פורום נשואים טריים (עמוד 471)

את חייבת לשמור על האמון בינכם.

או שתנסי להסביר לו שוב שאת ממש צריכה לשתף,

או שתקבלי את רצונו ולא תספרי.

זכרי ש''אין ברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין''

את יכולה לשתף אותנו במקום.

ולגבי צרבות - קחי טמס, תנשנשי משהו לעיתים קרובות.

ותהיה חזקה! הכאבים יעברו ובע''ה יהיה לך ילד בריא ושלם.

לא הייתי בכלל מגיעה לשאול את בעלי אם הוא מרשה לי לספר.

היתי מספרת וזהו .

אלא אם כן הוא הוא מרשה לך את זה (סביר להניח)

אבל אם את יודעת שיפריע לו, כמובן שאסור

ותסבירי לו כמה שזה חשוב שיהיה לאישה את מי לשתף, בעיקר שהוא לא יכול באמת להבין מה עובר עלייך כי הוא גבר.

רק אחות אחת או חברה אחת שאת גם סומכת עליה שלא תפיץ. נשים חייבות את זה...

את לא חייבת לעבור את התחושות האלה לבד!

השותפות הראשונה היא איתו.

אע"פ שזה לטובת הרגשתך האישית - אבל אתם ביחד. הרי הוא לא אומר כדי למנוע שיעזרו לך, אלא כי לא רוצה שתדענה על הדבר הזה, המשותף לשניכם.

את יכולה לנסות להסביר לו בנחת, שנסיונן אולי יכול לעזור - אבל להגיד מראש שאם אינו מסכים, אז לא ולא תהיה לך תרעומת.

לא מסכים עם האמירה "עם כל הכבוד לבעל הוא גבר.. ולא מסוגל להכיל אותך לבד". עם כל הכבוד לזה שהוא גבר - הוא בעלה...

יש הרבה שמסוגלים לגמרי - וגם נשיהם מרגישות טוב עם זה. 

לא סותר שאם אכן יש לה צורך כזה גם בשלב זה שעוד לא ניכר- אפשר לנסות להסביר לו.

זו סוגיה זוגית ותפתרו אותה יחד.

מעבר לזה שאת ממש ממש בהתחלה.

מוזמנת להעזר ולשתף במגוון הפורומים עד שתגיעו לעמק השווה

ובעיקר בחודש תשיעי.

מה שעזר לי מיידית זה חצי כוס חלב.... גראפס אחד והכל נעלם!

(מצטערת על הגועל... אבל ניסיתי לתאר בפשטות... )

ממש מוזר.

כמו שכתבו פה, כדאי להבהיר לו שעם כל האהבה שלך אליו והדאגה והתמיכה,

את חייבת אוזן נשית ותמיכה נשית ונפשית עבור מה שאת עברת ועוברת....

זה הכי כיף לדבר על לידות!

פתאום את מבינה שאת לא לבד....

או שיש כאלו שחוות (ה' ישמור)חוויות דומות או יותר גרועות..

ואז את מעריכה ומודה על זה ש"רק" את זה עברת.

בעזה"י שיהיה הריון תקין וקל ולידה תקינה וקלה עם המון המון שמחה וידיים מלאות!

מה פתאום. בטת עכשיו שיש לה הרבה אזניים נשיות באינטנט.

הבקשה של בעלה הגיונית מאוד.

עד השלב בו אנו מספרים (אחרי 3 חודשים) ובכ"ז בעלי מתנגד.

מאד קשה להסתדר וגם לא כל כך בריא לרגלים הרבה מדרגות

(רק תדמייני סיטואציה שבה את חוזרת מהמכולת או מהגינה עם שני ילדים עייפים, שלא מוכנים לעלות ברגל. מה תעשי? וזה עלול לגרום לך לחשוב פעמיים על כל יציאה מהבית. שווה לשקול אם כדאי)

עם שני ילדים. עברנו כשהייתי בהריון (ובהמשך בשמירת הריון) ועם תינוקת בת שבעה חודשים.

בעלי עובד מהבית כך שהוא יכל לעזור לי, וככה זה בסדר גמור בשבילי.

הקושי העיקרי מבחינתי הוא בכך שכל יציאה היא פרוייקט והילדים יכולים קצת להשתעמם בבית.

התרגלתי עם השנים. לקחתי את זה כספורט ובריאות.

(גב ישר, נטיה קלה קדימה, בטן מכווצת, להעמיס את הלחץ על שרירי הירכיים) 

אבל בהריונות זה קשה וגם עם תינוק קטן (שצריך לסחוב אותו + אותי + תיק ושקיות, ולפעמים גם עגלה)

זו אחת הסיבות שעברנו דירה...

כמו שאמרו - אפשרי, אבל קשה.

אם הגדול מספיק גדול בשביל לעלות ולרדת מדרגות (אפילו בזחילה), אז זה אפשרי בדרך-כלל.

|וסליחה שאני נדחף לפורום שאני לא שייך לו, פשוט השאלה הזאת מסקרנת אותי, מסקרן אותי לדעת מה הורים צעירים מרשים לילדים שלהם בקשר למעלית...|

אני חושבת כתוב גיל 12?

כבר קרה לנו  שילד נתקע ולא הגיע לצלצול מצוקה. (כי היה נמוך מידי)

אצלנו בבניין אני מרשה לילדה בת 7.

הילדה בוגרת והסברתי לה מה קורה אם חלילה נתקעים.

במעלית של חברה שלה - אני לא מרשה לה.

העניין אנו רק ילדים אלא גם שקיות סופר ותיקי נסיעות. אם יש לך אפשרות אחרת- הייתי במקומך שוללת את אפשרות המגורים הזו מכל וכל. כרגע יש לך רק 2 ילדים, בע"ה בהמשך אולי עוד.אם היית כותבת שיש לך רק 1 או עדיין אין אפשר להתחיל כך, אבל בשלב כזה, רק אם אין ברירה הייתי מסכימה לגור כך, מניסיון של כמה וכמה שנים שגרתי כך

, וזה לא היה קל.

אנחנו בקומה שלישית עם 3 ילדים וזה ממש בסדר 

רק בזכות שאת העגלה אנחנו משאירים במחסן למטה..

תבדקו אם יש סורגים ראויים לשמם! חשוב מאוד!

אם הייתי שמה לב לפני שנכנסנו שאין סורגים נורמלים לא הייתי נכנסת לדירה הזאת,

זה סכנת נפשות

אין עם זה שום בעיה

כשאתם בתוך הבית עם דלת סגורה יש לכם פרטיות

(כדאי רק לא לריב בקול), גם אם שומעים קצת את השכנים זה לא נורא

ברגע שיוצאים אין טיפת פרטיות, אבל זה לא משנה

תחשבו אם זה מתאים לכם בלי קשר לזוגיות

(מחשב לכל דבר ועניין, אגב)

יש רכבים שהם פחות אמינים ומבקרים הרבה במוסך. למשל רנו מגאן רכב מרווח וזול מאד אבל כשביררתי אמרו לי להתרחק. מבלה יותר במוסך מאשר על הכביש... ויש חברות שהן יחסית לא יקרות אבל כן אמינות. למשל יונדאי  שמאד הולכת היום. אז ממש חשוב איזה חברת רכב מדובר. בהצלחה.

מה הסיכוי לנזקים קטנים כמו פנסים שבורים ודפיקות פח של נהג לא מיומן?

נשמע שזה ממש נזילה

לפעמים יש נזילה קטנטנה בניאגרה או באיזה ברז

תבדקו טוב!!

איך בודקים?

בודקים שאין ברז פתוח כלשהו (לרבות מכונת כביסה, או שאחת הניאגרות מתמלאות)

ואז יוצאים לשעון ורואים אם הוא מסתובב

אם כן,

יש נזילה

ניתן לבקש הפחתה במחיר המים בגין הנזילה. נסו לברר דרך תאגיד המים.

בהצלחה.

פרטיהם מופיעים בחשבון המים החודשי.

תבדקי את כל הפרטים. שזה אכן השעון מים שלכם ולא של אחד השכנים

אנחנו קצת פחות ויוצא לנו בערך 5

ויש לי עיצה בסיסית איך אפשר לעבור יחסית בשלווה את התקופות האלה.

נכון שזה קשה, מגביל לעיתים ויכול ליצור מתח.

אבל לדעתי ההסתכלות על הענין היא זו שתקבע את התחושות שלכם וזו שתעצים או תחליש את הזוגיות.

אם תחשבי לרגע על המצב- אז מן הסתם תגלי שזה מצב שיעבור- מחר, עוד שנה או עוד חמש שנים. והשאלה הגדולה היא באיזה מקום נפשי תהיי כשתצאו מהקושי הכלכלי.

במילים אחרות- יש לך ולכם הזדמנות לעשות עבודה של אמונה, מידות, ובכלל עבודת הנפש דווקא בגלל הקושי הזה. ומה שתשיגו בזמן הזה- לא תוכלו להשיג בזמן של רווחה כלכלית. כנראה שה' רוצה שתפיקו איזה טוב דווקא מהלחץ הזה, אז חבל לפספס את ההזדמנות הזו, שאני מאחלת לכם שלא תחזור...

הענין בקושי הזה הוא לא רק שתצאו ממנו, אלא העיקר הוא איך תצאו ממנו.

העיקר הוא העמדה הנפשית שלך מול המצב הזה ולא המצב בבנק. האם את מתייאשת בגלל מינוס, האם את בדיכאון תמידי בגלל שאי אפשר לקנות מה שרוצים? או להפך- האם את מנצלת את זה להסתכלות על הטוב, לתפילה על מה שחסר, למאמץ שיהיה שלום ביניכם למרות הלחץ.

ב"ה- מבין כל הקשיים שיש בעולם, קושי כלכלי הוא בין הקלים... קושי בריאותי, או עניינים של חיים ומוות הם הרבה הרבה יותר קשים. וגם על זה אפשר להודות לה'.

לא אומרת שזה קל, לא אומרת שאין נפילות של מצב רוח ויאוש, אבל העיקר זה לדעת לקום, להתחזק, להאמין שגם מהמצב הזה יכולים לצאת דברים טובים, להתפלל ולחזק את הקשר ביניכם.

תודה על הדברים המחזקים!!

אחד הנקוודות שמובילות אותי לייאוש זה שזה לא נראה מצב זמני...

הלחץ רק הולך ועולה עם הזמן...

אני מתפללת שנסיים את התארים ונזכה להרווחה

וגם, כמו שאמרת (ומאוד חיזקת אותי) שנשכיל להפיק את המירב מהתקופה הזו...

וכמובן, קשה לתת "עצות מרחוק" ספציפיות, בלי לדעת מה האפשרויות שלכם.

אבל מה שהכי חשוב, לדעתי, ההוא לשבת ביחד - ולהחליט חזק שהיחס ביניכם קודם לכל (וזה חשוב גם לגבייך-עצמך: אפילו שקשה לך להתחשבן על כל שקל.. אבל תתבונני כמה הרבה יותר חשוב היחס הטוב).

להגיד: שמע, שנינו יודעים שזה זמני. נגמור, תהיה לנו עבודה טובה בעז"ה.

שנינו יודעים שזה לא ש"מישהו אשם" או רוצה רע, ח"ו. וגם שזה קצת "ניסיון".

לפחות יש לנו זה את זה. ובשביל זה לא צריך "לשלם". אז בוא נחליט שלזה לא נותנים להתקלקל משום "כסף".

ואולי תחליטו על פעם בשבוע שדנים על עניינים כאלה, ובאוירה מוסכמת מראש. בנחת.

"צורך לבזבז כסף" הוא כמו צורך לאכול?

אם אכן זה כך- אז כמו שלפעמים הצורך לאכול הוא נפשי ואנחנו סתם פותחים את המקרר כשבעצם יש לנו איזה חסר נפשי, כך גם הצורך לקנות דברים שעושים לי טוב. הרי אפשר בקלות למצוא אלף דברים אחרים שעושים לי טוב- כל אחד במה שהוא אוהב, בלי לבזבז על זה הרבה כסף.

לדעתי יש ענין שונה- כשיש צורך אמיתי במשהו, אז קונים. וה' עוזר. אם צריך סנדלים לילדה- אז קונים. אם את צריכה בגד להריון- אז קונים וכו' וכו'. וכנ"ל עם אוכל. וה' עוזר כשאנחנו עושים את הקניות באמונה .

ובאמת לא דובר על "הרבה כסף" אלא קצת..

לפעמים יכול להיות לאשה צורך להרגיש שהיא יכולה לקנות משהו מעבר ל"מוכרח".

אז גם זו הוצאה-לגיטימית. הכל ענין של פרופורציות.

ובאמת נכון שאפשר למצוא הרבה דרכים להרגיש טוב, בלי לבזבז כסף.

אבל את יודעת לפעמים בא לי פשוט שמלה חדשה לאיזה חג או אפילו סתם

ופשוט בא לי לקנות בלי לחשוב מאה פעמים...

יקר/זול... צריך/מיותר...

או כל דוגמא אחרת...

וקצת נמאס לי להתחשבן על כל שקל ושקל!!

(במיוחד שכל החיים עבדתי ותמיד הייתה לי האפשרות לעשות עם הכסף ככל העולה על רוחי...).

באמת אני שואלת,

זה נראה לך שלילי ש'בא לי' להוציא כסף על פינוקים או דברים לא הכרחיים?

להתפרץ, אבל בעוצמה גבוהה מאוד...

א. יש סדרי עדיפויות. ברור שכולנו היינו רוצים לקנות מה שאנחנו רוצים מתי שאנחנו רוצים בלי שום מגבלה. אצל רוב האנשים זה לא קורה ולא אפשרי, גם אם הם לא בלחץ כלכלי.

אז נניח בקניות של אוכל- לא הייתי עושה דקדוקי עניות. קונים מה שצריך. אולי בלי מותרות מוגזמות, אבל לא מדקדקים. אבל קנייה חופשית של ביגוד מתי שבא וכמה שעולה- בזה אפשר לדקדק קצת יותר בלי שזה "יעביר אותך על דעתך".  אז תחליטי כל פעם איזה סכום אפשר, ותעמדי בו. לפעמים המגבלות יוצרות יצירתיות, וגם- כמו שכתבתי- זה מאוד תלוי בעמדה הנפשית שלך מול הענין הזה.אם את תרגישי אומללה ומסכנה כל פעם שלא תוכלי  לקנות בדיוק מה שרצית- אז באמת תהיי כזאת...

אבל אם תהיי בעמדה של שמחה במה שיש, בעמדה שאת יודעת שהמצב הזה ישתנה בקרוב, ובעמדה של אמונה- שגם את המצב הזה ה' יצר במיוחד עבורך וכנראה שיש פה ענין שה' רוצה שתשימי לב אליו- אז זה יתן לקושי מימד אחר, הרבה יותר משמעותי.

ב. מחשבה שעלתה לי- שמדי עולה לי גם ביחס אלינו. אנחנו חיים בחברת שפע מטורפת. מגוון וכמות האוכל שיש לנו בבית, מגוון וכמות הבגדים שיש לנו ולילדים שלנו, מגוון וכמות המשחקים, הכלים, הרהיטים, הספרים וכו' וכו'- כל זה פעם, לפני לא כ"כ הרבה שנים לא היה נחלת רוב האנשים. בשניים שלושה דורות האחרונים רמת הצריכה עלתה בצורה מדומיינת, ויחד עם זה- רמת השמחה, כמדומני, פחתה.

חמותי גדלה בבית פצפון עם עוד 10 אחים והם מעולם לא חשבו שמשהו לא בסדר. ואני- בבית באותו גודל בדיוק עם 3 ילדות מרגישה חנוקה.

הרבה מאוד ילדים פעם אכלו אוכל יותר פשוט ופחות מגוון, והיו בריאים, שבעים ושמחים. והיום- ילדים מתפנקים- לא רוצים כזה ורוצים רק כזה.

לא שאני שוללת הכל. זו המציאות שלנו ובה אנחנו חיים, אבל לפעמים זה עוזר לקבל קצת פרופורציות, ולהבין שבאמת יש לנו המון. וגם להבין שהשמחה שלנו לאו דווקא תלויה בשפע הכלכלי שיש לנו.

נכון שיותר קל להיות רגועים כשיש הרבה כסף בבנק, אבל החכמה והיופי זה להבין שהכסף שיש לא הוא מקור הנחת והשמחה שלנו, אלא יש לנו בפנים מקור אמיתי יותר ופנימי יותר של נחת ושמחה.

ואולי מצבי הדחק האלה- מלמדים אותנו יותר מכל את השיעורים החשובים של החיים...

ותודה לכן.

וחשבתי עלייך...

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=57294&cat_id=4048

שיעור של הרב ליאור אנגלמן בערוץ מאיר.

חח... אני גם אוהבת לשמוע את הרב הזה

קיצר, תודה נשמה!!

על זה ועל כל החיזוקים!

תבורכי מפי עליון

אשתדל להסתכל על המציאות דרך 'המשקפיים' שהצעת לי!!!

תודה רבה

בדבר כשרותו של דבש זה

תבדק/י

זה מלכודת לנמלים

דווקא בקיא בהלכה

אכן הרב ויא אומר שזה בעייתי.
פשוט מוצר שונה

כל דבר אחר שניסו שם (כולל ריסוס) לא עזר.

החלטתי בתסכולי להמר על התוצאה הראשונה ב-ebay.

שילמנו, הגיע אחרי שבועיים, עובד נפלא.

זה המוצר:

http://www.ebay.com/itm/Brand-New-Nippon-Ant-Insect-Killer-Nest-Destroyer-Liquid-25ml-Gel-/221623528789?pt=LH_DefaultDomain_3&hash=item3399caad55

בס"ד

ליד איפה שהן עוברות בדר"כ

ואומרים להם ביי ביי, אם לא תגעו בחומר הוא ירד רק כחצי שנה אחרי זה (לטוב ולרע - אם יש ילדים קטנים צריך לפקוח שבע עיניים, אם בכלל להשתמש.)

אם תורידו, אז אל תשכחו לזרוק את הסמרטוט שהשתמשתם בו לניקוי מהר לפח.

על תקופת אירוסין?

צריך לציין את זה...

מלבד ש"בני זוג" זה באמת רק אחרי החתונה;

גם העצות שונות בכמה וכמה דברים.

מכל מקום ספצפית - קצת קשה לכווין מהנתונים שכאן.

הלוואי שיעבור מהר וממש כל הכבוד לכם על ההחלטה האמיצה הזאת!!

שבעז"ה יהיה טוב

מקווה שיעבור מהר

בס"ד

באמת ניסיון לא פשוט בכלל, וקשה להבין איך גיסה צעירה שנכנסת למשפחה,
יכולה לעשות נזק כזה.  כואב כאשר קשרים טובים במשפחה מתקלקלים ככה,
ועוד יותר שזה ללא סיבה, והכי כואב זה על הילדים שרואים את זה...

יכול להיות שהגיסה הצעירה היא בחורה מניפולטיבית, שבאמת סכסכה מתוך כוונות רעות,
ולצערי יש מקרים כאלו, רק ליתר בטחון- הייתי מציעה שתבחני גם את עצמך.
כי אותך חמותך כבר הכירה לפני שהגיסה נכנסה למשפחה, וכבר נוצר קשר בניכן, ואת אומרת שהקשר היה טוב,
אז אולי יכול להיות- ואני אומרת בשיא הזהירות- כי באמת זה לא מחייב בכלל שזה כך-
אבל אולי כדאי שתבחני אם יש משהו במה שהגיסה אומרת.  

כי אם חמתך קיבלה את הדברים שלה, אולי זה התיישב לה על משהו שגם היא טיפה הרגישה.
אני מסייגת שוב- כי לשון הרע זה דבר שלצערנו מתקבל בקלות המון פעמים,
ויש כאלו שיודעות לסובב ככה את הדיבור שלהן ולסכסך וכ' למרות שיש קשר טוב בין הצדדים,
אבל רק ליתר בטחון מציעה לבדוק גם את הכיוון הזה.

וזה כמובן בלי שום הצדקה לכל מה שקורה שם...

כי גם אם היית "עוקצנית ותוקפנית"- כלפי הגיסה, וודאי שזו לא סיבה שהחמות תנתק קשר אתך.

מקווה שההחלטה שלקחתם תהייה טובה לכם, לילדים לשלום הבית ולכל הנוגעים בדבר...

לפני חצי שנה בערך היא סיפרה לי שזה מה שהחליטה מהתחלה .....

ולכן העדיפה להתרחק ולא לדבר איתי וחמתי לא ידעה מיזה אז ....

לפי הדברים שאת כותבת נשמע שחמותך נמצאת במצוקה ואינה יודעת מה לעשות. את מציינת שלפני החתונה של האח היה לך קשרים מעולים עם חמותך, זאת אומרת שבסך הכל היא אוהבת אותכם ויש בסיס משותף לקשר טוב. יתכן מאוד שלאח הנשוי יש בעיות. יתכן והיא חוששת לזוגיות שלו, יתכן והוא דורש ממנה דברים מסויימים והיא פוחדת לסרב. משהו בטוח קורה שם. כשאתם מתרחקים הקושי מועצם יותר והמעגל של חוסר האונים מתרחב. חבל שבמשפחה יהיו כאלה יחסים...
לכן, את נשמעת לי בחורה נבונה, תנסי לקחת אחריות ולדבר על הדברים (גם אם בהתחלה יהיה קשה לחמותך לקבל אני מאמינה שברגע שתבין שיש רצון טוב היא תשתף פעולה ואף תשתף אותך בדברים שלא חלמת שמתרחשים ). מה פרוש לדבר? הגעתם לשבת, את מרגישה שחמותך עצבנית... מצאי שעת כושר ותפני אליה, תגידי לה שאת מרגישה שקשה לה אולי יש משהו שאת יכולה לעזור? תתפלאי עד כמה זה יכול לפתוח לבבות ולקרב.

כמה פעמים לדבר ולא עזר כלום...

הוא הגשר בינך לבין המשפחה שלו.

התפקיד של החיבור או הניתוק עם המשפחה שלו מוטל עליו.

תתנהלו יחד ותני לו לפעול בנושא אם זה אפשרי

אם לא- המשיכו לשמור מרחק.

הכי חשוב שאת ובעלך תהיו מאוחדים ומתואמים.

ייתכן שתוכלו להתקרב

ואולי תחליטו יחד שעדיף שתשמרו מרחק

יהיה אשר יהיה מערכת היחסים ביניכם היא החשובה כאן.

אם היא לא תיפגע השאר הוא שולי

בהצלחה

הלוואי וחמתי תפתח עיניים ותעשה חושבים....

תתפללו שישתנה לטובה.

לכאורה, אתם לא חייבים להגיע אם מרגישים לא רצויים.

אם ישאלו, תגידו שאתם בוודאי שמחים לבוא כמו שהיה בעבר, אבל אתם מרגישים לא-רצויים, קצת מאחרי הזמן שהאח התחתן. וממש תשמחו אם הכל יחזור לתיקנו.

אם תתפתח שיחה טלפונית, תסבירו בנחת ובלי להיבהל.

נקווה שהשלום יחזור.

ענ"ד.

שהכל יחזור לקדמותו זה כרגע בגדר חלום

קשה לחיות ככה 5 שנים אני 3 שנים וכבר גמורה.....

איזה יופי ב"ה שהסתדר לך חלקית זה לא קל ולא פשוט וכל כך מבינה אותך ושולחת לך חיבוק

ו

מתפללת מתפללת ומקווה לטוב.

באמת הלוואי

והקושי הוא להכניס אותם הביתה...

אולי באמת לבחור מקום מגורים קהילתי יותר...

או לקבוע עם חברה מהאיזור עם ילדים בגיל המתאים להיפגש בגן משחקים.

אבל זה אחד על אחד וגם כל הזמן עם אותן בנות בודדות שאני בכלל מכירה כאן

בפעמים שניסיתי בד"כ זה לא הלך

אבל בשביל זה צריך לגור באיזורים מסויימים שבהמשך לא נוכל לגור בהם

(אם בכלל נישאר בעיר הזאת)

וגם צריך שהילד יכיר את השכנים בכלל וירצה לשחק איתם (לא מחייב בכלל שהם לומדים ביחד)

כל  היישובים שמתאימים לנו נמצאים במקומות שאני מתה מפחד לגור בהם

ואני לא מרגישה שאני מסוגלת (ואמורה?) להתגבר עליו

חבל כי זה היה יכול להיות פיתרון, לפחות חלקי

בגן של הבן שלי יש עוד ילד אחד חוץ ממנו שיוצא מוקדם

לפעמים יש עוד מישהי בגינה (רק אחת בד"כ), שאני לא מכירה

אין אימהות שיוצאות הרבה פעמים עד שכבר אפשר להכיר דרך הגינה

ולקשקש איתן כשנפגשים שם

והגדולים לא בעניין (אולי גם לא בגיל) של ללכת לחברים, דווקא בגלל שהילד שלי לא אחד שיודע

להסתדר בחברה הייתי רוצה בשבילו את סגנון החברה שתיארתי

עד שהיה נראה שמצאנו את המקום ה(כמעט) מושלם בשבילנו

התברר שאין בכל האיזור שם אפשרות לעבודה בתחום של בעלי

אוף אוף אוף אוף אוף!

כ"כ כ"כ כ"כ מבואסת!

ב. אין לו יום חופשי חוץ משבת?

ג. אתם צריכים להחליט ביניכם שממתנים את קצב היציאות לשבתות. זה דבר רגיל, שמשפחות רוצות שתבואו - אתם חייבים להסיבר את זה בנחת פעם אחת - ולמתן.  להגיד להורים משני הצדדים, שאתם מאד שמחים אצלם, אבל חייבים קצת זמן לעצמכם. הוא עובד קשה - אין לכם זמן ביחד, זה כבר לא בריא. יבינו ויקבלו. תחליטו - ותעשו. אפשר לנסוע פעם בחוד, או לכל היותר פעם בשלושה שבועות. לפחות לחודשים הקרובים.

ד. אם את רק עם תינוק אחד, ומרגישה ש"כל היום סביב התינוק והבית" - וצמה עד הצהריים... את צריכה התארגנות מחדש. 

לנוח באמצע היום, בזמן שבדרך-כלל התינוק ישן. ממש לנוח. להחליט בלי חוכמות, שבבוקר את אוכלת, אחרי שקמה וכו', לפני כל דבר אחר. להקפיד על שתיה מספיקה (כמובן בהנחה שאין חסר בברזל וכד'). יש להניח שזה גם יתן יותר כח לבשל ולהתאגרן בבית.

וכשתהיה שבת כזו, אז תשוחחו במנוחה ביניכם, ותחליטו שכשהוא חוזר מהעבודה, אחרי ששמח בתינוק.. אתם יושבים ביחד, אפילו לרבע שעה, אבל קבוע..  הוא מלמד שתי הלכות, או פיסקה מסילת ישרים, או מה שנעים לכם. ואח"כ מחליפים חוויות מהיום. כל אחד מקשיב לשני, משתתף, אומר מה שיש לו לומר - וזהו.  זה יהיה טוב - אז בלי להרגיש אולי אפילו יעבור קצת את הרבע שעה.

לא להילחץ ממה שלא - אלא להשתדל להוסיף חיוב.

א. אפשר להסביר - בלי להאריך - שאנחנו חייבים זמן גם לעצמנו. אין לנו את זה מספיק בשבוע. לא כי אתם חייבים למסור הסברים, אלא כי זה יקל על הרגשתכם והרגשתם. הרי רואים שאצלכם, אם "זה לא מתקבל כ"כ בהבנה.." אז אתם לא מיישמים כ"כ.

תגידו - ותיישמו. בנין ביתכם קודם. ההורים יקבלו בהבנה תוך זמן לא רב. לפעמים, גם הורים צריכים "להתרגל" קצת, שהילדים כבר עושים מה שמתאים להם. כמובן, לא בהתרסה, ולא ב"ניתוק קשרים" חלילה. זה יכול להיות קצת קשה בהתחלה, אבל אח"כ הורים לגמרי מקבלים. רואים שממשיכים לאהוב ולכבד וליטול עצה.

ב. יש בחירה. את יכולה להתארגן על הסדר החדש.. לא להתייאש. זה ענין של קצת משמעת עצמית, וגם לקבל את זה ש"סדר" במציאות החדשה, הוא קצת נזיל בגלל השותף-הקטן..  הברירה אינה או הכל או לא-כלום, אלא לעמוד על שעות מנוחה, לנסות להארגן על הזמן, לקחת בחיוך "הפרעות" משמחות.

ג. אל תחששי כלל. בעלך יבין אותך. בשעה נינוחה, תסבירי כמה חשוב לך הקשר ביניכם, תגידי כמה את מעריכה את מה שהוא מקדיש לעבודה - ותסבירי את ההצעה שלך לחיזוק ה"מעגל הפנימי".. לא ב"תביעה", אלא בבקשה, הצעה. בחיוך, "בוא ננסה".

בהצלחה רבה. בעיות "טובות" - והפיתרון יהיה עוד יותר טוב..

את רק חודשיים אחרי לידה! זה כלום!

זה כ"כ טבעי כל מה שאת מתארת...

העצות הן חשובות באמת ואני מקוה שתצליחי גם לייעל את המערכת שלכם, אבל אני רוצה לשים פוקוס על החשיבות של הרוגע שלך עם עצמך ועם בעלך וסבלנות לתהליך המשמעותי שעובר על המשפחה שלכם. עברתם שינוי גדול מאד בלידה, ויש לו הדים לטווח ארוך יותר מיום או יומיים. בע"ה ככל שעובר הזמן חוזרים לאיזון לאט לאט ומצליחים לנשום מחדש במערכת החדשה.

התסריט שלך (עם שינויים קטנים, כמובן) מוכר לי בתור "פק"ל" לידה (ועברתי ב"ה כבר כמה).

שיהיה בהצלחה רבה!

כמו שנאמר חודשיים אחרי לידה זה מוכר לכולן.

אני מרגישה שאחרי כל לידה לקח לי חצי שנה להיכנס לשגרה רגועה וחיים נורמאלים.

יש עייפות נוראית משינה בלתי רציפה ומאינטנסיביות הטיפול בתינוק 24 ש' ביממה. העייפות מטבעה גורמת לחוסר מנוחה ועצבנות. אלה דברים שיעברו עם הזמן.

התינוק גם יגדל עם הזמן יותר תביני אותו  וגם הוא ישן בצורה סדירה יותר ואז הכל יהיה יעיל יותר ויהיה יותר זמן פנוי.

מה שעוד טבעי הוא שכל העולם של ההורים הטריים משתנה. פתאום לא רק הזוגיות היא מרכז החיים אלא התינוק. ההסתכלות משתנה ולוקח זמן לאזן בין הדברים.

בקשר לשבתות- ברור שצריך להישאר יותר שבתות בבית, אבל גם כשנוסעים להורים, למה לא לנצל את זה?

אפשר להפקיד את האוצר הקטן בידי המשפחה ולצאת לסיבוב לבד שניכם. או איתו בעגלה.

אפשר לנצל את ההורים גם כדי להשלים קצת שעות שינה. הם וודאי ישמחו לשמור עליו קצת כדי שתוכלי עוד לישון.

והכי חשוב, כמו בכל נושא, לדבר על זה ביניכם. לא לצבור דברים בבטן. אולי גם בעלך מרגיש בחוסר הזה אבל לא אומר כלום.

בהצלחה

מס' בתי מכולת, מס' בתי כנסת ומקווה.

ועל קראוונים ועם מי מדברים כדי לבדוק את היישוב?

לגבי אריאל-

כמו שכבר אמרו, זו עיר. אמרת שאתם מחפשים יישוב תורני, אז בעקרון זה מקום מאוד פתוח. לא רוצה להתחייב לעובדות, אבל האופי די חילוני. יש שני גרעינים תורניים בעיר.

כמובן שיש מכולות, בתי כנסת, מקווה...

אין קראוונים, העיר בבנייה ממש גדולה ואת מעט הקראוונים שנשארו רוצים להעיף, המחירים ממש יקרים יחסית לאיזור.

השכירות הכי נמוכה של שני חדרים היא בסביבות האלפיים מאתיים..

אוטובוסים יש הרבה לירושלים, לתל אביב, פתח תקווה, בני ברק... לעיתים ממש קרובות.

בקיצור- עיר.

כן, זה גרעין תורני עם קהילה מאד תורנית.

אבל זה לא משנה את העובדה שאריאל היא עיר לכל דבר (שרובה המוחלט חילוני), ושהשכירות יקרה. ואין כמעט סיכוי לקרוואן.

אם זה מעניין אתכם, חפשי אותם באינטרנט, יש פרטים ומס' טלפון ליצור איתם קשר.

פרסום?

אם יש משפחה שמעוניינת בקרוון בגבעה בתפוח אפשר לפנות אליי

אין צורך להתחיל דיון על המצב שם, כעת גרות שם כ 5 מש'

אין אפשרות ל ADSL, כביש סלול ק"מ וחצי מהיישוב,

קרוון משופץ ומורחב. אם יתאים למישהו, יקבל במחיר נמוך

באמת יש את שלושתם.. אבל ממה שאני יודעת הביקוש לקראוונים ביישוב גדול ולא ידוע לי על קראוונים פנויים..