פורום נשואים טריים (עמוד 428)

כל עוד שומרים על כבוד הדדי אז באמת זה יכול לחבר

שמעתי פעם הרצאה של רב ,

מותר לריב השאלה איך מתחילים ?איך רבים? יש קוים אדומים שלא חוצים אותם, ואיך מסימים מריבה?

אם נניח רבנו וליבנו את העניין בצורה מכובדת,

בדרך כלל אז כבר מעלים עוד נושאים שמפריעים ובאים לקראת השני ,זה מתפשר בזה וזה בזה..

ואז מרשישים יותר טוב ליבנו ענינים שהפריעו לנו סדרנו אותם ביננו,

אז התוצאה שבסוף הופכים ליותר אוהבים.

אם באמת מחליטים להשתנות בעקבות מה שקרה אז בטח שזה מוסיף.

אבל אם זה משהו שחוזר על עצמו ברמה של פגיעה זה יכול לעשות מעין "צלקת" או דה ז'ה וו.

חשוב לשים לב לסיבה ממנה הייתה המריבה הוויכוח ואם היה משהו שגרם לפגיעה, ואם כן אז לעבוד על זה חזק כדי שלא יחזור שוב.

ובוודאי שאם מבצעים שינוי אז האהבה גדלה והקשר מתהדק ומתעצם.

אין כמעט עבודה פנויה בהוראה היכן שיש קהילות דוסיות. אולי זה רק אני אבל נראה לי שיהיה לך יותר קל למצוא עבודה במגזר החילוני מאשר בזה הדתי, פשוט בגלל אחוז הצעירים הדתיים שלומדים הוראה לסוגיה.

 

הייתי מחפש מישהו שמבין את המערכת הארורה הזו יותר טוב ממני וממך, ולפי זה מחפש סביבה דתית בהתאמה.

לא יודעת להגיד לך על מקום מסויים, אבל יודעת שחברה שלי עברה השנה לצפון ופשוט חיפשו מורות לעל יסודי. היו לה מלא אופציות. זה תלוי מאוד גם מה ההתמחות שלך בהוראה, אבל בגדול, תוכלי למצוא שם. בהצלחה

הוראה באולפנית בר אילן ומגורים בגרעין..
ממליצה בחום

גרעין חזק. יש ישיבה, ומוסדות לימוד אפשריים לעבודה

יש אולפנה חדשה- של רגבים.. אני חושבת שעוד מחפשים שם צוות..
ויש גם אולפנה בקצרין שגם שם מחפשים מורות..
שתי האולפנות הן מכיתה ט'.
חוץ מזה יש גם עוד אולפנות ופנימיות באיזור.. כדאי לחפש..
ולגבי ישובים דוסים בגולן לא חסר..

לחרדות ברמה הזו- יש טיפול אצל אנשי מקצוע.

אני מאמין שכמו הרבה חרדות, בעזרת עבודה ותהליך ניתן להתגבר על זה.

 

את סובלת ובעלך סובל (לאו דווקא שאת מודעת לכך..)

וחרדה ללא טיפול רק מחמירה עם הזמן..

ממליצה לך על cbt

טיפול מעולה בחרדות.

בהצלחה!!

ההגדרה של משפחה בריאה היא מאוד רחבה...

אבל ברור שאמא לא יכולה לעבוד עד 8 בערב, אם יש לה ילדים קטנים.

וגם לא רצוי שבעל ואישה יפגשו בשעה 9 בערב כשהרגע שניהם חזרו עייפים מהעבודה.

 

כשמתחתנים ונולדים ילדים0 הלו"ז משתנה ואיתו גם סדרי העדיפויות. מי יוותר על הקריירה שלו כדי לקחת ילד לטיפול רגשי פעם בשבוע אם צריך? מי יתפנה מהקרירה שלו כדי לקחת ילדים לרופא שיניים? כדי להיות עם ילדים חולים בבית?

1. מתכוון לבית עם ילדים?- זו לא הדרך הבריאה, אך הכל אפשרי כשרוצים.  

חברה שלי גדלה בבית כזה.

היתה (יש) להם 'עוזרת משק בית' מתחלפת שהיתה מקבלת אותם בצהרים,

מבשלת, מכינה איתם ש.ב. ועושה עבודות בית שונות.  

אפשר להבין לבד עד כמה סידור כזה נחמד ובריא לילדים.

2. אם אתה עוסק עצמאי ויכול להחליט את כמות העבודה שאתה נוטל על עצמך, פשוט תוריד הילוך בתקופת החתונה.

 

עצה ידידותית: תקרא קצת על וורקוליזם והשפעותיו.

עלולות להשתנות

 

בתקווה שישתנו לדברים משמחים

 

ולא חלילה בכורח המציאות

 

(דוג' קיצונית- להבהרה) - ויש טווח הערות נגזרות

לדעתי אתם צריכים לשאול את עצמכם, האם אתם מבינים מה זה ידרוש ממכם כזוג ואחר כך כהורים? האם אתם מבינים מה עלולות להיות ההשלכות של מצב כזה על הזוגיות שלכם, על גידול הילדים וחינוכם והאם אתם חושבים שאתם באמת מוכנים להתמודד עם כל זה?

דעתי האישית בעניין, שעדיף שאחד מכם יוריד הילוך או שישנה לקריירה/עבודה פחות תובענית או שיוותר על הקריירה לטובת המשפחה.

העיקר: איזון.

ילדים צריכים חום ואהבה (ולא מהמטפלת)

ההתלבטות היא בנוגע לבת זוג נוכחית, או תיאורטית?

 

אם אתה בן 23, ומתלבט אם להתחיל לחפש, ייתכן שכדאי לך לחכות לתקופה רגועה יותר, ולחפש עקרת בית.

אם אתה בן 32, ויש לך בת זוג פוטנציאלית בת 32 עם עבודה תובענית, אז תחשבו ביחד איך מתמודדים עם הקריירות, ורצוי שבהקדם...

אני גם חוזר מאוחר . זה אפשרי. צריך לנצל זמן חופשי לאשה . ובהמשך כשיהיו בעזרת ה' ילדים כדי שאחד מכם יחזור ב 4 הביתה. בהצלחה. 

התגובה שלך רק מכאיבה יותר לטעמי. הוא יודע שהוא צריך להתחתן, הוא רק שואל איך לעשות את זה במציאות הנוכחית. עד כאן דעתי, יכול להיות שאני טועה.

הבנתי אותו. זה מכוונה טובה.
תודה

לא כיף להתחתן מאוחר. לא כיף לגדל ילדים מאוחר. הרבה יותר קל כשצעירים.
אתה תתקבע על החיים האישיים שלך, תלך ותעשה הרבה פחות גמיש. זה לא נהיה יותר קל. להפך...

לא נשמע לי בעייתי, ידרוש כמובן יותר מאמץ והתגמשות של שני הצדדים.
בהמשך, וכשיבואו הילדים בעזרת ה' (מה שבדרך כלל לוקח לפחות שנה), תעשו את השיקולים שלכם ותראו מה מתאים.
יש משפחות רבות שבהם שני ההורים עובדים בעבודות שדורשות וברוך ה' מסתדרים.
תצטרכו לבדוק את עצמכם מה מתאים לכם ולגלות גמישות ופתיחות.

כמובן שצריך לדעת שגם פגישות והכנה לחתונה לוקחים זמן וכוחות נפשיים, ולא בטוח שכדאי לשלב הרבה לחצים יחד מבחירה. לשיקול דעתך.

לא בטוחה שלאישתך יהיה כיף עם זה שתחזור כ''כ מאוחר בלילה.

(וזה בלי קשר לילדים)

 

אבל זו החלטה שלה. אם זו שאלה מעשית ולא תיאורתית- הייתי שואלת אותה

תמיד יהיו תירוצים למה לא להתחתן. אם זה הכיוון, שניכם בשלים ושניכם רוצים להתחתן אז ברור שזה בראש סדר העדיפויות.
לגבי הקריירה - לצמצם.
השנה הראשונה, עד כמה שנראה שפשוט לעבוד בה עד מאוחר, היא שנה מאוד משמעותית לבניית הקשר ולכן אני לא חושבת שמומלץ גם בשנה הראשונה לטחון שעות בעבודה. כנ"ל לגבי לימודים, דרך אגב...
בהמשך, כשיש ילדים ויש צורך לעבוד יותר שעות, אפשר שאחד מבני הזוג יעבוד בעבודה תובענית אבל צריך לדעת שיש לזה השלכות ולוודא שמוכנים לקראת זה.
לדעתי זה לא מחייב שדווקא הבעל יהיה זה שיעבוד בעבודה התובענית יותר אם כי זה בדרך כלל מה שקורה מכיוון שאישה בע"ה יולדת וגם בלי קשר מבחינה פיזית היא פחות חזקה. לפעמים מסתדר שהמצב הפוך וזה בסדר אם ככה נוח לזוג.

הרי מישהו מכם יצטרך לוותר בשלב כלשהו, כשיהיו ילדים.

מישהו צריך לקחת עליהם אחריות ולטפל, כאשר העדיפות היא לאמא (אגב, גם מבחינה משפטית מבינים זאת)

 

לגבי שאלה 2-זה בערך כמו לשאול האם רופא יכול לבנות משפחה? האם רב? האם חייל קרבי?

אז התשובה היא כן,

אבל שוב, בשביל שהמערכת תתפקד נכון ותקין מישהו צריך לוותר ולהשקיע גם פנימה, בבית ובילדים

 

סדרי עדיפויות ותיאום ציפיות זו מילת המפתח..

ובהצלחה..

 

לנו עלה 155 למנה בקיץ
וכיום באותו אולם עולה 275 מחיר חורף(מן הסתם אפשר להוריד אותם)
ועברו סה"כ שנתיים.

כי גם שם המחירים עולים

היו אולמות רצו 190

אז הוספנו כסף. זה היה לפני 4 שנים היום מנה באולם הזה עולה 200 בחורף

(נראלי זה 140 בסיס, מעל כמות מסויימת זה 135 ומעל 500 איש זה 130)

התחתנו בחורף.

דוד שלי מחו"ל שאל את אבא שלי כמה עלתה מנה?
אבא שלי אמר לו 90
הדוד אמר בשביל 90$ זה ממש שווה...

 

עברו 10 שנים מאז האולם הזה היום סביב 140/170...
(אנחנו קיבלנו הנחה קטנה בגלל זה זה היה כזה זול)

מדברת על איכות...
באולם השני שבדקנו שמנה עלתה בסביבות ה100-120 היה (ועדיין. גם אם הם העלו את המחיר) דוחה.
והתחתנו לפני שנה

שכחתי לציין האולם בנתיבות (אין שם בעיה עם האיכות של האוכל)

 

זה מה שניסיתי לרמוז עם הבדיחה של ה90$ שהאוכל היה מצוין

נתנו לנו אפשרות להוריד חלק מהתפריט

300 אורחים בערך
חתונה באיזור זכרון יעקב לפני כשנתיים
הסדנדרט אצלנו במשפחה גבוהה יחסית לשאר החתונות הדתיות

בעונת ה - חתונות. בעולם שווה ממש. וקייטרינג מצוין

 

400 איש

108-109

לפני שנתיים וחצי.

לפני שנתיים
125 מנה
,80 למשמחים

בעלי טוען ש: 123. מרוב שהכל היה מהר, אני לא זוכרת על הקשקש.
התחתנו באלול ( יום חמישי שלכאורה יקר יותר )
במרכז.
אבל רצו יותר ( נראה לי 150 )
יצא כזה זול בגלל שסגרנו חור. שלושה שבועות לפני.
מומלץ

והיה מלא אוכל וגם טעים (ככה אמרו..אני לא טעמתי...)

התחתנו בירושלים. שילמנו בנפרד על האולם ובנפרד לקייטרינג חרדי שבדקנו והיה מוצלח.
והורדנו קבלת פנים ומנה ראשונה. קבלת פנים היה שולחן עם עוגות ושתיה .לא מתחברים לנורמת העודף באוכל בחתונות. ולא מוכנים לשלם הון תועפות כדי לעשות רושם על האורחים. וגם ראינו שבמלא חתונות המנה העיקרית נזרקת כי אנשים שבעים או רוקדים או שהולכים כבר...אז עשינו סלטים ומנה עיקרית. ומבטיחה שאף אחד לא יצא רעב. לא האורחים ולא החשבון בנק של ההורים.
ולחברים זה היה מזנון במקום מלצרים ועוף במקום בקר וחוץ מזה אוכל מכובד ובשפע.

ולדעתי- לחסוך כמה שיותר.
כמובן כל עוד זה לא מפחית משמחתכם והמשפחות זורמות.
חבל על הקריעה שלכם או של ההורים להשיג כספים...
אח''כ יש מספיק הוצאות.

לגבי הפרחים זה ממש תלוי בסיגנון שלה ....

עגילים, שוקולדים, פרחים(תלוי אם היא אוהבת)..

לא מבינה למה צריך איזה טקס רשמי.

בעניין המתנה, אני לא הייתי רוצה שיקנו לי שום דבר בלי שאבחר.

אולי תקנה לה שובר מתנה לחנות תכשיטים וזאת תהיה המתנה..

תאר לך שתביא משהו שהיא לא תאהב:

במעמד כזה מרגש, רק רוצים שההכל יהיה יפה וחיוכים, ופתאום היא חייבת להעמיד פנים שהיא אוהבת את מה שקנית ועוד ללבוש בשמחה בשנים הקרובות. ניסיון קשה.

לא בדיוק טקס, אבל מן החלטה ברורה כזאת.. עצם העובדה שקראת לו "מעמד כזה מרגש" מראה שאולי תצליחי להתחבר לדברים שאני אומר באיזשהו מקום..

 

ובנוגע למתנה - כמובן שהיא תגיע עם פתק החלפה והבהרה שאם היא לא אוהבת בוודאי שצריך להחליף.. פשוט את הטבעת כבר נקנה ביחד, ובא לי שיהיה משהו שכן אוכל לתת לה באותו הרגע.. לא הייתי מגדיר את זה כניסיון קשה, אלא כעוד משהו שצריך להתחשב בו  

 

תודה על התגובה!

לתכשיטים תמיד אפשר להחליף.. לא צריך להפוך הכל למסחרי..

ואל תחפש בגוגל כמובן

 

מתנה ?

תכשיט הכי כיף( + פתק החלפה ברור) . 

אני למשל לא ומכירה עוד כמה. לקלוע לטעם שלה אם כן אוהבת זה מאוד קשה. עדיף לא להביא. היא עוד עלולה להעיף אותך על טעם גרוע לדעתה ...

חוץ מזה יש כאלה שנוהגים לא להביא מתנות לפני החופה כי יש פה עניין של קניין. כדאי לבדוק את ההלכה.

אצלינו את הטבעת נותנים ההורים בגלל זה. 

פתק/ שיר מרגש זה תמיד טוב...

 

אולי שרשרת עם תליון מיוחד...ככה גם אם היא תהיה נבוכה היא תוכל להסתיר את זה וללכת עם זה כי זה מסמל משהו מיוחד.

אני רק מוסיפה הארה- לגבי המעמד הוא אכן לא חובה וממש לא כולם עושים זאת, כדאי לבדוק אם זה בסדר להביא מתנה, ( אנחנו העברנו את הטבעת אירוסין דרך חמותי ) שמעתי על עוד דרך- לקחת אותה לחנות שהמוכרת נותנת לה את המתנה או להעביר דרך חברה. אני לא יודעת מה התורה אומרת על זה.
כדאי להזהר ולא לעשות את זה רומנטי מדי, את זה תשמרו לאחרי החתונה, וכדאי לשמור על כללי צניעות וייחוד.

מכתב זה גם מאוד מרגש,

שיהיה בהמון מזל טוב!

שיתנגן ברקע של ההצעה

אתם לא צעירים, לא הייתי מנסה לשנות את הרגלי השעות. יש לעבוד איך למצוא בכ"ז, זמן משותף , שיוצא לשניכם בשעות "הנכונות". יום ו? שבת? לקחת חצי יום חופש?

לך יש את האפשרות לנוח ביום? את נחה קצת בבוקר או בצהרים.
נשמע שהוא מאוד עייף בכל זאת לקום ב4 לפנות בוקר לצאת לעבוד בלי מנוחה. אני קצת מבינה אותו שב9 הוא יהיה שפוך...
אולי שינוח קצת אחרי שחוזר מהעבודה ואז יהיה לכם יותר זמן אח"כ.
קצת מזכיר לי אותי לצערי אני לא מספיקה לנוח וב9 כבר גמורה עצבנית ואין עם מי לדבר אז החלטתי שאני חייבת לנוח מתישהו במשך היום כדי שיהיה לי כח לשעות האלו.

באמת לא פשוט. יש לכם שעון ביולוגי הפוך לגמרי.

 

ובכל זאת... העולם בנוי ממעגלים.

 

מעגל אחד זה העולם שלך.

 

מעגל שני זה העולם שלו.

 

ויש חפיפה חלקית בין 2 המעגלים-המעגל של שניכם ביחד.

 

את יכולה לבנות את העולם האישי שלך בשעות הקטנות של הלילה

 

לשמוע שם שיעורים, לעשות את עבודות הבית וכו'

 

ובעלך יבנה את העולם האישי שלו בשעות המוקדמות של לפנות בוקר.

 

בשעות האלה הוא ילמד,יעבוד בבית וכו'.

 

ומתוך כך והכי חשוב זה השעות שאתם ביחד זה עם זו-השעות החופפות.

 

בין 19:00-21:00 או בין 18:00-20:00

 

שם תבנו את הזוגיות שלכם. שניכם אז פעילים ויכולים לתרום לה.

 

ולבנות לכם זוגיות נהדרת....

 

בהצלחה!

זה באמת לא נעים להיות בעמדה שבה מרגישים שהרצונות הבסיסיים שלנו לא מקבלים ביטוי

לא נשמעים או מתממשים..

 

אבל נסי לראות את הצד השני: נשמע שהבעל רוב היום בעבודה או סביב עיסוק אחר

הוא יוצא מעבודה שמן הסתם גורמת ללחצים, מתיחויות, דרישות. כשהוא מגיע הוא זקוק לזמן הזה להיות עם עצמו כמה דקות.

הוא יצא מ"שדה הקרב" וכרגע הוא צריך מנוחה על מנת שתהיה לו פניות אלייך ואל הילדים.

הוא צריך כמה דקות איפוס..

ברגע שאת מנסה ליצור איתו שיח מיד עם רגע ההגעה, זה פשוט לא יעבוד..

תני לו כמה דקות להיות עם עצמו

 

במקביל הייתי מנסה לומר לו: אני ממש שמחה שיש לנו כמה דקות טובות לדבר, זה ממש מוסיף לי, אני ממש שמחה שאתה מצליח להקדיש זמן וכו'.. אפילו לשאול לשלומו.

לא רק לספר על הדברים שקרו לנו.

 

יש לנו הנשים יכולת להשתפך, ודוקא מול הבעלים.

אנחנו יכולות להחזיק מעמד ולמצוא כוחות יש מאין כשהבעל לא נמצא, ופתאום כשהוא מגיע אנחנו פתאום הכי חלשות למולו ומרגישות הכי בנח להיות בעמדה הזו, דוקא איתו.

ולומר את האמת בעל שמרגיש שאשתו מספרת לו את הדברים הקשים, הוא במידה מסוימת מרגיש שנכשל.

ולאף אחד לא משמח להיות במקום בו הוא מרגיש שהוא נכשל..

ספרי לו גם על הדברים הטובים שקרו לך, עם הילדים..

זה מוסיף ומדרבן לשמוע. כדי שידע שיש עוד רבדים בנפשך

 

לאט לאט תצליחו ליצור שיחה שתהיה נוחה גם לו, וגם לך..

שגם תמלא אחרי הרצונות והמהווים שלך

וגם תבין את מקומו ועמדתו

 

ולך יקירתי הייתי ממליצה להחליט שאת הולכת לישון לפחות פעמיים בשבוע מוקדם.

בד"כ המצב שאת מתארת קורה כשאת כל היום בעייפות, ואת לא מממשת אותה

עד ש"מאבדים אותה" וחוזרים לעירנות

בדיוק כמו ילד שעובר את זמן השינה, וחוזר לעירנות..

גם מנוחה בזמן זהה, תתרום לכם

 

המון הצלחה!

 

 

 

 

נגיד במוצ"ש זה עדיין קורה? (בהנחה שישנתם צהריים בשבת..)

כי אצלנו אני לא נהיית עצבנית אבל יכולה להירדם ברגע שאני פוגשת איזושהי ספה או כיסא, ואז גם אין לנו יותר מדי זמן איכות יחד (אלא אם אני ממש משתדלת)

אבל במוצ"ש לדוגמא אחרי שנת צהריים של שבת הרבה יותר קל לי

זה מגיע אצלו מעייפות או מעניין של שעון ביולוגי?

 

ובקשר לזה שכל יציאה נגמרת בסיוט- אפשר לנסות לטפל ברפואה אלטרנטיבית (דיקור או הומיאופתיה למשל)

לא חושב שגבריות נמדדת בעדינות

 

אולי תסבירי בדיוק מה הבעיה עם בעלך ונבין

אבל אישית מרגישה לפעמים שמידי עדין וזה "פחות עושה לי את זה" אם נקרא לזה כך

נניח שהילד שלכם שבר בטעות את העציץ,
תגובות האבא הגברי - כעס וצעקות.
תגובת האבא הלא גברי - העמדה במקום בצורה עדינה ומכובדת.
הבנתי אותך טוב?
אם כן אז אני מעדיף להיות לא גברי

לא דיברתי על אגרסיביות.

 

אלא על להיות יותר ג'נטלמן. קשה להסביר. זה דברים מאד דקים

מן סוג של רומנטיקה(לתת לך לעבור ראשונה, לפתוח לך דלת, לקחת ממך את הדברים וכאלו) את יכולה

לספר לו כמה זה משמח אותך, וכמה זה ישמח אותך אם הוא יעשה את זה...

בעדינות ובלי ללחוץ, עם תשמחי כשהוא עושה דברים כאלו, הוא יבין.

את צריכה לתת דוגמא כדי שנבין...

לרוב היא מתקשרת עם אדם מסוקס, אקטיבי ולעיתים אגרסיבי.

זה די מצער

מבחינתי גברי זה לא אגרסיבי, זה 'ג'נטלמן' , זה יחס יפה לאישה ולילדים, זה דעתן, החלטי, חכם ולא משנה גם אם זה רק בכמה נושאים בודדים שבהם הוא עם ידע רחב, לא מעניין אותי פרופסור עם תואר.

הוא היה כזה מאצ׳ו מסוקס וגברי?
מה השתנה?

לא השתנה.

 גם אז היה עדין ואם כבר אז שינוי לטובה...

רק שאז פחות הפריע

 

ולא זה ממש לא קשור לרומנטיות ותשומת לב,

בזה הוא סוף והלואי על כל אישה, באמת

אלא אולי דווקא ג'נטלמניות עם אחרים. פחות "דומיננטי" בכל מיני מפגשים וכד'

תלוי מה הוא עושה בחיים ואיך הוא ממנף את זה. 

 

אני יכול להבין את זה שאת רואה את מה שמטפחת המדיה המערבית. רוב האנשים לא כאלה ואלו שכאלה לא תרצי להתחתן איתם.

 

מי שדומיננטי בפבגשים חברתיים זה לפעמים עודף ביחון עצמי, לפעמים חוסר ביטחון עצמי, ולפעמים סתם משהו לא רצוני או כאלה שעושים חור בראש.

אני לפעמים קצת כזאת אז לא לקפוץ עלי, את חטאי אני מזכירה היום.

 

מה אכפת לך איך הוא עם אחרים?? חשוב איך הוא איתך.

אני חושבת שהזמן וההתבבגרות יעזרו לך לראות כמה זאת ביקורת לא נכונה.

עוד כמה שנים תיזכרי בשרשור הזה ותגידי "איפה היה השכל שלי??".

 

באמת מה שחשוב זה איך הוא בבית, כאבא, כבעל.

בס"ד

 

נדמה לי -ואולי אני טועה,

אבל נראה שאת מאד מעריכה את בעלך,

את מכירה את דעותיו והשקפותיו וכ',

והיית רוצה שזה יתבטא ביותר מנהיגות,

שעוד אנשים יכירו אותו ויתרשמו ממנו.

בהחלט יש משהו נשי ברצון "להשוויץ" בחכמתו של הבעל, בכישוריו וכ'.

אולי את מרגישה פספוס בכך שהוא לא לוקח חלק פעיל?

אך תחשבי על זה מצידו. האם לו זה חסר?

אם הוא היה רוצה להביע את עצמו יותר וכ', אבל קשה לו,

את יכולה להעצים אותו, את הביטחון העצמי שלו,

למשל אחרי מפגש כזה, אם הוא היה שקט את יכולה לומר משהו בסגנון

"הייתי רוצה לשמוע את דעתך בדיון ההוא- תמיד יש לך זווית ייחודית, הם הפסידו"

 

אבל אולי בעלך  לא זקוק להכרה הזאת מהסביבה?

תחשבי על היתרונות של זה.

לא מעניין אותו להרשים אנשים אחרים,

בטח שלא להראות את הגבריות שלו מולם..

יש לו את אשתו שהוא אוהב,

ובך הוא משקיע את עצמו.

 

ואם מדובר בעמידה על שלו (או שלכם) מול המשפחה או חברים וכ',

אז אל תשכחי שהאדיבות שלו והוותרנות היא חלק ממנו,

וכמו שאת נהנית ממנו בבית, ומקבלת את זה באהבה,

ככה תסתכלי על היכולת שלו לוותר, להצניע את עצמו,

להעדיף שלום על מחלוקת וכד'.

יש אנשים שנדרשים לשנים של עבודת המידות

בשביל מה שלבעלך יש בטבעי. 

 

ובסופו של דבר מה זה גבר?

גבר קשור לגיבור, מי שמתגבר.

יש אנשים שהגבורה שלהם היא להתגבר על אחרים,

להשליט דעתם ורצונם על אחרים. לאו דווקא נעים אבל בהנחות העולם "גברי".

היהדות אומר שגיבור זה מי שכובש את יצרו.

ז"א זה לא שאין בו גבורה, אלא שאת הגבורה שלו הוא משליט על עצמו.

אז הוא לא יעיר למי שעוקפת אותו בתור בסופר,

לא כי נראה לו שזה בסדר מה שהיא עושה,

אלא את הגבורה שלו הוא משליט על היצר שלו. על הדחף "להחזיר מלחמה".

ולא ממש זה אבל מזכיר-
"הנעלבים ואינם עולבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

 

לסיכום הסתכלות על גבר וגבריות מנקודת מבט יהודית,

יכולה להראות לך שבעלך זה בדיוק מה שצריך ב"ה....

זו גבורה כפי שהיהדות מגדירה אותה...

 

 

 

 

אני אוהבת את החשיבה שלך.כתבת יפה

[כעת אני רואה מה הוספת "ג'נטלמניות עם אחרים".. לדעתי, זו ממש רעה-חולה, מה שנשים חושבות לפעמים "מה יגידו אחרים" על הבעל שלהן. מה איכפת לך "אחרים".. ביניכם הוא טוב - תשמחי. יש כאלה שהעלו פה שרשורים על בעיה שהבעל שלהן יותר מידי "ג'נטלמן" ומעבר לכך עם אחרות... תשמחי שהוא טוב ואוהב ונאמן. וזה הכי ,גבר", שיודע להתנהל עם אשתו בעדינות וסבלנות ותשומת לב, כמו שכתבת "והלוואי על כל אשה"..]]

אני יכול לנסות להבין למה את מתכוונת.
יש אנשים שיותר קשה להם בקטעים האלו והם מפצים על זה ברגישות יתרה והתחשבות.
לפעמים זה שלבים שהאדם עדיין לא עבר בחיים שלו ולפעמים זה אופי ותכונות.
אני בטוח שאם תביטי לעומק תגלי שיש דברים שהוא גבר אפילו גבר גברי.
אז בקטעים החברתיים הוא שקט ולא מסמר הערב. אין לו את הקטע של להיות גבר אחוקי כזה. זה ממש ממש לא אומר שהוא לא גבר. דווקא אותם גנטלמנים בולטים חברתית נוהגים לבצע פעילויות תחזוקה שוטפת לתדמית הגבר הגנטלמן שלהם. הרבה פעמים דווקא מסתתר שם חוסר הערכה וביטחון עצמי.

מגלים עם החיים שלא תמיד אלו שיש בהם גבריות בולטת הם אכן גברים ולא תמיד האחרים לא. אדם שיש לו התמדה סבלנות אורך רוח . יודע לפנק ולתת , יודע לוותר על שלו לאחר. קם מוקדם בבוקר, בעל שלות נפש, שקט נפשי בריא , מבחינתי אם יש לו חלק מהתכונות האלו הוא ממש גבר.
החלוקה של עדין קשוח או יוזם פסיבי היא חלוקה מודרנית שמקורה בתרבויות אחרות שחדרו אלינו.
תסתכלי עליו ותראי כמה שהוא גבר ותאהבי אותו כמו שהוא , ודבר אחרון יש לאישה אוהבת אפשרות להעניק לבעלה מקום שיגרום לו להרגיש יותר גבר ולהרגיש על מקומו.
בהצלחה

אלה שכל הזמן מושכים תשומת לב

 

הם אנשים שמתכופפים לפי הרוח

 

השקטים לפעמים בוחנים דברים לעומק

 

מגבשים את הדעה שלהם ומדברים רק כשיש להם משהו משמעותי לומר.

 

מה שלא הבנתי :האם מפריע לך רק הדומיננטיות "בחוץ" או גם בקשר ביניכם?

 

או שמפריע לך שהוא לא "מוביל" בחיים המשותפים?

או מחוספס..  ועדינות נפש מומלצת מאוד

בס"ד

 

קצת מזכיר לי את המושג רגיש.

אדם שרגיש לזולת- זו מעלה מופלאה.

אדם שרגיש מאד לכבוד של עצמו ונפגע בקלות- זו עלולה להיות בעיה....

 

גם בעדינות לענ"ד יש את ההבדל הזה.

יש אדם שהוא עדין במובן של שביר.

של רגישות גבוהה אם זה לאגו- נפגע בקלות,

אם זה לטונים חזקים מידי- למשל נבהל מרעשים וכ', 

ברור שכזה אדם לא מתאים לכל אחת.

כן יצא לי להיפגש עם אדם מאד עדין במובן הזה,

ואם הייתי רווקה זה אולי היה מתאים לי,

אבל למשפחה הנוכחי שב"ה כבר יש לי (שלושה בנים לא עדינים בכלל- יעידו קירות הגבס הרועדים לפעמים..)

זה פשוט לא היה מתאים. (רק לראות את הילדים שלי משחקים כדורגל היה גורם לו להתקף לב נראה לי...)

 

מצד שני יש עדינות אחרת, שלא מתבטאת באופן שהאדם חווה את הדברים,

אלא באופן שהוא משפיע.

דיבור עדין, שקט בנחת.

ביישנות לפעמים מתקשרת לעדינות.

אדיבות נימוס, ניסוח, אופן הערת הערות, וכ'- כל אלו בעיני תכונות שמאד מתאימות לכל אדם,

ובמיוחד מוערכות אצל גבר. (כי אישה זה קצת מובן מאליו שהיא עדינה)

 

נדמה לי לפעמים שבכל נושא של תכונות שנבחנות באדם שהינו בן/בת זוג תמיד ישתקף ברקע גם ה"חצי" השני. לדוגמא כששני בני הזוג הם כאלו עדינים ו"נמסים" כאלו או גם להיפך - רעשנים ומוחצנים, זה נתפס כזוג הרמוני, יפה ויציב ולא שמים לב לכך שהגבר עדין מידי או שהאשה מידי רעשנית וכו'... יתכן שניתן ללמוד מכך שאין כללים לאופי גברי או נשי בזוגיות וזו בעיקר דינמיקה ולא עולם מדומה שנתפס לנו מהתרבות שמסביב.

צפו בTED בשיחתו של טוני פורטר בדיוק על הנושא הזה - הקליקו כאן

יש כתוביות בעברית - אם לא פועלות הפעילו בצד ימין.

 

לרשותכם תמיד

 

יהונתן שוּמֶר
 

"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית

054-4820637 orpnimi1@gmail.com

www.kelimshloovim.co.il

אבל מאד יכול להיות שלטווח ארוך תגלי שזה דווקא יותר שווה

וזה תואר כבוד/מחמאה.

 

gentle+man, כש gentle אומר עדין ואציל נפש. משהו כזה. 

אני מכירה בחור עדין מאוד ואציל נפש, אבל הוא מאוד גברי לדעתי. כלומר, יש לו עמידה, דעה ורצון טוב...

אבל באמת לא תמיד אנשים קוראים את אותו מושג ומבינים אותו באותו אופן... לדוגמה גברי, עדין....

תודה לכם על התגובות.

עזרתם לי לחדד את המחשבה בכיוון הזה, לפעמים צריך משהו שיעזור לך להכניס את מה שאת יודעת בעצם עמוק בפנים...

רוצה כבר לגמור עם השרשור הזה כי מרגישה שלא טוב לדוש בזה מידי, לקחת את המסקנות, לשים אותן במגירה הנכונה במח וזהו. אבל עדיין יש לי ג'וק באותו נושא שחופר לי ואם כבר העליתי את הנושא אז אולי עד הסוף...

יכול להיות שזה שלפעמים מרגישה פחות "גברי" (ושוב- במונח הזה עזרתם לי מאד להרגיש שונה) זה גם בגלל שהוא רזה....

אז בא נאמר לא "שחיף" אבל בהחלט לא משוריין.

אני רואה גברים משוריינים ושריריים, רחבים, עם שרירים בידיים והבגדים מונחים עליהם "פיקס"... ולפני שתתעצבנו עלי שאני "מסתכלת" מי שמכיר את זה זה כמעט לא נשלט. אני יודעת שלא טוב ההשוואות האלו אבל זה צף לבד. צריך לזה המון שליטה עצמית כדי להתעלם, או הבנה שזה לא חיסרון.

 

והוא נילחם מלחמות רבות... גבר אמיתי לא מחצין... מי שמחצין זה לדעתי פוזה...

אני מבין ומרגיש את מה שאת מבטאת בצד הריגשי.

 

אבל לענות לך ספציפית נראה כמו להיכנס לדרך ללא מוצא

 

אם נרגיע אותך בקשר לעדינות של בעלך ונסגור פרק א'

 

מחר יופיע פרק ב' והוא ייראה בערך כך:

 

הייתי בהרצאה של פרופסור אומן(או מישהו אחר) והוא הרבה יותר חכם מבעלי....

 

ואז נעמול להרגיע אותך ואחרי חודש .....

 

נתחיל פרק ג' והוא ייראה בערך כך:

 

הלכתי לטיול בצפון וראיתי שם גבר יפהפה עם יופי של ר' יוחנן

 

ואילו בעלי.....

 

וכן הלאה וכן הלאה.

 

יש לזה רק פתרון אחד: את כרתת ברית עם בעלך ואין לך בעולם מישהו אחר זולתו!

 

כל השאר הם מבחינתך כמו גמלים, סוסים וכדומה שאינם מהווים כלפייך שום גורם משיכה.

 

אתן לך דוגמה איך כולנו עושים כך:

 

נניח שאת הולכת לקניות בסופר ופתאום עובר לידך גבר.

 

הגבר הזה הוא גבוה מאד, שרירי וחסון.

 

על דש חולצתו מודבקת תגית של מנכ"ל אינטל

 

הוא מדבר עם מי שלידו בקול נעים שמעולם לא שמעת כמוהו

 

שפתו רהוטה ודיבורו קולח

 

את מרימה את עינייך בהפתעה. מרגישה שנשימתך נעתקת

 

פתאום אומר לו הבחור שלידו. "אחמד אנחנו חייבים לזוז"

 

מייד העיניים שלך חוזרות למוצרים בחנות

 

הנשימה חוזרת לקצב הרגיל

 

את כבר לא מגלה עניין.

 

מה קרה פתאום?

 

הבנת שזה לא רלוונטי. שהוא ואת חיים בקווים מקבילים שאין להם סיכוי להיפגש.

 

כי לא יהודי הוא מחוץ לתחום בשבילך

 

זה בדיוק המודל. אם תנהגי כך לגבי כל אדם אחר חוץ מבעלך

 

כל השאלות ייעלמו מאליהן

"לעבוד זה שילוב מאוד עמוק של הבנה שלך לצרכים שלך, והסכמה להסביר אותם לשני - ולחכות את הזמן שייקח לו להבין ולבוא לקראתך,
יחד עם פתיחות הסכמה ורצון גדול להבין מה עובר על השני, מה הצרכים שלו ולמה הוא זקוק כדי שיהיה לו מאוד נוח וטוב בבית"
(מתוך 'אני רוצה להיות' של חייה הרצברג)

1. בעלי מאוד אוהב לסע ולהתארח אצל אנשים/חברים/משפחה - אני- מספיק לי פעם בשנה
הגענו לפשרה (שגם הוא מרוצה ממנה כי סה"כ טוב לנו בשבתות שלנו בבית רק אנחנו יחד) שנוסעים ל5 אנשים + הורים בלי לחץ על זה וברור שיש מקרים מיוחדים.
2. בעלי מאוד אוהב לצאת לבלות- אני שונאת נסיעות ובכללי לצאת מהבית : יוצאים יחד פעם בחודש (אפילו לפקיניק פה בשכונה) והוא יוצא עם אחיו פעם בשבועיים- שלושה.
3. בדברים הקטנים בבית - הוא לא אוהב לשטוף כלים ולי אין בעיה אם יש מים חמים, אז בערב הוא מסדר את הסלון ואני שוטפת כלים.. ובחורף הפוך

זה אומר בכללי לחשוב על השני ולא רק על הצורך שלך, להתחשב ברצונות של השני.
אצלנו זה מסתכם בערך במה שכתבתי, כמובן שיש עוד המון דברים שאנחנו שונים בהם ומתפשרים בהם, אבל הם לא בדיוק התפשרות, יותר כמו הסכמה משותפת והם קשים לי לתיאור.
אבל בגדול בשאר הדברים אנחנו דיי דומים כך שקל לנו יותר.. (אוהבים אותו אוכל, אותם תחביבים, אותו אופי+-)

וכן - אנחנו לא הפכים שנמשכים, אנחנו מאוד דומים וטוב לנו יחד (כמו שאח של בעלי אמר: "אתה התחתנת עם עצמך" )

על העמדה שלך בשביל העמדה שלו, ולהרגיש טוב עם זה.

במצ הפשוט זה להחליט שנה שנה . שנה בישיבה שנה עם המשפחה. (לדוגמא)

ויתור בזוגיות זה אומר להסתכל על הסיטואציה מנקודת מבט חיצונית, ניטרלית

מבלי רגשות אישיים ו"אנוכיים"

כלומר הויתור האמיתי בזוגיות, הוא ויתור על העצמיות במובן הנמוך שלה.

מקווה שהובנתי

בהצלחה רבה

 

 

כי אני מאד מאמינה בסובייקטיביות שבקשר.

 

אבל אני מאד מסכימה איתך, שצריך להיות הרבה פחות אנוכיים.

שלום זוהרת.

אנחנו (יסכה ויהונתן) לא כ"כ מאמינים ב"לוותר".

בעבודה הרוחנית היהודית הרצון הוא לדמות את מידותינו למידותיו של הבורא ב"ה. ואפשר לומר בפה מלא - וותרן הוא לא. שנאמר :"כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יוותרו חייו" (בבא קמא נ, א). כשאתה מוותר, אתה לא עומד על נקודת האמת.

מהי נקודת האמת? בפנימיות התורה מוסבר כי האמת היא "נושאת הפכים". השלם האמיתי יש בו גם וגם - יש בו דברים הנראים כקצוות הפכיים. כשמישהו מכם מוותר, האמת הזוגית שלכם חסרה ויוצאת מאיזון. יהיה לזה מחיר במוקדם או במאוחר.

כדי למצוא את ה"שלם נושא הפכים" שלכם, הזוגיות שלכם, כדאי לכם לשוחח כשהצורך להחליט מונח לרגע בצד. תשמעי אותו - מה כ"כ חשוב לו בעמדתו? נסי לוודא שהבנת ע"י "שיקוף" (תוכלי לקרוא עוד על כך במאמר "כלים לדיבור מקרב"). אח"כ ספרי לו מה כ"כ חשוב לך, ושהוא ישקף מה שהוא הבין מכך.

שניכם צודקים. לכן עליכם למצוא את המקום והאופן בו אף אחד מכם לא מוותר. אם שוחחתם נכון, זה כבר לא יהיה כ"כ קשה לכם.

 

בהצלחה

 

יהונתן שוּמֶר
 

"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית

054-4820637 orpnimi1@gmail.com

www.kelimshloovim.co.il

מצב יפה. אצל אחרים זה מוגדר "צרות של עשירים". ב.מתינות וסבלנות. ג. חשיבה משותפת, ששניכם תהיו מרוצים עם הפתרון, בין אם הוא "לכתחילה", בין אם הוא "כביש עוקף".

אני חושבת שויתור מגיע מתוך הקשבה לאחר, עיבוד ההקשבה והבנה מה הוא מצפה.
בהתאם לכך לכוון את עצמי עד כמה שניתן לרצונו.
מבחינת עד כמה שניתן^^, זה תלוי סיטואציה.. לפעמים אתכופף מעט לרצונו ולפעמים ממש אצטרך לוותר על רצוני.. ויש מקרים שאני ארגיש קודמת לרצון ולא אתן את המקום לצד השני.

לבוא אחד לקראת השני זה הביטוי הכי אמיתי של האהבה בין בני הזוג. זה לרצות שלאדם האהוב עלי יהיה טוב ושמח, ולעשות מה שצריך בשביל זה. אבל כל זה, כמובן, בלי למחוק את עצמך, למרות שברגע שההתנהגות הזאת הדדית קלוש ביותר שאחד הצדדים ימחק...

 

אז איך בפועל עושים את זה?

משתפים מה הדברים הכי חשובים לך, מאילו דברים את/ה נבנה ומקבל כוחות, ולצד זה משתפים מה הדברים שפחות משמעותיים לך.

כאשר כל צד מכיר ומבין את הדברים החשובים יותר ופחות לשני - אז כל אחד יודע איפה ומתי ללכת לקראת הבן זוג.

דוגמה מאצלנו: לבעלי מאוד חשוב להיות בבית כנסת שבו הוא יתפלל כמו שצריך ביום כיפור. אצלי המיקום ביום כיפור פחות משנה, אז אני זורמת עם מה שמתאים לו.

ודוגמה מהצד השני: בעלי מוותר על לעבוד/ללמוד אחר הצהריים, ועושה הכל רק אחרי שהילדים הולכים לישון, בגלל שהוא יודע כמה קשה לי להיות איתם לבד אחרי שאני חוזרת מהעבודה. 

 

אני מקווה שהובנתי

ושתדעי שביכולת לבוא אחד לשני טמון כל החוזק של הנישואין.

מה שכתבת מקסים ומה שבאתר מענין מאוד מאוד... אבל חשבתם על זה שאולי בני נוער נכנסים גם לקישור? קצת מפתיע שככ בקלות מפרסמים דברים אישיים כל כך באתרים דתיים...

א. יש פורום בדיוק בשביל זה - /Forum/Forum.aspx/f28
בישול ומתכונים

ב. אפשר לעשות אותו דבר כמה ימים, תאמיני לי שזה טעים ומזין גם אם אכלת אתמול משהו דומה ;) לנו יש דברים קבועים +- שאנחנו אוכלים במהלך השבוע ומרוצים.. אבל אני יודעת שיש נשים שחשוב להן הגיוון באוכל אז כל אחת ומה שטוב לה

ג. ממליצה על ניקי ב- מלא מתכונים פשוטים ומהירים להכנה... (ולא, אין לי אחוזים מזה או משהו.. פשוט באמת אפליקציה ואתר מאוד יעילים)

למרות הפורום של הבישולים,

כי פה אני רוצה רשימה של רעיונות לארוחות לאו דווקא מתכונים (אפשר לצרף),

ועוד יותר רעיונות לדברים שאפשר להכין מהר,

ואת שני אלה פחות יש שם...

פסטה- רוטב אדום, שום ועשבי תיבול, עם סלט וטונה

אורז- לבן, צהוב, עם בצל, עם גזר ואפונה,עם עדשים אדומות, עם תירס,

פתיתים - עם בצל, צהוב/אדום.

קוקוס- עם רוטב אדום, עם מרק ירקות, עם סלט

ירקות - קציצות/לביבות ירק אפויות/מטוגנות, מאפינס ירקות, אנטיפסטי, פשטידות, ציפס בטטה/תפו"א .

עוף - בתנור, בסיר, אדום, צהוב, עם ירקות שורש, עם שעועית ירוקה/צהובה, עם פטריות, עם תפו"א, עם בטטה, עם בצל, עם צימוקים, בדבש, עם קישואים, עם שומר, עוף ממולא.

חזה עוף- שניצלים קטנים/גדולים, מוקפץ, מטוגן עם מלא בצל, מוקפץ עם פסטה, עם בצל ועגבניות, עם פטריות, ממולא באורז/בשר/תפו"א, סיני.

בשר - לשים לב שכל מאכל זה מספר אחר של הבשר- גולש, קציצות, קבב, צלי, מוקפץ עם פטריות ובצל או עם ירקות, פאי רועים.

מרקים - ירקות, אפונה, כתום, עגבניות, עדשים, בצל.

דגים - קציצות טונה, סלמון בתנור, מושט בתנור/בסיר, דג מרוקאי, דג סול מטוגן מצופה ביצה וקמח.

בצקים - פוקצ'ה (זה התפחה של חצי שעה בקיץ ואפילו פחות) קרפים (אפשר במחבת רגילה, יוצא ממש טעים) פנקייק, שקשוקה, מאפינס, פאי למינהם, פיצה על פיתה/לחם שנשאר, אצבעות שום, מלוואח, טוטס, סמבוסק,


עוד רעיונות?

ו-כן, אם יש לך עוד רעיונות אז בטח שאני רוצה,

מה שכתבת עד עכשיו ממש מועיל...!

אנחנו אוהבים פשוט יותר ממה שכתבתי..
אבל ביקשת מגוון

תני לבעלך לבשל קצת..

אבל אני בפירוש חושבת שזה התפקיד שלי...

אבל לא בתור תפקיד!

 

כי תארי לך שאת עסוקה מאוד ביומיום ולא מספיקה להיכן משו - אז יהיו לך ממש נקיפות מצפון על זה ש'מעלת בתפקידך'.

נראלי שכדאי לשנות את החשיבה בנוגע לתפקידים.

 

ולגבי רעיונות :

* חזה עוף- במיליון וריאציות .(סיני,צ'ילי,גריל,מלח-פלפל,בתוספת-בצל,ירקות..)

* תוספת שתאימה להנ"ל - אורז,פסטות למיניהם,ציפס,פירה, פיתה(אם זה בסגנון גריל -זה ממש מעדן)

*שניצלים- קצת עבודה. אני מכינה כמות ענקית ומקפיאה (אחרי טיגון. אבל אפשרי גם לפני טיגון) ואז כל פעם שמתחשק לנו מוציאים וזה ממש טעים.

* קציצות - שוב. להכין את העיסה (הרבה) לעשות עיגולים (ולהקפיא) ובכל הזדמנות שהיא מוציאים +מוסיפים רוטב. או שסתם מטגנים . זה טעים.

* ראוי שיהיה לך בכל מקרה במקפיא איזה טבעול או משו כזה . זה נחמד לגיוון . וגם כשאין זמן .. 

* ומישהי כתבה כאן על 'ניקי ב.' אתר מדהים . וקליל מאוד. ממליצה בחום !!!!

 

(ורק לצורך הענין שתדעי שאני המבשלת בבית. אבל בעלי יודע לבשל. וכשאני לא מספיקה . אני מרגישה בנוח עם זה )

 

בהצלחה .

אורז/ פסטה/ בורגול/ קוסקוס-

בתוספת- (ביחד בסיר)-

עדשים אדומים/ בשר טחון/ טונה/ פחית קטניות- תירס/ אפונה/ שעועית

 

חביתה עם

בצל/ פטריות/ עגבניה/ טונה

 

אם מבזבזים עוד דקה וחצי-

וחותכים ירקות חיים-

מוסיף נפח וגם בריאות

 

(ואכן, גם הבעל מסוגל להנ"ל..)

אמנם אני עדיין רווקה, אבל אני גם נתקלת בשאלה הזו.

ועזר לי ממש זה שפעם עשיתי דיאטה לפי חלי ממן, והשיטה שלה זה פשוט לסדר את הארוחות ביום.

אז אני לא יודעת אם להמליץ לך לעשות דיאטה, אבל מאז שעשיתי את זה כל הארוחות שלי הסתדרו.

מצרפת קישור לתפריט באתר שלה: http://www.heli-group.co.il/diets.php?mpid=18

יש שם כל מיני תפריטים, מוזמנת לבחור.

בהצלחה!!

לא מצליחה לשלוח בתגובה אחת כמה תמונות ונאלי זה סתם הצפה לכתוב תגובה בשביל להעלות עוד תמונה

זאת לא הצפה

הכי אהבתי את האחרון- פלאפון כבוי לשעה

רעיון יפהפה, תשמרו את זה, ולאורך שנים זה משמח לראות

לדעתי זאת מתנה נהדרת- פרי ידך, עם משמעות מתוקה

איזה יופי להכנס ככה לנישואין, שיהיה לכם בהמון מזל טוב!

ותודה על הרעיונות היפים

יש מצב ענק שהוא לא יבין מאיפה את נופלת עליו עכשיו עם זה

כמו נגיד הוא יראה שטיפת כלים.  הוא לא יבין למה הוא צריך קופון הרי ברור שאת תעשי תמיד. חחח

חדר יחוד זה יותר מתנה כמו גביע/ תכשיט וכו

כך נראה לי ... אבל כל זוג מה שמתאים לו

כי יהיו המון כאלה בחתונה. גם לא באמת נשאר מה לתת לו. גביע - יש, תפילין - יש, טלית - יש, סידור - יש, ספרי קודש - יש, בושם - יש, אפטר שייב - יש, מכונת תספורת - יש, בגדים חדשים - יש, כיפה חדשה - יש... מה עוד נשאר לקנות???

ומאיך שאני מכירה אותנו זה מתאים כי אני שוכרת דירה ועצמאית כבר כמעט שנתיים והרבה מהפגישות שלנו כללו ארוחה/ סרט וכולה בדירה שלי. אז היו לנו כבר מקרים של מי שוטף כלים/ מוציא זבל/ מבשל. נראלי הוא ישמח לראות שאני משאירה לו אפשרות להטיל וטו ולבקש ממני לעשות בעצמי לפעמים גם אם ממש לא מתחשק לי. זאת מין מתנה מעשית ואמיתית יותר מכל דבר אחר שיכולתי לתת.

ואת אפילו מחזקת את זה למה לא להביא -כך לפי דעתי

כוון שכל מה שכתוב זה דברים שכתבת בעקבות חוסר הבנות בנכם, למה להביא לחדר יחוד ולהזכיר שיש דברים שאתם חלוקים בו?? זה כולה שעה חבל להיזכר במקרים שהיו שלא היו בצד החיובי

אולי חודש אחרי החתונה הייתי מביאה-שאז את יותר נוחתת לחיים ונתקלת במטלות הבית

 

תא נעים שאת מסתכלת על זה ככה, זה בכלל לא הכיוון.
הרעיון הוא להגיע בגישה בוגרת שאומרת "אני אוהבת אותך ורוצה תמיד לשמח אותך ולפנק אותך, אבל אני יודעת שעם השגרה והחיים לפעמים אני עלולה לשכוח או להזניח דברים שפעם עשינו יחד - אז הנה קופונים שאני נותנת לך עכשיו, בזמן בו ברור שזה בא מתוך אהבה ורצון לתת, שתשתמש בהם בשביל להזכיר לי כשאני שוכחת או סתם מצוברחת.

מבינה?

אני בעצם אומרת שאני לא רוצה שהוא ייתן לי להזניח את הקשר שלנו ולכן נותנת לו את האפשרות להזכיר לי דברים שהוא שמח מהם. לא כתבתי שומדבר שבלתי אפשרי בשבילי, הכל דברים שאני שמחה לעשות למענו ופשוט לפעמים מתעצלת..

אישית אני די מסכימה עם מה שאמרו לפני, שמתנה כזו לא הכי מתאימה לחדר יחוד.

בחתונה אמורים להרגיש שהכל ורוד ונפלא ואין מטלות בעולם.

לתת מתנה שכתוב בה שטיפת כלים וכד' זה ממש להוריד לקרקע ולהרוס את האופוריה.

אבל כל אחד והרגשתו האישית.

שיהיה במזל טוב.

בחתונה צריכים להיות בסוג של אופריה.

אולי באמת לתת לו בערב או בבוקר אחרי, הכי טוב.
בחדר ייחוד בקושי הספקנו לתת ידיים, לשתות קצת ולאכול ביס קטן לפני שהצלם חטף אותנו.
קחי את זה בחשבון כדי שלא תתאכזבי אם לא תספיקו.

אני חושבת שכל אחד מכיר את הזוגיות שלו.
בהקשר למה שאמרה, אין כמו אמא.
ואם את מאמינה שהוא יאהב אז אין סיבה שהוא לא יאהב.
מה שכן, השאלה אם בכלל תתייחסו לזה בחדר ייחוד איזה כיף!! להתחיל ברגל ימין.
תודה על הרעיונות. אני רוצה להכין לבעלי לכבוד יום הולדתו, אבל אני יותר בכוון של גרפיקה במחשב. אולי אעלה בהמשך מה שיצא לי.
מזל טוב!!

סליחה אם אני מאכזבת אותך.

תחשבי על זה שוב..

כמה שאת מדמינת את החתונה לבין מה שבמציאות זפ פערים עצומים.

 

אם בכל אופן את עדין תביאי בחדר יחוד תכיני את עצמך נפשית לאם יהיה מצב שהוא לא בדיוק יתיחס אל זה.

שתביני שזה העיתוי ולא הוא.

בגלל לחץ או חוסר בזמן.
ואת לא חייבת להביא מתנה, הרגע ההוא גם ככה מרגש במיוחד. תשמרי את זה לזמן שקט יותר, זה מקסים ולא ילך לאיבוד.

למה כל אחד פה חושב שהיא שאלה אם זה מתאים לחדר ייחוד או לא? 

 

חוצמזה שהחתונה עוד רגע.. למה שתחליטו בשבילה שזה לא מתאים? למה לבאס? שימו אותכם במקום שלה.. 

 

אגב, אני הכנתי לחדר ייחוד צנצנת עוגיות ענקית עם 3 סוגי עוגיות שאפיתי =) והוספתי לזה מכתב יפה וכו'.. 

 

מתוך מחשבה שנהיה רעבים, וזה כיף לקבל, ומשהו ביתי וכו'.. בפועל נתקענו יומיים מחוץ לבית (שלגג..) ודי חיינו על העוגיות האלה.. בכלל, היה ממש כיף שהיה לנו ברכב שנסענו איתו לכל מקום באותו שבוע צנצנת עוגיות (וגם קופסאת ממתקים שווה שקיבלנו מדודים שלי) . אז בסוף זה יצא מתנה מושלמת ;)

 

בקיצור.. תחשבו פעמיים לפני שאתם מגיבים לזוג שאתם לא מכירים, במיוחד שזאת כלה שכל שניה אפשר להוריד לה את הרוח מהמפרשים.. 

חסכת לי תגובה.

 

ובתור מי שכן מכיר את הזוג - זה ממש יופי..  מתאים. לענין.

 

תהיו בריאים. תצליחו. מזל טוב. יישר כח על ההשקעה...  כל הכבוד.

 

סימן טוב להמשך מוצלח בעז"ה.

ובאמת שאין מה לקנות לו.
זה שיעשע והפתיע אותו והוא שמח.

כבר כותבת פה?...

 

[תעשו קופון של זמנים נטולי-ערוץ.....]

(באמת שכחתי לשאול)

מה אתן אומרות על רעיון כזה שעושים קופונים אחד לשני?

חשבתי אולי אחרי שאני יכין לבעלי את הקופונים ויפתיע אותו בעצם הרעיון והביצוע-

אפשר בהמשך להפוך את זה למין משחק נחמד ומידי פעם להכין אחד לשני קופונים שכל אחד מתחייב לממש.

הוא דווקא יכול ג"כ להנות מהעניין, מה אתן אומרות?

 

שיהיה בהצלחה!!

הכנתי לבעלי ארבעה קופונים משעשעים.
הוא נהנה מאד, רעיון מקסים!!
תודה, מקרוני

מסביר הכל באופן ברור ונעים

אשה חייבת להתפלל תפילת שמונה עשרה (שולחן ערוך אורח חיים קו,א).

 

יש פוסקים המתירים בשעת הדחק לומר בקשה מסוימת במקום תפילה, אולם הדעה המרכזית בפסיקה היא, שעליהן לומר את כל תפילת שמונה עשרה, ומן הראוי שגם תאמרנה פסוק שמע ישראל ותקבלנה על עצמן עול מלכות שמים (למרות שמעיקר הדין נשים פטורות מקריאת שמע), ותאמרנה את ברכת אמת ויציב, על מנת לסמוך גאולה לתפילה. תפילת ערבית נשים אינן חייבות להתפלל (כל זה על פי המשנה ברורה שם).

 

זמן תפילת שחרית - מהנץ החמה (שהוא הזמן המובחר להתפלל בו), ועד לשליש היום (שולחן ערוך שם פט,א).  

זמן תפילת מנחה - מחצי שעה אחר חצות ועד השקיעה (שולחן ערוך רלג,א).

פירוט הזמנים מופיע בלוחות שנה שונים וגם באתרים רבים, וכגון באתר ישיבה.

"לדעת רוב הפוסקים נשים שוות לגברים בחיוב תפילה, לפיכך חייבות להתפלל שמונה עשרה בשחרית ומנחה, וערבית היא תפילת רשות. ויש אומרים שנשים חייבות להתפלל פעם אחת ביום תפילת עמידה, וטוב שיתפללו שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה.

 

ויש אומרים שנשים יכולות לצאת בתפילה קצרה, ולכן בברכות השחר ובברכות התורה כבר יוצאות ידי חובתן.

 

לכתחילה, טוב שנשים יתפללו שחרית ומנחה בכל יום, כדעת רוב הפוסקים. ואם יתפללו תפילה אחת, יצאו ידי חובתן, ובשעת הדחק יכולות לצאת בברכות התורה ובברכות השחר.
 

ואשה שטרודה בטיפול בילדיה, רשאית לצאת לכתחילה בברכות התורה והשחר.

 

בכל אופן גם אשה שמתפללת תפילת שמונה עשרה, צריכה לברך את ברכות התורה וברכות השחר(להלן ו, א, 1; ז, ג, 3).

 

היו נשים שנהגו לומר את פרשיות הקרבנות, ויש אומרים שנשים צריכות לומר את פרשת התמיד. אולם להלכה אינן חייבות בזה (להלן טו, 1).

 

יש אומרים שנשים חייבות לומר פסוקי דזמרה שהם הכנה לתפילה עמידה, אולם להלכה אינן חייבות לאומרם (להלן טו, ד).

 

נשים פטורות מקריאת שמע וברכותיה, הואיל ומצוותן תלויה בזמן. והאומרת אותן תבא עליה ברכה. ואמנם יש מי שאומר שנשים חייבות במצוות זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה, וטוב שיקיימו את המצווה באמירת ברכת "אמת ויציב" בשחרית, ו"אמת ואמונה" בערבית. אבל דעת רוב הפוסקים שאינן חייבות בזה. ואף שנשים פטורות מקריאת שמע, טוב שכל אשה תאמר בכל יום את שני הפסוקים הראשונים: "שמע ישראל" ו"ברוך שם", כדי שתקבל על עצמה עול מלכות שמים (להלן טז, א).

 

נשים פטורות מאמירת כל התחנונים והפרקים שאומרים אחר תפילת עמידה.

 

נשים צריכות לומר קריאת שמע שעל המיטה ולברך "המפיל" (כמבואר בהמשך יט, 1).

 

נשים פטורות מתפילת מוסף של שבתות, ימים טובים וראשי חודשים. ואמנם יש אומרים שכשם שנשים חייבות בתפילת שחרית ומנחה כך חייבות בתפילת מוסף, ולכתחילה ראוי לחוש לדבריהם, אולם העיקר כדעת רוב הפוסקים, שנשים פטורות מתפילת מוסף. לכל הדעות נשים פטורות מאמירת הלל (להלן ב, ט).

 

יש מי שאומר שנשים חייבות בקריאת התורה של שבת, אבל למעשה, הלכה כדעת רוב הפוסקים, שנשים פטורות משמיעת קריאת התורה של שבת (להלן ב, י)."

את לא צריכה להרגיש לא בסדר. את רגשי התודה והכרת הטוב לה' את יכולה לומר לו תמיד, גם בזמן שאת עם הילדים או שוטפת כלים או מחכה לאוטובוס.

הכי בסיסי- ברכות השחר וברכות התורה. אם יש לך זמן וכוח להוסיף- אז תפילת עמידה.

אישה חייבת בתפילת עמידה.

זה ההכי בסיסי.

מה היא תעשה אח"כ זו שאלה של עבודה עצמית והבנה לאן אני שואף, יכול להיות ששווה ללכת על שיטה

לא מקובלת כרגע עד שהיא תהיה מספיק חזקה בשביל לפעול על פי השיטה הפסוקה.

אבל חשוב לא לשנות את ההלכה-

רוב מנין ובנין הפוסקים מחייבים תפילת עמידה אחת ביום.

אאל"ט מהרב אבינר שאמר בתוכנית שלו ב"רשת מורשת", שרוב הנשים, במיוחד אלו המטופלות בילדים קטנים לא מגיעות להתפלל תפילת עמידה, וזה בסדר. לא זוכרת את המילים שלו בדיוק, אבל זה היה המסר.

יש גם את פסיקת הרמב"ם המינימליסיטת שלא כדאי להתעלם ממנה, כך שזה לא ממש "שינוי ההלכה".

זה מאוד מאוד קשה להיות אמא לכמה ילדים קטנים ולנהל חיים כ"כ עמוסים ותובעניים, וגם להתפלל עמידה. כול להיות שגבר שמתפלל 3 תפילות ביום לא מבין "מה הסיפור", אבל האמת היא שזה קשה מאוד.

 

נכון שתפילת עמידה זה 10 דקות או פחות. אבל הרבה מאוד נשים לא מגיעות לזה. האם זה טוב או לא טוב? אני אישית לא מייסרת את עצמי על זה. ב"ה יש עוד כמה דברים בחיי שגורמים לי ליסורי מצפון.

כשאני מצליחה זה מאוד משמח אותי, אבל גם אם לא- אני מתענגת לי על ברכות השחר וממשיכה להתפלל בלשוני כל היום כולו.

 

ברמת הראשונים, דעת כלל פוסקי אשכנז היא כהרמב"ן שאישה חייבת בשתי תפילות שמונה עשרה(!) וכן פסק הרמ"א. ודעת כלל פוסקי ספרד שאישה חייבת בתפילה אחת שמורכבת משבח, בקשה והודאה (ממש לא שמונה עשרה) וכן פסק השו"ע.

ומעל זה מתלבש שיקול של עוסקת במצוה (טיפול בילדים) פטורה מהמצוה (תפילה)

היום מאוד מקובל לומר את דעת השו"ע כאילו שאין דעה אחרת, אך זה לא נכון.

שאישה חייבת תפילת עמידה אחת ביום(לפחות).

וזו ההלכה הבסיסית. לחלק מפוסקי ספרד- מספיקה בקשה אחת(שבח בקשה הודאה).

אם תלך לפי המניין- רוב הפוסקים סוברים שצריכה תפילה אחת ביום לפחות(בין אשכנזים בין ספרדים),

גם בשו"תים, גם בפסיקה. מכון שבשעת הדחק יש להתחשב בשיטות הלכתיות שונות, גם כאלו שהן לא

המימד המרכזי בהלכה.

גם לפי הבניין. בין אם הלכה כבתראי בין אם אין תלמיד פוסק בפני רבו.

אין סיבה שאישה תייסר את עצמה על זה שלא התפללה. אין סיבה שאדם ייסר את עצמו משום סיבה,

תשובה איננה חייבת ייסורים, ייסורים יכולים לבוא במקום תשובה. עדיף תשובה בשמחה מלייסר את עצמך.

במיוחד כשיש דעות הלכתיות שלפיהן יצאה.

כשבאים להציג את דעת ההלכה- חשוב להדגיש את מרכז ההלכה.

זה שיש לאן להקל זה נכון. אבל זאת לא ההלכה. כמו שההלכה היא לא שמותר להתאסלם. במקרה של שמד

שבו צריך לבחור בין להתאסלם ולמות ושהילדים יגדלו אצל המוסלמים או להתאסלם ולשמור על אורח חיים יהודי

בסתר מותר להתאסלם כי זו לא עבודה זרה ולא צריך למסור על זה את הנפש.

זה לא אומר שמותר להתאסלם. זה אומר שיש פעמים שבהם זה יהיה מותר.

לומר שאישה חייבת בתפילת עמידה אחת ביום זה לא דעת הרמב"ם ולא דעת הרמב"ן כפי שכבר התבאר.

היום מקובל לומר שאישה תתפלל תפילה 18 אחת ביום, אך זה ממש לא דיעה מקובלת בראשונים. כנראה שיש פה איזה שכלול (ברמת פוסקי זמננו) לקחת את דעת האמצע (בין הרמב"ם והרמב"ן).

מה עניין הלכה כבתראי? זה כלל פסיקה תלמודי שיש להשתמש בו במסגרת הגמ'. אם יבוא פוסק אחרון ויביא דעה שאין כמותה בראשונים, נגיד הלכה כבתראי כמותו? ברור שלא.

וגם מה עניין אין תלמיד פוסק בפני רבו? וכי משהו פה פסק בפני רבו?

גם לא אמרתי שהיא צריכה לייסר את עצמה, ולהיפך, בפשטות יש לה פטור של עוסק במצוה פטור מן המצוה.

ואכן ציינת שכשמציגים את דעת צריך להדגיש את מרכז ההלכה והוא שיש מחלוקת ראשונים שיורדת עד השו"ע-רמ"א. ושיש שיקול חשוב של עוסק במצוה פטור וכו'.

ועוד אני לא מבין. אני לא הצגתי דעה להקל, אלא להחמיר (שאולי חייבת בשתי תפילות 18 ביום), או שמא בכלל לא הגבת אלי.

 

 מה שגם נכון זה שברכות השחר וברכות התורה זה בסיסי ומהיר.. את יכולה להוסיף קריאת שמע ..

 

אני ממש מבינה אותך ... לפעמים זה ממש ממש קשה .  כולה לעמוד 5 דקות שמו"ע וזה ממש אתגר..

אני לפעמים מתפללת שמו"ע של ערבית במקום שחרית... אחרי שהילדים ישנים.

בהצלחה.

 

 

 

 

להעניק ולקבל אהבה ללא מגע.זה הרי הולך להיות חצי מהזמן (בערך) ככה.
ככל שתקפידו יותר על שמירת נגיעה הרגע הראשון של המגע יהיה קדוש יותר.
לאן מנתבים את כל הרגש הזה? נראה לי להכנות לחתונה.

ונראה לי שעדיף כמה שפחות לדבר על זה לפני החתונה. שימרו את הרעפת האהבה לאח"כ. זה סתם מביא אותכם ליותר מתח. אם אני זוכרת נכון אנחנו דיברנו רק פעם אחת על רגשותינו אחד לשני לפני החתונה. זה היה כשהחלטנו להתחתן. אח"כ לא דיברנו על זה עוד לפני החתונה.
וחוץ מזה ההרגשה הזאת של להיות בעננים ולחשוב אחד על השני כל הזמן היא מעולה לדעתי. גם אם זה מפריע בלימודים. אחרי החתונה זה יעבור קצת ובע"ה יהפך למשהו פחות מסעיר אבל יותר עמוק ופנימי.
והדבר שהכי עוזר זה לזכור שיש מישהו למעלה כל הזמן ששומר עלינו ומסתכל כל הזמן...

ואוסיף שאם קשה לך כשהוא אומר לך כמה הוא אוהב אותך, אז תשמרו את זה לאחרי החתונה. שלא יגיד עכשיו.

לי גם היה קשה שבעלי אמר לי, (אם כי מסיבות אחרות לגמרי) וביקשתי ממנו שעד החתונה לא יגיד. אומנם לא עמד בזה במאה אחוז אבל לרוב כן. ובד"כ גם ידעתי כשהוא רצה לומר אבל לא אמר בשביל לכבד את רצוני.

חשוב שארוסך לא יחשוב שהוא חייב לומר עכשיו כדי שיהיה לכם ככה בבית- בבית שלכם בעז"ה זה ממש חשוב לבטא אהבה וקירבה, אירוסין זה שלב ביניים שבתחום הזה הוא מאוד רגיש.

 

אם קשה לכם עם שמירת נגיעה הייתי גם מקפידה על הלכות ייחוד קצת מעבר. נניח לא לשבת על ספסל חשוך שעוברים שם רק מעט אנשים, אלא להיות ממש איפה שרואים את זה בבירור כל הזמן... דברים כאלו.

 

בהצלחה רבה רבה,

שתזכו לבנות בניין עדי עד!

זה אור גדול שקשה להכיל.

אז קודם כל- לדעת שהתקופה הזאת תעבור.

שנית- לבקש להוריד מינון, ושמשיכו בגדול אחרי החתונה עם המילים הטובות והכל ולהרגיע אותו שגם את ככה רק מרגישה שהזמן הוא אחרי.

-ולומר לו שזה מרוב שאת בעננים, להסביר לו שזה פשוט גדול עלייך עכשיו אך שתמשיכו אחרי החתונה.

איזה כיף להיות ככה בעננים, שניכם נשמעים מרחפים כאלה, זה הזמן לרחף! !!

הזמן הזה מעולה בשבילכם, תרחפו תרחפו למה לא..

בינתיים תתכננו את החתונה, איזה שירים אתם רוצים, איך אתם רוצים את העיצוב והכל.

תהני שהכל בנחת ובכיף.

אולי תגבילו את עצמכם בפגישות ושיחות . גם ככה הכל מלא לבבות... לשמוע שיעורים על שלום בית, ללמוד לבשל, לארגן...להתרגל למציאות החדשה שפורשת כנפיה עליכם.

( עד לפה מגיעות היונים והפרפרים שלכם )

בעצמך את טוענת שזה צריך להישאר ביניכם קבוצת ווטצאפ זה בין כל העולם ואישתו....
קשה לך א'- שתפי את בעלך בכך שאת רוצה לשתף חברה טובה וקשה שזהו סוד....
ואולי לכי לייעוץ מקצועי כדי שתוכלי לדבר ולפרוק

אם את רוצה אוזן קשבת ועם מי לדבר אז לכי לייעוץ.

מאוד קשה לחיות במערכת זוגית שבן הזוג עם שאיפות אחרות לחלוטין ממה שרצו לבנות את ביתם בתחילה.

היא לא צריכה לחנך אותו אבל הקושי קיים .

ולפותחת- ווצאפ זה לא אנונימי אבל את נשמעת מדהימה וכדאי לך להתייעץ עם אנשים שעברו תהליך דומה.

הרעיון מצוין ומבורך!

זה אננונימי וכך יש את הרווחים של תמיכה חברתית ובלי הבעיות של היחשפות.

בתור אחות לאחת שעברה קשיים דומים (אך שונים) אני מצדיעה לך על הרעיון הגאוני, שיביא הקלה גדולה.

אם מישהי מחפשת חיזוק, אז שתספר לחברה/קרובת משפחה/אדם מקצועי שיכולים באמת לעזור ולחזק.

כל אחת והדברים האישיים עם בעלה. למה להפוך לנחלת הכלל?

לחפש נוחם שגם בעלה הוא לא מי יודע מה..

לא מורידה מעוצמת הכאב שאת מרגישה!

גם לא כדאי להעצים קשיים בציבור, כולם ירחמו עלייך ואת בכלל תהיי יותר מסכנה.. או כלמיני דמיונות שיכנסו לראשך...

ההצעה שהצעת ממש לא טובה מהרבה סיבות שאותן לא אפרט והן נראות לי מובנות לחלוטין.

נראה לי שלא נתקלת במקרים כאלו מקרוב.

לא מבקשים עזרה בגלל הבושה? או אולי זה שמבקשים עזרה אומר ״כישלון״?

וסליחה על הבוטות, אבל קבוצת נשים שמתמרמרות יחד רק מתמרמרות יותר, לא משנה אם זה באנונימי או לא.

בלשון המעטה.

 

אני מוכן להצטרף לארבעת המילים (+שני סימני קריאה) שניסח העני ממעש,

חבל שלא פירט יותר איך העצה הזו לא רק דוחה אותך מלפעול מולו - אלא במקרים רבים היא הפתרון עצמו.

 

לעיתים, כאשר בן/ת הזוג חש שהאישה מרפה מעט ומאפשרת לו להיות הוא עצמו, הוא משתחרר מהמגננה ובקצב שלו מתאים עצמו בדיוק לשאיפות האישה.

למה לא ללכת לייעוץ, בין אם ביחד ובין אם לבד?
מה הבעיה בלקבל עזרה מבחוץ?

 

הלב נקרע רק מלקרוא את מה שאת כותבת...

 

רואים שיש לך יסודות חזקים - את תצליחי להתגבר על זה !! אני בטוחה!

מחזיקה לך אצבעות !!

 

בס"ד

 

ולגופו של עניין-מאד מבינה את הכאב שלך,

פעם שאלו את בעל התניא מה נעלה יותר אהבת ה', או אהבת ישראל.

ענה בעל התניא- אהוב מה שהאהוב אוהב.
אהבת ה' אמתית מתבטאת באהבת ישראל- ולא חלילה בקפידות על יהודים שלא עושים רצונו...

הקב"ה כמו כל אבא רוצה שילמדו זכות על הילדים שלו,

וכאשר מידת הדין מקטרגת- והבא יהודי ומלמד זכות - נחת הרוח שיש לקב"ה מהיהודי הזה היא עצומה.

כאשתו של בעלך- תפקידך לאהוב אותו. 

מה שקשור ליחסים בניכם- כמובן מדברים משפרים וכ'.

מה שקשור ליחסים בינו לבין הקב"ה- הוא ואבא שלו יסתדרו בניהם.

כי זה שבעלך אולי מרגיש פחות קרוב לה', לא אומר שזה הדדי..

 

אני מבינה בין השורות שכשהתחתנתם הוא היה דתי יותר- או שהציג את עצמו ככזה-

אם זה נכון אז גם כאן עלולה להיות תחושה קשה של "מקח טעות".

אם את אוהבת את בעלך- כדאי להסתכל על זה הפוך.

איזה מזל שלא ידעת שבעלך יגיע למקום רוחני כזה- הרי כך היית מפספסת אותו.

והקב"ה כנראה לא רצה שתפספסי אותו...

 

המון המון הצלחה, ושמחה ונחת ויהי רצון שיתקבלו תפילותייך במהרה

הפער ביניכם הוא לא רק קושי שלך 

 

הוא קושי של שניכם...

 

יכול להיות שגם לבעלך הפער מפריע

 

וגם אם לא-לבטח הקושי שלך מקרין עליו.

 

עדיף להקים קבוצה של זוגות

 

ככה תעבדו על הקושי כזוג ולא כבודדים

 

קשר עם מישהי מבחוץ עלול להרחיק ביניכם ולא להקל.

 

אפשר גם לפנות לטיפול ביחד וללבן את הקשיים

 

ומה אפשר לעשות כדי להקל עליהם במידת האפשר.

נשמע הרבה יותר גרוע

אלא אם כן זה בהפרדה מלאה ואין הפסקות שנפגשים

 

החלטתי בסוף לרדת מהעניין .

 

קשה היה לי לשמוע אמירות כמו: "הכי קל זה לברוח מהבעל." אל תגידו את זה לאף אדם שעובר כאלה קשיים, כי יש בושה גדולה מהחברה, מהסביבה וכל האנשים שקרובים.

אל תהיו כאלה אף פעם. הכי חשוב זה לתמוך.

 

אני אוהבת את בעלי אהבה עמוקה. יש ביננו אהבה עמוקה שאני יודעת שמתגברת על הקשיים האלה.

כמו שנקודה אמרה יפה, מזל שלא ידעתי שבעלי יהיה כזה כשהתחתנו. כשהתחתנו הוא היה לומד תורה מעמיק וישר. נקודה - תודה לך! אמירותייך מחזקות.....ממש!!!!!

 

גם עכשיו המידות המדהימות שלו לא פחתו. הוא ישר, צדיק וחכם. מאוד מאוד חכם....אני מעריצה אותו.

 

אני יודעת שה' נתן לי אתגר - ומקווה שהתפילות שלי מתקנות עוד כמה דברים חוץ מבעלי, כי אחרת לא הייתי מתפללת בדבקות כזו....

האמת, בעלי לא צריך תיקון, אלא אני, שחייבת להבין שזה רצון ה'....יש לו תוכניות בשבילי.....

 

וכנראה הייתי צריכה לזרוק את הרעיון הזה לפורום כדי עוד קצת להתחזק....ועוד קצת להתקדם מבחינת התמודדות אישית.

המסר שלי: תחזקו את מי שעובר קשיים כאלה. ותחזקו את הזוגיות כמה שאפשר.....

 

זה הכי חשוב!!!!!

 

 

 

 

אני שמחה בשביל בעלך שזכה בך ב"ה! את נשמעת שאת פועלת בכיוון הנכון עם העין הטובה והתפילות. ובשביל לחזק אותך ולמלא מצברים נשמע שבהחלט שווה ללכת ליעוץ אישי, פשוט כי זה בהחלט אתגר רציני וטוב שיש מישהו מבחוץ שאפשר לדבר איתו ולהתכוונן הכי טוב בתהליך... שיהיה בהצלחה ומתפללת עליך יחד עם כל נשות ישראל הצדיקות!

ובלי קשר לשאלה על "קבוצת תמיכה" שנשאלה לבנות - 

 

זה אכן קושי גדול מאד. נסיון קשה. ה' יעזור ויתן לך כחות ותבונה איך להתנהל נכון בענין.

פשוט קוראת ומתפעלת ממך!
אשריייך לגמרי לגמרי!
ב"הצלחה! הרבה כוחות!

כשפתחים לכל העולם מה קורה בתא המשפחתי..

 

סליחה על הבוטות אבל זו האמת, הודעות בווצאפ אי אפשר לדעת לאן הם יגיעו ויש דברים שצרייכם להשאר בינכם ואם יש קושי להתיעץ באופן דיסקרטי

אבל יש קבוצה של זוגות שהבעל/האשה חילוניים והחצי השני דתי. מקווה שאתם לא שם ושלא תזדקקי לזה. ה' איתך! הרבה כוחות ואהבה לבעלך!

בדיוק למצבים כאלו.
יש להם סדנאות קבוצות דיון וכו וכו

הפלטפורמה של הווצאפ לא מצאימה לכזה סוג של דיונים.
היא יותר מידי פתוחה ויכולים להגיע למצבים לא נעימים בקלות...

אני לא מסכים עם הדברים שעלו בחלק מההודעות הקודמות

לגבי קבוצות של זוגות:

אפילו בציבור החרדי עולה כבר הרעיון של קבוצות זוגות.

לא מדובר על כך שגבר ידבר עם אישה ולהפך.

כמו בסעודת שבת, שיושבים ביחד. גבר מדבר עם גבר ואישה עם אישה 

אבל כל הנוכחים שומעים את הדברים.

נצייר לעצמנו את שלושת הבעלים שומעים את שיח הנשים על הקושי העצום שהן עוברות

אם לגברים הללו אין לב של אבן

 אין ספק שזה ישפיע על ההבנה ועל ההנהגות היותר מתחשבות בבית

מידת חסידות של הפרדה-דבר חשוב מאד, אבל כדברי המסילת ישרים חסידות צריכה שיקול דעת

 

 לגבי שמירת הקשיים בסוד:

קבוצת תמיכה היא דבר מאד רצוי:

כל עוד היא לא הופכת לבכיינות ותיסכול אלא למקום בו מקבלים רעיונות וחיזוקים

פתאום אתה מגלה שאתה לא לבד ויש עוד אנשים שעוברים את אותם הדברים

ווידוי אישי: אני סבלתי פחד קהל נוראי

ברגע שהגעתי לסדנה וראיתי עוד אנשים כמוני-הוקל לי מאד

הקבוצה לא באה במקום הזוגיות אלא עוזרת לה

 

שום דבר טוב לא יצמח מלהתייעץ בין חברות - כל סיפור הוא שונה.

אם את אכן רוצה עזרה - תפני למי שלמד והתמחה בזה.

רוצה לעזור לחברה? תפני אותה למי שבאמת יעזור לה.

 

בהצלחה

דברים משתנים
אני מכירה את המשפט הזה מעולה ואם מודעים לדברים אז זה משפט שטותי לחלוטין

כלומר, אדם שהתחתן לא משנה את עורו בגלל החתונה

ואם הוא לא עבד על מידות מסויימות הם ממשיכות להפריע לו גם אחר כך ואפילו יותר מאשר לפני החתונה

(אם רגילים לצעוק על האחים זה הרבה פעמים ממשיך לבעל, אם רגילים להתעצל ולא לעשות כלום בבית זה בד"כ ממשיל אחרי וחתונה וכו')

לכן עבודת המידות צריכה להתחיל הרבה לפני החתונה..

 

אבל בהסתייגות מסויימת- יש התנהגויות שנובעות מאינטרקציה לא טובה על בני הבית ולא מאופי מולד או נרכש, ולכן יכול להיות שעם הבעל זה לא יקרה, כי האינטרקציה איתו שונה (למשל אם הבית מאד ציני אבל את מאד לא כזאת באופי ורק בגלל הבית נאלצת להיות צינית, ברגע שתתחתני עם אדם לא ציני את יכולה להשתנות לטובה, כי את לא בחברה כזאת)

וגם פה הרבה פעמים מחפשים בתת מודע אדם דומה למה שהיה בבית כי זה המוכר והידוע, אז הרבה פעמים ההתמודדות ממשיכה בכל זאת.

רווק מתנהג בבית של ההורים שלו בצורה מסוימת- גם כדי לכבד אותם וגם מסיבות אחרות.

אחרי שמתחתן- אז באמת נהיה לו בית משלו ובו הוא יכול להתנהג באופן שמרגיש שיותר נכון לו.

 

מה שכן- אם רואים התנהגות לא ראויה אצל הבחור או הבחורה, כלפי ההורים למשל, אז אכן לא סביר שזה ישתנה כלפי האישה אח"כ.