דודים של בעלי הגיעו מחו''ל לבקר. ונשארו בשוק. הם אמרו שבית מבולגן, לא נקי, שאנחנו לא מחנכים ילדים לסדר וניקיון והם יתרגלו לזה ויחשבו שזה נורמלי. שאנשים נורמליים לא חיים ככה...
יש אמת בזה, יש לנו תינוק בבית ואני לא מגיעה לזה וילדים באמת לא הכי שומרים על סדר וניקיון. אבל הם ככה אמרו את זה בפנים במשך איזה עשרים דקות. אני פשוט נפגעתי. וכל זה כרגיל עם האשמות שזה בגלל שיש לנו שבעה ילדים צמודים ב10 שנה. וזה באמת ככה. אחרי הוצאות שוטפות כבר אין כסף לספה חדשה ואחרי ערב עם ילדים בא לי לקרוא ספר ולא לנקות שירותים.
הם ראו שאנחנו בהתנחלות וזה גם הכניס אותם לצער. מצד שני אני מבינה שדוד של בעלי באמת אוהב אותו ודואג לו. אבל מצד שני גם דור של מבוגרים צריך לקבל שילד שלהם לא מושלם ואשתו גם לא מושלמת. הם גידלו ילדה אחת שהיא בגילי ואין לה בינתיים ילדים מרצון, לחמותי שני בנים בהפרש גדול וסבתא תמיד עזרה ועדיין זה לא היה הכי יפה עד שהם גדלו ולגיס שלי מודעות לסדר התעוררה רק לקראת גיל עשרים וחמש.
וזה כל הזמן בא והולך. שהם ציפו שבעלי יהיה בן אדם מוצלח ומפני שהוא חזר בתשובה והביא הרבה ילדים אז גם משכורת מכובדת שלו לא מספיקה והוא גר במקום זול בדירה לא יפה.
חמותי פעם אמרה שהיא רצתה בן שהיא תוכל לספר עליו בגאווה לשכנות. והיא כל הזמן מתביישת בנו. כי יש לנו הרבה ילדים, כי לתינוק יש שם יהודי מדי שהיא אפילו לא מעזה לבטא אותו, שאנחנו דתיים , שבית לא יפה, כשחליתי באיזה משהו באחד ההריונות והרגשתי גרוע, בעלי סיפר לה והיא צרחה עלינו, דרשה לרוץ לעשות הפלה שלא נביא חס וחלילה ילד חולה. כמובן לא עזרה בכלום. עכשיו הם הגיעו פעם בשש שנים וזאת גם פעם ראשונה בשנים האלו שחמותי שלחה לילדים מתנה. ואז גם התחילו לשאול מה יהיה עם ילדים, במה הם יעבדו, טענו שבית ספר דתי מסמם את המוח. אחרי זה האשימו אותנו שאנחנו לא מראים לילדים סרטים מצוירים מלפני שלושים שנה ולא מקריאים ספרים שהקריאו אז.
תודה שיש מקום לפרוק.
את המנקה שלה לעזור לי להתארגן לפני פסח היא התחילה לרדת עלי בפניה שהתריסים מלוכלכים (מעולם לא נגעתי בהם!!).. כתשובה עניתי לה שאני מעדיפה לרחוץ ילדים מאשר את התריסים..
וכשמעירים לי: על מספר הילדים (חמש סה"כ...): אני אומרת ש"הלוואי וה' ייתן לי עוד הרבה, תתפללו עלי בבקשה"..
- שהבית מבולגן: אני אומרת שאני מודה לה' על הילדים הבריאים, הזזים והמבלגנים שלי.. אני עובדת עם ילדים עם אוטיזם ויש אמהות שבוכות כי הילדים שלהם לא מבלגנים להם את הבית..
- שהילדים לומדים רק תורה אני אומרת להם שהנכדים האלו יביאו להם הכי הרבה נחת..
- שבעלי לומד בכולל אני אומרת שאני מתפללת עליו שיהיה לו כוח, רצון ותשוקה ללמוד כל החיים בכולל..
וכך הלאה..
חבל לכולם על הדיבורים, אני עושה את מה שטוב לנו ומשתדלת לעשות את הכי טוב שאפשר.. ויש תקופות שהבית מבולגן.. לא כ"כ נקי.. ובעלי צריך לבשל מה שהוא יכול.. וכדומה.. בטח כשיש תינוק בבית.
לסיכום,
אשה יקרה את גיבורה!!
7 ילדים זו גבורה יהודית!!
הדודים בסה"כ מקנאים, זה ממש פשוט לי..
מה יצא להם מהבת שלהם?! ואתם חיים בכל כך הרבה אושר ושמחה..
תזמיני אותם תמיד.. שיראו שהבית ממשיך להיות מבולגן עם ילדים נוספים והמון שמחה..
לדכא ילדים זה לא חינוך.. בדיוק על זה הם מדברים.. שישבו ולא יזוזו כמו שמחנכים בהרבה מקומות בחו"ל..
שיקפצו!
בהצלחה בהכל!!
התחתנו מתוך הבנה שלא נוכל לדבר על הכל ולסכם הכל מראש, כי ממילא החיים יקחו אותנו לכל כך הרבה כיוונים, ואין טעם "להתחייב" מראש לעניינים מסוימים, ויהיו קריטיים ככל שיהיו.
למשל, לא סיכמנו על מקצוע. לא על מספר ילדים. לא על סוג מקום מגורים. לא על חינוך ילדים. לא על חיי צבא ולא על חיי אברכות.
פשוט לא.
כי אין לנו מושג לגבי זה בתור שני רווקים שעוד לא חיים את מה שאנחנו מדברים עליו... נתחיל לחיות ונראה מה מתאים וכמה מתאים ואיך.
ומרגע שהתחתנו?
אנחנו מקבלים אחד את השני כמו שהוא, נקודה.
וכל אי הסכמה או מחלוקת או קושי להחליט החלטה משותפת, היא אתגר שבא ללמד אותנו משהו על עצמנו ועל החיים ועל איך חיים באהבה למרות השוני והמחלוקת.
לא סתם קיבלנו פער, זה מדוייק לנו, הרי עמדנו מתחת לחופה יחד בהכוונת הקב"ה וברצוננו שלנו.
באמת שלא עובר לי בראש "איך לא דיברנו על זה קודם"... לא יכולנו לדבר על זה קודם, לא הבנו את המשמעות, וגם - למה לחפור?! עם כל אדם בעולם יהיו פערים, למה להתבחבש בהם בשלב הדייטים?...
כן סיכמנו (בלי יותר מדי הצהרות) על בית עם יסודות יהדות בסיסיים - טהרה, שבת כשרות. אנחנו שנינו דוסים, מהבית ומעצמנו, אבל מתוך הבנה שהחיים ממש מורכבים ואין לנו ציפיה אחד מהשני להשאר כמו שהוא עכשיו, עד 120. היינו רוצים שהזוגיות תכיל ותעמוד בכל השינויים האישיים, כואבים ומורכבים ככל שיהיו, ולא תחנוק את האישיות הפרטית כי "ככה התחתנו אז אתה חייב לי". [כמובן ששינויים עמוקים צריכים להיעשות בחוכמה ובמתינות כדי לשמור על יציבות הבית, אבל אני מדברת ברמה העקרונית ובעיקר נותנת דוגמא קיצונית]
עוד דוגמא? עכשיו אתם יכולים לדבר על 12 ילדים. זה בנפשכם, חלום חייכם, האידיאל העליון. עוד חמש שנים וכמה ילדים, אחד מכם ידבר אחרת. אחד מכם ירצה לעצור. אז אין משמעות ל"התחייבת לפני החתונה" "דיברנו על זה".
נושאים יסודיים שכדאי לברר -
לב טוב.
לב טוב.
ולב טוב.
ושוב לב טוב.
אם יש לב טוב, הכל טוב. אפשר לעבוד על הכל.
(ואם קשה לך בעצמך לזהות לב טוב, הפגש את הבחור/ה עם אדם שכן יודע לזהות)
שריקהחושבת שלא משנה מה עד שלא גרים עם הבנאדם לא יודעים כלום לא משנה כמה מדברים..
אבל מה שכן אפשר לבדוק משהו שהוא לדעתי חשוב מאודדד לבדוק איך הבנאדם מתפקד במצבי לחץ איך התושייה שלו .. איך מתמודד
זה דבר שאני פחות בדקתי והיום מצטערת מאוד על כך כי היה חשוב לי רוגע של בנאדם
ובסופו של דבר לא הבנתי שזה משהו מאוד חשוב בשבילי ולא בדקתי זאת לעומק מספיק
אלא מה חשוב לך לברר בשביל לבנות את הבית שלך.
וכמו שאמרו, החיים מוליכים אותנו המון פעמים. להגיע פתוחים לחיי הנישואין בלי פנטזיות.
ושוב, כמו שאמרו, לב טוב, ומידות טובות זה העיקר. עם השאר אפשר להתמודד יותר בקלות.
בס"ד
תודה על העלאת הנושא.
שא ברכה
משפחת בן דוד
רחוב חי טייב 8
אם תרצו מספר טלפון אשיג.
מזל טוב
יש למישהו?
תודה!
ואז יש שם מתנה עטופה לכל יום.
זה יכול להיות משהו קטן- שוקולד עם תמונה ויכול להיות משהו יותר גדול- סידור עם שם
אבל העיקר נראה לי זה מכתבים..
אולי תחשבי על משהו שישמח אותו לחתונה/לאחריה
בהצלחה!
וכל יום הוא צריך להרכיב עוד חלק כך שביום האחרון יצא תמונה מושלמת.
לוח של שבעה ימים בכל יום מודבק חטיף "פסק זמן" וביום החתונה מודבק "כיף כיף"
מזל טוב
משו לכל יום עטוף..בין הדברים שעשיתי היה דיסק שאני הכנתי לו עם שירי חתונה לאוטו ואז זה אישי, סידור, יום אחד דברים שהוא אוהב לאכול (ג'לי וכאלה..)..מחזיק מפתחות לבית שלנו..וכמובן שהמכתבים הכי חשובים..
היי לכולם,
מקווה שלא ישמע קטנוני מידי..
אמא שלי מאד אוהבת את בעלי, כחתן היחיד שלה זה ממש נחמד וכיף, וכמובן תמיד היה לי חשוב..במיוחד שאין גבר אחראי במשפחה
זה הפריע לי עוד בתחילת הנישואין ולאחרונה קצת יותר.. אמא שלי פונה אליו ומתייעצת איתו בלי קשר אלי, ממש כאילו שכחה.. מה אתה אומר יהיה לכם שימושי בבית? יהיה לכם קשה ללכת (זה אני בהריון) ? ומחמיאה לו מאד על מראה..
תמיד אני מנסה להגיד לעצמי שזה חוסר טקט וזהו.. אבל משהו בזה מאד מציק לי..כמובן לא בזה שמחבבת אותו אלא בצורה שהיא עושה את זה, לא יודעת איך ואם להגיד לה, ולבעלי..
עצות?
לדעתי, תגידי לה שאת שמחה על היחס הטוב שיש לה לבעלך - אבל שיש לך לפעמים הרגשה שמרוב שמחה על החתן שנכנס הביתה, היא קצת "שוכחת" אותך.. ושתשמחי אם היא תשים לב, אחרי הכל, גם את בת....
כמובן, זו "עצה מרחוק". את מכירה את אימך, ויכולה יותר לדעת איך זה יתקבל.
היה פעם שרשור על זה:
אני הייתי פותחת על זה שיחה עם הבעל. לשמוע קודם כל אם הוא הרגיש בזה ומה הוא חושב
ומה דעתו לייבש אותה קצת, נגיד כשהיא שואלת אותו דברים לומר לה שתשאל אותך ולהראות חוסר התענינות כללי בעדינות
אני נשוי כבר כמה מעל ל -5 שנים. במשך הזמן הזה היו לי פה ושם נפילות באתרים אסורים אולם בתקופה האחרונה אני מרגיש שאולי אני נופל לתוך בור. כבר כמה פעמים בתוך שבועיים שאני נופל בזה.
יש לציין שהיחסים עם אישתי מעולים. כשאני נכנס זה לא בתור תחליף לשום דבר. זה סתם יצר רע שמשתלט עליי.
אנא תנו לי רעיונות פרקטיים להינצל.
יש לציין , שיש לנו אינטרנט רימון
תמיד יהיה לי זמן שאני לבד בבית ללא אף אחד.
כן, לא להאמין שבוע לפני ראש השנה וזה קורה לי.
כותב בכאב , יאוש ודמע.
ותמלא לך את הזמן במשהו חיובי.
אתה אוהב מקצוע מחשב כלשהו? תכנות? עיצוב?
אני תמיד רוצה לעשות את זה, אבל היצר מתגבר עליי שוב ושוב
ואגב: נדור נדר שכל פעם שתיפול תשלם סכום גבוה של כסף (נניח 1000 ש"ח).
הרבה תפילות. כל יום- גם ובעיקר בתקופות טובות.
נסה לזהות את המקום הנפשי המביא אותך לחטא (לדוג': עצבות/ייאוש) ולהימנע ממנו.
ועוד דבר- מצטרף לחושבים על אנטרנט סגור שאין לך יכולת השפעה עליו.
(סיבת הקושי להתנתק היא שמי שחטא קונה אחיזה ברע, ואז גם לאחר זמן- הרע פשוט מושך אותו כאדם הטובע בים. לכן, בן היתר, "במקום שבעלי תשובה עומדים...").
אני מופתעת ממש. זה אמור למנוע את זה לא?
יש איזה תוכנה שעושים בה מנוי (עולה איזה 10 ש' בחודש) שעוקבים אחריך באינטרנט. ואז אתה מבקש מאישתך שתעקוב אחריך ונראה לי שלא תעיז להתפתות אם תדע שהיא עוקבת אחריך.
שכחתי את השם, היה על זה כתבה באחד העלונים של שבת לא מזמן...
כדי שאני יהיה צדיק אמת...
זוגות אחרים כבר מזמן היו מפרקים את החבילה ל"ע ואת עוד נכנסת לזה כשהיית מודעת לזה.
כל הכבוד!
לאחרונה היינו צריכים להוריד תוכנה מסויימת לעבודה, ובחסימה לא איפשרה לנו. בשביל זה היינו צריכים להתקשר ולבקש שיורידו לנו את החסימה לדקה-שתיים. אי אפשר היה יותר זמן מזה (אנחנו ביקשנו חצי שעה ליתר ביטחון). וגם לבד אין לנו אופציה לשנות.
תתקשר תברר איתם את זה.
ואם צריך תעשו הגנה יותר גבוהה. זה באותו מחיר.
קוראת את מה שאתה כותב ופשוט דומעת.
אם אתה שם רק כמה שבועות, לפי מה שכתבת.. המצב יותר קל.
אצל מי שאני מכירה זה היה כמה שנים.. והוא היה רווק. מה שעזר זה הרבה הרבה תפילות בלב נשבר.
זה ניסיון מטורף.
אני כל כך רוצה לכתוב לך "תעצור את זה!!" אבל אני יודעת שזה לא פשוט בכלל. אבל אתה חייב את זה, לא רק לעצמך. יש לך אחריות כלפי אישתך. כלפי הילדים שאני מניחה שיש.
בבקשה תעצור. תילחם. כואב לי כל כך.
שה' ירחם עליך ויציל אותך מזה.
שמעתי פעם משהו ממש יפה שעבד לי כמה פעמים..
"יגעת ומצאת תאמין" - מה זה יגיעה? עצם ההשתדלות, יגיעה זה נשמע כבד ומתיש.. אבל בפועל מדובר רק בהשתדלות, מועטת.. ואתה תמצא! תתפלל.
בהצלחה רבה!!!!
ו.. המלך עוד בשדה.. תדבר, תבקש..
תתעודד בכך שאתה עצוב ומכיר במצב
ב. קח צעדים קטנים- משעה X למשך 20 דק'- נקי
ג. לבדוק אפשרויות סינון-/ 12 צעדים-/ עיין אצל אתר הרב יוני לביא
הגעתי ליותר מנפילה ביום
כעת נקי מעל שנה! אישתי לא יודעת וגם בעז"ה לא תדע.
וכל זה בזכות האתר שמור עיניך! תיכנס תתחיל לקרוא ומשם בעז"ה תצמח הישועה, חשוב שתעצור את זה שזה רק מתחיל ולא תגיד שזו רק תקופה ויעבור, היצר מאוד מתוחכם ויכול לארוב בכל פינה, אל תהסס תיכנס!
כל התחלת תהליך הנקיות הוא בזכות האתר, שם קיבלתי שם לתופעה וכלים איך להתמודד
בהצלחה אח אהוב!!!
מצטרפת ל"שומרת בשבילו" ועוד אחד שכתב.
בשנה הראשונה שהתחתנו עברנו משבר קשה בעניין... לא בטוחה שרוצה לפרט יותר מידי.
היינו בטיפול זוגי שהציל אותנו.
ואגב, גם אצלינו, ב"ה הזוגיות מאוד טובה. זה לא בהכרח קשור לתחליף לזוגיות. זו התמכרות שלו מגיל צעיר.
ואחרי עוד תקופה בעלי הכיר את שיטת 12 הצעדים.
אין ספק שזה מציל לנו את החיים יום יום. מציל אותו, אותי, את הילדים, את כולנו.
הוא מדהים, וה' נותן לו כוח לעבוד ולהתמיד בעבודת הצעדים, וב"ה הוא נקי כבר יותר מ5 שנים.
אם במקרה אשתך יודעת מזה, אתה יכול להפנות אותה אלי שתדבר איתי.
בהצלחה!!
בעלי לא יודע את הסיסמא לרימון. אצלו זה מוגן הכי הרמטי, ואצלי זה פתוח הרבה יותר. אם הוא צריך משהו, אני כותבת את הסיסמא בלי שיראה ופותחת לזמן קצר.
אבל הרבה יותר חזק מכל החסימות, זה שיטת 12 הצעדים, למי שזקוק לכך.
מי שמכור לא נקי ימצא כל דרך להגיע לתאווה שלו, גם אם היא מאחורי הרבה מנעולים וחסימות.
הרימון רק מעכב, שזה גם חשוב כמובן. אבל העיקר זו העבודה הפנימית.
עם רימון?
תשנו סיסמא, כאשר היא תהיה אצל אשתך בלבד.
איך אתה מגיע למצבים שאתה נמצא לבד בבית?
כל הבעיה מתחילה מהבטלה והשיעמום..
תחשוב על כאב הלב, כשאשתך תגלה. ואם תמשיך כך, היא תגלה. בוודאות.. כמה כאב לב יגרם לך ולה. עם כח רצון אמיתי!!! אפשר להתגבר.
מישהו מכיר?
ואת מרגישה שמישהו חיצוני יעזור יותר.
ומקריאת הכתבות שלה נשמע שהיא מקצועית
וברחו אחרי מספר פגישות. היא יושבת כל הפגישה ומקלידה במחשב. הרגישו שהיא מאד טכנית ולא מספיק קשובה ורגישה.
גש עכשיו ליעוץ עם מישהי שמבינה ויודעת להנחות מה עושים במקרה של דכאון אחרי לידה.
יש המון נשים פה בפורום שידעו לכוון אותך.
ואל תחכה שאשתך תגיע איתך
זה לא נשמע כמו "רק" חוסר שינה.
גש כמה שיותר מהר לייעוץ.
לפחות לי זה לא נשמע ככה. נשמע כמו טיפול בתינוקת קטנה ודורשת...
ולפחות היא ישנה 4-5 שעות ביום, כי בחודשים הראשונים אני לא ישנתי כמעט בכלל בגלל גזים של הקטנה...
זה קורה גם אם לא יולדים!
זה החוסר שינה מה שגורם לזה.. אי אפשר לישון 4 שעות בלילה במשך יומיים ולהשאר שפוי..אז שלושה חודשים??
אני לא יודעת, כל אחת עוברת לידה אחרת. מניסיון של שתי לידות זה ככה אחרי לידה. במיוחד אחרי הראשונה.
זה לא רק חוסר בשינה..
היא גם התפטרה מהעבודה
היא גם בוכה בלי הפסקה
היא גם לא מוכנה לקבל עזרה, ויש נתק בינה ובין משפחתה
בוכה כל היום- מעייפות...כמובן... עייפות כרונית גורמת לחוסר אונים ולעצבנות ומזה אפשר לבכות כל היום ולהשתגע...
אולי אם זה יתמשך זה עלול להגיע לדיכאון...לכן כדאי למצוא פתרונות בהקדם.
לא מוכנה לקבל עזרה - זה נכון לגבי הרבה מאד נשים...
התפטרה מהעבודה- באמת מוזר, אבל אם היא עשתה את זה בימים האלה שהיא כל כולה עם הילדה אז אני מבינה..למרות שזה צעד ממש פזיז... ואפשר לקחת חל"ת ולא להתפטר כי מגיע לה אחרי לידה להאריך את החופשה על חשבונה..
כן, חוסר שינה כזה עושה דיכאון.
וכשהיא ערה היא צריכה לטפל בילדה.
והיתה לה עבודה וחיים לפני כן ופתאום הכל זה רק טיפול וטיפול בלי סוף. כמובן שהכל באהבה אבל זה קשה.
יש לה מספיק סיבות ליפול לבכי ולדיכאון גם בלי להיות בדיכאון בלתי תלוי.
לא יודעת מה לומר, בעיקר לנסות לקבל עזרה מבחוץ. עזרה בטיפול בילדה שתאפשר לה לנוח או לפחות להתאוורר, ללכת לסיבוב בקניון, לפגוש חברות.
דרך אגב שלושה חודשים אחרי לידה זה באמת כלום, ועוד דרך אגב, בתקופה הזאת מאד קשה עם הבדידות. אם אפשר לארגן שיבואו לבקר אותה חברות זה יכול לעזור מאד.
דרך אגב אפשר לשים אותה בסלקל? זה יכול מאד להועיל לכם. או אפילו בעגלת טיולון בישיבה, מוחזקת איכשהו עם הרצועות?
כי להחזיק כל הזמן זה לגמרי סיוט.
כדאי לנסות לדכנע אולי לקחת ביום מישהי שפשוט תהיה עם הילדה 3 שעות, כדי שהיא תוכל לישון.
אין בכך כל רע. דבק מקובל, לא מפחית כהו זה מהאימהות שלה.
הבן הגדול שלי גם סבל מריפלוקס (נפוץ מאוד אצל פגים) ואני גם הייתי כמעט במצב שאתה מתאר.
בעצה של אחות בטיפת חלב התחילנו להוסיף לחלב שאוב דייסת קורנפלור (מיועד מגיל 4 חודשים, אבל כשיש צורך- גם 3 חודשים זה בסדר) הדייסה גרמה לחלב להיות סמיך יותר, ובשילוב עם תנוחה אנכית (טרמפולינה!!!!) המצב היה הרבה יותר טוב. הרווח הנוסף- מישהו אחר יכול להאכיל ואשתך יכולה להתנתק קצת ולהתאורר (לצאת לטייל\קניות\חברות\ וגם לישון!!!)
אם כל זה, תתייחס למה שאמרו מעלי לגבי דיכאון אחרי לידה. נשמע שהיא בשלב מסוים של דיכאון שכדאי מאוד לטפל בו.
תגביהו את המזרון של העריסה שלה עם איזה שמיכה או משהו מתחת למזרון, שיהיה קצת אנכי- זה מאד מאד עוזר.
וצריך להחזיק על הידיים רק 20-30 דק' אחרי האוכל, ולא כל היום...
אני מציעה שתשכנע אותה להביא עזרה, אפילו של נערה שתהיה עם התינוקת והיא תוכל ללכת לישון קצת.
זה מאד עוזר.
אני בחודשיים הראשונים אחרי הלידה ישנתי רק בבקרים! הייתי ישנה רק ב4 לפנות בוקר בגלל בכי וכאבי בטן של הקטנה. חשוב מאד לתת לאמא גם שעות שינה מתישהו במשך היום. זה מאפס.
ואל דאגה- התקופה הזאת עוברת, והכל יהיה בסדר בעז"ה. זה רק זמני!
לגבי התפטרות מהעבודה- היא עדיין בתקופה של חופשת לידה, איך היא יכולה להתפטר בדיוק?
מגיע לה לקחת אחרי חופשת לידה (שזה 15 שבועות עכשיו) חופשה ללא תשלום, וככה היא לא צריכה להתפטר, מקום העבודה שלה נשמר.
בהצלחה, תחזיקו מעמד!
ככה היא לא שוכבת.
ריפלוקס בד"כ עוד כמה חודשים יעבור.
גם לבת שלנו הייתה בעייה כזו.
יתכן ויש צורך בתרופה, אך אצלנו הבעייה נפתרה כשהנחתי מתחת למזרון של העריסה תיקייה של סטודנטים. ספר או שניים גדולים (A3) יעשו גם את העבודה בעזרת ה'. כדי שהיא לא תיפול קשרתי קצה של חיתול בד לקצה אחד של המיטה השחלתי את החיתול מתחת לרגליים של התינוקת וקשרתי את הקצה השני של החיתול לקצה השני של המיטה.
דבר נוסף שעזר אוד לבת שלי זה סלקל.
מציעה לכם להרדים אותה בטיול בסלקל או בעגלה כשהמושב בזווית של פחות מ 180 מעלות, להחזיר אותה הביתה ומקווה שיהיה לכם לילה טוב.
פנים אל פנים אחד מהם.
בנק / גמל, איזו קופת גמל וכו'...
אשמח לשוחח איתו באישי..
תודה רבה!
רמת סיכון הכי גבוהה שאפשר. מבחינתי גם 100% מניות זה אחלה. זה לא הרבה מאוד כסף ולשנים הארוכות יש פה השפעה משמעותית.
תאורטית אפשר להשאיר את הכסף בקופת הגמל גם אחרי הגילאים האלה.
אצלנו זה הפוך. בעלי מאד רוצה ואני לא.
יש לנו ב"ה קשר מעולה, שיוחות מדהימות, הכל ב"ה בסדר גמור.
פשוט לא מתחברת לעיניין הזה. קשה לי עם מגע פיזי ולא אוהבת את זה.
אני כמובן עושה מאמצים ולא מזניחה את זה אבל הבעיה היא שלבעלי מפריע שאני מוכנה בשבילו ולא רוצה מעצמי וגם לי זה כמובן מפריע גם לשחק אותה בפניו שכיף לי וגם בפועל.
וגם בלי קשר מפחיד אותי לחשוב שיש איזשהיא בעיה.
האם מישהו יכול להפנות אותי למישהי שיכולה לעזור בזה?
תודה רבה!
אל תכניסי לך לראש פחדים שיש אישזהי בעיה... אצל נשים הקושי הזה הרבה יותר נפוץ.
עם זאת - אין סיבה להשאר בקושי, כדאי לעבוד על זה וללמוד להשתחרר. מגע פיזי, מכל סוג שהוא, משפיע בהרבה מישורים על הזוגיות וחבל שיהיה בו קושי.
יש הרבה סיבות שיכולות להביא לקושי עם מגע פיזי. כמה דוגמאות נפוצות: חוסר נוחות עם הגוף (קושי בדימוי העצמי) שמביא לקושי בחשיפה. קושי ביכולת להשתחרר ולהנות ממגע פיזי - הרגשה שזה דבר "נמוך" וקשה להבין את היופי והקדושה שבו. חוסר יכולת להנות באופן כללי - הרגשה שצריך תמיד לתת וחוסר יכולת גם לקבל ולהנות מזה. התרגלות "לשמור" את הגוף שלי לעצמי בלבד.
אלה דוגמאות נפוצות, אבל זה כמובן יכול לשבת על עוד נקודות - כל אחת שיש לה קושי (ואני לא יודעת אחוזים - אבל להרבה יש), כדאי לה לעבוד על הנקודה הפנימית עליה זה יושב.
ועצה - עוד לפני שאת מתחילה להתייעץ. תחשבי ממה את כן יכולה להנות (זה יכול להיות משהו פשוט - שנעים לך) ותבקשי ותלמדי את בעלך מהו בדיוק. הוא ישמח וגם את תשמחי. מתחילים בדברים קטנים ולאטי לאט לומדים להפתח למגע פיזי.
שיהיה בהצלחה!
באופן כללי להיחשף לנושא.
צריך ללמוד על זה ולהבין את זה- ויש הרבה מה לעשות.
אין "בעיה" יש בהחלט צורך להתקדם בהבנת הנושא ובהתפתחות בפן הזה בחיים, האישיים והזוגיים.
גם לאפרת צור יש הרבה דברים בנושא.
חבל להזניח את העניין הזה, שהוא שמחת הבית וברכתו בהרבה רבדים.
זו אמנם תחילת מסע, אבל בעז"ה יהיה לכם מסע נעים ושמח ביחד.
אין לי בעיה אם מגע פיזי קליל .
אבל כן נגיד הפריע לי מאד כל הנשיקות של הדודות ותמידהייתי מנסה להתחמק.. אבל סתם חיבוק לחברות אין בעיה.
אחשוב מה הכי מתאים לי ואנסה בע"ה.
לפעמים קושי בוויסות חושי יכול להוביל לתחושות כאלו..
בתור רווקים אנו נמנעים באופן ספונטני ממה שמפריע לנו, אז יש פחות חוויה של אי נעימות, אך לאחר החתונה קשה להימנע מכל ה"רעשים" ואז יש צורך להתמודד אתם.
ואז ניתן לראות קושי בתחומים שונים כגון: רגישות לרעש, אור, ביגוד, מרקמים באכילה ועוד..
יכול לבוא רק בחוש אחד בנפרד (ריח, שמיעה, קול, מגע קל, מגע עמוק) או בכמה חושים ביחד (בדרך כלל)..
יכולה לפנות אלי בפרטי ואכוון אותך לגבי אבחון של התחום..
בהצלחה.
