תחפש בחשבון האחרון מה מספרו 

אמור להיות לפי כתובת או ת"ז

עוד אפשרות

תלך בלילה שאין שימוש כל כך ותעמוד ליד הברזים - תפתח בבת אחת כמה ברזים בית ותראה איזה שעון רץ

הרבה פעמים רשום על המד עצמו או ליד את המספר של הדירה, תסתכל.

איך קוראים? בד"כ יש את המספרים השחורים אותם קוראים ובלי האדום וזאת הקריאה שמתבצעת.

ואולי יש לך מונים דיגיטלים בכלל?

בקשר למחיר מים זה משתנה בין מקום למקום אבל חשוב לדעת שיש שתי תעריפים גבוה ונמוך אם את חורג מהצריכה שלך (7 קוב לאדם לחודשיים) אתה משלם תעריף גבוה. אם יש לכם תאגיד מים תיקח בחשבון שהם גנבים ואם אתה גר בבניין תדע שיש גם צריכה משותפת.

יכול להיות שאין לך מונה נפרד? מה סיכמת איתו בחוזה?

קוראים את השעון 3 מספרים שחורים + 2 המספרים שכתובים אחרי הנקודה באדום

(מה שלפני הנקודה זה קובים ומה שאחרי זה ליטרים. קוב= 1000 ליטר).

לגבי חישוב הצריכה, אתה עושה את הצריכה הנוכחית פחות הקריאה הקודמת

שקראת ומה שיוצא זה כמות המים שהשתמשת בהם.

עלות המים משתנה בין המקומות אבל שים לב שצריך לעדכן נפשות

בתאגיד/ מועצה בו אתה גר ואז יש לכל נפש בבית

7 קוב ראשונים לחודשיים בתעריף מוזל (אצלינו 8 שקלים כולל מע"מ)

ואם עוברים את מכסת הקובים זה תעריף רגיל (אצלינו 12.95 ש"ח).

כדאי שתבדוק עם בעל הבית אם יש לכם שעון נפרד ליחידה שלכם, כי אם לא, יהיה לכם יותר מסובך לעשות קריאה

מדוייקת ואז תצטרכו לעשות הערכה.

לגבי חשמל אני לא יודעת עלויות מדוייקות אבל הקריאה מתבצעת אותו דבר.

אז אני לא יכולה ללכת להורים שלי מתי שאני רוצה...

כל שבת היא אצל שני ההורים, אנחנו אוכלים כל ארוחה אצל צד אחד וישנים כל פעם אצל משהו

אחר... מה שכבר הסברתי שבהתחלה היה לי קשה לישון אצל ההורים של בעלי מכיון שאיפה שישנים שם נמצאים רוב הזמן...ואיפה שלא ישנים באים לארוחה ואם זו שבת קצרה אז כמעט ולא יוצא לראות את הצד השני...

כלומר- באים לשבת שלימה לצד אחד

ושבת שלימה אחרת לצד השני.

אחרת נוצר מצב של לרקוד על 2 החתונות וזה לא עובד טוב...

וזה לא הולך לשני ההורים זה לא פשוט לדעת שאנחנו נמצאים שבת ולא רואים אותנו...בדרך כלל זה ממש בסדר כי הם גרים קרוב  א בל בשבת שאנחנו רוצים לנסוע נוצר חוסר הסכמה בגלל היומהולדת וכו...

אבל ניראלי נעשה כרגיל ארוחה ארוחה ונלך בסוף להורים שלו לישון...

היא כתבה שזה שלוש שעות נסיעה!!

ברור שאם נמצאים בעיר אז הולכים לשניהם

כי זה לא שהם יסעו שבת להורים שלו ואז שבת הבאה להורים שלה..

מן הסתם יקח קצת זמן עד שיארזו שוב תיקים ויסעו לשבת.

עם כל השיקולים האלה הם יצטרכו להיות רק בנסיעות כל הזמן.

גם אנחנו רחוקים מההורים שלי מרחק של שלוש שעות נסיעה, וזה מתיש!! כמו יציאת מצרים

אין מצב לעשות את זה כמה פעמים רצוף או בזמן צפוף.

בקיצור- תעשו מה שאתם עושים ואוהבים ורגילים. עדיף להיות קצת אצל כל אחד מאשר להשתגע בנסיעות.

אנחנו גרים באותה שכונה, וכל שבת עושים מליון חשבונות איפה ישנים ואיפה אוכלים כל ארוחה וכו'.

במקרה הזה אני באמת חושב שתלכי לקראת בעלך. 

וגם אנחנו לא רואים את  עצמנו עושים שבת שלמה אצל הורה אחד. 

הכי חשוב זה באמת להיות גמישים וזורמים. לא לקחת ללב כל 'לא נעים'.

ועוד טיפ קטן שבטח אתם מכירים - לאכול בבוקר איפה שישנים.

אשקלון-שדרות-אופקים-באר שבע-מצפה רמון.

ויש עוד כמובן, נתתי רק דוגמאות...

(במהירות נסיעה סבירה, פלוס עצירה להתרעננות... וזה עוד מדובר על רכב, כשזה באוטובוסים בכלל צריך להוסיף עוד המון זמן...)

מניסיון אצלינו הקרבה בין ההורים 5 דקות ההינו ככה ואחרי שהחלטנו לשנות עושים רק שבתות שלמות.

זה עשה טוב גם לנו וגם להורים.

תמיד בסוף יש הרגשה של קיפוח אז למה להכנס לזה?

אם זה יישוב קטן, הגיוני שצריך לתאם עם הבלנית, ואם לא תתאמי- יש חשש למצא מקווה סגור.

אם זה בעיר, אז יש סיכוי שיהיה פתוח..

לדעתי, כדאי לנסות להתקשר למקווה או פילו למזכירות היישוב /מועצה דתית ולנסות למצא טלפון של הבלנית.

יש חדר המתנה וכמה חדרי מקלחת.

יש שעות של הפתיחה, בד"כ ברוב המקומות מקצת אחרי השקיעה 

אם אין מקום מחכים שם, בתוך המבנה ולא בחוץ.

יודעים באמת איך לריב רק על הדברים הנכונים

כשמשו מפריע לי, מחכה להזדמנות נוחה וכיפית ופותחת את העניין. מצליחים להמשיך בשגרה רק אם הדיון הוא בצורה נינוחה ומכילה ואסור שיגרר לריב כי אז חבל על האנרגיות.. 

ולזוגיות בכלל. א. כבוד הדדי. ב. הכרת הטוב.

שמירה על שני עקרונות אלה מורידה את כמות הוויכוחים, וממתנת אותם. ועוד דבר חשוב שכדאי ללמוד. להפוך את נקודת החיכוך למינוף ההמשך. 

כניסה למערכת הזוגית מחייבת כבוד הדדי. זאת אומרת קבלת בן/ בת הזוג כמו שהוא. אין זלזולים ואין פגיעות אישיות רק הערכה. האהבה באה על בסיס זה ולא ההיפך. במשך זמן חיי הנישואין מצטרף מרכיב הכרת הטוב וזה אומר. שאין שום דבר מובן מאליו, על הכל צריך להודות, מזה באות המחמאות המחזקות מאוד את הקשר הזוגי. אם בתוך כל זה יש עוד מקום לוויכוחים ודיונים. הם נשמעים אחרת. באופן כללי בכל קונפליקט צריך להפוך את האלרגיה לאנרגיה. מושג מושאל כמובן.  

ויכוח\מריבה נובעים תמיד מפער.

והגשר לפערים האלו יהיה תמיד מבוסס על אהבה, כבוד, אמון, קבלה והכלה.

חשוב מאד גם ללמוד לנתק בין עובדות לפרשנות שניתנה להן.

יש כמה כללים בסיסיים שנכונים לכל מקום ולכל זמן.

1.להתחיל לדבר בזמן שרגועים ואפשר להקשיב.

2.הפתיחה צריכה להיות עדינה ולא תוקפנית.

3. לנסות למצוא נקודת הסכמה ביניכם. אם אין נקודת הסכמה לפחות נקודה שכל צד יכול להבין בעמדה של השני.

4.להדגיש את המשותף ביניכם. לא להגיע להרגשה שאתם חולקים בכל דבר.

5. הכי חשוב: להבין שבן זוגי אינו סתם פרד עקשן. מולי נמצא אדם עם רגשות וסיפור חיים שקשה לו עם דבר מסויים או שהוא באמת צריך דבר מסויים.

6. איך מתפשרים? כל אחד מסמן את הקוויום האדומים שלו בנושא. אחר כך כל אחד מנסה לצמצם את הקווים האדומים שלו עד כמה שניתן, ואז נוצר מרחב שאפשר לתמרן בו.

בהצלחה!

זה נכון אפילו אצל הבעל, שחייב בכיבוד הורים

קל וחומר שאצל האשה שפטורה לחלוטין מכיבוד הורים (אלא אם כן הבעל מוחל לה או שלא אכפת לו)

אם לא תגני ותעדיפי במאה אחוז את הקשר בניכם 

הוא עלול שלא להחזיק מעמד. 

כשאתם מתחתנים אתם יחידה אחת, בית אחד, ואם תתני למשהו או למישהו להיכנס בניכם

אתם כבר לא תהיו אחד. 

זאת הגישה שצריכה להיות לך מול ההורים. 

את ובעלך תמיד ביחד, והתיקשורת שלך מולם היא תמיד התיקשורת שלכם

את תמיד בעד בעלך ובעלך תמיד בעדך. 

אחרי שהדברים הללו ברורים לך לחלוטין

את צריכה לחשוב איך לא רק להיות צודקת, אלא גם חכמה

ואיך לנהל יחד עם בעלך את ה תקשורת מול ההורים באופן שלא יצור חיכוכים

או שיהיו כמה שפחות חיכוכים, 

להשתדל לבוא לקראתם וכו אבל הכל מתוך גישה שאת ובעלך ביחד בזה והקשר בניכם קודם להכל. 

ורעיון חמוד ששמעתי מהרב שלמה אבינר (הציטוט כמובן רחוק מלהיות מדויק). תתרגלי לומר במקום: 'הארוס שלי לא יסתדר עם אבא שלי' - 'לבעלי ולי יש בעיה בקשר עם אבא שלי'.

*הכוונה כמובן בסוויצ' שצריך לעשות בראש, שעכשיו אתם יחד, לאו דווקא הדרך שאת בוחרת לנסח.

קודם כל, בנין הקשר ביניכם.

בוודאי שצריך לכבד את ההורים, אבל לא ע"ח היחס עם הבעל.

מבקשים לבוא לשבת - אתם רואים אם מתאים מבחינתכם. אם אפשר, באים בשמחה. ורואים מה השלכת השבת על מצבכם.

אם ילך טוב - מה טוב.  יתכן שאחרי החתונה גם ההורים יבינו בעז"ה שכדאי לטפח יחס טוב עם כולם.

היכן שההורים נותנים עצה טובה מתוך איכפתיות, עוזרים, מבקשים שמירה יפה על קשר - מעולה.

אם חשים שזה נסיון "להתערב" ביניכם, או ע"ח היחס - צעד אחורה, עד להתרגלות במצב החדש שאתם נשואים..

בהצלחה.

מוקרב ע"מ לרצות ולא מתוך הסכמה- זו התערבות שאין לה מקום.

אבל צריך לזכור

א. לא כל מה שקרה עכשיו, ישפיע על המשך הקשר. דברים ואנשים משתנים..

ב. עיצה: 

ברגע שכבר הגעתם למציאות כזו של "התערבות" לעולם אל תציבי את בעלך מול משפחתך, גם אם הדברים מופנים אליו.

אם אתם רוצים להעיר על התערבות, שוחחו ביניכם, ואת הסיכום של הדברים את תעבירי למשפחתך.

לך הם יסלחו 

לו- יהיה להם הרבה יותר קשה

כנ"ל גם הפוך

הצלחה ונחת!

דיסק עם שירים שהוא אוהב

כיפה חדשה

תיק לטלית שאת תופרת או סורגת

עוד מעט תגידי שאת משתמשת בטלפון חוגה

מעמד לפאלפון בזמן הטענה (כזה שמחובר לשקע..)

ספל

סריג

נראה לי מתאים לחפש סתם הפתעות קטנות ולקשר אותן בפתק לאישיות או מילים חמות עבורו, לדוג':

סיכת ביטחון- כי אתה נוסך בי ביטחון

דבק סלוטייפ- כי השמחה שבך מדבקת

כפפות- כי יש לך ידי זהב וכדו' על זו הדרך...

נכנסים לסטוק, קונים כמה דברים קטנים בשקל וכל פעם מניחים משהוא קטן בהפתעה

מדליה- כי אתה אלוף

אלה סתם רעיונות שעלו לי...

אחרי  13 שנות נישואין, נראה לי שהמתנות הקטנות והמתוקות האלה הן בעיקר לאישה, שרוצה להרגיש טוב עם עצמה שהיא מעניקה לאישלה מתנות וכמה שהיא נהדרת מקסימה ומשקיעה. גברים רבים כלל לא מעריכים את כל ההשקעה הזאת. הם לא יגידו כדי לא לפגוע באשה שלהם, אבל בשבילם זו סתם טרחנות, ביזבוז כסף וחוסר הבנה מה הוא באמת באמת צריך ורוצה. ולא אפרט יותר. וכן, זה מעייף ומתסכל. הם בכלל לא מתלהבים מאותם דברים שאנחנו מתלהבות. מי אמר 'גברים ממאדים, נשים מנגה' ולא קיבל?

מסכימה עם הדברים שכתבה "הריון שני=)"

זה מאוד תלוי בזוג, בגבר, בכוונות האישה ובמתנה.

בעלי לא יתלהב בכלל מכרית לב, שוקולדים וג'אג'טים למחשב.

הוא לא אוהב קיטצ', הוא איש מחשבים שיתבאס אם אקנה לו ג'אדג'ט שהוא יכול להשיג יותר בזול וכדו'.

אבל הוא בהחלט ישמח לפתק עם ארוחת הבוקר, הודעת טקסט או מייל אישי ועבודת יד שלי עבורו (קישוט תיק הטלית וכדו'.)

זה מאוד תלוי בבעל ובאישה ועם הזמן לומדים לאן לכוון.

לא מסוגלת לתאר את החיים שלנו כזוג בלי ההפתעות הקטנות האלו, זו פשוט דרך נוספת להביע אהבה.

וזה גם מאוד תורם לאהבה לדעתי.

אני פשוט חופרת ומבררת מה הוא באמת רוצה או צריך והוא מתקמצן על עצמו במקום לפנק את עצמו בדברים. ואני זו שקונה לו את הדברים האלה...והוא מאושר וממש מופתע כל פעם איך אני קולעת... שווה לו לענות לשאלה שלי של מדי פעם "מאמי מה היית קונה אם הייתה לך את האפשרות לקנות עכשיו?"  אז הוא עונה בתמימות, והבקשות שלו די צנועות אז אין לי באמת בעיה כספית לממש אותן.

העניין בזה זה עצם המחשבה עליך, כל אחד אוהב שחושבים עליו וטורחים למענו.

ובעלי מחכה לדעת מה המתנת יום הולדת שלו לפני שאני מביאה לו..

פשוט קונים דברים שהם צריכים ושהם יאהבו

בחייו.

אני חושבת שלא הייתי מתקדמת בקשר כזה לפני שיחה ברורה בנושא.

הורים מעורבים הם לעיתים טריגר לחיים מורכבים מאוד.

אדם משפחתי זה מעולה. ילד של אבא ואמא בצורה מעורבת לחלוטין זה קצת יותר מורכב

הצד הטוב הוא שיש לו קשר פתוח וטוב עם ההורים שלו.

הצד הפחות טוב הוא שנשמע שהוא תלוי בהם ולכן לא מחליט באופן עצמאי גם בתחומים שמן הראוי היה שכן יחליט.

זה יכול להיות בעייתי. כי בקשר ביניכם ובכלל בהתנהלות של בית הוא יצטרך לפעול ולהחליט ולא על כל דבר הוא יוכל לשאול את ההורים שלו.

אז בעלי היה כזה לפני חתונה ומשהי אמרה לי עם קשר טוב וזוגיות טובה אחרי החתונה את תהי זו שהוא ישתף יתיעץ וכו

וזה באמת כך וזה ממש כיף לי! כי הוא כל דבר מתיעץ איתי היום ..ומשתף אותי..מתלבט איתי ...כי הוא חוזר לבית שלנו ולא להורים [מה עדיף דעתן שלא ישים עליך],כי הוא חוזר לבית שלנו לא להורים...

ובקשר לפינוק צריך לבדוק מה הרמה לרוב אחרי שמקימים בית מתאפסים ולבדוק את שאר הנתונים...

יש קשור להורים ויש כפוף להורים

קשור בקשר בריא זה בסדר וכפוף זה בעיה כי באמת בן אדם שכפוף להורים זה הורס את הזוגיות, יודעת את זה מניסיון אישי

כי בידוע שאין מקרים דומים ב100%

מכיר מקרוב כמה מקרי גירושין שהתחילו מתלויות מוגזמת בהורים

ומקרים אחרים בהם הזוג הצליח להתגבר על התלותיות הזו שאת מתארת ואף נהנה ממנה, בגרסתה המוקטנת.

ההורים שלי היו בין החברים הכי הטובים שלי..

והתייעצתי איתם מלא.

היום כנשואה זה יותר מופנה לבעלי..

רק שימי לב שאני מדברת על מצב נורמטיבי. השאלה שלך יכולה לנבוע משני כיוונים- 1. את לא מכירה סיטואציה כזאת ולכן זה נראה לך מוזר. 2. המצב שאת מדברת עליו הוא באמת חריג.והוא באמת תלויתי בהורים.

כדאי לברר לעצמך את ההבדל בין השניים.

הדבר הראשון שעולה לי- אם אתם רוצים לשלוח את הילדים למוסד חינוכי אחד וההורים חושבים שעדיף לאחר, מה עושים?

סתם עניין מחיי היום יום שיכול לתת אינדיקציה לעד כמה הקשר עומד להשפיע..

בהצלחה

אם הזוג רוצים לגור במקום מסוים וההורים מתנגדים?

רוצים להתחתן במקום מסוים/בסגנון מסוים וההורים מתנגדים?

אם זה בעייתי- זה יגע בכל דבר.

השאלה האם זה בעייתי..

משהו שהיה מפריע בשלב שאני נמצאת

כמובן שאם זה בעייתי זה יגע בכל דבר

לכן אולי אפשר להביא סיטואציה ולראות איך מתמודדים איתה

אבל בלי להיכנס למקום האולי בעייתי שיכול להיגרם, כמו שציינו כבר כמה,

אני מניחה שהוא פשוט אדם שזקוק לקשר קרוב וחם.

או כמו שאמרת את בעצמך, ילד של בית.

אני מניחה שכשיהיה לו הבית שלו, זה שיקים הוא בעשר אצבעותיו,

אולי זה ייקח זמן-

אבל את החום שבו והצורך בהווי הוא יפנה אל המקום הנכון.

האם זה נובע מקשר טוב ובריא של הבחור עם ההורים- שזה מעולה וטוב כי ככה יש לו מודל לחיקוי לבית שיקים בעתיד. 

או שזה נובע משתלטנות יתר והתערבות של ההורים בחיי ילדם, עד כדי כך שגדל ולא למד להיות עצמאי ולכל דבר צריך את הוריו. במידה וזה נובע משתלטנות- אני אישית חושבת שלא הייתי מסתדרת עם גבר כזה. תחשבי שכל דבר שיקרה ביניכם יעבור מיידית להורים שלו! או אם תעשי משהו שלא ימצא חן בעיניהם- הם יתערבו וידרשו דרישות.. 

אני יצאתי תקופה לא מבוטלת עם בחור שאמר שיש לו קשר טוב עם ההורים שלו... ולא ייחסתי לזה חשיבות. ואז כשהקשר נהיה רציני התברר שכל דבר הוא עשה בגלל אמא שלו-לא הייתה לו דעה אישית, ממש תלותי... וכשהקשר הפך לרציני והיינו צריכים להחליט החלטות ביחד- היא נדחפה בכל דבר מה שכבר חנק אותי, ונפרדנו. 

זה היה הקשר הראשון שלי אז לא ידעתי לזהות דברים כאלה בהתחלה, והוא היה חמוד ובחור טוב וכו אז לא ראיתי באמירות שלו משהו פסול. 

לכן תבדקי טוב טוב ממה זה נובע (גם אם הבחור חמוד...) ותשקלי אם לך זה מתאים.

בהצלחה(:

אם יש בעיה של הורים שתלטנים היא תתבטא גם אצל האחים שלו, ואם יש כאלו שהם כבר נשואים, הם עשויים לגרור חיכוכים עם בן/בת הזוג של האחים.

אם מדובר בילד הקטן במשפחה, אז יתכן שזה נובע נפינוק יתר, ואז כדי להקטין את התלות שלו בהוריו, אשתו תצטרך לפנק אותו הרבה בתחילת הדרך, אך יתכן שהוא ימשיך להיות תלותי, אך הפעם באשתו. אם צאים לך להיות המובילה בבית , זה יכול להיות נהדר.

אל תאמיני למה שהוא מספר לך על הכוונות להשתנות אחרי החתונה, הרבה פעמים ההרגלים חזקים מהרצון, וכשיש קשיים או מריבות קלות עם האשה , אנשים כאלו ילכו להתיעץ עם ההורים ואם אלו לא יתמכו בצד של האשה אלא יצדיקו אותו זה עלול להסתיים בגירושים.

עם בעל כזה חשוב גם שתהיה לך כימיה עם הוריו ובמיוחד עם אמו.

ויסכים ללכת רחוק בגלל זה. במידה ולא, היא תאכל אותה...

עם ההורים),

ולא סותר שאחרי החתונה ה"דיונים" העיקריים יהיו ביניכם, והאהבה והכבוד להורים יישארו.

וגם לפעמים יכול להיות משהו שאחרי החתונה כבר צריך "להתחלף" קצת בהחלטות עצמאיות..

תלוי באופי שלו, שלהם, שלך.

אתם יכולים קצת לדבר על זה ביניכם. בנחת. אולי תביני יותר היכן הוא עומד בנושא.

מה הוא חושב על כל מיני דברים, מה הוא חושב לעשות בעתיד, סתם לשאול אותו איפה הוא מעוניין לגור ולמה. ובכלל אם יש לו דעות מסויימות\ עצמאות מחשבתית. אפשר גם שהקשר מתקדם קצת לראות את האינטראקציה בינו לבין ההורים שלו. 

יש זוג חסר כל שעומד להתחתן, ואנחנו מחפשים לו חדר שינה במחיר זול...

052-4435256

אחד הדברים הקשים שעברו עלי לאחר החתונה היה להתרגל למצב החדש. ממצב של מאורסים שכל היום מדברים או בשיחות או בהודעות, פתאום רוב היום לא נמצאים בקשר, ורק נפגשים בערבים. לאחר שגם הגיעו הילדים המצב רק החמיר, והזמנים שיש לבעל ואשה להיות ביחד לבדם הם מעטים.

אבל נראה לי שחשוב לברר לעצמנו נקודה מסויימת, שאולי כאן היא הבעיה. לפעמים העיקר בחיים הוא לא הרוב. בעצם, רוב הזמן העיקר הוא לא הרוב.  אפשר להביא לזה דוגמא מאד טכנית- למרות שבארוחה אוכלים המון מאכלים שונים וטעימים, אם יש אפילו פרוסה אחת של לחם אנחנו נברך עליו המוציא ונפטור את כל שאר המאכלים, כי הוא העיקר.

גם בקשר הזוגי צריך לערוך את הבירור הזה. שני הצדדים צריכים להרגיש ולדעת שלמרות שעיקר הזמן שלהם ביום לא מוקדש לבן הזוג, הוא העיקר, הזמן המועט שביום הוא הרגע אליו מחכים כל הזמן.

תיארת מציאות שבו היא מתפנה אליך רק בערב, ולך כבר נגמר החשק. ממש הוצאת לי את המילים מהפה, מה שעבר עלי לפני כמה שנים. ואז ישבתי עם אשתי ודברנו על זה. הגענו להבנה שלמרות שהיא בלעדי רוב היום הזמן שלה איתי זה עיקר היום.

לעניות דעתי אסור להסתכל על הזמנים האלה בסוף היום כ-"עכשיו שסיימתי את כל המשימות שלי נסמן וי על עוד משימה". זה בדיוק הזמן שהיא חיכתה לו כל היום.

אפשר רק לדמיין מה עובר לה בלב כשהיא מגלה שלמרות שהיא חיכתה כל היום אתה לא שם. (אני בוודאי לא מאשים, ממה שהבנתי המציאות כאן היא הדדית).

אולי כדאי לשבת יחד על כוס שוקו חם ולברר את הנושא. לראות ולשמוע שאתה העיקר של בן הזוג. זה משנה את כל הגישה.

לא אפרט יותר מדי, אז רק אאחל בהצלחה.

תשקיע בדברים הקטנים בדיוק כמו שאתה מצפה ובעיקר כשיש איזשהו קרבה מצידה, תתעלה מעל הכעס ותתקרב גם.

מעבר לזה, זה נראה לי סיטואציה שדי יכולה לקרות לאמא עובדת עם תשעה ילדים.....

מאשימות אותך אבל אני רואה את זה אחרת. רואים את ההשתדלות שלך וזה מאוד יפה שאיכפת לך מהקשר ושתהיה כוונה וחיבור.

זה יפה גם שאתה לא עושה דברים על אוטומט ורוצה שהקשר ביניכם יהיה מלא והדדי.

זה מצחיק כי אני מכירה את התיאורים שלך מקרוב רק בזוויות קצת שונות..

בכל אופן, אני חושבת שכדאי ביום של הטבילה לעשות משהו כיפי- לצאת למסעדה רק שניכם(מזכיר את התקופה של הפגישות)

או שאם אין אפשרות אז תסדר אתה את הבית, תארגן ארוחת ערב טעימה(או תקנה משהו טעים שאתם אוהבים), רצוי גם שתהיה מתנה קטנה ומכתב(אלו דברים שאני הייתי רוצה). האישה בקטע הזה טורחת בהתארגנות והתנקות וטבילה שלפעמים לא הכי נעים להיות מול מישהי זרה וזה כיף לקבל פרגון כזה מהבעל.

ומשם תחליטו איך אתם ממשיכים.

חשוב שתשבו ותדברו על הדברים, אייך כל אחד יכול לעשות טוב יותר לשני ואולי אפילו תרשמו את זה כך שלכל אחד תהיה תזכורת.

גם לנו יש הרבה דברים לשפר ואולי אשתף אתכם בזמן אחר כי אשמח לקבל את עצותיכם החכמות..

הרבה הצלחה!!

*אגב, יכול להיות שהיא מתביישת ליזום ולהתחיל את ההתקרבות? כי חושבת שזה תפקיד הבעל וכביכול חוסר צניעות

כתבו לך פה כמה דברים חכמים.

אז רק רציתי להוסיף ענין אחד. לכל זוג יש עליות וירידות, כידוע. הענין הוא שחשוב לזכור, שמצב כמו שאתה מתאר הוא אמנם לא פשוט, זה נכון, אבל זה מאוד תלוי מה אתה תעשה איתו. כלומר- אפשר להישאר במין "אוף" כזה, אבל אפשר להגיד לעצמך וגם לה, בשיחה רגועה ורצינית, שמהמצב הזה אתם רוצים להתקדם. שדווקא מאיזה דשדוש בקשר רוצים לצאת למשהו חדש ויפה בזוגיות, משהו שעדיין לא היה.

וזה אפשרי.

כמובן שצריך שיתוף פעולה שלה ורצון של שניכם, אבל אם אתה תראה את המצב לא רק כ"היא ככה והיא ככה" אלא כ"יש עכשיו התנהלות שלשנינו לא קלה"- אז אולי תוכלו לקבל כמה החלטות שדווקא יקדמו אותכם למקומות חדשים בקשר.

בהצלחה!

ליסוע לשבתות אם אפשר. שבת כשאסורים יותר קשה מיום חול שבו בד"כ יותר עסוקים בדברים אחרים.

תקנו משחקי קופסה ותשחקו- זה ממש ממש כיף!

תכתבו מכתבים אחד לשני
תלמדו משהו ביחד
ותנסו לדבר על הגעגוע והרגשות (בגבול שטוב לכם), לספור את הימים (כמו לפני חתונה!) וגם לשחק משחקי זוגיים ביחד (משחק הפתקים, להכין חפש את המטמון ברחבי הבית, לכתוב מילים טובות אחד על השני...).

בהצלחה!!!

לכתוב בפתקים נושאים ואז צריך לדון עליהם...
או לכתוב בפתקים מה שרוצים- העיקר שיהיו נושאי שיחה מובנים ...

ברצינות? עוד מעט תרשמי לגו חבל וקלאס

גם אני חשבתי ככה פעם

אבל הופתעתי לטובה.

קלפים, דמקה, שש-בש...

אני מבינה את הרעיון שעומד מאחורי זה.

להוציא את הטוב בתקופה הזאת ולהפוך אותה לנחמדה.

אבל לא חושבת שצריך לעשות מזה כלל.

בואו נודה בזה, התקופה שאסורים היא תקופה מבאסת.

אפשר למצוא בה את הטוב בלה בלה בלה, אבל אל תשקרו לעצמכן, זה לא באמת כיף, בטח לא לכתחילה.(בהנחה שהקשר טוב בין בני הזוג)

זה כמו, להבדיל, שמישהו שהיה חולה במחלה קשה יאמר לך שהוא קיבל המון דברים מהתקופה הזאת. זה יכול להיות נכון כמובן אבל זה לא אומר שהתקופה הזאת לכתחילה היא טובה וכיפית, אם היו נותנים לאדם אפשרות לבחור- הוא היה מחליט מרצונו לעשות את זה? סביר שלא. אז זה לא "מתנה" לכתחילה. "מתנה" אמיתית זה משהו שבאמת טוב לך וכיף לך איתו ותבחרי שוב ושוב לעשות אותו ולקבל אותו, מרצון חופשי.

אני לא וידעת אם התנסית בזוגיות חילונית ללא שמירת טהרה? לאורך מינימום חמש שש שנים...

בהנחה שלא התנסית.

נסי לדמיין את הקשר שלך ושל בעלך ללא הנידה!

האם היית מוותרת על כל לילות הטבילה המרגשים שהיו לכם.

נראה לך שאפשר להתרגש כך אחד מהשנייה ללא ריחוק מאולץ על ידי מצוות הקל.

כאישה שמנווטת את הרגש שלה לרוב על פי חשיבה הגיונית.

אני מוצאת שללא מצוות נידה מזמן יצר המיאוס היה פולש בינינו גם אם לא היינו מודים בזאת.

או שהיינו סובלים או בוגדים או מתגרשים מסיבות לא ברורות כמו הרבה זוגות בישראל.

אז נכון שאני לא מאושרת כשאני אסורה אבל אני מאוד מאושרת כשאני מותרת תראי לי אישה חילונית שאחרי שש שנים מתרגשת מבעלה. ולכן עם עומס החיים בית עבודה וילדים אני שמחה על הימים בהם יש זמן לקשר רגשי ופיתוח האהבה באמת.

אני מוסיפה מההכרות שלי עם כמה נשים יש בעלים שגורמים לאישה להרגיש פחות חשובה בתקופה שהיא אסורה זה יכול לגרום לצער רב וההפך מחיזוק הקשר. זו כבר בעיה אחרת וצריך לטפל בה.

בוחרים איך לחיות אותם.

להתחיל להתבאס או לא מהחיים עצמם זה דופק את החיים - גם בזמן שמותרים וגם בזמנים הכי מאושרים

ב"ה
כתבת: 
"בואו נודה בזה, התקופה שאסורים היא תקופה מבאסת.

אפשר למצוא בה את הטוב בלה בלה בלה, אבל אל תשקרו לעצמכן, זה לא באמת כיף, בטח לא לכתחילה.(בהנחה שהקשר טוב בין בני הזוג)".

אז באמת היא מבאסת, אולם- זו לא תקופה של בדיעבד אלא מלכתחילה!.

מלכתחילה היא מבאסת וטובה!

בשבילי זמן ההרחקות הוא מתנה!

כי כמה שכיף לקבל חיבוק.. באיזה שהוא שלב כשהוא לאורך זמן ארוך מידי הוא כבר הולך ומתעמעם.

התקופה הזאת מוסיפה המון לזוגיות ולחיבור.

והיא תורמת לי בדיוק כמו התקופה שמותרים!

אני לא חושבת בדיעבד.. כי כשאני בהריון ננח או עם מניעה לתקופה ארוכה..אני מתגעגעת להרחקות ומה שהן מביאות איתם.

לא אוהבת שהופכים את הטעם של המצוה לאישו.

בעיקר כי אז מגיע זוג שאומר "לנו זה יותר מזיק ממועיל- אז בואו נחפף" 

המטרה של שמירת טהרה והרחקות בנידה- היא שמירת טהרה בבית. 

אלו הלכות הטהרה היחידות שנשארו לנו מימי ביהמ"ק (פרט לאיסור על כהנים לקרב למת)

אבל המטרה היא טהרה. לא חיזוק הזוגיות.

חיזוק הזוגיות זה מעז יצא מתוק- בואו לפחות נוציא מזה משהו טוב. לא אוהבת שהופכים אותו לאישו הגדול כי הוא לא.

יש לנו הלכה- וצריך לשמור אותה בכל מצב.

הלכות נידה לא נדחות בגלל שלום בית (לא חומרות, ההלכות עצמן, הכי בסיסיות. חומרות יכולות להדחות מפני שלום בית במקרים מסויימים)

אז נכון שלא כדאי לשבת כל היום בבית ולרטון כמו פולניה טובה וכן כדאי להשקיע ולנסות להפוך את התקופה הזו למשהו נחמד ולהוציא ממנה דברים טובים (או לפחות למנוע ממנה להרחיק..)

אבל אני בהחלט לא חושבת שזו תקופה שהיא לכתחילה נצרכת.

אין לי בעיה להיות כל חיי טהורה.

לא מחפשת להיות נידה.

לא מתגעגעת לזה בשקל כשיש תקופות ארוכות של טהרה (הריון,הנקה וכו') הפוך- רוצה שהן ימשכו לעד.

לא זוכרת בדל של צל מחשבה של רצון לאיזו שהיא הרחקה שהתגעגעתי אליה.

תיארת דיי במדויק את מה שאני מרגישה...

ובאופן המותר

מונפולים וכדו

זה יהווה סוג של גיבוש מהנה..

היא שאלה איך מעבירים את הזמן שהקשר בינהם כמו קפוא ....יש קושי בתקשרת..

אם זה זמן מבאס הוא מתנה זה מששו אחר..

אני מכירה כמה חברות שספרו לי את זה לפעמים אין לנו מה לדבר ..[אני באופי שלי לא יודעת להפסיק לדבר]

אבל לא לכולם התקשרת היא קליק  [וזה יכול להיות גם למוכשרים ...]

דברים ביחד יוצרים קשר אז היא בקשה רעיונות..

זה באמת תקופה שצריך ללמוד איך להתנהל בה נכון.

מצד אחד-יש חשש (אמיתי ונכון) מיותר מדי קרבה, כי ב"ה קשר טוב זה קשר שבו קרבה נפשית מובילה לקרבה פיזית שלא נכונה לימים האלו.

מצד שני- יש רצון, והוא גם רצון נכון וטוב, לקרבה נפשית.

אז מה כן יכול לעזור-

- לצאת החוצה, בחוץ גם ככה אנחנו רגילים להתנהל אחרת- לא מראים קרבה פיזית וכו'. 

בין אם מסעדה או סתם טיול בשדרה, או אפילו נסיעה באוטו ושיח

- מכתבים. לכתוב מכתבים אחד לשני- יש בזה קרבה אבל היא פחות פיזית.

- לעשות דברים יומיומיים ביחד כמו באמת לשחק, לבשל, ליצור, לסדר וכו' 

- ללמוד ביחד איזה ספר קודש.

מעבר לזה- לדבר על זה כשמותרים, לחשוב יחד על פתרונות שמתאימים לכם כזוג- למה שאתם אוהבים ומקרב אתכם.

ללמוד על חשיבות העניין של שמירת הרחקות וכו' 

ובעז"ה להתקדם בזה.

ב"הצלחה!

כמה חברות ספרו לי שהיה להם תקושי הזה של התקשרת והקפאון ואחרי שנולד ילד זה מאד מאד השתנה...

לדוגמא של הרבה אבנר קוואס,

ככה זה גם נותן הרגשה של "סרט" ,

גם לאלה שמעדיפים לא לראות סתם סרטים,

גם מצחיק, צוחקים המון על עצמנו ואחד על השני... 

וגם אחרי הכל מלמד...

שכ"ד(קרוואן חדש) 1300

מיסי יישוב(לא רק ארנונה)- כמעט 800 בחודש, אבל יש הרבה פטורים והנחות בדברים האלו(חיילים, מצב סוציו-אקונומי וכו')

קרוון מורחב (3 חדרי שינה) 1500 לחודש

ארנונה 200 (למי שאין הנחה)

800 ש"ח

ארנונה+ מיסי ישוב: בערך 500 בחודש. קצת יותר, נראה לי. טרם שלחנו את כל הטפסים להפחתה.

יישוב זול אך ארנונה גבוהה. מכשול.

יש איזורים ממש נחמדים ויש אזורים שאתה מוכרח להיות עם אוטו כדי להגיע למרכז היישוב.

אוכלוסיה נחמדה.

מושכרת בכזה מחיר)

ארנונה 250 לחודש חאחר העליה החדשה של חודש ינואר 2016

67 מ'

יישוב- שמירה 80(מחיר קבוע ללא קשר למטראז)

    מסים- 180+-

מואז שומרון- אגרת ביוב- 125 (מחיר קבוע ללא קשר למטראז)

                 ארנונה- 187

הסכומים זה חודשי- כלומר כ570 חדשי - מועצה זה בתלושים דו-חדשיים, יישוב בכרטיס חודשי, שכולל חיובי תרבות וכו'

מחיר ארנונה שנתי למטר בהשוואה בין ישובים.

כפי שכתבו, מחיר ארנונה הוא לא אינדיקציה כאשר אתה מנתק אותו מהמטראג'.

ממליצה בחום

08-9726652 מיכל 

בערך 1800-2000 שח

ללכת לעבודה  

סתאם...

ללכת לעבוד זה השתדלות בענין הפרנסה. הפרנסה היא מה' יתברך בכל מקרה.