פורום נשואים טריים (עמוד 459)

באמת אין אפוטרופוס לעריות

והרהורי עבירה קשים מעבירה

ובאמת כשאדם מהרהר בדבר זה זה עניין של זמן עד שכלי עבירה גומרים

1. האם המצב בינך לבין אשתך טוב?

2. האם אתה מעריך ואוהב אותה?

3. האם אתה נמשך אליה כפי שרצית להמשך לאשתך?

4. כמה זמן אתה נשוי?

5. יש ילדים?

באם התשובות לשאלות 1-3 הם כן כנראה שזו בעיית יצר שלך שצריך המון תפילות להתמודד עם זה

באם התשובות לשאלות 1-3 הם לא ואתה נשוי טרי ואין ילדים שקול את המשך הנישואין הללו.

באם התשובות לשאלות 1-3 הם לא ואתה נשוי לא טרי ויש ילדים אתה צריך רחמי שמיים

זה היה קר ומנוכר אבל זה מה שעולה על ליבי

המון כוחות וס"ד בשבילך אח יקר

ב"ה צלחה

"בריתי שלום", של הרב ארוש שליט"א.

יש שם הדרכה צעד אחרי צעד באופן יעיל ונפלא איך לצאת מהמקום הזה.

שתפרט קצת. כמה זמן אתה נשוי?

אין מה לעשות,יש לכם יצר חזק ואתם כן נמשכים לבנות יפות שמושכות אתכם השאלה מי עוצר את עצמו ומי לא,לצערי גם יש בנות כאלה...

לדעתי פשוט תזכיר לעצמך מי זאת אשתך שאתה אוהב ומעריך אותה וזה לא משנה מה יקרה אתה איתה באש ובמים.

נכון שלכל הגברים יש יצר מיני והוא גם די חזק, אחרת לא היו ביצים בתנובה..

אבל

יש גברים שיש להם יצר חזק יותר ויש שפחות

יש גברים שאם יש להם מין מזוגתם הם לא זקוקים ליותר, שבעים מזה, ולא נמשכים לנשים אחרות.

לעומת זאת, יש גברים שגם אם הם נשואים ויש להם חיי מין, עדיין כל אישה מושכת גורמת להם לרגשות חזקים, ואם אישה 'תתחיל איתם' יהיה להם קשה עד מאוד קשה לעצור בעצמם.

וכמובן שזה לא שחור או לבן, כל גבר נמצא איפשהוא על הסקלה הזו.

לדעתי, וכאן מגיעה התשובה לכותב-

הגורם ליצר החזק הוא חוסר במגע או חום נשי מתקופת הילדות של הגבר. לדעתי, ככל שהחוסר גדול, אפילו שהוא תת מודע לגמרי, אזי המשיכה המינית הבסיסית של גבר לאישה תהיה גבוהה יותר.

באופן דומה, יכול להיות חוסר דומה גם אצל אישה בעקבות חוסר בתשומת לב גברית, ואז היא גם נמצאת ב'סיכון' גבוה יותר להיענות לחיזוריו של גבר (ראו כדוגמא קיצונית לכך את הבנות שגברים ערביים יודעים שיוכלו ליפול ברישתם ולאור זאת מנסים לעשות זאת דוקא איתן..).

לאור האמור, לדעתי, ניתן לעבוד על החוסר הזה, אחרי שמעלים אותו למודעות שלך, ובכל פעם שמרגישים רגש שמתעורר כלפי אישה בקרבתך להכיר ברגש שעולה ובחוסר שקיים בבסיסו ולדבר אל עצמך בנוגע לאותו חוסר.

הפיתרון אולי לא נשמע כל כך מובן כיוון שאני עצמי לא נכיר בו בבהירות מספקת, אבל מנסיוני זה אכן עובד.

בהצלחה,

אלי.

אלו תרגילים מהיוגה ומאוד מקומות.

בסך הכל הם עובדים יופי, לפחות בהתחלה.

אני הייתי משתמש בהם בתקופה שהייתי רווק , כדי להגיע לדייטים במצב שפוי.

אבל יש מי שאומר, שלתרגילים האלו יש מחיר.

אבל צריך לישון כמה שצריך אין ברירה אלא להתמודד עם היצר

כשמדברים על איזה "מחיר" שצריך לשלם , לא ברור למה מתכוונים.

ההשערה שלי, היא שאדם הופך להיות די אדיש ושווה נפש. הוא לא שש לקרב ולא נוטה ליצור מגע עם אנשים אחרים.

זה יוצר מן נטיה טיבעית להתבודדות.

אבל שוב, אף אחד לא חקר באופן רציני.

לפי כמה מחקרים, טיפול בילדים מוריד את רמות הטסטסטרון בגברים.
כנראה שהסיבה היא שזה מוריד את רמת האגרסיביות והאלימות.

זה אמנם לא ימנע ממך לסובב את הראש, אבל בהחלט יחזיר אותך לשליטה.

ומה שבאמת מועיל וסוגר כל אופציה למעידה זה להיוולד מכוער. 

 

ביקש אותך "לכווין אותו"?...

הכי טוב לכאורה, זה לדבר על הענין, לצורך השותפות והעלאת היכולת לדון בצלילות. 

כלומר: לשאול על הנתונים שכנגד (עוד שנים, דחיית עבודה, הפסד מה שכבר למד) - מה הוא אומר? האם שקל? להתענין בנחת. באופן שיאפשר שיקול דעת. לשאול גם אם בירר עם עצמו, האם זה משהו שבאמת רוצה - והתברר לו שלא מתאים לו מה שכעת, או "סתם", ואז מנייִן שלא ירצה להחליף גם את זה.  הכל לצורך "כלים" לדיון.

ואז - אם יראה שבעצם הוא לא בדיוק מעדיף להחליף, בסדר.  ואם יתברר שממש "גילה" שזה לא מה שמתאים לו, ואת הדבר השני בדק ורואה באופן די וודאי שטוב לו - אז לכאורה עדיף עוד קצת עם "עבודות סטודנטים" ולהיות מרוצה - מאשר ללמוד עוד כמה שנים משהו שלא רוצה בו.

כך שזה לא יהיה 4 שנים מלאות?

אם הוא עצמו לא בטוח ורק חושש אולי לא בחר בנכון, באמת קצת קשה לדעת - האם זה סתם "שמא השני יותר טוב", או משהו ממשי.

ויפה שאמרת שאם היה חושש רק מה"זמן" אך בטוח שזה מה שהוא רוצה - היית מעודדת לכך.

אז הנקודה היא כעת, מה באמת מתאים לו - והאם יש לו העדפה ברורה, או יכולת להגיע להעדפה כזאת.

אם הוא אוהב את העבודה

לשאר החיים, זה יותר גרוע כלכלית.

כדאי להתנסות או לדבר עם אנשים באופי דומה שעובדים במקצועות הללו.

אם אפשר הייתי מתייעצת עם מישהו חכם שמכיר אותו-רב, קרוב משפחה וכו

בהצלחהQ!!

אני הייתי מאוד מבולבלת לאחר שעברתי כמה תחומים והבעיה שבכל תחום שעסקתי תמיד הרגשתי שאני מחמיצה. 
לדוגמא- שכר טוב אך ללא אתגר או עבודה יצירתית ללא תמורה ועוד ועוד...
פניתי לייעוץ אישי, אבל לא כזה שעושים בחינות ונותנים בסוף היום דף עם כל היכולות שלי, כי זה בדיוק מה שבלבל אותי.
אלא מישהי שאבחנה אצלי את כל המרכיבים שחשובים לי בחיים ע"י שיחה, שאלונים, תרגילים ורקע משפחתי (יש בבחירת התעסוקה נטיות גנטיות!!!)
ולאט לאט נבנתה אצלי ההבנה מה צריכה להכיל התעסוקה שלי ואם היא אינה מכילה את כל הרכיבים, אז לבנות אותה כך על מנת להשלים רכיבים במקום אחר. אתן דוגמא- אם אני זקוקה לאתגר שכלי וחברה אנושית ובפרנסה שמצאתי יש רק אתגר שיכלי, אז חברה אנושית אדאג למלא ממקום אחר - נניח התנדבות, הקדשת יותר זמן לקשרים חברתיים וכד'...

בשורה התחתונה, זהו ייעוץ של מספר פגישות מצומצם ועשוי מאוד למקד. 
 

הי, יו איך אני מבינה אותך... כזה בלבול באמצע החיים.

תראי זה נורמלי וקורה לרוב האנשים. כול הכבוד לבעלך שהוא לא ממשיך ודי כי זה הכי קל, והחרטה אח"כ תהיה נפילה הרבה יותר קשה וישרוף את הכל.

קודם של, תרגעו. יכול להיות שהלימודים והעבודה במקצוע שבחר אינם זהים ( דבר שקורה ברוב המקצועות) כך שאם הלימודים לא מתאימים, לא בטוח שגם בעבודה ירגיש כך. שווה לבדוק את זה לעומק ולדבר עם אנשים שלמדו ועובדים בתחום.

אם הם כן זהים, אני באופן אישי חושבת שרק האדם יכול לדעת מה מדבר אליו. אולי כדאי שיקח קורס- שתים בתחום השני שמושך אותו ויראה את הכיוון ומקסימום הם יוכרו כקורסי בחירה.

המון הצלחה!!

בעלך בשביל שינוי חייב להרגיש שהבינו אותו.

וזה ברור שהיועץ הבין ומסכים איתך, אבל עד שבעלך לא ירגיש שמבינים אותו כנראה יאשים אותך...ואם היועץ הזה לא הבין לפי שיטת בעלך את הצד שלו אז תחליפו יועץ .

את הרי יודעת שלא את הנכה והוא הנכה, אז פשוט תהיה שלמה עם עצמך ותמשיכי לנהוג בביטחון  .

יש אצל כליל תכשיטים (בירושלים).

ובשומרון אני חושבת יש אצל משפחת עייש מיצהר- מעשה ידי אמן, משהו כזה..

תכתבי בגוגל כדי להגיע אליהם..

היא אמרה לי אישית. חפשי "כליל תכשיטים" דברי איתה היא מותק.

היא הכינה אחד כזה מהמם ממש.

לא נראה לי שמישהו יתן כאלו בגמח בחינם, זה דבר מאוד מושקע ויקר 

(דרך מאגב אני יודעת עעל כלילת שהיא עשתה בירור איזה זהב מותר בנזר כזה.. במחינה הלכתית)

יותר בסגנון של סדנת בישול/ סדנת יצירה פרטית.

תודה בכל אופן

אנחנו אוהבים לשחק משחקים, אבל שדורשים הכנה מוקדמת (זה בערך כמו משחקים לשבתות כלה...):

1. משחק פיצוחים עם הגדרות שמתאימות לאמא. 

2. חידות חמיצר על אמא. 

3. משחק X0, עם משפטי אמת ושקר - כל קבוצה בתורה צריכה לנחש האם המשפט הוא אמת/שקר ואם היא צודקת היא יכולה לשים את ה-X או ה-O, או לשחק אותו דבר עם שאלות על אמא.

4. לשחק את המשחק של הכתר, ששמים על הכתר מילה שקשורה אליה (אישיות, חפץ וכדו'), ורק היא לא רואה, ובעזרת שאלות כן ולא היא צריכה להגיע למה שכתוב שם.

5. לא זוכרת איך קוראים למשחק הזה, אבל שצריך להסביר איזשהו מושג שקשור לאמא, בלי להשתמש ב-4 מילים אסורות/להשתמש רק בפנטומימה

6. משחקים של "שלי מי השורה הזו" - כמו, סיטואציה שקשורה לאמא וצריך להמחיז אותה על ידי שני אנשים, כאשר הם צריכים לדבר במשפטים לפי הא' ב' (הראשון חייב להתחיל בא', השני חייב להתחיל בב') או להמחיז את הסיטואציה רק במשפטים שנגמרים בסימן שאלה?

7. אפשר גם להביא קלפי מחשבה כאלה (שיש בכל מני סדנאות) וכל אחד צריך לבחור שניים ולהסביר למה הוא בחר דווקא בהם ודרך זה להודות לאמא/לאחל לה איחולים.

8. להביא פריטים בסליסלה מ"הכל בשקל וחצי", וכל אחד צריך לבחור פריט ודרכו לברך את אמא.

עוד?? אבל זה באמת תלוי כמה זורמים וכמה אוהבים את הדברים האלה. 

לחלק את המשפחה (המצןמצמת) לשתי קבוצות ולעשות תחרות אפיית עוגה,

כנראה נקבע תקציב ונלך לסור ואז הביתה להכין...

בסוף כמובן אוכלים ואפשר בעיצוב העוגה לברך.

יצירה אחרת שעשינו בשנים קודמות: קנינו בחנות חומרי יצירה כמה דברים מעץ (שעון, קופסא לטישו, מסגרת לתמונה וכו'), וגם צבעי אקריליק ודפים מיוחדים, עוד כמה קישוטים- וזהו.

כל זוג יצר משהו ובסוף הענקנו מתנה להורים. 

ותאמיני לי רוב המשפחה לא יצירתית בגרוש, טבל יצא נפלא.

דבר אחרון0-  אלבןם ציורים/ברכות מהנכדים ומהילדים!! מתיקות שרוצים לשמור

את אמא אתם מכירים הרבה יותר זמן ויש הרבה יותר ניואנסים. רק צריך לחשוב.

טאבו:

מאכל שאמא אוהבת לאכול

מאכל שאמא אוהבת להכין

משחק/שיר/תוכנית שהיא אוהבת

איזשהי חברה שלה/חברת ילדות

קרוב משפחה מיוחד

משהו שקשור למקום בו היא נולדה

מנהג מסויים שקשור אליה

אפשר לשלב בטאבו גם דברים שלא קשורים לאמא, רק כדי להרחיב

משימות - כמו בשבת כלה בדיוק. לתת לה נשיקה כל פעם שהיא מקנחת את האף. לומר לה שאני אוהבת אותך כל פעם שהיא קמה מהשולחן. כל פעם שמשפשפת בעין להתחיל לשיר שיר. יאלה, שבי עם דף ועט ותתחילי לרשום. ברגע שמתחילים יותר קל.

שמתי לב אצלנו, כשאין תקשורת מתחילות המריבות....

פשוט לדבר ולהגיד מה שרוצים

2 חברות מובילות בתחום הדלתות בישראל: דלתות פנדור ודלתות חמדיה

הם טובות, נגד מיים וכל מה שצריך

אבל הם יקרות (מעל 1000 ו... לדלת) אני אישית חושבת שזה שווה, בפרט שמדובר בדלת לאמבטיה ושירותים

כששיפצתי לפני שנתיים ניסיתי לחסוך והזמנתי דלת טובה מנגר, אבל גם עלה לי 1400 ₪ כולל התקנה כמובן ומשקוף.

יש ל-2 החברות אתרי אינטרנט , תיכנסי ותתרשמי...

טיפ שלי, אני ביקשתי מהצבעי שיצבע לי חלק מהדלתות ויתקן אותם (בעלות של עשרות שקלים לדלת) וזה כבר נראה יותר טוב

לגבי הידיות- את יכולה לקנות בחנויות של טמבור או הום סנטר

בהצלחה!!!

אני יודעת שיש ביד 2 דלתות חדשות למכירה בחצי מחיר ואולי פחות (שכנה שלי השיגה 5 דלתות פנדור כולל משקופים דרך האתר)

אם כן, המלצה קטנה--

לפעמים הזול הוא יקר..

כדאי לקחת בחשבון.

בהצלחה ויישוב טוב!

אני לא זוכרת בכמה אנחנו קנינו, אבל קנינו דלתות מעץ פשוטות, כולל משקוף עץ פשוט ממש, עלה כמה מאות שקלים (אולי 600?).

חלודה באמבטיה - יש חומרים טובים שמורידים חלודה, אני חושבת שאנחנו הורדנו עם של סנו - פשוט להסתכל בסופר מה הכי טוב להורדת חלודה, אבל זה עזר לאמבטיה במצב מזעזע...

ברז - לא אמור לעלות הרבה. 200 ש"ח אולי? תבדקי. אבל מכיוון שזה לא משהו יקר מאוד, עדיף כן מחברה מוכרת ועם אחריות, כדי שאם יהיו בעיות בהמשך תהיו מבוטחים. אצלנו חודש אחרי החלפה היה סדק בברזל עצמו והחליפו. תשמרו קבלות.

לכל הדברים הקטנים - חנויות כלבו של טמבור וכאלה - נראה לי המקום המתאים לקניה. תלוי באיזה אזור את, אבל אני לא חושבת שיש ממש הבדלים עצומים במחיר. אנחנו קונים ברחוב נאג'רה או על כנפי נשרים, או בתלפיות. תלוי איפה נמצאים באותו זמן.

בעלת הדירה צריכה להבין שזה אחריות שלה, ושכדאי לה לשמור על הדירה במצב סביר כדי לשמור על ערך הדירה, אפשר לנסות לחסוך לה אבל אל תשתגעו יותר מדי בשבילה - זה נכס שלה ואחריות שלה, ולכן אני גם ממליצה לכם שכן מישהו מקצועי יתקין, אלא אם כן יש לכם באמת ידיים טובות והבנה בתחום, הרי אם הדלת תתפרק קצת אחרי שתתקינו - היא תצפה ממכם לתקן על חשבונכם ותגיד שהיא כבר שילמה על הדלת... (כך לפחות אני רואה את זה, ואני גם שוכרת וגם משכירה דירה ומתעסקת בשני הדברים האלה. יש כל הזמן תיקונים בהחזקת הדירה משני הצדדים, במיוחד כשמחליפים דיירים)

* "יש אצלנו בבופה שניצלונים במיונז"

* "ודומה היה לי שהארץ שהלכתי עליה והרחובות שעברתי בהם

וכל העולם כולו אינם אלא פרוזדור לבית זה" (ש"י עגנון)

או מידיד נפש

החוטים הדקים

ההולכים ומתרקמים

בין חתן וכלה

הינם מיתרים המנגנים

את קולות השכינה בהר סיני

(עלי שור)

אנחנו לא כתבנו שום פסוק ושום דבר שיצטרך גניזה, כתבנו רק "נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו" ואז את נוסח ההזמנה.

יצא ממש השגחה פרטית עם המשפט..תודהה!

גם מה שכתבתן קשה לי לעשות,
כי ההנחה שלי היא שאני לא צריכה לשתף אף אחד בכאלו עניינים!.
למה אני צריכה "לתרץ" לה שכשיהיה משהו אספר? ואם לא ארצה לספר? למה אני צריכה לומר לה "בינתיים אין חדש"? ואם בינתיים כן יש חדש אז נמצא שאני אומרת שקר!.
ותפוזינה123- בלי קשר לכך שלא כולם נכנסים ציק צק להריון- זה לא מנומס לומר כאלו דברים.

היא חברה טובה, אבל לא מאד.
והחברות שבאמת טובות שלי לא אומרות ולו מילה בנושא (כמו שצריך...).

אני חושבת שהפתרון הוא לנתק איתה קשר לעת עתה, ואם היא רוצה קשר- היא צריכה להבין שזה פוגע ולא יפה... .

זה באמת עניין פרטי של בני הזוג בלבד, ואף אחד לא אמור לחטט בעניין, גם לא ההורים או החברה הכי טובה.

פשוט תתרחקי אולי,וכשהיא תשאל למה תתני לה להבין שזה בגלל שהיא מעיקה בנושא...בהצלחה

זה לא בסדר מצידה במיוחד בגלל שהיא רווקה.

במצב נורמלי בנות מבינות שהחברה התחתנה ועכשיו יש לה עולם פרטי עם בעלה ואין להן רשות להיכנס אליו.

ואת עוד אומרת שהיא לא החברה הכי טובה.. אז בכלל.

אני חושבת שאולי היא מקנאה בך או משהו, או שהיא משועממת, והיא צריכה לחטט אצלך כדי למלא חוסרים אצלה.

תהיי אסרטיבית, תגידי לה שהיא לא אמורה לדבר איתך על דברים כאלה, זה פרטי. תגידי לה גם שאף חברה אחרת לא מדברת איתה על זה כדי שתבין שהיא יוצאת דופן.

ואם היא לא מקבלת את זה ומתחילה להידחף ולחטט עוד, את כן יכולה לנתק איתה את הקשר.

אני מניחה שהיא קצת מסכנה כי בן אדם שיש לו חיים משלו לא מחטט אצל אחרים ומציק, אבל את לא גמ"ח והחיים שלך בעדיפות אצלך.

או שלא תיפגשי איתה ביחידות אלא רק עם עוד חברות, אולי ליד עוד חברות היא לא מעזה או שהן תגדנה לה לסתום.

ובאמת תהנו מהזמן הזה יחד! היום אני מצטערת שהייתי לחוצת הריון ולא ידעתי להנות מהזוגיות הטרייה!! יש דברים שהולכים ולא חוזרים כשמצטרפים ילדים.

שלא מתאים לך לדבר על הנושאים האלה עם חברות.

תגידי לה את זה בצורה ברורה ותקיפה, כמה שיותר מהר יותר טוב.

(היה לי את זה בהתחלה עם חברה מסויימת חסרת טקט והבהרתי לה שלא שואלים שאלות מהסוג הזה. מאז היא הפסיקה וטוב שכך, כי ככל שעובר הזמן קשה יותר להגיד דברים כאלה כי הכאב מצטרף לעניין)

את לא צריכה לנתק את הקשר, אבל את חייבת לעמוד על שלך שלא מתאים לך דיבורים בתחום הזה

אחרי שעוברים את האי נעימות הזו נהיה קל יותר, למרות שזה עלול לפגום קצת בחברות (אבל אם לא תגידי את זה החברות תיפגע יותר)

בהצלחה!

@איש השקים

שהריון עניין שלך ושל בעלך,

ואם תרצי לעדכן אותה במשהו תעשי זאת בעצמך.
אם את בהריון וגם אם לא זה עניין שלך

באמת שזה חוצפה מה שאנשים עושים!

צאו לנו מהרחם, תודה       http://mitnachlot.co.il/blog/85

ויש לי ילדים ב"ה, אבל מחכה כבר זמן מה לילד הבא.

וכמובן שקשה לי, וגם במצב כזה אנשים עושים חשבונות. (במיוחד אצל הדתיים לאומיים כל שנתיים ילד)

והינה הם מחשבים לי כבר כמה זמן עבר... (לא בגלוי אבל ברמיזות)

וכל  מי שזורקת הערה אני אומרת לה: זה לא תלוי בי, יש ריבונו של עולם.... תתפללי עלי...

אם את כל כך מתעניינת ודואגת את יכולה לתרום את חלקך בענין, לרוב הם משתתקות...

ולהמשיך להתפלל...

הרבה אנשים באמת שואלים מאכפתיות ובאמת מרצון שזה כבר יגיע, לא כולם שואלים מתוך מציצנות... באמת...

בהצלחה ובאמת שתזכו בקרוב להפקד בטבעי.

יש בחנות בדים בעליה מרכבת מרכז לכיוון רחוב שטראוס הרבה וילונות יפים.

יש גם בחנות של טמבור בירידב מהדוידקה לכיוון מרכז העיר אבל לדעתי זה קצת יותר יקר.

ראיתי חנות רק של וילונות בכנפי נשרים (מעל קפה קפה) אבל לא יודעת מה טווח המחירים...

ב-50 ש"ח, כולל המקל, בחנות שליד הרכבת במרכז העיר. שנה שעברה. קניתי 4 וילונות ב-200...

אבל הם שקופים... (היו לי גם לא שקופים, אז שילבנו ביניהם והסתדרנו)

אם חשוב לך שהם יהיו אטומים - זה כבר מתחיל להיות יותר יקר. לא מצאתי באזור ה-100, אבל אולי את תמצאי... 

יש להם מבחר גדול ובטווח מחירים.

בקומה למטה יש מתחם שיש בו מלא ווילונות.

לא יודעת אם מאוד זול, מההתרשמות שלי שמחירים בסדר.

אני מרוצה.

אפשר לראות את הטוב בכל אחד.  בלי לוותר על הטוב שבך. 

ועצם החשיבה ש"אולי הייתי צריכה להתחתן עם מישהו אחר כדי לקבל משפחה אחרת".. היא מופרכת, שלא לומר מזעזעת, מעיקרה; ולא רק בגלל שברור שאצל אחרים, משהו אחר יכול להיות לא מושלם. אולי האיש עצמו. אלא את כבר נשואה. יש לך בעל טוב, הוא המשפחה הבסיסית שלך. צורת החשיבה שמתגלגלת לפעמים היום כאילו נישואין זה משהו "על תנאי", "אולי היה כדאי אחרת" - ללא כל סיבה ממשית, זה דבר בעייתי מאד. היפך ההסתכלות האמיתית. אתם איש ואשתו, זה לא דבר ש"מחליפים" בחנות (ואלו שמתייחסים כך, גם המשך חייהם לא פעם הוא כך. כי שום דבר כבר אינו מוחלט ואמין, אם זה היחס לדבר הכי-בסיסי של נישואין). יש מקרים חריגים - אבל סתם, כי המשפחה לא מי יודע מה, או כל נתון צדדי אחר שאינו מושלם.. 

תשמחי שזכית בבעל נפלא - תסתכלי בעין טובה על משפחתו. בוודאי תמצאי גם שם מעלות טובות. ואהבה מושכת אהבה. לכל היותר, תאמרי לעצמך שאת משמחת את בעלך ביחסך המכבד למשפחתו. גם זה משהו.

גם בין המשפחה שלי למשפחה של בעלי יש הבדלים עצומים. אולי פעם הייתי קוראת לזה פערים, אבל באיזשהוא שלב הבנתי שפער זו מילה ששמה אותי למעלה ואותם למטה, ואז הבנתי שהענין הוא הבדלים. וגם אני הרבה פעמים מרגישה שאין נושאים לשיחות (חוץ מהילדים והגן וכד'), ושבכל מקרה הם בכלל לא יבינו מה הקטע שלי בכל מיני נושאים, והפוך. אבל ב"ה, היום זה לא מונע ממני להיות ביחסים תקינים עד טובים איתם.

כדאי לך לזכור שבין כל שתי משפחות יש הבדלים, ויש משפחות עם הבדלים מאוד גדולים.

לדעתי-

א. את לא צריכה להתחבר אליהם או לאהוב אותם, וגם לא להקשיב לעצותיהם אם הן לא מקובלות עלייך או לחוש רגשות אשמה בגללם.  את צריכה רק ללמוד לכבד אותם. זה הכל. אם תצליחי לכבד- ממילא יבואו מן הסתם גם רגשות אחרים חיוביים. אבל קודם כל- לכבד אותם בזכות מי שהם.

ב. תסתבלי עליהם בעין טובה. אולי פשוט התרגלת כל חייך לחיות בין אנשים מסוג אחר ולכן קשה לך לראות מה טוב ומה מיוחד אצלם. אבל הרי לכל אדם יש משהו טוב ומיוחד, בפרט אם באופן בסיסי הם אנשים טובי לב וישרים. אל תסתכלי על "השכל"- כמו שכתבת- אלא על הלב. האם יש להם לב טוב? האם הם בעלי מעשים טובים? יראת שמיים? חסד? האם בכל זאת יש משהו שאת יכולה לקבל מהם או ללמוד מהם? כמעט בטוח שכן. אפשר ללמוד מכל אדם.

ג. לגבי המחשבות על עצם הנישואין- עזבי את המחשבות האלה. נטו יצר הרע. טוב לך עם בעלך ואת שמחה איתו? זה מספיק. על דבר כזה ח"ו לא חושבים אפילו לפרק נישואין!!

בס"ד

את אחרי שנים של השקעה הגעת למסקנה שלא שווה להשקיע בקשר עם משפחת בעלך?

יפה. אולי זה נכון לך. אולי זה באמת התבקש.

מה הקשר אליה?

היא לא כתבה שום דבר שיכול לרמוז על דבר כזה אצלם,

הקשר הזה הוא חשוב מספיק כדי לנסות לשפר אותו, וחבל סתם לייאש.

בס"ד

בע"ה יהי רצון שיסתדרו הדברים על הצד הטוב ביותר,

ושיהיה לך טוב גם איתם...

בס"ד

מה שאת רואה במשפחה שלו, זה מה שאת בוחרת לראות.

לא תמיד קל להתחבר למשפחות בעלות אופי שונה,

אבל אם מסתכלים עליהם בלי לתת ציונים זה יכול להיות הרבה יותר קל.

קודם כל לקבל אותם. הם אנשים פשוטים יותר? יכול להיות.

זה לא הופך אותם לשווים פחות.

את רואה שדברים שאת אומרת לא מתפרשים נכון אצלם?

יכול להיות. אולי כדאי להשקיע קצת זמן בהקשבה, בלמידה של השפה שלהם. 

אימא שלו מסתכלת במבט לחוץ כשהנכד שלה בוכה?

יכול להיות. זה לא אומר בהכרח שהיא מאשימה אותך.
אולי היא מתלבטת אם מותר לה להרגיע אותו, או שזה יתפרש לא טוב אצלך? 
אולי זה מלחיץ אותה כי היא לא יודעת למה את מצפה במצב כזה- כן שתעזור, לא תעזור..

אולי סתם זו התגובה שלה וזהו. לאו דווקא האשמה אלייך בכלל!!

אחותו נותנת עצות?

אולי היא מנסה ליצור תקשורת בניכן?

אולי בגלל שאין לכן על מה לדבר בכללי היא חשבה שזה יהיה נושא שיעניין אותך?

אולי סתם היא חולקת איתך את ניסיונה?
למה ייעוץ מחייב לחשוב שהיא מתייחסת אלייך כאל ילדה קטנה?

תחשבי על היחס שלך אליהם, על מה שאת משדרת. את בטוחה שזה יחס שפותח לקשר?

יש קשיים , יש הבדלים אובייקטיביים, הכל מובן.
אבל מה לעשות עם זה, וכמה ובאיזה אופן לתת לזה להשפיע על הנישואין שלך זה תלוי רק בך.

כדי להעריך בעיה בצורה נכונה, צריך לראות אותה כחלק ממכלול.
לא כתבת כאן על אנשים רעים שמנסים לסכסך וכ',

אלא על חוסר תקשורת שניזון בין השאר גם מחוסר נכונות לתקשורת...

יש בך את כל הכוח להפוך את זה. 
תאמצי עין טובה.

אם בעלך הטוב והמקסים יצא מהבית הזה- כנראה שיש שם טוב.

כנראה שההורים שלו עם כל פשטותם חנכו אותו טוב ונכון.

זה לא מובן מאליו.

גם גנטית אם הוא לא מאומץ- הוא ירש אותם. 
המשפחה הזאת היא המקור ממנו צמח הבעל הזה שאת כל כך אוהבת.

אם תפקחי את העיניים, ותחליטי שאת מחפשת לראות את הטוב, את תראי איך כל הטוב שקיים בבעלך,

בא משם.

וככל שתראי יותר טוב באנשים, יהיה לך טוב יותר איתם.

בהצלחה! 

את צריכה לשבת איתו ולהבהיר לו שקשה לך מאוד עם המשפחה שלו וכדי לשמור על השפיות שלך ועל הבריאות של הילד, הוא צריך לעזור לך , כדי לצמצם את המגע שלך עם המשפחה שלו כולל כולם.

תעשי את זה ברצינות, תבהירי לו שזה לא מצב זמני ותבקשי בכנות את עזרתו. אם הוא באמת בסדר, הוא יישר איתך קו.

א. הקרחת לא תגדל עד אינסוף...ע"ע בן גוריון. תשמחי שיש לו כיפה גדולה...

ב.מן הסתם תתרגלי וזה הרבה פחות יפריע לך.

ג. אפשר לחשוב על אפשרויות יותר מופרעות אם זה ממש ממש מפריע לך- כמו השתלת שיער, למשל.

ד. אולי תנסי להתייחס לזה בהומור.

מה שבטוח- שכמו שאת כותבת- זה באמת הכי חשוב שאתם אוהבים וטוב לכם ביחד.

וגם שהזקן מתארך....

אבל זה מה יש, וגם אנחנו משתנות.

ויום אחד נהיה זקנים מקומטים,לבני שיער מעט כפופים, נלך באיטיות יד ביד ונחייך

העיקר הבריאות והאהבה.

השאר שטויות

אני חייבת להגיד לך שהאח הכי חתיך שלי עם קרחת וזה עניין של הרגל. מקווה שתתרגלי 

וכתבו לך יפה שהעיקר האהבה וגם נשים משתנות והיינו רוצות שהבעל יקבל זאת באהבה!

ממליצה לך לבוא ממקום של איך הוא מרגיש עם הקרחת ולתמוך באהבה אם קשה לו השינוי!

לא מקריח אך עם אישיות שלא כמו בעלי??? שזה יהיה ה"מחיר" והחסרון שלו,עדיף על פני חסרונות במידות ובדרך ארץ... ואני מבינה אותך... זה לא קל אך...

שמה שיקרה בסוף זה שכלכך תאהבי אותו כמו שהוא,

שלא תביני למה רצית פעם שהוא יהיה אחרת. שום דבר אחר לא יסתדר לך.

זה יכול לקרות. צריך עבודה נפשית של התחברות לפנימיות של השקעה בקשר הזוגי. אבל זה דבר אפשרי.

קרה להרבה. (גם לי, בעניין אחר.)

שלום לך.אני מבינה מאד את הקושי שלך, גם בגלל הגיל הצעיר שלכם.

נראה לי שלא דימיינת לך שבעלך ייראה כך, לפחות בגיל הזה וזה שובר לך את החלום שלך, על איך חשוב לך שבעלך ייראה. הרי ראית אותו ופתאום גילית משהו אחר. את צריכה ייעוץ, שיאפשר לך ליצור השלמה והתאמה בין החלום והמציאות. כי את העובדות לא תשני ולא יעזור  אם תתיחסי לזה רק בשכל.כמו: זה מה שיש. כי אז יש רגש של אכזבה שעלול להשליך גם על מערכת היחסים הרגשית בתחומים שלא קשורים לעניין. אז קחי אחריות על עצמך ותעבדי על הבנה, קבלה והשלמה.לשם כך תיצטרכי לבטא את כל עוצמת האכזבה והתיסכול בעניין.בהצלחה, אסתר אברהמי

מכתב גלוי - צעירים מעל עשרים

רק מניח את זה כאן

ומזכיר שהכל בהומור וברוח טובה

גם בגיל 70 תהיה לו קרחת אני באמת לא מבינה למה זה מפריע לך?העיקר זאת האהבה והקשר המדהים שיש לכם וגם תמיד יש טיפולים כאלה למקריחים.

זה מה שמפריע לך אחרי שנה של נישואים? חסר לך בעיות בחיים שאת מחפשת למצוא?

בדרך כלל עם ההיכרות יש פחות דגש על החיצוניות 

ואם יש זוגיות טובה וטוב לך איתו והוא אדם טוב שנותן לך את מה שאת צריכה, אז זה מה שמפריע

אנשים משתנים עם הזמן.

אולי אם היתה נפגשת איתו עכשיו היתה פוסלת על זה אבל אחרי שנה של נישואים והיכרות, של זוגיות .... של כביכול אהבה, של לראות את הבן אדם שבפנים, מעבר לחיצוניות. של התמודדות יחד עם קשיים ותמיכה אחד בשני

נראה לי מוזר שיפריע כל כך שהיא מצטערת שלא שמה לב לזה קודם, כאילו שכל הקשר ביניהם כבר לא מספק בגלל זה, וזה מה שיעשה את ההבדל אם היא מאושרת או לא

נכון שחשוב להשקיע בעצמך ובשביל הבן זוג אבל אנחנו משתנים כל הזמן אם זה בהיריון ולידות או שפשוט זיקנה.

(סתם דוגמה, ראיתי כתבה על זוג בארה"ב שהכירו בלימודים ואחר כך האישה עברה תאונה ונכוותה בכל הגוף ונראית נורא כולל הפנים והוא המשיך לאהוב אותה והתחתן איתה)

מקומך ב"פורום גננות"

אין פה שום ירידה. רק אמירה פשוטה שהיא חיה בסרט.

(גילוי נאות: אני בן 26.5. התחתנתי בגיל 20. נשוי באושר. אשתי לא גננת)

סתם היא ארגנה לך "רימון" כזה שאפילו לפורום "פופקורן" התינוקי, לא מאפשר לך להגיע.

אני פעם ראיתי מישהו כזה, די נאה ,עם כיפה גדולה, ופעם יצא לי לראות שבעצם יש לו קרחת מתחת... והייתי בשוק, אבל הכיפה ממש הסתירה...

היא ממש מדהימה! היא עשתה לנו איפור בחתונה של אחותי - פשוט מדהים!!!!! ולאחותי היא עשתה גם את התסרוקת, אין דברים כאלה, שווה כל שקל

(היא הצליחה לאפר שונאת איפור מושבעת בצורה שהיא תאהב את המראה שלה עם איפור, כי יצא עדין ויפה)

לא ראיתי את התסרוקות שלה, אבל היא מוכשרת אז סביר שהם גם מעולות

מתייחסים מאהבה, לא מחובה.

לזוגות צעירים יש רעננות טבעית, דווקא לזוגות "ותיקים" יותר צריכים שיהיה תאריך בלוח השנה שמזכיר להם לקחת פסק זמן קצר מהחיים ולהשקיע בזוגיות.

"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב ויום הכיפורים". יש שם רשימה של דברים טובים שאירעו ביום הזה - וגם היו יוצאות בהם בנות ירושלים בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לה. ומי שאין לו אשה היה נפנה לשם - והיו בוחרים להם נשים.

בוודאי לא במה שנהיה בשנים האחרונות (עד שיכולה להגיע שאלה כזו, בתום-לב.. כלומר: שכבר עשו מט"ו באב משהו שלא היה ולא נברא, וצריך לברר אם אין לזה "משהו במקורות" - בעוד שלפני שנים מועטות בלבד, מי שהכירו את זה היו בעיקר הלמדנים).

ההמצאה הזו, "חג האהבה", זה דבר מתועב. תרגום של יום של פריצות אצל הגויים; ותערובת של הפקרות, בורות, ונאיביות - גרמו לאנשים מסויימים "להלבישו" על יום קדוש זה. ועוד חשבו שבכך עושים משהו "יהודי"...  ה"אהבה" של טוב באב - זו הקמת משפחות בישראל. נטו.

אין שום דמיון.

אצלנו, אין כל "חג" כזה - ומעולם לא היה. מעולם לא היה חג ל"אהבה", בוודאי לא כמו שזה אצלם - פריצות בעלמא.  אצלנו היה יום קדוש, שניצלו אותו לשידוכים מהירים. נישואין - וזהו. ואת האהבה היו בונים בתוך בתים כשרים בישראל. בנאמנות

זה בערך כמו שמישהו "יתרגם" ח"ו רה"ש לשטויות שלהם...

עזרה בבקשה!! - נשואים טריים

עייני כאן לדוגמא

יש אנשים שלא זורמים עם אירועים בלתי צפויים,

וגם אלו שכן,

מספיק דבר קטן כדי להרוס הנאה.

(אפילו אם היא לא הרגישה בנוח עם מה שלבשה, או שהמסיבה היתה בבית, והבית לא היה מסודר מספיק לטעמה, וכדומה)