בס"ד
לענ"ד זה צריך להיות בכמה מישורים,
אחד רוחני פנימי- לשנן ולהתאמן על האמונה שהקב"ה נתן ונותן לך את כל הכוחות,
לזכור שאת בהריון ולכן לא צריך לקחת מצבים רגשיים ברצינות מידי גבוהה,
אם את מבינה שאין סיבה אמתית לרגש הקיצוני,
והכל בסדר איתך, זו תגובה טבעית של ההורמונים וכ', זה ממש עוזר.
כי בדרך כלל כשאנו חוות לחץ וכ' ולא מבינות עד הסוף למה,
ונרא שכל דבר קטן מוציא מאיזון יש צורך פנימי להסביר לעצמינו למה אנחנו בלחץ.
ואז ההסתכלות על החיים היא ממבט שצריך להצדיק את הרגשות הקשים...
אבל כשאת מסבירה לעצמך- אפילו תוך כדי סערת הרגשות השליליים,
"זה בסדר, הכל טוב, התחושות שלי זה רק ההורמונים"-
אז זה מונע מהבאלגן הרגשי להתנפח, ומאפשר לך לא להיבהל מכל זה.
מותר לך לבכות משטויות, כי זה טבעי בהריון, ולא להיבהל מזה.
שיתוף קטן- גם לי היו קורים כאלו דברים,
וזה יכול היה להגיע למחשות טיפשיות ביותר-
עד שיכולתי ממש לבכות ש "אף אחד לא אוהב אותי" -כמו ילדה בת 3,
בגלל שאחותי לא ענתה לי לטלפון ...
(ממש עם דמעות והרגשת מיסכנות נוראית)
ויחד עם זה הקול השפוי בראש חשש לשפיותי תוך כדי...
ביחד זה היה נורא.
הרגש במלוא עוצמתו חווה טלטלות,
ומעט השכל שנשאר חושש שאני מאבדת שפיות כי זה מגוחך...
אח"כ כשהבנתי שזה רק ההורמונים של ההריון זה ממש עזר לי.
הייתי מדברת אל עצמי כמו אל ילדה קטנה,
"זה בסדר, זה יעבור לך, את ידעת שאת לא באמת מרגישה ככה... זה רק ההריון ב"ה.."
לי זה עזר.
מימד נוסף זה לבדוק אם יש אפשרות להוריד ממך לחץ,
בסדר יום, במטלות, וכד', טכנית איך ניתן לעזור לך לנוח יותר.
בהצלחה!!!