פורום נשואים טריים (עמוד 362)

השם, ארנק, בושם, ספרים שאוהב, מחזורים לחגים וימים נוראים, קופסא עם עוגיות ביתיות שוות, חלוק רחצה, גרביים שוות לחורף...

נגד רגליים קרות

זאת תופעה ידועה.

אבל סתם ליתר ביטחון לך לרופא.

בעז"ה אלך לבדוק....

היה לי קצת כאבי אשכים בצבא, ממשקלים וכו, והפלא ופלא-זה ממש היה דומה...מה זה אומר בעצם?! חחחח סתם...

אם יש עוד מבינים ויודעים-אשמח לתגובתכם.

ולא להבהל זה דבר זה די נפוץ, רק שפלא שלא שמו לב בצו ראשון בצבא.
במידה ויש - כדי להתייעץ עם מכון פועה אצל מי לטפל.

בצבא, עם כל המשקלים והמסעות, היו לי קצת כאבים....והם די עברו. עכשיו הם חזרו בתחום הזה....ופחות עשיתי מאמץ מאז שהשתחררתי...

(אגב, קרה בשני שעבר...מזל טוב לי!!)

שולח לך משהו בפרטי

אם יש לך משיכה והתעוררות פיזית שלא מגיעה לידי מימוש זה יכול לגרום את זה.

 

אני לא רופא אני יכול להגיד שזה נשמע לא חריג. מעבר לזה צריך רופא כדי לשלול בעיות.

כי הכאבים של בקע/קילה לא אמורים להיות קשורים לזה...

כאבים של בקע היו לי אבל לא איפה שאתה מתאר.

זו תופעה מוכרת שיש כאב באשכים אם יש לגבר התעוררות שלא מגיעה למימוש.

תודה אלוקים על כל הניסים

 

ואני יכולה להגיד לך שהתשובה הכי כנה היא שאין ממש תשובה.

יש אנשים שניסו להתעניין וזה רק העלה לי דמעות בעיניים וזה ממש לא היה במקום.

יש אנשים שהתעלמו לחלוטין וגם מזה לא הייתי מרוצה, הרגשתי כאילו יש פיל לבן בחדר שכולם לא מדברים עליו וזה לא עשה לי טוב.

באופן כללי - לא הרגשתי טוב עם עצמי ועם המציאות, אז הרבה דברים לא עשו לי טוב ולא ממש היו תלויים בסביבה..

יש מעט אנשים שכן יכלתי לתקשר איתם בנושא וזה מאוד הקל עלי, אבל לרוב אני זו שבחרתי  אותם, ולא הם באו מיוזמתם.. או שאלו היו חברות שעברו דברים דומים. עם האחים שלי מעולם לא דברתי על זה - רק אחרי שנכנסתי להריון, והיה לי טוב מאוד ככה, לא להכניס אותם לסיפור. אחרי שילדתי שני ילדים - כבר הרבה יותר נפתחתי וספרתי.

 

מצד שני, אני זוכרת שחברה אמרה לי "מה השם - שאני אתפלל עליך בחדר לידה "- ומשום מה דווקא המחווה הזו ואיך שהיא אמרה את זה- עשה לי כל כך טוב. בסיטואציה אחרת זה יכל אולי לעצבן מישהי אחרת, לא יודעת, אבל עד היום היא זכורה לי ממש לטובה.

 

לסיכום, אם לפנות, אז ממש בעדינות - להגיד או לכתוב להם משהו כמו "אנחנו כאן בשבילכם, מתפללים כל הזמן, אם תצטרכו עזרה בכל עניין, רצון לדבר או כל דבר אחר - נשמח לעזור במה שניתן. אוהבים אתכם". וזהו. גם אם זה יעלה להם קצת דמעות - הם ידעו שעשיתם את זה כי אתם אוהבים אותם. לא כי אתם נדחפים...

מה שבטוח שלא להציע או להגיד להם עצות מה כן ומה לא, או כל רעיון או משהו חדש שיכול לעזור לא להציע.
זה מציאות שמי שלא חווה לעולם לא יבין. וזוג כזה לא רוצה כבר לשמוע מה עוד לעשות..
מה כן. זה או לשאול את ההורים מה הם חושבים..
או לשאול בצורה מאוד מאוד עדינה... וגם לא לשאול מה קורה.. אלא שאם צריך עזרה אנחנו פה..
ולפנק בלי שהן מבקשים..
זוגות כאלה לא יבקשו. כי הם לא רוצים שידעו שיש בעיות.
והכי הכי חשוב. זה שאתם נמצאים איתם ביחד לא לדבר או להזכיר כל דבר שקשור להריון.

פשוט להיות אתם, תומכים, נחמדים חברים. אם ירצו, הם יפנו אליכם בעניין הזה. ותמיד אפשר להתפלל מכל הלב.

לא לשאול ולהביע התעניינות בזה ספציפי, להתייחס אליהם כרגיל לשאול על תחומי עניין שונים ולהיות נחמדים.
אין עניין שהם יבואו מעצמם לספר לכם גם בגלל שרק הם יודעים מה יש להם ומה הטיפול המתאים וגם כי הטבעי זה שלא נעים לפתוח שיחה על התמודדות וקושי כבני אדם, זה מרגיש חשוף.

בעולם החרדי יש הרבה זרמים ובכל אחד מהם הנהגות שונות לגבי האופן בו התא המשפחתי פועל. אתה לא יכול להשוות ליטאים לחסידי גור, למשל.

גם אצל הדתיים לאומיים יש זרמים ותת זרמים (אם כי הרבה פחות מוגדרים) ואיש הישר בעיני רבו יעשה.

יש אפשרות להכליל לא..? בציבור הדתי לדעתי רב התת זרמים ממש מחוברים לכוון מסוים בקשר הזוגי. אצל החרדי איני בא מהעולם הזה ואיני מכיר לכן איני יודע.. יש הבדל בקשר הזוגי בין התת זרמים השונים..? משהו יכול להביא דוג'..??

בפרט לא בדבר אישי שלא מפורסם לרבים. אין לך יכולת לדעת על הנעשה אצל זוגות בבית, בגלל שאתה מדבר על הציבור הדתי שבו הכל נעשה בצניעות.
קשה מאד להשוות דברים כאלה.

אני חושבת שההבדלים היחידים שיכולים להשפיע ושאפשר באמת להסתכל עליהם זה דברים כמו גיל החתונה (צעיר בהרבה אצל חרדים) ואופן השידוך (גם שונה אצל תת זרמים אבל לפחות יש איזושהיא הגדרה)

אני חושבת שאופן ההסתכלות על הנישואין שונה (מה שמוביל להבדלים האלו) כי אצל החרדים להתחתן זה משהו יותר כבד ויותר רציני (בכלל, הכל אצל החרדים יותר כבד ויותר רציני נראה לי)

לאיזה כיוון אתה חושב שהדתי לאומי מחוברים? תביא אתה דוגמא למה אתה מתכוון. השאלה שלך מאד מעורפלת.

מפרטת:

בגור יש עידוד לבחרו להמשיך לשמור על חברותא, גם בערב, לא לדבר עם האשה שיחות בטלות וגם לא ללכת יחד ברחוב ועוד כהנה וכהנה.

לעומת זה בבעלז וויזניץ'  יש עידוד הפוך, בשנה הראשונה להיות הרבה יחד, להיות חברים הכי טובים.. אפשר לראות זוגות הולכים ברחוב ומפטפטים, באמת חברים הכי טובים.

זה רק אצל חסידים..

לגבי הליטאים, זה קצת יותר דומה אולי לציבור החרדי לאומי כי יש פחות כללים ספציפיים. זה יותר תלוי במידות הטובות ובהבנה ההתנהגותית של בני הזוג.

בגדול אני כן  חושבת שאפשר לומר שהמשפחה היא מאד מאד במרכז החיים ולכן בעל יתמוך בלימודים של אשתו, אישה תתמוך בלימוד של בעלה וכו'. פחות "שוויון" ויותר אחדות. אבל אולי עשיתי פה קצת הכללה, קשה לדעת.

+972548137888

0524560003

מקרני שומרון

מומלץ!
054-660-9304

ואם זה לא העונה הצוות הוא ילדים קטנים שעושים לו צרות

אני השתמשתי ומשתמש בלייאון של ננו-טבע ובהתחלה היה נראה שלא קורה הרבה.

התייעצתי עם ד'ר בננו-טבע (לא זוכר את שמו) ואחרי ליווי קצר המדדים שלי השתנו באופן חיובי מאוד. כך הבדיקות מראות.

ולוקראס אגוזים,

שים לב כשאתה מדבר איתם הם אמורים לעשות מחיר מיוחד למי שבא ממכון פועה,

שים לב שהוא אכן אומר לך מחיר יותר זול ממה שכתוב באתר..

(רמז- 450 זה המחיר לכולם.... והגודל של החבילות והמספר אותו דבר כמו באתר....)

אנחנו גם מנסים את זה עכשיו

בהצלחה לכולם

עד כמה שאני זוכר דיברתי עם מישהו בשם אייל (לא בטוח בשמו). אני קניתי ב- 250 ₪ וקיבלתי שתי פורמוחות.

ואחרי חודש שילמתי עוד 250 ₪ עבור 2 נוספים.

4 פורמולות ב250 ₪
אמור להספיק לחודשיים

העדפתי לקנות 2 כדי לראות שזה עובד. אחרי חודש עשיתי בדיקה וראיתי שינוי חיובי במדדים אז קניתי עוד 2 בעוד 250 ₪.

הנמל

ספארי

פארק הירקון

פארק אריאל שרון (חירייה)

ימי שלישי יש מדרחוב בנחלת בנימין

סתם לטייל בעיר באזור שוק הכרמל' אלנבי' שינקין.

תהנו.

בימי שלישי ושישי

יש לך המלצה? איפה סגרתם? 

 

תהנו!

אבל לא מכירים בכלל...
בעלי קיבל מתנה לילה במלון מהעבודה וזה פשוט מה שבחרנו. נקווה שנהנה מהבחירה 😁

ברמת הסאחיות שלכם

יש סיור מאוד מעניין

אין כזאת אפשרות, ככל הידוע לי.

את יכולה לבקש שיפטרו אותך אבל רק אם את רוצה בזה.. וייתכן שאם את אחרי לידה אסור להם לפטר ולא ירצו להסתבך.

את יכולה לבקש הארכת חופשת לידה עד חצי שנה מהלידה והם מחויבים לשמור לך על מקום העבודה, אבל זו חל"ת - חופשה ללא תשלום.

אם הרווחת יפה לפני כן ואין לכם חובות או משכנתא שלא תוכלו להחזיר בלי משכורת אז שווה להיות שלושה חודשים בלי משכורת ולהשקיע בתינוק. יש לזה ערך שלא יסולא בפז.

את יודעת שאת זכאית לשעת הנקה?
אני לא יודעת מהם בדיוק הכללים, זה בערך שעת עבודה אחת פחות ממשרה מלאה בשנה שאחרי הלידה. בלי הורדה במשכורת, כמובן.
אם אין לך ברירה אלא לחזור לעבוד לפחות תהיי מודעת לכל ההקלות האפשריות.

את יכולה בכל זאת לבקש לחזור לחצי משרה לשלושה חודשים, אולי יאפשרו לך, וזה בכל זאת הבדל עצום. אע"פ שככה מפסידים את שעת ההנקה.

צריך להביא אישור מהמעסיק על שעות העבודה המרובות,
וביטוח לאומי צריך לאשר,
ואז את מקבלת דמי אבטלה מיד.

תחפשי בגוגל "התפטרות לצורך טיפול בתינוק.

גם אני לא ראיתי שבאופן רשמי אפשר לקבל דמי אבטלה מיד, וגם לא הבנתי אם לא ישלחו אותי בהחשכה לעבוד בחצי משרה איפשהו.
בדקת אופציה לקבל פיצויי פיטורין?
אצלי נראה לי שהפרישו הכל לפנסיה ואז לא כדאי לפדות

מה משותף- קוראים לקבוצה קטנה והם צריכים לגלות את המשותף בניהם
(גיל, טסו לחו"ל לאותו המקום, משקפיים, כלום, אותו מספר במשפחה, צבע עיניים וכו')


מלחמה-. מתחלקים ל2 קבוצות
וכל פעם נציג מכל קבוצה מתחרה מול נציג של הצד השני, לפי סדר
המנחה שואל שאלה שהתשובה היא מספר- גיל, מספר קו אוטובוס אחרון שנסעת בו, גובה, מידת נעליים וכו'

ומי שיש לו את המספר הגבוה יותר הקבוצה שלו מקבלת נקודה או שהנציג עובר לקבוצה השניה (כמו במלחמה של קלפים)


זיכרון -
2 אנשים יוצאים
השאר מתחלקים לזוגות ומוצאים מכנה משותף בניהם
אלו שיצאו חוזרים וכל פעם אחד מהם בוחר 2 אנשים והם אומרים את המכנה המשותף, וצריך למצוא זוגות משותפים

פשוט זו עיר ולא ישוב..

מקפיץ

מה תרצה לדעת

קודם כל- זאת עיר.
זה לא תל אביב או ירושלים, אבל זו עיר.
זה אומר הרבה על האופי הנדל"ני והחברתי שלה.
יש נקודות של ריכוזים דתיים יותר, יש גרעין וישיבת הסדר שסביבם אפשר למצוא גם תנועת נוער, בתי ספר וגנים. יש גם ישובים דתיים מסביב במרחק של 10 - 30 דק' נסיעה שבהם יש גנים ובחלקם ממ"דים והסעות.

אי אפשר לקבל הכל...
הרבה אנשים חיים ככה- זה מצריך השקעה נוספת שלא בשעות העבודה ובזמנים של חופש(שבתות, חגים, ערבים וכו'), אבל חיים ככה, עם השקעה ומאמץ, זה לא נורא.

מקסימום- משנים דברים תוך כדי אם יש צורך, החיים זורמים אחרת מאיך שאנחנו מתכננים חשוב לדעת לזרום איתם.

יש לך אפשרות בעתיד להפחית מעט שעות?

 

שעסוקים רוב היום ואז מנצלים את הזמנים הפנויים בצורה זוגית כראוי

זה ההבדל בין להכניס למעון בבוקר ו/או לקלח בערב (כל אחד מהדברים האלה לוקח כחצי שעה) לבין לא לראות אותם כל השבוע ולהיות אבא של שבת. מסכימה שלזוג זה פחות משמעותי.

יוצא לתפילה בנץ/במניין אחד אחכ, וב"ה לומד תורה עד 20:00
זה כן קצת קשה, לא אשקר..
אבל אם מתכננים את הזמן טוב, יש מספיק זמן להיות יחד

כמעט כל מי שעובד לא בהוראה, עובדים 9-10 שעות ביום.

הרבה זוגות חיים כך, למרות שזה אכן דורס.
מהיר גם חברה שנגיד סיימו תואר, והעבודה שמצאו כדי להיכנס לשוק דורשת מהם את הכמות שעות הזו.
תנסה מקסימום בהמשך להוריד קצת את מס' השעות, לפחות בחלק מהשבוע, זה יעשה רק טוב לזוגיות, ולהיות עם הילדים.

אצלנו זה ככה. בעיקר מבאס שהוא לא רואה את הילדים.
מבחינת זמן שלנו, יש מספיק. אבל גבולי.
הרבה תלוי גם בכמה מתאמצים לנצל את הזמן המשותף כראוי. (להשתיק פלאפונים, לאכול יחד בנחת וכו).
אני במקומך הייתי מתחילה את העבודה, ובשמחה.
הכל יהיה בסדר. מקסימום עמוס.

למה את מפחדת מימנה. ולמה היא חסרה לך? אם היתה אחותך זה יותר מובן
מי שלא רוצה לדבר אין בעיה. גם אני לא רוצה

את חושבת שגם ביומולדתה לא צריך להגיד מזל טוב?

היא מתנהגת בצורה דוחה ע"מ שתידחי אותה. היא רוצה לפטור אותך מהצורך לפחד מימנה ולפייס אותה. תהני מהחופש.

פשוט אל תבואי איתה במגע
תעבירי אותה הלאה....
גם אני מתמודדת עם משהו דומה לא ככה ברמה הרבה יותר נמוכה אבל יש אנשים שלא משנה מה תעשה אתה תמיד איכשהו תהיה אשם אז פשוט מעבירים הלאה ולא באים במגע יותר מידי...


יש מצב שעובר עליה משהו קשה אבל את לא צריכה לסבול מזה..

אז מה חשבת שהיא תצליח לחיות בשלום עם הסביבה שלה?!
האם את רוצה ליהיות על תקן תרפיסטית שלה?
תעשי טובה לעצמך תחזרי לבעלך ולילדים ותשקיעי שם את כוחותייך.
ואם את רוצה לעזור לה... תתרחקי ממנה ותתפללי עליה לרפואה שלמה !

באמת סה הפתירון רק תפילה תודה רבה

תתפללי לה' שייתן לך כוחות, תשקיעי בחיים שלך הפרטיים את הכוחות שלך.

תזכרי שיש לה בעיות עם עצמה ואל תתני לה מקום לשלוט בך.

 

המון הצלחה!

יומולדת לא לברך למזל טוב?

במקום שאת תרדפי אחריה כל הזמן ותחפשי איפה להתנצל ואיפה לברך

כי כל הזמן פחדתי שאצטרך לבןא לשם שבתות ויהיה לי קשה שבנאדם לא מדבר איתי וזה יצור עוד יותר ריב פחדתי שבגלל זה כולם יהיו נגדי במשפחה שלו פוחדת ממיליון דברים

אז למה את צריכה לפחד??? שהיא תפחד !!!!

למה שיהיו נגדך? שיהיו נגדה

משפחה שיש בה רק ריבים בין האחים כל הזמן ויש לבעלי אח שתמיד מצדיק אותה לא משנה מה והוא וחברה שלו כל הזמן איתה ..הוא מדבר איתנו אבל יש לי הרגשה שמדבר גם עלינן איתה אבל זה לא ענייני ואין אמא במשפחה יש אבא שאין לו מילה בכלום ממש מסכן ועוד אחות אחת שגם אותו מצב איו לה מילה ודורכים עליה וכל ה
זמן רבים איתה

תפסיקי לנסות לרצות אותה. כמה אפשר להשפיל את עצמך?? תשחררי ממנה..

אולי בלי לצפות לתשובה חזרה,
אבל תראי לה שהיא עדיין חשובה לך.
לא הכל עובד בכח, לפעמים במח ובאהבה

כי בנאדם שתמיד תמיד דורך עליך ותמיד אתה בא אליו והוא בז לך ומשפיל אותך ברבים ויודע שאתה תמיד תבוא אליו אז תמיד עושה מה שבא לו וממשיך בהתנהגותו השאלה אם לתת לזה יד ולר לכבד את עצמך כדי שיכבדו אותך הסיפור לאורך 6 שנים ואי אפשר תמיד לחבק ולקבל חרא יש לי נפש גם שניקרעת

לי או יותר הפחד מלריב ולהיות במשפחה של בעלי בריב.. כי מי שחשוב לי לא מתנהג אלי רע לפעמים נוצר קשר אין ברירה

לא לדבר חברי אלא מה שנוגע לטכני כשאתם מגיעים

גם אני חושבת ככה אבל היא מחליטה להתעלם ואפילו טכני לא לדבר

זאת רק היא בלי בעל וילדים

אני לא הייתי סופרת אותה בכלל

כאילו מנסה להתחשב שהילדים שלי לא יכנסו לה לחדר ויעשו לה בלאגן

אבל היא קטנה ממך מה את בכלל מתרגשת ממנה ומפחדת ממנה

למרות דהררגשה בלב לא נעימה הסיטואציה להיות במקום של ברוגז ריב ולא מצידי אפילו אבל תודה רבה מחזק 🤗שנזכה ליישם

אוכל כשר זו לא בעיה. כל המלונות שם כמעט בכשרות בסיסית לפחות.

(אני לא אוכל בשר כך שזה לא מדד)

 

צניעות לעומת זאת זה עולם אחר...

לא יותר מכל עיר אחרת בארץ בכ"א..

לא יודע על מלונות עם כשרות מיוחדת מלבד מקרים מיוחדים שבאות קבוצות..
מסעדות יש כמה בטיילת וקניון אייס מול.. יש בכניסה לקניות מסעדה חלבית שמוכרים פסטות ודגים ממש טעימים..
בקשר לדרך הכי מומלץ זה ליסוע דרך 6 ולהמשיך לכיוןן דימונה, יש מלא מקומות עצירה בדרך..
יש קניון מחוץ לדימונה שנמצא על הדרך, יש את חציבה,פונדק רימון(101) יוטבתה.. אלה העיקריים..

אילת מאוד מולצת לפי דעתי לדתיים בתקופה הזאת. גם רגוע ושקט וגם יש פחות בעיות צניעות.

 

 

אין מלנות בכשרות גלאט או מהדרין.

אנחנו דיברנו לפני עם המשגיח שהיה מאוד נחמד ונדב לנו מידע לגבי מה אפשר לאכול ומה להימנע (כמובן לפי ההקפדה שהגדרנו) הינו במלך שלמה חצי פנסיון  ושם היה ניתן להזמין מנה בשרית גלאט אבל צריך לדרוש את זה יום לפני.

 

דרך מצפה רמון והמכתש לתכנן עצירות לפני.

להשתדל לא לעשות את הנסיעה  בלילה (או לפחות חלק ממנה ביום) משעמם ומתיש.

 

מקמות בילוי: חוף הים . המצפה התת ימי . אתרי טבע ומסלולים קלילים מסביב .

 

 

 

 

 

 

מסעדות:
בשרי -מומלץ על מסעדת "אחלה", טעים מאוד ומחירים סבירים.
חלבי- יש בכל קניון קפה קפה או קפה גרג, כולם טעימים מאוד.
צניעות: בחורף אפשר להסתובב בטיילת יותר בנוחות בהחלט.
נסיעה: אם אתם מאיזור המרכז קחו בחשבון שזה בערך 4 שעות נסיעה, צאו מוקדם בבוקר ותסעו בנחת, יש המון מקומות יפים בדרך לאכול ארוחת בוקר. מומלץ ביותר המעיין הנעלם. חפשו באינטרנט. לפני זה יש את חאן התמרים.
מלונות: רובם כשרים.
טיולים/אטרקציות: מצפה תת ימי, הר שלמה, צפרי, ים ועוד המון.
תהנו!

לא הייתי עושה מזה עניין.

אצלנו זה הדדי קורה מידי פעם שההורים קונים לילדים ולנו ואנחנו להם... ושוב מדובר בסכומים יחסית קטנים של 200 בערך בחודש,
לכן אם מדובר בהוצאה מוגזמת צריך לעצור את התופעה.
עד כמה שידוע לי הלכתית אסור לה לתת ללא ידיעתך כשמדובר בהוצאות גדולות.. וכדי שהיא לא תיכשל תעיר את תשומת ליבה לעניין ההלכתי.

קרוב משפחה שלנו בעל אמצעים התגרש מאשתו כי ההוצאות שלה הגיעו גם לאלף שקל ויותר. אני מקווה שזה לא המקרה.

מדובר על סכום של 200 שח בשבוע בערך - סכום לא זניח
אין לי בעייה עם רכישות מזדמנות להורים מידי פעם או אם יש מבצע מסויים אבל כאן מדובר על הוצאה שבועית כלשהי..

מעל הנורמה גם אם אתה מרוויח טוב.

רק עכשיו שמתי לב שאתה כותב שיש לה חשבון בנק בנפרד שמעתי מרב שאמר שלא טוב שלזוג יהיו חשבונות בנק נפרדים.

כדאי שתמליץ לה שיהיה לכם חשבון "אחד" משותף דבר שיתן לך שליטה על מצבכם הכלכלי.

נראה לי שכדאי לשאול אותה לגבי הבעיה הרפואית. זה לא אמור להיות סיפור גדול. יש סיבה שאתה חושש להתעניין?
לגבי ההורים, נראה לי מורכב. אם קניתי משהו להורים בסכום גדול אז הם החזירו כסף. לא הייתי קונה להם דברים באופן קבוע בכל מקרה. אז אני לא מכירה את הסיטואציה והמנטליות אז קשה לי לייעץ.

בגלל שזה משהו שגיליתי באופן מקרי ואני לא יודע איך היא תגיב בעימות חזיתי
לגבי העניין הכספי כמו שכתבתי זה לא קנייה חדפ אלא הוצאה שבועית של קניות לבית של ההורים.. ננסה לדבר איתה בצורה עדינה ונראה איך התקדם הלאה

זה בוודאי קשה לזוג טרי אבל לכלכל את ההורים זה חלק ממצוות כיבוד הורים. 

לכן בעניין הזה כדאי לשאול ולדבר האם זה באמת נצרך אבל לעשות את זה מתוך רצון לשיתוף לא מתוך רצון לשלול את הדבר.

בכלל בעניין הוצאות רצוי לעבוד בצורה מסודרת שרושמים כל הזמן הוצאות והכנסות וקובעים יעדים ריאליים של הוצאות וחסכונות. אם משלמים בכרטיס אשראי זה ממש לא בעיה לעקוב. ואז שני בני הזוג יודעים מה המצב וכמה אפשר עוד להוציא.

בעניין הכדורים לא מבינה למה לא פשוט לשאול למה הכדורים. הרי אתה דואג לאישתך ורוצה בטובתה לא?

 

למעשה לשאול רב. אבל בפשטות הגמרא והפוסקים "כיבוד אב משל אב". לבן יש מצוה להגיש לו אוכל/שתיה וכד'. אבל התשלום על ההורים. (לא דברתי במציאות שההורים עניים, שאז ודאי שהם קודמים בצדקה, לכל אדם אחר).

כמו כן, בפשטות מה שקנת אשה קנה בעלה ואין לה זכות להוציא משם, בלי רשות בעלה.

כמובן שצריך לנהוג בחכמה - הן מול אשה טריה והן מול ההורים.

לגבי הכסף- ברור לי שחשוב לכבד את ההורים אבל אם ההורים שלה מסוגלים לכלכל את עצמם אין שום סיבה שההוצאה הזאת תתנהל על החשבון שלנו
יש הבדל בין כיבוד הורים שזה דבר מובן וברור לבין מה שאני מתאר - גם אני משתדל לכבד את ההורים שלי אבל אין שום סיבה הגיונית שאני יקנה להם דברים באופן שוטף - מוצרי מזון, לבית וכו'

חומצה פולית ומכינה את הגוף לקראת הריון

כמו שרופאות נשים ממליצות הרבה פעמים לכלות?!

וציינתי למעלה שזה לא כדור שקשור להיריון או מחזור

כדורים יכול להיות מאה ואחת סיבות.. אתה רואה אותה לוקחת כדור? תשאל- "תגידי למה הכדורים האלה?" 

 

לגבי הכסף זה יותר קשה כי זה כביכול עזרה להורים שלה (אני מניח שהם צריכים את העזרה הזאת) הכל מקרה צריך לדבר ולשאול- "תגידי למה את משלמת על הקניות של ההורים שלך? קשה להם כלכלית? בכל מקרה אני אשמח אם תשתפי אותי בהוצאות כאלה שנוכל להתנהל נכון כלכלית"

ככה בונים את הדברים בזוגיות- ע"י שיחה ודיבור.
כמובן לא לתקוף אותה אלא להגיד לה בנעימות שאתה רוצה לדבר איתה על כמה דברים ולפתוח את זה.
לדעתי אתה תופתע כמה זה לא כזה נורא;)

הבסיס הכי חשוב בזוגיות זה
ל ד ב ר.

מאד טוב שאתה שואל, כי זה נוגע בתשתיות של ביתכם.

מרגישה שיש כאן נקודה חשובה של בניית האמון ביניכם.

לפני השאלה איך להגיב, יש כאן שאלה למה היא לא דברה איתך על זה.

אולי לא חשבה שאתה רוצה לדעת. אולי בעיניה לא צריך להגיד דברים כאלה. 

אבל ממה שכתבת קצת נשמע לי שכאילו ברור לכם שיש קצת הסתרה ביניכם והשאלה היא איך להתנהל "חכם"

במצב הזה. (איך להגיב שלא תעביר את התשלומים לחשבון השני.. ז"א שכאילו יש הנחה שהיא רוצה להסתיר).

עדיף לשאוף למצב של אמון הדדי.

שלב ראשון וחשוב מאד מאד הוא לתת אחד לשני הרגשה שמה שהוא יעשה בן הזוג תמיד יכיל אותו. לא קל בכלל.. אבל זה פתרון השורש.

אם ככה תבנה את ההרגשה של אשתך איתך, היא לא תצטרך להסתיר ממך דברים. לא בטוח שזה יקרה ביום אחד, אבל בע"ה יש לכם הרבה שנים להיות ביחד אז שווה להשקיע.

ואחרי זה, גם חשוב לדבר ממקום רגוע ולתאם ביניכם את זה שאתם גלויים אחד עם השני ורוצים לבנות בית של פתיחות ואמון וכו.

לא עניתי לשאלה הטקטית שלך כרגע, אבל זה נוגע בשורש של הדברים. באמת חשוב לשמור על מה שכתבת לא לפגוע בה וגם לא ליצור מצב שתנסה "להתחבא" ממך יותר טוב..

אם יש צורך אפשר לפנות לעזרה, לייעוץ. בשלב הזה של הנישואין כמעט 100% של הזוגות פוגשים קשיים, רק לא כולם מדברים על זה. ומי שחכם נעזר במי שצריך ובונה את ביתו על יסודות איתנים.

בהצלחה!!!

שנשאר תשים בפק'מ, זה לא יתן לה אפשרות להוציא מעבר ליכולת. כנראה שהיא רואה שהמצב הכלכלי מאפשר אז היא קונה ללא חשבון.

האם היא מודעת לסכומים שהיא מוציאה עבור הוריה כל חודש?

יש כדורים ויש כדורים, אם זה "סתם" כדור לבעיה רגילה ולא חמורה

אז אין שום צורך לספר

לאיזה פטריה בציפורן
או משהו אחר זמני וזניח?
לא בטוח שהיא חשבה על זה אפילו לא?


בכללית-
האם להורים שלה יש קושי כלכלי כלשהו?
אולי הם מחזירים לה את הכסף במזומן או בדרך אחרת??

בכ"מ כמו שאמרו פה - לדבר.
אתה יכול פשוט להתקל בכדורים ולשאול מה זה הכדורים האלה?
לגבי החשבון אני חושבת שכדאי להציע לאחד חשבונות, ולהתחיל לחסוך ולעבור על ההוצאות וההכנסות
ומאליו זה יעלם או יהיה נושא לדיון

יש הבדלים משמעותיים בין גברים לנשים.
גם בעולם הרגש, גברים ונשים שונים, והצורך והדרך שלהם להתחבר היא שונה.

הדבר הראשון והמשמעותי ביותר לעשות- זה לשחרר.
אל תילחצי ואל תלחצי עליו. אני מבין מאיפה זה מגיע, וזה מגיע ממקום טוב, אבל זה יזיק.

אתם לא "לא מתקשרים" - צריך ללמוד לתקשר וזה תהליך.
ככל שתלחצי יותר הוא יתחפר יותר, לכן ההיפך- אל תעשי שיחות כאלו אם זה לא מתאים לו.
תלמדי את הדרך שלו לתקשר ולהתחבר רגשית. 
 

העניין השני הוא איך לעזור לו לפתוח עולם רגשי- 
תתענייני בו, ברגשות שלו, תשאלי אותו איך אתה מרגיש בלי לחפור ברגשות, מה שענה ענה.
שזה בכלל יהיה צד בחיים שלו שיש שאלה כזו.

לאט לאט.

 

דיברת על גברים מול נשים,
זה לא מדויק הרי יש גברים עם עולם רגשי עשיר ויש נשים שלא מתעניינות בכלל ברגש אז...
ואולי יש לי גם תסכול שבעלי לעולם לא יבין את עומק רגשותי אז אני מעבירה לו את התסכול הזה וזה מלחיץ אותו

כן, כשמדברים על קבוצה, עושים מה שנקרא הכללה. היא אמנם לא צודקת לכל פרט, אבל צודקת 
לרוב הפרטים. ובמקרה הזה זה נשמע ממש כך.

 

שאת אשה והוא איש - מזל טוב! בשביל זה התחתנתם.... ב"ה.

 

לא שאין דקויות בכיוונים אחרים, אבל בכללי, זה הבדל מצוי. ויותר מזה - גם איש שבעצם נחמד מבחינתו לדבר על רגשות, במינון הנכון, כשאשתו מגזימה - זה עושה לו ההיפך. יכול להרגיש שזו "הצגה", להרגיש שמנסים להוציא אותו מהאיזון. באופן טבעי, חוזר אל עצמו. וכמובן, האשה המתוסכלת, שזו את במקרה זה, לוחצת כי היא ממש רוצה לדבר - והוא כמובן, שבצדק רוצה את עצמאותו, עוד יותר לא עונה - לא רוצה לפגוע בך..

 

אז דבר ראשון שבראשונים, אל תנסי להכריח אותו איך להיות, בוודאי שלא "להיות את". קבלי באהבה את זה שהוא גבר, ואותו כמו שהוא אישית. תשמחי שהוא זה הוא, שהוא אדם רגיש. מן הסתם כשאת משתפת אותו בדברים שעברו עלייך, הוא מקשיב ברגישות ואיכפתיות.

 

אלא מה? את רוצה "שגם הוא יהיה יותר מודע לעולם הרגשי שלו וידע לנהל איתי תקשורת פתוחה. ככה אני למדתי שמנהלים דברים". כלומר, את רוצה שיהיה כמוך. מאיפה הלגיטימיות של דרישה כזו?..

את חושבת שתקשורת פתוחה, זה לדבר על רגשות. אבל את בעצם לא מוכנה כלל להיות מודעת לעולם הרגשי שלו - בלי כוונה כמובן. הרי את רואה שמבחינת העולם הרגשי שלו, לא טוב לדבר על הדברים הללו. אם את לא מתחשבת בכך - איך את רוצה שיתחשב בשלך?..  ומי אמר לך שאינו מודע לעולמו הרגשי? מודע היטב, ויודע שלא זו הדרך שמתאימה לו. אבל בגלל שהוא איש טוב, אינו עוצר אותך...

 

אז יש לך טעות. להתאחד כחברי נפש אמיתיים, זה חשוב מאד. אבל זה לא בא ע"י שצד אחד רוצה שהשני יהיה כמותו, ובכלל - שאיש יהיה כמו אשה.

כבדי את השונות. את יכולה להתענין מה עבר עליו, לשאול אותו, להקשיב למה שהוא אומר. פחות לנסות "להכריח" אותו להתפעל ממה שאת, להתלהב ממה שאת.

כמה שפחות "תציפי" אותו - יש יותר סיכוי שעם הזמן, יווצר שיח טבעי, שכל אחד מכניס בו את ענייניו - וכל אחד יודע את גבולות הגיזרה שבהם אי אפשר להכניס את השני בכח למה שלא ממש מענין אותו, חוץ מזה שהוא שמח שהשני שמח... (יש להניח, למשל, שאם היה לומד גמרא בעיון כל היום, וזה היה הדבר שהכי מלהיב אותו - היה מספיק פיקח בשביל להבין שהוא לא אמור לצפות ממך להתלהבות מעומק של איזה סוגיא, והיה מוצא משהו משותף שהחיבור הרגשי והשכלי של שניכם יכול להתבטא בו).

 

זו דעתי.

השאלה שלי איפה יהיו נקודות ההשקה שלנו?
אז אני אכבד את העולם שלו ואת חוסר הרצון שלו לדבר על רגשות ואיפה ניפגש?
איך נתחבר אם לא דרך הרגש? אני לא מכירה חיבורים אחרים שמעניינים אותי כמו שיחת נפש טובה (עם חברה טובה)
התפיסה שלי מגיעה מתוך מחשבה שכך בונים זוגיות, מתוך חיבור רגשי והבנה משותפת
אז אם לא נשוחח על מה שאנו מרגישים על מה נדבר?
על מה שהוא למד היום? זה מנותק מהחיים זה בסך הכל לימוד. זה לא קשור לחיים המשותפים שלנו.
אשמח להכוונה איך לשפר את התקשורת.
על מה כן לדבר?

זה נכון שחיבור נבנה בחלק חשוב ממנו, מתוך שיחה משותפת, התקרבות שכלית ורגשית.

 

מה שלא נכון, לדעתי, שזה דווקא תוך "דיבור על רגשות", במובן שאת הצגת אותו - שהוא כנראה קצת "קיצוני" ומציף.

 

למשל, את מתלהבת משירים מרגשים. יתכן שגם הוא מתפעם משירים או כתבות שיש בהם משהו אמיתי שמעורר את ליבו. אבל אולי השירים שלך נראים מרגשים, בעיניו זה "קיטשי" מידי; או שעצם הדיבור ה"מופרז" על ההתרגשות שבכך, זה לא מספיק ממשי אצלו; מבחינתו - אם יתייחס כך, זה לא יהיה אמיתי. הוא איש.

 

הנה, תראי לדוגמה: "אז אם לא נשוחח על מה שאנו מרגישים על מה נדבר?
על מה שהוא למד היום? זה מנותק מהחיים זה בסך הכל לימוד. זה לא קשור לחיים המשותפים שלנו".

 

את מבינה? דבר שאצלו זה ממש "החיים", אצלך זה "בסה"כ לימוד".. בחור ישיבה רציני, שומע משפט כזה - כמעט מתעלף.... "סה"כ לימוד"?.. על לימוד תורה?...  ומבחינת בחור ישיבה (לא יודע מה עושה בעלך - מביא כדוגמה), יתכן שדווקא לדבר על "נושאים" - נושאים באמונה, נושאים בחינוך ילדים, במידות - הנה, זה דווקא נושא לשיחה. זה יוצר את "החיים המשותפים". אולי בעיניו זה דווקא "שיחת נפש עמוקה"?.. מדברים בכנות וערכיות על דברים ממש חשובים...

מבחינתך, לדבר על רגשות והרגשות..

 

לכן, הצעתי לענ"ד שני דברים - על בסיס הבנה שדברים נבנים בהדרגה: האחד - לנסות יותר להקשיב אליו. להתענין איך היה היום? מה הכי תפס אותו, שימח אותו? לנסות להקשיב גם את עולמו.

הדבר השני, לנסות טיפה "למתֵן" את הדיבור הרגשי. אולי כך יהי לו יותר קל להאזין.

 

וכעת - אני חושב אולי משהו נוסף:

 

קחי איתו שיחה. לא שיחה שאת באה "ללמד" אותו מה צריך לעשות, אלא להתייעץ איתו. מתוך כבוד לכך שבוודאי יבין את הנקודה, ואולי גם יהיה לו מה להציע:

 

תתחילי ממה שהתחלת כאן, שאת מאד אוהבת אותו וכו'. באמיתיות. ואז תגידי לו שרצית להתייעץ איתו, לשאול אותו מה הוא חושב שכדאי לעשות.

תגידי לו: תראה, אני נהנית לדבר על רגשות וכו'... כמו שכתבת כאן. אני בת..

אתה, אני רואה שזה לפחות משלב מסיים מלחיץ אותך, לא נח לך.

 

אז בגלל שאני רוצָה שיהיה טוב לך, וגם טוב לי, וגם ביחד - תגיד לי אולי איזה סוג דיבור אתה פחות אוהב, שאני אשתדל..

ועם זה, תגיד לי איך נראה לך הכי טוב ליצור בינינו תקשורת טובה, לא שטחית, גם בלי "לדבר על רגש". על איזה דברים טוב שמדברים, וזה נראה לך מקשר טוב, ששנינו נשמח?..

 

תנסי, אולי הוא יענה הכי טוב. אולי גם יבין קצת יותר מה את צריכה וישתדל עוד טיפה בכיוון - וגם את תביני את הכיוון שלו ותשתדלי טיפה יותר. יש להניח שעם הזמן, תכירו יותר טבעית זה את זה, ותלמדו יותרלהאזין אחד לשני, גם במה שלא בדיוק ה"שפיץ, שלי. 

וזו עצמה, התחלה של "שיחת נפש" כנה ומתונה..

 

ובאמת חלק מסגונות הדיבור - משאירים לחברות. גם חברות טוב שיש..

 

זו ענ"ד.

 

 

כתבת מעט, אבל מבין השורות עולה שאולי יש עוד משהו חוץ מהצד הרגשי.

החיבור בין איש ואשה נשואים הוא גם חיבור גופני. האם בנושא הזה הכל אצלכם בסדר? (את לא צריכה לענות בפורום אם לא נעים, אבל תחשבי על זה)
אם יש מתחים סביב הענין הזה, זה יכול להיות אחד הגורמים לחוסר הרצון לשוחח.

דווקא בנושא הזה ב״ה הולך טוב מאוד אבל אני מחפשת יותר רגש גם שם

זה יעזור לך להבין אותו ולדעת איך להתנהל מולו.



אזהרה-
שקוראים את הספר הנ''ל צריך להיות בראש של באתי לקרוא כדי להבין את השני ולדעת איך להתנהל בצורה שבשני יבין אותי.
לא לקרוא כדי לראות שאני בסדר ומתנהג כמו כל שאר בני המגדר שלי וממילא אני יכול להמשיך להתנהג ככה.....

בהחלט ישנם באופן כללי הבדלים בנושא הזה בין גברים ונשים.
יכולה לתת עצה שלי עזרה מאוד, למקד את השאלות לנושאים ספציפיים מחיי היום יום שלו, למשל: איך הולך בלימודים-כללי מידי, איך היה המבחן היום? ראיתי שממש השקעת ויצאת מאוכזב.. -זה ממקד אותו. או בעניין פיננסי, מה אתה חושב על המצב שלנו ואיך מתקדמים?-כללי מידי, ביחס לחודש שעבר מה חדש? יש התקדמות, מתסכל משמח אותך?

נכון שזה קצת קשה כי בעיקרון לנחש על מה מתסכל אותו או משמח אותו, אבל זו המטרה ללמוד מי הוא ומה מעניין אותו ספיציפית. שאת נותנת לו לדבר על הנושאים המוכרים לו הוא ישתף אותך, העלת נק' למשל שאת אוהבת אמנות והוא פחות מביע עניין או שאת אוהבת שירה מסויימת שהוא לא מעדיף, אז לשחרר אותו מזה. אתם שונים, כשאתם בנפרד כל אחד יפתח את תחביביו לעצמו אין טעם לשכנע את האחר שהאהבות שלי בהכרח מתאימות לבן זוגי, ולהפך. וכדי ליצור חוויות שמוסכמות על שניכם אפשר לנסות לשלב, למשל רוצים לצאת לבילוי שהוא גם אמנות(עבורך) וגם רוחני/מכני (תחום שהוא מעדיף עבורו)- אפשר לבחור מוזיאון מדע, או ללכת למוזיאון למחלקת יהדות. וכשאתם מבלים בנפרד את יכולה להעצים את עצמך בקריאת ספרי שירה והוא בתחום שחביב עליו.

יצא קצת ארוך אבל שווה קריאה

זו עוד נקודה. ממש חשובה לו היראת שמיים אז אי אפשר בקושי לצאת כי הרבה מקומות הם לא מתאימים... אז גם בנושא הזה אנחנו תקועים כי אין לנו בילוי משותף

יש לך בעל ירא שמים וזה מתבטא גם בעוד תחומים גם במידות הטובות. תשמחי שזה כך

 

ומה שאני יכולה להציע לך זה לצאת מהמחשבה המקבעת הזאת ש"אנחנו תקועים כי אין לנו בילוי משותף"

ולחשוב יצירתי

יש דברים שאפשר לעשות ביחד וזה כיף - הליכה, לצאת לפארקים (יש ימים שמזג האויר יפה), טיילת על הים בזמנים שריק יחסית, זמן איכות זוגי בבית - משחקי קופסא/קלפים, לאפות או לבשל ביחד משהו מיוחד בשביל הכיף

והאמת היא שכשיש מצב רוח רומנטי גם פעולות שגרתיות כמו יציאה לקניות ביחד יכולה להפוך לבילוי זוגי, זה הכל בראש

לחשוב יצירתי ולא לפחד להשתטות

 

 

אבל אם את מתעניינת בתחום את יודעת בדיוק לאן לקחת אותו, כשאני רוצה ללכת לתערוכות והייתי רוצה שיבוא איתי אני בודקת לפני באינטרנט וגם אם זה תערוכה שאני יכולה להגיע לבד לפני ולבדוק אני יעשה את זה כי חשוב לי שבעלי גם ירגיש שייך לנושא וגם מבחינת צניעות, הצגות ומופעים צנועים היום התחום הרבה יותר מפותח מבחינת בידור ומופעי מוזיקה של דוסים שאפשר ללכת ביחד, וגם הצגות יש תיאטרונים שמותאמים לדתיים וממש איכותיים.
יש אופציות טובות דווקא לבילוי, אפשר גם לצאת לבילוי אתגרי או משחק באולינג, חדר חושך, סדנאות אוכל או סדנאות יצירה רציניות של זכוכית או בעץ, נגרות, ג'אגלינג, פחות חושבת שגברים אוהבים אמנות של ציור וכד' אבל לא מכלילה יש כאלה שדיי זורמים ואפילו זה תחביב ממש. ובכלל אפשר בעצמכם ליצור ערב עם משחקים נחמדים משחקי קופסא, לא חייב לצאת לבילוי מחוץ לבית זה כייף בימים קפואים של חורף

אפילו בית קפה באיזור סביר.

יש לי הרבה מה לומר ב"ה, מתריעה מראש לגבי האורך.
גילוי נאות אנחנו נשואים יותר שנים אבל היו לנו פערים נורא דומים למה שהצגת.

אמרת שאתם נשואים שנה וחצי ושניכם אוהבים מאוד וזה מצויין, כשהעובדה הזאת נמצאת בבסיס והיא ברורה וידועה זה חלק גדול בעיני מהפיתרון.

את אוהבת אותו, את האדם שהוא, את הנשמה שלו עם מכלול התכונות שלו. ולהיפך, הוא אוהב אותך, עם המכלול שלך ועם הרגישות שלך. גם אצלנו כמו שאמרתי אני הרבה יותר רגישה ואמוציונלית גם בתגובות וגם בחשיבה והוא ההיפך, מאוד ריאלי עם רגליים על הקרקע. אני חושבת שזה אחד הדברים הכי טובים שיש, הוא משלים את ההסתכלות הרגשית, הנאיבית לפעמים, ההיסחפות אחרי תחושות ואינטואיציות שיש לי ונותן לי נקודת מבט חדה וריאלית. וגם הפוך, הרבה פעמים אני נותנת לו את הנקודה הרגשית ואיך הזולת הרגיש בכל מיני סיטואציות. אלו שני חלקים משלימים של אותה התמונה ואם תדעו לאהוב ולקבל את היתרונות של כל אחד מהצדדים תוכלו להשלים את הפערים שקיימים בלי לחץ.

אני אפילו מרשה לעצמי לומר שזכית, אם בעלך היה רגיש גם כן או להיפך, היית את יותר מחוספסת רגשית הייתם מפספסים הרבה מהצד השני.

מבחינה פרקטית, אני יכולה ליעץ לך מספר דברים:
שיחות נפש ארוכות ומשתפכות יכולות להיות עם מישהי אחרת שקרובה אלייך (אפילו כאן בפורום סגור זה נחמד) או איתו אחרי שאתם מתאמים מראש שאת רוצה "לפרוק" איתו איזה נושא ולא נדרש ממנו שום דבר חוץ מהקשבה ואולי חיבוק. העיקר שהוא ירגיש בנוח כשאת מדברת איתו ולא שעכשיו יש איזה הר של ציפיות שמייאש אותו עוד לפני שהתחלת.

רעיון נוסף, להחליף מילים במגע. ברוך השם אתם נשואים בקדושה ויש דרכים שונות להביע רגש, גם אכפתיות ואהבה. לא חייבים לנהל שיחה מעומק הלב כדי להרגיש שאוהבים. כדאי למצוא דרך אחרת להרגיש אהובה ולבנות קשר עמוק גם בלי מילים, אתם יכולים לבחור את מה שמתאים לכם באופן מודע. אם זה פתקים ומכתבים מרגשים מחוות קטנות במהלך היומיום או כל דבר אחר.

ודבר אחרון, עם השנים והתרחבות המשפחה אני הרגשתי שגם אני פחות רגישה ויותר פרקטית, פשוט כי אין לי כל כך הרבה זמן לרגש כמו פעם, זה גם דורש המון אנרגיה שכרגע מושקעת בתפעול הבית ומעגלי החיים האחרים שלי והכי חשוב הילדים שצריכים כל כך הרבה תשומת לב ורגישות וחום ואהבה. אני חושבת שעם השנים והתרחבות המשפחה תרגישי שזה פחות נדרש. מה שכן, חשוב לי להדגיש, אל תנסי לשנות אותו כי אותו את אוהבת ויש יתרונות רבים כמו שאמרתי בבני זוג שונים. בעזרת השם שהקב"ה ישלח לכם שפע אהבה והכלה והצלחה.

קראתי אותה בשקיקה! את צודקת שזה הכי השלמה בעולם וגם אני נהייתי הרבה יותר פרקטית מאז הלידה(כי אין זמן לרגש) אבל זה מה שמלחיץ אותי.
אולי זה מתחיל מהדפוס שראיתי בבית, שני ההורים שלי מאוד רגישים וחברים מאוד טובים ומדברים מלא אז נראה לי שכך צריכה להיראות זוגיות. אתם מראים לי עוד צורות יפות של זוגיות שהן נכונות וטובות פשוט לא הכרתי אותם עד כה.
יכול להיות שפשוט החיבור שלנו צריך להיות בדברים אחרים אבל גם ברובד הפיזי אני חייבת להרגיש שיש ביננו חיבור רגשי לכן אני מצפה למשהו מאוד רגשי גם שם. אולי לנסות לצאת מהדפוס הזה?

דפוס זה תמיד יכול לתקוע.
אבל יציאה מהדפוס לא אומרת לוותר על מה שחשוב לך. זה אומר להיות משוחררים מהמחשבה ''כך צריך להיות'' ולעבור למחשבה של ''כך אנחנו רוצים להיות וכך טוב לנו''.
ברגע שיש מחשבת ''כך צריך להיות'' בראש כל הזמן זה ממילא יוצר תסכולים.
ואם יש מחשבת ''ככה אנחנו וככה אנחנו רוצים'' הכל הרבה יותר רגוע...

שתופסת אותי גם לפעמים, כשאני חושבת על הזוגיות היפה שיש לנו ב"ה אני חושבת לעצמי - הרי כשהילדים שלנו בעז"ה יגדלו ויינשאו הם כבר רואים הורים עם קשר נפלא, הם לא מודעים למהמורות שצלחנו בתחילת הדרך, וצלחנו לא מעט כאלה

ואני חושבת שזה משהו שצריך לומר להם, לתת לילדים קצת כלים וצידה לדרך, הם צריכים לדעת שהקשר הזה לא הגיע מעצמו והיה כרוך בהרבה עבודה עצמית, השקעה, וכו 

הם צריכים לדעת שגם הם יכולים לזכות לקשר נפלא אבל צריך להסביר להם שהם יצטרכו לעבוד על זה וגם להסביר איך עובדים על זה

 

באופן כללי נשמע שיש לכם בסיס מצוין ואני ממליצה לך לקרוא ספרים טובים על זוגיות או לשמוע שיעורים כדי להעשיר את עצמך בתובנות על בניה נכונה של חיי נישואין, זה יעזור לך להבין את התסכולים הקטנים, להבין שזה טבעי ונורמלי ולהבין איך להתמודד עם זה בדרך שתבנה ותצמיח את הקשר שלכם עוד יותר

 

אולי התשובה היא במינון הנכון. קצת מדברים על רגשות ואז עוברים לנושא שמעניין את בעלך ואז מדברים על עוד דברים. לא חייבים שנושא שיחה יהיה קשור לחיים שלכם, מספיק שזה יהיה מעניין לשניכם. 

אם בעלך מוכן קצת לשמוע ממך על רגשות אז זה לגמרי מספיק ולא צריך לדרוש ממנו לדבר על זה. 

כתבת שאת רגישה מאוד ואם מה שהוא מרגיש לא ירגיש לך טוב? חשבת על זה? שאלה גם איזה רגשות רוצים לחלוק וממה הם נובעים. לפעמים זה מאוד קשה כשמישהו בא ושופך עליך רגשות קשים שלו. במיוחד לבן אדם רגיש. 

עוד נקודה. לפעמים בן אדם במקום להגיד שהוא עייף או מקנא או משהו אחר שופך עליך איזה דלי רגשי שהוא בעצם לא מרגיש את זה אבל כן חושב שהוא מרגיש וכשהוא ינוח כבר לא ירגיש ככה אז לפעמים כדאי לחסוך את זה. 

 

 

כי יכול להיות שהוא מרגיש אשם כשאת מביעה תסכול?

כי אולי הוא מפחד שלא יספק את הצד הרגשי שלך ולכן נסגר?

יש הרבה סיבות לכך..

 

אמרו לך פה דברים מאוד יפים על ההבדל שבין איש ואישה.

אני חושבת שאולי הדברים מובנים בשכל- אבל התסכול יישאר תסכול.

 

כנראה שכתבו לך את זה פה באיזו תגובה, אבל אני ארשה לעצמי:

תעודדי אותו כשהוא מדבר על הרגש.

תעודדי אותו כשהוא מקשיב לך.

תעודדי אותו אם אמר משהו שענה לך על איזה צורך רגשי.

 

לא בהגזמה. לא בלחץ סמוי. אלא בעדינות ו"כדרך אגב". לאט לאט הוא ייפת אלייך (אני מקווה).

"נפשי חולת אהבתך"

 

תכלית העולם הרגשי זו הרגשת השראת השכינה המשותפת

לחוש יחד את האהבה האלוקית החופפת עלינו 

זאת גם תכלית המגע העדין

 

הרגשה זו ניתנת להבעה במילים, אך היא לפני מילים והיא אחרי מילים והיא המבוקשת בין המילים והאותיות

 

תשתמשי במילים כדי לחוש זאת עם בעלך.

הוא יוכל להתחבר לעולם הרגשי יותר בקלות

 

לשוב לחוש השראת שכינה משותפת

לשוב לרגש הבסיס המשותף, שלפני החוסר והצורך הרגשי הפרטי

(ברגש הפרטי גברים ונשים שונים בדרכי פעולה אך במשותף הם שווים)

לחוש יחד את האהבה האלוקית החופפת עלינו תמיד

 

לשמור את דרך עץ החיים

 

הרפיה משותפת

רגיעה, הורדת הקצב

השראה בדרכים שונות

"רומנטיקה", טבע, ניגונים,

נוכחות בהויה. בהווה. קדושה. תורה

צורת דיבור רגועה אינטימית, ללא השרדות ואשליות החיים (כך תוכלי גם לפתוח רגשות פרטיים בצורה שהוא יקבל)

קודם כל תורנית - אסור לצאת מארץ ישראל (אני מתאפק לא לכתוב בפירוש את הביטויים שמופיעים בגמרא, כתובות דף קז, מי שרוצה שיעיין בעצמו).
בנוסף, (רק כדי לישב על הלב), כל המשנה - ידו על התחתונה. איזה סיבה סבירה יש לאשתך, לעזוב את כל מה שהיא מכירה ולרדת מהארץ תאדמת נכר?!

בחיים לא הייתי עוזבת את משפחתי ואת כל מה שאני מכירה ועוברת לחו"ל . גם אם היה מובטח לי שם חיי עושר ...

ואתה גם יכול להיות שמח, שלמרות המחשבות ח
והרצונות שלך הארץ לא רוצה להקיא אותך

תחפש הצעות עבודה טובות פה.

ושתדע שלא כל הנוצץ זהב הוא, החינוך היהודי בארה"ב מאד מאד יקר. יש התבוללות. יש שם בעיות שאין כאן.

למה בכלל התחלת לחשוב על זה? אם נראה לך שיהיה לך טוב יותר שם תחשוב שבעצם מי שייסע לשם זה אתה בעצמך, ואותן בעיות שיש לך פה תהיינה לך שם. זאת לא תהיה תמונה שלך בפרסומת שם, זה יהיה אתה בשלמות..

ויהיה לך דווקא קשה קצת כי אתה אומר שנולדת פה.

 

תפסיק לחפש שם דירות, תתחיל לחפש עבודה טובה יותר פה אם בזה העניין. תקנה לעצמך איזה בגדים יפים, שעון, משהו, בתור פרס על ההתגברות ותנסה לעבור הלאה.

"הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובה" (כתובות קי ב)

אין איסור לצאת מהארץ. כל מה שכתבתם לא נפסק להלכה, אלא יש כאלה שכך סוברים שאסור לצאת מהארץ, אז מי שהולך לפי אותם רבנים שילך בכיף.

לגביך הפותח, אין בעיה הלכתית לצאת מהארץ לצרכים שמנית, אבל אני חושב שאתה לא יכול לכפות על אישתך דבר כזה. זה לנתק אותה מהמקום הטבעי שלה. שחרר אותה מזה, ותנסה למצוא כאן דברים טובים.

לי נראה שאתה שבוי במין חלום כזה על אמריקה, אני מכיר את המשיכה המיוחדת שיש לאמריקאים לתרבות האמריקאית, אבל תעשה את כל החישובים לפני שאתה רץ לריב עם אישתך על זה.

מאיפה יצא לך שפשט משנה וגמ' שנפסק ברמב"ם ובשו"ע (אגב, בדגש על רצונות שונים של בני זוג - בדיוק המקרה שלפננו) - לא נפסק להלכה?!

אני יכול לשלוח לך מאמר ניתוחי נפלא של מכון צומת אם תרצה. שם אפשר לראות שהיציאה מהארץ היא דרבנן ולא תמיד זה אסור, גם במקרים של נופש וציפייה לחיי רווחה נוחים יותר.

עכ'פ כאן שאשתו מסרבת -ידה על העליונה..

אז אין זכות להכריח

יש לנו כללי פסיקה ויש לנו איך ללמוד הלכה.. ובהלכה כתוב מפורש שאסור לצאת..
הנסיון הזה להגיד שלא הולכים כמו הש"ע הוא לא נכון כלל הלכתית.
ובמיוחד אם אשתו לא רוצה בזה

כי חשוב להגשים חלומות

אלא תדחה את החלום בכמה שנים

כרגע הילדים קטנים זה לעקור אותם מבתי ספר מחברים שרגילים וכו

אולי עוד כמה שנים כשיהיו בוגרים, מעל גיל עשרים אז תעזבו אולי זה יהיה יותר קל

 

 

 

א. הרב שלי אומר שמותר, לא כול מי שלו חושב כמוכם ערב רב.. 

יש עוד דעות.. מסתבר..

 

אני לא מפנטז על ה"חלום האמריקאי"  וכו' כי אני מבין שזה שטות. יש לי שם אפשרות לשיפור תנאים דרסטית..

 

ב. האופציה השניה שהצעתי לה היא לצאת ל3 שנים שליחות יהודית בבית ספר יהודי בניו גרז'י..

דרך הסוכנות היהודית.. (חשוב לציין שהיא בעד שליחות יהודית- כול מקום רק לא ארה"ב..)

 

ואם צריך אז גט..

א. אני גם חושבת שמותר לצאת, ואני אחת שטסה מלא לחו"ל

ב. אז אתה רק מחזק, שהיא לא אחת מקובעת היא מוכנה לטוס, אם דוקא לארה"ב לא מוכנה, כנראה שיש סיבה , תבחן את הסיבות מה הבעיה שיש בארה"ב ואין בבלגיה

לא עושים הכל בחיים בשביל כסף

גט? אם אתה חושב על זה כנראה לא בעיה רק חו"ל. כנראה יש דברים יותר מורכבים שחו"ל זה עוד התבטאות של חוסר הסכמה

בטוח שירידה מהארץ זה לא רק תירוץ?

באמת שאלו סדרי העדיפויות שלך?

הבעיה שלך היא לא שאשתך לא מוכנה להשלים עם החלום שלך.
הבעיה שלך עמוקה יותר.שבשביל החלום שלך אתה מוכן לוותר על אשתך.

ככה אתם מקבלים החלטות? אתה מציע לה שתי הצעות ואם היא לא רוצה אז הולכים לרבנות?

זה הרבה מעבר לשיקול כלכלי. בשביל מה אתה צריך שיפור דרסטי בתנאים? כדי לשלם מזונות?
סליחה אם יצאה לי תגובה חריפה. זה די הדהים אותי מה שכתבת.
אני יכולה לגלות לך שגם לי יש חלום ישן לגור במקום מסוים, מסיבות הרבה יותר משמעותיות מכסף. אבל זה לא קורה רק בגלל סיבה אחת, שקוראים לה בעלי. הוא לא רוצה ולא יכול. אז מה, נפרק הכל? מה פתאום. מוצאים מקום ביניים ששני בני הזוג מסתדרים בו.

וואו הזוי.
נשמע שהבעיה שלך/ם הרבה יותר עמוקה.
ונשמע שהיא יודעת למה היא לא מעוניינת...

סתם שתדע..

 

 

ההלכה מתייחסת בפירוש לנקודה של מחלוקת בין בני זוג לעבור לגור בחו"ל.

 

חוץ מזה מי אמר שתצליח שם במיוחד שרב שנותיך כבוגר אתה גר בארץ? 

גם אם משפחה מורחבת מוכנה קצת לעזור ולכוון זה תמיד עד גבול מסוים, מהר מאוד תצטרכו להסתדר לבד.

כסף זה לא הכל. הייתה פה מישהי בפורומים שעברו לאמריקה וזה לא רק שלא פתר להם בעיות אלא רק החמיר. 

הרבה פעמים אם בן אדם לא מסתדר במדינה אחת גם במדינה אחרת הוא לא יסתדר כי בעיה לא במקום אלא בו. 

אם אתה רוצה לכתוב גט על דבר כזה אז קל וחומר אסור לאשתך להסכים כי היא תצטרך תמיכה בהתאקלמות ועליך בכלל אי-אפשר לסמוך. או שזאת פשוט הדרך להיפרד ממנה בתנאים שלך במדינה שהיא לא בעניינים

החיים בארץ הרבה יותר נוחים יחסית לחו"ל

 

יש חסרונות אבל בשקלול הכל כדאי לגור איפה שהאשה רוצה

 

זה לא שולל ליסוע לשם לתקופה קצרה ולראות איך החיים שם - אולי היא תשתכנע

 

 

בוא נגיד שהאישה מסכימה לצאת לשליחות יהודית בכול מקום שהוא חוץ מארה"ב

 

ואני חייב דחוף אוויר (ובאלי לשם), ונפתחה אופציה לשליחות בארה"ב ל3 שנים דרך הסוכנות היהודית..

אשתי עם תואר שני ואני סיימתי עכשיו ראשון..

 

מה עושים במצב כזה?

ולא תמלא את כל מאה אחוז של רצונותיך גם חול גם ארהב
מספיק רק חול זה גם המממוווןןןן לדעתי

עד שמגיעים למצב שאחד מכם מוכן לוותר אבל באמת. מוותר בשמחה.

שיש מחלוקת ביניכם, זה לא רלוונטי כל התשובות פה.
אתם צריכים לשבת , לדבר , ולהגיע למסקנות ביניכם. או שאתה תצליח לשכנע אותה, או שהיא תצליח לשכנע אותך, או שאחד מכם יוותר ויבוא לקראת השני. צריך לדבר, להעלות טיעונים, עם יתרונות וחסרונות של כל האופציות העומדות בפניכם, ולהחליט יחד מה הכי טוב לשניכם ביחד לעשות.
לא יעזור שיגידו פה שהיא צודקת, וגם לא יעזור שיגידו שאתה צודק, כי צריך להגיע להסכמה בין שניכם. ואם אתם לא מצליחים ביניכם, תקחו אדם שלישי, ניטרלי, שיעזור לכם לעשות סדר בטיעונים בעד ונגד נסיעה לאמריקה, וינסה לעזור לכם גם להבין מבחינה רגשית כל אחד את עצמו וגם את השני

אשתו מן הסתם לא מעוניינת לנסוע לארה"ב כי היא חוששת שישר יקנה שם בית ויחליט להישאר. ויגיד לה רוצה - תעזבי. ולכן ההיא מוכנה כל מקום אחר.
וחשוב להסביר לו שהרצון שלו לרדת מהארץ הוא בקשה מוגזמת מאד. כך שראוי שהפשרה תהיה יותר מצידו..

פותח יקר, הגישה שלך נשמעת לי קצת ילדותית. תחשוב ברצינות מה מביא אושר בחיים, מה חשוב.

לא שמענו את כל הטיעונים. לא שמענו למה היא לא רוצה ארה"ב. אולי הוא לא מוצא את עצמו בארץ. אולי מדוכא, אולי אין עבודה וממילא אין פרנסה, יש עוד 1001 סיבות שיכולות להיות למה הוא רוצה, ויש 1001 סיבות שיכולות להיות למה היא לא רוצה.
הם צריכים לדבר ולהסביר אחד לשני מה הם חושבים ומרגישים, ורק אז יוכלו להחליט על מה מתפשרים ועל מה לא.
לדוגמא, אם בעלי היה אומר לי שהוא לא מוצא את עצמו בארץ, וזה מדכא אותו, והוא מרגיש שהוא נובל, ויש לו הצעה נדירה מחו"ל, והוא מאמין שזה יכול להיות מקום טוב לצמיחה , וכו' וכו', יכול להיות שהייתי מבינה ואומרת: יאללה , בשבילך, נוסעים.... אבל בשביל לקבל הסכמה כזו חייבים לפתוח את כל הקלפים על השולחן ולהסביר למה זה נראה לי הכי טוב, ולא משהו אחר...

אבל זה לא הרושם שנוצר ממנו פה.
הוא אמר כבר שהוא יודע איפה ירצה לקנות בית.
הוא זרק פה את המילה גט!!
זה נשמע לי לגמרי כמו החלום האמריקאי הטיפוסי. הכרתי את זה. גם כן אצל ילדי עולים.

ונגיד את גרה בחו''ל . היית רוצה ששליח שיעבוד עם ילדים שלך בעצם בא להתאוורר?

אני עצמי למדתי בבית ספר יהודי בחו''ל , כל שנה שלחו לנו מורות חילוניות מישראל וגם מורים ותשעים אחוז אכן באו להתאוורר ולא לעבוד אפילו מינימום. ומישהו תורם על דברים האלו כסף, זאת התנהגות פשוט לא הולמת. 

וחוץ מזה הוא כותב  שמשעמם לו, נשמע בן אדם לא יציב. זה מסוכן לעבור למדינה אחרת עם מישהו כזה. שלא לדבר על אידיאולוגיה. כן -ארץ ישראל, יהדות, התבוללות. או שזה לא שיקול? 

אם אתה הא בתור שליח מישראל אתה צריך לשדר כמה טוב בארץ ולא כמה טוב באמריקה וגם לעשות את העבודה, את התפקיד. שליחות זה לרב תפקיד חינוכי ועוד עם מנטליות אחרת.

שאיפה לאוויר לא מצדיקה הוצאה של ילדים ואשתך ממסגרת, מקהילה... 

בא לי לנשום אוויר, בא נעבור לחו''ל - זה מתאים לרווק, לא לאבא לארבעה