פורום נשואים טריים (עמוד 435)

אצל 2 אחיותיי ואחי הזמינו צלם וצלמת (לכאורה מטעמי צניעות),

שכלפי חוץ נראים ממש דוסים (בעל ואשה, הבעל עם זקן ופיאות והאשה עם כיסוי-ראש מלא).

 

בפועל זה היה יותר גרוע מצלם אחד, כי שניהם צילמו בשני הצדדים.

וגם נדחפו (ודחפו) לתוך המעגלים (האשה לתוך מעגלי הגברים והגבר לתוך מעגלי הנשים).

 

אצלנו כבר לקחנו צלם אחד, שבצד של הנשים הוא פשוט צילם עם סולם מבחוץ.

צלמים- שני צלמי סטילס (אישה לנשים וגבר לגברים.. בפועל הוא צילם גם אצל הנשים.. לא הפריע לנו אבל אם מפריע אפשר לבקש שלא) וצלם וידאו אחד.

 

לגבי הישיבה-

אנחנו "גידרנו" במחיצה איזור לגברים החרדים של המשפחה שלי, בצד של בעלי ליד החברים שלו. אפחד אפילו לא שם לב לזה הם נהנו מזה שהתחשבנו בהם ומזה שהם לא היו צריכים לראות את כל הבננות, אנחנו נהנו מזה שהם באו ושימחו וכולם נהנו מזה שאפילו לא שמו לב שזה היה.

(חברה שלי התלבטה אצלי לגבי ישיבה נפרדת ומעורבת.. כשסיפרתי לה שאנחנו עשינו כזאת הפרדה היא הייתה בשוק שהיא לא שמה לב לזה כי היא הייתה בטוחה שדבר כזה יבלוט ממש...)

הישיבה היתה מעורבת בעקרון.
חברים שלו בצד אחד, חברות שלי בצד שני.
היה צלם סטילס, שצילם את הבנים (ולפעמים גם אצל הבנות), וגם צילם את בעלי צילומי חוץ.
צלמת סטילס, שצילמה את הבנות ואותי צילומי חוץ.
וצלם וידאו שצילם את כולם

בס"ד

צלם, צלמת וצלם וידאו (זה אומנם היה חלק מהחבילת בברת מחדל של הצלם, אבל בכל מקרה גם אם לא, זה מה שהיינו עושים.

לגבי סדר ישיבה -
אפשר לעשות בנים, בנות ומעורב למשפחה כאשר יש מחיצות בין כל קבוצה. אצלנו ההורים לא כ"כ אהבו את הרעיון של המחיצה אז עשינו מחיצה אנושית. בקצה שמנו את החברים מהישיבה. צמוד אליהם חברים מהשבט וכו' ואז משפחות ובקצה השני את החברות.

בהצלחה ובשעה טובה!

ישיבה מעורבת (בחורי ישיבה ורבנים בשולחנות משלהם בצד, אבל בלי מחיצה)

ריקודים נפרדים

כ360 איש.

עשינו נפרד לגמרי בלי מחיצה..
חוץ משני שולחנות של אורחים שהיינו חייבים להזמין ולא היו מגיעים בגלל הנפרד...

שני צלמי סטילס וצלם וידאו אחד.
הספיק ממש, יצאנו מרוצים לגמרי!!
בעניין הישיבה- כמובן שנפרד לגמרי פותר את כל הבעיות.. השאלה אם זה אופציה, ואם לא אז אפשר להקצות בצד אחד שולחן שניים נפרדים לגברים ובצד השני על אותו משקל לנשים.

היו 2 צלמי סטילס- גבר ואישה שבריקודים התחלקו.. וצלם וידאו אחד. בת'כלס רוב החתונה נמצאת בזףסרט אבל היה קטע שבעלי בא ורקד איתי אבל הצלם וידאו בדיוק לא היה אז זה לא נמצא למשל..
מבחינת ישיבה- אצלנו היה מעורב. ידענו שיהיו כאלה שיעדיפו נפרד.. זה יצא בדיוק 2 שולחנות אז כתבנו את השמות שלהם בשולחנות האלה (היו לנו שלטים ולא פתקים) והם כבר התחלקו מעצמם לגברים ונשים.
חברים של בעלי היו יחסית בצד של האולם ככה שהיה להם איזור גברי.. החברים שלי ישבו לידם בצורה מעורבת.

בהצלחה ומזל טוב!

אני יודעת שלפי הרב שלי אסור לגבר (גם בעל מקצוע) לצפות בנשים רוקדות.

עשינו אירוע נפרד לגמרי והיו צלמות לנשים וצלמים לגברים. רק מציינת שלא הייתי מאוד מרוצה מהוידיאו של הלצמת

וממליצה לצפות בעבודות של הצלמת (וידאו!!) לפני שבוחרים.

כך גם היו לנו שני דיסקים אירוע שלם אצל מה שהיה אצל הבנים והבנות ובנפרד כך שהמשפחה לא תצפה

בנשים הרוקדות

לק"י

2 בנים ו2 בנות

שאני יותר מידי בפלאפון.. או כשהיא מתקשרת או שולחת הודעה: אני לא יכול עכשיו, אני באמצע לדבר עם אשתי.. או משהו כזה.
אם היא לא מבינה אחרי פעם אחת אפשר כמה פעמים בהטיות שונות.
אם היא בחורה חכמה היא תבין את הרמז. ואם היא תגיב ותשאל למה אשתך חופרת לך וכדו' אז אתה יכול להסביר לה שחיי נישואין זה מאוד מחייב ואתה כל כולך שלה ואם היא צריכה אותך אז אפילו אם אתה האמצע טלפון אתה תעזוב הכל...
תלך כך מסביב לעניין

ותחשבו ביחד מה לעשות צריך לשים לאנשים גבולות ונראלי זה המק !!

אל תענה...

 

אם זה לא ענייני בלבד, וברמה סבירה, פשוט אל תענה.

אתה לא עבד של המכשיר, אין לך חיוב לענות להודעות,

אם היא שואלת למה אתה לא עונה, תגיד שהיית עסוק עם אשתך,

או שהיית עסוק במשהו שקשור לבית.

אבל חוץ מזה, אחרי שהיא תראה כמה פעמים שאתה פשוט לא עונה

להודעות כאלו- היא או תרפה ותעזוב, או תלחץ חזק יותר.

אם היא תרפה- הצלחת, אם היא תלחץ חזק יותר - תסביר לה באופן

גלוי שזה בעייתי ושאתה לא מעוניין בזה.

אתה גם יכול להגיד לה שאתה מתחזק במרחק מנשים ומפסיק לדבר

עם נשים שיחות שהן לא לצורך ושהיא מקשה עלייך עם ההודעות האלו,

ואתה מבקש שאם אכפת לה תעזור לך ותפסיק איתן.

אבל אז אתה באמת צריך להשתדל להפסיק את כל השיחות שהן לא

לצורך אחרת היא תראה שאתה סתם שקרן.

תשתף את אישתך בשקיפות מלאה, תבקש ממנה גם לעקוב ולשמור עליך בעניין הזה.

בזה תפטור  ב95 אחוז את הבעיה

אחר כך איך להיפטר ממנה באופן מעשי זה כבר שאלה זניחה...

לשתף את אשתך.

כיוון שאין בך מעידה.

 

(ניתן להודיע לה)

 

תאמר לסטודנטית שאין לך אפשרות לשוחח אתה כך,

ובאם לא יימצא דרך להתקשר רק בצורך לימודי, הקשר ייפסק לגמרי.

 

בכל מקרה, עדיף במדת האפשר למצוא כ"א בן מינו לש"ב וכו'.

 

לא מבין את הלחץ "שלא תיפגע". יש יותר מחד בדרא שנוהג כך.

לא צריך ללוות את ההודעה בשום תירוץ, ולא בשום הסבר, ולא שיעור כללי על צניעות/ יצר הרע.

(ד"א, למדנו, ויש חוק, שיש לאדם אוטונומיה על גופו.)

להיפך, דווקא בגלל שהוא נכלא למצב ביש באמת שלא באשמתו מתאים שיספר לאשתו. הוא לא עשה כלום. למה הוא צריך להסתיר? השקיפות המלאה תבהיר מעל לכל ספק שאין לו בזה שום רצון.
ובמיוחד כי מדובר על נושא כזה. אם בעלי היה במצב הזה הייתי רוצה לדעת. ודווקא אם הוא לא היה מספר לי זה היה חשוד בעיני

להגיד לה בצורה יפה ומכבדת שזה לא לעניין ואתה לא מעוניין להתכתב איתה על דברים שלא קשורים ללימודים. אולי אפילו לשים קו יותר ברור-רק בשעות הלימודים עצמם ורק דברים שקשורים ללימודים.
שוב, בלי להילחץ ובלי להפוך את זה למשהו יותר ממש שזה.
כל ההתעסקות לא לפגוע בה מוזרה לי..מה עם לפגוע באישתך? מה עם לפגוע בעצמך? עניי עירך קודמים..
פשוט להבהיר בצורה ברורה ומכבדת, זה הכל.

ולומר לה שיש לך בעיה עם האפליקציה במכשיר.
במקביל, להפוך את הקשר בינכם בלימודים ליותר ענייני ומנומס ופחות אישי.

פשוט יש דברים שלבן אדם מהציבור החילוני קשה להבין

[ויש כאלו שעושות דווקא

בקיצור, יכול להיות שאם הוא יגיד לה דוגרי זה דווקא יגרום לה לנסות יותר

או להבדיל להיפגע ולנסות לפגוע בו

ולכן צריך לנהוג בחכמה.

לכן גם כתבתי שברגע שאשתו תהייה מודעת לכל מה שקורה הוא יכול לדעת שמבחינתו הוא מכוסה.

ומה שבטוח זה שלשמור איתה על קשר לימודי בלבד זה מתכון לאסון

גם שיחות על לימודים לפי דעתי מיותר ולא רלוונטי. אם זה מקום מעורב תתחבר לגברים. ולא לנשים. בתור נשואה לא הייתי רוצה שבעלי יתחבר עם בנות לשולחן הלימודים וגם לא הפוך.
בדכ הקירבה הלימודית והעזרה בש"ב לדוגמא יוצרת קירוב ופירוש שלא רלוונטי לאדם נשוי לדעתי.

דעתי כמובן.

אז סליחה אם לא הבהרתי נכון. אבל לדעתי גם קירבה לימודית מיותרת פה.
וכמובן.. לשתף את אשתך

בהצלחה

ולאחר שיתוף של בעלי פשוט הודעתי שאני נשואה עכשיו ושמתוך כך בעייתי בשבילי לבצע כל מני שיחות כי זה לא מתאים. (הוספתי גם שאם יש משהו שאני ובעלי נוכל לעזוא ביחד אז נשמח)

הבחור לא הגיב..

אני יכולה לומר שעשיתי מה שאפשר כדי לא לפגוע.
ואם נפגע- אין כל כך מה לעשות.. הזוגיות והנאמנות אחד לשני יותר חשוב.

היא כנראה בחורה בוגרת ותבין.. הכל עניין של ניסוח..

מציע שאתה לא תעשה חשבונות שאולי "מבחינתה תמים לגמרי" וכו'. אולי כן ואולי לא.

 

תשלח לה הודעה, שכאדם נשוי אתה חושב שזה לא נכון איך שמהודעות לגבי לימודים, כבר ה"התכתבות" נמשכת, ולכן אתה מבקש שזה ייפסק - ומאחל לה הצלחה רבה.

 

וגם במהלך היום, תחדל לדבר איתה גם על נושאים שקשורים ללימודים, ו"להיעזר אחד בשני".

תנתק בעדינות כל קשר, עד שזה יגיע ל"שלום-שלום" נימוסי בלבד.

 

בהצלחה.

החמלה והאיכפתיות על הבחורה ממש לא במקום.
לא היית מעוניין שלאישתך יהיה ההיפך עם ידיד מהלימודים.
תגיד לה בצורה עניינית שאתה גבר דתי ונשוי ומאוד אוהב את אישתך וההתכתבטת איתה גורמת לחוסר נוחות בחייך.
לא עמדת במבחן שאפשר להיות בקשר רק לגבי לימודים ולכן הימנע מכל קשר גם בהקשר הלימודי. ראוי שגבר נשוי ילמד עם גברים ואם זה לא התאפשר לפחות שיקפיד לשוחח רק עם בנים.

אין שום עניין בשום קשר שכזה,אין סיבה שתענה לה או תמשיך להזין את ההתקשרות הזו. כמו כל קשר-כשצד אחד מתרחק הקשר דועך, התנתקות חד צדדית שכזו.

בס"ד

 

 

לעצור את הקשר זה הדבר הכי נכון לשניכם, גם לך וגם לבחורה ההיא.

אמנם כרגע זה יותר עלול לפגוע בנישואין שלך חלילה,

אבל גם אם לא זה שאתה אולי תופס מקום בליבה,

ומזין קשר שהיא יכולה לדמיין שייצא ממנו משהו מתי שהוא- פוגע גם בה בסופו של דבר.

זה שהיא לא מבינה את זה לא אומר שזה בריא לה...

בדיוק כמו שאם היית רואה יהודי שותה רעל -היית מרחיק ממנו את הכוס גם אם הוא יכעס על איבוד המשקה,

גם כאן אתה לא פוגע בה כדי שלך ולאשתך יהיה טוב,

אתה מונע אסון משלושתכם.

 

אנו בימי ספירת העומר,

יש בחינה של חסד שבגבורה.

לפעמים להיות קשה לאדם זה ממש חסד.

וזה לדעתי מקרה קלאסי שבו החסד הכי גדול זה לומר הכי ישר,

הכי חד והכי חותך.

עדיף שהיא תכעס ותיפגע ותיעלב ולא יודעת מה מאשר שתהייה הסיבה להרס בית בישראל חלילה,

עם כל ההשלכות של זה...

הערתם וחידדתם את תשומת לבי להיבטים נוספים בעניין.

לא ראיתי את הדברים בצורה כל כך חד משמעית וברורה, בהחלט תודה.

 

האהבה שיש לך לאשתך. ותהיה מבולבל ועצוב

עד שקלוט שזה לא מתאים.
ותתרחק כמה שתוכל..

או להגיד לה ישירות (אם זוגיותך חשובה לך): אני מבקש שתפסיקי לשלוח לי הודעות. אני נשוי וזה מפריע לי.

אם שם המפורש יכול להימחה על המים בשביל זה אז אפשר גם להגיד לסטודנטית את הדברים האלה בפנים.

ומבקשת ממנו עצות בהלכה.

ופי כמה וכמה...

זו דעתי.
גם בעלי משוחח עם סטודנטיות בשביל הלימודים אבל לי זה מאוד מפריע.
כי יש כאלה שאין להם גבולות. במיוחד בנות!
כבר היתה סטודנטית שקראה לו בשם חיבה והיא ידעה טוב מאוד שהוא נשוי..

היא מציאות שלכתחילה אין לה מקום.

 

כמו בגילאים המוקדמים יותר, כך גם כאן.

 

ראוי לזכור שזה הכל אילוץ, שבא ממי ש"תפסו ראשונים" את המוסדות "להשכלה גבוהה", וחיקו את המצב אצל הגויים. יש כבר היו חלק שמתוקן יותר, צריך לקוות שהמגמה תתרחב.

זה יכול רק לפגוע בקשר בינכם. גם לנו קרה מקרה כזה רק שהאישה התחילה לדבר בצורה לא צנועה ובעלי סיפר לי את זה וזה ממש הקשה עלי כשידעתי שהוא כל יום נמצא עם הבחורה הזאת. אני חושבת שאתה בכלל לא צריך לחשוב שאתה פוגע בה. הקדושה והטהרה בינך לבין אישתך בהרבה יותר חשובים מכל דבר. ואתה צריך לנתק את הקשר איתה ועם בנות מהלימודים בכלל וכמו שרשמו פה להתחבר לגברים.

(לא מכירה אבל ראיתי)

יש להם אופציות מגורים מעולות.

הייתי לוקחת בערבון מוגבל תגובות של אחים..

 

לדעתי לכי לביקור אצלו ותראי מה הוא נראה שם. ייתכן מאוד שהוא שונה ליד אנשים אחרים. לא בטוח שזה אמור לגרום לך לחשוש כי אנחנו לא אותו דבר ליד הבוס בעבודה, הורים, חברים ותיקים, שכנים סתמיים וכו'.

ואולי אחרי שאת תעברי את המשוכה הזאת תגלי איך זה ומה זה מוציא ממך

תבחני אותו בבית של ההורים שלו...

איך היחס שלו עם האחים, עם ההורים - זה הרבה יותר מעניין לראות אותו ב"מגרש הפרטי שלו"

 

ואני לא אומרת לך לא להתייחס בכלל למה שהיה בשבת, יכול להיות מעיד על משהו ויכול להיות בכלל לא, אז תבחני את זה עוד קצת, בבית שלו, עם חברים שלו אולי עם חברות שלך.

 

אצל ההורים שלך, הגיוני שתהיה סיטואציה מלחיצה מבחינתו.

וזה לא אומר על האופי שלו.

 

זה כן קצת מפריע לי, אבל לא ברמת היומיום בכלל.

שבת שלמה להיות תחת זכוכית מגדלת של משפחה מורחבת.

זה שהוא הסכים להגיע שבת עוד לפני שהחלטתם כשהוא יודע שהוא ב''מבחן'' ושרד את זה איכשהו זה כבר נקודת זכות ענקית בשבילו.
תלכי אליו גם לשבת ותביני באיזה אי נוחות הוא היה ואז יהיה לך יותר קל להבין את התגובות שלו.

אנשים שחסר להם בטחון הרבה פעמים מנסים לשדר בטחון ולפעמים זה לא נראה טוב..
הגיוני שזה היה המצב תני לו עוד שבת שבתותיים ותראי..

נשמע לי סביר מאוד שפשוט הרושם הראשוני שהוא משדר לא כל כך מאוזן. אם זה החיסרון שלו, זה מפריע לך?

לא חושבת שכדאי להתעלם, מצטרפת לשאר ההצעות פה לראות אותו בעוד נופים, חלקם יותר מוכרים לו, ולראות איך הוא נראה בזמנים כאלו.

ואולי להפגיש שוב לארוחת ערב כמה פעמים עם איזה אח או שניים, עד שהבחור ירגיש יותר בנח וההתנהגות שלו יותר נינוחה.

רוב האנשים מתנהגים שונה כשהם מתביישים, לא אומרת שלא רלוונטי בכלל אבל זה גם לא ממש משמעותי.

 

בהצלחה!

לעניות דעתי תמשיכי להיפגש ואל תמהרי להחליט. וכמו שאמרו פה, תנסי לחוש אותו במגרש הפרטי שלו. ייתכן שזב דבר של מה בכך וייתכן שזה ימשיך להפריע לך.

זה נסיון לא פשוט. הוא לבד "נגד" כולם.....

 

הוא היחידי שלא מכיר, יודע שהוא כאילו "במבחן", לא כולם עומדים בדבר כזה אותו דבר.

 

אז קשה לדעת אם זה משהו כמו שחשת - או פשוט תגובה למצב לא-פשוט שהיה נתון בו שבת שלימה (אגב, קצת פלא שהחלטתם שהשבת תהיה כך. היה עדיף, לכאורה, בנוכחות מעטה יותר. אולי רק הורים עם מי שגר בבית. את היית מוכנה שבת ראשונה שאת מגיעה, טרם החלטה, להגיע ל"משפחה מורחבת" לשבת שלימה?)

המשפחה המורחבת בכללי מאוד פתוחה ומאוד מקבלת .בקלות מרגישים בנוח אצלינו ( ואפילו יותר ממצב שיש מספר אנשים מצומצם).

אני מבינה את זה שהוא חשב שכך התשומת-לב תתפזר..

אבל כמו שאת מתארת, הוא קיבל בדיוק הפוך!

והוא קיבל תשומת-לב כפולה ומכופלת ועם זכוכית מגדלת! (יצא לי חרוז)

 

ולא רק שהאחים שלך בחנו אותו, אפילו את בחנת אותו.

 

אני חושבת שכדאי שתגיעו עוד שבת אלייך, ותעשו שבת קטנה ונורמלית.

 

וגם אז הגיוני מאד שבן-אדם מאבד את הביטחון בסביבה זרה לו,

 

בייחוד שאת מתארת שהקשר ביניכם עדיין לא 100% יציב.

הוא נמצא במקום שהוא לא מכיר,
אבל מן הסתם מעריך ומכבד וזה לא קל לאזן בין הדברים.

נכון שכתבת שבמשפחה שלך מרגישים חופשי אבל כשהוא מגיע כמישהו שאת נפגשת איתו הוא אוטומטית נמצא בעמדת הוכחה.
לפעמים הרצון להרשים או להראות את מי שאנחנו, גורמת לנו להתנהג בצורה שנראית כבטחון עצמי עודף
והביישנות היא בדיוק המטבע ההפוך

לא נשמע כמשהו חריג.
ולגבי דעת האחים, הייתי ממליצה להקשיב יותר לדעת אמאבא, כמובן עם הפעלת שיקול דעת

בהצלחה!

עצם זה שהוא היה לפרקים ביישן ולפרקים להפך רק מראה שהוא היה בלחץ ובצדק ולכן מדי פעם ניסה לשחרר את הלחץ על ידי יתר בטחון עצמי כביכול ולכן כדאי לראות אך הוא עם משפחה וחברים אם זה אפשרי

אני הייתי מקשיבה לסביבה החיצונית שלי.. המשפחה והאחים, יכול להיות שהם עלו על משהו.
אצלי במשפחה נגיד ידעתי שאביא את בעלי לראות את ההורים אבל היה לי חשוב שיפגוש את אחים שלי ולשמוע מה הם אומרים. אני מכירה אותם כחדי עין שעולים בקלות על המהות של אנשים ובאמת כשהם פגשו את בעלי המתוק הם ממש אהבו אותי לעומת מקרים אחרים שהם קלטו על כל מיני בחורים "שמשהו בהם מסריח" לפני שהדברים עלו על פני השטח. והם תמיד עלו.
זה תלוי איך את מכירה את אחים שלך. נראה לי חשוב לא רק לשפוט את הבחור בעצמך אלא כן לתת לעיניים אחרות לבחון אותו. יש הרבה על המאזניים

ברור שגם כדאי שהאחים יראו את החתן המיועד.

ויחוו לה את חוות דעתם על הקשר שלהם.

 

אבל נראה לי שבפגישה הראשונה עם המשפחה (כלומר ההורים),

כדאי שהמפגש יהיה כמה שיותר מצומצם ואינטימי.

 

לאחר שהוא עובר את השוק הראשוני של להכיר את הבית של הבחורה ואת ההורים שלה,

אז אפשר גם להכיר אותו גם לאחים, ומן הסתם ההתנהגות שלו כבר תהיה יותר טבעית.

ואז גם האבחונים של האחים יהיו כנראה יותר אמיתיים.

לא התכוונתי שדרך החשיפה צריכה להיות כזאת.. פשוט שכן בסופו של דבר מתישהוא תשמע גם את הדיעה של האנשים הקרובים אליה

על דבר כזה..
אני זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי להורי אשתי
חיכו לי שם בחוסר טאקט משווע כל המשפחה המורחבת כולל האחים הנשואים והאחיינים ופשוט התביישתי והתפדחתי.אני לא זוכר יותר מידי(הדחקתי את הטראומה...)אבל אני בטוח שגם התנהגתי בצורה שונה לחלוטין ממצבי טבעי ...(טוב נו נראה אותכם שהשווער מתחיל לשאול אותך שאלות על הגמרא שלמדתם תוך כדי שעשרים אחיינים מטפסים לך על הראש...) בטוח יצאתי אדיוט...
תני לו צ'אנס ותשימי לב אם יש לו בעיות כאלה במקומות יותר סולידים ונורמטיביים כמו פגישה עם חברים משותפים וכו'
בהצלחה!
וחבר'ה בחייאת,אל תעשו את הפדיחה הזאת לאף אחד בחיים!!
שמישהו מגיע למשפחה שיפגש קודם רק עם ההורים.

כדי שכל הנגיעות בשבועיים הקרובים יהיו מתוך טהרה...
הכי טוב להתייעץ עם רב על הקשיים הספציפיים שלכם, אני בטוחה שרב אכפתי שמבין בתחום יוכל לעזור לכם.
לגבי מה שכבר היה, לפי ההלכה (שאלתי רב את השאלה הזאת), קיום יחסים באמצע שבע נקיים 'מקלקל' ארבעה ימים. כלומר, יש להמשיך את השבע נקיים עוד 4 ימים, ורק בסופם ללכת למקווה.

עם כל הכבוד, כמובן.

 

אדם צריך שיהיה לו קשר עם רב קבוע לשאול אותו שאלות בקביעות.

ברור שהפורום אינו יכול להיות כתובת לשאלות הלכתיות.

אולם לפעמים ניכר שהשואל/ת איננה בקשר עם רב, והיא זקוקה לתשובה מיידית, ולא תמיד יש לה מי שיכול לסייע. מסיבה זו, טוב שמי שיודע יאמר את מה שהוא יודע; וטוב שמי שקורא את הדברים ייקח אותם בערבון מוגבל.

 

ואכן, לפעמים הדברים הנאמרים אינם מדויקים, ועל כן טוב להעמיד דברים על דיוקם.

בעקבות קיום היחסים יש לחשוש לפליטת הזרע עד למשך זמן של שלוש יממות - 72 שעות, ופליטה זו מבטלת את השבעה נקיים. המדובר בביטול מוחלט, המצריך ספירה מחודשת של כל השבעה נקיים, ולא רק ארבעה ימים כמו שנכתב.

 

המנהג המקובל בקהילות אשכנז הוא להימנע מלספור שבעה נקיים בטרם יחלפו חמישה ימים מהיום בו התחיל המחזור - זאת, מחשש שמא היה קיום יחסים בזמן בין השמשות של היום הראשון.

הנוהגים על פי השולחן ערוך אינם חוששים לחמישה ימים אלא לארבעה ימים בלבד, ואפשרות נוספת הנזכרת בשולחן ערוך היא, לנקות ולהדיח את אותו המקום, ולא להמתין כלל בטרם תחילת ספירת שבעת הימים הנקיים. 

 

יש להקפיד לשמור על כל דיני ההרחקות, בין בזמן המחזור ובין בזמן שבעת הימים הנקיים, ואין להקל בכך כלל.

במקרה זה, שהבעל אינו כל כך מקפיד, נראה שהנסיון הוא גדול וקשה, ולפי הצער והמאמץ להקפיד על ההלכה ולעמוד בנסיון - כך גם ה' יזכה אותך בשכר טוב.

 

במקרה המדובר שהיה כשלון, הרי שאם השואלת שייכת לקהילה אשכנזית, היא תוכל להתחיל לספור את שבעת הימים הנקיים מחדש בביצוע הפסק טהרה רק בתום היום הרביעי מאז קיום היחסים. אם היא איננה שייכת לקהילה אשכנזית, נראה שהיא תוכל להקל ולהתחיל לספור מחדש אחרי קינוח והדחה מיד.

אולם אין אפשרות להמשיך את הספירה מהיכן שהיא היתה.

 

בהצלחה!

 

 

אתה טועה ומטעה

בשולחן ערוך יורה דעה קצ"ו סעיף י"ב : אם טעתה במניין יום אחד וטבלה ושמשה צריכה להמתין ששה עונות שלימות ואח"כ תמנה יום אחד נקי ותטבול.

ט"ז : כי אותן הימים שמפלטת זרע אינם עולים לה לנקיות... דפליטת שכבת זרע אין סותר למפרע כדם אלא דאותן ימים עצמן אינן נחשבים לנקיים.

 

דבר זה מחזק את הנאמר שלא לפסוק הלכות בפורום.

לכן השואלת היקרה, אשרייך שאת מתאמצת לקיים את המצווה למרות כל הקשיים

עלייך לדעת שעוון זה הוא עוון חמור ביותר אך כגודל הירידה כך גודל העלייה שבאה אחריה. 

בעזרת ה' תתחזקו ביראת שמים ותתגברו על כל המניעות ותזכו לתשובה אמיתית.

ולגבי השאלה ההלכתית - יש לשאול רב , המומלץ ביותר שאם יש רב במקום מגוריכם שתוכלו להתחבר אליו - אשריכם.

ואם לא- תוכלו להתקשר למכון פועה במספר 026515050 ולדבר עם אחד הרבנים שם שיתן תשובה לשאלתכם

תודה על התיקון.

באמת כתבתי רק מהזיכרון ועל כן היתה לי הטעות המדוברת (ובאמת כתבתי לקחתם בערבון מוגבל...). היה חשוב לי להגיב מהר, משום שיש כאן הבדל משמעותי בין מנהגי האשכנזים והספרדים, הנוגע להנהגה באופן המיידי.

ולאור דבריך הכותבת הראשונה צדקה - לפי מנהג האשכנזים (וכן ראיתי עכשיו בספר מועדים וזמנים של הרב שטרנבוך שהורה כן) אך לא לנוהגים על פי השולחן ערוך.

לענ"ד יש מקום במצב כזה גם לאשכנזים לסמוך על דעת השו"ע וכך גם שמעתי בשם רב גדול. הרי מדובר ממילא על אנשים שנכשלו ואין לנו ערבות שלא יכשלו פעם נוספת, נשתדל להקל כמה שאפשר במסגרת ההלכה...

ברור שזה לא דבר שיכתב בספר וגם לא בפורום ודווקא לכן חשוב לשאול... וכמו שכבר הוזכר פה כמה פעמיים- בשאלות כבדות כדאי לשאול רבנים עם כתפיים רחבות.

אני לא אומר שאין אפשרויות להקל בשעת הדחק (ואני מוכן להמשיך אתך את הדיון באופן אישי...), אבל לא תמיד זה הפתרון.

המתיחות בין בני הזוג על רקע חוסר הרצון של הבעל להקפיד על הלכות אלו, זו הבעיה האמיתית.

 

שמעתי שיש ארגון "התקשרות זוגית" שעוזר לזוגות מעורבים ועורך להם סדנאות לחיזוק הקשר בצורה נכונה, ושמעתי עליהם דברים טובים.

 

קישור לאתר שלהם:

http://www.zoogit.org.il/

במקווה אנו כמו נולדים מחדש וזוהו פתח להתחלה מחדש גם לקדושה בינך לבין בעלך!

לכן זה חשוב מאוד ללכת למקווה להחזיר לכם את הטהרה לפחות לשבועיים שלוש הקרובים גם אם תיפלו..

המקווה הוא המצווה שאימותינו הקדושות לא וויתרו עליו בין בשיא החורף ובין בשיא הקיץ וזה כי הוא חלק מהותי פנימי במסורת ישראל.

 אשריכם על ההשתדלות שיהיה הרבה בהצלחה ואכן כדאי לדבר עם רב על הקשיים עם הנפילות כי זה נשמע שמאוד קשה לבעלך..

 

 

באמת חבל. הנושא של נידה הוא מאד משמעותי, גם מאד חמור. וה"נגיעה", היא גם זו שגוררת את ההמשך במקרה זה. לכן, כדאי ממש מראש להיזהר מכל "נגיעה" אפילו אם קשה. וגם להתייעץ עם מישהו שמבין את שרש הענין ואת נפש האדם - שיוכל לחזקכם בדבר הגדול הזה.

 

ב. עקרונית, בוודאי שאין עבירה מונעת מצוה. וכמה שאפשר בטהרה, טוב.

 

ג. לגבי פרטים הלכתיים, כדאי שתשאלו רב, עם נתונים מפורטים. לא לחשוש, הרי את רוצה "להציל" מה שאפשר.

 

ד. מאד יפה שחשובה לך מאד ההלכה ושאת מנסה לקיימה. זה באמת דבר גדול וחשוב. הלוואי שתצליחו לשמור אותה היטב ביחד.

בס"ד

 

אני ברימון אז ככה:

1- יש רמות שונות של חסימה, ולא כל רמה שתבחרי חוסמת יוטיוב

 

2- כן

 

3- יש סינון, גם תלוי ברמת החסימה

 

4- כן. לפעמים חוסמים אתרים לא כי הם בעייתיים לכשעצמם,

אלא כי הם מרתקים מידי למשל ואנו מבזבזים בהם יותר מידי זמן.

צריך כתובת של אתר ולבקש שיחסמו אותו ספציפית.

 

בהצלחה

האם כל אינטרנט מסונן חוסם גישה ליוטיוב? לא

 

או שיש רמות סינון שמאפשרות כניסה ליוטיוב? כן

 

ואם הם מאפשרים האם יש איזשהו סינון על הסרטים שיש שם? תלוי ברמה 

 

האם אפשר להוסיף אתרים שהם לכאורה כשרים שגם יהיו חסומים? כן ברימון אני עושה את זה (פעם עשיתי לבשבע כשרציתי להפסיק את ההתמכרות לפורום)

אמא שלי מטפלת זוגית..
יש לה הרבה מקרים כאלה שנשים שפונות אליה ורוצות לפתור את הבעיות עם ייעוץ והבעל לא רוצה..
היא מייעצת להתחיל להגיע לפגישות איתה לבד ולתת לו את הזמן שלו או להציע בהמשך..

לרוב זה מה שקורה.. הן מתחילות לבד ולהבעל מצטרף מיוזמתו או שנענה להצעה לאחר כמה פגישות..

הלכתי. עכשיו הוא מרגיש שהיא יחד איתי ״נגדו״ כי שמעה רק את הצד שלי.. ועוד יותר לא רוצה לבא

"אף אחד לא נגדך, אני לטובת שנינו,
הזוגיות הזאת חשובה לי לכן הלכתי, לא רצית לבוא אז לא נשמעה דעתך. בוא ותשמיע."

"מניסיוני הרב בדרך כלל אני יוצרת קשר טלפונית עם בן הזוג ומציעה לו לפגוש אותי לבד על מנת לנטרל את המקום הסובייקטיבי שאליו הוא נכנס ולתת לו מקום וביטוי להרגיש שאני לא צד והמטרה שלי היא להיות בעדם שניהם יחד"

תודה לך

רב שלו? הורים?...
או מישהו שיכול להכניס לו ייעוץ "בדלת האחורית". את יכולה גם לדאוג שמכר כלשהו ייתן לו במתנה ספרי ייעוץ..

יש לנו ניסיון טוב איתם..

יש להם 2 סניפים בירושלים- בתלפיות וביפו

 

בכל הפעמים השירות היה אדיב וטוב. כולל פעם שעשינו תאונה עם רכב ההשכרה והגיעו כעבור שעתיים להחליף לנו אותו (והיינו בצפון הרחוק בערך שעה מהסניף הכי קרוב שלהם). 

 

המחירים גם הכי טובים שמצאנו לחברה גדולה ואמינה. 

 

שבוע- 800 ש"ח

שישי-ראשון- 200 ש"ח.. 

ראשון-שלישי- 350 ש"ח 

 

ככה היה לנו בינתיים.. 

 

מומלץ!

הכי זולים מכל החברות שבדקנו איתם.

ולקחנו מיני וואן.

מתוך לחץ .

התחושה שאת מתארת קיימת אצל כל אחד במקרים שונים ומגוונים. תמיד אחרי החלטה גורלית אנחנו נוטים להבליט את הסיבות בגללן "טעינו". את הסיבות בגללן "צדקנו" אנחנו מניחים משום מה שיתקיימו גם אם היינו בוחרים אחרת. כמובן שזוהי שיטה להתאכזב מכל החלטה שהיא.
תהליך דומה במידה מסוימת אנחנו עושים כשאנחנו מגדירים חוקי מרפי. "כל מה שיכול להשתבש ישתבש ובזמן הכי פחות מתאים". כולם מרגישים הזדהות מסוימת עם ה"חוק" הזה. אבל כמובן שזה הבל הבלים. הרי אם כל מה שיכול היה להשתבש היה משתבש מעולם כלום לא היה פועל כשורה... אף פעם האוטו לא היה מניע או מכונת הכביסה מכבסת. אז למה זה מרגיש נכון? פשוט כי את המקרים בהם משהו לא פעל אנחנו זוכרים וממרכזים. את רצף החיים הנעים וללא התקלות אנחנו מזניחים... כולם ככה. אבל אם מודעים זה עוזר לקחת הכל במינון והמידה המתאימים.
אני מציע שתנסי לבחון בהגינות את הבחירה שלך סביר להניח שתופתעי לטובה.
נקודה נוספת היא ההשואה לגברים אחרים. כל אדם הוא יחיד השווה יותר מסך חלקיו. לכן לא באמת אפשר והוגן להשוות בצורה הוגנת תכונה מסוימת שחסרה או מפריעה לך. תשני רכיב אחד תשתנה כל העוגה.
אם את מרגישה "תקועה" עם התחושת האלה למרות כל המאמצים אולי יהיה כדאי להתייעץ לפחות פעם אחת עם בעל מקצוע.
בהצלחה

אני הריבוע והוא הזורם. דיברנו על הנושא הזה. פשוט צריך לבוא זה לקראת זה. הוא צריך לבוא לקראתי בדברים שחשובים לי ואני צריכה ללמוד לשחרר ולהיות קצת יותר נועזת. לדוג', אני "חיית בית", לא אוהבת לצאת, והוא אוהב טיולים. אני צריכה להתאמץ בקטע הזה בשבילו כי אני יודעת שזה ישמח אותו וזה לטובת שנינו.

יש לך הרבה ציפיות וביקורת עליו.

 

אני בטוחה שאם היית מתחתנת עם הבחורים האחרים שעליהם את מדברת,

היו גם מלא דברים שהיו מפריעים לך ואז היית אומרת למה לא התחתנת עם מי שכיום הוא בעלך..

 

תנסי לשחרר את הציפיות ואת הביקורת ולהינות ממה שיש.

 

וגם כדאי לכם לדעתי ללכת לייעוץ זוגי, לראות כיצד אתם יכולים לשפר את התקשורת ביניכם.

מאוד גבורה זה להיות רופאת שיניים וכומר שמעודד גיוס.

ועוד הצלב הענק והנוצץ שבא איתו.


בושה למדינת היהודים.

חסר יהודים שהיו גיבורים אמיתיים?!?!
בררררר

מהאוכלוסייה בישראל. ככה זה במדינה שלצערנו עדיין איננה מושלמת ויש בה אחוז גבוה של אזרחים אשר אינם יהודים. וכמדינה דמוקרטית ושוויונית, היא אינה חושבת להדיר חמישית מאוכלוסייתה מהכרה על דברים שמתרחשים שם...

זה לא סותר את זה שישנם רבים מאוד בציבור היהודי שראויים להדליק משואה (אם יש בכלל סיבה להדליק משואה...אבל כן, העיקרון...). 

בסופו של דבר מדובר בעיקר בנציגים של גוונים שונים בחברה של מדינת ישראל - אז כן, בקטע הזה ספציפית, גבריאל נדאף מייצג חלק מהחברה במדינת ישראל, למרות שכמובן גם אני נרתע ממש מהצלב וכו'...
וגם רופאת השיניים ההיא (ולפי מה ששמעתי והבנתי, קצת יותר מכך..פורצת דרך בכל מיני דברים שם בחברה...) מייצגת מגזר ובתר פירוט, מגדר מסויים במגזר מסויים, שהוא חלק ממדינת ישראל.

בל נשכח שאנחנו עדיין לא מדינה שאנחנו שואפים להיות, מדינה שכולה מדינה של יהודים בלבד (ומקסימום כמה גרי תושב)

של מדינה *יהודית*.
אז אם כל הכבוד לכל הערבים במדינה (ואין להם כבוד), היום הזה לא שייך אליהם.

"בהודיה לה' יתברך"! "הנכד של הרב מסעוד זכר צדיק לברכה".

גדול.

בטח היו בקהל כמה שנחנקו בסתר...

 

דיבר כ"כ יפה ומרגש 😍😍 גבר על!

וכדי שאפשר יהיה לטעון לזהות יהודית של המדינה יש עוד הרבה דברים לתקן..

בטקס ובכלל.

חוסר הצניעות המזעזע בחלק האומנותי של הטקס צורם הרבה יותר מצלב.

לא חסחד של הצלב, אבל מגיע לו.

גויים, כמובן

למה זה מרתיע מהכיוון של החשדות נגדו.
אבל מה הבעיה עם מדליקת משואה דרוזית?

מתחת הכותרת 'רופאת השיניים הראשונה של הדרוזים'- כמה מנתחים יהודים טובים יש?? ורופאי שיניים? בכל עניין אנחנו תמיד איכשהו בסוף נדבקים לגויים בכל מיני תחומים..כשאנחנו בארץ שלנו -ביום מיוחד שקבענו לחגוג לנו- אנחנו 'מרימים' אחרים? אל תצאו עלי נכון, דרוזים הם אחלה ואיתנו אבל לא משלנו.

גוי ואין עניין של לחקות גויים ןכו'.
פשוט כל פעם בוחרים נציג ממגזר מסוים, בדרך כלל מגזר מוחלש חברתית ונותנים להם להדליק. זה אך טבעי.

למען עם ישראל לא מגיע להם להדליק משואה?

להדלקת משואות לוקחים בד"כ מי שהוא/ היא פורץ דרך, בולט בתחום מסויים, לא מובן מאליו, מישהו שהצליח כנגד כל הסיכויים, מישהו יוצא דופן חברתית - כלכלית - דתי וכו'.

 

אין קשר ליפה נפש.

היו כבר חיילים דרוזים שהדליקו משואות לדעתי. 

אם זה הכומר נדאף שמשכנע נערים להתגייס ולסכן את נפשם למעננו.. תוך כדי הקרבה של המשפחה והחברים שלהם.
ואם זה העדה הדרוזית שלא צריך להרחיב בכלל על תרומתם. וזה לא רק החיילים כי לכל חייל יש אמא שעומדת מאחורי.
מגיע להם שנתייחס אליהם כשווים אלינו ואם יש בהם ראויים להדלקת משואה הם ראויים כמו כל אחד.

אם לא, תחפשי את הנקבים שלה ותראי אם הם סתומים בלכלוך, שאפשר פשוט לנקות.

יש אולי מקום ללחוץ כדי שהיא תצא?

ואיך אני אגיע לחורים כדי לנקות? זה עמוק בפנים כזה...

בכל המכונות.

תשרי בחומרי ניקוי, כמו שהציעו מים חמים וכו'.

זאת לא תקלה לטכנאי, זה דבר נפוץ.

אחרי שתצליחו לנקות בעז"ה תשתמשו במרכך אחר ואולי תדללו בקצת מים לפני כן.

הצלחנו לגלות איך שולפים את המגרה החוצה, ניקיתי יסודי עם קיסם, סבון ומים חמים, יצא מלא שחור כזה ומאז המכונה עובדת נהדר!

אז ממש תודה!

התורה אומרת שמנסים לשכנע את האישה לסלוח לגבר? ואם האישה בוגדת הוא חייב לגרש אותה?
אני צריכה שיעשו לי סדר

איש ואישה אמורים לחיות יחד בשמחה, באהבה ובשלום.
מאחר ומדובר בשני אנשים שונים מאוד, איש ואישה, שנמצאים בקשר נישואין שהוא מאוד קרוב ועלולות להיות בו הרבה נקודות חיכוך ובירור, יש לפעמים קשיים ויש עבודה עצמית ועבודה משותפת שצריך לעשות.

להגיע למצב של בגידה, חלילה, זה חמור מאוד גם לגבי גבר וגם לגבי אישה.

סתם הקטע הזה שקראתי ש אם אישה בגדה בבעלה-הוא יכול לסלוח ויכול לא. אם גבר בגד-מנסים לשכנע את האישה לסלוח..ועוד ועוד

לגבר לא להאמין לה, ואז יוכל להמשיך לחיות איתה. אם הוא מאמין לה אסור לו לחיות איתה, וזה לא שייך לסלוח או לא. כמובן בכל מקרה ספציפי צריך לשאול רב, זה במובן העקרוני בלבד. יש כמובן הבדלים בין הגבר והאשה גם במקרים מצערים כאלו אבל זה לא קשור לזלזול אלא לגדרים הלכתיים. בכל מקרה, מה שבטוח, ששמירה על דיני התורה ורוח היהדות וההלכה מסייעת למנוע ולהרחיק מקרים מצערים אלו ולהביא לכבוד אמיתי בין בני הזוג. והמציאות מוכיחה זאת.

מוזמנת לאישי...

יש גברים שכשהם מריחים את הכרית תשכחי מהכל...
עזבי, תני לו לישון...

טיפ- לשתות תה לפני השינה.
זה משהו שגורם לבנדם לשבת ולהחזיק את הכוס...ותוך כדי עד שמתקרר אז נחמד לדבר...
אפשר על הספה או ליד השולחן...
ובמקרים של "פיקוח נפש" גם בחדר שינה ( זה לא בטיחותי אבל אני עושה את זה כשאני מרגישה שאי אפשר ללכת לישון ככה וזה עובד ברוך השם... תחשבי איזה משמח זה שמכינים לך תה בלי שביקשת )

כדאי לשוחח לפני שהולכים לישון.
גבר, מטבעו, נכנס לחדר השינה במטרה מוצהרת להרדם

יש אנשים כאלו (בעיקר גברים) שברגע שהם מניחים את הראש הגוף מאותת להם לישון

ואז אין שום דבר שיצליח לגרום להם לא להירדם, גם אם השיחה חשובה ואת חשובה לו

לכן כדאי לעשות את זה במקום אחר, כמו בספה שגם היא מאפשרת ישיבה נינוחה אבל היא לא המיטה אז יש סיכוי גדול שהוא לא ירדם בה (אלא אם כן הוא באמת עייף בצורה יוצאת דופן, ואז אין מה לעשות)

כשאני שמה ראש כדי לישון אני אפילו לא זוכרת ששמתי את הראש על הכרית...
מה שהייתי ממליצה לך זה לעשות את שיחת הסיכום יום הזו בזמן ארוחת ערב או שתית כוס קפה או תה.
אל תחייבי אותו להישאר ער כי את רק תפסידי מזה כי זה יעיק עליו ויגבה ממנו יותר מידי הקרבה.
כשנכנסים לישון אז ישנים

נרדמת בשניות, הרבה לפני בעלי....

מכירה מקרוב...מתבאסת עליו, ותמיד יום למחרת אני אומרת לו, ממש מעליב שנרדמת לי ככה, "מה? דיברנו? דיברת איתי? מה?"

 

אם יש איזה פתרון קסם אני קופצת

אני העברתי את השיחות האלה לאמצע הלילה. כשמתעוררים פתאום. או בשעת בוקר מוקדמת.
בגלל זה כשאסורים זה ממש באסה. (כי אז קשה להעיר זה את זו)
ובעלי לא שותה חם אז קשה לשבת איתו על כוס קפה
שוקו קר נגמר בשניות...
אבל זה מוכר אל תדאגי. אתם תמצאו את הזמן המתאים לכם עם הזמן.

כבר התרגלתי לזה.. בהתחלה הייתי מתבאסת..
בסוף קבענו שעד שעה מסויימת נדבר אחר כך הוא משוחרר לישון!
תכל'ס אני מבינה אותו גם ללמוד ולעבוד זה מעייף ובעלי מהאנשים שצריכים את שעות השינה האלה כדי לתפקד נורמלי למחרת...

כשמגיע השעה הוא נרדם בכל מקום שיהיה איך שנתחיל לדבר ( וזה בתחילת ערב), אם זה על הספה עם זה בשולחן שבת....
איך בעלי אומר לי בפעמים הבודדות שהוא לא מצליח להרדם " תתחילי לדבר איתי"....

הוא לא מפריע לך (לדבר) ואת לא מפריעה לו (לישון)

פשוט מצחיק לראות שכולנו באותה סירה .

הרעיון עם התה גדול ..

אולי כדאי להקדים את השינה ולרמוז לבעל שלך שאם הוא יחכה עד אחרי שתתקלחי (שעתיים+..) הוא ירויח..

זה חשוב לסכם את היום, אבל צריך לעשות את זה בכחמה, כשגמורים מעייפות זה לא ממש חכם..

תקבעו כמה דקות מתי שנוח לכם.. ארוחת ערב למשל..

קבעו לכם זמן איכות ביחד שבו שתיכם יושבים ביחד ואוכלים איזה משהו טוב ואז מדברים על כל הנושאים שבעולם. חשוב מאוד להקפיד על הזמנים האלה ועל ההתמדה היום יומית זה בונה לכם זוגיות אחרת לגמרי ממה שהכרתם, הרבה יותר גבוהה ומיוחדת.

לקבוע זמן לדבר נגיד לאחר האוכל לשבת על משהו טעים /שוקו /עוגיות /חטיף .....

ואז לדבר . לא חייב כל יום אפשר פעם בשבוע או פעם בשבוע וחצי , לדבר על דברים חשובים באמת .

(תכניות שלכם ,הודעות- אמא שלי הזמינה אותנו ל.... בא לך שנבוא .... תור שקבע לך/לילדים -להזכיר /להגיד לו, וגם סיכום שבועי כזה ).

 

ואפשר גם לצאת למסעדה /פיצה שכונתי / או כל מקום אחר ולדבר שם (או בדרך /באוטו ).

לצאת לקפה פעם בשבוע ברגע שהבעל השקיע כסף
כל עוד הוא אוכל תדברי. הוא לא ירדם...

אם זה היה קורה פעם ב...סבבה

אבל זה קורה כמעט כל הזמן

אז אני מצאתי שיטה (אם את מתכוונת לשלם במזומן), כל פעם כשאת מוציאה למשהו אחר נגיד קניות בסופר,שופינג...להוציא קצת יותר.. ולשמור בצד ככה לצבור 50 פה 100 שם וכו'.. בהצלחה ;)

לוקח זמן עד שהדברים נרשמים באתר של החשבון המשותף.
דבר שלישי ההפתעה היא עצם המחשבה והקנייה...

בינתיים נתת את המתנה הפתעת וכולם היו מאושרים..
לדעתי זה גם טוב שיש ביקורת כלכלית כלשהיא גם על הוצאות על מתנות..

גם על מתנות ממש יקרות- והוא דווקא שמח לגלות את המחיר, אף פעם זה לא הרס... להיפך...

גם עשיתי תשלומים כראות עיניי.

אני לגמרי מבינה את הרצון לפנק, אבל את רוצה לשמח אותו, אז חלק מזה זה להתחשב במחיר.
אם הבעיה היא שהוא יגלה את ההפתעה לפני שחשפת אותה, תקני במזומן.
וכמו שאמרו לפני, הערך של מתנה הוא לא הכסף אלא החשיבה וההשקעה ועצם הרצון שלך לשמח.

מכירים אחד את השני יותר טוב, אבל כן חשוב ולפתוח את הדברים כי זה עוזר להבין אחד את השני וכדאי לעשות את זה ברוגע ובמקום רגוע
ובנוסף המון עבודה עצמית, תנסי כמה שפחות להתעצבן תעשי לך אפילו מבצע בהתחלה זה קשה אבל לאט לאט זה נהיה קל, כי מה יותר כיף מחיים רגועים ושלווים

תקני לי את הספר של הרב ארוש בגן השלום...לי זה ממש עזר ברוך השם..מסקנה שלי שהכל תלוי בגבר

מן הדדיות

הרב ארוש אומר הכל תלוי בגבר. זה נאמר רק לגבר. אבל לאישה (בספר חכמת נשים) הוא אומר: הכל תלוי באישה.

הודעתך מסבירה למה בתחילת הספרים על זוגיות יש הזהרה חמורה למין הנגדי שלא לקרוא את הספר.

ואגב, מעיון קל בתוכן של חכמת נשים גיליתי שאין שום הבדל בינו לבגן השלום, שניהם בדיוק אותו דב, רק הפוך.(אני מניח שלא כלל אי אלו דגשים מסויימים שאין עליהם חולק)

אולי תלכו לייעוץ?

ייעוץ טוב אמור לתת טיפים לתקשורת טובה ולעזור לקצר תהליכים

שווה להשקיע בכמה מפגשים (לפעמים אחד- שניים מספיקים במצב כמו שאת מתארת)

ולצאת מחוזקים יותר (ככה גם תביני מה עובר עליך ולמה את כל כך כועסת)

רק תבררו על יועץ טוב

הוא לא רוצה כי לדעתו אין טעם ללכת לצד שלישי אם בני הזוג לא יודעים לתקשר. ולדעתו הוא מתקשר נהדר, שזה נכון מצד זה שהוא יודע לפתוח דברים אבל הוא לא יודע להיות רגוע או לתת לי תחושה שאכפת לו ממה שאני אומרת

אני בטוחה שאנחנו בפורום לא יכולים להבין את הכל עד הסוף כי מן הסתם יש עוד הרב פרמטרים בסיפור שאנחנו לא יודעים.

רק באופן כללי אומר לך שלדעתי- אם יש לך בעל שרוצה לפתוח ולדבר אז את צריכה להודות על זה לה' פעמיים ביום בערך...

זה באמת כ"כ כ"כ חשוב לפתוח, להבין לעומק ולתקשר.

אבל- גם זה צריך הסכמה והבנה הדדית. אני כן חושבת שאת יכולה להגיד לו "אני נסערת מדי עכשיו, לא מתאים לי עכשיו לדבר על זה, בא נרגע ונדבר על זה בערב" או משהו בסגנון. וגם כדאי שהוא יבין שאת לא תמיד יכולה לפתוח הכל כמוהו.

אבל מבחינתך- אני חושבת שההתנגדות שלך לדיבור הזה היא, כך נשמע לי, בעוכרייך. אולי אם היית יכולה להתגבר שניה על הזעם שזה מעורר בך, ולהקשיב נטו למה שהוא אומר, תוך כדי נסיון אמיתי לא "לענות מהבטן" אלא להסתכל פנימה ולראות איזו תגובה עולה לך מבפנים- תגובה אמיתית- אז השיחות האלו היו יכולות להוביל אותכם לקשר עמוק וחזק יותר.

אני חושבת שבינתיים, את אותו לא תשני, אבל את עצמך את כן יכולה לשנות. וכשאת תשתני בענין הזה- גם הוא יוכל להשתנות ולהיות פתוח למה שמפריע לך.

 

עוד דבר- יכול להיות שבסך הכל חסרים לשניכם כמה כלים פשוטים לתקשורת בין בני זוג, שאפשר ללמוד אותם אותם ולשפר את המצב עד מאוד.

 

בהצלחה. אשמח לעזור באישי אם את רוצה

אני באמת צריכה להעריך את הפתיחות שלו לשיחה אבל באתי מבית עם אבא שקט מאוד שמוותר המון המון ולכן אין ריבים. בעלי מאוד אמוציונלי, רגיש, נעלב מדברים, ונכון שאפשר לדבר איתו אבל לפעמים עודף הרגישות מאוד כבדה לי ואני רוצה שיהיה גבר סטנדרטי ופשוט יבין אותי ויוותר לי. יש לי חברה שבריבים היא פשוט בוכה ואז בעלה מחבק אותה וזהו!! אני ממש מקנאה בה....
בעלי אובר רגיש וצריך ממני חיזוקים, שאין לי לתת בזמן ריבים

אפילו ההורים שלך הם "אחרים" במובן הזה.את יודעת שאפילו שאני ובעלי עברנו הרבה מבחינת מריבות וקשר וכו'- עדיין אני קולטת בעצמי שאני "תקועה" לפעמים עם אקסיומות מסוימות שבעצם הגיעו ממה שראיתי בין ההורים שלי?

שנני לך כלל חשוב: אם כל אדם הוא עולם ומלואו- אז קל וחומר שכל זוג הוא עולם ומלואו!!

זה נחמד שאבא שלך תמיד מוותר. אבל מי אמר שזה מתאים לך?

זה נחמד שיש לך חברה עם בעל מחבק- מי אמר שזה טוב לך?

ואני אפילו אגיד משהו יותר חריף- גם אני מכירה כאלה שלא רבים, ואני לא מקנאה בהם בכלל.

בתור אישה שרבה עם בעלה די הרבה בשנים הראשונות, ועדיין עושה את זה לפעמים, למרות שזה כבר מתנהל אצלנו אחרת לגמרי, ב"ה- אני בטוחה ביותר ממליון אחוז- שמכל מריבה אפשר לצמוח למקום עמוק יותר בקשר. שיחות הנפש הכי חושפות, פתוחות ואמיתיות- הן אחרי המריבות. הנכונות להבנה ולעבודה אישית היא הכי עוצמתית אחרי מריבה. האהבה גדלה אחרי מריבה כזו, שיוצאים ממנה בצורה טובה.

לא שכדאי להיכנס בכוונה למריבות.

אבל כשיש שני אנשים שונים- אז זה קורה, אין מה לעשות. וצריך לדעת שגם מריבות הן מקפצה שה' נותן לנו כדי להעמיק את הקשר.

אני לא סתם כותבת לך את זה. אני כותבת את זה אך ורק מתוך חוויה אישית שלי.

אז אולי היית רוצה שבעלך יחבק אותך וזהו אבל מה את יודעת על הקשר בין חברה שלך לבעלה? אין לך באמת מושג מה קורה שם ביניהם.

ואולי היית רוצה שהוא יוותר אבל את לא לגמרי יודעת עדיין כמה דברים טובים יכולים לצאת ממך רק בזכות זה שהוא לא מוותר.

העיקר: להאמין שבן הזוג שלנו שהוא הזיווג שלנו משמיים. שאת הכי מדויקת עבורו והוא הכי מדויק עבורך.. רק שאתם צריכים ללמוד אחד את השני, ואולי גם לקבל הכוונה מקצועית לזה.

 

אל תתיאשי. אני בטוחה שבעלך הוא מיוחד מאוד. יודעת למה? כי בעלי גם אובר רגיש והוא מיוחד מאוד מאוד. דווקא בגלל זה. בגלל זה הוא גם אבא רגיש ואוהב ומבין והכי מקסים בעולם.

 

אז נכון שזה לא תמיד קל לחיות עם אדם רגיש. אבל תני לי לנחש שאת בחורה חזקה ויציבה מבפנים. נכון?

אני מכירה לא מעט זוגות כאלו. ה' נתן לו אותך ולך אותו. ואת צריכה ללמוד איך לזרום איתו ולחזק אותו. את גם תלמדי איך להיות ביותר כנות ואמיתיות עם עצמך מולו.

 

בהצלחה, זו דרך ארוכה וקצרה. דרך ארוכה אבל מובילה למקום הכי טוב.בדוק ומנוסה!!

שאני לא כל כך חזקה מבפנים. להיפך. צריכה מישהו יציב מבחוץ כי אני רגישה מאוד מאוד. הבעיה שגם בעלי רגיש מאוד מאוד... ואני לא מרגישה שמריבות הן מקפצה לעומק אלא תוצר של שני אנשים רגישים ופגיעים

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול שייצב אותך.

זה חשוב מאוד.

לאט לאט יורד האסימון שגם ככה נשלים, אז לא חבל על כל הזמן הלא נעים הזה?

מסקנה- משלימים ואם אין כח לדבר אז דוחים את השיחה לפעם אחרת...

העיקר שאנחנו מחייכים.

והכעס זה באמת עניין של עבודה ויכול להשחית את הבית.

מה דעתך לצאת להליכה כשזה קורה?
עם כעס ומתחים אי אפשר לבנות בית בריא.

והתעצלתי... מרוב עצבות וחולשה

נזכרתי במשהו....


הייתה תקופה שהיה לנו מטבח מזעזע והיה לי ממש קשה לשטוף כלים .

אז מתי שהייתי כועסת- הייתי שוטפת כלים...ההתעסקות עם הרעש של הכלים והמים הרגיעו אותי...הייתי מסיימת את הכיור בלי לשים לב.

ובעלי כבר היה מבין שאם אני שוטפת כלים אני כועסת
אז זה גם עצה...
(*למרווות שאני מאוד רגישה לאנרגיות ולא יכולה לסבול שמישהו מתעסק במטבח עם אנרגיות שליליות של כעס... אבל אם אין ברירה זה יותר טוב מכלום).

אני אכן מעדיפה לברוח מעימותים ובעלי ממש בעד לדבר ולדבר (ולחפורררר)
אני רוצה לעבוד על עצמי ועל הכעס שלי. לקח לי מלא זמן להירגע ןעד אז השיחות רק החמירו את המצב.
מה עושים? יש המלצות?
ואם כן אשמח לאיזור ירושלים....
לא חושבת שצריך טיפול זוגי אלא משהו אישי בשבילי. על כעס ויכולת להתמודד עם ריבים
תודה על כל ההתייחסויות

ואם אין אז לא להיכנס לשיחות חפירות. שיגיד בשני משפטים מה הוא רוצה וזהו. ואת תגידי מה כן ומה לא. או תגידי שלא רצית לפגוע וסליחה. 

שעה של חפירות באמת מעצבנת. ואת לא חייבת לשמוע את זה. ברגע שלא תשתפי פעולה עם זה הוא יפסיק. 

לנסות לא לדרוך על רגישויות. ואם הוא עדיין נפגע וחופר אז להתנתק. 

והרבה פעמים אם זה משהו בקטנה אז עדיף פשוט לא להגיד, בעוד כמה שעות זה פתאום לא מכעיס.

הוא לא צודק - פותחים רק דברים חשובים. ועושים קצר ולעניין.

דיבור ארוך על רגשות שאולי באמת אף אחד לא הרגיש באמת לא תורם לכלום.

זה ההההההפתח לפתוח משקעים שלא יודעים להקשיב.

זה א" ב" של שלום בית לדעת להקשיב ובמיוחד שהיא אומרת שהחפירות מגיעות פעם בחודש..וגם אם יותר..

ככה זה בתחילת הדרך מדברים המון עד שבונים ומבינים דרך הדיבור תרצונות אחד של השני ואם השנים לאט לאט לאט זה פוחת כי מבינים תרצונות אחד של השני ואם לא ידברו זה לא יפחת רק יצבור משקעים.

אם זאת שיחת נפש או איזה תכנון אז ברור שזאת שיחה ארוכה. 

אם מישהו רוצה לבקש מבן זוג משהו עדיף שהוא יעשה את זה קצר ולעניין. ודיבור על רגשות אם זה קשור לא אמור להיות חפירה - אפשר לתמצת בכמה משפטים ברורים. 

ונגיד את האמת רובנו לא יכולים באמת להקשיב לאיזו חפירה ארוכה. או שאנחנו מתנתקים או שרוצים כבר להגיב.

ולפני שפותחים דברים כדאי לבדוק אולי אני עייפה עכשיו ובגלל זה אני כועסת על ככה וככה. לבדוק שעניין הוא באמת קריטי וזה באמת יתרום לפתוח את זה.

וחשוב לא סתם לפתוח אלא בצורה מועילה. 

ולשים לב 

לטיפול (זול, בבקשה זוללללל) באיזור ירושלים, פסגת זאב?

תבררי בעירייה לגבי סבסוד

אבל הרב הדס הופמן נשמע לי כמי שיכול לעזור...

על מישהי מירושלים.
מדהימה מדהימה

שמה אתי גלעד מהר נוף. מותר לפרסם פה טלפון?
אם לא, אשמח בפרטי

אני מבינה  ממש  כל מילה.

אבל במוצש..

 

והדיונים שלכם נשמעים כאלה

אין מה להתרגש אלא להכיר כל אחד את עצמו

ולנסות לבוא לקראת..

זה בקיצור דעתי

להכיר את ההבדלים ולתקשר..

מבחינת כעס שמעתי הרצאה של רה מותר לריב ,

השאלה כמה ואיך מתחילים איך רבים ואיך מסימים.

צריכים להיות קוים ברורים שאותם לא חוצים.

כך דוגמא אצלינו אם היה כעס לא הולכים לישון עד שלא דברנו והסקנו מסקנות להבא וזה מאד עוזר.

 

את צריכה לשמוח שבעלך מוכן לדבר וכדאי לך ללבן איתו את הענין ולהגיע למסקנות ולפשרות מ2 הצדדים...

ואגיד לך משו אנחנו לפעמים ארי וכוחים כאלה אחרי שהגענו הסכמות מסוימות פשוט רושמים לעצמינו מה היתה המסקנה שלנו וכו..

דוגמא וכוח על התנהלות הבית מסוימת אז אחרי שהגענו לפשרות והחלטות אז רושמים בדף אז סכמנו שאני מלבישה אתה שולח לגנים אני מכינה 4 ימים בשבוע אוכל ויום רביעי זה התפקיד שלך...וכו ותלינו את זה מול העיינים...

שלום אהובה.

את נשמעת פגועה וכועסת....

שאלה קטנה, את מעריכה את בעלך? מפרגנת לו על הרגישות שלו? על המסירות שלו לבית? את נותנת לו תחושה כזו?

אולי הוא מרגיש בודד, או שלא מעריכים אותו מספיק?

לפעמים כעסים מהצד השני באים שמרגישים חוסר הערכה.

אם בעלך הוא רגיש, הוא צריך להיות רגיש גם כלפיך, אין סיבה שדווקא עליך הוא יכעס.

אבל אולי בגלל שהוא מרגיש פגוע ממך ככה הוא מתנהג...

כשבעל מקבל פירגונים והערכה הוא מחזיר בכפל כפלים.

מה את אומרת?

אם מדברים על הדברים כשטעונים, הדיבור לא מועיל בדרך כלל אלא מנציח את הטעינות. צריך להתרגל לדבר בנעימות על השמחה בקשר ועל האהבה. וזה לא עושים כשכועסים אלא כשיש זמן נעים מלא נחת על כוס קפה ועוגה. אז לך לא יהיה הרגשה של חפירות ושהוא לא מקשיב למה שאת אומרת, והוא יקשיב ויצמח מזה רק שמחה. בהצלחה רבה.

ואם האישה בשנת לימודים שניה מקבלים תשמש

אחרת זה לא מפריע להם להשאיר

כתובים עם כל האותיות הקטנות?

אגב זה רשום באותיות לא קטנות,

אחד מהסעיפים שמגדירים חייל כ"זכאי קצר"ש"(קצר"ש-קיצור שירות) זה קבלת תשמ"ש.

יש הגדרות בצה"ל - אילו חיילים זכאים לקיצור שירות, בהגדרות הללו מופיעים כל מיני סעיפים, כאלו

ואחרים, אחת מהן היא - חייל זכאי תשמ"ש. כלומר חייל שזכאי לתשמ"ש זכאי גם לקיצור שירות וזכותו

של צה"ל לזכות את החייל בקיצור שירות הזה גם אם החייל לא מעוניין.

לכן, זה רשמי לגמרי העניין של שיחרור בעקבות תשלומי משפחה. זה לא חיסכון לא רשמי.

עד סוף המסלול? גם במצב כזה מקבלים תשמ"ש מהצבא?

הוא שיעור ד, נשואים קצת יותר מ3 חודשים ועדיין לא קיבלנו את האישור לתשמש כי זה לוקח זמן..

קחי בחשבון שהחברות שאמורות להיות לך הן הנשים האחרות של האברכים.. לי נניח זה לא מצב אופטימלי מכיוון שהן פחות באופי שלי

מבחינת הישיבה- הכל טוב ויפה, צריך לקחת בחשבון שהבחור רוצה להמשיך בישיבה בלימוד ובהוואי כך שחגים מסוימים מן הסתם יהיו בישיבה אבל יש על מה לדבר

מבחינה כלכלית- כרגע אני מפרנסת יחידה עד שיהיה אישור לתשמש מהצבא.. ואם הם "יזרקו" אותו אז בעז"ה אמורה להיות מלגה צנועה מהישיבה..

מה שלומך ?

שיעור ו אבל עדיין בהסדר..

אנחנו נחשבים אברכים ומקבלים מלגה מהישיבה וגם קצת כסף מהישיבה (יותר טוב לנו מתשמ"ש)

ואני עובדת כדי להכניס את הכסף הרציני יותר, כי המלגה שלנו מכסה על השכר דירה בדיוק (לא גרים בדירות של הישיבה אז אנחנו משלמים 500 שח יותר..)

 

אני בהתחלה מאוד חששתי להיות "אברכית" ואני הכי אוהבת את זה בעולם.

המסגרת שהישיבה נותנת היא מעולה

הלימוד תורה שלו כל היום מאוד עוזר ליצור בית של תורה.

אני אוהבת את הסעודות בישיבה ואת התפילות בישיבה

והאברכיות פה חמודות ממש אז זה כיף, למרות שהקהילה הצעירה רובה מורכבת מבוגרי הישיבה שעכשיו לומדים..

 

מומלץ

אצלם בישיבה יש כלל- מי שמקבל תשמ"ש לא מקבל מלגה, ומי שלא זכאי לתשמש מקבל מלגה.
לנו התשמש התעכב (היינו זכאים. הייתי שנה ב' בלימודים) אז הביאו לנו מלגה בהלוואה.. החזרנו להם הכל כשקיבלנו את התשמש (ברטרואקטיבי)

היה לנו טוב שיש לו מסגרת קבועה שכוללת לימוד. היום הוא בקושי מוצא זמן ללמוד ולהתפלל במניין וזה מכאיב לו מאוד ולי קצת. הוא משתדל ממש לקום למניין וללכת לפחות במנחה למניין, אבל העבודה שלו קצת מתוסבכת עם זה..
עם הלימוד- הוא מנסה כשהוא יכול אבל בתכלס יוצא לו בעיקר בשבתות ללמוד פרק מהתנך או משו כזה. לפעמים אנחנו בסעודות שבת לומדים משו ביחד.. אבל אין יותר מזה. שזה היה יתרון גדול שהוא היה בהסדר, שהתחלנו את החיים עם שאיפה גדולה כלשהי לגבי התורה והתפילה...

אנחנו דאגנו מזה. והיה לנו ברור שמעיפים אותו מהצבא כי התחתנו בנובמבר והוא היה עד יולי מחוייל שזה מלא זמן.
אבל בגלל הבירוקרטיה המטומטמת שלהם נשארנו עם תשמש עד סוף ההסדר אז יש תקווה ותמיד שווה לנסות!

לגבי העניין הכלכלי: ענו כאן הרבה תשובות, כדאי לברר באופן מעשי כי כל ישיבה שונה בנהלים שלה וזה קריטי כדי לענות על השאלה.. כנ"ל גם לגבי קבלת תשמ"ש מהצבא, תלוי בהמון משתנים.

לגבי הצד המהותי: יש ערך גדול בבניית החיים מתוך תורה, ולכן זה דבר מקובל גם בהרבה ציבורים שלא דוגלים בחיי אברכות וגם לגבי אנשים שלא מתכננים לשבת וללמוד כל החיים, שבתחילת חיי הנישואין מתחילים את הבניין מתוך תורה ובע"ה שישפיע על הבניין כולו שיהיה מואר באור הזה! 

אם את לא במקווה תשאלי רב...

שנית מדריכה זה חשוב אבל גם חשוב שתקראי מאמרים ספרים ותשמעי הרצאות.

אולי תבקשי המלצות על חומרי קריאה נקיים של רבנים/רבניות..

 

הרבה פעמים היו פה המלצות על הסדרה של אפרת צור שמוכרת דיסקים בנושא תקישי אותה בגוגל...

אלישיב קנוהל. נשמע שזה מה שאת מחפשת

אני מירושלים....אשמח ממש להמלצות....
שמעתי על הסדרה של אפרת צור, אבל חשוב לי ממש מפגש לא אינטרנטי.....

ישלי מדריכת כלות מדהימה!! מהשומרון.

איזה סגנון מדריכה את מחפשת?