פורום נשואים טריים (עמוד 478)

נשמע אחלה.

יש בקבוקים של מיץ לימון סחוט.

יכול לחסוך את טרחת הסחיטה.

[יישר כח על ההמצאה..]

וזה מצוין ללכת ביחד לדיאטנית.

תהיה איתה בסיפור הזה. ממש אין צורך שתבקר אותה על המראה שלה, נשמע ממך שקשה לה בעצמה עם זה...

תנסה לדובב אותה לשתף מה היא חושבת על זה ולא רק מההיבט החיצוני, יש עוד היבטים. גם יש קושי אמיתי בתנועה, בריאות אם, בריאות העובר...

תהיה כתף תומכת אבל תומכת בתהליך של צמיחה והתגברות על הקושי.

אם תשדר לה ביקורת היא תיפגע, אם תשדר לה תמיכה היא תעריך את התערבותך.

או של קופת חולים כלשהי 

שלאכול הרבה סוכר וממתקים בהריון זה ממש מזיק. זה מזיק לעובר ולאמא

עלולה להיות מזה סכרת הריון, שזה לא נעים בכלל

והתינוק יהיה שמנמן מה שמקשה על הלידה!

אם יהיה לי זמן אולי אעלה לך פה איזה קישור. 

אולי תדבר שהחלטת שאתה רוצה שינוי בתזונה שלך ולאכול בריא יותר בהדרגה ותשמח שהיא תצטרף,כי זה יגרום לך יותר דירבון בעניין 

תחשבו ביחד מה טוב לאכול וכו'.

אגב, הרצון והחשק לסוכר זה לא רק בגלל ההריון - זה בגלל שחסר לה משהו בדם (ולא סוכר...)

אבל זה כנראה חלק מהמציאות של ההריון.

אפשר לדרבן אותה לעשות בשביל הבריאות וההריון וגם הלידה

איזשהו סוג של ספורט- 

שחיה אם יש לידכם איפה, או חוג שמתאים.

אולי לפנק אותה באוכל בריא ומזין,

ו.. למה שהרופא לא יגיד לה בעצמו אם הוא חושב שהמצב מדאיג?

ובאמת תמוה בעיניי שהרופא לא אומר לה משהו באופן אישי, בעצמו, כאיש רפואה. בסופו של דבר, עליה של כ-30 ק"ג בהיריון אינה דבר של מה-בכך, ועוד יש שלושה חודשים להיריון. זה עלול להיות מסוכן לבריאות שלה.

כי אם הוא היה רופא הוא היה מעיר לה מזמן...ולגבי הדיבור איתה תציע לה לעשות הליכות ביחד כי הליכות זה ספורט אפשרי. בעיקרון כל ספורט אחר אפשרי אם היא התחילה אותו לפני...וגם תשים לה משקל ליד המיטה אם יש לכם אם לא תקנה. כמעט אין מצב בעולם שאשה לא תעבור ליד משקל ורק תסתכל עליו.תן לה להבין לבד שזה לא טוב והיא תבין. מדברת בתור אחת שהתחילה הריון ב48 ועלתה 22 ק' (אחרי הלידה הורדתי הכל ואפילו יותר תוך חודשיים והייתי צריכה להחליף מלתחה)

תאמר לה בואי נצא לסיבוב תכלס זה אחלה זמן לדבר על הזוגיות ולא רק. ואולי היא גם צריכה לשתות הרבה מים,ככה תרגיש פחות את תחושת הרעב.

אמנם לא הגעתי למצב כזה.

אבל יש לי ממש פחד להשמין כתוצאה מההיריון וכן מהתגובה של בעלי, אע"פ שהוא מקסים ותומך.

לעניין- אני חושבת שדיבור משותף כן יועיל מאוד, כמובן שלא לתקוף והכל.

אבל עם עובדות נכונות והרבה תמיכה תגיעו להחלטות נבונות וטובות.

1. קפאין זה לא דבר בריא! אז נכון ששוקולד מגרה, ולפעמים אף מרגישים צורך להרגיש תנועות אז אוכלים,

מותר וחשוב להגביל. 

2. היריון הוא לא תירוץ לאכילה מרובה. צריך לאכול נכון...

3. ללידות קלות יותר, מומלץ ממש לעשות ספורט במהלך ההיריון, הליכה של 3 פעמים בשבוע כ-45 דק' מומלצת מאוד.

אגב- הורגלנו מאמונות טפלות שחייבים לספק לאישה כל מה שהיא מתאווה לאכול, זה כיף ונעים לאישה שהבעל טורח, אך בהחלט אין סכנה לעובר אם היא תתאפק ותמתן את התאווה הרגעית...

כיוון אחר-ייתכן שחסר לאשתך איזשהי תעסוקה אולי ואולי היא מחפשת נחמה על המראה שלה ועושה זאת בצורה הפוכה, אוכלת יותר...

לדבר, לדבר, לדבר....

עם תמיכה מרובה ומתוך הבסיס של אהבה, אכפתיות ושותפות.

השמנת יתר בהיריון היא בעיה רפואית ולא בעיה אסטטית.

מה שצריך להטריד אותך (וגם אותה כמובן) היא העניין הרפואי ולא הבעיה של עד כמה אתה נמשך או לא נמשך אליה.

אתם צריכים וחייבים לדבר על זה והיא חייבת יעוץ רפואי תזונתי הן על אורח התזונה שלה כעת והן על ההתנהלות בתקופה שלאחר הלידה.

שכדאי לטפל בה. או שהמספרים שמנית אינם מדויקים?

אני נלחצתי כשעליתי 4-6 קילו עד חודש שלישי, כי הבנתי שזה יותר מידי...

אחד הדברים החשובים שקראתי בספר "בשעה טובה" ומחזיק אותי- שבהריון *לא* אמורים לאכול בשביל שניים, וגם לא כל פעם שרעבים. צריך ללמוד להתמודד ולאזן. לדעתי הכי נכון מכל הבחינות זה לדבר איתה מהצד הבריאותי ולא מצד המשיכה שלך אליה. דווקא בהריון עם כל החשק לשטויות חשוב פי אלף לאכול נכון וטוב כי זה משמעותי לבריאות האשה והעובר, וזה משהו שצריך מאוד להיות מודעים אליו- אחרת נגררים בקלות לדפוסי אכילה גרועים.

אולי יש לה סכרת הריון או משהו כזה שגורם לאנשים שהשמין הרבה יותר או להתנפח... 

יכול להיות שגם הגוף שלה אוגר נוזלים ולא משחרר אותם (ואז כדאי להוריד מלח שצובר נוזלים).

ו30 קילו למשך כל ההריון זה הגיוני. זה קורה, יש כאלה שזה קורה אצלם. זה לא ממש חריג. 

וללכת לדיאטנית - לא בטוח שהייתי ממליצה כי אותי אישית שלחו לאחת כזאת אחרי הריון של 30 קילו, אבל היא נתנה לי לאכול אבוקדו ופריכיות אורז, יצאתי מדעתי די מהר.. הלו, זה הריון! אני לא יכולה לחיות מכאלה כמויות ולהרגיש שאני סופרת אוכל וגרמים וקלוריות. זה מעביר לדיכאון די מהר ואני לא בטוחה שזה יותר טוב.... 

שווה כן להתייעץ  עם הרופא/. נשים שלה על העליה, מוזר שהוא/היא לא העלתה את זה עוד לפני כן. 

יש להם ניסיון והם ידעו לאיזה בדיקות לשלוח. 

היא העלתה את הנושא פעם? היא אמרה שזה מפריע לה? (ותאמין לי שזה מפריע לה... רק לסחוב את עצמה זה סיוט!)

אם כן - תעלה את הנושא בשיא העדינות איזה פעם שנראית טובה ותעלה רעיון שאולי הגוף שלה אוגר נוזלים או שזה סכרת הריון או משהו כזה שגורם להעלות משקל במהירות שיא ולהתנפח...  תגרום לה לרצות ללכת איתך ליעוץ ורופא כדי שלה יהיה יותר טוב, כדי שלא יהיה לה קשה לסחוב את עצמה עד סוף ההריון...  תראה לה את זה מהכיוון של השיתוף בקושי ולא הסתכלות מהזוית שממול. 

ויישר כח על הרגישות, העזרה והאחריות.  

בהצלחה!!! 

(ויש מצב שתעדכן אותנו מה קרה בסוף?)

זה שזה קורה זה לא הופך את זה לנורמלי ובריא.

לא בבת אחת בהדרגה.

בהריון ובפרט ראשון, יש קושי רב לגוף וכל גוף מגיב אחרת.

כן לראות אילו צרכים רגשיים חסרים לה ואולי שם אתה יכול לעזור שבמקום לאכול תקבל את הסיפוק הנפשי לו היא זקוקה.

כל הכבוד שאתה מטפל בבעיה.

אחר כך יורדת הכל!!!

זה הורמונים.

אבל שווה לדבר על זה בעדינות.

בהצלחה ובשעה טובה.

ואני יכולה להבין את הקושי שלך

עליה תקינה 10-20 ק"ג בגדול

עליה כזו- של 31 קילו - בהתחשב בזה שיש לה עוד 3 חודשים משמעותיים מאד- שבהם לרוב עולים עוד,

זו בהחלט בעיה

הייתי לוקחת אותה לשיחה, מספרת לה מה הרופא אמר,

מציעה לגשת לתזונאית (דיאטנית)

להתאמת לתפריט להריון

כל זה- בניטרול מוחלט של עניין המשיכה והמראה

מה שחשוב כרגע זה הבריאות שלה ושל התינוק

ואם היא תעלה עוד 10 קילו עד לסופו- היא עלולה להגיע למצב מסוכן.

חשוב להבהיר לה מצד הדאגה הבריאותית לשלומה

לא מצד החיצוניות אחרת אתה עלול לפגוע בה וכן היא עלולה לקבל את הרושם שלא אכפת לך "ממנה"

אל תשכח שנשים במצבה נוטות לייחס חשיבות מוגברת לכל מילה בהשפעת ההורמונים.

ראשית, יש נשים שעולות את כל המשקל עד חודש שביעי, ונשארות במשקל הזה עד סוף תשיעי.  שלושה חדשים בלי להוסיף משקל.  קורה.

אבל, עליה גדולה כזו יכולה להעיד על בעיה רפואית.  אולי מערכת כלשהי שאינה מתפקדת כראוי.  אפשר לחפש בגוגל אם לרופא אין ידע בנושא (חבל שאין לו, אבל אני לא פטור מלדאוג לבריאות שלי לבדי).  הרפואה הסינית גם תוסיף שהצורך העז שלה לשוקולד \ למתוק מעיד על בעיה בריאותית.  הריון = סוכר\שוקולד אינו גזירה משמיים.  חפש ותבדוק - אולי הדבר מעיד על חוסר \ עודף בויטמין \ מינרל מסוים, ואם היא תוסיף או תפחית בהתאם לצרכיה, הדחף העז לשוקולד יירד פלאים. 

בדרך כלל מדובר במחסור במשהו. 

אתה יודע מה קרה לאמא שלה בהריונות?  יש לה אחיות?  גם הן עלו הרבה?  אולי הן יכולות לדבר איתה, שוב מהצד של הבריאות.

רפואה שלמה ותרגישו טוב!

אני נשואה לא מעט שנים אם זה עוזר...

ואם בכל זאת לא תצליחי להגיע- שפכי חומר פוסל ונסי לנקות עד כמה שאת יכולה..

ורעיונות:

* רגליות של שולחנות וכסאות- צוברים הרבה מאוד חמץ

* מקלדת מחשב

* מסילות של החלונות, במיוחד אם יש קטנטנים שמתרוצצים בבית ואוכלים בכל פינה

* כיסי מעילים, תיקים

* מאחורי התנור. תופעתי לראות כמה שאריות מזון עלולות להצטבר שם

פסח כשר ושמח!

1. שואב אבק

2. מברשת שיניים להפריד את אלו שנדבקו

3. שוב שואב

4. שפריצר אקונומיקה (כלורקס)

5. ניגוב עם נייר סופג עד שאין פירורים

6. סמרטוט לח לפיניש

אויש! איזה סיוט זה...

ואז זה פוסל אותו ולא נחשב לך לחמץ...

קנינו השנה (משהו פשוט), וזה בהחלט הקל את העבודה...

יחד עם הלכלוך.

הסוקל במטבח. זה הקטע שבין הרצפה לארון. זה פגום אבל בכ"ז.

סוליות נעליים - בסוף. פגום -כנ"ל.

מגירות מטבח - מכל צדדיה ומסילותיה.

מקפיא- שאיבה,פגימה,שלום.

[אפשר להביא קצת אוכל מהבית של ההורים - ולקנות כמה דברים סגורים. ולא צריך לנמק יותר מידי: "החלטנו שעדיף לנו ככה"..]

העלות הצפויה: כעשרה שקלים עד חמישה עשר (חבילה של 100 כוסות, חבילה של 100 צלחות וקצת סכו"ם).

לכו הביתה עם ח.פ. ואוכל קנוי ודי

קצת פרטיות

בפסח גם ככה אפשר להסתדר בלי הרבה אוכל מבושל

רוצים קצת שקט ופרטיות

שלא תהיו שם אתם לא חייבים תרוץ לאף 1 אפשר לומר יפה

שקשה לכם להיות כל כך הרבה זמן מחוץ לבית ואתם רוצים

קצת פרטיות ושקט

ועם דברים לפסח תמיד אפשר להסתדר חד"פ ואוכל קנוי...

בהצלחה

חברת אבני דרך היא חברה (דתית ברובה) שמתעסקת בהשקעות נדל"ן, ואפשר גם לקנות דרכם בתנאים ממש טובים. בהצלחה

גם יותר יעיל וגם מסיר חשש לפגיעה והעלבה ברבים

אבל יש דרכים רבות לשמר את הנשואין.

אני יכולה להבטיח לך שניאוף ובגידה אינן אחת מהדרכים הללו.

שלום וברכה.

קראתי את כל שני השרשורים לפני שכתבתי את התגובה הזו, ואני אנסה להאיר על הנק' המרכזיות (לדעתי) שעלו בהם. כמובן שחלק מהדברים נכתבו כבר, אבל אני מקווה שאוכל להוסיף בכל זאת.

נק' ראשונה, הבנת מהות הנישואין. יש שיחות רבות וספרים רבים על הנושא (ספר מומלץ - 'שכינה ביניהם' של הרב בלייכר), ואין לי ספק שכל אדם נשוי וכל אדם המעוניין להיות נשוי חייב להבין אותו, ולחיות אותו בכל מאודו. בקצרה - לא ניתן לקיים חיי נישואין שהתחילו מתוך רצון של אחד או שני בני הזוג בהנאה/סיפוק/ריגוש עצמי, כי  כל נישואין סותרים את האינטרסים האישיים האלה בזמנים מסוימים. נישואין שמבוססים על רצון להגשמה עצמית, שיהיה לי טוב, נידונו לכישלון. כל זוג שמתחתן מאוהב בחתונתו עד מעל האוזניים, מוכן לעשות הכל למען השני, בכל זאת אחוזי הגירושין עולים כל הזמן במימדים מבהילים, הרבה בגלל הנקודה הזו. אז מה זה נישואין?  לא שותפות עסקית/חברתית/הורית או אחרת, כי אז החבילה מתפרקת ברגע שזה לא משתלם. נישואין זה בניית זוגיות ושותפות אמיתית ומעמיקה, מתוך הבנה שלמרות שאנחנו שני אנשים שונים ונפרדים, אנחנו בעצם חטיבה אחת, שמעניקה ויונקת אחת מהשניה כל הזמן. זו מחוייבות שמגיעה מתוך ידיעה שיהיו קשיים, ואנחנו נעבוד עליהם בכל מקרה, כי אנחנו בונים דבר הרבה יותר גדול ממני או ממך. אנחנו בונים בית. בתרגום ליהודית - אנחנו בונים משכן, בית לה' - ממש - גם אם זה לא מרגיש, ואנחנו בונים את עם ישראל. כשמבינים את זה וחיים את זה, כל קושי, גדול ככל שיהיה, לא יכול להעמיד בספק את הבית והקשר. כי הסיפור פה זה לא אני ולא את, גם לא הילדים, זה הסיפור של בית.

נקודה שניה, יצריות. הקב"ה ברא את עולמו עם הרבה יצרים בתוכו, וללא ספק יצרא דעריות הוא אחד החזקים שבהם. ישנם מס' גישות איך צריך להתייחס ליצר, אנסה להביא את האחת שקיבלתי מרבותי. יצר הוא אמצעי. הוא לא טוב, והוא לא רע, הוא אמצעי. אם אשתמש בו לטוב, ארוויח ואתקדם. אם לא, אפסיד ואתרחק. אבל אחת הנקודות החשובות ביותר, היא לא להפוך את היצר למטרה. ברגע שאני הופך את היצר למטרה, אני מאבד את המיקוד על כל דבר שיקר לי בחיים. היצר לא חושב על תוצאות, הוא לא חושב על התמונה הכללית, הוא חושב על סיפוק, ועכשיו. יצר האכילה - אדם שיציב כמטרת על לאכול את הדברים הטעימים ביותר בעולם, סביר להניח ימות בגיל צעיר למדי מהשמנת יתר, התקף לב, סוכרת, או שאר מרעין בישין (וודאי שהוא יעבור על מצוות הכשרות). אם הוא יבין שזה אמצעי, הוא יהנה מגוף בריא וחזק, וגם יהנה מטעמים נפלאים, גם אם לא במידה שהיצר היה רוצה. יצר השינה - אדם שירצה להעביר את ימיו בשינה, כי הוא מאמין שזה הדבר הכי כיף שיש (ויש כמה וכמה מתבגרים כאלה...) ימצא את עצמו סובל מדיכאון, כאבי ראש וגב, ועוד. אם הוא יבין ששינה זה אמצעי, הוא יהנה מגוף בריא וערני, וגם יהנה מאוד משינה, גם אם לא ברמה שהיצר ירצה. וכמובן, יצר העריות. אדם שיציב לעצמו מטרה לספק יצר זה כמה שיותר, בהיתר או באיסור, ימצא את עצמו עובר על איסורים, מאבד את חבריו ומשפחתו, מאבד את עבודתו, ומאבד את עצמו. (לא מאמינים לי? תקראו את 'הספר הגדול לאלכוהוליסטים אנונימיים' {מומלץ לכולם!}, או את 'הספר הלבן לסקסהוליסטיים אנונימיים' {מומלץ למי שצריך}). לעומת זאת, אם מבינים שיצרא דעריות הוא אמצעי, אפשר לעשות איתו דברים נפלאים. להביא ילד לעולם. להתקשר בעבותות של אהבה עם אשתך. לבטא באופן פיזי את כל האהבה הפנימית שיש לך לבעלך. ואז זה משמש ככלי נפלא לבניין נפלא, וזה מגיע עם עוד הרבה טוב בהרבה תחומים.

נקודה שלישית, טיפול אישי/זוגי/פסיכולוגי. ישנה סטיגמה נוראה שמי שהולך לטיפול הוא חלש או משוגע. ההיפך המוחלט הוא הנכון, ולא רק בגלל שהוא מתמודד עם הבעיות שלו ולא בורח מהם. מי שהולך לטיפול מוכן לעבוד על עצמו בצורה קשה ומעמיקה, כי הוא מאמין בדרך ורוצה להגיע למטרה, בלי לחפף, בלי לברוח. מטפל לא פותר לך את הבעיות. הוא עוזר לך להבין את הבעיה בצורה אמיתית, ועוזר לך לבנות כלים ושרירים בשביל להתמודד איתה. וכן, הוא גם תומך כשצריך. היחידים בעולם שלא צריכים טיפול, הם אלה שמצליחים לבד. אני יודע שאני לא הייתי מצליח לבד אם הייתי במקומכם, ואני גם יודע שאתם לא רוצים לוותר. אין מה להפסיד מללכת לטיפול. אפשר להפסיד הכל מלא ללכת. כדי שיהיה לכם קל להתחיל (ברור לי שתרצו לעשות הכל למען הנישואים שלכם) הנה שני אפשרויות: אילן בוכהולץ - פסיכולוג אישי וזוגי 029934342. משה ברלינר יועץ אישי וזוגי - 0507298467. יכול להיות שעדיף ייעוץ ולא פסיכולוג, כי פסיכולוג יכול להיות תהליך ארוך ומעמיק יותר ממה שרוצים.

בפן אישי יותר לבעל, זה מאוד מצער לקרוא על זה שאתה מוכן לפרק את החבילה על דבר כזה. אתה לא מבין מה אתה יכול להפסיד, ואתה בטוח לא מבין שאתה לא יכול להרוויח כלום מלרעות בשדות זרים. אין דרך לספק יצר ששולט בך. מקסימום להרגיע אותו לכמה דקות.  

אתם רוצים ניצוצות וריגושים? תפתחו (מלשון לפתח, לא לפתוח...) את הקשר שלכם באמת. תעמיקו בו כי אתם מאמינים בו. זה יביא לכם את כל החוויות והריגושים, והרבה יותר מהר ממה שנדמה לכם.   

שניכם לומדים לחתונה,

את בוחרת שמלה, שניכם, אולי עם ההורים, בוחרים אולם, צלם, תזמורת, קייטרינג.

מחליטים על תאריך בהתייעצות עם מדריכת כלות/רופאת נשים/אמא שתסביר את השיקולים.

מחליטים איפה לגור, מחפשים בית ורהיטים.

זהו נראה לי

מזל טוב!

בדרך כלל, ההורים נפגשים, אחרי תיאום באמצעותכם או ישיר.

אח"כ משהו לציון ה"אירוסין".

אח"כ הלאה..

[כעת ראיתי מה שהערת.. מקובל במקומות מסויימים, ש"אירוסין" אצל הכלה]

אחרת אין כ"כ למה...

אצלינו עשוו שבת לפני החתוונה משו קטן

ושבת אחרי 2 המשפחות ביחד והיה ממש כיף!!

וחסך כסף...

עושים הכל ביחד

אין צד אחראי פחות או יותר

שניכם אחראים

אם מישהו מכם מוכן לעשות איזה משהו, בשמחה

אבל אין אפשר לדרוש מהשני לעשות את זה

ועצה,

שכל האירגונים יהיו רק שלכם

מונע אי נעימויות עם המשפחות 

סרטון באושינריום... מהמם!

מסעדה בשרית- יש בורגר ראנצ' מהדרין ויש את מסעדת הללויה מהדרין- יש שם מגוון גדול-סיני, על האש, מזרחי...

תהנו!

בננות , רחיפה, סרט תלת מימדי באיימקס + תערוכת בובות שעוה.

 WOW- לא הייתי, אך שמעתי שמדהים.

פארק הקרח

קניונים...

אנדרטת אום רשרש.

פה תמצא את כל הפרטים. 

עשיתי וממליצה.

חוף פתוח לא מוכרז?

לגבי הסיכונים-  

1. האם צריך להתרחק הרבה מהחוף כדי להגיע למקום בו רואים את האלמוגים והדגים?

2. האם יש סיכון להפגע מהדגים ''שיש להסתכל עליהם מרחוק''?

רק לזכור שאסור להכנס לים כשאין מציל!!!

אני לא יודעת איך הייתי פעם טפשה והסכמתי להיכנס ולצלול בשביל לראות אלמוגים בלי שאני יודעת שיש מציל בחוף,

אני לא יעשה זאת שוב.

בעיה שלא רצינו להיכנס בחוף מעורב ולכן חיפשנו פינה לבד ושוב זה מסוכן כי זה בלי מציל, זה לא שווה את זה

כנס לקישור- 

מסלולים באזור אילת

מול מלון הנסיכה

בורגרסבר אם אני לא טועה גם מהדרין בטיילת