פורום נשואים טריים (עמוד 393)

אני יכול להגיד לך מהצד השני- גם אני ואשתי לא ממש משדרים על אותו גל מבחינת החיבור לסגנון הדתי.

תהי בטוחה שגם לו זה לא קל וגם לו זה מתסכל, כל בעל רוצה שאשתו תתחבר לדרך שלו ויחד הם יבנו את ביתם עם כינורות ושושנים...

האם זה סיבה לפרק את החבילה?? חס ושלום!! זה רק אומר שיש הבדלים ושצריך להתאמץ להכיל ולקבל אחד את השני, לתת אחד לשני את המקום שלו ואת המרחב שלו להתפתח. זו עבודה זוגית שצריך לעשות. לכל זוג יש את העבודה הזאת רק שזה מתבטא בדברים אחרים... אצלכם זה מתבטא בסגנון הדתי.

אני אגיד לך עוד משהו, הרבה אנשים משנים את הסגנון הדתי שלהם במהלך השנים. אדם מתחבר לרבנים מסוימים לפי המקום מגורים שלו, או לדרך מסוימת בעקבות דברים שקורים... זה קורה וזה בסדר גמור. עבודת ה' דורשת את הלב, וזה מראה שהאדם חי ומשתדל לעשות את רצון בוראו. אל תחשבי שבעלך "עבד" עלייך לפני החתונה. לפי מה שאת מתארת בעלך תמיד היה על הגבול ועכשיו בעקבות הסביבה (הכולל, שכמו שאת אומרת הוא מעורב) הוא נמשך קצת יותר לחרדיות... זה בסדר גמור!! תתני לו את החופש שלו, תתני לו להתפתח בשמחה ולמצוא את הדרך שלו בעולם! 

מאחל לך שתדעו להכיל לאהוב ולכבד אחד את השני למרות ההבדלים. זו האהבה והשותפות האמיתית.

 

למרות שאני יותר מקפידה ממנו הוא לא מונע ממני לנהל את הבית אם זה מבחינת כשרות , חינוך ילדים ואופי הבילויים, ואני לא מגבילה ומונעת ממנו ולהמשיך את החיים כפי שהוא אוהב.
אם יש לכם בסיס טוב ותקשורת טובה אפשר יהיה לגשר!
אני מכירה הרבה זוגות כמוני וזה לא מונע מאיתנו לחיות בהרמוניה.
אפשר לשבת ביחד ולדבר ולראות עד היכן כל אחד מוכן ויכול ללכת לקראת השני.
את מרגישה כך כי באת עם ציפיות וזה מאוד טבעי שתרגישי "קורבן" .
כשהתחלתי לחזור בתשובה שמעתי באחת ההרצאות על *זוגיות*... כשרק אחד מבני הזוג חוזר בתשובה והבית מתפרק סימן שמלכתחילה לזוגיות לא היה בסיס טוב.. כל זמן שהוא לא מגביל אותך ומונע ממך זו כבר התחלה טובה..

אתם "סה"כ מסתדרים ואוהבים", יש לכם ב"ה ילד..

 

שניכם תורניים. אלא מה? יש לו רבנים "חרדים" ברובם.

 

ואת מחזיקה מרבנים אחרים, שיותר מדברים על גאולה, עם ישראל, הרב קוק וכו'.

 

 

צריך לדעת קודם כל, שהתורה היא תורה אחת. אין דבר כזה, "תורה שלו, תורה שלי". זה בא בזמנינו, גם בגלל שיש בדברים מסויימים דגשים אחרים - וגם ממיעוט תורה. לא יודעים הרבה תורה, אז חושבים שהסגנון השונה של כמה שיעורים ששומעים - זו התורה; וממילא, יש "תורה אחרת".

 

זה לא כך. עיקרה של תורה היא אחת לכל עם ישראל. נכון שיש דברים, בפרט במה ששייך להסברה של יראת שמיים (גם עניינים שנוגעים לתפיסת תקופתנו, שבאמת זה גם מחובר לנושא השני), שבהם יש חילוקי הסברות וגם חילוקי השקפות מסויימים.  לפעמים, מי שמתרגל ללמוד אמונה מתוך דברי הרב קוק זצ"ל, יכול להרגיש "קטנות" כשהוא שמע הסברות "מוסריות" מכיוונים של כאלה שלא העמיקו הרבה לימוד אמונה.

 

לא צריך להתייאש. בוודאי שהוא טעה במה שאמר שהלימודים הללו לא "מחוברים לחיים".. הם הכי מחוברים. לחיי כלל ישראל, לתפיסת  תקופתנו. גם לחיות יראת שמיים ואמונה בגדלות. אלא, שמן הסתם הוא מתכווין להנהגה הפרטית, ההלכתית.

 

את יכולה להמשיך ללמוד בפני עצמך דברים שמדברים אלייך ועם זה - להקשיב גם לדברים שהוא מביא. הרי סה"כ, גם תלמידי הרב קוק מדברים בדברי תורה על עוד כמה נושאים בנוסף לגאולת ישראל...

תקשיבי בעין טובה, תקבלי ממנו. מן הסתם, יהיה מוכן לשמוע גם על רעיונות שאת תאמרי מתוך דברים שראית. יכול להיווצר חיבור מעשיר.

 

התחושה לגבי יום העצמאות אכן מובנת - אבל הרב שלו אמר (אמרת שהרב שלו להלכה אינו "חרדי"). זה יכול לקרות גם לספרדיה שהתרגלה לאכול אורז בפסח, גם לאשכנזיה שלא אכלה אפילו "שרויה", ובעלה הספרדי מאכיל אותה  פתאום קטניות, והיא צריכה להזכיר לעצמה שזה לא ממש חמץ....

 

לא נורא, מתחתנים - קצת מוותרים, והרבה מקבלים.

 

וגם צריך "יצירתיות".. למשל, יכולת לשמוע חידון התנ"ך - ולכבות את הקול כשיש מוזיקה... 

אם הוא הלך ללמוד, יפה מאד. יש עוד אנשים תורניים שעושים כך, יש שלא אלא מטיילים וכד'.

 

 

חשוב שתדברו ביניכם את תסבירי את ההרגשה. תשמרי על פרופורציות. תגידי שלמרות שאת מקבל תשהוא נותן כיוון מבחינה תורנית בבית, אבל חושב לך שיהיה גם הכיוון הזה.  אולי תלמדו משהו ביחד מ"הכיוון שלך"..

 

 

דיבר איתי חייל בטלפון. הרגשה קצת "מבואסת". לא היה לו אמש טקס יום העצמאות, כי היה קודם בשמירה ולא הסכימו לתת לו לצאת מיד אח"כ גם לאבטח טקס באיזור, למרות שהתנדב. לא היתה תפילה בציבור בשעה שקבעו. יותר מאוחר, ראה פתאום שכבר גומרים... הבקר הצליח ב"ה.. עומד בשמירות על עם ישראל המטייל...

 

אמרתי לו, אתה יום  העצמאות. זו העצמאות - יש חיילים, יש צבא, יש מי ששומר. בגלל זה כל עם ישראל יכול לחגוג. אורו עיניו. אח"כ כבר אמר את זה גם הלאה..

 

אז נכון, הפסדת לחגוג כמו שהיית רגילה. אבל את בונה כך את המדינה. עוד משפחה תורנית שאוהבים זה את זה, ילדים שיקבלו חינוך כמו שצריך. ננרגשה מובנת - אבל בכ"ז פרופורציות..

 

מה שכן, שניכם צריכים לתפוס, שהמאמץ שיהיו בבית שיחות, בוודאי תורנית, שישמחו את שניכם וידברו אל שניכם - מוטל על שניכם. גם הוא גם את צריכים להתאמץ בשביל זה. אפשרי לגמרי.

 

[ולא כל דבר צריך לחשוב "אולי טעיתי, אולי אנחנו בכלל לא מתאימים"... את לא בדייטים כעת..]

 

הצלחה רבה. הרבה נחת מעצמכם ומהילד. ושלקב"ה תהיה נחת ממכם ומכולנו.

מעבר לזה אני חושבת שדבר ראשון צריך להבין ולקבל את ההחמצה ואפילו "האבלות".
יש פה חלום שהתנפץ, ומותר לכאוב ולהתבאס שהדברים לא יהיו כמו שתמיד רצית כנראה.
אחרי השלב הזה אפשר להסתכל ולמצוא פתרונות.
אולי לחפש רב נוסף שידבר גם אלייך וגם אליו?
יש הרבה אפשרויות.

אבל כן. זה קשה ומצער ותני לעצמך להתבאס.
אחר כך תמשיכי להתמודדות ולפרקטיקה

התחושה שאת מתארת, שיש כאן שוני ואולי אפילו שוני גדול.. כי הציפייה הפשוטה למרות מה שאומרים בד''כ, היא שיהיה התאמה וחשיבה דומה גם בהשקפה תורנית...
אז נראה לי (אני עוד לא נשוי, אבל זו נקודה חשובה)
שזה תהליך טבעי שאחרי הנישואין מתחילים לעכל בצורה חזקה אחד את השני, ולגלות מה מסתתר בתיק של כל צד...
- ואחרי שתציפי מה שמפריע, תוכלו לראות ביחד איך החיבור שלכם כולל גם את השוני הזה ביניכם- אני חושב שקריטי מאוד השיתוף והעיכול המשותף, בהצלחה רבה בע''ה👍

המשפחה של בעלי התחרדה לאחרונה, ולומרות שהוא לא היה חלק מהמהלך הזה אני עם הזמן מגלה שהוא מושפע מזה מיום ליום. זה קשה אני לא אגיד שלא, אבל זה קשה במיוחד עם מתמקדים בשני ובמה הוא צריך להשתנות.
כל אחד מבני הזוג צריך להשלים ולהכיל ולכבד את השוני, אלה אם כן זה משהו שמשפיע על שני בני הזוג
ואז תצטרכו למצא דרך שמקובלת על שניכם. בהצלחה!

והיא סיפרה לי שגם אצלם כזוג בתחילת הנישואין הייתה בעיה דומה.

 

הוא התחזק לפני החתונה דרך הרבנים החרדים והיא גדלה בציונות הדתית והייתה רכזת בבני עקיבא.

מאוד התחברה לדרך הזאת.

ואז בתחילת הנישואים הוא בשולחן שבת דיבר דברי תורה בהשקפה החרדים, בסגנון של שכר ועונש על כל מצווה או עבירה. והיא כמעט בכתה כי התגעגעה לדברי תורה עפ"י הר קוק על גאולה, אמונה, חיבור היחיד עם כלל ישראל וכו'.

 

היא דיברה איתו על מה שהיא מרגישה, הם החליטו לא לשנות אחד את השני (זאת משימה כמעט בלתי אפשרית. האדם יכול להשתנות ולא מישהו משנה אותו). הם החליטו לחפש את המשותף.

ההלכה לדוגמה זה משותף. כמו שנכתב פה התורה היא אחת לכל עם ישראל, ורוב ההלכות שייכות לכולם (לא כל יום יום העצמאות). אז הם החליטו לדבר רק על ההלכה על שולחן שבת וכך עשו. וכך היא נרגעה. עם השנים ראיתי שהם מדברים גם על אמונה ורעיונות אחרים.

בקיצור, הסובלנות וההכלה עזרו להם לחזק את הבית.

לדעתי, בקשר אלייך את  יכולה ביום העצמאות לשמוע שיעורים או מוסיקה לכבוד יום העצמאות אם אין לו התנגדות קשה כמובן. ואם הוא בבית לשמוע עם אוזניות. אפשר שכל אחד ישאר הוא וגם יכבד את השני וילמד ממנו.

 

שמעתי משהו יפה מהרבנית דינה ראפ, שכמו שהקב"ה קובע בהשגחה מדוקדקת מי ההורים לאיזו נשמה של ילד שתבוא לעולם, כך הוא גם קובע מי הם בני הזוג שנועדו להתחתן. נכון, אנחנו מרגישים שאנחנו בוחרים את בן הזוג, אבל כל  המהלך של החתונה, זה אלוקי. הקב"ה הופך את השניים לאדם אחד.

אז גם אם יש קשיים וזה טבעי לגמרי שיש, אתם ביסוד אדם אחד וזה בהשגחה מדוקדקת. מתוך הקשיים אפשר לצמוח ולהתחבר עוד יותר אחד לשני. ולא כדאי להיכנס לספקות בקשר לבחירה בבעלך כשיש קשיים.

במיוחד שאת אומרת שבגדול אתם מסתדרים יחד. והנה נולד לכם גם ילד בשעה טובה!

 

הרבה הצלחה ומזל טוב !

חשבתי להביא מאמר מהרב קוק שנקרא מסע המחנות.
נכון הוא מדבר על חרדים ועל אלה שמתקראים "לא דתיים". אבל הרבה גם שייך לענייננו.

מסע המחנות:
בעמדנו על סף השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, במצב של תקוה והתעודדות לעומת כל הדכאון אשר עבר עלינו בשנה זו העומדת לחלוף מול עבר פנינו, וממעמקי הלב נאמר עליהם "תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה". ואנו נזקקים לפשפוש המעשים ולהתקרבות לאורח התשובה המביאה גאולה ורפואה לעולם, לפי מצבנו בעולם בכלל ובארץ ישראל שלנו בפרט, הננו צריכים לציין את הגוון המיוחד הדרוש להיות מובלט אצלנו בכיון היסודי הזה. דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות. תמיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות המהוים את הקהל שלנו בכללו, והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל. ידענו שאין בני האדם שוים במדרגותיהם, ביחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני, שהוא יסוד החיים, אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו. ההבלטה של שני השמות הללו וההסכמה הדמיונית המקשרת את האישים הפרטיים שכל אחד מהם יתאמר לומר: אני הנני ממחנה זה, השני אומר גם הוא: אני הנני ממחנה זה, וכל אחד ואחד הוא מרוצה מעמדתו, הרי הוא סותם את הדרך של התיקון ושל ההשתלמות משני הצדדים. "החרד", כלומר מי שהוא חושב את עצמו שהוא שייך למחנה זה שקוראים לו "חרדים", הרי הוא מביט הבטה מלמעלה למטה אל המחנה השני "החפשים". ובמה שנוגע למחשבות של תיקון, של חיפוש מעשים ושל תשובה הלא מיד הוא שולח סקירת עין אל המחנה השני העומד לפניו בכל מערומיו מתורה ומצוות והוא חושב בדעתו, שהתשובה במלוא מובנה הלא שם היא דרושה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו. ו"החפשי", כלומר, מי שהוא עומד בזה המחנה שהוא מתאמר בשמו המודרני הזה, הרי הוא בודאי חושב, שכל הרעיון של תשובה הרי הוא נוסח "חרדי" שאינו שייך לו כלל. ונמצא, שמכאן ומכאן הננו עומדים קרחים, ומוצא לרפואת מכאובינו הנפשיים מאין יבוא? זהו העיכוב האחד. ועוד עיכוב שני, מה שהוא איננו קל מן הראשון, כמו קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה, וההארה הכללית ממקור האחדות האלקית הקדושה המוכרחת להיות שורה על ישראל הגוי כולו, הרי היא כמו מתעלמת מעינינו, והננו ממששים כעורים באפילה. אין לנו עצה אחרת, אמנם. כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו. באמת, לא שני מחנות כי אם שלשה מחנות הננו מונים מאז. מסורת ישנה היא ש"צבור" הוא כולל במובנו כפי הנוטריקין שלו "צדיקים בינונים ורשעים", אבל זהו דוקא תיאור אישי, ועל כל אדם בפרט למדנו ש"אפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין. והננו צריכים להחליט, כי כוח כמוס של הצעדה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה, וביחוד בכל אלה שהערך הכללי של ישראל ותקותו יקרים להם באיזו מדה שהיא. נתודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע, שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה, ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה נושע תשועת עולמים, ותתקיים בנו התפילה המוקדשת קודש קדשים, שהננו עתידים להביעה בכל כך המית נפש "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". ע"כ.


דרך אגב גם אישתי הייתה רגילה לשמוע מוזיקה ביום העצמאות לפני שהתחתנו ואני לא.
תחנון או לא הלל או לא עם ברכה או בלי מוזיקה או עם.... העיקר להודות בלבב שלם וכמו שבחופה בונים אחת מחורבות ירושלים כך בשלום בית מקיימים את בנין ירושלים
בהצלחה!

ולתחזק אותו על הבסיס קבוע.
בנוסף, ליצר ערוץ תקשורת יותר בריא ושדרכו אפשר לשתף את בן הזוג בכל דבר.
נשמע שהפער לא כל כך משמעותי ואת יכולה לבקש ממנו לדלות קצת מתורת הרב קוק שגם היה "חרדי".

בס"ד

 

פער זה דבר כואב. במיוחד שהטבע הנשי הוא לקבל מהבעל וכמה קשה כשבני הזוג לא אוחזים לגמרי באותו ראש.

 

אשמח לשתף שכשראיתי את הכותרת חשבתי שהפער עליו תדברי הוא קצת שונה ממה שתואר בסופו של דבר. 

ז"א חשבתי שאת הולכת להגיד שבעלך כמו לא מספיק דתי או משהו כזה. שחשבת שהוא יותר דתי וירא שמים לפני החתונה ושגילית אחרי החתונה שהוא לא כזה רציני.

ואז הופתעתי כשקראתי את תוכן השאלה. גיליתי שתורה זה משהו שמאוד חשוב לו בעצם.

 

אני לא באה להפחית מהכאב של חווית הפער אבל אולי בכ"ז כן לשפוך אור על עצם היותו מחובר לתורה.

 

דבר נוסף חשוב!:

את הערת האגב שכתבת לגבי הורמונים אחרי לידה כדאי שתקחי ברצינות!!! ההורמונים משנים פרופורציות שיש לנו על העולם. עצתי: "תדחי" את ההתמרמרות על הפער בינכם לעוד שנה או שנה וחצי כשתהיי יותר מאוזנת מבחינה הורמונאלית מתוך הבנה שכנראה אז תביני יותר את הפרופורציות הנכונות של הפער.

 

בהצלחה יקרה!

 

לפי  איך שאת מתארת את הבעיה, המחלוקת שלכם היא דתית אידיאולוגית ולא על עצם  והיקף ההקפדה על מצוות ההלכה שבזה אתם מסכימים.

אם כך, המחלוקת שלכם מתבטאת ביום אחד בשנה ואולי יום נוסף, כלומר יום העצמאות ויום ירושלים. אם זו כל המחלוקת , אז תצטרכו למצוא את הדרך שבו כל אחד מכם יוכל לחגוג את יום העצמאות. לא חייבים, למרות שזה רצוי מאוד , לחגוג ביחד. את יכולה לחגוג עם הורייך או חברות קרובות במצב דומה ובעלך ילך ללמוד בכולל.

כמובן, שאין מקום שבעלך יאסור עלייך לשמוע מוזיקה ביום העצמאות כאשר הוא לא בבית. אם זה לא המצב וגם כשבעלך בכולל הוא לא מרשה לך לשמוע מוזיקה ביום העצמאות, אז אתם בהחלט זקוקים ליעוץ זוגי, גם אם נראה לכם שאתם לא בקטע.

אם הפערים ביניכם גדולים יותר ומתגלעים ויכוחים הלכתיים דתיים גם בנושאים אחרים, כמו אלו דברי תורה נאמרים בשולחן שבת, רמת הכשרות וסוג ההכשר של המאכלים הנקנים לבית אז הבעיה עשויה להחריף עם השנים.

בעיה נוספת שעשויה לצוץ בעוד מספר שנים כתוצאה מהבדלי ההשקפה ביניכם היא סוג החינוך שאליו תשלחו את ילדיכם. כדאי שתתחילי לגשש עכשיו ולראות האם בעלך רוצה שילדיכים ילכו לחינוך חרדי או דתי לאומי. כאן יכול להיות פער שיפגע משמעותית בהמשך נישואיכם ואם הפער הזה לא ניתן לגישור או לפשרה (למשל חינוך חרדלי) אז יתכן וכדאי לפרק את החבילה מוקדם ככל האפשר. כדאי לזכור שישנם הרבה רבנים חרדים, שלוחצים על תלמידיהם לשלוח את ילדיהם לחינוך חרדי בלבד כדי להציל את נשמתם (של הילדים) ואם בעלך מושפע מרבנים כאלו, שום דבר לא יזיז אותו מכך.

עצה שאולי יכולה לעזור קצת להשפיע על בעלך היא במציאת החברים המתאימים. תנסי להתחבר לנשים של התלמידים הדתיים (כלומר הלא חרדים) בכולל של בעלך ובהמשך להזמין אותם לסעודות שבת אצלכם, יהיה לבעלך קל יותר לשמוע דברי תורה "לאומיים" מפי חבריו לכולל מאשר ממך.

זאת עצה מאוד חכמה להתחבר לנשי הדתיים הלאומיים שבישיבה של הבעל, להזמין אותם לסעודות שבת וכו' וכך, ע"י זה שהוא יתידד עם התלמידים הדתיים לאומיים שבישיבה שלו, הוא יתקרב לאורח המחשבה של אישתו.

עזרתם לי לראות את הדברים יותר בפרופורציה וב"ה הכל בסדר.
אבקש מהנהלת הפורום להסיר את השרשור מהעמוד הראשי.. תודה....

יום העצמאות חלף. אפשר להירגע.

אז בעלך לא שומע מוזיקה, ולא לובש חולצה לבנה, ולא אומר הלל בברכה או בכלל. אז מה ? 

תהיי מרוצה מזה הוא עושה מה ששולחן ערוך אומר - ולא מה שהרבנים שלך אומרים. זו ממש אינה סיבה לפאניקה.

 

תהיי שמחה שהוא מתפלל במניין, ולא לבד, ולא הולך עם כיפה בגודל כפתור - ולומד תורה, במה שלבו חפץ- תהיי שמחה בו כפי שהוא.

 

הרי בשבתות כייף לכם, וגם בחגים, וגם בכלל - והרי את אוהבת אותו.

וגם אם הוא חרדל"י ספרדי תמשיכי ותאהבי אותו.  קצת סבלנות. וההורמונים יירגעו.

 

אימי דתית לאומית מבית מלא אהבת ישראל וחיי גאולה ואהבת תורה עמוקה עבודת השם מלא באור ואבי חרדי ספרדי  עם הכלה של הדתיים לאומיים אבל בפועל הוא חי כמו חרדי אולם הם התחתנו על דעת שאנחנו נלמד במוסדות דתיים לאומיים  אבל מה שיוצא  כשאני בבית אני קצת לא נהנה מהאוירה ומתגעגע לישיבה שלי שהיא דתית לאומית אבל כמובן מכבד את אבא שלי באהבה גדולה ומגיע לבית הרבה פעמים, כשהיתי יותר צעיר ולא הבנתי כ"כ את המשמעות החלטתי לעבור לישיבה חרדית ושם הייתי שקדן ולמדן אבל האור האור היה חסר, הוא פשוט לא היה! אני ממש היתי בוכה מעומק לבי יש לי עד היום מכתבים שפשוט היתי פורק את נפשי בתפילה להשם שיאיר עלי אור אוי אוי כמה סבלתי  אני זוכר כשהיתי בישיבה תיכונית תורנית כ"כ אהבתי ללמוד גמרא, ודברי הרב קוק ודברי חסידות היה מעוררים בי חוויות בהירות מלאות באור בטוב בשמחה, הייתי פשוט מאושר ואז אחרי זמן לא מועט כשאני בחברה החרדית בשיחת מוסר אחת אני מסתכל בחלון ומולי אני רואה ישיבה של חסידים והם רוקדים סביב השולחן ואני זוכר את עצמי כ"כ מלא געגוע אל ההוי הדתי לאומי ששמה היתי לומד מידי פעם דברי חסידות בגליון מעיינותך והיה מצויירים שם חסידים רוקדים ואיך שהייתי מצייר את הדברים כ"כ מוארים כ"כ בהירים ועכשיו גם דברי החסידות מצטיירים לי בחושך ובמסכנות ואח"כ גילית שגם עולם התורה הדתי לאומי הקדוש מצד לימודי הגמרא הרי שהוא לא פחות מהעולם החרדי בשקידה ובלמדנות ובנקודות מסוימות אף יותר במידות טובות ובאהבת התורה ואהבת השם ובתפילה וגם לימודי הגמרא נלמדים ביתר עומק,  ובקיצור אחרי שנתיים כשהגעתי לגיל של ישיבה גבוהה חזרתי לעולם הדתי לאומי הקדוש שעושה את רצון השם בדורנו. אבל המסקנה שלי שאפשר להכיל אחד את השני, רק שיש צורך בעבודה בין אישית וכשאני מסתכל על משפחתי ועל הורי אני אומר לך חד משמעית אפשר להכיל אחד את השני ולחיות בצורה טובה בכך שאת לא תוותרי על אהבתך ותלכו פעם להורייך ופעם להוריו בשבתות וחגים ובחג העצמאות את לא צריכה להרקב בבית אלא תלכי למשפחתך ועם בעלך יכיל אותך היטב ממש הוא גם יבוא איתך למפגש המשפחתי אבל לא יכוון ליום העצמאות כך אבא שלי עושה וכן על זה הדרך בהצלחה רבה רבה

בעלי מאמין במדינה כאתחלתא דגאולה.... אומר הלל ביום העצמאות.. ושם חולצה לבנה וכו... הוא לא מוגדר כחרדי בכלל....
פשוט רוב רבותיו הם חרדיים.... בגלל שמעטים הרבנים הספרדיים הדתיים לאומיים... למיטב ידיעתי.. בהשקפה הוא לפי רב דת"ל.. ובהלכה רב חרדי... ואז ביום העצמאות ההשקפה מתנגש עם ההלכה...
אבל לא משנה.... רוב הבלאגן היה כנראה מהורמונים.... אבל טוב שזה הועלה... ותודה לכם מאד!!!!!!!!

אולי תלכי ותדברי עם הרב שלו [זה שמזדהה כדתי לאומי] ואולי הוא ישכנע אותו שעליו להתחשב באישתו.

אבל למיטב ידיעתי אני צריכה לנהוג בהלכה על פי הרב שלו....

את נוהגת לפי בעלך. לא לפי "הרב שלו". שהרי לא מדובר על מנהג עדות.

 

כל הענין זה מפני השלום.

 

אם בעלך אומר שמבחינתו זה בסדר - אז מסתבר שאין בעיה.

 

 

ולפי מה שכתבת בהודעה הקודמת - בכלל מעולה. ואם בנושאים האמוניים ("ההשקפה" כלשונך) הוא בכיוון שאת, אז בכלל טוב. תלמדו ביחד בעניינים כאלו מהרב קוק וכו'. שניכם תשמחו.

 

 

ויש מלא רבנים ספרדים דתיים לאומיים... (נראה לך אולי אחרת, בגלל הזרם החדש יחסית של ש"ס).

אדרבה, אצל הספרדים, הנושא ה"חרדי" כפי שמצטייר היום, לא היה בדיוק משהו מקובל.

והם "הכירו בנס" באופן טבעי.

הוא שאל רב אחד אם אני צריכה לברך כמוהו הוא אמר שלא. זה מנהג, ואני יכולה להמשיך לברך בישיבה.

גם השאלה האם לשמוע מוסיקה ביום העצמאות או לא זה עניין של מנהג כללי.

לפי מה שידוע לי אם מבחינתו זה בסדר שתשמעי, את יכולה.

שתדברו בניכם ותחליטו על רב שיתאים לשניכם. זה יקל בהמשך הדרך. ככה תהיה לכם פסיקה אחידה היכן שנדרש והיתר לנהוג שונה היכן שאפשר.

אני מכיר מקרוב את העולם הזה שאת מתארת. בדרך כלל החיבור לרבנים החרדים נובע מחוסר ידע, ומואקום שנוצר כשהציונות הדתית לא השתלבה מספיק בבתי הכנסת הספרדים לצערינו.

לדעתי, לאט לאט תנסי לחשוף אותו לעולם של הציונות הדתית באמצעות קשר לרבנים ציונים עדיף ספרדים. 

לגבי יום העצמאות למשל, ברור לי שמדובר בחוסר ידע. מותר להתגלח לשמוע מוסיקה וחובה לומר הלל בברכה. לפי לפי מה שאת מתארת הוא נהג בדיוק להפך בגלל תפיסת עולם חרדית שמנוגדת לעולם התורה הספרדי כפי שהיה קיים לפני הולדתה של תנועת ש"ס. 

כדאי לחשוף אותו לגדולי התורה של הדור הקודם, הרב יצחק ניסים, הבבא חאקי, הרב כלפון הכהן, הרב עוזיאל, ועוד רבים, שכולם היו ציונים נלהבים. 

תנועת ש"ס לא מייצגת את הספרדים אלא את היהדות הליטאית חרדית.

אבל בכעס זה לא ילך, רק בדרכי נועם. 

את הילדים תכווני לבתי ספר תורניים דתיים ציונים.

אם אדע איפה אתם גרים אולי אוכל להפנות.

אבל יש גם באינטרנט הרבה, למשל שיעורים באתר של מכון מאיר, ושל ישיבות הסדר שונות, 

מומלץ לראות שיעורים על יום העצמאות של רבנים ציוניים.

לאט לאט... בעבותות אהבה תקרבי אותו לאמת.

וגם אני דוגלת בהליכה משותפת ולא שכנוע והשפעה והליכה מאחורי הגב...
אבל תודה רבה על התגובה.. מסכימה שהציונות הדתית פחות נכנסה לעולם הספרדי.. וכאן בדיוק הקושי... שבעלי מאד ספרדי.... וזה העניין.. גם אני ספרדיה אבל גדלתי בסביבה מעורבת..

לפי חלק מהרבנים הספרדיים אומרים הלל בלי ברכה... ויש כאלה שאוסרים גילוח ושירים גם מאלו שחוגגים את יום העצמאות... איך הקביעה (הלא נכונה) הזו תגביר שלום בית? אולי עדיף לומר שיש דעות ויש דעות?
בעבותות אהבה תקרבי אותו לאמת? ואולי לכל אחד מתאימה אמת אחרת? נשמע מיסיונרי משהו ....

צרם לי מאוד

יש בזה אמת אחת???

פשוט יש מחלוקת מה היא

הוא לעולם הבא.
עכשיו זה המשל עם הפיל

כמובן כשזה נעשה לשם שמיים לקרב את האדם לרצון השם בדורנו. האמני לי שגם אחינו היקרים הליטאים או הספרדים גם פועלים בכיוון הזה כלפינו וזה לגיטמי כנ"ל. מקווה שהובנתי רציתי שלא תקחי את זה ברע אלא בקדושה

אחרי צבא הלכתי ללמוד במכון מאיר. מקום מדהים, באמת. אבל וואלה, לא התחברתי לשם. אז מה?! זה לא אמת?!

את מציגה בעיה די מורכבת. וההתמודדות לבד לא קלה. לכן כן כדאי לשקול יעוץ. חוץ מזה אם הבעיות היו רק מה שאת מציגה זה לא סוף העולם. הבעיה שלך האמיתית היא, שהוא לא סופר את הרגשות שלך. זה לא יקרה לבד. בלי יעוץ זה לא יפתר.

דווקא הוא מאד סופר אותן.. ב"ה..

שתעסוק בתקופת הדייטים
אולי לפתח תמונות מאז אם יש לכם

הכל שם חיובי. וזה גם מהמקורות.

ניתן לחוש את עוצמת הכאב שלך על הסירוב של אשתך. בעיקר במילה אוף עם 3 סימני קריאה.
אני חושבת שאתם זקוקים לייעוץ דחוף.
בינתיים אני ממליצה לכם להתפשר ולבוא אחד לקראת השני.
אתן דוגמא:
אני רציתי לקרוא לבן שלי חציל מטוגן אבל הבעל שלי שונא את כל הירקות והפירות חוץ משסק. אז קראנו לו שסק מטוגן אפילו שלא מטגנים שסק. אבל לך תדע- אולי מישהו ירצה לנסות.
השם השני שלו זה דוד על שם דוד המלך.
כל כך חבל שלא הכרנו את עזמוות- כי אז הוא היה שסק מטוגן עזמוות שזה יותר יפה.

: - D

עוגיפלצת יואב?? לוחמני כזה??

לק"י

מזכיר את השמיים ואת כסא הכבוד

זה בגלל שעזמוות היה ברחומי, והיא לא רוצה שיגידו לו בכיתה שהוא 'תיכת ברחומי'. זה ממש מעליב. תבין אותה. 

 

אם אתה רוצה לשכנע אותה, תגיד לה שבדברי הימים כתוב שהוא היה 'בחרומי' - וזה כבר הרבה יותר מגניב. מי יודע, אולי היא תתרצה. 

 

בהצלחה! 

אני רציתי מפיבושת
ואז היא אמרה אם מפיבושת אז מוות והצביעה עלי.

כי לא ידוע לי על גאונותו של מפיבושת כ"כ...

הוא היה צאצא של שאול המלך , הוא נקרא כך כי שאול המלך היה מלך מאוד עניו מלשון "בושה" והוא קרוי על שמו , 

המדרש אומר שהוא היה משותק ברגליו אבל היה גאון עצום היה מתפלפל בהלכות הרבה עם דוד המלך ואף היה מקשה עליו קושיות שדוד המלך היה מתקשה לענות.

 

יש הרצאה יפה של הרב אליהו עמר על הדמויות הנ"ל ועל הסיפור המיוחד בינו לדוד המלך .

 

אפשר גם באישי...

 

תודה רבה!

או עם ספוג הפלא...

ואז לשפשף בעדינות.

לנו זה עזר.

שמח לשמוע שיש יועצות שגם עוזרות.

לנו היועץ זירז את תהליך הפירוק של הבית.

מטפלת מדהימה, שליחה של ה'. ממש ממליצה

0508684124 

וה' ייתן לכם כח להמשיך הלאה ותמיד רק לעלות.

שאני רוצה להיות איתו כל הזמן.
כשהיה לי טוב איתו יותר מאשר להיות לבד.
כשהיה לי ממש קשה להיפרד אחרי פגישות.

אבל היינו חברים יחסית הרבה זמן- יותר משנה וחצי.

ובשיחות על השקפה/ אמונה/ וכל השיחות עומק האלו הייתה תחושה של העשרה הדדית, הרגשתי שאנחנו תורמים אחד לשני. ב"ה

כי זה יש מכל השאר...
את שואלת על מתנה ככלה או מתנה אישית?

אני הבאתי לחברה סיר והיא ממש ממש שמחה על זה.

כלים למטבח פחות שימושי. 

מגבות שימושי תמיד

זו המתנה שהכי שמחתי לקבל מחבר,

ובטח שהיא תשמח לקבל מחברה

עומדים כאבן שאין לה הופכין... שנים ארוכות כבר. וזה עוד מלפני עידן_הרצים_ לגוגל

כריות
שמיכות
מצעים
סכום
מחבתות
סירים
פמוטים
כוס לקידוש עם עוד משהו
פלטה
מגבות
מיקסר לעוגות
טוסטר
מיקרוגל- זה יקר. אז אולי כמה בנות ביחד
סט לסבונים בשרותים
מראה יפה לתליה בחדר

עלולים לקבל במספר עותקים

אחרי החתונה מצאנו את עצמינו עם
3 מצנמים
3 קומקומים
כל מיני כלים לא שימושיים...

בשביל הבדיחה שמעתי על מקרה שמשהו הביא לחבר כשנה אחרי החתונה שלו קומקום חשמלי מתנה לחתונה כאילו שעד היום הם השתמשו רק במיים קרים...

צריך לחשוב לפני שקונים משהו. עדיף להצטרף כמה ביחד ולקנות משהו יקר שרוב הסיכויים שלא מקבלים כך סתם כמתנה... אפילו להתייעץ עם הזוג ולשאול מה הם צריכים...

שמעתי פעם על זוג שקיבל קופסת הפתעות שבה היו מפצלים קבל מאריך שעון שבת ועוד המון חפצים שימושיים כאלה...

וככה גם אם היא תקבל כמה דברים דומים היא תוכל להחליף, לפחות את מה שאת הבאת.

אם כבר פתק החלפה...

אבל זה לחתונה, פחות מתאים לאירוסין. לאירוסים עדיף משהו קטן יותר.

אז מה באמת נחשבת מתנה קטנה?!
וואו תשקיעו קצת במתנה גדולה יותר עם פתק להחלפה, כדי שלזוג באמת תיהיה אפשרות להתחיל. תתיחסו למתנה "כמצוה" לזוג שמתחיל מאפס.
וכך יהיה יותר קל להפרד ממזומנים כשאתם באמת רוצים לשמח חתן וכלה.
יש זוגות שלא קונים כלום עד לאחר האירוסים, ומה שחסר משלימים.

לא זוכרת כמה.
את לא מצפה מסטודנטיות לממן לזוגות צעירים את תכולת הבית, לא?
אני דווקא ממש לא מסכימה איתך. צריך לקנות מתנה יפה ועם פתק החלפה וכו', אבל מחברות דווקא ממש אין לצפות לסכומים גדולים.

וראיתי לא פעם דוקא אצל הציבור שלנו מתנות לא מכבדות בלשון המעטה, ברור שלא התכוונתי לאנשים דלי אמצעים.
כשאדם מביא מתנה גדולה מערך המנה שיכוון שהנותר יהיה *מעשר*. מצווה בשלמותה!

ולנשואים צעירים בדרך כלל ממש אין הרבה כסף.

בקיצור, אני דווקא חושבת שאין מתנה שלא מכבדת. עצם זה שמישהו טרח ובא, התלבש יפה, נסע לפעמים הרבה ואולי השקיע בביביסיטר, זאת כבר השקעה רבה. גם אם לא הביא מתנה בכלל.

אנשים צריכים לבוא כדי לשמוח עם החתן  והכלה, ואני יודעת שכשיש איזה חובה חברתית להביא סכום מסויים החתונות הופכות פשוט לעונש.

 

אני חוזרת כאן לדיונים ישנים, אבל זוג שממש רוצה שיממנו לו את האוכל בחתונה עדיף שיחסוך ויעשה מנות לא יקרות. אין להעניש את הציבור. ורוב הציבור הם "דלי אמצעים" - צריכים קודם לדאוג לעצמם ולילדים שלהם וכו'.

 

ממש ממש חולקת עליך.

 

(אם כבר מתנה שלא מכבדת, יש לי קרובה שהביאה לי מתנה ששוה נגיד מאתיים שקל שזה יפה. אבל אני יודעת שזה משהו שהם קיבלו לחתונה של עצמם ולא רצו בו, והם טרחו לסחוב משהו כבד וגדול העיקר להתפטר ממנו. אז זאת מתנה קצת מעליבה כי אני יודעת שהשקיעו מאמץ כדי להתפטר ולא התחשבו בי - לי היה עדיף שלא יביאו כלום והם יודעים את זה. מי שהלך וקנה לי איזה כלי, אפילו בחמישים שקל, אני מעריכה יותר כי הלכו וטרחו וקנו במיוחד בשבילי, ולא התאמצו בשביל עצמם).

שציינתי, מנה+מעשר דרך אגב זו לא המצאה שלי. שמעתי מפי רב פוסק גדול שיש לתת שווי מנה. (כמובן שלא מדברים על סכום 300/400שח')...
בציבור הדתי לאומי ששני בני הזוג עובדים זה לא בשמיים...
ואחדד שוב אנחנו מקיימים פה מספר מצוות... מי שרוצה ויכול כמובן.

ויתרתי על חתונה בחוץ במקום ספציפי, כי היה חודש שבט ובמקרה גם ירד שלג באותו יום..

לא ויתרתי על הזמנת החניכים שלי לחתונה. הגיעו 70

נראה לי התחתחנו באותו תאריך, יום אחרי החתונה שלנו היה סוער ומושלג בירושלים

ויתרתי על כמה דברים (שהיו חשובים לי. כמו אדם שלא רציתי שיהיה היה העורך חופה שלנו....) כדי לא לגרור מריבות...

רצינו חתונה פשוטה וקטנה וצנועה . רצינו לערוך אותה בישוב שגרנו בו.
ההורים לא התלהבו. חלק מהדודים אמרו שלא יבואו כי מפחדים.
ההורים רצו להזמין יותר אנשים. בסוף ויתרנו. נתנו להורים להחליט כמעט הכל (בעל המאה...)
הרווחנו- הורים מאושרים וקצת לחוצים באותו יום. כל לחץ ההכנות ירד מאיתנו.
הרווחנו חתונה שמחה מאוד בגן אירועים יפה והרבה אורחים שבאו לשמוח איתנו. אפילו שאת חלקם לא הכרנו...

לא יכול להגיד שממש ויתרנו על חלומות ... אבל כן, נתנו להורים את הפיקוד (שהם רצו) על החתונה, ואני חושב שהרווחנו מזה. קשר טוב עם ההורים , קשר טוב בין 2 המשפחות ובכללי הרבה פחות לחץ ועצבים.

ובאופן כללי אני חושב שבניגוד למה שאומרים, החתונה לא שייכת רק לזוג, אלא גם הרבה להורים..

או אנשים קרובים שאוהבים אותך.

אל תתחילי עם מכשפים ומנחשים, זה אף פעם לא מוליך לשום מקום טוב

אני כל הזמן מתייעצת. המשפחה שלי פשוט לא רוצים לומר לי מה לעשות ולהתערב. לדעתם המצב מורכב, ממצבים שגם אני לא מבסדר וגם הוא, ותכלס אין פה תשובה ברורה. הוא בחור טוב. אבל לא כל בחורה טובה ובחור טוב שאוהבים זה את זו הם בהכרח כשירים לנהל יחד חיי זוגיות ומשפחה. משהו שפעם חשבתי שכן אבל הבנתי על בשרי שלא.. חברה הכי טובה שלי כפרה עליה משכינת שלום וכל הזמן אומרת לי תפסיקי לומר שטויות על גירושים.. אבל בפועל החיים שלנו יחד לא נעימים. היינו ביעוץ 5 חודשים. זה עזר מעט. אבל שוב יש נסיגה ולרוב אנחנו לא מאושרים. אני מרגישה שהוא מסתפק מאוד במועט ואילו לי זה לא מספיק. 

א. כדאי לנסות להתייעץ עם רב גדול.
אולי הרב שמואל אליהו?
ב. נשמע שכדאי מאד שתעבדי על הראיה וחוש הביקורת שלך
כל דבר כמעט לא נראה לך
על הרבה דברים יש לך תלונות.

אני חושבת שכדאי לך ללכת לטיפול אישי בעצמך קודם כל. ממליצה על שיטת מח אחד.
עם ילדים כנראה כדאי לחכות קצת....

לגבי הסוף שקשה לך לדבר איתו-
בד"כ מגננה באה כשמישהו שומע האשמה או התקפה...
תבדקי את עצמך.
האם את מדברת בצורה נקיה ולא מקוממת? את הרי רוצה אותו לצידך...
מאמי אני מעריכה מאד את זה שאתה רוצה שנדבר.
אני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת עכשיו וקשה לי.
גם על משהו כזה הוא מתגונן???


בכללית מציעה לך הרבה הרבה יותר להפנות מבט אל עצמך ולבחון איך את כבת זוג
ולחפש בו את הדברים הטובים.

תאמני את עצמך למצוא בו 5 דברים טובים כל יום
ולומר לו לפחות 2.
תנסי פעם ביום כשאת מרגישה ביקורת או התנגדות למה שהוא עושה
לבדוק את עצמך.

חוצמיזה- למה עזבתם את היעוץ?

כי הרגשתי תקיעות ביעוץ. ממש לא התקדמנו. 

הצעתי שהוא ימשיך להגיע ליועץ לבד כמה מפגשים ושאני אחתיל במקביל יעוץ אצל אשה אחרת. וכך היה. הוא הצליח 3 מפגשים אצלו והערכתי את המאמץ שלו. אכן הרגשתי שזה חולל שינוי אבל זה לא החזיק כצפוי. כי 3 מפגשים אצל גבר שמעולם לא היה בטיפול ואין לו מודעות עצמית לא יכולים ממש להשאיר הרגל. צריך המון כוח רצון. 

אני בקורתית אבל מצד שני אני ממש מתקשה, הוא נורא עצבני כזה ולחוץ ולא נעים בעצמו פעמים רבות. לפעמים ליד חברים שלי אני מתביישת בו כי הוא כל כך סגור ולא לבבי. אני אחרת עם חברים שלו, אני יותר פתוחה ומתאמצת כדי שיהיו קשרים ואנחנו אכן איתם ביחסים טובים יותר, אבל הם לא ממש הסגנון שלי, כך שיש בעייתיות..

בלי קשר אני מרגישה שהוא טיפוס קשה, כל דבר אוהב בדרך שלו, הוא לפעמים מתעצבן על הטון שלי אבל הוא לא שם לב כשהוא עצמו רוטן או משתמש בטון רגזן או לא נעים. 

קיצר יש לו מודעות עצמית נמוכה ואני ממש לא מסוגלת להיות המבוגרת האחראית כל הזמן. 

או היוזמת. בא לי שנעשה יותר דברים והבהרתי לו כבר כמה פעמים גם בייעוץ וגם בשיחות בינינו שזה חשוב לי , אז יש תקופה שהוא נותן גז ויוזם דברים נחמדים ואז שוב קופא על השמרים. 

הוא גם יכול ערב שלם לשבת איתי בבית ולשתוק. אני לא מסוגלת, כמו מומיה!

משעמם ואין כימיה לפעמים שזה משגע אותי, ואין לי פה חברים טובים בסביבה יותר מידי. אז אני רק איתו ועם המשפחהשלו. מרגישה שהקשר איתו תקע אותי כזה. חשבתי שזה יביא העצמה והתקדמות זוגית ואישית של כל אחד ובנתיים זה מרגיש הפוך. ניסינו יעוץ זוגי, אישי, עזרה, אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות. אני ממש מיואשת. בא לי לעזוב הכל וללכת אבל גם אין לי ממש לאן ללכת זה לא ממש פתרון. אבל הוא כל כך כמו ילד קטן לפעמים שזה לא עוזר. אני יכולה לקרוא לו לבוא רגע והוא כזה "מההה??" בעצבים. למה אתה לא יכול להית נחמד בדברים קטנים? להיות יותר נוח  . אגב הוא בטטוח שהוא טיפוס נוח מאוד. שזה ממש לא ברור למה הוא משוכנע בזה. מה הוא חושב שהוא לא מסתדר איתי אז אין לזה קשר לזה שהוא קוטר ועוד?

הוא גם מבטיח דברים ולא מקיים, הוא כבד ממש באופי שלו, כל דבר צריך לשכנע אותו כדי לעשות.. 

טוב זה מורכב. אבל אוף איזה אכזבה. חשבתי שזה יהיה אחרת. שזה יהיה האיש שלי והחבר הכי טוב שלי. ואני נתקלת ביותר מידי משברים מולו.

אני חושבת שהדבר הכי בסיסי בקשר זה קבלה.
את *חייבת* לקבל את מי שהתחתנת איתו כמו שהוא.
בלי לדרוש ממנו שינויים ובלי לבקר את כל עצם היותו בלי סוף.
אני אתן לך רשימה חלקית רק מההודעה הזאת של דברים שאת מבקרת ורוצה לשנות בו:
1. אין לו מודעות עצמית
2. עצבני
3. לחוץ
4. לא נעים
5. (את מתביישת בו)
6. כל כך סגור
7. לא לבבי
8. טיפוס קשה
9. כל דבר אוהב בדרך שלו (זכותו! גם את אוהבת כל דבר בדרך שלך רק מנסה להשליט אותה גם עליו...)
10. לפעמים מתעצבן
11. כמו מומיה


זוהי רק ההתחלה.
מה שלי עולה מדברייך זה שהתחתנת עם אדם מסויים, כנראה סגור שקט וביתי יותר ממך
ואת מנסה להפוך אותו לאדם אחר.
בעיני זו עיקר הטעות שלך.

לא! מתחתנים עם מישהו כדי לשנות אותו.
מתחתנים איתו כי אוהבים אותו
ומקבלים כעסקת חבילה גם כמה דברים שהיית שמחה שישתנו.
מקבלים.
לא מבקרים כל היום
לא מנסים לשנות
לא מזלזלים
תכבדי את האדם שבחרת להתחתן איתו בהנחה שהיו סיבות לכך.
כשיצאתם הוא לא היה טיפוס שקט ומופנם יחסית? למה בחרת בו למרות שהוא היה כזה??
מה מצאת דווקא בשקט ובצדדים ההפוכים מהעשיב וההחצנה והחברתיות שכנראה מאפיינים אותך?

כתבת:

"בא לי שנעשה יותר דברים והבהרתי לו כבר כמה פעמים גם בייעוץ וגם בשיחות בינינו שזה חשוב לי , אז יש תקופה שהוא נותן גז ויוזם דברים נחמדים ואז שוב קופא על השמרים. "

הבהרתי לו? את רצינית?
הוא חייב ליזום דברים נחמדים עבורך כי הבהרת לו???


אני חושבת בשלב א' שיש לך חוסר הבנה מה היא זוגיות.
בזוגיות את מתחתנת עם מישנו אחר, שונה ממך
וכל אחד מביא את הצדדים שלו למשהו משותף שתיצרו יחד.
את לא אמורה לרדות במישהו להפוך לאדם אחר.
ואם יש משהו שמפריע לך, את יכולה *לבקש* ממנו והוא יעשה
(אם זו זוגיות טובה ומכבדת גם מתוך שמחה)
מה שהוא יכול ונכון לו.


בקישה ביקורתית ולא מקבלת אני מניחה שיהיה לך קשה להיות נשואה לכל אדם שהוא.

אני מציעה לך עכשיו לעשות חושבים ולראות את בעלך כמכלול.
עם התכונות שאת מתחברת אליהם ועם אלה שפחות.
האם את אוהבת את האדם הזה?
האם את מסוגלת לקבל אותו ולהיות נשואה *לו* עם כל מה שהוא כולל?
אם כן מה טוב.
אם לא כדאי שתשחררי אותו לחייו


אני ממליצה לכם מאד לחפש יועץ חדש שתרגישו איתו טוב יותר.
וממליצה לך לעשות חשבון נפש מעמיק עם עצמך.
בהצלחה.

את יכולה ללמוד יעוץ.

דיפלומה... את יכולה להתחיל הפציינטית בקו מחכה...
מקסים!!!!!

נשמע סופר מורכב, אנסה לעזור קצת:

1. נשמע שאת מחפשת חיזוקים שזה החצי השני שלך ואת אמורה להיות איתו ואין מי שיגיד לך את זה אז תדעי לך שמהרגע שהתחתנתם והוא קידש אותך הקב"ה חיבר בינכם והוא הגבר שהכי מתאים לך, החצי השני שלך, זה שהיה מיועד לך וכך להיפך, באחריות. (של חז"לינו).
אז תהיי רגועה, זה זה.

2. מציעה לך בחום ואהבה לשמוע שיעורים של הרבנית ורד סיאני שליט"א, יש לה שיעורים בקול הלשון או אפילו ביוטיוב והיא מדברת בדיוק על הדברים שאת מעלה. בקיצור היא אומרת שמטבע הדברים גבר ואישה שונים, מה שאצלנו נתפס כאדישות מהצד שלו נתפס שאת רגישה מדיי וכו'...
מצאתי קישור לקול הלשון ואת יכולה לשמוע שם יש 14 שיעורים נהדרים על שלום בית:

http://www.kolhalashon.com/New/Ravs.aspx?Path=Hebrew%7CHWomen%7CRavDiffWoman%7Cr2250

3. נשמע גם שאת חוששת בגלל שאתם שונים בתכונות שלכם אז אני רוצה להרגיע אותך שאני ובעלי הפכים לחלוטין, גם זוג נוסף של חברים שלנו פשוט לא להאמין כמה הם הפוכים. למשל טעם מוזיקלי: אני אוהבת מוזיקה קלאסית והוא עממי מזרחי (כמובן של דתיים אבל הכוונה לסגנון), אני קיץ והוא חורף, הטעם באוכל ובקיצור בכל דבר תמיד נחליט הפוך וזה מה שמעניין וכייף בזוגיות שלנו אף פעם לא משעמם. קחי את זה למקום חיובי, על כל פשעים תכסה האהבה, כל עוד האהבה שלכם תעמיק זה לא יפריע לך.

4. אל תסתכלי על "הדשא" של השכנים אף פעם בשום דבר, גם לא בזוגיות. אם כבר אז תסתכלי על כל החבילה ואז התמונה פחות זוהרת, כל אחד וההתמודדויות שלו. נשמע שאתם אוהבים יש כאלה שאין להם אפילו את זה לא עלינו..

5. מציעה לך עצה אחרונה באהבה גדולה, תתחזקו רוחנית. אני מכירה רב מדהים אנחנו חזרנו בתשובה בזכותו ממש אחד בדור, הוא לא כל כך מפורסם ודי נחבא אל הכלים אבל אם יש מישהו שצריך עזרה הוא תמיד עוזר. אם תרצי דברי איתי בפרטי. בכל מקרה גם אם דרך רב אחר ההתחזקות הרוחנית ממש משנה אנשים לטובה ואני חושבת שבשיעורי תורה יוכלו יותר להדריך אתכם (בנפרד) ולתת לכם כלים שעזרו לאבותינו מדורי דורות.

הרבה הרבה בהצלחה

מה ראוי לעשות עם המצב ועם ההרגשות שלך.

 

ושאלה שניה, לגבי "מתקשרת".

 

 

את השאלה הראשונה, לא כ"כ שאלת - אלא פרקת. מובן, באמת יש צדדים לא נעימים. סביר שאם אינך יודעת מה לעשות ואיך להתייחס - יוכל לעזור אם תתייעצי, אבל עם מי שממש מבין ענין, ועם ערכים וכו'.

על כל פנים, לא שאלת כאן - אז לא מתייחס.

 

 

לגבי הענין השני, אל תתעסקי עם השטיות הללו. לא "מתקשרת" ולא בטיח.... אין דבר כזה. הבל הבלים. אלא כמו שרמזת, זו "בריחה" נאה. "שמישהו יגיד לך כך"... אם היה בטוח שזה יעזור ויעשה לך טוב ויהיה יציב, היינו מוכנים גם להגיד לך כך, ובחינם...

אבל סביר שאחרי זמן קצר, הענין יצוף שוב. לכן, אל תלכי שולל אחרי שקרים. תתייעצי בנחת עם מי שבאמת מבין, אולי יאירו את דרכך, אולי סתם ייעצו איך אפשר לכם לעלות ביחד. לא יודע..

 

הרבה טוב.

לברוח ממתקשרות וכל השטויות האלה. הקב"ה נטע בנו כח שכלי לצד הרגש בריא אחו עושים את עבודתם באופן נפלא לא ללכת למנחשים ומעוננים בשום אופן.

את מאוד מתוסכלת וחוששת ממצב תמידי של תסכול כשבדרך יש הפוגות קצרות שלא באמת מספקות.

אם נהיה דרמטיים- זה כמו להיות בגיהינום תמידי שלפעמים מעלים אותך מעל האש לראות את היונים. אף אחד לא רוצה עתיד כזה..

 

את ממש מצליחה לתאר במדוייק מה מפריע לך. נראה לי שאת מאוד רישה ומחפשת מה שמדוייק לך ומה שמדוייק גם לסביבה.

נשמע שאת אישה חושבת (אפילו הרבה) שהעולם הפנימי מאוד חשוב לה (בקושי ציינת את העובדה שהתפטרת) ושהיא רוצה לחלוק בעיקר חוויות רגשיות עמוקות עם בן הזוג.

ונראה שהוא לא מספיק עמוק או חושב לטעמך.

איזה טיפוס הוא אם כן? האם הוא טיפוס של "אדמה"? האם הוא טיפוס של שכל קר? מה הוא ומי הוא? במה שהבאת הבאת בעיקר את עצמך.

 

אני ממש יכולה להבין את הכאב שלך כי את לחוצה בסד של לחצים בלתי פוסקים. נראה שאת לא יודעת מה לעשות, לא עם המצב כמו שהוא עכשיו ולא עם התכנונים לעתיד. את תקועה מבלי יכולת להיחלץ וצריכה שמישהו יאיר לך את הדרך וכבר יפסיק את הנדנדה הרגשית אחת ולתמיד.

 

בתור אחת שגם הלכה הרבה לייעוצים\מטפלים וכו'- תמיד, אבל תמיד יהיה את הספק הזה של "אולי יהיה מישהו אחר שיאמר אחרת? הרי הוא רק בן אדם.. וגם כנגד המקובל הזה יש מקובל אחר.. ואפשר בכלל ללכת למתקשרת חילונית שתיישר את הנשמה.. ואולי קואוצ'ינג\סדנת פסיכודרמה.." בקיצור- מלא. אלף ואחת אפשרויות.

מבלבלות מאוד.

 

התשובה נמצאת אצלך, יקירה.

כרגע את בוכה וקשה לך לראות אבל התשובה אצלך.

בתוך ליבך את יודעת אם את אוהבת אותו או לא.

זהו. זה כזה פשוט.

אני רוצה לראות אותו או לא. אני רוצה לחבק אותו או לא. אני רוצה להישאר איתו או לא.

מה את רוצה?

אף אחד לא יכול להגיד לך מה את רוצה.. מלבד עצמך.

 

 

 

 

חסך במילים והעלה נקודות חולשה של כל צד,
השאלה היא כמה כל אחד באמת עשה עבודה והשתדל ליהיות אחראי ותרם את חלקו כדי שיחול שיפור.
אם כל אחד מכם התבצר בעמדתו וחיכה שהצד השני יעשה צעד לקראת..... אז הסיכוי שיחול שיפור הוא חסר סיכוי!!!
עצתי מנסיון רב ועבודה רבה כדי לגשר על פערים לא מעטים שהיו ויהיו... תתחילי את!!!"אדם מכיר מרת נפשו" אף אחד מאיתנו טלית שכולה תכלת, לכולנו יש עבודה, הכי חשוב לתת מעצמך לתת סיכוי לעצמך!!! חיים טובים ובלי ציפיות שדברים ישתנו ביום אחד. בהצלחה!

יקירתי, את מתארת מציאות לא קלה בכלל, מאוד פשוט לשפוט מבחוץ ולדון אותך כביקורתית וכו'.

אני שומעת חוסים אונים ועצבות גדולה.

כמו שכתבו לך לפני , אשה חכמה אחת, התשובה אך ורק אצלך, וכדאי מאוד שתחליטי ולו בשביל עצמך.

 

תקראי קצת באינטרנט על הרצף האוטיסטי ועל תסמונת אספרגר כיוון שהתיאורים שנתת מעלים תמונה כזו ואולי בעלך בעל קוי כאלו ולא מאובחן. אני ממליצה לך בכל לשון של בקשה-לדאוג לחזק את עצמך, לצאת עם חברות, חוגים , קורס מרומם ליצור לך מערכת שבועית של עיסוקים שימלאו אותך חיות וכוח. מאחלת שבכל החלטה שתקבלי ה' יהיה בעזרך.

אם אלו התחושות שלך כשאין ילדים ה ירחם מה יהיה איתך עם תעשי לעצמך טובה ואל תביאי ילדים עם גבר שלא מתאים לך. אני יודע שיזרקו עלי אבנים אבל ממצב בו הזוגיות הראשונה שלי הרגה אותי אני יודע טטב טוב לזהות מצבי חוסר תקנה. עם ילדים כל הבית צריך להיות מתואם חי והרמוני במידה מספקת ולא במצב של תסכול. תתגרשי תמצאי לך נפש קרובה ותתחילי להביא ילדים למקום בריא.

למרות כל מה שכתבתי מציע לך כמעשה קצה לכתוב פה את כל מעלותיו של בעלך שעושות לך את זה וכן לבקר את עצמך מנקודת מבטו של בעלך.

תודה לעונים
וואוו אני הכי מבולבלת בעולם.
אשמח לשמוע עוד דעות.
ואשמח לגבי דעתך הלוי מא אם תוכל להרחיב... אםילו שאני בת 33 ולקח לי זמן להכירו? האמת שהתארסנו מהר.. אחרי חצי שנה של הכרות. זה היה טעות בדיעבד. אני כן רוצה מאוד שזה יילך אבל מתחילה לאבד תקווה. יש יותר מידי פערים. וזה שאורך רוח זה לא תכונה חזקה שלו זה ממש מקשה עליי להעריך אותו וגם שהיחסים ייהיו תקינים מטבע הדברים.

לפעמים מרגישה שאוהבת אחרת מה היה מחזיק אותי בקשר המקרטע הזה שנתיים וחצי?

לפעמים מרגישה שלא אוהבת מספיק. 

את הפערים האלה הקימים לא אוכל להכיל לאורך זמן. 

בעיה בתקשורת זה לא דבר שקל להכיל בנישואים. וכמו שאמרת עוד לפני שיש ילדים. 

תשמעי אינני מטפל זוגי רק בכל ניסיון במקרה שלי. יש לך פה הרבה חומר למחשבה. אם הייתי במצבך כנראה שהייתי עושה לזה סוף. ברכה והצלחה

יודע להתנצל
פשוט ולא צריך להוציא על עצמו אבל עליי כן יוציא
דואג לעתיד שלנו מבחינת בית שנגור בו חרוץ
מסור
מוסר עבודה גבוה
נאמן
מחמיא ומפרגן מאוד
מתאמץ בשביל שהיחסים ילכו ואפילו שאנחנו כבר כמעט שנתיים שלמות מדברים על פרידה הוא תמיד מאמין בנו ולא רוצה לוותר כי רוצה להקים איתי משפחה
מכבד את ההורים שלי והמשפחה שלי
עושה בבית ומצהיר שכשיהיו ילדים הוא ירצה להיות מעורב . עם אחיינים שלי הוא משחק תמיד הרבה וטוב איתם
הוא חילוני ואני שומרת שבת ואנחנו נוסעים למשפחה שלי לשבת שלמה והוא הולך לבי כנס עם אבא שלי או עם גיסים שלי
מכין לנו ארוחות ערב ומפנק
תומך בי בקשיים שלי עם עצמי
מגשים לי חלומות קטנים כמו להביא כלב או שבא לעשות איתי נזם באף שההורים שלי התנגדו כל חיי כמעט
קונה לי מתנות לשמח אותי
דואג לי ואכפת לו ממני מכל הלב גם אחרי שרבים הוא תמיד ידאג לי ויתעניין
משתדל לזרום איתי עם דברים שאני רוצה. לרוב זה מתחיל בהתנגדות ועקשנות אבל מצליחה לרכך אותו(את החלק הזה שהוא לא מייד זורם הייתי שמחה לקצר עד אפס)
יש לו משפחה נחמדה שמאוד תומכת בנו

מדגישה שהכל מנקודת מבטו-

ביקורתית כלפיו ומעירה לו, (למרות שזה השתנה היום הוא פחות חושב עליי ככה) מקטרת הרבה על המערכת יחסים הזו, חסרת בטחון = שזה לא מפריע לו רק כשזה מוציא ממני תחושות לא טובות כמו קנאה או השוואה לאחרים ,

רוצה לדבר עלינו יותר ממה שצריך,  מתעמקת וחופרת יותר מידי בדברים, לפעמים בזבזנית ( אבל גם זה משהו שהתאזן בינינו)

בעיקר- שמבחינתו אני אף פעם לא מרוצה- ממנו ומהיחסים. ושתמיד יש לי מה להגיד- עליו ועל היחסים. 

שמעתי ממנו גם - מורכבת מידי, מתנשאת (בעבר, כבר לא), חושבת שהוא לא מספיק טוב בשבילי. 

 

קראתי בעיון את מה שכתבת - המעלות הביקורת והודעת הפתיחה שוב.

יש לי כמה תובנות מאד חשובות להצלחה בזוגיות 

קצת רקע - אני נשואה באושר מעל לעשור, שנתיים ראשונות היו קשות מנשוא, בעלי בן אדם מקסים וגם אני בסדר, אבל
האינטרקציה בינינו היתה פשוט מדכאת.

היתה לי ביקורת עליו, גם הוא היה מאד מאוכזב ממני. (הביקורת שלו עלי היתה די דומה לביקורת שכתבת מנקודת מבטו של
בעלך עליך)

במשך הזמן הבנתי שבנישואין צריך להשקיע. 
פירות ההשקעה הגיעו מיד. הקשר השתפר ככל שלמדתי יותר על הנישואין, על
יחסי אנוש, על זוגיות. 

לא מספיק להגיד שצריך להשקיע, שצריך עבודה. צריך גם ללמוד איזו עבודה צריך לעשות. עם איזה תחושות ואיזה אווירה. 

כיום יש לנו קשר מדהים - מאחלת לכל הזוגות הנשואות כזה קשר - שילוב בריא של זוגיות ואינדוודואליות, של התפתחות זוגית
ואישית, הבנה בלי מילים, ים של רצון טוב אחד כלפי השני. יש לנו ילדים וההורות שלנו מאוזנת. ב"ה. מודה לה' אלף פעמים
ביום על המקום הנפלא שאנחנו נמצאים בו ויודעת כמה זה לא מובן מאליו. וכמה השקענו בזה. זה לא קרה מעצמו.

אני אשתף אותך בכמה תובנות שעולות לי מההודעות שלך:

שורה תחתונה - נראה לי שמאד יועיל לך ללמוד על זוגיות (יש כמה ספרים מעולים שאני יכולה להמליץ לך)
להבין ולהפנים
שבעלך אדם נורמלי ורגיל, לא מושלם, אבל גם את לא - שניכם טובים ועליכם ללמוד איך לבנות את הדינמיקה ביניכם.

תביני שגם אם תחליטי לעזוב בשלב זה, את תקחי את עצמך לכל קשר אחר. 

את צריכה להבין שהרבה ממה שמפריע לך בו
אופיני לגבר באופן כללי. 
שההתמקדות שלך בביקורת, במה שמפריע לך בו או בקשר - זו בחירה שלך במה להתמקד (מן הסתם בחירה לא מודעת)
ופה נדרשת העבודה העצמית שלך - לשנות את המבט, להתמקד בדברים אחרת. ללמוד איך לתקשר איתו נכון.
בכל קשר זוגי יש פערים בין בני הזוג, יש פערים בין הרצוי למצוי

אני באופן אישי ממליצה לך בחום להחליט עצמך על תקופת זמן מוגדרת שבה את עובדת על עצמך ועל הנישואין ורק אחרי
תקופה מעריכה את מצבך מחדש. 

קנאה והשוואה לאחרים - נובעים מחוסר הבנה שלך, כשאת רואה אחרים את לא באמת רואה את המכלול שלהם, מה שרואים
מבחוץ זה לא מה שרואים מבפנים. את לא יכולה באמת לדעת מה קורה אצלם והאמת היא שזה גם לא משנה. את צריכה
להתמקד בחיים שלך-שלכם. להפנות את המבט פנימה ולא החוצה.

"יש אהבה כלשהיא שלפעמים מרימה ראשה. אבל יש מעל זה יותר מידי מחסומים וטינה ואגו ורציתי שהקשר שלי יעיף אותי
קדימה, שהזוגיות שלי תהיה חוף מבטחים והיא לא כזו." - אם רק תקראי ספר טוב על נישואין תביני שזה שלב צפוי ומובנה
בכל קשר זוגי. האהבה של ההתחלה כביכול "מתפוגגת" ובמקומה מגיעים הטונים הצורמים, פתאום רואים את כל החסרונות..
תדעי לך שאותה אהבה עדיין נמצאת שם ברקע, מחכה לצאת שוב לאור. ואני אומרת לך מנסיון אישי - זה אפשרי, וזה כדאי
וזה מתגמל מאד מאד.  
מכיון שכל אחד צריך להמתקד בעבודה שלו ואת זו שפנית, לכן אני פונה אליך. העבודה שלו שהוא יעשה או לא יעשה - זה לא
צריך לשנות לך. מכיון שאנחנו עוסקים בדינמיקה זוגית - ברגע שאת תשתני, הדינמיקה כולה תשתנה. כך שאת יכולה לחולל
שינויים מופלאים בזוגיות שלכם בלי להיות תלויה ברצונו הטוב להתשנות כי הוא ישתנה בכל מקרה, ירצה או לא ירצה. ואפשר
כמעט להבטיח שאם תעבדי על עצמך מתוך נכונות ורצון טוב - גם הוא ישתנה לטובה. (אני מתרשמת ממה שכתבת עליו
שהוא בחור טוב, שיש לך מה להשקיע בקשר איתו)
הרצון שלך שהקשר יעיף אותך קדימה, שהזוגיות תהיה חוף מבטחים - זה אפשרי. חד משמעית זה אפשרי. אלא שזה לא קורה
מעצמו. זה לא שאם רק נמצא את בן הזוג המושלם אז הזוגיות תהיה חוף מבטחים - זו אשליה שאין לה אחיזה במציאות. האמת
היא ככל שתעבדי על עצמך ועל הזוגיות את לאט לאט תתחילי להרגיש את זה מתגשם. 

טוב, חפרתי, ואני כבר לא זוכרת מה עוד רציתי לומר.
ההודעה שלך ממש נגעה לליבי - זרקת אותי 10 שנים+ אחורה. והיום אני במקום של זוגיות כל כך מאושרת (כבר הרבה שנים)
שהרגשתי חייבת לשתף אותך בתובנות.
אם תרצי לשמוע עוד או שיש לך שאלות ספציפיות וכו - אשמח מאד לנסות לתרום לך..

לשפשף כמה שאפשר במקלחת, זה אמור להתקלף מהעור מתישהו

היא אומרת שהיא נראית כמו פרה עם הכתמים השחורים

בביוטיקייר, למשל.

יש להן רשימה של יועצים בקדושה שהם הכתובת המתאימה למה שאתם מחפשים.
וכן, הם מאוד עוזרים ושווה מאוד ללכת.

אשמח למספר טלפון 

הרב והרבנית עוזרים להמון זוגות...
תנסי..
052-607-0200

יש אפשרות להסבר מפורט יותר איפה מוצאים? 

המספר שלהם הוא 026515050.
כשאת מתקשרת הם לא יודעים עם מי הן מדברים כך שאת יכולה לפרט את מה שאת מחפשת והם יוכלו לעזור לך למצוא.

האם זו בעיה בתחום ההלכה או בתחום הרפואה או בתחום חופף...

אני חושבת שכדאי לכם לברר בדיוק מה אתם צריכים ואז לפי זה לפנות.
לרב או ליועצת בתחום המיני או אולי ליועצת בקדושה או לטיפול...

בהצלחה

לא מספיק מבין מה זה סקסיולוגית, אבל אני יודע שהרב והרבנית עוזרים גם בייעוץ הלכתי, גם בייעוץ רפואי(ככל שהם יודעים ומתייעצים עם רופאים) וגם ייעוץ זוגי, אז אם זוהי כוונתך מוזמנת לפנות אליהם...

ועכשיו גם הסתכלתי בויקיפדיה, סקולוג זה מישהו שמומחה לטיפול בתחום המיני. בד"כ מדובר ברופאים/ פסיכולוגים/ פסיכיאטרים/ עובדים סוציאליים.

עכשיו, כמו בכל תחום בחיים יש הרבה אנשים טובים (וגם שרלטנים...) שיכולים לעזור, לתת עצות, לעזור בטיפול- אבל הם לא סקסולוגים...

נתן דוגמא מתחום הפסיכולוגיה כי זה יותר מוכר. יש פסיכולוג, וסביבו יש מאמנים אישיים, רבנים, יועצים - שיכולים לעזור בתחום הנפשי אבל אין להם את ההסמכה ה"רפואית" לכך. בהרבה דברים הם באמת יכולים לעזור אבל יש מקרים שהרב בעצמו יגיד- אני לא פסיכולוג, וימליץ ללכת לטיפול פסיכולוגי.

ולכן- כדאי לשואלת לבדוק עם עצמה מה בדיוק הבעיה ומי יוכל לעזור לה בכך בצורה הכי טובה: אם מדובר בבעיה שקשורה לתפקוד המיני כנראה שהכי טוב לפנות לאנשי מקצוע (יראי שמים) בתחום. אני הייתי ממליץ לפנות למכון פועה והם יוכלו לתת לכם את הייעוץ הראשוני- מה מקור הבעיה, ולאיזה ייעוץ כדאי ללכת? וכמובן גם להמליץ על מטפלים. 

זו הייתה כוונתי גם אם לא נשתמע כך ממה שכתבתי...

הזכירו פה שרלטנים. יש להניח שאם יש בקופת חולים אז תהיה להם רשימה של אנשי מקצוע אמיתיים.

קונים את הפשוטים מאוד ב50 שקל ומקסימום זרקים וקונים חדש

בתכלס הכל מעפן ונשבר מהר אבל מנסיון מה שהחזיק לי הכי הרבה זמן זה אלומימיום

יש לי אחד שעלה באזור 150, מחזיק כבר כמה שנים טובות,
והשני, שעלה כ60, חדש יותר וכבר חסר כמה מקלות...

לא קנינו משהו מיוחד, נראה לי הכי זול...

פשוט צריך להקפיד לאחסן אותו בבית אם יש מקום.

כבר כמה שנים והוא כמו חדש.
עלה כ100-120.
נראה לי שהאלומיניום היקר גם מעולה.
את הפשוטים לא משתלם לקנות, הם מתבלים מאוד מהר ולא שווה לחסוך ולקנות אותם.

האלומיניום עשה אותה טוב עד שהבן שלי טיפס עליו ושבר אותו.

היקר הוא עם מוטות "שמנים" יותר מהזול, מה שמאפשר לחבר אותם אם הם יוצאים וגם לא יוצר פס דהוי יותר על הבגדים

לא זה שיש הפרשים ממש גבוהים וכולם מיוצרים בסין

ואחד אלומיניום שכבר מתפרק לו.. שיש לנו אותו אולי 3 שנים.

כבר 3 שנים עם מייבש, אז משתמשת רק פעם ב...

וממש אין כל טעם לקנות מתלה אלומיניום פשוט, חבל על הכסף....מתפרק במהירות

ראיתי שבדיוק נפתח שרשור בנושא לפני מספר ימים, אז אסתפק בתשובות אליו. 
תודה. 

גם מבחינה הלכתית יש בזה ממש בעיה.

וגם , אם כבר יוצאים לצימר אז לעשות את זה בצורה טובה! אם תהיו שם אסורים סתם תהיו מבואסים כל הזמן עם מתח מעצבן באוויר... 

מה שכן זה ממש תלוי- לא דומה יציאה עם הילדים לחופשה בקיץ (שזה לא בקטע רומנטי בכלל... אז אין עניין כל כך לבטל) לחופשה זוגית שכמו שכבר אמרתי עדיף לדחות.

וגם לא דומה טיול של מסלולים וכו', ובערב מגיעים לצימר (שזה גם בעייתי, וצריך לשאול רב!!) ליציאה רק לצימר נטו שזה ממש לא שייך...

רמ"א בשולחן ערוך (יורה דעה קצ"ה):

הגה: ... וכן לא ילך עם אשתו בעגלה אחת או בספינה אחת, אם הולך רק דרך טיול כגון לגנות ופרדסים וכיוצא בזה, אבל אם הולך מעיר לעיר לצרכיו, מותר אף על פי שהוא ואשתו הם לבדן, ובלבד שישבו בדרך שלא יגעו זה בזה (כל זה בתרומת הדשן סימן רנ"א):

 

לגבי הצימר עצמו, א. זה נגזר מטיול. ב.באופן כללי כל דבר שעלול להביא לידי קירוב הדעת ולגרום למכשול אסור ונראה לי שזה כלול בזה.

לגבי ישיבה באותו הספספל אני יודעת...

אולי לא כדאי אבל אין איסור

בכל אופן המקור של האיסור זה הרמ"א אז לאשכנזים אסור
(גם לא לאכול קטניות וגם לשבת בבית )
לגבי ישיבה על ספסל גם לנו אין בעיה (לפחות לתימנים)

וכן, גם אם זה יום הולדת או נישואים. למה להתעלל בעצמנו?

(אני מדברת על חופש בכללי)
אם אנחנו יודעים שלא יהיה זמן אחר עד שנה הבאה- אנחנו יוצאים (שאלנו את הרב שלנו על זה בעבר... לא תמיד כשיש בין הזמנים אני בחופש)
אם בקלות לדחות לזמן שמותרים- אז דוחים

כדאי להיערך מראש עם פרימולט נור.
ביטול תלוי באלטרנטיבות
בכמה דחוף לכם הנופש עכשיו ובאפשרות לצאת אחכ

בהתחלה זכרתי את כולם כל פגישה לפרטי פרטים מי זו כל אחת...
כמה נפגשתי עם כל אחת ואיפה...

היום אחרי 12 שנה שכחתי את השנות של כולן אולי אחת אני זוכר קצת יותר כי בכל זאת היה קשר ארוך של חודשיים כל השאר אין לי מושג ואם אני אפגוש אותן ברחוב היום אני בספק אם אני אזהה אותן...
אה כן ועוד אחת שפגשתי פעם אחת שהיא אשתו של חבר טוב שלי...

אני אולי לא הדוגמא האולטימטיבית כי בעלי הוא הדייט הראשון שלי ואני שלו, אבל בגלל שאני בעלת תשובה והיו לי חברים די רציניים לפני שחזרתי. אני מרשה לעצמי לענות על השאלה.
אוקיי אז לפי דעתי לא יהיה מדוייק לומר ב100% שלא חושבים על העבר. אצלי זה קורה מדי פעם מין זכרונות כאלה שדווקא עושים טוב על הלב, זה כמו להיזכר בתקופה שהיה לך כיף בה (נגיד ביסודי) אבל לדעת שעכשיו את במקום הרבה יותר טוב ושלם. ואם כבר הם מעלים בי רגש מסויים אז הוא לא יהיה געגוע לבנאדם אלא לתקופה כיפית.
מחשבות של השוואה ביניהם לא עולות לי כי זה נובע מחששות וספקות של לפני החתונה והנישואין.

ממליצה לך לזרום, אל תחסמי את הרגש שלך במידה והוא עולה תתני למוח להשלים עם העובדה ששינית פאזה, אבל במקרים של השוואה תבטלי את המחשבות האלו (הן לא נעימות והן גם לא יקדמו אותך לשום מקום).
הרבה בהצלחה. שתזכי בע״ה לבניין עדי עד עוד השנה מתוך שמחה ואהבה

בעז"ה תאהבי את בעלך וכל הקודמים יהיו בעינייך השלבים בדרך אליו...

שוכחים את הדייטים שהיו.

והם טוענים שזה לא כ"כ קשה

הייתי בקשר שנה וקצת..
ולא יודע איך באמת אפשר לא לחשוב על הטוב שהיה ,כי הרוב היה ממש טוב וכיף.
במיוחד מישו משמעותי שהיה לך,וגר בשכונה שלך,והיא כבר נשואה...
בעז"ה שנמצא כולם את השלווה הנפשית ...
מועדים לשמחה ושבת שלום

אלא כמה חזק תעבדו יחד על הזוגיות את והמיועד לך שכמוך מתגעגע אלייך מאוד. אל תדאגי אחרי זמן מה בתור נשואה הכל מתבער ונשכח...

אני נזכרת מדי פעם באקסים. אם הקשר נגמר בטוב- הזכרון טוב. ואם לא- הזכרון לא.
אבל בשני המקרים מדובר רק בזכרון.

ברור שאני אוהבת רק את בעלי ושהוא נותן לי כל מה שאני צריכה מבחינה זוגית וממלא אותי כמה שיותר בכל טוב לכן, מכיוון שהזוגיות טובה ואין מקום נוסף בלב שלי, יש אמנם זכרונות (לפעמים נעימים) אך הם לא מעבר לכך.

ואני גם חושבת שקשר אחרי החתונה זה כבר משהו אחר לגמרי שנבנה, ומזה אין לך זכרונות עם אנשים אחרים.

יצאתי עם 60 בנות
ובקושי זוכר
אחרי החתונה אין מקום לאף אחת בלב!
רק לאשתי

של קשר מבחינה דתית.
אתן לך עצה רק שלא יקומו לי פה מתנגדים...
תמיד דאגתי שהקשרים יהיו ברמה של עומק עד היכן שזה לא פוגע בגדרי הצניעות.
ולכן לדעתי אין געגוע ואין למה להשוות.
כל עוד ואת רווקה ואת מתגעגעת למישהו זה בסדר גמור מאחלת לך שהבחור שהוא שלך ימצא חן בעינייך ולא יישאר לך געגוע לאף אחד.
ואם מישהו ברשימה ירד סתם ואת מתגעגעת ממליצה אולי להחזיר

מה זה עד היכן שלא פוגע בגדרי הצניעות אבל מצד שני מספיק בשביל לבחון האם זה מתאים?