פורום נשואים טריים (עמוד 436)

את צריכה עשרה תלושים על תקופה של 14 חודשים או משהו דומה.
והתלושים לא חייבים להיות ממקום עבודה אחד אפשר לצרף כמה מקומות.
ברגע שיש לך אותם את תקבלי את דמי הלידה על פי שלושת החודשים האחרונים.
לא מציע לך להתפטר לדעתי אם את מתפטרת את לא זכאית לדמי אבטלה... (לפי מה שאני יודע לא כל התפטרות מזכה בדמי אבטלה)

וגם בדמי לידה את מקבלת 100 אחוז מהמשכורת
ובדמי אבטלה את מקבלת 70 אחוז ממנה
בהצלחה ובשורות טובות

יש לי למעלה מ14 חודשים רצופים של עבודה, עבדתי ברצף 7 וחצי שנים..

ומכיוון שמקבלים דמי אבטלה רק לאחר 90 יום אז אפשר להתפטר בלידה, שלושה וחצי חודשים ראשונים מקבלים דמי לידה ואז מתחילים לחתום אבטלה, אם ההתפטרות היא לצורך גידול התינוק אז כן מקבלים זכאות לדמי אבטלה.

השאלה אם זה בסדר להתפטר רק בשביל לקבל דמי אבטלה כשיש סיכוי שאחרי חצי שנה אחזור לאותו מקום עבודה.. זה עוד לא בטוח. זה לא נחשב לגניבה מביטוח לאומי?

ואם אפשר בלי סוללת עו"ד אדרבה

 

מה שמגיע על פי חוק מגיע על פי חוק..

חבר'ה שמנסים להצחיק את עצמם.

ועדיין צריכה עבודה מהצד,

הייתי מציע לחשוב על הסבה

אם זה כל הענין, את לא "אמא ושתלטנית ומציקה" וכו' וכו'.. כל מה שכתבת בסוף...

 

כי אם רק שאלת בחיוך ועדינות - ושאלת שוב אם זה יעיק אם תזכירי מחר... אז זו באמת צורה מאד יפה ומתחשבת.

 

 

והתגובה - היא לא בגלל שהוא חושב שאת כך, אלא כי כנראה קשה לו מאיזו סיבה לעמוד בזה, ובגלל שהרגיש לא טוב עם עצמו - שהרי יודע שביקשת יפה, ושאמר שיעשה - אז זו דרך "להיפטר" מהתחושה הלא-נוחה.

 

כלומר, אם היה אומר ב"שפה אחרת", היה אומר לך: באמת זה לא בסדר. קשה לי להסביר למה זה לא הולך לי. וקשה לי עם ההרגשה שלא עשיתי ושאני לא בסדר בעינייך, וגם יש לי חשש מה תגידי גם על זה...

 

אז לדעתי, "תתרגמי" מה שאמר, לזה. כך גם יהיה לך לימוד זכות - וגם תרגישי פחות פגועה. 

נכון, את לא אמא שלו (כמה האימהות היו שמחות לשמוע את המשפט הזה... הרי כשהילדים עוד בבית, לא תמיד שאמא אומרת זה נימוק מכריע..), אבל כנראה גם לא ניסית.

 

אולי תגידי לעצמך (בלי שאני יודע מה הפרוייקט המדובר ודחיפותו), עדיף השלום על הפרוייקט. תנסי לא להזכיר כמה זמן. אולי בכ"ז יתעורר לזה לבד אחרי שיראה שאינך מזכירה שוב. ואם לא, אז עוד כמה זמן, שצריך ואת לא יכולה לעשות את זה בעצמך.

 

בהזדמנות, ולא בהקשר ישיר עכשווי, שווה לתפוס אולי שיחה לבבית ונינוחה, מה בעצם הפריע בזה, לצורך לימוד...

גבר לאשתו" כן, אני זוכר שאמרתי שאני יעשה,

אם אני אמרתי שאני יעשה אז אני יעשה.

לא צריך להזכיר לי כל חצי שנה...

 

נראה שלבעלך יש איזו שהיא מניעה לעשות את מה שקבעתם שהוא יעשה. או שהוא לא שלם עם זה והוא רק הסכים כי את רצית, או שיש לו חסימה נפשית-פסיכולוגית עם העשייה בתחום הזה או אפילו עשייה בכלל. נראה שהתגובה שלו נובעת מתסכול, לא כלפייך אלא כלפי עצמו (רק שאת זאת שמציפה את הבעיה הזאת אצלו ולכן זה יוצא עלייך). [אני לא יודע למה אבל אני רואה את הדפוס הזה שוב ושוב אצל גברים ומהצד השני דפוס של תסכול וניסיון ללחוץ ולשנות אותו מהצד הנשי - שווה בדיקה]

אני חושב שכדאי קודם כל לברר אם המניעה היא מהסוג הראשון או השני. אם היא מהסוג הראשון - דנים בזה שוב ביחד עד שמגיעים להסכמה, ואם היא מהסוג השני - אז כדאי לנסות להבין מאיפה הבעיה נובעת ולנסות לטפל בה בצורה יותר שורשית ויסודית ולא רק להתעקש עד שהוא ייכנע ויעשה מה שקבעתם (שאלות לאינדיקציה - האם הוא אחראי באופן כללי? עומד במטלות? עובד? מתעסק עם החשבונות התשלומים והכספים? עוזר בבית?).

 

בהצלחה

כמו.. לא עוזר בבית, כי... אלף ואחת סיבות, לעתים מוצדקות ולעתים ממש לא. ולא מתעסק עם החשבונות והתשלומים..

מה עושים אז? איך מטפלים אז בבעיה?

(לא מסכים ללכת לטיפול זוגי..)

מאד ייתכן שיש לו בעיה פסיכולוגית אישית שמונעת ממנו להתקדם ולפעול.

השלב הראשון הוא הכרה בבעיה, ואת זה צריך לעשות בזהירות ובצורה נכונה כי אף אחד לא אוהב שמראים לו את החסרונות שלו. מפנה לכאן - עצה.

 

כל זה במידה והבעיה היא באמת חוסר עשייה ממניע פסיכולוגי כמו שנראה.

מי קבע ש"צריך"? ומה יקרה אם לא?

כמה התחושה היא שאת החלטת ש"צריך" ולכן הוא "צריך" לעשות את זה?
לפעמים גם כשבאמת יש נזק אם לא עושים, התחושה של "חוסר ברירה" - החלטה מוחלטת של הצד השני,

אז יש פה הרגשה של כפייה, של השתלטות, ומעדיפים את הנזק מאשר "להיכנע".
"את לא אמא שלי" = את לא אוטוריטה שאני אמור לקפוץ לעשות את דבריה, אלא מישהי שאני אוהב ורוצה לעשות

דברים שישמחו אותה- ההבדל הוא ברצון, אני עושה מרצון ומתוך תחושת חיוב פנימית, לא מתוך "ענישה" כזו או אחרת(נדנוד,

פרצופים, מצב רוח וכו'...), ברגע שאת נהיית "מפקדת" את הופכת אותו ל"סרבן פקודה".
כשאת שואלת אותו את הופכת להיות "מבקרת" של המעשים? במיוחד אם הנושא\רגש כבר טעון אצלכם(מה שנשמע מדברייך,

העובדה שקשה לך עם המשפט הזה), אז כל צל של "היכונו לביאת המשגיח" כבר יוצר תחושה שלילית.
אם את רוצה תפעלי הפוך- אל תנסי לראות מה הוא יעשה(גם ל"שתקתי" יש מחיר רגשי, משני הצדדים, כשאת שותקת את לא

עוזבת, את עושה פעולה אקטיבית של לשתוק), תשחררי, יקרה או לא יקרה, זה עניין שלו, אם הוא מעדיף את הנזק זו בחירה שלו

וזכותו לבחור בנזק על פני העשיה. זכותך למנוע את הנזק מעצמך, גם את אדם עצמאי ואישיות אינדיבידואליסטית.

אם תשחררי, באמת, את כל הדברים שצריכים להיות תחת אחריותו אליו, יהיה לו יותר קל לעשות אותם.
להבדיל - היו תקופות שאבא שלי היה מעיר אותו לשחרית ממש לפני סוף זמן קריאת שמע, הייתי קורא קריאת שמע וחוזר

לישון למרות שבאמת רציתי לקום, רק כי- אבא העיר אותי. זה אולי נראה מטופש וקטנוני אבל ברגע שאמרתי לאבא להפסיק

להעיר אותי אולי הפסדתי קצת ק"ש, אבל זכיתי בהרבה תפילות שחרית.

ככל שתראי לו שאת סומכת עליו יותר ומכבדת את הרצונות שלו יותר, ואת לא מצפה ממנו "לעבור לדום", אז הוא יוכל יותר

בקלות להתמודד עם דרישות ממך.
וטיפ- ראיתי שזה עובד עם הרבה אנשים, לא רק גברים- אל תשאלי אותו מה קורה עם זה, תביעי את הרגשות שלך- כלומר,

תשתפי אותו כמה קשה לך\מפריע לך\את מפחדת\היית רוצה\את חולמת\משמח אותך. במקום להעביר ביקורת("מה קורה

עם המכונת כביסה?" שזה נשמע כמו- "איך אתה לא מטפל כבר במכונת כביסה? מה כל-כך חשוב בחיים שלך שזה לא מתוקן

כבר, בטטת כורסא שכמוך?!?)  לשתף("זה כל-כך קשה לי לשטוף רצפה כל פעם אחרי שאני מפעילה מכונה בגלל הנזילה הזו,

ממש מתחיל לכאוב לי הגב). ככל שפחות תנסי להעביר ביקורת בתוך השיתוף זה יעזור יותר, אבל גם ביקורת שמגיעה ככה

יותר נשמעת.

וסליחה על החפירה.

טוב, אולי לא כל התיאורים שלעיל אבל זה בהחלט מעיק- אין טעם לשאול האם זה מעיק- כי זה מעיק.
לא סתם קוראים לשעון מעורר "נודניק", הוא באמת נודניק.
לשאול שלושה ימים רצוף- זה חופר.

מה כן לעשות?
אם זה משהו שקשור רק אליו כמו לקום לתפילה- לא לעשות כלום. הכי הרבה פעם אחת לשתף אותו שזה מפריע לך וזהו. לא להעלות את הנושא יותר עד שזה בא ממנו.
אם זה משהו שקשור לשניכם- לשבת ולדבר על הנושא ולהחליט ביחד על לוח זמנים. אם את רואה ששום דבר לא זז ואין שום תכנון קונקרטי אז אפשר לדבר על הנושא שוב- אבל לא בצורה של תזכורת אלא בצורה של שיחה שבה את מבקשת תכנון יותר קונקרטי ותהיי רגישה לתגובות ולשפת גוף שלו, אם מה שתוקע זה באמת שבסדר עדיפויות זה היה במקום נמוך או שיש משהו אחר שבאמת תוקע ולכן תזכורות לא יועילו, להיפך הם רק יעצבנו ויגרמו לו עוד פחות לשתף.

אם זה משהו שקשור רק אלייך אבל את תלויה בו בשביל המשהו הזה- אז מדי פעם לפתוח את הנושא ולהסביר את עצמך איפה זה פוגע בך שהדבר לא נעשה. אבל לא בדרך של תזכורת אלא בדרך של שיתוף והתעניינות בצד שלו.

בהצלחה!

מעשה טוב, תכונה טובה או שאיפה טובה.

בלידר/ פטרול. (לידר יש כמה סניפים. פטרול בגבעת שאול)
בכל מיני חנויות בגאולה.

אולי הסחורה שונה בחנויות שונות של לידר, לפי האוכלוסיה?

שרוולנים- בטח בפטרול יש.
יש גם חנות בשם famix בגאולה, שם יש גם סיכוי למצוא.

ממוקם ממש בעיר העתיקה

ליד הביה"כ שמתפללים בו קרליבך

לא הייתי בו אבל שמעתי דברים טובים

הוא בעיר העתיקה, לא מספיק מכירה כדי להסביר איפה בדיוק..
צימר מקסים ומאובזר בכל מה שאת צריכה לשבת..

העדיפות לא לריב בכלל..

אבל אם האופציות זה בין מריבות לבין שקט שהוא שקט מתוך נתק, אז עדיף דיבור של מריבות

השאלה היא על מריבות שכבר קורות. מה הם מביעות בעצם ?

גם לי נראה שזה נובע מכאב או צער או תסכול על הקשר "שהיה יכול להיות".

ורוצים את הקשר הטוב.

הבעייה שזה סמוי לעיתים גם מהאדם עצמו וכשזה מגיע למודעות זה כבר יכול להיות אצל היועץ....

כל אדם מחפש אהבה. זה בעצם מה שכולנו מחפשים.
וסביב זה יש הרבה פילוסופיה כבר כי כל אחד מביע אהבה בדרך שונה ומצפה לקבל אהבה בדרך שונה....
וכל אדם גם מפחד במידה מסויימת להפגע ולא לקבל אהבה וזה יכול להתבטא גם בחוסר תקשורת נכונה .

מריבה יכולה להביע תסכול, כאב, או שיכולה בכלל להיות קשורה לחווית ילדות ולא לבן הזוג.

מריבה יכולה להגיע מתוך חוסר הבנה או בלבול או מתוך אכפתיות עמוקה לשני.

כל זוג והמריבות שלו.

יש זוגות שרק אחד מחפש יותר קירבה

והשני נחנק מעודף קירבה ומחפש את העצמאות שלו.

זו תופעה שנקראת "רדיפה-בריחה"

יש זוגות שהמריבות הן על נושאים אחרים לגמרי

כמו חוסר יכולת להתפשר

תקשורת לא נכונה וכו'

והרעיון הוא שהבסיס של כל מריבה היא שרוצים להיות קרובים. וקרבה זה לא להיות דבק. זהלהרגיש קרובים בלב , כל אחד עם הפרטיות שלו וביחד

שעולים על הבעיה ויודעים לטפל בה על פי רוב זה נפתר.

 

רוב לא הכל...

אנחנו בשנה הראשונה התחפשנו ביחד..

זה היה ממש ממש חמוד!

מקסימום הוא יוכל להוריד חלק בשלב מסוים.. ועדיין תצאו ידי חובת תחפושת זוגית (עם תמונה לתיעוד) והוא לא יצטרך להתסובב יום שלם עם תחפושת שלא נוחה לו או משהו..
נגיד בוקר ובוקרת (קאובוי וקאובוית ;) ) שזה בעיקר הכובע והווסט..
או פיראטים..
או סתם אביזרים מצחיקים וכייפים.. יש מלא בחנויות ואפשר למצוא ממש זול/להכין

אם בא לך ויש לך זמן להשקיע אפשר להתחפש לביטויים או בכללי תחפושות מושקעות כמו דרדסים שהציעו פה..
אחשוורוש ואסתר/ושתי ;)
את לחתן והוא לכלה (אם אין בעיה הלכתית)
זוג זקנים (להזדקן יחד ;) )
2 גזרים (נדוש אבל חמוד...)
שקע ותקע

אני כן אוהבת להתחפש . אז מתחפשת לבד .

השנה קניתי שני כובעים . אחד מעיין קסקט , וכובע של  נחמון עם הפאות מהצד.

זקן לבן ארוך ,ופפיון משחור . נראה מה אעשה עם זה .

 

היה שנה שהתחפשתי לציירת . ברט צבעוני (הכבעים הפשוטים - כמו של הצבא ....)

סינר מטבח וכמה מכחולים . ופלטה צבעים גזרתי מקרטון .

 

אותו הדבר לטבחית פאה בלונדינית וכובע של טבח, וכמה כפות  גדולות/מצק  /כפות סלט .... 

מכירים קטרינג תימין? - נשואים טריים

ב"ה כמו שאמרנו שם יש לשון הרע לתועלת ועכשיו כשיש חיזוק מכושרות מצווה להפיץ ולמנוע מאחרים מכשול.

@נפש חיה. צדקת על אזהרת הכשרות

מליץ יושר לבלתי נחטא.
והבא ליטהר מסייעין בידו.
ברוך השם.
שיהיה בשמחות!
@קראנץ שוקולד

@קראנץ שוקולד

היה לאבא שלי סרט איתם בשבוע שעבר. הם שקרנים ביותר, ניסו לסבן אותו מכל הכיוונים.

ב"ה שאבא שלי בנאדם חכם והתייעץ עם מבינים. חבר של אבא שלי שהוא אחראי ארצי באגף  הכשרות של הרבנות אמר שזה ממש נבלות וטרפות.

שומר נפשו ירחק!!

הוא מלון לא כשר.

אם עושים שם אירועים - מביאים את האוכל מקייטרינג חיצוני..

בד"כ הצבא עושה שם שבתות חינוך וכדומ'

 

עם קייטרינג חיצוני

בכל זאת... מישהו יודע על המקום אם הוא סבבה מבחינה ביטחונית?

 תודה

אבל באופן כללי לא הייתי מציבה את מזרח ירושלים בתור המקום הכי בטוח בימים אלו....

גרים ליד, לא אידיאלי. אם אתם משפחה שלא מפחדת, ויש לך נשק אז אולי הייתי שוקלת.. אחרת- לא..

אין לי מושג. המג"ב לידנו ישנים שם שבתות, ולפעמים גם באמצע שבוע..

היינו שם בשבת לפני קצת פחות משנתיים (יבנה המקדש') והיה מקסים! המקום צופה על הר הבית ואתה מרגיש שניה מהמקדש! אבל כדי להגיע לשם צריך לעבור בכל מיני מקומות שכנראה יפגשו אותך אבנים כיום ממש מעל הר הזיתים.

כמובן שהמקום לא כשק וחייבים הגיע לשם עם קבוצה, אני מניחה שזה הרעיון..

 

/Forum/Forum.aspx/f19

והתברר שזה בגלל בעיה בתיקון והטכנאי החליף חינם. יתכן שקרה לכם מסיבה שבעקבותה תקבלו הנחה מהחברה או בחינם. ויתכן שלא. כדי בכל זאת לברר למה. גם בשביל ללמוד לקח להבא כדי להיזהר מכך.  חבל על עוד זכוכית.

גם סאוטר (דו תאי). לנו זה קרה בעקבות הובלה לא מוצלחת...

האמת ששרדנו עם זה בערך 6 שנים

התנור אפה מצוין גם ככה...

אבל לאחרונה גם הידית התפרקה אז לבעלי נשבר והוא שלח את הדלת לתיקון (אני פשוט קמצנית אש)

אז ככה, מהבירור שעשיתי:

- אם יש לך עדיין אחריות - אצל הספק של סאוטר זה עולה 400 שח (אולי 300? לא זוכרת) - יש להם סניפים בבאר שבע, חיפה, אולי תל אביב... (בוודאות לא בירושלים. ביררתי לפני שנים כשזה נשבר ולכן אני לא זוכרת). לדעתי (בדיעבד) שווה. אם יש לך את ההוראות של התנור כתוב שם הכתובות וטלפון, אם לא תנסי באינטרנט

- יש חנויות של חלקי חילוף כמו שי עוגן ואברהמי (בירושלים). לדעתי בזמנו גם בשי עוגן דיברו איתי על אזור ה400 שח

- אני בסוף הזמנתי זכוכית לא מקורית מזגג (קרמר בירושלים). שוב, בדיעבד - הייתי מזמינה את הזכוכית המקורית. חבל, שווה להשקיע, במיוחד אם התנור במצב טוב.

אנחנו ביטלנו את הקנייה של התנור של סאוטר בגלל זה (6080 נראה לי).

 

בן כמה התנור? זו חוצפה חבל על הזמן. אני במקומך לא הייתי עוברת על זה לסדר היום. זה מסוכן מאוד וזה ממש לא אמור לרות בתנורים!!!! תתקשרי לשם ותדרשי שיבואו לתקן, פיצוי ולא יודעת מה עוד.

לא זוכרת כמה זמו האחריות.

תודה לכל העונים.

למישהו יש מספר של השירות לקוחות שלהם או משהו? לא הצלחתי למצוא באינטרנט

"אלקטרה מוצרי צריכה" נותנים שירות.
תחפשי באתר שלהם

תנור דו תאי של סאוטר, אחרי כשנה וקצת, הדלת התפוצצה פתאום (אחרי כמה ימים שהתנור לא עבד).. בחברה לא הסכימו להחליף בלי תשלום, אפילו שזה היה קצת אחרי שהאחריות נגמרה, וזה לא הגיוני שיקרה כזה דבר כ"כ מהר.. ורצו הרבה כסף על ההחלפה, בסוף מצאנו מישהו שמתעסק עם חלקי חילוף וכד' שהחליף ב350₪.. אם את באזור השפלה, אביא לך את הטלפון שלו.. בהצלחה! (אני מרוצה מהתנור חוץ מהבלאגן עם הפיצוץ..)

ברוך ה'.

 

האלון הבודד הוא המקום הכי קרוב שממנו היה אפשר לצפות על כפר עציון החרב.

19 שנה עלו לשם כל שנה בני הכפר וקיוו שיגיע היום שיוכלו לשוב ולחדש את המקום.

 

מאז ששוחרר גוש עציון, ביחד עם כל יהודה ושומרון, חצי האי סיני והגולן,

האלון הבודד משמש בעיקר כמוצג היסטורי,

כעין אנדרטה חיה לימים שבהם לא יכולנו להסתובב חופשי באיזור.

 

האלון הבודד נמצא בכניסה לאלון שבות, משמאל.

(בצומת הגוש ימינה מכיוון ירושלים)

יש שם את העץ, שכיום הוא נתמך בעמודים ובמלט,

ויש שם לוחות זיכרון, למגינים, ליישובים.

סיפורים של השיירות. לא זוכרת מה עוד.

 

אתר מורשת שחשוב לבקר, לדעתי.

מומלץ בחום!!!

 

אם התחברתם לסיפור,

ואתם רוצים להיכנס עוד יותר פנימה,

יש בכפר עציון עצמו מוזיאון עם תמונות

ומיצג אורקולי, מזעזע מעט..

המוזיאון נמצא בסוף כפר עציון.

ניתן להגיע מסביב בכביש העוקף

(ימינה מיד בכניסה לכפר)

 

עוד משהו באיזור- אם בא לכם- מסעדה-משתלה בכפר עציון באיזור תעשיה.

מקסים שם ופורח

מאחורי השאלון. שיש "מקור ראשי " אחד שמספק מידע על כל התחומים הקשורים לזוגיות. ושזה מקור אנושי ולא ספרים למשל. ההנחה שלא תמיד נכונה.

נרות יפים

פרחים

סיכום שנתי כזה- אז מה היה לנו

העלאת זכרונות

נסיעה למקום משמעותי בשבילכם

א. ערב מושקעת

עוגה

כל הכבוד על עצם ההשקעה !

אולי תכשיט או מתנה קטנה סמלית

מכתב או פתק

גיבוש החלטה לשנים הבאות להמשיך את המסורת..

(האמת שבשביל שנה ראשונה לא צריך הרבה יש אותכם וזה כבר משמח מאוד ! )

תודה

בבית, בשלחן, בלי פלאפונים

 

לרשום כ"א על דף איפה תהיו/תרצו להיות ביום נישואין 10

- אישית, זוגית, תעסוקה, ילדים, איך נראה שלחן שבת, וכו'-

ואז לקרוא ביחד/ לדון

 

בליווי שתייה קלה,

ומתנה קטנה עם פתק של כ"א מכם

 

לצאת מהעבודה באותו יום מוקדם

 

בסוף תעשו טיול רגלי/ בית קפה

דווקא כבד מידי לדעתי ולא מפנק בכלל, וגם מתכון בטוח לויכוחים....אם בעלי היה עושה לי דבר כזה ביום נישואים הראשון הייתי מתבאסת.
ולכותב הפוסט-
אם הצעת נישואים במקום מסוים, לחזור למקום הזה ולעשות בו נגיד פיקניק עם אוכל טעים ומושקע(שהכנתם/קניתם), אם אין מיקום כזה אפשר גם ללכת לים, לשבת על החוף ולעשות פיקניק כזה. לשחק איזה משחק זוגי, לבחור נגיד סכום כסף ולקנות משהו לבית\לעצמכם שרציתם כבר הרבה זמן.
וגם אפשר בבית, לשים מלא נרות, לערוך את השולחן יפה, ארוחה טעימה ועל אותו כנל של הפיקניק. לשים מוזיקה וכן הלאה. להחליף מצעים ולסדראת הבית יפה

שאני כאישה הייתי מתבאסת על זה..אז אולי כדאי לחשוב אם אישתו לא.
יש גם כאלה ששונאים רומנטיקה וארוחת ערב רומנטית תעשה להם בחילה..אכן כל אחד וטעמו האישי

יצאנו לאכול במסעדה בשרית מושלמת ולראות סרט (ובעלי נרדם תוך כדי הסרט בחירה גרועה של יום ושעה. אל תלכו לסרט במוצש ב10 בלילה)

קנינו אחד לשני מתנות שפינטזנו עליהם הרבה זמן.

כתבנו פתקים אחד לשני, מין סיכומי שנה כאלה (לא בכוונה... לא תכננו או משו.. זה מה שיצא) ואיחולים לנו להמשך. 

וזהו המסעדה תכלס הייתה החלק השווה והמתנות והפתקים היו החלק המשמעותי.

אפשר להכין ארוחת ערב יותר מושקעת.

ופשוט להיות ביחד- לדבר. לשחק. ליצור.

 

תהנו!

ומזל טוב!!!

הייתי שם בתור נערה עם המשפחה שלי ומאד נהניתי.

אוכלים בחדר אוכל גדול אבל בשולחנות נפרדים.

 

היו שם גם זוגות שאכלו עם עצמם לבד

וההורים שלי אמרו שהם גם רוצים..

משתדלים לקבל אותו כמו שהוא בלי שיפוטיות.
מבקשים ממנו שיעשהדברים שחשובים לך
יושבים לדון בחלוקת העבודה בבית

את מתארת כמה דברים- מי אמר שזה נובע מחוסר אחריות?

 

חוזר אחרי שלוש שעות כי...? יש סיבה?

עוזר בבית מתי שרוצה כי....?

קם מתי שבא לו כי....?

לא בטוחה בכלל שהתשובה לזה היא כי הוא לא אחראי.

אולי לא מבין את החשיבות שאת מייחסת לדברים מסוימים.

אולי לא מבין את הצורך שלך בעזרה בבית.

אולי את לא מספיק מבהירה מה את רוצה? אולי את צריכה להיות יותר ברורה ולהגיד דברים ברורים? "בעלי המתוק, אני לא מרגישה טוב, אני רוצה לשתעשה קניות השבוע". "אתה יודע שזה ממש חשוב לי לדעת מתי אתה חוזר, מפריע לי שאני מחכה לך ואתה מאחר בהרבה". וכו' וכו'

 

ובמקומך- לא הייתי בונה על ה"חולה עליו". כי אהבה יכולה לדעוך מתישהוא, ואם לא עובדים בצורה רצינית על הקשר והזוגיות בזמן שיש אהבה- אז כשהאהבה תדעך פתאום- לא יהיה מה שיחזיק את הקשר ויעזור לו לחזור למחוזות האהבה.

 

ואם שאלת מה עושים- אז חוץ ממה שכתבתי- יש עוד שני דברים:

1. לאפס ציפיות. הוי אומר: אפס ציפיות. "ציפיות נועדו לכריות". אל תצפי ממנו לעשות ולקום ולהיות ולעשות ולארגן וכו'. כי אם את מצפה וזה לא קורה אז את מאוכזבת ומתוסכלת. אם את רוצה שיעשה משהו- תגידי. אבל אל תצפי כל הזמן שהוא יעשה או ידע מה את רוצה שיעשה.

2. כשכן עושה משהו - אז תגידי לו כמה זה עוזר לך, כמה זה משמח אותך, כמה זה חשוב לו. תהיי בראש של עין טובה, אם שטף את הרצפה (אפילו אם נשארו לכלוכים בפינה) אל תגידי :"סופסוף הוא עושה משהו". תחשבי ותגידי: " וואו, תודה רבה ששטפת, זה ממש עוזר ליו ומשמח אותי". אם תנהגי ככה כמעט בטוח שזה יקרה שוב. כנ"ל לגבי קימה בבוקר. "כל הכבוד שקמת היום מוקדם". רק עידוד ועין טובה.

בהצלחה

אני אומרת לו תודה על כל דבר קטן שהואש עושה ובאמת מכל הלב..

כשהוא קם מןקדם אני גם מעודדת

אומרת לו בדיוק מה אני רוצה וכמה זה מצער אותי שהוא חוזר מאוחר וכל פעם אומר לי מחדש זה לא יקרה...

פשוט הוא גדל בבית שלא עזר שם בכלום..לעומת זאת אני בבית עם מלא ילדים שחייב עזרה...

אז אני במקומי רק הייתי אומר תודה

בקטנה כזה, לא רציני.

 

אצלי זה עובד לה חחח אם כי אני עדיין לא בדרגה של חסר אחריות.

את רוצה לדובב את עצמך

שבאמת הוא טוב לך ואתם שמחים ביחד

ומוזר לך שזה ככה- אפי' שXYZ

 

אם משהו מפריע לך-

תאמרי לו

 

 

 

 

כי חוסר אחריות וילדים יכול לגרום לא עלינו למוות
להשאיר ילד באמבטיה סכנת טביעה
לשכוח תינוק באוטו
לתת לתינוק קטן לזחול ולהחנק מחפץ זר
והרשימה ענקית

הרבה אנשים שלא הורגלו לקחת אחריות, זה יכול להיות באופן כללי וזה יכול להיות בנושאים מסוימים אבל המכנה המשותף הוא שהאחריות פשוט לא במודעות שלהם. באיזשהו שלב אם הבנאדם רואה שכבר אין לו ברירה והדברים לא יקרו מעצמם והוא מספיק 'סובל' מהמציאות שהם לא נעשים אז הוא קולט שהוא חייב לקחת את האחריות ולעשות. יש אנשים שזה קורה להם בתחום הפרנסה, יש כאלה שהיו מבולגנים, ויש כאלה שזה קורה להם בתחומים יותר שגרתיים כמו בריאות (וגם בעבודת ה').

לפי מה שכתבת הייתי מציע לך להגדיר לעצמך מה בתחומי האחריות שלך, ויותר חשוב מה לא ולדבר על זה עם בעלך. מה שלא בתחום האחריות שלך את פשוט לא מתערבת ובטח שלא לוקחת את האחריות אם הוא לא עשה את זה. לדוגמא אם דיברתם והחלטתם שהתפקיד שלו זה לעשות כלים או זורק את הזבל, אז גם אם הכיור מלא כלים ואין עם מה לאכול או שיש במטבח ערימה של 5 שקיות זבל - את פשוט לא נוגעת! זה יהיה לך קשה אבל רק ככה בעלך יתרגל שהאחריות ירדה ממך והוא ייקח את האחריות על עצמו.

נקודה שחשוב לי להדגיש לגבי העצה הזאת - הגישה והמטרה שלך לא צריכות להיות חינוך של בעלך - זה עניין שלו עם עצמו (מעבר לזה שלא נכון מצדך לרצות לחנך אותו, התערבות מוגזמת שלך רק תכניס אותו למגננה והוא יסגור את עצמו כלפייך וגם יכולה לגרום לכם למריבות מיותרות). המטרה שלך היא נטו להוריד ממך את האחריות. חשוב גם שתביני אותו שככה הוא היה רגיל ולא תשפטי אותו על זה.

 

אגב, בעלך עובד? מי מתעסק עם ענייני הכספים?

 

בהצלחה

האמת שאני זו שעובדת

וענייני הכספים? תשלום חשבונות, חשבון בבנק, שכירת וכו' - גם רק את אחראית?

 

מה הוא עושה ביום-יום? האם יש משהו שהוא אחראי עליו?

את יודעת פחות או יותר מה הסגנון שלהם?

אולי שובר קנייה בחנות שנראית לך מתאימה או באמת מתנה לבית כמו כד פרחים יפה או תמונה עם פרחים...

אני באופן אישי מאוד אוהבת את הסגנון של החנות הרמוניה לבית יש שם הרבה רעיונות למתנות....תוכלי לבחור שם...יש שם גם יודאיקה

זה באמת מאוד נחמד מצדו שככה הוא אירח !

כל זוג ישמח לקבל

גם לי נראה כלי נוי לבית. זה משהו שתמיד נחמד לקבל, ומתאים לסיטואציה.
אפשר לעצב עם שוקולדים וכדומה, ואז בהשקעה מינימלית זה נראה מרשים ומבטא הרבה יותר מהעלות של זה...

אם קונים מרשת אז יותר קל לבוא להחליף אם הם רוצים. למשל גולף אנד קו, וכל מיני כאלה. (לא פרסומת, רק הרעיון)