פורום נשואים טריים (עמוד 370)

(ותיק, וכובע, ומעיל חפליז, ...)

לא מכירה נשים שמורידות מטפחת באמצע הסלון ושמות על הכסא....

גברים, לעומת זאת.....

זה תמיד מצחיק בשבתות שעושים יחד לקום בליל שבת

ולמצוא את כל הכסאות לבושים בחולצות...  

אבל הי, אני רואה שיש כאן גברים רגישים

אז באמת, זה בקטע של הומור.

לא לקחת את זה אישית

וכן! אני יודעת! לא כל הגברים ככה... ויש נשים שמשאירות נעליים בכל הבית...

וגם אתם עוזרים לחפש את התיק/ ארנק/ משקפיים שלה בכל הבית...

חשבתי שרק אצלנו זה ככה

כנראה שכולנו מתמודדות עם אותם הדברים....

כל היום רק אוספת חולצות וגקטים מהכיסאות

זה מה שלימדו אותי לפני החתונה וקיבלתי את זה על עצמי. מאז החתונה אשתי הפכה להיות חלק מימני ולכן אני רואה את המשפחה שלי גם דרך העיניים שלה. התחברתי לרגשות שלה ובעיקר לרגישות שלה לדברים והדינמיקות שלא באים לה בטוב וקשה לה להכיל באופן אישי. שלא תרגיש לרגע שהיא צריכה להתמודד עם הדינמיקה של המשפחה שלי בלי שאתמוך בה ואגבה אותה בכל מצב.

גם אשתי קיבלה את זה על עצמה ובעיני זה אחד הדברים היפים החשובים ששומרים על היחסים הטובים בינינו. 

זה חשוב בעיני כי זה עמד במבחנים לא קלים מההתחלה ואפילו עד היום. בגלל הפערים המנטליים בין המשפחות המשפחה שלי לא הייתה מסוגלת להכיל את אשתי בקלות וגם המשפחה שלה לא הייתה מסוגלת להכיל אותי. הגיבוי ההדדי מאד עזר כדי להתגבר על זה. בהמשך הגיעו הילדים והפכו לחלק מרכזי בקשר עם המשפחות. 

דומה שזה מקרה קלאסי לטיפול זוגי. 

אין לכם "בעיה" חלילה, אך את נמצאת במצב שחייב לסדר אותו, אחרת ייגרמו לכם משקעים.

יש לי יותר מתחושה טובה, שבעלך אינו מבין לגמרי את הסיטואציה ודומני שאת לא מצליחה להסביר לו היכן את נמצאת. כלומר רציונאלית הוא מבין, אך את טרם "נפל לו האסימון" בהקשר של מקומך הרגשי.

נראה גם שאפילו את, לא ממש יורדת לסוף דעתו ולמקום הרגשי שלו וגם אם לא במפורש, יש לך טרוניה כלפיו מדוע אינו מתחבר למשפחתך, דווקא במקום שהוא נפגע מהם.

סיפור טיפולי קלאסי. טיפול טוב יעשה לכם מדהים בנשמה ובלב.

בהצלחה!

איפה הוא מקבל? מה ההתמחות שלו?

סיכום- אם אין לך היכרות מוקדמת, אני מציע להימנע.

יש פה קצת הרבה מעבר ל"לא לטעמי".

יש כאן כמה שאלות-

האם זו גישה תורנית אצלו?

האם זו גישה תורנית אצלך?

עד כמה את מוכנה להתפשר?

המצב של פתיחות לתרבות הוא מצב שיש לו שני צדדים-

תפיסה דתית שזה בסדר ולגיטימי או לחילופין, גישה של בינוניות בתחום התרבותי מבחינה דתית.

אם זו גישה דתית, יש לכם שפה משותפת בנושא, אמנם יש לכם חילוקי דעות, אבל יש לכם שפה משותפת.

אם זו בינוניות- זה כבר מצריך התבוננות רחבה יותר איפה הבינוניות משפיעה.

כלל האצבע בנושא הזה הוא שאת לא מתחתנת איתו על דעת זה שהוא ישתנה. ולכן את צריכה לחשוב

אם הוא חושב ככה ומאמין ככה ומחנך ככה את עצמו- איזה בית יהיה לכם?

האם את מוכנה שהילדים שלך יראו סרטים ויראו בזה משהו לגיטימי ו"כשר"?

אלו שאלות קשות אבל נצרכות. 

מצד האמת אפשר לגשר על הרבה דברים-ועושים את זה, גם אם תתחתני עם בחור כלבבך, תצטרכו לגשר

על המון נושאים. 

יותר מזה- האם נוח לך להיות במקום שאת מרגישה "יותר" ממנו בצד הדתי? לא תמיד זה נוח...

האם את מוכנה להיות מושפעת מהתכנים שהוא מביא? 

אם היה לכם קשר כלשהו וכבר יש רגשות וכו' - זה משהו אחד.

אם אין קשר, לדעתי חבל להיכנס למקום הזה.

ברגע שלשניכם יש תפיסה דתית חזקה - אתם יכולים לדון ולשמוע מתוך התפיסה הדתית.

גם במקום שלא מסכימים יש הערכה על החשיבה ועל הרצון המשותף.

זו שפה משותפת וערך משותף, שאולי יש חוסר הסכמה איך לבטא אותו, אבל מסכימים על הערך.

אם אין לו ערך כזה של להיות דתי חזק(ולא משנה כרגע דרך הביטוי)- אז אין שפה משותפת, אין על מה לדון.

בקשר לאופי- יש הרבה אנשים עם סוגי אופי שונים. אלא אם כן יש סיבה שסוג האופי שטוב לך לא יהיה גם

בעולם הדתי שלך- אין סיבה לחפש אותו דווקא במקומות אחרים.

צריך התאמה מבחינה דתית.

נושא הדת הוא דבר שתיפגשי אותו באופן יומיומי כך שצריך לקחת אותו בחשבון כמו אופי

אז תוותרי על זה...

הפערים ההשקפתיים גדולים למדי, כך נשמע, וחבל להיפגש על דעת זה שאולי תצליחו לגשר ביניהם...

(באופן אישי אני סבורה שב"בליינד דייט" יש חשיבות קודם לפרטים ה"טכניים" של ההתאמה, ורק אח"כ בודקים את ההתאמה הנפשית ואת ההתאמה באופי).

אלא עד כמה אתם נותנים חופש. עד כמה אתם באים בגישה של לבוא ללמוד מהשני, ועד כמה אתם באים להשליט את דעתכם על הבן-זוג. עד כמה אתם יש בכם חוסר שיפוטיות כלפי עולם אחר. בקיצור, עד כמה אתם מסוגלים להתגמש. 

ביני ובין בעלי היו השקפות עולם שונות. אני באתי מרקע אקדמי והוא היה אברך בהר המור.

אני ראיתי סרטים (ועדיין רואה) בכיף וגם טיילתי בחול, והוא ראה פעם אחת "האושפיזין" בקולנוע ומעבר לזה כלום. גם ממש לא בא לא על חו"ל. כשיצאנו אני סנטתי בו על זה שהוא לא מכיר את העולם והוא ענה באיזו בדיחה משלו. לא הפריע לי בכלל שהוא לא מאותו רקע כמו שלי ונראה לי שגם לו זה לא הפריע.

אבל..

אנחנו חיים בהרמוניה כי יש בינינו צחוק והבנה וגמישות. התורה שלו לא חונקת אותי, להיפך אני נהנית לשמוע כמה הוא יודע וכמה עולמו עסוק בתורה, והוא גם רואה איתי לפעמים סרטים. הוא אמנם לא "מת" על זה, אבל הוא התרגל מידי פעם.

בקיצור,

תמיד יכולה להיות מחלוקת. אם זה הרגלי סדר וניקיון, אם זה הרגלי כספים למיניהם, אם זה הרגלים חברתיים. גם השקפות עולם שהם לא מי-יודע-מה מאותה הסירה גם יכולות להתנגש. זו יכולה להיות אחת מהנקודות הנפיצות. אבל השאלה היא מי האנשים בתוך הזוגיות ולא מהן ההשקפות.

קודם כל- חדשה בפורום הזה, אך חשוב לי לציין שעקבתי אחרי הרבה מהצד.  פורום חבל"ז,  אפשר לומר כמעט ממכר.

אז לדעתי ולפי מה שקרה לי -  בעלי יותר פתוח ממני בהרבה קטעים,  דומים למה שכתבת.

גם התלבטתי על הנושא של המשך הקשר.  אבל הסבירו לי שבשבילי עצמי,  זה לא ממש אמור להפריע,  וגם אם כן אפשר תמיד לדבר, ללבן וכו'.  לדוג' מה שקרה אצלינו שהפריע לי מאוד שמדבר על בנות אחרות על הבגדים שלהם וכד',  פשוט יום אחד כשיצאנו לאכול הסברתי לו כמה זה מפריע לי והחלטנו מאז שגם כשבא לו מאוד להסתכל על מישהי / להגיד משהו,  אז שלא יגיד לי כלום, שיחשוב על זה בלב.  ובאמת מאז הנושא הזה פשוט לא עלה.

בקשר לחינוך הילדים,  אז תכלס מי שנמצא יותר עם הילדים, זו בד"כ האימא.  האבא גם נמצא איתם הרבה אבל לא בצורה כזו שהילדים יקחו אותו כ"כ בדוגמה אישית...  אני רואה הרבה זוגות שהאבא פתוח יותר והאימא סגורה יותר והילדים נראים מעולה ומתנהגים בסדר ממש לפי דרך האימא. 

אני אפילו רואה בזה יתרון,  אצל ההורים שלי,  זה גם ככה שאבא שלי הרבה יותר פתוח מאימא שלי,  ואנחנו גדלנו בצורה כזו שמבחינת הרוחניות אימא שלי החליטה, וגדלנו ובהתחנכנו בדרך שלה.  אבל הייתה לנו מהצד פתיחות כזו- כמו לדעת לקבל ולכבד אנשים אחרים אפילו שהם בסגנון שונה מאיתנו וכו'.

מהבעל. טבע האישה בדר"כ שמחפשת בבעלה דמות להערצה והישענות. אם היא לא מעריכה אותו משהו בסיסי בזוגיות נפגם.

אצלינו היה קצת פערים הפוכים - שבעלי היה יותר חזק ממני ובגלל שתמיד הערצתי אותו (מהמון בחינות, לא רק מהבחינה הדתית אבל בהחלט מהבחינה הדתית והתורנית גם, מאד) אז במשך הזמן יצא שאני יותר התקרבתי לרמה הרוחנית שלו ולא להפך.

כיום אני הרבה יותר חזקה מבחינה דתית מהמשפחה שלי כי הושפעתי מאד מבעלי. 

בעיני זה תהליך חיובי וחשוב. אני מרוצה מאיך שזה התפתח

אבל ברור שלא בונים זוגיות מתוך כוונה לשנות או להשתנות. צריך לדעת שמה שאנחנו רואים מולינו כעת - זה הבנאדם. לא מתחתנים על מנת לשנות אותו.

אני לא מבין על סמך מה כל הדחיפה והעידוד של אנשים פה בפורום..

אם את רואה מראש שבפער הדתי יש הבדלים - זה יצוף, ובעוצמה במהלך הנישואים.

השאלה היא מי ילך לקראת מי. או שהוא ידרדר אותך, או שאת תצליחי לחזק אותו.

זה נטו הימור.

לחשוב שתתחתנו וזה לא ישנה - זה שטויות!

אגב, בכללי, שתדעי שכשמישהו רואה סרטים בבית - זה מתכון לבעיות. לפי מה שאת מתארת, אין לך רצון שתהיה אוירה כזו זולה בבית, אז מדוע שהוא יכניס סרטים ויצפה בהם בבית? ואם את חושבת שתצליחי לגרום למישהו שרואה סרטים ותוכניות להפחית - את טועה. הוא פשוט יצפה ללא ידיעתך.

למה להיכנס לדבר כזה מלכתחילה?  אם את יראת שמיים, ויש לך דרך אמת - למה להוריד את עצמך? הרבה פעמים הבעל הוא נותן הטון בבית מבחינת מנהגים והרגלים - למה בכלל להכניס דבר כזה לבית?

ראוי לך אדם דתי, שיודע מה החשיבות של שמירת העיניים, ומבין את הערך של "לא לצאת מהארץ". לא להתייאש! את תמצאי מישהו כזה! אל תורידי את עצמך ברמה בגלל זה. חבל על כל עבודת ה' שבנית בך!

נכון שכמה נתנו לך דוגמאות שדווקא הלך טוב אבל אני בטוח שגם להם לא הלך בקלות (במבט לאחור ברור שזה השתלם להם אבל ב"לייב" היה לא קל)

אם הזיווג שלך הוא ככה אז לה' יש דרכים להפגיש בניכם. אם שמת לב לזה וכנראה מפריע לך אז אולי זה לא הזיווג

צריך להתחיל מרגעים בחיים שבו אנו נותנים לבן זוג ממקום טהור ונקי... וזה קורה הרבה. ובהמשך להרחיב את הרגעים האלה

השאלה מראה על איכות השואל.. אשריך

בוודאי שאפשר לאהוב את הזולת בלי "אינטרס". פשוט כי אוהבים אותו. רואים את הטוב שבו. וככה זה בכלל אהבת ישראל. בוודאי בין איש לאשתו.

זה לא סותר שיהיו גם ציפיות. וגם רצונות מהשני.

למה לא?

בד"כ, אם שני אנשים אוהבים אחד את השני, לא בגלל שמצפים למשהו - אז הם גם מעוניינים לגרום טוב לשני במה שעושה לו טוב. בין אם הוא גם "מצפה" לזה, ובין אם לא.

השאלה---

מה האינטרסים

אם האינטרס הוא שיהיה לך טוב ואזז תאהבי אותו.

או שהאינטרס הוא שיהיה לילדים ולמשפחה ולמשפחתיות טוב-

אז מה רע באינטרסים?

אין בנאדם נטול אינטרסים!

אין ולא יהיה!

כשיצאתי עם בעלי התאהבתי באישיות שלו, ועכשיו האתגר הוא לשמר את "חסד הנעורים הזה", כי עם השנים והשגרה ובתוך גידול הילדים יש הרבה סיבות ל"אהבה שתלויה בדבר" כי אני זקוקה להמון עזרה עם הבית והילדים ולהבנה לרגשותיי וכו'.

ההורים של בעלי חילונים אבל גרים בחו"ל. אין לי מתכון לתת לך, רק להגיד שכשהתחתנו התייעצנו עם רב לגבי נושאים שעלולים לעלות כשנבקר אותם כגון כשרות, והוא אמר לנו שהרבה הלכות (למשל בתחום הכשרות) הן מדרבנן בעוד כיבוד הורים הוא מדאורייתא. זה נתן לנו כיוון מאוד חשוב ביחסים שלנו איתם.

אני ממליצה להתייעץ עם רב שמומחה לבעלי תשובה.

מה שכן, לאחר שנולדו הילדים התחילו להיות לנו אי-נעימויות למשל לגבי מקומות בילוי ועל זה אני לא מוכנה להתפשר. היה להם ויכוח נוקב עם בעלי לגבי כניסה לבריכה השכונתית המעורבת. עמדנו על שלנו למרות מורת רוחם.

בכשרות יש רמות, יש מלכתחילה ויש בדיעבד. הקו שלנו בבית הורי בעלי הוא לקולא ולא לחומרא.

אל תקחי את דבריי כפסק הלכה. זו הייתה דוגמה לכיוון, לא הלכה למעשה. *חובה* להתייעץ עם רב.

אצל הורי בעלי אמא שלו מבשלת את הארוחות העיקריות. אין לה שמץ של מושג בכשרות. אנחנו לא נמנעים מהארוחות הללו. יש לנו כלים נפרדים אבל התנור שלה טרף. לפני שאנחנו באים היא מפעילה אותו על ניקוי עצמי (חום לוהט) ומבשלת בכלים כפולים לפי הוראת הרב שלנו. יש המווווון בעיות תוך כדי והרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בקשר רציף עם הרב המקומי לאורך השהות שלנו שם. 

לדוגמה, פעם ההורים שלו שמו את הכלים הכשרים שלנו במדיח עם הכלים הטרפים שלהם. כמובן שפנינו לרב אבל לא זוכרת מה היה הפסק בסוף.

כמובן שהיא מבשלת לנו אוכל כשר אבל כשנכנסים למטבח לא כשר פתאום מבינים כמה ידע צריך בשביל לנהל מטבח כשר וכמה בעיות יכולות לצוץ.

לדוגמה: בזמן הבישול היא מניחה את הכף על השיש שלה, לקראת שבת היא מבשלת ביום שישי אבל לפעמים הבישול מסתיים אחרי הדלקת נרות והיא מכבה את הגז, שימוש במיקרוגל, שימוש בטוסטר לחימום לחם וכו' וכו'.

כמובן שאני תמיד אסירת תודה על עצם ההשתדלות הלא פשוטה שלה וגם אומרת לה את זה.

חימום בתנור על טיימר מלפני שבת- לתוך שבת

מקרר משוכלל של היום שיש בו איזה טרמוסטט- שכן מותר בדיעבד להשתמש בו בשבת

ירקות עלים (לא הכל... בכפוף להתבוננות שלנו)- מאחר והיא קונה מה שנראה לה יפה, שוטפת

להכין טחינה בשבת בשינוי

לאכול חלה מקמח שלא נופה

אני מניחה שיש דוגמאות יותר טובות, אני לא הכי שולטת...

* כשבעלי התחזק/חזר בתשובה, לקחו איזה שלוש שנים של התנגשויות והבנות בין הצדדים עד שחמותי למדה יותר והפנימה הלכות שקשורות למטבח

הם עוזרים בדיוק בקונפליקטים כאלו

אתם מקסימים וחיממתם את ליבי!

וכמובן נתתם כיוון מחשבה חיובי וטוב להמשך 

שוב תודה 

למשל עם אוכלים ביחד אז אפשר להגיד שאתם תקנו את הבשר (הכשרות שלכם ...).

ואם זה לא מתאפשר זה לבקש בשר כשר רגיל.(לא מהדרין , חלק ....).

שיקנו חד פעמים .

נושא הבגדים למשל: לבקש שישתדלו עד הברך /מרפק ....(צניעות מינימלית, לא חייב "צניעות קפדנית")

לזרום בנושא זה. ואותו דבר אם יש ציורים /תמונות שלא לרוחכם .... אם זה לא קריטי אז לנסות לזרום.

מנסה להביא דוגמאות מהמשפחה שלי.

אמנם אצלנו ההורים (בשני הכיונים דתיים). אבל בכל זאת יש רמות שונות.

אמא שלי קונה בגדים לבת שלי שלא כל כך מתאימים לנו מבחינת הצניעות.

אז אני מבקשת חצאיות קצת יותר ארוכות שהוי יותר קרוב לאמצע הרגל (בין הברך לקרסול), מעיין 3/4.

ובחולצות מעדיפה 3/4 ולכן אני אומרת שאני אקנה אותן....

במיוחד בקיץ שרוב החניות מוכרים חולצות "גגונים" - קצת אחרי הכתף,כמעט גופיה.

אם יוצא לה לקנות חולצות רגילות עד המרפק אז אני זורמת ....

בלי קשר לקטע דתי