אדם צריך שיהיה לו קשר עם רב קבוע לשאול אותו שאלות בקביעות.
ברור שהפורום אינו יכול להיות כתובת לשאלות הלכתיות.
אולם לפעמים ניכר שהשואל/ת איננה בקשר עם רב, והיא זקוקה לתשובה מיידית, ולא תמיד יש לה מי שיכול לסייע. מסיבה זו, טוב שמי שיודע יאמר את מה שהוא יודע; וטוב שמי שקורא את הדברים ייקח אותם בערבון מוגבל.
ואכן, לפעמים הדברים הנאמרים אינם מדויקים, ועל כן טוב להעמיד דברים על דיוקם.
בעקבות קיום היחסים יש לחשוש לפליטת הזרע עד למשך זמן של שלוש יממות - 72 שעות, ופליטה זו מבטלת את השבעה נקיים. המדובר בביטול מוחלט, המצריך ספירה מחודשת של כל השבעה נקיים, ולא רק ארבעה ימים כמו שנכתב.
המנהג המקובל בקהילות אשכנז הוא להימנע מלספור שבעה נקיים בטרם יחלפו חמישה ימים מהיום בו התחיל המחזור - זאת, מחשש שמא היה קיום יחסים בזמן בין השמשות של היום הראשון.
הנוהגים על פי השולחן ערוך אינם חוששים לחמישה ימים אלא לארבעה ימים בלבד, ואפשרות נוספת הנזכרת בשולחן ערוך היא, לנקות ולהדיח את אותו המקום, ולא להמתין כלל בטרם תחילת ספירת שבעת הימים הנקיים.
יש להקפיד לשמור על כל דיני ההרחקות, בין בזמן המחזור ובין בזמן שבעת הימים הנקיים, ואין להקל בכך כלל.
במקרה זה, שהבעל אינו כל כך מקפיד, נראה שהנסיון הוא גדול וקשה, ולפי הצער והמאמץ להקפיד על ההלכה ולעמוד בנסיון - כך גם ה' יזכה אותך בשכר טוב.
במקרה המדובר שהיה כשלון, הרי שאם השואלת שייכת לקהילה אשכנזית, היא תוכל להתחיל לספור את שבעת הימים הנקיים מחדש בביצוע הפסק טהרה רק בתום היום הרביעי מאז קיום היחסים. אם היא איננה שייכת לקהילה אשכנזית, נראה שהיא תוכל להקל ולהתחיל לספור מחדש אחרי קינוח והדחה מיד.
אולם אין אפשרות להמשיך את הספירה מהיכן שהיא היתה.
בהצלחה!
אתה טועה ומטעה
בשולחן ערוך יורה דעה קצ"ו סעיף י"ב : אם טעתה במניין יום אחד וטבלה ושמשה צריכה להמתין ששה עונות שלימות ואח"כ תמנה יום אחד נקי ותטבול.
ט"ז : כי אותן הימים שמפלטת זרע אינם עולים לה לנקיות... דפליטת שכבת זרע אין סותר למפרע כדם אלא דאותן ימים עצמן אינן נחשבים לנקיים.
דבר זה מחזק את הנאמר שלא לפסוק הלכות בפורום.
לכן השואלת היקרה, אשרייך שאת מתאמצת לקיים את המצווה למרות כל הקשיים
עלייך לדעת שעוון זה הוא עוון חמור ביותר אך כגודל הירידה כך גודל העלייה שבאה אחריה.
בעזרת ה' תתחזקו ביראת שמים ותתגברו על כל המניעות ותזכו לתשובה אמיתית.
ולגבי השאלה ההלכתית - יש לשאול רב , המומלץ ביותר שאם יש רב במקום מגוריכם שתוכלו להתחבר אליו - אשריכם.
ואם לא- תוכלו להתקשר למכון פועה במספר 026515050 ולדבר עם אחד הרבנים שם שיתן תשובה לשאלתכם
לענ"ד יש מקום במצב כזה גם לאשכנזים לסמוך על דעת השו"ע וכך גם שמעתי בשם רב גדול. הרי מדובר ממילא על אנשים שנכשלו ואין לנו ערבות שלא יכשלו פעם נוספת, נשתדל להקל כמה שאפשר במסגרת ההלכה...
ברור שזה לא דבר שיכתב בספר וגם לא בפורום ודווקא לכן חשוב לשאול... וכמו שכבר הוזכר פה כמה פעמיים- בשאלות כבדות כדאי לשאול רבנים עם כתפיים רחבות.
אני לא אומר שאין אפשרויות להקל בשעת הדחק (ואני מוכן להמשיך אתך את הדיון באופן אישי...), אבל לא תמיד זה הפתרון.
המתיחות בין בני הזוג על רקע חוסר הרצון של הבעל להקפיד על הלכות אלו, זו הבעיה האמיתית.
שמעתי שיש ארגון "התקשרות זוגית" שעוזר לזוגות מעורבים ועורך להם סדנאות לחיזוק הקשר בצורה נכונה, ושמעתי עליהם דברים טובים.
קישור לאתר שלהם:
במקווה אנו כמו נולדים מחדש וזוהו פתח להתחלה מחדש גם לקדושה בינך לבין בעלך!
לכן זה חשוב מאוד ללכת למקווה להחזיר לכם את הטהרה לפחות לשבועיים שלוש הקרובים גם אם תיפלו..
המקווה הוא המצווה שאימותינו הקדושות לא וויתרו עליו בין בשיא החורף ובין בשיא הקיץ וזה כי הוא חלק מהותי פנימי במסורת ישראל.
אשריכם על ההשתדלות שיהיה הרבה בהצלחה ואכן כדאי לדבר עם רב על הקשיים עם הנפילות כי זה נשמע שמאוד קשה לבעלך..
באמת חבל. הנושא של נידה הוא מאד משמעותי, גם מאד חמור. וה"נגיעה", היא גם זו שגוררת את ההמשך במקרה זה. לכן, כדאי ממש מראש להיזהר מכל "נגיעה" אפילו אם קשה. וגם להתייעץ עם מישהו שמבין את שרש הענין ואת נפש האדם - שיוכל לחזקכם בדבר הגדול הזה.
ב. עקרונית, בוודאי שאין עבירה מונעת מצוה. וכמה שאפשר בטהרה, טוב.
ג. לגבי פרטים הלכתיים, כדאי שתשאלו רב, עם נתונים מפורטים. לא לחשוש, הרי את רוצה "להציל" מה שאפשר.
ד. מאד יפה שחשובה לך מאד ההלכה ושאת מנסה לקיימה. זה באמת דבר גדול וחשוב. הלוואי שתצליחו לשמור אותה היטב ביחד.
האם כל אינטרנט מסונן חוסם גישה ליוטיוב?
או שיש רמות סינון שמאפשרות כניסה ליוטיוב?
ואם הם מאפשרים האם יש איזשהו סינון על הסרטים שיש שם?
האם אפשר להוסיף אתרים שהם לכאורה כשרים שגם יהיו חסומים?
תזכו למצוות!!
בס"ד
אני ברימון אז ככה:
1- יש רמות שונות של חסימה, ולא כל רמה שתבחרי חוסמת יוטיוב
2- כן
3- יש סינון, גם תלוי ברמת החסימה
4- כן. לפעמים חוסמים אתרים לא כי הם בעייתיים לכשעצמם,
אלא כי הם מרתקים מידי למשל ואנו מבזבזים בהם יותר מידי זמן.
צריך כתובת של אתר ולבקש שיחסמו אותו ספציפית.
בהצלחה
האם כל אינטרנט מסונן חוסם גישה ליוטיוב? לא
או שיש רמות סינון שמאפשרות כניסה ליוטיוב? כן
ואם הם מאפשרים האם יש איזשהו סינון על הסרטים שיש שם? תלוי ברמה
האם אפשר להוסיף אתרים שהם לכאורה כשרים שגם יהיו חסומים? כן ברימון אני עושה את זה (פעם עשיתי לבשבע כשרציתי להפסיק את ההתמכרות לפורום)
היא לא טרול.
וכי לצייר מצג שווא ולפתוח כמה ניקים כשאת בעצם אותו אחד זה טרוליות מסוימת..
לענ"ד גם אם יש טרולים כל עוד הם לא מטרידים... זה לא נורא.
כאילו זה שיכול להיות שמה שנכתב הוא בעצם לא משקף מציאות? (כלומר המצאה של סיפור שלא מבוסס על חיים אמיתיים של מישהו?)
לכאורה גם אם כן זה פשוט קריאה של מישהו לצומי... אז למה זה בעיה? מבינה שיכול להידרדר להודעות פרטיות או כלליות בנושאים שהצנעה יפה להם, אבל אם ההודעות בסדר וסתם מחפשים צומי?..
גם לי מותר לשאול שאלה שסתם אני סקרנית לגביה והיא לא נוגעת לי לחיים, נכון?
(סליחה אם לא הייתי צריכה לכתוב את זה, או לפחות לא כאן)
אשמח להמלצות על חברות / סוכנים להשכרה
שהשכרתם מהם בעבר
ולא עשו בלאגנים סתם (תוספות פתאומיות על המחיר התחשבנויות על שריטות שהיו קודם וכו')
תודה!
יש להם 2 סניפים בירושלים- בתלפיות וביפו
בכל הפעמים השירות היה אדיב וטוב. כולל פעם שעשינו תאונה עם רכב ההשכרה והגיעו כעבור שעתיים להחליף לנו אותו (והיינו בצפון הרחוק בערך שעה מהסניף הכי קרוב שלהם).
המחירים גם הכי טובים שמצאנו לחברה גדולה ואמינה.
שבוע- 800 ש"ח
שישי-ראשון- 200 ש"ח..
ראשון-שלישי- 350 ש"ח
ככה היה לנו בינתיים..
מומלץ!
יש לך הרבה ציפיות וביקורת עליו.
אני בטוחה שאם היית מתחתנת עם הבחורים האחרים שעליהם את מדברת,
היו גם מלא דברים שהיו מפריעים לך ואז היית אומרת למה לא התחתנת עם מי שכיום הוא בעלך..
תנסי לשחרר את הציפיות ואת הביקורת ולהינות ממה שיש.
וגם כדאי לכם לדעתי ללכת לייעוץ זוגי, לראות כיצד אתם יכולים לשפר את התקשורת ביניכם.
מהאוכלוסייה בישראל. ככה זה במדינה שלצערנו עדיין איננה מושלמת ויש בה אחוז גבוה של אזרחים אשר אינם יהודים. וכמדינה דמוקרטית ושוויונית, היא אינה חושבת להדיר חמישית מאוכלוסייתה מהכרה על דברים שמתרחשים שם...
זה לא סותר את זה שישנם רבים מאוד בציבור היהודי שראויים להדליק משואה (אם יש בכלל סיבה להדליק משואה...אבל כן, העיקרון...).
בסופו של דבר מדובר בעיקר בנציגים של גוונים שונים בחברה של מדינת ישראל - אז כן, בקטע הזה ספציפית, גבריאל נדאף מייצג חלק מהחברה במדינת ישראל, למרות שכמובן גם אני נרתע ממש מהצלב וכו'...
וגם רופאת השיניים ההיא (ולפי מה ששמעתי והבנתי, קצת יותר מכך..פורצת דרך בכל מיני דברים שם בחברה...) מייצגת מגזר ובתר פירוט, מגדר מסויים במגזר מסויים, שהוא חלק ממדינת ישראל.
בל נשכח שאנחנו עדיין לא מדינה שאנחנו שואפים להיות, מדינה שכולה מדינה של יהודים בלבד (ומקסימום כמה גרי תושב)
"בהודיה לה' יתברך"! "הנכד של הרב מסעוד זכר צדיק לברכה".
גדול.
בטח היו בקהל כמה שנחנקו בסתר...
וכדי שאפשר יהיה לטעון לזהות יהודית של המדינה יש עוד הרבה דברים לתקן..
בטקס ובכלל.
חוסר הצניעות המזעזע בחלק האומנותי של הטקס צורם הרבה יותר מצלב.
להדלקת משואות לוקחים בד"כ מי שהוא/ היא פורץ דרך, בולט בתחום מסויים, לא מובן מאליו, מישהו שהצליח כנגד כל הסיכויים, מישהו יוצא דופן חברתית - כלכלית - דתי וכו'.
אין קשר ליפה נפש.
היו כבר חיילים דרוזים שהדליקו משואות לדעתי.
המכונה משום מה לא מצליחה לקחת\לרוקן את התא של המרכך כביסה.
זה היה קורה לה פעם ב.. במכונה אחת, אבל במכונה אח"כ זה היה מסתדר.
ועכשיו אחרי 2 מכונות רגילות ו-1 ריקה שעשיתי בשביל זה היא רק ממלאה שם עוד ועוד מים אבל לא מרוקנת את התא הזה.
יש למישהו מושג אם זאת ממש תקלה (=להזמין טכנאי) או שיש דרך לסדר את זה?
ניסיתי להוציא את המגרה הזאת של תאי האבקה והמרכך אבל זה לא נראה שזה אפשרי...
אשמח לעצות!!!! ומהר...
אם לא, תחפשי את הנקבים שלה ותראי אם הם סתומים בלכלוך, שאפשר פשוט לנקות.
יש אולי מקום ללחוץ כדי שהיא תצא?
ואיך אני אגיע לחורים כדי לנקות? זה עמוק בפנים כזה...
בכל המכונות.
תשרי בחומרי ניקוי, כמו שהציעו מים חמים וכו'.
זאת לא תקלה לטכנאי, זה דבר נפוץ.
אחרי שתצליחו לנקות בעז"ה תשתמשו במרכך אחר ואולי תדללו בקצת מים לפני כן.
הצלחנו לגלות איך שולפים את המגרה החוצה, ניקיתי יסודי עם קיסם, סבון ומים חמים, יצא מלא שחור כזה ומאז המכונה עובדת נהדר!
אז ממש תודה!
מוזמנת לאישי...
)יש אנשים כאלו (בעיקר גברים) שברגע שהם מניחים את הראש הגוף מאותת להם לישון
ואז אין שום דבר שיצליח לגרום להם לא להירדם, גם אם השיחה חשובה ואת חשובה לו
לכן כדאי לעשות את זה במקום אחר, כמו בספה שגם היא מאפשרת ישיבה נינוחה אבל היא לא המיטה אז יש סיכוי גדול שהוא לא ירדם בה (אלא אם כן הוא באמת עייף בצורה יוצאת דופן, ואז אין מה לעשות)
נרדמת בשניות, הרבה לפני בעלי....
מכירה מקרוב...מתבאסת עליו, ותמיד יום למחרת אני אומרת לו, ממש מעליב שנרדמת לי ככה, "מה? דיברנו? דיברת איתי? מה?"
אם יש איזה פתרון קסם אני קופצת
הוא לא מפריע לך (לדבר) ואת לא מפריעה לו (לישון)
זה חשוב לסכם את היום, אבל צריך לעשות את זה בכחמה, כשגמורים מעייפות זה לא ממש חכם..
תקבעו כמה דקות מתי שנוח לכם.. ארוחת ערב למשל..
קבעו לכם זמן איכות ביחד שבו שתיכם יושבים ביחד ואוכלים איזה משהו טוב ואז מדברים על כל הנושאים שבעולם. חשוב מאוד להקפיד על הזמנים האלה ועל ההתמדה היום יומית זה בונה לכם זוגיות אחרת לגמרי ממה שהכרתם, הרבה יותר גבוהה ומיוחדת.
לקבוע זמן לדבר נגיד לאחר האוכל לשבת על משהו טעים /שוקו /עוגיות /חטיף .....
ואז לדבר . לא חייב כל יום אפשר פעם בשבוע או פעם בשבוע וחצי , לדבר על דברים חשובים באמת .
(תכניות שלכם ,הודעות- אמא שלי הזמינה אותנו ל.... בא לך שנבוא .... תור שקבע לך/לילדים -להזכיר /להגיד לו, וגם סיכום שבועי כזה ).
ואפשר גם לצאת למסעדה /פיצה שכונתי / או כל מקום אחר ולדבר שם (או בדרך /באוטו ).
אם זה היה קורה פעם ב...סבבה
אבל זה קורה כמעט כל הזמן
ככה לצבור 50 פה 100 שם וכו'.. בהצלחה ;)עדיין טרייהיצאתי עם בחור לפני הרבה זמן! ושלושה שבועות אחרי שהתחלנו לצאת ישבנו ערב אחד לבד והוא ממש התחיל לגעת בי בצורה ממש לא נעימה, הרגשתי נורא עם זה! ממש הרגשתי הטרדה.. ולמחרת חתכתי! לי זה היה ברור שאני לא ממשיכה איתו אבל מצידו זה לקח הרבה זמן של חפירות! ברוך ה' הוא כבר לא קשור לי לחיים אבל שואלים אותי הרבה עליו לחברות שלי או לבנות שאני מכירה!!! מה אני אמורה לעשות?? כי מצד אחד הוא נשמה, ודוס ובאמת בנאדם טוב! מצד שני הוא הטריד אותי ! זה היה לפני הרבה זמן וכמובן שאף אחד לא יודע על הקטע המיני.
אבל מה אני אמורה לעשות?
ושיכול להיות שהוא השתנה
הרב ארוש אומר הכל תלוי בגבר. זה נאמר רק לגבר. אבל לאישה (בספר חכמת נשים) הוא אומר: הכל תלוי באישה.
הודעתך מסבירה למה בתחילת הספרים על זוגיות יש הזהרה חמורה למין הנגדי שלא לקרוא את הספר.
ואגב, מעיון קל בתוכן של חכמת נשים גיליתי שאין שום הבדל בינו לבגן השלום, שניהם בדיוק אותו דב, רק הפוך.(אני מניח שלא כלל אי אלו דגשים מסויימים שאין עליהם חולק)
אולי תלכו לייעוץ?
ייעוץ טוב אמור לתת טיפים לתקשורת טובה ולעזור לקצר תהליכים
שווה להשקיע בכמה מפגשים (לפעמים אחד- שניים מספיקים במצב כמו שאת מתארת)
ולצאת מחוזקים יותר (ככה גם תביני מה עובר עליך ולמה את כל כך כועסת)
רק תבררו על יועץ טוב
אני בטוחה שאנחנו בפורום לא יכולים להבין את הכל עד הסוף כי מן הסתם יש עוד הרב פרמטרים בסיפור שאנחנו לא יודעים.
רק באופן כללי אומר לך שלדעתי- אם יש לך בעל שרוצה לפתוח ולדבר אז את צריכה להודות על זה לה' פעמיים ביום בערך...
זה באמת כ"כ כ"כ חשוב לפתוח, להבין לעומק ולתקשר.
אבל- גם זה צריך הסכמה והבנה הדדית. אני כן חושבת שאת יכולה להגיד לו "אני נסערת מדי עכשיו, לא מתאים לי עכשיו לדבר על זה, בא נרגע ונדבר על זה בערב" או משהו בסגנון. וגם כדאי שהוא יבין שאת לא תמיד יכולה לפתוח הכל כמוהו.
אבל מבחינתך- אני חושבת שההתנגדות שלך לדיבור הזה היא, כך נשמע לי, בעוכרייך. אולי אם היית יכולה להתגבר שניה על הזעם שזה מעורר בך, ולהקשיב נטו למה שהוא אומר, תוך כדי נסיון אמיתי לא "לענות מהבטן" אלא להסתכל פנימה ולראות איזו תגובה עולה לך מבפנים- תגובה אמיתית- אז השיחות האלו היו יכולות להוביל אותכם לקשר עמוק וחזק יותר.
אני חושבת שבינתיים, את אותו לא תשני, אבל את עצמך את כן יכולה לשנות. וכשאת תשתני בענין הזה- גם הוא יוכל להשתנות ולהיות פתוח למה שמפריע לך.
עוד דבר- יכול להיות שבסך הכל חסרים לשניכם כמה כלים פשוטים לתקשורת בין בני זוג, שאפשר ללמוד אותם אותם ולשפר את המצב עד מאוד.
בהצלחה. אשמח לעזור באישי אם את רוצה
אפילו ההורים שלך הם "אחרים" במובן הזה.את יודעת שאפילו שאני ובעלי עברנו הרבה מבחינת מריבות וקשר וכו'- עדיין אני קולטת בעצמי שאני "תקועה" לפעמים עם אקסיומות מסוימות שבעצם הגיעו ממה שראיתי בין ההורים שלי?
שנני לך כלל חשוב: אם כל אדם הוא עולם ומלואו- אז קל וחומר שכל זוג הוא עולם ומלואו!!
זה נחמד שאבא שלך תמיד מוותר. אבל מי אמר שזה מתאים לך?
זה נחמד שיש לך חברה עם בעל מחבק- מי אמר שזה טוב לך?
ואני אפילו אגיד משהו יותר חריף- גם אני מכירה כאלה שלא רבים, ואני לא מקנאה בהם בכלל.
בתור אישה שרבה עם בעלה די הרבה בשנים הראשונות, ועדיין עושה את זה לפעמים, למרות שזה כבר מתנהל אצלנו אחרת לגמרי, ב"ה- אני בטוחה ביותר ממליון אחוז- שמכל מריבה אפשר לצמוח למקום עמוק יותר בקשר. שיחות הנפש הכי חושפות, פתוחות ואמיתיות- הן אחרי המריבות. הנכונות להבנה ולעבודה אישית היא הכי עוצמתית אחרי מריבה. האהבה גדלה אחרי מריבה כזו, שיוצאים ממנה בצורה טובה.
לא שכדאי להיכנס בכוונה למריבות.
אבל כשיש שני אנשים שונים- אז זה קורה, אין מה לעשות. וצריך לדעת שגם מריבות הן מקפצה שה' נותן לנו כדי להעמיק את הקשר.
אני לא סתם כותבת לך את זה. אני כותבת את זה אך ורק מתוך חוויה אישית שלי.
אז אולי היית רוצה שבעלך יחבק אותך וזהו אבל מה את יודעת על הקשר בין חברה שלך לבעלה? אין לך באמת מושג מה קורה שם ביניהם.
ואולי היית רוצה שהוא יוותר אבל את לא לגמרי יודעת עדיין כמה דברים טובים יכולים לצאת ממך רק בזכות זה שהוא לא מוותר.
העיקר: להאמין שבן הזוג שלנו שהוא הזיווג שלנו משמיים. שאת הכי מדויקת עבורו והוא הכי מדויק עבורך.. רק שאתם צריכים ללמוד אחד את השני, ואולי גם לקבל הכוונה מקצועית לזה.
אל תתיאשי. אני בטוחה שבעלך הוא מיוחד מאוד. יודעת למה? כי בעלי גם אובר רגיש והוא מיוחד מאוד מאוד. דווקא בגלל זה. בגלל זה הוא גם אבא רגיש ואוהב ומבין והכי מקסים בעולם.
אז נכון שזה לא תמיד קל לחיות עם אדם רגיש. אבל תני לי לנחש שאת בחורה חזקה ויציבה מבפנים. נכון?
אני מכירה לא מעט זוגות כאלו. ה' נתן לו אותך ולך אותו. ואת צריכה ללמוד איך לזרום איתו ולחזק אותו. את גם תלמדי איך להיות ביותר כנות ואמיתיות עם עצמך מולו.
בהצלחה, זו דרך ארוכה וקצרה. דרך ארוכה אבל מובילה למקום הכי טוב.בדוק ומנוסה!!
כתבת יפה..כוחות שמימיים ..כוחות שמימייםואם אין אז לא להיכנס לשיחות חפירות. שיגיד בשני משפטים מה הוא רוצה וזהו. ואת תגידי מה כן ומה לא. או תגידי שלא רצית לפגוע וסליחה.
שעה של חפירות באמת מעצבנת. ואת לא חייבת לשמוע את זה. ברגע שלא תשתפי פעולה עם זה הוא יפסיק.
לנסות לא לדרוך על רגישויות. ואם הוא עדיין נפגע וחופר אז להתנתק.
והרבה פעמים אם זה משהו בקטנה אז עדיף פשוט לא להגיד, בעוד כמה שעות זה פתאום לא מכעיס.
הוא לא צודק - פותחים רק דברים חשובים. ועושים קצר ולעניין.
דיבור ארוך על רגשות שאולי באמת אף אחד לא הרגיש באמת לא תורם לכלום.
זה ההההההפתח לפתוח משקעים שלא יודעים להקשיב.
זה א" ב" של שלום בית לדעת להקשיב ובמיוחד שהיא אומרת שהחפירות מגיעות פעם בחודש..וגם אם יותר..
ככה זה בתחילת הדרך מדברים המון עד שבונים ומבינים דרך הדיבור תרצונות אחד של השני ואם השנים לאט לאט לאט זה פוחת כי מבינים תרצונות אחד של השני ואם לא ידברו זה לא יפחת רק יצבור משקעים.
אם זאת שיחת נפש או איזה תכנון אז ברור שזאת שיחה ארוכה.
אם מישהו רוצה לבקש מבן זוג משהו עדיף שהוא יעשה את זה קצר ולעניין. ודיבור על רגשות אם זה קשור לא אמור להיות חפירה - אפשר לתמצת בכמה משפטים ברורים.
ונגיד את האמת רובנו לא יכולים באמת להקשיב לאיזו חפירה ארוכה. או שאנחנו מתנתקים או שרוצים כבר להגיב.
ולפני שפותחים דברים כדאי לבדוק אולי אני עייפה עכשיו ובגלל זה אני כועסת על ככה וככה. לבדוק שעניין הוא באמת קריטי וזה באמת יתרום לפתוח את זה.
וחשוב לא סתם לפתוח אלא בצורה מועילה.
ולשים לב
תבררי בעירייה לגבי סבסוד
אני מבינה ממש כל מילה.
אבל במוצש..
והדיונים שלכם נשמעים כאלה
אין מה להתרגש אלא להכיר כל אחד את עצמו
ולנסות לבוא לקראת..
זה בקיצור דעתי
להכיר את ההבדלים ולתקשר..
מבחינת כעס שמעתי הרצאה של רה מותר לריב ,
השאלה כמה ואיך מתחילים איך רבים ואיך מסימים.
צריכים להיות קוים ברורים שאותם לא חוצים.
כך דוגמא אצלינו אם היה כעס לא הולכים לישון עד שלא דברנו והסקנו מסקנות להבא וזה מאד עוזר.
את צריכה לשמוח שבעלך מוכן לדבר וכדאי לך ללבן איתו את הענין ולהגיע למסקנות ולפשרות מ2 הצדדים...
ואגיד לך משו אנחנו לפעמים ארי וכוחים כאלה אחרי שהגענו הסכמות מסוימות פשוט רושמים לעצמינו מה היתה המסקנה שלנו וכו..
דוגמא וכוח על התנהלות הבית מסוימת אז אחרי שהגענו לפשרות והחלטות אז רושמים בדף אז סכמנו שאני מלבישה אתה שולח לגנים אני מכינה 4 ימים בשבוע אוכל ויום רביעי זה התפקיד שלך...וכו ותלינו את זה מול העיינים...
שלום אהובה.
את נשמעת פגועה וכועסת....
שאלה קטנה, את מעריכה את בעלך? מפרגנת לו על הרגישות שלו? על המסירות שלו לבית? את נותנת לו תחושה כזו?
אולי הוא מרגיש בודד, או שלא מעריכים אותו מספיק?
לפעמים כעסים מהצד השני באים שמרגישים חוסר הערכה.
אם בעלך הוא רגיש, הוא צריך להיות רגיש גם כלפיך, אין סיבה שדווקא עליך הוא יכעס.
אבל אולי בגלל שהוא מרגיש פגוע ממך ככה הוא מתנהג...
כשבעל מקבל פירגונים והערכה הוא מחזיר בכפל כפלים.
מה את אומרת?
כתובים עם כל האותיות הקטנות?
אגב זה רשום באותיות לא קטנות,
אחד מהסעיפים שמגדירים חייל כ"זכאי קצר"ש"(קצר"ש-קיצור שירות) זה קבלת תשמ"ש.
יש הגדרות בצה"ל - אילו חיילים זכאים לקיצור שירות, בהגדרות הללו מופיעים כל מיני סעיפים, כאלו
ואחרים, אחת מהן היא - חייל זכאי תשמ"ש. כלומר חייל שזכאי לתשמ"ש זכאי גם לקיצור שירות וזכותו
של צה"ל לזכות את החייל בקיצור שירות הזה גם אם החייל לא מעוניין.
לכן, זה רשמי לגמרי העניין של שיחרור בעקבות תשלומי משפחה. זה לא חיסכון לא רשמי.
עד סוף המסלול? גם במצב כזה מקבלים תשמ"ש מהצבא?
מה שלומך ?
שיעור ו אבל עדיין בהסדר..
אנחנו נחשבים אברכים ומקבלים מלגה מהישיבה וגם קצת כסף מהישיבה (יותר טוב לנו מתשמ"ש)
ואני עובדת כדי להכניס את הכסף הרציני יותר, כי המלגה שלנו מכסה על השכר דירה בדיוק (לא גרים בדירות של הישיבה אז אנחנו משלמים 500 שח יותר..)
אני בהתחלה מאוד חששתי להיות "אברכית" ואני הכי אוהבת את זה בעולם.
המסגרת שהישיבה נותנת היא מעולה
הלימוד תורה שלו כל היום מאוד עוזר ליצור בית של תורה.
אני אוהבת את הסעודות בישיבה ואת התפילות בישיבה
והאברכיות פה חמודות ממש אז זה כיף, למרות שהקהילה הצעירה רובה מורכבת מבוגרי הישיבה שעכשיו לומדים..
מומלץ
אז יש תקווה ותמיד שווה לנסות!לגבי העניין הכלכלי: ענו כאן הרבה תשובות, כדאי לברר באופן מעשי כי כל ישיבה שונה בנהלים שלה וזה קריטי כדי לענות על השאלה.. כנ"ל גם לגבי קבלת תשמ"ש מהצבא, תלוי בהמון משתנים.
לגבי הצד המהותי: יש ערך גדול בבניית החיים מתוך תורה, ולכן זה דבר מקובל גם בהרבה ציבורים שלא דוגלים בחיי אברכות וגם לגבי אנשים שלא מתכננים לשבת וללמוד כל החיים, שבתחילת חיי הנישואין מתחילים את הבניין מתוך תורה ובע"ה שישפיע על הבניין כולו שיהיה מואר באור הזה!
שנית מדריכה זה חשוב אבל גם חשוב שתקראי מאמרים ספרים ותשמעי הרצאות.
אולי תבקשי המלצות על חומרי קריאה נקיים של רבנים/רבניות..
הרבה פעמים היו פה המלצות על הסדרה של אפרת צור שמוכרת דיסקים בנושא תקישי אותה בגוגל...
לזוג .כך שזה ממש מועיל! כי אין אפילו את הדילמה הזו, הרווקים/ות יודעים לבד שהם פשוט צריכים להתרחק .
ונניח שהיתה לי חברה שנדחפת (גם אחרי שנה ראשונה) . אז כמו שמישהי פה אמרה היא ממש לא היתה יותר חברה שלי .
עכשיו שאני כותבת את זה , זה פשוט מזעזע לחשוב שחברה שלי הרווקה מצפה מבעלי (ואני מאוד קנאית בקטע הזה. ) לומר לה שלום ... תחשבו על זה ??!??!?!?
זה הכל תלוי בך ובקשר שלהם אליך .
בנות שחברותיהן נשיאון יודעות לשמור על טקט ולא לבוא נגיד לבקר חברה בערב שיודעים שבעלה מגיע אוטטו ....
זה ענין של נימוס ..... אז אני לא מבינה בכלל למה את רושמת בסגנון של נדחפות ???
תחשבי לרגע את ההרגשה שלהן !!!!
ותדעי איך להתייחחחס גם לחברות וגם לבעלך ..
אני מכירה חברה שנישאה וניתקה את רוב הקשרים שהיו לה ולדעתי היא דיי בודדה היום חברתית , אז חבל ???
גם בעל שמח שיש לאישתו חברות ....
הולכת למסיבת רווקות וכמה שקלים זה מה שמדאיג אותך?
בשביל חברה עוד 100 שקל זה כלום
תגידי לחברות שזה מוגזם לך ותתני רק 50 למסיבה, ו 300 לחתונה או 250.
או להפך, מה שמסתדר יותר.
באמת, הגזימו.
אבל יכול להיות שאם זו מסיבה כמיטב המסורת החילונית - עם די ג'יי וכו' אז מכאן נובע היוקר ואולי בכלל לא תמצאי את עצמך במסיבה כזו...
פעם גם אני חשבתי שמסיבת רווקות זה הדבר המגעיל ההוא.
ואז גיליתי שיש הרבה שהן בחברה שקרובה לעולם החילוני אז חושבים שצריך איזה ערב עם חברות, אבל זאת יכולה להיות סתם מסיבה במסעדה וכל חברה כותבת איזה ברכה ומביאה מתנה יקרה.
הבעיה היא במנהג המתנות היקרות. וגם פותחים את המתנות במסיבה - זה הטקס..
אצל החוצניקים זה נקרא "shower party".
עושים את זה גם לפני לידה לפעמים.
טפשי ביותר בעיני, אבל בלי תוכן שלילי. סתם בלי תוכן..
וזה לא 100 שקל לפה ולשם.
זה 500 לפחות למתנות, לא כולל נסיעות או בייביסיטר אם צריך, ושני ערבים שבהם נוטשים את הבעל.
הוצאה רצינית והקרבה רצינית.
חברות שלי צעירות ו"מרוששות" שמו לי 300-400 ואני זוכרת שהייתי בשוק.
ומאוד הערכתי כל מאה...
החברות שלך לא נמדדת ע"י כסף.
אגב גם הן שילמו עליי עוד 300 ש"ח ואפילו יותר למסיבת רווקות..
פעם הוזמנתי בהיותי סטודנטית לחתונה חילונית של אישיות מפורסמת וזה מה שעשיתי. הכל היה בסדר.
כשתשקלי כמה לתת תחשבי על כמה נקודות:
-כמה החברות שלך איתה חשובה לך (ככל שהיא חשובה יותר בעינייך יהיה לך קל לשחרר יותר)
-תזכרי שאת עוזרת לבניית בית וכל סכום ממש עוזר לזוג בהמשך.
(כן, אני יודעת שיש כאלו ששופכים יותר מדי על דברים לא חשובים.. בכל זאת, זה מאוד יעזור לזוג)
-אני טיפוס חסכן מטבעי וקשה לי לשחרר כסף אבל כשאני חושבת על זה שהכסף "הושקע" בדבר שחשוב לי זה ממלא אותו שמחה. מין תחושה שהכסף הזה עשה את התפקיד שלו כראוי בעייני. אז תשחררי, הכסף הזה בא לשימוש טוב ב"ה.
ממש לא מיתפקדיך לממן את המסיבת רווקות שלה, ולא את החתונת פאר. מתפקידך לשמח אותה בעצם נוכחותך. וגם לא מתפקידך ליצור להם בוכטה של כף לתחילת הדרך, זה לא מה שיכתיב את העתיד הכלכלי של הזוג. זה לא צריך להדאיג אותך. חסד, נו באמת. זה שמצופה שתוציאי מכיסך מאות שקלים זה פשוט לא שפוי. לכל אחד, רווק וק"ל נשוי יש דברים הרבה יותר חשובים לעשות עם הכסף הזה. עיין ערך חיתולים ושכ"ד. נכון יש אלנמט הלכתי לתת לחתן ולכלה לפחות כמה שהם הוציאו עליך כדי שלא יצא ח"ו שזה לרעתם זה שהגעת, ומצד שני, כיום, עם כל האולמות והמאה אלף דברים מיסביב, ק"ו בחתונה חילונית, אין סיכוי, ולא צריך להגיע למקום הזה. זה לא צריך להיות עונש ללכת לחתונה של חברה. החשיבות זה הנוכחות!
כשאני יודעת שאני לא יכולה לשים סכום שנחשב, שזה תמיד, אני משקיע את הזמן בלמצוא מתנה או כמה דברים קטנים יחסית שיוצרים ביחד מתנה מכובדת, עם דגש על אכפתיות והקשר עם הכלה/חתן!
שיהיה רק בשמחות!
מישהו מכיר?
איך הוא?
למי מיועד?
מעוניינת לקנות אותו
תודה 
ספר של קטעים שכתב הרב נריה
תבדוק - האם היא חזקה במקום הדתי שלה?
האם המשפחה שלה מקבלת ומכבדת את העובדה שהיא התחזקה?
האם המשפחה היא משפחה של אנשים טובים, ישרים והגונים, עם דרך ארץ ולב טוב?
אם התשובה לשאלות האלה היא "כן" אז אין לך ממה לחשוש, לדעתי.
אני נשואה לבעל תשובה שגדל בבית חילוני למהדרין, בחו"ל. אענה עם תשובות לשאלות שהציגה "בת 30":
אני לא אומרת לפסול אבל חשוב לדעתי לבדוק את מידת הרגישות לזולת של בן הזוג הפוטנציאלי ועד כמה המשפחה שלו יכולה לקבל את השונה, כי בסופו של דבר מתחתנים גם עם המשפחה שלו.
ישנן משפחות שיעירו על כל דבר, ינסו להתערב וכו', והן דתיות ומתאימות בדרך החיים.
כדאי לדעת שהם מקבלים ולא יערימו קשיים על כל צעד ושעל.
וצריך לזכור שגם אתם צריכים לקבל, למרות שזו לא דרך החיים שלכם, אבל צריכה להיות הבנה והסכמה שזה לא פוגע בכם וחינוך של המשפחה שלכם.
)לא הילדה הקטנה ולא הדוד החילוני מבינים מה זה פרווה. הילדה רואה שאוכלים לה גלידה מול העיניים ואבא ואמא אוסרים, בעוד שהמבוגר, שמצופה ממנו לרגישות, מתעלם מרגשותיה.
אנשים, תהיו קצת רגישים בתגובות שלכם. נושא הדיון הוא רגישות וסובלנות.
נכון מאוד, אבל אציין שחמותי מסתדרת הרבה יותר טוב עם גיסתי החילוניה ועם גיסתי הגויה. הן הרבה יותר דומות לה - נוסעות בשבת, אוכלות הכל, עושות כושר, מסדרות ציפורניים וכו'
אם אתה סבור שהם לא יתערבו בנעשה בביתכם לכשיקום (למשל, לא ינסו להתעבר בסוגיות כגון חינוך הילדים, לאילו מוסדות לימוד יישלחו וכו'), וכמו כן, הם לא יצרו קונפליקט אצל הילדים ("חמודי, בוא אני אסיע אותך באוטו לים בשבת, עזוב את השטויות של אבא ואימא"), אז לא אמורה להיות שום בעיה.
את זה אני כותב כחוזר בתשובה הנשוי לחוזרת בתשובה.
אם החשש הוא מצד היותם מסורתיים- אני לא בטוחה שיש בעיה. אין בעיה שילד יחשף לאנשים שהם לא בדיוק לפי התבנית.
אם יש באמתחתם מידות טובות, חסד, צניעות. אין מה לחשוש. גם מצד חנוך ילדים
אם המצב אחרת, זה באמת יכול להוות בעיה, אבל אם הבחורה חזקה ומוכנה להקריב הקרבות האמת די גדולות
למען שתצמיחו יחד משהו חדש ושונה- כדאי להמשיך לנסות
אני הייתי במקביל גם מתייעצת עם רב. רב הוא אישיות בעלת ראיה רחבה והוא לא רק מקור לשאילת שאלות הלכתיות, אלא גם הנוגעות לחיים בכלליותם.
הצלחה רבה!
מדברים הרבה על קרוב וגרעינים תורניים בערים , פנים אל עמ"י וכו'- כדי שתהיה החשפות לדתיים בקרב האוכלוסיה וחיזוק האחדות. אם הבחורה באמת חזקה ומתאימה לך- לא לפסול. והמשפחה- זו ההזדמנות לפנים אל פנים. אין הכוונה שתעיקו עליהם בנסיונות להחזיר בתשובה- אך בהחלט אפשר להוות מודל תורני מבלי להתנתק להיות משפחה אוהבת,בלי לוותר על העקרונות. . זה אתגר לא פשוט אבל קידוש השם גדול.
אנחנו שומרים שבת, המשפחה של בעלי לא.
עד שהגעתי הם היו מבשלים בשבת..
היום מסיימים את הבישולים לפני כניסת שבת ויש פלטה ומיחם
מצד שני הם מדליקים טלויזיה בחדר ומסתובבים עם פלאפון בבית
תכניס למשוואה הזאת גם ילדים, שרואים פלאפון ורוצים אותו.
מצד שני, לדעתי יש כאן עניין של חינוך לחיים- זה שזה קיים לא אומר שאתה לוקח את זה
הרי מתישהו הם יצאו ל"עולם הגדול" ויראו הרבה דברים שאני מקווה שיצליחו לעצור את עצמם מלגעת בהם..
צריך לראות שהמשפחה תבוא לקראתכם, זה לא טריוויאלי..
וגם לברר עם עצמך שאתה מוכן לפשרות, ועד לאן (אני למשל מוכנה להתמודדות של הילדים עם פלאפונים בשבת אבל לא לאוכל שבושל בשבת..)
לשאול אותה בעדינות, מה טיב הקשרים שלה עם הוריה, לראות עד כמה היא עצמאית בקבלת החלטות או יותר תלותית. את אופי המשפחה האם היא מכילה ובעלת מידות טובות זה אתה יכול לבחון יותר לעומק רק אם תבקר אצלה בבית ותראה האם היחס כלפיך מכבד או יותר ביקורתי. אבל לגבי המשפט האחרון שאמרתי זה לא תנאי הכרחי מכיוון שיש הרבה מקרים בהם הורים בהתחלה לא התלהבו מבן הזוג ואחרי החתונה שהכירו יותר לעומק את הבנאדם אז הם שינו גישה לגמרי וממש כיבדו והעניקו.
בשורה התחתונה, אם הבחורה עצמה החלטית וגם אתה אז משפחתה לא אמורה להוות בפניכם מכשול כי העיקר זה הקשר בין בני הזוג.
בהצלחה רבה!!
מה שקובע זה הבחורה עצמה, הקשר ביניכם. והדרך המשותפת עליה תרצו ללכת. זה שאנשים לא דתיים או מסורתיים לא נוגע אליך בכלל. ודרך אגב משפחה דתית או לא דתית, לא משמשת בהכרח מדד לחיים תקינים ומוסריים. יש כמה דתיים שיש להם הרבה ללמוד מחילוניים או מסורתיים.
לצורך העניין, מכירה משפחות עם ילדים שחזרו בתשובה והקשר כרגע עם ההורים מאוד גרוע... על הרקע הזה..
אגב הבת של השכנה שלי חזרה בתשובה ומגיעה לאמא שלה כל יום שישי עם סירי אוכל שהיא בישלה וכל הילדים בשביל לאכול עם סבא וסבתא, אז גם המקרה ההפוך קיים..
אבל יש דברים שצריך לשקול, בעיקר אם מניחים שבאיזשהו שלב יהיו מעורבים ילדים בעניין:
מה הכשרות של הבית? הילדים יוכלו לאכול שם?
מגיעים לבקר בשישי-שבת? ואם כן- איך מסתדרים מבחינת שמירת שבת? (פחות קשה כשגרים במרחק הליכה, יותר מסובך כשצריך להגיע לכל הסופ"ש כולל לינה וארוחות..)
ואלו רק דוגמאות..
זה לא לעשות מנמלה פיל, זה משהו ששווה להתייחס אליו לפני שנכנסים לזה ולקבל את ההחלטה כשאתה מבין את כל הנתונים..
חבל להפסיד בת זוג בגלל משפחה.
בתנאי שאתם אנשים בוגרים ולא תלויים בהורים כמובן.
אם ממש יש לך הרגשה שזה לא זה - לכי עם האינטואיציה שלך!
את צריכה לעשות את ההחלטה הזאת מתוך רצון ושמחה!
בהצלחה!!
חיוך מביא חיוךתנסי למקד.
האם את באמת מרגישה איתו איזה משהו לא מתאים, לא תחושה טובה, או שזה סתם משהו "מיסטי" שאת רגילה לומר לעצמך על כל מיני דברים, "משהו כאן לא" או ההיפך..
אם משהו לא בסדר אז מישהי בטח תשים לב
אה וגם לאבא ולאח - כך תוכלי אולי להבין מה מפריע
מצד שני אם הגעת למצב שביטלת חתונה יכול להיות שזה פחד מנישואין
כשמשהו לא בסדר אז את כאילו הרגשת שזה זה אבל הייתה סיבה לבטל
עכשיו הכל מושלם לפי התיאור אז פתאום אין הרגשה שזה זה
ובמהלך ההפסקה כמובן לחשוב לעומק, כל אחד לחוד, על הקשר, והאם זה יכול להתאים... וגם לבחון אם את מתגעגעת אליו, או שתכלס דוקא סבבה לך בהפסקה... (לי זה קרה פעמיים.. שדווקא נהניתי מההפסקה... וזה גרם לי להבין שאני צריכה לחתוך).
חשוב לא להישאר הרבה זמן בהתלבטות. זה ממש קשה, לשני הצדדים. זה קשה להחליט, אבל חשוב להציב דד- ליין להחלטה, כי אחרת אין לזה סוף.
בהצלחה!!
יש צדק במה שאמרת, שאם הספקות מעסיקים אותך יותר מדי אז כנראה שזה לא זה...
אי אפשר להגיד את זה בצורה מוחלטת, כי אני לא מכירה את המקרה, אבל יש בזה אמת וצריך לבחון את זה.
צריל כמובן לבחון גם מאיפה באים החששות האלה- האם הם באים ממקום אמיתי, או סתם מפחדים...
בהצלחה רבה!!
אם כן, אז לדעתי זה ממש לא ראיה לכלום...
אני נגיד כזאת וכ"כ כ"כ התלבטתי לפני החתונה. לא ידעתי להגדיר מה מפריע וכל הזמן התבחבשתי עם עצמי ( ותצחקי אפילו עוד ביום של החתונה). מאחרי החתונה שכבר הכל ב"ה היה סגור הכל נעלם.
אני מציעה לך במצב הזה לנסות להגדיר מה מפריע לך, להתייעץ, כמו שהציעו פה מאד יכול לעזור להביא אותו למשפחה שלך שהם לא במצב הרגשי שלך ויוכלו לשפוט באמת.
אם סך הכל טוב לך איתו ואת לא רואה בו מגרעה משמעותית מסויימת לא רואה סיבה לא להמשיך הלאה.
בס"ד
ולכן, לא הייתי מסתמכת על ההרגשות שלי בנוגע לחתונה. אלא מתמקדת במה אני מרגישה לבחור עצמו. ולא לרעיון "החתונה" והאם זה *זה*. כי את לא מתחתנת עם *זה* עם *האחד* (ההוא שבדמיון) אלא, עם הבחור עומד לפנייך.
מה שאת מתארת מזכיר לי מאד את עצמי לפני החתונה. אז אנסה להראות לך עוד זווית ראיה על עצמך (אולי) שיכול להיות תעזור לך להחליט.
אני אישית, מאד פחדתי להתחתן. אף פעם לא היה לחוץ לי להתחייב, ילדים וכו'. פחד ממחויבות כך כנראה זה נקרא. וכשהכרתי את בעלי, הכל זרם חלק ויפה. הייתה תקשורת, מטרות משותפות. הרגשתי בבית. אך להתחייב לא יכולתי. ופה כל ה"הרגשות" הגיעו וניסו להניא אותי מן ההחלטה להתחתן. כשאני אומרת "הרגשות"אני מתכוונת פחדים. "ואולי זה לא זה...אבל בעצם אנחנו לא כלכך מתאימים.. ולא על הכל הסכמנו... וכו וכו" .
ולכן, יש מצב שגם במקרה שלך, הפחד הוא זה שמנהל אותך. הפחד להיפגש עם המשפחה שלו (" ואם אני אתחתן איתו ואני לא אסתדר עם חמותי...גיסותיי וכו.." ) הפחד ממחויבות..הפחד להיכשל... וכו
אז מה שעזר לי, זה לנסות להתנתק מהפחדים. ולבודד את ההרגשה *על החתונה* מהרגשות שאני מרגישה *כלפיו*.
