקרים מורכבים אנא לכו לאנשי מקצוע יראי שמים.

אגב... הרבנית אליהו אמרה לי בפרוש שהרב זצ"ל היה מפנה לאנשי מקצוע.

זה נכון שזה תלוי מי הרב, לכן נתתי שמות לדוגמא.

צריך לדעת שרב מתאים זה לא רק אחד שקוראים לו רב או שהוציא תעודה, אלא אחד ששימש תלמידי חכמים.

יש 4 תנאים לבחירת רב:

1. שיהיה ירא שמים

2. שיהיה רב גדול ממנו שאומר שאפשר להתייעץ איתו והוא ראוי

3. שהוא לומד רוב היום

4. אולי הכי חשוב - שהוא מכיר אותך ורואה אותך כל יום (או לפחות פעם בשבוע) כדי שתוכל להתייעץ איתו באופן שוטף.

 

החזון איש אומר צריך לדעת שהחילוק בין מישור ההלכה לבין מישור החיים הוא מה שגרם לתחילת הכפירה באשכנז.

לכן צריך לדעת את מי לבחור ואיך.

 

לצערי שמעתי על אנשים נשואים שהולכים לייעוץ אצל יועצים רווקים....

שלום בית.

שמור על המתנה שלך ותתפלל לה' שישמור עליה.

 

הלוואי והיו מספיק רבנים בתנאים שכתבת בשביל כל הזוגות שצריכים הדרכה ושלום בית. 

 

בעוונותי האמון שלי ביועצים מומחים, רבנים או דוקטורים כבר לא מה שהיה פעם. אלה כמו אלה עוזרים בשמחה רק למי שהם מצליחים לראות אותו מבעד לתפיסה התורנית או המקצועית שלהם. אפילו אם יש מקום להרחיב אותה מעט יותר בשביל לראות את האדם שמולם טוב יותר, הם מעדיפים לשלוח אותו לכל הרוחות ורק לא לזוז מהעמדה הבסיסית שלהם. 

 

ראיתי את זה אצל כולם: חילונים דתיים וחרדים. אמרתי לחבר שלי אברך חרדי, שאני מוכן להיכנע עד שיתפקקו חוליותי. יותר מזה? אני מבעיט בו ויוצא. הוא הסכים לגמרי.

 

בס"ד

 

אל תתייאש...

הרב אלון כהן 0528266666

מייעץ לכולם חילונים דתיים חרדים..

בהצלחה מרובה!

בדיוק עכשיו הוא מוסר סדרה על טהרת המשפחה ושלום בית כל יום שני ב20:30 באזור

יש את השיעורים ביוטיוב תטעמו קצת ביחד:

https://www.youtube.com/channel/UC5puVwGhXw2OmBWjwdr6ZPQ

https://www.youtube.com/playlist?list=PLU6l-8Yz1RRjv-Y8ZsUD52Jn1E4ymnHvB

https://www.youtube.com/playlist?list=PLU6l-8Yz1RRjCuOisbihEchiX4uw5EE-1

חבל לי על הקרובים אלי שניסו והתאכזבו.

אני מאמין בה'. הוא שולח שליחים. מי שבא ברוך הבא עד שאני צריך לחתום על המשלוח.

ובאמת לחיות מאידאלים זה לא כזה פשוט.

ולהלביש על החיים את כל האידאולוגיות שחונכנו עליהן
זה גם לא תמיד מצליח. אבל לנסות לאעולה כסף
רק עוגמת נפש
כשזה מתפוצץ בסוף





ואני גם קוראת פה ושם.

נמאס מהסיסמאות הדביליות האלה-
''העיקר שאתם אוהבים''...
''כן, יש גם זוגות שחיים באהבה ובשלום חילוני ודתית''
(מה הקטע לסבך את החיים מלכתחילה??)

ע''ע שרשורים שהיו פה על איך התחתנו פעם.
יש היום המון ציפיות
המון מתן חשיבות לפרטים
המון הגדרות תוך-מגזריות.
לא יודעת אם זה טוב או לא, אבל זה ככה.
מי שרק ילך עם הטבעיות עלול למצוא את עצמו רווק לנצח. כי כל דבר שלא מדבר אליו הוא יפסול.

דברתי על בן אדם שרוצה מולטי דוסית יוצא עם אחת שלא צנועה בשבילו ורוצה להעיר לה. לא טוב לך עם הצניעות שלה למה אתה יוצא איתה?

ועוד רבים, מן הסתם.
אני לא אומרת להכריח את עצמך להתחתן.
אבל כשיש מישהו על הפרק, והכל הולך טוב, ורק דבר אחד לא מסתדר- אז אם הולכים רק על הטבעיות אז צריך להיפרד. ואם מנסים לחשוב שניה בהגיון ולראות את הבנאדם כמכלול- אז אפשר להתחתן גם אם יש דבר או שניים שלא לגמרי מסתדרים.

זה דבר ראשון. לא הבנתי את הביטוי שבחרת לעצם השאלה.

מי אמר שהתשובה פשוטה לאותו בן-אדם? אולי אתה שיא הדוס והתשובה ברורה לך..אבל לאותו בחור היא לא.

כנראה שהקווים האדומים אצלו עוברים במקום אחר.

זה דבר ראשון.

דבר שני- בני אדם הם יצור מורכב. כשהם זוג זה עוד יותר מורכב. ככה זה. החיים מורכבים.

אז נכון, אני מסכימה איתך שיש דברים שצריך להבין שהם ברורים ולא להמשיך להתסבך איתם (אגב, אותו בן-אדם לא תמיד יראה את זה... מניסיון של דייטים וכו'..עברתי מספיק שנים נראה לי בתור רווקה)

אבל תחשוב שחלק מהקריטריונים למציאת בן זוג זה גם כימיה, מציאת חן, השקפה דומה וכו' וכו' אז אולי הכל היה מושלם חוץ מה..X שאותו אי אפשר לשנות?

אז צריך לשבת ולחשוב (ורצוי בעזרת עוד מישהו חכם) האם זה קריטי לי? האם על זה יפול דבר?

איך אני רוצה לראות את הקשר עם זוגתי ואת הבית שלי בעתיד?

אחרי כל המחשבות האלה- לבוא עם מסקנה.

 

אני פסלתי קשר עם מישהו על רמה תורנית...ולקח לי משום מה בערך חודש וחצי להבין את זה

ורק כשאח שלי אמר לי את  זה.

למרות שהיום זה נראה לי ברור... אבל מה החכמה...

 

יש אנשים שהולכים אחרי הלב ולא נכנעים לסטיגמות ,דעות קדומות ,השקפות ,ואני מצדיעה להם...יש הרבה זוגות שאמורים להתאים ובסוף הם לא מצליחים וההפך

על נישואי דתייה עם חילוני, פולני עם אתיופית וכו' וכו', ולכן הם חושבים במונחים של ניו אייג'. ואז המציאות סותרת להם בפנים, כי גבר ואישה שונים גם ככה, וכשמלבישים על זה הבדלי רמה ומנטליות, התוצאות השליליות לא מאחרות לבוא.

נישואים מעורבים הולכים נהדר, ממש לא דומה לחילוני ודתית,

שם הכימיה יכולה להחזיק את הקשר זמן מה אך כשמגיעים הילדים

השמים מתמוטטים, אין יותר עיגולי פינות.

לא מסכימה עם המילה טבעי, לא יודעת מה קשור לטבעי..

 

מסכימה שלא ברור למה אנשים לוקחים סיכונים לכתחילה שיש זיווגים שהם יותר אפשריים להצלחה!...

ולמה לכתחילה בכלל לנסות להיכנס לדילמות (כמו לדוג' דוס ולייט וכו')

 

אבל קצת לא מסכימה, כי באמת זה עולם מורכב ושמעתי מלא סיפורים לכאן ולכאן...

 

באופן כללי כמובן שלדעתי עדיף כמה שיותר דמיון בדרך חיים, בהשקפת עולם, במטרות, ואפילו אני טוענת קצת באישיות (אבל יש שיחלקו עליי...)

 

אבל אולי תן דו' מה זה לדעתך טריביאליים? 

אתה יודע איזה קשה זה למצוא מישהו שעונה על הכל??? קשה עד בלתי אפשרי!
הרבה פעמים אפשר למצוא דרך אמצע.
יש לי חברה שמאד רוצה לשים חצי כיסוי ראש. אבל אמרה לי מפורש שאם זה עד כדי כך יהיה קריטי לבעלה היא תשים שלם.
לא מדובר על חילוני ודתיה. או ההיפך. מדובר על מישהו שמקפיד בנושא צניעות קצת יותר ממנה. ובתחומים שלו קשה יש מצב שהיא מקפידה יותר ממנו. אז מה?????
לא צריך להגזים.
זה שלך לא עבד בסיבוב הראשון, יכול להיות שאצלכם היו הבדלים ממש קיצוניים.
וחוצמיזה, אני מאד מאמינה שעם עבודה אישית וזוגית אפשר לפתור דברים.
אני לא מתלבשת מספיק צנוע כמו שבעלי רוצה וגם שמה חצי כיסוי ראש. והוא אברך! אז מה? העולם נחרב?
לא.
זה קשה לו מאד, נכון. אבל הוא מבין שזו עבודת ה' שלי ולא שלו. והוא לומד להסתכל על הדברים החיוביים.
טבעי - זה לצאת עם בן.אדם שיש לך.איתו כימיה אמיתית. תקשורת טובה. אמון. כבוד הבנה הכלה שיתוף. אני לא אומרת שיהיה חילוני והיא דתיה. לא. אבל יש פערים שבהחלט אפשר לגשר.
לא טבעי - זה לצאת עם רשימת מכולת של חצאית ארוכה וסנדלי שורש, חייל בסיירת מטכל, אברך ועוד כהנה וכהנה.

האם מקבלים את זה שזה לא מושלם או שמחליטים שאת מה שכמעט מושלם אפשר לשנות ואז מתחילות צרות. כי לא מתחתנים עם מישהו שאתה רוצה לשנות..

להתחתן עם מישהו שאתה רוצה שישתנה זה מתכון לאסון.

צריך לדעת להגיד תודה על הדברים הטובים שיש בבן הזוג שלנו ולא לחפש כל הזמן טוב יותר. כי לפעמים פשוט אין כזה.

לדעת להסתכל בצורה חכמה על התכונות והמעלות של בן הזוג וגם על החסרונות ולשאול את עצמנו האם אנו מסוגלים  לחיות עם זה.

אבל מושלם? אי אפשר למצוא. נקודה.

 

 

על אנשים פשוטים שמגיעים למסקנה שהם בשלים להתחתן ולשאת משפחה על כתפיהם,

להפגש עם מישהי/מישהו נורמאליים לאחר בירור מקדים, ואם מסתדר ונוצר קליק - מתחתנים.

 

גילוי נאות, כך שני סביי הכירו את סבתותיי, כך אבי הכיר את אימי, כך אני הכרתי את אשתי (הראשונה ומיד לאחריה הנוכחית) וכך אחיי הנשואים. כולנו התחתנו עם הראשונות שלנו.

 

אין פה סגולות, תפילות עד לב השמים או מזל טוב-

אלא פשטות וטבעיות.

 

אממה (ולכן כתבתי "בגדול") מהלך כזה לא בהכרח מתאים לאופיו של כל אחד,

ומכאן ההסתייגות.

מסכימה שאי אפשר "להנדס" את בן הזוג כדי שיתאים לך.

לא מסכימה שצריך לפסול כשנתקלים בחוסר התאמה. אין מאה אחוז התאמה ומכאן כל ההתלבטויות ולצערנו הרווקויות הארוכות והמתישות...

לדרמן- יותר גדול וגס אף מכיל פונקציות רציניות יותר
שוויצרי- בעיני נח יותר לשימוש, אפשר לקנות עם פונקציות רבות, קטן יותר.

ממליצה לך להזמין מחו"ל.

יש בו סכין רצינית [טובה לחיתוך אוכל, אזיקונים וגילוף] סכין קטנה יותר [לחיתוך חבלים], משוף [לעץ], פלייר [יעיל ביותר- לסגירת ברזים עקשניים, לתפיסה חזקה, לחיתוך אזיקונים], מסור [חזק מאוד], מברג (עם כמה אופציות, ניתן לקנות בנפרד עוד ראשים), מספריים, פותחן שימורים ועוד כמה חלקים.
לדרמן קונים עם אחריות לכל החיים. אם נשבר משהו הולכים לכל חנות שמוכרת לדרמנים והיא שולחת ליצרן שמחזיר חדש או כמו חדש.
אפשר לחרוט שם וטלפון.
אפשר לקנות בכל חנות ציוד לטיולים (למטייל, ריקושט, סברס..). המחיר די גבוה, באזור 500 ש"ח. אפשר למצוא יותר בזול אצל סוכנים של ציוד לטיולים (בד"כ רוב הפרסום שלהם על נעליים וכדו' צ'אקו שורש וכאלה), בד"כ יש כאלה בישיבות תיכוניות וביישובים עם נוער פעיל. אולי גם תמצאי באינטרנט.
אולרים קטנטנים שמתחברים למחזיק מפחות בדרך כלל מתפרקים תוך כמה ימים וגם לפני כן אי אפשר לעשות איתם כלום.

לדרמן זה חברה - יש להם הרבה סוגים של אולרים

לדרמן. אני משתמש בדגם wave.
מרוצה ממנו ממש! יש עליו גם אחריות לכל החיים.
בגדול זה הדגם שראיתי המון משתמשים, אני לוידע אם יש חדשים יותר או יותר טובים.
לי יש אותו כבר מעל 6 שנים אז אולי אני כבר מיושן. אבל עדיין הוא איכותי מאוד!
מחיר:אם זכור לי טוב, סביבות ה300 שח.

אולר שמותר ע"פ חוק, ז"א שהסכין לא תהיה ארוכה משלוש אצבעות אחרת זה פלילי(כל עוד לא הוכח שהאולר משמש לטיולים וכאלה)

אם אץ קונה בחנות של טיולים וכדו..

של בן אדם נורמלי צמודות. אם הסכין עובר את האצבעות- אסור להסתובב איתו ברחוב. למעשה כולם מסתובבים עם אולרים הרבה יותר גדולים אבל מסתבכים איפה שיש בידוק (כותל, תחנה מרכזית, רכבת, קניון)

אם רוצים משהו חוקי זה צריך להיות:

1.לא ננעל.

2.בעל להב עד 10 סנטימטר.

ואם זה לא כך בהנחה שעצרו אותך תצטרך להוכיח שאתה בדרך לטיול או הסבר משכנע אחר.

ולכן הלדרמן מבחינה חוקית הוא בוודאי לא חוקי, כמובן שלכולנו יש, ואני בכל אופן ממליץ על charge.

זה דומה ללדרמן, עם אחריות לכל החיים...ולא מזמן משטרת ישראל קנתה לכל היחידות המיוחדות שלה...

וטובלים אחרי הקניה

שלא יהיה טבול

הכנת שלט לדלת
מסאז' אחד לשני
ערב קריוקי (מתים על זה!!)

סוג ספורט למשל תני דוגמאות

סתם..
אפשר אירובי

זאת מהות הזוגיות

לפתוח בויכוח סוער ואז להתפייס נראה לי סבבה

נראה לך שהחיים זה סרט קומדיה סוג ב' ?!

אני האחרון שירצה את זה כי סבלתי מהויכוחים האלה מספיק

קצת צחוקים וציניות לא יזיק

על התמיכה חחחחחחחחחחחח

אני יחכה שתגדלי עד אלי ואז נגדל יחד פרינססס

סופיה

ועוד שניה יקומו מדריכי תנועות הנוער לשעבר ויציעו משחקי קופסה ומשחקי חברה ודיונים...

התחביב שלנו- להתקשר לכל מי שחייב לנו כסף ולשלם לכל מי שאנחנו חייבים לו כסף תוך כדי קיפול כביסה נמרץ לרקע נאומים פוליטיים סוערים
אבל זה לא מתאים לכולם אני מניחה

סרט, שעת יצירה, פרוייקט בבית, משחקי קופסה למיניהם, פאזל.

@אלעד - אתה במקרה לא מנהל אחד כזה?

אין פורום מעורב סגור לנשואים

צרף אותי בבקשה. לא לזה של הנשים.

תודה

מילים טובות, מחמאות, הערכה, כל הזמן.

שאתה לא יכול.
יש דברים שהם בבחינת "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות".
כלומר- מה שאתה רוצה זה לשנות את העבר. את זה לא תוכל לעשות. ככל הנראה, שלנצח, הסיפור חתונה

שלכם, יהיה הסיפור הזה. וזה לא הסיפור חתונה שהיא חלמה עליו. וכאן, בפער בין הרצוי למצוי היא מוצאת

את עצמה מאוכזבת. ויכול להיות שכל החיים זו תהיה נקודה שתכאב לה ואתה לא תוכל לעשות כלום ושום דבר.
כי זה כבר קרה.
 

מה שכן, אתה יכול לטפל בסעיפים הרגשיים והמעשיים של הדברים. קודם כל ההכרה שלך בעובדה שלא היית במקום שהיה רצוי שתהיה. טוב שביקשת סליחה וטוב שהיא העריכה את זה. זה שלב ראשון. 
אתה צריך להבין ממנה האם יש בעיניה השלכות למצבכם היום, ויכולות להיות לא מעט-
אתה צריך להבין איתה מה זה גורם לה להרגיש כלפיך- ומול ההשלכות המעשיות להתמודד.

לדוג'- יכול מאוד להיות שהמצב יצר אצלה חוסר בטחון בקשר ובאהבה שלך אליה, זה משפיע גם בזוגיות שלכם,

כי כשאתה פגוע\רב\מתרחק - זה יכול לגרום אצלה לתחושה של "הנה הכל מתפרק וזהו", כי אין לה תחושה שאתה בטוח אוהב אותה וגם אם יש מצב לא נעים אז הוא זמני. אז אתה צריך להבין את זה ולהראות אהבה וחיבה ולהביע את הבטחון שלך בקשר גם במצבים האלו.
יכול להיות שזה גורם לה להיות מאוד זהירה שלא יהיה שום דבר שלא מתאים לך והיא "מאבדת" את עצמה בשביל זה- וזה גם לא בריא לכם.

 

בקיצור-
ביחס לעבר זו עבודה שלה עם עצמה, אתה צריך לדאוג ביחד לעתיד ולמשקעים שנוצרו איך להבטיח לה שזה מאחוריכם וזה כבר לא רלוונטי.

אם היה לה מאוד טוב היום מאמינה שהיתה מניחה לזה.
יכול להיות שאתה טיפוס הססן? וזה מתבטא בעוד המון דברים, שעד שאתה חושב ומעכל וכו והיא בדיוק הפוך?
אז יכול להיות שכל פעם שאתה מהסס התמונה מהחלטה עליה קופצת מול עיניה וזה עושה לה רע

מה זה נקרא לחזר אחריה עכשיו? @rivki
@מודדת כובעים
@matan, האמת שמה שאתה כותב זה גם מה שאני חשבתי.. אבל היא אמרה לי שלדעתה הענין כולו יכול להיפתר בתוך עצמנו בלי ייעוץ שיעזור לה לשחרר את המשקעים וכדו' אם אני יעשה משהו. אבל הענין הוא שאוטומטית אם היא תגיד לי מה אני צריך לעשות, זה יהפוך את כל העניין לחיצוני, לבדיחה.. כאילו אני עושה "כדי לסמן וי" כדי שהיא תרגיש טוב יותר. כל הקטע שאעשה משהו מעצמי.. אבל אין לי רעיון איך אפשר לעשותמשהו שישנה אצלה את היחס לעבר בדיוק בגלל מה שכתבת...
וב"ה יש לנו בטחון חזק באהבה ובקשר שלנו עכשיו, עד כמה שאני יודע גם לה. שומעים את זה הרבה ממנה. אולי באמת אנסה לגשש עד כמה זה בוודאות.. אם יהיה שינוי אעדכן בעז"ה
אבל לדעתי גם לה יש בטחון מלא באהבה שלי אליה. אם הבטחון לא מלא, אז הוא הכי קרוב למלא שיכול להיות, זה בטוח.
@סיה הססן לא הייתי אומר, אבל כן יש דברים שהיא קצת מרגישה אולי קשורים לזה היום ברמות שונות של פחות מחשבה קדימה ממנה, אבל מה אני יכול לעשות? זה לא שאני בוחר להיות ככה, אם הייתי יכול לבחור הייתי בוחר במה שיהיה הכי טוב לה שאהיה...

לא אמרתי שזקוקים לייעוץ דווקא.
זקוקים לבירור עצמי, בעיקר שלה למעשה, מה היא רוצה ממך והאם זה נכון ובריא לכם.

לא אמרתי שזה בהכרח חוסר בטחון, אלא שזה יכול להיות כדוגמא למשקע.
היא זו שצריכה להבין עם עצמה מה היא רוצה.
ואז היא צריכה לחשוב טוב אם זה באמת משהו שיעשה טוב יותר או לא.

בקשר למה לעניין עם זה שאתה צריך לחשוב לבד- אם אתה רוצה דרך יותר טובה להחריב בית, אני לא חושב שיש אחת כזו.
הגישה הזו שאי אפשר להגיד כי אם נגיד אז זה יהיה חיצוני היא שגויה ומזיקה מאוד.
בית בנוי על שיתוף ותקשורת- אם רוצים משהו בבית אי אפשר לצפות שהשני יבין לבד.
אם מדובר על משהו ש"מותר" לרצות, אין סיבה שלא להגיד את זה ולהפך, העובדה שהצד השני עושה בשביל לשמח ולהטיב היא חשובה ובריאה.

לא לשחרר את העבר זה סכנת חיים, לא משנה מה זה היה, עברה שנה.
אולי מדובר במשהו אחר בכלל והיא מוצאת את הדרך לפרוק את התיסכול דרך התירוץ הזה. אולי היא מחפשת לעשות לך מצפון כדי שתחזר ותשקיע יותר (מה שנשמע הכי הגיוני)
במקום להתמקד בחלב שנשפך אני ממליצה ממש בחום ללמוד מטעויות ולהתמקד בהווה ובעתיד.
בהצלחה.

שמתי לב שאתה לא כל כך יודע מה לעשות עכשיו.
בפסיכולוגיה קוראים לזה חוויה מתקנת, זה כלי מדהים לתקן חוויות מהעבר בצורה כזאת שהיא אפילו יכולה לשנות את הזיכרון הממשי של מה שהיה.
אז ככה:
1.מחמאות- להחמיא בצורה אמיתית על דברים אמיתיים ולא באופן מאולץ, היא צריכה הרבה מזה ולא חד פעמי, ממש כל יום כל היום בכל הזדמנות שיש לך.
2.מתנות- הפתעות (לא חייב גדולות) כל מני מכתבים קטנים, שוקולד, מיני מאפה, פרחים!!! הודעות וכל מה שעולה לך בראש, תהיה יצירתי.
3. בלי- בלי ביקורת, בלי שיפוטיות, בלי צפיות, בלי לפתוח משפט ב- "אני לא מבין..." והעיקר- בלי להתייאש.
ואל תדאג עם הזמן מתמקצעים בזה.

י . הפגיעה תישכח עם הזמן. עבר עשרים שנה ואנו מדברים על זה מידי פעם וצוחקים על זה אבל שמדברים על זה זה משהו שאני לא שוכחת . וכן תראה לה כמה אתה מאושר בה ואין יותר טוב מיזה .

היא פשוט צריכה לשמוע ממך שוב ושוב כמה היא הבחירה שלך מלכתחילה. באלף דרכים שונות. כמה אתה שלם איתה היום, כמה אתה מאושר בה ובמי שהיא(אפשר ורצוי פירוט..), כמה אתה מודה עליה וכו וכו. (ובמינון נמוך גם - כמה מזל שלמרות שלא היית בטוח ממש בהתחלת הדרך, כן בחרת בה ולא פספסת). 

עקרונית מסכימה עם דברי מתן שבנישואין נכון לוותר על הרצון "שזה יבוא לגמרי ממני" אלא לדבר, אבל כאן כן חשוב בעיני כמו שכתבת שהיא תרגיש שזה בא ממך וזה מבטא את הרצון העצמי שלך. לכן תהיה יצירתי ועקבי להגיד לה את זה בהרבה דרכים ושוב ושוב.

אולי יש לה צורך כזה של אישור וקבלה פנימיים גם בלי קשר לדרך החיצונית של איך שהחלטתם. זה יכול להיות "בור" כזה של צורך רגשי וזה בעצם רק בא לידי ביטוי בדרך הזאת אבל לא בטוח שזו הסיבה לקושי שלה. אם זה אכן כך, זה עשוי להמשיך וללוות את חייה. ואתה לא אשם בזה. הפוך, אתה חלק מהריפוי שלה במה שהיא מקבלת ממך. (לכל אדם יש "בור" רגשי כזה שמופיע בדרך משלו)

 

אצלינו זה גם היה ככה.
והיו לי משקעים על ההתנהלות של בעלי בתקופת האירוסים.
ומה שהכי עזר לי זו האמת.
שהוא אמר לי באמת אז הה לי קשה. רציתי אותך אבל היה סיטואציה קשה. ואולי לא הייתי מספיק בוגר.
זה החלק הראשון ומה שהכי עוזר זה החלק הבא
שהוא אומר לי המון
היום אני יודע מה זו אהבה. מהרגע שהתחתנתי אעתל אני הכי אוהב אותך בעולם. את אישה מקסימה אני כלכך שמח שהקב"ה גלגל שנתחתן. את הכי יפה בעולם. את אמא מקסימה בקיצור עוד ועוד מחמאות על מה שהוא מרגיש היום.
כך שמה שהיה בעבר לא רלוונטי.
אם השמחה שלך היום שאתה איתה זה לא משנה בסופו של דבר מה היה. כמובן שאתה לוקח אחריות שזה בגלל חוסר בשלות שלך או הססנות ולא כי יש לה דברים שדחו אותך.
זה אמור לעבוד.
בהצלחה!

יש הרבה שאומרים ״לא יודע״ כי יש ככ הרבה פרטים שהם באמת מתבלבלים ומעדיפים שאת תחליטי...זאץ אומרת שהוא באמת לא יודע מה כדאי

תדברי איתו על זה ...

בדרך כלל שכל הפרטים מול העיניים או כתובים יותר קל לקבל החלטה...
תדברי איתו על זה....

את צריכה מישהו גבר גבר שידע להיות החלטי ובזמן אמת בנישואין תרגישי רע עם הבחירה שלך.

יש דברים מעבר לשאלה שלך..
כמו איך הוא מתחיל היום?
מה הוא עושה בזמנו הפנוי?
מה עשה עד היום ולאיזה הישגים הגיע?
יש לו שאיפות שהוא גם מקדם אותם?
מה תוכן השיחות שלו עם חברים איתך ובכלל.? יש בהם עומק?
מטרת השאלות לקדם אותך לשאלה ששאלת, כי יש גברים שיבואו מיום עבודה ויעדיפו לשבת מול המחשב או הטלביזיה, לאכול לשתות, ואם יהיה עוד כוח ןחשקאז אז להתייחס לאישה ולעזור עם הילדים..( לא פעם עולה הנושא בפורום)

לעומת זאת יש גברים שיבואו מהעבודה ינצלו כל דקה ליצור להתקדם, לצאת עם האישה, לקחת את הילדים לפארק להורים...
אחרי שתעני לעצמך תחליטי, האם בעל/אבא כזה חיפשת?

הוא מצליח לקבל החלטה בסוף?
אם לא, זה בעייתי מאוד.לאו דווקא קשור לחוסר אחריות אלא לקושי בקבלת החלטות.

באחת הפעמים שנפגשתי עם אחד הבחורים, קבענו בהתחלה ללכת לכותל ושהוא יתפלל מנחה ומשם להמשיך לטייל באזור. נפגשנו בכיכר ספרא ואז הוא אמר לי שהוא בעצם כבר התפלל מנחה ושאל אותי אם נלך לכותל בכל זאת או שנמשיך לכיוון אחר. אני כהרגלי אמרתי 'לא יודעת' וציפיתי שהוא יחליט, אבל הוא כנראה רצה לבחון אם אני מסוגלת להחליט, ולכן המשיך לחכות לתשובה שלי. אז המשכנו לדבר עוד כמה דקות במקום בלי להתקדם כשהוא מידי פעם שואל אותי לאן נמשיך ואני ממשיכה עם ה'לא יודעת', עד שקלטתי בשלב מסוים שהוא מנסה לבחון אותי אז אמרתי מה שאמרתי והמשכנו בכיוון שהחלטתי... בסופו של דבר אני לא רציתי להמשיך, כשאחת הסיבות (אבל לא העיקרית) היתה שלא אהבתי את זה שהוא ניסה 'לחנך' אותי ולהכריח אותי להחליט.

בכל מקרה, בתור זו שהיתה במקום הזה, אני יכולה לספר מאיפה בא ה'לא יודעת' שלי (אבל כמובן שלא מחייב שזה כך גם אצל הבחור שלך...).
בעקבות אותו סיפור, ניסיתי לבדוק עם עצמי (בשיחה עם אמא שלי שעזרה מאוד להבין את הנקודה...) האם אני באמת לא יודעת להחליט. בסופו של דבר המסקנה שלי היתה, שבדברים שקשורים רק אלי אני בהחלט יודעת להחליט (לפעמים קיימות התלבטויות אבל אני כן יודעת לשקול את הדברים ולבחור באפשרות שאני נוטה אליה יותר). אבל ברגע שההחלטה שלי משפיעה גם על אחרים, אז גם אם יש לי עדיפות קטנה לאחת האפשרויות, אני לא יודעת איך הצד השני רואה את הדברים ולכן אעדיף שהוא יחליט כי אני לא רוצה שהבחירה שלי תפגע בעדיפות שלו. ואם אין לי עדיפות לשום צד (כמו לאיזה כיוון נלך, כשבאמת לא משנה לי) אז אני ממש לא רוצה להחליט, כי אני באמת מעדיפה שהצד השני יבחר לפי העדיפות שלו (אם אני מצליחה לנחש או שהוא אומר מה ההעדפה שלו, אני תמיד אצטרף ואגיד שזה גם מה שאני מעדיפה, לא כי אין לי דעה אישית אלא כי פה באמת לא אכפת לי או שלא באמת משנה לי לוותר על ההעדפה שלי).
בסופו של דבר היום כנשואה התכונה הזו לא ממש באה לידי ביטוי, כי אנחנו לא מתנהלים בצורה שמישהו אחד מחליט עבור שנינו. כשאני צריכה להחליט עבור עצמי אני מחליטה, וכשההחלטה נוגעת גם לבעלי אז אנחנו דנים ביחד, ועושים את השיקולים לכל הכיוונים, ולאן כל אחד נוטה ועושים החלטה משותפת.

ובקשר אלייך- אם באמת המקור ל'לא יודע' דומה לשלי, אז מה שיכול לעזור שאת תגידי קודם מה את חושבת בנושא, ואז תתני לו את האפשרות להגיד את דעתו, בלי צורך לנחש מה את חושבת. או אפשר גם לנתב את השיח יותר למקום של 'מה המחשבות שלך בנושא' - בלי לקבל החלטה או להגיד משהו סופי, רק לשתף מה כיווני החשיבה בנושא.

מקווה שעזרתי...

תגידי לו - הייתי מאוד שמחה אם תחליט לאן הולכים או תיזום/תקבע דברים בעצמך. לי קשה להחליט, או לבחור. ואני מעדיפה שתבחר אתה.

 

זה ה-כ-ל.

 

ככה אשתי עשתה לי חחח ותאמיני לי שמאז אני עושה שמיניות באוויר כדי להחליט ולבחור. לא שאני לא זורק "אין לי מושג" או "לא יודע"/"לא משנה לי" מיד פעם, אבל היא יודעת ללחוץ עליי שאני אחליט כשחשוב.

 

תבהירי לו שזה נושא קריטי מבחינתך או להמשיך או לא - ולפי איך שזה ימשיך, תדעי אם זה חשוב לו.

רק שיתפתי כי חשבתי שזה יעזור לפותחת להבין שלא בהכרח כל 'לא יודע' מעיד על קושי בקבלת החלטות.
הסיפור שכתבתי עליו היה לפני כ-8 שנים, וכבר מזמן לא רלוונטי...

יתכן שזו זריקת אחריות. יתכן שהוא מאוד אחראי לדבריו ודעותיו, ולכן משיב שאינו יודע. זה באשר לשאלה הראשונה.

 

באשר לשנייה- תני לזמן לעשות את שלו. תכירו. יתכן בהחלט שהרושם שלך שגוי ואם זה רק עניין זה בוודאי ששווה לראות עוד כמה פגישות. 

 

אם זה מפריע לך עכשיו.
קל וחומר שזה יפריע לך אחרי החתונה..
ובטח כשיהיו ילדים בעזרת ה

ממורמר משהו.

 

במקום לתת עצה שימושית למישהי - לבחון לעומק אם זה משהו זמני, יכול להיות שהוא במקום כזה של חוסר החלטיות ובירור עם עצמו בהמון נושאים שבאים לידי ביטוי בחוסר רצון להחליט גם על דברים פשוטים.

שתדבר איתו ותברר. לא הבנתי לשם מה כל ההפחדות וה"עצות" האלו..

 

"תברחי - הוא לא מתאים לך"

"זה יתעצם אחרי החתונה"

"אם הוא לא מצליח לקבל החלטה בסוף - בעייתי מאוד".

 

תנו לבחור צ'אנס. הרגתן אותו.

 

שתברר איתו את העניין הזה, ושתבקש ממנו שיתחיל לקחת אחריות ולהחליט - כי זה קריטי בשבילה. אחרי השלב הזה שתבדוק אם יש שיפור משמעותי מבחינתה.

 

 

אני מרוצה מהמיקסר של קנווד ומהמעבד מזון של בראון.

בראון זו חברה מעולה למעבד מזון,
אבל אם את רוצה להקציף וללוש, את צריכה מיקסר.

מעבד מזון קוצץ ירקות (מגרד, חותך למקלות, לפרוסות), וטוחן. יש אמנם כאלו עם רכיב הקצפה, אבל הוא ממש לא יעיל.

החברות המובילות במיקסרים - קנווד, בוש, קיצ'נאייד.

אני קניתי מעבד מזון גדול יחסית, ושל חברה טובה, במטרה ללוש בו, והרסתי לי את המכשיר, והאחריות שהיתה לי לא כיסתה את המנוע, והלך לי המכשיר.
בפעם הבאה שקניתי המוכר אמר לי לא ללוש בצק במעבד מזון, ולא משנה מה כתוב בהוראות

הקצפה ולישה. גם אם יש לו רכיב הקצפה הוא לא יקציף טוב כמו מיקסר.

 

מיקסר חזק עולה מעל אלף, עד 1400 אאלט. המעבד עולה עוד כמה מאות. עד 400? ממש לא זוכרת. ביחד יש לך מכשיר מצוין. רק שאין בזה בלנדר. אפשר לקנות בנפרד, לא ניסינו.

היתרון שלו שאין לו מיכל אלא פתח ואת שמה קערה שלך למטה. בעיני זה הרבה יותר נוח.

אבא שלי אומר שהדגמים החדשים לא ככ מוצלחים - הוא לא מצליח לעשות בצל בפומפיה דקה ככ טוב. בגסה אין בעיה. אין לי מושג איך זה בהשוואה למג'ימיקס.

 

אנחנו בדיוק שוקלים לקנות את החלק של המעבד מזון. (יש לנו מיג'ור עם בלנדר ומטחנת בשר)

לבן עם מנוע חזק, לא זוכרת כבר דגם.. אולי זה הכי יקר ואולי יש נירוסטה אחד יותר יקר.

שלנו זה האפור הגדול החזק.

עם איזה שישה שבעה סכינים..

לא יודעת מה יש לי אבל זה לא משנה, אם יצא דגם נוסף אולי דווקא הוא עדיף אז מה זה משנה.

 

או major/chef כך שהוא מתאים לשניהם.
הסתכלתי וראיתי שיש עכשיו מעבד מזון שמחבר איפשהו למעלה באמצע והוא בא עם מיכל קטן למדי.
אז כזה אל תקנו, נראה לי טפשי.כל הכיף הוא שאין מיכל. שמים קערה מתחת. במיוחד שהמיכל נראה קטן.
אפשר להכין הרבה דברים, כל אחד בקערה שלו בכמות בלתי מוגבלת - כי את בוחרת את הקערה. ואז לנקות ולפנות את המיקסר ולהתעסק עם כל קערה בנפרד - מי לתיבול, ולמקרר, מי לפשטידה, מי ללביבות..
הרבה יותר נוח.

לא יודע אילו מילים יעזרו....

ומה אתה מרגיש בד"כ, לא ברגעי השפל?


לא לקבל את האישה זו באמת בעיה קשה.
מה היה כשהכרתם?
עם הדעות שלה? עם הקשר ביניכם?
למה בחרתם זה בזו?

בבית היהודי.

שיעור מקסים, שבו יחד תצפו תדברו.

מציעה לכולם לצפות..

מה הכוונה ב"יש לה הרבה פערים בנושא מעמד האישה לפי היהדות"? זה חשוב הנקודה הזאת

כמה זמן אתם יחד? הן כמה התינוקי שלכם?

האמת היא שאני לא מכירה זוג שאין ביניהם פערים. הסיטוציה שאתה מתאר די מוכרת לי רק מהצד השני.. זה לא פשוט בכלל. בפרט שאתם זוג צעיר.
תנסו אולי פחות להיכנס להגדרות של מי יותר דתי ממי, כל הפורמליות של התבניות האלה לא תורמת לזוגיות.
תחשוב שלמעשה בכל זוגיות תצטרך להשקיע ולעבוד קשה. אני מבינה שהיא בטיפול וזה כבר טוב.
זה נועד להשפיע לטובה על הקשר שלכם. כי אם יהיה לה טוב זה יקרין גם עליכם.
כבר למדתם כמה דברים על עצמכם במהלך הדרך. אז אולי תנצלו את הותק שלכם כדי להמשיך ולצמוח משם.
תתמקדו בנתינה. מבלי להתחשבן. פשוט לתת.
תשתדלו לשמח אחד את השני ולדאוג לאושר אחד של השני.

אני אומרת את הדברים לא חלילה ממקום שופט או מלמד. אני מקווה שבעז"ה נזכה כולנו לעבודה ברירה ומצמיחה של הזוגיות. כל אחד בביתו שלו.

וא

 

באמת נוגע ללב.

 

ניסיתם ייעוץ? מה אמר לך היועץ? לדעתי, אם היא מרשה לך לשוחח עם הפסיכולוגית שלה- שווה לך לדבר איתה כדי להבין מה עובר עליה. 

יכול להיות שהיא מחזיקה בעמדות פמיניסטיות קיצוניות כי יש לה ערך עצמי נמוך? או כי פעם היא סבלה מזה ועכשיו היא מנסה לאזן?

כדאי לבדוק את הדברים לעומק.. לפחות לפני שאתה מפרק הכל. להיות גרוש עם תינוק זה לא קל. 

 

האם יש מישהו שעוזר לך בתקופה הזאת? יכול להיות שאתה כבר מעל לסף היכולת בגלל שכבר יש לך עבר של התמודדות לא קלה.

קודם כל..
תנצל את הזמן שנשאר בחג הניסי הזה.
זה באמת באמת זמן מסוגל.
תדבר עם אבא,
תבקש ממנו ניסים וישועות.
(אבל תאמין בזה.)
דבר שני,
כדי להצליח לצלוח את המסע הזה,
ממש חשוב להכניס עמוק בתודעה שבכלל פירוק הוא לא אופציה.
זה עשוי לעזור להתקדם,אפילו אם בשלב שנמצא רק בתת מודע.
דבר שני,
שממש לפני הכל(חוץ מתפילה..)-
לדבר!
תדבר איתה.
שהכל יהיה פתוח. כן,גם אם זה לא הכי נעים..
אני בטוחה שכמו שלך קשה,גם לה יש קשיים לא קטנים.
אולי תנסה להגיע איתה לנקודת שווי כלשהי בבחירת רב מסויים שאיתו תפנו להתייעץ ולדבר?
רב שאתה סומך עליו, ומצד שני גם היא מרגישה חיבור אליו.

אם התחושה היא שממש הגיעו מים עד נפש,
נסו לפנות לטיפול זוגי. עם !מטפל/ת ירא/ת שמיים!
כמו בכל טיפול, מבחינה פסיכולוגית-50% הצלחה זה כשהמטופל רוצה להגיע לטיפול, וכשהוא מוכן לשתף פעולה ומאמין שיש סיכוי להצלחה.
חשוב לזכור את זה.
עוד דבר-
נסו להקדיש זמן נוסף שמוקדש כולו בפשטות לטיפוח הזוגיות..
צאו יחד לשבת על ספסל,
תעזו להסתכל בעיניים,תרפו.
צאו לסוף שבוע זוגי..
לכו יחד לחדר בריחה שבו פשוט תהיו חייבים לשתף פעולה וכו.
אל תוותר עליה. אל תוותרו אחד על השני.
קח לך מחברת קטנה ותשתדל בסוף כל יום לכתוב במחברת הזו לפחות דבר אחד טוב שאשתך עשתה היום/שאתה אוהב בה.
גם אם תצטרך לשבור את הראש, תתמיד!
בסופו של שבוע אתה תהיה מופתע ממה שאתה בעצמך כתבת.
נסה לומר לה תודה על דברים שהיא עושה,
גם אם לא למענך..אלא למען התינוק .
זה יפתח לך את הלב אליה.
גם אם זה יהיה קשה ובלי רגש בהתחלה..אל תוותר!
"תודה שהחלפת לו חיתול.." "תודה שהכנת ארוחת ערב,נהניתי מאוד.." וכו.
נסה להחמיא לה..
"העגילים שלך יפות,חדשות?" וכו..
גם אם אתה כבר יודע מה תהיה התשובה..
זה יחמם לה את הלב.
היא תאמין בשניכם שוב.
היא תרצה להיות מעצמה טובה יותר.
בשבת תשיר את אשת חייל *לה* שהיא תרגיש שאתה שר לה.
תסתכל עליה..
היא כבר תתרכך...

שיהיה לכם ברכה והצלחה גדולה!
סייעתא דשמייא ,ניסים וישועות.
ומציאת חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.
כמובן שהכל בגדר הצעות..אבל אל תוותרו.
הייאוש הוא שקר,אל תכנע אליו.
ריבונו של עולם מנסה אותכם,אבל אתם תצליחו לעמוד בנסיון הזה!
תשמרו על המקדש מעט הזה שלכם,
ולו למען עם ישראל.

אני מרשה לעצמי לאמץ כמה מהרעיונות שהעלית.

שיהיה המון ברכה והצלחה(:

למצוא ולכתוב כל יום דבר טוב באשתך, כדאי אפילו דווקא בנושאים שיותר קשה לך איתם. 

גם אם זה מאולץ,

זה ממש עושה פלאים.

כשניסיתי את זה בכל מיני מקרים, לאו דווקא עם בן זוג, אחרי כמה זמן ממש ראיתי שינוי, לא הצלחתי להבין אם השינוי קרה בי או באדם השני, אבל תכל'ס ראיתי הרבה יותר דברים טובים, כשלפני כן היו דברים שממש עצבנו אותי. 

כשקוראים את התוכן, יש תחושה שאתה סגור על גירושין. מיואש מהמצב...
כשחוזרים לכותרת רואים גם את הרצון והמוטיבציה והתקווה.

כמה דברים
א. אתה באמת עומד בפני החלטה מחודשת, בחירה מחודשת. ויש לך אפשרות לכאן ולכאן, רק שעכשיו יש ילד וזוגיות שכבר קיימת, וההחלטה יותר מורכבת וקשה.
ונכון שלא תכננת זוגיות כזו, עם פערים, רצית משהו פשוט ודומה ורגוע. ולא להתמודד כל הזמן עם שוני.
אבל החיים הם דינמיים ומפתיעים, והתוכניות האלוקיות עבורנו שונות. והזוגיות שלכם תפסה מקום אחר.
שאני לא בטוחה בכלל שלא בחרת בה. בפער. הספקת הכנה משפטים לתאר שהיו פערים, אבל חשבתם שתתגברו. יכול להיות שהפערים העלה היו חלק מהמשיכה, חלק מהריגוש, חלק מזה שעשה לכם את זה. בתת מודע כמובן. אבל זה מאפיין כל זוגיות באשר היא.
בכל מקרה נחזור לעניין הבחירה המחודשת בחיים שונים משחשבת.
ממליצה להפגש עם זוגות שמתמודדים עם פערים מובהקים. לשמוע מהם על הטוב הרע המשברים והעןצמות של הקשר.
בטוחה שיתן לך נקודות מבט נוספות, ובעיקר המון אמפתיה והבנה.
אני מכירה כמה זוגות נפלאים, שאחד מבני הזוג חילוני/חזר בתשובה/התחרד וכו'. לא יודעת כמה מהם ימליצו ללכת על זוגיות כזו מראש (כמה אני בטוחה שלא ימליצו) אבל הם בחרו להישאר ושמחים.
אז שווה לשמוע. בטוחה שמי שמתמודד עם המורכבות לא יציג תמונה אידילית ואמירה ברורה צריך להשאר, אלא יבין את הרצון להיפרד...

ב. נראה לי תמיד כשאחד מבני הזוג עובר תהליך משמעותי ובייחוד אצל פסיכולוג, כדאי לשקול ברצינות תהליך מקביל אצל מטפל זוגי. מההתחלה ולא לחכות למשבר.
במקרה שלך שאתה רומז על קשיים באישות, אז כדאי לשקול טיפול זוגי מיני.
כי מאמינה שלקשיים בתחום יש הרבה השפעה על החשק שלך להתאמץ, המוטיבציה לעבוד, והשגרה התקינה והנחמדה של הזוגיות.

ג. כתבו לך, לדבר עם הפסיכולוגית שלה. רעיון מצויין מאוד. ומקובל מאוד. להבין את המקום שלה ולשתף בקשיים שלך, שלפסיכולוגית תהיה פרספקטיבה.
אולי הפסיכולוגית תאמר את מה שאני רוצה לומר,
שיש תקופות בטיפול שהשינוי הוא נורא קיצוני וחד, באופן כמעט בלתי נסבל (או בלתי נסבל ממש) ואח"כ דברים נרגעים
והיא עכשיו אולי בועטת ומבררת ותופסת עמדות קיצוניות והזויות אפילו
אבל עם הזמן היא תתמתן ותבין שהילדות שלה לא היתה כזה רעה, והחינוך שנתנו לה לא היה 100 אחוז דפוק וגרוע.
היא כמו מתבגרת עכשיו. וזה מתאזן ומתבשל אחכ.
ואנשים עוברים את זה, גם אם מתחתנים בשלים. לכולנו יש חלקים "לא אפויים" ולא פתורים, ויש כאלה שיש להם משבר זהות באמצע החיים. אחרי לידה במיוחד. בגיל 40 במיוחד. ועוד.
רק מה, בגיל שלה ובמצב המשפחתי שלה, אין לה פריבילגיה להיות רק מתבגרת, לקחת את כל הזמן וכוחות הנפש לבירור שלה ולגיבוש הזהות שלה, ולצפות להכלה וקבלה מכל מי שסביבה.
כי זוגיות היא דבר הדדי, וילד ממש לא מעניין אותו התהליכים נפשיים של אמא. הוא צריך אותה זמינה לו ופנויה רגשית. וכו'
ויש בזה הרבה בריאות, בקרקוע הזה שמן הסתם מעיק עליה.
אבל זה בדיוק המקום של טיפול זוגי. פסיכולוגים יש להם נטיה לראות רק את המטופל, להיות הכי אמפתיים ומכילים עבורו, באמת קשה לראות מערכות נוספות בחייו ולדאוג שבן אדם לא יאבד אותם בתוך ההתעסקות שלו בתוך עצמו. כי הם לא נפגשים עם המערכות (קרי: אתה, הילד, העבודה, ההורים). ואז גם השדר שלהם כלפי המטופל, הוא להתמקד בעבודה אישית לגמרי. עד שמטופל לא ירצה לטפל בקשר שלו עם קרובים לו, הם לא יתעסקו בזה.
ובעצם יתנו לגיטימציה למשבר זהות של מתבגר. ולא של אדם בוגר.
(מדברת בהכללה, אבל באמת נדיר לראות משהו אחר. ולא בביקורת, אדם משלם כסף כדי לקבל יחס אישי לעצמו ולמה שהוא מביא)
ואת הזוגיות, רואה מטפל זוגי.


נראה לי אמרתי די לבינתיים...
בהצלחה

אתם נשואים זה לא היה סתם

וכן תמיד אפשר להחליט שזהו אבל לפני הזהו, תנסה להכיר את האישה שאתה חי איתה

היא לא אתה וספק אם תמצא אחת בדיוק כמוך. תכיר אותה - מה כואב לה , מה עובר עליה, מי היא ולא מי היית רוצה שתהיה או מי היא הייתה פעם.

כולנו משתנים עם הזמן

תנסה לקבל אותה כמו שהיא ולפתוח את הלב, לאהוב באמת

 

בס"ד

קודם כל אני שמח לראות אנשים כמוך שלוקחים אחריות ולא רצים לפרק בית או לזרוק את האשמה על השני. אני מאמין שגם שאר חברי הפורום ראו את הרצון האמיתי לתקן ולכן הגיבו בעין טובה.

דבר שני מעודד הוא שאשתך הסכימה ללכת לטיפול פסיכולוגי. זה ביחד עם הרצון שלך לעבוד ברצינות גם (ההודעה שלך וגם הכינוי בתשובה מתמדת שכל כולו אומר שאתה רוצה להשתפר כל יום מחדש).

במצב כזה (שהוא ממש לא מובן מאליו. תראה לפעמים הודעות אחרות כאן) שווה לתת מאמץ רציני לטפל במצב. אם אתה רואה את עצמך כאחראי שבין בני הזוג אז תן יותר השקעה מאשתך בעניין ובעזרת השם זה מאד ישתלם.

כמובן, אם תעשו עבודה פנימית רצינית כמה שנים ועדיין יהיה על הפרצוף אז בהחלט יש מקום לשקול גירושים. במקרה כזה הגירושים יוכלו להיות פחות בכסאח כי שניכם תגיעו למסקנה שיש חוסר התאמה ולא תאשימו כל כך את האחר.

דבר שלישי מעודד שמעתי מרב מקובל וזה מאד הסתדר לי הוא שעיקר עבודת השם של האדם הוא תיקון המידות דרך הזוגיות. במבט ראשון זה נשמע מדכא אבל כשמעמיקים (לפי הרב קוק והחסידות) מבינים שזו הדרך שלנו להגיע למצב הרבה יותר משמח ולדרגה רוחנית גבוהה.

לכן העבודה הפנימית שתעשו ביחד ולחוד היא דבר מאד גדול ושווה גם אם היא תיקח לך זמן וכסף ונמון כוחות. אתה לא עושה אותה רק בשביל אשתך או הזוגיות אלא לעשות את רצון השם ולהיות אדם גדול יותר ושמח יותר. הרבה פעמים ראיתי שכבר באמצע הדרך יש תוצאות טובות ואולי גם אתה תראה משהו כזה ובהתייעצות עם המטפל ואשתך תוכל לסיים מוקדם יותר.

מה לעשות בפועל? אני מצטרף לעצות של לעניין0 ושל לעבדך באמת. כל מילה בסלע. ככל שהמצב יותר כואב ודחוף שווה לטפל בשני מישורים ביחד-זוגי ומיני או משהו דומה (ותבדוק עם אנשי הטיפול ועם אשתך מה מתאים שיהיה ביחד איתה ומה תעשה לבד כרגע ואולי בהמשך היא תצטרף). כאמור, זה שווה כל רגע, מאמץ או מחיר אפילו אם חס ושלום החבילה תתפרק.

במקביל כדאי לחפש תמיכה מסויימת אצל חברים קרובים-לשתף אותם בדברים משמחים ועצובים (אפשר גם לקבל עצות אבל העיקר מהם הוא התמיכה).

ברכה והצלחה!

שאתה צריך לשאול את עצמך:
1.מתי בפעם האחרונה פרגנת לה?
2.האם אתה מחמיא מספיק?
3.האם זה בא לך בטבעיות או שזה נשמע מאולץ?
4.אתה מפנק את אישתך? קונה לה פרחים בקביעות של פעם בשבוע? מחזר אחריה ? מקשיב לחפירות שלה ?

אל תצפה שזה יהיה "כמו בהתחלה" אם התרגלת למה שיש לך בבית.

כן זה קרה לי. הייתי נשואה חודש ואז גיליתי שהצד השני פשוט לא לעניין

אני בחורה בית יעקב רגילה והוא פרחח. ממש פרחח. הוא חולם על ילדים צדיקים

ולא מבין שהוא אמור להוות דוגמא. שאם הוא לומד דף היומי ב2 דקות

וקם בבוקר מתי שבא לו. והראש לו מלא סרטים דוחים. והוא מנבל את פיו בכל מה שהוא שמע/קרא/ראה

אז מה לעשות? לפעמים מפרקים חבילה. נכון זה לא משמח

אבל אם אין כיוון ומטרה משותפים אז אין כלום. כלום כלום.

הרי ברור שאני לא ארד ברמה דתית בשביל להשאר יחד.

זהו. אז עכשיו אני מחפשת מישהו אחר. לא שייך לחיות עם מישהו שאין בסיס טוב.

מבחינתי זה היה מבחן מבורא עולם. האם באמת אני אוהבת אותו יותר מכל.

אז זהו כן. בורא עולם יותר חשוב לי ואם הזוגיות הראשונה הזאת לא מתאימה

אז הולכים. ובורא עולם זוכר הכל משלם טוב ליראיו.

בהצלחה!!!!!

עובדה שיש זוגות של חילוני ודתיה או להיפך.
בד"כ אפשר למצוא כיוון ומטרה משותפת. בד"כ.
כשיש רצון של שני בני הזוג לעבודה קשה ולשמירה על הבית אז זה אפשרי.

אני למשל ברמה נמוכה מבחינה דתית לעומת הבעל שלי. אז זה אומר שהוא צריך לרדת ברמה שלו? לא. אני לא מונעת ממנו דברים. מכבדת אותו עד כמה שניתן. אבל יש דברים שאני לא יכולה. הוא אברך לומד בישיבה ואני עם חצי כיסוי ראש. דוגמא קטנה. אבל הוא מכיל אותי עד כמה שיכול אז זה אפשרי.

אין לי תשובה בשביל הפותח לצערי.
שיהיו ברכה והצלחה לכולם.

נראה לי שלבורא עולם חשובה הזוגיות (בן אדם לחברו) יותר מהרמה הדתית (בן אדם למקום)..

לדעתי לא מפרקים בית כזה מהר. בכל זוגיות יש פערים, יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות, לא סתם ה' מפגיש אותכם ביחד. וכל החוכמה של העמידה בניסיון זה ללמוד לחיות עם הפערים ולבנות יחד עם זה זוגיות טובה על ידי תקשורת נכונה. ושורש התקשורת הנכונה זה דיבור ושיתוף וכבוד.

@לעבדך באמת! ענה ממש יפה! 

תודה רבה..ואני בת(;

אין טעות מתחת ידו של ה' יתברך

מציעה לך לבדוק עם עצמך טוב, מה אתה יכול כן להתחבר אליה.
להתאמץ, לטפל, לעבוד בעצמך.
לתת לזה את כולך.

אחר כך אם עדיין תחשוב על לפרק- הרשות נתונה
יש דרך מוצא.

ולבינתיים- כמובן למנוע הריון נוסף.

(אני מטפלת, ויש עוד רבים וטובים, יכולה להמליץ לך)

מטפל נפשי יכול בהחלט להעביר למטופל דעות מקולקלות וזרות..

היא שומרת שבת?
כשרות?
טהרת המשפחה?
תסתפק בינתיים בכך.

אחרת,
מי שתחנך את הילד שלך, היא אשה לא כ"כ דתייה, שלא כ"כ תתייעץ איתך...
אם היא לא שומרת, אולי ת נסה להגיע איתה לסטטוס קוו משותף...
זאת חנוכה שמח לכם, ובהצלחה

יש לה ידיים רגליים אף פה תשמח...
לנישואין צריך בהרבה יותר מזה

אבל אם לא.. אז לפי דעתי חסרת הערך לגמרי, לגבי האנשים הגדולים שכתבו לפני.. אז נירא שאולי אתה צריך להיסתכל תמיד על מה שטוב בנישואים שלכם.. זאת אומרת מה כן טוב במה שיש לך עכשיו.. מה טוב באישתך, אם מה אתה כן מסכים איתה, מה אתה כן אוהב בה.. נכון שהיא לא אותו אדם שהיכרתה ליפני שהיתחתנתה.. אבל בכול זאת היא בן אדם.. היא בן אדם טוב, היא החצי השני שלך בילעדיה אתה חצוי.. גם ותמיד אומרים אין בן אדם רע יש בן אדם שרע לו.. אתה לא אמרתה חס וחלילה שהיא רעה.. אבל לא טוב לך איתה.. אז תדבר איתה.. אולי גם לה לא טוב.. בסך הכול המערכת הזאתי היא הדדית.. יש בה אותה ויש בה אותך.. ולשתכם יש דעות ויש מחשבות ורגשות.. תדברו עליהם.. אבל בצד הטוב, בלי צעקות וויכוחים אלה נטו כדי להקשיב אחד לשני ולנסות לסדר את הדברים... אני מקווה שלא תהיה עצבני עלי.. אני עדין קטנה.. אבל אולי מה׳ יצא הדבר.. ולכן כתבתי.. אלוקים יודע! תיהיה חזק! ה׳ אוהב אותך!

אלו דברים נלמדים ונרכשים. לא תכונה מהותית.

לא כל גבר לומד את זה, את יודעת...

השאלה איזה מקום זה תופס בחיים האמיתיים.

בכל מקרה צריך לקחת בחשבון שלא מתחתנים על דעת שהבנאדם השני ישתנה. ולהחליט עד כמה חשוב לה העניין הזה.

מה מכלול המעלות לעומת מכלול החסרונות ומה מכריע בעבור הפותחת

פרגון והשקעה זה מושגים רחבים שצורת הביטוי שלהם משתנה מאד מאחד לשני

 

בעלי למשל מאד מפרגן ומאד משקיע אבל לא זוכר לקנות מתנות, לא זוכר ימי הולדת, אז מה? הוא מפרגן בדרך שלו ומשקיע בדרך שלו.

ברגע שאני לומדת לזהות את הפרגון וההשקעה שלו הצורך שלי באהבה וחיזור בא על סיפוקו -

מה שאני רוצה להגיד שלפעמים לפעמים צריך ללמוד את זה, אנחנו שונים וצורת הביטוי שלנו שונה ולא תמיד אני או הוא מבינים באופן אוטומטי מה היתה הכוונה של השני, שיח פתוח וברור על דברים מאד עוזר.

אתה יודע, היה משמח אותי ש.... אני אוהבת ש...

דיברת איתו על זה? 

ואם הוא לא אחד כזה- אז כשהוא יעשה את תדעי שזה לגמרי בשבילך, ומתוך אכפתיות אלייך.

 

לדבר זה חשוב ובריא. להביע את הרצונות שלך- זה חיוני.

תודה!

אפשר לדבר על רצונות, על דברים שמשמחים- תדברי על עצמך ועל דברים שעושים לך טוב.

לא יודע אם הייתי נוגע בנקודה של הזכרון דווקא, אבל כן משפט כמו "אתה יודע, מאוד הייתי שמחה

לקבל ממך מכתב או מתנה, זה היה ממש משמח אותי" יכול להיות ממש במקום(ואגב גם לשמח אותו אם 

הוא גם מרגיש שזה הולך למקום טוב)
אפשר ממש לדבר על "דברים שמשחים אותי בקשר" - להגיד "אני מרגישה שהולך טוב והייתי רוצה

לדעת מה משמח אותך בקשר שאני יכולה לעשות" ואז לדבר על מה משמח ולמה ומה אותו ומה אותך.

 

...

באופן עקרוני, עדיף מאוד לא לתת ולקבל מתנות שנשארות. זה לא עושה טוב במקרים לא נעימים אח"כ.
עדיף להביע את זה בפרחים\שוקולדים וכאלו- דברים שכיף לקבל\לתת ושנגמרים.
מתנה קבועה ראשונה טוב שתהיה בהחלטה על אירוסין.
אז לדעתי לפני שהתארסתם זה קצת מוקדם למתנות כאלו. 
(ובאיזה שהוא מקום- אם בא לך לקבל ממנו מתנות, אז אולי תרמזי שהגיע הזמן לקנות טבעת)

 

בקשר למוזר- כשיש רצון מקשר הדבר הכי טוב ונכון זה להביע אותו. זה לא משנה כמה זה מוזר, זה הרצון שלך.
 

לא אומר שבעלי היה בדיוק ככה כי הוא לא..

אבל בעניין המתנות- הוא היה. הוא לא ידע כמה נכון להשקיע במתנות מהחינה כספית, תדירות וכו'..

לחדר ייחוד הוא קנה לי עגילים.. מהמקסטוק!! קיצר. הסברתי לו אח"כ שזה פחות מתאים ושאני לא יכולה לענוד אותם כי קצת פאדיחה וגם עושה ירוק באוזן..

ליומולדת שהיה לי חודשיים אחרי שהתחלנו לצאת (אבל מאורסים) הזמין שרשרת באינטרנט ב10 שח שהגיע כמה שבועות אחרי..

קיצרר- הפתרון: לדבר! להגיד לו מה תשמחי לקבל ומתי. וזה עובד

בסופו של דבר אומרים שהרצון להעניק לאישה טבוע בגברים.. משערת שגם בבחור שאת יוצאת איתו זה טבוע פשוט צריך לכוון ולומר

(היום בעלי קונה תכשיטים מאוד יפים ועוד דברים מקוריים, והור מרגיש חוסר אם לא קנה הרבה זמן..)

ראשית- אמרתי תודה רבה!!

וכל שמתי את השרשרת והעגילים זמן מה.. אבל הוא בעצמו ראה שהם לא איכותיים ומורידים צבע וכו

אז הסברתי לו שזה בגלל שזה לא כסף טהור אלא זול ובאמת אני לא יכולה לענוד את זה..

הוא פשוט לא היה מודע לעניין

התגובה הרגישה שלך הוא באמת למד לקנות תכשיטים טובים..
ענדת, אמרת תודה, ..

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f144

 

פרטים אצל המנהלות. אני לא מתערב בניהול שם.

@כתר הרימון
ואני גם אפנה אליה ואעיד עליך שאת אמיתית

העיקר זה מה שאת מרגישה..

מה מפריע לך? שהוא יוצא איתו מאוחר במקום להיות בבית או האמירות של החבר שגורמות לזה להשמע כאילו את מכריחה את בעלל לחזור?

וזה תקין..מפריע לי האמירות..וגם שהוא מדבר יוצא איתו..חברים אחרים לא מזיזים לי...

תדברו על זה

אבל הדבר הכי חשוב הוא שענית בעצמך על השאלה. במשפט האחרון שלך.
להתמקד בטוב ולהיות מוכנה לוותר.
להתפלל
ואח''כ לראות איך דברים משתנים בע''ה.

ממה שכתבת זה לא נראה שהוא משהו יוצא דופן, אלא הוא גבר - שעובד קשה וכשמגיע הביתה רוצה לנוח. ויש לו אישה שהוא אוהב והוא רוצה לעשות לה טוב, אבל היא מצפה ממנו להיות משהו שהוא לא.. וכנראה היא תיארה לעצמה משהו שהוא לא והחלום שלה נשבר..

יש ביניכם הבדלי אופי - זה ברור. הוא כנראה יותר שמרן והססן, אוהב את המוכר, ואת רוצה לעוף. יש יתרונות ללהיות שמרן, הוא יהיה בעל שתמיד תוכלי לסמוך עליו. נכון שהוא קצת "צפוי מראש", אבל יש לזה המון יתרונות. ובכלל - מבין השורות אני רואה המון יתרונות. 

לאופי שאת מתארת שאת רוצה - יש גם לא מעט חסרונות. לרוב - הגברים הרגישים יותר, הם גם פחות "אחראים" פחות "צפויים" לפעמים יותר "נשיים". אולי אפשר למצוא גבר מושלם שהוא גם וגם וגם - אבל לרוב לכל אופי יש חסרונות. זה לא עניין של טוב או רע. הוא שונה ממך ומשלים אותך. צריך ללמוד לדבר - בזמנים שנוחים לו ושהוא פנוי אליך. ולנסות להסתכל עליו לא בביקורת - גם כשהביקורת סמויה - זה מוציא דברים לא טובים מבן הזוג.

וגם הוא יצטרך ללמוד לשנות דברים שחשובים לך, אבל האופי שלא לא ישתנה בהרבה (וגם הבקורתיות שלך לא תשתנה בהרבה אם תפרדי ותמצאי מישהו אחר - גם בו יהיו דברים שליליים - תמיד יש.. אבל כשאת מעידה עליו שהוא בחור טוב, חרוץ, אוהב אותך, מפרגן, עושה המון - נשמע לי שזכית, ופשוט צריך ללמוד איך להתנהל יחד, עם כל השוני)

את עושה

ילד זה גם ככה הרבה אתגרים לזוגיות ואין סיבה להביא לעולם ילד כשאת חושבת לפרק לו את המשפחה..

יכולה לומר מניסיוני שגם כאשר הזוגיות טובה לידה (בעיקר ראשונה) היא טלטלה עצומה! לאישה, לגבר ולזוגיות בכלל.
אז אם מלכתחילה יש קושי עדיף לפתור אותו לפני כן אחרת הכל מתעצם פי כמה

זה קשה כשאחד מהצדדים הוא ככה.

מצד שני, הוא פשוט בנאדם כזה, אי אפשר לצפות ממישהו לשנות את מי שהוא.

יש ביניכם אהבה את טוענת. אז זה קצת יכול להקל עליך לראות את הטוב שבו.

עד שתבררו "יחסינו לאן".

אם הוא חוזר כל יום בשמונה מהעבודה אולי הוא עייף אין לו כוח לבילויים? מתי יש לו זמן להשקיע בחברים ותחביבים?

מה את עושה בחיים? את עובדת/לומדת? מתי את חוזרת הביתה וכמה זמן פנוי לאומתו יש לך?

כי אם יש לך הרבה זמן פנוי ואת יושבת בבית ומצפה שהוא יחזור כבר מהעבודה ותצאו/תבלו/תעשו משהו ביחד והוא חוזר מותש עם הרצון לנוח מיום עבודה קשה ולשבת קצת בשקט על הספה......

את לא מתארת מצב חריג שבגללו כדאי להיפרד. כי בסהכ לפי מה שכתבת, הוא בן אדם טוב שאוהב אותך ומוכן להשקיע בך. את מתארת הבדלים נפוצים בין גברים לנשים

אז אל תהיי ריאלית בקשר לטיפול הזוגי,
תשברי מוסכמות,
כל משפט שאת יכולה להעיד על עצמך ועל בעלך תשברי למילים. ומול כל מילה תציבי סימני שאלה.

הרי מה זה מחוץ לקופסה? כשאת פותרת תשבץ את קודם ממלאת את ההגדרות שאת בטוחה בתשובה אליהם.. אבל אם נתקעת את יכולה לנסות להתאמץ להמשיך את קו המחשבה שלך ולהיתקע בקיר כל פעם מחדש עד ייאוש וזריקת העיתון עם התשבץ הלא פתור.
ואת יכולה לחשוב מחוץ לקופסה, למחוק את ההגדרות שעד היום היו עובדה מוחלטת ולנסות מחדש למצוא את ההתאמה.

התשבץ זה חייך. אם הגעת למצב שאת שוקלת פרידה, דפקת את הראש בקיר יותר מדי פעמים.
קחי רוורס, תטילי ספק אפילו בשם שלך.
מי אני? מה אני? מה אני רוצה? מה מתאים לי? מה אני מוכנה לקבל? ממי אני מוכנה לקבל?
שום דבר לא ידוע, הכל בוחנים מחדש.

תמחקי לך מהראש כל מה שידעת עד היום על בעלך. כולל השם שלו. תני לו מרחב לעשות את העבודה שאת עודה עם עצמך, שהוא יעשה עם עצמו בלי שתהיי מעורבת בשום צורה.

תשחררי ותני במטפלת אמון שהיא תדע לחבר מחדש את החלקים.
אם תבואי אליה עם התעקשות על רצף חלקים שאת לא מוכנה להפריד ביניהם, או לחילופין חלקים שאת לא מוכנה לתת להם שום צ'אנס להתחבר- לא בטוח שתצליחו לבנות את תמונת חייכם.

בהצלחה רבה!

המון בהצלחה!!

השוני שביניכם, אינו מחייב חוסר התאמה זוגית. ישנם הרבה זוגות עם אופי שונה (בדומה אליכם) ולא רק שהם מסתדרים היטב, אלא יש ביניהם אהבה והערכה גדולה. על כל "פשעים" תכסה אהבה.

 

הרבה זוגות בשנים הראשונות מתמודדים עם התופעה שתיארת כך: "חשבתי שהוא אדם אחר, רגוע, זורם, לא עושה עניין, קליל וכייפי, קשוב ורגיש. וגיליתי שזה לא בדיוק ככה..".

 

במצב  שכזה החכמה היא לא להיבהל, לשבור את האהבה ולקום וללכת. החכמה היא להתמודד, לרכוש מבט המביט על החסרונות והיתרונות של בן/בת הזוג ונשאר מבט אוהב וחם, מבלי תלות בהתאמות ובשינויים שצריך לעשות. החכמה היא לראות את מכלול הקשר הזוגי בעין טובה. חכמת נשים בנתה (!) ביתה.

 

יחד עם זאת, נראה שאתם במצב לא פשוט. כל כך התרחקתם (לפחות את), רגשית, שהמהלך של הבנייה פה הוא לא פשוט, לשון המעטה.

 

יתכן, בזהירות, שלצד טיפול זוגי משמעותי (אולי בנפרד דווקא), כדאי לכם לשקול פרידה למשך פרק זמן של חודש- חודשיים. כך כל אחד מכם יבחן עם עצמו את הדברים בהם הוא יוכל להשתפר. שניתן יהיה לתת לפצעים להתרפא מבלי שחופרים בהם. כדי שניתן יהיה לתת ללב לחזור לפעום, להרגיש חוסר, להתגעגע.

 

מקווה שהיינו לעזר, בהצלחה!

 

 

 

 

בדיוק ככה... נוצר ריחוק עצום. שבר של ממש. אני מבולבלת ולא מרגישה שאני יכולה לפתח אליו משהו מעבר למורכבות שאני מרגישה כבר בערך בשנתיים האחרונות. היה נדמה לי שזה משתפר ושנחלצנו אבל תמיד אני מגלה כמה הוא שונה ורחוק מהתכונות שתמיד הערכתי וחיפשתי. וגם קצת הוליך אותי שולל. אמר שנשמור שבת ושיש לו זיקה ופתאום הוא כל כך אוהב את החילוניות שלו וכמעט כל דבר יש בינינו פער. זה ממש קשה. חוץ מהרצון להנות עם המשפחןת ומהחיבה של שנינו לצאת לסרטים ולאכול אני מרגישה שאין לנו הרבה במשותף על פני כל שני אנשים אחרים.אני מכירה אותו ולא מספיק מעריכה או מתפעלת ממה שאני מכירה.... זה לא משתנה כמעט בכלל למעט תקופות קצרות של חיבה וכאילו משהו קורה ולרוב זה כשאנחנו בשבת אצל הןריי... זה ממש לא חיי זוגיות טובים. אולי עדיף לוותר על כל המסלול הזה של שינויים ולחפש כל אחד מה שהוא באמת צריך. ושהוא ימצא אשה שאוהבת אותו מאוד על כל מי שהוא וגם על מה שאינו. אני פשוט לא שם..

התחושה שלך קשה והיא הרבה יותר ממובנת, אך אל תמהרי להגיע למסקנות. עוד לא אבדה תקוותכם.

 

מניח שהוא לא באמת הוליך אותך שולל, אלא באהבתו והתלהבותו בתחילת הקשר חשב שיוכל לשמור שבת וכד', אך המציאות טפחה על פניו, בעיקר משתי סיבות: האחת היא שפרקטית זה קשה והשנייה נוגעת לצינון שחל בקשר שלכם.

 

מניח שהיית מודעת לפני החתונה לקשיים עם מישהו לא דתי, כנראה שהיו לך סיבות לבחור בו (קשיים בשוק הפנויים פנויות, לצד הערכה ואהבה אליו ספציפית).

 

ניתן עם עבודה לשנות את התחושות לתחושות טובות, אל תתייאשי. מצד שני, ברור שמדובר בבור עמוק ובמשימה לא פשוטה שתיקח זמן (ואולי גם פסק זמן לפני כאמור לעיל).

 

חייך הזוגיים אך ורק בידייך- נהגי בהם בתבונה ובסבלנות.

 

הרבה בהצלחה!  

 

אני מבינה שאתם זוג שכותב יחד מההודעה הקודמת. אמן ואמן כן יהי רצון... אכן בור עמוק ויש המון עבודה לעשות. אם יהיה לזה סוף טוב זה יקח המון זמן זה בטוח. חג שמח!

מניסיון- ומקווה שתסלחי לי על מה שכתוב אבל אין לי ספק שזה המפתח. את משליכה עליו הכל. זה לא הוגן. יש הרבה מה לכתוב אבל בעיקר- ההודעה הזאת מלאה בביקורת ושיפוטיות שלך מולו. את חושבת שאם הוא ישתנה הכל יבוא על מקומו בשלום. את טועה לצערי. גם אם יהיה מולך הנסיך האולטימטיבי זה לא יעזור כי את פשוט לא תראי את זה. תעשי לשניכם טוב ותלכי לאיש מקצוע שיעזור לך להבין מאיפה הביקורתיות הזאת נובעת. כי גם אם תתגרשו לצורך העניין, זה פשוט יחזור על עצמו עם הבא בתור. זה לא נשמע שהוא בעייתי, זה איך את רואה, חווה ומפרשת את הדברים. וכן, עד שתביני את עצמך ואיפה את עומדת תמנע היריון כדי לעבור את התהליך ברוגע. כי כרגע נשמע שהוא (וגם את כמובן) סובלים מכל המצב. המון הצלחה יקרה!! מקווה שתתקיים למקום טוב בנחת

להגיע לשלום בית, לפעמים זה גורם עקיף למריבות ולמתח בין בני הזוג.

גם עצם חוסר תעסוקה מצידה יכול ליהיות גורם לחפירה מיותרת והתעסקות באופיו.
אין לי ספק שהוא מרגיש ולכן כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם.

תגובות פשוטות ומעניינות.. מקווה שנצליח. אני ממש לא רוצה לפרק ומקוה שהטיפול הזוגי יסייע לשנינו בסיעתא דשמיא.

יש פה תהליך עומק שצריך להיעשות. דרושה לכך פניות-להתעסק בכאבים מהעבר והווה, להסתכל למציאות בעיניים, לשנות את כל ההסתכלות על המציאות. זה דורש אינסוף כוחות נפש-בונים פה תשתית חדשה ולפעמים הופכים הכל וזה ממש לא קל בלשון המעטה. היריון זו התמודדות בפני עצמה שדורשת את שלה (במיוחד כאשר הזוגיות עומדת בסימן שאלה, מכל סיבה שלא תהיה). כמובן שאני לא רב וזה דבר שצריך להגיד בכובד ראש ואני אכן מכירה בזה אבל חושבת שזה שיקול שצריך לעשות ואם יחליטו לשאול רב צריך להביא את זה לפניו

היא מורכבת ממספר בעיות שבסופו של תהליך גם הרגש דעך, ורק יועץ טוב יצליח לגשר על הפערים הגדולים שיש ביניהם.
ולכן לא הייתי מטילה עליה את כל האחריות כמו שכמה כתבו...

כאחת שחיכתה בציפיה לילד ראשון כמה שנים, יכולה להעיד שזה לא תרם לפערים שבלאו הכי היו קיימים ביננו.. ולכן הסתייגתי מעט ואמרתי *שאולי* עצם המנעות מהריון עלול ליהיות גורם נוסף, בפרט שמדובר בזוג שלמרות המצב המורכב לא מעלה אופציה של גירושין ומנסה לטפל.

לאחר שנפקדנו בהריון ראשון לקחנו יותר *אחריות* והתגמשנו אחד כלפיי השני, כי היה ברור שלא מביאים ילד לבית עם טלטלות וחוסר יציבות, בה' הרבה דברים השתפרו בעקבות ההריון.

קשיים רגילים של תחילת חיי נישואין שהרבה זוגות פוגשים בצורה זו או אחרת.

ומאד משנה איזו פרשנות נותנים להם. כי יש פער בין המציאות לבין מה שאנחנו אומרים לעצמנו.

אם את עסוקה במחשבות של "כנראה זו טעות ואני צריכה למצוא את בן הזוג היותר מתאים לי", זה יוצר מעגל של חיפוש החסרונות שלו וחוסר השקעה בנישואין.

ואם את מבינה שזה הרבה פעמים ככה שמגלים שיש פערים שלא ראינו קודם וקשיים, ושזה מסלול נורמלי של זוגיות שצריך ללמוד איך מתמודדים ואיך צומחים, אז הרבה יותר קל להפנות את האנרגיות לבניה ולהשקעה. וגם להשלמה עם המציאות. כי חסרונות תמיד יהיו. ותמיד נדמה ש"הייתי מעדיפה חסרונות אחרים...."

חשוב גם להפריד בין המציאות עצמה (שמתגלה בשלבים אחרי הנישואין, טבעי ממש שיש פער בין מה שראינו לפני החתונה לאחרי..), לבין התוצאות של ההתנהלות שלנו. למשל - תחושת חוסר הקשר שתיארת - בהחלט יכול להיות שהיא לא "נתון" בלתי ניתן לשינוי, אלא תוצאה של ההתנהלות שלכם בקשר עד היום, שיכולה להיות ממש שונה עם התנהלות שונה.

גם מה שאת אומרת שאת יודעת מה מפריע לך ואיך זה יכול להשתנות, זה לא נתון אובייקטיבי לחלוטין. הפרופורציות מאד יכולות להשתנות אם סך כל הקשר יהיה טוב יותר. פתאום החסרון שזה שלו שעכשיו כל כך מפריע לך יתגמד בתוך כל הטוב שתראי שיש ביניכם.

מחזקת את ידייך בהשקעה בטיפול הזוגי ומאחלת לך שיהיה מוצלח ומביא ברכה!!! נשמע שיש לכם נתונים טובים כדי להצליח!! בע"ה

התלהבתי מהכנות והשיתוף מפורט. זה בסיס טוב לעבודה.

נשמע שאת טיפוס דומיננטי ותוסס והוא יותר שקט ומסודר. יש גם הבדלים רגילים בין גברים לנשים.

ייעוץ זוגי זה מעולה. בשלב כזה או אחר אולי תצטרכו גם ייעוץ מיני.

אני מציע עוד שני דברים ששווה לנסות בקביעות:

1. לתת לבעל זמן התאוששות כשהוא מגיע מהעבודה ורק אחרי כחצי שעה-שעה לדבר. ככה הוא יהיה פנוי אלייך.

2. לדבר איתו על הצרכים הרגשיים הבסיסיים שלך ולשאול אותו על שלו (ואם הוא לא יודע אז לשאול אותו מה עושה לו טוב מאד ומה עושה לו רע מאד ולפי זה להבין את צרכיו). לעשות את זה באופן כללי וגם לפי נושא (מה הצרכים שלי כשאתה חוזר לבית? מה שלי? מה הצרכים שלך כשנוסעים להורים שלך? מה שלי וכדומה).

כמו שרמזו לך יש מצב שתגלי שדווקא במקומות שתרפי מלנסות להוציא ממנו תגובה מסויימת- יצאו ממנו הדברים הדברים היפים שאת מחפשת. לחץ עליו כנראה עושה פעולה הפוכה.

ברכה והצלחה!

לבשר לך אבל נשמע שהבעיה היא בך, כתבת ללא הרף על מה רע וכמה אין ומה חסר ואיפה לא וכל אלה הם בעיות שיש לך עם עצמך יקירתי, פשוט רע לך ולא משנה מה הוא יעשה (וכנראה שהוא הבין את זה) זה לא יספק אותך כי את לא שלמה עם עצמך ולא טוב לך עם עצמך, גם אם יהיו לך עוד עשרה מערכות יחסים את תרגישי בדיוק את אותו הדבר כי האנרגיה הזאת שלך של להסתכל על מה שאין ומה שחסר ומה שפגום וכמה הכל תקוע לא תאפשר לך להינות מכלום בחיים וכמובן גם לא תאפשר לך לאהוב כמו שאת מדמיינת שאת רוצה לאהוב, בעזות וכו'.
את רוצה לאהוב, תתחילי בלאהוב את עצמך.
את גם מציינת שאת הנחמדה מבין שניכם אבל זה ממש לא מרגיש שאת נחמדה אליו, למשל יש אנשים שמחנכים את הילדים שלהם להגיד תודה ככה:
"מה אומרים? תודה !!" אבל בבית בינם לבין עצמם לא תשמעי אפילו תודה אחת, כאילו הכל מובן מאליו, אבל אם תשאלי אותם הם סופר מתורבתים וסופר מנומסים, כן ! כלפי חוץ. זה נראה שאת סובלת מאותו הסינדרום, תשאלי את עצמך מתי בפעם האחרונה הערכת את בעלך, מתי אמרת לו תודה, את חושבת שמתנה נותנים כי מגיע ?!
אני מצטערת אם האמת (לפי קנה המידה שלי) נשמעת קשה אבל אין דרך אחרת להגיד את זה.

 

אחרת תמשיכי עם פיתולי האינסוף האלו..

את מאוכזבת מחיי הנישואים שלך, זה די ברור, והתסכול והמועקה הם יום-יומיים. 

אין לך הרבה אופציות, כי לשנות אותו לא תוכלי.

 

עכשיו השאלה היא אם עדיף לך להתגרש או לא.

את מרגישה שבתור גרושה יהיה לך אוויר לנשימה ותקווה למצוא מישהו יותר טוב?

את מאמינה בפרק ב' יותר מוצלח?

את מאמינה שתמצאי מהר? בשנים שעדיין אין סיכון לפוריות?

 

רק את יודעת מה קורה בבית שלכם. רק את יודעת אם יש לזה צ'אנס או לא.

אל תיתלי בתגובות של אחרים. אל תנסי לשקף כמה שיותר מדוייק את מה שקורה לכם בפנים כדי שהם יבצעו את ההחלטה בשבילך.

 

תמיד יהיה פחד להחליט- אבל אלו החיים שלך. את מוכרחה להחליט על עצמך. אף אחד לא יחליט עלייך או בשבילך. תזוזי. אל תעמדי במקום.

 

בניגוד לאנשים אחרים פה, אני דווקא מאמינה שאין טעם למות על מזבח הנישואים. אם את רק מתה מיום ליום אז תלכי. להיות גרושה בלי ילדים זה נפוץ מאוד היום. 

ואני מסכימה עם כל מילה.
זה לא יפתור לה את הבעיה.
היא מתארת אדם שיש בו דברים שהיא מעריכה. שמנסה, שיש רגעים טובים.
יש פה בעיה שורשים ועמוקה
וזה לא קשור אליו או למערכת הזאת כנראה
חבל להתגרש ולהכניס לאותו פלואור טרק אז להבין. כדאי למצות את כל האפשרויות עכשיו ולהתגאש אפשר תמיד

אתם נשואים 3 שנים
התחתנתם כדי להקים משפחה ולא בשביל מין זמין.
(סורי מכל הרגישים והרגישות, שיתחילו מיד לזעוק בשם הזוגיות הקדושה).
אחרי שתתפללי ותתמלאי ביטחון בקב"ה שהוא איתך תמיד,
מצאי זמן נינוח יחסית ותגידי שאת רוצה ילדים.
אם הוא יתחיל להאשים את הזוגיות שאלי אותו מה הוא יכול לתרום לשיפור המצב, ומה הלו"ז.
אל תפחדי ממנו ולא מהתשובות שלו.
את לא בידיים שלו. את בידיים של בורא עולם.
זאת חנוכה שמח לכם.
זמן מסוגל

אכן זוגיות זה דבר קדוש, כי מי שמקדש את עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה.

ורק התורה יכולה ליישר אפילו את הגרוע שבגרועים.

הם כנראה צריכים יועצת שתחתוך, בלי תהליכים שמושכים ומורטים עצבים.
שלוש שנים בלי תוצאות נשמע שנפלו ליועצת לא מספיק מקצועית.
את נשמעת אחת שיכולה לגשר בינהם מה דעתך?