פורום נשואים טריים (עמוד 41)

להחליף טלפון איני יכול, אבל אם רק אצליח להניח אותו בסלסלה מהרגע שאני נכנס הביתה ועד לבוקר למחרת (למעט שיחת טלפון עם אבא...), ארוויח כ"כ הרבה דברים.

תודה על הפוש!

🤔

אני חושב שיש איזה דפדפן אבל חסמנו את זה דרך החברה. 

בדיטק בשביל זה. אממ שלרכוד סים נוסף שיתפקד,במקביל לסים שלי יוצא ממש יקר. ופה נשברתי. אני כן צריכה לחיים טלפון חכם. אבל לא יכולה לזגזג את הסים

ישבתי עם הטלפון שעתיים וקראתי חומר טכני שמעניין אותי וקידם אותי מקצועית. בזבזתי זמן או לא?

ישבתי לקרוא קבוצת ווטאספ משפחתית. זה בזבוז זמן או לא ?

טיפלתי במייל דחוף של עבודה. בזבזתי זמן או לא?

השתמשתי בטלפון כדי לתפור מסלול בתחבורה ציבורית ולראות כמה זמן יש לי עד לאוטובוס, בזבזתי זמן או לא ?

בסוף זה  עניין של אופי השימוש והמינון שלו.  לפני כמה שנים עשיתי הפרדה בין הקבוצות לבין הווטסאפ השוטף והעברתי אותם למספר טלפון אחר. התוצאה הייתה הרבה יותר שקט בחיים שלי (כמו שאתה מתאר) וגם זה שפספסתי כמויות של דברים כי קראתי אותם באיחור.

ואני לא מדבר על אמא שלי שהתקשרה אליי במיוחד כל פעם שלא הגבתי בקבוצה המשפחתית. אז התועלת בחיסכון הזמן עלתה בנזק של שיחת טלפון פתאומית.

הסחות דעת זה מכה קשה. בשביל זה הטלפון נמצא על שקט רוב היום וקבוצות הווטסאפ הלכו לפינה אפלה. מצד שני - הן לא מיותרות. אז בשרותים אני אכנס לקרוא אותן.  אני מעדיף להיות זמין בכתב ולהגיב להודעות מאשר שמישהו ינסה להתקשר אליי.

להגדיר מה זה בזבוז זמן 

כל אחד קובע לעצמו 

מי שחי בשלום עם טלפון החכם שימשיך בכיף

כמה חשוב המיקוד הזה בחיים שלנו בתנועה פנימית החוצה - לכוון את מירב האנרגיות, המשאבים, הזמן והכוחות קודם כל פנימה,

בינינו לבין עצמינו,

ביננו לבים האיש/ה, הילדים, המשחה,

החברים, הקהילה

וכן הלאה

ולא למצוא עצמנו בתנועה הפוכה מבחוץ פנימה ומגדלים שחלילה לא נשאר לנו זמן לדברים הבאמת מהותיים של החיים,

ובמי הכי יקר וחשוב לנו

תודה על השיתוף

ושנזכה כולנו להעמיק ולמצוא את האיזונים בכך

להתמלא ולמלא פנימה ומשם החוצה ולא להיפך

משעמם לך? 

ומה רע בשעמום?

כי היקום הוא אינסופי.

אנחנו פרטי הומו-סאפיינס על כוכב לכת אחד שנמצא במערכת שמש שנמצאת בגלקסיית שביל החלב שמכילה 400 מיליארד כוכבים ומיליארדי שמשות. והגלקסיה הזאת היא רק אחת בין מיליארדי גלקסיות נוספות.

כדור הארץ גדול פי 3.5 מיליון מפרט הומו סאפיינס אחד. מערכת השמש גדולה פי 36 מיליארד מכדור הארץ. הקבוצה המקומית(קבוצת גלקסיות המכילה כ 70 גלקסיות) גדולה פי 5 מיליון ממערכת השמש. צביר-על הבתולה(צביר הכולל לפחות 100 גלקסיות וקבוצות מקומיות כולל הגלקסיה שלנו) גדול פי 11 מהקבוצה המקומית. ה pisces-centus supercluster ( מכלול גלקסיות הכוללות את צביר-על הבתולה) גדול פי 12 מצביר-על הבתולה. היקום הנצפה נכון להיום גדול פי 10 מה pisces-centus supercluster.

אז תכלס. יש כאן 0 ניקים.

מבחינה אמונית כל אדם הוא עולם ומלאו.

אתה כאן. משמע כל העולך כאן

כי 1 חלקי אינסוף = 0.

אתה לא יודע ש"האשה תמיד צודקת"...

(לא, גם אני לא. אבל כמעט סקלו אותי בפורום על זה)

א. הוא שאל כמה אנשים יש בפורום. הוא לא שאל ביחס לכמות החומר בעולם, לא באחוזים, הוא שאל על מספר.

משל למה הדבר דומה? לאדם שישתה כוס חלב, ויגיד שהוא שתה 0 כוסות חלב כי יש הרבה שמשות ביקום. מה הקשר?

ב. שים לב שהוא שאל כמה *אנשים* יש בפורום. אז אפילו לשיטתך שצריך לענות לו באחוזים ולא במספר, אתה צריך לכלול במכנה את מספר האנשים ולא את מספר הכוכבים.

זאת אומרת, שמתי דגש על הבחינה הקוסמולוגית, שביחס לקוסמוס ולאו דווקא החומר, אלא ביחס למרחב-זמן. ביחס למרחב-זמן אנחנו לא קיימים. אי לכך אין אף אחד בפורום.

כמובן שזה רק שעשוע רעיוני 🤭

או בכל אופן לא כזה שהוא הגיוני. זה היה רצף של עובדות סתמיות באסטרונומיה/קוסמולוגיה שלא ברור איך הובילו אותך למסקנה שיש פה 0 ניקים

במארג של המרחב-זמן וזה שווה ערך למספר קטן ברמה אינסופית.

העובדות שהבאתי נועדו כדי לסבר את האוזן עד כמה קטנים (ולא נחשבים לכאורה) אנחנו.

תנסי לדמיין את עצמך ביחס לכל היקום. את אין ואפס ביחס ליקום. וגם אני. אפילו אם ניקח את כל האנושות על כדור הארץ, עדיין נהיה כל כך קטנים ברמה אינסופית כמעט.

יותר ברור?

למה גודל אפסי מעיד על חוסר קיימות? האם גרגר סוכר לא קיים כי ביחס לך הוא קטנצ'יק? 

שווה ערך קוסמי לכמעט אפס מוחלט.

גרגיר סוכר שהוא סופי ביחס לגוף אדם שהוא גם סופי זה לא השוואה נכונה.

את צריכה לחשוב ביותר גדול.

אבל שוב, זה רק השתעשעות ברעיון האינסופיות. זה לא באמת טיעון מדעי.

בספק

מספיק andrew tate אחד

כזה לא? לא כזה שומע אותו 

הטוויטר שלו מלא חרטא על המטריקס

יצא לי לבדוק כי לא מזמן היה כנס של השטן בארה"ב והם קרעו את התנ"ך, אז הוא צייץ "נראה אתכם עושים את זה לקוראן" (הוא התאסלם), ואז כל מיני יוטיוברים ואנשים שונאי מוסלמים העלו תמונות וסירטונים שהם שורפים ומחללים את הקוראן, אז אחרי שהמוסלמים יצאו עליו הוא מחק את הציוץ חחחח

בישראל בשנים האחרונות 😱

גם מספרים הם אינסופיים ועדיין המספר 19 קיים

מהמרחב. מספר זה רק ייצוג. זה משהו מופשט. מספרים *באמת* לא קיימים. אין גילום מוחשי למספר. המתמטיקה לא שייכת למדעים המדוייקים. ממילא המספר 19 או 42 לא באמת קיימים.

אני אנסה להמחיז לך את עניין האינסופיות ב 2 דוגמאות. אחת עם קנה מידה ארצי ועוד אחת עם קנה מידה יקומי.

1. שווי בנפשך שיש לך אחוזת ענק. עזבי אחוזה, אי. יש לך אי פרטי משלך. את מולטי מיליארדית ויש לך אי משלך. החלטת למכור את האי שלך. השווי של האי הוא 20,000,000,000 (20 מיליארד) דולר. אני בא אליך עם 19,999,999,999 דולר. המשמעות של הדולר היא כל כך זניחה שאת תמכרי לי את האי בסכום הזה (מבלי להכנס לפרדוקס הידוע).

2. כשאת מסתכלת על האינסופיות מנקודת מבט ארצנית של "אלפיניסטית מבית-אל רחוב הנרקיסים 7 שאוהבת קצפת ותותים" מובן שלא יראה לך רציונלי להבין את אי הקיום שלך לכאורה. אבל תחשבי שאת מתנפחת למימדי ענק ואת מגיע לקצווי היקום ומסתכלת על היקום כיקום. על כל ביליוני על ביליוני על ביליוני הכוכבים שלו. את מסתכלת עליו מהצד בקנה מידה של ילד מול כדורגל. כמו שהילד רואה כדורגל ככה את רואה את היקום. מובן שהחיים על הפלנטה כדור הארץ לא מהווים שום קיום *כמעט*. זה כל כך נמוך מנקודת המבט שלו *כאילו* אין לזה קיום.

ורק שתדעי, שבעולמות המטא-פיזיקה, ההסתכלות הזאת יכולה להיות נידונה בצורה לגיטימית. כך שזה לא מופרך *רעיונית* מיסודו.

אוקי סבבה באמת מספרים הם מופשטים מדי, אפשר לקחת לדוגמא קוביית שוקולד (שקיימת במרחב )ולחלק אותה לאינסוף (סדרה מתכנסת וזה) ככה שיש אינסוף פירורי שוקולד שקיימים. 

1. אמכור לך את האי לא בגלל שהמיליארד האחרון לא חשוב לי או לא משמעותי אלא משיקולים אחרים (ציפור אחת ביד וכולי). אם יבוא מישהו אחר ויציע לי את מלוא הסכום אין לי ספק שאמכור לו את האי. אם ככה , איך אפשר לטעון שהמיליארד האחרון לא משמעותי ולא קיים כשבדיוק הרגע האדם שכן היה לו את המיליארד האחרון עושה בטן גב באי הפרטי שלי ואתה גר בדירת ארבע חדרים בפריפריה?

2. אני כן מסתכלת על זה במובן הזה. פשוט אני לא מוכנה להסכים עם התיאוריה שאינסוף* גורם לפרטים שבו להפוך ללא משמעותיים וקל וחומר  שלא הופך אותם ללא קיימים. אני חלק מהאינסוף והתודעה שלי קיימת ותקפה בלי קשר לגודל שלה. 

* אגב אינסופיות הייקום לא מוכחת לגמרי. אין באמת מושג אם היקום סופי או לא סופי, 

דולר אחד ויחיד מתוך 20 מיליארד.

אינסופיות אכן עדיין אינה מוכחת. אבל היקום הנצפה זה כן מוכח. 

אוקי מבאס קצת אבל עדיין.. אם יהיו לי שתי הצעות זהות לגמרי אחת עם דולר פחות (כן אם זה עשרים מיליארד דולר) אני אחתום על השניה

נניח שכל הילדים המתוקים שלך גולשים כאן, לצורך הדוגמא,

זה אף אחד?

הרי כל אחד מהם הוא עולם ומלואו.

ברור לי שלא ענית מהותית אלא לשם המיקוד בעניין המספרים וכו' -

אבל אלו שני רבדים מקבילים שלעולם לא יפגשו -

מהות ונצחיות האדם, ובפרט הנשמה היהודית, למול כל הקוסמוס העצום.

אין מה להשוות בכלל...

כמו שאתה בטוח ויודע שאם הבת שלך, הבן שלך, היו גולשים כאן הם הרבה הרבה הרבה יותר מ"אף אחד",

כנ"ל כל אדם הוא עולם ומלואו ואין גבול ליכולת העוצמה וההשפעה שלו על העולם כולו.

היא משקרת כשמשתפת פעולה עם המגיש שמגדיר חתונה כפיקוח נפש - אין איסור דאוריתא בחתונה בשבת והרמ"א שם מכריע משיקול של כבוד הבריות, לסמוך על שיטה רחבה בראשונים.

אחר כך המגישים שואלים, "נו איפה הרבנים היום" ובמקום להעמיד אותם על כך, שכל גדולי ישראל היום מתחשבים מאוד בשיקולי כבוד הבריות, היא משתפת פעולה עם העלילה שכביכול הרבנים היום אטומים.

כל זה לפני שבכלל מגיעה לדברים המזעזעים שפורסמו. והשיתוף פעולה שלה עם השקר, כאילו בתי הדין לא עושים כל שביכולתם כדי להתיר עגונות.

האמת, יש בעיה אחת, במדינת ישראל אסור להשתמש במכות, כשזה לא נער עם פאות שמנסים להוציא ממנו הודאה. ביום שיתירו לבתי הדין לעשות מה שעשו לסרבני הגט בכל הדורות - באמת לא תהיה מסורבת אחת.

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=794402&forum=scoops1

רק שמלכה פיוטרקובסקי ודומותיה ימשיכו להשמיץ ולא יגידו מילה טובה...

אבל מלכה היא לא ראיה לכלום ולא מחזקת את הטיעונים שלי.

אנשים אידיוטים ו/או רשעים יש בכל צד ובכל מחנה.

בדיוק כמו שברוך גולדשטיין או יגאל עמיר לא מוכיחים שהימין אלים או טועה, ובדיוק כמו שמוטי אלון לא מוכיח שרבנים הם אנסים.

אתה רמזת בפסקה א' שמלכה מוכיחה שהגישה של מלחמת המעמדות שגויה ומסוכנת

כמה וויכוחים עם כאלו שהכניסו כל מיני עניינים לתבנית של 'מלחמות גברים/נשים'. נראה לי שהיא הצליחה להביא את הדברים לשיא האבסורד (כשמקשיבים לראיון ולא רק לדברים שפורסמו בערוץ - זה חמור עוד יותר).

אבל שוב, זה לא מוכיח שכל האנשים איתם התווכחת טעו. אדם אידיוט אחד לא מהווה הוכחה לכך שכל מי שנמצא "בצד שלו" טועה.

כבודה במקומה מונח, אישה מלאת ידע אבל לא פוסקת.

וראשי מדרשות ככלל לא פוסקים אלא פונים לגדולים מהם לפסוק.

על כך שאשה הוציאה שו"ת וסוף סוף יש אשה פוסקת...

הרב יואל קטן שליט"א, פרסם במדור ביקורת הספרים שהיה לו בבשבע, ביקורת קוטלת על 'השו"ת' שלה ורמת המחוייבות שלה לכללי פסיקה וגדולי הפוסקים כמסורת הדורות. לצערי, זה היה לפני שהתחילו להעלות את בשבע ככתבות לאתר,אז לא יכול להעלות קישור.

עריכה: מצאתי באוצר החכמה:

הועברת לדף אחר

לא פחות ממזעזעת.

חס ושלום חס ושלום שלא לטבול.

הדרך להוספת טוב היא להרבות בטוב ושלום 

והכי הכי בין איש לאשתו.

זה הדבר הכי יקר והכי עליון שלנו - אז לגעת בקודש הקודשים הזה זה בעיניי איסור הכי חמור שיש!

להיפך! ככל שנרבה שלום בינינו פנימה אין לנו מושג כמה עוצמות של השפעה וטוב זה ישפיע גם על הארץ והעולם כולו!

עוד *קירבה*. והכי בין איש לאשתו.

עוד *אחדות*. והכי בין איש לאשתו.

עוד *שלום אהבה שמחה*. והכי בין איש לאשתו.

אז חס ושלום לא לטבול!

פשוט אמירה שזיעזעה אותי עמוקות

ועוד במצווה שמסרנו עליה נפש כל השנים כנשים

ועוד במצווה שפוטנציאל הקירבה הדבקות והשפע והאור שהיא מביאה לעולם לא ניתן להעריך מרוב עוצמה!

ולגבי לדון על האדם עצמו - כאן אני חושבת שזה פחות נכון וצריך להתמקד בתוכן ולא לדבר עליה אישית.

מה שחשוב זה שהמוהל הוא ממוחה בתחומו, עם רשיון מהרבנות/משרד הבריאות, עם נסיון והמלצות על מקצועיותו וירא שמים. 

חוויות עוד יהיו הרבה בעז"ה. אם אפשר על הדרך זה לא רע, אבל אם החוויה היא על חשבון המקצועיות - לא הייתי מהמר על הבריאות של הילד.

תגגלי 

מנוסה מאוד וידוע  

חוטר? זה מיועד לנשק בכלל.

אחיו ז"ל . גבריאל למד בישיבה שנתיים מעלי. 

נרצח בפיגוע בעתניאל

משפחה מדהימה.

הייתי מוחק את התגובה

הוא מל 3 מהגיסים שלי. אני יודעת שמומלץ מאוד ובאמת עושה ממש אווירה.. ושהוא אישיות מאוד מרשימה באופן כללי..

The math is not mathing

בעלי בכור מתוך עשרה. אז יש לי גיסים וגיסות קטנים גם. הם ספציפית בני 17, 13 ו11.. אבל יש לי גיסות בנות 8 ו-6😅 ויש אצל חמי וחמותי הצדיקים גם 3 ילדי אומנה. ילד אחד שהוא חינוך מיוחד בן שנתיים ורבע ועוד 2 אחים בני 4.5 ו3.5.. אז תיאורטית אם הם היו אחים ביולוגים של בעלי, הייתי יכולה להיות בבריתות שלהם..

סתם. בהחלט מרשים מאוד.

גיסים בני 8 ו 6. מניח שאת לא רואה בהם גיסים אלא "אח ואחות של בעלי" כזה נכון?

והם עוד הוסיפו ילדי אומנה. כיף לדעת שיש אנשים מיוחדים מעבר לרגיל.

הם באמת מאוד מיוחדים

שהם גדולים מהאחים של בעלך?

יעני אחיין יותר גדול מהדוד?

לכל המשפחות המיוחדות האלה וגם לכם.

יישר כוייח וצ'אבס!

לגבי חוויה זה תלוי בכם ובאווירה שתצרו. לא במוהל דוודאי. לדעתי.

העולם מלא באנשים שמרגישים שהם לא ראויים לאהבה וליחס טוב, אז כשמישהו טוב אליהם, הם חושבים שהוא לא ראוי. וכשמישהו לא מושג מבחינתם, הם מנסים להשיג אותו כדי להרגיש ראויים, וכן הלאה...

אני הבנתי לפני כמה שנים טובות יום אחד, שאנחנו צריכים להפסיק להיות פסיביים בציפיה לקבל אהבה,

ופשוט לתת אותה. נשמע לא פשוט אבל זה די פשוט כשאנחנו לומדים לאהוב את עצמנו ללא תנאים, אנחנו הופכים לראויים והופכים גם את כל השאר לראויים.

כשאתה רוצה מישהו תבדוק מי הנושא ברצון הזה, הוא או אתה.

לפעמים כשאנחנו רוצים מישהו אנחנו רוצים אותו בשביל ה"אינטרסים" שלנו. גם כשה"אינטרסים" מקובלים וראויים.

כשאנחנו רוצים מישהו מעמדה בלתי תלויה, מעדמה נינוחה ושלווה, בד"כ רוצים אותנו בחזרה.

כשאנחנו בנתינה, רוצים אותנו, וגם לא אכפת לנו מי רוצה אותנו ולמה. ולא אכפת לנו ממחמאות, ולא מפריעה לנו ביקורת, אלא רק צומחים מזה.

כשאנחנו משקיעים במישהו, צריך להשקיע בלי לרצות לתמורה.

זה שוב נשמע קשה, אבל זה באמת פשוט וקל.

בטוח יותר קל מלחיות עם האכזבה הזאת כל פעם שאתה משקיע ולא מקבל תמורה של הערכה.

משקיעים בענווה, לשם שמים, ואז מגיעה תמורה אחרת, ולפעמים אפילו גם זאת שחיכית לה.

כשאתה מזלזל, לא באמת רודפים אחריך, כפי שכבר כתבתי למעלה, רודפים אחרי התחושה של להרגיש ראויים...

אם אתה מזלזל, כנראה שאתה חשוב.

לא כולפ רודפים אחרי מי שמזלזל בהם, (אני למשל, ממש לא )

מתסכל -- אבל מסכים אתך שבסוף זה תלוי בראיה שלנו

לא מכיר מספיק, אבל שווה בדיקה

אבל יש את הישוב באר גנים של מפוני הגוש.

ישוב מהמם ונראה חבר'ה איכותיים

לק"י

לרוב צריך וותק או להזדהות בפני המנהלות 

בטח שמגיע לאבא שלך דמי לידה!

צחקה על זה שאת בכלל מעלה את השאלה ההזויה הזאת, האם מגיע לאבא שלך דמי לידה.

הכנתי ניסוח אחר של השאלה, שאולי יעזור לך להבין למה השאלה מאוד מאוד מוזרה:

נשואה וב"ה בהריון, אני סטודנטית אז עובדת מעט מאוד.
לכן אבא שלי שודד סניף בנק מקומי בזמן שאני מחפה בחוץ (מבקשת לא להיכנס לדיון המוסרי על זה, זה של אבא שלי ולא אכנס לו לזה)
האם זה אפשרי שבלידה הוא יעביר את משימת החיפוי לאח אחר
וככה אני אוכל לקבל אחוזים מהכסף הגנוב?
אם כן, למי לדעתכם מגיע ליהנות מהשלל, לי או לאבא שלי?

אם היולדת היא קרובת משפחה של המעסיק, ביטוח לאומי בודקים שאכן בתקופת החל"ד מעסיקים במקומה מישהו אחר ומשלמים לו שכר דומה.

באוזני שלי שמעתי בת של פוסק מרכזי בציבור החרדי שהתיר לזייף תלושים

לצורך קבלת הנחה בארנונה, אם מדובר באברכים ובלבד שלא יגרם מזה חילול ה'.

א. האם את הכסף הוא באמת מעביר אלייך, או שבתלוש כתובים הפרטים שלך בעוד הכסף הולך אליו?

ב. את בעצמך ניסחת "תלוש על שמי", לא היית שואלת בכלל אם באמת היית עובדת בתמורה לתלוש הזה...

אני למשל מספר לאנשים שאני עובד במקום X, אף פעם לא סיפרתי "מקום X מוציא תלוש על השם שלי".

כספים שלא מגיעים לך (זו לא הכנסה שלך בפועל, שאותה אמורים להשלים דמי הלידה)

ולא לאבא שלך (כאמור, הוא לא ילד)

ולכן לאף אחד מכם אין זכות לדרוש את הכספים הללו.

מעבר לזה, סתם כך עצה מניסיון חיים - אין ברכה בכסף שהגיע אלייך שלא כדין, אל תסתבכי עם זה. גם אם את לא מבינה מה לא מוסרי פה.

לפתח עוד את היכולות האישיות והזוגיות שלכם,

להעמיק עוד את הזוגיות שלכם,

ללמוד עוד על ניהול נכון של פערים וקונפליקטים.

אל תיבהל מעצם זה שזה קיים. כי זה קיים. אצל רוב אם לא כל הזוגות.

פערים קיימים. חילוקי דעות קיימים.

אנחנו אנשים שונים, ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", ובטח ובטח אצל איש ואישה.

הכל בסדר מבחינת זה שקיים שוני.

השאלה מה עושים איתו,

איך לומדים יחד ולחוד להבין אותו, לתקשר אותו, ולגשר עליו.

יש בהודעתך דברים רבים שאפשר וכדאי לעבוד עליהם וללמוד אותם

- גם כמובן איך לנהל מצבי שוני/פערים/חילוקי דעות וכו' בזוגיות

- גם איך להתייחס נכון לתיאור שכתבת שאשתך נכנסת לתוך עצמה כאשר יש דיון כזה, להבין מהשורש מה זה אומר עבורה וכמובן איך להתקדם מהמקום הזה עם המון אמפתיה כלפיה וכלפי המקום הזה,

- גם איך להתייחס לנכון לעניין זה שאתה מגביל את עצמך בדיבור וכן לעניין ההסתרה שלך שכתבת שאתה עושה כדי שלא יהיה אישיו,

- גם להעמיק בעניין המקום שלך מול הדת ואיך אתה מרגיש שבסופו של דבר דרך ההתנהלות הזאת לא מקדמת אותך אלא יוצרת אצלך הרגשה של כפייה - ובעקבות כך התרחקות.

על כל אחד מן הסעיפים הללו צריך להעמיק בצורה מקיפה ורחבה, הכי כדאי ונכון שיעשה בעולם האמיתי עם מי שמכיר אתכם ואת התמונה השלמה ושאר ושלל הדברים האחרים שדרושים כאן כדי לייעץ נכון.

בינתיים אם תרצה לתת דוגמא ספציפית למשל לפער כזה שקיים ואיך זה מתבטא בפועל ביניכם, אולי נוכל יותר לכוון ולהתמקד גם במענה.

או אם תרצה לשמוע בכללי יותר על ניהול חילוקי דעות בזוגיות - אוכל לכתוב לך בשמחה. (שוב, בצורה כללית, והחיסרון בצורה הכללית שאין בה מענה מדויק עבורכם ספציפית, ואי אפשר לדעת ולהבין עם מה באמת אתם מתמודדים ואפשר לפספס כך המון דברים משמעותיים מאוד)

שתהיה ברכה גדולה והצלחה שלמה

לא לשכוח שזוגיות היא לימוד, תורה שלמה היא ולימוד היא צריכה

לימוד שהולך ומעמיק כל יום וכל שנה

ולימוד אפשרי לחלוטין, ועל אף שלא תמיד פשוט - הכי הכי מתגמל שיש

אם רצית דוגמה זה יכול להתבטא למשל בכשרויות, שהיא מקפידה יותר ממני וכתוצאה מזה שהיא כביכול מקפידה יותר אז היא לא תמיד ככ סומכת עליי  בנושא הזה מה גם שטכנית זה מגביל אותנו מאד באיפה לצאת לאכול וכאלה.

דוגמה נוספת, עלה בינינו כמה פעמים איזשהו דיבור על עניין של צניעות ואציין שהיא ידעה עוד בשלב הדייטים שאני הרבה יותר "פתוח" בנושא הזה, זה דובר ממש במילים מפורשות ולא ברמז ומה שקורה זה כאשר עולה נושא כזה היום ואדגיש שמדובר בדיון תיאורטי בלבד אף פעם לא אמרתי לה שתלך עם משהו שלא צנוע לדעתה אז אם אני מביע את דעתי בנושא היא נכנסת למוד כזה של באסה ושל פרצוף ארוך וגם אומרת שמפריע לה שזו דעתי וכאילו מה? הרי ידעת במפורש שזו דעתי אז מה שקורה זה או שאני אומר את דעתי ואז היא מתבאסת או שאני לא אומר את דעתי ואז אני מרגיש שאני צריך לעצור את עצמי מלהביע את דעתי הלגיטימית עם האדם שלכאורה אני אמור להרגיש איתו הכי בנח 

זה מתבטא בעוד מקומות

מרגיש כמו מבוי סתום ומעורר בי מחשבות של "למה עשית את זה לעצמך" ואולי זה בכלל לא מתאים מה גם שאני לא רואה את עצמי עכשיו חי ככה חיים שלמים כשבינתיים הפער קצת גדל וככה יקשה עוד יותר בצורת ההתנהלות העכשווית

מתוסכל מאד

בהחלט יש דברים שקשורים ל'לגור ביחד' יש דברים שרק כשגרים ביחד וחווים את היומיום יחד הם צפים (יכול להיות שהדוגמה של כשרויות לא ככ טובה אבל יש דברים מעבר)

ומאוד חשוב *עבורכם* לנסות לגעת בהם לעומק ולפתור אותם אחד אחד.

לעניין הכשרויות -

לנסות לראות איך מגיעים למצב שזה בסדר שיש ביניכם פער, אבל איך למרות הפער אשתך סומכת עליך.

ולגבי יציאה ואוכל בחוץ - גם כאן לעבור תהליך ביניכם ולהגיע להסכמות שטובות ונכונות *לשניכם*.

לגבי הצניעות בלבוש-

(אגב, פתחת כאן בעבר שרשורים על הצניעות בלבוש של אשתך? כמדומני זוכרת משהו כזה פחות או יותר)

גם כאן צריך לראות מה קורה *אצל אשתך* כאשר היא שומעת ממך את המילים הללו או את השדר הזה.

גם אם היא ידעה בשלב הדייטים והבינה וידעה עם מי היא מתחתנת, זה עדיין לא נעים לשמוע או לקבל שדר ש"לא מרוצים ממני" או "היו רוצים שאשתנה" או "לא מקבלים אותי כמו שאני".

לכן מובן מאוד שהיא "נכנסת למוד של באסה" כדבריך כאשר מתנהל דיון לגבי זה. 

ולא צריך שתחליט או תגיד לה מה לעשות, גם ברמת הדיון התיאורטי בלבד - זה עדיין מפריע וכואב כל הדברים הנ"ל, הידיעה עצמה שבעלי מאוכזב ממני ומהבחירות שלי, לא שמח בלבוש שאני בוחרת, היה רוצה שאלבש אחרת, ובכללי לא מרוצה ממי וממה שאני. (וחשוב להבין שגם אם אתה כלל לא מתכוון לכך - זה בהחלט יכול להתפרש *אצלה* כך. וחשוב גם לדעת איך לצאת מהפלונטר הזה)

גם כל מה שתיארת שכאשר אתה לא אומר את דעתך - היא מתבאסת שאתה לא אומר - ואז אתה צריך לעצור את עצמך מלהביע את דעתך - זו גם תנועה שהתקבעה עד עתה וניתנת בהחלט לשינוי.

אבל כאמור דרושה כאן עין מהעולם האמיתי שתבחן את הדברים לעומק ותיתן לכם מענה רחב ומקיף על הכל.

בצורה הזו תוכל באמת לקבל מענה לכל המבוי הסתום הזה שתיארת, לכל אותן השאלות של "אולי זה בכלל לא מתאים" או "למה עשית את זה לעצמך" -

אל תוותר אל זה!

אתה מתאר דברים שניתנים לעבודה טובה והשקעה ודרכם יגיעו פתרונות טובים ומטיבים לשניכם וב"ה סיכוי גדול לאושר שלם.

נסה לחפש איש מקצוע טוב שיעשה לך ולכם סדר בכל הבלאגן וילווה אתכם לאותם פתרונות מיטיבים ולאותם חיים זוגיים מספקים ב"ה.

ב"הצלחה רבה! 

ו*שניכם* מקבלים ניראות ומענה לצרכים שלכם.

כלומר שגם אתה תיתן לאשתך את המענה למה שהיא חווה ומרגישה ותנסה להעביר לה שאתה אוהב אותה ומקבל אותה כמו שהיא, וגם היא צריכה ללמוד איך להעביר לך (ולהאמין בזה קודם כל בעצמה, כמובן) שהיא אוהבת אותך וגם מקבלת אותך כמו שאתה.

חד צדדיות אף פעם לא נכונה וגם לא מיטיבה בזוגיות.

שניכם צריכים להרגיש שרואים אתכם ושטוב לכם.

למשל לדוגמא שהבאת שאשתך אומרת לך "לא עושים רק את מה שחייבים" לגבי התנהלות דתית שלך - צריך בצורה עמוקה ונכונה לפתוח את הנושא ולהעביר בשלמות את הצד שלך. ליצור בלבה הבנה שלך עד הסוף.

וכך בכל נושא ובכל דבר.

הבנה שלך אותה עד הסוף

והבנה שלה אותך עד הסוף.

ואי אפשר על גבי הפורום לסייע בכך בצורה מספקת, לכן חוזרת על המלצתי למצוא איש מקצוע שיעזור לכם בתהליך הזה ולהגיע באמת למקום בו אתם מרגישים את הניראות הזו, את ההבנה הזו, את המענה שנכון ומיטיב לשניכם ב"ה

מה הלאה?

רצית לאכול במסעדה מסוימת (שכשרה לפסח) -

אשתך אמרה "לא אוכלים בחוץ בפסח" (אגב, רק על השורה  הזו אפשר להתעכב המון. מה נוצר ביניכם בדינמיקה מאז תחילת הזוגיות ביניכם שקיבע את דרך האמירה של אשתך כדרך של קביעת עובדה ולהמשיך להעמיק שם וכמובן מה אפשר לעשות הלאה כדי להתקדם מכאן) -

אתה נשארת *לא מבין* - מדוע אם אנו אוכלים שם כל השנה לא אוכלים שם בפסח?

האם את התהיות הללות שאלת אותה? או נשארת איתן רק בראש שלך?

ואם כן שאלת, איך שאלת?

מה ענתה?

האם הסברת לה את הלך המחשבה שלך שאם כשר כל השנה ויש כשרות לפסח - אז למה לא?

האם המשכת גם לאחר התקיעות הזו ויצרתם מענה שלם להבנה ביניכם?

האם אשתך הסבירה לך למה עבורה "לא אוכלים בחוץ בפסח?" ומה זה עבורה, לעומק?

האם היא המשיכה גם לאחר ההיתקעות לנסות ליצור מענה שלם להבנה ביניכם?

כי זה מה שצריך  לעשות כאן. מצד שניכם.

- ולגבי מה שכתבת על ההימצאות שלכם כל הזמן יחד ושאתה מרגיש חנוק כי לא יכול לאכול דברים שאתה רוצה -

גם כאן, זה דורש התבוננות ושינוי.

שים לב איך פעם אחר פעם אתה מתאר שאתה מוחק את עצמך (ואני מדגישה דווקא אתה כי רוב הפעמים זו תנועה שמתחילה בינך לבין עצמך ש*אתה* לא מספיק רואה את עצמך ולא מספיק קשוב לצרכים שלך ונמצא בעמדה מרצה או מפחדת או אחרת שהתקבעה אך ממש לא מקדמת אותך לעבר הניראות שלך וההנכחה של צרכיך ורצונותיך והאדם האינדיבידואלי שאתה.

גם זוג נשוי מורכב משני בני אדם אינדיבידואלים. 

לאיש עדיין יש את העולם הפנימי והאישי שלו.

לאישה יש עדיין את העולם הפנימי והאישי שלה.

ויש להם גם את הביחד הזוגי שלהם.

אלו 3 תחומים שונים.

ונראה שאתם צריכים לחתור לאיזון בין שלושתם, כי כרגע נראה שחלק מעיב על האחרים.

להגיע למצב שיש לך גם את המקום שלך.

גם בביחד הזוגי.

וגם בנפרד.

למשל, כן, ליצור מצב שאתה יכול למצוא זמן ביום שאתה אוכל משהו שאתה אוהב ורוצה, גם אם אשתך לא. אז אולי זה לא יהיה כשתהיו יחד, אבל אתה צריך להגיע לאיזון הזה שיהיו גם זמנים כאלה.

גם עבור אשתך כמובן.

זה טוב ובריא לשניכם שתהיה נפרדות בתוך הביחד,

ולא רק ביחד.

שוב, גם כאן בצורה דומה -

אתה מוותר, על *עצמך*,

ובמקום שזה יביא לקירבה -

זה עושה את ההיפך בדיוק כמו קודם

ואתה מתאר שזה מביא ללחץ פנימי ומחשבות שליליות שלך על אשתך היקרה.

זה האיתות עבורך שמשהו כאן חייב להשתנות.

וכמובן כדאי להתחיל מעצמנו, לקבל כלים נכונים והבנה כוללת של כל התמונה ולראות איך להתקדם וליצור מציאות של איזונים נכונים, של שמחה אמיתית, של ניראות של כל הצדדים וכן הלאה...

הצלחה רבה ב"ה

שאתה חושש כדבריך לומר לה איפה אתה נמצא ומה קורה לך בפנים

(תענה לעצמך - למה? ממה אתה מפחד?)

-

אבל בעצם הדרך שאתה נוקט בה כרגע,

של ההסתרה,

של לא להגיד לה מה אתה מרגיש באמת,

של סוג של אחד בפה ואחד בלב -

תראה למה הדרך *הזו* מביאה אותך.

כתבת שאתה במקום של יאוש.

אז האם הדרך הזו נכונה ומקדמת אותך?

האם לא כדאי לנסות דרך אחרת?

אולי דווקא דרך של שיתוף, פתיחות וכנות, בצורה טובה עם לימוד שלם ושורשי יוכלו לקדם יותר?

אולי מקום בו תרגיש שאתה יכול להיות אתה עצמך ולהביא את עצמך ב100%, וגם אשתך תרגיש את כל הנ"ל יגרמו לקירבה ולא לריחוק?

כי מאיך שאתה מציג את הדברים,

כרגע אולי "על פני השטח" יש איזה סטטוס-קוו של הכל בסדר

אבל מתחת לפני השטח הכל מבעבע ומאיים להציף הכל...

לא כדאי לחיות בהסתרות

לא נכון ולא בריא לחיות בדואליות כזו שמייצרת חנק בנפש, של להגיד משהו אחד ולחשוב מבפנים משהו אחר...

השלמות שלנו עם עצמנו

היכולת שלנו להיות מי שאנחנו מול בן/בת הזוג שלנו

היכולת שלנו לגדול בתוך הזוגיות שלנו

הם החיים עצמם

והם דברים שבהחלט ניתנים ללמידה ושיפור ב"ה

ואת מי שאתה.

המציאות הזו שאתה רק מסתיר את עצמך או צדדים בך, כבר ראית שהיא יוצרת ריחוק ולא קירבה.

והיא לא עוזרת ולא מקרבת אלא להיפך.

לכן צריך לשנות כאן את הריקוד הזוגי שלכם, את הדינמיקה בתקשורת הזו שציינת למשל.

אם אתם לא מצליחים לבד מציעה בחום להיעזר באיש מקצוע.

למשל לדוגמא שהבאת:

אם היא עושה פרצוף -

אתה מרגיש שהיא לא סומכת עליך -

אתה אומר את מה שאתה חושב או יודע -

היא מגיבה מתוך נקודת הנחה שזה ודאי לא נכון כי אתה כנראה מחפף, ומבטאת את זה ע"י שאלות כנוסח "מי אמר" או "צריך לבדוק" וכו' -

*אז כאן צריך להוסיף את המענה שלך לכל זה.* כפי שכתבתי בכותרת וברישא של הדברים.

אתה צריך ליצור מצב שע"י תקשורת נכונה וטובה ביניכם תצליח להביא ולהביע את עצמך בשלמות.

תגיד לה, את האני שלך, הפנימי, העמוק.

תסביר לה עוד את ה*למה* (ל' בקמץ) שלך,

תסביר לה למה אתה חושב כך, איך אתה יודע כך, מה זה עבורך הנושא הזה,

מה זה עבורך כשאתה מרגיש שלא סומכים עליך,

מה זה עבורך כל וכל דבר!

תביע את עצמך!

תראה לה אותך!

אם לא תראה לה - איך היא תראה?

(וכמובן אם אתה לא תראה את עצמך - איך תוכל להראות לה? זה קודם)

אולי בתוך תוכך אתה מפחד מעימות מסוים, או מפער בתפיסות ביניכם שעלול לגרור אולי לדברים יותר גרועים? או פחד אחר שלך?

אולי אתה כאילו "נמצא על אש נמוכה" "כדי לשמור על איזשהו סטטוס קוו"? ולכן נמצא הרבה במצב של הימנעות / או ריצוי / או לבלוע דברים שאתה בעצם ממש לא רוצה לבלוע?

תקשיב רגע לפחדים העמוקים בך, ותבחן האם הדרך שאתה נוהג בה כרגע מקדמת אותך.

ובעצם מוצאת עצמי שוב חוזרת למה שכתבתי כבר כמה פעמים - הדינמיקה הזו בא אתה לא מראה לה את עצמך עד הסוף - עיניך הרואות - לא עוזרת ולא מקדמת.

לכן חוזרת לכל הודעתי זו מהתחלתה וכן לכל ההודעות האחרות בשרשור זה...

עם זאת, זו החלטה ובחירה של כל זוג עד כמה ואיך ובאילו דרכים ומינונים תהיה האינטרקציה איתם.

תוך שמירה על ערך כיבוד ההורים,

ערך הגיבוש והקשר המשפחתי,

ערך שלום הבית,

ערך העצמאות,

ערך הפרטיות,

ערך בניית הקן הפרטי שלנו

וכן הלאה

לראות את כל הערכים ולמצוא בין כולם איזונים, סדרי עדיפויות, קדימויות, התייחסות למצבים זמניים ו/או מורכבים וכן הלאה.

מה שאולי הכי חשוב - זה בני האדם עצמם.

לא עדה כזו או אחרת,

אלא הידיעה שהתחתנת עם אישה טובה, עם לב טוב ומידות טובות, שרואה גם אותך,

וכך גם משפחתה אנשים טובים

וכך גם אתה וגם משפחתך.

כל עוד זה יקרה - הסיכויים להצלחה של שילוב כל הערכים הנ"ל ומציאת כל האיזונים הנ"ל יגדלו והדרך לכך תהיה הרבה יותר סלולה ונעימה.

כמובן שבנוסף לכל האמור,

מציאות של חתונה וכריתת ברית בין שני אנשים שונים מצריכה גם התאמות, גמישות, מציאת דרכי אמצע שטובות לכולנו וגם תקופת הסתגלות לכל השינויים, כן, בהחלט, כולל גם השינויים שכל אחד מביא ממשפחת המוצא שלנו, השינויים בחגים ובשבתות, השינויים שיצופו בעת ביקור ההורים עצמם והשינויים שיצופו בבית הפרטי שלנו.

זה מאוד טבעי ולא צריך לפחד מכך, אלא לקחת נשימה ולראות איך מתוך הכבוד והאהבה ההדדיים אנו נותנים מקום וניראות לשנינו, 

מקשיבים לצרכים של שנינו,

נותנים לעצמנו זמן ולמידה והשקעה אקטיבית,

ולאט לאט מסתגלים לשינויים ומסגלים לעצמנו התאמות.

ב"הצלחה רבה ובשורות טובות

קודם כל חיבוק לצורך שלך!

את לא חומרית, את אישה.

יכול להיות שכשפת אהבה (תקראי על זה טיפה) את יותר חווה צורך במתנה.

וסתם ככה, גם אני בתור אישה שזה לא האישיו שלה, זה הפריע לי.

בעלי גם לא כזה

הוא לא טוב בזה!

למדתי לבקש

להזכיר

שבוע הבא יומולדת שלי ואני ממש ממש אשמח לקבל ממך משהו

ומפני שקשה לו מאד למצוא רעיונות,

פתחתי פתק בטלפון שבו אני רושמת חלומות שלי, בכל מיני עלויות וכיוונים,

והוא משתמש בזה כשהוא 'תקוע'

ועדיף מנסיוני,

לקבל מתנה שביקשנו מאשר לא לקבל..

ממש מזמינה- אתה יוצא קניות? פרחים יעשו לי ממש טוב מאמי..

אבל כל זה אחרי שפעם הסברתי לו מה אני רואה במתנה- תשומת לב, וחשבת עלי, והשקעת,

וזה משהו מוחשי שעוזר לי להרגיש את האהבה והקשר ביננו

וסתם זה כיף לי כי.. (תלוי מה הדוגמא)

אני גם קמצנית על עצמי אז חייב מתנות כי אם לא לא יהיה לי כלום...

בעצם זה עוזר...

כי זה רק מכאיב בוודאי אם הוא אוהב אותך.

לא וזכרת איפה שמעתי את זה פעם

אבל הצורה שבה אני מצליחה לצלוח שיחה כזו בנעימות זה להגיד:

אתה יודע, עוד שבוע יש לי יומולדת, ממש ההיתי שמחה לו היית קונה לי משהו.

אמנם אנחנו אוהבים גם ככה אבל אני חושבת שהחוויה הזו תוסיף לי.

כי ככה את לא מזכירה לו את חטאיו

והוא פנוי לשמוע אותך.

אם כבר דיברתם על זה בעבר אז צריך באיזה אופן ל'נקות שולחן'

אבל משום מה החיפוש בכרטיס האישי שלי לא עובד טוב.

קורה לעוד אנשים?

טוב מאוד שאת מדייקת את עצמך ומה יכול לשמח אותך. 

ודווקא מתוך המקום הזה שמבין ורואה עד כמה בעלך "הבעל *הכי* מדהים בעולם." כדברייך,

ש"הוא יותר ממה שיכלתי לבקש לעצמי,

כמות האהבה שהוא נותן לי היא מטורפת."

וגם שאת: "אוהבת אותו כל כך,

הוא מדהים

ורוצה שיהיה לי טוב"
- דווקא מתוך המקום הבאמת מדהים שיש ביניכם (!) אפשר להתקדם ולעלות ולהעמיק עוד קומה בקשר המדהים הזה.

אפשר לראות את עצמך, ככה בפשטות, ממקום מתבונן ולא ביקורתי ולא שיפוטי - שפשוט שמח ומרגיש אהוב ע"י קבלת מתנה! ככה קצר ככה פשוט!

לא חומרית, לא בעייתית, לא "מותרותית", אלא אישה מקסימה ששמחה ומרגישה כזו שמחת הלב כשהיא מקבלת מתנה! ובעיקר מתנה בימים משמעותיים כמו יום הולדת או יום נישואין.

אין בכך כל פסול, אלא להיפך, הבנה של חלק משמעותי בתוכך שמשמח אותך

ואפשר לראות גם את בעלך היקר, ככה בפשטות, שהוא פשוט אחר.

לא "יותר טוב" או "יותר נעלה", אלא פשוט אחר.

הוא לא מדבר בשפת המתנות, הוא לא רואה דרך מתנה הבעת אהבה או חשיבות כלשהי, לכן השפה הזו עדיין זרה לו.

ולהיפך, במקום ש"תבלעי את הרוק ולא תעזי לומר מילה" כפי שכתבת - תאמרי לו!

תספרי לו מה זו עבורך מתנה

תספרי לו עד כמה היא יכולה לשמח אותך, כי מה היא מבטאת עבורך,

מה את מרגישה כאשר את מקבלת אותה,

מה בתוכך מתחולל ומרגיש כאשר בעלך קנה לך מתנה ליום ההולדת או יום הנישואין,

מה זה עבורך לענוד טבעת אירוסין של בעלך (אגב, עדיין לא מאוחר לקנות אחת בשמחה רבה )

תמשיכי ותשתפי אותו *בעולם הפנימי שלך*, בשמחות האלה, הקטנות והגדולות,

"בעלי האהוב, אתה לא מבין עד כמה אני אוהבת אותך ורואה ומרגישה עד כמה אתה אוהב אותי וזה מדהים ומיוחד כ"כ! רוצה לשתף אותך שכאשר יש לי יום הולדת אני מרגישה יום מיוחד כי בו נולדתי ועבורי כאשר אני מקבלת מתנה זה מבטא את השמחה הזו ביום בו נולדתי, זה גם משמח אותי לחשוב שבחרת משהו עבורי במיוחד, ממש עמדת וחשבת מה ישמח את אשתי? מה אשתי תאהב? וכאילו קצת בחרת בי מחדש וזה כזה כיף להרגיש ככה! ככה אהובה, ככה מחוזרת, ככה חשובה ויקרה!

והמתנה הזו נשארת איתי לתמיד, מסמלת עבורי תמיד את הלב הזה שלך שאוהב אותי כ"כ ואין דבר יקר לי מזה בעולם!"

- עניין נוסף שעלה לי מקריאת הודעתך הוא לנסות לעשות הפרדה בין המציאות שהייתה לפני החתונה, שבה על אותה טבעת אירוסין (שלא נקנתה ) הרגשת ש:"באמת לא היה לי אכפת"

ואז קרה משהו אחר -

".עד ש… כולם התחילו לשאול אותי..."

כלומר הייתה כאן תנועה פנימית שבה באמת לא היה לך אכפת מהטבעת ספציפית,

ואז תנועה חיצונית שע"י השאלות והתהיות של הסביבה ומה כן או לא מקובל - אז זה התחיל להפריע לך.

אבל אז שוב חזרה לעוד תנועה פנימית ש: "איך פתאום ויתרתי על המתנה שחלמתי עליה כל כך הרבה שנים."

שכאן את שמה לב שלך, לך עצמך, ללא כל קשר לסביבה, יש חלום כזה שתהיה לך טבעת אירוסין, ותמיד היה.

ואת זה, את המקום הפנימי הזה, את התנועה הפנימית הזו, חשוב לשתף ולשקף לבעלך היקר שכ"כ כ"כ אוהב אותך!

וזה בסדר גמור אם זה יהיה לו שונה

וזה בסדר גמור אם גם הוא יגיד ויספר וישתף אותך בעולם הפנימי שלו, ומה זה *עבורו* מתנה (או יותר מה זה לא עבורו )

ואז דרך התקשורת המקרבת הזו תלמדו ותכירו אפילו עוד יותר אחד את השנייה

והוא לאט לאט ילמד לדבר גם בשפה שלך, ילמד מה משמח אותך גם אם לא אותו,

פשוט כי אתם שונים ונפלאים שניכם

ואת גם תלמדי אותו, ותביני את המקום ממנו זה נובע, שאין בין המקום הזה לבין האהבה שלו אלייך שום דבר. כי הוא הכי אוהב אותך והכי רוצה שיהיה לך טוב ותהיי שמחה! את בטוח מרגישה את זה מבפנים

רק שהוא פחות "חזק" בשפת המתנות ובקניית מתנות וכדומה.

אתם באמת נשמעים מקסימים וב"ה אני בטוחה שלא רק תפתרו את זה, אלא כמה שאתם גדולים תגדלו אפילו עוד יותר מזה

7 עד 10 מיליון בכל זאת זה לא כמו הסכומים שמרויחים בלוטו האמריקאי (מאות מיליוני דולרים...).

אם מישהו נניח מוכר את הדירה שיש לו ומקבל 2 מיליון, ועם הכסף שקיבל בירושה קונה בית יותר טוב במיקום יותר טוב נניח ב6 מיליון + אוטו אחד חדש ב150,000 שקל, ועדיין נשארים כמה מיליונים שהוא משקיע (נניח בנדל"ן ובתכניות חסכון של חברות שנחשבות טובות), איך זה יוכל להתבזבז? 

אם מדובר באנשים מעל גיל 50 עם ילדים, נסיון חיים, שיקול דעת, בלי שגעונות פנימיים חבויים, לפי דעתי הרוב ידעו מה לעשות, וגם אם יהיה "בזבוזים", זה לא יהיה ברמה של לחזור למצב הקודם.

כל אחד יקבל נניח 5 מיליון ש"ח (חישוב גס)? זה מספיק לשתי דירות 4 חדרים בפתח תקווה.

לא מדובר באיזה סכום מטורף שמשנה את החיים מהקצה לקצה.

כן עוזר להחזיר הלוואות אם ישנן, להעלות את רמת החיים, אבל ממש לא משחרר את היורש מהצורך לעבוד לפרנסתו (ובמיוחד אם יש ילדים ורוצים לעזור להם).

בתור ילד הייתי מתבאס בכל שנה מחדש מכך שהטקס מתקיים בזמן של תפילת ערבית.

מאז ברוך ה' השתדרגנו עם יוטיוב אז אפשר לצפות מתי שרוצים

יכולה להמליץ לך בפרטי על כמה מקוואות מקסימים באזור במרחק הליכה.

לא נשמע לי כזה סרבול- הוא עם הילדים בהפגנה, את הולכת למקווה, מתארגנת, טובלת חוזרת. 

לי זה נשמע ממש סבבה

(דרך אגב, לדעתי השרשור הזה קצת יותר מתאים להו"ל)