פורום נשואים טריים (עמוד 360)

לקבל אישור ואח"כ ללכת למכון רישוי

עולה 50-60 שח

גם אם התשובה שמעלי מדוייקת, שווה שיהיה תיעוד על כך שפנית למשטרה בנושא כך שאם יתפסו אותך ללא מספר תהיה נקי.

בד"כ האישה היא הסובלת העיקרית מהגיוס, ולאיש קשה לראות אותה סובלת..

אם את אחת שיודעת להעסיק את עצמה עד שאת הולכת לישון ואין לך בעיה לחיות בבדידות - אז תלכו על זה!

אם לא, הייתי שוקל שוב את המהלך..

לא הייתי שם...

אבל באופן פשוט - קודם כל, תתגעגעו. תחשבו אחד על השני. טלפונים כמידת האפשר. תמלאי היטב את זמנך הפנוי. נצלי אותו.

שותפות הדדית. לשמוע מחוויותיו ו"להיות איתו" בהן. מחזק. וכן להיפך - האזנה שלו לחוויותייך.

כאילו, תעשו ביחד את הצבא, וביחד את מה שאת בבית. לפעמים, ל"שותפות מרחוק", יש כח גדול מאד של הזדהות, ומרגישים את התרומה ההדדית. ואידיאל משותף.

קבלת פנים חגיגית, הדדית, כשמגיע.

כדאי לעיין, בשבת האחרונה ב"קרוב אליך", כתב הרב החביב הקצין, ר' פרץ איינהורן, עשרה דברים לנשוי שנמצא בצבא. יש שם רעיונות חביבים מאד. בעיקר לאיש. אפשר ללמוד מזה, גם אם לא מדובר באותו מצב.

לא יהיה לך לגדל ילדים לבד או דברים כאלה, אבל יהיה הרבה זמן ריק שתרצי למלא איכשהו.

איך תמלאי אותו?

זכור לי פעם מישהי כתבה כאן. לא זוכר מי ומה

רוב האידיאלים נופלים בשלב הפרקטיקה

(לא ציטוט מדוייק אבל הרעיון זהה)

מתי הוא מתגייס? ממש אחרי החתונה? או בכלל לפניה?

אם אפשר לדחות- בגדול "נקי יהיה לביתו" זאת מצווה מדהימה וחשובה, ולהיות בבית בשנה אחרי החתונה זה חשוב ומשמעותי מאוד.

אנחנו בעקרון החלטנו שאנחנו לא "שורדים" את התקופה הזאת, אלא חיים, עושים, שמחים!

(אני לא אומר שתמיד מצליחים... אבל זאת המטרה בגדול..)

תכיני אותו נפשית מראש שהוא צריך לא להתבייש לבקש לצאת שבתות וכו.. מלא פעמים בכלל אין בעיה, רק צריך לבקש. אבל זה די לא נעים לבקש כל פעם מחדש.

אין לי מה לומר כ"כ, רק שולחת חיבוק ומזל טוב

וכמובן... מוזמנת לפנות באישי לגבי זה

↓

אני הייתי שולחת את זה אליו, או כותבת על נייר מכתבים יפה ומניחה אצלו 

אבל את מתארת שיפור מפעם שזה דוקא משמח

איך זה קרה?  (שואלת ברצינות) אולי תצליחי להמשיך ללמד אותו להביע יותר..

את מתמקדת בטוב. בנקודות האור. ממשיכה לבקש ולא מתייאשת ויחד עם זה מקבלת את מה שיש ויודעת להעריך את זה.

מעוררת השראה!

לאט לאט הוא ילמד

ניקיון זה ידע נרכש

באמת קשה להבין איך להתחתן. ויש התנגשות.

כל מה שקשור כמו שאתה כותב למלא, לשלוח, לעקוב, לוודא פשוט לא הולך להם עם זה

ואם אתה יותר מתמצא, יותר נגיש, למה אתה לא יכול לעשות זאת?אולי אשתך לא סובלת לעשות זאת.

נגיד אמא שלי לא מסוגגגגללללתתת ללכת לבנק , למלא טופס, בשבילה זה עול היא לא תישן בלילה

אני נגיד בבית עושה את כל זה, הגשת מסמכים למעון, ארנונה, מס הכנסה, ביטוח לאומי  כל הרישומים כמעט

כי אני יסודית, יודעת לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. מקבלת מה שאני רוצה. מתעקשת. מגישה שוב וכו

לעומת זאת אם בעלי מתקשר אומר לי קבעי תור לרופא שינים אז אני לא מוכנה. שונאת לקבוע תורים!!! לא מתאים לי עם היומן לעוד שלושה שבועות לקבוע שעה. אז באמת כל אחד מה שהוא לא סובל

ואם אתה לא סובל מהגשת טפסים למה שלא תעשה זאת?

ואני אסביר למה אני חושבת כך

זה בסדר שבני זוג עוזרים אחד לשני ועושים אחד עבור השני מטלות שאחד מהם פחות אוהב

השאלה באיזה צורה מבקשים, איך לפעמים מסרבים ואיך מקבלים את הסירוב

"אם לא אעשה עלי האשמה והעצבים הכרוכים בכך"

"משפטים של "חוסר אימון" "הכזבה" "אי יכולת לסמוך" ועוד כאלא נחמדים"

"כל הזמן לשמוע למה לא עשית כבר משגע"

יכולה להגיד לך על עצמי ואולי מזה תוכל להקיש אליכם. שהייתי גם מתבטאת ככה מחוסר מודעות, ממש בלי להרגיש ובעלי לא היה מוכן לקבל את הצורת דיבור הזאת שלי בשום אופן. הוא התעקש על זה כל פעם מחדש עד שפיתחתי מודעות לצורת דיבור, לצורה שבה אני מבקשת ממנו דברים. לצורה שבה אני מביעה אכזבה ממשהו שהוא לא עשה.

זה לא היה קל, לשנינו. זה היה תהליך. זה בא ממקום של אהבה ורצון לבנות יחסים טובים ובריאים שמכבדים אחד את השני. 

הוא מתבטא אלי בצורה מאד אנושית ומכבדת (ולא רק אלי. הוא כזה תמיד)

אני מודה לו על זה מאד. הוא ממש עידן אותי. לא יודעת אם כל אישה תקבל את זה ככה. לפחות תנסה.

מציעה לך לפתוח איתה שיחה על הנושא באופן כללי. באוירה נעימה. על כוס קפה ועוגה טובה. לא להאשים, להסביר מה קשה לך בזה. לשמוע גם אותה. להסביר לה למה זה לא נעים לך כשהיא מתבטאת ככה.

ולסכם ביחד איך תגיבו בשעת אמת.

אני הגדרתי לו משפטים שיגיד לי כשאני שוכחת ושוב חוזרת לדפוס הישן. ככה זה לא היה מעליב אותי. כי בעצם סיכמנו את זה ביחד פעם.

בקשר לזה "יש דברים שהיא פשוט לא תעשה כי כך היא החליטה, שעלי לעשות ומבחינתה זהו, אין מקום לדיון." - אם היא מתבצרת בתוך עצמה אולי היא מרגישה פגועה ממשהו, גם את זה תעלה בשיחה. תגיד לה שאתה מרגיש שהיא פגועה ואתה רוצה להבין, תזכיר לה ששניכם רוצים לעשות טוב אחד לשני ואל תתנו לעצמכם לשכוח את זה בלהט מריבה.. שיחה פתוחה ותקשורת בריאה זה דבר מאד חשוב שצריך לחתור אליו ולתרגל אותו.

תבוא בשמחה וטוב לבב ותגיד לה -
"אישתי היקרה והאהובה, יש לנו הרבה עומס ולכת אני חושב שכדאי שנעשה רשימה של מטלות-
נעשה רשימה של כל המטלות ואז נעשה רשימה לכל אחד מאיתנו."
תראה איך היא מגיבה.
לרשימה הזו יש שני יתרונות-
היא מאפשרת לראות באופן מעשי בעיניים כמה כל אחד עושה באמת ואילו מטלות גדולות וקטנות נעשות על ידי מי. כמובן שתיאום מס זו לא פעולה שווה לשטיפת רצפה.
ככה שניכם תוכלו לראות כמה באמת כל אחד מכם עושה. לא רק במספר המטלות, אלא גם במטלות הגדולות.

היא גם מאפשרת לך לעקוב באמת אחרי מה אתה עושה ולדאוג שאתה לא שוכח לעשות את זה.

הנקודה השניה שחשובה ומרגיש שחסרה אצלכם היא התקשורת.
אין דבר כזה שאין מקום לדון. זה לא אפשרי לחיות בבית שאין בו מקום לדעה של שני הצדדים.
על כל צד להיות פתוח ולהקשיב לצרכים של השני, בין אם מטלות מעשיות ובין אם בפן הרגשי.
כשכל צד פתוח להבין ולהכיל את השני יכול להתנהל דיון משותף על איך מנהלים דברים ודואגים שכל אחד

יקבל הכי הרבה מהצרכים הרגשיים שלו והמטלות שנצרכות בשבילו.

לדעתי כדאי מאוד ללכת לייעוץ כדי לפתח ולפתוח את זה.

בנוסף לזה, אל תסכים לקבל את הדברים הללו כעובדה. מרגע שהיא אמרה שזה עלייך ללא דיון, תגיד לה בצורה פשוטה ונעימה- "אני רוצה לנהל בית בצורה אוהבת ושמחה, אנחנו לא יכולים לעשות את זה כשאני מרגיש שאת מחלקת לי פקודות. אני אשמח לדון איתך על כל מטלה כזו. לפני כן אני מודיע לך שאני לא אטפל

בדברים הללו"
אל תסכים לקבל פקודות או עלבונות. תמיד תוכל להגיד- הודעתי לך מראש שבלי דיון אני לא אעשה דברים שאת "מפילה" עליי כפקודה.

"בנחת".

בריכה פרטית מחוממת ממש כיפית.

עם המשפחה הקרובה בבי"כ ללא תוכנית חוץ מאוכל כמובן

אבל... בעיני אין בזה באמת צורך ולא רואה בעיה לוותר על זה

בי"כ מוזמנים המשפחה והחברים. ההורים החליטו מי מוזמן מהמשפחה... כאילו עד איזה מעגל מוזמן... זה תלוי כמובן בגודל המשפחה וכמה בני דודים כבר התחתנו...

היו חברות שלי, החברים מהישיבה, הרב של הישיבה גם... כי זה היה קרוב... בכל מקרה דיברו באירוע אבא שלי, חמי, הרב וכמובן בעלי...

היו ריקודים גם לבנות... מישהו מהמשפחה הביא מצלמה טובה וצילם יפה. כמובן קייטרינג...

אבל לא זוכרת מה לגבי הגברה. בכל מקרה בעלי אמר שלא צריך כי החברים מהישיבה שרים כ"כ חזק שהשירים מיותרים... אבל היו שירי רקע...

עשינו וורט בבית שלי למשפחה הקרובה.

ובנוסף עשינו אירוסין באולם של בית כנסת:

- קייטרינג חלבי(מעולה!!)

- מוזיקה: הגברה עם שירים

- דברי תורה

- שבירת צלחת

- אנשים: בערך 60-70

חשוב שתרגישו בנוח אתם... ולא מהסקר הלא מלמד שכאן בפורום...

תכירי את המשפחה שלו. תשמחי עם חברותייך...

אצל זה היה מאוד שמח ומרגש הגיעו הרבה חברים שלו ושלי וגם משפחות משני הצדדים. היה ממש ממש שמח ב"ה

ות'כלס לי הפוך מהתגובות פה..

היה שמח ברמה אחרת ואינטימי, ממש עם המשפחה ו'המורחבת' גם מי שהגיע והחברים הטובים.

 לי האירוסין הספיקו ולא ראיתי צורך אמיתי באירוע הגדול של החתונה.

בתחילה, סעודה עם המשפחה המצומצמת (אבאמא, אחים, אחיות סבא וסבתא) זה לבד היה כארבעים איש, ב"ה.

ואחר הודענו והזמנו את כל מי שרוצה לבוא, משפחה מורחבת, חברים (בהרגשה שלי לאירוסין מגיעים מי שבאמת מרגיש קרוב ורוצה לשמח). כמובן שתייה ועוגות.

הבאנו 2 בחורים שניגנו (גיטרה ואורגן, אם אני זוכרת נכון) והיה אש.

אה והאמהות שברו צלחת, ואבא והחתן דיברו.

(ועוד משו חשוב, יש דברים שעקרונית תרצו לעמוד מול ההורים, תחשבו כמה כדאי להשקיע אנרגיות דווקא באירוסין שלא יהיה וכו למרות שההורים רוצים..)

לא בדיוק אולם של בית כנסת, אבל משהו דומה.

היו שני חלקים-

בחלק הראשון היו רק משפחה (אחים, סבא וסבתא, דודים, בני דודים וחברים של אמא שלי שהיא רצתה להזמין). קייטרינג חלבי (מעולה! שסידר את המקום בצורה מדהימה!). באיזהו שלב עלו בעלי ואבא שלו לדבר ואז שברנו צלחת. אני חושבת שהיו באזור ה- 80 איש פחות או יותר.

לחלק השני, של הקינוחים, הגיעו החברים שלנו. לא היה יותר מידי, בעיקר ריקודים.

הייתה לנו צלמת שצילמה את הערב, ולגבי המוזיקה- יש במקום מערכת הגברה, אז פשוט שמנו איזשהו פלייליסט מתאים.

בגדול זה ערב של להכיר את המשפחות ו.. זהו, לא יותר מידי.. יש לי חברה שאמרה פעם שאירוסין זה כמו בת מצווה אבל עם בן זוג..

אבל תעשו מה שאתם מרגישים בו בנוח. יש לי לא מעט חברות שעשו באולם של בית כנסת, לא מעט שעשו בבית שלהם, וכאלה שלא עשו בכלל.

חשוב לי לציין שאני בן אדם פרפקציוניסט ,ביקורתית

אוהב שינויים ,יצירתית,

ואולי זה לא היה מובן טוב 

אנחנו זוג מאד אוהב 

ומאד מעריכים 

ומאד כיף לנו ביחד

והחיים שלנו סבבה 

וזורם על מי מנוחות 

חוץ ממתי שאני מחליטה שאני לא אוהבת בגלל

המשקפיים או שהוא לא מספיק חברהמן 

והוא מאד משתדל ועושה שינויים שאני יהיה מרוצה 

והוא לעומת זה אף פעם לא אומר לי שאני לא בסדר,

לאחרונה דברתי אתו על זה 

אז הוא אמר לי אם אני רוצה שהוא גם יעשה לי כמוני...

זה סוג של אהבה חלקה כזו מצידו 

לפעמים אני מרגישה שזה סוג של דאגנות מצידו כמו אב

מוכר וידוע. הרסני. דרוש טיפול אישי.

שיחות עם פסיכולוגית, ללמוד להבין את עצמה, מאיפה זה בא לה הדפוסים האלה והעיקר - איך היא משנה אותם. 

בהרבה מקרים כשאישה כזאת מטפלת בעצמה ומשנה את הדפוסים שלה זה גורר שינוי אצל הבעל, אפילו בלי שהוא מודע לזה. כי הדינמיקה הזוגית משתנה לגמרי.

ועכשיו מה שנשאר זה לעורר את האהבה...

נשמע שחסר לך ריגוש, חוויה, שינוי.

לחזור להתאהב. 

 להשקיע באינטימיות ביניכם (אינטימיות- הכוונה לכל הרבדים, של שיח אמיתי, כנה, בינך לבינו)

להרבות בחוויות

לחזור לתקופת חיזור וריגוש.

וממילא, כשמתעוררת האהבה היא מכסה על הפשעים.

הייתי מדברת עם הבעל איך מחזירים את האהבה. 

להפתיע אחד את השני,

נופש,

להרבות ביציאות מהנות ביחד ולצחוק. 

ולהזכיר לעצמך את הטוב שבו. 

הוא תמיד מקבל אותך, לא מבקר, תמיד שם בשבילך.

אז כל מה שהוא הופך למובן מאליו. כבר "בכיס שלך".

רק את יכולה להרשות לעצמך להרגיש את הדברים הקטנים שמפריעים לך בו. וזה עוצר את תחושת האהבה שלך כלפיו.

אולי תעשי לעצמך תרגיל מחשבתי, תדמייני שהוא יום אחד "עושה חושבים" ומחליט שאת לא מספיק שווה בשבילו, והוא לא בטוח שהוא רוצה להמשיך בחייכם המשותפים...

תנסי להכנס לסיטואציה הזו ולחוות אותה. איך היית מרגישה? 

אולי זה היה מציף בך פתאום את מה שאת כל כך מעריכה ואוהבת בו? אולי אם היית צריכה יותר להשקיע בזה שירצה אותך היית יותר מרגישה כמה הוא חשוב לך?

אולי דרך זה תצליחי לחוש את כל הטוב שבו ולשים בצד את הדברים הקטנים שעוצרים את האהבה שלך אליו.

ואל "תחליטי שאת לא" פתאום, בגלל דברים של מה בכך.

לפעמים, מרוב שטוב לאדם, הוא לא חש את זה. ממש לא כדאי להגיע להמחשה כמה יכול להיות אחרת, בשביל להתגעגע לטוב.

מה שאת יכולה לעשות בשביל "להרגיש" יותר, זה לקחת זמנים לעצמך, ולהתבונן בתוכן של מה שהוא אומר. ה"מנגינה" לא תופסת אותך? שבי בפני עצמך, תתבונני בנחת בדברים, בתוכן שאמר. כך גם סתם בטוב שבו, כך "תתאהבי" בו.

וגם, תחשבי באותן הזדמנויות, מה את יכולה לעשות עבורו ולשמח אותו. גם אם אינו בא בתביעות.

ותעבדי קצת על הביקורתיות. ממש חשוב.

היצר הרע הזה....

כמה הוא מפחד משלום בית בבית היהודי

וגם לא כמו בסרטים

שם הם תמיד עוצרים בהתאהבות

לא מראים לך את היום שאחרי, את החיים היומיומיים הפשוטים עם ההתמודדויות הפשוטות והרגילות , עם העליות והמורדות שכל זוג חווה

נשמע שלא פשוט לך וזה מאד מאד טבעי ואפילו צפוי

השאלה מה את עושה עם זה - קודם כל לקבל את המציאות, להפסיק לחלום שאולי היה יכול להיות אחרת ולהבין מה הכוונה בלעבוד על הנישואין.

מאד ממליצה לקרוא (ספרים או מאמרים ברשת) על זוגיות, שלבים בזוגיות, איך עובדים על הזוגיות

לגבי ריח רע מהפה - זה באמת לא נעים וצריך למצוא פתרון עניני. אם צחצוח שיניים לא עוזר זה אומר שזה מגיע ממקום עמוק יותר. 

יש משהו שנקרא "מצחצח לשון" קונים בבית מרקחת ומנקים עם זה בעומק הלשון - זה עוזר הרבה פעמים. (תקראי על זה בגוגל)

אם גם זה לא עוזר - לא להתבייש, ללכת לרופא גסטרו ולחפש פתרון לבעיה.

הכל היה נראה בסדר, יכול להיות שהדחף שלי להתחתן חסם את עיניי ומחשבותיי

ברור שזה משמים .

אבל הרבה פעמים מגלים דברים אחרי החתונה שלא ראו לפני זה

הקשיים שבתחילת הנישואין - נשואים טריים

כפי שאני רואה את הדברים, נראה לי ש-@ד. כבר עלה פחות או יותר על הבעיה בשרשור הקודם.

זה נראה שפיתחת לעצמך הבנה די ברורה מה זה נחשב להיות "בוגר",

העניין זה שההבנה הזאת היא ברובה סובייקטיבית (גם אם לנו זה נראה כאובייקטיבי).

למשל, כמו שאת תגדירי בן-אדם שצוחק מדברים לא ברורים כלא "בוגר",

אפשר להגדיר שבן-אדם שמתעצבן/משתגע/מפחד מכזה דבר שטותי גם הוא לא "בוגר".

(ויש לי גם הגדרה די עוקצנית משלי: שהאנשים שאוהבים לחוש את עצמם כבוגרים, הם בד"כ הכי פחות בוגרים.)

לכל בן-אדם נורמלי יש מעין תופעות לוואי שנשארו לו מהילדות.

וככל שיותר קרובים לבן-אדם, ככה יותר חשופים לחסרונות שבו (ובעיניי - ככה יותר חשופים לאנושיות שבו.)

אני יכול לתת לך הרבה דוגמאות החל מאנשים שקרובים לי וכלה במנהיגים דגולים מוכרים..

למשל, יש לי קרוב משפחה שהיה בתפקיד מאד בכיר במשרד ממשלתי,

אבל לראות אותו משתטה עם נכדיו, זה לא פעם ממש "צורם בעין"..

וקרוב משפחה אחר שגם לו יש צחקוקים לא ברורים כמו שאת מתארת שיש לבעלך,

וזה לא מנע מאף-אחד לתת לו לנהל מוסד עם תקציב של עשרות מליונים ואחריות על מאות אנשים.

דוד בן-גוריון היה הולך לים עם בגד-ים ועושה עמידת-ראש לעיני כולם,

ולא נראה לי שזה גרם למישהו (חוץ אולי ממנחם בגין שבדיעבד הרס לכולנו את החיים) להרגיש מעליו..

ויש עוד הרבה דוגמאות שאפשר להביא.

נכון שזה הרבה פעמים לא נעים לראות את אותן התנהגויות "לא בוגרות" כביכול,

אבל זה לא דבר שאמור לגרום לנו להרגיש "מעל" אותם אנשים..

עכשיו נשאל,

למה ההתנהגות של בעלך (שבתכל'ס לא חורגת יותר מדי מהנורמה) גורמת לך להרגיש "מעליו"?

למה את לא מוכנה לראות בו בן-אדם בוגר בדיוק כמוך?

למה התנהגות שלכאורה לא כ"כ אמורה להעיד על איזשהו חוסר ביציבות,

גורמת לך להאשים את הבן-אדם בחוסר יציבות?

למה החלטת להרגיש מזולזלת ממנו, כשלפחות מדבריו הוא לא התכוון בכלל לזלזל?

ובקיצור, מה הדבר שגורם לך כ"כ לרצות לשפוט אותו לחובה ולא לזכות?

אני מקווה שתוכלי לענות לעצמך על השאלות בכנות אמיתית ולא מתחמקת,

ומשם להתחיל לנסות למצוא פתרון לבעיה..

אני רק אתן לך כיוון קטן..

זה תמיד נוח וקל להאשים את הצד השני בקושי,

אבל אני חושב שהבעיה כאן (וברוב הפעמים) היא דו-צדדית,

וכדי לפתור אותה שני הצדדים צריכים לעבוד ולעבור שינויים..

הרבה מבקשים בפורום הזה עצות לגבי חסרונות של בני זוגם ואני שמה לב שהרבה עצות כאילו מפנות אצבע מאשימה כלפי המתלונן עצמו, בבחינת "קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים". זה נכון במידה מסוימת, ונכון שבכל מריבה יש שני צדדים והעבודה היא של שני בני הזוג אבל תרשו לי להדגיש את הצד של המתלונן, של זה שזועק פה בפורום על גבי המקלדת מקירות ליבו.

אמר לי פעם רב שעוסק בזוגיות, שכשבן זוג פגוע מהתנהגותו של האחר, בדרך כלל הדברים הם "אותנטיים" כלשונו, כי בני זוג מכירים היטב זה את זה. בדרך כלל בתלונה תהיה אמת או לפחות מידה מסוימת של אמת.

אם@חיימיתמוטרדת מצחקוקים מוגזמים של בעלה, כנראה שבאמת יש בהם משהו פוגע. יכול להיות שטכנית הדבר אינו מעיד על חסרון שיש לו, אבל משהו בהתנהלות הזוגית שלהם, וספציפית אצלו, אינו תקין. אולי הוא לא רגיש מספיק כלפיה. ואולי זה בכלל לא דבר פוגע, אבל בה זה כן פוגע ולכן ראוי שבעלה יפתח רגישות לזה.

ואולי משהו בתהנהגות שלה מביא אותו לזה ומכאן המורכבות של העניין והעבודה הזוגית. ולכן אני מסכימה עם @בסדר גמור ששווה להתייעץ עם בעל מקצוע אפילו "רק" בשביל דבר "כזה פעוט".

אם תקראי את הפסקה האחרונה של מה שכתבתי, תראי שגם אני כתבתי את זה.

עם הרב שהבאת אני ממש לא מסכים!

לרוב, כשהדברים יוצאים מהזוגיות החוצה ובוודאי שבאופן חד-צדדי,

אז הכימיה בין בני-הזוג היא כזאת שהדברים הם ככל הנראה לא אותנטיים.

אני לא באתי לכתוב לה שהיא האשמה היחידה,

לצערי, ברוב המקרים של התלונות כאן, המתלוננים חושבים שאם הם יצליחו לשנות את הבן-זוג הכל יסתדר..

אז דבר ראשון, כנראה שהם לא יצליחו לשנות, בלי שהם יעברו שינוי גם בעצמם.

דבר שני, גם אם הם יצליחו, זה לא יסתדר באמת , כי התאבון שלהם יגדל והם ירצו לשנות אותו בעוד ועוד דברים..

דבר שלישי, ברוב הפעמים מדובר על בעיה דו-צדדית ולא חד-צדדית, אז המתלונן מביא לרוב צד אחד, אנחנו משקפים לו את הצד השני ומקווים שהוא יבין שהדבר הנכון זה שהם ילכו לטיפול ביחד ממקום יותר הדדי.

היום יש מגוונים אבחונים עם שמות להרבה סוגים של התנהגויות דפקטיות אצל אנשים. מה שבטוח הוא שמה שהיה הוא שיהיה: תמיד היו אנשים פחות יציבים. פחות מחוברים לקרקע. פחות מחוברים לשמיים. או סתם מוגבלים בויסות התחושתי שלהם. זה לא מה שמונע מהם להיות בני זוג טובים והורים טובים. וגם סבים וסבתות טובים. 

לא אומר שכולם כאלה מקסימים אבל עדיף אחד שמחייך וצוחק מאשר ההיפך.

שיהיה לך ברור: בנושא הזה - הבעיה היא שלך (מה ה"המון פערים" האחרים שהזכרת אינני יודע, אז לא מתייחס).

זה לא מפחיד, הוא לא לא-יציב, יופי של בן אדם. שמח, צוחק. לא משהו לא בסדר איתו, אלא משהו לא בסדר עם ההתייחסות שלך.

איש טוב, אומר שהוא לא יצחק בפנים לאנשים, אפילו שמשהו בהם מצחיק אותו.. אז מה אם מצחיק אותו; הרבה יותר טוב מכל מיני "מלנכוליים"..

את באה מבית "רציני". תדעי שרציני, זה לגמרי לא סותר מישהו שצוחק. 

הרי הוא לא אדם "לא רציני". יש לכם שיחה רצינית, הוא מבין ענין. אלא מה? טיפוס כזה, שכל מיני אסוציאציות מצחיקות אותו. זה יכול להראות על דמיון, יצירתיות, אדם לא משעמם ולא משועמם..  יש אנשים כאלה.

אולי תנסי להרגיל את עצמך, שכשהוא צוחק ממשהו, תחייכי..  זה לא מצחיק לראות בן אדם צוחק?... יוסיף לך שמחת חיים..

ומן הסתם הוא יהיה אבא מצוין, יצחק עם הילדים, תהיה שמחה בבית. ילדים עם ביטחון עצמי ולא "מוּכֵּי ביקורת"...

מחייך באמצע שיחה  ומסביר שזה בכלל לא עלייך, אוהב אותך, אלא הסיטואציה. תחייכי..  עין טובה.

פעם אמרו לר' אברום שפירא זצ"ל, על איזה ראש ישישבה שהוא "מאד רציני". אמר, הוא לא רציני - פשוט יש לו אולכוס...

חיוכים וצחוקים לצד נטייה לפנים רציניות- מצוין לילדים 

את אמרת שאת באה מבית "רציני" . יוכל להיות שהוא באה מבית " מבית חופי יותר /פתוח " שצוחקים ושמחים...

אצלנו בעלי באה גם מבית רציני ומתקתק בזמנים (יקים). ואצלנו יותר פתוחים ,סחבקים  כאלה ....

ואני זוכרת שבאחד מהפעמים שנפגשנו (שהינו עוד חברים) הוא אמר לי שהשמחה והצחוק שלי , זה משהוא אהב התחבר אליו .... גם בהמשך, שהתחתנו הוא הזכיר את זה. שאמרתי לו שנראה לי שאני עוד "ילדה"

כי אני צוחקת כמעט מכל דבר ....(כך היה בתחילת הנשואים שלנו). במשך הזמן התאזני ל"נורמלית יותר".

אולי תנסי לקחת את זה למקום חיובי ? תדברי אתו ותשאלי למה הוא צוחק ? מה מצחק אותו ?

תנסי להבין אותו, אתם רק שנה נשואים....

זה רק ההתחלה חמודה , אם תביני אותו למה הוא צוחק , למה הוא מתנהג כך, יהיה לך הרבה יותר קל ...

בהצלחה

שנראה שהבעיה בך...  נשמע אדם נחמד לגמרי ..

תתחילי להסתכל על הדברים הטובים שבו להיות פחות גאותנית פחות רצינית ופחות בקורתית

הרווח יהיה כולו שלך....

(שצוחק במקומות לא קשורים לפעמים וזה)

אני חושב שעבר לי כמעט לחלוטין.

 

אני מכירה את התופעה מקרוב כמה שזה נשמע מוזר לפעמים זה סוג של מבוכה ומשהו לא מוסבר, ואם הצד השני יאפשר את זה בלי לחץ זה עם הזמן יסתדר ויעבור.

פשוט להאמין שאין פה שום דבר להסתיר אלא הוא לפעמים צוחק בלי סיבה או ממבוכה קלה.

קוראים לזה כאן חשד ל-"טרול".

אולי אפשר לפנות להנהלה כדי לפתוח מחדש כי באמת יש לי כוונות טובות ואני באמת רוצה עזרה

@אלעד אתה מכיר אותי אישית, כבר נפגשת איתי במציאות, ואשמח שתחלוק (אולי עדיף בפרטי) מנסיונך

@כתר הרימון כבר הגבת על שירשורים שפתחתי.. 

אז בבקשה תנו לאנשים לענות לי ולעזור לי.. 

אם כזה דחוף לך ואתה מוכר, תפתח את זה באנונימי בברוך.

באמת שאין הרבה איך לעזור לך.

שהיא תתייעץ היטב עם המדריכת כלות שלה.

אתה תדבר על זה עם המדריך חתנים שלך.

אין לפורום מעורב מה להציע לך בנושא.

מסיבות משפחתיות לא הייתי פעיל כאן בשבוע האחרון ואין לי מושג במה מדובר,

אם תרצה תוכל לפנות אלי באישי ונדבר

להגיד מילה על כך קודם לפני שנועלים שירשור

@matan

@גפן36

@מודדת כובעים

ברכות והצלחות לכולם

נתחיל במה שיהיה לך יותר קל לקבל..

א. (נראה לי ש)כולנו כדתיים לא מורגלים בחיים עם המגדר השני לפני החתונה,

    אמנם אין לי סטטיסטיקות ביד, אבל ברור לי שחלק ניכר מאיתנו חווים את הקושי הזה בהתחלה.

    ולכן, יש כיום מודעות גדולה גם בציבור הדתי ואפילו בציבור החרדי להכין את החתן והכלה לשינוי הזה בחיים.

    אין לך מה להיות מודאג, הדברים יהיו בשליטה גם אם היא לא תקבל ממך שום עזרה בנושא זה לפני החתונה.

ב. עם כל הכבוד לזה שאתם מאורסים (דהיינו משודכים), היא עדיין לא תחת אחריותך!!

    וכל עוד היא לא תחת אחריותך, תן לאחרים לטפל בזה..

    התפקיד שלך בשלב זה, זה נטו לחזק את האמון שלכם זה בזו ולהראות לה שאתה יודע להיות קשוב לצרכים שלה.

    מעבר לזה, אני ממליץ לך אפילו להתרחק מהטיפול בזה בשלב הזה (אלא אם במקרים מאד חריגים יועץ מקצועי ותורני כן יערב אותך), כי זה יגרום להרבה יותר נזק מתועלת.

בהצלחה!

מצד אחד - לא אהבתי את העלאת הנושא.

מצד שני - הוא חשוב

מצד שלישי - ענו לך לעניין. 

אז לא ליצור דיון ולתת מענה. מה רע?

מפתיע הוא הלך מאחורי הגב שלך לדבר עם מדריכת כלות
הוא דיבר עליך ספציפית או בכללי לא בטוח שהבנתי

חוץ ממצב מאד מסויים* (שאכתוב בהערה למטה),

בעיניי זה ממש לא בריא לזוגיות שצד אחד מרגיש "שווה" יותר מהצד השני.

זה עלול להרגיש רע לשניכם ומתכון להרבה בעיות בזוגיות.

חוץ מאותו מצב מסויים*, אני חושב שחייבים לפתור את הבעיה הזאת לפני שמתחתנים.

אם זה אפשרי, אני במקומך הייתי מעכב את ההכנות לחתונה וגם משהה את קביעת התאריך לחתונה,

עד שאת רואה שהבעייה נפתרת.

אם את רואה שתוך זמן מה (שתקבעי מראש) שההרגשה שלך כלפיו לא משתנה,

אני חושב שצריך לפתוח את החלטה מחדש, ולבחון אם באמת כדאי לכם להתחתן..

כי באמת זה דבר שעלול להיות ממש קריטי לזוגיות משותפת.

סתם לדוגמא אחת מיני רבות (שחלקן אף הגיעו לגירושין ל"ע):

חיוכים עצובים - נשואים טריים

את יכולה גם לקרוא מה הגבתי שם..

*המצב המדובר הוא, שגם ארוסך מוכן להכיר בכך שאת יותר "שווה" ממנו,

והגעתם למסקנה שהתחושה הזאת אכן עושה טוב לשניכם..

(אם כי זו סיטואציה שאני לא כ"כ מתחבר אליה..)

יכול להיות מצב שזו תחושה שנובעת מפרשנות שלך על התנהגויות מסויימות שלו. ז"א שזה לא שבאמת את מרגישה ככה כלפיו, אלא רק מפרשת לא נכון התנהגויות שלו. זה יכול להיות בגלל דרך חיים מסויימת, או הבדלי מנטליות, ועוד.

(למשל, אם הבחורה מאד מאורגנת ואחראית, והבחור מאד זורם. היא תראה שכל מיני פעמים היא עושה דברים כאילו יותר טוב ממנו. כי רואה את היתרונות שבדרך שלה, שהיא יותר אחראית ומאורגנת. אבל לא מבינה שבדרך הזורמת שלו יש יתרונות שאין בדרך שלה, לא רואה כמה הוא "שווה" יותר בזה שהוא מסתדר טוב עם מציאויות משתנות, יצירתי יותר וכו')

לא יודעת אם זה המצב אצלך.

תקראי למשל מה כתבתי מעלייך, אפילו אותה דוגמה שהבאת

לבשל יחד, לקפל כביסה יחד  לסדר את הבית יחד 

סרטים לטעמי זה לא זמן איכות &יחד&. זה שני אנשים שבוהים באותו מסך 

כציניות עצמית, איך אנחנו מבלים לאחרונה בילוי זוגי.....

בעלי מעט נרתע בהתחלה מקיפול הכביסה אבל בסוף הבין שזה מאוד מקרב.

אמליץ לך ולבעלך להפרד מהפלאפונים (או מכל מסיח-דעת אחר) לאותן שעות של פעילות.

זה יהפוך את הפעילות מפעילות זוגית לפעילות זוגית משמעותית.

את יכולה ללדת כל רגע

אל תעשי כלום, פשוט כלום  בבית, לא נקיון ולא סדר ולא כביסות. מבחינתך שיבואו שועלים ואריות מרוב ליכלוך.

.תפנקי את עצמך , תקני לך אוכל, תשמעי מוזיקה, תנוחי וכמה שיותר

ותהיי שמחה!!!! את בקרוב הולכת להביא נשמה חדשה לעולם. תחשבי רק על זה ותפנקי את עצמך ותשמחי

ולא מענין כרגע מה שקורה בבית, חבל לריב עם בעלך על זה. מה שיהיה יהיה

כרגע תבואי בשמחה ללידה לא כדאי לך להתעצבן לפני לידה ולבוא עם בעלך בעצבים.

אחרי הלידה אחרי שתתאוששי. יש מקום לדבר וסדר את חלוקת תפקידים. לא כרגע

ואז מה עם באים אנשים? כל אדם שפוי וראשו במקומו מבין שאישה בחודש תשיעי לא אמורה לנקות ולהתכופף כך שזה לא בושות שלך. זה בושות של בעלך שהוא לא עושה כלום.

זה מה שהייתי חושבת כשהייתי נכנסת לבית שאישה בחודש תשיעי והבית מחריד. שמסכנה בעלה לא עוזר לה לא הייתי לרגע חושבת שהיא לא בסדר

ראשית כל אל תשברי את הכלים במצבך. חודש תשיעי, תיכף יש גם ילד במשפחה. 

אני חושבת שאת צריכה לנוח הרבה, ולהשתדל לעשות את המינימום הנצרך.

אולי תזמיני עוזרת לכמה שעות שתבריק את הבית? זה יתן לך הרגשה מעולה ויפתור לך את הבעיה לפחות עד שיצטבר לכלוך שוב.

אני חושבת שכדאי שתשבי עם בעלך לשיחה אישית ותגידי לו, מאמי אני בחודש תשיעי, קשה לי, כואב לי ואני נגעלת מהמצב של הבית. יש מצב שתוכל לעזור לי? או שתגיד מה אתה מוכן לעשות בשביל שאני ארגיש טוב יותר?

אני מאמינה שכשתפני אליו באהבה לבקש עזרה הוא יענה, אחרי הכל הוא בעלך שאוהב אותך ורוצה רק שתיהי שמחה ומאושרת.

אני לא חושבת שאת צריכה לשבת רגל על רגל ולחכות שהוא ישבר וישטוף כלים, כי הוא גבר. וגבר לא נכנע בקלות כ"כ. מה שיקרה במקרה כזה- שבוע לא תדברו, תשנאי אותו, הוא יתעצבן עלייך והלכלוך ימשיך להצטבר=לא הרווחת כלום.

אני פשוט חושבת שכדאי לחסוך את הסבל הזה בשיחה קצרה- באהבה!

בהצלחה מתוקה, ושיהיה במזל טוב!

כי איך שאת משתגעת עם עצמך ומתעצבנת

בקלות את יכולה להביא  את עצמך להתמוטטות נפשית וגם לקריסה גופנית חס וחלילה

הלו!! עכשיו חשוב שהלידה תעבור בשמחה בקלות בשלווה אמא בריאה תינוק בריא

אמא בריאה נפשית ופיזית עזבי אותך עכשיו משטויות של ניקיון

בתם במאמר מוסגר. את אומרת שההריון לא מענין אותו. הוא רצה בהריון הזה?

זה לא הזמן לפרנציפ אם את רוצה לפתור את הבעיה.

ואם תבואי אליו בגישה הזו הוא יכעס ויסתגר עוד יותר.

פשוט תפני אליו באהבה שיבוא וירחם עלייך ויעזור לך, אני בטוחה שאת תקבלי חיבוק ועזרה גדולה. 

לפעמים כשיש איזה ריב בין בני זוג, חתול שחור ושטני צומח לנו בלב ואומר לנו לא לוותר ולהילחם על זה שהצד שכנגד יכנע, העניין הוא שהחתול השטני הזה קיים בלב של שתיכם, ואם שתיכם לא תוותרו ותמשיכו לחכות לוויתור של השני זה לא יגמר לעולם וסתם תחוו סבל מיותר.

האומץ והגבורה הכי גדולה במצב שלך היא לקום ולאמר לעצמך שאת מוותרת על העבר, לשבת איתו לשיחה יפה ואז את מרוויחה על העתיד.

בהצלחה נשמה!!

את מן הסתם צודקת בהרבה ממה שכתבת. מן הסתם יש גם הרבה צדק בצד השני.

כרגע, לא רלוונטי מי צודק. פשוט צריך לפתור את הקושי. זה לא הזמן למריבות.

אולי כדאי לך לשנות גישה. כרגע את בגישה מלחמתית וביקורתית וזה מאד מרחיק אותו רגשית. לכי על קו אחר. לכי אליו בטוב, מתוך מבט טוב, תבקשי שירחם עלייך, תסבירי לו מה עובר עלייך, כמה קשה לך, כמה את זוכרת לו חסד נעורים, אך כעת מרגישה רחוקה משם ומבקשת לחזור לשם, כמה את באמת רוצה את השלום והאהבה איתו ופשוט לא מצליחה, כמה גם את קצת טועה (אולי הורמונלית) ועוד.

זה נשים שהורמונים הופכים אותן למשוגעות ביותר. ז"א בלי שליטה יותר מתפרצות, וזה לא כיף להן!!!

לכן, על הבעל וזו תפקידו, לבלוע את הצפרדע ולעשות כל מה שאישתו מבקשת ממנו. ולא לענות לה.

במיוחד, שמדובר על אישה בחודש תשיעי !!!! ההולכת לעבור לידה , שהיא סכנת חיים לה ולתינוק .

אלא אם כן, לא אכפת לבעל שהם ימותו...

היא צריכה לוותר ואוטומטית הוא יוותר אחריה.

יש פה משחקי כבוד שאפשר לסיים אותם בשניה אחת עם וויתור קטן של אחד הצדדים.

הפותחת צריכה לחשוב מה היא מנסה להשיג בסופו של דבר- מריבה מתמשכת עם הבעל עד שיואיל בטובו לוותר-וגם אז יעשה את זה בכפייה ועצבים.

או לוותר, להזמין מנקה- שתנקה את הבית כשהיא בחודש תשיעי...

אחרי שירד הלחץ של הבית ההפוך אוטומטית ירד גם הלחץ בינהם. 

אם רוצים זוגיות בריאה וחיים מאושרים- צריך לדעת לוותר לפעמים.

שכדי לפתור בעיות בזוגיות, חייבים לשמוע את שני הצדדים.

אני מבין שאת צריכה לפרוק את כל העצבים שיש לך עליו, וכל הכבוד שאת מוציאה את זה החוצה כדי שיהיה אפשרי בכלל להתחיל להחלץ מהמצב ולהתחיל לטפל.

ברור לי שהמצב לא טוב ואכן יש מקום לזעקותייך, והמצב דורש טיפול.

אביא לך כמה נקודות מבט שיכולות לעזור לך למצוא פתרון:

אם עד עכשיו הייתה לכם כימיה טובה יחסית,

יכול להיות שאם תצליחי להסביר לו בצורה מאוזנת (לא בכיינית מדי ולא תקיפה מדי) את הקושי שלך.

ובנוסף תלמדי או תסבירי לו איך לעשות את הדברים, יכול להיות שהוא יתרצה ולאט לאט הוא יתחיל להיות יותר שותף במטלות הבית.

אם תסבירי לו בצורה תקיפה - במקרה הטוב, הוא יעשה את הדברים בלי מוטיבציה ויפסיק די מהר עד הפעם הבאה שתהיי תקיפה איתו וחוזר חלילה.

במקרה הפחות טוב, הוא פשוט 'ישים עלייך קצוץ' (זו דרכם של גברים)..

אם תסבירי לו בצורה בכיינית - הוא לא כ"כ יאמין לך, כך שהוא גם יעשה את הדברים בלי מוטיבציה וכנ"ל.

אני כותב את זה, כי יש לנו נטייה לפעול באחת מהשיטות הקיצוניות הללו כדי להשיג דברים מהר.

אבל בתכל'ס, אלו שיטות מאד לא טובות, גם לא יעילות וגם פוגעות בזוגיות..

אם עד כה לא הייתה ביניכם כימיה טובה, אני לא רואה מוצא אלא ללכת לגורם שלישי שיברור ביניכם ויעזור לכם להגיע לעמק השווה.

ישנה גם תופעה די נפוצה שאחד מבני-הזוג משקיע והבן-זוג 'לא רואה' את ההשקעה (מכל מיני סיבות),

לכן חשוב לשמוע גם את הצד השני, כדי להבין מה שורש הבעיה ומה הדרך הנכונה לפתור אותה.

בהצלחה ולידה קלה!!

נ.ב.

אל תשווי אותו לאחרים, ובייחוד שאת לא יודעת מה קורה אצל אחרים..

תאמיני לי שיש עוד לא מעט גברים שממש לא מתנהגים אל נשותיהם כמו 'מלכות' בחודש תשיעי.

את לא היחידה שבעלה חושב שהיא בשיא הכושר כשהיא בחודש תשיעי. אל תסתכלי על אחרים. אצלם הדשא תמיד ירוק יותר.

ובלי קשר אני ממש מבינה לליבך ומסכימה עם כל המגיבות שענו לך לעזוב את המריבות, תתמקדי בהיריון, במנוחה, בהכנה ללידה. וגם ממש נכון שגברים לא אוהבים פקודות. המערכת החיסונית שלהם חוסמת פקודות. זה גורם לאנטי. תבואי בטוב כמו שאמרו פה.

להביא במיוחד בשבילם חלב?

להכין עוגיות שמתאימות להם במיוחד?

פירות יבשים שכולם אוהבים? פירות?

וסתם לשבת ולדבר...

פשוט הוצאתי אלבומי תמונות של הילדות והתיכון וגם של החתונה ...

ואז דרך התמונות פתאום רואים את השכנה החברה המכרה ומתגלגלים לשיחות..

יש נושאי עניין שאפשר לפתח? משהו שהם אוהבים לעשות?

והכי טוב - משהו שאפשר להתייעץ איתם עליו? יכול להיות הכי טכני (אבא אתה יודע מה עושים במצב כזה במחשב... אמא אולי את יודעת איך מסדרים את זה...)

כמובן צריך להיות עדין, לא משהו שעלול לגרום למתיחות, במיוחד עם אשתך.

יכול לתת להם תחושה של ערך ולחבר ביניכם.

זה באמת מאתגר למצוא נקודות חיבור "מלאכותיות", יישר כח על ההשקעה. זה מאמץ שווה, בלי קשר לשום דבר, כיבוד הורים זו מצוה מאין כמוה שבדרכ א"א לקיים כל החיים... כמובן גם לאשתך זו מצווה עצומה.

מתוך היזכרות בערך שבדבר בעז"ה תמצאו דרכים לחבר.

הדרך הקלה זה לשבת בסלון ולדבר על דא ועל הא.

אולי אפשרי שאתה תלך עם אבא שלך ללמוד או משהו כזה, ולתת לאמא שלך ולאשתך לעשות "שיח נשים".

(במצבים מסויימים זה יכול לעזור להפשרת יחסים)

אפשרות שלישית שדורשת היכרות טובה אתכם ועם הוריך, זה לעשות חוויה חברתית.

זה הכי מגדיל את הסיכויים להפשרת היחסים בין הוריך לאשתך, אבל זה דורש תעוזה..

אמור להיות מהמם