שלום לכולם. רציתי לגעת בנושא מאוד כואב וטעון אצלנו במשפחה. אנחנו חמישה ילדים, הקטנה בת 15 ועדיין גרה בבית. השאר (חוץ מרווק בצבא) כבר התחתנו ובנו את ביתם. כל מפגש עם ההורים טומן בחובו ריבים ומחלוקות במיוחד על רקע דתי. כיפה,צניעות,תפילות וכו'.. אחי מהצבא גמר בליבו שבתקופה הבאה ישכור דירה עם חברים רק כדי לא להיות בבית ולהישאב לתוך המתח והאווירה הנמצאת בבית. לנו הנשואים, ישנה בעיה גם כן חמורה. הערות בלתי פוסקות לאחותי ולכלה על צניעות וכן על תפילות לבנים. ברור אם כן, שמטבע הדברים להגיע לבית של ההורים, לא כל כך נעים וזה מצריך מחשבה רצינית. ההערות מגיעות בעיקר מכיוון אימי ואבי יותר זורם ומאפשר לנו לחיות כרצוננו. אנחנו נמצאים בפלונטר. ניסינו הרבה פעמים לדבר אך הורי חונכו שונה, (אפשר להגיד בכוח הזרוע )ועל כן לא מעוניינים לשמוע על כך שיש לנו בחירה לעשות עם חיינו ככל העולה ברצוננו. מצב זה גורם לרגרסיה מבחינה דתית וכמובן מבחינת הקשר ההולך ומתנתק. אני מדגיש!! אי אפשר לשנות את דרך החשיבה שלהם גם אם מוכיחים להם על ידי ממצאים בשטח שהיא לא עובדת. שאלתי היא כזאת. א. מה הייתם עושים? ממשיכים להיות בקשר וסובלים את ההערות מצדם או שמנתקים קשר?.
זה הגיע למצב שאימי בדיכאון מכיוון שהיא רואה איך בניה מתנהגים והולכים בדרך עקלקלה. רציתי להבהיר שההערות זה לא בדרך אגב. אלו הערות בתדירות גבוהה מאוד.
אשמח לתשובות מחכימות. תודה, גדי
והאמת שזה נשמע יותר טוב מאיום ישיר.. ובטוח יכול להועיל יותר.
)
