משבר גיל 30,
התלבטות מקומך בחיים, קריירה, לימוד תורה וכו'
באופן מאוד חזק, משפיע על תפקוד וכו
זה אמיתי?
חושבת שקצת עובר על בעלי כזה
מתלבטת איך לגשת לזה
משבר שיחלוף?
יש צורך להתעכב ולהגיע לשורש?
או שמא דווקא זה יגרום לזעזוע של הקרקע היציבה
אשמח לעצה טובה
במיוחד מברי ניסיון
יותר קל לעבור אותם תוך שיתוף בני הזוג.
בהצלחה בבחירות. ולזכור שכמעט כל דבר אפשר גם לשנות אח"כ
הבטחתי לאמונינוש שאפתח שירשור על דברים הזויים שהחמות אמרה/עשתה/חשבה - מה שהיא חושבת היא אומרת כך שאין בעיה לדעת מה היא חשבה ;) לכם ועליכם.
יש מצב שאני אוציא על זה ספר אז תכתבו בלי פרטים מזהים...
אני מתחילה - תזהרו יש לי הרבה
בתור התחלה, לשבת כלה קיבלתי את הפמוטים שהיו שלה - עליתי על זה רק אחרי כמה חודשים.
בפורים הראשון או השני שלנו כנשואים הבאתי לה משלוח מנות - עוגות מעשה ידי, באיזשהו שלב חמי שמע שהבאתי עוגות ורצה לטעום, ומה מסתבר? שהיא נתנה את זה לשכנה ואז היא שאלה אותי אם לא היה בזה פתק כי לא נעים מהשכנה...
אני נשוי כ 9 שנים
ואישתי לא אוהבת נשיקות בשום פנים ואופן?
מה עושים במצב כזה?
זה מאוד חסר לי...
זה קורה לעוד אנשים?
איך אפשר להתמודד עם זה?
אני סבלני אליה, לא מלחיץ אותה, אין על מה לדבר, גם נשיקה מאמא שלה בשבת היא לא מסכימה לקבל ...
יש גבר שמתמודד עם זה?
יש אישה שבאמת נגעלת מנשיקות?
כל אחת ומה שלא מתאים לה.
יכול להיות שהיא נגעלת מרוק, למשל,
או שמפריע לה משהו אחר,
אולי אם תצחצח טוב שיניים יהיה סיכוי?
ניסית לשאול אותה?
ניסית משהו אחר?
אולי רק נשיקות בפנים מפריע לה?
למשל בגב כף היד אולי?..
היא לא אוהבת גם לתת נשיקות?
ומה עם הילדים -אותם היא לא "מנשנשת"?
יש מלא דברים שאפשר לברר, או לנסות.
לא צריך להניח לעניינים שמציקים עד שיתפוצצו...
הצלחה! 
מה זה אומר בשבילך?
בשביל מה אתה "צריך" את הנשיקה הזו?
מה היא אומרת לך, מה זה אמור לבטא בשבילך?
את זה ניסית כבר להסביר לה?
אתה מבין למה זה כלכך חשוב לך?
אולי אצלה נשיקה מבטאת משהו אחר?
אולי אפילו נכנס לה איכשהו בראש שזה דבר אסור/ לא ראוי / או משהו כזה?
אולי זה מעלה לה אסוציאציות לא נכונות?
אולי?
כלפיך וכלפי הילדים בדרכים אחרות?? אם כן,אז זה פחות נורא,לא?
חשוב שתרגיש שהיא אוהבת אותך, גם באופן פיזי- חיבוקים וכו'. אבל לא חושבת שיש איזה קריטיות דווקא בדרך מסויימת. מה רע בחיבוק לפני היציאה לעבודה או לתפילה?
לדעתי חיבוק מביע יותר אהבה, אבל זה עניין אישי.
לא מאחל לך להיות במצב בו אני שרוי,
אני אוהב את אישתי, היא מאוד מיוחדת.. אבל משהו מאוד חסר לי בחיים.
אני פעם ראשונה בפורום, לא ידעתי היכן הגבולות
כל טוב
מצטער
דרך אגב, הלכתי למספר יועצים, היא לא מוכנה לבוא איתי, כמו שאת מבינה זה לא עזר.
שלום לכולם
בע"ה כנראה יצא לנו לארח בשבת זוג חברים טובים שהתחתנו לפני חודשיים. התלבטנו אם שייך להזמין זוג טרי ככ אבל בסוף החלטנו להשאיר להם את ההחלטה אם להסכים או לא.
יש לכם נקודות שצריך לשים לב אליהם? עברו שנתיים וחצי מאז שהייתי שם אז קצת שכחתי למה ציפיתי בזמנו..
אני ישמח לטיפים איך להפוך את השבת למצוינת ונעימה בעיקר בשבילם, לנו יהיה כיף כי אנחנו בבית.. הם האורחים
תודה!
לחשוב על זה שאם הם אסורים האפשרויות אירוח תהיה להם נוחות בלי שיצטרכו לבקש או לנסות להסתיר את זה וכל זה בלי שישימו לב..
אני צריכה את זה אישית.
זה מידי הרבה ביחד.
את נשואה לו והוא שייך לך בדיוק כמו שאת שייכת לו.
אז נאמר שלו אמורה להיות קצת יותר אחריות, זה לא פוטר אותך משום דבר.
אם תדעי היטב שאת שלו ומותרת לו, אין שום סיבה שיהיה אסור.
אולי קצת פחות נעים, ואת יכולה להרגיש שוויתרת לו או עשית למענו משהו מעל ומעבר,
ובהחלט יש פעמים שנוגעים גם כשלאחד הצדדים אין חשק, רק בשביל "הצד השני"...
אבל להרגיש מושפלת זו כבר "החלטה שלך" (שלא ממש יפה מצדי להגיד, אני יודעת)
כשאת מרגישה שהוא לא מכבד אותך, תחשבי למה.
למה הוא לא מכבד אותך?, או -למה את מרגישה ככה?
בזה שהוא נוגע בך הוא לא מכבד אותך?
לפני כן אין לו כבוד אלייך?...
אולי את לא מכבדת את עצמך לידו?
אולי, רק אולי- את מרגישה חסרת כבוד? ש"לא מגיע לך כבוד ממנו"?
אם ככה -מה את יכולה לעשות כדי לכבד יותר את עצמך?
וכתוצאה -להרגיש יותר כבוד מצדו?
וחוצמזה- כשהוא נוגע בך -נסי להרגיש את הרצון שלו אלייך,
להרגיש פשוט שהוא רוצה אותך/ להיות לידך, להרגיש אותך.
נסי להיות גאה ש"את שלו" ולדעת שגם "הוא שלך".
לא משנה באיזה מצב "מצבכם הזוגי" -אתם זוג!
שייכים לתמיד. שווה להשקיע, גם אם כרגע ההרגשה היא שזה אולי לא מועיל..
תכבדי את הזוגיות שלכם!!
גם כשהיא ב"משבר" 
אני מרגישה שמשהו עובר על בעלי.
עובר בין אדישות, עייפות וכעס יותר מהרגיל.
אנחנו לקראת סופו של קיץ עמוס-
חופשה של הילדים, לידה ב"ה שהתבררה כקשה לבעלי ואחרי הלידה המון מהעבודה בבית נפלה עליו,
וזה תוך שילוב עבודה ולימודים.
מצד אחד הגיוני שיהיה לו קשה יותר מהרגיל- אבל בחודש האחרון למרות שהאיזון בבית פחות או יותר חזר לקדמותו (מלבד החופש) עדיין נראה שקשה לו.
ובנוסף להכל לאחרונה ככל הנראה גלש באתרים לא ראויים בזמן האחרון וכששאלתי אותו הגיב באדישות וניסה להפיל את זה על אנשים אחרים שאולי נגעו לו במכשיר...
אני דואגת לו ולא כ"כ יודעת מה לעשות עם המצב...
ה י א זו שילדה,על כל המשתמע.צריך לדבר,אין ספק,אולי לחשוב יחד איך להקל את העומס,לקחת עזרה חיצונית
אפתח בזה שיפה ששמת לב. כל הכבוד לך על האיכפתיות.
מציע לך לא לעשות ספקולציות על מה הגורמים (ובטח לא לשפוט אותו על גלישה כזו או אחרת), אלא לשוחח איתו (הנה כמה טיפים לשיחה בריאה ומקרבת).
כדאי גם להכניס לשגרת חייכם בילוי זוגי שבועי קבוע. הזוגיות להזכירכם היא לא מאבק ההישרדות אלא היחד הנעים והכיפי שלכם. תהנו ממנו ותעשו לו משבצת קבועה בלוח הזמנים השבועי. לא זמן ל"חפירות זוגיות" אלא זמן לבילוי של יחד כאן. אני מוסיף לך כמה קישורים שכדאי לך להציץ בהם:
אם צריך יותר מהנ"ל - אל תהססי לפנות ליעוץ. שום דבר לא "עובר" לבד. דברים שלא מטפלים בהם מחמירים עם הזמן.
בהצלחה
יהונתן שוּמֶר
"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית
054-4820637 orpnimi1@gmail.com
ה-מיוחד
ש.א הלויאופציה א' שנשארת אותו משקל
אופציה ב' קנית מראש מידה (או כמה) מעל
שאלתי בפורום הריון ולידה, והמליצו לי לפנות לכאן.
הרבה פעמים קורה לי שבוע, שבוע וחצי אחרי הטבילה, שאני מתחילה להיות בטוחה שהפעם אני בהריון.
מכל מיני סיבות.
לשם הבהרה, אני לא מפנטזת כי נחמד לי לחלום שאני בהריון עכשיו, ברור שאני מחכה מאוד להריון אבל לא זאת הסיבה.
אלא, פשוט כל מיני תופעות שנגרמות ל ידי ההורמונים, ויכולות להיות קדם וסתיות,
בדיוק כמו שיכולות להיות של תחילת הריון קורות לי. ואז אני בטוחה שהפעם זה לא כמו בפעמים הקודמות,
ועכשיו זה בוודאות הריון....
אחרי המון המון אכזבות, בעלי הודיע לי שהוא לא מוכן יותר לשמוע פינטוזים בעניין כל עוד זה לא הוכח כאמיתי,
כלומר עד שאין לי תשובה חיובית - לא מדברים על זה. הוא לא מסוגל יותר להתמודד עם אכזבות...
האם כל הגברים מרגישים ככה?
זה קשור לאופי ריאלי מול אופי חולמני יותר.
אני מבינה אותו לחלוטין. מה יש לדמיין כשפעם אחר פעם ההרגשות לכאורה מתגלות כמדומינות?....
מאחלת לכם הריון בקרוב 
כל פעם שאת אומרת את זה הוא מתחיל להתכונן- בראש ובלב וזה שוחק אותו על פעם לקבל לא מיד אח"כ.
מבחינתו זה הופך כל פעם כזו לתחושה של הריון שנפל, זה הרבה יותר קשה, מאשר העובדה שבכלל לא התחלתם.
זה מאוד לגיטימי להגיד- אני לא מסוגל יותר לחוות את הדברים הללו כל פעם בתחושה שהכל דמיונות שהולכים
להתפוצץ לי בפרצוף. ומכיוון שהדימיונות הללו מגיעים ממך, הוא מבקש ממך להפסיק, עד שזה באמת מדוייק מספיק,
כלומר- בדיקה חיובית. הוא לא רוצה להיכנס ללופ של ציפיה אכזה כזה והלופ הזה שוחק אותו...
זה לא קשור אגב לגברים ונשים... רק לאופי ושחיקה.
אם הוא מרגיש כך, אז הוא צודק לגמרי.
בכל דבר בעל משמעות, אדם שמצפה למשהו ונתקל שוב-ושוב באשליה, משתדל להימנע מכך עד שהיה ברור יותר. אלא אם כן הוא טיפוס שנהנה כתחביב מהשתעשעות בחלומות.
ואותך?
המתח הזה מחסל את היום.
תקני את החבילה של המקלוני בדיקה, יש 5 בעשרים,
ופשוט פעם בחודש, אפילו פעמיים, לפני שאת אומרת לו מה שמשגע אותו -תבדקי!
ברור שאת מרגישה תופעות ומחכה, ואם אין לך תאריך קבוע, זה בכלל מחרפן,
אבל תחליטי על זמן, קבוע, שבוע או שבוע וחצי -שבועיים מהטבילה, שבו את כל פעם בודקת.
ואז תתאפקי עם הניחושים וההרגשות שלך.
בין אם זה חיובי ובין אם זה שלילי, גם אם תחכי חודש עד שתגלי -ברוב המקרים זה לא ישנה לך את סדר היום.
תבדקי ותדעי, ולא חייבים לחכות כל פעם עד שתקבלי.
נכון, תמיד יש את המחשבה שאולי פספסת, ואולי מחר יצא בכלזאת חיובי...
אז איך שמתאים לך, לפי הזמנים שלך, קחי יום שייתן לך מספיק ביטחון לשבוע,
ואל תחכי לרגע אחרי השיגעון. כשזה יגיע -את לא תפספסי!
(ולא יקרה כלום גם אם "חלילה" תפספסי נאמר ביומיים... 
)
בשורות טובות.
כנראה שהגוף שלי עובד כך, שהבטא עולה לאט (כך היה בהריון הראשון שלי).
רק שלושה וחצי/ ארבעה שבועות אחרי הטבילה אני רואה תוצאה חיובית במקלון.
מבחינתי, ברגע שהמחזור מאחר ביום יומיים
(במיוחד אם יש תופעות לוואי [מה שלא מאוד עוזר כי חלקן יכולות להיות לפני מחזור...])
אני כבר בטוחה שאני בהריון, ואם המחזור מתחיל בדימום חלש, אז בכלל אני בטוחה שזה השתרשות
ולוקח עוד שלוש ימים של ספיקות עד שאני מבינה שזה מחזור.
ברור שלמדתי לשתוק ולהשתדל לא לפנתז בקול.
את לא נשואה לכל הגברים אלא לאחר יחיד ומיוחד,
ורק דעתו נוגעת אלייך.
פשוט עניין אותי האם מדובר במשהו אינדיבדואלי או כללי לכל הגברים.
ראשית נאמר שאני מסכים עם אלעד - הסטטיסטיקה לא משנה, משנה מיהו האדם שאיתך. זירכי זאת תמיד. אל תחפשי "מה אמור להיות" או "מה נורמלי" - כי אין דבר כזה.
ובנוגע לשאלתך - מותר לך להתרגש, מותר לך לצפות. מותר לך לבקש ממנו להיות השותף שלך להתרגשות ולציפיה. האלטרנטיבה, בה את לא מספרת לו מה את מרגישה ומה עובר עליך, היא תחילתו של מורד חלקלק בו את בוחרת ובוררת מה כן ומה לא לשתף אותו - ואני בטוח שגם הוא לא באמת רוצה לחיות במערכת יחסים ללא כנות. כן, זוהי מתיחת שריר עבור הרבה אנשים (ואולי עבור אישך) להיות בשיח של ציפיה ואכזבה. אבל הֵי, ככה אנחנו חיים כבר 2000 שנה כמעט.
מצד שני, יכול להיות שאצלך העניין מתחיל להיות קצת יותר מידי. גם עבורך. הלחץ הנפשי לא מוסיף סיכויים לקליטת הריון. אז אני מציע לך לקחת אויר, ובאמת לתת לה' לנהל את העסק. אל תדאגי - כשתהיי בהריון, את תדעי. העצות הפרקטיות שנכתבו לעיל הן בהחלט טובות. תקני לך כמה ערכות בדיקה שיהיו לך "בשלף" ופשוט תהנו מהתקופה הזו של הזוגיות ואינטימיות. כשיבואו הילדים הם הולכים לאתגר את הזמן הזוגי. לבינתיים - תעשו חיים.
מוזמנת להמשיך ולהתייעץ
יהונתן שוּמֶר
"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית
054-4820637 orpnimi1@gmail.com
פשוט נהניתי מכל מילה!!
משתדלת ליישם.....
קצר יחסית וקולע מאוד לשני בני הזוג
מה זה מפריע לכם לחיות את החיים שלכם בבית שלכם?
תבנו את הקן שלכם ואל תתפעלו מהסביבה הקרובה והרחוקה כאחד.
מקסימום תלמדו איך למדר ולשנות מפני השלום
זה מפריע לה, והיא צודקת. למרות ובגלל שלא בחרה...
נכון, משפחה לא בוחרים ולפעמים יש קשיים והתמודדויות פה ושם
לפעמים דברים יכולים להישמע מבחוץ לא משמעותיים אך מי שמתמודד וחווה מרגיש את ההתמודדות, אצלה היא קיימת גם אם זה דבר שיכול להיות פעוט.
מקופלת- אני מעריכה אותך מאד.
את אוהבת ומקבלת את המשפחה של בעלך והמצב הנ"ל לא מאפשר חיבור מקסימלי..
מה שכן באמת אני חושבת שכדאי לך להתנתק מהקטע הזה במחשבה שלא ישפיע על צורת ההתנהגות שלך.
תתנהגי איך שאת חושבת. תדברי מה שאת רואה לנכון. תהיי את. הכי את שיש. בלי לחשבן כלום. בלי לחשוב לאן זה יוביל. הכי משוחרר וזורם.
ידברו? שידברו... שיערב להם... תאמיני בזה שיש להם רק דברים טובים לומר עלייך!!
אני מודעת לכך שאולי זה לא קל בהתחלה אבל זה הדרך הנכונה תמיד בחיים. בכל מצב ולא רק במשפחה.
בנ"א שפועל מתוך אמונה בדרכו וביטחון בעצמו מתוך ערך עצמי אמיתי מגיע להרבה יותר...
את המציאות- שנה את עצמך.
את תעשי מה שאת חושבת לנכון גם אם את חוששת שידברו עלייך,אם את איתם ומתחילים לרכל את יכולה לעבור לחדר אחר...
ובאמת את לא חייבת להיות איתם בקשר הדוק,
אפשר גם לנסות להעביר נושא...
אלעדהייתי פעם אחת בסיטואציה דומה, וזה היה לי ממש קשה לשמוע... אז לחשוב שאת הרבה פעמים חווה את זה...
אולי אפשר בכל פעם שבסביבתך מתחילים לדבר בסגנון הזה - לנסות להסיט את נושא השיחה? להתחיל לדבר על ספרים, למשל... שם אין לשון הרע.
לגבי הדיבורים עלייך - זו באמת הרגשה לא נעימה. אבל אולי אם תצליחי להרגיש בטוחה בעצמך ובהתנהגותך - אולי זה לא ישנה לך מה הם אומרים עלייך?
בהצלחה! ובאמת כל הכבוד לך שאת מעריכה ואוהבת אותם למרות הכול.
שלום חברים, מה נשמע?
אחרי חיפוש קצר בפורום, לא מצאנו משהו שיכול לעזור לנו ולכן פותחים שרשור חדש..
אנחנו זוג מאיזור ירושלים שנמצא ממש לפני חתונה ולאחר החתונה נגור בע"ה באיזור הצפון. אנחנו צריכים מקומות שנוכל לקנות בהם מיטה יהודית באיזור המרכז, ושיוכלו לעשות הובלה זולה (!) לאיזור הצפון (כנרת), קיים דבר כזה? האם רשתות כמו עמינח ו"גוד נייט" מוכרות מיטות יהודיות?
תודה!
מזל טוב ובהצלחה
כך שאת יכולה לבחור חנות לפי העדפתך האישית ולבדוק איתם על ההובלה.
שולחים לכל הארץ.
וגם ברויאר מקדומים עובד איתם.
ממליצה!
אנחנו צריכים חנויות מירושלים כי אנחנו על תחבורה ציבורית, נשמח להמלצות נוספות
binbin"אני חושבת שחשוב שנשמצמור על קשר....מה את-ה חושב-ת?"
בהצלחה.
היום אנשים צמאים שידברו איתם.
המשפ/ תמיד תהיה.
אם תרצי אשמח באישי להוסיף.
אולי כדאי לעשות טלפונים יותר בתדירות. אצלנו נגיד כל הילדים מתקשרים להורים (אני אצל ההורים... לא נשואה) כל יום שישי. להגיד שבת שלום. ואז כבר מתחזק הקשר, שואלים מה נשמע וכו'..
(לא הגרעינית!)
יש פערים, לא נוראי.
פנסאיאני מהפורום השכן, בעיקר צופה..
אני חווה התקפי חרדה חזקים מאוד, ונמצאת בתהליך טיפולי, כרגע אני לא נפגשת כי אני מתה מפחד!
ואומרת לעצמי- איך? איך אעשה את זה? להחזיק קשר? להסכים לאירוע כזה ענק של חתונה?
ואז עול כלכלי..
ברור גם שיהיה הכי כיף בעולם, ותמיכה של בן זוג ואהבה..
אבל איך עושים את זה?
אשמח לעידוד.. מכירה אנשים שחוו גם כאלה והתחתנו? וחיים באושר? וצלחו את תקופת האירוסין?
תודה!
כדאי וחשוב לגשת לטיפול. ואפשר לטפל.
ולא צריך להסתכל על זה כ"כתם"..
לכל אחד מאתנו יש דברים שהוא נושא על הגב, או בגלל דפוסי התנהגות שקיבלנו מהבית, או בגלל שרכשנו את אותם דברים במהלך השנים, ומורכבותם..
חשבי על זה כך:
כשאת ניגשת לטיפול את מונעת מילדייך ומשפחתך בעתיד בעז"ה להיות במקום שאת הכי רוצה להתרחק ממנו:
ילד שחי עם אמא חרדתית, מרגיש שהעולם אינו בטוח, מתקשה לקיים קשרים חברתיים, מרגיש שהעולם מאיים
אמא שחיה עם חרדות אינה מצליחה לייקר את עצמה, ולראות את הטוב האמיתי שבה
וכך משפיעה על בעלה, וילדה- ברמת ההסתכלות עליה וטיב היחסים ביניהם נעשה רעוע: כמים הפנים לפנים..
אין הדבר תלוי אלא בך. עשי, וה' יהיה בעזרך
אני הולכת לטיפול ומקווה בעז"ה בעז"ה להצליח ולהתקדם..
רק צריכה שיגידו לי שזה אפשרי,
שאנשים כבר עשו זאת לפני..
תודה!
תמימות תודה!לא שאחר כך לא צריך, אבל בהתחלה גם התפעול של הבית לוקח יותר זמן כי עוד לא רגילים, וגם צריך זמן זוגי. עד החתונה הייתם יושבים בדייטים כמה פעמים בשבוע, ופתאום עכשיו נפגשים כשכבר ממוטיים ונרדמים אחד לשני בפרצוף? לא אידאלי..
הייתי חושבת שכדאי שהבעל יעבור ישיבה. לימוד התורה שלו יהיה טוב יותר אם הוא יכלול גם עזרה לאשתו, לא?
ואם זה בגלל עבודה אולי עדיף שהוא ייסע. או יחפש עבודה קרובה יותר אם העבודה לא יקרה ללבו ולכיסכם. כי לימודים דורשים יותר זמן בערב מעבודה, ולאישה גם ככה יש צורך ביותר זמן פנוי וזמן בבית, אז כך נראה לי עדיף.
ברוך ה'.
עדיין באמצע.. התחתנו באמצע שנה א' והנסיעות שעה וחצי+ לכל כיוון.
נשארה לי עוד שנה, וברוך ה' זה לא יותר מדי נורא.
כל מי ששומע פותח עיניים אבל באמת זה לא סוף העולם..
מוזמנת לשאול עוד..
ובסוף למדתי משהו שלא ממש מתאים לי (וכן, היום אני עובדת בו ולא מתכוונת לעשות הסבה כי זה מסובך לי מדי)
גרנו ליד הישיבה של בעלי וזה היה חור מטורף!!! לא הצלחתי למצוא מקום לימודים קרוב, החלטתי ללמוד רחוק ולא הצלחתי להתמיד בלימודים בגלל המרחק האדיר (בקו אוירי זה לא כזה רחוק הבעיה היתה שגרנו בישוב קטן ששם מסתמכים רק על טרמפים...)
בסוף מצאתי איזה תואר שלומדים אותו בצורה משולבת בשנה הראשונה (הלימודים התקיימו בחלק מהימים במקום יותר קרוב אלינו ובחלק מהימים במקום רחוק) ורק ככה הצלחתי לסיים תואר.
היום שנינו חושבים שזה לא היה חכם להישאר ליד הישיבה. המחיר שזה גבה מאיתנו לא שווה את זה.
יש ב"ה הרבה ישיבות וכוללים (שליבו של בעלך "יהיה חפץ" בהם) ולא כדאי לחרבש את כל החיים בשביל מגורים של עוד שנתיים בקהילה של הישיבה.
(*התחלתי ללמוד נשואה, סיימתי את התואר אחרי שהייתי נשואה 6 שנים)
באמצע השנה הראשונה ללימודים (מתוך 3)
גרנו במרחק של 3 שעות נסיעה באוטובוסים מהלימודים.
שרדתי עד הסוף, החזקתי בשיניים- היה מאד מאד קשה! יצאתי ב5 בבוקר וחזרתי ב6, 7 בערב..
ס י ו ט !
אם תרצי, מוזמנת לאישי ואפרט יותר.
בחישוב זוגי, הרבה יותר קל ונכון שהגבר יסע מאשר האישה בהריון/תינוקות/עול הבית עליה.
מרב. עברתי אותה בהצלחה מרובה. התחתנו ממש לפני תחילת שנה ב.
וסיימתי הכל.
הנסיעות היו קשות. בעיקר כשהיו כבר ילדים...
מה שכן לא עבדתי בכלל.
אז למדתי שלושה ימים ושאר הימים נחתי מהנסיעות...
אשמח לשמוע אילו קשיים יש בנישואין ואיזה קושי הוא הכי גדול
לפי דעתי הכי קשה בנישואין זה כשאין הבנה בין שני הצדדים ושלא מצליחים להגיע להבנה והכלה ולהתקדם הלאה.
כי גם אם יהיו קשיים אחרים בחיי הנישואין כמו קשיים בחינוך הילדים,
קשיים כשחלילה אין ילדים,
קשיי בריאות חלילה וכד'-
אז כשהבעל והאישה מבינים זה את זה, מעודדים זה את זה, תומכים זה בזה - הכל נהיה קצת יותק רל.
אבל אם הבעל מתמודד לבד והאישה מתמודדת לבד ואין חיבור נפשי בין השניים -
כל דבר קטן יהיה קשה פי כמה!
וחוץ מזה איזה קשיים הם נורמטיבים ואיזה לא?
הבשורה הטובה היא- שזה תלוי אך ורק בבני הזוג.
:-/לנישואים,כמו להרבה מקומות, כל אחד מביא את עצמו עם שלל בעיותיו.
והקשיים נוצרים מהקשיים של כל אחד מהזוג פלוס השילוב שלהם.
אם בן הזוג הוא אגואיסטי זה יהיה הקושי הכי גדול,
אם יש לו בעיות תקשורת,
או חוסר קבלה,
או התעלמות והדחקה של בעיות.
הבשורה הטובה היא- שכל קושי ניתן להתמודדות משותפת,
וברוב הפעמים - כשיש רצון טוב משני הצדדים - גם לפיתרון.
ותמיד הבסיס היא הידברות ורצון טוב.
שב"ה אפ'פם לא התגעגעתי להיות רווקה!
(והיתה לי רווקות יפה ב"ה! לא סבלתי וכד')
לא הכל ורוד וכמובן שאני מתלוננת פה ושם
אבל הרבה פעמים אני פשוט מרימה עיניים לשמים ואומרת לקב"ה: תודה!
תודה על העייפות- זה אומר שיש למי לקום בלילה...
תודה על חוסר הפנאי- זה אומר שיש עבודה ופרנסה
תודה על הבית ההפוך, על הרעש וההמולה, על ה"מריבות", דיבורים, שבתות והחופש הגדול.
תודה על הכל!
זה אומר שיש הרבה מאוד ב"ה!
הגבת ליעל ואמרת שהכל נכון
הופכת להרגל וחיים למען הילדים פשוט חיים ביחד עושים מה שצריך והבן זוג פשוט לא יודע מה מרגיש המד ה׳ ניפגע כמובן שהוא מרגיש שהוא בסדר גמור ולא זוכר כיצד רמס את הבת זוגו אחרי כלכך הרבה סבל ברור שהרגשות משתנים ופשוט ממשיכים לקיים את הבית למען הילדים
שלא נדע חלילה אבל אני חושבת הרבה מאוד על נשים שהבעלים שלהם נפטרו ככה פתאום באמצע החיים.
זה קשה! את צודקת בהחלט!
אבל אני הרבה חושבת על הנשים הללו שאיבדו את היקר להן מכל.
אתן נשים גדולות! גיבורות! ומוערכות!
ואני מאחלת לכן שלא תדעו עוד צער ושיהיה לכן רק טוב בחיים!
ואף אחד מאיתנו לא יעבור כזה דבר.
הרבה הצלחה ואושר!!
ה-מיוחדשיש לנו קשיים כזוג זה לא נורמלי.
וכל אחד בטוח שאצלו זה קיצוני.
אני חושבת שיש ציפיות שונות לשני הבני זוג - מה היא זוגיות, במגע, ביחס, בשיחות, בהתנהלות - וזאת הבעיה הכי קשה לפחות שאני מתמודדת איתה.
אבל ב"ה בעלי מדהים, ומקשיב, ותומך...והיו רגעים שהיו מאוד מאוד קשים מבחינתי. ולדעתי הוא הבין למה נפגעתי ואיפה הייתה הטעות שלנו כזוג בסיטואציות קשות.
כל הזוגיות היא אתגר, מקווה שלאט לאט נתגבר ונלמד אותו ביחד!
העיקר שאוהבים
ה-מיוחדאם תמצא פיתרון תעדכן אותי
ואם אתה מעז, בקש ממנה להמעיט במאכלים משמינים במיוחד
או שתיקח את נושא הבישול עליך דבר שוודאי לא תרצה לעשות...
או מלא ספורט, או לאכול מכל דבר אבל בכמויות קטנות...
וכמובן להחמיא לאישתך מלאאאאאאא כי היא רוצה בטובתכם!!!
אתה יכול להציע לה להכין לך אוכל בריא, תגיד לה שזה קשור לבריאות ולכושר.
תגיד לה שזה חשוב לך הבריאות והכושר ושזה דרך חיים, תראה לה שוב ושוב שזה חשוב לך, גם היא תתנגד היא בסוף תנסה לרצות אותך כי היא תבין שזה חשוב לך כמו שזה היה קורה להיפך .
ובמקביל תעשה ספורט על בסיס יומי מבלי לוותר על זה, לך לחדר כושר או לחוג כלשהו.
אל תחכה שתתפח הבטן ואז תתחיל תהליך קשה של הרזיה , פשוט עכשיו תעצור את זה.
בסוף אשתך תעדיף אותך בריאות ובכושר מאשר מוזנח ורופס.
סביר שהיא מפטמת אותך כי היא בשלנית טובה
ודרך הבישולים היא מקבלת מחמאות
כדאי שתפזר לה מחמאות על דברים אחרים
ואז היא תשמין ממחמאות ופחות תבשל
בכללי להפחית בפחמימות
ולעשות הליכות
או אם אין כוח לצאת ויש כסף- לקנות אופני כושר/הליכון
אנסה לבלוע אותם שלמים נראה אם הם מצליחים להסתדר בצורה הנכונה
זה תמיד טוב שיהיה בית בריא.
גם כדאי- לאכול קצת מהכל, ממש כף אחת מכל תבשיל, וזהו.
צלחת קטנה יותר זה גם עוזר כי היא מתמלאת מהר ונראית כמו צלחת מלאה כשבעצם יש בה פחות אוכל.
כושר, הליכות/ריצות ליד הבית שעה ביום, הכל תלוי בכח הרצון ונשמע שיש לך הרבה מזה.
בהצלחה
מודדת כובעיםקורנפלקסזמרהאנחנו נשואים 7 שנים עם כמה ילדים ועובדים מאוד מאוד קשה... ולצערי אין פרנסה בשפע
זה משפיע על מצב העצבים בבית וכנראה ששנינו קצת חסרי סבלנות...
באופן כללי אנחנו אוהבים ויש לנו זמנים יפים יחד....
אבל מדי פעם מתחילה מריבה וישר בעלי מתעצבן ... הוא מסוגל לקרוא לי פסיכית וכד'... לאיים בגירושין... להזכיר אירועים אישיים שלי באופן שלילי... לא שאני צדיקה, אני יודעת לעצבן אותו, אבל אני לא מגיעה לרמות האלה.
כשהוא מתחיל עם כל הנ"ל אני נכנסת להלם או פורצת בבכי... זה שובר אותי. זה שובר את האמון בינינו. לפעמים אני נגררת אחריו וזה כדור שלג שמתגלגל...
אחרי יום או יומיים של שתיקה וויכוחים מבקשים סליחה, מתפייסים וממשיכים הלאה. אבל רק תחושת המתח הזו בין ריב לריב מעכירה את חיי הנישואין. הסברתי לו שיש קווים אדומים שגם בשעת כעס לא עוברים. זה לא עזר.
בטח תייעצו לי ללכת לייעוץ. בעלי כמובן לא רוצה. וגם אין לנו כסף.
לא יודעת כמה תוכלו לעזור, אבל לפחות פרקתי כאן קצת...
תודה
תשבו פעם ביחד, בזמן טוב, תעלו את הנזק שנגרם מהקצנה בשעת מתח/ויכוח (כמובן, ללא האשמות, אלא הבעיה במה שיוצא מזה, מכל צד), ותחליטו על קוים דברים שאתם ממש משתדלים לא להגיע אליהם..
אולי תכתבי לעצמך (או שהוא יכתוב אם הוא בקטע) כל מיני דברים טובים ויפים שעושה בשבילך או אומר לך לפעמים. ואז, אם יש מריבה קשה, אחריה לכי הצידה ותקראי את הדברים. יכול לעזור להיכנס לפרופורציה
ומרפה אותם.
ה' ילטף אותכם כל הזמן, ותהיה אצלכם ברכת שמיים בכל המישורים!
אצלי זה ניגמר בכך שהתקשרתי לרב שלו וסיפרתי הכל ובשיעורים הבאים שהרב העביר הוא דיבר על מקומה של האישה וכמה שהיא חשובה ואיך להתנהג איתה ולכבד אותה ועדיין מדבר בשיעורים כיצד להתנהג בבית וזה ממש שינה את בעלי אחרי הרבה שנים של מריבות שבהן לא הייתי עונה בכלל והיה צועק והורס את כל האווירה בבית
נחת כלכלי היא ערובה לבית שליו.
האם תוכלו ליצור מצב טוב יותר?-
הגדלת הכנסות, קיצוץ הוצאות-
ב. טענתך ששניכם מדברים ללא שליטה, רק שהמתג שלו קצת רחוק יותר.
תחשבו שניכם איך תרצו שייראו מריבותיכם השגרתיות-
יש זוגות שנוח להם שכל השכונה שומעת, וכעבור שעה הם חוזרים לשגרה.
ג. מותר לאשה לבכות. כתוב בגמרא.
כאמור, העלבה היא אסורה לשני בני הזוג, איך שתיאמר- בקול רם/ נמוך/ מאיים/ מבזה/ כולל או לא כולל המלה "גירושין"- וכו וכו'
ד. נ"ל חשוב שתשבו ותראו איך לקצר את זמן ההמתנה לפיוס.
אתם נשואים מספיק זמן ליכולת זו.
וגם יש ילדים שצריכים בית מנוהל תקין.
ה. אם כל הנ"ל- אל תלכו לייעוץ.
בפרט בהתחשב בסע' א.
מה שכן, אולי יום אחד תלכו..
בהצלחה
ממה שהוא חושש הוא מאיים עלייך אל תתרגשי תשני טקטיקה כשהוא יאיים בגירושין ותיראו איך הוא חוזר בו
עם תינוק יונק הזמן הפנוי שלך מועט וגם לא צפוי.
את יכולה לתכנן תכניות ליום שישי ובסוף תהיה לך רק רבע שעה פנויה.
אז פשוט אל תבני על יום שישי. כאילו הוא לא קיים. ואם בסוף יש בו קצת זמן אז תצאו לגינה, ברצינות.
תתחילי ברביעי ואז יהיה לך יותר מושג מה מצבך.
שתדעי שהערכות זמנים הן משהו שלומדים אותו.
בפעמים הראשונות שהכנתי שבת היה לחץ מטורף עד הצפצוף. היום זה כבר פחות קורה כי למדתי לא להשאיר דברים לרגע האחרון (ולפעמים זה כבר שוב קורה כי אני רואה שיש זמן פנוי ומנסה להספיק עוד משהו..)
מציעה לך למצוא עוזרת רק לשטיפה ושרותים. ככה אני עושה מאז ההריון כי זאת עבודה שקצת יותר קשה לי פיזית. זה ייקח לה שעתיים לכל היותר ואז זה לא הרבה כסף.
ולך יהיה "עוצר" - תהיי מוכרחה לסדר את הבית "לכבוד" העוזרת, כי אחרת איך היא תעשה ספונג'ה..
אז אפילו ביום שלישי בלילה או רביעי בבוקר, תלוי מתי באה העוזרת, כבר תהיי מוכרחה לסדר בצורה מינימלית לספונג'ה.
ואז תוכלי לעשות בישולים בנחת בבית נקי ביום חמישי.
דרך אגב הנער המתבגר יכול לסדר!! זה נושא לשרשור אחר.
ועוד דרך אגב, הטיפ המרכזי לבית מסודר הוא לשמור על הסדר כל הזמן. זה באמת קשה עם תינוק יונק ופעוטה שמבלגנת אבל אין לי רעיון יותר טוב. היה פעם בפורום דירה נאה שרשור על טיפים לסדר והיו בו כמה דברים מוצלחים, אולי אמצא.
כשהבית מסודר הרבה יותר קל לנקות. וכשהבלגן הוא רק של חצי יום ולא של שבוע הרבה יותר קל לסדר.
בהצלחה רבה!
יש דברים בשגרת ניהול הבית שצריך להתרגל אליהם ואז הם נעשים קלים. את כבר יודעת מראש מה את עושה מתי ואיך אז עושים בלי לחשוב. אחרי החתונה כל פעם הייתי נזכרת "אוי, צריך לנקות, ממה נתחיל??..|ועכשיו שכבר יש לי שגרה בזה אני עושה בלי לחשוב.
מאוד קל לכתוב אבל במציאות זה לא כך...
כי לא מספיק כביסות רק פעם בשבוע, וצריך גם בישולים לאמצע השבוע.
ולא דיברנו על ארוחות ערב מקלחות.
ב ,ג, ד- זה נחמד לפרוטוקול לא ממש הכי מציאותי. מסדרים אבל לא יודעת עד כמה יסודי
משהלמצוא מה מלכלכך את הבית ופשוט לא לעשות אותו
לעבור לחד פעמי לפחות באמצע שבוע
לא צריך לשטוף כל יום, אבל אם זה מציק לך לקנות רובוט שמנקה (עולה כמה מאות שקלים אם מייבאים מסין וכ-1500 שקל בארץ). זה לא זול אבל אולי יפתור בעיה.
מדיח זה אופציה? אולי יעזור לכם להתמודד.
לפעמים דברים פשוטים כמו שטיח בכניסה לבית או דומה לזה יעזור נגד כניסה של לכלוך.
מה יוצר בלגן? יש דרך לשלוט בבלגן ולווסת אותו רק לחלק מהבית? אולי המתבגר יכול לעזור בלשלוט בילדה בגמילה ובבלגן סביבה?
ניירות?
האם מדובר בניירות של חשבונות חשמל וכו'?
האם יש לך עסק שאת צריכה אותם?
אני מציע כשמגיע הדואר, לזרוק את המעטפות לפח בדואר ולא להביא אותן הביתה. להביא רק את המכתבים עצמם - זה לבד יפחית את הבלגן.
תבדקי אם אפשר לעבור לקבל חשבוניות במייל, זה יכול להיות יותר קל לשליטה (אני בלגניסט בניירות).
חשבונות חשמל אפשר לזרוק אם שולמו בכ.א.. בסוף השנה חח"י שולחת סיכום שנתי שאפשר לשמור לצורכי השוואה עם שנים קודמות וכל אלה.
חשבונות סלולר ששולמו לא מעניינים אף אחד (אי אפשר בפועל להכיר בהם כהוצאה)
למה שבעלך לא יקח את הילדה לתפילה בליל שישי/שבת כדי לתת לך שקט?
ערימה של שאלות שאני לא יודע אם כולן מתאימות לך. רק ניסיתי.
ולרכז,למשל כביסה לא מקופלת לשים בגיגית בחדר נסתר,לא במרכז הבית,צעצועים בקופסה או סלסילה...
כל יום לסדר נניח רק עשר דקות...זה מאוד משמעותי
מנשא לתינוק יכול לפנות לך ידיים...
כן,אם אתם לא עומדים בעומס אז לשלם לנערה לקפל כביסה או לנקות...
לבשל כמות ולהקפיא כדי לא לבשל הרבה פעמים.
להכריח את עצמך להתחיל ביום רביעי.
אין ברירה.
עכשיו עוד שעון קיץ....נצלו את הזמן להגיע לשבת בנחת...
ולא תמיד אפשר לדעת, אני אף פעם לא חשבתי שיש לי את זה
ורק לאחרונה התברר לי שהקושי שלי בנושא הסדר נובע מחוסר סדר בראש
ואני אדם מרוכז ושקול, ובכ"ז- כשהראש לא חושב בצורה מסודרת זה משפיע
המילים מתנהגת בטפשות רק מחלישות אותך.
עדיף בהרבה:"קשה לי להתארגן".
כל הסיפור כאן הוא התארגנות:
הכנת רשימת משימות עם שעות לחמישי ושישי
וכדאי מאד להוסיף צ'ופר אחרי כל כמה משימות
בהצלחה!
יש לכם חיים שקטים ושלווים ביחד בלי "להתפוצץ". זה לא מושלם אולי אבל נקודה לא רעה להתחיל ממנה.
"טוב לך איתה", זה טוב.
אל תחשוב במשל של "שותפים לדירה", כי הגדרות כאלה רק מייצרות ריחוק.
תנסה מידי יום, כמה דקות להתבונן בינך לבינך על דברים טובים שיש בה. לעורר במתינות את האהבה מבפנים.
לא צריך לחפש "אורות וזיקוקים". יש דברים שנבנים במתינות, ולפעמים זה יוצר עומק גדול יותר.
ותשתדלו גם "פגישות" כמו לפני החתונה.. לצאת ולשבת ביחד, לדבר, להתענין, להכיר יותר.
שיהיה בהצלחה.
איך אתה מבדיל בין זוג נשוי לשותפים לדירה? בזיקוקים ופרפרים בבטן? כי אם אתה חושב שנישואין תקינים זה פרפרים בבטן אתה טועה... כנראה יש תקופות שהן ככה אצל חלק מהזוגות אבל לא תמיד ולא כולם. אם תסתכל על זוגות מאורסים, יש זוגות שמעופפים ומאוהבים בתקופה הזאת, ויש מקורקעים. ואין עם זה בעיה.
בעיניי נישואין זה עניין של קשר קרוב, של חברות הכי טובה, שיתוף, אהבה, קירבה. אתה מחפש את זה או נצנצים?
לא מאמינה במרדף אחרי הדמיונות. העמל על הקשר, כדי שישתפר ויתעצם תמיד, זה כבר עניין אחר.
בהצלחה רבה
(אגב, אני נשואה טרייה. כותבת את הנ"ל בעקבות ייעוץ שעברתי אצל יועץ שגם עוסק בייעוץ נישואין)
שלום לך.
שמי יהונתן ואני יועץ זוגיות ויועץ מיני. מהמקום הזה אני כותב לך. וגם כאחד שחי בזוגיות זמן רב.
אתה בעצם במצב מאד נורמלי. גם לכאלה שהתחתנו מתוך זיקוקים. לרוב הזוגות יורדת האש די מהר כשנכנסים לשגרת החיים. כך שרבים וטובים הם במצבך כך או כך.
אתה רוצה זיקוקים? אתה בהחלט צודק - מגיע לשניכם חיים מרגשים ומשמחים. לשם כך עלינו להבין קצת איך אהבה עובדת.
אהבה בחיים האמיתיים היא מאד שונה ממה שמופיע בהוליווד. אהבה היא רגש שנבנה ומתפתח. כמו כל הרגשות. דחפים (אימפולסים) הם היחידים שמופיעים והולכים במהירות. אהבה מתפתחת בין אנשים שטוב להם יחד.
לכן השאלה - מעבר לשותפות הטכנית ביניכם - מה אתם עושים כדי שיהיה להם נעים וכיף יחד? ככל שיהיה לכם יותר כיף יחד - תגדל אהבתכם.
וכשהאהבה גדלה, מתעצם הרצון לאינטימיות (קירבה). וכשהאינטימיות מעמיקה, המשיכה והלהט מתעצמים מאד.
למעשה:
בכל אופן - אני לרשותך במייל ו/או טלפונית
יהונתן שוּמֶר
"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית
054-4820637 orpnimi1@gmail.com
