פורום נשואים טריים (עמוד 37)

היו שם סוכות לציבור.  

בשמורות טבע מקימים סוכות.

הכשרות? לא תמיד נראה שמקפידים על קוצו של יוד…

אבל, ואבל גדול:

סוכות במרחב הציבורי - כנראה יהיו תפוסות על ידי מבקרים ואורחים אחרים, שהקדימו להגיע לפניכם…

אין אפשרות לשריין סוכה לקבוצה גדולה.  

כמובן לא סוכה כמו של בית.

אבל יש סוכות מולודריות, + רשת כלבוד+ פריסה של סכך

לא אמור לקחת יותר מחצי שעה הקמה ל4-5 גברים.

ופירוק... הרבה יותר מהיר.

לנו יש כזה ברכב.

לפיקניק ממוצע לא צריך יותר מזה.

https://superpharmstorage.blob.core.windows.net/hybris/products/mobile/medium/7296049023206.jpg

לאחרונה ההתייחסות למעמד אישי נשמע כקניית רכב,

(מאיפה רצף השרשורים הללו, דווקא עכשיו.

כדאי לזכור שהתקופה הזאת= אחרי החופש+תחילת שנה"ל+חגים  היא תקופה עמוסה לכולם, כנראה גם מקפיצה טריגרים.

מתחנן בפניך ובפני מי שעוד פתח היום (או לא העיז וקורא כאן...) תחכו לשבועיים אחרי שמחת תורה עם המסקנות.

אני כן יודעת, שזוגיות טובה נותנת המון אנרגיה, זוגיות קלוקלת שואבת המון אנרגיה.

ואני יודעת את זה על בשרי, עם זוגיות עם אותו אדם.

שב"ה לא ויתרתי והלכנו לחיות מקצועי, שלימד אותנו איפה להשקיע את האנרגיות ואיך לפרק משקעים.

לפעמים אנחנו משקיעים המון המון אבל זה יורד לטמיון כי זה לא נותב למקום הנכון.

ובטח אם זה הגיע יחד עם צורך נואש לאהבה 

זוגיות ששואבת אנרגיה לא שווה זוגיות שדורשת פירוק או עבודה מהשורש.

לי נראה בלתי מציאותי שהזוגיות תמיד תתן המון אנרגיה. אין מה לעשות, מעצם היותנו שני אנשים שונים זה מביא לחיכוכים שמובילים גם לתקופות קשוחות יותר שגם "שואבות אנרגיה". ואפילו מאוד שואבות אנרגיה. (שלא נדבר על תקופות בהם יש שואבי אנרגיה נוספים בחיים, שאז כל פיפס בזוגיות יכול להרגיש ששואב אנרגיה בצורה הרבה יותר דרמטית ממה שזה בפועל).

קיצור, זוגיות זו עבודה לכולם. וצריך להיזהר לא לקחת את המשפט הראשון שלך למקום מוקצן מידי, כאילו הכל ורוד והזוגיות צריכה תמיד לספק לי המון אנרגיה. 

וואלה לא. זוגיות זה עבודה. וזה דורש לפעמים וואחד אנרגיה.

אולי לא הבהרתי מספיק.

חוויתי זוגיות שואבת אנרגיה, עם אותו בן זוג שהיום אני מקבלת מה זוגיות איתו המון אנרגיה ומאוד מאוד שמחה בקשר ברוך ה'.

זה לא קו ליניארי כמובן, גם היום לפעמים רבים ולא כיף וצריך להשקיע אבל בגדול כשהקשר טוב אתה אמור להרגיש שמח בזוגיות ולא השקעת אנרגיה לריק.

כשאני אומרת זוגיות שואבת אנרגיה, זה אומר - שהייתי מגיעה לעבודה ומתאפקת לא לבכות.

שהייתי מתהפכת שעות ולא מצליחה לישון. שהייתי מתלבטת חמש פעמים אם לבקש ממנו משהו ומה להגיד כי אולי אני אתאכזב שוב (ואז אולי לוותר על הבקשה ולהתאכזב מראש בלי שהוא יודע אפילו).

שכל מריבה קטנה אני מרגישה שהכול מתמוטט כי הקשר כזה שביר.

שאני מרגישה שאין לאף אחד מושג מה עובר עליי ואני לא יכולה לשתף כי זוגיות זה כזה אישי, ואני מרגישה פשוט לבד.

זוגיות שנותנת אנרגיה, זה אומר שיש לי חבר. שיש לי תחושת שותפות, חברות, אהבה. זה לא אומר לא להשקיע, זה לא אומר שהכול ורוד, אנחנו בני אדם וגם אני לא מושלמת. אבל זו הרגשה של קרקע מוצקה, גם אם רבים בטוח נשלים ויהיה בסדר. ואם אני אצטרך אותו הוא שם אפילו שרבים.

ממש ממש התרגשתי לקרוא אותך.

כי נשמע מבין המילים הספורות סיפור שלם שמראה עד כמה גדולים ואלופים אתם.

עד כמה גדולה ואלופה את. ובטוחה שגם בעלך.

ועד כמה גדולה ועמוקה וקשורה ואוהבת הזוגיות שלכם.

וזה פשוט מרגש

והמקום הזה,

הכנה,

שמסתכל לאתגר, להתמודדות, בלבן של העיניים

ועל כל הקושי והשחור והכאב הנוראיים -

עושים חתיכת עבודה! 

עבודת החיים עצמה

ממש לטעום את טעם החיים עצמם

אשריכם אשריכם ממש

זה לימוד מפעים ומעורר הערכה רבה כ"כ עבור כל אחד ואחד מאיתנו, בכנות.

ודווקא מהמקום הזה שלמוד ובנה בעשר אצבעות ובדם יזע ובדמעות את הבניין עדי עד, את הקרקע המוצקה הזו כמו שתיארת - דווקא אז זה מיוחד ועמוק ושלם ומדהים כ"כ!

ב"ה שתזכו לעוד שנים רבות וטובות ולהינות בהן מפרי עמלכם המתוק מתוק הזה ❤

כל כך משמח לשמוע

הפרק הראשון של מה שכתבת מכיל את מה שאני חווה כרגע בזוגיות והחלק השני זה מה שאני כמהה שיהיה

איפה אפשר למצוא ייועצת נישואין טובה בצפון 

שזה 9חות דבר לחפש בו סימנים, ויותר דבר שמבררים ומנסים לבנות

מבררים ומנסים לראות אם ומה לא עובד

מבררים ומנסים לקבל יעוץ טיפול וכלים מה כן יעבוד

ואם כל זה לא עוזר, אז בודקים לעומק אם יש רצון ונכונות לנסות עוד להשקיע או שכבר לא..

במעיינות בהתנחלויות את פחות תתקלי בכאלה אז אולי שווה לך ללכת לשם.

גם לא תתקלי בכאלה וגם זה יפיפה! אזור תנ"כי מאוד.

שורץ ערבים סופר ערסים. והם לא רק במעיינות. הם מטרידים בנות/נשים בטרמפיאדות או אפילו סתם בפקק. לא מזמן היה מחסום באיזה צומת והאטתי ואני קולטת מכונית פלסטינית ממול שעומדת במחסום, ערבי עושה לי פרצופים של נשיקות באוויר. והם עושים את זה כל הזמן גם לבנות שעומדות בטרפיאדה, הם צופרים וצועקים ושולחים נשיקות ואין מה לעשות עם זה.

והלואי והיה מדובר רק בצעירים יהודים או ערבים, לפני כמה שנים גברים שהיו נראים לבת שלי וחברותיה בני 50+ הטרידו את הבנות תוך כדי שיט קייקים. חבורה של גברים מבוגרים עצרה את הקייאק של בנות ה14 והתחילו איתם וביקשו מספרי טלפון ולבנות לא היה מה לעשות מולם. הן היו בלי טלפונים במים וזה היה ממש טראומה לבנות עד שמישהו עבר שם והם המשיכו.

למה בנות צריכות לעבור טראומות כאלה? פשוט לא מובן לי.

פראייריות. האמצעית שלי אם מישהו לא בא לה טוב בעין היא מחטיפה.

אפילו לי 😱

הגדולה שלי נהייתה כל כך צינית שזה מבריח ממנה כל מי שהיא לא רוצה שיהיה לידה.

אפילו אותי 😱

אבל וואלה, באמת מעצבן. יש גברים בבונים בעולם. לא יודע אם זה מאוחר מידי לבנות שלך, אבל אולי שווה לנסות להטמיע בהן מין קשיחות בריאה כזאת. לא לפחד לעמוד על שלהן ואפילו להחזיר במידת הצורך.

פעם הלכתי רגלית הביתה. אני גר במין מישור כזה שהרבה עושים ג'וגינג שם. וזה מקום סמוך לכפר ערבי.

ערב מאוחר אחד אני חוזר הביתה וחבורה של צעירים ערבים נמצאים מולי ואני הולך לקראתם. כשעברתי לידם הם התחילו לזרוק לי מילים פרובוקטיביות על יהודים. הם חשבו שאני אמהר ללכת מהם. הם טעו. נעצרתי מולם ודפקתי להם וואחד מבט. זה הרתיע אותם. אחד מהם התחיל להגיד לחבר שלו בערבית משהו שנשמע כמו שירגע וסימן לי עם האצבע הכל בסדר.

הלכתי. ידעתי שהם שם כדי לעורר פרובוקציה או להפחיד מישהו חלש מהם. הם נהנים מזה.

כשהמשכתי ללכת ראיתי ממולי עלמת חן צעירה עושה ג'וגינג. ידעתי שההם ישר יעוטו עליה. כשהתקרבנו סימנתי לה לעצור רגע. היא הייתה עם אוזניות. אמרתי לה שיש בהמשך קבוצת ערבים שחושבים מחשבות ושאולי כדאי לה לעבור לצד השני של הכביש.

התשובה שלה הדהימה אותי.

היא אמרה "אני לא מפחדת. נראה אותם מעיזים להגיד לי משהו" והמשיכה לכיוונם.

ככה בנות צריכות להיות. נורא רציתי לראות איך הם והיא יגיבו. לא יצא לי. אולי יש לזה קשר לידיעה שהופיעה באתרי החדשות על ערבי שנפצע בקטטה בירושלים? אין לדעת. אבל היא גובורה בעיני.

מה דעתך?

ואני לא מתנהג ככה לנשים!

להפך!

הייתי כותב מה אני אומר לכאלה גברים אבל בטוח היו מצנזרים לי את התגובה ומשעים אותי לאיזה חודש מהפורום.

באמת לא כולם ככה

ובאמת מה שאמרת על בעלך וכילדים - זה עולם הפוך ממש.

זה מגעיל

אבל כל עוד לא מדובר במשהו מסוכן הייתי מרימה ראש או זורקת להם איזה מילה שיסתמו, או צועקת עליהם בחזרה, לא משנה מה העיקר לא מתביישת לא מתנהגת כאילו אני זאת שעשתה משהו לא בסדר.

תקיפות מיניות!

תקפו קרובת משפחה שלי מינית לא מזמן.

והיא מסכנה אשה נשואה בהריון לא יודעת איפה לקבור את עצמה.

הלכה לתחנת משטרה וניסתה לפתוח תלונה כנגד אותו אחד והשוטר מנסה להניא אותה מכך ושסתם חבל.

הרבה זמן הדם שלי לא רתח כמו שהוא רתח כסיפרו לי את זה.

שוטר אומר למתלוננת לא לפתוח תיק?! מה נסגר?

והיא לא צריכה לקבור את עצמה. היא צריכה לקבור אותו.

יש הרבה מרכזים שעוזרים לנשים שעברו תקיפות. ממש מומלץ להעזר.

אוף איזה יאוש

יש לי חברה שהבת שלה בכיתה א' סבלה מהצקות שאפשר להגדיר אותן כתקיפה מינית לולא היה מדובר בילד התוקף שגם הוא רק בכיתה א'. ברגע שהיא שמעה את זה היא הפכה עולמות עד שהעניין טופל כמו שצריך. היא היתה מגיעה יום יום לבי"ס ופשוט משגיחה על הילדה שלה. אחרי שהיא דיברה וצעקה כמובן. עד שבית הספר, שאסור לו לסלק את התוקף בגיל כזה, הביא מישהו שישגיח על הילד הזה כל זמן שהוא בבית הספר. אין לי מושג מה גורם לילד כלכך קטן לפגוע באחרים, (זו לא היתה הפגיעה היחידה שהוא עשה) יכול להיות שנפגע בעצמו או איזשהי בעיה נפשית, אבל החברה סביב חייבת להבין שאין דבר כזה לא לטפל. (הילדה גם עברה אח"כ טיפול נפשי.) אין דבר כזה ששוטר יגיד שחבל להגיש תלונה. מה זאת אומרת? הבן אדם הפוגע ימשיך לעשות כאוות נפשו למי שירצה?

אחוז תלונות השווא עומד על בין 1.5%-3% ( דומה לכל עבירה פלילית אחרת)

לכל אחת, אבל אשתי למשל יודעת לשתול אנשים כאלו

אין לה בעיה לצעוק על מישהו שהוא חצוף או להתקשר למשטרה או כל דבר אחר

זה לא כל כך נעים אבל ברור שאם כולם היו נוהגות כך זה היה מונע את רוב המקרים 

אולי אפשר את יסכה ויונתן שומר הם מצפת

יסכה 054-482-0636

יונתן 054-482-0673

בהצלחה

כלכלי

מיני

זוגי

מערכת יחסים של 3 וחצי שנים פלוס ילד

תסכול אינסופי ורצון לפתור דברים או לגמור עם זה

חייבים עזרה חיצונית 

וגם יהונתן ויסכה שומר כמו שכתבו.

שתהיה הצלחה גדולה וברכה שלמה ב"ה 🙏💪

סליחה ומחילה מכל אחד ואחת אם פגעתי 🙏

(ובפרט בתור תפקיד ההנהלה שלפעמים נדרש לערוך/למחוק/לנעול וכו' והדבר נעשה תמיד כדי לשמור לכולנו על מרחב נעים לגלוש בו, מופעל שיקול דעת וכמובן דיווחים של גולשים ואין הכוונה לעולם לפגוע באף אחד)

שתהיה גמר חתימה טובה לכולם

שהקב"ה יחתום את כולנו לחיים טובים טובים ארוכים מתוקים ולשלום ונראה תמיד רק אור וטוב ובשורות טובות בשלמות, בגלוי ובחסד גדול ב"ה 🙏❤🙏

תזכור את זה ותשנן את זה.

יש עוד מקומות עבודה בעולם ועוד הזדמנויות.

נדמה לי שכתבת על כל מיני מורכבויות שיש לך גם מול אשתך.

הרבה פעמים מורכבויות דומות בלבושים שונים מגיעים אלינו בחיים

כדי לאפשר לנו לפגוש בתוכנו חלקים שלא מספיק הכרנו ולמוד להצמיח אותם.

ממליצה לך לנסות ללמוד איך להעמיק את נקודת המבט

ולגלות שכשמטפלים בשורש הסימפטומים חולפים מאליהם

באיזו סימפטום אני צריכה לטפל בי פנימה על מנת שהמנהל שלי לא יתעמר בי?

ואיך האישיות המגעילה שלו קשורה לתגובתיות שלי כלפיו?

לפעמים חרא של בן אדם הוא חרא של בן אדם.

אני יכולה לבחור לקום וללכת.

ועדיין לדעת,

שזה לא קשור אלי. 

יכול להיות בהחלט שהוא אדם שמתנהג בצורה רעה ונפשעת

ועדיין, קודם כל מתוך אמונה שהעולם הזה מנוהל בהשגחה פרטית, וכל מה שיש לא קורה לי אלא בשבילי,

יש סיבה שדווקא זה קורה לו (או דווקא כל דבר אחר קורה לי)

וסיבה נוספת שזה מטלטל אותו, כי לאותה התנהלות ממש אנשים שונים יגיבו באופן שונה.

וברמה היותר ארצית, אנשים דורסניים וכוחניים מרשים לעצמם

לפעול במקומות שהם מזהים חולשה ומצע שמתאים להתנהלות הבעייתית שלהם,

והעבודה שלו היא לא להיות האדם הזה.

וכמובן זה הכי בסדר בעולם לא להסכים וגם לא להתחבר,

ועדיין נראה לי שכדאי לשמור על התנהלות ושיח נעימים גם במצבים כאלה.

והם באמת קצת יותר נהירים לי,

אם כי אני עדיין לא לגמרי מסכימה.

אבל

קראתי את עצמי ואני

מבקשת סליחה,

באמת סליחה!

על הסגנון שלי.

לא התכוונתי שיתפרש גס.

על פי רוב אני לומדת ממך המון, כאן ובקבוצה בווטסאפ.  

אז גם תודה.

אני לא יכולה לדבר בשם כולם, אבל אני נשואה מעל 15 שנה וב"ה האהבה וההתרגשות בהחלט קיימים.

ומכירה עוד כמוני.

נכון, לא חושבים שהנישואים מושלמים, אבל גם אני לא מושלמת והילדים שלי לא מושלמים ועדיין יש המון אהבה וטוב.

אגב מישהי פעם אמרה לי שאמא שלה אמרה לה שאחרי שנתיים המשיכה ואהבה מסתיימות.

זו אמירה כל כך עצובה בעיניי, גם על האמא וגם על הבת...

איני יודע מה את רואה אצל אחרים, בגדול אין שום מתאם בין תמונות נוצצות לבין אהבה.

לא מבינה מה אתה רוצה

טוב לי ולא הייתי מחליפה!

יש רגעים שהוא מעצבן ?ברור!

אבל רוב הזמן טוב לנו מאד ואוהבים אחד את השני...

מרחמת על מי שנשאר רווק...

נכון שאין פרפרים בבטן כל יום (מה שנקרא התאהבות) אבל בהחלט יש אהבה, חברות, משפחתיות.

כן יש גם ריבים, ויכוחים וקשיים אבל לא מתחרטת בכלל!

אז מדוע בעצם מתחתנים?

כותבת כמה סיבות עיקריות, כמובן שיש עוד:

1. הולדת ילדים למסגרת ברורה, יציבה ומבורכת – טוב לנפשם של הילדים וההורים כאחד. מחויבות אמיתית ועמוקה לנצח.

2. איחוד נשמות במובן המילולי פשוטו כמשמעו – תחת החופה הופכים לאדם אחד שלם. חצי נשמה של האיש והחצי השני של האישה – יחד אדם שלם.

3. פיתוח האישיות ותיקון המידות – נהיים בעצמנו בני אדם יותר טובים. תמיד צריך להתחשב בעוד אדם, בזולת, זה משכלל אותנו ומגדיל אותנו.

4. שייכות - נישואין מעניקים לבני הזוג שייכות אמיתית זה לזו. מרגע שעמדנו תחת החופה - הוא האיש שלי. אני האישה שלו.

כמו שבעתיד ב"ה הילדים שלי יהיו הילדים שלי ואני אמא שלהם - שייכות. עמוקה, בסיסית, יציבה ומקיפה.

המקום הזה של השייכות גורם גם לכך שהזוגיות שלנו תיהפך למשהו חי ויציב, למשהו בטוח ונצחי. ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי - בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שאנחנו שייכים אחד לשניה לכן עם כל ההתמודדויות והאתגרים שיגיעו (ויגיעו, לכולם) - נצא מאותה נקודת מוצא בסיסית - אני שלו והוא שלי. אני והוא זה לנצח. מכאן נשאל את עצמינו - ואם קשה/מאתגר - מה עושים? ויחד נחשוב על פתרונות,

ולא חלילה נצא מתוך נקודת מוצא של "האם זה זה?" (גם אחרי שעמדנו תחת החופה הכוונה! ברור שלפני כן צריך לשאול את השאלה הזו!) - כי אז עצם שימת סימן השאלה המרחף הזה מעל הזוגיות שלנו יכול *בעצמו* לגרום לנו על כל קושי או התמודדות להרים ידיים או לשאול את עצמינו "זה בכלל זה?! אולי לא בחרתי נכון?!" ואז מאוד קשה לעבוד ולפעול לשיפור הזוגיות והעמקתה מתוך נקודת מוצא כזו... 

5. כמובן רצון - כאשר מוצאים את האחד/האחת, הלב כבר אומר את שלו,

רוצה לחיות יחד, לגדל ילדים יחד, להזדקן יחד, לבנות בית שלם, לבנות משהו עמוק שאחד + אחד שווה הרבה הרבה יותר, ליצור אחדות מופלאה ואפילו שמימית וניסית וכן הלאה... הרצון הזה יכול לבעור גם בשכל גם ברגש וגם בגוף,

וכמובן שע"י הנישואין אנו ממלאים את *רצון ה'* ולא רק את הרצון שלנו.

מעבר לכל הסעיפים הנ"ל,

לי אישית התשובה לשאלה "למה בכלל להתחתן?" היא "איך אפשר שלא להתחתן?"

מכ"כ הרבה סיבות,

עבורי זה עיקר החיים,

רצון לחיות בשלמות בכל המובנים עם בן/בת הזוג,

גידול ילדים למסגרת יציבה בטוחה וחמה - בשבילם ובשביל ההורים,

מסגרת שמאפשרת פיתוח האישיות/עבודת המידות בצורה הכי מקסימלית עבור כל אחד מבני הזוג,

מסגרת שמאפשרת לשני חצאים של נשמה להפוך ממש לנשמה אחת (כן, הכי קלישאתי, והכי נכון)

מחויבות שלמה,

אפשרות להיות נאהבים ולאהוב עד הסוף,

מסגרת שממשת בפועל את רצון ה' והידיעה הברורה - שאם כך אמר הקב"ה, זה שברא אותי ואת העולם - זה הכי טוב עבורי, ולו רק בגלל שהוא מכיר אותי הכי טוב ו"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".

וכבר אדם הראשון שאל את אותה שאלה את עצמו ולבסוף קבע "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... על כן יעזוב איש... ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה".

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

- "גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים"-

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

 שינויים ומעברים בחיים-

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, 

גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך לחדש, לגוון, להעמיק, להשקיע

ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1. בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 שנות נישואין

*המודעות* שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה

(אם תרצי אוכל לכתוב על כך פוסט נפרד כי זה ממש ארוך על מהות הנישואין עצמם)

- ורוצה גם להזכיר כמה דברים חשובים שכולנו צריכים לזכור:

כאשר מתחתנים ונשואים כך וכך שנים - 

נסיבות החיים משתנות.

האהבה נשארת, קיימת – אך חייבים לטפח אותה.

כמו כל דבר שדורש אנרגיה כדי להתקיים – כך בדיוק גם האהבה והזוגיות.

השקעה ונתינה יוצרות אהבה.

את הרגש אפשר ליצור. הוא לא צריך "ליפול מהשמים". זה לגמרי אקטיבי ולא פסיבי.

כך גם תשוקה, אהבה, זוגיות, רגש – אקטיבי לגמרי ולא פסיבי!!!

לא להיבהל מזה – לעבוד על זה. להשקיע בזה זמן, מאמץ, אנרגיה, כסף, משאבים, לימודים, ניסיונות, השקעות. עוד ועוד ועוד – בסוף זה משתלם ועוד איך!

מצפים שמשהו ישאר פרפרים לנצח בלי להשתנות ותולים תילי תילים של תקוות וציפיות מבן/בת הזוג כאילו הם יכולים לספק את הכל כולל הכל. ולא כך היא. החיים עצמם משתנים, האנשים משתנים, העומס גדל, האחריות גדלה, השנים עוברות – צריך לקחת את *זה* בחשבון – לא לכעוס ולהיות מתוסכלים מבני הזוג, אלא להבין שמציאות החיים היא היא זו שהשתנתה ולכן יותר ק/שה!

אז בלי כעס, לנסות לראות איך *אנחנו* פותרים את הבעיה *שלנו*.

מדוע זה כ"כ קשה בדור הזה?

1.בעיקר בגלל ה*אני במרכז* - קשה מאוד לראות את האחר, להביןאותו, להיכנס רגע לצד שלו.

יש ריכוז בלתי פוסק באני ועצמי ואגואיזם מוחלט.

2.וגם בגלל דור האינסטנט – הכל הכל חייב להיות כאן ועכשיו! או שזה כאן ועכשיו או שאין כלום!

וזה לא עובד כך!

זוגיות, אהבה זה תהליך! ת ה ל י ך!!! לא הכל בא באינסטנט.

כמו כל דבר טוב בחיים – צריך להשקיע, לעמול, להזיע, לעבוד קשה. כמו הריון, לידה, גידול ילדים, כושר גופני, שמחה צ- זו עבודה!!!

ואם משהו לא עובד וקשה – אז לא לברוח ולשבור את הכלים ולא משחקים! אלא לעבוד! לתקן!

ל ת ק ן! אנשים כבר שכחו מה זה לתקן. היום ישר זורקים לפח וקונים חדש, מרגישים שכך גם בזוגיות – אפשר לזרוק ולקנות חדש אם לא טוב.

אבל לא מבינים שגם השני יקרה בדיוק בדיוק את אותו דבר!!!

למה?

כי שוב אגואיזם

כי שוב אינסנט

כי אין אדם מושלם בעולם

כי כל אחד עם היתרונות שלו והחסרונות שלו.

ומחליפים חסרון אחד מחיסרון אחר.

מחליפים קושי אחד בקושי אחר.

צריך לתקן, לעבוד על זה קשה, מהשורש, לדבר, לתקשר, לפתור – ואז האהבה גדלה ומתעצמת ונהיית עמוקה יותר גדולה יותר ורחבה יותר ככל שהזמן עובר ולא להיפך!

3. גם התקשורת הבינ-אישית נהייתה מאוד דלוחה וקטנה בדור הזה ככל שעובר הזמן.

כבר מגילך 0 רגילים להיצמד למסכים, להיות שקועים בעולם וירטואלי, אין קשר עין, אין פתירת בעיות פנים מול פנים, אין שיח אמיתי ועמוק, הכל מסך, הכל שופוני, הכל חיצוני, הכל ויזואלי ותמונות וריטושים – פלא שאנשים לא יודעים לתקשר ולהסתדר עם אנשים אחרים?! ועוד בני זוג?!

צריך לחזור לדבר, בלי מסכים. לחיות את העולם באמת כמו שהוא ולא דרך המסך.

לחיות. ל ח י ו ת!

לנשום, להכיר, להעמיק, להביט בעיניים, יצירת אינטימיות טובה ומרירה. זה דבר חשוב מאין כמוהו.

4. התרבות מקדשת מסרים לא מציאותיים ו"הוליוודים" בכל מה שקשור לאהבה, ממש מסרים שחותרים תחת מוסד הנישואין הקדוש, אם זה בבדיחות, בבגידות, באיך שמסתכליםפ על דברים, בסרטים, בתרבות, באנשים עצמם – נראה שכמעט כולם שבויים במסרים מעוותים מאין כמותם על נישואין זוגיות ואהבה אמיתית מהי. והמוח של האנשים נשבה בזה ומאוד קשה לצאת מהמוסכמות האלה ולחיות באופן נכון ובריא.

5. המובן מאליו – הנשק מספר אחת של האהבה והזוגיות.

שום דבר לא מובן מאליו!

להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.

כך גם ניתן לראות זוגות שחיו לפני 10 שנים ביחד כולל הכל ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.

איך זה יכול להיות?!

לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!

כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.

ואחרי החתונה<? הרגישו שזה כבר ב"כיס הקטן" שלהם. לקחו כמובן מאליו.

רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,

הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה, עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או בפועל.

לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.

אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!

שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!

נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!

מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה.

--------------------------------------

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

- ולגבי ההחלטה להתחתן עצמה - אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים

ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.

עמדנו תחת החופה - אז *זה זה* וזהו!

המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.

זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*

וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.

וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,

אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.

באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.

אמנם, אחרי שמתחתנים,

אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.

אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש

אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו

וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.

אז במודע להעניק

במודע לחשוב על השני

במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו

במודע הכל.

ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.

נגמרו לי המילים

אם הייתי מגיב למישהו ב10 שורות הייתי מרגיש שמה זה השקעתי בו

כל הכבוד

וכתבת כל כך מקסים! ממש ממש מסכימה עם כל מילה.

ואני לא מכירה את כל הזוגות בעולם, אבל בסביבה שלי, עד כמה שאפשר לראות מבחוץ, רוב הזוגות שמחים ביחד והקשר הולך ומתעמק עם השנים.

נראה לי שיותר שומעים על מי שלא, וזה גם עושה יותר רושם על הלב. אין הרבה שידברו בגלוי על האושר שיש להם בנישואין (ואם יש להם טקט, אז בטח לא מול רווקים...), אבל בעיני - מתוך מי שרואה את הזוגיות בתור ברית לחיים, ומשקיע בבניה של הזוגיות ובתחזוק שלה - רוב גדול מאוד שמחים מאוד בזוגיות ובמשפחה שלהם, גם אם יש אתגרים בדרך.

מסכימה גם עם כל מילה שכתבת (תמיד )

בהחלט הדיבור וההוצאה "החוצה" של הקשיים והתסכולים היא באחוזים הרבה הרבה יותר גדולים מההוצאה החוצה של הטוב, שאת זה פחות עד בכלל לא נוטים לעשות.

והאמת היא שהטוב גדול מאוד והרבה מאוד זוגות עובדים על הזוגיות שלהם ועל אף האתגרים הניצבים בפניהם רואים ברכה ופירות מתוקים מתוקים בעמלם זה.

זוכרים את העיתונאי המצליח והרווק הנצחי שיום אחד חזר הביתה, קיבל שבץ ואותר על ידי הקולגות רק למחרת? אם היה בעל משפחה, היה מתאשפז מהר ומשתקם לחלוטין, בניגוד למצב מכמיר הלב שבו הוא שרוי עד עצם היום הזה.

אז כן, עבור בן אדם מן היישוב, שאינו מיליונר עם צבא של משרתים, גם זוגיות נטולת פרפרים בבטן היא מעין תעודת ביטוח. "לא טוב היות האדם לבדו" מהמון בחינות. 

א. חסרים נשואים שחטפו שבץ ונשארו משותקים?

ב. למליונר עם משרתים עדיף להשאר רווק?

ג. יתכן שיש אנשים שלא מפריע להם זוגיות בלי התרגשות ויש כאלה שזה מאוד מאוד מאוד יפריע להם? 

כל השאר נשמע עצוב טילים.

אתה אומר כמה עשורים, לדעתי כבר בגיל 30 מבינים לאן דברים הולכים.

יש נשמות שבשבילן להמשיך ככה במשך כמה עשורים זה מיטת סדום, מצמצם עצמך לכדי כלום, הלב רסיסים, חרדות קיומיות והיאוש מכלים כל פינה טובה.

התועלת הגשמית התאימה לנשמות בדורות הקודמים.

היום לא כולם יכולים לחיות בלי להרגיש. זה מחליש, זה חונק אויר לנשימה ואין טיפת כוח.

זו השלמה וזה התקרבות לשלמות.

נכון, זה לא קורה מעצמו, וצריך ללמוד איך וללמוד להתמסר

אבל הפירות מדהימים ומתוקים כשעושים את זה נכון.

הצלחתם לעודד אותי

לאחרונה הייתי עדה לסיטואציה קשה בין בני זוג וזה ממש עשה לי כואב.

באמת להיות עדה לסיטואציה קשה בין בני זוג, במיוחד אם הם אנשים שאנו אוהבים, זה מאוד מטלטל וכואב.

וזה יקר שהלב שלך לא אדיש לכך ובעצם כמה ומבקש את הטוב ביותר בשלמות גם עבורם - וגם עבורך עם אישך ב"ה.

זה מקום מאוד בריא וב"ה להתחזק בטוב,

בכוחות שלנו,

ש"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר גם לתקן",

שהרבה מאוד מאוד בידיים שלנו לפעול,

ובטוב והחסד והאור הכ"כ גדולים ומאירים שזוגיות טובה יכולה להכניס לחיים שלנו ב"ה.

וגם ממקומות קשים - אפשר לצמוח ולהתעמק ולגדול, ואפילו דווקא מהם.

(כמובן לא מדברת על מקרי ומצבי קצה)

שיהיו רק בשורות טובות וגמר חתימה טובה 🙏🌹

עם מריבות כואבות יכולים להשלים ולהיות בטוב.

אולי הם לא משלימים לידך...

אנחנו נוטים לאמץ את נקודת המבט המודלים שאנחנו רואים, ולחשוב שככה זה העולם.

אם ראינו מודל זוגיות מקרטע (נגיד ההורים שלנו) אז אנחנו עלולים לחשוב שככה זה אצל כולם.

אז מה שחשוב בעיניי, חוץ מלהכיר שיש מציאות אחרת, זה להבין שאנחנו רואים את העולם מתוך המשקפיים האלה.

להכיר בזה שיש משקפיים והם לא זהים למציאות ("המפה אינה השטח" כמו שאומרים בnlp)

אמרו שהיה היום קשה מכרגיל.

לי תמיד קשה...

שבוע שעבר היינו חולים אולי זה קשור ואולי אחרי יומיים שבת חג יותר קשה לצום?

תמיד יום אחרי קשה יותר...הפעם קצת קיצוני

(בעיות בבטן אחרי החג, ואחרי כמה ימים של כאב גרון)

שימשיך ויהיה הכי טוב ב"ה 🙏

ואולי שווה לשאול רב על מה שכתבת?

בהצלחה רבה

מהתיאור שלך נראה שהאח ממוקד בעצמו, ואין לו שום אחריות כלפי ההורים.

אדם שחי בשכירות של 13,000 ₪ הוא לא אדם שבקלות ישים סוף לחייו.

מה עם אשתו? היא נורמלית? יכולה להיות כתובת?

אתה צודק בחשש שלך שתצטרך לכלכל אותם.

אני גם חושבת שהגיע הזמן שהם יעלימו כספים מאחיך.

יגידו לו שאין.

גם כשיש.

ועל הזמן לחזק את אמא שזה לטובתו, שהוא ואשתו יצטרכו לשאת באחריות על חייהם.

לעבוד כשכירים ולא רק כעצמאיים.

כואב מאוד לשמוע על 700 אלף שנלקחו סתם.

מבינה אותך מאוד שאתה לא רוצה שום קשר אתו.

אבל לנתק את הקשר מההורים בעצמך,

זה יהרוס אותם ממש.

יש דרך לפחות להחזיר טת הבית שלא יהיה ממושכן?

שלפחות יהיה להם קורת גג...

ואגב, גם אם כל הקלפים יהיו לרעתם,

וגם אם בסוף ימיהם תצטרך לדאוג להם

קודם כל כדאי בראש לחשוב מה אפשר לעשות כדי שאתה לא תקרוס

וגם לחזק את עצמך שזה שאתה כתובת בשבילם, זו זכות גדולה, שתוסיף לך המון זכויות.

ההורים שלך צריכים ליווי כי לבד הם מתקשים להציב עמדה מולו, ונכנעים לו.

גם אצלנו, אח שלי קיבל כסף מהוריי, אבל זה לא מתחיל להגיע חסכומים כאלה, וגם לא משכנו את הבית.

פשוט המעמד הזה שהבן שלך אומר לך - או הכסף או שאני מנתק קשר/ פוגע בעצמי- זה מעמד בלתי אפשרי.

מה אתה היית עושה לו בנך היה נוהג איתך ככה?

היית מסטגל לחיות עם רגשי האשמה, במידה והיה פוגע בעצמו?

זה מוות בחיים...

אני חושבת שאפשר וכדאי לדבר ען אשתו או עם קרובים לו. לנסות להשפיע עליו בכל דרך.

וגם- לא להסתיר ממנו את המצב שאליו ההורים הגיעו בגללו. אם יש לו רגש כלשהו כלפיהם- יפסיק בעצמו.

אבל כל הנושא זה לא להתנתק לגמרי מהנשפחה ולהגיד שלום עלייך נפשי.

ההורים שלך רוצים בטובתך ובטובתו.

ולא מגיע להם למצוא את עצמם לבד לחלוטין, בלי אף ילד שבקשר נורמלי איתם.

אם היה לי בן כזה שקובר אןתי בעודי אני חי….

שהפיל אותי כבר לפני 12 שנים…. ועכשיו שוב…

הייתי בוודאי מעיף אותו מחיי…. מבלי להניד עפעף .

זו לא שאלה בכלל.

ולגבי ״לכלכל את ההורים״- אני לא עשיר.

ואני גם לא צעיר בכלל. (בסהכ כמה שנים מתחת)

אין לי דירה משלי…. אין לי אפילו פנסיה.

אני עובד. מרוויח סבבה… חוסך איפה שאפשר

תיכננתי אפילו לקנות בעוד שנה שנתיים, אולי דירה שתהיה לי… מהחסכונות שלי.

אבל גם לי לא בא להיות בגיל מבוגר תפרן.

תמיד הייתי בטוח שאם ההורים יצטרכו פה עזרה, שם עזרה במהלך החיים, אני כמובן אהיה שם…

אבל אני בטח שלא יכול לממן את כל החיים של ההורים שלי.   זה פשוט בלתי ישים.

ולגבי אשתו- אין עם מי לדבר.

זו סתומה בדיוק כמוהו.

הכירו בסהכ לפני 3 שנים, הביאו ילדה ביחד..

ואני בספק בכלל אם היא מודעת לכל החרא שההורים שלי עוברים איתו.

בקיצור- לא שיערתי שאגיע למצב כזה בחיים שלי.

ואני לצערי, לא חושב שאצליח להחזיק מעמד כפי שאת כותבת….. אני ככה מלנתק קשר לגמריי….עם כולם…… אבל הכי כואב לי על אבא שלי.

מחר ראש השנה, ובמקום לשמוח…

הראש רק במחשבות לשנה גרועה יותר.

רק כי יש מישהו בעולם הזה, שנחשב לכאילו

״אח״…… מצידי שיעבור מן העולם הזה…

כך ייטב לכולנו.

כי אם הןא לא ימות, אז הוא ימית אחרים.

מבאס  

החלטתי לשלוח לו מייל ארוך כאורך הגלות

בה שפכתי את כל מה שהיה לי!!!

אני בספק אם אחרי מייל כזה, הוא יעז לבקש

מהוריי עוד כסף במהלך חייו.

וגם אם כן, הוא פותח בחזית מלחמה איתי!

בעבר כבר לא דיברנו 6 שנים…. בגלל זה.

והיה נתק טוטאלי.

השלמנו לאחר בקשות הוריי.

ושלשום , כשאני מרגיש שאנחנו הולכים לסיבוב שני של סבל, החלטתי לנתק את הקשר איתו, והפעם לאלתר!!!!  הוא חסום אצלי בכל הערוצים .

לי כואב הלב על ההורים, אבל הייתי חייב לעשות צעד קיצוני שאין דרך ממנו חזרה!

אני חייב להציל את עצמם מהבן שלהם.

וכך עשיתי.

אני אתחיל מהיום לעקוב ולשמור עליהם טוב טוב

מפי הפגע הרע הזה, מהמפלצת שהם יצרו, בעל כורחם

זהו.  זה נגמר

תודה לכולכם 

היא כתובת מקצועית בלבד.

יכול מאוד להיות שרטורנו יכולים להיות כתובת, כיוון שמתוארים כאן סממנים של התמכרות.

והתמכרות זו מחלה.

ובמחלה צריך לטפל מהשורש וע"י איש מקצוע המוסמך לכך בלבד.

אז להתחיל להתייעץ עם רטונו, אולי גם פעמונים/מקימי, או איש מקצוע פרטי המומחה למצב זה ספציפית.

אתה מתאר מציאות לא אפשרית ובאמת בלתי נסבלת עבור הוריך, עבורך, וגם עבור אחיך בסופו של דבר.

הוא נשמע עם התנהלות לקויה מאוד (בלשון המעטה) מבחינה כלכלית, וחייב ליווי מקצועי.

אם הוא הגיע לשוק האפור ולכאלה סכומים הייתי ממש פונה בהקדם ומקשרת בין הוריך לבין רטורנו או כל מטפל מוסמך בהתמכרויות שיסביר להם מה קורה.

גם לגבי המניפולטיביות

גם לגבי תחושת הקרבנות

גם לגבי ההפחדות שישים קץ לחייו חלילה

גם לגבי הבור הכלכלי שהוא שואב אותם

חובה חובה חובה לפנות בדחיפות רק לכתובת מקצועית!

ואיתה לעבור צעד צעד

שלב אחר שלב

לאוורר את המחלה וההתמכרות ולשים אותה באור השמש

לדעת איך להתייחס אליה ולכך נדבך ונדבך בה

לדעת איך להתנהל

לקבל כוחות, כלים, ליווי, תמיכה

כך צעד צעד 

בחזרה לחיים עצמם

שתהיה כתיבה וחתימה טובה לחיים טובים מתוקים ולשלום

שנה טובה ומבורכת בה הקב"ה יהפוך הכל מחשיכה לאור גדול ב"ה 🙏

הוא לא שותה, לא מעשן, לא צורך סמים….

הבנאדם חולה על כסף!

אין לו ערך לכסף!

מגיל קטן.

אבל היה לו….. היה לו כסף .

הוא עובד ברצף מגיל 21 מייד אחרי הצבא (כבר בגיל 21 היה עצמאי ) ובנה את עצמו יפה….

התחתן בגיל יחסית צעיר וכו וכו….

ההתמכרות היחידה שלו זה לכסף!

מקרה אבוד 

בדומה לאדם שמכלה את ממונו בהימורים ולוקח איתו את כל משפחתו יגון שאולה...

זו התנהלות בהחלט לא בריאה ונדרשת כאן התערבות מקצועית ומדויקת למצב שלו ולמחלה שלו.

לצערי, אין סיכוי לעזור לו כי כמו שאמרתי,

הוא רק ישמע את הטיעון הזה של ״מכור״,

הוא מאוד יצחק, ויפתח את עיני העגל שלו, בזילזול.

לי מאוד קשה להבין, למה אמא מוכנה לצעוד כתף אל כתף ביחד עם הבן שלה, גם במחיר שהיא יודעת שהיא הולכת לתהום!   כמה טיפשות צריך בשביל זה.

במיוחד שכבר חווינו סיבוב אחד כזה!

פשוט נשגב מבינתי 

כיצד להתנהל מול אדם מכור כנ"ל. כלומר תפנה את הוריך עצמם לרטורנו או לאיש מקצוע אחר המתמחה בכך

וכך יהיה ניתן להסביר להוריך, בפרט לאמך כפי שתיארת, את כל מה שפירטתי בהודעה הראשונה.

כאשר מקבלים עזרה מקצועית ממומחה קודם כל מרגישים לא לבד והכי חשוב - יש דרך שמתחילה להתבהר עוד ועוד, כלים וידיעה כיצד לצעוד בה,

וזה לחלוטין שונה מאשר שמרגישים אבודים ומגששים באפילה עד לתהום...

לא פשוט בכלל. הצלחה רבה 

שאולי מובן מאליו, בוודאי לא סותר את הרגשות הקשים שלך.

אמא שלך פועלת מתוך אהבה וחמלה, אם אתה אבא אתה בוודאי יכול להבין את זה.

נכון צריך עזרה מקצועית, נכון שאתה חושש על המצב הכלכלי, ולמען האמת אם אתה ואבא שלך באותו ראש אולי אתם יכולים לנעול חלק מהכסף (אם אמא שלך נותנת לאחיך, היא בטח תסכים לתת גם לך, וזה בעצם יהיה פיקדון בשבילם ללא ידיעתה).

רק אומרת כדי שתסתכל עליה קצת אחרת, היא לא עושה את זה טמטום, היא עושה את זה ממקום אוהב של אמא, שלא מסוגלת לתת לבן שלה ליפול (ולכן נופלת בעצמה...)

אני ממש לא מבקש שהם ינעלו את הכסף בשבילי….

אני ממש לא מעוניין שהם יביאו לי כסף.

אני אפילו לא מעוניין בירושה …..

ממש מזיז לי……!

כל מה שאני בסהכ רוצה, שההורים שלי

לא יצטרכו בגיל 80 לחיות כמו עניים מרודים.

לי אין גב כלכלי ככ חזק כדי לעזור להם.

כמובן שאני תמיד אתן מה שאני יכול כי ההורים שלהם….. אבל אין שום סיבה שאחי, שכבר הביא אותם לכאוס כלכלי, מחק את הפנסיה של אבא שלי, מישכן חלק מהבית… גר במגדל יוקרה…. ממשיך לשים פס על ההורים שלי!!!!!!!

אני לא אתן לדבר הזה לקרות.

ואם להיות ״הורים״, זה פירוש של ״לצעוד לתהום עם הילד שהוא אחראי לתהום הזאת״…. אז אנחנו חלוקים , מה זה תפקיד של ״הורה״.

עם כל הכבוד, ואני לא יודע אם את יודעת את זה…

אבל בסוף בסוף בסוף…. ההפקרות הזאת, פוגעת בכולנו. בכל המשפחה….

כי אני גם אצטרך לישון בחניון, כדי שיהיה להורים שלי מקום לישון, אני אעשה את זה….

אבל לא שהם מתנהגים במשך עשור, באופן כזה.

למה החיים שלי צריכים להידפק ?

אני מאוד כועס ואת הגלגל כבר אי אפשר להחזיר.

ולכן גם הוא וגם הם הגיעו למצב עקום

נראה שאתה כועס בגלל שאתה מרגיש/חושב

/חש

שאת האהבה ואת כל הצומי והדאגה והלב של ההורים הוא משך מהם על חשבונך

רק באתי להגיד שהגיוני שההתנהלות הלא סבירה מקורה בטעיות ביחס של ההורים

ולך אין הרבה חלק בעניין

אולי אתה פגוע, מההתנהלות של ההורים,

ולאו דווקא של האח(כמובן שהוא עשה טעויות כלכליות) אבל ההורים עשו טעויות בחינוך

ולא ידוע אם פחות גדולות

אולי לא תאהב לשמוע את הדעה הזאת, כי הנטיה שלך להגן על ההורים.

לא יודע אני הייתי מנמיך ציפיות מכל המשפחה הזאת, או מתנתק מהם כלכלית ורגשית, ומביט על כל המקרה בחמלה,

כאילו יש לך פה שלושה אנשים שעברו תאונת דרכים בפני עצמם

בלי קשר אליך, ואתה לא יכול לעזור להם, כדי לא להיפגע בעצמך עוד

ההורים שלי נתנו לי הכל, במסגרת האפשרויות!

אין פה שום דבר נסתר או כזה ש ״סחבתי מהילדות״.

לא ״בן מועדף״…ו… לא ״פצעים שפתוחים מהעבר ורק חיכו להתפרץ״…. אני מכיר את כל התזות האלה.

באמת באמת באמת שלא!

כל העצבים והתיסכול שלי, נובע מכך שגם אחרי סיבוב א שהיה נוראי….

13 שנים אחרי, הולך לקרות סיבוב ב…

והפעם שההורים שלי מבוגרים וזקנים ב 13 שנים…. יותר חלשים… פחות בטוחים…

ואני נחרד רק מהמחשבה שהם יצטרכו לסיים את החיים שלהם רעבים ללחם!

אני אוכל לעזור במה שאוכל….

אבל גם לי אין משאבים בלתי נדלים!

כתבתי כבר, אפילו דירה אין לי.

אין לי פנסיה אפילו. (אני עצמאי ולא מפריש לפנסיה).

יש לי מעין חיסכון שצברתי שם סכום סביר (מיליון שקל) שאיתו אני מקווה בגיל 55-60 לקנות איזה דירת פח קטנה (להזדקן ולמות שם לבד).  

אין לי משאבים להציל את ההורים שלי,

אבל מצד שני, אני לא אהיה מסוגל להפקיר אותם!!  וכל זה בגלל אח מטורלל מנוול?

אז החרדה שלי באה מהכיוון הזה….

לא ״ ילד מועדף״… ולא כל השטויות האלה (סליחה על השפה).

ללא חתימה שלך?

מינוי שלך אפוטרופוס על הכספים שלהם?

אבל זה נראה לי ,לא פיתרון כזה להיט.

אני גם אסביר למה………

משום שאם ניקח למשל את הפעם הקודמת

שהייתה לפני 13 שנים בערך….

רק בשלב מאןד מתקדם , הוא גילה להורים שלי

שהוא הסתבך עם השוק האפור והוא חייב המון כסף….(אני לא ידעתי מזה כלום).

ההורים שלי (ובעיקר אמא שלי) פחדה פחד מוות

(בעיקר על הילד שלה)… אז אמא שלי במסע שיכנועים בלתי מתפשר, אילצה את אבא שלי להביא לאחי את כל הפנסיה כדי שיביא לשוק האפור (פשוט נורא !!!!!!!).

עכשיו תחשבי שאמור לקרות מצב כזה בעוד שנה,

שנתיים שלוש??? ועכשיו האישור היחידי לשחרר כספים מהחשבון הם שלי…

אז מה אני אמור לעשות???

למה לי בכלל להתעסק עם שוק אפור??

אני נגעל בכלל מעצם המחשבה!!!

האח הזה הוא לא הילד שלי….הוא בסהכ אחי.

אני יכול למחוק אותו מהחיים שלי (וכך עשיתי),

ואני יכול עד המוות שלי, לא להתראות איתו

יותר (וכך אעשה)…..

אבל מצד שני,

אני לא יכול לקחת עליו אחריות ב 100 אחוז!

ההורים שלי יצטרכו גם לגלות אחריות ושתהיה

להם כושר עמידה בפניו!! (ראבק… זה גם החיים שלהם)!  

לפחות ככה זה בסרטים

זאת פשוט הדרך הכי מהירה לבקר על מה ההורים שלך מוציאים כסף

הייתי גם דואגת להעביר נכסים על שמך (בשיתוף פעולה איתם כמובן) כדי להגן על ההון של ההורים שלך.

ואם לא אתה, אז מינוי עורך דין כאפוטרופוס.

אבל לא יודעת איך זה עובד לאנשים בריאים לא קטינים .

אולי אפשר לערב מול אמא שלך את אחים שלה? איזה רב שהיא מקשיבה לו? 

עבר עריכה על ידי Eranlavi בתאריך ד' בתשרי תשפ"ד 18:19

אין בכלל מה לדבר או לפנות אליה.

לא משנה כמה אני מדבר איתה ,זה לדבר ללמפה.  

היא מיוסרת כמו שמעולם לא ראיתי אותה…..היא מודאגת ומיואשת , אבל היא

לא מספיק חזקה מולו.

מבחינתה היא כועסת עליי, שאני בכלל ״מעורר את השדים״ ומכניס את אבא שלי לסטרס וחרדות.

היא יודעת שהמצב הזה יכול להתפתח לכיוונים

לא טובים….. אבל היא מפחדת פחד מוות

שחס וחלילה , ייקרה לו משהו.

(מה כבר יכול לקרות לעזאזל, לאחד שחי ברמת

חיים של 13,000 שקל שכירות!!! (לא יודע כמה אשתו משלמת. אבל גם חצי חצי זה מטורף!

כאמור, הוא עובד ומרוויח יפה,

אבל זה בנאדם שעדיין נמצא  בפשיטת רגל!

רק היום דיברה איתי מישהי מהמשפחה ,

ואמרה שאני אוריד טיפה היסטריה

כי אבא שלי כבר עלה לו הסוכר באופן ניכר,

מהימים האחרונים .

אז אולי אני באמת צריך לסתום…

לנתק קשר עם כולם….

שימשיכו לשחק ב ״נדמה לי״,

ולדחות את הקץ…..שברור לי שיבוא….

אם לא עכשיו אז בעוד חצי שנה, שנה…

ויכול להיות גם שנתיים….. אבל זה יגיע….

כי אין שום מצב, שהוא יכול להחזיק את עצמו

ברמת חיים כזו.

אבל אולי מגיע לכולם להתבוסס

במיץ של עצמם.

אולי

אני מניח שהוא עצמו אפילו לא ידע מה המשמעות ״שוק אפור״.

זאת אומרת, ברור לי שהוא לא תמים….

אבל פעם לפני 30-40 שנה,  ״שוק אפור״, היה נתפס כמשהו מאוד לא נגיש…. 

כאילו כמו ״בסרטים

היום אתה פותח גוגל או מקבל הודעה ״צריך הלוואה .. אנחנו איתך….״ וכל מיני הודעות מסוגננות כאלה ובלה בלה בלה…

ובשניות אתה נופל לשם (מי שבמצוקה).

לא שאני מצדיק את זה…

אבל אחי הבטיח לי לפני כמה שבועות, (שעוד היינו ביחסים סבירים ), שלעולם הוא לא יילך יותר לגורמים מהסוג הזה……..

אבל אני כמובן לא מאמין לו למילה…

למרות שבתוך תוכי, אני מנסה להרגיע את עצמי, שאולי הוא למד את הלקח ולא יעז  להכניס שוב את הוריי לקלחת הזו (אבא שלי כאמור  כבר איבד  את כל הפנסיה שלו בגללו).

מייאש 

המצב כרגע הוא שההורים שלך איבדו דירה ופנסיה של אחד מהם. אם אין עוד נכסים כנראה שהילדים יצטרכו לקחת אחריות כלכלית בבוא העת.

לא יודעת איזה עוד נכסים יש.

תיקח אותם לשיחה ותציע להיות אפוטרופוס או גורם שבלי אישור שלו לא ניתן להוציא כספים.

זה רק כדי להציל מה שנשאר. אם נשאר כבר.

כתבתי בפירוט בהודעות הקודמות, כיצד היא מגיבה שאני מדבר איתה.

בכל אופן, כרגע אני והיא בסוג של נתק של 3 ימים (גם לא הגעתי לחג בראש השנה), ולא אגיע להמשך החגים……

אלה הסנקציות שלפחות אני יכול לעשות כלפי אלה שמוכנים לצעוד אל עבר התהום ביודעין.

אני לא מוכן להיות שותף לזה.

אבל לא נורא—- אני כבר לא ילד….

ואני גם מבין שמשפחה יכולה להתפרק … זה לא חייב להיות תמיד עד המוות.

תודה רוממה

ואם זה המצב אין מה לנסות בכלל לדבר עם האח, א"א לשנות אותו. הטיפול צריך להתמקד בהורים.

כל הכבוד שאתה ככה דואג להם. תפנה למטפלים שמתמחים בטיפול במשפחה של אנשים שסובלים מהפרעות אישיות, כמו:נרקסיזם וכו'

ובכלל כדאי לך לצפות ולקרוא חומרים בנושא, יעזור לך מאוד להבין את אחיך ואת ההורים שלך.

וכנראה , שכך זה הולך להימשך שנים  .

לא נורא.

אני כבר ״ילד״ גדול….

ולא כל המשפחות מושלמות  

ככל שתצליח ביחד עם ההורים לעזור להם להציב לו גבול וגם לעזור לו לקבל עזרה מקצועית אתם בכיוון הנכון.

בהצלחה!

״היה בתאונה״, ״עבר ניתוח״ וההוצאות הרפואיות

עצומות…

גם הבוקר אצלנו בבית כנסת, בסוף התפילה נעמד מישהו חרדי וביקש תרומות (״בהמלצת רבנים״) עבור בן שלו שעבר ניתוחים וההוצאות הרפואיות עצומות.

תסבירו לי מדוע תמיד משתמשים בתירוץ של ניתוחים וההוצאות רפואיות עצומות - כאשר בישראל יש רפואה ציבורית מעולה וההוצאות הרפואיות ברפואה הציבורית ממש סבירות ולא עצומות?

( יצא לך לחוות אשפוז ממושך של ילד? )

לא יהיה דרך חברת המשלוחים הזאת.

אחרת לא מבצעים את העסקה

משלוח עם איזה חברת משלוחים הן עובדות.

אבל אני תקוע עם שני משלוחים שכבר ביצעתי 

לק"י

אני באמת נתקלת בשליחים שעולים לבית ובשליחים שמבקשים לרדת אליהם.

ואני לא יודעת מה הם אמורים לעשות בפועל....

יש משלוח פריקת מדרכה.

שזה באמת לא כולל עליה לבית.

יחד עם זאת.

אם נוח לי לרדת. ארד.

אבל אם אני לא בבית/לא נוח לי.

שיעלה לי הביתה.

לא נתקלתי בשליח שלא העלה

לק"י

וטוב לדעת שהם חייבים להעלות.

(יכול להיות שיש כאלה שבקורונה הפסיקו לעלות לבתים, ומצא חן בעיניהם הסידור הזה🤦‍♀️)

לדוג' חומרי בניה. קרמיקה וכו'

שהמשאית באה ומורידה חבילה גדולה 

בגלל זה גם הספקים כועסים.

אבל בפועל הוא עושה מה שבא לו

וואוו

איזה כיף

הרבה נחת ושמחה!

אם אמא שלו הייתה עם שפעת או דלקת ראות גם לא היית מסכימה שיבקר אותה?

הקורונה הזאת שטויות..לא מבינה למה אנשים עדיין בודקים

וקרוב מאוד אל השפעת הספרדית. בקרב העוקבים שלי בפייסבוק תוך שנה נפטרו חצי תריסר אנשים בני לא יותר מ-50, קרוב רחוק נוסף, אף הוא בשנות ה-40 המאוחרות, נפטר.

אולי זה דומה להתאוששות ממונו או צהבת, אבל הם הרבה הרבה פחות מדבקים.

שמחה שאת לא בקבוצת סיכון, אבל יש אנשים שזו מחלה שיכולה להרוג אותם.

(כולל את סבא שלי ז''ל שהמחלה פשוט גמרה אותו, ובן דוד שלי שאם ח''ו ח''ו ידבק הסיכוי שלו לחיות ירד).

וד''א גם שפעת זה מסוכן, ואני לא אפגש עם חולה שפעת. חבר של בעלי מת משפעת לפני גיל 20.

תגידי ב''ה שאת לא בקבוצת סיכון, ותשתדלי, אם לא בשביל עצמך- בשביל אחרים.

תיראי זה באמת מבאס להידבק בקורונה, אבל כיום זה כמו כל וירוס אחר. גם ההנחיות וגם החומרה.

אם על כל מחלה שחמותך ח"ו היתה נדבקת היית אומרת לבעלך לא ללכת כדי לא להידבק, בעיניי זה קצת קיצוני. זה בדיוק ביקור חולים

חליתי בקורונה רוב האנשים שלא בקבוצת סיכון חוטפים אותה כמו שפעת ברמה כזאת או אחרת.

זה פשוט ביקור חולים.

עניין ההסתרה קצת יותר בעייתי למרות שגם את זה אני מבין.

אולי תתאמו שאם הוא מבקר אותה עם קורונה שיהיה עם מסיכה וישטוף ידיים לעיתים תכופות

ברוגע וביחד את הדברים.

שניכם צודקים אבל להיות צודק לא עוזר. צריך לבחור להיות חכם. 

יש כאן משהו שהפריע לך והוא לא כיבד את זה❤️

מחובתו של בן לבקר את אימו החולה. מניח שאם היה מדובר במחלה מסוכנת ומידבקת, הוא היה נוקט משנה זהירות. היום, אחרי כל החיסונים והמוטציות, הקורונה היא שוות ערך לשפעת. אז כן, לא כיף לחלות בשפעת (ואפילו לא בנזלת, מילים אלה אני כותב מנוזל כולי וצרוד), אבל זה לא משהו שמתעצבנים ממנו. כולנו נדבקים בווירוסים מדי כמה פעמים בשנה.

לגבי ב

לפעמים לתת לזוג ללא ילדים שמחכים שנים רכב זה חסד יותר גדול מאשר לזוג עם ילדים, כי הרבה פעמים אין להם אפשרות לקנות ואם הם גרים בחור הם חייבים רכב כדי להגיע בזמן לבדיקות על בסיס כמעט יומי, ולרוב הזוגות במצב הזה אין הרבה כסף...

לא נאמר כביקורת חס וחלילה, רק להסב את תשומת הלב למקרים שתמיד נופלים בין הכיסאות אבל בפועל הכי קשה להם (כמובן שתעשה חסד עם מי שמתאים לך, סתם לרוב אנשים פשוט לא חושבים על מקרים כאלו)

בכל אופן ממש מעורר הערכה, זה חסד ממש גדול, הרבה סיעתא דשמיא בכל

אבל תכלס. בשורה התחתונה להתנייד עם ילדים קשה יותר בלי אוטו.

(סתם לדוג' נסי להתנייד בתחב"צ עם עגלה + סלקל.

בפרקטית אף אחד לא עושה את זה

או שמוותרים על הסלקל וזה מ-א-ו-ד מסוכן.

או שמשאירים את הילד יום שלם בסלקל שזה גם ממש לא בריא לגב שלו)

ואני לא ממעיט ח"ו בקושי של מעוכבי ילדים.

אם מדובר על לקום בכל בוקר בחמש כדי להגיע בזמן פשוט אין תחבורה ציבורית וזה אומר לשכור רכב

זה אפילו לא עניין של קושי להתנייד, זה פשוט לא אפשרי 

אמא סטודנטית, עם תינוקי קטן. שצריכה להגיע לאוניברסיטה?

וגם לה אין אוטו?

בכנות, למי יותר קשה?

ושוב, אני חס וחלילה לא מזלזל בקושי של מעוכבת הילדים. אבל פרקטית בלי רכב להתנייד עם ילד/ים זה קושי (לדעתי) יותר גדול.

עוד דוגמה,

ראית פעם ילד שיושב בכסא בטיחות באוטובוס?

כנראה שלא. ואם כן זה ממש ממש נדיר.

למה אוטובוס יותר בטוח ממכונית? (לא ממש)

זה בגלל שההורים נאלצים לוותר על הבטיחות של הילד שלהם בגלל שבלתי אפשרי להסחב עם כסאות בטיחות בתחב"צ.

עוד דוגמה,

נכון שאת עולה לאוטובוס העירוני הנהג לא ממש מחכה שתשבי (אם יש מקום לשבת) ואת מרגישה בתוך מתקן בסופרלנד?

לילד הסופרלנד הזה הרבה יותר טראגי. הם אשכרה נופלים בסיבובים.

מה עושה אמא עם 3 ילדים שעולה לסופרלנד הזה?

אין לה 3 ידיים. וגם אם היה לה. היא לא היתה מצליחה להחזיק בו זמנית גם במוט כדי לאבטח את עצמה

ושוב.

הכאב של מעוכבי הילדים ענק.

אני מדבר תכלס למי יותר קשה להתנייד בתחב"צ.

ברור שלאנשים עם ילדים שגרים בחור קשה להתנייד

רק באתי לכתוב שזוג שגר בחור בלי ילדים ויוצא שלוש פעמים בשבוע בחמש בבוקר גם נמצא במצוקה קשה, כי אין אז תחבורה ציבורית, והרבה פעמים אין לו טיפת כסף לרכב כי אין אפשרות לעבוד ככה בעבודה נורמלית, והטיפולים עולים הרבה. ואז הוא חייב רכב, גם אם אין לו טיפת כסף לקנות, כי לשכור רכב במאתיים ש''ח שלוש פעמים בשבוע יוצא סכומים לא הגיוניים.

זה הכל

הכל חוץ מסעיף ד.

אבל אני תכף מסיים תעודת הנדסאי.

בעז"ה כרטיס טיסה מחלקה ראשונה לגן עדן.

ממש לא רלוונטי?

אם מישהו שומע על צדיקים שמוסרים/מוכרים רכב טוב (!) במחיר סביר אשמח לתגובה בפרטי...

וואלה מזכיר לי קצת (ברור שקצת כי בכל זאת מדובר ברכב ולא באיבר שלי) את כל הצדיקים שיש להם שתי כליות אבל יודעים יופי לרדת על מי שיש לו כליה אחת כי את השנייה הוא תרם שלא לפי אמות המוסר שלהם.

בכל מקרה, קיבלתי פנייה מניקית בפורום ונראה שהיא מתאימה. לכן כתבתי שזה כבר לא רלוונטי.

חלילה

כתבתי במפורש שרק הסבתי את תשומת לבך לעוד מקרים שאולי לא חשבת עליהם

לא אמרתי שאתה צריך לתרום למקרים האלו, פשוט מי שלא שם זה אפילו לא בראש שלו גם אם הוא היה רוצה (ומי שהסכים איתי רק אמר בזה שגם הוא נתקל בכזה מקרה...)

ברור שאתה יכול לתת למי שתרצה וזה מעשה גדול מאד

חבל שלקחת את זה לשם

בכל מקרה אשריך, שהזכות תעמוד לך ותזכו לשנה טובה ומתוקה

מעתוק! נו מעתוק אתה לא מכיר את מעתוק?? אתה זוכר היה פעם את גיל בייטס? גיל בייטס. לא ביל גייטס, גיל בייטס. אז הם ישבו יחד.

כנראה שמעתוק זכתה בריאליטי מסויים.

האח הגדול מין הסתם.

סטגדם פשששש 🥁

יוצאים ליער/לטיול/סתם לקניות.

לפעמים משחקים משחק קופסה/חדר בריחה בקופסה.

לעיתים רחוקות פותחים מחברת שמיועדת לזה וכותבים תובנות על עצמנו.

לרוב לא עמוק מדי, אלא פשוט זמן לדבר ולהיות בנחת...

אם אתם בעניין של שיחה מעמיקה, אני ממליצה בחום.

יכול למלא מאות דייטים מעניינים.

רק כדאי לוודא שהוא בעניין, לא כל הגברים בקטע של שחנשים

אחרי שעה הייתי מחבק כבר את העצים.

ויש לנו סוג של "דייט סיכום שנה" קבוע לפני ראש השנה..

סיכום במה התקדמנו? מה היה מוצלח? מה רוצים לשפר? והצבת מטרות לשנה הקרובה:

גם שיתוף אישי בחיים הפרטיים של כל אחד

גם בהיבט של הקשר הזוגי

גם כמשפחה וכהורים מול הילדים.

שום בעל רכב לא ירצה שהרכב היקר שלו (אם הרכב לא יקר, לא עושים ביטוח מקיף) יהיה ללא כיסוי ביטוחי אפילו יום אחד בשנה.

כי, לפי חוקי מרפי, דווקא אז הרכב יכול להיפגע ממשהו ועשרות אלפי שקלים הולכים לטמיון, כי הרכב לא מבוטח.   

אם הוא יפגע בחניה אז מישהו אחר נכנס בו ואז זאת אשמתו

ולא מסכימה שאם הוא לא יקר לא צריך לבטח מקיף. גם רכב לא יקר את לא רוצה שיגנב או ילך טוטאל לוס ולא יהיה לו ביטוח

שהרכב ללא ביטוח…

ואם הרכב נפגע בחניה והוא לא מבוטח - נכון שזו אשמת הצד השלישי.

אבל אם אין לך כיסוי ביטוחי, בתחילה כל העלויות עליך,ואז לריב עם הצד הפוגע על כיסוי העלויות.  

במקום שכל כאב הראש וההתעסקות המשפטית תהיה על חברת הביטוח שלך.  

(לעניין רכבים זולים - לרכבים ישנים אין ביטוח מקיף.  חברות הביטוח לא מבטחות בביטוח מקיף, אלא רק צד שלישי, רכבים ישנים.

רכבים ישנים עלולים להיות חשופים לבלאי מתמשך, ועקב כך לסבול מיותר מתקלות שמצריכות התערבות של חברת הביטוח. סיבה נוספת היא מאחר ומצב של טוטאל לוס מוגדר במידה ועלות הנזק במקרה של תאונה היא 60% מערכו. כלומר אם מראש ערך הרכב נמוך, קל מאוד להגיע לעלות נזק של 60%, ולכן חברת הביטוח תאלץ לפצות את המבוטח במחיר המלא של הרכב.

בנוסף, רכבים ישנים מצוידים בפחות מערכות בטיחות ולכן הם חשופים יותר למעורבות בתאונת דרכים. גם מערכות מיגון מתקדמות נגד גניבות פחות נפוצות ברכבים ישנים, ולכן חברות הביטוח עלולות להיות חשופות יותר לתביעות בעקבות גניבה - ולכן מסרבות מלכתחילה לבטח בביטוח מקיף רכב ישן). 

שיש לאח שלי. מאזדה 3 ישנה.  

יש לו רק ביטוח מקיף.  

בכללי, לפי כתבות באינטרנט, רכבים ישנים הם מעל 12-18 שנה, תלוי בסוג הרכב והמחיר שלו, תלוי בעוד פרמטרים, כמו מיהם בעלים הנוכחיים (נהג צעיר מול מבוגר  עם ותק מוכח של היעדר תביעות).

בכל מקרה, תודה על המידע ועל הנקודות למחשבה🙏

מניחה שגם תלוי בחברת הביטוח 

אפשרי להוסיף נהג מזדמן לביטוח קיים,

אבל לא לשנות את הפוליסה. 

אם אתם מתכוונים להוריד אותו בסוף אז כדי לא להדביק לגמרי אלא רק בכמה נקודות. אבל אז יווצר מצב שיכולים להכנס נוזלים מתחתיו ויתפתח שם עובש.

ואין דבר כזה ריצוף שלא סיוט להוריד. אם מודבק חזק זה קשה להוריד.

הריצוף בדירה השכורה כ"כ גרוע?

אם יש שם ריצוף טראצו ניתן לעשות פוליש.

העלית דברים שלא חשבתי עליהם עדיין..

בדקתי פוליש אחרי התגובה שלך, נראלי יקר לנו מדי.. אבל נראה, תודה!

הרצפה מרוב שהיא מלוכלכת יש לה כמה צבעים😅 ננסה אולי לקרצף אם לא יהיה קשה מדי

במקום זה לשים שטיחים? כל דבר שתדביקו לרצפה יהיה קשה להוריד אח"כ.

פעם פעם כשגרנו בקראוון היתה רצפת פיויסי והיא לא היתה כיפית. אבל לא היתה בעיה לשטוף אותה.