פורום נשואים טריים (עמוד 463)

דתי- לאומי.

לנו לקח 3 חודשים להחליט.

לדעתי עד 9 חודשים ככה זה כבר מספיק זמן להכיר וצריך כבר להחליט.

אם קשה להחליט, אפשר לשתף אנשים מבוגרים וחכמים, אם גם זה לא עוזר, אפשר לקחת הפסקה ולחשוב מנקדת מבט אחרת.

לפעמים פשוט קשה לעשות את הצעד הזה אף על פי שעל פניו הכל נראה תקין ואז צריך לקפוץ למים.

החלטות טובות בע"ה!

אני קונה בחו"ל נגן MP3  קטן ונחמד באיכות סבירה בכ-40 שקלים שמנגן מוסיקה ישר מכרטיס זיכרון.

כאשר הילד מחריב אותו (אחת לשנה בערך), פשוט לוקחים חדש מהארון....

תלוי איפה וכמה עובדים

כשנפגשים חושבים יותר על ההתאמה "השכלית"/ "רוחנית"

כשמתחתנים הכל יורד לפרקטיקה

כך שלדעתי זה הדגש שאמור להניע אותך- עד כמה זה בא על חשבון הבית וכמה זה מאפשר לה פניות אליו.

ובסופו של יום החשוב הוא מידות טובות, וחיבור.. וכידוע בזה אין כללים..

בדקת אם מבחינת סדר ונקיון בבית היא בראש שלך?

בדקת שהיא ואתה רוצים את אותו הדבר בחיים?

בדקת שתוכל לאהוב אותה?

בדקת שהיא תוכל לאהוב אותך?

בדקת את מידותיה?

בדקת את יראת השמיים שלה?

בדקת שמבחינת חינוך ילדים אתם על אותו גל?

.

.

.

.

.

.

.

מקצוע בחיים זה לא בטופ בבדיקת זיווג

דבר נוסף חינוך בגנים זה ממש נח לבעלים ולבית לא שוברים את הראש בקייטנות ושאר מריעין בישין בחופשים

אין דבר טוב יותר לילדים ולגבר מאשר אמא בבית בחופשים. 

בהצלחה אחינו

אם אתה כזה מעשי, עליך למצוא את העבודה המכניסה ביותר שאתה מסוגל לה.

שמא אתה לא מסוגל...? או אז, רק גננת ראויה לך.

ואל תתחיל עכשיו עם לימוד תורה, כי מבחינה רוחנית וערכית כנראה עדיף להיות מורה, גננת, מחנכת.

אז קדימה, תכין את עצמך להיות הבעל המושלם.

מפרנס, מתרחץ כל יום, יודע לבשל כשצריך, לפרגן ולתמוך.

לא מוצא חן בעיניך מה שכתבתי?

אז שתדע שזה בדיוק מה שכתבת, רק מהכיוון השני ובצורה מעט פחות גלויה.

ולענייננו:

אתה חייב להתבגר, להבין מה משמעות קשר של נישואין כמו שכתבו לך פה, להגיע לרמה שתרצה לאהוב ולתת ולבנות בית חם עם מישהי.

אתה נשמע עכשיו כמו מישהו שאף אחת לא תרצה להמשיך איתו כשתכיר קצת יותר.

סליחה על השטיפה, כדאי לך לנסות להשתפר עכשיו ולא בגיל 35.

ועם קצת רגישות היית נמנע מלשאול את השאלה הזאת ומחליט לעצמך.

יש דברים שחושבים אך לא כותבים.

אני אישית בהיטק, ועכשיו אחרי לידה לא רואה את עצמי חוזרת לעבוד ודי תקועה.

ולעומתי יש לי שכנה גננת, היא מקסימה וחכמה ותענוג לדבר איתה, והיא כן חוזרת לעבודה בקלות - מעט שעות וחופשות.

ותמיד יש את הדברים הלא צפויים, מחלות, קשיים רגשיים אחרי לידה, הרמה של הארגון בבית, ועוד אינספור דברים שלא תדע מראש. חתונה היא לא שותפות עסקית.

שוב סליחה על הבוטות, אני הראשונה שחבטה בך ככה, אבל השאלה שלך כל כך מעידה שאתה צריך להשתפר.

תגובה מצויינת ובמקום

כשאני קורא את השאלה הקודמת שלך בפורום על כך שאתה רוצה להיות תלמיד חכם שלומד תורה עד ועד בכלל

אתה גם רוצה שאתשך צעבוד בהיי-טק כדי שתפרנס אותך...

נשמע לי קצת הזוי 

לדעתי המציאות צריכה להיות קצת הפוכה

אם אתה תעבוד בהיי-טק ותתפרנס טוב ותיתן לאשתך להיות בבית ולגדל את הילדים 

גם אם תשב ותלמד בלילה 4 שעות הלימוד שלך יהיה יותר טוב מהלימוד של כל אברך אחר שלומד כל היום ותוך כדי לימוד חושב על החובות ועל ההלוואות שיש לו...

ואם תהיה רציני אז גם תהיה לך סייעתא דשמיא כזו שהקב"ה עצמו ידאג לך לרווחה כזו שתוכל לשבת וללמוד תורה מתוך עושר

תחשוב על זה שהשמחה האמיתית תהיה לך אם אשתך תהיה מאושרת ואם תתפרנס בכבוד ותלמד תורה בכל רגע פנוי שיש לך

בהצלחה

יותר חשוב פרמטרים אחרים: מידות טובות, יראת שמיים, השקפה דומה פחות או יותר, כימיה וכו'.

לדעתי גננת בכלל לא מעיד על שטחיות, לעבוד עם ילדים זה קשה ודורש הרבה הבנה לנפש הילדים. יש שם מספיק עומק. כמובן שזה תלוי גם בבחורה. כמו כן, זה מקצוע שמאוד מתאים לאמא מבחינת החופשות וכו'. זה יתרון!

בהצלחה רבה!

תודה לכל מי שהבין מה שאלתי וענה. אשמח לעוד תגובות שעונות על מה ששאלתי.

ומי שענה לא הכי לענין - לא נורא, באמת לא פשוט להבין את מי שמולך ע"פ הודעה אחת בלבד.

שאלתי על פן אחד של מה שאני בודק, וברור שיש דברים אחרים יותר חשובים. אבל אני מבקש להתעלם מהם בשאלה הזאת.

ובאמת אני לא מעדיף שאשתי תעבוד בהייטק וכד', אני מעדיף הרבה יותר שתעבוד בעבודה שבה יש התפתחות אישיותית ועזרה לאנשים, כמו עובדת סוציאלית, יעוץ וכד'. רק כדי לחדד את השאלה הזכרתי מחשבים. לא חשבתי שאנשים יתקיפו אותי על דוגמאות כאלו. 

כשאמרתי שהגננות הוא מקצוע צנוע, התכוונתי שהסביבה בו טובה מצד ערבוב גברים ונשים, ולא מבחינה כספית, טעות שלי שלא פרטתי. הנושא של גודל ההכנסה טפל.

וד"א אני מתכוון לפרנס בעזרת ה' יתברך, יש שני תחומים שאני מתכוון להתמחות בהם (באחד אני כבר כזה ב"ה), ושניהם מכניסים טוב מאוד כל אחד בנפרד. 

חברים לא לשפוט ע"פ הודעה, אם הייתי יושב לכתוב את כל המערך המחשבתי שלי על בירורים לשידוכין וחיי משפחה זה היה לוקח זמן.

ואגיד בכנות - היו כאן תגובות שהיו יכולות להתנסח בצורה יותר נעימה "לאוזן" (ומה ההגיון בבקשת "סליחה על הבוטות" אם בכל זאת שלחת את ההודעה? יש בן אדם מאחורי המקלדת), לעניות דעתי תגובות תקיפות גורמות לכך שאנשים יחששו לשאול כאן, וחבל כי יש כאלו שצריכים עזרה.

אבל עכשיו קראתי שוב את ההודעה שלי, ופתאום אני קצת מבין אתכם - אני ממש מופתע לקרוא את המשפט האחרון שכתבתי... לא מעניינת אותי עבודה "נחשבת". אולי זה בגלל השעה המאוחרת. 

כל טוב

מבחינת עומק וכד'- זה תלוי באופי כמו בכל אחת. אישית- הבת שלנו אצל גננת שיכולה מבחינתי להיות המחנכת שלה עד התיכון. אישיות מדהימה ומפליאה שמנהלת גן לא יאומן ברמתו ובעומקו.

מבחינת פרנסה- זה דווקא מקצוע מצוין לאמהות. עבודה עד 14:00 שנחשבת משרה מלאה, ושכר יפה מאוד.

לא עיניין של רמה, נחשב או משהו בסגנון.

אבל אני בהחלט חושבת שהרבה פעמים מקצוע משקף אישיות. כמובן, בכלל לא כולם אבל לדעתי אצל הרבה מאד.

לא שגננות הן שטחיות , ויש לי הרבה חברות כאלה, אבל הן כן יותר פשוטות, זורמות, פחות מתפלספות ובוחנות כל דבר. אני נהנית להיות איתן כשבא לי לזרום ככה בכיף, אבל שיחות עמוקות ו"חופרות" בד"כ פחות הולך לי איתם (למעט עם אחת מהן שיותר).

אני גם חושבת שלרוב מי שבוחרת את המקצוע הזה, היא כן בנאדם פחות ריאלי (וראליות כידוע היא חלק מאופי) ולכן מישהו שהוא כזה וזה חשוב לו הגיוני שהוא ירצה לברר דבר כזה. אבל כמובן, לבדוק...

הילדים טוב אם לא טוב מאוד ואני מאמין שגם הניסיון עם הילדים תורם.  ומצד שני ,הייטק ,שכר יותר טוב ודאי שזה גם יתרון.

נכון שמי שעובדת עם ילדים חייבת להיות עם גישה אליהם לרוב (יש לצערנו גם גננות שלא) ומי שעובדת במחשבים חייבת שכל כדי להבין אותם ולכן סביר שהיא חכמה,

אבל מכאן ועד להחליט לפסול בחורה כי היא לומדת מקצוע מסויים ארוכה הדרך..

אני מכירה לדוגמא מישהי שהיא טיפוס מנהל,חכמה מאד ומעט קשוחה והיא גננת (בגן היא שונה מאיך שהיא במציאות)

ומישהי עדינונת שבקושי שומעים אותה שעובדת במחשבים.

מה שאומר שכדאי לברר על הבחורה ולא על המקצוע שהיא לומדת\עובדת בו..

אם תתחיל לפסול על מקצועות לא ישאר לך עם מי להיפגש. לא חבל לפסול סתם בנות פוטנציאליות?

ומה זה בכלל עבודה נחשבת?העיקר הפרנסה ושיהיה סיפוק לאישה.. (לפעמים יש גם הסבת מקצוע כי העבודה לא מתאימה לבית)

ומבחינת פרנסה- כמו שכתבו לך אתה אמור לפרנס וממש לא האישה.

אם שניכם תעבדו עד שעות מאוחרות מי ישאר עם הילדים בבית? עבודה במחשבים היא לרוב עד 5-6

אתה מתכוון לטפל בילדים בזמן הזה?

וחוץ מזה, הרבה פעמים בכלל לא מוצאים עבודה. ואז ממילא הולכים על מקצוע שונה ממה שהתכוונתם או נשארים בבית..

נכון שיש אילוצים בחיים, אבל ללכת לכתחילה על פסילת בחורות בגלל העבודה שלא "נחשבת" זה לא הכי חכם במחילה.

העיקר שאעבוד במקצוע שמשמח אותי ויתן לי סיפוק.

הכי חשוב לחזור הבייתה לאישה שמחה ומרוצה., וזה ממש לא קשור לשעות או למשכורת.

מה אתה רוצה? כבוד? כסף? ואז... מי ישמור על הילדים שיחזרו מהגן? ביבי סיטר? מי יהיה איתם בחופשות?? מטפלת פרטית??

מה שעות העבודה של רואת חשבון?

אני חושבת שהבעל צריך להיות המפרנס הראשי והאישה פחות שתהיה פנויה יותר לילדים בבית. ומקצוע של עובדי הוראה לא פשוט בימנו אך מבחינת השעות והחופשים כמובן שעובדת הוראה תהיה פנויה יותר בבית.

אבל זו דעתי....

מה משך אותה בגבר הזה שיש לו אופי 'זקן'..?

מן הסתם יש בו משהו שקסם לה אחרת לא היתה נישאת לו... 

לאחר שמצאה את הסיבות הנכונות לנישואיהם, תנסה לראות אותו כאדם שלם..

אי אפשר לענות על שאלה כזו, לכאורה, בלי שמבינים על מה מדובר.

[אגב, זו שכתבה שביקשה מבעלה להוריד זקן - בוודאי שזה "לא מתאים לכל אחד".. כמעט לאף אחד. מניח ומקווה שהיא הבינה מראש שזו בקשה חריגה שאין כל לגיטימיות "לחוץ" בכיוונה]

ובכך שאת מגדירה את זה כ"זקן", את עושה עוול לו ולעצמך - ויוצרת את הבעיה...

אולי הוא מרגיש מאד "חיוּת" ושמחה בעבודתו ושגרתו? טוב לו...

אולי מבחינתו זו לא "אותה שגרת יום", כי בתוך העבודה מענין לו?

אולי לך אין עבודה כזו, ולכן אינך מבינה אותו?

או סתם "הבדל". זה דבר די מצוי בין גברים לנשים הענין הזה. שאשה מחפשת "גיוון" - ואיש מוצא אותו בקביעותו בעבודה ובשגרתו המעניינת וטובה לו.

הקיצור - קודם כל, תשני מבט. הוא בדיוק אותו אדם "צעיר ורגיל" שהכרת. פשוט לא היית נשואה לו...

את חייבת שינויים וגיוונים בכל התחומים - אין בעיה. תתבונני מבפנים שהאופי שלו לגיטימי וטוב לא פחות משלך. מותר שיהיו דברים כאלה בנישואין. זה לא תאומים-סיאמיים.

אחרי שתתבונני בזה, וממש תרגישי כמה זה "לא נעים" לגביו שאת מסתכלת כך - תחשבי על פתרונות מעשיים, שתשתפו זה את זה במה שמיוחד לו/ה.

למשל, דברי איתו שאת מבינה את מה שטוב לו - אבל אם אפשר מתוך התחשבות באופייך, למצוא אחת לכמה זמן איזו "יציאה" שגם מבחינתו סבירה, בהתחשב בכך שבוודאי ישמח לשמח גם אותך.

כשמבינים אחד את השני ומתוך אהבה  -בד"כ יש גם נכונות לזוז קצת בכיוון זה אל זה.

הצלחה רבה.

האופי שלו מכניס יציבות ועקביות לחיים.

הוא טיפוס שיחזיק מעמד בעבודה, יהיה עקבי בחינוך הילדים, יהיה יציב מבחינת קהילה/מקום מגורים.

אופי מעולה, זכית! 

גם לאופי שלך יש יתרונות רבים ליצירתיות וחוסר קיבעון. ההפך מראש בקיר. חייבים קצת פלפל בשגרה.

אני מכירה אנשים מצליחים מאוד משני הסוגים. 

ושילוב של שניכם נשמע כמו איזון הכרחי אחד של השני.

תצליחו!

תעשי את זה בלעדיו. זוג נשוי לא חייב להיות צל אחד של השני. הוא מגביל אותך או שמאפשר לך להפגש עם חברות וכדו'?

אם כך כמו בכל דבר- כל אחד בא לקראת השני, לפעמים את תסכימי להישאר

בבית ולפעמים הוא יסכים לצאת איתך, אפשר אפילו לקבוע כללים ברורים כל כמה זמן יוצאים,

משהו באמצע בין הרצון שלו לרצון שלך

אם זה לא רק טכני אז לא נראה לי שיש יותר מדי מה לעשות חוץ מלהשתדל לקבל ולהכיל את זה

תמיד מגלים דברים אחרי שמתחתנים, וטוב שלא מגלים את זה לפני זה אחרת לא היינו מתחתנים אף פעם..

כי אני בכלל לא מבינה בזה:

איך שזה מנוסח פה נשמע לי כמו תרגום או עיבוד של משהו שאכן מקורו בנצרות...

"רצוננו הרע, נטיות נפשנו המושחתות". לא יודעת..נשמע לי "יצר לב האדם רע מנעוריו" בצורה נוצרית משהו.

"התוודינו בפני הקב"ה"- נכון שיש וידוי גם אצלנו..אבל אצל הנוצרים זה קטע מאוד חזק.

"נסינו להפיץ בשורה זו"- נו, לא צריך להסביר.

שוב, כל סעיף הוא אמיתי ונכון ויפה ויש לו ביסוס גם במקורות היהודיים, ללא ספק. גם בברסלב יש ענין של להתוודות לפני הצדיק. אבל איכשהוא - קל לי מאוד לשמוע איך זה נשמע באנגלית ואיך, עם שינויים קלים מאוד זה הופך לנוצרי.

שאפשר לצקת לתוכם תכנים שונים מן הקצה אל הקצה.

מעבר לזה, מה העניין? להרגיש חלק ממשהו גדול? המשהו הגדול שלנו זה התורה.

אם את טוענת שלמה שכתבתי ישנו ריח נוצרי, כנראה שאינך מכירה את הצעדים האמיתיים... מסכים שיכול להיות שהדברים 'נוקבים' מידי, התלבטתי בזה, ולכן באמת רציתי לשמוע תגובות של אנשים אחרים.

לגבי מה שטען יזהר (מרא דסוגיית ה'צעדים' בפורום זה) - מסכים שחלק ממה שנכתב הינו קצת מופשט, מאידך ישנו גם פן מעשי ותודעתי בכל אחד מן ה'צעדים' שהמצאתי, כניסיון 'לגייר' את השיטה.

לגבי השאלה 'מה העניין' וכו'. ודאי שהמשהו גדול שלנו הוא התורה הקדושה אך לפעמים יש צורך לתרגם את הדרכת התורה לכלל שיטה טיפולית.

למותר לציין שקטונתי מלגייר את השיטה, וודאי שזו מלאכה לתלמידי חכמים עמקנים במחשבה ובאמונה. הדברים נכתבו מבחינתי רק על 'דרך הלימוד' מה שמכונה, וודאי שום דבר מזה לא נוגע למעשה, שוב, מבלי שייכנסו לסוגיא תלמידי חכמים הראויים לכך.

ומעולם לא נפגשתי או התעניינתי בשיטה.

אבל גם לולא היו פה דיונים בנושא הזה- אני חושבת שהייתי מריחה כאן משהו כזה.

מה לעשות, יש כאלה שיש להם חוש ריח לדברים האלה, ויש כאלה שלא...

וזה לא אומר שהשיטה טובה או לא. לא הבעתי את דעתי על השיטה (מכיוון שאין לי דעה כזו..), אלא רק ציינתי שאכן, כפי שהדברים נכתבו, נשמע שמקורם הוא נוצרי.

אל תוריד את השירשור הזה להאשמות אישיות ולדמגוגיות שאינן נוגעות לנושא הנידון, אם יש לך ביקורת עניינית, בכבוד.

נראה לי שמפריע לו הקירוב של הדברים לשיטה טיפולית מסויימת [שדעתו עליה ידועה]. 

הרי בכוונה בחרת את המספר 12, ואת השם צעדים, ואת הסגנון.

צעד 8+9 לכאורה לא קשור, אם למשהו יש (נגיד) בעיה עם שמירת הברית, מה זה קשור לבקשת סליחה ממי שפגענו בו? (שהיא פעולה נצרכת בלי קשר)

וגם לגופו של צעד 8 עפ"י תורתינו הקדושה צריך למצוא דרך לבקש סליחה גם ממי שאין אנו 'מוכנים לבקש מהם סליחה ומחילה'.

א. העובד את ה' בדרך זו מגלה, שהשימוש בתאווה היה בריחה מעניינים רגשיים לא פתורים, ובעיקר מהתנהלות לא נכונה שלי במערכות יחסים. לכן, תיקון ענייני העבר הוא חלק חשוב מהשמירה על ניקיון העתיד.

ב. לא כתוב בצעד שמונה שיש מישהו שלא מוכנים לבקש ממנו. להיפך, נדרשת נכונות לבקש סליחה מכולם, וזה עניינו של הצעד. בצעד תשע, צעד בקשת הסליחה בפועל, בודקים באופן מעשי האם בקשת הסליחה תפגע במישהו, ואז לפעמים יש להימנע ממנה בעקבות כך ולתקן באופנים אחרים.

נ.ב. אציין שאין בתגובתי משום הסכמה לנוסח המגוייר. אני רק משיב נקודתית בעניין צעדי 8-9 למיטב הבנתי אותם.

טהרני צודק, ודאי שהפשט בצעד 8 הוא שמוכנים לבקש סליחה מכולם, אם יש צורך. וגם ודאי שצעדים 8 + 9 קשורים מאוד, מצוי מאוד שאדם פוגע בסביבתו (אשתו, ילדיו, חבריו וכו') מחמת שהוא ''מכור'' ומרוכז בעצמו בצורה לא בריאה.

טהרני היקר, מה מפריע לך בנוסח המגוייר?

אני לא רואה פסול בצעדים כפי שהם.

יכול בהחלט להיות שאדם שמגיע מבחוץ לא מבין בהתחלה את הנוסח המקורי. זה בסדר ללמוד שפה חדשה.

הניסיון לגייר עשוי לדעתי לנבוע מתחושה שיש משהו לא בסדר בתכנית המקורית. דבר שלמיטב הבנתי כלל אינו נכון.

כמו כן, לא עברתי לעומק על "הנוסח המגויר" אבל אם זכור לי נכון (וייתכן בהחלט שטעיתי), היו אולי כמה ניואנסים שאיני לגמרי מסכים עימם (וכאמור, לא מתחייב שזה אכן כך. זכור לי שזו הייתה תחושתי).

מבלבלת. שאלתיך מה מפריע לך בנוסח המגוייר שלי, ענית לי בכותרת 'מה שמפריע לי', אבל בפנים לא כתבת לי מה מפריע לך רק כתבת 'היו אולי כמה ניואנסים שאיני לגמרי מסכים עימם וכו'.

אגב, אתה לא חייב כמובן לענות אם לא בא לך. ועוד משהו, הניסיון היומרני שלי 'לגייר' את השיטה אינו נובע 'מתחושה שיש משהו לא בסדר בתכנית המקורית', אלא מאמונה שלמה בכך.

שהצורך "לגייר" מצביע על אי-נוחות עם הצעדים כפי שהם. זה מה שהפריע לי, וכמדומני שכך כתבתי.

אגב, אני עונה כי אני מבין שאתה רוצה תשובה, אבל לא רואה כאן דיון מאוד עקרוני ברומו של עולם.

העיקר שנחלים מההתמכרות לתאווה, ואם זה עובד לך במתכונת הזו - סבבה.

גם מייסדי הצעדים עצמם כתבו, שאפשר שקבוצה תחליט לוותר על צעדים מסוימים, אם זה עובד לה, וגם ב"ספר הגדול", ספר היסוד לתכנית 12 הצעדים, הצעדים מוגדרים כ"הצעות" (שם, עמ' 64).

אבל לי באופן אישי היה די קשה לעשות את זה כל עוד נפלתי, באופן יומיומי, באיסורי עריות חמורים. מאז שהצטרפתי ל"שמור עיניך" ואני נקי במשך 503 ימים (מספר בלתי נתפס בשבילי מגיל 12, לפני כשני עשורים), אני יכול להתחיל לבנות קשר כנה ,אמיתי ועמוק עם ה' יתברך וגם עם אשתי, ילדיי ושאר הסובבים אותי. מאוד היה קשה לי לעשות זאת לפני כן, כשהייתי כל כך שקוע במצולות התאווה.

מלהיות שקוע במצולות הכפירה.

הן ממצולות התאווה, והן ממצולות הכפירה (שנים ארוכות של סבל, בהן מאוד רציתי להפסיק עם התאווה ועשיתי כל דבר אפשרי לשם כך, ללא הצלחה, מאוד ערערו את הקשר שלי עם ה' ועם היהדות. די! כמה שנים אפשר להיות אברך שצופה בפורנוגרפיה בכל עת מצוא? איך הוא העמיד אותי במצב הבלתי אפשרי הזה? היום אני מבין לגמרי את הטעות שלי, מאמין בו כפי שמעולם לא האמנתי ועובד אותו בלב שלם ובנפש חפיצה).

אז זה בכלל טוב

חשוב מאוד שתבין, שמצולות התאווה בטווח הארוך מובילות פעמים רבות למצולות הכפירה.

ביטויים מגעילים (אם ההודעה אמיתית, כמובן).

ב. מה שאמרת לו "אין על מה לדבר מראש וזהו, אני לא באה לבדוק" - בהחלט יכול להיות בשבילו גם כן סוג של "הלם". את כותבת "נסיתי להסביר לו".. כך לא "מסבירים".. כך קובעים עמדה חד צדדית.

ג. בתוך שנה של נישואין כבר הספקת להגיד לו, מצידך, "גג - דפוק, דביל.. דפקט".... נו..

ד. כנראה שהוא באמת קצת חמום מוח. ולשניכם לא יזיק איזשהו אימון בשמירת הלשון.

מציע לכם לדבר אח"כ בשעה רגועה יותר - לשאול אותו אם נראה לו שייך לומר מילים כאלו - ובמקביל לומר שאת מבינה שהסירוב המוחלט הרתיח אותו, אבל חייבים לשמור איזה גבולות של מילים גם במצבים כאלה.  תראי מה יגיד - ואם תוכלו להגיע להסכמה ברורה ביניכם.

היי ,הוא חזר אחרי חצי שעה בערך לבית ועדיין המשיך את הפוזה..(אני ישן בסלון) מנסיון שלי כדי להוריד אותו מהעץ צריך לבקש סליחה על כלום...

אז אמרתי לו מצטערת שלא בדקתי ישר כשאמרת לי..אני סתם עקשנית בלי קשר

קיצר ממש ביקשתי סליחה

בהתחלה הוא עדיין ככה לקח כמה דקות

ואז אמרתי לו אתה עדיין מתכוון למה שאמרת?פתאום הוא נשבר ואמר שהוא מחפש אותי בפינות,כי קשה לו כבר ופתאום נפלה עליו עצבות כל הערב הזה,וזה לא היה הוא..כמו רוח שנכנסה בו,וזה סתם חלום רע...קיצר הוא בכה וביקש סליחה

"אני זבל יא מושלמת למה כל פעם אני מתנהג אלייך ככה,נכון את תתקני אותי?"

לא שאהבתי תענין של התיקון...אבל עצוב לי עדיין כי זה קורה לו לפעמים התפרצויות של כעס ואחרי שאני מורידה אותו מהעץ הכל נהפך לאהבה

זה קשה,עד עכשיו התמודדתי ,ותמיד הבטחתי לעצמי מחדש שאני אבדוק את זה..עד שהכל עבר,

אני חייבת לציין עוד משו..כל הדברים האלו קורים כשאנחנו אסורים..כי הוא מתגעגע וקשה לו..אבל עדיין לי זה קשה..

יכול להיות לדוג שערב אחד הוא יתפוס אותי על משו בקטנה דוג "הרמת קול על דבר שהוא עיצבן אותי" ויגיע לזה שהוא לא רוצה לישון הלילה בבית (ברור שזה לא קרה מעולם..)

ותכלס הדבר הזה של אסורים מותרים בשבילנו מתנה ענקית של חידוש ושיפור היחסים..

ב. כדאי ללכת לייעוץ, אפשר ואפילו קל יותר שתלכי לבד.

כשתביני יותר טוב מה בדיוק קורה ביניכם תדעי מאיפה ואיך לתקן.

בהצלחה רבה.

יש לי מה להוסיף, באישי אם תרצי.

בעיה של "הגזמת-סגנון-דיבור" - אבל התופעות עצמן, לא בלתי-מצויות; זמן קשה יותר וכד'.

תדברו ביניכם. זו בדיוק הזדמנות לדבר הזה. כיוון שהוא מודע לכך שזה לא בסדר שמדבר כך - ובתקווה שגם את מודעת שלא בסדר לדבר איך שהעדת על עצמך. תנסו לשבת ביחד, להבין אחד את השני (כלומר, מצידך תשדרי הבנה לקושי במצב הנוכחי, בלי להאריך בכך כשאתם בזמן הזה) - ולהחליט כל כללים שמאד משתדלים לא לעבור.  להחליט שמילים לא "תקניות", עושים כל מאמץ לא לומר (כולל לא לומר "זבל" על עצמו. כשהפה מתרגל לומר "מילים", הן יכולות לחרוג לכל מיני כיוונים). להחליט שעושים מאמץ לא לאבד-את-הראש גם כאשר קשה. כמו כן, יתכן שיעזור אם תגידי לו שכאשר קשה לו - אז במקום לצעוק על משהו שהוא יודע שאינו במשקל נוראי - יותר טוב שיגיד שקשה לו כעת, את תזדהי - ובזה ייגמר הענין, כשאת נושא הדיון תדחו לזמן שאפשר לדבר בנחת וברגיעה.

ולהחליט שאם קורה שחורגים למרות המאמץ - אז עד שתצליחו למגר את התופעה, מבקשים מהר סליחה.

בס"ד

משמח שהצלחתם להתפייס, אבל בהחלט צריך לדבר על מה שקרה.

לתת לו להבין שאת לא מסכימה שידבר אלייך ככה.

לא מספיק רק להגיד, את צריכה לעמוד על זה גם במעשים.

סיפרת שדיבר אלייך ממש לא יפה, ואחר"כ התקשר שוב, את אמרת שתבואי, והוא אמר שאת איטית, ושוב דיבר לא יפה...

לדעתי, במצב כזה, צריך לענות שלא מקובל עלייך איך שדיבר אלייך, ואת לא באה לראות את הדירה, עד שתדברו על מה שקרה.

הוא צריך להרגיש שלא משתלם לדבר ככה, הוא לא יקבל את מה שירצה, ואחר"כ תדרשי לדבר על מה שקרה

(אם יצעק, תגידי שלא מקובל עלייך שהוא מדבר ככה ותצאי).

אם אחרי צעקות את מתקפלת, באה לראות את הדירה שרצה, ובסוף מבקשת סליחה כדי ליצור רוגע, את גורמת לו להרגיש שהוא מרוויח מההתנהגות שלו...

כמובן, שחשוב לעזור לו לבטא את התסכול שלו, והקושי בזמן שאסורים. 

חשוב, בזמן שמבקש יפה ופונה בעדינות, ללכת לקראתו(אפילו קצת בהגזמה ,לעשות בשמחה ולהגיד מילה טובה),

ואז הוא יקלוט שכדאי לפנות בצורה נעימה.

בכל מקרה, חשוב לך באופן אישי ללכת ליועץ אישי/זוגי, ולחשוב מה לעשות, כל עוד הקשר בינכם טוב, ואתם מתפייסים בקלות

(ככל שיעבור הזמן, יצטברו כעסים ויהיה קשה יותר).

שהנורמות של השיח אצלכם מראש די בוטות,

וכך אפשר להגיע בקלות למקומות רחוקים כשמשהו לא נראה..

(אגב הן כאלה לטוב ולמוטב- כשזה טוב זה מושלמת שרוף עעלייך לא אוותר עלייך בחיים ,

וכשלא...)

מה שצריך זה ללמוד א. איך לכבד אחד את השני,

איך לכבד זה את דעתו של זה, לכבד, להקשיב, להתנהל בצורה מתאימה.

ב. להחליט על קוום אדומים-

גם כשכועסים, לא מאיימים בגירושין, לא מקללים, לא מרימים קול וכו וכו..

ג. לגבייך- שימי לב שאין פה דפוס שהוא מכל סיבה מתעצבן עלייך ואת "כדי להוריד אותו מהעץ צריך לבקש סליחה על כלום..."

זה חשוב וטוב לבקש סליחה ולקחת אחריות, עם זאת צריך להזהר שזה לא יגיע לדפוס לא בריא.

גם הוא מבקש ממך סליחה כשאת נפגעת ממנו?

אם הוא פוגע בי הוא לא רגוע עד שאני סבבה +

הוא מאוד מדבר איתי על זה שהוא צריך לכבד אותי ואני אותו..וכבוד זה ענין חשוב

אבל אנחנו מרגישים כלכך פתוח אחד עם השני...שבאמת נראלי צריך לשים גבולות

באמת שתכלס אנחנו מטורפים אחד על השני..אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אבל לפעמים אני מרגישה כל כך חסרת אונים

כתבתי תגובה ממש ארוכה אבל החלטתי שלא לפרסם כי יכול להיות שהיא קשה מידי.

בעיני יש פה דפוסים מאוד אלימים במערכת יחסים בניכם, אני לא יודעת מה בעלך חושב שקורה אצל זוגות אחרים, אבל גם במריבות הכי מטורפות שהיו לי עם בעלי, מ-ע-ו-ל-ם הוא לא כינה אותי בשום כינוי גנאי. וכנ"ל ההיפך. גם אצל ההורים שלי מעולם לא שמעתי אמירות שאפילו מתקרבות לסגנון הזה.

בעיני אמירות של "שרוף עליך, חולה עלייך, ואני לא אוותר עליך" כשהם בלי כיסוי- הם רק מעליבות עוד יותר.

לדעתי, אם אתם מעוניינים שזה לא יתדרדר לאלימות פיזית יום אחד- הייתי ממליצה ללכת דחוף ליעוץ זוגי. 

זהו. פשוט הזדעזעתי עד עמקי נשמתי.

אולי אני אחזור קצת על מה שאחרים כתבו פה.

יש בתיאור שלך שני חלקים: חלק אחד הוא בגדר הנורמלי, והחלק השני הוא לא ממש תקין, גם אם הוא מקובל כנורמלי אצל זוגות אחרים.

החלק הנורמלי הוא שקשה בזמנים שאסורים, ושלפעמים קושי כזה או אחר בא לידי ביטוי בהתפרצות של כעס או עצבנות שלא באמת קשורים לענין עצמו שמדברים עליו.

כשקורים מצבים כאלה- הדרך האמיתית בעיני להתמודד איתם היא דרך שדורשת דיבור וכנות משניכם. כנות ונכונות להודות שכל אחד מכם עשה משהו שהיה עילה למריבה, וגם להכיר בכך שלצד השני קשה משהו, וגם כמובן לבקש סליחה על מה שהיה לא בסדר. (אני לא חושבת שצריך אוטומטית לבקש סליחה רק כדי להרגיע, כי זו לא סליחה אמיתית. צריך לבקש סליחה אבל באמת, מהלב, על מה שמתחרטים עליו באמת)

החלק הלא נורמלי הוא רמת הביטויים שאתם משתמשים בהם. לכאן ולכאן. "חולה עלייך, שרוף עלייך"- זה אולי מאוד מחמיא לך אבל זה קיצוני. מה רע ב"כ"כ אוהב אותך".?    והקיצוניות הזו- היא גם לצד השני- "מפלצת" וכד'. אלו באמת ביטויים מזעזעים אבל לא מפליאים אם את כותבת שאת הספקת לקרוא לו בכל מיני כינויים בוטים.

לדעתי כדאי שקודם כל תדברו על הדברים האלה, בערב רגוע ונעים. כדי לתקן את המצב הזה- הן של ההתפרצויות והן של ההתבטאויות הבוטות- צריך שתהיה הסכמה של שניכם שזה משהו לא טוב שצריך תיקון.

וחוץ מכל זה- סתם שאלה: מה הרקע שלו? יכול להיות שכל הסיפור הזה יושב על כאב רגשי מאוד גדול או משמעותי מהעבר- נניח יתמות, טראומה כלשהיא וכד'? אם כן- אז יש בהחלט איך לטפל בזה.

נשמע לי ששניכם צריכים ללמוד על יחסי כבוד אחד לשני, ברמה הבסיסית

והדבר בוודאי מתעצם כשזה נובע אליכם כזוג נשוי

אני לא יודעת איך הבנתם את זה...בעלי הוא טיפוס מאוד חם מעניק ומפנק בלי סוף

פשוט היה לנו כמעט חודש וחצי שהיינו אסורים בגלל בעיה מסוימת..זה קושי מטורף ונסיון קשה מאוד

שכמה שהייתי בוכה והיה קשה לי הוא היה תמיד מעודד אותי ותומך בי בצורה מעוררת השראה

עברנו הרבה דברים קשים ביחד (הריונות לא תקינים)...והוא היה תמיד איתי

אני חלילה לא מתלוננת על הענין של הטהרה..תכלס זה מוסיף לנו מלא רענון תשוקה וחידוש  לקשר

רק הקטע של מילות גנאי מפריע לי מאוד...אבל תכלס ללכת לבד לייעוץ זוגי זה מוסרי?

היה ברור מכמה תגובות כאן שלא כ"כ הבינו את ההווי והמנטליות שלכם.

מה שנראה לך לא מתאים מהעצות למיניהן - פשוט תדלגי...

לפעמים, אנשים מגיבים כי הם חושבים "אם זה היה אצלם".. רוצים לפרוק "זעזוע" מובן ממילים מסויימות. אבל זה לא אצלם. כל אחד עם נסיונותיו ואישיותו.

בצד היתרון של הזמינות של פורום, זה גם החיסרון. זה לא תמיד כמו איזה "יועץ" שמכיר כל מיני מציאויות, ולא חושב על "אם זה היה אצלי"....

תצליחו. תמשיכו לאהוב ולעודד אחד את השני. ותשתדלו בזמן נינוח להחליט על גבולות גיזרה בקשר לצורות דיבור מסויימות (ומה שנשים כאן כותבות על נסיונות של גברים למיניהם בזמן שאסורים ומה נבנה דווקא אז - קחי בע"מ.. לא חייב שמבינות בדיוק את ה"ראש", וגם אין לדמות ממשפחה למשפחה).

אני אקח לתשומת ליבי

http://www.d.co.il/h-c35840-e1-p0-l0/

תבחרו לעצמכם את מודיעין וכדומה וצאו לדרך. יש שם גם מחירונים והמלצות של אנשים זה הכי מהיר והכי נוח. מעבר נעים!

שיט בים התיכון?

שכשוך רגליים במעיין בשומרון?

בננות בים סוף?

מסלול של יומיים בגליל עם לינת שטח?

מוזיאון המקרא בירושלים?

מוזיאון המרציפן בכפר תבור?

בקיצור- תני כיוון...

יש מועצות שנותנות הנחה לסטודנטים, ויש שלא.

פירוט של כל ההנחות נמצא בצו הארנונה של כל מועצה. את הצו ניתן למצוא באתר המועצה. לפעמים הצו מתפרסם באתר המועצה בשני קבצים - הצו הכללי והצו המכיל את ההנחות והפטורים.

אם תצטרכי הכוונה מדויקת תמסרי באיזו מועצה מקומית מדובר.

תשובה - הכוללת קבלה לעתיד לשמור על טהרת המשפחה.

תפילה - אין מה להסביר.

צדקה