פורום נשואים טריים (עמוד 362)

בה אבל בכלל יש לי תיאוריה על זה...

זה - איך זה לא נהרס?

או צובר אבק?

אצלנו עורכים את השולחן שנייה לפני הסעודה (כמובן, הרבה הרבה פחות מושקע...) - וגם זה לא תמיד מחזי מעמד עד סוף הקידוש...

מעמד עד סוף הקידוש.. תני לי לנחש שיש שם חבורת זאטוטים ברקע...

משחקים ב,, קידוש,, וזה כ"כ חאמודד
ובה לא נשבר זה רק לדעתי מראה להם כמה שבת חשובה וכמה ששבת היא בכמה רמות מעל הכללל

איך זה לא נשבר, מתבלגן וכו'.

אחרי שהשולחן ערוך ומסודר,
כשהילדים לא מגיעים לראות מה שעל השולחן אז הם מושכים במפה, אז מרימים מהר את מה שקרוב לצד, ואח"כ את מה ששביר,
אח"כ דברים מסוכנים כמו סכינים, ודברים שחבל שישפכו,
בסוף מרימים את המפה,
והופ אבא חוזר

למדנו לארגן הכל בצד וכשמגיע תוך 2 דקות הכל ערוך

עכשיו ב"ה הם כבר גדולים ועורכים בעצמם את השולחן וזה כיף והכי חמוד!!

ובכל זאת - הם עלולים "לשנות את עורם" פתאום...

(מהסיבה הזו אין לנו כלי זכוכית/חרסינה בכלל. רק פלסטיק יפה או חד"פ חגיגי...)

'ימי אהבה וימי שנאה'

וגם עם הלא לשמה שיש בישיבה וודאי שיותר קל. מצד שיני אחרי החתונה הלימוד הוא ממקום יותר אמיתי בהרבה יותר מחיבור אמיתי לתורה ולקב'ה

כך זה אצלי. בימיי כבחור היו די הרבה טרדות.. ויצר הרע וכו'..
ברור שגם עכשיו לא תמיד יש חשק, אבל בגדול, יותר טוב ב"ה

לפי דעתי, מיותר להמשיך בשירות לאומי

תתחילי לימודים ועבודה.

בתור אחת שהייתה באותו מצב, פרשתי בתחילת השנה מהשירות והתחלתי לעבוד לחסוך לחתונה וללימודים.

זה או שירות או לימודים

כי ללמוד מקצוע זה עוד הוצאה כספית שלא אפשרית כרגע

וגם אני לא סגורה על מקצוע

וגם הבנתי שללמוד לא ממש נותן "פניות"-וזה כן משמעותי לי בשנה הראשונה לנישואים

כל כך לא ממליצה על זה...
כל כך לא מתגמל ולא נותן כלום.תעשי חישוב פשוט שאם תעבדי השנה תרוויחי יותר מהמעמד+פיקדון +משכורת חודשית.
מה גם שבת שרות נשואה מקבל הרבה פחות משכורת כיוון שזה נחשב תקן בית

תתקשרי למקום לימודים ותשאלי אם זה תנאי קבלה או שלא.

לא מגביל בוודאות!

היו אפילו הטבות שאמרו לי שבגלל שאני נשואה זה לא תקף לגבי,
והייתה גם חובת יציאה לסמינריונים ליומיים/שלושה.

זה היה באותה השנה
עשיתי את החישוב שלא יעיל לי לעשות שירות ולהתחתן יחד

ולגבי עבודה/לימודים - עבור בנות זה פחות משנה החלק של השירות לאומי
צבא יותר משמעותי בנקודה הזו.

אא"כ את רוצה להיות נגיד רכזת של שירות לאומי שאז אני משערת שהם יעדיפו מישהח שעשתה שירות.

1. לא חושבת שכדאי ללכת לפי ההטבות, בשנה של עבודה את יכולה לכסות מה שאת מרוויחה בשירות עם ההטבות.. מצד שני, תבדקי אם הדרישות לעבודה שתרצי כוללות שירות לאומי (הרבה פעמים זה פשוט כלי סינון ראשוני).

2.אין סתירה, בטח אם את מספיק חכמה לקחת תקן לא אינטנסיבי. יש הרבה שינויים ודרישות לתמרון ביניהם, אבל זה יכול להופיע בכל דבר. מה שכן, אם את מתכננת לימודים בהמשך- כל דחית שנה עכשיו, זה עוד שנת לימודים עם ילדים (בעז"ה), וזה כבר יותר קשה משמעותית.

3.עיזבי את מה שנחשב, תתרמי איך שאת רואה לנכון לתרום. הדבר האחרון שאמליץ לך זה ללכת לשירות כי ככה זה נחשב, זה לא שווה את זה. אם את עושה שרות, תעשי כי את רוצה לעשות ספציפית את מה שתעשי, לא בשביל האידיאל של שירות, לא בשביל ההטבות, ולא בשביל הנחשבות, האינטרסים האלה לא מחזיקים מעמד במהלך השנה, ובטח כשתחווי את ההפסדים והוייתורים של ההחלטה הזאת.

נ.ב. אני ממש לא מתחרטת שעשיתי שירות, אבל אני ניגשתי ספציפית לתקן שהיה לי משמעותי (לא אינטנסיבי), והיה לי ברור שאם זה היה תקן אחר הייתי פשוט מבטלת וניגשת מיד ללימודים..
ב"הצלחה! שיהיו החלטות נכונות מתוך נחת

1. איך בודקים אם הדרישות לעבודה כוללת את סעיף השירות הלאומי?

יכול להיות שבלימודים למקצוע זה לא יגביל אבל בקבלה לעבודה זה כן, או להפך?

2. מסכימה. מרגיש לי מהר מדיי ללכת על לימודים, יש כיוון למקצוע אבל דורש עוד התבוננות.

 

שלום לך

 

אני מכירה מקרוב את הנושא. התחתנתי תוך כדי השירות.

עשיתי המון בירורים לגבי התנאים ואני יכולה לנסות לענות לך על שאלות ספציפיות.

 

אני מניחה שאת נמצאת בקשר רציני.

 

דבר ראשון והכי חשוב - זוג צריך כמה שיותר לפרנס את עצמו לבד ללא תלות בהורים (אלא אם יש סבא מליונר ).

ולכן, כנראה שאם תלמדי מוקדם תוכלי מהר יותר לפרנס, עדיף שתלמדי מאשר שתעשי שירות לאומי.

 

עוד נקודות למחשבה שעוד לא העלו:

 - מה בעלך מתכנן לעשות בשנה הזאת (יש הבדל אם הוא בצבא ואז הסיכוי שלכם לקבל תשמ"ש גבוה. לבין אם הוא לומד (ואז מאיפה מקבלים משכורת?) לבין אם הוא עובד).

- איפה אתם מתכננים לגור (לשכור בית או אפילו קראוון קטן, עולה יותר מהמשכורת שתקבלי. מבלי להיכנס להוצאות אוכל, חשמל, מים, והוצאות שוטפות נוספות) 

 

1. באמת כמו שאמרו לפני, ההטבות לא כ"כ משמעותיות לעומת שנת עבודה.

(שירות לאומי זאת שנת התנדבות וצריך לדעת את זה).

 

2. אפשר לבחור שלא תהיה סתירה

כתבת שתבחרי תקן לא אינטנסיבי וזאת החלטה נכונה (במידה ותעשי שירות).

אני הייתי בתקן של 8 עד 4 והיה מעולה 

[ממה שאני רואה - שירות לאומי זה עוד "החיים הקלים" לעומת לימודי תואר. כאשר לומדים לתואר, הלימודים והעבודות שעושים בבית אף פעם לא נגמרים].

 

3. צודקת

אם את נשואה (או עומדת להתחתן בקרוב) אז הקמת בית (והחזקתו גם בפן החומרי) זה ערך עליון שאת צריכה לראות לנגד עינייך (והוא קודם לשנת שירות)

 

מוזמנת לאישי והמון בהצלחה בבחירות ובהחלטות 

 

 

 

 

אין מבחינה חוקית סיבה לפסול אותך מעבודה בעתיד.
מעסיקים כן שואלים על דברים שעשית וכו', יכול להיות שתעלה השאלה למה לא עשית שרות ויכול להיות גם כאלה שלא יקבלו את התשובה שלך בעין יפה,
ועם כל זה לא רואה סיבה טובה ללכת לכיוון של שרות לאומי אחרי חתונה- לא נפשית, לא כלכלית וגם אם מבינים לעומק מה תרומה גדולה יותר.. לכי עם האמת שלך.

בהצלחה וכל הכבוד על הבירור

וההבנה שלך שזה לא מצב תקין.
בזמנים שאני הייתי מרגישה ריחוק מבעלי הייתי עושה מעשים שיקרבו אותי אליו בכוח מתוך שלא לשמה בא לשמה.
בימיפ שאני רותחת עליו דווקא אז אני משתדלת להכין את האוכל שהוא אוהב, פתקים, הודעות וכו.
זה גורם להתקרב.
תנסה את זה, כל פעם קצת.

ומניסיון של חברים, כשאחד מבני הסוג ביקורתי מדי זה ממש הרס לזוגיות. אצלם הבעל הלך לטיפול אצל מאמן אישי. אז מה שתחליט!
בהצלחה רבה

לי זה נשמע משפט בעיתי. שוב אני חוזרת לי זה נשמע.

זה נותן תחושה של גאווה שיש מצב שבגלל זה יש עוד בעיות

 

מלאה בעין טובה ופשוטה. על זה כבר אפשר להעריך אותה. אם אתה יצירתי והיא לא אז אין מה ליכעוס עליה . כל אחד והמעלות שלו. תרח

לה יחס שמגע לה.אולי יעזור קצת להתעורר

תצאו יחד לבלות בשישי בבוקר או בכל יום אחר שמתאים לכם.

תעריך את זה שיש לך אישה. כי תכנס לפורום השכן ותראה כמה יש שמחכים להתחתן.

ועוד רעיון - שרשור מחמאות. ל יום אתה כותב לה משו טוב אחד שמצאת בה או שאתה רוצה להודות לה על זה. זה מחזק תקשר. ומלמד אותך לחפש אצלה מעלות.

בהצלחה!!!

 

לומדים מהאישה איך להיות מלא בעין טובה....

וחוצמזה לא להיבהל. לכל זוג יש תקופות פחות טובות לפעמים. אז טוב שאתה לוקח אחריות על המצב ורוצה לשנות אותו.
תרגישו יותר זמן להיות ביחד, תשקיעו מאמץ להיפתח יותר. כן...גם אחרי כמה שנות נישואין אפשר להיפתח עוד ועוד. לגלות עומקים בנפש שלך ושלה ולהתאהב מחדש בזכות העומקים האלה.

אולי אם תגיד לה את מה שאתה חושב עליה, כמה שיותר, הדבר יועיל לפתיחת הלב שלך לאט לאט.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות, וגם אחרי הדיבורים. דורשי רשומות דורשים את זה על הפסוק "האמנתי, כי אדבר!".

תעשי גוגל תחפשי. זה אמור להיות פשוט למצוא
דוקא בגלל שזו התראה קצרה יכול להיות שתמצאו בזול

יש שם כל מיני מציאות לרגע האחרון

היינו שם והיה מקסים. לא מלון אבל ממש ברמה ולא יקר.

הדילים לרוב לא כוללים את האפשרות להשאר עד מוצש ואתם יכולים למצוא את עצמכם ממתינים בלובי שתצא שבת...

תבדקו עם המלון מה בדיוק ההבדל בין הפנסיון המלא כלומר ארוחות שבת מסודרות מול מה שתקבלו בדיל. כנל לגבי שעת היציאה במוצש...

תהנו

אבל טוב לבדוק בכל מקרה...

כי המלון לא תמיד יודע מיהמזמין.
וזה שהמלון הוא מהדרין לא הופך אותו להיות מלון לדתיים בלבד.
וזה שמוכר את הדילים לא תמיד קונה פנסיון מלא לשבת...

זה מה שקרה לזוג מכרים, שהדיל לא כלל סעודה שלישית והם מצאו את עצמם יושבים בצהריים בלובי עד מוצ"ש.

נשמע ממך שיש נישואין ויש את שאר החיים והנישואין מגבילים את שאר החיים .... ואני אומרת, השאלה מה הם החיים.... לחיות לעצמי ולרצות לממש את עצמי ולדאוג רק לעצמי? אם זו הגישה, נכון, הנישואין מגבילים, הילדים מפריעים.... אבל לדעתי הגישה הנכונה היא שאנחנו רוצים ושמחים ומממשים את עצמנו בנישואין ובהורות. נכון שאנחנו מחוייבים למשפחה, יש לזה השלכות, אבל זה העניין, לצאת מעצמנו.... לא באה אלייך בטון תוקף... בדיון ענייני בלבד.

שכן כל הענין של לצאת מעצמי קשה לי ואני ממש לא שמחה בכך שאני דואגת לאחרים

חוץ מכך שאני עושה את זה רק בגלל שאני אוהבת את המשפחה שלי. ולא בגלל שאני חייבת

חובה לא מעניינת אותי רק אהבה שלי אליהם

א. יפה שהלימוד שלך כ''כ חשוב לך.
ב. כידוע- לשום דבר אין זמן. זמן עושים. כשיש משהו חשוב אז מקדישים לו זמן. וכשיש כמה דברים חשובים- כמו פרנסת הבית, קשר עם אשתך ועם הילדים, חינוך הילדים- אז מתכננים את הזמן בהתאם. נכון שיש אילוצים אבל אם משהו חשוב, אז מוצאים לו זמן.
ג. אתה צריך להתחתן עם מישהי שהלימוד שלך יהיה חשוב גם לה.
ד. אתה לא הראשון ולא האחרון שרוצה להתחתן, לעבוד וללמוד. אז בע''ה כמו שכל שאר האנשים מסתדרים ומוצאים את הזמן אז גם אתה תצליח.

יש לי מחשבה שהן נמצאות רק במסלול דוקטורנטית לתלמוד מבר אילן.. או מדרשות שלומדים בהם תושב"ע לעומק כי אז יש שפה משותפת והבנה.. אני צודק?



לגבי ג.. איך יודעים אם היא כזו? אם זה חשוב לה? אם היא מבינה?

אתה לא צריך מישהי שתלמד איתך ותבין את הסוגיה שאתה לומד.
אתה צריך בחורה עם הרבה אהבת תורה, וידיעה שהלימוד התורה של בעלה הוא חשוב לה.
בחורות כאלה יש בכל מקום- גם בפקולטה למדעים וגם במכללה לרפואה משלימה.
כי זה בכלל לא קשור למה היא לומדת. זה נטו אם יש לה אהבת תורה ואם היא רואה את החשיבות שבלימוד שלך.
אגב, אחרי שבע''ה תתחתן- תדע שהלימוד שלך הוא עבור שניכם...ולה יש זכות בלימוד הזה.

ולגבי איך יודעים- שואלים, מדברים. אפשר לראות אם בחורה מתלהבת מלימוד וזה חשוב לה או שלא.

קודם כל, יש דווקא מדרשות שהלימוד בהן אינו בהכרח "תושב"ע לעומק".. אלא יותר אמונה וכד', ושם מתפתח רצון לבעל שאוהב תורה ולומד תורה.

 

איך יודעים? כשמכירים - או לפני כן, כשמבררים עליה - מספרים על השאיפה שלך, ושומעים אותה. ובכלל שומעים את שאיפותיה לגבי לימוד תורה של הבעל בבית. זה ממש דבר פשוט.

וכמו שכתבה בת 30 הן יכולות להיות בכל מקום.. מישהי שרוצה בית שהתורה היא המרכז.
השפה המשותפת היא בשאיפות, לא בלימוד.
וכשמכירים מישהי מדברים.. באופן טבעי אתה מדבר על מה שמעסיק אותך וחשוב לך וכנל היא, תכיר טוב מאוד מה דעתה ומה המקום שלה במהלך הקשר,
ובמיוחד שזה מעסיק אותך - אפשר עוד לשאול עוד בשלב הבירורים

אתה צריך להיות חרוץ ולא לבזבז זמן, ולדעת למצוא את העבודה עם הכי פחות שעות והכי הרבה כסף(מי לא רוצה?! חח) ולהתחתן עם אשה שלימוד התורה שלך חשוב גם לה מאד, לפחות כמו לך. אשה שתדחוף אותך לשם גם כשלך יראה שאין לך זמן. שתשחרר אותך כמה שיותר ושתרגיש חופשי ללכת ללמוד, שתרגיש שהלימוד שלך יש בו גם השקעה בקשר- אתה עושה את רצונה. לימוד תורה זה דבר חיובי, אתה לא עושה שום דבר רע. להפך- מעצים את עצמך ואת הבית שלך ומתעלה.
בהתחלה בכלל אין את כל עניין הילדים ועול הבית כך שאין סיבה שלא תמצא זמן לזה אם תרצה. רק תהיה מודע לקראת מה אתה הולך ותהיה מוכן לעבוד בשביל זה

צריך להקים בית בישראל, ועם אישה שתתמוך בדרך החיים הזו ותרצה בה. אין שום עניין להימנע מלהתחתן כי אולי זה יפריע ללימוד. לא זה רצון ה'.

אני לא מחפש שיכנוע מהצד של רצון ה'.
אני מחפש עזרה והסבר מהנקודת מבט של הנשואים..
אבל בכל מקרה תודה על התגובה..

אם זה מי שאתה זה אז בעזה הגיוני שתבחר לחיות עם מישהי שהאידיאלים שלה דומים
אם החשש שלך להתחייב כי זה יפגע בלימוד תורה (אם זה חשש יותר עמוק מזה אז זו שאלה אחרת)
אז כשתהיה מוכן לקשר חפש מישהי שרוצה את זה גם.. מה שיהיה בעזה בחיים אחרי ינבע מתוך החלטות משותפות שיעשו טוב לבית שלכם-
ואם יש משהו שחשוב לבני זוג הם מתאמצים שיקרה גם כשזה קשה או בא על חשבון דברים אחרים.

כמובן, קודם תלמד תורה בישיבה - ואולי אתה כבר עושה את זה - שיהיה בסיס ללימוד.

 

זה ענין של רצון. גם טוב שיש אשה ששמחה בכך.

 

הרי אתה רוצה גם לעבוד - כך שהצד הכלכלי לא בעיה. עבודה לא חייבת להיות מבקר עד ערב.

 

"מוגבל בזמן של עצמך" ללמוד, זה נכון לומר גם על העבודה שמגבילה בזמן ואי אפשר ללמוד כל היום.

 

כשמתחתנים, אז יש נוסף לעבודה עוד כמה דברים שמצריכים זמן.

 

אבל למי שרוצה לשלב זמן הגון של לימוד תורה בחייו - זה לגמרי אפשרי. צריך מראש להחליט שזה ערך בסיסי עבורך, להתמיד לעמוד בו, ולנהל את שאר סדרי החיים בהתאם. ולשתף גם את מי שתכיר, בשאיפה הזו.

 

ויש גם צד, שהשמחה שבנישואין, עוזרת ללימוד התורה, מבחינה איכותית.

 

 

ואמל

או שאת מעדיפה להשאר יותר בקטן? אם כן אז אני מוכן להפיץ בוואצאפים. רק באישור שלך כמובן...

אין לי בעיה שתפיץ בווצאפים רק צריך להבהיר שזה רק רק לנשים נשואות דתיות ( מכל הזרמים גם פושרות או חרדיות) ורק בימי ראשון מ6 בערב עד 8 וחצי 9 ( אם מדובר בחפיפת פאה אין לי בעיה גם לקחת אותה עד 10 בלילה שיבואו לקחת אותה למחרת בשעות הצהריים -הערב . ) ובימי חמישי בבקרים עד הערב.
כלות- כל יום! רק צריך להודיע יומיים לפני ! אני עובדת בבוקר .

שבת שלום ומבורך לכולם. אני נמצאת בבני ברק

חחח
כאילו שההפך מחרדי זה פושר.

סליחה מצטערת לומר.
אבל זה לא שהחרדים נמצאים בנקודת הקיצון על הסקאלה וכל השאר מתחתם.
ממש ממש לא.

סתם צרם לי..

היא לא אמרה מי מתחת ומי מעל. את זה את הסקת לבד.
היא פשוט אמרה שהיא רוצה לעזור לנשואות דתיות מכל הזרמים, גם אם הם לא כאלה דתיות, או אם הן חרדיות.

את לקחת את זה נראה לי כאילו היא מתייחסת לכל מי שלא חרדי כפושר, אבל זה לא מה שהיא אמרה.



סתם צרם לי...

מי שמך לקטלג אנשים????

התבלבלתי.
חשבתי שאת מדברת על לייטים מהציבור החרדי, שאת אומרת שצריך לקרוא להם חרדים גם כן...
ואז הבנתי שאת חושבת שהיא קוראת לכל מי שלא חרדי פושר.
זה לא נכון. היא אמרה כל הזרמים, כולל פושר וחרדי. היא מחשיבה אותם כזרמים. כשהציבור הדתי לאומי למשל נמצא גם בין כל הזרמים.

הבנתי אותך לא נכון, מחילה.

לא שחרדים הם הטופ
אבל שהיא מוכנה לעזור לכל הסוגים

התכוונתי שזה לכולן רק צריך לבוא צנועה כי זה בניין חרדי ;)

בעיקרון זה גם לחילוניות אין לי בעיה

לא תמיד מצליח להם
כמה שידוע לי כל החרדים שואפים לטופ

כנראה אין הרבה פניות כי רב הקהל בפורום קדוש זה אינו חובש פאות וגם בני ברק אינו מקום המגורים המועדף עליו.

את יכולה לפרסם בכיכר השבת או בחדרי חרדים ואז מן הסתם תבואנה הרבה.

פלטה מיחם מצעים סט קידוש/הבדלה סט המוציא וכו....

אף אחד לא זוכר שזוג טרי נוסע להורים לשבתות כל השנה הראשונה.

לקנות דברים לבית קצת מוקדם לדעתי...

אולי תיק לאיפור יפה ומאובזר עם מברשות... או ספר הכנה... תלוי באופי של הכלה.

*כל הכבוד לך*
כל הכבוד!!! להרוס קל, קשה לבנות!!!

אנא, על תכעסי על הילדים, את הכעס תהפכי לבכי.

💜💙💛❤💚

עשית לי צמרמורות

בעלך יודע שהוא בגד בך. אז אני לא חושבת שהיה לו איזה פתחון פה לכתוב עלייך משו.

לכל מטבע יש 2 צדדים ללא ספק.

זוכרת את השרשור, וכבר אז רשמתי שלדעתי את אמיצה אמיתית.
הלואי שהטיפול עוזר ואת מצליחה לצמוח משם.

ותספיקי להתנצל ולחשוב מה אנשים היו חושבים
תעשי מה שטוב לך ותפנקי את עצמך
ואל תחשבי לרגע שאת אשמה בבגידה כי את לא היית נראת טוב ובגלל זה התחלת להתאפר ולשים לק, את יכולה להמשיך בזה אם זה עושה לך טוב אבל בלי קשר למה שבעלך עשה

על הדברים הקשים שעברת... ב"ה שאת מטפלת בעצמך.
ומודעת למה שצריך... הרבה כח בע"ה, ותודה על התזכורת.

כתבת יפה

כל הכבוד לך שאת מתמודדת ולא מוותרת. 

 

כשקשה בשריר- השריר גדל, כשקשה במח- המח גדל, כשקשה בחיים- החיים גדלים.

 

אין לנו ספק שאם תמשיכי בדרכך ולא תברחי (למרות שברור שזו לא דרך קלה), תזכי שהחיים שלכם יהיו גדולים, עמוקים ומשמעותיים.

 

 

אי אפשר לכתוב חיים שלמים בפורום... באותה המידה יכולה לרשום האישה על בעלה שבגד בה וכולם יגיבו כמה שהוא רשע אבל אם תשמעי את הצד שלו הוא יספר שאשתו לא הסכימה לקיים איתו יחסי מין כמה שנים וכו.. ושאחרי שנים שנלחם הייתה לו מעידה וכו (בעיניי זה עדיין לא מצדיק בגידה אבל נשמע יותר טוב .) בקיצור אין לזה סוף... אי אפשר לחשוב כל פעם על הצד השני אנחנו לא יועצים זוגיים ... אולי פשוט כל העניין של לשאול שאלות בפורומים חסר תועלת ונועד מראש לכישלון? יש מצב....

אצלי זו היתה תחושה שקשה לי לא לראות אותו. רציתי להיות איתו ולידו כל יום כל היום!
התגעגעתי אליו בטירוף.
היינו מדברים שיחות וידאו בעיקר..

כמובן גם בפן השיכלי היו דברים שמאד אהבתי בו והבנתי שהוא בשבילי- תכונות אופי משלימות. אנחנו לא דומים באופי.

ידענו שזה קשה בהתחלה ולא הפנמן עד כמה. הודנו לקב"ה שהשנה הראשונה נגמרה כי היא היתה סיוט. אבל זה לא תמיד ככה. אצל חברים שלנו זה היה ההיפך. הם מתגעגעים לשנה הראשונה אז מקווה שתהיו בצד הזה..
מלא מזל טובים

כי נמאס לך מהלבד?
כי נמאס לך לחפש?

זה חשש אצלי..
יש לי כל מיני קולות של חששות שמלוות את ההחלטה מכיוונים שונים.

@סלט

זו ה-החלטה של החיים שלך!
להיפך, אם לא היית חושש הייתי חוששת...
זה אומר שיש לך חוש הגיון בריא ואחריות. זה מעולה.

אין שום בלהתחתן כי נמאס מה לבד וכי נמאס לחפש. אני מאמינה שאתה לא תיקח כל אחת רק בגלל זה.
בעצמך אמרת שאתה קרוב לשלב של להבין שזה זה.

אני שוב אגיד את מה שאני תמיד אומרת- כל גבר ואישה יכולים להסתדר אם יש להם את הנכונות.

אם החששות שלך זה שאתה מפחד שאתה רוצה כבר לגמור עם זה ותצטער על זה אחר כך, פשוט תנסה לחשוב באובייקטיביות על הנושא.
היא בחורה טובה? היא תאהב אותך? אתה אוהב אותה?
אתה מתגעגע אליה כשאתם לא ביחד? אפילו קצת?
אתה נמשך אליה?
אתה בסדר עם האופי שלה?
היא תהיה אמא טובה לילדים? אתה רואה אתכם ביחד מזקינים בשיבה טובה?

אם ענית אפילו לאחת מאלה כן, הכל בסדר איתך.

שוב, בריא ומעולה לפחד. ובכלל זו אחריות מטורפת לומר כן...

בהצלחה עם ההחלטה. אני מאמינה שתעשה את מה שטוב לך.
אל תיתן לפחדים להוביל אותך. לך עם ההגיון.

מבחינתי זה היה חלק מהתהליך.
בדיוק הסתכלתי אתמול בהתכתבות ביני לבינו כשהיינו ממש שניה לפני החתונה וכתבתי לו שם שאני מפחדת נורא. שאם זה לא זה וכו וכו.

אתה מבין? זה קיים וזה נורמלי.

המיאוס בלבד ובחיפוש היה קיים. אבל הוא לא היה הסיבה.
כי ברגע שרואים את הבן אדם ואתה מרגיש שאתה פשוט רוצה להיות איתה. בכל זמן נתון. שאתה רוצה שהילדים שלך יהיו כמוה. אז יאללה.
תחשוב כמובן גם עם השכל. אפילו תעשה רשימה ותראה.

ומסכימה עם מה שסלט כתבה מעלי.

פעם בשיעורים על זוגיות (מתבסס על הספר הבית היהודי של הרב שמחה כהן)
הרב דיבר על זה שכשבודקים התאמה לנישואים הגישה צריכה להיות מאוד אינטרסנטית- האם המשודך/ משודכת עונה על הצרכים שלי? זה מה שחיפשתי? עושה לי טוב במחיצתו/ה וכו'
מרגע החתונה הגלגל מתהפך והמחשבה צריכה להיות איך אני עושה טוב לבן הזוג.

על רקע זה, אצלי לפחות התשובה הייתה שאחרי שהרגשתי שהוא עונה לי על הצרכים שלי,
כשהקשר היה ברגע לפני, הרגשתי חיבור חזק שכבר הגלגל התחיל להתהפך וכבר הרגשתי באופן טבעי איך אני רוצה לרצות אותו (לא כדי למצוא חן בעיניו אלא כי באמת יש בי רצון חזק שיהיה לו טוב)

אם נשליך את זה על השאלה שלך- זה בסדר גמור להתחתן כי נמאס לך מהלבד וכו'
אבל גם צריכה להיות לך תחושה (לא ידיעה, אלא תחושה פנימית מהלב) של רצון להיטיב עימה. (האמת שכבר כשמחליטים להתחתן צצים חילוקי דעות בקשר לאופי האירוע וכו' השאלה היא אם מתדיינים על הנושא בצורה של משא ומתן בו כל אחד רואה את האינטרסים שלו (כמו בקביעת מחיר בין מוכר- קונה)
או שההתדיינות היא ממקום שכל אחד רוצה שהשני ירגיש טוב בהחלטה שתתקבל.

בהצלחה רבה!

אני לא מאחל לאף אחד להתגעגע לשנה הראשונה.
זוג שמתגעגע לשנה הראשונה זה זוג שהזוגיות שלו הולכת ומדרדרת.
חתונה זה לא השיא. חתונה זה צעד ראשון. אנחנו לא מסתכלים אחורה בגעגוע(כי גם לנו לא היה פשוט) אבל בהחלט יכולים להגיד שמשנה לשנה אנחנו שמחים ומתקרבים יותר.
זו הדרך הנכונה בעיני להתייחס. לכן מפריע לי לאחל לאנשים שיהיו כמו מי שמתגעגע לשנה הראשונה.

ואני יודע שלא התכוונת בדרך הזו, אלא התכוונת שלא יעברו את מה שאתם עברתם, אלא תהיה שנה נעימה ושמחה.

 

הכוונה שלי היתה שאני מאחלת להם שהשנה הראשונה תהיה מקסימה.
משם שרק יתעלו.
יצא לי קצת עקום. תודה על ההארה!!

יש משהו בשנה הראשונה שיש בו ראשוניות, ששקועים בו בזוגיות ואפשר לחיות בלי לעבוד הרבה לפעמים ;-\ יש הרבה פנאי לזוגיות בלבד, עדיין אין ילדים ורק נמצאים יחד...
כמו שיש בעיני משהו בתקופת האירוסין והדייטים...
ברומנטיקה, בהתאהבות, במשיכה, בהיכרות הראשונית...

זה לא אומר שלא טוב שהתקדמנו משם ואנחנו נמצאים במקום טוב יותר
ועדיין בעיני זוג שיש לו חוויות טובות ודברים טובים להתרפק עליהם זה נפלא בעיני.

אני יכולה גם להתרפק על הילדות או האולפנא
לא בקטע שהייתי חוזרת לשם היום
אבל כן, יש תקופות שטוב בהם מבחינות מסויימות וטוב שכך לדעתי.

זה לא מעיד על זה שהיום לא טוב...

כמובן שאין רצון "לחזור" לשם, עם כל הטוב שהיה.
אין מה להשוות קשר של שנתיים לקשר של כמה חודשים,
ועם זאת הבראשיתיות של השנה הראשונה מגיעה בתדירות פחותה בשנים שאחרי.
האם מצטערים על כך? לא
אבל זה לא אומר שלא שמחים שכך היה

גם לנו לא היה פשוט שנה ראשונה, בכלל לא פשוט. וב"ה שהתקדמנו מאז המון

ובכל זאת היו גם רגעים יפים ויש משהו בבראשיתיות הזאת, בקסם של ההתחלה - זה מאד מעודד אותנו ומשמח שיש גם זכרונות טובים להתרפק עליהם

@פאז
מי שמתרפק על העבר זה כי חסר לו משהו בהווה.
כי היה משהו יותר טוב פעם, גם אם בכללי היה פחות טוב, אבל בנקודה זו היה יותר.
זה אומר שיש ירידה מסוימת, חבל. חוויות שמחות ומשותפות זה כיף. לא צריך להתרפק עליהן או להתגעגע אליהן דווקא.
הגעגוע לעבר מעיד על חיסרון בהווה.
ולכן אני לא מאחל לאף אחד להתגעגע לשנה הראשונה. מי ששמח יותר ויותר כל שנה, לא מתרפק או מתגעגע לעבר

געגוע לעבר מעיד על חיסרון בהווה?

 

לאו דווקא. 

מתגעגעים לדברים מסוימים שהיו בתחילת הקשר, כמו ראשוניות (כמו שאמרו לך פה).

ההתחלתיות. המגע הראשוני. הצעדים הראשונים. 

וכן, גם הבאסות הראשונות. לפעמים מתגעגעים אליהם.

 

למה אתה שולל את זה שיכולים להיות זוגות שמתגעגעים לעבר ובכל זאת טוב להם עכשיו?

 

אתה נחרץ במקום שבהחלט אפשר לקבל שיש שונה ממך.

 

ככה אני רואה את הדברים. אני לא מסכים ולדעתי אם תנתחי את הדברים לעומק תגלי שהגעגוע מסתיר חוסר מסויים.

אם המצב העכשווי טוב יותר ממה שהיה לפני כן, אז לא מתגעגעים למה שהיה.
זה לא אומר שלא לשמוח. אבל געגוע זה דבר אחר

יש דברים שיש ולא יהיו, טכנית.
יש זמנים שבהם ילדים- בלי עול פרנסה, בלי הרבה מחוייבות ועם יכולת מוגבלת
יש זמנים שבהם זוג בלי ילדים- יש בזה משהו שאין אחר כך
יש משהו בשנים של גידול אינטנסיבי של הקטנים
ויש בזה שהילדים גדולים
ומן הבתם גם כשפורחים מהקן.

אני לא מדברת על רצון לחזור ולהיות בזמן אחר מזה שאנחנו כעת.

אבל להזכר בדברים טובים?
לשמוח במציאות שהיתה?
ב"ה שיש לנו במה לשמוח.
ב"ה שיש לנו חוויות טובות שהן חלק מהדבק הזוגי...

מי שזכה ויש לו זכרונות טובים מהעבר לא אומר שלא יהיה בהמשך טוב וטוב יותר

לא כתבתי שלא צריך או שזה לא טוב שיש זכרונות טובים.

 

דיברתי על געגוע והתרפקות על העבר.

 

ולא אמרתי שלא יהיה טוב יותר. אמרתי שאני לא מאחל לאנשים להתגעגע לשנה הראשונה.
שזה לא אומר משהו טוב.

 

בני אנוש מתרפקים על זכרונות טובים וזה לא אומר שבהווה מר להם.

 

אני גם מאחלת להם שתקופת הדייטים תהיה טובה כדי שיהיו להם זכרונות טובים מההכרות הראשונית.

 

מה עדיף, טראומות??

 

באמת, לפעמים אני מתעצבנת על חוסר ההיגיון.

אני לא מתעקש סתם. אני מסביר את דעתי.
אני לא מבין למה את דוחפת לי מילים לפה...

אני לא אמרתי שצריך לסבול בשנים הראשונות. ממש לא. אני לא אמרתי שצריך טראומות

אז למה את מכניסה דברים לא קשורים.

אני מאחל לכולם שהכל ילך בשמחה בקלות ובמהירות.
אבל אני לא מאחל לאף זוג להתגעגע לדייטים ולא לשנה הראשונה.

 

געגוע והתרפקות על העבר הם סימן מיידי לחוסר בהווה. כך אני מבין ורואה את הדברים.
זה גם מאוד הגיוני.
אדם שמסתכל אחורה ו"מתרפק" על העבר זה מעיד על העובדה שההרגשה העכשווית שלו פחות טובה מההרגשה שיש לו בזיכרון.
כי אם היה לו יותר טוב עכשיו, אז הוא היה מרגיש שמחה במצב שלו עכשיו ולא היה "מתרפק" על העבר.

זה נכון בכל תחום בחיים. 
בתחום הכלכלי - אדם שמצבו הכלכלי טוב יותר מלפני כן, לא מתרפק על המשכורת הקודמת. 
בתחום הפיזי - אדם שהיה פחות בריא ובכושר לא מתרפק על התקופה שבה היה כזה.
וכן גם בתחום הרגשי. 
יכול להיות שמתרפקים על זיכרון מסוים כי בחלק מהדברים היה טוב יותר. זה רק אומר שיש חיסרון בדברים הללו בהווה.
ולכן אני לא מאחל לאף אחד בזוגיות להתרפק על העבר. או להתגעגע אליו. כי זה אומר שהזוגיות באותו רגע נחלשה לעומת מה שהייתה. 
לא שאני מאחל שלא יהיה טוב בהתחלה, להפך שיהיה טוב שירק ילך ויתעצם.
 

ככה אני מבין וככה אני רואה את המציאות. לא טוב לך, לא חייבת לקבל.

אבל את מעט ההגינות, של להבין מה כתוב, ולהבין את הדעה של השני, לפני שתוקפים. אני חושב שמגיע גם לי.

 

שהיא, בוא נאמר.. תמוהה. אם לא נאמר תמוהה עד מאוד.

 

תתפלא- גם אדם שחי עכשיו בעושק מטורף יכול להתרפק על שנות הצמצום כי היה בהן יופי. אבל לא זו הפואנטה (אני מביאה את הדוגמא הזאת כדי להראות שגם על דברים שליליים אפשר להתרפק).

 

אתה אומר שבהכרח התרפקות על העבר מעידה על חיסרון בהווה.

זה פשוט לא נכון.

 

אתה לא מוכן (או רוצה) להכיר בכך שהתרפקות על זכרונות טובים היא נטייה אנושית שאין לה קשר עם המצב בהווה.  

אם היום אני מתרפקת על זכרונותיי כרווקה זה אומר שלא טוב לי עכשיו כנשואה?

אם אני נזכרת בערגה בילדותי זה אומר שעכשיו כשאני בוגרת אני מתוסכלת כל היום?

 

מה שקשה לי עם הסגנון של דבריך הוא זה-

אתה קובע עובדות. אתה אומר שזו דעתך אבל אתה מסגנן זאת כך שהיא נשמעת כאמת אבסלוטית.

 

 

קודם כל, בעיני זו עובדה. אז אני כותב את הדברים שאני רואה אותם כעובדה.
 

והיא לא כזו תמוהה. 
 

אדם שחי עכשיו בעושר מטורף לא מתרפק על הזיכרון של המשכורת. אלא על זיכרון של משהו אחר.
וזה מצחיק שאת מביאה דוגמא למשהו שכתבתי בעצמי כמה פעמים בתוך דבריי.
"יכול להיות שמתרפקים על זיכרון מסוים כי בחלק מהדברים היה טוב יותר. זה רק אומר שיש חיסרון בדברים הללו בהווה."

זה ציטוט מההודעה הקודמת.
זה בעצם מה שאת הבאת בתור דוגמא. שהיה משהו שהיה בו יותר טוב מעכשיו. כלומר, אדם יכול להיות עשיר ולהתרפק על היופי, 
לא על המשכורת. היופי הזה יכול להיות תחושת שליחות או מיצוי, יכול להיות תקופה טובה יותר זוגית או נוחה יותר פיזית.
זו דוגמא שרק מוכיחה את הדברים שלי. ההתרפקות על השנים הללו היא כי חסר היופי.
כלומר, ההתרפקות על העבר מוכיחה על חוסר בהווה.

 

אני לא "לא מוכן", ואני גם לא "לא רוצה". אני לא מקבל את דבריך רק כי את כותבת אותם.
אם לא תוכיחי את דבריך בצורה הגיונית ולא כאקסיומה, אז אין לי איך לדון איתך.

את אומרת "התרפקות על זכרונות טובים היא נטייה אנושית שאין לה קשר עם המצב בהווה".
ואת מצפה שאני אקפוץ ואגיד "וואלה איך לא חשבתי על זה קודם", זו לא דרך לדון. אני לא ילד ולא אידיוט.
יש לי דעה מבוססת שבנויה על היגיון מסוים. אם תפריכי אותו אני אבדוק איפה טעיתי. רק לטעון טענה ללא בסיס 
לא יגרום לי לקבל את דעתך, וזה לא אומר שאני לא רוצה או לא מוכן. 

 

אם את מתרפקת על זכרונות מתקופת הרווקות זה אומר שמשהו מהתקופה ההיא חסר לך.
כן, בהחלט.

לא שלא טוב לך בכלל כנשואה. יכול להיות שבחישוב ה"טוב" הכללי טוב לך בהרבה כנשואה. אבל עם זאת גם חסר לך משהו מהתקופה ההיא. 

אם את נזכרת בערגה בילדות זה אומר שיש משהו שחסר לך בתור בוגרת. כן. לחלוטין(במיוחד אם זה בערגה, שזה אומר השתוקקות לחזור לשם). זה לא אומר שאת מתוסכלת כל היום כבוגרת. אלא שמשהוא חסר לך בתור בוגרת.

אם היה לך טוב יותר בכל הנושאים, אז לא היית מתרפקת. היית שמחה בזכרונות. היית שמחה בכך שהייתה לך רווקות שמחה וילדות נעימה. אבל לא היית מתרפקת על מה שהיה או עורגת למה שהיה.
 

ולכן אני אומר עוד הפעם שאני לא מאחל לאנשים להתגעגע לתחילת הקשר. כי אני מאחל להם שיהיה להם יותר טוב בכל המובנים מאשר בהתחלה.

אם אתה יודע שאתה כמעט שם, אתה כנראה תהיה מאלו שירגישו לבד...

אנחנו גם היינו ״כמעט שם״ אז עשינו עוד פגישה, ארוכה מהרגיל, דיברנו על הכל ובסופה סגרנו. זה גרם לנו להיות בטוחים יותר.

כשכיף לך ונעים לך עם הבנאדם, כשאתה חושב שהוא ידאג לך ואתה תדאג לו בימים קשים, כשאתה חושב שתסתדרו ביחד כשותפים בניהול העסק הכי מורכב בעולם, וכמובן כשיש משיכה, יודעים.

ותזכור שאף פעם לא ממש מכירים, יש לך הרבה הפתעות שמחכות להמשך.

האם איתה אהיה כל חיי? ואם לא יתאים בהמשך? ואם משהו ישתנה?

מודיע לך חגיגית חבר יקר כולנו משתנים תמיד ותמיד נמשיך בדרך שלנו. אבל איננו חיים את השבר.

זוגיות טובה בונים ועובדים עליה ולא מקבלים. גירושין לא קורים כי בדיעבד טעינו. הם קורים כי לוקחים בחירות לא נכונות בדרך.

מה כן צריך לבדוק?
מה שכתבתי אמור במצב תקין ואידיאלי. רצון משותף לעבודה וזוגיות. יש שיח מכבד ומכובד בין הצדדים.

זה תמיד יהיה קפיצה למים.. כי מה לעשות שהמעבר חד.
לשאול את עצמך אם יש בקשר משיכה חיצונית ופנימית, רצון לראות ולדבר, אהבה ואכפתיות אחד לשני, תקשורת טובה, אמון, רואה אצלה מידות טובות, אתה מרגיש נעים לידה, מצליח לדמיין אתכם בונים יחד בית והמחשבה משמחת אותך.
אם לא בטוחים שזה הדבר הנכון אפשר לקחת עוד זמן שהדברים יתישבו בנפש..
הרבה הרבה בהצלחה!

ועל בסיס מידות טובות שראינו זה בזו
וראינו גם את הרצון לעבוד עם המידות ולהשתפר אצל כל אחד ממנו.

אלא איך לחיות את המשך החיים עם המיועד

לבת זוגתי והיא אמרה שהוא תרם לה.

 

למה תמיד השירשורים שלי מגיעים לכותרת בערוץ אני לא מבין..

זה הסימן
(במקרה של פולניה)

אין דבר יותר נורא מלהיות נשוי ולהרגיש בודד..
באופן כללי ניתן לומר על גברים שהם פחות רגישים והרבה פחות יודעים להכיל ולנחם.. (וזה למה אנחנו מברכים שלא עשני אישה.. הפחד מהרגש..)
אני מניח שסוג כלשהוא של טיפול. פחות זוגי יותר אישי יעזור לו להיפתח ולהפסיק לפחד להתמודד עם הרגשות שלך.
בסך הכל הציפיות שלך ממנו הגיוניות וגם הבאסה אבל אולי במידת האפשר תנסי כן להתנחם בזרועות של חברות דווקא ולאו דווקא אצלו כשזה רלוונטי ואפשרי.

הכי לבוא אליו ולבכות לו ותמיד תהיה לו את העצה הנכונה ואת הדרך להרים את מי שמבואס למעלה. ולכן כנראה יש לי מודל גברי כלשהו שציפיתי לו וממש לא קיבלתי...
ועם חברות זה באמת לצערי הרבה פעמים לא רלונטי, לא נעים להתקשר למישהי פתאום באיזה ערב ולהפיל עליה את הצרות שלי פתאום.

הלוואי על כולם אבא כזה.. ואני לגמרי יכול להבין את הפער ואת גודל הציפייה והאכזבה בהתאם..
ב. את לא חייבת להפיל את זה פתאום ביום בהיר אבל חשוב לדעתי באופן כללי לשמר חברות במיוחד בשביל דברים כאלה.. שתהייה לך חברה שאת מדברת איתה יותר ומרגיש לך טבעי לפתוח איתה הכל..

נכון שהרבה פעמים נשים מבינות נשים יותר טוב אבל אם יש מצוקה אמיתית או באמת משהו שמצריך נחמה אמיתית זה צריך להיות עם הבעל אחרת מה נשאר לנו ביחד, צריך יותר לדבר ולנסות להבין אחד את השני 

אבל כן חלק מהפתרון.. צריך לנסות ולתקשר עם הבעל כמה שיותר אבל זה טוב שיש גם אופציה ה' להתרפק עליה..

שפל. (בהמשך לדיון האביזרים מי שלא הבין)
'אם את מתחילה עם מתמטיקה אז קיצון זאת נקודה אחת קטנה ממש ולא אחוז משום דבר.. בכל מקרה את מחליטה החלטות לגבי כמה אחוזים זה קיצון ומכניס לתוך האיזוים האלה מה שבא לך.. מצטער אני פשוט לא מסכים עם ההנחות שלך.. לפי מה את קובעת כמה אחוז צריך להיות הגבול בשביל לע להיות שפל?'

שבתור בעל (נשוי 13 שנים) אני גם מרגיש שאני לא יודע לתת לאישתי את המענה הנכון תמיד אחרי שהיא מספרת לי משהו היא מתקשרת גם לחברה או לאמא שלה כי התשובה שלי לא מספקת אנחנו הגברים מנסים לתת פיתרונות ולפעמים אתן סתם רוצות לספר ושנשתוק או שנצדיק אתכן ונגיד ווואייי מה את אומרת או דברים כאלה אבל לרוב זה לא יוצא לנו טבעי,

תמשיכו להסביר לנו ולדבר איתנו על זה זה בסוף יעבוד, אני מנסה להשתפר כל הזמן מאמין שגם בעלך, יכול להיות שהוא הגיב לפעמים בצורה מסויימת ואת הגבת לא טוב לזה אז הוא נמנע מלנסות שוב 

שיהיה  בהצלחה

כי באמת עניין אותי לדעת איך זה מהצד השני.
מה אתה חושב שהיה עוזר לך באמת לתת מענה יותר טוב לאשתך? כי לפעמים אני תוהה אם זה לא פשוט קרב אבוד מראש ושפשוט "אין לו את זה" בקטע הרגשי.
ובקשר למה שכתבת על תגובה שלילית שנתתי לו פעם, הוא טוען שנגיד בקטע של לחבק כשאני עצובה שפעם התעצבנתי עליו שהוא חיבק אותי ומאז הוא לא רוצה יותר לנסות את זה. אני לא זוכרת בתכלס את הסיטואציה שהוא מדבר עליה, אבל נראה לי הגיוני שזה מתישהו כשכעסתי עליו על משהו ולכן זה עצבן אותי החיבוק. אז הוא כאילו לא מצליח לעשות את ההפרדה של תגובות שונות שנדרשות ממנו למצבים שונים, וזה מסתכל.

שכדאי לדבר והרבה פשוט להסביר שקשה לך ואת צריכה את החיבוק אני לפעמים בא לאישתי מרים לה את הידיים ועוטף את עצמי היא צוחקת אבל אז היא מחבקת ואת צריכה להיות רגישה ולהבין שהוא גבר ולנסות להבין את התגובות שלו ולא לכעוס עליו אני גם המון פעמים ניסיתי כל מיני תגובות ואישתי כמעט תמיד לא מספיק מרוצה אז היא עושה השלמות אצל חברות ואמא, אבל אישתי היא גם אחת שלא מסבירה יותר מידי אני מאמין שאם תסבירי הוא יישם סך הכל אני בטוח שהוא אוהב ורוצה בטובתך ולפעמים אם את צריכה חיבוק פשוט תגידי "עכשיו תן חיבוק אני צריכה אתזה" אנחנו לא מבינים רמזים חח

רק טוב שיהיה בעזרת ה' ולא להתייאש

את הפרופיל שמה את עדיין רווקה חח

העיקר שיהיה לך מושג איך להגיע לבעלך חח סתם כולנו באותה סירה אני מנסה להגיע לליבה של אישתי 

בזמן האחרון היה לנו פיצוץ רב נפגעים והיא התווכחה גם עם אמא שלי ומאז היא לא מוכנה לנסוע להורים שלי עברו מעל חודשיים והיא עדיין מסרבת אתמול ההורים שלי קפצו אלינו לביקור והיא פשוט התעלמה מאמא שלי אני לא יודע מה לעשות מנסה כרגע בדרך של חיבוקים ותמיכה אבל מבפנים אני מתפוצץ הכי בא לי להתעצבן עליה אבל אז זה יגרום עוד פיצוץ ואין לי כח לזה

אבל ממש כדאי לך לנסות תו''כ שאת בסיטואציה לתת לו ''הדרכה'' איך להתייחס אלייך.
כשאת בוכה ומתפללת שייתן לך חיבוק, פשוט לומר לו- ''אפשר חיבוק?..'' הגיוני שזה יהיה לו ממש נעים. גם לדעת מה הוא צריך לעשות וגם שיש לו איך לעזור...

בהצלחה!

אבל בסוף כשאני בבאסה וצריכה מילה טובה שתרים אותי למעלה, קצת קשה לי באותו רגע לכוון מה בדיוק תהיה המילה הזו שתעזור. במקום מסוים מעדיפה כבר לוותר על לשתף אותו מאשר שאצטרך להתאמץ בעצמי למצוא דרך לחשוב איך לעזור לו לנחם אותי...

לפתח את התקשורת הזאת למרות שזה ברגעים שאין כוחות או סבלנות להסביר.
עם הזמן זה גדל ולומדים כל כך.
אולי תדברי איתו על זה פתוח- תגידי לו, קשה לי להסביר לך איך לתמוך בי ברגעים קשים, אבל אני מתאמצת על זה כי חשוב לי שיהיה לך חלק משמעותי בזה, ולא ארגיש שאני צריכה לפנות לאחרים. כי אתה בעלי והביחד שלנו הכי חזק מהכל.
וכמו שאני מתאמצת על זה- אם אתה מוכן גם להשתדל לבוא לקראתי.

בהצלחה רבה. מרגישה שהעמל הזה שווה הרבה יותר ממה שנראה לפני כן

לא מחדשת אבל חשוב לי להגיד כדי שתדעי שאת לא לבד, ובעזה שיש יכולת לשנות,
שאלת באחת התגובות אם יכול להיות שאין לו את זה מבחינה רגשית, כן, יכול להיות שזה המצב כרגע ושאם יכולת לדבר עם חברה היא הייתה מבינה ואומרת את המילים הנכונות..
מה שתארת מוכר לי.. אני מאמינה שאפשר ללמוד יחד איך להגיב אחד לשני, כתבת שאת מנסה, להמשיך! ממש כמו לימוד, נעים לי שאתה עושה לי ככה, אני מחפשת שתקשיב ולא שתיתן לי פתרונות.. לבקש גם בזמן אמת וגם לדבר על זה בזמן רגוע שיש בו פתיחות

יש לי כמה טיפים מנסיון, קצרה בזמן, אשתדל בהמשך לפרט

גם בעלי הרבה פעמים לא יודע לומר את המילה הנכונה, בעיקר כשקשה ואני צריכה אותו.
יש לו לב זהב, וזה לא שלא אכפת לו, הוא פשוט לא יודע.
יש לי שלוש עצות:
1. להבין שזה לא נובע מחוסר אכפתיות, אלא באמת מחוסר אינטליגנציה רגשית (אולי?) שלו, וזה לא משהו שקל לפתח אבל זה מתגמד לעומת כל היתרונות שבו (גם לי יש את החסרונות שלי, כן..?)
2. לדבר איתו. לא בקטע שיפוטי אלא בקטע של "הייתי שמחה אם היית מראה יותר הזדהות/נותן עצות/מביע דעה", מה שאת מרגישה לנכון. שידע וישתדל. קחי בחשבון שזה לא דבר פשוט לעבוד עליו צריך הרבה סבלנות גם אם הוא יחליט לנסות לשנות. אל תצפי לשינוי אבל חשוב שיהיה מודע לקושי מבחינתך.
3. להרחיב את מעגל התמיכה- למצוא חברה או אחות שקל לך לדבר איתה על דברים ולשתף. עוזר מאוד.

זה כנראה מאד נפוץ, גם לי יש חוסר בזה.

וכמו שכתבו לך, אני יודעת שזאת מגבלה של בעלי, וצריכה להזכיר  לעצמי את התמונה המלאה שבה אני חושבת שהוא בעל מדהים ועשיתי "עסק" הרבה יותר טוב ממנו בנישואין שלנו. אבל בקטע המילולי, בהפגנת חיבה, בלתת ביטחון עצמי וביטחון בקשר, אני הרבה יותר טובה.

 

והיתה לי חברה שהיתה באה לדבר איתי כל פעם על דברים שהטרידו אותה בעבודה - והיו הרבה כאלה - כי היא אמרה שבעלה לא מבין בזה ולא עוזר לה. היא מיללת על משהו והוא אומר בטכניות - אז תעשי ככה וככה. והוא לא מבין את הנקודה בכלל ומה נכון לומר. אני בכלל הייתי אז רווקה וזה היה נראה לי קצת מוזר, היום אני מבינה.

 

אז לפחות תדעי שזאת מגבלה נפוצה אצל גברים. יש גם מין חשש כזה להתקרב בשעת מצוקה, כמו שאת מתארת, כי אולי הם חוששים מהתגובות שלנו. הם לא יודעים מה לומר כדי להביא לתוצאה הרצויה אז נמנעים מלהגיב. סוג של "נכות" תכלס..

 

תנסי כן לומר לו "עכשיו אני צריכה חיבוק". אני התרגלתי ולפעמים זה עוזר.

 

הבעיה היא שכשבאמת נמצאים במצוקה, במקרים הקשים, אין את היכולת לומר מה צריכים. אז נכון, לפעמים באמת נתקעים בקיר, בלי תמיכה ובלי הבנה, ואפילו מגיעים למריבות בגלל זה. צריך להשתדל להמעיט בזה ככל האפשר, כלומר לנסות "להזמין" את העידוד הרצוי אם יש לך את היכולת, ובהחלט בהחלט להעזר בחברות! אם את בכל זאת בקשר כלשהוא עם איזה חברה, גם בווטסאפ, תנסי לחזק אותו לקשר יותר יומיומי כך שיהיה לך איזה מוצא. האמת שאני במצב שלך, קצת התנתקתי מהחברות וגם לא בא לי להתחיל לשתף אותן בעניינים כאלה. חלק רווקות, חלק נשואות ואני לא בטוחה שמעריכה את הדעה שלהן, וסתם אין לי זמן וחשק לשרוף שעות בטלפון. אז אני פונה אל הפורומים פה.. לא אידאלי, בינתיים זה מה יש.

כאשר אישה משתפת בקושי ,במקום שהאיש יבין שהיא מחפשת תמיכה ועידוד ,הוא מפרש את זה כהאשמות נגדו.,אולי משום שבעל מרגיש אחריות כלפי אישתו וכל מה שקורה איתה בעולם. אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר,אבל הבנתי שזה עובד כך, ושההתנהגות הזאת של גברים להסתגר כשהאשה שלהם משתפת בקושי כלשהו ,היא מאוד אופיינית

ציצית זה דבר שהולך ונהרס עם הזמן...
לפחות ציציות צמר.

א. לכבס רק עם חומר המיועד לצמר. ביד או נוזל מתאים למכונה. (לא בטוח שמוריד דם).
ב. במים קרים. ביד או במכונה, על מצב צמר, 30 מעלות ובלי סחיטה.
ג. לייבש רק בצל.

אקונומיקה+אבקת כביסה מלבין
אבל בזהירות עם הצמר יכול להרוס

היא לא לבנה מטבעה. כשהיא נקנית לבנה זה בגלל תוספים לא מקוריים לצמר. כשמכבסים החומרים הללו יורדים והצבע הטבעי של הציצת, צהוב, חוזר.

לא חושב שיש דרך לחזור לגוון המקורי בציצת צמר.

כלומר שהיה קשה לראות בתנאים שונים.
בכל מקרה אם אתם ממגנים תשמרו את הישנות.

ולרכב השני הם שמו מדבקות מיוחדות כאלה במקום להחליף לחלונות ממוגנים. עולה סביב ה1000 שקל (לא היה להם כוח להתעסק עם הבירוקרטיה של למגן אותו). ול"ע זרקו על אמא שלי אבנים ואבא שלי אומר שהמדבקה ממש עשתה את העבודה ומנעה מהזכוכית להתפזר עליה. הוא מאוד ממליץ

מרוצים. רק הבעיה היחידה שהרכב לא אטום,

החלונות נסגרים לא בצורה אטומה.

אבל לא לוותר על החלום

מקסימום תחליפו עוד כמה שנים

כשזה נקי זה מדהים, כשזה מלוכלך זה לא משהוא

אבל שווה את רגעי ההנאה כשזה נקי, כשזה מלוכלך מתעלמים (תלוי מי האופי, אני מסוגלת...)

תוותר על החלום, אלא אם בא לך ליהיות עבד או בעמדת שמירה ולהתעצבן לא שווה את המחיר.

או בד דוחה כתמים (אותה הגברת בשינוי אדרת..) מדברת מנסיון אישי שלי ואחרי שהשתדלנו ממש לשמור על הספות (לדג', לא אוכלים ולא שותים על הספה) אנחנו מאאאאד התאכזבנו ועוד קנינו ספה בגוון אפור ולא מאד בהיר, מפחדת לחשוב איך היה נראה אם הצבע היה בהיר יותר.. לא הייתי ממליצה במיוחד אם יש ב"ה ילדים קטנים.

בד דוחה כתמים.
בד דוחה כתמים מחזיק אולי חצי שנה.
אחרי חצי שנה כבר הכתמים נראים.
בטח בבית עם ילדים קטנים.
לכן ההמלצה שלה היו בדים עם מרקם לא חלק ולא בהירים.

אלא אם כן אוסרים על הילדים להתקרב..

שיש שימוש סביר בספות (אירוח, משחק רגוע של הילדים וכו') ויש שימוש לא סביר (אוכל, שתיה וכו') והעניין הוא שהבד הזה לא מתאים גם לשימוש סביר וסטנדרטי של משפחה עם ילדים..
ואגב, באמת הספה שלנו היא בגוון אפור עם מרקם לא חלק ולכן הכתמים נראים רק מקרוב ממש ורק אם מחפשים אותם

כמה שלא רציתי ולא מתאים לי זה הדבר הכי חכם שעשיתי. לא מבד אלא עור ופשוט קל לנקות ולא רואים כמעט לכלוך. אפשר להוסיף כריות מעניינות כדי לעשות קשר בין הצבעים אבל לא הייתי מזמינה צבע אחר עם ילדים פשוט כי לא חסרה תעסוקה וקשה מאוד למצוא זמן עודף להשקיע בתחזוקה של ספה כזאת בבית עם ילדים.
רק חשוב לי לסייג שי לי חברה עם סלון לבן לגמרי שנשאר לבן אבל הילדים שלה לא מלכלכים אף פעם כלום, אז אולי זה תלוי בילדים

אולי יש סוגים שונים של "בד רחיץ"...
אני ממש מתבאסת כי נורא רוצה לעצב את הסלון כמו שאני חולמת.. ולא מצליחה לדמיין את הספות כהות זה פשוט הורס לי הכל

אולי שווה לקנות סלון זול שנהרס אחרי שנתיים ולא כואב הלב להחליף?..

קניתי לפני שנה . הם עלו יקר ויפות ממש. אני שמה עליהם כיסוי דק ויפה שקניתי מפוקס הום על החלק שיושבים בלבד. וזה שהילדים ישבו חופשי על הספה. כשיש אורחים אני כמובן מוציאה. הספות מושלמות אבל מניסיון הייתי מוותרת וקונה כהה יש ספות בד אפור כהה או שחור ואפשר לשלב עם מלא כריות בהירות... באלי שהילדים יקפצו על הספות ויהנו

סמרטוט ומים. לא??

קצת אקונומיקה מרכך ואבקת כביסה ומים
ואין לך ברירה אלא לשפשף.
עור זה מכוער לדעתי..

הכל טוב.
אם יש לך כוח ורצון לנקות- מעולה לך
תקני תתחדשי.. הן מחסיקות יותר משנתיים

עם ילדים זה ממש ממש נוח
אבל יקר..

לי יש ספת עור בהירה ממש וילדים שובבים.
והיא נקיה ממש.
וקל לנקות

לנו יש ספה בצבע אפור בהיר מבד לא רחיץ (כלומר, אפשר לרחוץ אותו כמו כל בד...). היא נמצאת פחות או יותר במטבח (קרוואן) וכבר ארבע וחצי שנים ושני ילדים שנראית בסדר למרות שאוכלים עליה מדי פעם, מחליפים עליה טיטולים וכו'. גם אצלנו היא יד2, אבל הגיעה אלינו במצב מצויין.

עכשיו נראה לי שהיא מתחילה להתעייף (כבר לא נראית כמו חדשה, אבל עדיין בסדר גמור).

 

הייתי לגמרי הולכת על ספות יד2, לכתחילה. 

עוד אפשרות זה ספה עם כיסוי בד נשלף. יש לאיקאה, ואז גם אפשר לכבס וגם אפשר לגוון (למשל לקנות שני צבעים ולהחליף מדי פעם).

קניתי היום ספה מבד רחיץ בצבע מוקה בהיר...

מקווה שלא אצטער

מכיר?
נוסעים עד צ. יצהר ושם פונים שמאלה וישר עד לחווה...

נסיעה טובה.

נניח מצומת הגוש?

אתה עולה על בגין ויורד במחלף בן ציון נראה לי. ואז נוסע ישר עד חיזמא וביציאה מירושלים פונה שמאלה והנה אתה על כביש 60..

חיזמא זה של פסגת זאב לא?

אבל לא יותר קצר מצומת הגוש? ככל שאני זוכר יש חיבור לציר 60 קצת לפני חברון לא?

ידיעת הארץ שלי שואפת ל 0 וזה עצוב

דרומה מירושלים.
אתה צריך ליסוע צפונה מירושלים.
ציר 60 הוא בעיקרון מבאר שבע עד עפולה.
קח מפה ותסתכל, זה יתן לך מושג.
ובכללי אין סיבה שוויז לא יקח אותך מהדרך הנכונה.

בדוק ווייז לא לוקח דרך שטחי A ו B?

אמור להיות על ציר 60 עד צומת יצהר לדעתי..
אבל אני די בטוחה שיש אפשרות להגדיר שלא יקח אותך דרך A וB.
ובכללי לפני כל כניסה לדרך שהיא בשטח A או B יש שלט אזהרה אדום וגדול אז פשוט תהיה עירני.

חוצה את כל בנימין ירושלים גוש עציון וחברון. אתה צריך את הצד הצפוני (מרכז) של 60

גלעד עד החווה

את החייב לדעת מה מצפון, מה מדרום, מזרח ומערב..

גם לידע כללי, גם כדי שלא תקלע למקום עוין, שלא תסע שעתיים בכיוון ההפוך וכו' וכו'.

לך, אין פעם בחודש איזה יום, או יותר, שממש לא בא לך ללכת לעבודה /לעשות כביסה/להכין שבת?
ואת אומרת לעצמך יאללה נשאר לישון עוד קצת ונמרח ואז ניסע להורים לשבת?

יום בחודש להשתחרר נשמע לי טבעי לגמרי...

עכשיו תגידי: "אבל אני כן הולכת לעבוד גם כשקשה לי?! "
אז ההבדל הוא, שאת עובדת מקסימום 5 ימים בשבוע 8-5. ונגיד שבערב עוד הראש שלך קצת בעבודה ואולי את צריכה אפילו להיות זמינה.
אבל שבת היא שלך. ושישי שלך. ולילות שלך. וכשאת בחופש את בחופש.
להיות ביני"ש זה להיות כל הזמן, אבל כל הזמן, "בעבודה". בעבודה הפנימית האינטנסיבית. וגם מבחינה טכנית מדובר בהרבה יותר שעות.
הישיבה היא כל החיים שלך. זה תופס אותך מהקישקע ולא מרפה.
ולכן גם מי שאוהב ללמוד וטוב בללמוד , לא תמיד מתאים לו להשאר בצורת חיים הזאת.

אז פעם בחודש תצאו לטייל. או תבשלו בבית. או תזמינו חברים. תשתחררו קצת.
במיוחד כשאת אומרת שהוא בא מרקע לא הכי דוסי. ואולי גם את. אז את תופסת את היום בחודש הזה כאילו נפילה רוחנית. וזה עוד יותר מעיק ושובר ודרסטי... קחו נשימה, זה לגמרי סבבה, כנראה שרוב האברכים סביבכם מרגישים ככה אפילו יותר מפעם בחודש, אל תעשו מזה עניין, זרמו.
אם תשדרי לו קלילות ולגיטימציה, מאמינה שהמצפון פחות ייסר אותו, ואז היאוש פחות יחגוג, ויהיה לו יותר קל לחזור מהר לעניינים. והוא גם יפיק טוב מהמנוחה, ולא רק באסה.

וגם ממליצה, אם אתם רואים שזה ממש אחת לחודש /אחרי שבת אצל ההורים/עשירי לחודש משבר משכורת/בקיצור אם יש זמן מסויים מועד לפורענות,
אז תקבעו מראש שביום הזה עושים משהו אחר.





ועם כל הרצון שהוא ימשיך בישיבה, כדאי לבנות את עצמך ואת הרצון שלך,
שיעשה מה שברצונו.
זה לא קל. במיוחד מול חיי אברכות שהם פסגת השאיפות והאליטה המגזרית... אבל אם רצונו האמיתי לא שם, אז אישה יכולה לשקף לו את זה וגם לתמוך ולהאמין בו, שהוא נפלא וראוי גם אם הוא לא בישיבה.
כי זה קשה. מאוד לפעמים. להודות שכבר לא מתאים לי ואני כביכול "פורש מהנבחרת".

בהצלחה, ואתם כל כך לא לבד!

דייקת את התחושות שלי.
אשתדל לקחת לתשומת ליבי, למרות שכאדם פחות 'קליל' קשה לי לקחת ככה את הדברים, אפילו שאני משתדלת לשדר זרימה ושזה לא סוף העולם..
מה שכן, אנחנו הרבה יוצאים ומשתחררים.. ממש לא אברכים בקטע הזה

אם זה משהו רק פעם ב... אז לא צריך להגיד לו כלום פשוט להיות שם בשבילו אם הוא צריך משהו....
תורה מתשת כוחו של אדם,
זה ממש זה
ויש כאלה שזה לא רק פעם בחודש... אז בעלך במצב טוב
הוא כנראה צריך איזה יום מנוחה להחזיר כוחות....

אותו בזמן שכן יש לו חשק ללכת ללמוד, איך הוא רוצה שתעודדי אותו.
אני פעם לא רציתי להתערב ולהעיר לבעלי כי לא רציתי להיות קרציה, אבל בסוף בעלי אמר לי שהוא צריך את החיזוק שלי, הוא אמר- תדיפי אותי ללמוד, אל תתני לי לבזבז את הזמן! כשזה בא ממך זה נותן לי הרבה כח!
אז אולי אצלו זה אחרת, אבל שווה לשאול ולדבר.

לפי דעתי - הכי הכי חשוב.. זה לתמוך, לעזור. להיות אותה בחורה ששם בצד שאם קשה אפשר להגיע לדבר לצחוק להירגע.

אחרי שיחה מפגש או סתם חיבוק אוהב כזה.. זה נותן כח עצום ללמוד..

 

אמרת נכון.. לא חושב שלהיות ביקורתי זה חכם.. וגם לא להראות ש"ממך ציפיתי ליותר". להגיד לו שהוא אלוף וזה מדהים אותך ההתמדה האמיתית שלו. שזה מרגש אותך לראות את זה, ושאת יותר משמחה להיות שם לצידו. להגיד לו שאת גאה בו על השינוי האדיר שהוא עשה בחייו.. ושכיף לך להיות איתו. לידו. (אני מנחש שזה גם רגשות אמיתיים.. אז רק להגיד את זה.. זה.. עולם ומלואו..)

 

מילה קטנה וחיבוק קטן.. ממש יכולים לשנות לו את המצב רוח..

אם הוא ירצה.. אפילו לדבר על זה בהזדמנות בכובד ראש, תסבירי לו כמה שאת ממש רוצה שהוא ימשיך ללמוד בע"ה כמה שיותר, וכמובן להבהיר שזו אהבה שלא תלויה בדבר, כך שגם אם יתבטל הדבר - לא תתבטל האהבה.

לשאול אותו מה הוא חושב כלפי הלחץ המופעל.. ולשאול מה באמת הוא מתכנן בעתיד..

 

ולא לשכוח..

את אשתו! את חלק נכבד מחייו... הוא אוהב אותך ותמיד שמח לדבר איתך..

ככה שגם סתם לדבר.. על כל דבר.. שיחת חולין למשל.. או אולי להתייעץ איתו במשהו.. (לפי התיאור שלך עליו.. אולי אפילו במקום סתם להתייעץ, אפשר להתייעץ איתו איך להתקדם בעבודת ה.. מידות.. ספר מסויים... הכל).. כל הדברים האלה נותנים לו רוגע ושלווה.

את נותנת לו רוגע.

פשוט תהיי שם בשבילו.. כן. גם לשיחת חולין..

 

אשרייך!!!

הזמן להראות לו כמה את רוצה ומעריכה את הלימוד שלו זה בזמנים החזקים. לא להתעייף מלתת לו חיזוקים (בדרכים שונות, לא רק מילולית) על ההשקעה שלו בלימוד ושיראה וירגיש כמה את שמחה בזה. 

בזמנים החלשים יותר (ובאמת פעם בחודש זה "צרות של עשירים" ממש), רוב האנשים רק רוצים הכלה ותמיכה, ולא שאז ירגישו סוג של ביקורת על החולשה שלהם. מן הסתם בעלך בעצמו לא שמח בזה שקשה לו בזמנים האלה. אז הוא לא ירצה להרגיש ממך גם קושי איתו.

זו באמת עבודה של לשחרר מאד. העבודה הזו מתחילה בין אדם לעצמו, ביכולת לקבל את עצמי במקומות שקשה לי איתם, ואז אפשר גם לקבל אחרים במקומות כאלה. ההבנה היא שכולנו בסך הכל בני אדם עם כוחות אנושיים, ואין מושלמות. וכך ה' רוצה אותנו בדיוק. לא נבראנו מלאכים. מהחסרונות שלנו נבנים דברים גם כן. לדעת להיות חלשים זו חכמה לא פחות מלדעת להיות חזקים. אולי יותר.

בעיני אישה שמכילה את בעלה בכל מצב ובכל תנאי (או לפחות עובדת על זה.... גם בזה אין מושלמות כמובן..) מחזקת אותו מאד מאד וזה מה שיעזור לו לגדול. הרבה יותר מאשר אם ירגיש שהיא מקבלת אותו רק כשהוא בזמנים הטובים. זה בדיוק גורם להרגיש "על תנאי" כמו שכתבת.

 

זה ממש דברים שאני מרגישה ומשתדלת אבל התגובות מעודדות ועוזרות.
תודה!

לפנק יותר, ארוחה כיפית.
לקום איתו בבוקר גם אם בא לי להמשיך לישון
להראות אכפתיות אמיתית.

זאת אומרת שאם תעשי לעצמך שינוי בראש של ההסתגלות על הסיטואציה, ישתפר פלאים.
אם תהפכי את זה לדבר קטן; שכן צריך להתייחס אליו אבל לא להתמקד בו, כי הרי אחרי הכל זה יום אחד, תקופה קצרה שלא מוכיחה ומשקפת התנהלות רגילה. אחרי כל זה את תסתכלי עליו במבט של הערכה על כל מה שהוא כן, תשתפו אותו בכמה את גאה בו על הלימוד וכמה את מרגישה שזה מועיל ומאיר בביתכם- דברים ישתנו... ולא בהכרח שהוא יפסיק לעשות את זה אלא את תשני גישה וזה יעזור לך להתמודד עם המצב.
וכמובן תתפללי על זה ; אם את לא רוצה שזה יישאר כך.

את צריכה לעזור לו לברר מול עצמו האם אברכות היא משאת חייו או משהו אחר.

הגישה שלך מזכירה קצת את ההורים שחפצים שהילד שלהם ילך למסלול מסוים כשלילד לא ברור שזה מתאים.

יתכן שתעזרי לו להשאר בכולל כשזה לא מתאים לו ויתכן שזה הדבר הנכון ביותר עבורו.

היי רגישה חכמת נשים בנתה ביתה

מצד שני, זה קשה לא לרצות את זה כי בעלי לא יודע עדיין מה הוא רוצה לעשות בהמשך.
כרגע ללמוד, ולהמשיך בשנה או שנתיים הקרובות, אבל לאחר כך לא..
ואני מתלבטת כמה לומר שזה משמעותי ואני מעריכה את זה, כמו שהציעו כאן, כי אני באמת לא רוצה לדחוף אותו לעשות משהו שלא מתאים לו.

שחשוב ונכון לחזק את הקבלה שלו בכל מצב, ואז ה"סיכון" שכתבת עליו יורד, וגם החיזוקים לא יהיו דוחפים מדי אלא מחזקים באמת.

איזה חכמה ותבונה!

ממש כיף לקרוא.

בתור אברכית, מקווה שלתמיד.

גם אני נהניתי מהעצות וההסתכלות החכמה והנכונה.

 

ואוסיף רק משהו אחג.

אם את מאוד רוצה, ואת משדרת את הרצון החזק הזה בכל העצות היפות שנתנו לך.

יש סיכוי גדול שהוא יתמיד בזה

הלואי.

אבל אתם קדושים. תדעו.

מהצד שלי אני יכול להגיד שאני מאד מבין אותו...
לחץ לא יעזור. להפך.
כן יעזור לתת לו מקום לתחביב מידי פעם או לעשות ספורט.

בהצלחה!

מאד קשה ללמד,זה נראה קל,אבל באמת זה מעייף כי גם בשבת יש שיעורים חברותא. בית כנסת...וכ"ו.

השנה הראשונה היא השנה הכי מעייפת. הכל יהיה בסדר. פחות לדאוג יותר לאהוב.

ממש נותנת לזה מקום ומעודדת את זה!
תודה

אז התשובה הכי נכונה לדעתי תהיה לשאול אותו.

 

זה נכון לכל סוג של סיטואציה שדורשת תמיכה לאו דוקא בקשר ללימוד תורה שלו

את רואה שקשה לו, מבינה שאת צריכה/רוצה לתמוך ולא יודעת בדיוק איך - זה ממש נושא לשיחה זוגית תפתחי את זה איתו, דברי איתו, תביני ממנו מה יעשה לו טוב ממך בזמנים כאלה.

ההלכה ח"ו,

לעינינו - לדעתי חיזוק גדול זה לומר ולהזכיר לו מידי פעם איך שעמ"י כולו מושפע מהלימוד תורה שלו ומהרמה התורנית הגבוהה שלו!!, יכול להיות שבחור בתל אביב מקבל חשק להתקרב ליהדות בגלל הלימוד של בעלך, בוודאי שהלימוד שלו מאיר את אור התורה והקדושה בעולם. אשרי חלקו!!!

לפני שזה קורה למה הוא זקוק..
אולי סתם להתפרק ליום אחד מהמסגרת..

שלום חדשה.

מתוך הדברים נשמע שאולי קשה לך לפעמים להיות קלילה עם עצמך ולפנק את עצמך בקצת להיות סטלנית ליום אחד ולכן זה מפריע לך אצלו.

אם הדברים שאמרתי נכונים אז יש לך כאן עבודה פנימית לעשות עם עצמך שגילית דרך הבעל והיא להיות קלילה לפעמים גם כשאת לבד

בעצם הרחבה של הנק' הזו (ואת יכולה לבחון מה מדוייק לך יותר),

שאולי יש כאן עבודה על לקבל את עצמך במקומות של חולשה, וזה משתקף במקום של לקבל את החולשות של בעלך.