ברור שלא תהיה תעודה. זה בית פרטי.

אם היא נראית לך יהודיה כשרה ואמינה - למה לא, תאכלו. (אולי הדוסים פה יאמרו אחרת.. זו דעתי).

יש בעיתיות מסוימת בדבר

באופן כללי אדם נאמן לומר שהוא שומר על הכשרות (רק שצריך להיזהר כי יש כאלה שחושבים שהם שומרים ולמעשה הם לא מבינים הרבה.. כמו שקרה לי פעם בצבא עם חבר, חילוני תל אביבי אשכנזי... שהיה מוכן להישבע על עוגה שאמא שלו הכינה שהיא כשרה... דא עקא שלאחר חקירה התברר שהוא לתומו חשב שאם לא מערבבים בעוגה בשר וחלב או טרפות וכדומה, זה מספיק כדי שהיא תהיה "כשרה"...)

 אולם פה לא מדובר על בית פרטי, מדובר על עסק לכל דבר. מן הסתם גם יש מע"מ וקבלה...

ולמעשה יש גדר שקבעו חכמים בדור הזה שיש צורך בתעודות כשרות במקומות כאלו. ולכן הייתי מאוד נזהר לא להקל בזה אלא אם כן מובהק שהאישה חרדיה/ דתיה...  ואז גם הבעיה של מראית עין מצטמצמת.

או אולי אם היה לך היכרות אישית איתה היית יכולה לומר שאת אוכלת אצלה בבית... אבל ברגע שזה מסחרי נראה לי שזה יותר בעייתי.

מה שכן , אם היא זורמת איתך, את יכולה לבקש שתביא לך רק את המצרכים הסגורים ואתם תכינו לעצמכם את האוכל בכלים שתביאו... אנחנו היינו פעם באיזה מקום וזה מה שהציעו לנו.

מה לא מספיק טוב בעגבניה כמו שהיא, או במלפפון ?

בואו נניח שעל העצים היו צומחים שטרודלים וקרם באווריה והעלים היו נניח סרדינים. 

 אז השפים הכי גדולים היו מערבבים ומקצצים ושמים בתנור והיתה יוצאתץ עגבניה נפלאה וכולם היו מלקקים את השפתיים!

לא צריך אוכל מי יודע מה . מספיק איזה סלט הכי פשוט וקונים משהו  מוכן בחוץ , והעיקר לבלות בטבע או איפה שכל אחד אוהב. 

מסכים עם מה שאמרת

רואה את התגובה הזו.. והיא חושבת (וואי אני מסכנה ??)

כי בדכ לכתוב "מסכנה אשתך" אמור לעזור לבנאדם להבין את בעיותיו..

מה שכן,

אל תקחי ללב !! אף אחד כאן לא באמת מומחה לענייני שלום בית . וזה המינוסים והפלוסים של הפורום.. כל אחד כותב מה שחושב ובסגנון שלו..  (כולל אני)

למה זה מצדיק פגיעה באחרים?

"אל תלבין פני חברך ברבים" זה לא אומר אל תפגע כשאחרים פוגעים בך, אלא אל תפגע באחרים. הם יעשו לעצמם את החשבון אם להפגע או לא. זה לא קשור אליך...

יש את הפן הנוסף של לא לפגוע באחרים. צודקת.

זה אחלה , כן ?!!..

מבינה את התסכול .. אולי תנסי בצמ"ע יש שם נראה לי שרשור הכרויות..

שדכנים - זו גם אופציה..

והכי חשוב ... תהי חזקה . בעז"ה הזיווג שלך יגיע בזמן הכי מתאים ונכון..!! (והלוואי בקרוב..) הוא מחכה לך בדיוק כמוך..

לדעתי, גם כתבתי את זה בעבר פה, זה באמת דבר שכדאי לאמץ מהחרדים - 

התשלום הכספי של הזוג למשדכים הוא תמריץ רציני לעבוד.

זה לא עבודה קלה, הרבה מנסים עד שיש בינגו, הרבה כאב ראש, ייאוש, שידול, שיחות טלפון. בהחלט ראוי שיהיה תעריף קבוע להצלחה.

מצווה והכל, אבל זה לא סותר.

גם לעזור לאדם למצוא דירה מתאימה לו זו מצווה ובכל זאת גובים דמי תיווך תבין ותקילין, בלי להתבייש 1%+מע"מ....

מבינה אותך!

אל תחכי שיציעו לך.. לכי את ותעשי מאמצים.

1. ללכת לשדכנים.

2. לדבר עם אנשים/ אחים/ בני דודים

3. להתפלל 

4. חשיבה חיובית שאת קרובה לחתונה שלך. דמיני את יום החתונה שלך וזה יגיע! 

לחשיבה החיובית כח עצום!

המוח לא מבדיל בין דמיון ( שאנו חושבים) למציאות.

בדוק ומנוסה!

וכמובן שתפילות בכל הכח!

ספרי שהתארסת..

בהצלחה!

האם את נעזרת בהם כלכלית?

לא.. 

אם את תלויה בהם לפרנסתך אני יכול להבין את ה"זכות" שלהם להתערב. מאחר ואתם עומדים על הרגליים אני הייתי ממזער את התלות בהם במובנים אחרים.

אז לדעתי לא צריך למנוע.

ילד זה ברכה, ושמחה, וטוב.

ואם לא?

ואם הם יכעסו עליה שלא עמדה בהסכם שלהם?

זאת לא אופציה בכלל כי אני לא מוכנה שיגידו שהילד הזה הוא טעות.. 

זאת החלטה שלך ושל בעלך בלבד

מה שכן - ממש חובה להתארגן כלכלית. מישהו צריך עבודה קבועה. 

אני גם חוזרת בתשובה ומכירה לצערי הרבה משפחות שהתחתנו בלי תכנון כלכלי ותוך שנה במיוחד עם ילד נכנסו למצוקה כלכלית. חלקם התגרשו או חזרו להיות חילונים. חלקם חיים מצדקה ומעזרה מהורים והייתה משפחה שהתפרקה וילדים נשלחו לפנימייה.

כנראה הורים שלך מבינים שאתם לא באמת חשבתם על הפן הכלכלי.

הולדת ילדים ממש החלטה שלכם ואף אחד לא אמור להתערב לכם בהחלטה אבל אתם צריכים להיות מוכנים להתמודד עם מה שתחליטו

ולא לדיון ציבורי ע"ג הפורום.

ברכה והצלחה

נרשמתי כבר ללימודים שהם 3 שנים

מי משלם לך על הלימודים?

אם הם משלמים על הלימודים והתנאי לא הריון , הייתי מוותרת על התשלום ללימודים

הרי אם את דתיה לא היה שייך לדחות חתונה עד אחרי התואר, אז ממילא מה שהבטחת לא שייך הם חיביים להבין שאישה דתיה לא יכולה להיות עם גבר כמה שנים בל חתונה

סבתא וסבא שלי משלמים על הלימודים 

שמתחתנים עוזבים את הבית.

ברגע שנותנים להם להתערב בדברים בסיסיים אין לדבר סוף

זה החיים שלך את חיה אותם לא הם.

וכאלו דברים לא נכללים בכיבוד הורים

אם זה הסיטואציה, זה עולם אחר לגמרי...

לא כדאי בשום מחיר

ה' קבע בדרך שהוא ברא את העולם ."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

אני מבין לגמרי את ההורים (הגם שאני חושב שהם טועים). בשביל לשבור  את הכיוון צריך לדעת שהזוג עצמאי בכל כיוון שהוא ולא יתלה עליהם אחר כך.

הורה שרוצה לעזור לילד שלו שיעזור

אבל הוא צריך להבין שעכשיו יש לבן שלו קן משפחתי חדש שבו הוא עושה מה שהוא רוצה!!

זה נוראי בעיניי לתת להורים להיות מעורבים בהחלטות כאלה זו לא מעורבות זו התערבות

והתערבות לא שייכת בין בני זוג

אני לחלוטין מסכים איתך.

כדי לבצע החלטה עצמאית צריך להיות מוכנים לעמוד אחריה באופן עצמאי.

כל עוד מקבלים כסף בצורה כזו, בכל מקרה היכולת לחשוב באופן עצמאי

נפגעת.

עד כה התגובה שלך הייתה העניינית ביותר בעיניי ואני שמחה שהיא כן נאמרה בחריפות כי מה שאמרת נכון. תודה 

הם ההורים שלך, הם דואגים לך. בטח לא פשוט להם שחזרת בתשובה, שהתחתנת כל כך צעירה לפני שראית עולם. ואני חושבת שמעבר לפן הכלכלי והאם תסתדרו (שזו גם כמובן דאגה של כל הורה), הם חושבים עליך, על העתיד שלך. הם לא רוצים שבגלל שתעשי "צעדים פזיזים" שהם אולי רואים כחלק מתהליך ההתבגרות והבירור שלך, בסופו של דבר לא תוציאי תואר, לא תצליחי לממש את עצמך, תהיי כבולה למרוץ החיים ודאגה למשפחתך, ובסופו של דבר במבט לאחור תצטערי. 

אני יוצאת מנקודת הנחה שרוב ההורים, רוצים באושרה של ביתם. הם רק הרבה פעמים חושבים שמה שהם רואים כאושר, הוא אכן מה שנכון. לא תמיד הם צודקים, אבל יש דברים שצריך לשים אליהם לב.

ולכן, אני שואלת אותך, תחשבי עם עצמך טוב. האם את רוצה ללמוד את הלימודים האלה, זה משהו שאת חפצה בו? (או שמא זו גם דחיפה מצד המשפחה). האם את חושבת שתצליחי לשלב את הלימודים עם ילדים, מבחינת לחץ וכלכלית? זה לא קל, אבל אם יש הרבה רצון, בעיקר מצידך, אבל גם מצד בעלך והשותפות הכלכלית והסיוע הנפשי והגשמי אז זה אפשרי. האם יש בזה גם "מה יחשבו בגרעין" או שזה רצון פנימי ועמוק להביא כב ילדים. איפה את/אתם בסיפור.

תחשבו על זה טוב שניכם. מה אתם רוצים, איך אתם רואים את חייכם. ותעשו ביחד, או רק את, שיחה עם ההורים, בה תסבירו איך אתם רואים את חייכם. לא בהתנצלות ולא בכעס, בהבהרה של המצב (לדעתי השיחה הזו היתה צריכה להיות כבר לפני החתונה, היא מעמידה כל דבר במקומו ובאופן מסויים גם מרגיעה את ההורים. אם לא עשיתם לפני, תעשו עכשיו. מוטב מוקדם ממאוחר, כי תמיד יהיו חיכוכים על התחומים האלה).

ובאופן כללי, גם אם ההורים לא מסכימים לדרכך, לרוב, אם הם רואים אותך שמחה ומאושרת בחלקך ופורחת בתחומים שאת אוהבת, הם רק שמחים איתך (וכמובן שגם נכדים מתוקים גורמים להפשרת הקרח..)

קודם כל , בפן ההלכתי עליכם לשאול רב. 

ברצוני להעלות נקודה שאולי מוזרה לחלק מהמגיבים, לפחות לפי התגובות שלהם

והיא הקשר בינך לבין משפחתך

מה טיב הקשר בינך לבין הוריך? האם את מרגישה שאת מסוגלת לעשות מעשה נגדם? האם הם יקבלו אותך בסופו של דבר כמו שאת?

ענו לך מקודם שהתגובה של ההורים היא בכלל לא שיקול.

אני לא מסכים עם הקביעה הזאת. יש הרבה אנשים שבשבילם התגובה של ההורים היא בהחלט שיקול.

יש אנשים שמריבה קלה עם ההורים עלולה לגרום להם לסכסוך עם כל המשפחה ובסופו של דבר תדרדר גם אותם למצבים קשים.

זה תלוי בך.

אני חושב שאת זו שצריכה לשאול את עצמך: האם אני בנויה להתמודדות הזאת? עד כמה קשה היא תהיה?

ציינת שאת חוזרת בתשובה, מן הסתם כבר בעבר היו לך התמודדויות שונות עם המשפחה. זאת אומרת שיש לך ניסיון בעניין.

בסוף כנראה שהתשובה לכל השאלות האלו מונחת אצלך.

וכשתהיה לך תשובה, תוכלי ללכת לרב מורה הוראה, שיקשיב באוזן קשבת לך ולבעלך ויוכל לתת לכם את הפסק הלכה הנכון.

הפתרון הוא פשוט להיות עצמאית לחלוטין. הייתי אפילו שוקלת להפסיק את המימון של הלימודים. גם אם זה יהיה במחיר זה שבעלך לא ילמד יותר. (זו הבחירה שבסוף אנחנו עשינו)

מילא ללמוד תורה, ומילא להיות תלוי בהורים, אבל להיות תלוי בהורים שמכתיבים לך את החיים, ומתערבים לך בעניינים כל כך אישיים כמו להביא ילדים - זה לא בריא לזוגיות ולא לחיים.

כשהפכנו לעצמאיים זה לא הכי מצא חן בעיני ההורים, כי הם כבר לא יכלו לשלוט בנו/לנהל אותנו כרצונם, מצד שני הם שמחו מאוד שסוף סוף אנחנו עומדים על הרגליים.

אז נכון שאם הייתי מתחתנת יותר מאוחר ולא מתחתנת עם אברך - כמו שהם חלמו ותכננו אז הייתי לומדת את מקצוע חלומותיי במימונם המלא, אבל גם יכול מאוד להיות שבשעת כתיבת שורות אלו הייתי רווקה מזקינה שטובעת בים של לימודים וכתיבת תזה.

אני לא מזלזלת ברווקות וברור לי שרובן לא בוחרות בזה, אבל לא נראה לי שהן היו מעדיפות את הסטטוס של הרווקות בגיל הזה, גם אם יש בו הרבה יתרונות.

ברגע שתהיי עצמאית לא תצטרכי לתת דין וחשבון לאף אחד. גם לא להורים שלך. לא בהקשר של מקום מגורים ולא בהקשר של כמה ילדים יהיו לך ומתי.

כמובן שכדי להיות עצמאית צריך מקצוע מסודר (ושאף אחד לא ישלה אותך שזה מיותר וכו') אבל אולי תוכלי לחפף בלימודים ולהוציא רק 'עובר' או שאולי תעברי ללימודים יותר קלים ופחות תובעניים, וככה כן תוכלי להביא ילדים תוך כדי לימודים.

וכן, אולי אני שונה בדעתי ממי שקורא וכותב פה, אבל להביא ילד לעולם במציאות כלכלית רעועה זה אכן צעד לא נבון ולא אחראי. אבל הפתרון הוא לא למנוע הריון, אלא לבחור להיות במציאות כלכלית טובה! 

תראי, קודם כל בעבודה אמורים לעבוד ולא לפטפט.

ואני מודה שכשהיינו כמה בנות בחדר לא היינו סותמות את הפה.. היה כיף אבל היינו זוועה מבחינת הספקים.

כמו שכתבו, גם מישהו מבוגר יכול להנות מזה שהוא מפטפט עם החורה צעירה ויפה, זה גורם לו להרגיש צעיר. אז לא על חשבונך!

אז כדי להיות מנומסים אפשר להגיב מדי פעם, אבל חשוב גם לא לענות כדי שהוא לא יתלהב מהעניין יותר מדי.

רק מספרת שהיה לי ראש מחלקה בעבודה שהיה דתי ממשפחה מכובדת, מבוגר, והיה מדבר איתנו הבנות המון, וגם מחמיא לנו שבצוות שלנו כל הבנות היפות, וגם החמיא לי על בגדים.. בזמנו זה משעשע. אישית גם דיברתי איתו הרבה על ענייני השידוכים שלי כי הוא התנהג כמו המבוגר החכם, ולעמים גם העיר הערות נכונות. אבל בסוף סיכמנו כולנו הבנות שהוא שוביניסט גדול ובעצם היינו צריכות להתלונן או לפחות לעשות לו פרצופים חמוצים כשהעיר הערות לא במקום.

דרך אגב הוא גם היה מניח יד לפעמים, ככה על הכתף.

עליו באמת יש לו איזה נטיות (אם חושבים לעומק..)

אבל שוב זה מסתכם רק בצאט. לא מעבר.

בסוף זה מה שקורה.

את קולטת שזה איזה זקן אשמאי ומגעיל אותך לדבר איתו או להיזכר שדיברת איתו.

המגעיל שלי לא היה ממש זקן אשמאי, יותר בקטע השוביניסטי, שנשים הן ליופי, וגם אי שמירת נגיעה היתה אצלו בסגנון שזה כאילו מותר, ומי ששומר ברמה כזאת אלה סתם חומרות.

הרבה פעמים מבוגרים נוטים לדבר בנחמדות לנשים צעירות והנשים רואות בזה משהו חביב והסבא החביב דווקא רואה בזה משהו אחר ( לא משהו מיני חלילה ) אבל מרגיש טוב עם עצמו שמישהי צעירה מדברת איתו. 

תעשי את השיקול שלך 

שומר נפשו ירחק.

בכל מקרה, ועכ"פ, מוטב שבעלך ידע מכך ויחווה דעתו. זה חשוב פי כמה מדעתם של אחרים.

מבחינתו גם לעבוד במקום חילוני זה לא בסדר.... (ואני אומרת את זה עם הערכה רבה אליו!!

ואין ספק שדעתו של בעלי חשובה ! וזה לא סותר את זה שאני לא חייבת להסכים איתה.)

אני שואלת כאן כדי לשמוע דעות של מי שעובד במקומות המעורבים ונתקל בסיטואציות האלו ..

לא אומר שהוא לא פונקציה לגבי Y.

אני חושב שיחסים בין גברים לנשים שמעבר לדרך-ארץ ויחסי עבודה מקצועיים, הם לא בריאים.

אם מה שהולך בינך ובין אותו אדם מבוגר, זה קצת יותר ממה שנצרך בשביל דרך-ארץ,

וכמובן שמובן מדברייך שזה עניינים שאינם קשורים לעבודה.

אני ממליץ להתרחק!

לא חסר מקרים של אנשים שנפלו גם בפער גילאים של עשרות שנים.

נגיד עבודה עם חילונים, כל עוד זה עומד בקטגוריות לעיל, זה היה פחות מפריע לי.

חז"ל לא קבעו גיל מסויים להלכות והנהגות בין המינים.

ואגב- זו דעתי אני הייתי מקשיבה לבעלי... יש צדק בדבריו..

אם לא לגבי עבודה עם חילונים,

אז לפחות באשר לקשר המיוחד עם אותו סבא חביב

אבל סבבה . זה פורום וכל אחד יכול להגיב מה שבא לו ..

כמעט מיידי שבוע נשאלות בפורום זה שאלות כמו: התאהבתי בבוס. אני סטודנט ויש אחת שמסמסת לי כל העת וכו"

בעיני זה בגדר של ריבוי שיחה כנראה שהאדם ששולח לך ציטים הוא כנראה לא תמים ביחס אליך.למה להכנס לתסבוכות כאילו? בעיני בעלך הוא האדם שאיתו את אמורה ליצור קשר אינטימי גם בדיבור למה לא לשמור ולשמר את כל הכוחות היפים האילו בבית פנימה? אשתו של איש מרגיש

אני יכולה לומר לך שאצלנו יש אחד דוחה שמנסה לדבר עם כל בחורה צעירה. בהתחלה לא תפסתי את זה, אבל עכשיו אני מסננת אותו בסנוביות.

מצד שני, יש אנשים ממש בסדר ובאמת לשם הנימוס.

אם בעלך מתנגד - תסנני בכל מקרה.

שמעתי כמה מקרים שזה התחיל ככה ונגמר מאוד לא יפה ולא כדאי בכלל לזוגיות שלך עם בעלך1

במיוחד שבעלך לא ממש בעד...

עדיף שתשמרי על עצמך ותכבדי את בעלך ותתרחקי מאותו "עמית"...

מה דעתכם/ן על הענין של הצאט.. אם כי הנושא לא מוצה (לדעתי ..)

אחרי התגובות שלכם נראלי שבאמת זה לא מאה אחוז טהור..לצאטט עם מישו מהעבודה (למרות שהוא בן מאה בערך..לכו תבינו גברים )  כשמדובר ביומיום, ולא בענייני עבודה ולפעמים גם מעבר..

מה אני הולכת לעשות עם זה ? להוריד פרופיל .. לא תמיד להגיב. או לענות יותר קצר. זהו.

אשתו של איש מרגיש - אי אפשר לפספס שזו את .. הוא שם בדכ שורה ריקה מתחת לכל משפט

זה מה שאני עושה כשיש צ'אטים שקופצים בעבודה וגוזלים זמן

או באמת לא לענות כמה פעמים והוא יפסיק

או והכי כדאי לשאול מישהו שמבין בזה יותר לעמוק

ותכלס בעלך הכי צודק

בס"ד

שלום. ניכר שכבר עברתם כברת דרך בזוגיות שלכם. העצה שלי (נשואה כמעט 3 שנים + ילד), היא לדבר. להיות כנים. לשים הכל על השולחן. יש דברים בחיצוניות שא"א לשנות, ויש דברים שאפשר. איפור, סגנון מטפחת וכו. אם לא תגיד לה, היא לא תדע...כמובן שבחכמה וברגישות... אני מאמינה גדולה שחיצוניות זה באמת חשוב, ולכן כדאי לעבוד על זה.
לגבי זוג שהתחתן בדיעבד וכו וכו. לדעתי, התשובה היא כן. כי התחתנתם. והיית מודע לקושי, לא התכחשת אליו, לא התעלמת, אתה הכלת אותו. קיבלת אותו, וזה שונה. עכשיו זה הזמן להתמודד איתו.
סיפרת שאשתך מופנמת. מצויין. אז אתה ידעת, עוד טרם שהתחתנם שזה עומד להיות האתגר שלכם. לאט לאט, אתם תעבדו על זה, ביחד. תחשוב על דברים ריאלים שיכולים לקדם את הנושא. למשל, שכל יום היא תספר לך משו אחד שהרגיז אותה באותו היום (יותר קל ממשו שריגש...), ולאט לאט היא תתרגל לשתף.
לכל זוג יש את הקשיים שלו, ולך התמזל מזלך (כמו שהמדריכת כלות אמרה לי), וידעת על שני קשיים מראש...
אתה מכיר אותה. מצד אחד יותר טוב משאתה יכול לדמיין, ומצד שני, יש עוד הרבה מה ללמוד...
בהצלחה רבה! הכל אפשרי. גירושים, זה צעד מאד חריף, טבעי שאתה אולי מהרהר על זה, אך אל חשש.

שלום לך 

אתה שואל-האם אפשר לפתח זוגיות טובה ואוהבת למרות שאנו לא כל כך מתאימים, והתחתנו כבר. 

התשובה שאני יכול להגיד לך מהרבה נסיון- היא בהחלט כן. בעצם כל זוג שמתחתן הוא אוהב יותר אהבה חיצונית, וכלשון חז"ל "אהבה שתלויה בדבר". ואז הקשר הוא לא עמוק אלא חיצוני- יופי וכו'. וזוג שעובד על הזוגיות שלו, הוא בעצם בונה על הקומה של אהבה התלויה בדבר, עוד קומה של "אהבה שאינה תלויה בדבר", שהיא אהבה הרבה יותר עמוקה ויציבה. איך עושים את זה? הנה מאמר שדן בנושא: איך בונים אהבה?

בהצלחה רבה

ברוך בן דוד

יועץ נישואין, חיפה

0548004096

כל זוג יכול לחיות בזוגיות טובה, השאלה היא כמה השקעה תהיה בזוגיות.

לכו לייעוץ זוגי, תפתחו את הדברים, אתם צריכים תהליך אישי וזוגי.

אני לא מחפש לכם הוצאות, אבל אני יודע שיש לכם הרבה ללמוד בעניין הזה,

גם כזוג טרי, אני מחושב שכמה פגישות בייעוץ זוגי ותהליך אישי שלכם יוכלו להיות

יעילות ולעזור לכם. גם להעמיד דברים וגם לעזור לכם להיפתח אחד לשני.

אישתך- אם היא מופנמת, צריכה לעבור תהליך של להיפתח אל אלייך- היא כנראה

לא תהיה אף פעם כמוך-אבל היא תהיה הרבה יותר, זה תהליך לא פשוט שיושב

על הרבה דברים. הזוגיות שלכם צריכה לתת מקום לשניכם, והעניין החיצוני הוא סה"כ

הקרנה של העולם הפנימי. בעז"ה, מתוך עבודה משותפת, תוכלו לבנות בית של שמחה

וטוב.

שלאחד מבני הזוג יש בעיה חיצונית כל שהיא ובהתחלה לכולנו היה מוזר להסתכל על זה

והתרגלנו. כששאלו את הבן זוג השני על העניין, הוא אמר שהוא בכלל לא רואה את הבעיה הזו כבר.

אפילו שהיא קיימת.

אפשר לפנות לארגון של הרב קוואס לקבל טיפים ועיצות.

בהצלחה וזו לא סיבה לפרק חלילה. שלא יבואו לך כאלו מחשבות.

רק אותי זה מזעזע מה שהבחורה פה מתארת??

הגמרא אומרת שהכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה...

כנראה שבדור שלנו מרוב בלבולים גם את זה אנשים שכחו.

חבל.

"כי העושק יהולל חכם" - כשהכסיל מקנתר את החכם מערבב דעתו וגם הוא נכשל דתן ואבירם קנתרו את משה לומר (שמות ה) ירא ה' עליכם וישפוט וגו'

אז חבל שאתה מכשיל פה אנשים.

בכללי אני מבין את הגישה שלך, יש בה עקרון נכון. לבנות את הבית מתוך תורה

אבל יחד אם זה, במיוחד היום שכל אחד הולך לישיבה (שזה כלשעצמו דבר מבורך) , זה שאדם לומד בישיבה זה לא ממש אומר משהו על רמתו התורנית.

ולכן כדאי כל הצעה לבחון לעצמה. איך הבחור? איך הרמה התורנית? איך ההתאמה?

אפשר ללמוד באוניברסיטה ולבנות בית של תורה ואפשר להיות אברך בכולל ולהיות ה' ירחם... 

אל תוותרי עליו!

יחס חיובי, התעניינות, דאגה, הערכה, חוש הומור, ותרנות, עזרה, תמיכה, הענקה

משמח את בעלי, זה שהוא יודע ומרגיש שאני מבסוטה, שמחה, רגועה וטוב לי. והוא הכי טוב בעולם בשבילי.

אז את זה הכי חשוב לתת... בצורה הכי אמיתית ופנימית.

ואפשר כמובן לבטאות זאת באינסוף דרכים.

לגהץ לו את החולצה מראש (עדיף לילה קודם), ולדחוף לכיס של החולצה פתק חמוד- שיהיה לך יום מתוק וכו...

להכין לו ארוחת בוקר מפנקת.

לא להתלונן שהבית כל הזמן מבולגן... אפילו שזה מטריד אותך (הוא אפילו לא מבין מה לא מסודר פה...) כי זה מרגיש לו שאת לא רגועה.

כשאני עושה עם הבן שלי יצירה אחה"צ- הוא צובע, מדביק, מקשקש וכו' אני כותבת על זה "לאבא היקר באהבה" ותולה על הדלת/קיר. זה באמת משמח.

לשתף בכל ה'חוכמות' והפעלולים של הילדודס ולהראות לו כמה חיכיתי לספר ושהוא היה חסר ברקע...

לבשל אוכל שהוא אוהב ומעדיף, שירגיש שהשקעת בשבילו

את באמת נשמעת אישה מליון דולר...

וכל אחת צריכה להרגיש כך....

ואז נהיה באמת כאלו

זה שאשתו שמחה ורגועה ושהיא מראה ומבטאת שטוב לב.

הבעל חייב להרגיש את זה תמיד וזה עושה לו הכי טוב בעולם אם לאשתו טוב.

כל הזמן בעלי אומר לי את זה. שזה הכי חשוב לו מהכל.

אז כמה שפחות לקטר, להתלונן וכו'

וכמה שיותר להעריך, להודות, לחייך, לצחוק ולשמוח!

להצחיק אותו בבוקר בבדיחה חדשה

לכתוב לו מכתב על התכונות הטובות שבו

מכתב תודה על מעשה שאת זוכרת לו לטובה

להכין לו את המאכל שהוא אוהב

לקבל את פניו בחמימות מיוחדת מיד כשהוא נכנס הביתה (אפשר ב"שאו שערים ראשיכם")

לנהוג בו שעה אחת כאילו הוא מלך

להסתכל לעברו במבטים מעריצים עם עיניים קרועות לרווחה

אם בעלה יואיל בטובו לשאול

שלל רב אתן לו לשלול....

לפעמים צריך קצת להרפות.

לחזור לעניין הזה בזמן אחר וממקום אחר....

המוטו שלכם, של שיתוף הוא נכון ונהדר.

אבל לכל דבר טוב יש גם גבול.

אל תבקרי את עצמך.

לא תמיד את יכולה לדעת מתי את בגבול ומתי עברת אותו.

להרפות עכשיו פירושו לעשות דברים טובים שיסיחו את הדעת מאותו עניין כואב

משהו שיעשה לשניכם טוב.

אולי גם לצאת יותר מהבית אם אתם מרגישים שם אוויר דחוס.

לצאת לבלות. להזמין חברים, הרצאה, הופעה וכו'

דבר ראשון, צריך לדעת שלא לכל משבר יש פתרון אינסטנט.

תסמכי עליו שזה מה שהוא מרגיש כרגע, ואל תנסי לפייס אותו בכוח ומתוך לחץ.

אני במצב כזה הייתי משאירה לו מכתב בתוספת פינוק (עדיף אם אפשר עם משמעות סמלית).

כותבת לו שאני מכבדת את רצונו להרגע מהמקרה בנחת,

מתארת לו בקצרה את עוצמת האהבה שלך כלפיו,

ומסיימת שיהיה לו יום מתוק!

כשהוא יהיה יותר מפוייס, תנסו להכניס את מה שקרה לפרופורציות הנכונות,

ובע"ה תמשיכו הלאה מחוזקים!

מה הנקודה שבגללה הוא נפגע. מה היתה הטעות במה שאמרת.

הרי לכל אחד יש חולשות, האם לקחת משהו והוצאת מפרופורציה?

אם תגיעי למסקנה שכן, תגידי שחשבת שוב - ואת רואה שטעית ומבקשת סליחה.

אם תציגי את הטוב שבו, ותעמידי על מקום קטן ביחס לזה את הנקודה של ההערה, תסבירי שהפרזת  סביר שאפשר יהיה "להמשיך"..

אם הוא לא שיתף אותך במה שהפריע לו בדברים שלך, לדעתי כדאי לברר את זה, אבל אולי כדאי לחכות קצת ולאפשר לו את המרחב שלו.

אם את מרגישה שהוא ממש זקוק לזמן, מצאי לעצמך עיסוק כלשהו, ועודדי את עצמך שמכל משבר הקשר נבנה ומתחזק. מנסיון. רוב מוחלט של הזוגות עוברים רגעים כאלה!

ואני ממש מסכימה עם מי שהציע לכתוב מכתב או פתק אוהב. זה בהחלט נותן אהבה וגם מרחב (אם המכתב לא מעלה שוב את העניינים שגרמו לקושי...)

לאחר שתרגעו, אפשר לנצל את ההזדמנות לשיחה על איך אתם מתמודדים בזמנים כאלה.

מין תופעה כזו (אצל גברים) . כשנפגעים צריכים את המרחב שלהם.ואז חוזרים לעצמם.

תתנצלי (מן הסתם עשית את זה כבר..לא צריך אלף פעם..) . ואז תתני לו את הזמן שלו .

הוא יתמודד . יקח לו יום,יומיים -שלוש.

והוא יחזור לעצמו.

בהצלחה מתוקה..

אה,ואני לא המצאתי את זה .כתוב איפשהו..

המון התנהגויות של בעלי התחלתי להבין רק לאחר שקראתי את הספר.

כמובן שלא מדובר בתורה מסיני, אבל חוכמה בגויים - תאמין!

אחת הבעיות העיקריות היא, שאנחנו חושבות שאנחנו מבינות את המגדר השני,

ולא פעם בגלל זה אנחנו עושות המון טעויות, למרות שיש לכאורה היכרות טובה בינינו.

בייחוד שכנראה מדובר על נשואה יחסית טרייה.

כמובן שאותו הדבר גם לגבי גברים.

את מכירה את כל הגברים בעולם?....
חייבים תקשורת טובה ורק ככה יודעים מתי לדבר ומתי לא. ובהתחלה יכולות להיות טעויות. לא נורא.
הכי גרוע זה לצאת מנקודת הנחה שאנחנו בטוחים מה טוב לצד השני (זה הרי מה שכתוב בספר...) ופתאום מסתבר שזה ההפך הגמור. ואני מדברת על מקרים שקרו לי.

אני אמנם לא יכול להעיד על נשים חוץ מאשתי,

אבל לגבי הגברים, הדרך שבה הוא מתאר את צרכי המגדר מתאימה לפחות ל-95% מהגברים שאני מכיר.

וזו לא דעתי על חבריי, אלא רובם המוחלט מעידים זאת על עצמם!

היו בודדים שאמרו שהספר לא רלוונטי עבורם, ורובם היו כאלה שמתמודדים עם נטיות הפוכות.

אני לא אומר שצריך לפעול ממש כפי שכתוב בספר כמו תורה מסיני,

אבל מדובר על גורם שכדאי מאד להתחשב בו כשפועלים עם המגדר השני.

אני רק כתבתי שזו הכללה שכדאי לוודא שהיא נכונה לפני שמייעצים לאישה איך להתייחס לבעלה.
אם תלך בעיניים עצומות אחרי הספר ולא תבדוק את המציאות בשטח אתה עלול לטעות.

מצד אחד חשוב להבין מיגדרית

כי אכן גברים שונים מנשים

ומצד שני חשוב לא להיות סטריאוטיפים מדי

בכל מיגדר יש גם יוצאי דופן

וגם בתוך ה"מיין סטרים" יש גוונים שונים

אז כמו בבדיחה על הרב

"גם את רעייתי צודקת"

ציטוט מהתגובה הזאת שהוא הביא לך:

"אני לא אומר שצריך לפעול ממש כפי שכתוב בספר כמו תורה מסיני,

 אבל מדובר על גורם שכדאי מאד להתחשב בו כשפועלים עם המגדר השני."

אני לפחות הבנתי מדבריו, שהרי הרבה נשים לא באמת מבינות את בעליהן,

ומה שקורה בשרשור הזה הוא אחד מהמקרים הללו.

אז עדיף שהיא תלמד מהספר ותשלים את היכרות מסויימת עם בעלה - ואז תפעל.

מאשר שתפעל עם האינטואיציה הנשית, שאז הסיכוי שהיא תגרום נזק יותר גדול.

לא לכ-ו-ל-ם זה מתאים, זה נכון!

אבל לרובם כן, אז אם היא לא יודעת מה לעשות עדיף שתפעל לפי הרוב!

 יש 2 סוגי אנשים, הטוחנים והמתקררים

לפעמים הפגיעה יוצרת התחפרות עמוקה, ויש בחינה שדווקא שהזמן עובר יש עוד התחפרות כי האדם טוחן בראש. ככה היא אמרה לי.. ונמאס לי. וכו אזי את צריכה להיות שם ולהוציא אותו - לאחר זמן מה , לא ישר על ההתחלה - מהתקף הדרמה שהוא נכנס עליו ולעזור לו לרדת מהעץ. איך ? פשוט להגיד לו , יקירי אתה מתחפר, אתה דרמטי, בוא ניקח הכל בפופורציות.

אבל אם בעלך הוא לא מהזן הזה של הגברים והוא אדם שבאמת צריך זמן ומרחב כדי להרגיש טוב , אזי תני לו זמן ותנסי להיות נעימה באופן לא מוגזם, להכין משהו שהוא אוהב, להתלבש יפה ונעים ולחפש נושאי שיחה לא טעונים. 

אסור לנו לפחד מרגעים של שתיקה מתוחה, זה חלק מהחיים, לפעמים ניסיונות ארגסיבים להעלים את התחושה ואת המקום הזה רק גורמים להעמיק את חוסר האונים של בן הזוג, צריך שתמשיכי לעסור בשלך ולשדר שלמרות המתח אנחנו חיים כרגיל. 

בהצלחה 

כמו שציינת "ככה היא אמרה לי", הזן הטוחן הוא המין הנשי. כאישה זה מאוד מוכר לי.

ממה שלמדתי, גברים הם אלו שזקוקים למרחב.

זו בהחלט הכללה, ומאוד מסתדרת עם התיאוריות של ג'ון גריי.

שלום לך

אם אני מבין נכון מדבריך, אמרת מילות בקורת לבעלך, והוא נפגע.

כשנפגעים הכאב לא מתפוגג לבד, גם אם מתעלמים ממנו. אך מצד שני אם אתם נסערים ותדברו על הנושא, כל אחד ידבר מהרגש ולא מהשכל, ואז המצב יכול יותר להחמיר. 

מה שמומלץ לעשות זה לחכות עד ששניכם תרגעו, ואז לחזור לדבר על הנושא ברוגע, כשכל אחד מסביר את עצמו ואת רגשותיו. הנה מאמר שמסביר זאת: הסוד החשוב ביותר לזוגיות טובה.

אם המצב הולך ומחמיר ואת עדיין מרגישה "על סף ייאוש", אני ממליץ לכם לפנות לאיש מקצוע באיזור מגורכם, ולא לחכות שיהיה מאוחר מידי.

בהצלחה רבה

ברוך בן דוד

יועץ נישואין