פורום נשואים טריים (עמוד 368)

(-;

לק"י

אלא אם כן, התכוונת לשאול על המשמעות.

שאלת את משתתפי הפורום, לא?

אולי היה צריך לכתוב-

מה דעתכם על השם אלה? מי שלא אוהב שלא יגיב..

לבת דודה שניה שלי קוראים אלה. בחורה חמודה ממש.
יש לו קונוטציות לא טובות כל כך, אלא אם כן את קוראת לה אלת המסטיק או משהו. שיבינו שזה עץ

ולדעתי גם לא מצלצל יפה.
שם ישן שעשו לו מיחזור לאחרונה..
אבל באמת שזה עניין ממש אישי. את אוהבת -תקראי!

אז זה לא רק שם לא יהודי אלא שגם יש לו משמעות של עבודה זרה

שם של עץ...

לא מכירה את העץ..

ישנם כמה משמעויות לשם וכולן שליליות:
1. כש א' בקמץ- מלשון אלה=קללה. לא מומלץ
2. כשא' בצירה- ע"ש עץ האלה. בהקשר שבו הוא מוזכר בתנך אינו חיובי
3. א' בצירה- ע"ש אלה יוונית. סוג של אליל (עבודה זרה)
4. א' בצירה- כמו אל בלשון נקבה. אין אלוה נקבה
למרות כל זאת איני חושבת שיש בכך איסור אך מלכתחילה לא הייתי מתלהבת.
כמובן לשיקולכם

2. העץ מוזכר בתנך בהקשרים ניטרליים או חיוביים (נביא שישב תחת האלה, יש אלה בבית ה').

לדוג' השם מתן. אומרים שאסור לקרוא כי זה אותיות מוות אבל אם ההורים קוראים מתן ומכוונים מתן תורה זה בסדר (כך שמעתי מרב ) אותו דבר אלה אפשר לכוון על רשי תיבות אודה לך השם . אנחנו לא מתכוונים חלילה שהיא אל . בכל מקרה שם זה עניין של טעם ובעיניי מוזר לשאול בפורום אם שם הוא יפה כי כל אחד וטעמו האישי. מה גם שבפורום הזה אוהבים שמות כמו חירות, בראשית, שיבת ציון, וכו

לכן אומרים לא לתת את השם הזה. כמו נמרוד וכד'.

לדוגמא מתנאל או מתניה....
יש לי קרוב מתן והרב אמר לו שעדיף להוסיף ...

הודעות בן אלה מלך ישראל האחרון.

שם יפה אבל זה שם של עבודה זרה

קראתי כך לבת שלי. רשי תיבות אודה לך השם. שם של בנות כל כך יפות...

וכל אחד יחליט לעצמו מה הוא יותר אוהב.

והרב שמואל אליהו אמר לה שזה שם לא טוב.
שם של עבודה זרה)עמישראל החביאו את העבודה זרה תחת עץ האלה. שם מהמיתולוגיה היוונית ועוד משהו שאני לא זוכרת.
שם בלי משמעות חיובית בקיצור.
אילה זה שם ממש מומלץ וטוב.
בהצלחה

אין לי מושג

ואם ע"ש העץ- מה המעלה הגדולה של עץ האלה?
זה עץ נחמד וחשוב בחורש הים תיכוני. אבל זה לא סיבה לקרוא ילדה על שמו...
אבל, כאמור, כל אחד יקרא לילדיו בשמות שהוא אוהב.

למה אתם מסתבכים עם קונטציות??

ראשי תיבות זה נחמד, אבל בסופו של דבר קוראים לה בשם.
כמו שאומרים שנועה זה נסים ונפלאות עשה ה', ושילת זה שויתי ה' לנגדי תמיד ואדל זה אש דת למו. בסופו של דבר לא כותבים בראשי תיבות.
אז ברור שמתיחסים לשם עצמו.

למה את צריכה אישורים של אנשים שאת לא מכירה?? תתייעצי עם בעלך ותחליטו ביחד.. או שתשאלי רב . מחילה. פשוט התגובות כאן ממש מעצבנות אותי . כל אחד חושב שהוא מבין גדול. לבת שלי קראתי אלה לאחר התייעצות עם הרב שלנו .ואני כל כך שלמה עם השם ושמחה שקראתי כך. אנשים יכולים לכתוב אם לטעמם השם יפה או לא אבל לכתוב מזכיר עבודה זרה וכאלה באמת מוגזם

יש הרבה שאנשים קראים לילדים שלהם,בשמות "לא טובים".

כי הם לא יודעים /בקיאים מספיק שאלו שם "לא  טובים-רעים ".

של ע"ז ,של כוכבים /צמחים ,אנשים רעים וחטאים ( מנשה, נמרוד,....) .

יש גם אנשים שקרים לבן שלהם שם בת ולהפך,(דבר כזה עדיף לא לעשות ,זה לא טוב ).

 

אז לכן אנשים מסבירים למה לא כדאי /מומלץ שם זה או אחר.

פשוט מנסים לעזור לאלה שלא יודעים.

 

 

ברמה העקרונית עדיף לא על רשע ולא בעל משמעות שלילית.
לכן המשמעות שההורים נותנים היא החשובה.
להרבה שמות יש קונטציות ומשמעויות גם חיוביות מאד וגם שליליות.
השם מתן הוא דוגמא טובה. משמעות מאד חיובית. בתנ"ך מוזכר מתן שהיה רשע. לא סותר שהיו אנשים טובים שנקראו מתן.
דוגמא נוספת, ישמעאל- ישמעאל בנו של אברהם לא דמות חיובית מידי אבל גם היה ישמעאל תנא. והמשמעות שלו חיובית ביותר.

הבחירה שלה אם ומה לקחת מהתשובות שקיבלה

שיפסיק להשתמש בהלכה ככסות לדברים שהוא עושה לא לרוחך.

משק בית במציאות המודרנית של היום מנהלים בשיתוף פעולה מלא. תדברו על כל דבר. על כל הוצאה. זה חשוב.

אחרת זה מדרון חלקלק מבחינה כלכלית.

מהשאלה- נשמע שאתם בבעיה.
הדין רלוונטי אם את רוצה לדעת את ההלכה.
אך בכל זאת- נראנ שאתם בבעיה.

אלא בבניית זוגיות אוהבת ומבוססת על אימון.

 

אם קשה לכם להגיע להסכמות ולהבנות לבד, אפשר להיעזר בבעל מקצוע.

 

בהצלחה!

אני רוצה להקדים ולומר שאני מבינה לגמרי את הרצון לדעת מה ההלכה וללכת לפי דין תורה אבל לעיתים זו טעות לחפש ולהצמיד להלכה מסויימת כי זה משמש "תירוץ" לקידום אינטרס אישי. אני מצרפת לך כאן קטע קצר של מענה לשאלת בעל בעניין דומה עם אישתו ואולי זה יצייד אותך בכלים המתאימים להסביר את העניין לבעלך. חשוב שתבחרי את הדרך שמתאימה הכי לבעלך ולא לעשות ממש העתק הדבק אלא לצטט ולקחת את רוח הדברים כדי להסביר את העמדה שלך שהיא נשמעת מאוד נכונה.

הרבה הצלחה



כסף, תקציב ושלום בית
הרב אליקים לבנון

נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

שאלה:
אני ואשתי חיים בדרך כלל באהבה. אבל יש נושא אחד שתמיד גורם למריבות, והוא, הכסף. שנינו עובדים קשה ומפרנסים. אני בונה את עצמי על פי דברי חכמים: כל מה שקנתה אשה קנה בעלה. אני לא רואה עצמי מחוייב לדווח על כל הוצאה שאני עושה, אבל בהחלט דורש מאשתי שלא תוציא בלי אישור שלי, זה מכעיס את אשתי וגורם ל"ברוגז". החלטנו לשאול רב מי צודק לפי התורה?


תשובה:
יפה כתבת שהכסף במשפחה הוא סיבה טובה לכעס ומריבות. אבל אם הנך מצפה שאשיב, מי משניכם צודק לפי התורה, אין בכוונתי לעשות כן. שהרי חכמים אומרים שלא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה, ולא נהגו לפנים משורת הדין. לכן חשוב להרחיב את המבט על הסוגיא ומתוך כך למצוא את הדרך הנכונה.
ככלל, כסף הוא כלי ואינו מטרה. "אוהב כסף לא ישבע כסף", כך לימדנו שלמה המלך בקהלת. כלומר, מי שהופך את הכסף למטרה, לעולם לא יגיע אליה. דוקא מפני ששלמה היה עשיר גדול, יכול הוא ללמדנו מה המבט הנכון על כסף. משפחה הצוברת כסף לצורכי מחיה או רכישת דירה, זה דבר מצוין, מפני שאכן זהו השימוש הנכון לכסף. אולם אם רואים בו אידיאל, הוא עלול להפוך למוקד חיכוך, בשאלה מי השולט על הכסף, (כידוע, הון ושלטון מופיעים תמיד בקונוטציה שלילית). אם כן, בראשונה, הייתי מייעץ לכם לבדוק את יחסכם לכסף, ואם צריך לשנות משהו, עשו זאת באומץ ובגבורה.
ולעניין המשפחתי הספציפי שלכם: בכל משפחה יש חלוקת תפקידים, שהיא בעצם גם קביעת גבולות אחריות. כל אחד יודע מי מכין כריך לילד ההולך לגן או לביה"ס, (לפעמים זה הבעל ולפעמים האשה, אך שניהם יודעים מי האחראי) ומי אחראי לקניות במכולת וכו' וכו'. ישנם גם תחומים שהם משותפים לבעל ולאשתו, למשל, חינוך הילדים, לאיזה גן או בי"ס לשלוח אותם, ברור שזהו תחום בו חייבות להתקבל החלטות משותפות. הוא הדין גם לחלוקה התקציבית. ההוצאות השוטפות ידועות ואין צורך לדון עליהם בכל פעם, אולם, כל הוצאה חריגה מחייבת התייעצות של הבעל עם אשתו. לא יתכן שבעל יאמר לאשתו: "הכסף הוא שלי ואני מחליט מה לעשות בו", "את לא יכולה לעשות שום הוצאה בלי הסכמתי ואני אעשה בכסף מה שאני רוצה". מבחינה הלכתית צרופה, ישנם גם זכויות שאם האשה תדרוש מהבעל לעמוד בהן כלפיה, מהר מאד יתברר לבעל שממש לא משתלם לו לנהוג לפי הדין. ובנוסף כמובן, יחס כזה מעכיר את האווירה בבית. מערכת היחסים בין איש לאשתו מושתתת על נתינה הדדית, האיש נותן לאשתו הרבה לפנים משורת הדין, ואשתו מחזירה לו ביתר שאת באותה מטבע. כאשר בעל "חונק" את אשתו וקובע שלא תוציא כל הוצאה, ולעומת זאת הוא חופשי, הרי בכך מתפרק כל הבסיס של הנתינה ההדדית וברור שיש מתח ומריבות. כאמור, הדרך הנכונה היא לראות את האשה כשותפה מליאה לחלוקה התקציבית, לשני הכיוונים: האחד, שלא לעשות הוצאה גדולה מבלי להתייעץ עימה. והשני, לתת גם לה חופש וזכות להוציא הוצאות החשובות עבורה, לפי שיקול דעתה. כמובן, שגם לאחר ההגדרה, שבעל ואשה שותפים בהחלטות, עדיין אחד מהם הוא האחראי על התקציב הכולל, ובדרך כלל הבעל הוא האחראי לכך. כלומר, הוא מכיר את ההוצאות הקבועות, ולפי זה יודע האם נותר עוד סכום להוצאה נוספת, או האם לקחת הלוואה לצורך כלשהוא. אך כל ההחלטות מתקבלות יחדיו. למעשה, הגדרה כזאת נכונה גם לתחומים נוספים שיש להם השלכה על המשפחה כולה, כמו נסיעות לאירועים, היכן להיות בשבת, וכמובן, תחומים רחבים יותר של מגורים, עבודה, לימודים וכד'. בספר הכוזרי בתחילת מאמר שלישי, מלמדנו ר' יהודה הלוי ש"חסיד הוא המושל". והוא מבאר שכל מושל מחוייב לדאוג לכל אנשי מדינתו ולתת לכל אחד ואחד את הדרוש לו. כך גם במשפחה, עיקר חובתו של הבעל היא לדאוג שכל אחד מבני הבית יקבל את הדרוש לו, ולתת בשמחה ובאהבה. כך נבנה הבית כולו על יסודות איתנים .

לקרוא ולא להאמין שאשכרה קיימים גברים כאלה....

מה שקנתה אישה קנה בעלה. אולי כן הוא צודק(נגיד שכן- למרות שלא ממש)  אבל בהחלט לא דרך לחיות ככה בחיי נישואים.

 

איני ניזונה 

ואיני עושה,

 

 שהיא מוותרת על חובותיו לפרנסה , והיא ניזונה ממעשי ידיה...

 

אבל - שהיה לך ברור שאם הוא חושב שכך היא היהדות,

אז אולי איני מכירה את כל המונחים ההלכתיים אבל אין ספק ששום רב לא יתיר זאת,

וגם בעלי אמר לי פעם שגם בהלכה שכל מה שקנתה אישה קנה בעלה , יכולים להביא לדוגמא מתנה לאישה ולהגיד שזה על תנאי שבעלה לא יקח חלק מזה - משהוא כזה.

 

-----

כל יועץ תורני ורב מוסמך לא יסכים לזה - זו הפקרות לשמה!

 

לכי לרב שמקובל עליו, או פסיקה הלכתית מרב בעל מספיק כתפיים רחבות שהוא לא יכול להתכחש!

 

 

ושלא נוח לך שאת לא יודעת לאיפה הכסף הולך.

תסבירי לו את החששות שלך.

 

למעשה יש הלכה שמה שקנתה אישה קנה בעלה ולכן כל מה שנמצא תחת רשותך נמצא גם תחת רשותו.

עם זאת יש הלכה של "ושימח את אשתו" ומצווה של שלום בית. אי אפשר לקבל את התורה רק בחלקים שנוחים.

אל תתני ל"הלכה" שלו, לקבול אותך- זו לא דרך להתייחס לאישה ואין אף רב שיגיד שזו דרך נכונה או בריאה

להתייחס אלייך.

סכום של 2000 שקל בחודש זה סכום מכובד, שזכותך לדעת לאן הוא ההולך מצד היושר הבסיסי והאמון

שיש בין בני זוג.

 

שמורה הוראה בחושן משפט. הן בשאלה האם את חייבת להעביר כספים לבקשתו והן האם מותר לך לנקוט בצעדים על מנת למנוע ממנו למשוך בלי ידיעתך. הפורום לא יכול לספק תשובות הלכתיות, כמו שהוא לא יכול לספק מרשמים לתרופות שחיבות במרשם רופא ואם רוקח יכבד מרשם כזה, הוא יכנס לכלא.

אבל, וכאן האבל הגדול, כפי שכתבו אחרים כאן, השאלה העיקרית אינה השאלה המעשית, אלא מה מערכת האמון הזוגית שלכם. כדאי מאוד להגדיר, אולי בעזרת יעוץ מתאים, מה הוא המרחב בו כל אחד מתנהל לבד ומה נעשה בשקמפות בינייכם. אם תבנו את זה בצורה בריאה, השאלה ההלכתית די תיותר.
בהצלחה

זוגית נכונה.

משום מה עולה לי לראש - "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע"

כנראה שהוא בוחר ציטוטים אחרים... זה לא הדרך.

 

חוץ מזה - 2000 ש"ח זה סכום ממש גדול בשביל לא לדעת לאן זה הולך, הוא לא אומר לך כלום על זה? 

לא רוצה להכניס לך סרטים לראש אבל כדאי שכן תבדקי לאן זה הולך ואל תתני לו עוד כספים שיש לך בחשבון אחר בלי לדעת על מה ולמה.

 

יש לו איזה רב שהוא מכבד ושומע לו? אם כן - הייתי ממש מציעה שתדברי עם הרב הזה.

 

 

שהיא באה איתם מהבית והם נשארים הנכסים שלה גם אחרי החתונה

זוגות בכתובה כותבים שכל רכישה הופך להיות רכושו אך במידה ומתגרשים כל מב שהיא הביאה איתה הולך חוץ מסכום הכתובה וכו
והסעל מחוייב לפרנסה בכבוד כפי כמה שיש לו
א. עדיף לעבוד במזומן ולא באשראי (אמא שלי אומרת חשבון בבנק אז היא אמרה לי..רק לשמור קבלות . )
ב. תשאלי אותו על מה הכסף יוצא...אם הוא בעלך אין לו מה להסתיר ממך משו

נשמע קצת מפוקפק.

האם אין אמון ביניכם?
אם ההגדרה שלכם היא חשבונות נפרדים אז זה בטח יותר מורכב מבחינה הלכתית
(יש מצב שבו אישה בוחרת שבעלה יהיה המפרנס שלה וכל הכסף ונושא הפרנסה ברשותו
ויש הגדרה של איני נזונת ואיני עושה- הוא פחות מחוייב וכספה נשאר שלה)


בכל מקרה לי ההתנהלות הזאת מדליקה נורות אזהרה.
כמה זמן אתם נשואים?
איך התקשורת והאמון ביניכם? איך השותפות?
אם את לא סומכת עליו, והוא אומר דברים שבהחלט נשמעים רע
זו הבעיה העיקרית שלכם...

מציעה להתייעץ עם רב מבין דבר.

תכתבי בגוגל, בערך חצי שעה נסיעה מהמרכז

380 שח

קוראים להם ספא אדן.
300 ש"ח לשעתיים.
שווה ממש!!!

היית שם או מכירה מישהו שהיה?

מקום מקסים וכיפי.

בעיני שווה מאוד

שעתיים זה לא הרבה מדי?
כמה זמן את חושבת שמומלץ להיות שם? אפילו סתם מבחינת התכנון שלי של הערב.. רוצה אחר כך עוד שניסע לירושלים לאכול..
ואיך המקלחות שם? הכל נקי ומטופח?

וכן. מאד נקי

אלו שהיו שם- יש שם אביזרים לבריכה (מצופים מזרונים וכד')?
אני מניחה שכדי למלא שם שעתיים צריך קצת תעסוקה.. לא?

ויש זרמים שאפשר לשנות..

הטמפ' 33-34 מעלות..

במציאות (= בחיים ממש ולא דרך התכתבות בפורום) ונמצאת שם תעיד עלייך
ולשלוח בקשה למנהלות.

האחרים כדי שיכניסו אותה..

תתחילי בלעדכן בכרטיס שאת נשואה. אם יש מישהו/י מהוותיקים שמכירה אותך אישית זה יהיה קל יותר.

@להיות לאם @ט' @כתר הרימון

תחיה דולה מכירה אותי, הייתי בסדנא שלה

פניתי

אין לי כל כך מה להגיב, פשוט תתפלל, תדבר דוגרי עם אלוקים, תאמין בו.
תהיה חזק

זוגיות שהתרסקה לרסיסים אפשר לשקם אם הזוג רוצה בכך יחד....

רסיס ועוד רסיס להדביק ולחבר

תעשה מאמץ להתנתק מהפורנו
ולבנות מחדש את האמון.. האהבה ובסוף גם את התשוקה
בהצלחה רבה
תאמינו יחד שאפשר לתקן

ובכל זאת אתה לא מוותר.... שאפו ענק

לעצם העניין, למקום שהגעתם בזוגיות לא הגעתם ברגע אחד... אלא זה היה במשך תקופה מתמשכת עוד נפילה ועוד משברון ועוד ריחוק...   כך הדרך לתיקון.. כל יום עוד מילימטר של התקרבות... עוד מעשה למען הזוגיות... זה תהליך אבל אתה לא נשמע אחד שנבהל מתהליכים ארוכים...

בהצלחה

תחליט שאתה בוחר להינשא במחשבה שלך מחדש לאישה החדשה שאשתך הפכה להיות, להכיר ולקבל אותה. מי שהיא הייתה לפני כן כבר לא רלוונטית.

יד עכשיו היא היתה במקום הלא ברור, הנתמך, ה"חולה", המרוחק
ואתה היית במקום התומך, הדואג, ה"בריא"
זה שרוצה וזה שדוחף וזה שמתמודד עם הכל.
עכשיו כשהיא חוזרת לעצמה,
אתה רוצה לבטא את כל הכאב והתסכול מהתקופה שעברתם, פתאום יש לך מקום
היא רוצה לחזור למקודם - אתה משדר לה: הי, קרה פה משהו גם אצלי, לא רק אצלך, התאכזבתי, נשברתי, השתניתי, נפלתי. אי אפשר פשוט למחוק את מה שהיה ולחזור אחורה.
תני לי מקום להיות השבור, המבולבל,
תכילי ותקבלי כמו שאני השתדלתי להכיל ולקבל
תביני מה ההשלכות של איפה שאת היית
ובואי נתקן ביחד.
צריך לעלות קומה בקשר.
להכיר כל אחד את עצמו מחדש (עברת משבר נפשי, זה משהו שאחריו יש מיני תהליך התבגרות מחדש, גיבוש זהות מחודש)
להכיר את עצמנו יחד
להבין את המשבר ולרצות לחיות איתו ואחריו.
לתת מקום ולהכיל - אני אותך, את האישיות המורכבת שלך, שיש בה חלקים בריאים וחלקים של דכאון, ובכל זה ביחד אני בוחר ואוהב ומתמודד וגם נלמד יחד איך להתכונן למשבר עתידי טוב יותר שנצא ממנו רק מחוזקים
ואת, תני מקום ותכילי, את התקופה שעברתי לצידך, לא רק את סבלת, גם אני, למרות שלא הייתי "חולה" - עצם הלחיות ליד בן זוג חולה דורש כוחות אדירים ולשלם מחירים. ואני שילמתי.
עכשיו כשיש לך כוח, בואי נאזן קצת את מערכת היחסים. לא "חולה" ו"בריא" לא "תומך" ו"נתמכת"
אלא גם בך יש חלקים תומכים, וגם אני רוצה שתתני לי מעט מקום להיות נתמך.
תביני, כשאת פתאום מחזרת אחרי, את מערערת משהו שהתקבע, שאני המחזר ואת מסרבת, וברגע הראשון אני נבהל וגם נרתע מהשינוי, אבל באמת הרגש והנפש שלי רוצים שינוי כזה, רק שקודם תני להם מקום לפני המרחב האינטימי שאליו אני רוצה להביא את כל כולי...



זה טבעי
ומובן
וחלק מהתהליך
שולחת לך ולה הרבה כוחות וסבלנות לדרך הזו,
הסוף משתלם!!!

תגובה מדהימה

נשמע שעברת תקופה בלתי נסבלת והתמודדת איתה בדרך של התרחקות כדי לא להיפגע, שזה הכי הגיוני בעולם.
אבל עכשיו שאשתך משתנה לטובה זה באמת לא אומר שאתה יכול פשוט לשנות את כל ההרגשה שלך בבת אחת כלפיה וכלפי הזוגיות. בטח לא אחרי שבעצם כבר החלטת להתגרש.

כדי לעכל את כל השינויים והבלבול הזה אתה חייב חייב ליווי מקצועי אישי שיעזור לך להכיל ולקבל את מה שקורה.

בהצלחה רבה לשניכם!

שזה הכי חשוב במצבים כאלה. זה מאד קשה לכולם להרגיש לא אהוב ולהתמודד עם האינטרנט. אשריך!


הרבה מאד רבנים ונופלים באינטרנט שהשתקמו מזה ברמה מאד גבוהה ממליצים על אתר שמור עיניך. חפש בגוגל.

לפי דחיפות המצב וכוחותיך אפשר לשלב גם עבודה רגשית עם פסיכולוג או מאמן אישי טוב או יועץ נישואים/אישות.

מוזמן להתייעץ בפרטי אם תרצה

חוץ מהקטע של האישפוז גם אני אוכל את הסרט שבו אתה נמצא כעת...
שהבורא יתן לך כוחות לפעול נכון כפי שיהיה לך טוב אח יקר שלי

תרופה שנותנים לחצי מדינה ...

בוא לא ניסחף

 

בין השאר בגלל שאני ממש רוצה שהיא תתחיל לעשות כושר רציני כדי שהיא תחזור למה שהייתה לפני הלידה והיא הפוך.. מזלזלת. לא מקפידה על אכילה נכונה ולא רוצה שום פעילות ספורטיבית ממשית. ואני האמת די מתבאס מזה וזה מקשה עלי עוד יותר את החיבור אליה ...

לא ברור לי אם ניסיתם ללכת ליעוץ זוגי

(ואם אתה רוצה תגובה על מה שרשמת)

אני כבר מס' פעמים כותב ומוחק - כותב ומוחק.
נגעת בעצב חשוף בנשמה.
אני באופן אישי מתמודד עם בעיות עם הרבה קווי דמיון למה שאתה חווה.
אני נשוי לאשה כמה שנים לאחר החתונה התפוצץ סיפור שאבא שלה אנס אותה ואת אחיותיה.
ב"ה הצלחתי לפרוש מאינטרנט לא חסום, ולשמור על עצמי.
אבל זה קשה... ברמה שמי שלא עבר/ עובר לא מצליח להבין את עוצמת הפגיעה.

מלב אל לב
תיהיה חזק אל תשבר
ותתפלל גם על כל אלו שמחייכים ברחוב ובוכים בלילות.

בשורות טובות

מחמם את הלב

סליחה שאני חופרת.. - נשואים טריים

 

עשינו פעם, בעלי ואני, כל אחד עם דף ןעט-
- קובעים מילת שאלה משותפת
-כל אחד כותב שאלה בדף שאצלו
מעבירים אחד לשני
~אם זה רציני- כל אחד עטנה על השאלה של השני, כותב תשובה, מקפל את הדף שיכסה, וממשיכים לשאלה הבאה.
~אם זה לצחוקים, כבר לפני שמעבירים אחד לשני מקפלים את הדף שיכסה את השאלה, וכשמעבירים- כל אחד כותב על הדף של השני את התשןבה לשאלה של עצמו. וממשיכים לשאלה הבאה.

בסוף עוברים על הכל. מוצלח בשני הז'אנרים
(מתאים גם לקבוצה, רק שאז מעבירים למי שלידך, וכנראה מתאים יותר לצחוקים...)

וזאת דוגמה שכתבתי אחר כך-

נגיד בצחוקים,
נניח החלטנו על המילה למה
-למה הזברה לובשת פיגמה
-למה כדור הארץ עגול?
ואז מקפלים את הדף שיכסה את השאלה.
מחליפים בינינו
וכל אחד עונה בדף של השני את התשובה של עצמו.
כשמסתכלים בסוף, רואים שרשרת שאלות ותשובות, שנכונות מבחינה לשונית, אבל חסרות הגיון
-למה הזברה לובשת פיג'מה?
~כי ככה הקב"ה ברא את העולם
-למה כדור הארץ עגול?
~כי אין לה מקום בארון ואין לה מה ללבוש

דוגמה היפותטית, כמובן, יש מקרים מוצלחים יותר, ויש מוצלחים פחות.

ברציני, מחליטים על נושא/ מילת שאלה, וזה פשוט הזדמנות לשיח פתוח. לא מכסים את את השאלה לפני שמחליפים, מכסים את התשובה לפני שממשיכים לשאלה הבאה.
בסוף פותחים ומדברים על זה.

עליו בשרשור שהתנפצה לו הדלת והוא פחות טוב מה690...

 

זה מה שיש לכם?

התפוצץ לי בפנים. תזהרו!!

גם לנו יש

זה פשוט תקלה שקורית בחלק מהתנורים שהדלת פתאום מתפוצצת. בלי שום סיבה נראית לעין.
(כמו שיכול לקרות בכל כלי שקונים ויש שם תקלה ספציפית)
הבעיה זה ה(חוסר) שירות לקוחות אח''כ.

תחפשי קצת בגוגל ותראי שהתופעה הרבה יותר נפוצה משנדמה לך..

מ4 מקרים בודדים לא מסיקים מסקנות.

לא 4 מקרים בסהכ. אני לא הייתי לוקחת את הסיכון הזה שוב. יש לי ילדים בבית שזוחלים

זה קורה בעוד חברות.

מצאתי תגובות שזה קרה בתנור מילה וקינג.

שכל אחד יעשה מה שנכון בעיניו.
ערב נפלא.

חום לא גבוה במיוחד.. הפעלתי את התנור וחיכיתי שיתחמם.. לקחתי כבר את התבנית בידיים כדי להכניס לתנור ופתאום אני שומעת בום חזק וזכוכיות חמות עפות לי על הרגליים.. לא הבנתי בהתחלה מה נשבר ואז אני רואה שכל הדלת החיצונית של התא העליון מפוצץ לגמרי. בנס לא נחתכתי מהזכוכיות..

לי יש אותו 10 שנים בינתיים הכל תקין בלי עין הרע חחח..

התפוצצה לי הדלת לרסיסים.. לא מחום אמנם, אבל התנפצה..

אלא אם מדובר על מקרה שדפקו בזה משהו בחוזקה.

בלי סיבה נראית לעין, של סאוטר?

התנתקה קצת למטה. לא רצנו לסדר כי לא חשבתי שזה ככ נורא(זכוכית כפולה) ואז כשבאתי לפתוח את התנור, המצב של אחיזה חזקה בצד אחד והתרופפות בצד השני, גרם לזכוכית להתנפץ.. התנור לא היה דלוק.. לא כמו המקרים למעלה אבל ישר הזכיר לי..

מרוצים מאד ב"ה.

אני יודעת שמדובר בדגם מסוים שלהם. לנו יש דגם אחר וכל מי ששמעתי שלא עם הדגם הבעייתי מאוד מרוצה. לצערי אני לא יודעת מה הדגם הבעייתי :/ בהצלחה!

גם לי יש 690 ואני מאוד מרוצה.

מה שכן אין לו חום גבוה יותר מ-225 מעלות...

איך אני יכולה למצוא חוות דעת על דגם של חברה ספציפית?

או על תנורי בקו באופן כללי?

מרוצים מאוד מאוד! כבר 4 שנים בליעיןהרע...

כי אם אני מדווחת מספר שגוי, הם מודיעים לי רק אחרי 7 חודשים על הטעות, ואז עוד כמה חודשים של בירוקרטיות עד התשלום..מנסיון

אני לא משלמת מס הכנסה. המשכורת שלי לא מגיעה בכלל לרף הזה..
ולכן אני זכאית למס הכנסה שלילי .

חייבים לעשות ברגע שמקבלים 2 תלושים במקביל , על אותו חודש. כלומר , שאת עובדת ב 2עבודות במקביל. וזה גם במקרה שאת לא צריכה לשלם מס, כי המשכורות נמוכות.
אחרת בעבודה השניה יורידו לך כמעט 50% מס !

לגבי מס הכנסה שלילי- לדעתי בפעם הראשונה צריכים להגיע לבנק הדואר, אחר כך אפשר גם באופן מקוון. אני בכלל לא חושבת שצריך להביא תלושים, נראה לי שרק היה צריך להביא משהו שמראה את פרטי חשבון הבנק שלנו (למשל צ'ק, או תדפיס מהבנק). את המידע על המשכורות שקיבלת כבר יש להם (אולי לעצמאים זה אחרת).

ולגבי תיאום מס- בעיקרון צריך באמת לעשות, לי פעם ירד 50% מס כי לא עשיתי תיאום מס (אחר כך החזירו רטרואקטיבית, כי אמת לא הייתי אמורה לשלם בכלל מס).

בהצלחה!

רק ללכת לדואר עם ת.ז ופנקס צ'קים.

יש במודיעין "המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות טורדניות כפייתיות".

 

המרכז הישראלי לטיפול ב OCD - המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות טורדניות-כפייתיות

 

בהנהלת ד"ר בן ארוש, מחשובי המומחים בטיפול קוגנטיבי. בשיתוף עם פרופ' יוסף זהר בַּצד הפסיכיאטרי-תרופתי, מחושבי המומחים בעולם התחום.

 

אני שמעתי מכאלה שטיפלו שם, תוצאות טובות מאד, ובטווח לא רב.

כמובן, צריך לראות שספציפית מתאים למטופל.

אמרתי שצריך התאמה למטופל.

 

אבל הכלל שאמרת, אינו מדוייק, כפי ששמעתי ממקור ראשון.

 

תלוי גם מה פירוש "יחס חם". זה משתנה מאדם לאדם.

 

פעמים רבות, מי שבא למקום כזה, אינו מחפש "טיפול פסיכולוגי" מקובל. ההיפך. רוצה לגמור עם ה"הטרדה" המעצבנת הזו כמה שיותר מהר. ואם אפשר באופן שפחות "חופר" ויותר "תרגול טכני", עוד יותר טוב...

 

כדאי להכיר - ולבדוק אישית. אני שמעתי על הצלחות ממש דרמטיות.

 

[לא מקבל מהם אחוזים...]

הצריף של תמרי

ממש מומלץ. עונה על כל מה שביקשתם.

השאלה לאיזה סוג של יעוץ/טיפול אתה הולך והגישה שלך לייעוץ

אם אתה רוצה לשמוע עצות מהיועץ אז אני מאמינה שזה נכון, שרוב היועצים לא מיישמים את מה שהם אומרים

עדיין - אם מדובר באמיתות האמיתות נכונות גם אם הם עצמם לא מיישמים אותם, אבל מבינה את החוסר אמון ביועץ..

אבל יש סוג אחר של טיפול - טיפול שבו אתה לא הולך לשמוע עצות מהיועץ אלא המטפל מכוון אותך, עושה לך סדר במחשבות, ברגשות ובתובנות שלך ועוזר לך ומכוון אותך למצוא את התשובות בתוך עצמך - פה לא משנה איך המטפל חי את חייו האישיים אלא מה שחשוב זה שהמטפל יהיה מאד מקצועי ומנוסה

"יעוץ" זוגי ויש "טיפול" זוגי כאילו? זה לא היינו הך?

מה סגנון הייעוץ/טיפול שלו

מה ההכשרה שלו - האם זה פסיכולוג שלמד פסיכולוגיה בצורה רצינית או יועץ שעשה קורס וכבר מטפל באנשים 

עד כמה הוא מקצועי

נראה לי שזה לא כל כך משנה אם קוראים לו יועץ או מטפל אלא מה שיטת העבודה שלו

מה הכוונה במה סגנון הטיפול שלו?

זה לא קצת תחום אפור?

אל תלך ליועץ שנותן עצות
לך למטפל שנותן טיפול.

אתה לא צריך עצות,
של מה נכון ומה לעשות ואיך לפתור את הבעיה
אתה צריך מפגש אנושי שיעזור לך ולכם להעמיק בתוך עצמכם ולמצוא שם את התשובות. התשובות שלכם.
להכיר את עצמכם קצת יותר לעומק.
ואגב בנקודה הזאת, נדיר למצוא מטפל טוב ש*לא* עובר תהליכים כאלה בחייו שלו.
כדי להבין אחרים באמת אתה חייב להבין קודם את עצמך, ולמצוא אותם בתוכך...
(חוץ מזה שפסיכולוגים ועו"ס קליני מחוייבים לטיפול אישי והדרכות אישיות)

לך למטפל זוגי בעל הסמכה מקצועית (פסיכולוג/עו"ס) מנוסה ומקצועי.
אל תתחשבן על הנפש שלך והזוגיות שלך...

יועץ עבר קורס (לרוב לא אקדמי) ביעוץ, לא בהכרח בעל הכשרה טיפולית. יש כאלה שהיו מחנכים ויש כאלה שהיו עקרות בית וכו'.
(יכולים להיות אנשים חכמים ומדהימים, אבל הסיכון גבוה)

מטפל זוגי בעל הכשרה מקצועית, לרוב שני תארים טיפוליים (פסיכולוגיה/עבודה סוציאלית/תרפיה באומנות) פלוס לימודי תעודה באוניברסיטה של טיפול זוגי ומשפחתי שכוללים הכשרה מעשית רצינית (לוקחים שנתיים-שלוש לימודים)
יש גם פסיכולוגים מצויינים בלי תעודה פורמלית, אבל בכל זאת הם עברו מסלול של פסיכולוגים... הייתי סומכת עליהם גם בלי תעודה, אם היו ממליצים לי עליהם

יש לך מספר של מישהו מומלץ מאיזור המרכז?

באופן עקרוני זה לא משנה. כמו לדוגמא שזה לא משנה אם רופא השיניים שלך מצחצח שיניים בעצמו... השאלה היא רק אם הוא יודע לטפל נכון בשיניים שלך. אמנם אין ספק שייעוץ של אדם שעובד על עצמו ועל הזוגיות שלו ודאי יהיה יותר בעל ערך. 

אצל כל אחד יש פער מסויים בין הרצוי למצוי. לדעתי השאלה היא האם היועץ הוא אדם כנה ואמיתי ואם יש לו עיצות איך לגשר על הפער הזה ואיך לחיות איתו בשלום ובכל אופן להיות בתנועה של התקדמות. ואם יש לך ולזוגתך "כימיה" איתו, הרגשה שהוא "רואה" אתכם נכון ויש לכם הערכה כלפיו.

בשורה התחתונה צריך לזכור שהכל זה בהשגחה פרטית מאת בורא עולם וכל יועץ הוא רק שליח שלו. אז כדאי להתפלל על כך - שתמצאו בע"ה יועץ טוב שיוכל לעזור לכם באמת. בהצלחה. בהזדמנות זאת אני רוצה להמליץ על הרב חיים נתיב מהישוב בת עין. יועץ נפלא!

כתבת מצויין
וחיים גם טוב
אבל לא בהכרח קרוב

אבל אני נוטה לכיוון יותר "מקצועי" מאשר כיוון "רוחני" וכאלה.

וכל מה שענו לך קיים גם כאן וגם שם

חפש מישהו נגיש ועם המלצות

תאר לך קצין ותיק המסביר לחייל איך עוברים חומה או כיצד רצים בהסתערות
לא תמיד הוא עצמו מסוגל פיסית לזה

כנ"ל לגבי המקום הנפשי
היועץ למד מה לעשות בצורה מקצועית אבל הוא עדיין בן אדם ויש לו את החסרונות שלו

נניח הוא יכול להבהיר לך שהתנהגות מסויימת דורשת התנהלות כלשהי שהוא עצמו לא יצליח בה בגלל האישיות שלו אבל עדיין לך זה כן יתאים

חפש מקצועיות ולא בהכרח שלמות

ולסיום
כל הכבוד אחי
ברוך אומר ועושה

זה חשוב לי

מה אכפת לך אם הוא מיישם את הדברים... אם אתה שומע דברים שיעזרו לך כך אותם בשתי ידים

יש כלים טיפוליים ואחד מהם זה לאו דווקא ליישם את מה שהוא אומר לך.

תפקיד המטפל זה הרבה פעמים לשאול את השאלות הנכונות שייגרמו לך להתבונן פנימה,

שאלות שיגרמו לך לשאול את עצמך עוד דברים, להגיע לרבדים שונים באישיות,

שיגרמו לך להבין את עצמך ומעשים שעשית ובעקבות זה לטפל בעצמך...

צריך בנוסף לדעת לקשר בין דברים, לשקף לך, 

 

מי שיודע לעשות את זה תדע שזה ממש אומנות של הנפש וזה לא פשוט בכלל...

לא סתם לומדים את זה מלא שנים (אם מדברים על פסיכולוגיה כמובן)

ובלי קשר, יש אנשים שיש להם פשוט כישרון בהבנת הנפש...ממש כמו שיש כישרון בלשיר ולנגן.. 

 

לסיכום הנפש שלנו זה אזור לא מוכר וחבוי, צריך לפתוח אותו.. עם מטפל טוב ורצון וכנות של המטופל יכולים להגיע לתובנות מעניינות..

 

בהצלחה! 

 

לעצם מה שעשינו.

כלומר, מה שכתבת הוא נכון לגבי אנשים שלא מבינים את עצמם או נמצאים בבלבלות, פחות לאנשים שמודעים טוב מאוד לעצמם, למה שהם עשו/עושים ושהזוגיות שלהם כרגע לא נמצאת במתח.

טיפול בונה כלים גם לזוגות שהכל מעולה אצלם ומודעים לעצמם מאוד...
יתרון נוסף לטיפול- מטפל חייב להיות עם תואר שני בפסיכולוגיה קלינית או עבודה סוציאלית קלינית וכו
ויועץ יכול להיות מישהו שלמד קורס ערב של 6 מפגשים שבועיים במקום חרטא כלשהו. או אפילו מישהו שקורא לעצמו יועץ ואין לו הסמכה בכלל. אז יכול להיות שיש לו כישרון לעניין. ועדיין במצב שלכם מומלץ מישהו באמת מקצועי

את הג'וק הזה שגם כמה שהוא מקצועי עדיין הוא עצמו לא מיישם את מה שלמד...

ב. כולנו בני אדם. ברגע שכל מה שאתה חושב שצריך לעשות אתה תעשה- תתחיל לדון בזה אחרים
ג. זה אחד ההבדלים בין ייעוץ לטיפול. בייעוץ מייעצים לך. בטיפול נותנים לך כלים לפתור את הבעיות


אבל זה בטח לא מעניין אותך. כי ההודעות האלו מראות על גאווה כל כך גדולה, שאתה מושלם אז רק מי שמושלם יכול לייעץ לך. שחבל על המילים שלי

לא יודע איך הגעת לזה שיש כאן גאווה ושאני לא פתוח להצעות, אבל מה שאני אומר שמטפל/יועץ צריכים בין השאר גם להוות דוגמא אישית. כמו הורים, הם צריכים להראות שמה שהם מייעצים אפשרי.

גם לא
וההשוואה לא קיימת
יועץ או מטפל לא מחנכים אותך. הם מנסים לעזור לך לעזור לעצמך. אתה צריך לחנך את עצמך ולעזור לעצמך. זה התפקיד שלך.

אבל ברוב הזמן כן משתדלים, לא?

בכל אופן אני מסכים עם מה שאמרת בנוגע לכך שאני אמור לעזור לעצמי.
רק צריך להוציא את נגוק מהראש.

מה אכפת לך? 

 

אם יש לו ידע שיכול לעזור לך- מה מפריע לך מה הוא מיישם מתוכו?

אם אתה חושב שאין לו ידע- זה דבר אחר.

אבל ידע יש וטכניקות משמעותיות שיכולות להציל והצילו זוגיות.

 

אז מה אכפת לך מה הוא מיישם?

העיקר שאתה יכול ליישם.

שאיש מאוד מאוד מאוד שמן יתן לך עצות לדיאטה.

זה לא אמין.

אם אדם שמן אומר שהוא עושה XYZ והוא עדיין שמן- אין טעם לעשות את מה שהוא עושה,

אבל אם אדם שמן אומר "אני יודע שצריך לעשות XYZ אבל אני עצלן\קשה לי\לא מצליח" זה דבר אחר

לגמרי. העיקר שיש לו ידע שיכול להוביל אותך למקום שאתה רוצה.

 

אם היית אומר לי שהם אומרים שמה שהם יודעים לא עובד אצלם

והמערכות הזוגיות שלהם קורסות למרות שהם עושים כל מה שהם למדו-

אז הייתי אומר אין טעם להקשיב להם.

אבל אם זה רק בגלל שהם לא מצליחים - אתה יכול להצליח.

כזאת שמיישמת את הדברים גם אצלה בחיים

חדוה גולדרייך
0525649462

אממממ אפשר לדבר איתה על דברים מביכים? חח איך היא מתייחסת לדברים שלא נתפסים כרגילים בציבור שלנו?

אני חושב שהיא בן אדם מאוד פתוח, אפשר גם לדבר איתה על דברים ממש מביכים, להרגיש איתה בנוח, התחושה היא שהיא פשוט נכנסת איתכם לסיטואציה, גם במקרים ממש מורכבים ומסובכים.
לא מקובעת לדברים שנתפסים כרגילים בציבור שלנו וגם אם הסיפור שלך יוצא דופן חושב שהיא תעזור ממש.. יש תחושת הזדהות כזאת שמשחררת ממש.
היא מצד אחד פתוחה ולא מקובעת ומצד שני תורנית, שילוב מעולה בעיניי..

אמממממ

ובתכלס היא מקצועית?

היא שנים בתחום של ייעוץ, ורואים שהידע שלה באמת רחב..

ועל המכונה הכל כתוב בגרמנית אז אין לי מושג

אם הכתב קריא יש לי חבר דובר גרמנית. אולי נוכל לעזור קצת

איזו תוכנית את שמה?
תעלי תמונה של התוכניות ונוכל לעזור יותר

רק שאצלי יש עוד כפתור ליד שני הכפתורים הצמודים, שהוא למניעת קמטים, אבל אני אף פעם לא משתמשת בו.
2 הכפתורים הצמודים הם:
הימני, שנראה כמו גיגית מלאה מים, הוא לשטיפה נוספת במידה והכביסה מאוד מלוכלכת. אמור לקחת קצת יותר זמן ממכונה רגילה. לא יודעת להגיד בדיוק כמה, כי אני לא משתמשת בו.
השמאלי, שנראה כמו גיגית עם 2 חיצים, הוא לחצי מכונה , ואמור לקחת חצי מהזמן שלוקח למכונה רגילה.
אצלי מכונה רגילה לוקח שעה וחצי, וחצי מכונה לוקח 3/4 שעה.
לדעתי , אם המכונה שלך לוקחת שעתיים וחצי, יש איזושהי בעיה. אולי הכפתור הימני לחוץ אצלך?
אגב , לאמא שלי יש בדיוק כמו שלך, וגם לא לוקח אצלה כ"כ הרבה זמן

אבל ניסיתי להפעיל עם החיצים וזה לא קיצר את הזמן..בטח לא ל4\3 שעה...את שמה גם על צבעוני 30? או שמסובבת לצד שמאל?

על ה 30 מעלות בצד שמאל

ניסיתי את זה ועדיין לקחת שעתיים וחצי:/ כנראה יש בעיה במכונה...באסה

זה יותר זול מלקנות מכונה חדשה. וזו מכונה שאמורה להיות טובה, חבל סתם לקנות חדשה

אתם מבזבזים חשמל בטונות ויש המון מכונות יד שנייה זולות וטובות

השאלה מה עולה יותר.. לפי הצריכה של המכונה זה לא נראה שהיא צורכת הרבה אבל מצד שני, היא גם אמורה לפעול הרבה פחות זמן...איך בודקים הפרש עלויות של הפעלה?

השאלה כמה באמת היא צורכת יותר חשמל מאשר המודרנית. צריך למדוד את זה בשביל להחליט.

אני עשיתי חישוב לפי מה שמצוין בחוברת הפעלה, אבל לא יודעת כמה זה אמין בגלל החריגה הגדולה בזמנים.. לא יודעת איך זה משפיע על ההספק

ושהמסנן שיש בקצוות נקי

לוודא שיש כניסת מים טובה כך שהמכונה מקבלת את כמות המים שהיא צריכה בשביל התוכנית.

ולהיפך - שאין סתימה והמים יוצאים בקצב המתאים.

כדאי מידי פעם להפעיל מכונה ריקה עם מלח לימון לניקוי אבנית.

 

פתוח עד הסוף/צינור בקוטר טוב

אבל יותר הגיוני זה המסננים
בשבילם צריך לנתק את הצינור מהמכונה ומהברז ולראות שנקי שם

כדי שהכביסה תהיה קצרה משהו כמו 40 דקות תסובבי את הכפתור רבע סיבוב שמאלה ל30 מעלות זו כביסה עדינה שלוקחת משהו כמו 40 דקות. (איפה שכתוב DELLICATE)

אם מסובבים את המכונה ל30 מעלות הראשון מצד שמאל זו כביסה  יותר ארוכה. 

לפי ההוראות במקרה של כביסה קצרה לא למלא לגמרי את המכונה.

 

בסוף זו הרגשה טיבעית
שחשובה מאוד

גם הבושה לכאורא היא רגש חיובי לכך חונכנו כל השנים במסגרת הדתית

חסר מאוד חינוך למיניות בגיל צעיר ומפה הפער

ליהנות זו לא בושה ולא חטא
ולא נגלוש לשיחה אסורה פה

אבל בסוף זו תורת חיים ומותר לחיות וליהנות ואף חשוב מאוד במסגרת זוגית בריאה וטובה

זו תחנת כח לזוגיות בריאה

בהצלחה בכל

מילה ע"כ שהיא מתביישת או מרגישה לא נעים להינות

ולא קישרה את זה לשום עיניין של חינוך

או רקע דתי

 

אני אישית חושבת שתחושת השפלה או מועקה לא בהכרך נגרמת מבושה או מהרגשה שאסור להינות

ז"א התשובה שלך הייתה נכונה אם היא הייתה מדגישה שזה על רקע כזה

 

גם נשים חילוניות לגמרי מבטן ומלידה יכולות להרגיש תחושת השפלה ומועקה במעשה הזה על רקע של אינסוף סיבות שיכולות להיות

 

 

טובים?
היה בעבר צער שאת לא רוצה לשתף?
להחלטתך אם לענות...

היו לי קשיים ..

קשרים לא בריאים ככ , בעיקר נבע מחוסר ביטחון עצמי שגרם לפיתוח תלות

במערכת זוגית תלות לא בריאה
אמון שיתוף שיחה אלה אדני הזוגיות הבריאה

ברשותך אתייחס לשני הנושאים שהעלת.
בעניין הרצון לאפשר לבעלך לשתף בקשיים שלו, נראה לי שאם תגלי פחות תלות, יותר עצמאות, הוא יראה שבאמת התחזקת והבראת, אז יעז לשתף.
כעת הוא חושש שאם ישתף אותך, תכנסי לחרדה ויצא שכרו בהפסדו. את יכולה לחשוב על מטלות שהיית רגילה להעזר בו ועכשיו תעשי בלעדיו.
זה מביא אותי לנקודה של הבטחון העצמי, וגם לשאלת האישות. יש משהו שאינני יודעת, שגרם לך גם בקשרים קודמים להיות תלותית. יש קצת קשר בין "אהבת האני" ליכולת לאפשר לעצמי לשמוח ולהנות ממה שמותר לי. אם את מרגישה משתדלת מאד לרצות ולא כ"כ מרוצה מעצמך, תתחילי בלתת לעצמך חיזוקים .
למשל לעשות רשימה של דברים שהיית רוצה לבצע בעצמך השבוע. לכל הצלחה, פרגני לעצמך משהו קטן אבל משמח. זה לא ילדותי. כשבעלך יראה אותך עצמאית, שמחה ומשוחררת, הוא יוכל לשתף. כשהוא יוכל לשתף, הזוגיות תתעצם. תרגישי יותר טוב עם עצמך. וגם התחושה הזו שתיארת, בדיכאון יש העצמה של הנטייה לחוש תחושת אשמה, כעס על עצמי, חוסר ערך, וכו'.. העשייה נותנת כוח, מחזקת את הדימוי העצמי, את התחושה של "מגיע לי להנות" ( זו לא המלצה כללית לחשוב ככה תמיד).
ואם את מוצאת זמן להליכה יומית, זה יחזק אותך יותר מכל כדור...
בהצלחה

ההרגשה שלה טיבעית
לא חייבת לנבוע מבעייה בעבר

רק שכל נשוי חייב להחליף את הדיסקט של הנערות הביישנית
והבנה שבמערכת זוגית בריאה הרגש חשוב ביותר
תורת חיים ולא מוות

אין פס ייצור בחברה שלנו בסוף כל אדם ומחשבותיו וליבו

אדם יכול להיות 15 שנה עם 8 ילדים ולהתבייש

חיי הזוגיות הםתסופר חשובים כתחנת כוח לזוג ולבית התקין כולו

ובושה היא תוצר של החברה בעיקר שחינכה לצניעות יתר...

לא משהו בריא או מתבקש
וכדאי להיפטר ממנו

 

דבר ראשון שולחת לך חיבוק.

תחושה קשה מאדדד

 

דבר שני... אולי תנסי להקשיב לעצמך

מה יש בתוך ההרגשה הזו של השפלה...

זה נשמע קשה מאד מאד......

האם שיתפת מישהו בהרגשה הזו ?

זה חשוב מאדד שתטפלי בזה...

 

את מרגישה שמישהו משפיל אותך?   מי? ....

האם משהו ביחס של בעלך אלייך בתחום הצנוע גורם לך לחוש מושפלת ?.....

תבדקי האם זה קשור ליחס של בעלך ואולי את יכולה לבקש ממנו לעשות דברים שיטיבו את הרגשתך...

 

או אולי... אני  אומרת בזהירות אלו תחושות שבאת מתוכך.. מחוויות אחות שחווית בעבר שמתקשרות למקום הזה...

ואני מאמינה שאפשר מאד להסתייע בטיפול טוב כדי לרפא את המקום הפנימי הזה ...

בהצלחה

 

 

 

 

בנוסף
לדעתי כדאי להקפיד להיות ביחד בחשיכה כך ההנאה היא מן הקירבה הפנימית ולא רק מיניות מוחצנת

לדעתי כאשר היא מעלה בושה והשפלה עם ההנאה להציע עוד ריחוק הוא פחות נכון

חיבור שלם כנה אמיתי פתוח

צריכים קירבה שלימה וחיבור שלם
שגם היא וגם הוא ישמחו בו ולא יגררו לרגשות אשם או בושה ממנו

לבן הזוג 2 כינויים במקרא
בעל
ואיש

מעשה הזיווג יכול להדגיש את היופי החיצוני ואת מראה העיניים
זה באמת פעמים רבות כיף לבעל אבל חלק מהנשים בעיקר אילו הרגישות יותר מרגישות שהמעשה מפעיל בעקר את החיצונית שלהן ולא כל האישיות שלהן שם

כאשר יש חושך והדומיננטיות של המבט לא נמצאת חלקים חשאיים ועדינים יותר כגון הקשבה ועדינות ודמיון גורמים לאישיות הרגישה להסכים ולהפתח
כאשר האישיות משתתפת קוראים לזה אישי ולא בעלי

זה היה קשור אם הקשר היה בתחושות של קדושה ורוממות ורצון לחיזוק הקשר בינינו או שהיה מדובר ביצריות יותר.

 

המועקה והתחושות הפחות נעימות הן בסיטואציה השנייה.

כל זוג ועולמו הוא

לא ראוי להכנס ככה בין איש ואישה

אולי לא היה ראוי להעלות את הנושא בפורום הזה.

תודה רבה לכל המגיבים והמגיבות, זה נתן לי הרבה חומר למחשבה

 

 

אלא ל90210 על מה שהיא כתבה

--לא כותבת כייעוץ מקצועי!! -- מה שלא מתאים--- לעשות בראש delete

 

 

ההנאה (לאורך כל הדרך) אינה מובנת מאליה.

 

חושבת שאלה כן דברים שאפשר לשנות ואפילו להפוך.

 

לי זה נראה טבעי מאוד, בוודאי שאשה תרגיש כך.

 

אפילו בלי שום סיבה "מוגדרת".

 

אם את מרגישה בנוח, את יכולה לדבר על זה עם בעלך. גם (ובטח) שבדברים האלה, חשוב לדבר על הדברים.

 

 את יכולה לחשוב עם עצמך, וגם איתו, מה יכול לשפר את ההרגשה הלא טובה הזאת של הסוף. האם יש משהו שאפשר לשנות בהתארגנות? במהלך? אחרי?

 

חוץ מזה את יכולה לנסות להסתכל על זה כמתנה- שאת נותנת לאדם שאוהב אותך, ורק האשה של האדם זוכה לתת לו את המתנה הזאת. כלומר לנסות להרגיש את הצד של הזכות, של האהבה.

 

ואל תיבהלי מהתחושות שלך.

 

 

לי פעם מישי חכמה הציעה לדעת גם לומר שלא מתחשק לי. אני הייתי בלחץ שזה פוגע או סימו לא טוב, וגם ידעתי שבפועל יש מצווה וזה קצת הלחיץ אותי החיוב הזה.
היא אמרה לי: " כשתדעי לומר גם לא, אז יגיע ה'כן' השמח והרוצה..."
בהצלחה!

ביקשתי מבעלי שיהיה שותף גם בקיפול של אח"כ...

משו כזה-
נכון, סיימנו. אנחנו עייפים (אולי אתה יותר.. אני בדר"כ בשיא הערנות והמחשבות בזמן הזה) אבל בכל זאת- כדי שלא אגיע להרגשה הזו, אני ממש מבקשת שתעזור לי לקום, למצוא את הפיג'מה, לארגן ולסדר מה שצריך. ארגונים אחרונים לשינה. וכך אני לא נשארת ערה לבד עם הרגשות כאלה.
לי זה עזר.

טבעיות
בלי לחץ
מתוך החלטה משותפת
שמחה
ונחת

שאולי אבל רק אולי בגלל שהוא מסתובב אחרי זה?!

היות שזה כבר כאן (יכול להיות שהיה עדיף לשאול בפורום של נשים), ונשאר במשך ימים ארוכים. התחושה הזו לא אמורה להיות. למה היא בכ"ז? שני כיוונים:

א. יתכן שהכל בסדר ורק צריך הדרכה להתנהלות מתאימה. העירו כאן על כמה נקודות, יכול להיות אחת מהן ויכול להיות אחרות. כדאי לפנות לאשת מקצוע יראת שמים (ב"ה יש היום כמה וכמה) ולקבל הדרכה ספציפית.
ב. אם יש טראומה ברקע, יכול להיות שהיא 'מתכתבת' כאן. ואז למרות שאצלכם כל ההתנהלות נכונה וטובה, הטראומה מעלה תחושות, שלא שייכות אליכם. אם זה המצב, כדאי מאוד לטפל בטראומה, חבל על התחושות שלך ועל השדרים השלילים לבעלך.

בהצלחה רבה

נראה שהוא פשוט סומך עליך. מה יקרה אם תפתחי חשבון בנק בבנק אחר ותעבירי חלק קטן מההכנסה לשם? הוא הולך לעבוד כשהוא מבין שאין ברירה. וכשיוצאים מהחובות אז עוזב.
מקסימום אם תראי שזה לא מזיז לו תוכלי לסגור את החשבון ולהמשיך כמו קודם.
מה הוא עושה כל היום בבית?

ואז הוא ישאר שם הרבה זמן.

 

מה הוא אוהב לעבוד?במקצוע כלשהו/עם חברים וכו

 

 

את זה צריך לברר איכשהו

תני לו הזדמנות להתנהל מולם. שיתקשרו אליו עם הודעות על חריגות. שידברו איתו על הפער בין ההכנסות להוצאות ומה קורה למי שלא מפקיד משכורת כשהוא בחובות. מהם הוא יבין טוב מאד שהוא האחראי על המצב. את רק יכולה לרמוז לו מדי פעם שבמצב כלכלי כזה לא שייך להיכנס להריון שלישי. 

 

חוצמיזה, קושי לעבוד הוא קושי אמיתי ויכולות להיות המון סיבות אפילו לבנאדם שנראה בריא כלפי חוץ. יש אנשים שהבטלנות אצלם היא כמו נטיה הפוכה ביחס לחריצות. הם היו שמחים להיות עם מוסר עבודה אבל לא מצליחים. בשביל זה יש גורמים שמסייעים להם להתגבר על זה ולמצוא את עצמם עובדים ומתפרנסים. 

 

יכול להיות שהבעל בנפשו פנימה רוצה להיות אדם שמפרנס ודואג לאשתו, אבל יש לו מניעות להגשים את זה מכל מיני סיבות. אז כאן זה לא שינוי אלא עידוד להבאת הרצון מהכוח אל הפועל. אם אין לו גם את זה מסיבותיו השונות אז וודאי שאי אפשר לשנות אותו בכוח. 

 

נשאר לך רק להכיל אותו אם את מסוגלת: או כשהוא באמת רוצה אבל הדרך ארוכה וקשה או כשהוא לא רוצה בכלל.

 

 

חסר הרבה רקע כדי לדעת על מה זה יושב, האם הוא לא רוצה לעבוד מאידיאולוגיה דתית? איך הוא גדל? יכול להיות שזו עצלנות? חוסר ביטחון? רחפנות שהוא כל היום עם הראש בעננים?
חסר הרבה מידע כדי להתמודד בצורה הכי נכונה ולפתור את הבעיה בע"ה.

מה שכן ניכר בבירור זאת האהבה שיש לך כלפיו שזה מרגש מאוד לקרוא, מאמינה שתצליחו יחד לפתור את הבעיה רק צריך לראות מה המקור להתנהגות הבעייתית הזאת.

הרבה הצלחה

זו חריגה ענקית מדיי מהנורמה. ומהשפיות. ומאפשרות כלכלית כלשהי.
סליחה על הבוטות.

ומה הוא עושה בכל זאת בזמן שלו.

וצריך לברר את זה.
אם זה באמת פוגע ומפריע לך אינך צריכה להשלים עם זה.
תתעקשי שהוא יברר מה הקשיים והסיבות שמפריעות לו להתמיד בעבודה. אולי תצליחו לעשות את זה ביחד. אם לא אולי עם הרב או מול מטפל. יכול להיות קשור להרבה דברים ואז צריך לעבוד על זה ובמקביל למצוא את העבודה המתאימה בסביבה המתאימה.

שם הם חוזרים שוב ושוב על העניין של הגדלת הכנסות. אולי ייכנס לו לראש. ייתכן שעם השנים זה ייכנס לו לראש והוא יפנים את זה. וגם - אולי לנסות לדבר עם מישהו שיכול להשפיע עליו? אולי אבא שלו? וכל הכבוד לך על ההתמודדות שלך.

לא הייתי ממהרת להתגרש. יש גברים כאלה. הוא יכול להיות מעופף כשזה מגיע לכסף, מצד שני הוא יכול להיות אבא נהדר, בעל מכבד וכו'. 

מה הוא עושה בבית?

בבנק הדואר.
שם לא יהיו לכם חובות.
אם הוא יראה שאין לכם אוכל לשכר דירה. אוכל. ביגוד. ועוד דברים זה יזיז לו?

הן לא מאמץ פיזי

ויכול להתאים.

תבדקו

בראש ובראשונה חייב להבין מערכת זוגית
שבה לכל אחד מבני הזוג יש אחריות על הנעשה כולל בצד הכזפי
בהוצאות והכנסות

חייב להבהיר לו שהמצב הזה לא יכול להימשך כולם אחראים על סחיבת העגלה של הבית
ושזה שורש ההבנה של בית תקין אכפתיות

תבהירי זאת ברחל בתך הקטנה

אחריות של כולם להצלחת הבית
הוא יימצא לבד עבודה ויתמיד הכל תירוצים ועצלנות ואם את זה הוא לא יסין הוא לר ראןי לך אבל מציע שתתני לו הזדמנות נוספת

לא מגיע לך ולילדים לסבול

מאחל שיתעשת ויעבוד ושתחיו יחד עד 120 באושר ועושר

אבל אם הוא לא יתעשת הפרדו לשלום

025781390

גם לא בא לי לדבר איתה

יש קשר להריון?
אני כבר לא יודע... אני כל כך אןהב אותה אבל המצב נהיה פשוט בלתי נסבל.
מה עושים?

כי אם היא בהריון צריך להיות מאוד זהיר ולהתייעץ עם מישו שמבין

ככה אני יודעת שאני בהריון. כשבעלי אומר לי שלפי העצבים, כדאי שאני אבדוק הריון, ואם זה שלילי אז יש בעיה. אצלי היה חיובי...

שבוע-שבועיים זה בגדר הסביר. אתה לא יודע מה קורה לה? סביר להניח שגם היא..........................

נשמע שעובר עליה משהו שהיא שומרת אותו בלב , תסכול, פגיעה, מתח. משהו משפחתי/ בעבודה אולי.
אם תראה לה שאתה איתה, ואתה רוצה לשמוע ובעיקר להקשיב לה מה עובר עליה לטובתה ולטובת שניכם, אני בטוחה שאפשר יהיה לגשר.

(הריון זה תירוץ נחמד, אבל לדעתי לא מספיק... לא הגיוני לחיות עם פקעת עצבים 9 חודשים בגלל הריון ועוד חודשיים עם מירמורית בגלל לידה... נכון שיש נטיה להתעצבן ולהתרגש מכל דבר, אבל גם זה בפרופורציה. )

אני מציעה קודם כל להירגע, כי אין סיבה שפתאום אשתך תתהפך מאדם נעים לפקעת עצבים, כנראה שיש עניין מסוים. אז קודם כל לא לקחת ללב, ואז כשהיא טיפה רגועה לשבת לדבר איתה בנחת, לא ממקום שיפוטי, כי זה לא יוביל לשום מקום, אלא ממקום שמנסה להבין מה קרה לה, רוצה לעזור לה. תראה אם מישהו חלילה פוגע בה, היא בלחץ מהעבודה, קורה משהו במשפחה שהיא לא שיתפה....
וגם אם העניין הוא 'רק' הריון, תנסו ללמוד יחד איך להוריד את מפלס העצבים.

אדם צריך לשלוט על עצמו ולא להזיק או להציק לאחרים גם אם קשה

יותר ממלחמת גוג ומגוג".
חייבים לעצור ואסור להסכים לחוסר תרבות דיבור ולא משנה מאיזו סיבה שתיהיה..
הרגל נהפך לטבע.

זו סיבה, אבל לא תירוץ.
זה נכון.
אצלי מאוד עזר לדעת שזו הסיבה. זה עזר לי לשלוט בעצמי יותר ולהרגיע את עצמי ע"י שאמרתי לעצמי: תרגעי, זה לא כ"כ מעצבן, זה פשוט כי את בהריון, אז זה נראה לך כזה נורא...

ולכן אני חושבת שיעזור לפותח השרשור לבדוק אם זו הסיבה.

נ.ב. היו מקרים שבאמת היו מעצבנים, וראיתי שבעלי חושב שאני מגיבה כך בגלל ההריון, אז הייתי אומרת לו: תדע לך שזה לא בגלל ההריון, אלא מה שקרה עכשיו באמת מעצבן, והפעם העצבים אמיתיים, ולא מההריון...

כל כך מהר נמאס לך? לפי מה שראיתי זה רק שבועיים ככה.

אולי זה פשוט נורא חדש לך איך שהיא מגיבה אז זה קצת מטלטל אותך.

אל תחפז לומר ככה על אישתך.
חכה קצת ותראה אם זה היריון באמת.

אה כן, ותביא לה פרחים

זה לא הרבה זמן?! אחריי יומיים הייתי מתחרפנת.

כן תגיד לה שבבית שלכם לא *צועקים* שככה אי אפשר להמשיך ולהתנהל!
ושאתה לאחרונה מרגיש שק חבטות.
ואם יש בעיה אתה מוכן *לתמוך ולעזור* ובמידה רבה גם *להכיל* את מצבי הרוח והכעסים שלה.

תשים לב מה הצעקות עשו לך.
אתה כותב שאתה לא מוכן לדבר איתה, זה בדרך כלל תגובה של מי שמרגיש כל סוג של התעללות מבן/בת הזוג שלו.
אל *תפחד* מהתגובה (חולשה) שלה..

תחכה שהיא תרגע ותעביר את המסר הברור שלך.
בהצלחה בבניין הבית!

אני קונה לה בקביעות, והיא כל פעם יודעת להגיד תודה ושעה אחרי היא מתפרצת עליי כהרגלה.

אז אולי זה כבר סיסטמטי.

אולי אתם לוקחים אחד את השניה כמובן מאליו.

לא יודע מה לייעץ, באמת.

מה גם שאני לא כזה מאמין ל"יועצים" למיניהם.

נסה לקחת אחריות ולסחוב קצת על הכתפיים. אתה הגבר אתה אמור להוביל.

שמשהו עובר עליה.
בין אם זה הורמונלי/פיזי או רפואי
מציעה דבר ראשון להזכיר לעצמך שכנראה זו לא לגמרי *היא*,
אלא היא תחת השפעה של משהו ולכן חבל שכבר ימאס לך ממנה...


דבר שני להזמין אותה לשיחה להגיד לה שממש קשה לך ככה
ולנסות לברר בעדינות מה השתנה
האם ההתנהלות הזאת שלה מוכרת לה וקרתה פעם או שגם היא לא מזהה את עצמה.
לשדר לה שאתה לצידה ועם זאת מצפה שתטפל בהתנהגות שלה
ומעביר את הקושי שבלחיות לצידה כך

כמו ילד קטן, שעושה דווקא, עונה תשובות לא ענייניות ומתחמק- ככה היא.
אני מרגיש שמאישה שלי היא פשוט נהפכה למפלצת, מפלצת שאני חי איתה באותו בית ואני לא מבין למה אני לא בורח משם.

לא כותבת כיועצת- אז נא לא לראות בדברים ייעוץ מקצועי. מה שלא מתאים- להתעלם.

 

 

ניכר שההרגשה שלך לא נעימה כלל.

אנסה קצת להאיר את אשתך באור אחר.

 

נכון שמידות טובות זה דבר מאוד חשוב.

 

אבל כן לפעמים אפשר ללמד זכות, ובוודאי שמרחוק זה קל מאוד. אבל אולי זה בכל זאת יעזור במשהו. ולכן אני כן כותבת.

 

לפעמים לאדם יושבת בבטן איזו חוויה לא טובה, וזה יכול להשפיע לאורך זמן.

 

יכול להיות שאפילו היא עצמה לא יודעת למה בדיוק היא כועסת.

 

שוב, לא באה להצדיק את הכעס.

 

כשאדם באיזושהי מצוקה, זה דבר הגיוני להוציא את הרגשות הקשים בבית. כי הבית, למרות הכל, הוא המקום המוגן ביותר של האדם (בתקווה שכך).

 

יכול להיות לאשה כעס או לחץ שקשורים לעבודה או לכל נושא אחר, והרגשות הקשים לא יופנו כלפי זרים או אפילו כלפי חברות, או משפחה מורחבת, אלא בבית.

 

אם אתה יכול לנסות לראות צד חיובי בזה: אשתי מרגישה שאני מגונן עליה, היא מרגישה מוגנת בחברתי ויכולה להיפתח בפני.

 

הכעס עצמו לא טוב, אבל יש בזה גם איזה צד שמראה על קרבה.

 

תנסה להבין שיש לה קושי אמיתי, וזה קושי שלה שבכלל לא קשור אליך.

 

אולי תנסה למצוא זמן של נחת, לארגן את הבית, להכין אוכל טוב ולשבת בנחת בערב.

 

לדבר סתם ככה, על חוויות מהחיים, ואם משהו נפתח ברגש ביניכם, גם אולי לנסות לחשוב ביחד האם יש איזו מועקה שמעוררת את רגישות-היתר שאתה סופג?

 

האם יש משהו שאפשר לעשות עם זה?

 

ודבר שני, יש לך התמודדות לא פשוטה, אתה יכול לנצל את זה כדי להתפלל שבזכות זה שאתה מעביר על מידותיך, תזכו לאושר ועושר בכל התחומים, ושה' יברך אתכם גם בחידוש האהבה.

 

אני לא יודעת אם מתארחים שם בודדים. 

לב ירושלים, יש בכניסה לעיר