פורום נשואים טריים (עמוד 456)

מהסיבה הפשוטה-

אני מעדיפה להטעין את האיזיפארק בתחנת הדלק ולשלם במזומן, מאשר להפקיד את מספר כרטיס האשראי שלי לרשות מערכת טכנולוגית שעשויה להיפרץ יום אחד.

לדעתי האפליקציות לא אמינות ב100%.. כבר קרה לי וללא מעט אנשים אחרים ששמו אפליקציה והגיעו לאוטו - באנג! דו"ח חנייה. מה שקורה זה שהרבה אנשים פשוט שוכחים לחדש בזמן ופקחים נחמדים מחכים ליד מכוניות שהאפלקציה תכף נגמרת לראות אם מחדשים.. אם עברו יותר מ2-3 דק' - דו"ח. לא קורה לי עם איזיפארק כי זה ממשיך עד שעוצרים אותו.

כתבתי את זה למטה

אין שום צורך לחזור לרכב כדי להאריך חניה עם האיזיפארק. 

שימי לב גם שבפנגו גובים עמלת שירות על הפעלת תזכורת הארכה, בעוד בשימוש עם האיזיפארק זה לגמרי נחסך ממך.

שכמה שזכור לי במקומות שיש הגבלת חניה עד שעתיים  באיזיקפארק צריך לחזור פיזית לאוטו כי לחדש

ובפלאפון אתה יכול לחדש מרחוק.

החלטתי שלא רוצה לסמוך יותר על הטכנולוגיה הסלולרית, העיקר לא לקבל דו"ח למרות שמבחינתי הייתי בסדר כמו שקרה לי...

והרבה מחנויות הבגדים

אז כן. (dry fit, משו כזה? )

מבירור שערכתי בעבר, זה אפילו יוצא יותר טוב בחולצות מהסוג הזה..

ואם את מחפשת חולצה כזו להדפסה,

גשי לבית הדפוס הקרוב אליכם,

יש בתי דפוס שע"מ ליצור הדפס, מספקים חולצות בעצמם.

(ואגב כל בית דפוס, והחולצות שלו..

יש בתי דפוס שמדפיסים על מאה אחוז כותנה.

כך שלא תמיד כדאי לרכוש לבד,

אלא לברר בבית דפוס שבו את רוצה להנפיק את ההדפס על סוג הבד שעליו הם מדפיסים

ורק לאחר מכן לרכוש חולצה מתאימה. כל זאת רלוונטי אם את לא מחפשת חולצה מנדפת זיעה דווקא)

אם יש לו יותר משליש (8 ש"ש)

השכר ממש משתנה 

כי זה תלוי אם יש גמולי בגרות

אם יש גם תעודת הוראה ואז זה כפל תואר

גמול חינוך

גמול מקצוע

אם יש או אין תואר

בכל מקרה הנה קובץ שמחשב את השכר עם ובלי הרפורמה

כאן

נכנסתי לקובץ וחישבתי 

למורה עם תואר ב.א

שאין לו שום גמולים

בלי חינוך וכו'

בלי רפורמה 3800

עם רפורמה 5280

זה למשרה מלאה

12 ש"ש זה חצי משרה

כך שזה יוצא 1900 ש"ח ברוטו

על זה צריך להוסיף עוד טלפון ונסיעות

תואר
+תעודת הוראה.

כיתה אחת הגשה לבגרות 2 יח"ל.

בעיקרון הם לא רצו שאכנס לרפורמות (זה עולה להם עוד כסף..) אז בכוונה הם נתנו חצי בחטיבה וחצי בתיכון ככה שאין 8 ש"ש בכל אחד מהם.

אגב עם מס השעות הנ"ל יש מעשמעות למשרת אם?

חטיבה זה לא תיכון...

אשמח מאד. תודה רבה!

נשמע טוב הסכומים שלך...

ולפי דרגה ולפי ותק.

אבל מה התשובה שאת צריכה להחזיר להם? אם כן או לא?

בכל מקום תקבלי אותו דבר. ולא בכל מקום תמצאי משרד החינוך כי למורים מתחילים ממש קשה לקבל שעות משרד החינוך 

נראה לי שזה עונה להגדרה.. אבל צריך לבדוק.

מהרגע שאנו נולדים אנו חשופים לחומרים מסרטנים ונמצאים בסיכון כלשהו לחלות ל"ע. רבים מאיתנו גם חולים בזה ו"רבים חללים הפילה..." רח"ל.

 לא צריך להזהיר, אבל צריך לספר כשמרגישים מוכנים. לפעמים דייט מתבטל כי האבא לא מרגיש טוב או כי זה יום הכימו שלו והוא צריך עזרה. כמובן שגם בפגישות של ההורים צריך התחשבות ולא להטריח אותו אם הוא חלש. 

אין מה להתבייש ואין מה להירתע. זאת גזירה מלמעלה ואף אחד לא חסין. מי שפוסל על זה במומו פוסל. 

מבשלים בסיר גדול מים וכוס סודה לשתיה ומכניסים כל סיר לרבע שעה אח"כ שוטפים עם מים וסבון.עד שלא ניסיתי בעצמי לא האמנתי!!

בעזהי"ת

שקית זבל, להשפריץ מסיר שומנים קר מכל הכיוונים, לקשור את השקית ולהניח באמבטיה לכמה שעות. [להרחיק ילדים כמובן!!]

לפתוח את השקית, לשטוף היטב בברז של האמבטיה- הסיר מבריק כמו חדש..

 בס"ד

שמים מים חמים עם אבקת כביסה/ שמים את הסיר על הגז עם מים חמים ואבקת כביסה. יוצא מבריק מומלץ לנסות!

@כתר הרימון

כנראה שאני עדיין חדשה מידיי ולא יכולה להצטרף ..

כ"כ רציתי!!!!

אבל בעלי לא בקבע אלא עכשיו רק התגייס..לשנה..

עדיין אפשר להצטרף?

תודה.

זכית.

יש לך בעל שלומד תורה, עם מידות טובות, עוזר ומתחשב; מקום טוב, חברים טובים, רב טוב. שמח בלימודו ולומד היטב.

לא חסר לכם כלום כעת, גם גשמית. הוא לומד תורה, והקב"ה עוזר לכם בפרנסה.

אתם בתחילת הנישואין - כלומר, זה גם בונה לכם את צורת הבית הבסיסית, שיהיה בנוי על תורה, ערכי, פרופורציות.

אלא מה? את אומרת "רוצים להתקדם בחיים". זו ההתקדמות הכי גדולה. הרבה יותר מ"דירה, מכונית", בלי לזלזל. זה הבנין הפנימי של הבית, של האדם, של המשפחה, של עם ישראל.  יתכן שאת באמת לא הכי תופסת את המשמעות והערך של בעל שלומד תורה, כפי שכתבת, אם כי כנראה שאת בכ"ז תופסת משהו, הרי את חיים כך עכשיו..  

ה"דאגה על העתיד" - למה כעת. כעת יש לכם וטוב לכם ואתם עושים משהו חשוב - כל דבר בזמנו. אם יגיע זמן שיצטרך לעבוד, כי יהיה צריך אז, תעריכו מחדש את המצב.  ואולי בכלל מכח מה שלומד כעת, יוכל גם ללמד בעתיד וכד'.

אם מי שקל לו בחיים, אומר מתוך דאגה, "החיים לא קלים".. אז אכן הוא מקשה אותם על עצמו..

נצלו את הזמן היקר הזה כעת, תשמחו בצורת החיים הזו. מן הסתם בעתיד גם יעבוד - וה"עיכוב" של השנים הללו, ישתלם, גם מצד עצמן, גם מצד מה שזה יתרום בעז"ה לאיכות ביתכם בהמשך. 

ובוודאי שלא כדאי להיכנע ל"לחץ של הסביבה". זה ביתכם.

זו ענ"ד.

הצלחה רבה.

וואו מילים מחזקות!

ניראה לי שעצם זה שיש לי כ"כ הרבה מחשבה בעניין,אחרי שדיברנו על כך בעלי ואני.

וכמעין יסורי מצפון זה כנראה הדבר הנכון לעשות שישאר בישיבה,ולא להפך.

נראה כי אינך יודעת מהו ערך לימוד התורה . אם כי זה לא פשוט, זו הקרבה שאין כמוה ומעטים הם הזוכים לזה כך שאת בחברה טובה

את בצומת בו רבים עומדים מחשבים את צעדיהם והכי פשוט הוא לפנות לרב יחד עם בעליך לרב שמלווה אתכם ולקבל ממנו הדרכה.

אין דבר גדול יותר מהתורה ואם יוצאים לעבוד יורדים קצת . אין מה לעשות .

לדעת תעשו חושבים עד כמה זה דחוף ,

על פניו אין לכם ילדים עדיין כך מן הסתם בבוא העת בעוד כמה חודשים או שנים הוא יצא לעבוד... אז למה למהר ?

כל יום שהוא בישיבה תשמחי ותתמכי בו

היא לא שאלה על כל משך חייהם, אלא כעת.

גדולי החכמים למדו קודם אצל רבותיהם, לפני שהתפרנסו מיגיע כפיהם.

והיו גדולים בהרבה מאברך צעיר היום, בשלב ההוא.

מדובר על שנים ראשונות של בנין הבית, ופרנסתם מצויה להם כעת. כך שאין קשר למובאה [כידוע, אמר רבא לתמידיו שלא ייראו לפניו בזמן ניסן ותשרי, כדי שיעסקו אז בעבודתם החקלאית, וכך יוכלו ללמוד כל השנה].

אז אכן, לצאת ממצב כזה מוצלח, שספק אם יחזור עוד, זה כנראה "יצר הרע"..

אם יצטרכו כלכלית - ידונו מחדש.  כמו שהיום יכול עקרונית "לצאת לעבודה" - שעל זה היתה השאלה - יוכל גם אז.  

[כל זה בלי להיכנס כלל לנושא העקרוני שהזכרת. יש רמב"ם, יש כסף משנה, ועוד הרבה ראשונים ואחרונים שדנים בכך. לא כזה "פשטני"]

דומני שלקחת את זה קצת "גבוה" מידי..

היא לא דנה כאן על משהו אידיאולוגי של לימוד תורה עם מלאכה או בלי, לטווח ארוך מאד.

אלא על מצב נוכחי נתון.  השאלה על "היצר הרע", היתה לגבי האם השאיפה ל"התקדמות כלכלית" בעתיד, גם כשכעת לא חסר, על חשבון עוד תקופה שקטה של לימוד תורה, אינה "יצה"ר"..

דומני שבזה גם הרמב"ם בכבודו ובעצמו היה אומר כך.

[הזכרתי עוד כמה מקורות חוץ מהרמב"ם..]

ובאמת, יש ערך עצום לבנין הבית כאשר יכולים להתחיל אותו בלימוד תורה אינטנסיבי של הבעל. גם לכאלו שאח"כ ישלבו תורתם עם מלאכתם.  כמובן, לא אומר שאחרים לא יכולים לבנות בית טוב..

זוג צעיר בשנה ראשונה באמת לא צריך הרבה

אבל עם ילדים הוצאות קופצות ואישה בהריון ואחרי לידה לא נשואה צעירה

וכל דבר באמת צריך כסף

יש נשים שמצליחות לשלב גם וגם ויש שקורסות פשוטו כמשמעו

וכן עדיף לחשוב על זה קודם ולא למצוא את עצמכם במשבר כלכלי וזוגי

לצערי הרבה בנות ממשפחות מבוססות כלכלית לא באמת מבינות לקראת מה הן הולכות

גם בעלי אברך, אני סטודנטית. נשואים 8 חוד', ואין עדיין ילדים

השנה חיינו על כסף מהחתונה וחסכונות שלי (עבדתי תקופה)

ועכשיו אני לא עובדת (לומדת בצורה מאוד אינטנסיבית, 4 ימים בשבוע מהבוקר עד הערב) וגם הוא- לא עובד

והחסכונות מדלדלים...

ועכשיו יש לי התלבטות מאוד קשה- לבקש ממנו לצאת לעבוד בערב (הוא לא מעוניין לוותר על הכולל) או לצאת לעבוד עם הלימודים (משמעות: מריחת התואר על יותר שנים ויותר קשה ללמוד)

מה נעשה? אני עדיין לא יודעת... צריך לדבר על זה בצורה רצינית... בינתיים מחכים עד סוף הזמן ואז נראה...

ואני חושבת (משוחדת) שזה קשה להיות אברכית, כי אברכות (עדיין) הם לא לימודים 'מכניסים' (כמו תואר) ומילגה לא מספיקה להכל... ואי אפשר לומר שעכשיו לומדים 3-4 שנים ואז יש עבודה מכניסה, עם תואר וזה... אלא גם אם מגבילים את הכולל ל3-4 שנים- אח"כ בשביל תואר יש עוד 3-4 שנים, והשנים האלו מלאות במהפכות וקשיים, וזה אומר שעול הפרנסה בעיקר על האברכית בשנים האלו...

ואנחנו במרחק שעה נסיעה בתחב"צ מהכולל (וכמובן שאין דירה/שכירות)

ודיברתי על להוסיף עבודה בערב/ביום שישי

אצלם המצב הכלכלי הנוכחי יותר "שקט" בינתיים...

דבר נוסף, בתור מידע למי שזה רלוונטי עבורם: מי שמעונין לעסוק בעתיד בהוראה, יש מקומות שמחשיבים את שנות הלימוד בישיבה, ממס' מסויים, כגורם משמעותי בהפחתת זמן הלימוד אצלם לצורך קבלת תעודה (בתנאים מסויימים, זה מגיע עד לכדי יום אחד של לימוד בשבוע, יום ו'..) וכן מבחינת "עבודות".  מי שזה מעניין אותו, יכול למשל לברר במכללת "מורשת יעקב" ברחובות. ויש עוד.

ככה הקב"ה אומר לכל אחד ואחד מאיתנו. 

כמובן לא להגיע למצב שיש חוסר ואז לצאת,אלא להקדים את המאוחר.. כנ"ל דעתי לגבי הכותבת "חוזרת".

לא להגיע למצב של חוסר מוחלט ואז לצאת לעבוד..

אלא לשקול את הדברים לפני כן,כך גם אני אעשה.

ותמיד לדבר ולדבר ולדבר.

וכמובן...לסמוך על ה' - קודם כל זה!

זה נכון כשמדובר על חסכונות שהם מראש חסכונות לטווח ארוך.

כאן זה עוד לא כך - אלא כספים שיש ממהחתונה וקצת מקודם, שמחליטים להוציא למטרה מסויימת שנראית חשובה, תחילת בנין בית עם לימוד תורה אינטנסיבי. זה כמו שמישהו היה מחליט להוציא את הכספים שקיבל לחתונה וקצת מקודם, לקניית רכב או כד'. רק יותר חשוב, להבדיל, וגם יותר מועיל.

אני אמרתי את דעתי

אבל- כעת אנחנו במצב שזה מה שהעדפנו.

אז אנחנו מקציבים לעצמנו סכום מסויים ואיתו משתמשים וככה זה לא שיש את כל הכסף שבבנק לבזבוזים.

אנחנו מעדיפים לא לחיות ככה, אבל זה ההפסד שלנו על זה ששנינו לומדים... וזה הפסד שבשלב הזה בחיים אנחנו מוכנינם לקבל...

כלומר משהו שמחייב הוצאה של כספים חריגים?

חסכונות זה טוב כדי לסתום חורים, לא כדי לחיות מהם...

אם אתה רואה את החשיבות של המטרה שלשמה זה הוצא, באותה עין כמותם. זה נתון בסיסי. חשש מ"כספים חריגים" זה כאשר אין משהו ממשי חשוב יותר, בפרט כשמדובר בדבר שכולו "חד פעמי", לא חסכונות של שנים.

אבל יש הרבה ס"ד.

חוסכים במה שאפשר, ובמקביל מקפידים שלא לחנוק את עצמנו.

הסביבה הלא קרובה מסתכלת על זה בעין צרה לעיתים וזה מעצבן

ובעיקר כשאומרים שבמס' שנותיו בישיבה כבר יכל לעשות תואר שני.  ובכ"ז- אנחנו ביחד "מולם".

גם אצלנו זה תלוי בעיקר בי אם הוא ימשיך ללמוד בכולל או יתחיל את לימודי התואר/ יצא לעבוד.

אבל את יודעת מה, חברה? אותי זה דווקא מרגיע.. מרגיע אותי שזו לא חתונה קטולית.

אני מרגישה שכל יום שהוא עדיין לומד בכולל, זה עוד נדבך לבית התורני שלנו בע"ה-

אז כל סיפוק של סוף יום נותן כח ליום המחרת וכו'..

ולא דיברתי על האוירה הנעימה שיש בבית כשהוא חוזר מותש אבל שמח..

אתן לך רעיון, שלי עזר ואולי יהיה גם לך לעזר:

תני לו להיות האחראי על ההוצאות וההכנסות (שבכ"ז יש..).

תורידי את האחריות מעצמך.

את מצידך תעבדי כמה שאת יכולה, אבל הוא זה שיהיה אחראי לדאוג לכך שההכנסות וההוצאות יהיו שוות.

הוא זה שיעמוד מול הבנק וידע את מצב החשבון.

יש בזה משהו מרגיע להרבה נשים.

הצלחתי להסביר את עצמי?

היא שאלה כללית ורחבה הנוגעת לאופן ההתנהלות היומיומית שלכם

ולסוגיות שכולנו נתקלים בהן- מה יהיה הלאה, וכיצד נסתדר

לכל זוג הנתונים הקיימים הינם שונים,

הדגשים אחרים,

ולכן גם הבחירות שונות

חשבו יחד מה הדגשים החשובים לכם,

נסו להעזר במורה דרך רב או אישיות עם הבנה כללית בנושא, והכרות אישית בנוגע לבחירות הבאות שתעשו..

ויש גם עניין של בטחון בה' על שקיים ונמצא והבנה- שמחשבות עתידיות גדולות, בונים נדבך נדבך צעד צעד, לאט לאט..

בהצלחה

גדלתי במשפחה שגם האבא וגם האמא עבדו והיה לא פשוט כלכלית.

בגלל סיבות שונות.

כשהתחתנתי בעלי היה אברך והיתה לנו ממש רווחה כלכלית (ההורים שלו שילמו שכירות ועוד ואני עבדתי, וגם המילגה שלו היתה יפה יחסית)

היום יש תקופות טובות יותר ויש פחות...

אז הגעתי למסקנה מעשית (עד אז ידעתי יותר בתיאוריה) שהפרנסה תלויה רק רק בקב"ה.

אין ספק שמי שקרוב אליו יותר רק מרויח מזה...

לחזק את הדברים שטובים בי ובמשפחה שלי.

ולהאמין שזו הדרך המיוחדת שהיא רק שלי ובחיים לא הייתי רוצה להתחלף עם מישהו אחר

ממש לשבת ולכתוב על דף, אני בריאה, יש לי משפחה, יש לי אוכל, בגדים, קורת גג, חברות..וכו'

ב. להתחזק באמונה שהכל הכל מה' ולכל אחד ה' נותן את הטוב שלו ואת האתגרים שלו, להפסיק להסתכל בצלחת של האחר אלא רק בטוב שיש לך ובאתגרים שלך- שה' התאים במיוחד בשבילך

ג. להתפלל על מה שחסר, אך מתוך ענווה והכרת הטוב

משהו כלכלי?

אם זה כזה חשוב לך, תתחילי לחסוך כסף לקראת היעד הזה. רוב הסיכויים הם שכשכתשיגי את היעד, פתאום השאיפה לא תקרוץ לך כ"כ....

נו, תמיד אפשר לשאול את השאלות האלה...

אני לא אגיד שאני ממש מתחברת לתפיסות האלה אבל מבינה מאיפה הן נובעות ולהרבה אנשים הגישה הזו יכולה להביא שלום בית. אצלנו היחסים הם קצת שונים... בעלי לא מסכן את עצמו בריתוכים, אני לא מרגישה שהוא צריך להיות אסיר תודה כל החיים על סכנת הנפשות מהלידה, הוא גם משקיע הרבה בילדים ומכין להם פרוסה עם בננה...

אבל בקשר לכניסה לבית, דווקא אני די מחפפת בזה ואצל אמא שלי ראיתי את זה תמיד, היא תמיד דאגה לקבל את אבא עם ארוחה חמה כשהגיע בערב ובסבר פנים יפות. אולי בגלל שאצלנו הוא גם מגיע בצהריים זה אחרת... הרבה פעמים אני מגיעה אחריו, ודווקא הוא מכין לי ארוחת צהריים או סלט פרות או ירקות טעים. זה באמת כיף... ואני צריכה להשתדל יותר להכין גם בשבילו בערב ולא רק כשהוא מגיע להתחיל, או להיות עדיין עסוקה עם הילדים..

בס"ד

זה משל שמופיע כבר בנביא, "וארשתיך לי לעולם".

הבעל הוא המשפיע, האישה היא המקבלת. 

גם האישה נותנת, אבל הנתינה שלה משולה לאור חוזר,

 התחלתי לכתוב במטרה שיהיה קצר ותמציתי,

וגילתי שקצר זה לא יהיה, אז וויתרתי,

אם באמת מעניין אותך יש שיעורים של הרב ערד על הנושא.

החל מלעלות על הכביש ועד לעבודות מסוכנות כמו פיגומים, חשמלאים, רתכים,....

באותו רעיון לא מדויקים/ שאר דברים

"אין כוחותיה חוזרים אליה עד עשרים וארבעה חודשים"- רק שעד אז היא כנראה שוב בהריון...

בבית צריך שותפות- אם זה חלוקה ששני בני הזוג עובדים ושניהם שותפים בעול הבית או חלוקה שהבעל לבדו מפרנס והאישה לבדה נושאת בעול הבית.

באופן של שותפות אין מלך שמגיע הביתה... יש שותף שהגיע.

ומנגד על החלק השני- אשה מביאה ילדים לעולם כי היא רוצה, ולא כדי שיהיה מי שיקרא "אבא"...

סתם ציטטתי

שכשהוא נכנס הביתה מקבלים את פניו. גם אישתו וגם הילדים וזה לא עוד מישהו שנכנס הביתה... (כשאבא שלי היה מגיע, היינו מפסיקים את העיסוקים שלנו וקמים לכבודו ושואלים לשלומו, ככה חונכנו, וזה מה שאני זוכרת. ואם הייתי בקומה למעלה, הייתי יורדת להגיד לו שלום, בעיקר אם לא היו למטה הרבה אנשים)

אני משתדלת לפחות להתייחס יפה, אבל אצל אמא שלי (שגם היא אישה מאוד עסוקה ופעילה) תמיד ראיתי את הדאגה שכשאבא יחזור תחכה לו ארוחה חמה, וגם כשאנחנו גדלנו, דאגנו לחמם לו את האוכל קצת לפני שיגיע. זה נתן תחושה מאוד טובה, שלפי דעתי חסרה קצת היום.

בכלל, כל הנושא של לכבד את אבא כי הוא "המלך" בבית. ככל שהילדים גדלים, אני רואה שעם כל החיים השיוויוניים שלנו היום, זה קצת חסר ואני כן מנסה איכשהו להבהיר להם שאבא הוא "הדמות", אפילו שבאופיו בעלי בכלל לא כזה...

ואבא שלי - הוא בהחלט התייחס לאמא שלי כמו מלכה, וראינו את האהבה וההערצה שלו בעיניים, גם כשהם התווכחו. זה לא סותר... 

אני חושבת שכשאמא מחנכת לכבד את אבא, וגם הפוך, הילדים קולטים שצריך לכבד את שניהם. אבל אם אני עסוקה בזמן שאבא נכנס, אז כנראה הוא דמות לא מספיק חשובה, וגם אני לא... (מנסה לחנך את עצמי..)

אצל הנוצרים האפיפיור שלהם מייצג את הישו שלהם .

 אצלנו היהודים אין דבר כזה . נקודה ! 

 אם אשתי תראה בי מייצג של הקב"ה אז היא תהיה עובדת עבודה זרה.

 טוב שאיש ואשה יחיו מתוך הרמוניה .

 איך אמרו בחופה?
ששון ושמחה חתן וכלה גילה רנה דיצה וחדוה אהבה ואחוה ושלום ורעות 

 לא הקב"ה ושכינה  . נקודה .

ובכלל אם רואים בקב"ה והשכינה שני דברים שונים אז זה עבודה זרה!

ואם אתה לא מבין את הדיבורים על הקב"ה והשכינה , אז עזוב את זה ואל תתעסק עם זה.

זהו.

 אז אם אשתך באה הביתה קבל את פניה בצורה יפה ואל תצעק עליה :" אני הקב"ה שלך , קדימה להכין לי אוכל , קדימה ... " .

 יש מבין ?

הרבה פעמים אישה באמצע משהו או מאוד עייפה

ובקשר לפנייה לגבר - אז אם אין ילדים אז אין צורך להעריך את אישתו? מה גם שבאמת 90% שאין שום סכנה ואם יש אז מונעים ילודה

אנחנו לא מספיק עשירים כדי לקנות בזול.

ובייחוד כשמדובר במכשירי חשמל ואלקטרוניקה.

יש הרבה "מציאות" ולפעמים דברים ששוה להסתכן בשבילם, אבל זה כבר דורש ידע והתמחות בתחום הספציפי.

אם הידע קיים - אפשר לחסוך ים של כסף.

(במקרה של מחשבים זה בולט במיוחד: אפשר להשמיש גרוטאות לצרכי מחשב שני ושלישי, אבל זה לא משתלם אם לא יודעים לטפל בהם לבד).

אני מכיר כמה כאלה, תן להם מכשיר מקולקל שגמר את הקריירה ואצלם הוא יעבוד.

אני בקטגוריה הזו בחלק מהעולם הזה (מחשבים ואביזריהם, קצת רכיבי אודיו וקצת תיקוני חשמל פשוטים, טלפונים סלולריים, נתבים וכו') והערך הכספי של זה שווה הרבה.

אני לא אביא בעל מקצוע בשביל לתקן מוצר שעלה 400 שקל, אבל בבית לפעמים משתלם לנסות לתקן.

אנחנו בעד דברים פשוטים וטובים.

ולא נתנגד לקנות  אופניים / ארון / עגלה וכד' מיד שניה. (סתם לא אוהבת יד 2 מאנשים לא מוכרים אבל זה לא עקרוני)

אלא במוצרים חשמליים כמו מכונת כביסה וכד'

אם אתה מתחיל עם תיקונים, לפעמים זה יוצא יותר ממה שהיה עולה לך חדש פשוט.

אני אעדיף לקנות חדש.

למרות שאני מודעת ש''אין ביטוח'' לשום דבר והכל יכול להתקלקל. גם חדש.

זה מזכיר לי שהתנור שלנו עלה יותר זול כי היה לו קימוט חיצוני בפח בחלק האחורי.

קנינו לא מזמן כיסא נדנדה חדש עם פגמי צבע בכמה מאות שקלים. פגמי הצבע נראים כמו  איך שהכיסא יראה בעוד שנה לאחר שילדים יתעללו בו.

תנור חדש - זה נשמר. לא מתקלקל. ולא נהרס עם הובלה.

מקרר - עדיף יד שניה, לא כל המקררים אותו גודל (תנורים ומכונות לרוב כן) ולכן אי אפשר לדעת לגבי המקום בבית שעוברים אליו.

מכונת כביסה, אפשר למצוא דברים חדשים כמעט ביד 2 ובכל מיני אתרים אנשים שקנו ועוברים דירה ואן להם מקום. 

בקשר להכל באופן כללי. לחפש בפייסבוק יד שניה ורהיטים - מוכרים שם תכולת בית והרבה פעמים דברים חדשים.

בהצלחה

אנחנו כשהתחתנו לקחנו מכונת כביסה יד 2 מחברה של ההורים שנתנה והיא הייתה אחלה.

מקרר ההורים שלי החליפו ונתנו לנו את שלהם והוא אצלנו עד עכשיו ומעולה!

אני חושבת שלא הייתי קונה מוצרי חשמל דרך אתר יד 2 כי זה די סיכון לדעת מה המצב של המכשירים.

אבל אם יש לכם אפשרות לקנות יד 2 או לקבל מאנשים מוכרים פחות או יותר זה שווה.

ולגבי ריהוט כמו שכבר נאמר זה כן עד עכשיו אני מוצאים דברים שווים במצב מעולה ובזול.

שם אנשים לא אינטרסנטים אז אפשר לקבל דיווח יחסית אמין על מצב המכשיר ויכולות להיות שם מציאות. אבל צריך דרך להעביר, אם אין איך אז הובלה היא גם הוצאה.

העיקר - שיהיה במזל-טוב!

נראה שהיתרונות רבים בעבודה זו.

בעזהי"ת

ואם לא תסתדרי בה? אם לא תתחברי לצוות? אם לא היי מסופקת?...

מה שכן- מאזור ירושלים למרכז זה נסיעה של בערך שעה כל צד.. אם ממילא את נוסעת ככה- אולי שווה לעבור לעבודה השניה, לנסוע שעה כל צד לשם, ורק אחרי חצי שנה שנה- אם תראי שזה באמת טוב לך, ומתאים לך להשתקע שם- רק אז לעבור..

כמובן לא פרטת עוד כמה פרמטרים- איך הדירה עכשיו? מה השכר דירה פה לעומת שם? איך השכנים שם ופה? בני כמה הילדים? האם זה יטלטל אותם לעבור דירה כ"כ בפתאומיות? 

וגם..- למה מהמרכז לאזור ירושלים תוכלו לבוא רק פעם בחודש?? אנחנו מירושלים לבאר שבע באים להורים של בעלי הרבה יותר מפעם בחודש. ארץ ישראל קטנה..

חמישי - ראשון..

אין לי מושג מה המחיר כי זה מתנה מההורים של בעלי..

שמעתי המלצות טובות על המלון..

אוכל לומר את דעתי רק בעוד שבועיים

פשוט אנחנו שמענו המלצות טובות ולכן בחרנו שם..

והמלצתי את מה שהמליצו לי..

אני עושה אותה מאוד פשוטה-

מטגנת בצל ושום (שן אחת ובצל אחד קטן), אחרי שמשחימים מוסיפה עגבניות רכות (אחת-שתיים), מטגנת אותם קצת ביחד עם תיבול (חוויאג'/כמון) ואז שמה רסק עגבניות וקצת מים, וכמובןם הרבה תיבול.

אחרי כל זה- שזה בעצם כמו רוטב לפסטה- אני מערבבת טוב טוב, נותנת לזה כמה דקות להיטגן (ככה אומרים..?) ואז שוברת מעל ביצים כמספר הסועדים (2 במקרה שלך...) בלי לערבב, בלי כלום. מכסים ומבשלים על אש קטנה, עד שהביצים מוכנות.

(הכמויות הם לשקשוקה קטנה, כמובן שאפשר יותר...)

חייב להודות שעניין אותי (במיוחד כל עוד יש ריבית נמוכה) אבל בפועל לא התקדמתי מעבר.

צריך לבדוק איזה בטחונות יש להם - האם רושמים את הנכס על שמכם והם גובים רק דמי תיווך/ניהול?

http://www.kipa.co.il/community/show/10696514

http://www.kipa.co.il/community/show/9758936

http://www.kipa.co.il/community/show/10407547

http://www.kipa.co.il/community/show/10660501

http://www.kipa.co.il/community/show/10787063

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=579&messageid=178892433

ומחשבים את אחוזי הריבית ביחס לסכום המקורי.

אם כן - אז קודם כל המספרים שהם מפרסמים הגיוניים (נניח אם לקחת 50% משכנתא, אפשר להציג תשואה יפה על הסכום המקורי לפני המינוף), ושנית - במקרה של קריסת מחירי הדירות (לא סביר, אבל יכול לקרות) אתם תהיו בהפסד גדול.

כמו כל השקעה - סיכון סיכוי.

לבטל את ההגדרה המכונה "קרקע חקלאית" ולאפשר לבנות על כל קרקע.

תוך שבוע יוצבו קראוונים על רוב הקרקעות האלה לטובת חסרי הדיור הנואשים, ואלו בתורם יגררו את מחירי השכירות בערים מטה מה שיגרור את מחירי הדירות עצמן לכיוון הזה.

כמובן, להפסיק להרוס מאחזים  זה גם צד (שולי יחסית) של החלטה מהסוג הזה אבל ישפיע על מחירי הדיור ביהודה ושומרון.

גם להפסיק לאפשר לעיריה להפריע למיזמי בניה (להגביל גובה/שטח/כמות דירות) יכול לחתוך את המחירים ברגע אחד.

הסיכוי הפוליטי לשתי ההחלטות האלה הוא אפסי, אבל אם מישהו יעביר אותן - המחירים של הדירות הישנות בערים יקרסו תוך חודשיים ויחד איתם ממונפי המשכנתאות שחלקם יפשטו רגל עקב קריסת מחירי השכירות.

יבנו רק במקומות שהקרקע מאוד זולה.

כך שזה יתרום לפיזור האוכלוסיה.

ומה עם היצואנים? הכלכלה היא גלובלית

ודי לחכימא ברמיזא.

אח"כ מוכרים ומרוויחים מהפרויקטים (בלי קשר לאלו שהשקיעו) ומכסף המכירות האלו כולם מרוויחים

אנשי תורה, אמינים עם שקיפות.

נעים לדבר, לשאול אותם וכו'.

ראוי לציין שעדיין לא נגענו לסיום ההשקעה,

אך יש לי גיסים שכבר כמה שנים משקיעים אצלם.

אנחנו השקענו אצלם בכמה דרכים.

ומאוד מרוצים מדרך העבודה שלהם

אנשים יראי שמים, טובים ונחמדים

מרגישים שהם מתאמצים הרבה מעבר למחוייבות שלהם כדי שיהיה לנו טוב.

בהצלחה רבה!

http://barakhass.co.il/tichnun_1/

וגם קרן הגשמה של אבי כץ שמשקיעים בעיקר בחו"ל

בדר"כ בטחונות עם שעבוד ועו"ד וכד' עושים מכ 100 שח השקעה לפחות. כך גם באבני דרך כמדומני

אם הוא מסוגל לכך, לא כולם מסוגלים ולי לכך זמן עד שעשיתי את השיחה הזו עם ההורים שלי.

שיגיד להם, אם אתם רוצים קשר טוב עם הכלה שלכם ואיתי, הערות - רק אלי ולא אליה.

יש לנו גישה אחרת בהורות, וכדאי שתקבלו אותה.

אני חושבת שבלי להזכיר את עניין האחות, היא לא הנושא כאן, מה גם שזה לא אשמתה. העניין זה ההערות מההורים, שאו שמצליחים שהן יעברו מעל הראש (הדרך העדיפה אבל לא תמיד מצליחים בה) או שמבהירים להם שדי עם ההערות והן רק עושות נזק (אני חושבת שכדאי לקיים שיחה כזו מתישהו בתחילת הנישואים, זה גורם להורים, בעיקר שלרוב הם טובים ואכפתיים, לחשוב על הכלה שלהם, ואת הכלה הראשונה במשפחה, ולעשות את השיחה בכמה שיותר כבוד יחד עם זה שהם יראו שלבן שלהם אכפת מאוד מאישתו.)

מעבר לזה, תנסי גם את לא לבקר יותר מדי את גיסתך, עין טובה היא תמיד חשובה מכל הצדדים, וגם אם את לא אומרת לה כלום, יש תחושות שעוברות מתחת לפני השטח...

לפי מה שכתבת, ההרים של בעלך אוהבים אותך והם ממש ממש לא מתכוונים לפגוע.

לכן נראה לי שהם פשוט לא יודעים כמה זה מעצבן וחסר טקט כל ההערות שלהם. זה קורה בסוג של משפחות שבהן כל מה שהוא פחות ממושלם זוכה לביקורת, ולכן הם רגילים להעביר ביקורת כדבר שבשגרה ... והם פשוט התרגלו לשיח כזה., גם עם ילדיהם וגם בינם לבין עצמם... אני מכירה מקרוב משפחה כזאת...  

יכול להיות שהם מהסוג הזה?

אם כך אולי דוקא כדאי לדבר (שבעלך ידבר) כדי העלות להם למודעות. 

ככל הנראה הם יגיבו בתימהון ואולי זה ייתפס בעיניהם  כרגישות יתר מצידך,  (כי הם רגילים לזה, ואם היו מדברים אליהם כך הם לא היו נעלבים. בפרט שהם כבר כל כך התרגלו לראות בבת הבכורה סמכות עליונה עד נבואית, כך שנראה להם מוזר שיש מי שכופר בעצה שנאמרת בשמה, ועוד מעז להתעצבן אחרי שהעניקו לו כזאת פנינת-חכמה) .

אבל אם תציגו את זה בעדינות, בלי לעשות מזה עניין דרמטי, שלא יקבלו את הרושם שאת כועסת עליהם, נוטרת להם טינה או מאשימה אותם אלא רק שאת מבקשת שיפסיקו כי הביקורת מציקה לך, וכי זה ממילא לא יגרום לך לשנות את דרכך - זה לא יגרום להם לזלזול או עויינות.

קשה  לי להאמין שזה יגרום להם להפנים שהדרך שלך בחינוך הילדים היא לא פחות (ואולי יותר) לגיטימית וטובה, הם עדיין יחשבו שביתם היא הסמכות ואין בלתה. אבל אני כן חושבת שהם יתחילו לחשוב קצת לפני שהם מדברים איתך ויורידו את מינון ההתערבויות. וזה כל מה שאת צריכה.

נ.ב. אני ממש מעריכה את זה שהצלחת ליצור איתם קשר כל כך טוב!! אני מאד מבינה את הכלה השניה שהגיעה למצב של שלום-שלום ולא יותר...

לדעתי בכל מקרה כדאי לשתף את בעלך!

ואת יכולה גם לספר לו שלא רצית לצער אותו, ושאת רוצה שהוא יתמוך בך עכשיו ושהיית רוצה שיעזור לך לראות את הטוב בהורים, כפי שאת תמיד עוזרת לו. כך תחזקו אחד את השני ואולי תגיעו למצב שתצליחי להתגבר ושיעבור לך "מעל הראש" בלי צורך בשיחה לא-נעימה עם ההורים.

מבפנים.

תשמחי ממש שאת בגישה שלך, ולא בגישה שלה.

תתבונני בזה רגע מבפנים, תוכלי לברך "שלא עשני האשה הזאת"....  כמובן, בלי סתירה ליחס הסימפטי אליה אישית.

ברור לחלוטין שהגישה שלך ושל משפחתך, החמה, הזורמת, הבין-אדם-לחבירו, היא הטובה.  לא פלא שבעלך מרגיש טוב אצלכם. אשריכם.

קודם כל, ממש תשמחי בזה, מבפנים.  תארי לך שהיית חלילה מהצד השני וצריכה לקנא במשפחה חמה ונעימה..

אחרי שזה יהיה לך ברור לגמרי - אז יש מקום לרחם על הורי בעלך, שהאחות הצליחה "בקסמיה" לעוור כך את עולמם. 

את אכן נוהגת מצוין. גם עם הילדה (ולמה את כבר "מתנצלת": לא מפנקת אותה... זה טוב מאד לפנק בגיל הזה. מעולה. קודם כל חום. סדרים זה אח"כ - ובמתינות).

ולכן, אחרי שיהיה לך ברור מבפנים - כדאי שתחליטי שמעתה, כל הערה ש"האחות עושה כך", תגיבי בחיוך ובמנוחה: "נו, אני זו לא היא. כל אחת עם דרכה"..  ובלב, ממש תשמחי שאת זו לא היא.  אל תתייחסי. שטויות לחלוטין - למרות שאכן מציק...

[ויש גם מקום לומר לבעלך, שבאופן חד פעמי יאמר בנימוס להורים שמבקש לא לומר יותר "השוואות" אל האחות, כי אתם שמחים בדרך שלכם, שהיא קצת אחרת ממנה למרות ההערכה אליה. וזה גורם הרגשה לא-נעימה.]

כך לא רוצה לפגוע... אני חושבת שזה מחזק את הקשר בינך לבעלך והוא יכול לאהוב את משפחתך בלי להרגיש שיש איזו תחרות סמויה בין המשפחות. 

אני הגעתי מהמקום ההפוך - של נוקשות וסדרים, והייתי צריכה ללמוד חום וזרימה. אני עדיין בלמידה. 

ברור לי שהדרך שלך מצוינת, ואני יודעת על בשרי שהערות על אמהות זה אחד הדברים שהכי מקפיצים והכי כואבים, כי תמיד אנחנו תוהות אם היינו יכולות אחרת. ההערות של חמותי היו גומרות אותי. גיליתי שגם סבתות סבלניות הרבה פעמים לא מסוגלות שלא להעיר בקשר לנכדים. גם אמא שלי שהיא בדרך כלל לא מעירה כלום מסוגלת להעיר לגבי הילדים. יש להן איזו הרגשה שאם הן עשו את זה, זאת הדרך היחידה שיש. אני מקווה שאנחנו נהיה אחרת...

אני כן חושבת שכדאי לדבר עם ההורים של בעלך. ההערות מצד חמותי (על הכל, אגב, על איך אני מתלבשת, על איך הבית שלי נראה, על מה לא) ירדו פלאים אחרי שפרצתי בבכי היסטרי בטלפון בשלב רגיש במיוחד. אם ההורים של בעלך ייקים (הם נשמעים ייקים...אני ייקית...זה נשמע מה זה מוכר ) אז את צודקת שהם יהיו בהלם, שהם יחשבו שאת רגישה באופן מיוחד, שהם לא יבינו על מה המהומה, אבל ייקים שונאים התפרצויות רגשיות והם ידאגו לא לגרום לעוד אחת כזאת. אז בפעם הבאה תני להם לראות את הדמעות! תגידי להם תוך כדי בכי קורע לב שנורא קשה לך לשמוע כל הזמן הערות, וזה גורם לך להרגיש שאת אמא לא טובה. שאת בטוחה שהם מתכוונים רק לטוב (שזה באמת נכון, הם אוהבים אותך) אבל את פשוט לא מסוגלת כל הזמן לשמוע את זה. 

לא נראה לי שתצטרכי לעשות לזה שידור חוזר.  

בס"ד

אמנם על הערות מסוג אחר, אבל גם אחרי לידות- ספגתי הרבה הערות מחמותי שכמובן כוונתה היתה טובה. בסופו של דבר, חמי ראה שהדברים ממש מקפיצים אותי ואמר לאישי שהוא רוצה לדבר איתי. בגלל שגם אצלם יש סגנון דומה, לא ראיתי את עצמי מצליחה לדבר. לכן כתבתי לו מכתב, כך יכולתי לחשוב טוב ולדייק במילים.

הצלחה רבה מאד!

אבל היא אינה מבטאת אותה כלפיה - או דורשת ממנה להשתנות.

ודווקא יפה שהיא "מתאפקת" מלשתף יותר מידי את בעלה בקושי עם הוריו, כדי לסייע לו בקושי הזה עצמו אצלו.

אלא שיש מקום לשקול באופן חד פעמי לראות אם יכול לעזור ואם זה יועיל.

ככלל, מאד יפה שזה לא הופך להיות "נושא שיחה" ביניהם.  לדעתי, זה מראה על מידות טובות.

ממש נכון. לכל אחד הערות.. לא משנה מה עושים.

אם הלבשת ארוך - למה ארוך, חם היום!!  

קצר - למה קצר? קריר עכשיו בערב, יש לך משהו לכסות?

תחזיקי ככה, תחזיקי ככה..

הראש נופל אחורה, תחזיקי אותו.

אתם שמים בסלקל? אבל בסלקל זה לא בריא..

שמת קרם הגנה?

יש לך מוצץ?

-לא

-למה? זה מאוד מרגיע  (די, באמת??!!)

אולי צריך להחליף טיטול??

תביאי, אני ארגיע אותה..  (ולקחה..)

מזל שהכינו אותי מראש באמת עזר לי להתעלם.

החלק הנחמד שזה מדביק לאנשים כזה חיוך לראות ילדים קטנים.

אני מתמוגגת מנחת מהאושר שזה מסב לאחרים. פשוט כיף.

אנשים רואים חצי פרצוף בקושי וכבר זה עושה להם טוב.

כל הכבוד לך. למרות ששיחה כזו טוב שינהל איתם גם לגבי עצמו. אני לא יודעת אם הם מודעים לעניין, כמה זה מפריע לו.

בכל מקרה, נדרשת הרבה עבודה עצמית על המידות, לא להעלב ולא להגיב.

אני בטוחה שעם הזמן ההורים שלו יראו בעצמם את הדברים הטובים בהורות שלך.

ואני לפעמים גם עונה להורים של בעלי (הם ממש אוהבים אותי, אך יש דברים שלא מוצאים חן בעיניהם, בעיקר בהורות שלי, אני חושבת שעל זה יש הכי הרבה הערות, בעיקר שלכל משפחה יש תרבות אחרת, ואני כאילו "מקלקלת" את הילדים בכך שאין להם את כל ההרגלים שלפי דעתם צריך להקנות).
אני אומרת לחמותי, לכל אחד יש את תכונות האופי שלו, אני פחות מתוקתקת מהבת שלכם, אבל יותר רגועה. יש לזה יתרונות ויש חסרונות, אבל זו אני. (ולא הייתי אומרת את זה בתחילת הנישואין, אז הייתי צריכה יותר "הגנה" מבעלי. היום אני יותר פתוחה איתה)

ולא משנה כמנה פעמים אני אגיד להם לא לתת טופים- זה לא יעזור... זה הגיע לשלב ששבת אחת בעלי לא דיבר איתך במשך כמה שעות..

הם: אפשר להביא לו, נכון? יופי

אני: לא! זה ממש לא בריא ופעם קודמת הוא נחנק מזה

הם כבר נתנו. אני רבה עם הקטן לתת לי ולקבל משהו אחר במקום

הם לא מבינים למה אני כזאת מעצבנת.

3 שהנים וכלום עוד לא נגמר...

ולגבי הסיפור המקורי- אני מעריצה אותך. מצטרפת לכל שאר המחמאות שקיבלת פה מהקודמות, בטוחה שתחליטי נכון

אבל אולי כי אני מהרגועים יותר...

גם אם אני לא מרשה לילד שלי טופי, מפעם ב.. שהוא נמצא אצל סבא וסבתא לא יקרה כלום (אלא אם כן מבחינה אובייקטיבית זה מסוכן לו, מקסימום הייתי חותכת לחתיכות קטנות, או מבקשת מהם לתת לו רק רבע).

כנ"ל שאר דברים כמו לראות תוכנית בטלויזיה, אפילו שבבית אין (אני כן מקפידה שלא תהיה תוכנית לא צנועה או לא חינוכית, אבל בכל מקרה בבית אני לא מוכנה לחשוף לזה)

או לאכול הרבה יותר ממתקים ומעדנים ממה שהם רגילים בבית.

התפקיד של אבא ואמא זה לחנך. התפקיד של סבא וסבתא זה לפנק. כך אני רואה את הדברים, ולכן משתדלת להיות יותר פתוחה ורגועה גם לדברים שפחות מוצאים חן בעיני ולא הייתי מרגילה אליהם באופן יומיומי. 

ועדיין, ברור שיש דברים קריטיים, כמו חוסר צניעות, שאליהם לא אסכים לחשוף.

אבל פינוקים של סבא וסבתא - אם זה לא קריטי לי - אני מנסה להבליג כמה שיותר ולא לומר להם "לא" מייבש.

אני לא חושבת שסבא ושבתא באמת יכולים "לקלקל", הילד מבין טוב מאוד שיש חוקים של בית ויש פינוקים של סבתא.

(אנחנו גם לא נמצאים אצלם הרבה, יכול להיות שאם היינו גרים יותר קרוב והילדים היו שוהים שם יותר - זה היה שונה)

 כלומר במקום להגיד תפסיקו לבלבל לי במוח עם הגיסה הסופר-חכמה.

 תנסי בקביעות ובנחישות להתעלם , התעלמות פעילה מחוכמתה.

 כגון אם ידגידו לך "תפני אליה ".

תעני: 

"זה ממש מכביד שבכל עניין כל אחת מאיתנו תצטרך להתיעץ עם השניה ".

"למה להטריד אותה, יש לה מספיק עם הילדים שלה".

" טוב, אני אחשוב אולי על ההצעה הזו" .

"  אנחנו גיסות  וכדאי שנמשיך ככה , ולא שירותי ייעוץ זו לזו ".

 לא חייב שיהיה למה שאת אומרת היגיון , העיקר הקרנת התחושה שנמאס לך , שאת עצמאית

 ושאת לא כפופה לאף אחד , יש לך שכל משלך .

 ברור שזה לא יעבוד מייד , רק אחרי זמן ממושך ועקביות , עם חיוך מלאכותי וחביב , ובלי תוקפנות , זה יקרין את התחושה לעזוב את הנשמה שלך.

 בהצלחה.

תרגלי את מה אני אומר הרבה פעמים בדמיון. כשאת לבד תגידי בקול לחותנת "זה בסדר היא מאה אחוז , אבל זה לא קשור למה שאצלי , על מה שאצלי את יכולה להיות שקטה , אני יודעת איך להסתדר" או דברים דומים.

 אחרי שתתרגלי בדמיון , תנסי פעם אחת וא"ח עוד פעם וכו'.

 בהצלחה .

שטוב שתחזרי עליו שוב ושוב , ולאט לאט תעלי את מינון עמידתך על עצמאותך .

 אחרי  לא יותר מחודשיים שלושה תהיה מסוגלת להגיב עת הערה כזאת של החותן ב:"  איך שאתה צודק  בפסיכולוגיה עלי , מה לעשות, ככה אני , ולי נחמד להיות ככה עם התינוקת שלי " .

טוב מאד שאת מרימה אותה כשהיא בוכה. תינוקת קטנה. ובוודאי שעם תינק צריך להיות "רגשי" - אלא מה? רובוט?..

תמשיכי בשלך, יתרגלו.