פורום נשואים טריים (עמוד 367)

אסור להסתכל במקומות מכוסים

מותר להנות ממה שמכוסה, ולהרהר.

אין בכך איסור.

זה לא כמו אשה שלא שלו שאסור לו  להרהר בה או להנות מיופיה.

הבעיה רק שצריך להזהר שלא יביא לשז"ל או למגע.

זה נהדר. זה מראה על קשר בריא וטוב, שיש בו אהבה בריאה.

מה שכן- צריך למצוא את דרך האמצע, תנסה לנתב את זה לכתוב לה מכתבים, לתת לה מנות קטנות וכו'. להעמיק את המקום הרגשי.
 

באופן כללי דרכים כאלו הן לא מוצלחות, בטח לא להכנסה אמיתית, ברוב המקרים נוכלויות למיניהן.

לא מכיר באופן ספציפי, יודע רק שכסף מצריך השקעה אמיתית, לאורך זמן.

מצאתי על זה קצת באינטרנט.

מזכיר את הבדיחה- איש אחד הציע ספר "איך להרוויח כסף גדול בשיווק אינטרנטי", אך המחיר היה גבוה

מאוד, ואפילו עלה ככל שעבר הזמן. בסוף אסף בחור צעיר מיליון וחצי דולר וקנה את הספר.
לאחר שהספר הגיע, פתח אותו הבחור בטוח שעכשיו הוא הולך להתעשר-
אלא שהעמוד הראשון היה ריק, וכך גם השני והשלישי. בעמוד 748, העמוד האחרון בספר היה כתוב,
"להציע למכירה את הספר באינטרנט. לחכות מספיק זמן ולמכור אותו יותר ממה שקנית".

אז אין מה להמתין. שיהיה במז"ט.

אחרי שמחליטים - אין שום סיבה לדחות.

מארגנים "אירוסין", זה לא סיפור גדול.

בודקים כמה זמן נדרש לכם להתארגנות עד החתונה - ומתחתנים. 

שוב, המינימום ההכרחי, בלי להלחיץ

הצלחה רבה.

א. מה הקשר ש"נהיה קצת קשה", לבין יודעים שזה זה? איזה "סימפטום" חדש זה?.. ח"ו.

ברור שצריך לדעת, כמה שאפשר, שזה זה לפני שמתארסים. אלא מה? מתארסים בלי לדעת אם באמת חושבים שמתאים להתחתן?  כמובן, במגבלות מה שאדם יכול לדעת. אבל רמה מספיקה של וודאות.

אין שום ענין "ליצור קשר אמיתי" עם המשפחה שלו טרם אירוסין. זה לא שייך לנושא. יהיה לך מספיק זמן לקשר אמיתי אחרי שתתחתנו בעז"ה. גם לא יווצר אותו קשר לפני כן. מכל מקום, זו ממש לא סיבה לעכב אפילו ברגע אחד - כאשר באמת מוחלט אצלכם להתחתן.

וחבל לשמוע מאחרים על "קושי אחרי הנישואין".. כך מייצרים אותו.... 

המצב הטבעי אינו לעכב ניואין. אין שום דבר "טבעי" בכך שבחור ובחורה מסתובבים סתם. 

מה שצריך כדי להחליט שאתם מתחתנים, מתאים וטוב לכם, זה ענין אחד.

מעבר לכך, אין שום ענין לעכב. 

ואחרי שנישאים - בונים ביחד בשמחה וברצון טוב.

שיתכן שהוא מתגונן נגד "הוראות" שלך (הוראה יכולה להיות גם בלשון מבקשת...).

איש צריך עצמאות. להרגיש הוא לא עושה כי "את אומרת לו", אלא כי כך נכון וראוי. או כדי לעזור לך, להיטיב.

ואם תעריכי את היחסים ביניכם לפי מדד "כמות התפקידים", מסתבר שזה לא ישתפר.

קודם כל, לבנות את היחס על היחס עצמו.

ממה שהוא שותף בעבודות הבית, תקחי את העיקר - והוא, שהוא מרגיש אחריות, רוצה שלא יפול עלייך יותר מידי.

תבני יחס אוהב, מעריך. קבלי לכתחילה את זה שהוא אינו אמור לעשות "מה שאת אומרת", אלא הוא בן אדם, עם אישיות, עם שיקול דעת, עם צדדים חזקים יותר ופחות. ממש כמו את.

אם עושה אפילו הרבה בבית - יופי. לגבי הבקר, לא מעט גברים מתקשים לקום יותר מנשיהם (יש גם ההיפך). אז לא צריך לתפוס על הנקודה החלשה, הרי זה לא כדי להכעיס. מן הסתם יש דברים שבהם הוא יותר חזק.

"אמרת לו שישטוף את הסמרטוט.. אמר ששש"... זה נשמע קלאסי כמישהו שלא יכול לסבול כבר את ההערות, אבל גם לא מעונין להיכנס לעימות על זה (לא בטוח - כי לא מכירים מכאן. אבל אפשרי לגמרי). אל "תאמרי לו" - הוא לא ילד. יתכן שאם היתה אוירה טובה, נעימה, אין "להגיד לו", אז גם הערה כזו היתה נאמרת בצורה נעימה, בתור הצעה טובה - שאולי כדאי לשטוף קודם את הסמרטוט כי יש לו ריח לא כ"כ טוב, למשל - וגם היתה מתקבלת ברצון.

כנ"ל, קשה לדעת מכאן. אבל זה יכול להיות בעל שמרגיש "מוצף" באמירות מה עליו לעשות. וזה לא המקום של האיש בבית. קודם - בניית יחס טוב. על גבי זה - בקשות שבאמת באות כבקשות, לא כדרישה סמויה. בד"כ, אלו הבקשות שנענות בשמחה..

ראשית, בואי נשאל: מה פירוש "יצטרך לעשות שוב"?...

אם הכוונה שאת תאמרי לו שצריך לעשות שוב - אז זו ממש בעיה... זה בדיוק מה שכתבתי.

ואם הכוונה שהוא יראה שיש ריח לא טוב ויטרח, תשאירי לו. ילמד לבד.

אבל הנקודה העיקרית לא היתה "לא לומר כלום".

הנקודה העיקרית היא, שלפי הרושם שלי (חלקי - כי זה רק ממה שכתבת), השיח הזה תפס מקום לא נכון. לא רק בדוגמה ספציפית.

את צריכה, למיטב הבנתי, להסיח את הדעת כרגע מהנושא הזה של "תפקידים". להתמקד בבניית יחס אישי טוב. להפסיק לתבוע אילו משהו אחד. מוטב ריצפה עם קצת ריח שיעבור, מאש יחס אישי עם "ריח" כזה, שמצטבר.

תפסיקי לגמרי להעיר. תשקיעי ביחס טוב. בהבעת הערכה על מה שנעשה, בלי שמץ תוספת מה את רוצה עוד... שיבין רציני ובאמון שזה נגמר..

ואז, כשתרצי לבקש משהו, תתכווני באמת בלשון של בקשה. ובאמת מהלב בידיעה שלא תובעים אחד מהשני, כל אחד כמו שהוא; מבקשים, מציעים, משתפים במה שיותר נעים ופחות נעים, שואלים לדעת השני.

שינוי שיח. קודם כל,רברס מהשיח הקיים. התמקדות ביחס אישי טוב ו"מפרגן". אח"כ, כיוון מחודש של פניות בעניינים "מעשיים" (ואז אפשר יהיה אפילו לשאול בכנות, מה מעצבן כשאת מבקשת - ומה מתקבל בטוב... אחרי עשר שנים, מותר לנסות להבין את ה"ראש" אחד של השני).

הצלחתם לדבר לעומק וזה נשחק עם השנים?

מהבחינה הזוגית.

נשמע שאין/שחסר: שיתוף, אהבה, קרבה, אכפתיות, דאגה לשני ועוד.

זה הרבה מעבר לאיך לחלק תפקידים, זה איך הקשר הזוגי.

מומלץ ייעוץ זוגי משמעותי, ויפה שעה אחת קודם.

בהצלחה! 

אין ספק שזה קשה אבל לא צריך לעשות מזה יותר מזה.. כמה ימים קשים שאף אחת לא מתה בגללם.. 

אז מתגברים כמה ימים וממשיכים הלאה.

חוץ מזה שפותחת השרשור לא התלוננה על עומס רק על מחסור בבעל..

עובדים בתקופה הקרובה בעיקר עם השכל,

זוכרים את כל התפילות שהתפללת עליה,

ומתפללים לזיווג הגון במהרה.

בהצלחה!!!!

סביר להניח שעדיין תהיו בקשר מעולה רק לא הדוק כמו תמיד. כי בכל זאת היא תהיה נשואה ועסוקה קצת יותר.

אני יכולה להגיד מהמקום שלי שיש לי אח מדהים (צעיר ממני בשנה וחצי ורווק מקסים) שהוא האח הכי קרוב אלי ואנחנו מדברים שיחות נפש ואני אוהבת אותו מאד מאד!, ואחרי החתונה אני בהחלט מוצאת את הזמן לשוחח איתו כמעט כמו פעם. אם זה בשבתות, בסתם ביקור אצל ההורים ולפעמים הוא אפילו קופץ אלינו הביתה.

נכון, זה פחות אינטנסיבי, אבל זה עוד קיים.

ובע"ה תמצא גם אתה את החצי שלך ויוקל לך..

אז מאחלת לו אחים מקסימים כמו האח שלי. (שברור שיהיו מקסימים כי הם הילדים שלי )

זה מאד תלוי אופי.

אני לא מכירה הרבה משפחות שיש קשר כזה בין אחים. קראנץ שוקולד בהחלט קיבל מתנה אדירה מאלוקים.

זה גם לא קשור למשהו שההורים עשו (לדעתי) כי אין לנו עוד צמד של אחים שיש קשר כזה (אבל חלקם עוד קטנים אז מי יודע... אולי בהמשך כשיגדלו).

בקיצור, הרבה תפילות..

לא יודעת מה להגיד... זה בהחלט סוג של פרידה, כי עכשיו סוג הקשר באמת ישתנה...

אבל בדכ גם אם בהתחלה יש איזה ריחוק מסויים  אחרי כמה חודשים הקשר חוזר להיות קרוב יותר...

בינתיים מה שיכול לעזור זה פשוט להתעסק בדברים אחרים, למצוא חברים חדשים ולהתפלל לכוח מקב"ה

בינתיים ממש קשה

הכל קורה הרבה פחות מבעבר וזה מבאסץץ ברור חי גם שזה בגלל הלחץ של החתונה אבל עדיין..

ותודה על האיחול, בעז"ה לכל מי שצריך..

בהיות שאתה אח טוב - תאמר לעצמך שהעיקר שהיא מתחתנת ושמחה. העליה למצב הזה של האיכפתיות הזו ממנה, תעזור גם לך להזדהות איתה וקצת להתגבר.

וגם - תגיד לעצמף שבצד זה אתה מרוויח "אח", בעלה.

ותראה שאחרי החתונה, תוך זמן מה, נוצר גוון חדש של קשר, שיש בו משהו נחמד מאד. גם "להגיע לבית שלה", שזה אמנם פחות תדיר, אבל משמח ויוצר קשר של "אירוח" אותך.

גם, אתה ה"מוּכר", שבתוך התהליך של בנין הבית החדש, טוב להרגיש אותו קרוב.

ובעז"ה, כשיהיו אחיינים - אז בכלל פיצוי גדול..

הצלחה רבה.

או שעדיף סוג אחר?

יכול להיות שיסכים לעזור לכם להשקיע בארון שישאר אחר כך בדירה לדיירים הבאים שלו.

לנו יש שני ארונות כאלה. אחד עתיק, טעון שיפוץ ואחר יותר חדש, אבל לפי מידה. לאחר שנים הם מתחילים להתפרק אבל הם עדיין בסדר.

נשמע דווקא מפנק בחורף הזה.

יש אנשים שקשה לקנות להם. הם חייבים לבחור בעצמם. יש אנשים שאין מה לקנות להם. יש אנשים שלא משופעים בממון כדי לקנות משהו יותר יקר. יש אנשים שאין להם זמן לקנות.

סליחה שביאסתי, אבל אני לא קונה יותר מזה... ואפילו פחות. העיקר המחשבה והברכה והחיוך כשנותנים.

וזה אחרי ארנק עור שלא היה מתאים, נעלי בית שלא היו באותה מידה , ועוד. 

לא ידוע לי שיש בזה כללים שאם לא עומדים בהם אז המצב "לא תקין"

יש זוגות אוהבים מאוד שאצלם זה "תקין", ולא בזה נמדדת אהבה

אני הודעתי לבעלי שאני קונה לו רק אם הוא אומר מה הוא רוצה

מתנה (אי אי מתנה) ליום הולדת לא מעידה על ריחוק, אם בסך הכל אתם זוג אוהב שנשואים כ"כ הרבה זמן.... לדעתי תנסה לחשוב עוד.