לצורך עבודה מסכמת שהגגשה שלה קרבה ובאה אשמח לעזרתכם
ערכתי ראיון שמתוכו 7 דקות אני מתמללת וצריכה לזהות מיומנויות ראיון
די עשיתי רק שמתלבטת לגבי חלק מהמיומנויות אם אכן מתאים לתגובה שלי בדו שיח
אשמח לעזרה!!
תודה רבה רבה!!!
אגב המייל שלי 343342077Y@GMAIL.COM
מי שבעד-למה הם בעד?
מי שנגד-למה הם נגד?
כאילו להסביר לי מה זה בכלל אומר הדעות של שני הצדדים ועל מה המהומה?
מי שבעד - סובר שמותר לו, כי זאת היתה פרידה.
מי שנגד- בוגד, סך הכל רבנו וישר קפצת לאחרת.
הוא הסכים עם הכתוב במכתב שרשמה ובכך לקח את מלוא האשמה, למרות שלא קרא מילה (בכל זאת 8 דפים משני הצדדים).
ועל זה המהומה.
ומשפטית? מה?
אנחנו מדברים על המהומה הזאת, כן?
ובלי ציניות.
אני באמת לא יודעת, רק כואבת את הפילוג.
זה קצת תלוש
תגמור להם על הרייטינג.
ג׳ניפר אניסטון יורדת מנכסיה, מוכרת מוצרי ים המלח למחייתה.
מסיימת את חייה במרכז הפיס לגיל הזהב.
חבל היה לה פוטנציאל.
מי שבעד- סבור שמערכת המשפט לוקחת לעצמה סמכות יותר ממה שמגיע לה, ופועלת באופן עצמאי ללא התחשבות בחוקים, אלא לפי החלטתם ושירות דעתם.
מי שנגד- סבור שעם הרפורמה ישלחו את מרבית זכויות מערכת המשפט, וכך תיווצר עריצות שלטונית, כשמרבית הכח בידי הממשלה.
לרפורמה המשפטית יש כמה סעיפים, וכל אחד מהם דן בסמכות אחרת שיש למערכת המשפטית...
הסעיף הראשון- על הסמכות שיש למערכת המשפט לפסול חוקים שעברו בכנסת.
הסעיף שני- על מינוי השופטים (שכרגע מי שממנה אלו השופטים, שמכניסים בעיקר את קרוביהם)
הסעיף השלישי-ביטול עילת הסבירות
הסעיף הרביעי- מינוי היועצים המשפטיים לממשלה
מקווה שלא שכחתי אף סעיף...
לרסן את הכח הגדול שיש ב 30 שנה האחרונות לבית משפט העליון (מאז שאהרון ברק נשיא בית המשפט הביא למהפך חוקתי ומשפטי במערכת) ע"' כמה שינויים במערכת המשפט.
בעקבות המחאה (וגם דרך הפעולה של הממשלה) רוב מה שרצו לבצע כבר לא יבוצע, לפחות לא בזמן הקרוב.
המתנגדים טוענים שכל נגיעה במערכת המשפטית היא פגיעה אנושה עד כדי הריסה/ביטול של הדמוקרטיה
זה שהמתנגדים לרפורמה חצו כבר כל גבול עם החסימות האלה זה פוגע באזרחים חפים מפשע! היה לי דיון על זה עם אחי שאמר שמה יש להם לעשות רק ככה יש להם דרך לבטא את ההתנגדות. זה נכון לדעתכם? אין דרך אחרת שלא פוגעת ככה באזרחים???? מבחינתי כל עוד זה פוגע זה גבול שלא עוברים.
מעניין לשמוע רעיונות איך הם יכולים למחות אבל בלי לפגוע?
הבעיה שהם (או לפחות חלק מהם) באמת מאמינים לתקשורת שמסבירה להם שזה לא עניין של רפורמה משפטית, אלא הפיכה של המדינה לדיקטטורה של ממש, נוסח סטאלין או חומייני ודומיהם.
זה מנותק לגמרי מהמציאות, אבל הרבה מהם מאמינים לזה באמת. אז מבחינתם החשש הזה הוא מספיק גדול ששווה לפגוע בכמה חפים מפשע, כדי 'להציל' את כל המדינה.
ירגיש אם יאסרו עליו לשמור שבת? נגיד וכן, איך הם הגיעו לזה? שואלת באמת
ואם כן מה לדעתך מבחינה שכלית הגיוני שיעשו כדי למחות אבל בלי לעבור גבול? שואלת באמת בשביל רעיונות לשני הצדדים גם להבין יותר וגם רעיון מה בפועל יכול לעבוד
והתגייסות של יותר מידי בעלי כוח שמשכנעים אותם שיש פה סכנה אמיתית למדינה.
כי השמאל לא יכול לקבל את זה שהימין יהיה באמת בשלטון. מבחינתם זה כמו לתת לילדים קטנים לנהל את המדינה. הם באמת מפחדים שאנחנו הולכים להרוס את כל מה שהם בנו.
אז הם משכנעים את כל העם שהם בסכנה אמיתית, וכשראשי ממשלה לשעבר, ורמטכ"ל לשעבר, ושופטים בכירים, ואנשי תקשורת ידועים בעלי יכולות ניסוח מרשימות ומשכנעות, כולם אומרים שיש פה סכנה - אז הם באים להתייצב כדי 'להציל' את המדינה...
איך היה נכון למחות? לא יודעת.
הבעיה היא שאין פה באמת מקום לדיון מבחינתם.
הם לא מסוגלים לשמוע באמת את כל מה שמביא אותנו לצורך דחוף בשינוי המצב. מבחינתם הדבר הנכון היחיד הוא להמשיך כמו שהיה עד עכשיו, כשכל מוקדי הכוח בידיים שלהם, וככה הם תמיד בשלטון, גם כשהימין נבחר למעשה בבחירות. אז הם לא יכולים לאפשר שום שינוי שיאפשר קצת יותר יכולת שלטון אמיתי גם לימין.
וכשיש רק צד אחד בדיון, אז אנחנו לא באמת יכולים להקשיב למחאה. ואז הם שוברים כלים כדי לכפות אותנו להקשיב ולעצור. אבל זו כפייה דורסנית ואלימה.
לקבל את זה שיש כוח לרוב
לקבל את זה שהכוח לא יישאר אצלם לנצח.
כמו שאנחנו נכנענו בהתנתקות, כן, נכנענו, ולא סירבנו ולא הפכנו ולא שיבשנו. ולא חלמנו להשבית את הרפואה ולא חלמנו להגיע לאן שהם מגיעים.
היה מאבק חזק מאד, ולא היה שריפת כל המדינה בזעם הקדוש שיש פה עכשיו.
לגבי מה שכתבת מה גבולות המחאה שמותרים ומה היינו עושים אם היו אוסרים שמירת שבת -
זה לא גזירת שמד פה, זה רק הכרעת הרוב. אין פה גזירה לחילונים שאסור יותר להסתובב עם שורטס וגופיה, אין, למרות כל מצעדי השפחות הדביליים שלהם, וגם לא יהיה.
והרוב במדינת ישראל אמנם מאמין, אבל לא הרוב דתיים וחרדיים. אז באמת שאני לא מבינה מאיפה הביסוס להיסטריה הזאת.
ואני באמת ובתמים מאמינה שיש כאלה, יש לי כאלה במשפחה ואני מאמינה להם ובאמת אוהבת אותם (עוד לפני הרפורמה 😁). שחושבים שאנחנו נחריב פה את הכל כי כל האור והצדק והיושר אצלם, וכי הם רגילים שהכוח אצלם, וזה אולי קשה ועצוב כשקבוצה שהיתה פעם מלאה אידאולוגיות וחלוציות ומסירות נפש מאבדת את הכוח שלה כי כבר אין לה חיוניות והערכים שלה מתרוקנים (כקבוצה, אני לא מדברת על יחידים. כי לקבוצת השמאל אין ערכים היום כמו שלמערב אין ערכים היום), לפחות לא כאלה שמעניינים את עם ישראל היום.
זה קשה ועצוב אבל זה הסיפור, זה מה שקורה, ולא משנה אם הם יפגינו עוד מאה שנה. רוב העם לא איתם, ורוב העם הוא מי שמחליט.
נניח היית בצד שלהם מה אפשר לעשות ואיזה רעיונות למחות בלי לעבור גבול?
אני מסכימה איתך אל תטעי 
רק מעניין אותי רעיונות כאלה..
שמותר כיסוי ראש שמכסה כמו כובע אבל שאר השיער בחוץ גם אם זה יותר שיער מ2 ס''מ, כאילו רק לשים כובע וזהו? משהו דומה לכיפה לבנים אבל שיהיה כובע כזה?
ויש דעה הלכתית שמותר שרוול לא עד המרפק אבל לא קצר, כאילו קצת מעל המרפק?
יודעת שפורום לא פוסק רק שואלת אם מישהו מכיר דעה כזאת..
יש דעה בהלכה שאומרת שמספיק שרוב השיער לא יהיה גלוי או משהו כזה...
ודעה שאומרת שמותר לראות עד טפח מעל המרפק. או משהו כזה...
אומרת בגדול.אם את רוצה לדעת את ההלכה באמת, תבדקי במקורות...
כִּֽי־שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י אֹתִ֨י עָזְב֜וּ מְק֣וֹר׀ מַ֣יִם חַיִּ֗ים לַחְצֹ֤ב לָהֶם֙ בֹּאר֔וֹת בֹּארֹת֙ נִשְׁבָּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָכִ֖לוּ הַמָּֽיִם: (ירמיהו פרק ב פסוק יג)
הלכה והולכה מאותו שורש ה-ל-ך
והמורה לא דוברת עברית
ואני על תקן מתרגמת
שזה המקום שנימצא הכי קרוב לישראל.
הם פעם שאלו אותי פעם אם אני מרגישה נוח בתור ישראלית לגור לידם 😁
אני הכי בטוב עם כולם ולא מרגישה שום בעיה עם זה
עם הילד שלי,
כמובן שהוא פנה אלי באנגלית. וכשאמרתי לו שאני מעדיפה בעברית הוא אמר "אז תדברי לאט כדי שאוכל להבין"
מצטט מתוך פניני הלכה:
העינוי החמישי הוא תשמיש המיטה. וכדי להרחיק את האדם מהעבירה, צריכים לנהוג בלילה של תשעה באב כפי שנוהגים בעת שהאשה נידה, לא יגעו זה בזה, ולא ישנו באותה מיטה, ולא יעבירו דבר מידו לידה או להיפך. וביום אין חובה להיזהר בכל מה שנזהרים בזמן נידה. אבל נגיעה של חיבה אסורה גם ביום, וכן אסור לישון ביום באותה מיטה.
שו"ע תקנד, יח. מיטות צמודות נחשבות כמיטה אחת. כתבו האחרונים שכמו שביוה"כ (שו"ע תרטו, א) יש להחמיר בכל ההרחקות שבזמן נידה כך גם בתשעה באב. ולדעת רוה"פ יש להחמיר בזה ביום של יוה"כ כמו בלילה, ולדעת הט"ז אין צריך להיזהר בזה ביום של יוה"כ. ולגבי תשעה באב כתבו הרבה אחרונים, שאין צריך להיזהר ביום, מפני שהם אבלים והאשה אינה מקושטת, ואין לחוש שיגיעו לתשמיש המיטה (מ"ב תקנד, לז, כה"ח פה). ויש שהחמירו בנגיעה גם ביום (קצוש"ע קכד, יב, הל' חגים כו, מט). ונראה שלכל הדעות נגיעה של חיבה אסורה גם ביום. וכן אסור לישון במיטה אחת ביום.
יש כאלה שאפילו מפרידים מיטות...
תשאלי את הרב ההלכתי שלכם...
את כתבת "יש כאלה שאפילו מפרידים מיטות", כאילו זו חומרה או הנהגה טובה, אבל בפניני הלכה הוא כותב שאפילו לדעת הסוברים שלא צריך לשמור על הרחקות נידה מלאות, חובה להפריד מיטות...
באמת זה משהו שרק חלק עושים?
אולי זה הפוך ממה שאמרתי. אבל לא בטוחה.
קיצור, תמחקו מה שאמרתי. ותשאלו את הרב שלכם 😅
האיש שלי אחראי על ההלכות בבית, שמאוד השתנו מההלכות שהכרתי עד אז... אז לא סגורה שזה ודאי...
(בניגוד ליוה"כ שהוא כותב במפורש שאסור)
אני רוצה מיקרוגל, לא אכפת לי מכל הפיצ'רים, רק חשוב לי שיחמם, שיהיה זול ושיעבוד בלי תקלות.
הלכתי היום למחסני חשמל וראיתי בערך 20 דגמים שונים.
בזאפ יש מאות דגמים.
כולם, ברפרוף מהיר ובלי שאני מבין בזה, נראים פחות או יותר אותו דבר.
איך אני יכול לדעת איזה לקנות?
א. מיקרוגל עם הרבה וואט יוכל לחמם את האוכל מהר יותר. אתה לא רוצה לחכות דקה ורבע בשביל להפשיר פיתה..
ב. כפתור של התחלה מהירה - חובה!
יש מכשירים שבהם צריך ללחוץ על 3 כפתורים שונים לפני כל הפעלה (כפתור וואט, כפתור בחירת זמן, כפתור התחלה). לאורך זמן זה סתם מרגיז.
ג. גודל - אם יש לך משפחה גדולה, כנראה תעדיף מכשיר עם תא גדול. אם נחזור לדוגמת הפיתות, אז תא גדול יאפשר לחמם 10 פיתות ביחד במינימום זמן.
לאפשרויות השונות.
למשל תוכניות הפשרה ללחם/ פיתות, לעוף קפוא
חימום אוכל נוזלי שונה מחימום אוכל מוצק.
חימום מנה עבה וגדולה לעומת מנה דקה.
בחימום מנה עבה, צלחת מרק גדושה - צריך להקטין עוצמה ולחמם יותר זמן.
החימום הסטנדרטי הוא במצב מקסימלי וזה לא מתאים לכל סוגי המאכלים.
בהמסת חמאה, שוקולד, להכנת עוגות - גם עושים שימוש בעוצמת חימום מאוד נמוכה ולא החימום הרגיל המקסימלי.
בגדול משתמשים תדיר בכיוון עוצמה (100%, 80%, 60%, 40%, 20%) ובתוכניות הפשרה.
העוצמות הנמוכות.
זה בעצם מחמם חלק מהזמן וחלק מהזמן סתם מסתובב.
זה לא שהוא באמת עובד על 30/40/50 מהכוח שלו.
החימום כבה כשמגיע לטמפרטורה הרצויה לפי הכפתורים של ההפעלה, ואז לסירוגין גופי החימום נדלקים וכבים.
רואים זאת בנורת הביקורת בדופן התנור. דלוקה וכבויה לסירוגין.
לי.
עושה את העבודה נאמנה בינתיים
תקנה את ההכי זול.
מה שכן כדאי לך שהמיקרוגל יהיה סגור בארונית משל עצמו ותסגור אותה בזמן השימוש לצורך הקטנת הקרינה.
עצה שקיבלתי, אינני אשת מקצוע בתחום.
המבנה שלו חוסם אותה.
וגם אם כן, היא לא מסוכנת. מקסימום תחמם אותך קצת.
רמז:
בערך כמו היכולת של גליל נייר טואלט לחסום צונאמי
היי
יודעים אם יש נוקיה עם וואטסאפ, וייז ופנגו? ואיפה אפשר לקנות? תודה
שהוא עם מסך מגע אבל גם עם מקשים.
יש בו הכל, ומאמינה שאפשר לחסום את האינטרנט עצמו.
יש שיואמי עם וויז גם לא מגע אבל הוא מידי חלש בשיל להחזיר באמת את האפליקציות כמו וויז.
כי וויז לא עובד על טלפונים לא חכמים אחרים.
אני כמוך, עם טלפון טיפש אבל ויתרתי אפילו על וויז כי לא באלי גם ווצאפ...
ובטלפון שיש וויז יש אופציה לווצאפ
מומו100אני עובד במקום עבודה מכירתי,
שרוב העבודה היא לקוחות נכנסים, ומי שרוצה להגדיל את הבונוס שלו כשהנכנסים נגמרים יש גם שיחות יוצאות
(שברור שכל עובד מעדיף נכנסים ויש כאלה עובדים שאפילו במחיר של לא לעשות כלום לא מוכנים לעשות שיחות יוצאות),
אני לעומת זאת כן משתדל כמה שיותר לבצע גם יוצאות, וגם מקום העבודה מעודד את הנושא באופן כללי... (כל מקום עבודה רוצה להגדיל את מעגל הלקוחות)
חשוב לציין אין מודל תגמול מיוחד ליוצאת לעומת נכנסת,
ואני שאני בנאדם מכירתי ובנאדם שאוהב לעבוד מצליח להכניס ביוצאות בלי להגזים בשעתיים מה שעובד אחר יעשה ב6-7 שעות,
יש לי מנהלת שממש מתעמרת בי ברמה שכל העובדים כבר אומרים לי שזה כבר מוגזם,
שאני נכנסתי למחלקה היה עומס מטורף בלקוחות הנכנסים, נכנסתי ונתתי עבודה, ותוך כמה חודשים העומס התאפס והגיע למצב שאין על מה לעבוד,
מה עוד שבמקביל נהייתה ירידה דרסטית בכמות הלקוחות, יצויין כי באותה תקופה קיבלתי יחס אוהד מכיוון המנהלת שלי, וברגע שנגמרה העבודה, בהתחלה היא ניסתה לחייב אותי להוציא רק יוצאות, שעמדתי על הרגליים האחוריות, היא אמרה לי שהיא רוצה להעלות לי את הבונוס אבל היא צריכה "לבחון" כמה אני מסוגל,
לאחר אותה תקופה, היא הציגה לי מודל תגמול משפיל בכל קנה מידה, שסירבתי להמשיך כך...
ומאז אותו יום, המנהלת דואגת להציף בעיות מול ההנהלה מעליה, לאחרונה הציגו לנו מודל תגמול שבו העלו את התגמול אך יחד עם זאת שמו סעיף שבו המנהל יכול להוריד אחוז משמעותי מהבונוס, במידה והעובד פעל שלא כדין במזיד כשהדוג'
שהיא נתנה שהעובד גרם לחברה לנזק של אלפי ש"ח במזיד,
עכשיו: לפעמים נתקלים במקרים שבהם מוציאים שיחה יוצאת ללקוח שמסתבר שהוא כבר פנה כנכנס, ואז לרוב מבררים מול המנהלת אם ניתן לבצע את המכירה,
בחודש שעבר היה לקוח שלא שאלתי את המנהלת, וקיבלתי על כך הפחתה שנזכיר מיועדת למי שגרם לנזק לחברה ולא עניין פנים ציוותי, יחד עם זאת קיבלתי הוראה בפעם הבאה שזה קורה לבדוק מול המנהלת שלי,כשהמנהלת מציינת: תהיה ישר זה ישתלם לך...
וכך קרה שוב, התקשרתי ללקוח שבתחילת השיחה ציין כי התקשרו אליו, אמרתי לו שאבדוק וסיימנו את השיחה, וביום למחרת ביקשתי מהמנהלת אישור כיצד לפעול כנדרש, ביום למחרת שאלתי כנדרש, ואז קיבלתי מייל של הפחתה בתגמול בגלל שביקשתי אישור למרות שלא הצעתי לו את השירות (הרי ברור שאני לא יציע לו את זה שוב, על זה נפלתי פעם שעברה)
ומה שהכי אירוני בסיפור שכל ההפחתות נובעות מהרצון לפעול ולהגדיל עוד את מעגל הלקוחות... כיצד לפעול בנושא לדעתכם?
למצוא דרך להגיע להנהלה שמעליה ולשקף להם את כל הנ"ל.
אם יש סיכוי סביר שזה יעזור - קודם לדבר איתה לפני שאתה "עוקף סמכות"
כל זה בהסתייגות כי אני לא מכיר מערכות שעובדות כך ולא יודע מה אפשרי ומה מקובל
אשמח לשמוע על צלמים לחתונה
ויש פורומים מומלצים לתקופה הזו של החיים?
לפני כשנתיים גנבו לנו הרבה ציוד יקר ערך מהבית, ובין היתר נגנב המחשב עם העותק היחיד של סרט החתונה שלנו.
הסרט היה מגובה, אבל בדיוק שבוע לפני הגניבה מחקתי את הגיבוי ''רק לכמה ימים'' כי הייתי צריך לעשות משהו אחר עם אותו כונן... אחחח מרפי...
אין מילים לתיאור הצער על כך שסרט החתונה אבד לבלי שוב.
בצעד נואש החלטתי להתקשר להלל לדרמן, והוא ענה לי ''תן לי כמה דקות ואני חוזר אליך''.
אחרי מספר דקות הוא התקשר ושאל מתי אני יכול להגיע לקחת את העותק החדש שהוא עכשיו הכין בשבילי 🤩
אנחנו מדברים על מעל 5 שנים לאחר החתונה, ובכל הזמן הזה הוא שמר אצלו עותק של הסרט.
לשאלתי, הוא אמר שהוא שומר ה-כ-ל, על חשבונו בלבד (תארו לכם כמה כסף עולה להחזיק גיבויים של אלפי סרטי חתונה), בדיוק בשביל מקרים כמו שלי. הוא אמר שאני לא היחיד שמאבד את העותק היחיד של הסרט, והוא למד שעדיף לשלם כמה שקלים על גיבוי (בלי לבקש דבר בתמורה) בשביל לשמח זוגות שזקוקים לכך.
איזה בן אדם!
בדיוק ניסינו להשיג עותק מהצלם שלנו לפני כשנה והוא ממש לא היה בכיוון לעזור, בקושי הקשיב...
אני התחתנתי לפני יותר מ10 שנים ועדיין לא קיבלתי את סרט החתונה.לא קיבלתי בכלל, למרות ששילמתי עליו. הצלם ברח עם הכסף.
שמעתי דברים טובים על בועז מוטס, לא מכירה אישית
צלם דתי לאומי מאוד מוכר במגזר.
(בקישור משתפים שהוא נותן את האפשרות לבחור תמונות).
הכי אהבתי
ויש לי המלצה למאפרת מסרקת מושלמת אם תרצו
מומלץ ממש
שירות אישי וחם מכל הלב
מאוד מקצועי
אם תרצי את הפרטים שלו בכייף
אבל יקר...
לא טרול, כתבתי כאן בעבר.
אשתי ואני נשואים כ4.5 שנים.
לצערי אין יחסי אישות מאז שהתחתנו פרט להבאת שני ילדים מתוקים לחיינו.
הלכנו לכמה סקסולוגיות שונות, היינו אצל מיכל פרינס (שהייתה הכי קרובה ממה שהבנתי) אבל לאשתי אין מוטיבציה.
לצערי, אני חוטא בהוצאת זרע לבטלה מהמצב, ככה שאני "מסופק מינית".
אשתי הסבירה לי שבשכל היא מרגישה שחסרה לה תחושה מינית וסיפוק, אבל שאין לה מוטיבציה לנסות לעבור את זה שוב מרוב הפעמים שזה פשוט לא הוביל לשום דבר (לא יכול שלא להבין אותה).
ורגשית היא לא יודעת אם חסר לה, אבל שהיא כן מקנאת בנשים שמתארות כמה זה כיף.
אני אישית גם מעולם לא חוויתי חיי אישות תקינים, ככה שאני גם לא יודע מה אני מפספס וחוץ מהקטע שאני עובר על ההלכה (שזה מה שמפריע לי), כבר התרגלתי למצב של יחסים אפלטוניים.
איך יוצאים מהלופ הזה?
אין לה כוח להיפגש עם עוד מישהי בשביל זה.
מציין שאני "משליך עליה" לא כי אין לי גם עבודה לעשות, אלא שהיא חסרת מוטיבציה לענג גם את עצמה לבד.
עוקב ומחזק, אין לי לצערי עצות ספציפיות.
נראה שכרגע אין מה לעשות , ניסיתם והגעתם למצב שהיא מותשת מרוב ניסיונות.
אם אתם מצליחים לחיות יחסית בטוב ויש לכם ילדים , יכול להיות ששווה להמשיך את החיים כך, לפעמים מבשילים כל מיני תהליכים ונולדות אפשרויות חדשות שהיו נראות בעבר חסרות סיכוי . כדאי גם להתפלל על זה, אבל מניסיון שלי צריך להיזהר ממקום שמצפה שהתפילה "תביא תוצאות " כי זה יכול מאד לתסכל.
אתה נשמע מודע ומבין את המקום שלך ושל אשתך בסיפור הזה, מתפלל בשבילכם שיהיו לכם חיים טובים ומאושרים.
ואתה אומר שכבר הייתם אצל כמה בטיפול, אז מן הסתם היו כבר תובנות שכבר עלו ולא עזרו.
אני אגיד מה אני חושבת, ואולי זה קשור ואולי לא.
- לפעמים הנושא הזה נתפס כמשהו אסור, טמא, רע - בייחוד אם היא באה מרקע דוסי במיוחד. ויש רתיעה כללית שצריך להתגבר עליה.
אם היא מעולם לא ניסתה להתענג לבד, וזו התפיסה שלה (רגשית, לא שכלית), ברור שזה מרחיק אותה.
- הפעמים הראשונות אצל האישה יכולות להיות חוויה שלילית, גם אם הגבר הכי נעים ועדין ומתחשב.
קורה, נפוץ, בדרך כלל מתגברים על זה תוך כדי ניסוי וטעייה מתוך הבנה שבסוף יהיה נעים וטוב. אבל אולי היא לא עברה את השלב הזה, כי כמו שפירטתי למעלה, היא לא אוחזת בתפיסה שבסוף יהיה נעים וטוב.
- אולי היא מרגישה פגומה:
זה יכול להתחיל מדימוי גוף נמוך שהיה לה לפני שהכרתם.
זה יכול להמשיך ולהתחזק מתוך התחושה ש"אני לא יכולה לעשות את זה", שהיא לא כמו כולן, שהיא לא אישה ראויה (בתחום הזה), אם יש לחץ או דיבור ביקורתי סביב הנושא אז זה מחריף את התחושה.
זה יכול להיות חס וחלילה מפגיעה שהיא חוותה בעבר.
וכמובן ברור שלחץ הוא מכבה התשוקה הכי גדול שיש...
- יכול להיות שהיא מנותקת מהרגשות העמוקים שלה. כלומר, יש לה "חומות" של הגנה רגשית שלא מאפשרות לה לחשוף את הצדדים הפגיעים שלה.
להיות בקרבה אינטימית גדולה לאדם אחר, זו פגיעות גדולה מאוד, זה מצריך רמת אמון גבוהה (וזה מתחבר למה שכתבתי למעלה).
אז יכול להיות שעל פני השטח היא מתפקדת מעולה אבל אין לה את האפשרות הרגשית להיפתח, להתמסר, להיות פגיעה ובעצם להתקרב פיזית ונפשית.
- יכול להיות - אומרת בזהירות - שהיא לא נמשכת אליך, או בכלל שאין לה צורך כזה.
אלה דברים שונים בתכלית -
אולי נמשכת לגברים בכללי ולא אליך - וזה כנראה בר תיקון בעבודה רגשית וזוגית, אולי לא נמשכת לגברים בכלל או א-מינית.
אבל רוב הסיכויים שאחד הדברים שכתבתי למעלה קשור, ולא העניין הזה.
זה לא נותן שום כיוון מעשי, כי עד שהיא לא תזהה בעצמה מה מפריע, היא לא תוכל להתקדם.
אבל אני חושבת שמה שכתבת, הורדת הלחץ (בלי ציפיות לכלום!) זה כבר פתח טוב.
ואחר כך -
מגע נעים שהוא לא מיני, שוב בלי ציפיות לכלום, יבנו ביניכם תשתית טובה ואמון.
ליטוף של השיער או על הגב, חיבוק מדי פעם, נשיקה קטנה, כאלה. לשלב את זה ביום יום.
אמירות קטנות של אהבה, גם משוחבות בחיי היום יום, דיבור אמיתי וכן, שיתוף של רגשים עמוקים, היכולת להיות פגיעים זה ליד זה ייצרו אינטימיות רגשית והעלאת האמון באופן כללי. זה כמובן צריך להיות הדדי (כלומר, אל תצפה ממנה לשתף בדברים שכואבים להאם אתה לא עושה את זה בעצמך מדי פעם).
אחרי שיש את האינטימיות הרגשית וקרבה פיזית טובה ולא מינית, אפשר להתקרב קצת יותר למה שמפריע.
זה תהליך שלוקח זמן וסבלנות וצעדים קטנים. אבל נשמע שיש לך אורך רוח ואהבה כלפיה, אז אני בטוחה שתצליח.
"משהו אסור וטמא" - בדקתי איתה והיא טוענת שלא.
למרות שהיא לא נותנת לי להתקרב לאיזורים אינטימיים אצלה.
"הפעמים הראשונות לא נעימות" - זה חד משמעי מה שהיה לה והיא חוותה את זה בצורה נוראית שהשפיעה עליה הרבה אחרי זה, אבל מיכל פרינס טענה שכל חוויה שלילית גורמת לירידה. אחרי שהיא הבינה את זה, ניסינו ליצור חוויות טובות, אבל זה עדיין לא מגיע למצב מיני.
""מרגישה פגומה" - היא טענה שלא. אבדוק איתה שוב.
"מנותקת מרגשות עמוקים" - לא יודע איך אפשר לבדוק את זה...
"לא נמשכת" - לא נעים להגיד אבל הלוואי. יפטור אותי מהצורך להרגיש רע על יחסים כאלה וחוסר קיום "מצוות עונה".
תודה על התגובה, אני אשאל אותה מה דעתה.
לפעמים, התשובה לשאלות האלה היא קצת יותר קשה למציאה.
היא רגשית.
לא תמיד קל לחשוף את מה שבעומק הרגש ולפעמים זה לא מודע בכלל (ודאי אם זה משהו קשה כמו פגיעה מינית מהעבר)
כלומר, גם אם תשאל, אולי היא לא רוצה או לא יכולה לענות.
לגבי הרעיון שלך, לבדוק איתה אם היא מרכישה פגומה:
אל תבדוק איתה.
תאהב אותה, תחמיא לה, תמצא את היופי שבה.
אם היא תגיב לך בביטול או בהקטנה (למשל, אתה אומר - החצאית הזו יושבת עלייך כ"כ יפה והיא מגיבה - דווקא היא משמינה אותי, אתה אומר - אשתי, את כ"כ יפה והיא מגיבה ב-אתה סתם אומר את זה כדי להתחנף, או אלף צורות אחרות) במקום להגיד "תודה" על המחמאה, תדע שקשה לה לקבל מחמאות.
כמו רוב הנשים אגב...
ויכול להיות שזה יותר מזה.
אבל אם נחזור לעניין הרגשות העמוקים, האמון והפגיעות - כדי להגיד ככה בגלוי "אני לא אוהבת את הגוף שלי" יש צורך ברמת אמון גבוהה, בקרבה נפשית גבוהה. וגם במודעות עצמית גבוהה.
אני חושבת שבתור התחלה, תתחיל עם שני הדברים שכתבתי לך בסוף, יצירת אינטימיות רגשית וחוויות טובות ולא מיניות עם הגוף, ודווקא תעזוב את הניתוח שמאחורי הדברים.
בלי ציפיות.
המטרה היא קודם כל לחזק את הקשר ולהעלות את האיכות שלו.
יחסי מין הרבה פעמים משקפים לנו משהו שקיימים באופן כללי במרעכת היחסים.
וגם אם נראה שעל פני השטח הכול בסדר והמערכת עובדת, קודם כל הייתי מתחילה בחיזוק של היסודות ורק אז פונה לחשוב מה הלאה.
אצל נשים (עפ"י רוב), עניין הגוף לא יכול להיכנס לתמונה אם אין קודם כל את הרגש.
לדוגמה (שטחית ולא רלוונטית אליך) גם אם אני נמשכת ורוצה, אם בן הזוג שלי מתייחס אליי בזלזול או אם נעלבתי ממנו, אני לא ארצה שהוא ייגע בי.
1. מה עוד אפשר לעשות שעוד לא ניסיתם, שיכול לגרום ליחסים תקינים.
2. מה אתה רוצה לעשות במקרה שבו שום דבר לא יעזור והמצב יישאר כפי שהוא.
אדום לזוגיות.
אממה, גם לך נשמע שזה לא מפריע מעבר לפן ההלכתי. אז באיזשהוא מקום זה קצת "מצא מין את מינו.." לא?
אם אתם חיים עם זה בשלום מבחינת הזוגיות והקשר ביניכם, אז נשאר לפתור את הבעיה ההלכתית.
אין לי מה להוסיף, חוץ מזה שאל תוותרו, זה יצר החיים.
והאם היא נפגעה מינית בעבר?
האם היא היתה בטיפול רגשי (גם אם לא נפגעה) שלא קשור למיניות?
ניסתה טיפול אישי?
נשמע שתהליך אישי רגשי זה מה שחסר לה
כדי שתוכל להבין מה ואיפה חוסם אותה.
יש סיכוי שנפגעה מינית? (גם אם היא לא זוכרת יכול להיות שזה משהו שכרגע מודחק
ואולי בעתיד כשתהיה במקום נפשי חסון יותר היא תוכל להזכר).
ומעבר לזה, הזוגיות שלכם.
תלמדו ליצור אינטימיות רגשית, חברות, קשר טוב
זה הבסיס למשיכה, לחיבור, לקשר.
האם אינטימיות רגשית זה משהו שהיא מסוגלת לקיים?
פגיעה מינית? ותהליך אישי?
זה שיש לכם אינטימיות רגשית מצד אחד זה דבר מעולה.
מצד שני הוא מעלה שאלות נוספות לגבי מהות החסימה.
נשמע שאתה מצד אחד רוצה את זה ומבין את החשיבות מצד שני את בלי מוטבציה לעבוד על זה
אני חושב שתריכה לחלחל ההבנה העמוקה שבסוף חיי אישות זה חחק ממכלול שלם של שלום בית, ושל ממערכת שלמה. ברגע שמשנו אחד פגום אז ההשפעות של זה הם רמחיקות לכם
ובקיצור אני חושב שקודם כל שווה לך להעמיק בחשיבות של זה
אחכ להחליט שאתה רוצה את זה
ואז להתמסר לזה, כי שינוי לא יגיע לבד, צריך להשקיע הרבה מאמץ כדי שזה ישקה
יותר נכון: איך מרגישים חשיבות של זה?
בשכל אני שומע הרבה הסברים.
זה לא משכנע רגשית, לא אותה ולא אותי.
היא אוהבת להנות מדברים אחרים?
מאוכל?
מחוויות כייפיות?
יש לה תחביבים?
יש לה שעות פנאי שבהם היא פשוט עושה משהו שכיף לה לעשות?
סליחה על החריפות - אבל הפורום לא יכול לעזור לך יותר משלל אנשי מקצוע שכבר התייעצתם איתם. בזבוז טוטאלי.
אני בהחלט זוכר את השרשורים שלך מתחילת תקופת הנישואין. מאוד כואב הסיפור ומאוד כואב היאוש שלך, עד שאתה מיואש מקרבה ומנסה לדמיין שאתה משיג לבד את אותו סיפוק.
בזמנו כשכתבת, השתדלתי גם לעזור כפי עניות דעתי. כאשר אתם היום אחרי שלל אנשי מקצוע - לא חושב שתקבל כאן משהו חדש.
העצה היחידה שרלוונטית לענ"ד במצב הזה, זה שתלך אתה לטיפול אישי. תברר את הרצון האמתי שלך, תחליט היות שאלו הנתונים וככה"נ הם גם לא ישתנו, איך אתה רוצה להתנהל איתם.
בהצלחה רבה
ולא הגיע עדיין לטיפול.
לא לזוג עם קושי כל כך מתמשך שניסיתם לפתור מכל כך הרבה כיוונים.
היכולת שלך להישאר בראש פתוח ולקבל עוד כיוונים מרשימה ביותר. באמת. אבל אתה תקבל פה תשובות שמתאימות לקשיים נפוצים יותר, המצב שלכם יוצא דופן.
מובן ביותר למה אין לך כוח להיפגש עם עוד איש מקצוע, גם ללכת לטיפול פעם ראשונה זה קשה מאד, בטח ובטח אחרי כמה פעמים.
אבל אני לא חושבת שמכאן תבוא לך התשובה.
בהצלחה גדולה!!!
טיפול רגשי ביחד/לחוד?
מכיוון שאמרת שהכי קרוב שהגעתי זה שהיא עברה חוויות לא פשוטות שגרמו לחסמים רגשיים.
הכי טבעי שקשה לה לקבל אותם עד הסוף.
הייתי עובדת על לתת מקום לכל הרגשות השליליים. לקבל אותם באמת. לחוות את הכאב ולהתאבל עליו, את הכאב שלך, את הכאב שלה, כל אחד ראוי בפני עצמו.
תנסו ללכת למטפל שיעזור לכם בכיוון הזה.
לא הסברת מה המיקום שלכם בסקלה שבין שותפים לחיים לבין זוג שמקיים יחסי אישות איכותיים.
יש מגע? יש אינטימיות כלשהי?
אם לא, איך אתה מצפה שיום אחד תמצאו את עצמכם מקיימים יחסי אישות?!
ממליצה לה לבחון קורס אינטרנטי של בינת הופמן, שתעקוב ותראה אם מעניין אותה
בפציפית במיניות - ברור שהמפתח כרגע אצלה, אם היא לא רוצה לנסות אז אין לך מה לעשות חוץ מלהשקיע בטיפוח האהבה והאינטימיות ובמיוחד מגע *לא מיני* כמה שמתאים ונעים לה.
אני חושבת שכן טוב שתמצא כתובת לייעוץ זוגי ומיני ללכת לבד אם כרגע היא לא רוצה. יכול להיות שתקבל שם דברים חשובים (יש יועצים דתיים שידעו לדבר בשפה שמתאימה) ואפילו אם לא תקבל כלים מעשיים לפחות תקבל הכרה ותמיכה בכאב (הלגיטימי מאוד) שלך
אבל ברגע שהיא תסכים לעשות צעדים בכיוון חשוב מאוד שמצידך תהיה איתה במאה אחוז, כדי שהיא תעז לתת עוד הזדמנות ולבנות את האמון במיניות (לא שאני לא טוענת שלא היית שם, פשוט זה באמת מתסכל שהיא ככה וטבעי להשאב לכעס או לכאב וככה "לפספס" את ההזדמנות כשהיא פתאום תופיע)
בכיוון ההלכתי, וממש בזהירות (כי כתבת שממילא אתה לא מסוגל להתנזר לגמרי)- זה לא קל להעלות כזה דבר, אבל דבר איתה אם יש מבחינתה היתכנות למגע מיני ללא חבירה. אני לא יודעת איפה בדיוק היא עומדת אבל יכול להיות שזה משהו שיתאים לה בתדירות מסוימת או באופן מסוים (ויכול להיות שלא בכלל)
זה כמובן יותר פשוט הלכתית(לא כתבתי מותר שלא יזרקו פה עגבניות.אבל שכל אחד ילך וילמד ויתיעץ) ואולי יקל קצת על תחושת האשמה ועל המתח ביניכם
בזהירות, כי אם זה יעורר אצלה תחושות לא טובות זה ירחיק אתכם מהיעד הסופי
החלטה כזו, של מפגש מיני שבכל מקרה לא יסתיים בחבירה אלא בפורקן מצידך מחוץ לגוף שלה גם יאפשר אולי מרחב שבו היא תסכים להתנסות לחוות מיניות ועונג בלי "לשלם" בלחץ שמצופה ממנה בסוף לאפשר משהו שלא מתאים לה
למה את חושבת שהמפתח אצלה?
לכל אחד מהם יש מפתח
הוא בעצמו מודה שאין לו רצון ביחסים מלבד הנושא ההלכתי.
נשמע ששניהם לא מחוברים למיניות ואינטימיות או רגשית של עצמם ולא ביחד.
יחסי מין ללא חדירה או ביאה שלא כדרכה מתאימים לזוג שיש לו הרבה צורך מיני ולא יכולים חדירה מסיבות טכניות.
לבקש מאשה סגורה מינית ולא משוחררת, שאין לה צורך מיני/חשק/משיכה לבעלה לבצע אקטים בשביל שבעלה יגיע לפורקן זה נשמע טכני ולא סק*י או אטרקטיבי.
כתבתי שהמפתח בנושא מיניות אצלה
כי אם היא לא מעוניינת במפגש מיני אז הנושא הזוגי תקוע.
ברור שהדבר הנכון הוא טיפול מיני ביחד - אבל היא לא רוצה.
אז כתבתי שיש לו מה להפיק תועלת מטיפול לבד, בעיקר טיפוח אינטימיות וקשר זוגי
אבל כל עוד היא לא מוכנה לנסות זה לא יביא למיניות זוגית תקינה
לא הבנתי את הפסקה האחרונה,איפשהו ציינתי שזה אמור להשמע אטרקטיבי?
מדובר פה בזוג בתוך לופ בעייתי. זו לא איזה הדרכה לכל זוג שהאישה קצת חסומה
היי,
בלי לחשוף יותר מידי פרטים
דמיינו אממ נגיד סופר (זה לא המקצוע אבל רק לצורך דוגמה)
יש סניף אחד שבו עובד
סניף אחר באותו עיר, מרחק של חצי שעה נסיעה יותר
סניף הרבה הרבה יותר מורכב, גם המרחק הפיזי שבשעות הבוקר זה יכול להגיע אף להפרש של שעה נסיעה
האם העובד יכול לסרב לעבור לסניף החדש?
עפי חוק אפשר לחייב אותו?
העובד מצליח בסניף א', הוא פשוט לא רוצה לעבור לסניף החדש שמורכב ורחוק יותר.
בשני הסניפים יש חוסר של עובדים, לא מדובר בתקן מיותר או משהו..
אודה ממש לעזרתכם
העובד המדובר ממש בלחץ לקראת פגישה בתחילת שבוע,
פגישה שבה הם רוצים להעלות את ההצעה לעומק עם כל התנאים
הוא עדכן במייל שלא מעוניין אבל הם עדיין ביקשו להיפגש
אם יש לו ותק של שנה לפחות, ואם הוא חושב שזאת הרעה בתנאי העבודה, והוא מקבל מהמעסיק בכל חודש 6% הפרשה לפיצויים, והוא ישלח מכתב מסודר ומתועד למנהל שלו ויכתוב שזאת הרעת תנאי העבודה והמנהל בכל זאת יעביר אותו, הוא יוכל להתפטר ולדרוש פיצויי פיטורין (כלומר 2.33% מהשכר החודשי שלו כפול מספר החודשים שעבד).
זה שהוא ידרוש לא אומר כמובן שהוא יקבל. המעסיק יכול לסרב ואז אפשר להמשיך הלאה בחיים או לתבוע בבית הדין לעבודה.
אם מפרישים לו 8.33% לפיצויים, אז לסיבת ההתפטרות אין שום משמעות. הוא יוכל להתפטר או להישאר, החלטה שלו, אך בכל מקרה הוא לא יקבל דבר (הוא כבר קיבל פיצויים מקסימליים לכל אורך עבודתו).
הוא כבר עובד שם 5 שנים ומאוד מרוצה
מה גם שיש תקנים פנויים שצריך לאייש בדחיפות גם פה וגם פה
בסניף המרוחק יותר קשה לאייש אותם.. ולכן הם מנסים לשכנע כל עובד לבצע את זה
טוב לשמוע שאי אפשר לחייב
וקשה להאמין שבגלל סירוב יפטרו, נכון?
במיוחד שחסרים אנשי צוות
כלומר המעסיק בהחלט יכול לקבל החלטה להעביר עובר תפקיד/מקום, ואם העובד לא מעוניין הוא יכול להתפטר.
לא דיברתי כלל על למשוך פיצויים...
הרעת תנאים זה בסך הכל מושג משפטי שאומר שאם העובד מתפטר, הוא זכאי לפיצוי פיטורין (ואם ממילא העובד מקבל 8.33% בחודש אז זה לחלוטין חסר משמעות).
זה לא אומר שלמעסיק אין זכות להרע תנאים.
זכותו להרע תנאים וזכותו של העובד להתפטר אם זה לא נראה לו.
סליחה על הטרטור
תודה שהעלית את זה
התפטרות בגין הרעת תנאים לא מזכה אותך באופן אוטומטי בדמי אבטלה מיידית.
בשביל לקבל דמי אבטלה מיידית צריך להוכיח לביטוח לאומי שיש הרעת תנאים משמעותית, וזה דבר שקשה מאוד להוכיח להם. לעיתים ללא התערבות של בית הדין לעבודה הביטוח לאומי לא מוכן לקבל את ההתפטרות כמוצדקת.
(במקרים של שינוי מקום העבודה מעל 40 ק"מ או הורדה בשכר השעתי/החודשי - הם יסכימו מיד לקבל זאת כי אלה דברים שקל להוכיח והם אובייקטיבים ולא סובייקטיבים)
אם רוצים לעזוב ויש מקום עבודה חילופי-ניחא
בכל מקרה, העולם הוא לא פיקניק. כדאי לזכור
הצלחה רבה
תחשוב על אדם שגר בפתח תקווה ועובד בתל אביב, ועכשיו פתאום הוא נדרש לעבור לזכרון יעקב.
אני מניח שרוב העובדים היו מתפטרים במצב כזה (במרחק כה גדול זה נחשב התפטרות כדין פיטורין גם בלי להוכיח הרעת תנאים).
תודה
שינצל את ההזדמנות להשתדרג. שיעשה את החישוב כמה "עולה" לו המעבר הזה (בשעות, מאמץ, כח וכו') +אחוז נחמד תוספת וידרוש.
יגרום למעסיק לחשוב אם באמת חשוב לו. וכפי שאמרו - תמיד יש מקומות אחרים. בתיאוריה אפשר להגיע לבית הדין לעבודה ולטעון שאין סיבה, הרעת תנאים וכו'. בפועל זה כמעט חסר משמעות.
הם מרוצים ממנו ברמות.
אבל זה ארגון שהדבר האחרון שמזיז להם זה שימור עובדים..
והעובד הזה לא יילך כלכך מהר לעשות שינויים לעזוב למצוא מקום אחר - הוא לא בקטע
הפגישה עוד כמה ימים, בתפילה שיעבור בטוב ונחזור לשגרה מבורכת
כל השבת האמת היינו על זה, מעצבן ממש
הרב יגאל כהן אומר שמי שפוחד ממישהו הקב"ה תולה אותו בידיים של אותו אדם. מי שזוכר שהוא רק בידיים של הבורא הקב"ה נושא אותו בידיו. תבטחו בבורא שהוא זן ומפרנס לכל. בטח ניסח את זה יותר טוב.
מדברת בעיקר לעצמי האמת.
בפרנסה אני שוכחת שהבורא הוא שמפרנס. הרבה הצלחה, שימו מבטחם בהשם.
קרליבך
האומר לקב"ה "עזוב אותי, אל תסתכל עליי"
הקב"ה אומר לו "בסדר גמור, תסתדר לבד..."
אפשר לכתוב לו את זה ולהגיד שלא רוצים כי זו הרעת תנאים מבחינתכם,
ואתם לא מעוניינים.
אפשר במצב כזה להתפטר ולהחשב כמפוטר.
בשולי הגילוי שטלטל את חיינו, על כך שבננו האהוב והמתוק נמצא על הספקטרום האוטיסטי, שמתי לב לנקודה שלא מפסיקה להטריד אותי.
כשסיפרתי לאחים שלי על האבחון, שניים מתוכם לא היו מופתעים. "ראינו איך הוא מתנהג במפגשים משפחתיים, את האינטרקציה שלו עם כל בני הדודים...". כלומר הם חשדו.
יש לנו חברים מאוד מאוד טובים, הבן שלהם הוא החבר הכי טוב של הבן שלנו, והם למעשה החברים היחידים שהחלטנו לספר להם.
אתם יודעים מה הייתה התגובה שלהם?
"באמת לא הבנו למה אתם לא מספרים לנו... מה, אתם מתביישים מאיתנו? אבל אמרנו לעצמנו "טוב, אם הם בוחרים לא לספר אז לא נכריח אותם, כנראה הם צריכים את הזמן שלהם""...
שאלתי אותם מתי הם שמו לב, והם ענו "מיד בהתחלה כשהכרנו אותו" (זה אומר לפני 3 שנים...).
ענינו להם במבוכה שזה לא שהסתרנו מהם, אלא שאנחנו עצמנו גילינו על כך רק לפני מספר חודשים.
במילים אחרות - בזמן שאנחנו לא ידענו, משפחה וחברים כבר ידעו.
בזמן שלא לקחנו אותו לאבחון מקצועי, אנשים אחרים כבר היו בטוחים שהוא מאובחן ולא הבינו למה אנחנו מסתירים מהם בסוד.
ומכאן עלתה אצלי השאלה הבאה, שפשוט לא מפסיקה להטריד אותי:
מה אני הייתי במצב דומה? מה הדבר הנכון לעשות? מה הדבר שמצופה ממני לעשות?
האם לדבר עם ההורים ולהסתכן בכך שהם ייפגעו עד עמקי נשמתם? הרי מי רוצה לשמוע שהבן שלו נמצא על הרצף? מאוד יכול להיות שההורים יעלבו, ירחיקו את הילד שלהם ממי שחושב עליו כאלה דברים, יתחילו לתקוף בחזרה...
ומהצד השני - איזו מעצבנת ומתסכלת ההרגשה הזאת, שיש אנשים שיודעים בזמן שאני עצמי לא ידעתי... ולכו תדעו כמה אנשים חושבים וכלל לא מספרים לי על כך. והרי ידוע שככל שהאבחון נעשה מוקדם יותר - כך גדלים הסיכויים לעזור לילד. כמה זמן יקר בוזבז בגלל הבחירה של אנשים לשתוק...
אז...
שהבן הגדול שלה עם תסמינים של אוטיזם.. ראינו את זה (אני ואחותי הקטנה) כבר שהוא היה קטן.. רק עכשיו שגדלנו ידענו מה השם של זה.. היינו ממש קטנות.. ואנחנו מאוד קרובות ומדברות הרבה גם אליו.. ואני רואה שהיא בהכחשה מוחלטת, אני רואה את בשיחות שיש לה עם הצוות החינוכי שמנסה לרמוז בלי סוף והיא מתרצת כל הזמן שזה בגלל דבר כזה או אחר.. כי מחליפים לו מורה כל פעם.. כי לא מסבירים לו את החומר כמו שצריך.. בקיצור המלצתי לה להכניס אותי לחינוך מיוחד בתוך בי"ס שילמד בקצב שלו אבל היא ממש התנגדה.. ושהוא עלה לתיכון כבר לא השאירו לה ברירה ואמרו לה במפורש שזה נראה שיש לו אוטיזם.. והיא ממש נעלבה והייתה בהלם שהם חושבים שזה הכיוון בכלל
והוא בעולם משלו.. לא מתקשר עם הסביבה, לא מחייך, בעיקר מעדיף להיות לבד, דיבור קצת רובוטי, אוצר מילים מאוד דל.. ושם הבנתי שאין לי מה להיכנס, אני לא מאבחנת ואין לי את הכישורים המקצועיים לכוון אותה לשם. יש צוות חינוכי שעל זה ומקווה שבאיזשהו שלב היא תקבל את זה והילד יזכה ליחס ראוי ומכיל.
אני חושבת שזה מאוד תלוי בהורה, איך הוא יקבל את הדברים אם מישהו קרוב יגיד לו שכדי ללכת לאבחון כדי לעזור לילד.. כי יש כאלה שממש נעלבים ומנתקים קשר וכו' ויש כאלה שממש צריכים מישהו חיצוני שיכוון אותם..
בס"ד
שלום לכולם !
אני לא נשואה אבל שולחת הודעה לכאן כי אני חושבת שכאן יוכלו לעזור לי יותר .
אני בת 33 גרושה בלי ילדים. הייתי נשואה שנה עם בחור שגיליתי אחרי החתונה שהוא חולה נפש , גם לא קיימנו יחסים במשל שנה כי לא עמד לו והוא גם אמר לי שהוא מפחד שיקח סכין ויחתוך אותי ומפחד שלא יצליח להשתלט על זה .
בגלל 26 התארסתי וביטלתי כי הבחור אמר לי אחרי האירוסין שהוא רוצה למות והשפיל אותי.
אני עכשיו בת 33 ואני רוצה להקים משפחה נורמאלית ובריאה ! לא רוצה ליפול שוב פעם בפח ! אני בחורה טובת לב, בריאה , עדינה, רגישה, חייכנית מקסימה ומוכשרת . לא מגיע לי להיות נשואה לבחורים משוגעים. אני כל הזמן חיה בנתינה.
עכשיו אני בקשר עם בחור בערך חודשיים שומרים נגיעה. ואני מתלבטת אם הוא הומו. מצד אחד הוא בחור ממש טוב לב , לא קמצן לא כעסן לא גאוותן . ויש לו הרבה נתינה אליי. אבל מצד שני הוא בן 41 רווק! אמר שלא התגייס בגלל שעד גיל 24 למד תורה כל היום וששאלתי אותו האם הצבא גייס אותו אחר כך , הוא אמר שלא היה בשל רגשית, שהיה סגור רגשית לצבא , ושלא התאים לו הצבא !( מה זה אומר ???) הרי ביקשתי ממנו אישור רפואי והוא הביא לי וכתוב שהאישור הרפואי תקין מרופא משפחה !!
העניין הוא שאנחנו יכולים להיות מלא שעות ביחד ואני לא באמת מרגישה שהוא נמשך מינית. השדכנית אמרה ששאלה אותו והוא אמר שנמשך. אבל אני לא מרגישה שהוא נמשך. לבנתיים אני רואה שמגעיל אותו לשתות מהבקבוק שלי ומגעיל אותו לאכול מהצלחת שלי והמכפית שלי. אז איך לא יגעיל אותו להתנשק איתי ?? אני מרגישה שאני נהנית איתו שעות אף פעם לא משעמם אבל כמו שאני נהנית עם בת ! לא עם גבר ! הוא עדין מדיי רגיש מדיי מעופף מדיי, אבל הוא בחור ממש טוב, ואני כן רוצה בחור שיהיה רגיש אליי ועדין אליי, אבל בסוף אני רואה שהבחורים שנראים עדינים הם חולים ?? אז אני לא יודעת מה לעשות !!
לא יודעת אם הוא הומו, ולא יודעת אם הוא בריא למרות שהביא לי אישור רפואי כי הוא רווק בן 41 וגם אמר שלא התגייס לצבא בגלל שלא היה בשל רגשית והיה סגור רגשית וגם מבחינה תעסוקתית הדברים אצלו לא ברורים, כי הוא עכשיו בגיל 41 עושה הסבה למקצוע אחר ועד עכשיו הוא עבד בכל מיני עבודות משתנות ומתחלפות ולא קבועות. מה לעשות ?? בבקשה תעזרו לי הוא בחור ממש טוב לב , קשה למצוא בחוץ בחורים טובים באמת נפגשתי עם מלא . והוא ממש טוב לב. אבל אני באמת לא יודעת אם הוא הומו והאם הוא בריא. מה לעשות ??
מי מסכימות עם הכותבת ומי עם החברת כנסת
אם שרן השכל יכולה לעבוד עם תינוקת, כנראה העבודה שלה לא יעילה - מקור ראשון
הוקצה לה משרד גדול יותר כדי שההת שלה תוכל להגיע איתה לעהודה,
אושר לה להמיר את העוזרת האישית שלה בנסיעות לחול במטפלת עבור הילדה סץבמימון מלא.
הוקצה לה רכב גדול...
הלוואי על כל האמהות תנאים כאלו.
אס כן יש כלילים ולא אושר לה לנאום עם תינוק...
יש לי עוסק מורשה עם עסק מאד פשוט (10 לקוחות קבועים, 10 קבלות בחודש, 5-6 הוצאות קבועות וזהו פלוס מינוס). אני משלם 350 שקל לרו"ח לעשות את העבודה כולל דו"ח שנתי.
אני רוצה עכשיו לקחת הפסקה של חצי שנה מהעסק מכל מיני סיבות, אבל לא לסגור את העסק מבחינת רשות המיסים וכו'.
כלומר - כל חודש למשך 6 חודשים לדווח 0 הוצאות ו-0 הכנסות.
ביקשתי מהרו"ח פעמיים באימייל ש-6 חודשים אעשה את זה בעצמי ואחסוך את ה-1800 שקל שאצטרך לתת לו (זה לא נראה לי הגיוני לתת 300 שקל בחודש בשביל פעולה שלוקחת דקה). והוא לא חזר אליי לאימיילים האלו.
אני מנסה להבין האם זה לגיטימי לבקש מה שביקשתי או שאני מפספס משהו.
בנוסף, כדאי לשקול היטב אם יש עניין להשאיר אש נמוכה. כלומר שתהיה תזוזה כלשהי בעסק.
תוכל להסתדר בעצמך עם דיווח מקדמות וכו'? אמור להיות מאוד מאוד פשוט.
אני יודע שהוא מדווח הכל מתוכנות במחשב שלו שמחוברות ישר לרשויות המיסים וזה לוקח לו כמה קליקים.
אני לא יודע איך אני עושה את זה בעצמי...
התשלום החודשי זה בעצם ניגזרת לזה שאתה לא משלם על ההוצאות של הדוח השנתי והצהרת הון..
אני לדוגמא פועלת עם רוח אחרת..אני לא משלמת חודשי ועושה את הפעולות לבד ודוח שנתי והצהרת הון משלמת לו כל שנה רק על לעשות אןתם וזה יותר נוח לי
ובלי קשר 350 תשלום חודשי זה יקר...
אני משלמת סכום דומה בתור עצמאית
הרוח שלי נתן לי הצעה של סביב ה200
עכשיו שמה לב שרשם מורשה
לא..אני דיברתי על הצעה שהוא נתן לי על הפטור
גם אצל קולגות, לכן התפלאתי.
מקובל לחתום לשנת מס ואם זה כולל דיווח שנתי אז אולי אפשר לבקש הפחתה אבל בטח שלא את מלוא הסכום.
בהתחלה ביקשתי הפחתה והוא לא ענה לאימייל הזה, אחרי כמה חודשים שאלתי אם יכול לדווח בעצמי לחצי שנה וגם לזה הוא לא ענה.
הדוח השנתי שלי הוא כלום - בגלל שהעסק מאד פשוט, בקושי יש נתונים, אני לא מאמין שלוקח יותר מ20-30 דקות לעשות אותו.
האיש חוצפן ונותן שירות רע.
נסה להתייעץ עם סטודנט לראיית חשבון או מנהל חשבונות שייעץ לך כיצד להגיש דו"חות 0 ולאחר מכן בחר לך איש מקצוע אחר שיכבד אותך.
להתעלם מהאימיילים שלך זו לא דרך.
שלום! בעבר כתבתי פה על סדרות שאשתי רואה והרבה אנשים צדיקים כתבו לי פה ועזרו לי לראות את המציאות מנקודות מבט שונות.
אובחנתי כסובל מכפייתיות טורדנית (ROCD), ואני בטיפול. תודה רבה לכולם,
רציתי לשתף באחת ההתמודדויות שלי:
אני רואה איזשהו חיסרון או פגם (לכאורה!) אצל אשתי, וחושב שהיא היחידה בעולם עד שאני מתבדה ומבין שככה זה רוב הנשים.
דוגמא1: יש לה פייסבוק. חשבתי שהיא הדתייה היחידה בעולם שיש לה פייסבוק. עד שגיליתי שלא, וזה הרגיע אותי. להבין שהמבט שלי ממש עקום וסובייקטיבי.
דוגמא2: היא חברה בקבוצה שנקראת "מאמצחיק", אז חשבתי שהיא הדתייה היחידה שחברה בקבוצה כזו עם בדיחות. ואז גיליתי שלא, וזה ממש הרגיע אותי.
דוגמא 3: היא רואה סדרות, אז חשבתי שהיא היחידה בעולם שרואה סדרות.. לכן שאלתי פה בפורום בעבר האם יש נשים דתיות שרואות סדרות, והרגיע אותי לשמוע שכן, זה עזר לי להבין שמה שאשתי עושה זה לא כזה נורא, ולגיטימי. (אם למישהו יש ביקורת על עצם הדבר הזה שנשמע מוזר - אשמח לקרוא, בצורה נעימה)
שאלה לנשים פה אם אפשר: (מחפש הרגעה)
דוגמא 4: היא ראתה סידרה לפני הרבה שנים שנקראת "יש לה את זה" במאקו. ונכנסתי לראות מה זה והזדעזעתי לצערי. (אשמח לא לבקר אותי למה עשיתי זאת, זה חלק מההתמודדות שלי)
האם יש עוד נשים שראו את הסידרה הזו או סידרה מעין זו? זאת אומרת האם יש פה עוד מישהי שראתה סידרה שיש בגידות ונשיקות ודברים כאלה? או אפילו את הסידרה הזו? אם כן אשמח לדעת. אם יש מישהי שאומרת "אני לא רואה דברים כאלה", אז בבקשה לא לכתוב לי כי זה סתם יגרום להשוואות ולקנאה. אני רק מחפש לראות באמת שוב שהמבט שלי קצת עקום ולא אובייקטיבי ושאשתי בנורמה. (שוב, אם למישהו יש ביקורת על עצם השאלה אפשר להעיר בצורה יפה שאוכל לקבל)
גם לנשים דתיות.
באופן כללי לא רואה בעיה לצפות בסדרות.
אני מעדיפה סדרות בלי אלימות קשה ובלי סיטואציות אנטימיות מפורטות מדי.
לא זכור לי שהסדרה הזו בעייתית.
כתבת שזו אחלה של סדרה גם לנשים דתיות. את דתיה ? כי אני פשוט מופתע שנשים דתיות נחשפות לתוכן מסוג זה. ואם את דתייה, אז באמת זה מאשר לי שהבעיה היא שוב אצלי, ושיכול להיות לגיטימי שאישה דתייה תצפה בתוכן מסוג זה.
למה בשביל להרגע, אתה צריך לדעת שאשתך דומה לעוד נשים דתיות?
אשתך היא אשתך, איתה בחרת לחיות, היא האשה שאתה אוהב ושאר הנשים הדתיות לא צריכות לעניין אותך.
יש נשים דתיות שעושות *הכל*.
רואות סדרות גם עם סצנות מיניות.
רואות ריאליטי.
משתתפות בריאליטי.
לובשות מכנסיים.
לובשות פאה.
הולכות בלי כיסוי ראש.
מעשנות.
שותות.
אוהבות ספורט.
אוהדות קבוצות ספורט.
שומעות מוזיקה לועזית.
שומעות מוזיקה חילונית.
חברות בקבוצות פייסבוק.
יש להן טיק טוק.
והרשימה לא סגורה.
שעושות כל דבר מהרשימה הזאת.
תודה רבה על התשובה
סדרות אחרות גם עם נשיקות וכולי.
כיום אני לא רואה מחוסר זמן והעדפות של תחביבים אחרים, אבל נשמע לי לגיטימי בהחלט.
לפעמים רוצים לנוח ולבהות בטלויזיה זו דרך לעשות זאת.
אני מבינה שזה לא אידיאלי, אבל אין סיבה להזדעזע
מחברים שיש להם ocd - הם מחפשים כל הזמן להירגע, כשלכל אחד יש את הטריגר שלו.
ברור שהפיתרון האמיתי הוא לא להרגיע אותך - כי תמיד יהיו עוד ועוד דברים שילחיצו אותך,
לדעתי (הלא מקצועית ולא מכירה לעומק) אתה צריך להפנים שאתה הולך לחיות כל החיים עם תחושה שאשתך עושה דברים לא מתאימים ושיהיה לך צורך חזק ומיידי בהרגעה ופשוט זה המצב.
אם הבנתי נכון זה גם אחד העקרונות בשיטת הטיפול הרווחת ְְ שהמטופל יהיה חשוף לגורם שמלחיץ אותו ובלי "להשקיט" את הלחץ אלא לקבל אותו.
אהבתי מאוד את תחילת התשובה ואת סופה. את האמצע שבה כתבת "אתה צריך להפנים...", לדעתי הוא לא נכון ולא פייר, לא כלפי אשתי ולא כלפי עצמי. אני לא רוצה תחושה של חוסר נוחות ואשתי לא רוצה שהיקר לה באדם יחשוב ככה כלפיה.
בסוף תשובתך התייחסת לחשיפות, שאהיה חשוף לגורם המלחיץ מבלי לעשות טקסים מרגיעים, אתה צודק. וזו הדרך המהירה שבה החרדה תפחת ובעז"ה תיעלם
תודה על התשובה ואני משתדל ליישם אותה בהרבה מישורים
נשמח לעזרת המבינים:
אנחנו זוג חביב סביב גיל 35, שנינו עובדים ומרוויחים כל צרכינו בנחת.
אין לנו שום עזרה כלכלית וכנראה גם לא תיהיה. עבדנו קשה ולבד להגיע לאיפה שאנחנו היום וב"ה גאים ושמחים.
השאלה שלנו היא לגבי גיל הזהב והפנסיה.
אי לנו דירה / השקעה, אין גם באופק צפי לדירה ועוד יותר מזה - אנחנו לא מוכנים להצטמצם או לחיות ברמת חיים נמוכה בשביל למשל לחסוך הון עצמי.
אין לנו בעיה עקרונית לחיות בשכירות כל החיים.
אין לנו שאיפה לצבור הון / להתעשר.
אין לנו שאיפה להשאיר ירושה אחרינו.
מה כן?
לחיות בטוב ובנעימים. "עלתה המשכורת? - יופי בוא נעבור ל2 רכבים..."
לדאוג לבטחון כלכלי לגיל בו לא נוכל לעבוד עוד.( והפנסיה כאמור לא ממש תספיק כנראה, בטח לא גם לשכירות)
אז בהתחשב בכל הנ"ל- אם אנחנו פותחים תוכנית חיסכון של נניח 1000 שקל בחודש עד גיל הפנסיה שאז נפתח אותה ונחיה ממנה נוסף על הפנסיה - זה חכם בשבילנו? כמה אנחנו אמורים להרוויח חודשית?
(חתונות ילדים + חסכון קטן שהתחלנו עכשיו - כבר יש)
נשמח לתשובות / הערות והארות🙂
כן יכול להגיד שבינתיים מי שהשקיע במדד הזה לטווח הרחוק, תמיד הרוויח.
רחוק = הרבה מאוד שנים, לפחות 15.
מי שהשקיע פחות מזה לעיתים הפסיד.
ובכל מקרה אלה נתוני עבר שלא מעידים על העתיד.
ורוצה לזכות במצווה של הכנסת אורח שמגיע לברית בשבת הקרובה (רק לינה).
מתבקש לפנות אלי בפרטי 
מי שמכיר יש לי 2 ילדים אחד על הרצף האוטיסטי ..חד הורית.. באה לצאת לערב כיפי איתם..אבא שלי לקח אותנו ושוב הערות על הילד..מה אתה אומר ככה?? לא מדברים ככה ...שאני אומרת לו אל תעיר לו הוא לא יודע עזוב אותו הוא נפגע..הוא ממשיך כאילו מעירים וכותשים לי את הילד במסווה של דאגה..אימא שלי התביישה ואמרה לו לעזוב אותו למרות שהיא גם מעירה הרבה אבל לא ככה..
כאילו גם שאני עומדת על שלי ודורשת שלא יפגעו בו..אין עם מי לדבר....אני חותכת מהם..לא מתקרבת לשם עם הילדים בכלללל...
מזלה של הבת שלי שהיא רגילה ככה יותר קל..
והבן שלי ממש נפגע..
מעצבןן....
לנכד מתייחסים יפה לא משנה מה ההאבחנה..
למשל אם חושבים שאת מפנקת אותו מדי, או שאם רק יגידו לו כך וכך הוא יבין.
אם יבינו שיש סיטואציה אובייקטיבית, אולי יעזור...
בהצלחה בכל מקרה🌷
למה הסודות האלה?
רק מכביד על כולם 😔
כוונתך טובה ממש. אבל התוצאה היא שאת לא רוצה לגרום צער מכיוון אחד וגורמת אותו מכוון אחר - של הערות בלתי פוסקות ותסכול שלך, של ההורים ושל הילד.
הרבה פעמים כשמבינים משהו, באמת, יכולים יותר להתנהל מולו נכון.
בהצלחה רבה
ו או תנסי לשדר להם שפה שישתמשו בה שתהיה יותר לרוחך
מובן הקושי בהעדר קשרים משפחתיים
חשוב לספר לאנשים קרובים (הורים, סבים, מורים, מאמנים בחוג וכיוצ"ב) על האבחון.
ברגע שסיפרנו על האבחון של הבן שלנו כל היחס השתנה לטובה ממש.
לא כי עכשיו מוותרים לו או מרחמים עליו, אלא כי עכשיו גם מבינים שהוא לא מנסה להתנהג לא יפה או להתחצף וכו' (אלא הוא באמת באמת לא מודע לכך שמה שהוא אומר לא מתאים),
וגם מבינים שיש דברים מסוימים שהם באמת מעבר ליכולות שלו כרגע וזה לא עניין של עצלנות או של רישול.
למשל:
אם הוא אומר למורה משפט חצוף, היא מבינה שהוא כלל לא מבין שזו חוצפה. ההבנה החברתית שלו נמוכה, והוא לא תמיד יודע מה מותר ומה אסור להגיד.
ברגע שהמורה מבינה שהוא לא התכוון להתחצף והוא לא יודע שזה מעליב, אוטומטית היא נפגעת פחות ומגיבה אליו בצורה מותאמת (מסבירה לו במקום לכעוס ולהעניש).
אם כשכולם מסדרים את הכיתה ויש הרבה רעש, הוא פתאום מוריד את הראש לשולחן, עוצם עיניים וסותם אוזניים - זה לא כי הוא עצלן שמסרב להשתתף עם חבריו בסידור הכיתה (מה שהמורה חשבה פעם), אלא הוא מנסה להתנתק כי הוא לא מסוגל להכיל את ההמולה והרעש. מיד היחס משתנה, ובמקום לכעוס עליו היא שואלת אותו אם הוא מעדיף להיות כמה דקות בחוץ.
(כמובן במקביל הוא מקבל טיפולים מסוגים שונים שיעזרו לו להימנע משתי הסיטואציות הנ"ל עד כמה שאפשר).
עוד דבר חשוב זו ההבנה שאצל ילדים על הרצף אי אפשר להסביר משהו פעם אחת ולקוות שמעכשיו זה ייקלט.
כל דבר הוא תהליך ארוך של למידה, תרגולים, רגרסיה, שני צעדים קדימה ואחד אחורה.
להגיד לילד על הרצף "למה אתה לא מסוגל לאכול עם סכין ומזלג?! תפסיק מיד לאכול עם הידיים!" פשוט לא יעזור. הוא יהיה מתוסכל מכך שכועסים עליו, ומכך שהוא לא יכול לעשות את המצופה ממנו.
להגיד לילד על הרצף "תפסיק להתחצף" זה חסר משמעות, כי פעמים רבות הוא פשוט לא יבין מה זו חוצפה.
בקיצור,
לפני שאת מחליטה האם לספר או לא לספר לאנשים מסוימים (ובמיוחד להורים שלך), אני ממליץ לך לקחת בחשבון את כל זה...
בהצלחה!
אתה כאבא לבן על הרצף מבין ממש איפה אני נמצאת,
אכן לא פשוט ולעל החלטה יש השלכות אחרות.
בבית ספר כמובן יודעים אך משפחה קרובה לא, וזה כבר קשה מידי להחזיק בבטן.
אז נראה מה יהיה
לפני שבוע בערך ראיתי את הכתבה הזאת באתר כיפה
באמצע שום מקום: כך עושה המשפחה הדתית שבתות המוניות בשטח - כיפה
מישהו היה בשבתות האלה ויודע איך אפשר לקבל פרטים על איך מצטרפים?
אבל עשיתי שבת לפני שנה וקצת באביתר והיה נחמד ממש, אם כי לא פשוט בגלל החום והצמיגים שנשרפים.
תתחיל בלמצוא מישהו שגר בנריה.
אחרי זה תבקש ממנו את המספר של המשפחה
"היי אחי, לאן אתה הולך השבת?"
"אני הולך לרכל"
חוץ מאשר לרכל.
כדאי להתאמץ לשבת יחד אבל לא חושב שנכון לעשות על זה מריבות אם זה לא יוצא, במיוחד אם זה מצב חד פעמי לשבת אחת.
גג 20 איש.
כמה שזכור לי אישיתי לא ישבה ממש לידי אלא כמה מקומות ממני.
מבחינתי זה כן נקרא לשבת יחד .
כשזה בתוך משפחה מצומצמת - כזוג צעיר באמת עדיף לשבת ביחד, לטובת בן הזוג הטרי שעדיין לא כל כך מכיר. ברגע שיש ילדים ובמיוחד כמה ילדים - עדיף לא לשבת אחד ליד השני, כדי שתהיה יותר אפשרות ששני בני הזוג, יהיו ליד הילדים שצריכים עזרה.
לשבת ביחד?
בכל מקרה, אני אישית אוכל גם להבין למה מישהו ירצה לא לשבת ליד בן/בת הזוג בסיטואציות שונות.
אבל כמובן רצוי שההחלטה תתקבל ביחד...
כי אם כבר מבלים ערב שהוא לא בבית, ששם יש לנו את הביחד שלנו, אז גם בתוך ההמולה רוצים את הביחד שלנו.
אם אחד מבני הזוג פחות מרגיש בנוח בקהל באופן כללי (או ספציפית באירוע מסוים) אז הנוכחות ותשומת הלב של בן הזוג, עוזרת מאוד להפחית את המבוכה או תחושת הזרות או השעמום או מה שלא יהיה.
זה גם קשור למנטליות וגם קשור לצורך רגשי.
צורך במרחב, בביטחון לעומת ריגוש, צורך במפגש עם אחרים או רתיעה ממפגש עם אחרים.
אני חושבת שאם את באמת רוצה לדעת מהלב למה זה כ"כ חשוב לבעלך, שבי עם עצמך לבד, תדמייני שגדלת במשפחה שלו, במקום שלו (אחים אחיות וכו'), בתרבות שהוא בא ממנה, בדפוס הזוגיות שהוא ראה בבית, ממש תיכנסי לנעליים שלו בדמיון ובלב - ולא רק בשכל.
אולי תמצאי שם את התשובה.
כל הנ"ל בהנחה ששאלת אותו ועדיין זה לא מובן לך.
לשניכם יש צרכים שונים.
כמו שיש צרכים שונים לאנשים שונים בתחום הפיזי, כך גם בתחום הרגשי והחברתי.
את לא חייבת להבין את זה אבל כן לקבל את זה... זה חלק ממי שהוא. הוא מבקש ממך לכבד את הצורך שלו (גם אם זה נראה לך מיותר או מעיק)
נראה לי יותר שייך לשבת בסיטואציות כאלו כמשפחה.
מצד שני אין לי שום בעיה עם אירועים נפרדים, אפילו אוהבת את זה, ולשנינו בסדר גמור הלשבת בנפרד.
כי ככה נעים לנו.
אבל לא ככלל, בעיקרון מה שזורם.
אנשים שונים.
אין שום סיבה שאשב בשולחן שמשעמם אותי ואותו מעניין, ולהפך.
אם חשוב לו או לי שנשב יחד אז מדברים על זה.
לרוב קורה שמתחילים יחד ואז מתפצלים.
אם אתם זוג צעיר סביר להניח שהשאלה הזאת מעסיקה אתכם יותר.
מה עושים כשמישהו חושב שחייבים לשבת ביחד (אפשר כמובן לקום ולדבר עם אחרים ולהסתובב אבל שהבסיס יהיה יחד) והשני חושב אנחנו יחד כל הזמן . באירוע עם המשפחה המורחבת אני רוצה לדבר עם אנשים אחרים, אנשים שלא ראיתי מלא זמן. איך מתקשרים במקרה כזה שזה לא הופך לריב?
כל הערה שלי עלולה להיגרר לריב
הפתרון היחיד הוא לדבר בינכם ולהגיע להבנה אחד של השני.
קורה שיש בינינו פער, למשל אירוע משפחתי מהצד שלי, אנשים שלא פגשתי מלא זמן ואני כל כך שמחה לפגוש אותם שהוא מרגיש קצת "נטוש", ואני צריכה להשקיע תשומת לב מיוחדת שזה לא יקרה.
וגם להיפך יכול לקרות..אז אני מאוד מבינה את שני הצדדים.
לפעמים אפילו יותר קל לי ללכת לאירועים כאלה בלעדיו (כמובן, רק אם גם הוא מעדיףאת זה)
אם יש ילדים אז הקטן ביננו והשאר לידינו.
אפשר לקום ולדבר עם מי שרוצים
אבל הגענו לאירוע כזוג ונשב יחד
לא חייב להיות חונק בכלל
אבל כן הרגשה של ביחד
כלומר אף פעם לא נכחתי ספציפית בשבת חתן בקיבוץ ובסעודת פורים בכזה גודל, אבל בהחלט בשלל אירועים דומים ראיתי הרבה זוגות שלא יושבים דווקא יחד.
זורמים כזה.. יש סיטואציות שאנחנו יושבים ביחד - בעיקר שאני מרגישה קצת חוסר ביטחון חברתי עם זה עם זוגות חברים שלו - שאני לא מכירה שם את כולם או חתונה מהצד שלי .. אבל אם שנינו מכירים את כולם- אז כל אחד מרגיש בנוח לשבת גם רחוק יותר ואולי לדבר עם מישהו אחר.. וזה אחלה.. ניראלי שככל שעובר הזמן מכירים יותר אחד את השני ואת שאר האנשים המשותפים ואז באמת לא חייב לשבת ביחד כל הזמן..
הרבה פעמים בא לנו לשבת ביחד.. אבל מדברים על זה בטבעיות..
אז לא יושבים ביחד. מצומצם אצלו תמיד יושבים ביחד ובדכ גם אצלי ( אבל זה לא מעיקרון)
אני חושבת שאיפה שמרגישים ממש בנוח לנו אין עניין לשבת ביחד.. עכשיו עם ילדים זה קצת אחרת
בגדול אנחנו תמיד מתחילים ישובים אחד ליד השני (אלא אם כן כמובן מדובר על אירוע בהפרדה) אבל מהר מאוד כל אחד הולך לדבר עם אנשים אחרים ומתיישב לידם חחח
כשאני באה לאירוע חברתי, בעיקר של המשפחה, אני באה כדי לשבת ולשוחח עם אנשים אחרים ולא עם בעלי, איתו אני יכולה לדבר גם בבית.
אם זה אירוע שבו אני לא מכירה אף אחד כנראה אני יותר אדבק לבעלי, אבל גם אז אם הוא יחליט ללכת ולדבר עם חברים וכו' אני אהיה סבבה עם זה ואמצא איך להעביר את הזמן לבדי
ומה הרקע לשאלה
אבל בעיני זורם לגמרי
בארועים מעורבים יושבים יחד (ויכול להיות שפתאום אפגוש מישהי ואדבר איתה בשולחן אחר איזה חצי שעה אם בעלי מסתדר עם הנוכחים האחרים ולא משעמם לו)
בארועים נפרדים יושבים נפרד
אם כיף אז הולכים ומתאימים עצמנו לאופי האירוע
ואם לא אז רק מי שרלוונטי לו הולך
וזהו בזה נגמר הסיפור.. בלי יותר מדי מחשבות
תעשו מה שטוב לכם.
אני לא רואה פה עניין קריטי, נשמע לי שה"קריטיות" היא איך זה נראה מבחינת הנרמול החברתי בו אנחנו נמצאים וזה פחות מעניין אותי אבל אולי אני סתם מבלבלת לך את המוח.. אני אוהבת אותנו בכל מקרה, ושכל השאר יקפצו😆
