פורום נשואים טריים (עמוד 478)

רק פתח עליון,

מעבר לזה - חשוב שיהיה תכנית קצרה - לא האמנו עד כמה זה שימושי...

יש לנו של insedit וממש מרוצים...

מבחינת החברות- לנו אמרו כמה טכנאים שהיום מייצרים מכונות כביסה מראש לבערך 4 שנים ושהכל אותו זבל. אז פשוט לקנות את הכי זול שיש...

וכמובן שיש ענין שדווקא לא גרמניה...

אפשר לעשות מיני חתונה.

אם יש לך את השמלת כלה שלך אז תלבשי אותה אם לא אז שמלת כלה/ שמלה לבנה אחרת...

תתאפרי יפה תארגני מוזיקה טובה- או אפילו מוזיקה בסגנון של חתונה....

תקני בד טול  ותשימי אותו מהכניסה לבית עד החדר שינה עם פרחיים יבשים אדומים מעל

תכיני אוכל או תיזמיני אוכל...

יום נישואין שמח

ממליץ לוותר.

הספר נותן סיבות ותירוצים כדי להצדיק התנהגות לא נורמלית בטיעון שהקורא הוא "איש רגיש מאוד"

זה המוטיב החוזר בכל הספר.

הכותבת משתמשת בדברים שקורים לכולם כדי לעורר הזדהות כמו:

האם לפעמים כשיש רעש סביבך זה מפריע לך מאוד?

האם כבוחנים אותך מקרוב זה קשה לך לתפקד?

האם לפעמים אתה מוצף רגשות ולא יודע מה לעשות איתם?

אם ענית כן על חלק מהשאלות אז אתה רגיש מאוד וזה בסדר שאתה מתנהג מוזר.

אני ממש ממש לא ממליץ.

חברה טובה נתנה לי אותו פעם,  ואני יכולה להגיד שעל חצי מהסיטואציות שם אנשים אחרים סביבי מגיבים באופן שונה לחלוטין.

לא יודעת לגבי שינויים דרמטיים, אבל לי זה מאוד עזר בעיקר להבין את עצמי ואת התגובות שלי, ולפתח מודעות לסיטואציות שיכולות להיות לי לא טובות.

היום  אני יודעת ל'זהות', אם יש מצבים שבהם אני ברגישות גבוהה, ולהימנע/להגביל דברים שיחלישו אותי.

-לי למשל קשה מאוד  עם בילוי ממושך במקומות המוניים,כמו להסתובב בקניון או במרכז העיר בשעות העומס.

במשך שנים לא הבנתי איך אנשים סביבי כ"כ נהנים, ורק אני סובלת, וחוזרת מותשת, נפשית ופיזית. חשבתי שמשהו בי אולי לא בסדר..

היום אני יודעת להתארגן מראש ולייעל את כל  העסק אם היציאה למקום כזה היא הכרחית.

ב"ה כל אחד שונה מהאחר,

גם אני שונא מקומות הומי אדם, עושה לי תחושת גועל.

אני אוהב את השקט שלי בבית.

האם זה הופך אותי לרגיש מאוד? לא!

עשיתי את השאלונים מהספר ויצאתי סופר רגיש וברור לכל מי שסביבי שאני ממש לא רגיש .

כל אחד ומה שהוא אוהב, צריך ללמוד לקבל את זה ולהתנהל בצורה שתואמת, זה הכל.

אם הספר גרם לך להבין את זה אז מעולה, לאשתי גרם להבין דברים אחרים, לא טובים.

אסור לתרץ התנהגות לא מתחשבת ואגואיסטית בצורה של משהו לגיטימי.

שלא תביני לא נכון, לכל אדם מותר שתהיה הפינה שלו והעקרונות שלו,

אבל לתת הגדרה גדולה שסביבה מותר הכל זה קשקוש גדול.

אבל רק נבירות עם תכלית חיובית של תיקון. כמו כן, הנבירה צריכה להיעשות בכלים נכונים ואמיתיים, כאלו שיונקים מהתורה של זה שברא את הנפש.

כלומר להיות מודע ל(חלק מ)המגבלות שלו ולפעול בהתאמה, או להתחיל שינוי.

צריך הבחנה מאוד דקה בשביל להבין אותו.

אולי רק אם אתה כזה אתה מבין..

ספר חזק ממש. שלי בכל אופן שינה את החיים..

למרות שזה ברור לי בגלל התזמון הקבוע...

מישהי יודעת על מה מדובר?

האם יש חשיבות לתזונה בהקשר הזה?

כנראה באמת שזה מצבים יותר קשים.

יוכל לתת מענה מכוון יותר לבעיה

בזמן "טוב" יותר.

זה שהיא מתרגזת שאתה תולה בכך - רק מראה שלא נוח לה עם הנחה שכאילו "אין לה שליטה" בזמנים מסויימים.

זה טוב. סימן שאינה מתייאשת מעצמה. אז תנצל את זה. תגיד לה, בנחת, שהיא תמיד מאד טובה, ואתה רואה שהמצ"ר המסויים ותופעותיו זה בתזמון קבוע וברור. ושאתה מסכים איתה לגמרי שהיא לא חדלה להיות בן אדם עם שליטה גם אז, ולכן מציע שתנסו "לסמן גבולות" - מה שייך למצ"ר אישי, שזה יותר ענין של תחושה עצמית שלה, ומה שייך ל"עצירה" של השלכות בהתבטאות כלפיך, שעל היא צריכה לתת את הדעת, "להשליט את השכל על ההרגשה", על החשק לומר משהו. היא תאמר מה רגיש יותר מבחינתה אז; אתה תאמר מה "חוצה גבולות" מבחינתך - איזה דברים אסור שייאמרו - ותשתדלו להתחשב זה בזה. 

http://www.ho-lo.co.il/archives/249

לכך שמדובר בתופעה פיזולגית.

היא שכל הנשים בעולם ללא קשר לעדה מגזר ומגדר

יודעות בדיוק על מה מדובר.

ולא לא תיאמנו את מצבי הרוח הזה בנינו

(בואי נהיה משוגעות במחזור.. יאללה?..)

הבעל של גיסתי אמר השבת (אשתו שבועיים אחרי לידה) שהורמונים זה המצאה של נשים כדי שיהיה להם תירוץ..

אז. זה לא תירוץ

זה אמיתי ממש.

גברים, תודו לה שאתם אינכם עוברים את הדבר הלא נחמד הזה

(כן גם לנשים שהכי הכי לא סובלות מזה זה לא לונה פארק. זה כואב זה מלכלך זה לא נעים ובעיקר מגיע בעת שרמת ההואמונים גבוה)

ותתחילו סה"כ להבין שזה תהליך טבעי שה' ברא אצל האישה

כדי שהיא תוכל ללדת את ילדיכם שלכם.

זה הזמן להראות כמה אתה בעל נפלא.

ואם אשתך סובלת בשבילך.

דווקא בימים האלה תשדלת לפנק אותה ולתת לה..

ולא תאמין איזה השפעה יש ליחס שלך ההורמונים שלה

במקום להתלונן תתחילו להעריך

במקום להתעצבן תתחילו להבין

במקום לכעוס תתחילו לפנק

במקום להפגע תגידו מילים טובות..

יש לכם יומיים בחודש להיות מלאי הכרת טובה להאישה הנפלאה שלכם שנותנת לכם את כל כל 28 ימים מתוך 30

ומסורה אליכם הרבה יותר ממה שאתם מסורים אליה..

....

אני רואה פה לפעמים בנים שלא מבינים את הנשים שלהם או סתם נשים אחרות בזמן המחזור.

חושבים שאפשר להשליט את השכל על ההורמונים האלה.

אז זהו, שזה לא כמו שאתם חושבים.

בתור אישה מאוד סבלנית במשך החודש (אין הרבה דברים שמרגיזים אותי),

בתקופת המחזור (בעיקר שבוע לפני), כל דבר קטן עלול להרגיז אותי מאוד. וכביכול גם רציונלית נראה באותו רגע שזו סיבה מאוד מאוד מוצדקת.

(מה שעוזר לי לשתוק זה עצם זה שאני נזכרת שבמצב רגיל זה לא מניד לי עפעף, ועדיין זה קשה מאוד מאוד לשלוט בזה, כי את באמת נפגעת)

בתור גברים אתם יכולים להמשיך לצפות שהיא תשלוט בזה, אבל זה כמו לצפות שהחולה ירפא ולהאשים אותו.

זה לא כיף לנו להתעצבן, אנחנו מעדיפות להישאר רגועות. באותו רגע אנחנו באמת חסרות שליטה.

וזה כמו לצפות מגבר שההורמונים שלו לא ישתוללו במצבים שטבעי שהם ישתוללו.

אז הדבר היחיד שאתם יכולים לעזור באותו רגע (אח"כ אפשר לחשוב כבר על פתרונות אחרים, לפעמים מדובר בעניין של תזונה)

זה להיות סבלניים כלפינו. לתמוך בנו. להיות ערניים למה שלא יפגע או ירגיז באותו רגע ולא לקחת ללב יותר מידי.

נגזר עלינו מחזור כל חודש, לפעמים זה מלווה בכאבים ובעוד כמה דברים לא נעימים ובעיקר מצב רוח לא נעים.

בתקווה שתהיו סבלניים כלפינו גם במצב חסר שליטה...

תודה  

נישואים הם לא דבר קל ויש צורך בהרבה ויתורים,

אבל להיות עבדים של הנשים שבוע בחודש כדי שלא יתרגזו זה לא לעניין

הוא מתאר מצב שאצלו.

יש הבדל בין רגישות לבין מצב של קבלת פגיעות "בשם הענין". כמו שכבר כתבה כאן מישהי, לפחות מודעות עצמית שלה שדברים בגלל, ולהשתדל למתן התבטאות, במקביל לרגישות יתר מהצד שלו אם רואים שזה קשה. 

ולפי מה שנראה ממה שכתב האיש הזה, גם הוא מתנהג ברגישות כל החודש..  ולא מדובר אצלו ב"יומיים", אלא בשבוע. ולא בשבוע שהוא נדרש בו ל"רגישות" בלבד, אלא שומע דיבורים קשים ורעים. כמו שמישהי כתבה כאן שמשתדלת לזכור, ולכן לא להתבטא, אבל אע"פ כן, באמת מרגישה "נפגעת" מדברים שבד"כ לא - צריך לזכור שגם הוא יכול להרגיש נפגע מדיבורים קשים, גם כשיודע שזה "בגלל".

אז וודאי שראוי להסביר את הרגישות המיוחדת, אבל צריך גם לעזור לו/להם איך להגיע למצב שביטויי הענין יתמתנו.

זה מזכיר לי רכבת שדוהרת.. אם היא יורדת מהפסים זה תאונה קטלנית. חחחחחחחחח

מה שאצלינו אני עושה וזה נראה לי די עוזר.

כשאני רואה שאני עצבנית אני מודיעה" אני עצבנית עכשיו מאוד מאוד מאוד", או " אני לא מסוגלת לחשוב עכשיו על כלום / לא מסוגלת לשמוע אף אחד /אני עיפה"

אז אם בעלי חשב להגיד משהוא שהוא לא ממש מועיל או דחוף הוא לא יעשה את זה .......כי התגובה ממני לא תהיה יעילה אם לא להפך..

אני אומרת את זה מיד גם אם אני נכנסת הביתה, מנסיון לא היה עוזר שהייתי מחכה ,אני שמה את התיק ומיד אומרת, זה שהייתי דוחה את האמירה וכולם קופצים עלי ומדברים ביחד ואז אני מתחילה סתם לצעוק על כולם.. עדיף הודעה דרמטית ממני מיד שאין עם מי לדבר ... חחחחח. אחרי 10 דקות כבר אני פונה אליהם לשמוע מה רצו.

זה גם הפוך גם כשבעלי נכנס הביתה אז לפעמים אני מיד מכריזה שאני עצבנית, נכון שצריך לקבל את הבעל בשמחה וכו שזה בדר"כ קורה, אבל במקרים חריגים כשהוא נכנס והכל חוגג ואני עצבנית אז כדאי שידע מהר מאוד.

פשוט להתרגל להגיד בקול מה מרגישים זה עדיף מלצעוק

בתור אחת שסובלת מהתופעה באופן מוקצן מאוד....(!)

התחלתי לפני שנה וחצי לקחת כמוסות של שמן נר הלילה (זה תוסף מזון..אפשר לקרוא על זה באינטרנט..)

זה משפיע עליי באופן מיידי וזה מציל אותי ואת הסובבים אותי כל חודש מחדש.. - ממליצה בחום!

אמנם לפעמים קשה יותר באותו שבוע אבל אחריות שלה גם כן לעבוד על זה שזה לא יהיה מאד מוקצן כשם שעבודה שלך לדעת שזה שבוע קשה לה יותר.  

מה שבטוח זה שאל תגיד לה "זה ההורמונים שלך" 

את השיחה הזו כדאי לעשות כמובן בזמן טוב 

בהצלחה!

יש לי חבר שלומד הנדסת תוכנה ובמשך תקופה ארוכה עבד בקייטרינג בשבתות,

תמיד מוצאים איך להסתדר, מילגות, עזרה מההורים, הלוואות, אכילת חסכונות מהחתונה, מגורים בקרוואן בחור, אין פתרון אידאלי.

(אני לא סטודנט להנדסה אבל יש לי מספיק חברים שכן).

אבל מסתדרים...

אמנם יש לחץ  אבל גם הרבה הנאה.

אני ובעלי למדנו במקביל, נפגשנו רק בשעות הערב, אבל נהנינו מכל רגע לפני שהעול האמיתי של החיים נחת עלינו.

וכמובן שלימודי הנדסה הם אחד הדברים הכי משתלמים שאפשר לעשות.

איבדתי 5 שנים מחיי בשביל תעודה

אז אלו בהחלט שנים אבודות.

אולי לא למדת את מה שמתאים לך וטוב בשבילך.

אישי היקר סיים לפני חצי שנה את התואר בהנדסה.

הלימודים מומנו ע"י הפיקדון הצבאי ומלגות למיניהן.

והחיים? אני עבדתי במשרה מלאה.

גרנו בקופסת גפרורים (48 מ"ר) שעלתה לנו 1900 ש"ח בחודש, ולמדנו להצטמצם ככל הניתן.

רכב קנינו רק כשאני הייתי בהריון, וגם אז - את הכי קטן וזול שמצאנו.

2-3 מפגשים 'מניעתיים' של "פעמונים" או "מקימי" יכולים לעשות לכם קצת סדר בבלגן, אני ממיצה בחום.

דורש הקרבה גם של הבעל וגם של האישה,

אבל אם זה מעניין אותך וזה מה שאתה אוהב- זה שווה (גם כלכלית כמובן..)

השקעה לטווח ארוך.

מה שחשוב זה לא להשוות אותך לסטודנטים אחרים, כי לרוב הסטודנטים אין אחריות לחיי משפחה ופחות עומס נפשי נוסף, 

מה שמאפשר להם להשקיע יותר ולהגיע לתוצאות טובות יותר.

תנסו לראות איך אתם מסדרים את זה מבחינת התפקוד של הבית, לפי מה שמתאים לכם.

בהצלחה!

אבל אני ב"ה שנה אחרונה אז זה יותר פשוט, התחתנתי ב"ה השנה. אז מכיוון שזה שנה אחרונה אז אני משלב עבודה וגם יש מלגות ב"ה. מבחינה זאת של המשפחה זה ממש לא פשוט במיוחד שגם אשתי עושה תואר לא פחות פשוט. אנחנו משתדלים לשבת באותו חדר ושכל אחד אלמד מה שהוא צריך ובנוסף מקדישים זמן איכות בערב. משתדלים עד כמה שאפשר, באמת שזה לא פשוט אבל הכל מה' ואם זה חשוב אז זה שווה במיוחד שיש גם חופשות סמסטר שזה נותן מרווח לנשום.

בהצלחה בכל אופן.

הכוס השנייה,

או "בוא נשב על כוס קפה",

או "האדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו", 

"טובים השניים מן האחד"

איתך זה פשוט נס

לא כולם מצליחים "לחסוך מההתחלה".

בשלב מסויים, רואים שאפשר לקחת משכנתא, שההחזר שלה פחות משכר דירה. אמנם צריך השקעה ראשונית - אבל גם זה ניתן לעשות ע"י לקיחת הלוואה לטווח ארוך בתנאים סבירים. 

אולי כדאי שתחכו עד שתהיה לכם משכורת טובה, תעשו חשבון שאתם יכולים לטווח ארוך לעמוד בהחזר של הדברים הנ"ל - ואז תחליפו את תשלום שכר הדירה, בזה.

לגבי "מתקמצנת" והוא לא - "ביחוד לגבי אוכל".. פשוט תהיו כל אחד כמו שהוא. ההבדל הזה הוא רגיל בין גברים לנשים לא פעם. אל תנסי יותר מידי "להגביל" אותו (ביחוד לגבי אוכל..), הלחץ יכול לגרום ההיפך..

ומאד נאה הזהירות שלך בשמירת "רשות היחיד" שלכם ("המובטל מבינינו").

בהצלחה.

הרגעת אותי, חשבתי שכולם מצליחים לחסוך מההתחלה...

מקווה שבעזרת ה' כאשר תהיה עבודה מסודרת לשנינו, נצליח לחסוך להון עצמי וללקיחת משכנתא.

השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. שנזכה ליישם!

ודרך אגב, ה'קמצנות' שלי לא נוראית, אני לא מונעת ממנו כלום. אם הוא רוצה משהו - הוא יודע שהוא לוקח בלי בעיה.

זה יותר בא לידי ביטוי בהחלטה איזה אוכל להכין, ואיזה חומרי גלם לקנות בשביל להכין אוכל. ושם אני מנסה לראות איפה אפשר להיות הכי יעילים מבחינה כספית.

תודה לך!

מה פתאום.

כמו שכתבת: תהיה עבודה מסודרת לשניכם, תתחילו לחסוך.

[ותראו אם יש בסביבתכם חנויות/רשתות זולות יותר. רק לא להתפתות לקנות "בגלל המבצעים הזולים" כל מיני דברים שמראש בכלל לא חושבים עליהם. שהזול לא יצא יקר יותר... זה בהחלט ניסיון למי שקונה..]

גם לנו קשה לחסוך.

וגם אני המתקמצנת מבין שנינו...

בע"ה מקווים שנוכל כמה שיותר בקרוב לחסוך לדירה ולחשוב על כיוון ריאלי לכך.

זו באמת הרבה אמונה וביטחון...

ובאמת שאין מאיפה.

אני לא יודעת, אני כבר חושבת שאולי אנחנו מפונקים מידיי.

אין לנו חסכונות וזה חורה לי.

ואם עכשיו אנחנו מאוד גבוליים בהוצאות מול הכנסות - מה יהיה כשיגדלו ההוצאות? מי אמר שההכנסות יגדלו בהתאם?

זו ממש בעיה.

זה רק לסמוך על הקב"ה שיביא את כל הדברים הללו בנקל.

כי עם המצב הנוכחי, לא יודעת מה יהיה.

להכניס לחיסכון סכום אם אין עודפים?

זה אומר לחיות בחרפת רעב (טוב לא עד כדי כך אבל להוריד דברים בסיסיים)

שזה קצת מוגזם בעיני

או להיכנס למינוס (שאז הכסף לא באמת נחסך אלא הולך למינוס..)

את מתכוונת שצריך לעבוד יותר בשביל שיהיו עודפים לחיסכון?

זה ממש נכון כי בעתיד ההוצאות רק יגדלו ובאמת יש גם הוצאות "חריגות"

ממש מסכימה

"מפונקים מידי"...

אל תלחיצי את עצמך.

ואל "יחרה לך"...  אתם חיים כעת בטוב כדברייך, "שפע ולא חסר כלום", כלשונך, יחס טוב ביניכם - תשמחי.

הרי זה לא שאתם סתם "בזבזנים", או חסרי אחריות ולא מחפשים עבודה..

אז אין ענין כעת להילחץ: "מה יהיה כשיגדלו ההוצאות, מי אמר שההכנסות יגדלו בהתאם"....

תשתדלו את שלכם, בנחת, בשמחה - זו ההשתדלות שלכם, ותבטחו בקב"ה ויעזור לכם.

יותר מאשר ענין "כלכלי" - יש כאן ענין של גישה. יש לכם גישה בריאה - אל תפסידו אותה. היא אינה תלויית-כסף..

לקחת הלוואה בשביל הסכום הראשוני שצריך לשלם מעבר למה שמחזירים במשכנתא - יתכן שהיום זה כדברייך, אינני מעודכן (הרי גם אני מדבר על משכנתא מתוך נסיון מעשי - לא רק "בירור" - ודי מוצלח..)

לגבי ה"מחושבים וכשיש ילדים" וכו' - דווקא בזה יש לי ניסיון, ואע"פ שאני לא אומר שלא צריך להיות "מחושבים" כלל כמובן - אבל זה הרבה ענין של גישה.

לא חייבים ממש "תקציב חודשי ותקציב לטווח ארוך", אולי גם בכך יש "הטעיה" מסויימת, כי דברים אלו שייכים מאד לאופי של האנשים ודרך התנהלותם. לא רק ל"מספרים", ויש בכך כמה גישות לגיטימיות, כל זמן שלא מקצינים לאף כיוון.

וכתבתי - בהודעה שלפני זו - הן על ההשתדלות, והן על הביטחון.

[איפה ראית אצלי משפט "הקב"ה יביא את הכסף עם הילד"?... כלומר: בעז"ה יביא, אבל אני לא כתבתי...]

וכבר הזכרתי על מה דברי "מבוססים"..

יש בכך הרבה מאד ענין של גישה, מעבר ל"נתונים". גישות לגיטימיות - אבל צריך להכיר בכך שלא הכל זה רק החשבון היבש.

http://www.paamonim.org/tip.php?att=63

הנחתי שזה בהסמכות גם על דבריהם. אני מכיר את זה.

אבל כן נכנסים מידי חודש לפירוט עו"ש ואשראי, לראות על מה היו ההוצאות ובמה אפשר היה לחסוך וללמוד עם זה לחודש הבא, כל ההוצאות נראות רלוונטיות.

וגם במהלך היום יום משתדלים להיות מאוד מחושבים ולחסוך אפילו את השקלים. אבל שוב, זה חיסכון מזערי. לא משהו שאפשר להכניס לפקדון בבנק.

מה שכן אני נוטה לעשות, כמו שד. אמר - זה לקנות דברים במבצעים. אבל אני באמת לא מגזימה. זה לרוב מוצרי בסיס שתמיד טוב שיש בבית, ואם הם נגמרים אז לא צריך לרוץ ולקנות אותם במחיר מלא, כמו מוצרי פארם וחומרי גלם במטבח שבמבצע מחירם זול משמעותית ושווה לאגור אותם בבית.

גם משתדלים לא לעשות הרבה קניות מרוכזות, שמנו לב שזה גורם ליותר הוצאות. קונים מה שחסר בדרך כלל ואחת לחודש-חודש וחצי עושים קניה מרוכזת אחת גדולה, כשבאמת חסרים המון דברים.

שאנחנו נשואים שנה וחצי ויצאנו לאכול בחוץ 3 פעמים? כשאחד מהם היה בגלל יום הולדת לאחד מאיתנו.

אפילו ביום נישואים לא יצאנו.

אומנם יצא לקנות אוכל בחוץ (ג'אנק פוד) כמה פעמים, אבל זה קרה לעיתים רחוקות מאוד כשאני לא יכולתי לבשל והייתי רעבה (ובגלל העובדה שאני בהריון, אין מצב לנשנש ככה משהו) בעלי לא יודע לבשל.

במקרר שלנו, אין יותר מידיי דברים שהם מותרות. באמת!

אולי בארונות כן, זה נחשב מותרות אם יש קצת חטיפים ושוקולדים?

בגדים קונים באמת רק לאירועים מיוחדים. אני נאלצתי לקנות יחסית הרבה בחודשים האחרונים כי זה הריון ראשון.

באמת לא מצליחה להבין מאיפה ניתן להוריד. את המעט חטיפים ושוקולדים? זה יחסוך לא יותר מ50 ש"ח בחודש. ובעלי לא יסכים לזה בחיים...

גם אני ראיתי דבר דומה...

משתלם לגמרי..

כשהתחנו אני הייתי בסוף שנה א' של הלימודים ובעלי היה אברך.

ההורים לא הכי תרמו כי לא היתה להם יכולת. כשהגיע הילד אני הייתי בסוף שנה ב' והסתדרנו ממש בצמצום ולא חשבנו על לחסוך.

רק את קצבת הילדים שמנו לו בצד (ככה אנחנו עושים לכל הילדים)

וב"ה כשהתחלתי לעבוד המצב השתפר וכששנינו עובדים אז אפשר יותר לחסוך.

לא להיכנס ללחץ רק באמת להיות עם היד על הדופק ולדאוג שההכנסות יהיו יותר מההוצאות.

באיזה שהוא שלב אמרו לעצמנו שכל פעם שיש לנו בבנק יותר מסכום מסויים מעבירים אותו לחיסכון.

זה עזר לנו בהמון דברים...

בעזהי"ת

הצריכה שלנו לפחות מאוד מאוד משתנה- 

יש שבועות שאני אגמור 15 עגבניות בכיף [כי נכין מטבוחה, סלט כל ערב, דגים, וכו']

ויש שבועות שאפילו ה2 שקנינו יישארו עד שירקבו, כי אין כח להכין..

יש שבועות שאני אגמור קופסת קוטג' בארוחה אחת

ויש שבועות שהקופסא האומללה תעמוד שבועיים במקרר ולא יתחשק לי..

ככה שהפתרון ה'יחיד' לפי מבחן הפח זה- מה שלא תמיד נגמר לא קונים- אבל אז רוב הזמן לא יהיה מה שנרצה לאכול, ולא נוכל להכין כלום..

ויש מקרים שלא להגיע למינוס זהו גם סוג של חיסכון.

זה לא פשוט.

מעבר לזה שההוצאות הן באמת יקרות,

זו גם מיומנות שצריך לרכוש, והיא נלמדת תוך כדי תנועה

המלצתי לך היא כמובן לעקוב אחרי ההוצאות וההכנסות החודשיות, ולהחליט למשל שבכל חודש אתם משאירים בצד x כסף.

עדיף לעקוב באינטרנט.. היום מאד קל לקבל גישה לדברים הללו ולעקוב דרך שם

מעבר לזה,

לעשות קניות כל שבוע. מנסיוני זה חוסך המון!

זה גם יותר טירחה, אבל מאידך כשקונים קנייה גדולה- תמיד מוצאים חוסרים..

ואז נשארים עם חור בכיס.

יותר עדיף כל שבוע להחליט מראש מהם פלוס מינוס הצרכים שלכם- ולקנות בהתאם

נסו לעשות השוואה פעם בין שיטה כזו לאחרת- עד שתמצאו את המתאים לכם

בהצלחה

עושה רושם שהדרך היחידה לחסוך (משמעותית) היא רק ע"י הגדלת ההכנסות

ודווקא נראה שאתם ממש מודעים ויש לכם התנהלות כלכלית טובה

ואני ממש מזדהה עם זה אנחנו אפילו מוציאים כרגע כסף מהחסכונות למחיה שוטפת..

לא רק לא חוסכים, אבל אנחנו מודעים לזה שא"א להמשיך ככה וזה גם אמור בעז"ה להשתנות בקרוב

כל מה שנאמר כאן לעיל נכון, דבר ראשון צריך אמונה, מומלץ להגדיל את הכנסות, חשוב מאד מודעות להוצאות- טבלת אקסל מאד עזר לנו, אך שהכל יהיה עם גישה חיובית והעיקר חשוב שתהיה מאוזנת, כמו כל דבר אחר בחיים. צריך יד על הדופק ואחריות אבל גם לדעת להרפות.

מה שחשוב לי לציין, שכעת שאני עם 2 ילדים ופחות או יותר אותם הכנסות, אני מצליחה לחסוך יותר מכשהייתי זוג צעיר. תאמיני לי הייתי בטוחה שאנחנו לא מבזבזים והיו לנו שיטות לחסוך והרגשתי שאני אפילו מתקמצנת יותר מדי..

(בעיניי גאנק פוד זה כמו יציאה למסעדה, כמו גם קולה בתחנת דלק- הכל נמצא באקסל בטור של בזבוזים!)

אבל "הצורך הוא אבי ההמצאה" כשאין ברירה מצליחים לחיות עם פחות וזה אפילו לא כ"כ קשה, זה בפשטות המציאות, בלי מלחמות פנימיות ולבטים, פשוט אין..

הטבע שלנו זה שגם אם נקבל העלאה במשכורת לאחר תקופה קצרה שוב נרגיש דחוקים, כי תמיד אנחנו חיים עם מה שיש לנו ועם נטייה להשתמש בקצת יותר מזה...

אז-

א. עצה ראשונה: תעשו הוראת קבע על סכום ריאלי  לפק"מ, בתחילת החודש, שהכסף לא יהיה בארנק, אל תחכו לראות אם נשאר, תאמיני, לא יישאר.. (אפילו 100 ש"ח בחודש לשם התחלה ואימון, אבל מיד כשבן הזוג מוצא עבודה תעלו את זה לאלף!..)

ב. תשתמשו רק במזומן או כרטיסי חיוב מיידי- דביט. אשראי רק לחיובים הקבועים הידועים מראש, ע"מ שיהיה לכם שליטה בהוצאות, תוכלו תמיד בזמן אמת לדעת כמה באמת יש לכם ב"ארנק"

ג. אל תתפתו לשלם בתשלומים, זו סתם אשליה. תשלומים זה רק למקרים חריגים, דחופם ולא צפויים. אם יש הוצאה גדולה בפתח תחסכו לקראתה (לקראת בגד יקר שצריך/ברית וכו) אם אין לך עכשיו 800 שקל לבגד אז תפנימי שאין, חודש הבא לא יהיה כסף מיותר, אל תדאגי יהיו הוצאות לך אחרות

ד. אל תרגישי מסכנה וענייה כשאת לא קונה, תחשבי שאת לא קונה למשל את השוקולדים, או לא יוצאת לאכול, לא בגלל שאין לכם כסף, אלא בכלל כי אתם בקטע של בריאות  תראי איך תרגישי טוב עם עצמך.. את הולכת ברגל ושומרת על שאריות כי את דואגת לסביבה, וכן הלאה..

ה. את תראי כשיהיו לך ילדים, רגש האחריות מתעצם, או בכל אופן יהיה יותר קל לפתח אותו. 

ה. אני חוזרת על הכותרת: "לזוג צעיר קשה יותר לחסוך"!! וזה נכון, אתם בתחילה של בניית מערכת יחסים ובמקביל בבנייה של משק בית, אלו שתי מערכות מורכבות שבשביל ללמוד אותם ולהצליח בהם צריך לאפשר לעצמנו את הלמידה הנדרשת. לוקח הרבה זמן עד שמגיעים לאיזון והרמוניה מלאה (כמעט ביחסים הזוגיים ובאותו מידה קשה להגיע לאיזון ושליטה בניהול משק הבית, זה בסדר שלוקח זמן ללמוד, תרפי! אל תתני ללמידה אחת לבוא על חשבון השניה. תזכרי מה באמת יותר חשוב, הכלה וארך רוח מול בן הזוג (ומול עצמך, אל תהיי כ"כ מתוסכלת!) או להצליח לחסוך??.. תני לזה את הזמן.

אם את אחראית, בעז"ה במשך הזמן את תצליחי

בהצלחה, ושיהיה בשעה טובה!

מאוד קשה לחסוך בתחילת הדרך. צריך לעשות את זה לאט לאט ובשלבים. כל פעם לראות איפה אפשר לצמצם קצת יותר ועל חשבון מה זה בא. בסוף תבינו מה חשוב יותר ומה קצת פחות ואפשר לחסוך. אנחנו החלטנו שבעניינים לא צפויים כמו תקלות ברכב, מוצרי חשמל וכו'.. אנו עושים בדיקה מקיפה ולא קופצים לחברה הראשונה שעולה לנו לראש, נכון זה יכול להיות קצת מעייף, אבל בסופו של דבר הדברים האלה חוסכים לא מעט, למשל הבנתי שיש מקומות שאפשר לעשות בהם חבילת טיפולים לרכב, כמו תן גז (עוד לא ניסיתי, אבל הבנתי שיש אופציה כזו אצלם) בחבילה בעצם כלולים כל הטיפולים וככה אפשר להעריך מבעוד מועד כמה כסף הולך לצאת ולא להיות מופתעים כשפתאום קורה איזה פנצ'ר. 

הרב אמר שהיא יכולה בעקיפין להתערב בענין כיסוי-ראש..

כעת - את לא שואלת אם מישהו שמע דעת-תורה אחרת, אלא "מזמינה" דבר-תורה בכיוון הרצוי לך...

כלומר: לא שואלת מה אומרת ההלכה במקרה כזה, אלא מחפשת הלכה שתגיד כמו סברתך.. נו, זה שייך?

ולאו דווקא בנושא זה: ככלל, מה שייך שאדם יאמר, אני מחפש הלכה שתאמר כמו שאני אומר.. הסדר הפוך: מה ההלכה אומרת - אני רוצה לדעת כיצד לנהוג...

ולעצם הענין: מה זה בכלל  קשור ל"מחוייב להורים"?..  הרב נתן לאמא עצה, בתור מישהי שהיא אדם אחר מבני הזוג, אבל קרוב אליהם - שהיא יכולה לנסות להשפיע בעקיפין, לא בכפיה, על האשה שתלך עם כיסוי ראש כראוי.

אותה עצה - היה יכול לתת לכל אדם. הרי כתוב "הוכח תוכיח את עמיתך".. 

[ובכללי - בוודדאי חבל שהאמא "מלאה טענות" על הכלה.. לא כך בונים]

טוב להשפיע על הסביבה בהקפדה על המצוות. והרב נתן עצה כיצד לעשות זאת.

אולי כדאי להסביר לה שאם היא תעיר או תרחיק אותה וכדו' - זה רק ירחיק יותר.

ובכלל - לאדם יש בחירה חופשית. 

אין התשובה נוגעת לשאלה הספציפית...

לא מדובר על התערבות בבחירת בן זוג וכד', אלא על נסיון לגרום להתנהלות הלכתית, "בעקיפין".

אבל לא בטוח שזה ככה

למשל יכול להיות שההורים חבדניקים וחשוב להם שהכלה תלך עם פאה

והכלה רוצה ללכת עם מטפחת 

אבל אם באמת מדובר בכלה שרוצה לשים בנדנה ולהוציא את השיער כמו שלצערנו נפוץ עכשיו - לא יעזור לשואלת שום פסק, שכן על דבר כזה אין מה להתפשר וע"פ ההלכה בעל צריך לגרש את אשתו אם היא הולכת ככה, שכן היא עוברת על דת יהודית

להוריד לגמרי את כיסוי הראש - לא הייתי מגרש אותה ח"ו

אך חשוב לדעת שזו "ההלכה היבשה" כדי להבין את חומרת הדבר שנשים נשואות הולכות בלי כיסוי ראש או עם כיסוי ראש סמלי שאין לו שום משמעות

http://market.marmelada.co.il/products/221961

http://market.marmelada.co.il/products/174496

https://www.my-stores.co.il/product/25635

זהב:

http://www.lulu-d.co.il/product-p-55/%D7%A9%D7%A8%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%90%D7%A9%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C--%D7%96%D7%94%D7%91/%D7%A9%D7%A8%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%96%D7%94%D7%91.html

וזה טיפול קליל שמתבצע עם חומר לבן שאחר כך בכלל לא רואים אותו.

לי יש סתימונת קטנטנה בקידמית. תשאלי אותי איפה היא? לא יודעת... לא רואים כלום.

כבר כמה שנים והכל בסדר.

אין מה להלחץ כלל.

כי חור שלא סותמים, עלול לגדול

ואז זה יותר בעיה.

ובטח שלא לחוש מצוקה.

זה קורה אצל ילדים קטנים רבים, חלקם עושה זאת כשהם הולכים לישון.

לעתים זה חלק ממציצת אצבע.

בסוף זה עובר.

מצד אחד לא לשוות לאיבר ולצניעות כולה מימד מגעיל ומרתיע,

ודאי כאשר הילד עשוי לא להקשיב ולפתח רגשות אשמה או לחלופין להציב או בדילמה של ציות מול הנאה

ומצד שני לחנך שלא להמשך אחר תאוות ממין זה ולא לאפשר את הפעולה, עד כמה שניתן..

וזה נכון לבנים כמו לבנות

אולי תתחילו לתכנן מכעת איזו "עבודה אחרת" תהיה..

התקוה שמתחילה לקבל כיוון - יכולה לעודד קצת.

יש לנו כיוון אבל זה יהיה רק עוד כמה חודשים

וברור שאם זה לא היה זמני זה היה הרבה יותר קשה..

הוא יכול לנסות לדבר איתך שיחה קצרה, איכשהו בין לבין?

זה מחזק ומעודד ונותן כוחות להמשך..

מבינה לליבך. ב"ה שזה זמני.. ה' יחזקך