פורום נשואים טריים (עמוד 369)

משחק כזה עם קלפים שכל קלף נותן משחק אחר...

בערך 20 קלפים.

מומלץ מאוד!
לא ממש משחק אבל מוסיף המון לשיח הזוגי

תתקשרי למירב לביא, יועצת זוגית שפיתחה סט מדהים של משחקים זוגיים 

050-8262770

בהצלחה תהנו!

 

עשינו פעם, בעלי ואני, כל אחד עם דף ןעט-
- קובעים מילת שאלה משותפת
-כל אחד כותב שאלה בדף שאצלו
מעבירים אחד לשני
~אם זה רציני- כל אחד עטנה על השאלה של השני, כותב תשובה, מקפל את הדף שיכסה, וממשיכים לשאלה הבאה.
~אם זה לצחוקים, כבר לפני שמעבירים אחד לשני מקפלים את הדף שיכסה את השאלה, וכשמעבירים- כל אחד כותב על הדף של השני את התשןבה לשאלה של עצמו. וממשיכים לשאלה הבאה.

בסוף עוברים על הכל. מוצלחבשני הז'אנרים
(מתאים גם לקבוצה, רק שאז מעבירים למי שלידך, וכנראה מתאים יותר לצחוקים...)

נגיד בצחוקים,
נניח החלטנו על המילה למה
-למה הזברה לובשת פיגמה
-למה כדור הארץ עגול?
ואז מקפלים את הדף שיכסה את השאלה.
מחליפים בינינו
וכל אחד עונה בדף של השני את התשובה של עצמו.
כשמסתכלים בסוף, רואים שרשרת שאלות ותשובות, שנכונות מבחינה לשונית, אבל חסרות הגיון
-למה הזברה לובשת פיג'מה?
~כי ככה הקב"ה ברא את העולם
-למה כדור הארץ עגול?
~כי אין לה מקום בארון ואין לה מה ללבוש

דוגמה היפותטית, כמובן, יש מקרים מוצלחים יותר, ויש מוצלחים פחות.

ברציני, מחליטים על נושא/ מילת שאלה, וזה פשוט הזדמנות לשיח פתוח. לא מכסים את את השאלה לפני שמחליפים, מכסים את התשובה לפני שממשיכים לשאלה הבאה.
בסוף פותחים ומדברים על זה.

נישואים כן. אבל לא חתונה.

מי שלא קם כשהוא רווק לא קם כשהוא נשוי.

הפעמים היחידות שקישרתי בין חוסר קימה לרווקות היה אם הייתי בדייט עד מאוחר.

אני נשואה..ואיך שאני רואה את זה מהצד- אחרי החתונה יכול להיות יותר קשה לקום כי אשתך בדרך כלל ממשיכה לישון..

בעלי תמיד מתלונן על ההזמנה שזה לא הוגן שרק הוא חייב לקום מוקדם (המניין פה מאד מאד מוקדם) ואני נשארת לישון...

ואתה רוצה לתת להם דוגמא אישית חיובית, אז זה משתנה אבל לא בכל מצב..

בעקרון נישואין רק מוסיפים לך עוד אתגרים לעבודה עצמית..

שבנישואין קשה יותר לקום מוקדם - בגלל האישה או הילדים...

(להתמסכן אפשר בכל מצב בחיים, בין אם אתה נשוי ובין אם לא).

זה אתגר לקום לתפילה במיניין .

מפני שהאישה עוד במיטה(בדרך כלל)  , הלכים לישון (לפעמים ) מאוחר אז קשה לקום.

ואם יש ילדים אז בכלל ...(הילד בכה כל הלילה כי הוא חולה /כאב לו השן ....)

 

זה אתגר לקום בבקר מקדם ,לתפילה.

תלוי באיזה שעה יש תפילה באזור שלך (אם זה ותייקין  או בשעה נורמלית יותר....),

ומתי אתה הולך /יוצא לעבודה ....

 

כך אני חושבת ורואה מהצד.

פעמים ממש בודדות שלא התפללתי במניין

כנשוי אני בקושי מתפלל במנין לצערי ואני לגמרי תולה את זה בנישואין

על כך שהוא רווק ולכן הוא לא קם לתפילה בבוקר אז הוא באמת לא יודע מה זה להיות אבא לילדים.. שם יש לך סיבות ותירוצים רבים למה לא לקום לתפילה בבוקר.
סתם לדוג׳ - התינוק הקטן העיר אותך 3 פעמים בלילה, חזרת לישון ואז הילד הגדול ממנו החליט ש"נגמר הלילה" ב4:45 בדיוק שעה לפני שאתה אמור לקום לתפילה... מה עושים?....

לנשואים או רווקים.
ההתבגרות והשחיקה עושים את שלהם. אין כבר התרגשות דתית כמו בשנות העשרים המוקדמות שבדרך כלל גם מתחתנים בהם.
זה דברים שבאים יחד.
גם רווק בן 30 לא יקום בהתלהבות אם הוא לא עובד על זה. המניין הוא חשוב וצריך ללמוד עליו.
זה גם קשור למנחה וערבית במניין, לא פחות.

ואז אשלח לה את הקישור

זה החל ממחר, למשך שבוע וחצי, בלי חזרות הביתה, כנראה כולל שבת...
ואנחנו גרים רחוק מההורים שלה

בלי להכיר שולחת לה חיבוק

על ההקרבה שלה

ועל הגדלות שלה

ועל הלב הענק שחושב על כל עמ"י לפני שהיא חושבת על עצמה.

 

 

מצדיעה לך

לאשת הרוזן, מי כמוני יודעת שהגיבורות אלא אנחנו הנשים של אנשי המילואים
בעז"ה את תראי איך השבוע וחצי האלה עפים ממש מהר!

כלומר, מה זה לבד.
יש לה עבודה ולימודים, וההורים שלי גרים כמה דקות נסיעה. ואנחנו מדברים בטלפון.
אבל עדיין
זה די לבד...

זה אחד הדברים הקשים..
גיבורה ממש!

זה יעבור מהר בעזרת ה' .שהיה לך המון כוחות והצלחה .

 

נ.ב

גם בעלי צריך לצאת למילאים עוד כמה חודשים (סביב חודש שבט ...).

למשך 3 שבועות , אני  לא ממש לבד אני עם הילדים (עם 2 ילדים ).

את תחזיקי מעמד! זה רק לזמן קצוב ותיכף הוא יחזור
בהצלחה בלימודים ובעבודה!

וגם אספקלריא

תלוי כמה אתם דוסים...

מהי רמת הדביקיות של ישובים אלו? (דביקיות לא מבחינה דתית אלא חברתית קהילתית)

תודה רבה

אם חייב מדרג
אבל זה די אותה רמה

שלושתם יישובים נהדרים
ברוכין צעירה יותר אם זה משנה

ברבבה יש אפילו קניון קטן

אם את מתכוונת לסיוע הטיפולי. כיום מחלקת רפואת הנפש שייכת לשם.

אז הכי פשוט להרים טלפון לקופת חולים ולבקש המלצה על מטפלת טובה.

אני הייתי נזהרת מלהיעזר ברווחה... בעיקרון מדובר במערכת בעייתית, לעזור הרבה הם לא מסוגלים, מצד שני יש למערכת כח וסמכות לעשות דברים לא רצויים (כמו להחליט שחס ושלום אין לאמא "מסוגלות הורית" ולקחת ממנה את הילד!) נשמע הזוי אבל אני מכירה שני מקרים כאלה! 

אם יש לך קשיים אמיתיים הייתי מציעה לך להיזהר מהמערכת יותר מאשר לנסות להיעזר בה...

לפעמים הם ממש קשוחים

אבל לרוב הם ממש עוזרים

תלוי ברשות
אם צריך עזרה בלמצוא את האדם המתאים ברשות ממש ממש בשמחה

כדאי מאוד

ואני לא עובד רשות

חברה של אחותי נכנסה להריון קשה עם שתי קטנטנים בבית, בעיר מגורים מרוחקת מכל המשפחה, ופשוט פנתה אליהם לבקש עזרה. הגיעה עובדת סוציאלית, ראתה שקשה לה לתפקד ועזרה בסידור הילדים במטפלות או משהו כזה במשך רוב שעות היום. אין לי מושג איך להגיע אליהם, אבל אחרי ששמעתי על היוזמה שלה והעזרה שלהם, נשמע לי מאד אחראי לפנות אליהם בזמנים קשים בחיים.

 

תחדדי את עצמך מה בדיוק את מרגישה.

 

אני, כשאני עויינת מישהו (נגיד קרוב משפחה) זה כי יש לי פצע בפנים שהוא קשור בו. האם בחיים באופן כללי הכל טוב וזה רק עם בעלך? האם אין מתחים בנושאים אחרים שהוא קשור אליהם?

 

מה את צריכה לעשות אני מניחה שאת יודעת.

השאלות הן האם את יכולה לדבר אתו על חוסר הסבלנות שאת חשה כלפיו, וגם האם זה יירפא בקטע התנהגותי (לתרגל נעימות ודרך ארץ) או בקטע הפסיכולוגי (להבין מה במחשבה קושר אותו עם עצבים ומתח).

אם את לא בן אדם חופר - פשוט תראי סרטונים ביוטיוב הכבוד לגבר. אומרים שזה ממש קריטי (ברמה של חמצן ואוויר).

אם את בן אדם חופר- שבי עם עצמך איזה יום ותכתבי מתי זה התחיל, האם זה בגלל שחיקה מתמשכת או בגלל מצב עכשווי מיוחד, האם את צריכה ליווי זוגי או לא וכו' וכו'.

 

אני בן אדם התנהגותי אז הייתי קובעת לעצמי לפחות פעמיים ביום לענות בסבלנות ואפילו להקדים ולהתעניין בו כדי להראות אכפתיות. אם זה מדבר אלייך..

גברים לא קוראים מחשבות.

אם זה פשוט עניין של שחיקה, אולי יעזור לך להבין שזה טבעי שזה קורה. אבל בהחלט בידים שלך לקחת את עצמך בידים ולשנות את המצב. יש הרבה מה לעשות..

יש פה למטה שרשור קצת דומה, אמנם השאלה של הפותחת לא בדיוק אותו דבר אבל התשובות שענו לה שם יכולות להחכים מאד גם אותך

מנסה לקשר לך

"שאלה לנשואים - מעניין אותי"

תגללי למטה

תנסה לשחזר מה השתנה לאחרונה שגורם לך להיות בחוסר סבלנות

זה להגיד לעצמי: מותר להרגיש, אסור לעשות
כלומר, מותר לך להרגיש לפעמים חוסר סבלנות/ עוינות/ עצבנות כלפי מישהו אפילו הקרוב אלייך ביותר וזה לאו דווקא אומר דבר לא עלייך, לא עליו ולא על הקשר בינכם
בסופו של הדבר הסבלנות אל אחרים מתחילנ גם ביחס שלנו אל עצמנו. אל עצמך את סבלנית? אולי את עייפה מידי? הורמונלית? לא נותנת לעצמך מנוחה?
מותר לך לפעמים להרגיש גם רגשות שליליים של כעס וחוסר סבלנות. את בנאדם
אבל להפריד מהמעשים. לא להתעלם/ לומר מילים פוגעות/ לזלזל / לעשות פרצוף חמוץ
הוא שואל אותך איפה נמצא משהו ואת מרגישה בפנים שאת מתפוצצת? תחייכי אליו, ותגידי תודה
אחרי המעשים נמשכים הלבבות

מאמינה שברגע שתכילי את עצמך גם כשאין לך סבלנות, תהיי פנויה יותר להכיל גם אחרים..

ההפרדההזו בין הרגשות למעשים לפעמים עוזרת לי, אולי זה יועיל גם לך

יש כאן חלק מהתגובות שמנסות לייפות את המצב מבחינתה (בהיריון, נפגעת ממנו, לא ישנה, משפחה שלו). שום דבר לא מצדיק התנהגות כזאת לבעל\אישה. יכול להיות מצבים כאלו בחיים אבל זה לא בסדר.

במטרה לשפר. שימי לב לניסוח

הפותחת שאלה דווקא מתוך זה שרוצה להשתפר.. לפעמים דווקא מתוך רצון להיות טובות אנחנו כועסות על עצמנו שאנחנו חסרות סבלנות. וכמובן שזה רק מגביר את התסכול...

שמעי זה יכול לקרות גם מקפדנות יתר סוג של אופי כזה וקשה לשנות אבל צריך ממש לנסות

סיבה אחרת יכול להיות משהו שמציק לך אצלו או בשגרת חיים או אנשים אחרים...
תבדקי למה יש לך את החוסר סבלנות ואם זה כל הזמן או רק בזמנים מסוימים...
אם קרה משהו בזמן האחרון אולי איתו אולי איתך אולי עם המשפחה שלו...
בהצלחה

מעלה נקודה למחשבה ..
שאני מרגיש חוסר סבלנות למישהו , אני חושב שזה נובע בד"כ בגלל שאני קצת מזלזל בו , או במילים יותר עדינות לא ממש מעריך אותו .
בנאדם כזה שמבקש ממש טובה למשל , אין לך ממש חשק לעשות את הבקשה , אתה חסר סבלנות לבקשות שלו . קוצר רוח.
תחשבי עם עצמך אם את מעריכה את בעלך ,האם הוא חשוב בעינייך , תשאלי את עצמך את השאלות הנכונות .

עושה והדברים הטובים שבו נראים לך מובנים מאליהם? אולי הוא טוב לב מדי? בקיצור כדאי לחשוב על המעלות שלו ולקלוט ששום דבר לא ברור מאליו

מישהו שהוא טוב לב מדי יש נטייה לזלזל בו?כי זה מה שאני מרגישה עם בעלי .. אבל מה עושים עם זה?.. הוא לא מבין שהנטייה לרצות זה בעיה.. דיברנו על זה ..

אבל בהתחלה לא קלטתי שזה נטייה לריצוי לא הכרנו מספיק זמן .. וזה פשוט מחרפן אותי זה בא ממקום של ערך עצמי נמוך זה ברור לי אבל וואי קשה לי עם זה שהוא לא מבין שצריך לטפל בזה.. יעוץ זוגי יעזור בזה? הוא רוצה שאבוא איתו יחד .

יתכן שייעוץ זוגי יעזור לו להבין במה הוא צריך לטפל, יפה שהוא מסכים ללכת..

חוץ מזה שבזוגיות יש עניין של דינמיקה זוגית, נכון שהוא צריך לטפל בצד שלו בעניין, אבל גם לך יש מה ללמוד על איך להגיב לזה.

כל כך מבינה אותך שזה מחרפן אותךף אבל תדעי לך שאם תעשי סוויץ' בתוכך ותגיבי אחרת גם הוא ישתנה באופן אוטומטי כי הדינמיקה הזוגית שלכם תשתנה

לכן לדעתי זה טוב ללכת ביחד

מה את אומרת?

אבל לא אוכל לשנות את הדימוי העצמי שלו זה משהו שהוא צריך לעבוד עליו עם טיפול אישי לא? בכל מקרה אני אלך גם כמובן .. אין ממש ברירה הציב לי אולטימטום.. 😒😒

את הדימוי העצמי שלו. אבל לא בצורה ישירה. בצורה ישירה הוא צריך לעבוד עם טיפול אישי.

בצורה עקיפה - את יכולה ועוד איך.. זה מתחיל מזה שאת תשני את ההסתכלות שלך עליו.

תחפשי את נקודות החוזק שלו ותעצימי אותם בעיניך. הדינמיקה הזוגית פועלת כמו מראה - אם את תראי אותו כגבר מוצלח, חזק, מוכשר, יכול, מתמודד, גב חזק שאפשר לסמוך עליו וכו וכו - את גם תקריני את זה אליו ואם זה יהיה שינוי אמיתי בתוכך של ההסתכלות שלך עליו (ולא שרק תנסי להגיד לו דברים כאלה בלי שאת מאמינה בהם) אז במשך הזמן הוא יתחיל גם לראות את עצמו ככה.

אל תראי את זה כאולטימטום 

שמחיע בזה

הוא גם טוב לב. אני מוצאת שזו תכונה נדירה היום וכל כך חשובה , אלא שבעולם החומרני וההישגי במקום להעלות אותה על נס ולהשתבח באדם כזה, נוטים לזלזל ורק כשאותו אדם לא בסביבה פתאום מגלים כמה הוא חסר וטוב לבו השופע חסר.

והבנתי שזה באמת מתוך נטייה לרצות .. לא נכנס בדיוק לפרטים.. זה משהו אצלו אולי רק ביחסים זוגיים אבל יש לו איזה מין נטיה לרצות דמויות נשיות מפחד שיכעסו עליי ואז הוא מתפוצץ באיזשהו שלב כי לא מחובר לעצמו מספיק (משהו מהבית סמוך עליי שכבר הבנתי את זה ).. אני כל הזמן אומרת לו תלמד לעשות בשביל עצמך לבקש לדעת לקבל, זה משהו מאודד חשוב בזוגיות למדתי את זה על בשרי בדרך כואבת אבל בסוף למדתי לדעת לעשות את זה..
..

בנאדם שלא מחובר מספיק לעצמו ולרצונות שלו(ברור שבזוגיות צריך גמישות אבל זה לא העניין) אז הוא מרצה כל פעם את הצד השני רק כדי שיאהבו אותו/ לא לצור מחלוקת, אבל זה לא אומר שזה בא ממקום טוב ואז באיזשהו שלב הוא מתפוצץ כי לא טוב לו.. צריך לדעת להגיד את רצונך עמדתך ואז הצד השני מכבד את זה יותר מאשר ריצוי לא אמיתי שנובע ממקום חלש ולא בריא..

אבל העניין הוא - ואני אומרת מנסיון עם כל מני אנשים כאלה שאני מכירה מקרוב - שלעולם לא תצליחי לשנות אותם ע"י שתסבירי להם את זה. זה רק יפוצץ אותך יותר.

כבת זוג את צריכה לאמץ אסטרטגיות אחרות כדי לשבור את הדינמיקה הזאת

ואת צודקת.רק אומרת שזה ממש מגיע מאדם טוב ולא מרוע לב

זה תכונה מעט של חלושת אופי ביחד עם לב זהב וזה עיקר הבילבול

ב"ה. 

 

כעקרון אני חודשיים אחרי לידה. (למי שכיוון למצבים מיוחדים) 

מרגישה שמשתפר,

משתדלת לבלוע את הרוק ולשמור בלב..

 

בע"ה הכל יבוא על מקומו בשלום

הריון ולידה זה זמן מורכב

שגורם למשברים

ב"ה שאת מרגישה שמשתפר

זו לידה ראשונה? 

נסי אולי קצת יותר להתאוורר, לצאת עם חברות/שיעור/הליכה/משהו שעושה לך טוב

זה עוזר לחזור לאיזון ולפרופורציות

 

 

זה חשוב בתקופות לא פשוטות כמו אחרי לידה. ויש חסרונות יותר גדולים ממאמצי ריצוי. ובע" ה כשתתאוששי תחזירי לי ביחס מכבד ומעריך את מאמציו. זה יפחית תסכולים והתפרצויות.

היא לא מהבעל המרצה

היא הפותחת

מקורית 1 היא שכתבה על הריצוי וגם אני

 

 

ואגב אדם מרצה יכול להתפרץ מהר כשמרגיש שסתם התאמץ ולא מעריכים

אז זה גם קשה וחיסרון

ברוך תהיה

וילה עם כמה חדרים. יש גם בריכה

ביררתי ולא רלוונטי..

התקשרנו למלא מקומות ודי אבודים,

בטוחה שיש לכם רעיונות טובים.

ממש יעזור,

תודה!

וילה בוטיק בהרי ירושלים בגבעת זאב - דתי פייג

נראה מדהים אבל 4000 שקל...

הכל תפוס או לא מתאים...

האמת שראיתי את השרשור הקודם רק עכשיו
לטעמי השלב הראשון הוא לשכנע את בת הזוג שאתם בבעייה
אחרת אי אפשר להתקדם
מלבד זאת כל הכבוד על ההחלטה לצאת מזה

מה שכתבת בשירשור שנמחק.
איך אתה יודע שה+3 זה שלך....??

הדברים האלה מחושבים

היי חזקה
זה לופת את החיים מכל צד

בסוף רק את תחליטי אם מעבירים דף או פותחים דף חלק....

כמה האדם חשוב לך ?
מה רמת הפגיעה?

חברה שקל יחסית להחליף בחברה אחרת
בן זוג עם ילדים שההחלפה מסובכת יותר...

ובסוף מה שיעזור לך לקבוע זה כמה נפגעת...

אם תבחרי בהחזרת האמון זה אפשרי לאט לאט כמו להיפגש מחדש קומה קומה לבנות את הקשר מחדש לסלוח ולאהוב שוב

אם תבחרי בדף חלק כי זו פגיעה שלא ניתנת לסליחה המשיכי הלאה

תהיי שלימה כמה שאפשר עם ההחלטה

בהצלחה

אבל אפשר להסתדר גם בלי.
ובמיוחד אם תבחר בתואר אינטנסיבי כמו הנדסה.
יש כאלה שמצליחים לעשות את זה אבל נורא קשה במיוחד אם יש ילדים לקום אליהם בלילה.

מצד שני לא הייתי דוחה את החתונה בשביל זה, מעדיפה לחיות בצמצום כמה שנים.

רוב האנשים שאני מכירה התחתנו לפני או במהלך התואר.

לבצע את כל המשימות (בית, פרנסה, לימודים) זה מאוד קשה אבל אפשרי.

לומדים לנצל את הזמן ולבצע הכל הרבה יותר טוב מהרווקים.

אף אחד לא מבטיח שהאשה שלך מחכה לך כשתסיים את התואר.

אפשר לפספס כך את המיועדת.

אם יש לך מישהי ברקע אני מאחלת לך המון בהצלחה. הכל אפשרי, תחושת הסיפוק היא עצומה כשמצליחים.. צריך רק להיות מסודר ומאורגן.

אל תנסה לתכנן מהלכים אלוקיים.

בהצלחה

אף אחד אמנם לא מבטיח לך אשה בסוף התואר אבל זה אשמת מערכת החינוך שלנו שאחרי 12 שנה שבעיקר בזבזת זמן אנחנו רובנו עדיין לא השלמנו את תעודות ההשכלה שלנו כדי להתפרנס ולהקים בית.

אני לא כל כך טובה בהבחנות כאלו..

אני רק יודעת שזה אפשרי עם עבודה קשה.

אם אדם מוצא את הזיווג שלו זה לא צריך לעכב אותו..

אפשר להצליח עם הרבה סבלנות..

 

במידה מסוימת זאת אשמת ההורים שלנו (לא באמת אשמתם, אני מגזים) הם פשוט חיו בעולם אחר. אתה עובד ומרוויח כסף. אתה עובד בעבודה טובה ואתה מרוויח הרבה, עובד בעבודה לא טובה אתה מרוויח קצת. בגלל זה אפשר לשמוע הרבה הורים אומרים לילדים שלהם "תלמד כדי שלא תעבוד קשה"

 

אפשרי! קשה אבל אפשרי! זה קצת פוגע בציונים אבל הציונים שלי עדיין טובים..
אה ואני לא מהאנשים המוכשרים הכל יכולים.. אבל שהחיים דוחקים פשוט מצליחים!!

נדמה לי שהוא מתכוון לתואר אינטנסיבי באוניברסיטה. הנדסה, מדעי המחשב השונים וכו'

לא מותאמת לנשואים, במיוחד בתואר ראשון. (מדבר על אוניברסיטה הלימודים שאינם מכללה לחינוך...)

-קשה לעבוד במקביל עד בלתי אפשרי.
-עומס בלימודים עצמם, לא נגמרים ביציאה מהקמפוס.
-חמישה או ארבעה ימי לימודים מלאים. גם אם לא רצופים... שעתיים בבוקר שעתיים חלון ועוד שעתיים...

מצד שני השאלה שלך לא חייבת להתנגש. מי אמר שצריך דווקא תואר בשביל להתפרנס?
יש לימודי תעודה קצרים של מספר חודשים למגוון מקצועות בכל התחומים.

יש כאלה שהתחילו ללמוד לאחר הנישואים והצליחו ויש שלא. יש עוד גורמים, כמו ילדים, הכנסה, אזור מגורים ומנטליות.
יש שהתחתנו וחיכו עם ילדים, יש שלא התחתנו עד שסיימו לימודים...
לדעתי לא צריך להיכנס לזה יותר מדי. במיוחד אם לא ברור לך מה אתה הולך ללמוד או לעבוד.

נ.ב
לנשים הרבה יותר קשה. שם באמת כדאי לשקול ולתכנן טוב את הלימודים והחתונה או ההמשך.

הקושי בהחלט משמעותי וגדול, בייחוד אם הנישואים באו יחד עם הלימודים (נשוי טרי)

אני לא רואה את עצמי מביאה ילדים בשנה הקרובה כי הלימודים עמוסים מאוד ויש גם את הצורך לעבוד ובמיוחד להשקיע זמן איכות עם בן הזוג (וכמובן תחזוקה שוטפת של הבית, כביסות, אוכל, קניות, נקיונות וכו...)

ברור לי שהייתי מעדיפה לסיים את התואר לפני שאני מתחתנת אם הדבר היה אפשרי, ואם הייתי מתחילה לעשות תואר בגיל 18 אז יש סיכוי שזה היה קורה אך השיקול של להתחתן במהלך הלימודים לא גרם לי להחליט לדחות את מועד הנישואים, מה גם שבעלי עוזר לי מאוד באופן אישי בפן הלימודי ובאופן כללי בכך שהוא המפרנס העיקרי בבית ואני רק "משלימת הכנסה". (אגב, התואר שלי אינטנסיבי וקשה מאוד תבחום ההנדסה)

אני יודעת שיש לי חברות נשואות שגם הן וגם הבעל שלהן סטודנטים, אין לי מושג איך הם עושים את זה כי זה נראה לי ממש בלתי אפשרי, אני יכולה לומר לך יותר מזה, יש לי חברות נשואות ששני בני הזוג סטודנטים (לתואר מאוד קשה ואינטנסיבי), שניהם גם עובדים ויש להם גם ילד (!), נשמע לי קשה בטירוף אך אני יודעת שההורים שלהם עוזרים במה שהם יכולים...

לסיכום, ההחלטה להתחתן עם סטודנט או בתור סטודנט צריכה לבוא מתוך ידיעה שהדבר מאוד קשה ומצריך כוח רצון עצום להספיק לעשות הכל ועדיין להשאר טובים בלימודים אך יחד עם זאת אין לשכוח שכשמתחתנים האחד הופך לשניים ויש עזרה הדדית לעבור את התקופה העמוסה.

בהצלחה

כשהתחתנו אני הייתי הלימודים בעלי חףסים ישיבה, חיכינו שאסיים ובעלי התחיל...
זה שנים שחיים בצמצום. אבל מודה לה' שאני לא לבד ועוברת הכל לצד החצי שלי.

לפחות תואר ראשון. אין מה להשוות שני לראשון...

תשקול אם אתה רוצה לשלם אותם.
מעט זמן לזוגיות בתקופת תחילת הנישואין שהזמן המשותף משמעותי מאוד
קשיי פרנסה
הריונות ולידות בלי אפשרות לנוח כמו שצריך, להניק כמו שצריך, לעבור את זה בכיף ובנחת
ולקחת בחשבון שכל קושי קטן, כלכלי או בריאותי, או הריון קשה או ילד קצת רגיש, עלול לגרום לעזיבת הלימודים ואולי לא לחזור אליהם תקופה ארוכה (יש הרבה נשים כאלה)

מכירה כאלה שהלך להם טוב
מכירה כאלה שלא.
לכל בחירה יש מחיר, תחשוב עם עצמך לאן נטיית ליבך, ובסוף ממילא הכל משמיים...

(בנים בגיל מסויים יצאו בעיקר עם בנות לאחר תואר או לקראת סיומו, גם אם הם בישיבה עדיין או בתחילת תואר... זה משמעותי.
רוב הקושי אצל נשים.
ואם אשתך תפרנס נורמלי, זה כבר סיפור אחר... ובהחלט מאפשר להיות סטודנט בנחת)

קשה אבל אפשרי.

התחתנו כשהייתי בסוף שנה א' ובעלי בסוף שנה ב'.
אחרי שנה כבר היינו הורים, ועכשיו כבר עם שניים.
אני מסיימת את התואר בעז"ה השנה (שנה אחת פיצלתי), ובעלי סיים לפני כמה חודשים (היו לו כמה בעיות עם כמה קורסים-אחד בגלל שלא היה נוכח כי בא איתי למעקב היריון) בשנתיים איחור.

אחרי החתונה ובשנה ב' של התואר שלי, עבדתי כל יום כמה שעות אחרי הלימודים, ומשם הביתה לארוחת ערב וקצת שיעורי בית. שנה אח"כ כבר עברתי לעבודה אחרת שיותר הסתדרה עם השעות ופחות התישה אותי, אבל כבר היינו הורים וזה בהחלט מעייף גם. והלימודים שלי הם 5 ימים בשבוע רוב הסמסטר, רוב התואר.
מבחינת בעלי- בחודשים הראשונים אחרי החתונה הוא למד יומיים בשבוע ועבד שלושה ימים, ואח"כ למד רק יום בשבוע/קורסי ערב ועבד משרה מלאה.


אבל...
תיקח בחשבון שכל אדם הוא שונה, ולכל תואר יש את הדרישות שלו.
בהצלחה!

תתחיל את התואר.
קח נייר תכנן עליו את סדר היום.
תרשום אלו שעות אתה לומד. אלו עובד. אלו יוקדשו לבית. אפשר להקפיא לימודים לשנה בעת הצורך. כמובן שאשתך לעתיד גם תצטרך לתרום את חלקה.
פאראמדיקים תעשהתעשה בעתיד .

עם מי אתה מתחתן- האם יש לה תואר? האם תוכל לפרנס בזמן זאתה לומד או שגם היא תצטרך ללמוד?
האם התואר אינטנסיבי מאד ולא מאפשר בכלל עבודה במקביל או שאפשר ללמוד אותו ולעהוד?
מתי תתחתן?
זה נעלם אבל יש הבדל משמעותי אם תתחתן עוד שנה לעוד 10...


הנטיה שלי היא כן להתחיל את התואר המשמעותי, בפרט כשהוא של 4 שנים, ובע"ה בעתיד ללמוד את הלימודים השניים כשתהיה יכולת.

(זה בלי לדעת מהם הלימודים השניים ומה הנפח שלהם ובהנחה שזה אפשרי בכלל)

ועוד דבר;
הרבה מאד תלוי בך
כמה אתה חרוץ ומסוגל לתפקד בכמה חזיתות בו זמנית
(נניח עבודה לימודים הורות וזוגיות)
יש אנשים שיודעים לנצל כל דקה ומצליחים להסתדר ולשלב וש אנשים שממש לא
וזה בהחלט משמעותי

לעשות המון דברים שאני רוצה בקלות... ולא להלחץ מכל המחשבות על האיך לשלב ומתי להתחיל..
מלא מלא פוקוס ושלווה



אבל זה נראה לי דרך ממש לא מקובלת חברתית

אם זה מעיק עליך, זה לא נכון לך עכשיו, אז בנחת.
אתה הרי לא מתחייב לא להתחתן ב10 שנים הקרובות, אתה רק רוצה את הנחת שלך.
מאמינה שאם תדחה, ותשתדל להכין את עצמך בתקופה הזאת (ריגשית, כלכלית אולי), זה יהיה טוב.

לא נשמע לי מניע מספיק ראוי...
הגיוני בהחלט שבגיל 22 עדיין לא תהיה לחוץ להתחתן ומוכוון למקצוע ולילדים ואפילו לחתונה...
10 שנים לי אישית כבר נשמע המון שנים..
בד"כ בחורים שהכל בסדר איתם בנקשר הזה מרגישים רצון וצורך עוד קודם...

מה שכן, אם אתה כרגע לא בכיוון של חתונה או דייטים אפילו
(ואולי גם אם כן)
אולי תיקח לעצמך זמן שבו כן תלמד קורס שיעשה לך טוב..
לא שנה וחצי אבל כן כמה חודשים...
או משהט שניתן לשלב עם הלימודים הגבוהים אפילו במחיר של לדחות או לפצל קצת...

כי גם הנפש והחלומות חשובים....

בסופו של דבר תצטרך לעשות לך סדר עדיפויות מה חשוב ומשמעותי לך בחיים
ומה נכון לל בכל שלב...
כל אחד מהעונים פה מדבר מנסיונו והבנתו
אך בסופו של דבר רובנו ככולנו לא באמת מכירים אותך
ובטח לא נולכים להחליט במקומך...
סה"כ זורקים נקודות למחשבה.

בהצלחה והחלטות נכונות

לא החברה או ההורים מתחתנים
מי שמתחתן זה אתה

כל אדם יתחתן שירגיש מוכן

אם חלק מהמוכן זה תואר תעשה
אם חלק מהמוכן זה גיל מסויים תחכה

לא להתחתן מלחץ חברתי או לחץ משפחה

שלום

לפני נישואין מציע לעשות מאמץ לסיים את התואר

ולאחרי נישואין לא לוותר על עצמך וזה כולל לימודי תואר
גם במערכת הזוגית חייב כל אחד לשמור על רצונותיו וחשקיו

בכדי שתצליח חייבים לעשות זאת בתמיכת בן הזוג

גם אני וגם בעלי למדנו אחרי החתונה (ותוך כדי גידול ילדים).
בעלי תמיד עבד משרה מלאה במקביל ללימודים (למד לימודי ערב ושישי). אני עבדתי משרה חלקית.

אנחנו לא מצטערים שהתחתנו צעירים, לפני רכישת מקצוע. עם זאת - היה קשה מאוד.
ועוד משהו - ההורים שלנו עזרו קצת מבחינה כלכלית.

כי רק היום היתה לי שיחה עם בעלי בנושא

אני באמצע הלימודים (לומדת כמעט כל שנות נישואי, במקצוע קשה במיוחד) עם שלושה מתוקים ברקע, הקטן יונק בלבד (ושאיבות...) ואני עובדת 8 שעות ביום, וילד בכיתה א' שצריך להכין שיעורי בית וכו' וכו'...

בעלי ג"כ עובד במשרה מלאה, כך שלא קל בכלל (חייבים, יש לנו משכנתא גדולה מאד)

בתקופות מבחנים בעלי עושה ה-כ-ל בבית חוץ מכביסה 

 

אבל - בטוחה שבסוף נותן סיפוק עצום!

 

לומדים לנצל כל דקה, ובינתיים דוקא הציונים טובים (המרצה העיר לי שאני לומדת מדי חזק, ושהוא לא ציפה ממני לציונים כאלו)

 

חייבים שהלימודים יהיו חשובים לשני בני הזוג - כי זה דורש המון משני החצאים...

פשוט לדבר על זה לפני החתונה / לפני תחילת הלימודים (המוקדם מביניהם) ולהגיע להבנות

 

לדעתי אינן נכונות בתור "או זה או זה"...

 

כלומר: את מניחה שאו שהוא "משתף" - או שזה פוגע בגבריות שלו לשתף.

 

לפי תיאור הדברים, וביחוד המשפט שאמר לך, נראה שלחלוטין זה לא נכון.

 

[אגב, אמנם נכון שיש מאפיינים לגברים ולנשים - אבל זה לא בדוק "אתם".. לכל אחד אישיותו]

 

ולכן גם הברירה "לחפור או להניח" אינה נכונה.

 

מה שלכאורה נראה, זה שהוא איש טוב, שהתרגל שאת מבקשת את תמיכתו ולא רוצה להכביד עלייך, ולכן לא משתף בקשייו, על אף שזה היה יכול לעזור לו. לכן אמר לך, "את חושבת" וכו'.

 

אז קחי את זה בצורה מתונה, כהזדמנות. לא צריך "לחפור", פשוט להתענין. תגידי לו שתפסת מתוך השמפט הזה שאמר, שיש לו התמודדויות, ושאת מאד מעריכה ועם הכרת טובה על זה שהוא כ"כ עזר לך כשהיית צריכה, וכעת את מרגישה כבר יותר טוב - והיית שמחה אם ישתף אותך במה שקשה לו; גם אם לא יהיה לך ממש מה לסייע, עצם ההשתתפות לפעמים עוזרת. זהו.

 

ידע שנתת את האופציה, אם ירצה ישתף. ומידי פעם, פשוט תתעניני אצלו, בלי לחץ: איך היה בעבודה, איך האנשים שם, וכו'. לא בצורה מעיקה, אבל בצורה שאם יש איזה משהו שרוצה לשתף בנושאים שהזכרת - יש לו פתח לכך.

 

שיהיה לכם בהצלחה.

אם הוא ישתף אותך אז האם את תוכלי לתת לו את התמיכה שהוא צריך? כי אם לא אז עדיף שישתף גורם מקצועי, רב או חבר ושלא ישתף אותך, כי אם הוא ישתף אותך ואת לא תוכלי לתמוך בו או גרוע מכך תפגעי ממנו או תשפטי אותו, אז זה עלול רק להזיק לקשר שלכם.

ציינת שהוא תומך בך
הוא יראה לך החוצה עם קוצים

אם תירצי זוגיות בריאה
חייבים שיח ופתיחות ואמון
סגירות שלו תוביל לקשר לא טוב
בסוף זה יתפוצץ

מזדהה עם בעלך,

כן - זה פוגע בגבריות מסיבה אחת פשוטה.

אם תמיד תמכתי באשתי ונתתי לה מקום להרגיש בטוחה.

תמיד נתתי לה להרגיש אני הגבר שתומך ועוזר וזה שהיא יכולה להישען עליו כל הזמן.

ולפתע החיים מלמדים שגם אני צריך תמיכה כזו לרגעים קטנים.

 

זה מוריד ומקרין חולשה, גורם לחוסר בטחון אצל הגבר.

ובמיוחד ברגעים האלה אישה חכמה צריכה להיכנס לתמונה.

 

לתת הרגשה שהוא עדיין הגבר החזק שלה.

ואם תאמרי לו שהיית רוצה לשמוע מה מפריע לו כי את לומדת ממנו איך הוא מתמודד עם זה.

אז לפתע הוא ירגיש חזרה את הגבריות שלו וישתף אותך בכל.

 

חייבים להחזיר אנרגיות אחד לשני. זה הסוד. לקבל... אבל גם לתת...

ברגע שלא מחזירים אהבה = אנרגיות

הזוגיות מתחילה להתפרק...

יחד - אפשר להתגבר על הכל.

יחד זה הפתרון.

 

 

לדעתי. 

 

אין בזה פגיעה בגבריות לשתף בקשיים -

 

אמנם, אני חושב שכאשר את מגלה כלפיו חולשה מתמשכת הוא לא "מרשה" לעצמו להיות חלש כלפייך.

 

הוא תומך, והוא צריך להיות התומך, והוא צריך להיות החזק. והוא כזה! כל הכבוד לו.

 

 

לתת לו אפשרות וזמן להפגש ולדבר עם חבר טוב\אדם קרוב\רב מה שיש. הוא צריך עזרה. והוא כנראה ישמח לקבל אותה.

 

בנוסף, נסי את להיות שותפה אפילו אם את לא יכולה לעזור, אבל יכולה להציג שאת מקשיבה זה גם טוב, שירגיש שיש מישהו ששותף איתו.

 

בהצלחה!

שבעלך מרגיש ככה..
תנסי לחשוב איפה הוא חווה תיסכול וקושי וברגעים טובים תשאלי באכפתיות, ונעימות מה הוא מרגיש? איך אפשר להוריד ממנו נטל או לתת לו יותר ביטוי ומרחב בחייכם, בחייו..
בהתחלה קשה יהיה להיפתח תנסי ליצור תחושה של אמון וביטחון שהוא כעת יכול להישען עלייך עכשיו התור שלו לפרוק ולהיפתח, וחשוב לא להיפגע אם תגלי שישנו תיסכול עלייך זה הגיוני ממה שכתבת אז תנסי להכיל אותו

כל אחד הוא איש בפני עצמו...וכל מערכת יחסים היא שונה, בהתאם לנפשות הפועלות בה.

"לחפור לו"- לא! זה מציק. מי אמר שזה יגרום לו להיפתח?

"להניח לו"- לא! כי זה לא באמת להניח לו אלא להשאיר אותו עם הקשיים שלו וליצור ריחוק מסוים ביניכם.

לדעתי כדאי לך לצאת מנקודת הנחה שהוא צריך אותך כשקשה לו בדיוק כשם שאת היית צריכה אותו כשהיה לך קשה, ולחשוב היטב איך את משדרת לו וגורמת לו להבין שאת שמה לב שמשהו קשה לו, ושזה חשוב לך, ושהיית רוצה לעזור. יתכן שהוא לא ירצה להיעזר בך- זה גם לגיטימי, אבל לפחות את צריכה לשדר שאת לא מתעלמת מהעובדה שקשה לו ולא ממשיכה הלאה כאילו הכל כרגיל, כי לא הכל כרגיל- את בעצמך כותבת. 

 

והשאלה "למה הוא לא משתף?" פחות רלוונטית. יש סיבה לזה, כנראה, אבל המציאות היא שהוא לא משתף, ושקשה לו. אז תראי איך את, בתבונה וברגישות, פותחת לו פתח.

בהצלחה רבה! 

אין ספק שיש בזה תרומה לא רק לעצמך אלא גם לבעלך.. אז תראי ותאמרי לו *שיידע* זה יעודד אותו.

כנראה שסף ההכלה של בעלך נמוך בזמן האחרון ואין לו מהיכן לשאוב כוחות. אז תשתדלי לתת מעצמך ואפילו במעט...

לתת חיזוקים תמיד דבר טוב בכל מצב , ולכן כל חיוך, תודה, והערכה מצידך יכולה להרים את מצב רוחו ובעז'ה יתן לו הרבה כוח.

בנושא הזה - כדאי לדעת שפוקסמיינד בארץ שולחים חלקים חדשים למשחק שנהרס - קלפים, קוביות מיוחדות וכו'. בחינם לגמרי!