פורום נשואים טריים (עמוד 40)

נשמע שאת צריכה ייעוץ מקצועי.

בטח האם להחליט האם לפרק את הנישואים.

אם כי לדעתי -- בפערים גדולים מידי, ופערים בתחום המידות והאופי , קשה עד בלתי ניתן להשתנות

אבל בדברים אחרים יש פערים גדולים מידיי

למשל -

אני אוהבת טבע, הוא רוצה עיר

אני רוצה חיים טבעיים ופשוטים עם מיעוט מסכים והוא רוצה שנביא טלוויזיה הבייתה 

אני אחרי 1 בלילה לא יכולה לעשות כלום 

והוא הפוך-אוהב ללכת לישון 2-3 ולקום מאוחר, 

אז גם זמני השינה שלנו לא תואמים וזה גם מבאס קצת . לעמים אני מתאימה את עצמי אליו אבל זה גם מבאס אותי ללכת לישון מאוחר ממש

אני נורא מהירה והוא איטי

גם תחומי עניין שונים

אני אוהבת לעשות דברים בידיים ובעצמי והוא לא מתעניין בזה הוא אוהב ספורט ולצפות במשחקים ואותי זה לא מעניין

אני חושבת שלפני החתונה דברים היו אחרת ממש- בדקנו לגור באיזה יישוב, והוא דווקא התלהב

כשהיה לי חשוב הוא ידע לעשות דברים מהר

לפני הנישואים אנחנו נוטים ''להקטין' את החסרונות של הצד השני ואז לאחר מכן זה מקבל משמעות אחרת וגדולה יותר.

1. ייעוץ מקצועי יוכל לעזור.

2. מה שבטוח לא להתעלם

3. לא להכנס להריון -- ילד הוא לא פתרון. רק עלול ךהחמיר ולהקשות בהמשך.

כשתהיו במקום יותר בטוח יהיה אפשר לדבר על ילדים

לא תמצאו שום זוג שאין בינהם פערים מהסוג הזה, ורבים מהם.

שנה ראשונה זו כאפה לחלומות ההוליוודיים שלנו.

פתאום מבינים שיש פערים שצריך לגשר עליהם, שיש עבודה לעשות, שיש ויתורים.

שניכם צריכים לעבוד ולתת מעצמכם, ומצד שני גם לא לוותר על עצמכם. למצוא את האיזון שבין שניהם.

האכזבה מההתנהלות אחרי שכבר "השיגו" אותך, מובנת ו... מציוה.

שניכם צריכים להתעורר מחלום הרווקות ולחיות את המציאות החדשה.

לעבוד, ולהבין שכולם עובדים או נובלים. ואין משהו יותר מתאים לכם בחוץ.

זה מה יש לכם ועם זה תעבדו.

ממליצה שתתמקדו בנקודות הדומות שבינכם, בנקודות ההשקה, בנקודות הקשר,

תחזקו אותו, תבלו ותהנו ביחד, ותשקיעו הרבה ביחסי אישות (שם כולל לכל מה שגורם לכם לרצות להתקרב ולהעריך זה את זו).

מעבר לזה, לנסות ולהשתדל שלא לכעוס, לדבר על הצרכים שלנו בכבוד ומתוך הכלה. ובאסרטיביות הדדית.

שורה תחתונה, טבעי מה שאתם עוברים.

אפשר להעזר בטיפול אם את מרגישה צורך, אבל לא בטוחה שזה קריטי. יותר קריטי בעיניי זה שינוי התפיסה.

לגבי הריון או לא הריון, תעשי מה שמרגיש לך אבל לא מתוך חשש, אלא מתוך רצון להכיר אותו כך או כך.

לא לפחד, לחיות. ולא לפחד לחיות.

נ.ב. בשביל לאזן, לא רואה שום שום סיבה לחשוב על פירוק נישואין. אין שום קשר.

ועוד משהו ביחס לשעות השינה,

אתם תצטרכו להיות מתואמים, ונראה שהוא יצטרך יותר לבוא לקראתך במקרה הזה כי אני מניחה שזה לא סתם מפריע לך. אולי אפילו פוגע באישות שבינכם (מפריע לך לישון או שהיחסים בינכם מתחילים בשעות מאוחרות שפוגמות בהנאה או בכוחות שלך גם אם לו זה אחלה).

אתם תצטרכו למצוא פשרות. אל תשכחי את עצמך, אבל לא מתוך אשמה כלפיו, אלא מתוך הבנה וידיעה של מה הזכויות והחובות שלך בתוך קשר.

תקשיבי בסך הכל אתם שני אנשים שונים שמגיעים מעולמות שונים, אתם ביחד 3 חודשים זה לא הרבה.

אתם לא חייבים שהיה לכם את אותם תחומי העניין, אני מניח שיש לכם תחומי עניין חופפים אחרת מה עשיתם בדייטים?

מקום מגורים זה אישיו שהרבה חווים אותו (פתחו פה כבר המון שרשורים בסגנון) לאט לאט אולי תמצאו מקום שמוסכם אל שניכם.

בנוגע לשעת השינה לא חייבים ללכת לישון ביחד. זה נעים, זה רומנטי, זה כיף אבל זה לא חובה. מדי פעם את יכולה להתגמש לכיונו או שהוא יכול להיות איתך במיטה עד שאת נרדמת, יש פתרונות.

אופי אי אפשר לשנות אבל אפשר ללמוד לחיות עם אופי שהוא פחות לטעמנו אם יש בסיס טוב.

יעוץ טוב יכול לעזור לכם אבל יכול להיות שתסתדרו אפילו בלי יעוץ אבל יעוץ זה מבורך

רק לפני שלושה חודשים התחתנתם, זה שוק, זה עולם חדש, זה עומק רגשי שלא היה עד היום, זה הליך גילוי של כחות הגוף שיכולים לבנות עולם, להביא חיים. כל זה בתקופה קצרה מאתגרת ומתישה, תוך כדי אחריות כלכלית שלרוב האנשים לא היתה עד אז, לפחות לא באותו היקף. רק זה דורש הרבה אוויר והמון כחות.

באופן טבעי, גם מתחדדים פערים. דברים שלפני כן היו תיאורתיים וכל פער נראה תהום בלתי עביר. 

אם שניכם מעוניינים ביעוץ - זה מצויין. מתייג את המנהלת @נגמרו לי השמות.

טוב.

שווה באמת גם ללכת לייעוץ זוגי. אתם נורא טריים ויותר גמישים ופתוחים. עדיין לא עליתם מספיק על העצבים אחד של השניה

אני מבינה שיעזור לנו ייעוץ

השאלה היא האם יש למישהו המלצה לייעוץ זוגי בירושלים?

תודה רבה 

לצערי לא מגיעה כרגע לכתוב באריכות בנפרד,

לכן מצרפת לך תגובה (ארוכה מספיק ) שכתבתי לפני זמן מה בדיוק על המציאות הזו של השנה הראשונה לנישואין.

כאן: 

איזו מקסימה את... לאט לאט יקרה - נשואים טריים

(בעיקר סעיפים ח-י)

ומעתיקה גם לכאן סעיף מהתגובה שיכול להיות יותר רלוונטי:

השנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.

יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.

אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.

השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.

זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.

זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,

הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.

זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"

השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...

ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!

ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!

בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.

כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,

לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.

וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.

ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.

לשלב הזה קוראים איזון.

והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.

להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,

וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.

ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!

יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...

וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.

***

ולגבי כל הפערים אותם ציינת, שעכשיו, לאחר החתונה, מורגשים ביתר שאת - מחזקת אתכם על ההחלטה לבחון וללבן את הדברים לעומקם,

ומצוין שאתם מחפשים יעוץ זוגי. לצערי לא מכירה בירושלים אבל תמשיכו לחפש וב"ה תמצאו!

בדיוק את מה שכתבת - לעזור לכם לדבר על הפערים,

גם הפער הדתי, גם הפער של השקפת העולם, גם הפער התרבותי וכן הלאה, לשים אותם על השולחן ולראות איך לגשר עליהם בצורה שלא תמחק אף אחד - כתבת נפלא ואכן זוהי אחת מהמטרות העיקריות של היעוץ הזוגי וב"ה תגיעו לכך עם הרצון, המודעות והנכונות הנפלאים הללו שלכם.

שתהיה הצלחה גדולה ב"ה, אתם תצליחו!

וכמובן המון מזל טוב לנישואיכם הטריים

שלושת השלבים שכתבת עליהם הזכירו לי שיעור של הרבנית קטי מנדלביץ' שפעם שמעתי, שבו היא גם דיברה על שלושת השלבים האלו, והקבילה אותם לשלושת החלקים של הפסוק:

"וארשתיך לי לעולם (השלב הראשון, שיש בו אלמנט של העלם)

וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים (השלב השני, המסובך)

וארשתיך לי באמונה (השלב השלישי, של ההרמוניה)".

על התגובה המושקעת.. באמת בכיתי כשקראתי..

ממש מנחם כזה ומפיח תקווה!!

שמחותי מאוד לקרוא, שיהיה לכם רק טוב יקרה

יש מה ללמוד מהעולם התמים של הילדים האלה,

קצת מאזנים לנו את התמימות בחזרה..

אם אני לא טועה קוראים לו C is for consent

מראים ילד  בערך בן 3 במפגש משפחתי וסבא וסבתא שלו (ועוד דוגמאות עם קרובי משפחה כמו דודים ודודות) מבקשים הסכמה לפני שמחבקים אותו, לפעמים הוא מרשה ולפעמים לא, ובסוף הספר הוא מבקש הסכמה מילדה בגן להחזיק לה את היד והיא מסכימה ומודה לו שהוא ביקש הסכמה קודם.

מצד אחד יש בזה משהו חיובי, ולא צריך להתעלם מכך שפגיעות נעשות ע"י אדם מוכר רוב הפעמים, אבל זה מרגיש כאילו הספר נכתב בגישה פרואידיאנית שכל מגע תמים בין בני משפחה הוא בהכרח מיני. אני לא חושבת שזה בריא ללמד ילד לפחד מסבא וסבתא שלו.

אלא כי לא לכולם נעים לקבל נשיקות, גם לא מסבא וסבתא

מהילדה שלי בת שנתיים כדי לנשק אותה.

או לדגדג אותה

או לקלח אותה?

כי היא דובון לא לא 

אני תמיד שואלת את הילדים שלי אפשר נשיקה/חיבוק אם היא אומרת לא זה לא וזהו!

לילד גם יש רצון מקלחת לעומת זאת זה חינוך וניקיון וכאן אין שאלה

אבל כן להיות קשוב. לשים לב שזה נעים לה ושיהיה ברור לה שהיא כל רגע יכולה להחליט שהיא לא רוצה עכשיו.

וזה שהיא דובי לא לא זה לא משנה

כשהיא אומרת לא, זה לא...

היא תלמד גם שכשהיא אומרת לא היא באמת לא מקבלת נשיקה, ואז אולי היא תבוא לבקש אותה מיוזמתה.

ככה זה אצלנו לפחות. מבקשים חיבוקים ונשיקות בצורה מאוד ברורה, ואנחנו נותנים בחפץ לב, ומלא... וגם מדגדגים קצת, כשזה באמת נעים וזורם...

כל החיים שלי אני מנשק, מחבק, מתקרצץ, מדגדג את הילדים שלי. אפילו היום את הגדולה שהיא בת 13. זה כל הטעם לחיים שלי בערך החיבוקים והנישוקים האלה. גם כשזה כאילו כזה "בניגוד לרצונם" במרכאות כפולות ומכופלות. בלעדיהם אין לי טעם לחיות. ליטרלי.

כמובן שאני לא כופה את עצמי עליהם עד בלי די. שבריר שניה לפני שזה באמת נהיה מעיק אני מפסיק. והם די אוהבים את זה.

קטני שלי למשל אוהב להמרח עלי כמו שאני נמרח עליו. זה המטען שלי.

לדגדג זה אלים! 

אני יודע שאנשים לא מתייחסים לזה ככה, אבל זה מה שזה. האדם צוחק, אבל הוא מאבד שליטה על הגוף שלו, לא שונה מאם אתה מלעיט אותו באלכהול והוא נראה שמח. בדיוק כמו שבדור הקודם(?), אנשים התייחסו לצביטות כואבות בלחי של ילדים כ'חיבה', גם דגדוג נכנס לאותו מקום.

מעבר לזה, אני לא יודע אם ההגדרה היא לבקש רשות, יש כאן גבול מאוד מאוד עדין - אבל כן מאוד מאוד חשוב שיהיה ברור שההורה שמחבק, הוא מספק חום, אהבה, ביטחון לילד ולא שהוא מנצל את הילד לצרכיו הנפשיים.

עוד מעט יפתחו לי תיק במשטרה 

ואשב בכלא

רק כי דיגדגתי קצת את הבת שלי

הבת הגדולה שלי אוהבת דגדוגים.

הבן האמצעי שלי לא!

התינוקת - אנחנו לא יודעים, היא עדיין לא מדברת. בינתיים אני לא מרשה לדגדג אותה. 

פשוט צריך להיות בקשב. אני מתארת לעצמי שהבת שלך כן אוהבת דגדוגים.

וואי וואי אני זוכר את השרייבער "קעניג", וואלה אצבעות של קבב דרוזי שרוף היו לו. כל צביטה שלו מורידה חתיכת בשר מהלחי.

היה חסר לו את החלק העליון של האגודל שלו כי האגדה אומרת שהיותו איש גבוה, תוך כדי לימוד גמרא בהתלהבות מתחת למאוורר תקרה, עשה את תנועת הפלפול של האגודל כלפי המאוורר וזה חתך לו האגודל.

זה קרה בדיוק אחרי שצבט לי את החיים.

כנראה אני איש קדוש אחרי הכל.

יש ילדים שמאוד אוהבים ומבקשים מיוזמתם.

גם אני מחנכת את הילדים שלי שלאף אחד אסור לגעת בהם, אפילו לאבא ולאמא אם זה לא נעים להם והם יודעים להגיד דיי. אבל אני לא שואלת אותם לפני כל חיבוק ונשיקה מה זה השטויות האלה. הם יודעים להגיד לא אם הם לא רוצים וזה מספיק לדעתי.

אני נהיה זומבי. אמיתי.

שדופק נשיקות לבנות שלו בלי לבקש אישור בכתב ב3 עותקים

זה קשור לכיבוד המרחב האישי והפרטיות וזה שכל אחד אדון לגוף שלו.

מאוד מאוד מאוד חשוב לחנך לזה. 

לא ממקום פרנואידי בכלל. אבל בשביל שלא יקרה מצב שילד ינוצל בשלב כלשהו בחייו רק כי מישהו אחר רוצה.

גם כשסבא וסבתא רוצים לחבק ולנשק, הם צריכים לוודא שזה מקובל על הנכד/ה ולא לנשק בכח כי היא הסבתא ומותר וצריך.

יש לנו נטיה להתפדח כשהילד "סנוב", אבל האמת שהוא לא סנוב, וזכותו להחליט מה נעים לו ומה פחות. וחייבים לכבד אותו עוד מהיום שהוא נולד.

לדבר איתו לפני שמרימים, להסביר לו שעכשיו מחליפים טיטול, ולא לעשות דברים בכח אף פעם (למעט מקרים של סכנה ממשית).

עם מה שכתבו מעליי על כיבוד המרחב האישי,

אבל מרגיש שהספר מדבר על העולם של הילדים, שבו יש אהבה חמודה ותמימה בין ילדים שמתבטאת בנשיקה בלחי מתוך רצון הדדי ותמים ולא מתוך דורסנות ואונס חד צדדי..

אני חושב שזה נותן איזה צוהר להסתכלות תמימה ואידיאלית שממש חסרה בימינו..

כמובן שאני ממש מאמין במרחב אישי וחו"ח לא בעד אנרכיית מגע,

אבל ככלל אני מרגיש שהבגרות די הזיקה לי בעניין הזה, שקשה להסתכל על מצבים כאלה בלי לחשוב על היצריות שמאחורי העניין.

ועדיין התיאור לא כל כך תמים.. אפשר להגיד את זה בצורה יותר תמימה

אז הקיפודה אמרה:

לא מעוניינת!

והקיפוד ענה -

כשאת אומרת לא

למה את מתכוונת?

אמאל'ה.. דחוף.לבדוק א הספרים לפני שלוקחין...

צינזרתי את זה כשסיפרתי (אמרתי: "ניגש")

ויותר מאוחר נפטרנו ממנו (לא אהבנו אותו גם בלי קשר)

כבר תקופה ארוכה שלא היתה אצלי בכלל תיבת הודעה

ושכבר היתה זה היה מנסה לשלוח במשך שעה. 

רק עכשיו הצלחתי. 

קרה לעוד? 

אבל עבר כעבור כמה זמן

מקס קיימים עשרות שנים, ממש לא שנה שנתיים (השם הקודם שלהם היה לאומי קארד).

בגדול יש מקומות שבהם תוכל לקבל הלוואה זולה יותר, למשל:

*יש בנקים שנותנים הלוואה של בערך 30 אלף ש"ח ללא ריבית למי שפותח חשבון חדש

*בבנק וואן זירו יש הלוואות בריבית פריים בלבד

בתכלס אתה צריך 10,000 ש"ח, זה סכום מאוד נמוך ולכן הבדלי הריבית לא יהיו מאוד משמעותיים.

אם אין לך כוח לעבור בנק וכו', פשוט תיקח את ההלוואה של מקס.

אם יש לך כוח אז כאמור תוכל להשיג תנאים טובים יותר.

על מינוס בבנק כנראה תשלם ריבית גבוהה עוד יותר.

לכמה זמן אתה מתכנן לקחת את ההלוואה?

אם מדובר על 24 חודשים למשל, אז תוכל לראות כאן את ההבדל בין 4 הצעות (ריבית של לאומי, ריבית של מקס, ריבית של וואן זירו, הלוואה בלי ריבית):

וכאן רואים את ההבדל אם מדובר על 12 חודשים:

ובתקופה היחידה בחיי שבה הלכתי למועדונים, אלה היו מועדונים בהפרדה מגדרית...

יותר מתאים לך האומן 17.

לא. בעצם גם זה לא. 

אלא אם את רומזת שאני שמן מידי בשביל עמודים 😱

חשבתי על מקומות יותר איכותיים פחות המוניים

מדובר יחסית על סכום נמוך וכנראה לתקופה קצרה -- לכן הריבית כנראה לא תגולם בהרבה כסף.

בנוסף למה שפשוט אני כצב, יש עוד אופציה של הלוואה כנגד קרן השתלמות , או כנגד הפנסיה. מכיוון שיש להם בטחונות טובים -- הלווה מקבל תנאים טובים בדרך כלל ומניסיוני ההליך די פשוט

ששכחתי מזה...

אכן - אם יש קרן פנסיה או השתלמות אז אפשר לקחת ההלוואה בריבית טובה בדר''כ.

שכוייח!

אבל בעלי עזר בעבר לחברים לקחת הלוואה לחבר

חברת עוגן תבדוק בגוגל

בלי ריבית

יש להם קריטריונים מסוימים צריך לבדוק ברשת

והפערים שהצגת - אולי הבנק נותן לך ריבית כזו בגלל שהוא מכיר אותך? אבל, סביר יותר, בגלל שהתחרות לא מספיק חזקה, אז הוא יכול לתת ריבית גבוהה, שתביא לו רווח גדול, ועדיין אנשים לוקחים ממנו הלוואות..

ומינוס זו הלוואה גרועה מאד. 

דבר נוסף, חשוב לראוץ איך אתה חוזר לתלם כלכלית

הם לבושים בלבוש חרדי, מדברים נגד ישראל (בניגוד לרצונם אני מניח), וסובלים מאימי השלטון שם.

לא נראה שזה ככה בתוניס.

לא מעט גם מגיעים לעבוד בישראל.

אבל זה מתהפך בשניה

אני פחות גדלתיעל זה 

אבל מהחתונה המשפחה של אאשתי מאוד מאוד מחוברים

גיליתי שיש המון גדולי עולם שחיו שם

ההילולהבלג בעומר מביאה יהודים מכל העולם לם

השנה חמי וחמותי ועוד קבוצה של מטיילים נסעו לשם

הם יצאו מהבית כנסת חצי שעה לפני הפיגוע הזה ב"ה

בואו לנתיבות ולמושבים ששומרים על המסורת ותגלו עולם ומלואו המון מנהגים מיוחדים

ובזמן הפיגוע אחיו היו בהילולה שם.

הוא אמר דוקא שהקהילה קטנה מאוד 

שהרוב המוחלט היגר לישראל וצרפת.

ונשארו שם מעטים.

אני לא יודע א מה שהוא מכנה מעטים זה 100/1000/10000

הרוב הגדול מאוד כבר לא שם

יש יהודים באיראן...

אין אמונה בגויים

Tunisia's last Jewish community dreams of a move to Israel 'en masse'

ואת ממש הראשונה לזהות

כמה שהמסלול בסיכון גבוה יותר, כך הרווח בדרך כלל גבוה יותר.

את הרב בן שלמה.

אכתוב די בקצרה- כי זה עלול להיגרר לדיון ארוך.

הרב בן שלמה די שנוי במחלוקת.

אני לא אומרת את זה מזלזול

להפך. הוא הרב שפוסק לנו.

ובעיני הוא הכתפיים הרחבות שחיפשתי בנושא זה

והוא ממש מציל נפשות.

אבל כדאי להכיר ולהבין את הגישה שלו

ואם זה מתאים לכם (לשניכם!)

עיר צעירה עם קהילה ממש חמה..לא ככ קרוב לפתח תקווה

אנחנו ברחובות וחושבים לעזוב את העיר בגלל שחסרה לנו הקהילה..אולי זה תלוי באיזור?

יש את הקהילה של הרב רביד ועוד של הרב אייל אם אני לא טועה בשם..אנחנו גרנו באיזור שעריים היה מדהים ובע"ה לקנות בית זה יהיה ברחובות...בשבתות בלילה היינו הולכים לעונג שבת שם ולשיעורי תורה פעמיים בשבוע..ויש מלא קבוצות ווצאפ ממש מגובשות של נשות רחובות שעזרו לי בכל מה שהייתי צריכה!! פשוט היה תענוג באמת גמחים בלי סוף חמודות ממש התחברנו שם למלא זוגות צעירים קיצר היה ממש כיף ועזבנו די בלית ברירה...

גם אנחנו היינו שומעים תשיר הזה שגרנו שם והיום אנחנו מאוד רוצים לחזור לרחובות

מנסים ליצור פה קהילה צעירה מוזמנים

עונה על כל הקריטריונים. יש שם הרבה כפרי זוגות וכפרי סטודנטים. 

ישובי מערב השומרון/אריאל/תפוח. האמת שגם מגדלים/מעלה אפרים פחות משעה מפתח תקווה.

ובגדול - בעדינות וברוגע. מעבר לזה לא חושב שמתאים לכתוב בפורום פתוח.

אל תחשוש חמוד. כשיש כימיה וראש טוב הכל יזרום לכם. כאדם דתי תלך למדריך חתנים טוב (טוב=לא מישהו שיאביס אותך בהלכות 😡. מישהו שישלב לך את הרגש והנפש ולא יבש וטכני).

בגדול אומר שעושים את זה בקצב שלכם.

בקשב האחד כלפי האחר, בסקרנות ובהדרגה שמתאימה לכם כאילו אתם זוג נערים לא נשואים שמותר להם.

אחרי נישואין הכל מותר, וזאת התודעה והשמחה שמגיעה עם זה, שה' אשכרה בנינו בשיא העונג שלנו. הוא אשכרה רוצה שיהיה לנו כיף וטוב, אבל טוב אמיתי אמיתי, וחא כזה שמותיר אותנו חלולים ופגיעים.

לא חייבים לקיים יחסים מלאים בלילה הראשון,

הכל תלוי בקצב שלכם.

תהנו מזה. תהנו מהרגע. תהנו מלהכיר האחד את השני.

קחו את הזמן שלכם ללא רגשות אשם.

לפעמים נתקלים בקשיים וזה ממש בסדר,

לפעמים האישה מכווצת, אז להיות קשובים ורגישים ובעיקר בקשב לקצב שלה, לפעמים יש בעיות אחרות. לא להיבהל מכלום.

לפעמים גם הגבר מרוב התרגשות "נופל לו" (לא רואה בעיה בלכתוב את זה), וגם זה בסדר גמור. לא להיבהל. אם האישה נבהלת להבהיר לה שזה לא קשור אליה אלא להתרגשות שלך. ולא להתבייש בזה. זה מסתדר בקלות כשלא נבהלים.

יש נשים שמגיעות עם בגדי כלולות, זה בסדר גמור ויפה מאוד. לא להיבהל מזה ויש נשים שגם בהמשך מרגישות בנח להתלבש ולהתקשט. גם זה בסדר גמור ואפילו מצווה.

יש נשים שזה עוד לא לקצב שלהן, וגם זה בסדר גמור.

הכל בסדר גמור.

להיות מוכנים להכל, לא להיבל מכלום.

ובעיקר להיות נוכחים ברגע שלכם.

אין כללים.

וגם לא להיבהל משפיכת זרע, כי לפי הרבה מאוד דעות כשאדם לא מתכוון לשפוך זרע לבטלה, כשהוא עם אישתו למטרת התקרבות זו לא שפיכת זרע *לבטלה*.

תלך למדריך חתנים טוב ומומלץ מאוד (לא צעיר) ששם דגש גם על רקע הקשר שבין איש לאישתו, (ואם יש מדריכה, יותר טוב בעיניי אבל לצערי עוד לא כל כך מצוי) שאפילו מלמד אותך איך לגעת באישה בצורה אפקטיבית ונכונה שמונעת תסכולים אצל שניכם.

אבל הכי חשוב שתהיה קשוב ובטוח בעצמך.

תהיה קשוב ליושר הפנימי שלך ושתהיה קשוב אליה.

זה כיף גדול, תהנו, אל תיבהלו מכלום, ויכול להיות שגם לא תהיה לכם סיבה להיבהל.

ואתה כמובן יכול לשתף מה החששות שלך, ואולי נוכל לעזור.

אתה וכולם

וגם מה שנכתב כאן על גבי הפורום, הן בתחום ההתנהלותי והן בתחום ההלכתי - תברר מול אנשים מוסמכים ואל תסמוך על מה שנכתב כאן. זו לא הבמה המתאימה.

ובניגוד למה שנראה אוחי מבחוץ זה לא "טבעי" אלא לוקח זמן. 

אם שני בני הזוג קשובים לעצמם ואחד לשני -- זה תהליך מאד מקרב ומשמח 

הרעיון הוא לגשת לזה עם הרבה סבבה בלב ובלי ציפיות

ועוד משהו, להיות קשוב להבדלים בין הגבר לאישה. בדרך כלל המיניות והביטויים שלה שונים וצריך לתת מקום אחד לשני בנחת

כל עוד זה נעשה ברצון

הוא לא כתב שאין משיכה או אין רצון

זה לדעת שילדה שהחזקת אותה כתינוקת ובמקרה שלי סוג של גידלנו אותה פתאום מתחנת ואתה עוד נשאר מאחור בחיפושים, יש פה קושי נפשי עצום שהוא לא קשור לתחרותיות, זה לא שזה חבר מהכיתה או מהשבט מתחתן

הצלחת בכמה מילים שהנחת כאן לתאר לי במדוייק מה עובר על החברה הכי טובה שלי שנמצאת בסיטואציה דומה. (וגם באותו עשור בחיים)

מאחלת לך שתמצא בעצמך את הכוחות לשמוח בשמחתה  של אחייניתך ובשמחת הוריה. וגם אם אפשר להציע ,לשתף מישהו מהמשפחה הקרובה בקושי- הורים, אחים ולא להישאר לבד בזה. 

שיבואו עליך ימים טובים של חמלה וחסד ויופי ותמצא את שאהבה נפשך בקרוב ממש.

קרובה.

מטפל תרפיסט לעבד איתו רגשות וחוסרים.

החוסר ממש כואב ולא פשוט להתמודד איתו

ומובן.

כשהייתי רווק יחסית מבוגר עזר לי להתבונן במה שאני עושה כדי שיהיה לי פתרון לזה. ואם יש פתרון טוב, גם אם עדיין אני רווק זה מרגיע ואפשר לשמוח עם אחרים

כתבו לך כמה כיוונים נכונים וטובים ומאחלת לך מכל הלב שתזכה במהרה למצוא את האחת שלך ולא להיות בדילמה הזו,

ובינתיים המון המון כוחות וחיזוק, ה' איתך!

לא לשמוח איתה ובשבילה ולא שום דבר.

רק להתמקד בעצמך ובטוב שלך. לא פחות ולא יותר

תוחלת החיים שכתבת מתייחסת לתינוק שזה עתה נולד.

כלומר הממוצע הזה כולל בתוכו תינוקות שמתו מוות בעריסה (זה כבר לא יקרה לך מן הסתם), חיילים שנהרגו או התאבדו בצבא, גברים שבגיל 30 נהרגו בתאונת דרכים... כל אלה לא יקרו לך.

לכן תוחלת החיים של אנשים בגיל שלך גבוהה יותר לעומת תוחלת החיים שציינת קודם.

אחרת, תוחלת החיים של בני 82 הייתה מינוס, כלומר בממוצע כל בני ה-82 שמסתובבים בינינו ימותו לפני חצי שנה. זה כמובן לא הגיוני...

לפי אתר הלמ"ס (מידע מעודכן לשנת 2019), תוחלת החיים של תינוק בן יומו בישראל היא 80.7 שנים, ואילו תוחלת החיים בגיל 80 היא 89 שנים, כלומר הממוצע של אלה ששרדו עד גיל 80 הוא 89 ולא 80.7... בגיל 90 תוחלת החיים כבר מזנקת ל-95.

בנוסף, יש שוני בין יהודים לערבים: תוחלת החיים של יהודים היא 81.4 (ובגיל 40: 82.3) שנים לעומת 77.5 אצל ערבים.

אפשר להמשיך ולהתקטנן, למשל לחלק בין מעשנים ללא מעשנים (שמת לב שעישון הוא הגורם שמשפיע הכי הרבה על פרמיה של ביטוח חיים לאנשים בריאים?) וכו', אז בקיצור אתה יכול לשמוח כי בממוצע תוחלת החיים שלך יותר גבוהה ממה שכתבת

אנחנו לא נצחיים אבל לרוב לא חושבים על זה.

תסמן לך מטרות, תדאג לבריאות וזהו

ומה זה לחיות? 

מה זה משנה?  

ועל כל המשמעות שלנו בעולם, התפקיד שלנו, מה עשינו, מה עוד לא,

מה אנו רוצים עוד לעשות וכו'.

אל תיבהל מהמחשבות,

אלא תביט בהן ותראה לעומק מה הן מבקשות ממך בשורש שלהן

וכמובן תראה איך וכמה כוח יש לך בידיים בכל יום שעובר.

להשקיע ולעשות ולפעול

בכל אותם המקומות שאתה רוצה להשיג ולקדם

הכוח שלך וההשפעה שלך בעולם יהיו גם הרבה אחרי ה120 שלך

אם בדמות ילדיך, נכדיך וכל צאצאיך ב"ה

ואם בדמות כל הטוב שהשארת כאן שהולך וילך ויכה עוד ועוד גלים בעוד ועוד אנשים

וכמובן הנשמה שהיא נצחית וחיי העולם הבא שם תמשיך את קיומה, הרי העולם הזה הוא רק פרוזדור לעולם הבא...

ועם מיקוד גם להווה,

לכאן ועכשיו -

מה אני יכול להוסיף טוב היום?

מה עוד?

ומה מחר? ובעוד שנה?

במעגלים הכי קרובים שלי?

מול אשתי? מול ילדיי? 

מול הוריי, מול אחיי,

מול חבריי

ומול לכ הארץ וכל העולם.

יש בידך כוח עצום!

וכמובן נקווה שיגיע המשיח ותהיה תחיית המתים ולא נצטרך להתעסק עם המוות יותר

להחליף טלפון איני יכול, אבל אם רק אצליח להניח אותו בסלסלה מהרגע שאני נכנס הביתה ועד לבוקר למחרת (למעט שיחת טלפון עם אבא...), ארוויח כ"כ הרבה דברים.

תודה על הפוש!

🤔

אני חושב שיש איזה דפדפן אבל חסמנו את זה דרך החברה. 

בדיטק בשביל זה. אממ שלרכוד סים נוסף שיתפקד,במקביל לסים שלי יוצא ממש יקר. ופה נשברתי. אני כן צריכה לחיים טלפון חכם. אבל לא יכולה לזגזג את הסים

ישבתי עם הטלפון שעתיים וקראתי חומר טכני שמעניין אותי וקידם אותי מקצועית. בזבזתי זמן או לא?

ישבתי לקרוא קבוצת ווטאספ משפחתית. זה בזבוז זמן או לא ?

טיפלתי במייל דחוף של עבודה. בזבזתי זמן או לא?

השתמשתי בטלפון כדי לתפור מסלול בתחבורה ציבורית ולראות כמה זמן יש לי עד לאוטובוס, בזבזתי זמן או לא ?

בסוף זה  עניין של אופי השימוש והמינון שלו.  לפני כמה שנים עשיתי הפרדה בין הקבוצות לבין הווטסאפ השוטף והעברתי אותם למספר טלפון אחר. התוצאה הייתה הרבה יותר שקט בחיים שלי (כמו שאתה מתאר) וגם זה שפספסתי כמויות של דברים כי קראתי אותם באיחור.

ואני לא מדבר על אמא שלי שהתקשרה אליי במיוחד כל פעם שלא הגבתי בקבוצה המשפחתית. אז התועלת בחיסכון הזמן עלתה בנזק של שיחת טלפון פתאומית.

הסחות דעת זה מכה קשה. בשביל זה הטלפון נמצא על שקט רוב היום וקבוצות הווטסאפ הלכו לפינה אפלה. מצד שני - הן לא מיותרות. אז בשרותים אני אכנס לקרוא אותן.  אני מעדיף להיות זמין בכתב ולהגיב להודעות מאשר שמישהו ינסה להתקשר אליי.

להגדיר מה זה בזבוז זמן 

כל אחד קובע לעצמו 

מי שחי בשלום עם טלפון החכם שימשיך בכיף

כמה חשוב המיקוד הזה בחיים שלנו בתנועה פנימית החוצה - לכוון את מירב האנרגיות, המשאבים, הזמן והכוחות קודם כל פנימה,

בינינו לבין עצמינו,

ביננו לבים האיש/ה, הילדים, המשחה,

החברים, הקהילה

וכן הלאה

ולא למצוא עצמנו בתנועה הפוכה מבחוץ פנימה ומגדלים שחלילה לא נשאר לנו זמן לדברים הבאמת מהותיים של החיים,

ובמי הכי יקר וחשוב לנו

תודה על השיתוף

ושנזכה כולנו להעמיק ולמצוא את האיזונים בכך

להתמלא ולמלא פנימה ומשם החוצה ולא להיפך

משעמם לך? 

ומה רע בשעמום?

כי היקום הוא אינסופי.

אנחנו פרטי הומו-סאפיינס על כוכב לכת אחד שנמצא במערכת שמש שנמצאת בגלקסיית שביל החלב שמכילה 400 מיליארד כוכבים ומיליארדי שמשות. והגלקסיה הזאת היא רק אחת בין מיליארדי גלקסיות נוספות.

כדור הארץ גדול פי 3.5 מיליון מפרט הומו סאפיינס אחד. מערכת השמש גדולה פי 36 מיליארד מכדור הארץ. הקבוצה המקומית(קבוצת גלקסיות המכילה כ 70 גלקסיות) גדולה פי 5 מיליון ממערכת השמש. צביר-על הבתולה(צביר הכולל לפחות 100 גלקסיות וקבוצות מקומיות כולל הגלקסיה שלנו) גדול פי 11 מהקבוצה המקומית. ה pisces-centus supercluster ( מכלול גלקסיות הכוללות את צביר-על הבתולה) גדול פי 12 מצביר-על הבתולה. היקום הנצפה נכון להיום גדול פי 10 מה pisces-centus supercluster.

אז תכלס. יש כאן 0 ניקים.

מבחינה אמונית כל אדם הוא עולם ומלאו.

אתה כאן. משמע כל העולך כאן

כי 1 חלקי אינסוף = 0.

אתה לא יודע ש"האשה תמיד צודקת"...

(לא, גם אני לא. אבל כמעט סקלו אותי בפורום על זה)

א. הוא שאל כמה אנשים יש בפורום. הוא לא שאל ביחס לכמות החומר בעולם, לא באחוזים, הוא שאל על מספר.

משל למה הדבר דומה? לאדם שישתה כוס חלב, ויגיד שהוא שתה 0 כוסות חלב כי יש הרבה שמשות ביקום. מה הקשר?

ב. שים לב שהוא שאל כמה *אנשים* יש בפורום. אז אפילו לשיטתך שצריך לענות לו באחוזים ולא במספר, אתה צריך לכלול במכנה את מספר האנשים ולא את מספר הכוכבים.

זאת אומרת, שמתי דגש על הבחינה הקוסמולוגית, שביחס לקוסמוס ולאו דווקא החומר, אלא ביחס למרחב-זמן. ביחס למרחב-זמן אנחנו לא קיימים. אי לכך אין אף אחד בפורום.

כמובן שזה רק שעשוע רעיוני 🤭

או בכל אופן לא כזה שהוא הגיוני. זה היה רצף של עובדות סתמיות באסטרונומיה/קוסמולוגיה שלא ברור איך הובילו אותך למסקנה שיש פה 0 ניקים

במארג של המרחב-זמן וזה שווה ערך למספר קטן ברמה אינסופית.

העובדות שהבאתי נועדו כדי לסבר את האוזן עד כמה קטנים (ולא נחשבים לכאורה) אנחנו.

תנסי לדמיין את עצמך ביחס לכל היקום. את אין ואפס ביחס ליקום. וגם אני. אפילו אם ניקח את כל האנושות על כדור הארץ, עדיין נהיה כל כך קטנים ברמה אינסופית כמעט.

יותר ברור?

למה גודל אפסי מעיד על חוסר קיימות? האם גרגר סוכר לא קיים כי ביחס לך הוא קטנצ'יק? 

שווה ערך קוסמי לכמעט אפס מוחלט.

גרגיר סוכר שהוא סופי ביחס לגוף אדם שהוא גם סופי זה לא השוואה נכונה.

את צריכה לחשוב ביותר גדול.

אבל שוב, זה רק השתעשעות ברעיון האינסופיות. זה לא באמת טיעון מדעי.

בספק

מספיק andrew tate אחד

כזה לא? לא כזה שומע אותו 

הטוויטר שלו מלא חרטא על המטריקס

יצא לי לבדוק כי לא מזמן היה כנס של השטן בארה"ב והם קרעו את התנ"ך, אז הוא צייץ "נראה אתכם עושים את זה לקוראן" (הוא התאסלם), ואז כל מיני יוטיוברים ואנשים שונאי מוסלמים העלו תמונות וסירטונים שהם שורפים ומחללים את הקוראן, אז אחרי שהמוסלמים יצאו עליו הוא מחק את הציוץ חחחח

בישראל בשנים האחרונות 😱

גם מספרים הם אינסופיים ועדיין המספר 19 קיים

מהמרחב. מספר זה רק ייצוג. זה משהו מופשט. מספרים *באמת* לא קיימים. אין גילום מוחשי למספר. המתמטיקה לא שייכת למדעים המדוייקים. ממילא המספר 19 או 42 לא באמת קיימים.

אני אנסה להמחיז לך את עניין האינסופיות ב 2 דוגמאות. אחת עם קנה מידה ארצי ועוד אחת עם קנה מידה יקומי.

1. שווי בנפשך שיש לך אחוזת ענק. עזבי אחוזה, אי. יש לך אי פרטי משלך. את מולטי מיליארדית ויש לך אי משלך. החלטת למכור את האי שלך. השווי של האי הוא 20,000,000,000 (20 מיליארד) דולר. אני בא אליך עם 19,999,999,999 דולר. המשמעות של הדולר היא כל כך זניחה שאת תמכרי לי את האי בסכום הזה (מבלי להכנס לפרדוקס הידוע).

2. כשאת מסתכלת על האינסופיות מנקודת מבט ארצנית של "אלפיניסטית מבית-אל רחוב הנרקיסים 7 שאוהבת קצפת ותותים" מובן שלא יראה לך רציונלי להבין את אי הקיום שלך לכאורה. אבל תחשבי שאת מתנפחת למימדי ענק ואת מגיע לקצווי היקום ומסתכלת על היקום כיקום. על כל ביליוני על ביליוני על ביליוני הכוכבים שלו. את מסתכלת עליו מהצד בקנה מידה של ילד מול כדורגל. כמו שהילד רואה כדורגל ככה את רואה את היקום. מובן שהחיים על הפלנטה כדור הארץ לא מהווים שום קיום *כמעט*. זה כל כך נמוך מנקודת המבט שלו *כאילו* אין לזה קיום.

ורק שתדעי, שבעולמות המטא-פיזיקה, ההסתכלות הזאת יכולה להיות נידונה בצורה לגיטימית. כך שזה לא מופרך *רעיונית* מיסודו.

אוקי סבבה באמת מספרים הם מופשטים מדי, אפשר לקחת לדוגמא קוביית שוקולד (שקיימת במרחב )ולחלק אותה לאינסוף (סדרה מתכנסת וזה) ככה שיש אינסוף פירורי שוקולד שקיימים. 

1. אמכור לך את האי לא בגלל שהמיליארד האחרון לא חשוב לי או לא משמעותי אלא משיקולים אחרים (ציפור אחת ביד וכולי). אם יבוא מישהו אחר ויציע לי את מלוא הסכום אין לי ספק שאמכור לו את האי. אם ככה , איך אפשר לטעון שהמיליארד האחרון לא משמעותי ולא קיים כשבדיוק הרגע האדם שכן היה לו את המיליארד האחרון עושה בטן גב באי הפרטי שלי ואתה גר בדירת ארבע חדרים בפריפריה?

2. אני כן מסתכלת על זה במובן הזה. פשוט אני לא מוכנה להסכים עם התיאוריה שאינסוף* גורם לפרטים שבו להפוך ללא משמעותיים וקל וחומר  שלא הופך אותם ללא קיימים. אני חלק מהאינסוף והתודעה שלי קיימת ותקפה בלי קשר לגודל שלה. 

* אגב אינסופיות הייקום לא מוכחת לגמרי. אין באמת מושג אם היקום סופי או לא סופי, 

דולר אחד ויחיד מתוך 20 מיליארד.

אינסופיות אכן עדיין אינה מוכחת. אבל היקום הנצפה זה כן מוכח. 

אוקי מבאס קצת אבל עדיין.. אם יהיו לי שתי הצעות זהות לגמרי אחת עם דולר פחות (כן אם זה עשרים מיליארד דולר) אני אחתום על השניה

נניח שכל הילדים המתוקים שלך גולשים כאן, לצורך הדוגמא,

זה אף אחד?

הרי כל אחד מהם הוא עולם ומלואו.

ברור לי שלא ענית מהותית אלא לשם המיקוד בעניין המספרים וכו' -

אבל אלו שני רבדים מקבילים שלעולם לא יפגשו -

מהות ונצחיות האדם, ובפרט הנשמה היהודית, למול כל הקוסמוס העצום.

אין מה להשוות בכלל...

כמו שאתה בטוח ויודע שאם הבת שלך, הבן שלך, היו גולשים כאן הם הרבה הרבה הרבה יותר מ"אף אחד",

כנ"ל כל אדם הוא עולם ומלואו ואין גבול ליכולת העוצמה וההשפעה שלו על העולם כולו.

היא משקרת כשמשתפת פעולה עם המגיש שמגדיר חתונה כפיקוח נפש - אין איסור דאוריתא בחתונה בשבת והרמ"א שם מכריע משיקול של כבוד הבריות, לסמוך על שיטה רחבה בראשונים.

אחר כך המגישים שואלים, "נו איפה הרבנים היום" ובמקום להעמיד אותם על כך, שכל גדולי ישראל היום מתחשבים מאוד בשיקולי כבוד הבריות, היא משתפת פעולה עם העלילה שכביכול הרבנים היום אטומים.

כל זה לפני שבכלל מגיעה לדברים המזעזעים שפורסמו. והשיתוף פעולה שלה עם השקר, כאילו בתי הדין לא עושים כל שביכולתם כדי להתיר עגונות.

האמת, יש בעיה אחת, במדינת ישראל אסור להשתמש במכות, כשזה לא נער עם פאות שמנסים להוציא ממנו הודאה. ביום שיתירו לבתי הדין לעשות מה שעשו לסרבני הגט בכל הדורות - באמת לא תהיה מסורבת אחת.

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=794402&forum=scoops1

רק שמלכה פיוטרקובסקי ודומותיה ימשיכו להשמיץ ולא יגידו מילה טובה...

אבל מלכה היא לא ראיה לכלום ולא מחזקת את הטיעונים שלי.

אנשים אידיוטים ו/או רשעים יש בכל צד ובכל מחנה.

בדיוק כמו שברוך גולדשטיין או יגאל עמיר לא מוכיחים שהימין אלים או טועה, ובדיוק כמו שמוטי אלון לא מוכיח שרבנים הם אנסים.

אתה רמזת בפסקה א' שמלכה מוכיחה שהגישה של מלחמת המעמדות שגויה ומסוכנת

כמה וויכוחים עם כאלו שהכניסו כל מיני עניינים לתבנית של 'מלחמות גברים/נשים'. נראה לי שהיא הצליחה להביא את הדברים לשיא האבסורד (כשמקשיבים לראיון ולא רק לדברים שפורסמו בערוץ - זה חמור עוד יותר).

אבל שוב, זה לא מוכיח שכל האנשים איתם התווכחת טעו. אדם אידיוט אחד לא מהווה הוכחה לכך שכל מי שנמצא "בצד שלו" טועה.

כבודה במקומה מונח, אישה מלאת ידע אבל לא פוסקת.

וראשי מדרשות ככלל לא פוסקים אלא פונים לגדולים מהם לפסוק.

על כך שאשה הוציאה שו"ת וסוף סוף יש אשה פוסקת...

הרב יואל קטן שליט"א, פרסם במדור ביקורת הספרים שהיה לו בבשבע, ביקורת קוטלת על 'השו"ת' שלה ורמת המחוייבות שלה לכללי פסיקה וגדולי הפוסקים כמסורת הדורות. לצערי, זה היה לפני שהתחילו להעלות את בשבע ככתבות לאתר,אז לא יכול להעלות קישור.

עריכה: מצאתי באוצר החכמה:

הועברת לדף אחר

לא פחות ממזעזעת.

חס ושלום חס ושלום שלא לטבול.

הדרך להוספת טוב היא להרבות בטוב ושלום 

והכי הכי בין איש לאשתו.

זה הדבר הכי יקר והכי עליון שלנו - אז לגעת בקודש הקודשים הזה זה בעיניי איסור הכי חמור שיש!

להיפך! ככל שנרבה שלום בינינו פנימה אין לנו מושג כמה עוצמות של השפעה וטוב זה ישפיע גם על הארץ והעולם כולו!

עוד *קירבה*. והכי בין איש לאשתו.

עוד *אחדות*. והכי בין איש לאשתו.

עוד *שלום אהבה שמחה*. והכי בין איש לאשתו.

אז חס ושלום לא לטבול!

פשוט אמירה שזיעזעה אותי עמוקות

ועוד במצווה שמסרנו עליה נפש כל השנים כנשים

ועוד במצווה שפוטנציאל הקירבה הדבקות והשפע והאור שהיא מביאה לעולם לא ניתן להעריך מרוב עוצמה!

ולגבי לדון על האדם עצמו - כאן אני חושבת שזה פחות נכון וצריך להתמקד בתוכן ולא לדבר עליה אישית.

מה שחשוב זה שהמוהל הוא ממוחה בתחומו, עם רשיון מהרבנות/משרד הבריאות, עם נסיון והמלצות על מקצועיותו וירא שמים. 

חוויות עוד יהיו הרבה בעז"ה. אם אפשר על הדרך זה לא רע, אבל אם החוויה היא על חשבון המקצועיות - לא הייתי מהמר על הבריאות של הילד.

תגגלי 

מנוסה מאוד וידוע  

חוטר? זה מיועד לנשק בכלל.

אחיו ז"ל . גבריאל למד בישיבה שנתיים מעלי. 

נרצח בפיגוע בעתניאל

משפחה מדהימה.

הייתי מוחק את התגובה

הוא מל 3 מהגיסים שלי. אני יודעת שמומלץ מאוד ובאמת עושה ממש אווירה.. ושהוא אישיות מאוד מרשימה באופן כללי..

The math is not mathing

בעלי בכור מתוך עשרה. אז יש לי גיסים וגיסות קטנים גם. הם ספציפית בני 17, 13 ו11.. אבל יש לי גיסות בנות 8 ו-6😅 ויש אצל חמי וחמותי הצדיקים גם 3 ילדי אומנה. ילד אחד שהוא חינוך מיוחד בן שנתיים ורבע ועוד 2 אחים בני 4.5 ו3.5.. אז תיאורטית אם הם היו אחים ביולוגים של בעלי, הייתי יכולה להיות בבריתות שלהם..

סתם. בהחלט מרשים מאוד.

גיסים בני 8 ו 6. מניח שאת לא רואה בהם גיסים אלא "אח ואחות של בעלי" כזה נכון?

והם עוד הוסיפו ילדי אומנה. כיף לדעת שיש אנשים מיוחדים מעבר לרגיל.

הם באמת מאוד מיוחדים

שהם גדולים מהאחים של בעלך?

יעני אחיין יותר גדול מהדוד?

לכל המשפחות המיוחדות האלה וגם לכם.

יישר כוייח וצ'אבס!

לגבי חוויה זה תלוי בכם ובאווירה שתצרו. לא במוהל דוודאי. לדעתי.

העולם מלא באנשים שמרגישים שהם לא ראויים לאהבה וליחס טוב, אז כשמישהו טוב אליהם, הם חושבים שהוא לא ראוי. וכשמישהו לא מושג מבחינתם, הם מנסים להשיג אותו כדי להרגיש ראויים, וכן הלאה...

אני הבנתי לפני כמה שנים טובות יום אחד, שאנחנו צריכים להפסיק להיות פסיביים בציפיה לקבל אהבה,

ופשוט לתת אותה. נשמע לא פשוט אבל זה די פשוט כשאנחנו לומדים לאהוב את עצמנו ללא תנאים, אנחנו הופכים לראויים והופכים גם את כל השאר לראויים.

כשאתה רוצה מישהו תבדוק מי הנושא ברצון הזה, הוא או אתה.

לפעמים כשאנחנו רוצים מישהו אנחנו רוצים אותו בשביל ה"אינטרסים" שלנו. גם כשה"אינטרסים" מקובלים וראויים.

כשאנחנו רוצים מישהו מעמדה בלתי תלויה, מעדמה נינוחה ושלווה, בד"כ רוצים אותנו בחזרה.

כשאנחנו בנתינה, רוצים אותנו, וגם לא אכפת לנו מי רוצה אותנו ולמה. ולא אכפת לנו ממחמאות, ולא מפריעה לנו ביקורת, אלא רק צומחים מזה.

כשאנחנו משקיעים במישהו, צריך להשקיע בלי לרצות לתמורה.

זה שוב נשמע קשה, אבל זה באמת פשוט וקל.

בטוח יותר קל מלחיות עם האכזבה הזאת כל פעם שאתה משקיע ולא מקבל תמורה של הערכה.

משקיעים בענווה, לשם שמים, ואז מגיעה תמורה אחרת, ולפעמים אפילו גם זאת שחיכית לה.

כשאתה מזלזל, לא באמת רודפים אחריך, כפי שכבר כתבתי למעלה, רודפים אחרי התחושה של להרגיש ראויים...

אם אתה מזלזל, כנראה שאתה חשוב.

לא כולפ רודפים אחרי מי שמזלזל בהם, (אני למשל, ממש לא )

מתסכל -- אבל מסכים אתך שבסוף זה תלוי בראיה שלנו