אני כבר מתוסכל מהמצב.. מרגיש שכבר 13 שנה אין שום חשק. אין אהבה ביננו סתם מנהלים משק בית משותף. למה אני מרגיש ככה?זה הצטברות של הרבה שנים.. שאף פעם היא לא יוזמת כלום, בד''כ דוחפת אותי שאני מתקרב אפילו לסתם נשיקה במטבח או מתרצת שאין לה זמן והיא עסוקה. לא זוכר מתי היא עשתה משהו רק עבורי , אני לא מדבר על אוכל וכד' שזה בשביל כולם, אלא שהכינה כוס תה והציעה לי אם גם אני רוצה. אפילו השבוע סיימנו לשטוף את הבית היינו רעבים אז היא הכינה לעצמה טונה עם תפוח אדמה ולא חשבה עלי, ושנכנסתי אמרה יש שם אני עייפה אז לא הכנתי לך.. כבר התרגלתי. מתי כן הכנת משהו בשבילי בכלל. אין תקשורת - לא מדברים בכלל רק על הדברים של הבית, ויש הרבה, שיש לה זמן פנוי אז היא מנצלת אותו לישיבה בפלאפון עם אינסגרם או איזה סדרה מיליון הסדרות שהיא צופה, אבל חס וחלילה שנדבר ביחד, ואם היא רואה שאני יושב ומחכה אז היא סוגרת את הפלאפון והולכת לסדר משהו בבית שחלילה לא נצטרך לדבר. כל פעם שאני מציע שנצא לאיזה סיבוב בחוץ היא עייפה, לצאת לחופשה זוגית - מה פתאום מי ידאג לילדים היא חייבת לסנדל את זה לא משנה מה יהיה במקום לחפש פתרונות למה כן, היא עסוקה תמיד בלמה לא. אין אהבה אין חשק - אם אני אומר לה שאין חשק אז היא אומרת שאני מכניס לה דברים לראש ( סוג של פחד מלהודות שיש בעיה זה להתעלם ממנה ) מרגיש דחוי ממנה, מרגיש שעושה לי טובה כל פעם ששוכבת איתי עד שאני צריך להגיד לה בסוף תודה על כך שהסכימה, פעם אמרתי לה שאם אני לא הייתי יוזם מבחינתה גם אם לא היינו עושים חודשיים היא לא הייתה יוזמת כלום . כך אני מרגיש .. היו תקופות במשך השנים שהיא אפילו לא הייתה מוכנה להוריד את הבגדים שהיא עושה איתי. אז הכל מצטבר ומצטבר מה לעשות.. ועוד לא דברתי על כך שגם הדיבורים שלה בבית כלפי זה הרבה פעמים חוסר הערכה, וניתוח של ההתנהגויות שלי '' יש לך בעיה בתיפקודים ניהוליים '' - תודה רבה גברת מנתחת התנהגות. '' הילדים שלך בדיוק כמוך ''. נמאס לי לחיות בצורה כזאת. היא אמא טובה ומתחזקת את הבית מעולה. אבל לא רעיה ולא חברה בכלל.
שאני רואה זוג מסתובבים בערב אני מקנא - כן יש כאלה שכיף להם ביחד. יוצאים ומדברים.
כותב לי הרהורים בפלאפון לפני השינה..
