מה שכתבת בתחילת-דברייך, נכון לדעתי. וכלל לא סותר דברים שנאמרו על ידי לעיל.
אכן אמרו חז"ל על הדרך להידבק בקב"ה שני דברים: הידבק במידותיו והידבק בתלמידי חכמים.
ועל כן, הקושי לבקר "איך הרב ענה", הוא חיובי ביסודו. צריך יראת ת"ח, כפי שאומרת הגמרא. אבל אחרי הקושי - אם בטוח שזה לא כי כך היה ראוי לענות אז, אלא תופעה קבועה חלילה, אז גרוע מאד.
הרי הגמרא עצמה אומרת כדוגמה לקידוש השם - תלמיד חכם שמשאו ומתנו נאה וכו', הבריות מה אומרות: ראו פלוני שלמד תורה, כמה מתוקנים מעשיו וכו'. זו דוגמה לקידוש השם. וההיפך, חלילה, דוגמה לההיפך. זו גמרא מאד חריפה. והרצי"ה זצ"ל היה מעיר על כך: מי הם ה"בריות" הללו? אלו שעליהם נאמר "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". דהיינו, אנשים פשוטים - וחשוב מאד "מה הם אומרים"..
ואני מסכים איתך לחלוטין שאכן במצב כזה, צריך לדעת לומר, בכבוד לתורתו כמובן: נפגעתי מהרב. "הוכח תוכיח את עמיתך". ונסיוני מראה, שאכן ת"ח אמיתיים, גם אם אינם "כאלה" ח"ו, אלא שמקומית מישהו נפגע מצורת דיבור כלשהו ומעיר, ממהרים לבדוק את עצמם - ממש בדקדקנות - מבקשים סליחה מעומק הלב, כולל לפנים משורת הדין. ישראל אשר בך אתפאר.
ומי שאינו כך - ולא מסוגל לקבל, אז גרוע בהחלט. אבל שוב - לא סותר שהרוב לא כך ב"ה; לא סותר את השפעת התורה והעמל בה על המידות וההתנהלות והאדם בכלל. ויש להניח שאדם כזה, בלי תורתו, היה יכול להיות יותר גרוע - אלא אם כן למד את התורה "עם סם המוות" ח"ו, כלשונו של רי"א מקאמארנא.. וזה בכללות גישה לתורה בצורה מעוותת ח"ו.
ובוודאי שאין לאף אדם "כרטיס חופשי" סתם לפגוע במישהו על לא עוול בכפו ח"ו. אין לכך כל קשר לאם למד או לא למד. אדרבה, למד - צריך יותר להיזהר.
מי ש"צועק עלייך" כשעונה לך - זה נשמע משונה מאד. מעודי לא שמעתי רב משיב כך (אלא אם כן שאלת אותו אם את יכולה לשפוך מים רותחים על מישהו והוא ענה לך תוך כדי שאת עם המיחם ביד....). זה לא "גברים" ובוודאי לא "ריתחא דאורייתא". כבר אמרתי, לא מכל טעות צריך לעשות אידיאולוגיה. אך זה לא סותר שאכן יש תופעות של ריתחא-דאורייתא, הרי זו גמרא מפורשת. לא קשה להבחין מתי זה כך ומתי זה לא בא כ"כ מריבוי "אורייתא".
מה שאמרת לגבי הגר"א זו טעות. אני לא דיברתי על איזה "וורט" אלא על שיטה שלמה. אבל, כיוון שכבר הוזכר, וסה"כ מתנהל פה דיון מכובד ולשם-שמיים, אז כדאי אולי להסביר לרגע ולצטט טיפה מהגר"א.
ברור שעבודת המידות היא ענין חשוב ביותר. גם הגר"א מזכיר. הנקודה המדוברת היא כמה לימוד התורה מסייע לכך. על זה נאמר לעיל, שכאשר יש תשובה לפני הלימוד, הלימוד אכן בונה את הטוב, מעצם הקישור בקדושת התורה. אבל זה לא סותר גם צורך בעבודת מידות ספציפית, וגם את זה שיש אופי ראשוני - ולכן ה"מסה" של צורך העבודה הזה משתנה מאדם לאדם.
אומר הגר"א:
"עיקר חיות האדם הוא להתחזק תמיד בשבירת המידות. ואם לא, למה לו חיים.."
"ענין התורה לנפש, דוגמת המטר לארץ שמצמיח מה שנזרע בה, סם חיים או סם מוות. כן בתורה, מצמיח מה שבליבו. אם ליבו טוב - תגדיל יראתו. ואם בליבו שורש פורה ראש ולענה, יגדל הטינא בליבו. כמו"ש צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. וכמו"ש למיימינים בה סמא דחיי ולמשמאילים בה סמא דמותא. על כן צריך לפנות ליבו בכל יום קודם הלימוד ואחריו מעיפוש הדעות והמידות ביראת חטא ומעשים טובים".
ומזהיר מלהתעצל בעבודת המידות.
אם כי, יש גם כמובן, "מאור שבה מחזירו למוטב".
הקיצור, לתורה יש כח גדול. עצמי. כך האירונו חכמי התורה, וכך כותבת התורה עצמה.
צריך עבודת המידות - וזה עצמו מפנה דרך להשפעה הגדולה של התורה, כולל על המידות עצמן.
ומה שכתבת בסוף איך חשוב לך שידברו איתך - זה חשוב לכל אדם. וברור שכך צריך להיות..