פורום נשואים טריים (עמוד 367)

בעד הקשר שלך עם משפחתך, אל תצפי ממנו ליותר מזה. זו המשפחה שלך, לא שלו.

נשמע שאין לו התנגדות עקרונית למשפחה שלך ב אלא שהוא פשוט לא בקטע....
תשמחי שהוא לא מונע ממך את הכיף שלך עם המשפחה שלך ותכבדי את רצונו.
תגידי תודה לה' שזו הצרה שלך.
אל תלחצי עליו. מי יודע, אולי עם השנים דברים ישתנו.
יש לי גיס כזה. התרגלנו...הכל טוב, אין ציפיות מאף צד וככה הכי טוב.

זה מה שלימדו אותי לפני החתונה וקיבלתי את זה על עצמי. מאז החתונה אשתי הפכה להיות חלק מימני ולכן אני רואה את המשפחה שלי גם דרך העיניים שלה. התחברתי לרגשות שלה ובעיקר לרגישות שלה לדברים והדינמיקות שלא באים לה בטוב וקשה לה להכיל באופן אישי. שלא תרגיש לרגע שהיא צריכה להתמודד עם הדינמיקה של המשפחה שלי בלי שאתמוך בה ואגבה אותה בכל מצב.

גם אשתי קיבלה את זה על עצמה ובעיני זה אחד הדברים היפים החשובים ששומרים על היחסים הטובים בינינו. 

 

זה חשוב בעיני כי זה עמד במבחנים לא קלים מההתחלה ואפילו עד היום. בגלל הפערים המנטליים בין המשפחות המשפחה שלי לא הייתה מסוגלת להכיל את אשתי בקלות וגם המשפחה שלה לא הייתה מסוגלת להכיל אותי. הגיבוי ההדדי מאד עזר כדי להתגבר על זה. בהמשך הגיעו הילדים והפכו לחלק מרכזי בקשר עם המשפחות. 

כשהיו דברים הכוונה- שלא קיבלו אותך/ אותה- ונוצר מזה משהו לא קל או נעים.. מה היה? מה עשית?

היו מקרים כאלה. אם זה קרה במשפחה שלי אני לקחתי את האחריות עלי גם כשחשבתי שאשתי טועה. למשפחה הסברתי את הצד שלה ואם היה צורך דיברתי עם אשתי לבד.

אצל אשתי הגיבוי המלא שהיא נתנה לי גרם לגורמים הבעייתיים להתרחק משנינו וזה די נסבל בשבילה ונחמד בשבילי.
אנחנו לא דוברים אחד של השנייה אבל כן מנסים להבין יותר ותופסים את הצד הזוגי בכל מצב.

דומה שזה מקרה קלאסי לטיפול זוגי. 

 

אין לכם "בעיה" חלילה, אך את נמצאת במצב שחייב לסדר אותו, אחרת ייגרמו לכם משקעים.

 

יש לי יותר מתחושה טובה, שבעלך אינו מבין לגמרי את הסיטואציה ודומני שאת לא מצליחה להסביר לו היכן את נמצאת. כלומר רציונאלית הוא מבין, אך את טרם "נפל לו האסימון" בהקשר של מקומך הרגשי.

 

נראה גם שאפילו את, לא ממש יורדת לסוף דעתו ולמקום הרגשי שלו וגם אם לא במפורש, יש לך טרוניה כלפיו מדוע אינו מתחבר למשפחתך, דווקא במקום שהוא נפגע מהם.

 

סיפור טיפולי קלאסי. טיפול טוב יעשה לכם מדהים בנשמה ובלב.

 

בהצלחה!

פורום הזדמנות שניה
הוא פורום סגור
לנשים שעברו גירושין.

@@ruthi
ואני
מנהלות אותו.

אפנה אלייך בשיחה אישית.

יש פה זוגות נשואים בכל זאת עושים חשק ואמון במערכת הזוגית המורכבת הזו

ואני רווקה אז סלח לי שאיני מועילה כלל וכלל

אבל מהעולם בחוץ חופשי...
בשתי מערכות זוגיות קודמות שלי מצאנו לנכון "ללמוד"
אני לא יודע עד כמה הפוסט אמיתי ולא איזו פרסומת סמוייה...
על כל פנים, אם יש פתיחות מלאה ואמיתית בין 2 בני הזוג אני לא רואה סיבה הגיונית להמנע מחשיפה לתחום

ממשיך להמליץ בחום כמו שהמלצתי אתמול על חדוה גולדרייך, מקצועית ומיוחדת.
מבחינת זמינות, זכור לי שהיא זמינה ואפשר להיפגש איתה על בסיס שבועי באופן קבוע..

היה מעולה ממש


לקחנו אותו (למרות שעלה הרבה) בגלל המלצה של דיין ור'מ הישיבה - שכל תיק שמגיע עליו יש הרבה יותר סיכוי מיועצים אחרים

ממליץ בחום

איפה הוא מקבל? מה ההתמחות שלו?

מקבל בראשון לציון ובר אילן

מעולים! גרים בצפת אבל ידוע לי שפועלים גם במרכז. בהצלחה!

מקבל בתל אביב

בהתחלה סופרים לפי שבועות, ואז עוברים לחודשים ובסוף לפי שנים...
שעה לארגן זה לא הרבה.
אולי תצאו לאנשהו? אפילו סתם לפארק?
ותכתבי לו מכתב על כל מה שעברתם עד עכשיו וברכות לעתיד. זה הכי מרגש ונשאר אחר כך.

תהנו ותנצלו כל רגע

ואיך נכנסים לפורום של תזונה בריאה?

חשבתי שהפער ביננו הוא בערך המרחק שאת מתארת..
היום אני קולטת שאנחנו הרבה יותר קרובים ממש שחשבתי.
דברים השנו, הכרנו קצת יותר לעומק, השפענו אחד על השני..

אני חושבת שהעיקר הוא המידות, הפתיחות לקבל גם את השונות של השני,
וכמובן, אמונה אמיתית ברבש"ע, כי בלי הבסיס הזה אין סיכוי שתסכימו כנראה..

סיכום- אם אין לך היכרות מוקדמת, אני מציע להימנע.

 

יש פה קצת הרבה מעבר ל"לא לטעמי".

יש כאן כמה שאלות-

האם זו גישה תורנית אצלו?

האם זו גישה תורנית אצלך?

עד כמה את מוכנה להתפשר?

 

המצב של פתיחות לתרבות הוא מצב שיש לו שני צדדים-

תפיסה דתית שזה בסדר ולגיטימי או לחילופין, גישה של בינוניות בתחום התרבותי מבחינה דתית.

אם זו גישה דתית, יש לכם שפה משותפת בנושא, אמנם יש לכם חילוקי דעות, אבל יש לכם שפה משותפת.

אם זו בינוניות- זה כבר מצריך התבוננות רחבה יותר איפה הבינוניות משפיעה.

 

כלל האצבע בנושא הזה הוא שאת לא מתחתנת איתו על דעת זה שהוא ישתנה. ולכן את צריכה לחשוב

אם הוא חושב ככה ומאמין ככה ומחנך ככה את עצמו- איזה בית יהיה לכם?

האם את מוכנה שהילדים שלך יראו סרטים ויראו בזה משהו לגיטימי ו"כשר"?

 

אלו שאלות קשות אבל נצרכות. 

מצד האמת אפשר לגשר על הרבה דברים-ועושים את זה, גם אם תתחתני עם בחור כלבבך, תצטרכו לגשר

על המון נושאים. 

יותר מזה- האם נוח לך להיות במקום שאת מרגישה "יותר" ממנו בצד הדתי? לא תמיד זה נוח...

האם את מוכנה להיות מושפעת מהתכנים שהוא מביא? 

 

אם היה לכם קשר כלשהו וכבר יש רגשות וכו' - זה משהו אחד.

אם אין קשר, לדעתי חבל להיכנס למקום הזה.

למה אם זה נובע מגישה דתית אז יש לנו שפה משותפת?
להבנתי הוא שם כי בתפיסת עולמו זה הולך יחד עם הדת ואין סתירה.
אני כן רואה את זה מנוגד לדרך ה' אם כי פתוחה לדקויות. לא שוללת הכל מכל כל.
אז יש לנו שפה משותפת?

* מוסיפה שמישהי שמכירה את שנינו (לא המציעה) ואני מעריכה את דעתה, חושבת שזה ממש יכול להתאים מבחינת האופי.
זה מה שגורם לי להתלבט ולא להגיד לא.

ברגע שלשניכם יש תפיסה דתית חזקה - אתם יכולים לדון ולשמוע מתוך התפיסה הדתית.

גם במקום שלא מסכימים יש הערכה על החשיבה ועל הרצון המשותף.

זו שפה משותפת וערך משותף, שאולי יש חוסר הסכמה איך לבטא אותו, אבל מסכימים על הערך.

 

אם אין לו ערך כזה של להיות דתי חזק(ולא משנה כרגע דרך הביטוי)- אז אין שפה משותפת, אין על מה לדון.

 

בקשר לאופי- יש הרבה אנשים עם סוגי אופי שונים. אלא אם כן יש סיבה שסוג האופי שטוב לך לא יהיה גם

בעולם הדתי שלך- אין סיבה לחפש אותו דווקא במקומות אחרים.

 

 

לפני הנישואים על הדברים החשובים

צריך התאמה מבחינה דתית.

נושא הדת הוא דבר שתיפגשי אותו באופן יומיומי כך שצריך לקחת אותו בחשבון כמו אופי

אז תוותרי על זה...

הפערים ההשקפתיים גדולים למדי, כך נשמע, וחבל להיפגש על דעת זה שאולי תצליחו לגשר ביניהם...

(באופן אישי אני סבורה שב"בליינד דייט" יש חשיבות קודם לפרטים ה"טכניים" של ההתאמה, ורק אח"כ בודקים את ההתאמה הנפשית ואת ההתאמה באופי).

 

אלא עד כמה אתם נותנים חופש. עד כמה אתם באים בגישה של לבוא ללמוד מהשני, ועד כמה אתם באים להשליט את דעתכם על הבן-זוג. עד כמה אתם יש בכם חוסר שיפוטיות כלפי עולם אחר. בקיצור, עד כמה אתם מסוגלים להתגמש. 

 

ביני ובין בעלי היו השקפות עולם שונות. אני באתי מרקע אקדמי והוא היה אברך בהר המור.

אני ראיתי סרטים (ועדיין רואה) בכיף וגם טיילתי בחול, והוא ראה פעם אחת "האושפיזין" בקולנוע ומעבר לזה כלום. גם ממש לא בא לא על חו"ל. כשיצאנו אני סנטתי בו על זה שהוא לא מכיר את העולם והוא ענה באיזו בדיחה משלו. לא הפריע לי בכלל שהוא לא מאותו רקע כמו שלי ונראה לי שגם לו זה לא הפריע.

 

אבל..

אנחנו חיים בהרמוניה כי יש בינינו צחוק והבנה וגמישות. התורה שלו לא חונקת אותי, להיפך אני נהנית לשמוע כמה הוא יודע וכמה עולמו עסוק בתורה, והוא גם רואה איתי לפעמים סרטים. הוא אמנם לא "מת" על זה, אבל הוא התרגל מידי פעם.

 

בקיצור,

תמיד יכולה להיות מחלוקת. אם זה הרגלי סדר וניקיון, אם זה הרגלי כספים למיניהם, אם זה הרגלים חברתיים. גם השקפות עולם שהם לא מי-יודע-מה מאותה הסירה גם יכולות להתנגש. זו יכולה להיות אחת מהנקודות הנפיצות. אבל השאלה היא מי האנשים בתוך הזוגיות ולא מהן ההשקפות.

 

 

 

קודם כל- חדשה בפורום הזה, אך חשוב לי לציין שעקבתי אחרי הרבה מהצד.  פורום חבל"ז,  אפשר לומר כמעט ממכר.

אז לדעתי ולפי מה שקרה לי -  בעלי יותר פתוח ממני בהרבה קטעים,  דומים למה שכתבת.

גם התלבטתי על הנושא של המשך הקשר.  אבל הסבירו לי שבשבילי עצמי,  זה לא ממש אמור להפריע,  וגם אם כן אפשר תמיד לדבר, ללבן וכו'.  לדוג' מה שקרה אצלינו שהפריע לי מאוד שמדבר על בנות אחרות על הבגדים שלהם וכד',  פשוט יום אחד כשיצאנו לאכול הסברתי לו כמה זה מפריע לי והחלטנו מאז שגם כשבא לו מאוד להסתכל על מישהי / להגיד משהו,  אז שלא יגיד לי כלום, שיחשוב על זה בלב.  ובאמת מאז הנושא הזה פשוט לא עלה.

בקשר לחינוך הילדים,  אז תכלס מי שנמצא יותר עם הילדים, זו בד"כ האימא.  האבא גם נמצא איתם הרבה אבל לא בצורה כזו שהילדים יקחו אותו כ"כ בדוגמה אישית...  אני רואה הרבה זוגות שהאבא פתוח יותר והאימא סגורה יותר והילדים נראים מעולה ומתנהגים בסדר ממש לפי דרך האימא. 

 

אני אפילו רואה בזה יתרון,  אצל ההורים שלי,  זה גם ככה שאבא שלי הרבה יותר פתוח מאימא שלי,  ואנחנו גדלנו בצורה כזו שמבחינת הרוחניות אימא שלי החליטה, וגדלנו ובהתחנכנו בדרך שלה.  אבל הייתה לנו מהצד פתיחות כזו- כמו לדעת לקבל ולכבד אנשים אחרים אפילו שהם בסגנון שונה מאיתנו וכו'.

 

@שוקולד פרה. ו @"כשושנה.."
חיכיתי לתגובות של אנשים עם נסיון דומה כמוכן! אז טוב שבאתן
ואשמח כמובן לשמוע עוד מבעלי נסיון דומה.
לא יודעת מה יעלה בגורלינו אבל באופן כללי זה נושא מעניין וחשוב בעיני, להבין בפועל עד כמה זה נושא משמעותי בזוגיות.

כמובן שרק את יכולה לדעת
אבל תחשבי על זה שאם הוא רואה סרטים כנראה שהם לא הכי צנועים...
יפריע לך כשתראי את זה מול העיניים שזה מה שהוא רואה?
יפריע לך שבבית שלכם תישמע המוזיקה שהוא שומע?
יפריע לך שהוא יריץ צחוקים עם בנות/ נשים אחרות?
יפריע לך שבשיחה עם חברים הוא יזרוק מילים שאת לא עושה בהם שימוש מסיבות דתיות/תרבותיות (גם ליד הילדים)
תחשבי על חברות שלך שבסגנון כזה- עד כמה מפריע לך להימצא בחברתן? אם לא מפריע בכלל- כנראה שיש לך את היכולת להכיל את הפער.
אם מפריע- קחי בחשבון שבבעלך זה יפריע לך הרבה יותר, ויכול להיות שבדייטים לא תשימי לב לזה אבל בחיים האמיתיים אחרי, זה כן יבוא לידי ביטוי.


לגבי מה ששוקולד פרה כתבה- אני חושבת שיש הבדל משמעותי אם האשה היא הדוסית או הבעל,
לדעתי, ככלל, לבנות קשה יותר להכיל גברים פחות דוסים מאשר הפוך (גם כי הן קנאיות ואוכלות סרטים יותר וגם כי הן יותר מעריצות ורוצות שמושא ההערצה שלהן יהיה מושלם)
(לכל כלל יש יוצא מן הכלל)

לגבי מה שכשושנה כתבה ניסיון כילדה להורים עם פער כזה- אז אני יכולה להעיד הפוך שהפער בין ההורים שלי השפיע על הגידול שלנו לרעה,
כלומר כולנו גדלנו ויצאנו אחלה גם בקטע דתי, אבל כל האוירה בבית גם אז וגם עד היום,
הייתה בגלל שהאמא יותר דוסית היא חינכה אותנו לנהוג כמוה, והעובדה שאבא שלי נהג אחרת עוררה תחושת זלזול של הילדים כלפיו (שרק אחרי גיל ההתבגרות אני הבנתי שהתחושה הזאת כלל לא מוצדקת)

(סוג של גדלתי בתחושה שיש לי אבא "כופר" כי הוא אוכל חלב נוכרי ולא מקפיד על רמת הכשרות כמו אמא ושומע שירי אהבה ברשת ג' בעוד אמא תמיד מעבירה לרדיו דתי וכו')

מהבעל. טבע האישה בדר"כ שמחפשת בבעלה דמות להערצה והישענות. אם היא לא מעריכה אותו משהו בסיסי בזוגיות נפגם.

אצלינו היה קצת פערים הפוכים - שבעלי היה יותר חזק ממני ובגלל שתמיד הערצתי אותו (מהמון בחינות, לא רק מהבחינה הדתית אבל בהחלט מהבחינה הדתית והתורנית גם, מאד) אז במשך הזמן יצא שאני יותר התקרבתי לרמה הרוחנית שלו ולא להפך.

כיום אני הרבה יותר חזקה מבחינה דתית מהמשפחה שלי כי הושפעתי מאד מבעלי. 

בעיני זה תהליך חיובי וחשוב. אני מרוצה מאיך שזה התפתח

 

אבל ברור שלא בונים זוגיות מתוך כוונה לשנות או להשתנות. צריך לדעת שמה שאנחנו רואים מולינו כעת - זה הבנאדם. לא מתחתנים על מנת לשנות אותו.

 

 

 

שיש דברים מבחינת פתיחות שאתם שונים בהם... זה מתכון למתחים או הרגשת ריחוק.

ואפילו פעמיים ולבדוק את זה.
כי יש המון אפור בתחום וגם ששדכנים מגדירים את רמת הפתיחות ההגדרות מאד משתנות וכל אחד מגדיר דברים אחרת.
מפעם פעמיים לא נוצר קשר רגשי חזק אבל מספיק לבדיקה של רמת הפתיחות שיחסית לא צריך קשר חזק יחסית כדי לבדוק את זה.

לי קרה מצב דומה (מהכיוון השני). החלטתי להפגש ובאמת אחרי פעם אחת ראיתי שלא מתאים לי והחלטתי לא להמשיך (זה משהו שיחסית קל לבדוק אחרי פגישה אחת).
לעומת זאת, אני מכירה חברות שבהתחלה נרתעו והיה נראה להן שיהיה פערים ובסוף הן התחתנו והפערים לא כאלה גדולים.....
בשביל זה צריך להפגש.

התאמה ראשונית חשובה

לא מציע להיפגש כשיש פער מהותי כזה

פערים לא נמחקים לבד ופערים גדולים הופכים למשברים בזוגיות...

בהצלחה במציאת בן הזוג

אני לא מבין על סמך מה כל הדחיפה והעידוד של אנשים פה בפורום..

 

אם את רואה מראש שבפער הדתי יש הבדלים - זה יצוף, ובעוצמה במהלך הנישואים.

השאלה היא מי ילך לקראת מי. או שהוא ידרדר אותך, או שאת תצליחי לחזק אותו.

 

זה נטו הימור.

 

לחשוב שתתחתנו וזה לא ישנה - זה שטויות!

 

אגב, בכללי, שתדעי שכשמישהו רואה סרטים בבית - זה מתכון לבעיות. לפי מה שאת מתארת, אין לך רצון שתהיה אוירה כזו זולה בבית, אז מדוע שהוא יכניס סרטים ויצפה בהם בבית? ואם את חושבת שתצליחי לגרום למישהו שרואה סרטים ותוכניות להפחית - את טועה. הוא פשוט יצפה ללא ידיעתך.

 

למה להיכנס לדבר כזה מלכתחילה?  אם את יראת שמיים, ויש לך דרך אמת - למה להוריד את עצמך? הרבה פעמים הבעל הוא נותן הטון בבית מבחינת מנהגים והרגלים - למה בכלל להכניס דבר כזה לבית?

 

ראוי לך אדם דתי, שיודע מה החשיבות של שמירת העיניים, ומבין את הערך של "לא לצאת מהארץ". לא להתייאש! את תמצאי מישהו כזה! אל תורידי את עצמך ברמה בגלל זה. חבל על כל עבודת ה' שבנית בך!

חתונות מקח טעות הן מיותרות וגורמות לסבל רב

הבעיה שמבחינת רמת הפתיחות/ תורניות וכד'... ההגדרות מאד נזילות.
מאד יכול להיות שמי שיחשב דוס חנוק ותורני מאד במקום אחד יהיה דוס פתוח + במקום אחר.
גם אני עצמי בלי שינוי מהותי בכל מקום שגרתי היו מגדירים אותי אחרת.

האופי או הסגנון הדתי?
מכירה זוג מסגנון דתי שונה בתכלית שחיים יחד נהדר
כי הם אנשים טובים עם מידות טובות ומכוונים למקום יותר גבוה.

רק קחי בחשבון שאת בעצם בוחרת (אם זה יתקדם וכו)
להכנס למערכת זוגית שיש בה מורכבויות מהסוג הזה.
זה יכול להתבטא באלף דברים כמו תרבות פנאי, מקום מגורים, חינוך ילדים, התנהלות כללית (לדוגמא עובד בעבודה מעורבת ואין לו בעיה
לצאת לארוחת צהריים עם נשים מהעבודה או ללכת לנופש או לקיים קשרי ידידות).

האם אפשר לגשר?
מניחה שכן. עם הרבה תקשורת, מודעות, נכונות מ2 הצדדים.
ומחירים שמן הסתם שניכם תשלמו...
האם את רוצה להכנס לזה?
החלטה שלך...
תלוי כמה הצעות שנשמעות לך טוב יש לך
וכמה זה אישית מדבר אלייך
ובת כמה את וכמה קשרים כבר היו לך
וכמה את מחפשת משהו יוצא דופן או סטנדרטי יחסית ועוד ועוד..


בסופו של דבר מה' אישה לאיש.

ההתאמה מהבחינה הזו היא קריטית.
אני גם יצאתי עם הרבה בחורים שלא היו עם אותה השקפה דתית כמו שלי (בסגנון של גוש מול קו).. כשיצאתי איתם לא הייתה התאמה בצורה טבעית.
אחרי כמה זמן התחלתי לצאת עם בחורים מהזרם שלי יותר.. ופשוט היה חיבור ראשוני - גם אם לא התאמנו בשביל להתחתן.
ובכללי- ב''ה בעלי מהזרם שלי.. ואני כל הזמן אומרת איזה מזל שהתחתנתי דווקא איתו! אם הוא היה מזרם אחר היו יכולים להיות לנו המון ויכוחים שקשורים בתפיסת עולם.. ובגלל הרקע הדומה, כשאנחנו מדברים הויכוח הוא הדדי מול הדעה המנוגדת.. ולדעתי זה חוסך המון..
גם ככה יש המון שוני מעצם זה שאת בת והוא בן, להוסיף לזה גם שוני של השקפה - לדעתי זה סתם יכול להכביד.
כמו שכתבתי בהתחלה..כן יצאתי עם בחורים עם השקפה שונה. לדעתי, זה רק חידד לי את היעד שלי. אז לא יזיק לך לצאת איתו..אבל שהדברים האלה יישבו לך בראש.
בהצלחה!!

ולפותחת השירשור, קראתי פעם בתיכון פיסקה-מאמר מגדיר ציני יעני על חילונים חרדים ודתל, כשעל הדתל אמרו משו שבדבקות שר בערב שבת בטיש כמו בהופעה של ריהאנה.

אמרת שירים טיסות וקולנוע.. 2-3 דברים שלא חסר להם מה להשפיע על האדם/בית. השקפה דומה יחסית בנושאים אלו נשמעת לי די קריטית..ומכניס באמת לפלונטר עם שאר תכונות טובות כמו שהזכרת..אפקט ההילה היו שיקראו, האפלה של מס תכונות על חשובות אחרות..אך שניהם נדרשים ביחד.
וכמו שאמרה גם בהשקפתך באמת יש ועדיין מישו ומישהם בסגנונך, ולא צריך להתפשר בטח כשזה מפריע.. ולפי הפתיחה כאן,לא להתרגש תמיד מ"סימני הכשרות" שאומרים לנו.. ה3-2 נושאים האלו יכולים להיות בעייתיים הלכתית ואפילו תחושתית לך.. פתיחות היא טובה, אך צריך מאוד לבדוק מאיזה כיוון היא באה ועד כמה באמת טהורה ובגבולות ההלכה..
פעם לדוגמה הייתי בקולנוע וראיתי זוג נשוי דתל כמונו והם נראו לא קשורים לסביבה. אני בתור דתי אמרתי אני לא הייתי הולך ככה בעתיד בסביבה כזו. עוד לפני מה שרואים לפני תוך כדי..בזמנו תיכוניסט לכי תשפטי, ולאחרונה חבר שלומד לרבנות רקד בסוף החתונה בהרקדה מעורבת..
קיצר כל הפתיחות המבורכת שיש, צריך לראות האם היא באמת באה ממקום טהור ואמיתי מול עצמו.. הגבול סמוי והאנשים רגילים לדבר

נכון שכמה נתנו לך דוגמאות שדווקא הלך טוב אבל אני בטוח שגם להם לא הלך בקלות (במבט לאחור ברור שזה השתלם להם אבל ב"לייב" היה לא קל)

אם הזיווג שלך הוא ככה אז לה' יש דרכים להפגיש בניכם. אם שמת לב לזה וכנראה מפריע לך אז אולי זה לא הזיווג

אני כמעט הלכתי אליו בעבר אבל בסוף לא יסתדר.
אולי עוד נעבור אליו...

ולפחות בתחילת הקשר.. אני חושבת שהרבה אנשים קודם כל אינטרסנטים.
הרי מתחתנים עם אדם שכיף לנו בחברתו
שהוא עונה לנו על צרכים כלשהם..

מהי אהבה זו באמת שאלה ...

כדי שנישואין יעבדו בצורה נכונה ובריאה, קודם כל צריכים שני הצדדים להבין שכדי שזה יעבוד יש כמה דברים שכל צד צריך להבין ולקבל על עצמו להקפיד ולעשות. ברגע שכל צד מקפיד לעשות את תפקידו בנישואין אז הצד השני מגיב בהתאם, ואז נוצרת סוג של הרמוניה וזרימה. זה גם דורש עבודה עצמית מתמדת ותחזוק עד 120. מדי פעם חלק מהעבודה היא לשים לב ולדעת מתי לחרוג מהעבודה הזוגית הרגילה, כדי לחזור למסלול הרגיל ולהמשיך ולתחזק את הזוגיות.
זה סוג של סידרה של ״נוסחאות ומשתנים״ שצריך להקפיד עליהם (ולתמרן איתם כשצריך), כדי שהנישואין יעבדו כמו שצריך.

ברגע שבאים לנישואין עם ציפיות לא לגיטימיות וציפיות שמעבר לבסיס הנדרש ולמה שבאמת חייב שיהיה בנישואין, אז הדברים מתחילים להתפקשש.
צריך להבין מה חייב ומה לא חייב, מה עיקר ומה טפל ולקבל זה את זו באמת כמו שהם.

רק שאפשר לזכך את האינטרס, ולהעלות את האנוכיות לדרגה הטהורה ביותר.

כלומר, שהאניכיות שלי תהיה כזאת שאני עושה דברים שעושים לי טוב.
אבל מה שעושה לי טוב זה שלה טוב.

מה שחשוב שנדע
שבעל צריך לדאוג שהדברים בבית מה ששייך לאשתו אז לתת לה הרגשה שאיכפת לו מיזה כמו ויותר מהדברים שלו לדוגמה לעזור לה לתלות ולקפל כביסה ואפילו ביחד איתה וזה מרבה אהבה מאד

צריך להתחיל מרגעים בחיים שבו אנו נותנים לבן זוג ממקום טהור ונקי... וזה קורה הרבה. ובהמשך להרחיב את הרגעים האלה

השאלה מראה על איכות השואל.. אשריך

בוודאי שאפשר לאהוב את הזולת בלי "אינטרס". פשוט כי אוהבים אותו. רואים את הטוב שבו. וככה זה בכלל אהבת ישראל. בוודאי בין איש לאשתו.

 

זה לא סותר שיהיו גם ציפיות. וגם רצונות מהשני.

 

למה לא?

 

בד"כ, אם שני אנשים אוהבים אחד את השני, לא בגלל שמצפים למשהו - אז הם גם מעוניינים לגרום טוב לשני במה שעושה לו טוב. בין אם הוא גם "מצפה" לזה, ובין אם לא.

 

השאלה---

מה האינטרסים

אם האינטרס הוא שיהיה לך טוב ואזז תאהבי אותו.

או שהאינטרס הוא שיהיה לילדים ולמשפחה ולמשפחתיות טוב-

אז מה רע באינטרסים?

אין בנאדם נטול אינטרסים!

אין ולא יהיה!

כשיצאתי עם בעלי התאהבתי באישיות שלו, ועכשיו האתגר הוא לשמר את "חסד הנעורים הזה", כי עם השנים והשגרה ובתוך גידול הילדים יש הרבה סיבות ל"אהבה שתלויה בדבר" כי אני זקוקה להמון עזרה עם הבית והילדים ולהבנה לרגשותיי וכו'.

אבל אחרי הרבה קשיים זה מצליח.. עד כדי כך שאתה לא יודע לתאר לאשתך למה אתה אוהב אותה.. כי ברגע שתתאר זה תלוי בדבר.. ובאמת אין במה לתלות.. זה פשוט אהבה ואפילו שיש קשיים ומריבות האהבה הזו רק הולכת ומתגברת!

מקום מאוד חם וקהילתי, אנשים נחמדים ומאירי פנים בעיקר.
בהרחבה החדשה הרוב מגדירים עצמם דתי-לאומי לא נדיר לראות שם נשים במכנסיים וחולצה קצרה וללא כיסוי ראש. באבן שמואל הישנה, בעיקר מבוגרים אבל יותר ברמה תורנית שמזכירה חרדי-לאומי.
קהילה גדולה יחסית של אמריקאים שעלו לארץ.
שולחים לבית ספר דתי ממלכתי בתוך הישוב.

בהצלחה

מועיל?

מנסים ללכת בלי הטיפות וכמה שאפשר לומר בחיוך ובנימה נעימה גם דברים לא נעימים..
למשל אנחנו גם לא מרשים ללכת לקניונים מבחינת צניעות ותרבות שלא מתאימה לנו, אני מנסה להציג את זה שאנחנו לא שייכים למקומות כאלו ושהם הרוויחו נכדים חסכנים.
משתדלים לקחת אותם לקנות להם פיצה או לפיקניק ביער שגם יצא פעם או פעמיים.
הנושא הזה עולה מחדש בכל קיץ שאנחנו נמנעים מלהגיע בכלל למפגשים משפחתיים אבל בחורף משתדלים לגשר על הפערים.

הרבה הרבה הצלחה שתהיה לכם זה באמת נושא מורכב ורגיש.

סבתא יכולה לקחת לשם נכדה, סבא יכול נכד

ראשית, מכיוון שהם גרים קרוב אליכם, אולי תוכלו להזמין אותם לסעודות שבת? מניחה שהם מתחשבים ולא מדליקים/ מכבים אור, נכון?
ככה אתם גם נותנים חום ואהבה וגם לא הכל "תחת השגחתכם". הם רוצים להנות בחברתכם. אם שבת קשה, אז יש חול המועד וחנוכה ופורים וראשי חודשים, ולא חסרות סיבות למסיבות..

שנית, שווה להשקיע כמה אחרי צהרים, ולמפות את הסביבה הקרובה והפחות קרובה - איפה יש גינות יפות שאפשר לבקש מסבתא אוהבת לקחת לשם את הנכדים כי הם מאד אוהבים את הגינה? ( ולצייד אותם באוכל). היא תתן אוכל אחר בניגוד לרצונכם? לא נראה לי. בקשי מבעלך לדבר איתם בפתיחות וכנות.

שלישית, בנוגע לבגדים, לא הייתי ממקדת את השיחה על צניעות אלא על *טעם*. גם חילונים יודעים שעל טעם וריח אין להתווכח. אפשר להחזיר לחנות ולבחור משהו מתאים יותר. האמת, אני הייתי הולכת וטורחת ומחפשת חולצה תואמת לשמלה חסרת שרוולים וכד' ולא מחליפה. שווה להתאמץ להראות ששמחים במה שמביאים. אם זה מקושקש אז מבקשים בעדינות בגדים חלקים או אפילו מחנויות מסויימות. הכי פשוט מחנויות מסויימות!!!
נורמלי ונכון בשיחה מלב אל לב - לבקש.

הכי חשוב זה להודות שוב ושוב מכל הלב, ובאמת לשמוח שיש אנרגיות טובות.

דבר אחרון, הילדים יגדלו וידעו שסבא וסבתא אלו לא שומרים תורה ומצוות, ובעצמם ישגיחו על מה שיאכלו.

ההורים של בעלי חילונים אבל גרים בחו"ל. אין לי מתכון לתת לך, רק להגיד שכשהתחתנו התייעצנו עם רב לגבי נושאים שעלולים לעלות כשנבקר אותם כגון כשרות, והוא אמר לנו שהרבה הלכות (למשל בתחום הכשרות) הן מדרבנן בעוד כיבוד הורים הוא מדאורייתא. זה נתן לנו כיוון מאוד חשוב ביחסים שלנו איתם.

אני ממליצה להתייעץ עם רב שמומחה לבעלי תשובה.

מה שכן, לאחר שנולדו הילדים התחילו להיות לנו אי-נעימויות למשל לגבי מקומות בילוי ועל זה אני לא מוכנה להתפשר. היה להם ויכוח נוקב עם בעלי לגבי כניסה לבריכה השכונתית המעורבת. עמדנו על שלנו למרות מורת רוחם.

הרב הנ"ל בעצם אמר לכם שעדיף לאכול לא כשר ולא לפגוע בהורים?

בכשרות יש רמות, יש מלכתחילה ויש בדיעבד. הקו שלנו בבית הורי בעלי הוא לקולא ולא לחומרא.

אל תקחי את דבריי כפסק הלכה. זו הייתה דוגמה לכיוון, לא הלכה למעשה. *חובה* להתייעץ עם רב.

אנחנו שנינו חוזרים בתשובה וחוץ ממים נזהרים מאוד מכל דבר מאכל ושתייה שם, הרבה פעמים אני רואה שזה פוגע ובלי ברירה משלימה עם הגזירה. לא התייעצנו ספציפית בעניין האוכל עם הרב שלנו אבל באופן כללי כן מודע לריחוק שנוצר בעקבות החזרה בתשובה שלנו או כמו שההורים של בעלי מיטיבים להגיד בעקבות זה שאצלנו "הכל אסור". הוא הסביר שבחזרה בתשובה המצב מוכרח להיות ככה.

אני עובדת עם צוות שרובו חילוני / מסורתי, ולפעמים הם רוצים שנאכל ארוחה משותפת.

לכולם ברור, שהכלים חייבים להיות חד פעמיים, שירקות אפשר לקנות רק משופרסל או רשתות כשרות שהרבנות משגיחה עליהן, (אם כי בשמיטה ולאחריה יותר מסובך), שאם קונים לחם אז עם הכשר ושכל הממרחים חייבים להיות כשרים וחלביים.

אני כל הזמן מסרבת להצעות "לטעום משהו" שבושל בבתים שלהם, ובכל זאת יש איזשהו "סטטוס קוו" -
לא מצפים ממני לאכול מה שלא כשר אבל כן מצפים ממני כשכמתחשבים בי, וקונים אוכל כשר, אוכל עם כולם מצלחות וסכום ח"פ.

נכון שהבאתי סכין כשרה ועוד כמה כלים מהבית, ואני בוחרת בשתיקה מה לאכול ומה לא, אבל
*נושא הכשרות לא כזה זר לחילונים*.

אני דתיה מבית ויודעת הלכות כשרות,
וזה כן עוזר כשיודעים מה ההלכה ומה חומרה.

אז סלט עם עלים לא עושים, אבל בהחלט אפשר לשבת באווירה טובה ולאכול יחד לפעמים כשצריך אם יש הבנות משני הצדדים.

אין לכם אפשרות להגיע להבנות עם ההורים?
נניח לקנות במקום כשר שמקובל עליכם, ופשוט להנות מארוחה משותפת?

אצל הורי בעלי אמא שלו מבשלת את הארוחות העיקריות. אין לה שמץ של מושג בכשרות. אנחנו לא נמנעים מהארוחות הללו. יש לנו כלים נפרדים אבל התנור שלה טרף. לפני שאנחנו באים היא מפעילה אותו על ניקוי עצמי (חום לוהט) ומבשלת בכלים כפולים לפי הוראת הרב שלנו. יש המווווון בעיות תוך כדי והרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בקשר רציף עם הרב המקומי לאורך השהות שלנו שם. 

לדוגמה, פעם ההורים שלו שמו את הכלים הכשרים שלנו במדיח עם הכלים הטרפים שלהם. כמובן שפנינו לרב אבל לא זוכרת מה היה הפסק בסוף.

 

היא מפרידה בין בשר וחלב בארוחות האלו, נכון?
וקונה בשר משחיטה כשרה?
תרו"מ כנראה אתם מפרישים ( גם אני לפעמים בעבודה עבור כולם)
אבל שמץ יש לה.

כמובן שהיא מבשלת לנו אוכל כשר אבל כשנכנסים למטבח לא כשר פתאום מבינים כמה ידע צריך בשביל לנהל מטבח כשר וכמה בעיות יכולות לצוץ.

לדוגמה: בזמן הבישול היא מניחה את הכף על השיש שלה, לקראת שבת היא מבשלת ביום שישי אבל לפעמים הבישול מסתיים אחרי הדלקת נרות והיא מכבה את הגז, שימוש במיקרוגל, שימוש בטוסטר לחימום לחם וכו' וכו'.

כמובן שאני תמיד אסירת תודה על עצם ההשתדלות הלא פשוטה שלה וגם אומרת לה את זה.

גם מצידה, וגם, מצד הרב מקומי...
נשמע לא פשוט בכלל !
אבל בטוחה שהיא שמחה כשאתם באים.

חימום בתנור על טיימר מלפני שבת- לתוך שבת

מקרר משוכלל של היום שיש בו איזה טרמוסטט- שכן מותר בדיעבד להשתמש בו בשבת

ירקות עלים (לא הכל... בכפוף להתבוננות שלנו)- מאחר והיא קונה מה שנראה לה יפה, שוטפת

להכין טחינה בשבת בשינוי

לאכול חלה מקמח שלא נופה

 

אני מניחה שיש דוגמאות יותר טובות, אני לא הכי שולטת...

 

* כשבעלי התחזק/חזר בתשובה, לקחו איזה שלוש שנים של התנגשויות והבנות בין הצדדים עד שחמותי למדה יותר והפנימה הלכות שקשורות למטבח

הרצון שלהם ליהיות במחיצתכם מדבר בעד עצמו.
באים.. טורחים.. קונים... מוכיח שגם אתם נותנים להם הרגשה שהם רצויים ואהובים.

מנסיון בסופו של עניין המשפחה מקבלת אותנו כמו שאנחנו למרות שהם לא מבינים ולא יבינו.
עד היום באירועים מציינים בפניי את העובדה שזה כשר למרות שיש ספק רב לגבי הכשרות.
במצבים כאלו כמו שהזכירו כבר לפני בעיקר להזמין.
זה חוסך הרבה אי נעימות לשני הצדדים.
והאי נעימות הזמנית תחסוך לך בעתיד הרבה בעיות בחינוך הילדים כל זמן שהם קטנים את לא רואה את ההשלכות של כל סוגי הבילויים והנהנתנות שלא לרוח חכמים ...
חברה שלי מתמודדת עם ילדה שהתבגרה ורוצה ליהיות כמו הדודה הלא דתיה שלה בהרבה מובנים...
תחשבי יותר קדימה ואולי זה יעזור לך לקבל החלטות נכונות מה טוב ונכון.
בהצלחה.

הם עוזרים בדיוק בקונפליקטים כאלו

אתם מקסימים וחיממתם את ליבי!

 

וכמובן נתתם כיוון מחשבה חיובי וטוב להמשך 

 

שוב תודה 

 

למשל עם אוכלים ביחד אז אפשר להגיד שאתם תקנו את הבשר (הכשרות שלכם ...).

ואם זה לא מתאפשר זה לבקש בשר כשר רגיל.(לא מהדרין , חלק ....).

שיקנו חד פעמים .

 

נושא הבגדים למשל: לבקש שישתדלו עד הברך /מרפק ....(צניעות מינימלית, לא חייב "צניעות קפדנית")

לזרום בנושא זה. ואותו דבר אם יש ציורים /תמונות שלא לרוחכם .... אם זה לא קריטי אז לנסות לזרום.

 

מנסה להביא דוגמאות מהמשפחה שלי.

אמנם אצלנו ההורים (בשני הכיונים דתיים). אבל בכל זאת יש רמות שונות.

אמא שלי קונה בגדים לבת שלי שלא כל כך מתאימים לנו מבחינת הצניעות.

אז אני מבקשת חצאיות קצת יותר ארוכות שהוי יותר קרוב לאמצע הרגל (בין הברך לקרסול), מעיין 3/4.

ובחולצות מעדיפה 3/4 ולכן אני אומרת שאני אקנה אותן....

במיוחד בקיץ שרוב החניות מוכרים חולצות "גגונים" - קצת אחרי הכתף,כמעט גופיה.

אם יוצא לה לקנות חולצות רגילות עד המרפק אז אני זורמת ....

 

 

 

 

 

במימון כל מיני לימודים. קוראים להם קמ"ח . בטוח תמצאי באינטרנט ותבדקי איתם מה הם יכולים לעזור לך

רוצה להמשיך לתואר? אם כן, יש בהרבה מקומות מכינות שקשורות למכללה וזה מאד נח.
השאלה לבד או במכון תלויה לדעתי באופי שלך. אם את צריכה מסגרת או עצמאית ואוהבת ללמוד לבד.

כדאי לך קודם לקבל כיוון מה את רוצה ללמוד.
כי למשל יכול להיות שמעניין אותך משהו שדורש לימודי תעודה ולא חייב בגרויות.. סתם לדוגמא..

בכולופן כל הכבוד על האומץ לצאת ללמוד!!

אם את רוצה ללמוד תואר, אז יש מקומות כולל אוניברסיטאות שאפשר להתקבל עם פסיכומטרי+ מכינה.
אם את רוצה לימודי תעודה, אולי תוכלי ללמוד במקום שלא ידרוש בגרויות או אם יש לך חוצים של בית יעקב יקבל אותך על פיהם.

בלי קשר לקטע דתי

לא מהמקום הדתי, לדבר יותר על עניין השעות המאוחרות והווליום של המוזיקה. מהמקום של הפרעה לילדים ולכם בשנה.
ללא ביקורת רק להסביר מה מפריע לכם. ותבקשי התחשבות.

חששתי שהם ינסו לתרץ שזה בגלל שאנחנו דתיים.

מה שמוזר בעיני ומעלה בי מעט את החשש לפעול..
כי יש לי הכרות עם הבחור לפני שהוא התחתן והוא נחשב עדין ומנומס מה שמאוד לא אופייני לו, כאילו השתבשה דעתו מה שעלול להביא לתוצאות לא נעימות ובלתי הפיכות.

תתארגני עם עוד שניים שלושה שכנים ותלכו לדבר איתו.יותר קשה לנפנף כמה אנשים מאשר אישה אחת.

אני בטוחה שיש מספיק חילוניים שרעש כזה בשעה כזו מפריע להם כמו שמפריע לך- גם ביום חול...
זה לא חוקי,אגב. לפי החוק עד 11:00 בלילה.
נשמע שאת צריכה לדבר עם כמה שכנים- שכוללים את כל טווח המגזרים והגילאים וללכת לדבר איתם.
רק הערה לגבי המוסיקה-- זה באמת ענין של טעם. האם מוזיקה קלאסית או ניגוני חב''ד היו מפריעים לך באותה מידה?

עצמם מחוץ לחוק אחרת לא היו מעיזים לעבור עליו.
לגבי המוזיקה רק רציתי לשתף מעט מהאווירה..
וסליחה מכל חובבי אותה מוזיקה שכן היא לא לטעמי מה שרק מכפיל את הצער.

לא יעזור תדברי עם הבן.
לא יעזור תגיעו כמה שכנים יחד.
לא יעזור לחכות שפעם אחת זה יהיה ביום חול ולהתקשר למשטרה.

בתור אחת שגרה באיזור המקווה היחיד שאני מכירה בקרית יובל הוא ברחוב פולרנטין, מקווה קטן צפוף ולא אסטטי (הוא כרגע בהליך שיפוצים כבר למעלה משנה...) אך חשוב לציין שהבלניות שם מקסימות, אני מגיעה אליו רק בלית ברירה (אם הטבילה יוצאת בערב שבת למשל).

בימי חול אני הולכת או לבית הכרם-למקווה ברחוב שחר 21, מקסים ומטופח מאוד. או למקווה בהר נוף ברחוב אגסי 10, גם כן ממש ממש יפה ונקי ומטופח.

יש מקוה ברחוב הסביון.
נעים ונקי.
בלניות נעימות.

טבלתי שם ממזמן , עוד כשגרנו בירושלים בקרית יובל , ברחוב זנגוויל.(זה היה הכי קרוב ).

 נעים אני לא כל כך יודעת (זה היה ממזמן לפני כחמש שנים).

הוי בלניות שההוא טובות ונחמדות והוי פחות....

שם הן מקפידות על כל דבר בחציצה , אני זוכרת ש"שגעו אותו" בחלק מהדברים ....

 

נ.ב

זה הזכרון שלי , וזה היה לפני כחמש שנים.

 

(-;

לק"י

אלא אם כן, התכוונת לשאול על המשמעות.

שאלת את משתתפי הפורום, לא?

אולי היה צריך לכתוב-

מה דעתכם על השם אלה? מי שלא אוהב שלא יגיב..

לבת דודה שניה שלי קוראים אלה. בחורה חמודה ממש.
יש לו קונוטציות לא טובות כל כך, אלא אם כן את קוראת לה אלת המסטיק או משהו. שיבינו שזה עץ

ולדעתי גם לא מצלצל יפה.
שם ישן שעשו לו מיחזור לאחרונה..
אבל באמת שזה עניין ממש אישי. את אוהבת -תקראי!

אז זה לא רק שם לא יהודי אלא שגם יש לו משמעות של עבודה זרה

שם של עץ...

לא מכירה את העץ..

ישנם כמה משמעויות לשם וכולן שליליות:
1. כש א' בקמץ- מלשון אלה=קללה. לא מומלץ
2. כשא' בצירה- ע"ש עץ האלה. בהקשר שבו הוא מוזכר בתנך אינו חיובי
3. א' בצירה- ע"ש אלה יוונית. סוג של אליל (עבודה זרה)
4. א' בצירה- כמו אל בלשון נקבה. אין אלוה נקבה
למרות כל זאת איני חושבת שיש בכך איסור אך מלכתחילה לא הייתי מתלהבת.
כמובן לשיקולכם

2. העץ מוזכר בתנך בהקשרים ניטרליים או חיוביים (נביא שישב תחת האלה, יש אלה בבית ה').

לדוג' השם מתן. אומרים שאסור לקרוא כי זה אותיות מוות אבל אם ההורים קוראים מתן ומכוונים מתן תורה זה בסדר (כך שמעתי מרב ) אותו דבר אלה אפשר לכוון על רשי תיבות אודה לך השם . אנחנו לא מתכוונים חלילה שהיא אל . בכל מקרה שם זה עניין של טעם ובעיניי מוזר לשאול בפורום אם שם הוא יפה כי כל אחד וטעמו האישי. מה גם שבפורום הזה אוהבים שמות כמו חירות, בראשית, שיבת ציון, וכו

לכן אומרים לא לתת את השם הזה. כמו נמרוד וכד'.

לדוגמא מתנאל או מתניה....
יש לי קרוב מתן והרב אמר לו שעדיף להוסיף ...

הודעות בן אלה מלך ישראל האחרון.

שם יפה אבל זה שם של עבודה זרה

קראתי כך לבת שלי. רשי תיבות אודה לך השם. שם של בנות כל כך יפות...

וכל אחד יחליט לעצמו מה הוא יותר אוהב.

והרב שמואל אליהו אמר לה שזה שם לא טוב.
שם של עבודה זרה)עמישראל החביאו את העבודה זרה תחת עץ האלה. שם מהמיתולוגיה היוונית ועוד משהו שאני לא זוכרת.
שם בלי משמעות חיובית בקיצור.
אילה זה שם ממש מומלץ וטוב.
בהצלחה

אין לי מושג

ואם ע"ש העץ- מה המעלה הגדולה של עץ האלה?
זה עץ נחמד וחשוב בחורש הים תיכוני. אבל זה לא סיבה לקרוא ילדה על שמו...
אבל, כאמור, כל אחד יקרא לילדיו בשמות שהוא אוהב.

למה אתם מסתבכים עם קונטציות??

ראשי תיבות זה נחמד, אבל בסופו של דבר קוראים לה בשם.
כמו שאומרים שנועה זה נסים ונפלאות עשה ה', ושילת זה שויתי ה' לנגדי תמיד ואדל זה אש דת למו. בסופו של דבר לא כותבים בראשי תיבות.
אז ברור שמתיחסים לשם עצמו.

למה את צריכה אישורים של אנשים שאת לא מכירה?? תתייעצי עם בעלך ותחליטו ביחד.. או שתשאלי רב . מחילה. פשוט התגובות כאן ממש מעצבנות אותי . כל אחד חושב שהוא מבין גדול. לבת שלי קראתי אלה לאחר התייעצות עם הרב שלנו .ואני כל כך שלמה עם השם ושמחה שקראתי כך. אנשים יכולים לכתוב אם לטעמם השם יפה או לא אבל לכתוב מזכיר עבודה זרה וכאלה באמת מוגזם

יש הרבה שאנשים קראים לילדים שלהם,בשמות "לא טובים".

כי הם לא יודעים /בקיאים מספיק שאלו שם "לא  טובים-רעים ".

של ע"ז ,של כוכבים /צמחים ,אנשים רעים וחטאים ( מנשה, נמרוד,....) .

יש גם אנשים שקרים לבן שלהם שם בת ולהפך,(דבר כזה עדיף לא לעשות ,זה לא טוב ).

 

אז לכן אנשים מסבירים למה לא כדאי /מומלץ שם זה או אחר.

פשוט מנסים לעזור לאלה שלא יודעים.

 

 

ברמה העקרונית עדיף לא על רשע ולא בעל משמעות שלילית.
לכן המשמעות שההורים נותנים היא החשובה.
להרבה שמות יש קונטציות ומשמעויות גם חיוביות מאד וגם שליליות.
השם מתן הוא דוגמא טובה. משמעות מאד חיובית. בתנ"ך מוזכר מתן שהיה רשע. לא סותר שהיו אנשים טובים שנקראו מתן.
דוגמא נוספת, ישמעאל- ישמעאל בנו של אברהם לא דמות חיובית מידי אבל גם היה ישמעאל תנא. והמשמעות שלו חיובית ביותר.

הבחירה שלה אם ומה לקחת מהתשובות שקיבלה

שיפסיק להשתמש בהלכה ככסות לדברים שהוא עושה לא לרוחך.

משק בית במציאות המודרנית של היום מנהלים בשיתוף פעולה מלא. תדברו על כל דבר. על כל הוצאה. זה חשוב.

אחרת זה מדרון חלקלק מבחינה כלכלית.

מהשאלה- נשמע שאתם בבעיה.
הדין רלוונטי אם את רוצה לדעת את ההלכה.
אך בכל זאת- נראנ שאתם בבעיה.

אלא בבניית זוגיות אוהבת ומבוססת על אימון.

 

אם קשה לכם להגיע להסכמות ולהבנות לבד, אפשר להיעזר בבעל מקצוע.

 

בהצלחה!

אני רוצה להקדים ולומר שאני מבינה לגמרי את הרצון לדעת מה ההלכה וללכת לפי דין תורה אבל לעיתים זו טעות לחפש ולהצמיד להלכה מסויימת כי זה משמש "תירוץ" לקידום אינטרס אישי. אני מצרפת לך כאן קטע קצר של מענה לשאלת בעל בעניין דומה עם אישתו ואולי זה יצייד אותך בכלים המתאימים להסביר את העניין לבעלך. חשוב שתבחרי את הדרך שמתאימה הכי לבעלך ולא לעשות ממש העתק הדבק אלא לצטט ולקחת את רוח הדברים כדי להסביר את העמדה שלך שהיא נשמעת מאוד נכונה.

הרבה הצלחה



כסף, תקציב ושלום בית
הרב אליקים לבנון

נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

שאלה:
אני ואשתי חיים בדרך כלל באהבה. אבל יש נושא אחד שתמיד גורם למריבות, והוא, הכסף. שנינו עובדים קשה ומפרנסים. אני בונה את עצמי על פי דברי חכמים: כל מה שקנתה אשה קנה בעלה. אני לא רואה עצמי מחוייב לדווח על כל הוצאה שאני עושה, אבל בהחלט דורש מאשתי שלא תוציא בלי אישור שלי, זה מכעיס את אשתי וגורם ל"ברוגז". החלטנו לשאול רב מי צודק לפי התורה?


תשובה:
יפה כתבת שהכסף במשפחה הוא סיבה טובה לכעס ומריבות. אבל אם הנך מצפה שאשיב, מי משניכם צודק לפי התורה, אין בכוונתי לעשות כן. שהרי חכמים אומרים שלא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה, ולא נהגו לפנים משורת הדין. לכן חשוב להרחיב את המבט על הסוגיא ומתוך כך למצוא את הדרך הנכונה.
ככלל, כסף הוא כלי ואינו מטרה. "אוהב כסף לא ישבע כסף", כך לימדנו שלמה המלך בקהלת. כלומר, מי שהופך את הכסף למטרה, לעולם לא יגיע אליה. דוקא מפני ששלמה היה עשיר גדול, יכול הוא ללמדנו מה המבט הנכון על כסף. משפחה הצוברת כסף לצורכי מחיה או רכישת דירה, זה דבר מצוין, מפני שאכן זהו השימוש הנכון לכסף. אולם אם רואים בו אידיאל, הוא עלול להפוך למוקד חיכוך, בשאלה מי השולט על הכסף, (כידוע, הון ושלטון מופיעים תמיד בקונוטציה שלילית). אם כן, בראשונה, הייתי מייעץ לכם לבדוק את יחסכם לכסף, ואם צריך לשנות משהו, עשו זאת באומץ ובגבורה.
ולעניין המשפחתי הספציפי שלכם: בכל משפחה יש חלוקת תפקידים, שהיא בעצם גם קביעת גבולות אחריות. כל אחד יודע מי מכין כריך לילד ההולך לגן או לביה"ס, (לפעמים זה הבעל ולפעמים האשה, אך שניהם יודעים מי האחראי) ומי אחראי לקניות במכולת וכו' וכו'. ישנם גם תחומים שהם משותפים לבעל ולאשתו, למשל, חינוך הילדים, לאיזה גן או בי"ס לשלוח אותם, ברור שזהו תחום בו חייבות להתקבל החלטות משותפות. הוא הדין גם לחלוקה התקציבית. ההוצאות השוטפות ידועות ואין צורך לדון עליהם בכל פעם, אולם, כל הוצאה חריגה מחייבת התייעצות של הבעל עם אשתו. לא יתכן שבעל יאמר לאשתו: "הכסף הוא שלי ואני מחליט מה לעשות בו", "את לא יכולה לעשות שום הוצאה בלי הסכמתי ואני אעשה בכסף מה שאני רוצה". מבחינה הלכתית צרופה, ישנם גם זכויות שאם האשה תדרוש מהבעל לעמוד בהן כלפיה, מהר מאד יתברר לבעל שממש לא משתלם לו לנהוג לפי הדין. ובנוסף כמובן, יחס כזה מעכיר את האווירה בבית. מערכת היחסים בין איש לאשתו מושתתת על נתינה הדדית, האיש נותן לאשתו הרבה לפנים משורת הדין, ואשתו מחזירה לו ביתר שאת באותה מטבע. כאשר בעל "חונק" את אשתו וקובע שלא תוציא כל הוצאה, ולעומת זאת הוא חופשי, הרי בכך מתפרק כל הבסיס של הנתינה ההדדית וברור שיש מתח ומריבות. כאמור, הדרך הנכונה היא לראות את האשה כשותפה מליאה לחלוקה התקציבית, לשני הכיוונים: האחד, שלא לעשות הוצאה גדולה מבלי להתייעץ עימה. והשני, לתת גם לה חופש וזכות להוציא הוצאות החשובות עבורה, לפי שיקול דעתה. כמובן, שגם לאחר ההגדרה, שבעל ואשה שותפים בהחלטות, עדיין אחד מהם הוא האחראי על התקציב הכולל, ובדרך כלל הבעל הוא האחראי לכך. כלומר, הוא מכיר את ההוצאות הקבועות, ולפי זה יודע האם נותר עוד סכום להוצאה נוספת, או האם לקחת הלוואה לצורך כלשהוא. אך כל ההחלטות מתקבלות יחדיו. למעשה, הגדרה כזאת נכונה גם לתחומים נוספים שיש להם השלכה על המשפחה כולה, כמו נסיעות לאירועים, היכן להיות בשבת, וכמובן, תחומים רחבים יותר של מגורים, עבודה, לימודים וכד'. בספר הכוזרי בתחילת מאמר שלישי, מלמדנו ר' יהודה הלוי ש"חסיד הוא המושל". והוא מבאר שכל מושל מחוייב לדאוג לכל אנשי מדינתו ולתת לכל אחד ואחד את הדרוש לו. כך גם במשפחה, עיקר חובתו של הבעל היא לדאוג שכל אחד מבני הבית יקבל את הדרוש לו, ולתת בשמחה ובאהבה. כך נבנה הבית כולו על יסודות איתנים .

לקרוא ולא להאמין שאשכרה קיימים גברים כאלה....

מה שקנתה אישה קנה בעלה. אולי כן הוא צודק(נגיד שכן- למרות שלא ממש)  אבל בהחלט לא דרך לחיות ככה בחיי נישואים.

 

איני ניזונה 

ואיני עושה,

 

 שהיא מוותרת על חובותיו לפרנסה , והיא ניזונה ממעשי ידיה...

 

אבל - שהיה לך ברור שאם הוא חושב שכך היא היהדות,

אז אולי איני מכירה את כל המונחים ההלכתיים אבל אין ספק ששום רב לא יתיר זאת,

וגם בעלי אמר לי פעם שגם בהלכה שכל מה שקנתה אישה קנה בעלה , יכולים להביא לדוגמא מתנה לאישה ולהגיד שזה על תנאי שבעלה לא יקח חלק מזה - משהוא כזה.

 

-----

כל יועץ תורני ורב מוסמך לא יסכים לזה - זו הפקרות לשמה!

 

לכי לרב שמקובל עליו, או פסיקה הלכתית מרב בעל מספיק כתפיים רחבות שהוא לא יכול להתכחש!

 

 

ושלא נוח לך שאת לא יודעת לאיפה הכסף הולך.

תסבירי לו את החששות שלך.

 

למעשה יש הלכה שמה שקנתה אישה קנה בעלה ולכן כל מה שנמצא תחת רשותך נמצא גם תחת רשותו.

עם זאת יש הלכה של "ושימח את אשתו" ומצווה של שלום בית. אי אפשר לקבל את התורה רק בחלקים שנוחים.

אל תתני ל"הלכה" שלו, לקבול אותך- זו לא דרך להתייחס לאישה ואין אף רב שיגיד שזו דרך נכונה או בריאה

להתייחס אלייך.

סכום של 2000 שקל בחודש זה סכום מכובד, שזכותך לדעת לאן הוא ההולך מצד היושר הבסיסי והאמון

שיש בין בני זוג.

 

שמורה הוראה בחושן משפט. הן בשאלה האם את חייבת להעביר כספים לבקשתו והן האם מותר לך לנקוט בצעדים על מנת למנוע ממנו למשוך בלי ידיעתך. הפורום לא יכול לספק תשובות הלכתיות, כמו שהוא לא יכול לספק מרשמים לתרופות שחיבות במרשם רופא ואם רוקח יכבד מרשם כזה, הוא יכנס לכלא.

אבל, וכאן האבל הגדול, כפי שכתבו אחרים כאן, השאלה העיקרית אינה השאלה המעשית, אלא מה מערכת האמון הזוגית שלכם. כדאי מאוד להגדיר, אולי בעזרת יעוץ מתאים, מה הוא המרחב בו כל אחד מתנהל לבד ומה נעשה בשקמפות בינייכם. אם תבנו את זה בצורה בריאה, השאלה ההלכתית די תיותר.
בהצלחה

זוגית נכונה.

משום מה עולה לי לראש - "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו" "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע"

כנראה שהוא בוחר ציטוטים אחרים... זה לא הדרך.

 

חוץ מזה - 2000 ש"ח זה סכום ממש גדול בשביל לא לדעת לאן זה הולך, הוא לא אומר לך כלום על זה? 

לא רוצה להכניס לך סרטים לראש אבל כדאי שכן תבדקי לאן זה הולך ואל תתני לו עוד כספים שיש לך בחשבון אחר בלי לדעת על מה ולמה.

 

יש לו איזה רב שהוא מכבד ושומע לו? אם כן - הייתי ממש מציעה שתדברי עם הרב הזה.

 

 

שהיא באה איתם מהבית והם נשארים הנכסים שלה גם אחרי החתונה

זוגות בכתובה כותבים שכל רכישה הופך להיות רכושו אך במידה ומתגרשים כל מב שהיא הביאה איתה הולך חוץ מסכום הכתובה וכו
והסעל מחוייב לפרנסה בכבוד כפי כמה שיש לו
א. עדיף לעבוד במזומן ולא באשראי (אמא שלי אומרת חשבון בבנק אז היא אמרה לי..רק לשמור קבלות . )
ב. תשאלי אותו על מה הכסף יוצא...אם הוא בעלך אין לו מה להסתיר ממך משו

נשמע קצת מפוקפק.

האם אין אמון ביניכם?
אם ההגדרה שלכם היא חשבונות נפרדים אז זה בטח יותר מורכב מבחינה הלכתית
(יש מצב שבו אישה בוחרת שבעלה יהיה המפרנס שלה וכל הכסף ונושא הפרנסה ברשותו
ויש הגדרה של איני נזונת ואיני עושה- הוא פחות מחוייב וכספה נשאר שלה)


בכל מקרה לי ההתנהלות הזאת מדליקה נורות אזהרה.
כמה זמן אתם נשואים?
איך התקשורת והאמון ביניכם? איך השותפות?
אם את לא סומכת עליו, והוא אומר דברים שבהחלט נשמעים רע
זו הבעיה העיקרית שלכם...

מציעה להתייעץ עם רב מבין דבר.