פורום נשואים טריים (עמוד 392)

אנחנו סגרנו שבת הגדול במלון( לא מפואר , פשוט יחסית)

ואמרו לנו שבגלל שזה יוצא ממש קרוב לפסח, החדר אוכל כבר מוכשר לפסח ולא מכניסים לשם חמץ

אז הבית מלון

יביא לכולם פיתות לחדרים, כל אחד יאכל בחדר שלו ואז הולכים לחדר אוכל לאכול ארוחה כשרה לפסח....

התבאסנו על זה וביטלנו שם...

אז רק תשאלו לפני...

במלונות כבר השבוע מתחילים את ההכשרות ככה שבשבת הגדול כבר אוכלים כשר לפסח..

בכ"א אני יודע שיש אירוח ביד בנימין.

הבעל היה בצבא, ולא הצליח להשיג חופש. האישה לא הלכה לטבול כי ממילא הוא לא יגיע.

בסוף ב2:00 בלילה הוא הצליח לשכנע את המפקד לשחרר אותו והגיע הביתה קרוב ל5:00 בשביל לגלות שאשתו לא טבלה...

אז נכון שאין הרבה סיכויים,, אבל אם הבעל לא בחו"ל - תמיד יש סיכוי שיצליח להגיע.

אז כנראה לרוב לא נוהגים כך היום ומשתדלים, למרות שיהיו אנשים מסביב שיבינו.

קרה לנו בעבר שהיה חג ושבת רצוף או משהו כזה וקבענו הרבה זמן מראש להתארח.

ידענו שאם נדחה ביום אחד אז יהיה לנו קל מאד להסתיר, ואם לא נדחה ביום אחד אז נצטרך פשוט להגיד או משהו מביך כזה. כלומר אין שום דרך לא לגלות לכל המשפחה שלי. הרב התיר לנו לדחות.

כמובן שזה לא לכתחילה וכו' אבל אין מצב שהיינו משתפים.

אז אף פעם לא לכתוב "מכל סיבה שבעולם".. יש סיבות. כמובן להבין את החשיבות ושזה רק במקרי חרום ממש.

לפותחת: ללכת רק לחופה זה פתרון מצויין! הרי יכול להיות שיהיה עומס או כל דבר כזה ובכלל תחזרו הביתה יחד. וגם אם תחכי לו כמה דקות זה לא נורא, בגדול הוא מקריב את החתונה בשביל להיות בבית. אל תעלבי. באמת שזה מצב רגיש ואני מבינה אותך אבל למביט מבחוץ זה נשמע פיתרון מצוין.

אדרבה, מה שהוא אמר, בהנחה שחוזר לא מאוחר - זה בדיוק ההחשבה של הזמן הזה.

אין צורך להיפגע.

הוא אמר שילך רק לחופה ויחזור. כלומר, יוותר על החתונה של החבר כדי להיות בזמן בבית.

ממש חבל "להיפגע", אין בכך שמץ זלזול.

אלא שלפעמים, בגלל הרגישות והרצון להרגיש בשמחתו בך, אז יש "יצר הרע" כזה להיתפס להיפגעות.

תעשי "חיושב מסלול" מחדש בראש.. כדאי. תגידי לעצמך - לא העלה בדעתו ללכת לחתונה ולחזור מאוחר - חופה וזהו. תראי בכך חלק מהיחס היפה ביניכם, ותחזרו למסלול טוב.

זה לא כזה נורא

זה גם לא משהוא שקורה כל פעם

גם לי קרה שהיו אירועים והלכתי באיחור יותר למקווה

מיד אחרי האירוע הלכתי למקווה ובעלי היה בבית עם הילדים ולא חשב להעלב מאיחור של שעתיים

אבל אני זה לא את, והואיל ואת פגועה מזה - גם 1000 איש שירשמו שזה לא נורא לא יעזרו לך.

נכון?

אז כדאי ללבן את העניין מולו,

בנחת ובאהבה

לחבר, איפה החתונה וכמה זמן זה נוגס לכם מהערב

אם יש לו שעה נסיעה לכל כיוון אז גם אם זה רק לחופה ולחזור זה יותר מדי

אם זה 10 ד' כל כיוון, אפשר יותר להתגמש

שבו ותדברו על זה

אבל לא דוחים טבילה.

טובלים, הולכים אם זה משהו דחוף וחוזרים מוקדם ככל האפשר הביתה...

עוד משהו שהמשמעות היחידה שלו היא שהעובדים עומדים לקבל עוד שעת עבודה אחת בחודש (4 פעמים 25%) ע"ח המעסיק. משועממים שם בכנסת.

זה מצטרף לעוד שורה ארוכה של חוקים פופוליסטים ודמגוגיסטים. ואל תבקשו דוג' כי אני לא נוטה לזכור שטויות כאלה.

ואנחנו עדיין בשבוע עבודה ארוך משמעותית ממוצע OECD

לבשל לשבת מראש ולהקפיא. ביום שישי לסיים לנקות הכל ולהשאיר רק שיש וכיורים שאותם אפשר להכשיר במוצ"ש. רק לזכור לא לשפוך עליהם חמץ חם בשבת

בגדול - לא מקובל ולא היינו משתתפים.

ממש לא מקובל בסביבה שלנו... 

כעיקרון- ברור שנגד.

בפרקטיקה-תלוי, מה האירוע מה הנסיבות וכדומה.

אין ילדים..

זה לא בבית.. זה בישיבה

טוענים שלמרות שהם לא מזמינים בקושי זה מקום קטן ואין להם מספיק חדרים להביא לכל הזוגות

לא שייך לישון בנפרד ועדיף לוותר על ההשתתפות

אלא אם כן זה מקרה חד פעמי ויוצא דופן ששני בני הזוג מעוניינים בו מאד ולא רוצים לוותר עליו גם בתנאים גרועים, ובאמת אין שום אפשרות לשנות ואז יש מקום להתגמש

אבל בטח לא באירוח רגיל

ברור שהכי נוח וכיף זה לישון יחד. אבל אם לא מסתדר לישיבה. אתם צריכים להחליט אם נוח לכם להיפרד ללילה אחד או לא.

מה גם שאנשים רואים שינה בנפרד כדבר לא בסדר. אבל לפעמים האישה יוצאת לנופש עם אחות או חברה ואז זה נהיה בסדר לגמרי...

אני אסביר את הדוגמא שלי

השבת הקרובה יש שבת חתן

אמרו לנו שאין מספיק חדרים להביא לכל זוג ולכם אם אנחנו רוצים לבוא

אז שאני אשן עם כמה בנות של המשפחה בחדר אחד והוא ישן עם כמה גברים של המשפחה בחדר אחר

(אגב.. בסוף החלטנו לא ללכת)

אם נוותר?

תלוי של מי השבת חתן ,?

ועם מי לישון בחדר?

פעם עשינו שבת שהיתה מלאה בצחוקים וישנו הבנים והגיסים בסלון, והבנות והגיסות בחדר אחד ,והילדים בחדר אחר זה היתה שבת חוויתית לגמרי.

אם היו עושים את זה כשההינו זוג צעיר בלי ילדים יתכן ולא ההיתי משתתפת כי סתם ההינו דבק כזה .

שהילדים באים הם קצת משחררים לפעמים..

וקורה שאנחנו עושים  שבתות אצל ההורים שלי ואנחנו לא ישנים יחד כי אחותי בקשה קודם להגיע ואם אנחנו רוצים להצטרף אז  אין מקום לכולם להיות בחדר הקטן ,

אז אני בחדר אחד עם עריסה ובעלי בחדר הקטן השני עם האחרים .

אבל בחרנו כי כיף לנו לעשות ביחד שבת מתי נפגש היא גרה בעיר מאוד רחוקה ממנו ,וכיף לנו לפעמים להתארח..

תכלס אין בזה חוקים זה הרגשה שלכם נטו אם את מרגישים  שלישון נפרד לא שווה לך את ההשתתפות בשבת אז תוותרו..

אצלינו שזה קורה אז לזוגות צעירים טריים נותנים חדר נפרד..

לישון עם בנות אחרות שאינן בנותיי...פחות מהצד של אוי איפה בעלי אני מתגעגעת... אני בשלב כזה שזה מרגיש לי ויתור על פרטיותי...נשואה יותר מ 10 שנים ב"ה ועברתי ת'גיל של מסיבת פיג'מות...

לישון עם אנשים אחרים- אני לא ארגיש בנוח. (אלא אם כן זה אחיינים קטנים, אבל לא מבוגרים)

וגם במצב שתיארת אין לכם מקום סגור לקצת שקט ופרטיות וזה משנה את כל התמונה.

יש הבדל גדול, אם ההפרדה היא רק לשינה (כמו שכתבתי בתגובה למטה- שאצלנו אנחנו מקבלים שני חדרים)

לבין הפרדה שהיא גם בסתם זמן מנוחה במהלך השבת.

בשביל אחות, הייתי מוכנה לוותר על הנוחות העיקר לכבד אותה בנוכחות, על קרבה קצת יותר רחוקה- כבר לא.

אבל אני רוצה להגיב על המשפט האחרון..

אם ההורים שלי היו אומרים לי בשבתות של המשפחה אין מה לעשות תסתדרו הייתי ממש מתעצבנת..

כי הילדים קודמים לכל שאר האורחים! 

הם ראשונים צריכים לקבל חדרים נפרדים ולתת להם פרטיות

לאורחים רחוקים יותר אני מקבלת שיגידו אין לנו מספיק חדרים אבל אנחנו רוצים שתבואו וזה האופציה שיש

ואז יש לי אפשרות להחליט אם לבוא או לא..

אם מדובר בשבת חתן של אחותי והאפשרות היחידה להשתתף היא להתחלק לחדרים של בנים/ בנות

אז הייתי עושה את זה,

וסופגת את האי נוחות בשביל לשמח את אחותי בנוכחותי,

ואם היה מדובר על שבת חתן בקרבה קצת יותר רחוקה לא חושבת שהייתי משתתפת

וזה מה שאמא שלך עושה...

ואגב זה כמעט קרה לי בשבת חתן של אחותי הייתה דירה אחת קרובה למקום האוכל, וכל השאר הזמינו להם חדרים במלון במרחק 20 דקות הליכה,

ומכיוון שהייתי חודש וחצי אחרי לידה ומניקה, שמו אותי בדירה וברגע האחרון אמא שלי אמרה לי שכנראה יוסיפו לנו עוד אורחות מבוגרות שקשה להן ללכת (מהצד של החתן )

ושהיא סידרה לבעלי חדר במלון עם עוד בחור,

לא בא לי בטוב בעליל אבל זרמתי על זה כדי לא לפגוע באחותי

בסוף למזלי לא יודעת איך הסתדרו אבל רק סבתא שלי הצטרפה אלינו אז בעלי נשאר איתי,

אני לפעמים נדהמת מהתמימות שלהם סידרנו פיצלנו עשינו,

אולי צריך לשאול אתנו אם זה מתאים לנו?

הילדים שלנו לא מוכנים לישון בחדר נפרד מאיתנו, אז או שכל המשפחה ישנה באותו חדר,

או שמתפצלים בחדרים הורה+ילד

אני מעדיפה את הפיצול כי אז קמים פחות בלילה וזה משמעותי.

(וגם אם הילדים ישנים יחד אז הם הרבה פעמים מעירים אחד את השני ובבית זה לא ככה, בבית הם לא מעירים)

וגם בעלי קם מוקדם עם שעון מעורר, ולפעמים זה שובר לי השינה,

בקיצור, למען שינה טובה יותר אני מעדיפה להתפצל.

סתם מסקרן אותי דעתכם

האם זה יפה "לשגע" זוג שיסכים לזה כי חשוב לכם שישתתף?

אני אישית חושבת שאם באמת חשוב לך שישתתפו בשמחה תדאג להם לזה..

(בעיני זה בסיסי)

שההינו זוג ממש טרי  גם היה אמור להיות כך שבת בליל טבילה,
ולא ענין אותנו כלום וגם לא השבת [אם זה היה שבת אחרת אולי] וחפרו לבעלי ללא הפסקה ארגנו לכם דירה מהמת וכו ....

הודענו מתחילת שבוע שהם יכולים לתת את הדירה למשהו אחר כי התחשבנו בהם ,

אולי היה עדיף לא להתחשב ובדקה האחרונה לתרץ תרוץ ולא לבוא,

 ,ותמיד אני אומרת תציעו תתנו תהרגשה הכי טובה תביעו שזה חשוב לכם אבל זהו תלמדו להרפות..

בכללי יש על מה לדבר

אין שום עניין ..

וזה אחד מהדברים שכל כך משתנים בין הזוג המצב הזמן ואם ילדים בלי ילדים ...כך שתשובה בערבון מוגבל לחלוטין.

קסיליו, גאיה - המוכרים יותר בחדרה

הודיה אירועים, טואן, אקו וזהו נראה לי

אולמי שיר באור עקיבא

גני אליזה בבינימינה

אולמי פאר, אגדת דשא בפרדס חנה

מצודת ברקאי - ביציאה מכביש 6 בעין עירון

אם אתה מדרים קצת אז בעמק חפר יש לך את אלכסנדר, שמים וארץ, אודאון, וווין אבל אלה אולמת יקרים שמנה עולה שם סביב ה250 ש"ח

בכללי כל האולמות נעים סביב ה200+ אולי אולמי פאר שיר וגני אליזה זולים יותר אבל ממש לא בטוח...

בעפולה יש לך את אצולה בעמק ואולי עוד שאני אישית לא מכירה

בגדול זה האולמות שאני זוכרת שיש באזור...

הרי נושאים כאלה תמיד עולים במהלך חיי הנישואין

כיצד פותרים אותן?

בד"כ אין פתרונות קסם, ומה שקובע האם הנושא יהפוך לריב או לחיזוק הקשר הזוגי הוא צורה בה ניגשים ופועלים בעניין

מתוך הבנה הערכה ובגרות או להפך..

וד"ל

מבחינת מה המשמעות של לגור בעיר בשבילה? מה המשמעות של לגור ביישוב בשבילך?

כי אם יישוב זה שביל הקהילה ועיר זה בשביל הקרבה לשירותים אז גרעין תורני מאוד קהילתי ונעים יכול להתאים.

אבל אם יישוב זה בשביל המרחבים והשקט ועיר זה בשביל לא להכיר את השכנים ושלא יתערבו לי בחיים, אז אולי מועצה מקומית שיש לה יותר מרחב אבל לא קטנה כך שצריך להיות מעורבים.

בקיצור, נסו להבין את המשמעויות ואולי זה יקדם אתכם למציאת המקום הנכון בשבילכם.

בהצלחה רבה!

אחד מן המשתתפים יוצא מן החדר והוא ה"שחקן".

כל השאר מתחלקים לזוגות בצורה אקראית, וכעת מנסים (כלזוג בנפרד) למצוא משהו משותף להם שאפשר לאמרו במשפט, (שם מורה בכיתה א', תחביב וכדו').

ויושבים בצורה מעורבבת בחדר, כשחוזר השחקן הוא מנסה לגלות זוגות, על ידי שהוא "הופך" כל פעם 2 אנשים, דהיינו מצביע על שניים שהוא מהמר שהם זוג, וכל אחד מהם אומר את המשפט שלו. הוא צריך לזכור מי אמר מי ולגלות את הזוגות.

מקווה שזה ברור.

גם אשתי כמוך...

חגים שלגברים יש יותר "פעילות" מאשר לנשים (כנ"ל שמחת תורה).

אולי לחשוב על סעודה שגם לך יש בה חברות...ותרויחי זמן פטפוט איתן

א. בדר"כ הולכים לחברים של הבעל כי שם הוא יכול להשתכר בכיף. הוא לא מרגיש בנוח עם בעלים של חברות של אשתו
ב. איך אפשר לפטפט בנחת כשככככל הילדים איתנו ואחנו רק עסוקות בלשמור עליהם\ לחתל, לדאוג שיאכלו משהו\ לשמור שלא יהרסו את הצעצועים של הבית המארח\ לעזור להם להתחבר עם ילדים אחרים וכו'... השולחן נשים וילדים לא מאוייש רוב הזמן...

ג.ממש לא רוצה שחג פורים יהפוך להיות חג של פטפוטים בנחת. האם לא מגיע גם לנשים שיצליחו להתגדל בחג הזה??

א. לכן אמרתי שצריך למצוא מקום שגם לך נוח

ב. כנ"ל, כשהולכים למקום נוח פחות מתעסקים עם הילדים.

ג. יש דרכים לגדל את חג הפורים גם לנשים...מסיבה שלכן, קריאת מגילה שלכן, לימוד לקראת וכו'

והאישה עם הילדים לבד..

וכל מקום ועניינו...

וכל חג ועניינו, 

ואשה שרוצה לשמוח בחג זו מצווה, ואם זה "מתנגש עם שמחת הבעל עליהן לפתור זאת כמו כל התנגשות זוגית, שיושבים מדברים חושבים ופותרים.

השואלת תיארה מציאות מסויימת, ואליה התייחסתי. אינני חושב שהיא אדיאלית, אך היא קיימת...

וכדאי להיות ריאליים, היא שיקפה מציאות שנהוגה בלא מעט מקומות.

דעתי האישית, לא נכתבה פה. אל רק תגובה לשאלה

אז מה עם הסעודה הזאת חשובה לבעלך? כלומר מה שחשוב לו זה חשוב אבל איפה את? מי החליט שאת צריכה לשבת עם נשים שהן לא חברות שלך ולרדוף אחרי ילדים?

אם לא מתאים לך ולא כיף לך בסעודה הזאת כנראה שהיא לא מתאימה לכם כזוג. 

מקום שמתאים רק לאחד מהצדדים לא מתאים נקודה.

ומה זה "הוא מצידו אומר שאת יכולה ללכת לבית הורייך"? מה? בפורים את כבר לא חשובה? 

אני קצת מקצין את העניין (ממש קצת) כדי שתביני שכל התפיסה שלך שגויה ושלו בכלל.. אתם זוג ועם כל הכבוד למצווה להשתכר לא כתוב בשום מקום שהיא באה על חשבון האישה או הילדים וכזוג אתם צריכים לעשות משהו ביחד גם אם זה קצת פחות גורם להתגדלות התעלות או כל ציפייה אחרת מפורים.

לא נובע מהתעלמות מרצונתיו של האחר.. רק לתסכול שבסוף מתפוצץ עם השנים... 

שלום בית מגיע כאשר שני הצדדים מוותרים קצת על מנת להגיע למקום שבו טוב לשניהם יחד כזוג. 

בתור אחת שהיתה במקום הזה..

זה ממש לא נקרא שלום בית להבליג ולהבליג יותר מדי

כשהצד השני לא עושה כלום ולא מראה אכפתיות

גם אם יש דברים שהוא בא לקראת..

במצב כזה שזה כל כך מפריע יש מקום להתחשב יותר

אם באמת רוצים אפשר למצו משהו שמקובל על 2 הצדדים

וגם אם יש צדק בדבריו, ככה לא מדברים, סליחה.

דיבור כזה מלבה סיכסוך ומוסיף כעס ותיסכול ולא מאיר שום דבר חשוב.

היא כמה שעות מכל השנה,

ובכל זוגיות יש ויתורים הדדיים...

ייתכן ויש זוגות שפה האשה תוותר לבעל ובמהלך השנה הוא יוותר לה, ויש זוגות שלהם לא מתאים לוותר פה ויצטרכו להגיע לפשרה...בכל מקרה זה סיבה לשבת לכוס קפה משותף  

אבל גם הקורא שמתייעץ צריך להיות מספיק חכם לקחת את הדברים למקום חיובי וטוב

בעלי הוא בחור מתחשב! לפני פורים ניסינו לחשוב הרבה והיה לו הכי חשוב שאני ארגיש בנוח ושיהיה לי טוב...

האמירה שאני יכולה ללכת לבית הוריי הגיעה תוך כדי שיחה שלנו, כשאני עצמי אמרתי שעם צורה כזו של פורים בה אני לא מצליחה להפיק כלום מהסעודה, אולי עדיף כבר שנחגוג בנפרד: הוא ייהנה עם חבריו ואני גם אהיה בסדר ולפחות ארגיש יותר בנוח. ברור לשנינו שזו לא האידיאל אבל אנחנו לא מצליחים למצוא נוסחה נכונה.

אני באמת בסדר עם זה שסעודה אחת בשנה נאכל בנפרד (במיוחד כשזה די מה שקורה עכשיו. אומנם אנחנו באותו מתחם אבל חוץ מכמה החלפות מבטים ומילים אין ביננו יותר מדי קשר תוך כדי הארוחה), אבל עוד פעם- זה לא מרגיש לי נכון. בטח לא כשהילדים יגדלו.

הוא מבחינתו מוכן ללכת לבית הוריי אבל לא כשהוא היחיד שהולך לשתות שם. אני ממש מבינה את זה. אצל הוריי זו מן עוד סעודת שבת רק עם תחפושות. סעודת פורים מבחינתו זה אירוע אחר לגמרי..

לא חוכמה שצד אחד מסכים למשהו אבל הצד השני לא מרגיש עם זה בנוח ואז מוותר..

צריך למצוא פיתרון ש2 הצדדים ירצו וימחו בו

ויש כזה..

ורק אתם שניכם יכולים למצוא אותו

פורים מציף שאלות יותר רחבות ולדעתי כדאי לקחת את הדיון הזה למקומות נוספים, ולדון בין בני הזוג במהלך כל השנה (ובעצם כל החיים), יש מצב שהפתרונות יהיו יותר "נוחים לעיכול" ואפילו משמחים כאשר פורים (או שמחת תורה) הם חלק מתהליך ולא אירוע נקודתי.

השאלות שצפות בעיני קשורות למספר תחומים:

תורני -

מה זה התגדלות?  רגש? שכל? גם וגם? משהו אחר?

מי צריך להתגדל?  הבעל? האישה? שניהם? הילדים?

דרכים להתגדל-  בכל השנה, בזמנים מיוחדים, דרכים שונות לבעל, לאישה, לילדים?

זוגי - ומשפחתי
בזוגיות צריך ללכת לקראת השני - האם במבט כללי מרגישים שההליכה לקראת היא הדדית? (רמז: כשאחד מרגיש שהוא יותר משקיע - הרבה פעמים זו בדיוק תהיה התחושה של השני... מעניין...)

האם צד אחד מרגיש שבשאלות של ההלכה/אמונה יצא שדעתו/צרכיו לא יקבלו מענה שמתיישב על ליבו?   (לרוב זו שאלה של התנהלות זוגית ופחות של התנהלות הלכתית)

עד כמה מתאים להתאמץ על חברים משותפים?

מה מתאים לכל ילד (גם הילדים הם לא מקשה אחת)?

גילוי נאות: אני 25 שנה בעולם הישיבות וטרם מצאתי פתרון שמתאים לכולם... אבל שאלות מעין אלו במשך כל השנה עזרו לי ולעוד רבים ורבות

ושנה אחת אצל ההורים שלך...

ככה כל צד מבין את הצד השני...

ואולי יעזור בסעודה עם החברים שלו אם יהיה איזה תוכנית או תעסוקה לילדים ?

ובעלי למחרת פורים אמר שהוא כל כך נהנה השנה. ואני התאפקתי לא לפרוץ בבכי.

גם אני צריכה ללדת. ומרגישה לא טוב בכלל

ואני שונאת את החג הזה בגללו. בגלל החרדות שיש לי סביב כל הסיפור של השיכרות  אני שבוע קודם כבר לא ישנה מרוב לחצים ואיך אני הולכת לעבור את החג הזה

אומנם שנתיים אחרונות הוא עושה יותר השתדלות בשבילי שארגיש יותר טוב. פחות משתכר. יוצאים יותר מוקדם מהמסיבה. אבל עדין...

שילך לבד וישתכר עם החברים שלו.

אין שום סיבה להתלוות אליו לאירועים מהסוג הזה

כנראה שכל זוג והסיפור שלו עם פורים...

אבל החברות האחרות שלך לא היו בביתן הפרטי...

וגם לך כמארחת היו חסרונות כפי שכתבת...

א. לא צריך שהמארחת תכין הכל. אפשר לחלק את האוכל בין כל המוזמנים וגם את ההיערכות מראש והניקיונות שאחרי.

ב. להכין פעילות לילדים חוברות צביעה, חידונים, צופרים תוך כדי (שלוקים זה הצופר הכי טוב ביום כזה ממתקים הם כבר אכלו מלא),  

ג. עוד נקודה שאצלנו ממש עזרה השנה - לילדים היו חברי בני גילם ככה שהם היו מאד עסוקים ומרוצים.

ד. חשוב שבסעודה תהיינה גם נשים שיש לך דיבור טוב איתן ואפילו ליצור סוג של לימוד משותף, משהו סדנאי יותר וכו'. בגדול אני חושבת שגם בשמחת תורה וגם בפורים זה חגים שנחוגים יותר מידי לגברים אבל לגמרי אפשר לשנות את זה ולהוסיף את הפן הנשי. 

בשמחת תורה הילדים רוקדים עם האבות והם בבית הכנסת בלי צורך להיות בשקט וכו'.  ככה שהנשים יכולות להתכנס לשיעור / התוועדות או כל דבר אחר. 

ובפורים כאמור - לפחות אצלינו שהישיבה נפרדת זו הזדמנות מקסימה ליצור שיח נשי על פורים ועל המשמעויות ואם כבד מידי אז להיעזר בקלפים וכד'. בעצם כל אחת יכולה לצאת מזה הרבה יותר מלאה ומסופקת. 

בהצלחה רבה ובעזרת ה' שרק נתקדם ונתעלה

אם מתפצלים מתוך התחשבות ורצון שלכל הצדדים יהיה טוב, לא רואה בזה בעיה,

לא חייבים כולם להנות באותה דרך,

ולגבי מאוכזב שאת לא מצליחה להתבשם ולהתגדל- תנסי להסביר לו שזה לא תפקיד האישה, ויש לך ילדים לטפל בהם והכי חשוב שתהיה אווירה טובה לילדים וכולם יהיו מרוצים.

אז אצלי זה לא היה ברמה כזו, כי הייתי עם משפחה וסה"כ הסעודה הייתה בסדר. אבל כל הפורים הוא חג רק של גברים, נשים צריכות להכין משלוחי מנות, לחפש את הילדים, להשגיח על הילדים (שיתלכלכו בגבול הטעם הטוב, שלא יאכלו יותר מדי ממתקים וכנגד-שיאכלו גם קצת אוכל נורמלי, ושלא יתקרבו לשיכורים), ויש גם נשים שמכינות ביום הזה סעודה!!! אני עדיין זוכרת במעומעם שפעם חיכיתי לחג הזה, היום אני חוששת ממנו ורק מחכה שהוא יעבור. אם יש למשהו הצעה איך נשים יכולות לשפר את החג הזה בשבילן-נשמח לשמוע.

כתבתי כבר למעלה אבל הדברים שכתבת היו מבאסים. אכן. פורים (ושמחתורה) מסתמנים כחגים של גברים אבל לגמרי אפשר לשנות אותו. וזה תלוי גם בהיערכות שלנו - הנשים. 

לדג' בליל פורים אפשר לעשות התוועדות והרקדות לנשים. לחשוב ולדבר בדברי תורה ושמח פורים - הרי זה מה שהגברים עושים בסעודה אז למה לא לעשות את זה גם. 

גם בסעודה שולחן נפרד לנשים נותן מקום לשיח ולהתחברות בלי קשר למה שקורה בצד השני. (אם הספקנו לקרוא משהו קודם, ללמוד משהו ברור שזה יעשיר) 

משלוחי מנות: השנה היו כמה משלוחי מנות שהיה חשוב לי למסור בעצמי. בעלי נשאר עם הילדים ואני הלכתי לפחות ל5 בתים לחלק משלוחי מנות. 

אני מודה שהעיקר אצלי במשלוחי המנות הוא השיתוף וההתחלקות בשמחה שיש.  ולכן ההשקעה שלי במשלוחי המנות היא ממש מינורית יחסית ואני כמובן ממחזרת משלוחים ממה שקיבלתי. ככה שבבסיס אני מכינה כ10 משלוחי מנות אולי קצת יותר וכל השאר ממוחזר ממשלוחים שקיבלנו.  (כמו שאמרה לי שכנה "מזל שהבאת את המשלוח מנות מאוחר ככה היו לנו משלוח מנות מוכן לאחיינים שלי"- אני לגמרי בעד הגישה)

לגבי הילדים: אני חושבת שיש יום אחד בשנה שבו שמחת הילדים זה הממתקים והתחפושות. זה יום אחד בשנה שבו אני לא מגבילה אותם בממתקים שמחה ושמחת משלוחי המנות שלהם - זה העדלאידע שלהם. השחרור שלהם ישחרר גם אותך מהצורך להשגיח עליהם ולהקפיד עליהם מכל "ההפקרות" של הממתקים. פשוט קחי את זה כחלק מהוויית היום. וכן - זה גם מוביל להורדת האוכל שהם אוכלים בסעודה כי הם שבעים מהממתקים אבל - אז מה? זה יום אחד בשנה (ובערב בסוף הסעודה הם תמיד מחפשים איזה "אוכל אמיתי" - כהגדרתם, לאכול. 

מהניסיון שלי לקראת הערב גם הילדים עייפים והם ממש ישמחו לפעילות שקטה שתאסוף אותם ותרגיע אותם. כמו ציור, חוברות צביעה משחקי קופסא וכו'. 

שיהיו נקיונות טובים לפסח ושבשנה הבאה הפורים ימלא אותך באור, טוב ושמחה

אם תחושת הביטחון שאת מחפשת חשובה לך אל תתפשרי עליה. לטובת שניכם. 

גם אני לא הייתי 'זכר אלפא' בעיני בנות רבות וב"ה אני שמח מאד במה שאני. בסוף מצאתי את אשתי מהר מהמצופה ולפני החתונה הסכמנו שאני לא 'גבר-גבר' והיא לא 'אישה-אישה', נהיה שותפים שווים וכל צד ישתדל עד המקסימום והקב"ה יעשה כטוב בעיניו. עברו שנים רבות מאז, אבל העיקרון הזה שלנו עומד בתוקפו.   

להחליט בשבילך. אף אחד לא יוכל לכתוב לך -פוסלים על זה או לא פוסלים על זה.

את צריכה ממש לשבת עם עצמך ולדמיין שתי סיטואציות-

 פעם אחת שאת איתו והוא שלך. אתם זוג.- איך ההרגשה אחרי זה? את שמחה שהוא נשוי לך? טוב לך? או  שמבאס לך וכל הזמן תחושת הפספוס עולה?

ומצד שני לדמיין שאת נפרדת ממנו. טוב לך עם ההרגשה הזאת? 'משוחרר' לך בנפש? או שמא מתכווץ לך הלב על הפספוס הזה?

אגב, הרבה פעמים כשיוצאים , הבחור מתוך צניעות וביישנות לא מחצין את הגבריות שבו, אבל אחרי שנשואים הבעל מקבל תחושה שזו האישה שלו והוא יותר מגונן עליה ונותן ביטחון. אבל אין לדעת אם זה ישתנה אחרי החתונה...

מה את מרגישה כלפיו.

לפי זה תבדקי את כל השאר

ודאי לה תוכלי לספר את כל הפרטים לפרטי פרטים ,

יועץ/ת נישואין טובה תוכל להנחות אותך איך להתנהג אליו ומה להגיב ,מה לעשות ואיך להמשיך .......

קשה לי לקרוא אנשים/נשים שנותנים כל כך הרבה שנים לרמוס אותם בלי לנסות להזיז משהו,

אל תתני לעצמך להמשיך ככה בלי לעשות כלום,

בהצלחה יקירה!!!!

אם כן- זה יכול לעזור.

ואם הוא לא רוצה, לכי לבד.

לפחות יהיה לך אצל מי לפרוק ולספר ולא תרגישי כל כך בודדה

ואם זה גם יואיל לשיפור החיים המשותפים אז מה טוב.

השנה אצלו.

ב. 4 וחצי שנים

ג. תורנות, שיהיה שווה בשווה בלי ויכוחים מיותרים.

ד. לא מנקים, נועלים את הבית לכל השבוע ומוכרים.

ב. 6 שנים

ג. הכי טוב ככה אין מריבות 

ד. אני הרוב מנקה הוא עוזר קצת ( עובד הרבה)

א. אצל הוריו

ב. 3

ג. שנה עם המשפחה שלו שנה עם שלי.

ד. אני בעיקר סדר וניקיון, הוא יותר בענייני תחזוקה סיוד וחלונות

א. אצל ההורים שלי

ב. 7 שנים

ג. תורנות

ד. שנינו מנקים, אני יותר

נשואים 6 שנים

בהתחלה עשינו תורנות שנה- שנה, לפני שלוש שנים ילדתי כמה ימים לני פסח והעדפתי להיות ליל הסדר אצל ההורים שלי, מאח"כ אנחנו אצל ההורים שלו, כי... אצל אמא שלי אם אין 20 אורחים אז השולחן קטן מדי, אז היא מעדיפה להתארח במקום לארח, ככה יוצא שאין לנו אפשרות לעשות איתם, ההורים של בעלי מרוויחים.

בכל מקרה אנחנו מנקים את הבית, יש עוד ימים חוץ מחג ראשון, עד עכשיו לא עשינו חג/ שבת בבית אז לא יצא לי ממש לבשל אלא רק לחול המועד,

בעלי מנקה לפסח- תפקיד פיזי.

אני עושה מה שאני יכולה וזה לא הרבה (מסיבות משמחות ב"ה)

ברוך ה'.

בשער בנימין- טוהר

באחיה- חיה בסרט

בעלי גם יש חנות, לא יודעת מה שמה.

זה יכול לחסוך לכם המון כסף. ואפשר למצוא דברים יפים. מה גם שלרוב ברהיטים (בניגוד למוצרי חשמל) אתה יכול לראות בעין ועם קצת הבנה לראות האם מדובר בריהוט איכותי או לא...

אני יודע שבחלק מהערים יש מחסני רהיטים יד 2 אז למי שאין זמן וכוח לחפש באינטרנט ולהתרוצץ אצל אנשים פרטיים יכול פשוט להיכנס למקום כזה ולמצוא מה שהוא רוצה, זה בד"כ עולה יותר (מיד 2 באינטרנט) אבל חוסך הרבה טרחה.

כלומר ארונות לפי מידה.

זה מנצל בצורה מקסימלית וגם כמובן יותר יפה כשזה מתאין בדיוק בגודל.

אצלי למשל התקרה בגובה 2.80 אז הארונות הסטנדרטיים כולם נמוכים מדי. עשינו אצל נגרים בשני החדרים וזה מעולה. עלה הרבה, אבל להזמיןי גובה מיוחד בחנויות הרגילות עולה גם כן הרבה והאיכות פח.

אנשים עושים רילוקיישן (עוברים דירה מהרגע להרגע בגלל הצעת עבודה) ואא לומר שכל מוצרי החשמל לא שווים.. קיצר, בגדול עדיף להימנע מזה, אבל אם אתה שומע על מישהו מסוים שעושה רילוקיישן אז כדאי לשקול, ישרוד כמה שישרוד ואז תקנה חדש בבוא הימים...

קנינו ממישהו שעבר דירה מהר לחו"ל

תוך שנה המכונת כביסה נשברה פעמיים

התנור(לא קנינו עד היום או תיקנו)

והמקרר-מהתחלה עשה בעיות

בהתחלה עוד עוזרים לך לקנות אבל אחרי שנתיים

לך תחפש את החברים שלך.

המיטות והשולחן גם חצי שבורים

והמראה עם השידה נשברה בהובלה בדרך לבית הזוג הצעיר-אנחנו.

המכשיר היה תקין במקור, אבל ניזוק בהובלה לא מקצועית שלרוב מתלווה ליד שניה..

שלפעמים, מוצרי החשמל הישנים יכולים להגיע לצריכת חשמל מטורפת ביחס לחדשים... שיקול שכדאי לשים לב אליו.

א. בכל אחד עלול להיות חור שחור/ אזור נוחות של-

אני עדיין ילד בגן וXY לא מזיז לי

ב. בטוח שיש לך נק' הצלחה שתוכל לסמן 'וי'

לשנות מה שצריך; הכנות לחפש "מישהו שיטלטל אותי", "לא מתפשר וקובע עובדות ואמת מרה ככל שתהיה"...

לא כל אחד מסוגל לזה. אני חושב שזה עצמו מראה על גרעין חזק וטוב שבך.

בהצלחה.

מזדהה רבות איתך.

אח שלי אל תהיה כזה לוחמני.(רשמת-חזק ,לא מתפשר,יכול לטלטל)

נראה שאתה צריך הפוך הרבה אהבה חום הכלה וחמלה

התיקון נעשה מתוך קבלת עצמי והמציאות בהדרגה.

שמע את עופרה  באתר שורשים . הרבה בהצלחה

שהנקודה הזאת, מעבר לכאב הספציפי, בעיקר עוררה אצלך תיסכולים לכל ההתנהלות של הורים שלך כלפייך , ובפרט בעניין החתונה.

דעתי האישית, שתנסי להניח את זה בצד. בסופו של דבר הם ההורים שלך ועליך לכבד אותם... הם לא ישתנו וגם זה לא תפקידך "לשנות" (לחנך) אותם.

ההתמודדות הזאת היא ניסיון עצום וקשה! אבל את תראי שבסופו של דבר זה שווה את זה! גם כלפי שמיא וגם עוד תראי ש"גלגל הוא שחוזר בעולם" וכפי שאת מכבדת את ההורים שלך למרות הקושי האמיתי , הילדים שלך יראו את זה וילמדו...

ובנוסף להכל, בסופו של דבר הורים שלך עוד ישתנו מעצמם ובעצמם יתחילו לכבד אותך ואת דעתך! ... 

א. היתה לכם יופי של חתונה. שמחה, מרגשת. היתה "הופעה" טבעית של החבר'ה שבעלך, שיהיה בריא, תרם להם כ"כ הרבה. כמעט שבכלל לא היה זמן לעוד משהו..... ובטוח שמרוב התרגשות, בחתונה עצמה לא הספקת ממש לחשוב על זה.

ב. אלא מה? מן הסתם אח"כ חשבת - ואפשר מאד להבין את ההרגשה. 

ג. אז הנה, כעת את רואה שהדבר העיקרי שהפריע לך - שאת כאילו לא מספיק "חשובה" ואהובה, זה בכלל  לא נכון. ההיפך - רצו ממש להשקיע..  כך שקודם כל, את יכולה להיות "רגועה למפרע" - ממש רצו. זה הכי חשוב. 

ד. לגבי ההורים, באמת נשמע מוזר. אם המשפחה רוצים להכין עלייך, וברור שזה ישמח - למה לא. ואולי סתם היו להם כל מיני חששות-שווא, שמא זה לא ישתלב טוב במהלך החתונה, ושכחו שבעצם הדעה שלך היא העיקרית בענין.. גם להם היה קצת עומס אז.

ומה שהם לא מתנצלים כעת ו"ממהרים למנוע ממך זכות להתלונן", לדעתי זה בגלל שהם מרגישים לא נעים עם הענין, אין מה לומר על דבר כזה; אז מעדיפים מהר "לנפנף" את זה הצידה...  אבל בוודאי שיש לך זכות להביע דעה.. הנה, את עושה את זה פה - ויפה מאד.. לא ביטלת את דעתך.

לאידך, אולי כדאי שתמתני קצת את הביקורת המוצדקת והרגשת הכעס על כך, ע"י כך שתאמרי לעצמך, טוב, בכ"ז הם השקיעו משהו בחתונה.... ואני כעת כבר עצמאית, וממילא לא תפקידי "לחנך" אותם. ומה שנוגע לעצמך - ההרגשה אכן מובנת מאד.

ה. מה שאת יכולה לעשות אולי, כדי להקל קצת על התיסכול, זה לשלוח לכל אלו שאת יודעת שרצו להכין, איזו הודעה בוואטסאפ או משהו דומה שרק כעת נודע לך שתיכננו לעשות משהו בחתונה - ואת מאד מודה להם על הרצון הטוב, וממש מצטערת שזה לא יצא לפעל בגלל איזו אי הבנה לגבי מה ישמח אותך שם...

מי יודע - אולי לכבוד יום השנה לנישואין, יארגנו איזה פיצוי...

והעיקר - ב"ה שהרווחת בעל טוב. יש כאלה שיש להם קליפים וכו', אבל זה לא כ"כ יוצא.. אז עדיף בעל טוב ביום-יום אפילו בלי ה"קליפ", מאשר קליפ טוב אבל בלי מישהו כזה בקבוע....

שיהיה לכם הרבה טוב ושמחה תמיד.

אין מקום לסרטונים וכדו' בחתונה. ובחיים לא הייתי חושבת להכין לחתונה של מישהו אחר דבר כזה.

זה מתאים באמת יותר לבר/בת מצווה וימי הולדת.

חתונה זה דבר הרבה יותר רציני וגדול מדברים אחרים וגם יש בחתונות מגוון של אורחים מכל הצדדים שלא נראה לי מעניין את כולם לראות קליפים באמצע חתונה.

המשפחה שלך השקיעה לבא לחתונה, בוודאי גם נתנו מתנות, (אם להיות ממש קטנוניים הם גם הוציאו על: נסיעה/ בייביסיטר/ הפסד עבודה...) חלקם בטח גם רקדו איתך. אז למה לדעתך את לא מספיק חשובה להם?

בחתונה של אחד האחים שלי, החברים הכינו להם מצגת של תמונות שלהם וזה היה פשוט מביך. 

ההורים מאוד "דוסים" וגם רוב האחים שלי ובתמונות ראו את הזוג נמרחים אחד על השני לפני החתונה. לא ידענו איפה לקבור את עצמינו באותם רגעים. אני הייתי עסוקה בלהסיח את דעתם של הילדים שלא יסתכלו. לדעתי זאת פשוט חוצפה של החברים להתעלם מרגשות המשפחה כדי לשמח את החתן והכלה- ואת עצמם. ממש חוסר רגישות. אז למה להכניס את עצמך לעניינים כאלה ואחרים

"בעל המאה הוא בעל הדעה"...מי שמממן את האירוע נותן את הטון, אני אהבתי אולם מסויים אך חמותי לא, או הפוך...צריך לקחת בחשבון הרבה גוונים ודעות...יש את הממנים ויש את המתחתנים...זהמורכב

טוב שאת מביעה את דעתך ואת רצונך שלא יהנדסו לך מה יהיה בחתונה מבחינת מה שהמשפחה רוצה להכין עבורך.  זה באמת לא נושא שקריטי להתערבות, אם אין בו דברים נוראיים... והיו יכולים לבקש לראות מקודם.

הלימוד זכות עליהם, שהיו בעצמם בלחץ לפני כן וכל מיני חששות וכו', זה בעיקר כדי להקל מעלייך את תחושת העוול. כך גם ההתבעה על הרוב הטוב והחיובי...

גם אני תמיד חושב כך.... שיותר שייך בלי זה.

[אם כי כאן עניתי לפי ה"ראש" שהכותבת ציפתה. וזה כנראה לא נדיר היום]

והדוגמה שהבאת, להבדיל בענין, היא באמת נוראה. חבל מאד. גם מראה על רמת ה"חוכמה" הגדולה של החברים שלהם..

בס"ד

להורים לא מגיע שמחה מהחתונה? שהילד מתחתן? שגידלו אהבו חינכו וכו'?
צריך לזכור שחלק חשוב מהחתונה זה ההורים. לא רק החתן כלה (שבוודאי הם העיקר. ללא ספק.)

חמי וחמותי לא רצו "להוזיל" את החתונה ע"י סרט.

מישהו מבחוץ לא יבין כמה זה פוגע.

אני מבינה ללבך מאד.

היום אנחנו נשואים ארבע שנים וממש שכחתי מזה,

הם צברו כ"כ הרבה נק' זכות מאז.

אוסיף ברשותך על תגובתך לכותבת הפוסט:

תחושותייך מובנות לחלוטין, אך הכל עניין של פרספקטיבה. מנקודת המבט שלהם, הם רצו שתהיה לכם את החתונה שתוכלו להביט לאחור ולהתרפק עליה. נכון שבסירוב להפקה האמנותית, הם העיבו על כך, אבל כשעוברים פרק חיים רב יותר, שוכחים את כל הדברים הללו.

התרכזו בדברים המרגשים שהיו נוכחים בחתונה ובמהות החתונה. ובנימה אישית יותר, כשהתחתנתי לפני כמה שנים טובות, הוריי לא נכחו כלל בחתונה. לצערי לא זכיתי לשמח אותם בחתונתי. הם נלקחו לבית עולמם לפני שהספקתי... 

ואני יודעת שתמיד יש את המשהו הגרוע יותר, אבל חלילה כוונתי לא הייתה "להתחרות", אלא רק להציג נקודת מבט שונה על הסיטואציה. מצאי בלבך לסלוח להם.

מאחלת לכם זוגיות טובה ושתתברכו בכל

שבת שלום