פורום נשואים טריים (עמוד 368)

 

אני גם אחת כזאת שנעלבת. לעיתים די רחוקות, אבל כן. אני מסתגרת ומקווה שהוא יבוא לשאול מה שלומי ולמה פתאום נפל לי המצב רוח.

 

לפני שבוע בערך היה לנו ניסיון דומה.

והתגובה הטבעית שלי היתה להסתגר ולהתבצר.

אחרי כמה רגעים ארוכים אמרתי לעצמי:

מה את רוצה כרגע, קרבה או ריחוק?

כי מה שאת מקבלת זה ריחוק.

מה את רוצה להיות, צודקת או אהובה?

כי את עכשיו צודקת אך לא אהובה.

מה את רוצה, שזה יסתיים ותחזרו לחייך זה לזו, או שתשארו ככה מלאי מתח?

 

וכן הלאה והלאה.

 

ופשוט נתתי לו יד והחזקנו ידיים בלי לדבר יותר מדיי.

אני יודעת שבעלי לא מתבצר והוא נכון לקבל אותי תמיד, ולכן זה בעיקר תלוי בי.

 

וזה שנתתי לו יד למרות כל המחשבות והפגיעוּת וזה שאני צודקת וכו' וכו'-

זה מוסס כל כך הרבה.

בעיקר אצלי.

זה נתן לי את ההרגשה הבטוחה. חזרתי להיות איתו ולא חיכיתי בראש ההר במבט ביקורתי.

זה בעיקר נתן לי ביטחון לנהוג כך בשנית.

 

אולי אם תאספי את עצמך, תתעלי מעל ההרגשה הפגועה, תבחרי בזוגיות במקום בעצמך-

את תראי שבעצם מאוד קל לרדת מהעץ. אפילו בלי מילים, רק במגע. 

ההרגשה הזו שמתפשטת בגוף באותם רגעים לא מאפשרת לי לחשוב את מה שאת מציעה.

אבל אני לוקחת את מה שאת אומרת וממש מקווה שבעז"ה יהיו לי את הכוחות לשאול את עצמי את זה בזמן הנכון ובמקום הנכון.

 

בתקווה שזה עוד יהיה רלוונטי.. כי הדיבור הממשי על הפסקת הקשר ממש מקשה עליי.

תמצאי זמן שנעים ונוח, תכיני לו משהו טעים ותשתפי אותו בקושי, 
תסבירי לו שאת יודעת, ושאת ממש ממש מעריכה את ההקרבה שלו, ואת ההשקעה שלו-
ושאת יודעת שאת לא בסדר, רק שזה קשה מאוד.
אל תישארי במקום החיצוני. זו לא בעיה שלך, אלא שלכם. נכון שהקושי שלך הוא שלך,
אבל הקושי הוא גם שלכם- ואתם יכולים להתמודד איתו.
אם תפגיני הערכה, ותתנו לו כיוון כיצד לרכך אותך, הוא יצליח יותר וגם את תצליחי יותר.

 

הוא רומז על גירושין..?

 

זה מאוד מלחיץ ולדעתי יגרום לך להתכנס בעצמך מרוב פחד ולחץ.

 

השאלה היא האם אתם אוהבים יפה בשאר הזמן. מה קורה כשחיים בשגרה.

אני מאמינה לו שקשה לו,

ואני מאמינה שגם קשה לך,

 

אבל.. אני מאמינה שאת יכולה לשנות דפוס. עם התמיכה של בעלך כמובן, לא שהוא עומד עם נבוט הגירושין ודורש להשתנות כאן עכשיו ומיד.

 

לשנות דפוס זה להתנגד לטבע. זה ממש קשה, כי כל אחד רוצה שיקבלו אותו כמו שהוא, טבעי, וכל אחד מאמין שהוא, בטבעיות שלו, זה דבר טוב בסה"כ.

 

תחליטי עם עצמך מה בפעם הבאה את עושה אחרת. וכשבאה הפעם הזאת, ואת ממש עצבנית עליו ורוצה להסתגר-

תעשי את הדבר שאותו את קבעת. 

 

אני חושבת שכדאי לך להיעזר במישהו חיצוני במקרים האלה כי ההשתבללות הזאת שואבת אותך עד שאת לא מוצאת את הכוחות לעשות משהו לטובת העניין.

והלוואי שבעלך לא יקשה עלייך ויבין שלשנות דפוס שאת רגילה אליו מילדות זה ממש דורש.

לא רומז. מדבר מפורשות.

כשאת אומרת גורם חיצוני שיכול לעזור אץ מתכוונת לפסיכולוג?!
כי אני מתלבטת אם יש מקום מבחינתי לפנות לטיפול בעקבות העניין הזה

באופן כללי השתבללות זה דפוס נפשי של תגובה והגנה על עצמך במקרה מסויים.
(באותה מידה יש כאלה שצועקים/תוקפים או דברים אחרים).
אני מבינה את זה שזה קשה לבעלך.
עם זאת את וגם הוא צריכים להבין (ותמוה בעיני שהיועץ הזוגי לא אמר זאת...)
שזה דפוס נפשי. ודפוס נפשי לא משתנה בלחיצת כפתור גם אם היית רוצה שכן
(ועובדה שאת רוצה ובפועל זה קשה).

גירושין על רקע כזה, בפרט אחרי שהייתם ביעוץ זוגי נשמע לי די מרחיק לכת למען האמת.

אני חושבת שהמיקוד פה צריך להיות של 2 צדדים;
הבנה של בעלך שאת מבינה את הקושי שלו מול זה, ועם זה
שאת רוצה להשתנות זה דבר שקשה מאד לעשות ולכן הוא צריך לקבל את זה במידת מה.
עם זאת, את מצידך יחד איתו צריכים לנסות להבין מה כל כך מאיים על השני בסיטואציה הזו.
ממה את כל כך פוחדת? מה החשש ומה הצורך שלך ממנו שיאפשר לך להרגיש בטוחה יותר ולהפתח מהר יותר?
וממה הוא כל כך פוחד כשאת מסתגרת?
ומה כן יעזור לו להרגיש יותר טוב ופחות מאויים או כאוב מזה
עד שתצליחי לשוחח איתו??

ובאופן אישי יכול להיות שטיפול שלך לבד בנושא יכול להקל
(ושיהיה ברור שאם הוא מאויים מזה ברמה כזאת יש פה גם טריגר שלו שכדאי לטפל בו)

שזה לא קל לקחת אחריות ולומר "נכשלתי".
ואני אומרת לך שזה ניצחון וגבורה אמיתית!!! וזו חצי עבודה ובדרך להצלחה בעז'ה.

כדי להגיע לעבודה מושלמת את צריכה להנמיך את עצמך דבר שהוא לא קל בכלל, שורש של כל הבעיות בזוגיות... מנסיון שלי זה עובד כמו מטה קסמים.

תלכי בכוח פעם פעמיים ושלוש נגד הטבע שלך!! את לא תאמיני כמה זה היה פשוט וקל כבר לאחר הפעם הראשונה.
את תרגישי את השינוי גם אצלו, זה יפיג את המתח בינכם לאט לאט.. ובהדרגה החיוך יעלה על פניכם.
להכניס כל הומור גם בשעת כעס זה לבד ישחרר אתכם, והמניעות יהפכו לנעימות.

מטבעי אני נוטה להתפייס ומודה שזו עבודה לא קלה גם בשבילי, כי בעלי הוא עם אגו, וכולנו נולדנו עם אגו וברגע של פגיעה הדבר שעולה זה להשיב מלחמה.
גם לי לוקח זמן של שעה שעתיים פותחת בפיוס של משפט בדברים טכניים, זה לבד פותח לו פתח לחרטה וריצוי.

מעל הכל אל תוותרי על כל דבר שיכול לחזק אתכם , כמו שציינתי בשרשור הקודם לא צריך להגיע לקשיים כדי להבין עד כמה זה חשוב ללכת לייעוץ לסדנא וכו...
בהצלחה יקירה!

אבל לדעתי טיפול יכול לעזור לך מאוד.
אבל חשוב שבעלך יסיר את איום הגרושין כדי לאפשר לך לעבור את התהליך של הטיפול עם תמיכה ואמון מצידו.
כמה זמן אתם נשואים?

צריך לתת לעצמו מקום וזמן להרגיש פגוע. ולא להחליק את הדברים. אולי היא מרגישה שיומיים שלושה זה הרבה מדי, אבל צריך לתת מקום לרגש. גם אם עכשיו רחוקים. יומיים שלושה לדעתי לא כזה נורא. צריך להתבשל, לחשוב ממה אני פגוע ואיך אני משוחח על זה ורק אז לדבר בצורה רגועה. רק לא להתעלם מרגשות.

והיא רוצה להשתנות.
יומיים שלושה זה הרבה זמן בשביל לעכל ולחשוב. גם אם זה לגיטימי בעלה לוקח את זה קשה, כנראה, והאמת שאפשר להבין למה.
אפשר לקחת גם כמה שעות. ואף אחד לא אומר להתעלם מרגשות. אבל גם לא להתעלם ממה שהרגשות האלה עושים לזוגיות שלה.

הבעל הביע תסכול יאוש עד לנקוט בצעד קשה... שתיקה במקרה הזה במשך ימים לא עמד *במבחן המציאות*! זה אפילו מהווה איום ולהביא ח'ו הרס וחורבן ההפך משלום בית.

תנסי לדמיין את עצמך בתוך סיטואציה כזאת.. את ובעלך מתהלכים בין ארבע קירות במשך מספר ימים ללא מילים עם מבטים עוינים ושנאה.. התעללות נפשית לשני בני הזוג.
אין יותר גרוע משתיקה רועמת.

לילדה שלה להתרחק מהשנייה כי היא לא מתאימה לה .

שה' ברא אותנו, ה' הוא מלך ולכן היא ממש נסיכה. נסיכה תמיד מתלבשת מתאים, ומדברת יפה, ומתנהגת טוב.

לפעמים יש ילדים שמתבלבלים ומתנהגים לא טוב,

אבל את סומכת עליה שתעשה מעשים טובים.

 

בהחלט לא קל.. אם זה דברים קיצוניים, אני אומרת ישירות שאני לא מסכימה לשחק עם ילד/ה שמתנהגים כך.

 

 

לגבי המניעה להתחבר אליה שמענו לאחרונה שיעור על העניין שילדים יעשו בדיוק את הדבר ההפוך אם אוסרים עליהם ללא כל הסבר או הגיון מבחינתם.

מה עושים במצב כזה?

לרוב בגיל הזה יש גם הקשבה (לא שזה הרמטי לגמרי.. אבל בכל זאת)

את יכולה לנסות גם להזמין חברות טובות אליכם הביתה כדי שמעגל החברות שלה יגדל

כלומר מה שהיא כן שמעה לקחת איתה למקום של ''לנו זה לא מתאים'' ולהסביר מה אנחנו כן.
זה יכול להיות טוב לילדה, לא רק שאומרים לה מה לא טוב בחברות הזאת אלא שגם מעצימים את מה שהיא כן.

אבל אפשרי..
אנחנו נשואים יותר משנה כבר בצבא, יצאנו בקורס קצינים שזה תנאים יותר טובים מטירונות ומסלול..אבל גם שם היו אתגרים.
עצה נקודתית למצב כרגע- אולי תכתבי לו הודעות ארוכות (סוג של מכתבים) שיקרא מתי שיוכל.. יכול מאוד לחבר ולהעצים את הקשר.
בנוסף, כל יציאה שלו- להפוך את העולם כדי שתפגשו.. גם אם זה שעה. אנחנו היינו יושבים בדייטים עם טיימר..כי היה צריך ללכת..
לזכור שזו תקופה זמנית עם תאריך סיום.. תנאי השירות ממש משתדרגים במהלך הזמן.
בנוסף, את צריכה לחשוב עם עצמך האם את מוכנה לחיים כאלה.. כי זה חיים שונים לחלוטין מזוגיות רגילה שהבעל חוזר הביתה כל יום. מציעה לקרוא ''יומן משפחה במדים'' בפייסבוק.. יכול לתת לך הצצה לחיים כאלו.
עוד משהו לסיום- הרבה חבר'ה מתכננים שירות קבע ארוך (ביניהם בעלי-והסכמתי לזה לפני שיצאנו) אבל הצבא הוא גוף מאוד מאוד מאוד מאוד דינמי.. יום אחד הולך הכי טוב וכולם אוהבים אותך, יום אחרי שמים לך מסמרים בגלגלים בגלל פוליטיקות ודברים לא הגיוניים.. אי אפשר לדעת מה יהיה ואיך ילך לו בצבא.. אז כן, צריך לדעת לקראת מה הולכים אבל חשוב לזכור שהכל יכול להשתנות (בעז''ה רק לטובה).
המון הצלחה! מוזמנת לשאול עוד בפרטי אם את רוצה..

*אני* צריכה את הבן זוג שלי (גם בדייטים) בקשר איתי ולא פעם בחודש לבקושי יום כשהוא כולו גמור מעייפות ומעוד דברים
ואני- צריכה זוגיות שבני הזוג בה נמצאים בקשר קצת יותר רציף ורגוע מאשר חיי צבא שהגבר שם וצריך לתת בהם את כל כולו.

מתאים לך חיי צבא? אם כן- בבקשה, לכי על זה (על כל המשתמע מכך- להיות המון לבד, לגדל כמעט לבד את הילדים, שהוא יפספס אירועים ודברים שחשובים לך, לא תמיד את בראש "הרשימה" שלו ועוד)

אם לא- תחתכי.

צור קשר עם חברה בשם *** הם עשו לי מגנטים לחתונה מקצועיים מדהימים בסגנון שבחרתי ובמחיר מעולה

אני לקחתי דיל של צילום סטילס + צילום מגנטים+ צילום ווידיאו ....

לפחות תפתח עוד משתמש שיראה קצת אמין

לא מחקתי בשביל הבדיחה

אדיר.
ממליצה להם להתמקצע גם בתחום הפרסומות..

אשמח לקבל באישי.

פרנסה מה' ית'.
השאלה היא איפה רוצים לגור(משנה את השכ"ד מ1K ל3K)
השאלה היא כמה מוכנים להתפשר על דברים וכמה מוכנים להיעזר(דבר די נפוץ, גם אם לא הכי מומלץ)
 

מי שמוכן להשקיע ולעמול, יכול לעשות לא מעט הכנסה במהלך היום- סטודנטים יכולים ללמד שיעורים פרטיים, מה שמגיע ל80 שקל לשיעור בתחומי רוח ויכול גם להגיע ל100 לשיעור במקצועות ריאליים...
לסטודנטים- מלגות למיניהם, פרויקט חניכה(כמו שק"ל לדוגמא).
אברכים- הכנה לבר מצווה, קריאת תורה בבתי כנסת וכו'..

 

אם יש תחביבים שיכולים לההיפך למקצוע זה גם מועיל.
 

בקיצור- פרנסה מאיתו ית', זה אומר הרבה עמל. אבל בתור זוג צעיר- אפשר בשמחה וטוב לבב להגיע ל4K שזה מספיק בתור זוג צעיר לרוב וככל שמתקדמים מתגלגלים ומגלים עוד אפשרויות ליצור הכנסה.

ותוך כמה שנים הלימודים הולכים ונגמרים והילדים נולדים בהדרגה.
אפשר לחיות בצמצום בחריצות ובחכמה בע"ה.
תוך כמה שנים תסיימו את הלימודים?

לדחות דברים למועד מאוחר יותר כדי לפנות זמן לעבודה או כדי להוריד בהוצאות. גם לבחור מקום מגורים בהתאם.

ה׳ הוא המפרנס, אבל צריך לעשות כלי כדי לקבל את השפע שה׳ נותן.

ואני מצודדת במה ש- matan אמר. יש דברים נוספות להשיג כסף ויש דרכים לקצץ בהוצאות או לפחות להוציא פחות מלכתחילה.

 

ובקצרה- אנחנו זוג +1 בעלי אברך, אני לא עובדת כרגע (מבחנים וכו). מה שבעלי מכניס זה 3500 בחודש טוב, שכ"ד 2000 וחיים סבבה לגמרי!

אבל הילד לא במסגרת (בן 5 חודשים) הוא איתי בבית אז זה חוסך עלויות. (היה אצל מטפלת אבל וויתרנו על זה)

אני סטודנטית ובעלי אברך. יש לנו ילד אחד. מכניסים ביחד בערך 13.

נכון, זה כולל עבודה של בעלי בסופ"שים, לילה אחד שהוא לא בבית באמצ"ש ושבת פעם בחודש.... אבל זה סבבה.

אנחנו ספציפית "משתגעים" ככה כי אנחנו משלמים משכנתא והבית בבנייה . אבל מאמינה שברגע שנשכיר את הבית בעלי יוריד עבודה אחת ...
אבל זה אפשרי!!
ולא עובדים בשביל שכר מינימום.
צריך להשקיע ולמצוא עבודות משתלמת....

אני מתמחה בקריית חשבון במשרה חלקית. (שכר מינימום) .

בעלי עובד ב-3 עבודות: מחלק עיתונים בחמישי בלילה, מחסנאי של כמה הוסטלים באיזור שאנחנו גרים בו , ומדריך באיזשהו בית של נערים נפלטים (ערב-לילה בשבוע +שבת בחודש)

מוכרח להגיד שאני בעיקר מתפעל מבעלך (בטח גם את...)

 

עוסק בתורה, נהנה - בצורה מרווחת למדי - מיגיע כפיו. כמעט לא ע"ח הלימוד...

 

יפה מאד.

הוא מביא בערך 7 מהעבודה ואני בערך 3 והמלגה שלו זה בערך 3 (מתקזז עם השכירות)

תקרא לזה איך שבא לך.

אה, ולומד גם בשעות הערב... אבל זה בבית.

עיתונים הוא מחלק בחמישי בלילה (מ1:00 עד 7:00)
את העבודות שקשורות למחסן הוא עושה בהפסקות צהריים שלו (כמו שאמרתי, זה נמצא קרוב לבית /לכולל אז זה מסתדר)

והעבודה בבית של הנערים זה יום בשבוע שהוא מתחיל בשעה 17:00 (זה העבודה היחידה שהיא קצת על חשבון הלימודים, אבל מדובר בשעה וחצי בשבוע ...) ומסיים למחרת בבוקר. . כשהוא שם שבת הוא מתחיל בשישי בבוקר ומסיים בראשון בבוקר.

הוא אומנם בעשייה מטורפת אבל גם להיות בבית לבד זה לא להיט.

אני אישית לא מסכימה לו עבודות בשעות הלילה או על חשבון הזמן שלנו..

יש לו רק עבודה אחת שהיא שעתיים בשבוע.

ו

לקח לי הרבה זמן "לשחרר" אבל פשוט כרגע אנחנו בתקופה שאנחנו חייבים את זה בגלל שיש משכנתא ובבית לא מוכן עדיין.(ובכללי סביב קנייה של בית מקבלן יש הרבה הוצאות שצריך לממן מאיפשהו)

כתבתי בעיקר כדי להראות שזה אפשרי. ברור שיש לזה מחירים וכל אחד יעשה את השיקולים שלו אם הוא מוכן לשאת אותם או לא.

בלי קשר, תחשבי על זה שיש הרבה אנשים שחיים ככה את כל החיים שלהם (רופאים, אנשי ביטחון, אחיות, אנשי עסקים) אז לא יודעת אם בתור מקצוע לחיים הייתי רוצה שהוא יעבוד ככה אבל כרגע, באופן זמני זה יחסית הכנסה "נוחה" שבעיקר לא פוגעת לו בלימוד תורה.

אם לא בכסף, אז בשווה כסף.
סבתא מטפלת בילד מדי פעם או באופן קבוע, גרים ליד ההורים ואוכלים אצלם או לוקחים רכב, ההורים קנו דירה, העבודה אצל העסק של ההורים בתנאים טובים, קופות גמל וחסכונות שההורים חסכו לכם, סכום גדול מהחתונה שנשאר וכו'...

לא מתחברת לגישת ה"יהיה בסדר" כי לא לכולם בסדר
וגם מי שבסדר וחושב שהוא מסתדר מהכנסה עצמית, בד"כ לא מביא בחשבון סיוע חיצוני נוסף......

איך אני יודעת? כי גם אנחנו זוג צעיר, הוא אברך אני עובדת משרה מלאה, חיים בפריפריה, בצמצום, וכו' וכו'
בלי שום עזרה מההורים. שום. אפס.
ואם הייתי סטודנטית עם הכנסה מינימלית, אין מצב שהיינו סוגרים את החודש.

מספיק שמירת הריון אחת ואתם קורסים.......

מזל שלרוב האנשים באמת יש חסכונות ועזרה. אבל תכניס את זה לשיקול הכלכלי.
(או ללמוד בתורות... אחד לומד אחד עובד. יש לי חברות שעשו את זה בגלל הקטע הכלכלי)

בלי יותר מידי תמיכה מההורים.
נעזרנו בהרבה מהכסף שקיבלנו לחתונה. (בשביל לקנות רכב גם בין השאר)
מחפשים את העבודות הכי משתלמות, גם אם הן לא הכי כיפיות. (אני למשל עבדתי בשני בתים בנקיון, 50 שח לשעה. זה אחת העבודות היחידות שהתאפשרה לי כסטודנטית שלומדת חמישה ימים בשבוע. ) בעלי עבד כמה שיכל והגיע רק לשיעורים עם חובת נוכחות. הצטמצמנו מאוד בהוצאות, נסענו הרבה לשבתות להורים ואז גם הבאנו איתנו מהם אוכל למהלך השבוע, שזה גם חוסך. לא יצאנו הרבה בכלל, השתדלנו על אף הרכב לנסוע בטרמפים כשאפשר. בחרנו לגור במקום זול ובבית קטן. המשכורת שלנו היתה סביב ה4000 והסתדרנו רוב החודשים, מידי פעם כשהיה צורך להוצאות גדולות הוצאנו מכספי החתונה.
אה ודבר חשוב נוסף- דחינו הריון במשך שנתיים בין השאר מהסיבה הזו. יודעת שזה לא הלכתי, אבל לא הצלחתי להבין איך אני מכניסה לעסק המטורף והמצומצם הזה גם הוצאות על ילד.

בעלי שילם עם הכספים מהפיקדון של הצבא

לפחות בשנה הראשונה שיהיה יותר ביחד

זה יכול להביא לפיצוצים

תשאלי אותו

לדעתי לא צריך להביא שום דבר

למשל אני יכול לחשוב על הורי מגלגלים עיניים אם בחורה הייתה מביאה מתנה לכל אחד מהאחים...

או מתנה שהיא ממש שוות-כסף

 

כנראה משהו שהוא אוכל היה עובר כמו ההצעות למעלה. גם מיותר.

הייתי הולכת על מתנה כללית - אוכל או פרחים+אגרטל נחמד. (או רק פרחים אם זו שבת)

אפשר שוקולדים (רק לוודא שאוהבים את הסוג) ויין אם הם שותים
אפשר להביא עוגיות או עוגה שהכנת
אפשר סופגניות מיוחדות ממאפיה

אבל לא באמת חייב

כללי לבית לא לכל אחד מבני המשפחה בנפרד, אגרטל פרחים, משהו לחנוכה אולי חנוכיה..

ובד"כ בשלב הזה למשפחה יש כבר כלי יודאיקה שהם אוהבים
ובד"כ זה יקר יותר ממתנה סימלית
אם בכל זאת רוצים אז כיסוי לחלות או משהו קטן

נכון, אבל אולי גם הם לא אוהבים פרחים..
לדעתי לא תדע בדיוק הם צריכים או לא, העיקר להביא משהו.. ולא אוכל שהכנתם אם כבר סלסלת ממתקים גדולה

כך או כך- יותר קל להיפטר מאוכל/פרחים שלא אוהבים מאשר כלי יודאיקה אם הם יתחתנו נגיד

בהנחה שהם כן מתחתנים הייתי משקיעה קצת יותר.. לפחות כך היה אצלנו..

לא חושבת שמתאים להביא לאחים ולהורים באופן אישי.. אולי בהמשך אם יש שם איזה אח קטנטן.

אבל זה תלוי במשפחה שלו.. תשאלי אותו איך יקבלו את זה..

משהו ביתי נחמד.
עוגיות בכלי יפה או צנצנת.

האמת, שאני לא הבאתי כלום כשחושבים על זה, אבל אם זה שבת אז כן להביא איזה יין או פרחים.
בהצלחה! מרגש מאוד...

לא כולם אוהבים ומי שאוהב ידע להגיד לך מה הוא אוהב.
והכי פשוט- לשאול את הבחור מה כדאי להביא

קערה גדולה וסט קערות קטנות למרק מפוקס הום. עם פתק החלפה כמובן..

זה כיף לראות בדיעבד, שאנחנו כבר נשואים שבאים להתארח, שזה שמיש בבית ושחמותי באמת אהבה את זה

בהצלחה ממש !!

טעות בשרשור....

אפשר גם אגרטל עם שוקולדים..
יין (הוא הביא כשבא אלינו..)

וסדרה רגילה once upon a time סדרה פגז ומתאימה גם לבנות
ולפי כמה שזכור לי היא דיי נקיה

אמנם אין שם קטעים מיניים אבל נשיקות ובגדים לא צנועים בעליל - יש.

אני נמענתי מלצפות בה

תהרגו אותי וזהו חח

צריך להתרגל להומור שם

סרוגים עובר? אם כן אז יש לי כמה המלצות

(חוץ מהדקות הראשונות.)
מקום טוב באמצע.

 

סדרה מעולה ומותחת. הכי צנועה בעולם (יש קצת קטעים קשים מבחינת אלימות).

 

אני ובעלי עכשיו רואים "סופר נני". אני ממש מתה על זה. סדרה שנותנת המון.

היא ממש גרועה..

של כאן

סדרה של טריוויה.

וכן המסע להודו.

אחלה סדרה.. נראה לי נקיה.. אבל מקסימום תעצום עיניים מידי פעם

עשרות פעמים, המליצו כאן על סרטים לפעמים ספציפיים ובד"כ בסגנון של 'צאו לסרט'. אף פעם לא ראיתי צורך להגיב, למרות שלענ"ד גם מבחינה תורנית וגם מבחינה זוגית 99.9%, שזה לא מומלץ בכלל. בטח לא עם צריך עצות מהסוג שהגבת אלייהן. (ומוטב יהיו וכו')

מה שהקפיץ אותי וכנראה גם את כל האחרים בשרשור ההוא, זה ה'כפיה חילונית' - הנסיון לטעון שמי שזה לא מתאים לו, הוא הבעייתי.

מה ההגדרה שלך מבחינת צניעות יחסית "פסדר"? יש את הסדרה הרשימה השחורה שהיא סדרה מעולה ונדירים בה הקטעים הלא צנועים. וגם כשהם קיימים אין עירום כמובן.

להרמב"ם

אחלה סדרה

אותה אתה לא יכול לשנות אותה, אתה יכול לשנות רק את עצמך.

מתי המחשבות הבעיתייות שלך? זה זמנים מסויימים? לילה? בוקר? נסיעות?

הזדהות יתר שמובילה להאדרה.
למשל אדם שמעריץ רב בצורה מוגזמת ומאבד את שיקול דעתו
או כל דמות משמעותית אחרת.
הבאתי את הדוגמא של הרב כדי להמשיך עם הדוגמא של הרב מהצפון.
המון אנשים בעלי כריזמה, רב מסויים למשל, או מטפלים בנושאים שונים כמו פסיכולוגים
מנצלים את התלות שיש לתלמיד, למטופל בהם
וגורמים להם בצורה מנצלת לאבד את שיקול דעתם.
אני מניחה שטיפול באמצעות מגע של גבר באישה הוא אסור גם מבחינה משפטית.
אימון אישי לא אמור להגיע למצבים כאלה
והמטפל אמור לעצור בעצמו את התלות שיכולה להיווצר למטופל במטפל
המטפל של אשתך- מרגיש לי שניצל אותה
ואת המצב בו היא הייתה צריכה טיפול והוא עבר את הגבול והיא כבר הייתה תלותית בו
מבחינה טיפולית
והוא ניצל אותה.

אני לא מבינה גדולה בחיי נישואין. אני סה"כ נשואה טריה מאוד
אבל,
למדתי את זה וחשבתי שיש מצב שאולי זה מה שקרה ויכול להיות שזה יעזור במשהו.
אולי תדבר איתה על זה
ותציף את התחושות שלך.
וגם.. תתאהבו מחדש.
תצאו לבלות, תעשו דייטים (ממש דייטים. יציאה למקום בילוי או סתם ארוחה טעימה בבית רק שניכם.. לנו זה שדרג מאוד)
תשקיעו זמן וכסף בזוגיות שלכם

ואם תדרוש ממנה לשכוח אותו והיא תתאמץ כי היא אוהבת אותך -
היא תחשוב על זה יותר .. ככה זה.

זוגי - כדי לשקם את מה שביניכם, כדי לתת מקום בזוגיות לרגשות העלבון והבגידה שלך, ולעשות את התהליך של הסליחה והשותפות המחודשת באמת. באופן מעמיק. בלי לדחוק רגשות ולהתעלם מהם "העיקר שנשאר יחד". אחרת זה ילווה אותך בלב כל החיים וגם עלול להתפוצץ. כמו שאתה מרגיש עכשיו - סלחתי, המשכנו, אבל רגשית המטען הוא כבד מנשוא.
אז הכתובת לשיקום משמעותי - טיפול זוגי.

וטיפול אישי כדאי לך לשקול כדי לשחרר את הרגשות שלך ולהקל מעליך את הדרך... שיהיה מישהו איתך שיכיל את כל העוצמות הלא פשוטות במקום בו אתה נמצא.

הרבה הצלחה!

אולי תעשו תיקון של החוויה..

מנסה... לא יודעת אם יועיל/יזיק..

אבל בהרגשה שלי נראה לי נכון...סבורה שההדחקה לא מועילה... וגם תמיד מפחדים ממשהו שהודחק בכוח, שמא יעלה פתאום ... ואז זה מלווה בדריכות פנימית כזו של לעמוד על המישמר... בקיצור לא נכון לדעתי

 

למשל כנגד הזיכרון שעולה לך שהם החזיקו ידיים...

תשב עם אישתך... תיכנס לזיכרון הזה ולרגש שעולה ...

תעלה את המחשבות שעולות ואת הכאב שעולה... לא ממקום מאשים אלא ממקום כואב..למשל "לא יכול לחשוב על זה שאהבת אותו שנתת לו אהבה..."

ואז כשהרגש פתוח...

תבקש שהיא תחזיק את **ידיך שלך**...ותעניק לך..

והפעם *תאמר* מילים אוהבות ... שאתה האהוב ורק אתה... וכו וכו והרבה יותר בעוצמה ...

וכן על זה הדרך

 

בקיצור להיכנס פנימה לתוך החווייה ולעשות לה תיקוןןן. גם מילולי. להטמיע שם חוויה אחרת במקומה. יותר עוצמתית. יותר מופגנת. מוסברת. מדוברת.

בהצלחה

 

יש לי רק כמה דקות אז אכתוב בקיצור.
אתה ואשתך צריכים להבין שיקח כמה שנים טובות לצאת מהמשבר. לאשתי היה אירוע ממש מינורי עוד לפני שהתארסנו שאפילו לא כלל נגיעה (לטענתה). ולמרות שאנחנו נשואים למעלה מ-20 שנה לפעמים אני חושב על זה...
היא צריכה להבין שהיא תצטרך לעבוד קשה מאד כדי לשקם את הנישואין שלכם, ושעיקר המאמץ יהיה מצידה כי היא זו שתקעה את הסכין בלב הנישואין שלכם.
זה נשמע לא הגיוני אבל כדי לתקן את הנישואין אתה צריך להיות מוכן לוותר עליהם.
אתה צריך לקחת את ההגה של החיים שלך ואת השליטה במצב לידיך.
אתה צריך להגיד לאשתך שאתה *שוקל* להמשיך בנישואין למרות שזה מאד קשה וזה תלוי גם בה.
תבקש ממנה לכתוב לך מכתב שבו היא תסביר למה היא רוצה להישאר איתך ומה היא חושבת לעשות כדי להיות ראויה לסליחה שלך.
האם היא כבר כתבה לך בדיוק *כל* מה שהיא עשתה איתו? היא צריכה להיות מוכנה לכתוב ואחר כך לעבור בדיקת פוליגרף שתאשר שכל מה שהיה אכן כתוב.
אם היא כתבה לו אימיילים וטקסטים והוא לה, היא צריכה להראות לך הכל. ואם היא מחקה תשתמשו בתוכנה שמשחזרת.
אתה צריך באופן מיידי לספר לאשתו. אם היא לא תאמין תשלח לה עותק ממה שאשתך תתן לך.
(אל תספר לאשתך שאתה מתכוון לספר לאשתו).
החשיפה לאשתו אולי תהפוך אותו לפחות זחוח.
אחרי שתספר לאשתו אתה צריך לראות אם אשתך תומכת בצעד הזה. אם היא מרחמת עליו ועל אשתו וילדיו אז כנראה שעדיין אכפת לה יותר ממנו מאשר ממך. יכול להיות שיקח זמן עד שאשתך "תצא מזה" ותקלוט שאותו מאמן הוא חתיכת בן-×××× שרצה לנצל אותה ושבשבילו היא היתה סתם שעשוע, אבל זה שלב חשוב בשיקום.
היא צריכה להיות מוכנה לענות לכל שאלה שאתה תשאל, גם עוד הרבה שנים.
היא צריכה לתת לך את כל הסיסמאות של האימיילים והטלפון.
אם יש לה חברות שתמכו בבגידה, היא צריכה לנתק איתן כל קשר. כי הן לא חברות של הנישואין שלכם.
לפעמים מועיל לחשוף את הסיפור להורים שלכם. כן, תלכו יחד להורים שלה והיא צריכה לומר משהו כמו: "קרה דבר איום! בגדתי בבעלי ונתתי ידיים לגבר אחר. למזלי יצאתי מזה לפני שהתפתח משהו נוראי אבל אני מבינה שגם מה שקרה איום ונורא. למזלי בעלי (אתה) החליט לתת לי הזדמנות שניה ולא להעיף אותי מיד מהבית. אנחנו עכשיו בתקופת נסיון ואני עושה מאמץ לשכנע אותו להשאיר אותי.
אני מספרת לכם כדי שתדעו ואם תראו שיש בינינו מתחים זה בגלל ההתנהגות האיומה שלי."
נכון, חלק מהצעדים האלו הם דרסטיים אבל אני חושב שהם יעזרו לשניכם.
היא באמת צריכה לעשות שמיניות באויר כדי לזכות בך ואולי זה יעזור לך להתגבר.
יש עוד אבל זהו לעכשיו...

לא נראה לי שכדאי שההורים ידעו מזה, יש כל מיני סוגי הורים ולא בטוח שהם ישמרו את זה בסוד.
נכון שזה מעשה חמור אבל זה לא ילד קטן שעשה משהו אז עכשיו הוא מקבל עונש מהגננת. אני חושבת שלא משנה מה קורה לא צריך לשתף הורים בדברים כל כך אישיים, לא כל ההורים יודעים איך מתמודדים עם כזה דבר. ולא בטוח שהם ישלטו על עצמם.
חוץ מזה שזה בושות נוראיות...
זאת דעתי..

מקדימה שבכלל לא מכירה את הסיטואציה אז דברי בערבון מוגבל, אבל התחושה שלי כשקוראת את התגובה הזו שהעצות כאן עלולות להקשות יותר על הסיטואציה. עלולות להחריף את המשבר במקום לקדם את הקשר בין בני הזוג.

חייבת לשאול (אתה כמובן לא חייב לענות), זה נכתב מתוך ניסיון? ניסיון מוצלח?
זה מתכון להחרבת הנישואין.
מה זה המשחקים האלו? אולי כדאי לשלוח אותה למרתפי האינקויזיציה וזהו? פוליגרף? לספר להורים כאילו מדובר בילדים בני שנתיים?

איזה גבר ירצה לראות את כל התוכן של הדברים ולשמוע בפרוטרוט את המעשים? אתה באמת חושב שזה מה שיתן לו את המוטיבציה להישאר? להכאיב לו יותר ממה שכואב?

אני לא מבינה בזוגיות ובנישואין, אבל ממש מקווה שאף זוג לא מתנהל כמו שאתה מנחה.
ואם יש כאלו שכן, אז תנחומיי.

הייתה בגידה פיזית או רגשית?
יש לגיטימציה לכאוב, להרגיש שהאמון נשבר לרסיסים, מותר לכעוס ולהיות מתוסכל.
אבל, אם יש רצון לצאת מכך הרעיון הוא להסיק מסקנות ולבנות את מה שנשבר מתוך הבנה שהדרך היא ארוכה ורצופה רגשות. לשתף בתחושות, לדבר על הקושי ואם יש צורך להיעזר ביועצת או רב (דעתי האישית ששיתוף הורים זה דבר שיכול להיות נוראי, אלא אם כן ההורים הם עם מידות נאצלות או מסוגלים להיות אוביקטיבים ולא לנאץ את האישה).

לדוש בסוגיה זו דרך נהדרת לשקוע בבוץ.

אני רוצה לראות את הגבר שיסכים לתת את כל הססמאות וללכת להורים ועוד כל מה שכתבת
זה בחיים לא יקרה ושום אישה שפויה לא תסכים לכל הרעיונות האלו

יידע מהאחים והלאה. ככה אי אפשר לעשות תיקון. אם האשה לא היתה איתו פיזית ממש והיא רוצה את הנישואין יש מקום למחילה . כמובן אחרי שתגיעו להבנות בקשר לעתיד.

מזעזעת

רואים שזה רעיונות מאתרים מפוקפקים... בטח השלב האחרון זה להוריד אותה לרצפה ולדרוך לה על הראש

נשמע לי שאתה מחפש קיצורי דרך. נפגעת עמוק.. תן לזמן לרפא את הפצעים.. לדעתי זה בסוף יקרה..

אידיוט המאמן, ואשתך היתה קלת דעת.

 

התמימות שלך - זו האמת. זה שיש מסביב שקרנים, לא הופכת אותה לפחות אמת. רק מייקרת את ערכה.

 

משתתף בצערך. מעריך מאד את יכולתך. מקווה שהיא מבינה שעשית דבר שלא היית מחוייב לעשותו - ויש לה מספיק הכרת הטוב, ותשובה.

 

מאחל לך שה' יעזור לך להתגבר ולעלות ולהוסיף טוב על הטוב הגדול שבך.

 

[מצטער שאין לי "עצות" מעבר לכך..]

תתחתן כי אתה רוצה להתאהב ולהיות נאהב. כשזה יגיע זה יגיע.

בפרוש יותר קשה לעשות כל דבר כשאתה נשוי מאשר שאתה רווק. לא רק ללמוד תורה.

גם ילד בן 16 רוצה להיות נאהב.

אם אתה מרגיש בשל להתחתן, ורוצה להקים בית ומרגיש מוכן- אז תתחיל לצאת.

שיקול כלכלי- זה נכון, אבל לא על זה קשר מתבסס.

אף אחד לא מבטיח לך שהראשונה שתצא איתה היא זו שתתחתן איתה- ככל הנראה תצטרך לעבור כמה וכמה נשים (מאחלת לך שתמצא בקלות ובלי הרבה ייסורי נפש).

המון זוגות מתחתנים ולא נראה שיש יכולת כלכלית גבוהה אבל הם מסתדרים. ברור שאני לא אומרת לטמון את הראש בחול אבל לדעתי זה לא אמור להוות שיקול, לפחות לא שיקול עיקרי, בהחלטה אם לצאת עכשיו או לא.

 

ואיך אפשר בלי ניסיון מהחיים- בעלי אברך ואני לא עובדת כרגע. מלגה פלוס עבודה מינורית שלו- 3000 ש"ח בחודש ובחודש טוב- 3500. שכ"ד 2000. והנה אנחנו בחיים. והכל בסדר. ואנחנו הכי מאושרים שיש ועם תינוק קטן.

 

ולגבי לימוד תורה- תלוי אם האישה תאפשר. אני מאפשרת אבל בגבול הטעם הטוב. הוא אברך. אז אני לא מוכנה שילמד תורה גם בבית. בבית הוא איתי ועם הילד. ואם אתה לומד עצמאית אני לא חושבת שתהיה איזושהי בעיה, שעה שעתיים בבית. אבל שוב, תלוי באישה.

מלמד מאוד

אני רוצה עוד עצות
?

זה תלוי בכל מיני גורמים וזה נכון כל אחד לגופו.

בעיקרון זה שיקול מובן...

יש משהו יפה בגבר שלא מפיל את העול על אישתו ולא שואף לזה ובוחר להגיע עם משהו מסודר.
מצד שני, כמו שאני לא בעד להעיר ולעורר את האהבה עד שתחפץ, ברגע שהיא כן תחפץ, אני לא בעד לעכב אותה.

אני חושב שבכל מקרה תמיד יהיו עיכובים.

הרי כשתגיע לגיל 23 אז לא פתאום הכל יהיה מושלם (אין בית, לימודים אקדמיים וכו')

כמובן שאסור להתחתן בגלל ש"כולם מתחתנים",אבל יחד עם זאת לדעתי אין לעכב נישואין כי לא בדיוק מסודרים מבחינה כלכלית. אם תלך ותשאל את כל הזוגות הצעירים תראה שכולם מסתדרים בערך מהיד אל הפה מבחינה כלכלית, ויש גם כאלה שיודעים להתנהל מעולה מבחינה כלכלית מבלי להוריד יותר מידי מרמת החיים.

 

חשוב לומר גם,שזה עניין אינדבדואלי. כל אחד וההעדפות שלו,והגיוני שלך יהיו העדפות שונות מאשר לחבר שלך. ככה שאי אפשר בדיוק לומר לך מה כדאי לעשות.

ועכשיו יקפצו כל מי שהתחתן בגיל 18

אסור להסתכל במקומות מכוסים

מותר להנות ממה שמכוסה, ולהרהר.

אין בכך איסור.

זה לא כמו אשה שלא שלו שאסור לו  להרהר בה או להנות מיופיה.

הבעיה רק שצריך להזהר שלא יביא לשז"ל או למגע.

 

זה נהדר. זה מראה על קשר בריא וטוב, שיש בו אהבה בריאה.

מה שכן- צריך למצוא את דרך האמצע, תנסה לנתב את זה לכתוב לה מכתבים, לתת לה מנות קטנות וכו'. להעמיק את המקום הרגשי.
 

ומוסיף עצות איך קצת להקל עליך.

שחשוב גם לדבר ולשתף הרבה בימים שאסורים גם כן וזה יועיל.

עשיית דברים אחרים שיש לך חשק להם ונותנים לך סיפוק

צריך להיזהר משז'ל. וכמובן משאר איסורים.

מארחים אדיבים ומקסימים
בריכה גדולה צנועה.
זה מתחם, אבל אפשר לברר אם זה ריק, הבריכה רק בשבילכם.
לא זוכרת מחיר
ארוחת בוקר אין לי מושג, לא חיפשתי זאת.
מקום מקסים צמוד לנחל כזיב וראש הנקרה.

2000 לזוג או פחות?
אזור בארץ?
עם אוכל/בלי אוכל?
יש את אתר בוקינג עם מלא אפשריות רק לוודא שהמלון כשר כי הם לא כותבים.

איילת גרליץ יותר ממולץ...

באינטרנט יש כמה תחת השם הזה.

טלפון:0504132109

אורך החיים של מייבש עם מעבה קצר יותר ויש בו יותר תקלות ובעיות.

בעיקר האם זה יעיל ועושה את העבודה והאם זה לא משפיע על המייבש

ליבוש קצר מספר פעמים בודדות בשבוע

המייבש הזה אצלנו די חדש, הוא בסדר, עושה את העבודה. קצת טירחה כל פעם לרוקן את מגירת המים. (משקים ככה את העציצים...)

זה יותר יקר ממייבש רגיל אבל זה עושה את העבודה יופי, קחי בחשבון שכל האויר החם נפלט לחלל החדר בו הוא נמצא...
ואת מגירת המים צריך לרוקן כל ייבוש/שתיים או פשוט לחבר עם צינור למערכת הביוב

אז אם אין חלון זמין ליד המייבש, מעבה זה פיתרון טוב.

אפשר לחבר לכל מייבש או שזה מייבש מיוחד?

זה פולט גם קצת לחות
ובשמחה אני מסביר שוב מה שיש לי זה מייבש מיוחד שבמקום צינור פליטה צובר את כל הנוזלים במגירה מיוחדת, יש משהו אחר שעכשיו נחשפתי אליו פה בשרשור שאפשר לחבר לכל מייבש ואם הייתי מכיר אולי הייתי קונה כזה, נשמע טוב.

שהוא בעצם קופסא עם מים, שאליה את מכניסה את הצינור. (המפלט בשפה המקצועית)
האדים נהפכים להיות חלק מהמים, ולא צריך להוציא את זה מהחלון.
מומלץ לבדוק מדי פעם שבאמת יש מספיק מים, או לא יותר מדי.

אפשר לקנות בחנות משהו ייעודי ואפשר לאלתר בבית.
להורים שלי יש כבר שנים וזה מעולה.

להורים שלי היה מעבה פנימי וזה הרס מאוד מהר את המייבש
חיפשנו מידע האם המעבה החיצוני טוב יותר
תודה

המייבש הנוכחי כבר שורד כמה וכמה שנים טובות. ואמא שלי מתשמשת כמעט רק בו ולא בחבלים אז..

משתמשת במייבש בערך פעם פעמיים ביום. כל שלוש פעמיםאני מרוקנת את המעבה לכיור. קצת מבאס אבל התרגלתי.

באופן כללי דרכים כאלו הן לא מוצלחות, בטח לא להכנסה אמיתית, ברוב המקרים נוכלויות למיניהן.

לא מכיר באופן ספציפי, יודע רק שכסף מצריך השקעה אמיתית, לאורך זמן.

 

מצאתי על זה קצת באינטרנט.

מזכיר את הבדיחה- איש אחד הציע ספר "איך להרוויח כסף גדול בשיווק אינטרנטי", אך המחיר היה גבוה

מאוד, ואפילו עלה ככל שעבר הזמן. בסוף אסף בחור צעיר מיליון וחצי דולר וקנה את הספר.
לאחר שהספר הגיע, פתח אותו הבחור בטוח שעכשיו הוא הולך להתעשר-
אלא שהעמוד הראשון היה ריק, וכך גם השני והשלישי. בעמוד 748, העמוד האחרון בספר היה כתוב,
"להציע למכירה את הספר באינטרנט. לחכות מספיק זמן ולמכור אותו יותר ממה שקנית".

 

שלא יעבור יותר מידי זמן בין האירוסין לחתונה..
בכללי, לא סתם לגרור את הקשר.

כשמחליטים להתחתן כדאי לסגור. כשמושכים עוד ועוד זה סתם גורם לבלבול מיותר...

כדאי לקחת בחשבון לגבי זמן החתונה שלא יהיה קרוב מידי לחג כלשהו. זה עומס על המשפחות והקרובים... ושימו לב לא להתארס מאוחר מידי כדי לא להיתקע עם ספירת העומר.

ולגבי ההמלצה שלי, חשבתי שיקח לי הרבה זמן לארגן את החתונה אז לקחנו 3 חודשים בערך מהאירוסין לחתונה וזה נמשך נצח.

לדעתי 3 חודשים זה סבבה.
מבחינה מסוימת זה נראה נצח לזוג אבל מאפשר להתארגן בנחת.
לא פחות חשוב, 3 חודשים הם מספיק זמן שהכלה יכולה לבדוק את הכדורים לפני החתונה עם אפשרות להחליף במקרה הצורך.
גם למשפחה זה נותן מספיק זמן להתארגן בהתחשב בעובדה שהרבה פעמים יום שישי הוא היום היחטד שמתאים לתיזוזים.
לאחותי לקח חודשיים עד החתונה. לי בתור אחות זה היה קשה כי נתן לי רק 7-8 ימי שישי בשיא שעון חורף כשלא את כולם יכלתי לתת וכמעט לא נשאר לי זמן. אוד הייתי בהריון....
אם הייתי האמא זה היה סיוט.

אלא אם אתם לחוצים כלכלית אז בשבוע לפני פסח המחירים הרבה יותר זולים.

ואםשר להתחתן ב-ז' ניסן.
נכון, זה לא מומלץ בכלל.

מתי להתארס? כשאתם רוצים להתחתן עוד מעט (להיות נשואים זה פי אלף יותר כיף מלהיות חברים)
כמה בין לבין? לדעתי כמה שפחות. מה שצריך כדי לארגן חתונה (חודשיים זה סבבה נגיד).
לא יותר מדי מסובך... ואיזה כיף לשמוע ישתבח שמו.

כלומר הרגשה שהקשר כפי שהוא עכשיו מוצה, וצריך לעלות ברמת הקשר, וברור לשניכם שרוצים חתונה- אז זה הזמן להתארס ולא רגע אחד אחרי.
מריחה מיותרת סתם תגרום לבלבולים.
חתונה- זמן שיאפשר התארגנות סבירה בלי לחץ ובלי מריחה- בד''כ חודשיים -שלושה.

לחכות קצת בין ההחלטה המשותפת בינכם, לבין 'פרסום הנס'. לעשות בשלבים, ובנחת.
יש משו מקסים בזמן שבו ההחלטה היא משותפת לכם, ורק לכם(!!!) או נגיד אפילו עם ההורים.. עדיין זה לא אותו לחץ שמתחיל ברגע שמפרסמים. אז מתחילים הטלפונים הרבים (ממש רבים!!) ומייד כבר אירגונים טכניים תוך כדי הכל, כשאתם בעצמכם עוד מעכלים ביחד.
נכון, תמיד ממשיכים לעכל...
אני חמישה חודשים נשואה ועוד מעכלת
אבל, בכל זאת. בעייני זה זמן יקר וחשוב.
הלוואי שהייתי יכולה להצליח להתאפק עוד קצת בנחת ובשמחה ולדחות מעט את הוורט... (למרות שאצלינו בסוף כן יצא איזה שבועיים וחצי... כי אצלינו יש ביקור חובה אצל סבא וסבתא ביחד עם בן הזוג, ואח"כ אבא שלו נסע לחוצלארץ לענייני עבודה וחיכינו שיחזור...
אז סדרנו להורים וורט בערב פסח😮
אמא שלי המהימה... ב"ה.)
תהנו!! רק בשמחות

אז אין מה להמתין. שיהיה במז"ט.

 

אחרי שמחליטים - אין שום סיבה לדחות.

 

מארגנים "אירוסין", זה לא סיפור גדול.

 

בודקים כמה זמן נדרש לכם להתארגנות עד החתונה - ומתחתנים. 

 

שוב, המינימום ההכרחי, בלי להלחיץ

 

הצלחה רבה.

מינימום זמן שיספיק להתארגן לחתונה בצורה מיטבית עבורכם
(יש אנשים תקתקנים וישכאלה שצריכים תזמן).

התחתנו מהר ואני שמחה בזה מאד.
אהבתי את תקופת האירוסין אבל את הנישואין יותר
ויש בה אתגרים שמוטב לא למרוח.. יש שלב שזה כבר הופך להיות קשה

שימחת ממש.

הרבה ממליצים להתארס כשכבר נהיה קצת קשה לשמור נגיעה ויודעים שזה זה.

השאלה היא האם זה כזה נכון לזרז את זה,
כי יש משהו טבעי בזמן הזה...
להכיר את המשפחה שלו, למשל...עוד לא ממש נוצר קשר אמיתי איתם.

הרי יש קושי אחרי הנישואין גם כן.
ושמעתי מהרבה שהוא אפילו גדול יותר מלפני הנישואין.

מה אומרים?

אצל אדם יר"ש מה שאסור אינו אופציה. לכן צריכה להיות תודעה, שעד אחרי החתונה, נגיעה אינה עומדת על הפרק,נקודה. כמובן שצריך להזהר מהקשרים שמכניסים לנסיון, אבל העיקר זו התודעה.

לגבי מתי להתחתן - זה לא צריך להגיע מ'סור מרע' (זהירות מנגיעה), אלא מעשה טוב - צריך להתחתן, כל עוד שלא נמצא המיועד - אין אפשרות. אבל, אם זה הוא! אז מזל טוב..

א. מה הקשר ש"נהיה קצת קשה", לבין יודעים שזה זה? איזה "סימפטום" חדש זה?.. ח"ו.

 

ברור שצריך לדעת, כמה שאפשר, שזה זה לפני שמתארסים. אלא מה? מתארסים בלי לדעת אם באמת חושבים שמתאים להתחתן?  כמובן, במגבלות מה שאדם יכול לדעת. אבל רמה מספיקה של וודאות.

 

אין שום ענין "ליצור קשר אמיתי" עם המשפחה שלו טרם אירוסין. זה לא שייך לנושא. יהיה לך מספיק זמן לקשר אמיתי אחרי שתתחתנו בעז"ה. גם לא יווצר אותו קשר לפני כן. מכל מקום, זו ממש לא סיבה לעכב אפילו ברגע אחד - כאשר באמת מוחלט אצלכם להתחתן.

 

וחבל לשמוע מאחרים על "קושי אחרי הנישואין".. כך מייצרים אותו.... 

המצב הטבעי אינו לעכב ניואין. אין שום דבר "טבעי" בכך שבחור ובחורה מסתובבים סתם. 

מה שצריך כדי להחליט שאתם מתחתנים, מתאים וטוב לכם, זה ענין אחד.

מעבר לכך, אין שום ענין לעכב. 

ואחרי שנישאים - בונים ביחד בשמחה וברצון טוב.

כשאין ברירה וקשה לשמור אז ברור שכדאי להתארס. אבל למה לא לפני כן בעצם?

מה, לא בא לך לחיות איתו כבר? לגור באותו בית? לישון לצידו בלילה? לחזור בסוף היום ולספר לו איך היה לך? לקנות וילונות פרחוניים לסלון שלכם? לקבל חיבוק כשעצוב לך? ...
הקושי שאחרי הנישואין הוא קושי של חיים אמיתיים ומאתגרים, זה אחרת לגמרי מקושי של לשמור את הקשר על אש נמוכה...

ולגבי ליצור קשר איתו/ עם המשפחה וכו- קשר זה לא כן או לא (בד''כ) זה סקאלה. את לא תגיעי לקצה שלה עכשיו וגם לא בעוד שנתיים. יש רמת קשר מסויימת שאת מרגישה שחשוב להגיע אליה לפני שאתם מתחתנים?..

(אני אישית די התביישתי מהמשפחה שלו כמה חודשים אחרי החתונה.. וגם עכשיו אני מאמינה שהקשר עוד יעמיק בהמשך)

(מוזמנת לאישי.. הצחיקה אותי הבהלה בתגובות פה..)

אבל כשיודעים שאוהבים או כשמתחילים ממש להתאהב, קדימה, אין עניין למרוח...
ממש מזל טוב!

אגב, אני נשואה שנה ועוד לא מכירה כל כך את המשפחה של בעלי, חלק גרים בחו״ל וחלק עוד לא נולדו

את תתחילי להכיר מהאירוסין עד החתונה, זה התקופה שהכי מכירים את צד החתן על כל יתרונותיו ומגרעותיו
ואחר כך יש לך חיים שלמים...

מאחלת לך אחלה שוויגער לא כולם זוכים למשפחה טובה...

אם רוצים קצת זמן "לחגוג לבד" בלי מיליון טלפונים/ הודעות אפשר לקחת שבוע- שבועיים. במילא לוקח זמן עד שההורים נפגשים.
אח"כ מועד לחתונה תקבעו לפי הזמן שנח לכם.

אתם מעוניינים בחתונה, זה לא מאולץ
התקופה של הנישואים דורשת בהתחלה, אבל הרבה יותר משמחת אם היה לרגע ספק

יכולה לומר מהניסיון האישי שלי, שאת המשיכה ממש- הרגשתי רק כשהתארסנו. ובמשך תקופת האירוסין זה ממש התעצם..
לא חושבת שצריך למרוח ולחכות כדי להרגיש שכבר לא יכולים לעמוד בזה, כי חבל. מספיק להרגיש ולחשוב שזה מתאים, בין היתר בתחום הזה. בהצלחה רבה! משמח.

אין עניין לבחון את רמת וכמות המשיכה, אלא פשוט ללכת לפי ההרגשה הכללית..
כיף לכם? טוב לכם?
בעז"ה זה יתעצם פי אלף כשתתחתנו
כיף גם לקחת פסק זמן קצרצר בין ההחלטה לאירוסין כדי טיפה לעכל במרחב הפרטי שלכם....
בהצלחה! מזל טוב!

החלטנו מאוד מהר אז היינו אחד אצל השני פעם אחת לפני הוורט (כלומר כל אחד פגש את ההורים של השני פעם אחת לפני...)
ברור שהיה יכול להיות כיף ונוח יותר אם הייתי מכירה אותם יותר קודם אבל זה ממש לא היה שיקול. בעיניי זה שיקול של נוחות ולא חלק ממהות ההחלטה.
ותכל'ס עם השנים זה כבר לא מורגש. בדיוק לא מזמן אחיות שלו דיברו על איזה באסה כשיבוא גיס חדש ויצטרכו להתנהל יותר בנימוס, אז אמרתי שגם אני גיסה והן ענו שאני כבר לא נחשבת כי אני חלק מהמשפחה ;) ב"ה. והיו שלבים שתהיתי אם זה יגיע אי פעם כי אני לא תמיד כל כך מרגישה ככה (נשואים כמעט ארבע שנים).