היא נראית לך טובה, חכמה יפה ונחמדה?

אם כן אז תגיד לה את זה ותראה איך היא מגיבה.

ואם היא לא מוצאת חן בעיניך אז תחפש מישהי אחרת.

בואי נתקדם?/נעשה את זה רציני?

 

בלי "סיבובים" מסביב.

 

ואז לשתף שאתה מרגיש שהוא מתקדם בכיוון טוב,
והיית שמח שיותר תעמיקו אותו.
ואז לעשות דברים יותר חוייתיים, תשתף בעצמך דברים אישיים יותר, וכמים הפנים לפנים.

בהצלחה

לגוון מבחינת שעות ומקומות.

אפשר לצאת לטיול/ סיור משותף.

ליצור חוויות שיגרמו לכם להיפתח יותר.

וגם לתת לזמן לעשות את שלו.

לא הכל נמדד לפי מספרים.

אפשר להעלות את הנושא מולה, לדבר על הקשר, להסביר את המקום שלך והציפיות, ולאט לאט ה קורה..

כמו שאמרו נכון, הרבה כנות, לא לשחק משחקים. זה נכון לסרטים. במציאות אנשים מעריכים כנות. תתענין בה, תחמיא..
וגם יכול לקרב- לדבר על המשפחה. לספר סיפורים וחוויות מהילדות. לספר על תהליכים שעברת בחיים. בהמשך לפגוש אנשים, כשמתאים, זה עוזר מאוד! אפשר להתחיל מאחים, חברים.לא בקטע רשמי..אפילו סתם לקפוץ על הדרך..
אוכל מאוד מקרב [בעיקר פיקניקים וכאלה..]
לדעתי יבואו הזדמנויות לדבר על דברים יותר עמוקים ואישיים אם תפגשו במקומות שמאפשרים זאת.. והכי חשוב, בנחת..

כשיצאתי עם בעלי זכור לי ביותר משחק ש'הקפיץ' את רמת הקשר ביותר..

המשחק היה אמת ושקר- כל אחד מספר על עצמו 2 סיפורים- אחד אמת ואחד שקר והשני אמור לנחש מה האמיתי ומה לא..

מעבר למשחק חביב זה נותן פתח לספר דברים קצת יותר אישיים ומהותיים שעברו על הבנאדם- אבל בצורה זורמת ונעימה ולא מביכה..

ב"הצלחה!

דברים משמועתיים עליך, דברים שעברת בחיים והשפיעו עליך וכו'.. 

לשתף במה שעובר עליך\כם בין הפגישות שלכם, וגם בעקבות הפגישות שלכם.

זה נראה לי מקרב ומעורר שיחה אישית יותר,

כי הנה נוצרה מערכת שקשורה בה ובך, ויש לה השפעה גדולה על החיים שלכם.

 

זה לא צריך להיות משהו נורא מסובך.

דברים פשוטים כמו -

 

ביום ב' אחרי שחזרתי מהדייט שלנו הייתי כל כך נרגש \ מהורהר \ חסר סבלנות....

בעקבות מה שדיברנו פעם קודמת, עלה בדעתי ש... מה את חושבת על זה?

את זוכרת שסיפרתי לך שיש לי אחים? אז משה, הצעיר הגיע אתמול לבקר אותי ודיברנו עד הבוקר הייתה לו התלבטות בקשר ל--.... איך את, טיפוס של בוקר או של לילה?

 

סתם דוגמאות...

לדעתי, חוויות פרטיות, רגשות, הרהורים, דברים שקורים - הם דבר אישי וכשמשתפים בהם נוצר חיבור.

 

חשוב

לתת לה מרחב לענות \ לחשוב \ לשתף!

 

שיהיה בהצלחה ובס"ד!

חשוב מאוד לשתף בדברים שאתה והיא מרגישים, דברים שחשובים לכם,

קשיים שהיו לך (הורים , משפחה , צבא , פנימיה...).

זה עוזר מאוד להכיר את האופי של כל אחד, ואם אתם מתאימים.

לדוגמא, לספר שהייתי בחדר עם חבר , לא הסתדרתי כי .. (היה לחוץ שקט רעשן וכו...).

לא להיגרר לדיונים פילוסופים/אמוניים וכו.. , אלא על מה שחשוב לך, משמעותי לך...

כמובן, בקשר חשוב להרגיש שאת המסוגל לשתף את הבן זוג, והוא ידע להקשיב, להבין ולא להיות בקורתי...

כמו שרשמו קודם, חשוב לדבר בשפה רגשית, לתאר אירועם שהיו , ואיך אני הרגשתי.

לדבר על קשר וציפיות של כל אחד.

אם לא מצליחים , אז אולי זה לא מתאים

או סתם מאבד עניין?

את כתובת מבחינתו לפתרון הבעיות? הוא מעונין בהמשך הנישואין?
הוא מסוג האנשים שיודעים להתמודד בחיים? או שהוא רק מנסה לברוח?

את יודעת אם במקרה הוא שותה/ בורח לסמים או כיוונים כאלה?
איך הוא מתפקד מול גורמיהחוק וכאלה?
מה לגבי ההורים/ משפחה שלו?

ממליצה לך בראש ובראשונה לחדש ולטפח קשרים עםהמשפחה, חברות וכו.
לא בריא לא לך ולא למערכת זוגית התלות המוחלטת בו.

מהתיאור שלך נשמע קצת כאילו הוא איבד עניין במערכת הזוגית,
ושאת קצת רודפת אחריו.

לא בטוח שזה נכון לא בשבילך ולא כטקטיקה איתו.

לענ"ד תתייעצי עם מישהו מבין, רצוי שמכיר את שניכם,
ותגיעי איתו לשיחה נוקבת של יחסינו איך ולאן.

להבין אם הוא מעוניין בכלל במערכת הזוגית ואם כן מה המחויבויות שלו כלפיה/כלפייך
(לדוגמא- אין דבר כזה להעלם, לסנן בטלפון בלי לעדכן וכן הלאה)

להגיד שהוא חשוב לך, את אוהבת אותו ומבינה את המצוקה שלו,
וכן-תשמחי לעזור ולהיות שם איתו- אך מתוך מחוייבות הדדית זל"ז.


נשמע ממש ממש קשה

בבקשה תמצאי מישהו בסביבה שיתן לך חיבוק וכח.

 

בדיוק קראתי ספר לא מזמן שהסיפור שלך מזכיר לי אותו.

ובמשפט אחד המסר שם - אולי מתאים לך ואם לא אז תמחקי מהראש:

שלא יסתכל עלייך כמובן מאליו. 

 

תתחזקי! ה' אוהב אותך בלי תנאים! אני בטוחה שיש עוד אנשים מלבדו שאוהבים / מעריכים / מכבדים אותך. תחשבי עליהם ותתחזקי!

ואז מתוך תחושת החוזק, תזמיני אותו לדעתי לשיחה (אולי בבית קפה? אולי בפארק וכדומה?מקום שיש בו הכי הרבה סיכוי לשיחה פתוחה וגלויה) שבה תתארי לו בכבוד את הרגשותייך. ותבהירי לו שאת מרגישה שהמצב כמו שהוא היום לא יכול להימשך יותר. אי ודאות כזאת לגבי הקשר היא בלתי נסבלת. 

תנסי ליצור אוירה נעימה ומכבדת כמה שיותר, אבל כזו שלא נותנת לו לברוח מאחריות למעשיו. תשאלי אותו, אם את מעיזה, אם הוא היה רוצה להתגרש. ואם הוא יבהל תגידי לו שהוא חייב לפעול כדי שזה לא יקרה. ואם הוא חלילה לא יבהל, תבקשי ללכת ליעוץ זוגי.

ואם  את מרגישה שזה נצרך - תגידי לו שחייבים ללכת לייעוץ. כמובן שעדיף מאוד התייעצות עם מישהו תורני. אני לא ממש מכירה את העולם הזה אבל התחושה שלי היא שבהכללה ייעוץ חילוני יותר מהר יתייאש וישלח לפרק את הבית.

ואם זה מקובל עלייך - תציעי לו שהוא יבחר למי הולכים לייעוץ. כמובן את יכולה לברר ולהציע שיבחר מתוך מספר רעיונות שאת מעלה.

אם את מרגישה שהוא לחוץ מאוד מכל הבעיות שלו, תנסי לומר לו שאת מרגישה שהוא במצב קשה אבל את בטוחה שביחד יותר קל להתמודד עם הקשיים. אולי אפיןלו מתצאי לנכון לומר לו - אם אתה עוזב אותי ככה אתה בסוף תשאר לבד באמת...

 

ואם את מרגישה שאין עם מי לדבר, תתייעצי לבד. אולי כדאי עם רבנית שאת מכירה ומעריכה או אפילו שרק שמעת עליה... שווה לנסות.

ועצה אחרונה - תתפללי!

ואני מתפללת עלייך, שה' יאיר דרכך, ותצאו מהתסבוכת הזו יותר מחוזקים, יותר מקושרים, יותר אוהבים ויותר אוהבים את ה'....

בהצלחה!

נשמח לעידכון

נשמע לא פשוט...

אין לי עצות יותר מדי..

רק אחת טובה ממש- תפילה! כל הזמן כל הזמן!

וללכת לייעוץ ולהתפלל גם על זה, שהוא יסכים ותגיעו למישהו טוב שיעזור לכם באמת...

 

בהצלחה!!

לדעתי לפעמים צריכים להיות מאוד אסרטיבים!

כלומר לומר לו שאת דורשת ללכת יחד לטיפול מקצועי, כדי להיבן מה מציק לו, 

וגם להתמודד עם הקשיים שלך(יועץ יקבע לכם קווים אדומים לחיי נישואין).

במידה ולא יסכים ללכת לבד לייעוץ,

יעזור לך לשכנע אותו להגיע, או להגיע לפרידה(עם כל הצער)

חשוב מאוד לא להישאר במצב הנוכחי...

 

בהצלחה בתקופה הלא קלה...

 

ותעשי בדיקה מה את רוצה ומה קורה איתך

 

את לא במצב לצאת/להקים בית/לאמלל גבר פוטנציאלי

 

בבקשה ראי אנשי מקצוע בחרי מורה דרך לכי בדרכך ודאי מול עצמך מה את רוצה בבן זוג ועל מה את לא מתפשרת

ורק אחר כך תתפני לצאת

 

ועוד דבר אחרון תבהירי לחברה שלך שאין סיכוי שאת יוצאת עכשיו ואת לא חושבת להקים בית כרגע 

 

ושאת בבירור עם עצמך!

 

ואם זה משהו שקשור בנטייה מינית אז אין לי עצה ותבונה בשבילך כי אין אני מבין מאומה בזה

 

אבל אם זו מיניות שהודחקה עקב אי חינוך למיניות והדחקתה (גם לבת דוד שלי היה זאת) לזה יש מענה מקצועי כלשהו 

 

לא כתבתי פתרון, אני לא יודע עד כמה זה מעלים את הבעיה. אבל יש לי חבר שלא נמשך לנשים ואחרי טיפול ארוך הוא יצא עם בחורה הרבה זמן ומאוד נמשך אליה. (בסוף זה לא יצא לפועל מסיבות אחרות). השאלה היא באמת האם זו מיניות מודחקת ( את לא מרגישה שום משיכה מינית) או נטיה הפוכה. וגם אם זו נטיה הפוכה האם היא מלווה בהפרעה מינית אחרת או לא. ( צפייה בפורנוגרפיה למשל ) יצא לי לעבוד עם כמה אנשים שיש להם בעיה מינית אמיתית שמצאו תשובה. אני חושב שזה יותר מתאים להודעות פרטיות. אם לך או למישהו אחר יש בעיה כזו, מוזמן לפנות אלי במסר אישי.

לא צריך להקצין..

 

טוב שאת חיה טוב. לא צריך להתחיל לצאת בגלל "משיכה לגברים".. צריך רצון נורמלי להתחתן, להקים בית בישראל. יתכן שה"חסר" שאת מרגישה, הוא ההתחלה של הרצון הזה.

 

"חבל להתבזבז עליו" זו באמת לא תחושה טובה.  את צריכה לראות, האם אם תכירי מישהו מתאים, זה ישמח אותך. יתכן שמתוך היכרות עם מישהו מתאים, יתעורר בך גם הרצון לבנות איתו את ביתך.

 

אם את רואה שממש אין לך כעת כל ענין בכך - יתכן שאת עוד צעירה. אז תחכי קצת. לא חייבים כל דבר לעשות לפי החברה שמסביב. יש גם גוונים פרטיים.

 

 

 

 

 

 

 

 

מסכים עם מה שהלוי אמר. 

 

מדובר בדיני נפשות ומה שקורה מסביב לא צריך להלחיץ אותך. 

 

 

ליעוץ אצל מישהו בעל ניסיון

אז כמובן שכרגע אין לך מה לצאת עם בנים ואת צריכה לדחות בצורה ברורה את כל הלחצים.

אם עדיין לא עשית זאת, ראוי שתבררי היטב היטב מה קורה אתך, יש לא מעט פסיכולוגים או מטפלים אחרים שמתמחים בנושאים מסוג זה וכדאי לך לפגוש מישהו מהם.

אם לבסוף יסתבר לך בבירור שזה המצב אז לא הייתי ממליצה לך להנשא לגבר כי את תאמללי את עצמך לכל חייך, ואולי גם אותו.

למה להוסיף שטויות כאלו שיכולות לבלבל אנשים עם קשיים בכל מקרה?

ולדעתי היא בהחלט רומזת על זה

רציתי רק להוסיף משו שתמיד מאז שאני קטנה בבית ספר לא היה לי קטע עם בנות היה לי ממש ריק איתם ונהנתי יותר בחברת בנים יותר בגלל שההיתי דומה להם באופי בשובבות וכזה ואיך שגדלתי הכל בדיוק התהפך  בגלל מנעיים דתיים  מסתבר .ההדחקה איך שהו עבדה ומחקה המון.תודה לכם על תובנות .הכל טוב כל השאר בטיפול.!!

מה הקשר "מניעים דתיים"...

 

אולי ההיפך: כל בת שאין לה "עיקומים לא-דתיים" באופן טבעי נהנית מחברת חברותיה.  אין כל ראיה מהגיל הקטן שעוד לא מתבלט לעיתים ההבדל. ואם את חושבת שבת שתמשיך גם בגדילתה להנות יותר בחברת בנים כי  היא "דומה להם באופי", תתחתן יותר טוב, כביכול.. אז יש לך טעות. כך גם אם את סבורה שבת רגילה, שגדלה בחברת בנות - פחות רוצה להתחתן.. שאי עינייך וראי סביבך...

 

חבל שתייחסי לעצמך "בעיות ממניעים דתיים" ותסבכי את עצמך.  הסיבוכים הללו הם בעצמם אופנה שבאה מתרבות מעוותת לדעתי. זו לא "הדחקה" ולא מחיקה.  את לא אמורה להתעסק עם כל הבנים בעולם..

 

באופן טבעי, כשמגיע הגיל, אז מתעורר אצל בנות חזק יותר הרצון לשותפות העמוקה הזו של בנין בית ומשפחה. בנות זה לא בנים - וגם ההתעוררות הזו אינה בדיוק מאותו "סוג".

 

תהיי סבלנית כלפי עצמך, לא תמיד טוב לדחוף דברים "בכח" (כמובן, לא מדבר ממש ספציפית, שהרי לא מכיר אישית).

אבל יש "מחלות" שנוצרות מהדת. אני לא מאמין שהן נובעות ישירות מלהיות דתי, אחרת לכל הדתיים הייתה בעיה כזו. אבל יש אנשים מסויימים שהוראות דתיות מסויימות לא מתאימות להם ויוצרות אצלם תסביכים.

גילוי נאות, הייתה תקופה בחיי שהייתי לא דתי. ואם הייתי חייב לחזור לאותו מקום דתי שהייתי בו קודם לא הייתי חוזר עד היום.

תודה לכל השותפים אבדוק בעצמי את הנושא

עניינים שבצניעות ובכלל הלכות - ה"הוראות" הדתיות מתאימות לכולם. ופה ספציפית, ברור שלא "יצרו תסביכים", אלא התסביכים עלולים להיווצר מיצירת התיאוריה.

 

כמובן, אם נוצרות "תופעות לוואי", כמו שיכולות להיווצר מעוד דברים טובים, ראוי לטפל בהן ולהבין למה קרו. באופן בריא והבנה נכונה - לא אמורות לקרות.

 

מה שאתה כותב לגביך, כמובן קשה להבין מכאן במדויק. אבל לפעמים אכן אדם תופס את ה"דתיות" הז בצורה לא נכונה - ולא אמור לחזור לשם. בהנחה שלא מדובר על להיות "פחות דתי"..

היי ד . יש אנשים שתופסים את הדת בצורה לא נכונה וחוזרים אליה ממקום אחר שבעייני הוא מקום מעולה ולשם טוב ונכון להגיע   גם עם זה טכנית פחות דתי  יש אנשים שלא טפסו את הדת בתחילה בצורה נכונה ולאחר מכן אינם יכולים לחזור לאותו מקום אלא בצורה שונה שטכנית היא פחות דתית וזה מקומם הנכון והטוב

כתרופה זמנית (וגם לדעת אם תפסו "בצורה לא נכונה" - צריך לדעת ממקורות תורניים..).

 

אך בסופו של דבר, מצוות ה' היא מצוות ה'. אדם לא יכול להחליט מה "נראה לו" ומה לא. 

 

ואם באופן מהותי, זה "לחזור" למקום שהוא פחות עושה רצון ה' ומה שמתאים לנשמת ישראל - אז לא נכון וטוב להגיע לשם, על-כל-פנים לא כיעד.  המטרה צריכה להיות גם גישה "בריאה" - וגם יישום מדוייק ונכון.

איך חינכו אליהן (אם בכלל. אולי רק הפעילו ולא חינכו), וכן על זו הדרך.

ווואחרי שחינכו או הציגו לא נכון או לא בריא  כמעת בילתי אפשרי לחזור לאותו המקום

אפשר לחזור למקום נכון ובריא אם תחנכי את עצמך מחדש. יש בשביל זה אנשים טובים ומקצועיים לכל תחום שיש לך בו חסר או "טרואמה" או אין לי מושג איך לקרוא לזה בדיוק.

רק יכולה לשתף שאני לא נמשכתי אף פעם עד שהכרתי את הארוס שלי.
בעיני משיכה זה תוצר של קשר נפשי עמוק ואז זה פשוט בא בטבעי..
לפעמים הסוד הוא פשוט להרפות ולתת לטןב להשפיע.
בהצלחה!

אני מאוד מקווה שזה יקרה גמלי זה מעודד מאוד תודה.

לא ידת איך אני מגיעה למייל האישי אני ישמח להסבר קצר

תלחצי על שם המשתמש שלי 'בעזרת ה!!',בהודעה שכתבתי וכך תגיעי לכרטיס אישי, משם בצד שמאל יש מסר אישי או שיחה אישית. לחצי על אחד מהם. בהצלחה!

השחלות משחררות הורמונים נקביים שמביאים לתשוקה של האשה לגבר. אולי יש לך תקלה וצריכה הורמונים  מלאכותיים?

מציע שתפני לבדיקה רפואית ולפי הצורך גם טיפול מתאים כדי לצמצם את הבעיה. ובהקדם, כי השנים עוברות מהר.

אנחנו לקחנו שקיות ענקיות (שמיועדות לפח אשפה בעיקרון), עשינו להם חור למעלה לקצה של הקולב בעזרת מספריים, והא לך ניילון אחסון

זה בא כאשר קונים מעיל או בגד שבאה עם זה .

אם אני לא טועה ....

כשחושבים על זה, יש להורים שלי דבר כזה - לא לחליפה, אלא להרבה יותר. מעניין איפה הם קנו...

אז אולי לנסות בחנויות של תיקים ומזוודות?

נראה לי שלטווח הקרוב נלך על הפתרון הביתי של רחלקה
(ואם וכשנגיע לאיקאה, אם נזכור, נבדוק מה יש להם...).

 

פאז- זכור לי שניקוי יבש זה יקר (גם אם מתעלמים מהטירחה של לקחת את הבגדים, ולהחזיר אותם ביום אחר...). תודה בכל אופן

את יכולה לראות באינטרנט כמדומני.

שקיות אל-בד נסגרות בריץ' רץ'.

נחמד אבל כנראה יתפרק מהר. בטח קצר מדי לשמלות.

יש שקיות איכותיות שמקבלים כשקונים חליפה לגבר. בטח אפשר לבקש אחת בתשלום או אפילו כשקונים חולצה או עניבה. גם הן קצת קצרות מדי לשמלות.

שקיות לבגדי נשים אכן קשה מאד להשיג. אם תקני שמלה באלפיים שקל אולי תקבלי..

זה עלה כמה שקלים וזה בא בחבילה של שניים באורך של חולצות ואחד באורך של שמלות. זה עשוי מחומר אטום, סוג של פלסטיק עם ריצרץ (ולא מאלבד מתפרק כמו שכתבו...)

http://www.buy2.co.il/c/%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9C%D7%92%D7%9F/%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F%20%D7%95%D7%90%D7%97%D7%A1%D7%95%D7%9F

אבל לא עוזבת את הדלת!! שולחת את הילד להביא כוס

כי כבר קרו מקרים מעולם שמשאירים את הדלת לבד ויש כאלו שהם לא ממש נזקקים וניצלו את זה לגניבת תיק או משהוא שעמד קרוב לדלת...

אז לשים לב.

(מודה על עצמי שבמקרים כאלה אני מבקשת מ-ה', בכל ליבי, שיעניש אותם מאוד. לא קרה לי מקרה כזה בדיוק, אבל משהו בסגנון).

נאמץ

יש לי חברה שגנבו ממנה בדרך זו תכשיטים שהורידה למקלחת והשאירה על המדף/בארון.

אז כדאי להיות עירניים למי שיש חפצי ערך שם.

 

מלבד ה"חשדהו" שמסיפורים רבים, צריך לשמור עליו,

אני מאוד בעד "כבדהו" בהצעת שתיה ומאור פנים

גם לשים לב,

 

ואם אשה לבד בבית - בוודאי שלא ייכנס,

 

אבל להציע שתיה זה אלמנטרי. וגם אם מתברר שבעצם אין סיבה לתרום כסף - לשתות זה שווה לכל נפש..

וכל בעל שרות..

מכירה סיפור על בחור שאסף לחתונה ובסוף לא התחתן וכל הכסף הלך על בילויים בבר-נוער

הוא גייס כמה בחורים, צילם המלצה מרב ואותם בחורים קיבלו 30% מתרומות

הרבה פעמים מתרימים על נסיעה לאומן, משום מה הם חושבים שמישהו צריך לממן להם טיול לחוץ לארץ

עדיף לתרום למישהו שאת יודעת שהוא צריך, איך תדעי שהמלצה לא מזויפת וכסף לא ילך אפילו על סמים?

וכתוב שצריך לדרוש לראות ת.ז., אז אני אכן מבקשת לראות.

לא תורם לעניים ברחוב.
לא תורם לעניים בבית הכנסת.

עודף נאיביות כילד וכנער לימדו אותי לתרום למוסדות וארגונים מוכרים וגם זה בחשדנות.

תורמים למקומות שבראשותם עומדים רבנים שאנו סומכים עליהם

כגון: עזר מציון

קופת העיר של כל מיני ערים

בוני עולם- לעזרה של זוגות מעוכבי ילדים

 

אלו לדוגמא מקומות שאני מכירה אישית אנשים שנעזרים בהם בשוטף ואני מכירה את הפעילות שלהם ויודעת שיש עליהם פיקוח

 

ובכלל, אם אני לבד בבית אני לא פותחת לא לגברים ולא לנשים שאני לא מכירה

קרו סיפורים גם עם נשים וגם עם גברים...

שלא להחזיר פני עניים ריקם ולתת להם אפילו רק שקל, ולא להתקמצן על סכום כה פעוט.
את הכסף הגדול, מעשר כספים וכד' אני מעניק כמובן לארגוני צדקה וחסד אמיתיים או למשפחות שאני מכיר אישית

תרומה מכובדת אני לא מחכה שיגיעו אלי..

 

אני מוצא לבד

 

אגב ניסי מענין שביצעתי, לתת צדקה לכאלו שאוספים לאוכל למשפחות נזקקות עם תלושי קניה ולבקש עודף..

 

סינון מעולה

כל מתרים שבא לישוב - מופנה לוועדה. בלי זה לא תורמים לו כלום.

הוועדה חוקרת היטב, ומוציאה אישור בצבע מסויים לפי רמת החשיבות של האירוע.

בעלי הנהיג בבית מעשה יפה-

מצוות צדקה פועלת גם על הנותן (כמו שאר המצוות), וכשעני יומד בפתח ואנו מתעלמים מהמצוקה שהוא משדר הלב נעשה גס.

בגלל ה כשיש פושט יד בדלת/ברחוב ואין אסמכתא לאמינות שלו, אנחנו משתדלים לשים אח"כ בבית כמה פרוטות לצדקה.

לכיס הפרטי.

וכבר שמעתי הרבה אזהרות על אלה שמתרימים בטלפון למוסדות. ואלה שמבטיחים תפילות ולא יודעת מה...

בין אם זה בדלת או ברחוב. אני לא נותנת כסף גדול אלא מטבעות שבין שקל לחמישה שקלים, לפי מה שיש לי בארנק.

בעלי תורם גם לקבצנים שבאים לבקש מהמכונית ליד רמזורים, אני מעדיפה שלא לפתוח את החלון במקומות כאלה.

 

לא מעניין אותי מה הם עושים עם הכסף או מה הסיבות שלהם, אם מישהו הגיע למצב של פשיטת יד אני לא שופטת אותו ולא מחנכת אותו אלא פשוט מרחמת עליו.

לגבי ארגונים אנחנו תורמים בהוראת קבע לשלשה ארגונים וזהו.

רק קצת מתגברים על הבושה (בהתחלה. אחרי זה ליבם נהיה גס) וזהו. זה אחלה ביזנס שבעולם.

אבל כמובן שאין לי שום דרך לברר.

זה לא משנה לי לגבי הנדבה ואני כמובן גם לא שואלת.

אני מניחה שהוא מוציא את זה עבור מה שהוא צריך וזו סיבה מספקת בשבילי לתת לו משהו.

 

רב המכורים לסמים יהרגו בשביל מנת סם אם אין להם כסף לקנות. נתינה לאחד כזה יכולה לפעמים להציל חיים.
בכלל, אני לא שופט בשביל מה הוא משתמש בכסף. אם אני יכול לתת אני נותן. אני חושב שאם הוא משתמש בזה לקנות אוטו ולי אין ובגלל זה אני לא נותן, זה סימן שגם כשאני נותן אני חושב על עצמי ולא עליו.

עבור סמים.

זה בדיוק מה שנקרא בחז"ל "עני שאינו הגון".

לתת כסף כדי שבנאדם ידפוק לעצמו את החיים עוד ועוד וידפוק לילדים שלו את החיים עוד ועוד ועוד.

אולי לא ראיתם מסוממים בחייכם?

אולי לא פגשתם ילדים של מסוממים?

אולי.

אני פגשתי ולא מעט.

ומאז אני לא נותנת אגורה שחוקה לקבצני סמים.

בזבוז כסף,

ובטח  ובטח שלא מצוה ולא חסד.

חסד? ריבונו של עולם, איזה חסד אתה עושה עם הכסף שלך?

תתן אותו למישהו במכולת שיש לו מינוס בחשבון, תן אותו לבחור ישיבה שיקנה מכנסיים חדשות.

לא יודעת- רק לא לסמים.

זה כמו להגיד שזה חסד לתת לאלכוהוליסט בקבוק וודקה. אחלה חסד.

אבל אני מכיר עשרות מכורים לסמים ואלכוהוליסטים. מניסיון, הילדים צריכים לצאת מהבית בין אם לאבא יש כסף לסמים ובין אם לא. אבל ראיתי כבר מכורים שאין להם את החומר שלהם והם דורשים אותו. ואם הם לא בטיפול ונמצאים תחת השגחה, בדרך כלל הם הרבה פחות נחמדים מאשר כשיש להם אותו...

זה לקחת אותו לטיפול ולהראות לו שיש לו פתרון.

זה מה שהוא צריך כדי לצאת מהמצב שלו. ( יש לי על זה הרבה מה לומר, אבל זה לא נראה לי שייך לכל הפורום )

או על מישהו שאנחנו שופטים אותו וחושבים שהוא משתמש לסמים?
לא חושב שהייתי נותן כסף למישהו שמבקש בשביל סמים, אבל כן הייתי מראה לו את כל האהבה שאני יכול. ולא הייתי ממהר להחליט שכל מי שמבקש כסף בצומת הוא נרקומן.

ולקבצן המסומם ברמזור אין לי כוונה לתת כסף ואין לי גם יכולת לתת לו אהבה.

גם לא נראה לי שהוא מחפש אהבה ממני ברגע זה.

 

בגדול- בוודאי שצריך לתמוך לטפל ולעודד. ואין לי שום דבר אישי נגדם. רק שאני לא רוצה לממן להם את הסמים.

וגם לא כל קבצן הוא מסומם, זה ברור. אבל מי שכן- זה גם די ברור, לפחות למי שמכיר איך זה נראה.

משקל הוא לא יוכל לקנות סמים.. (נראה לי)

 

ואגב, למנגנים שברחובות אני משדלת לתת  יותר, כי זו העבודה שלהם, ויפה בעיני שהם לא נפלו לשנורר (ככה כותבים את זה?), אלא מנסים להתפרנס

הם כבר יודעים מי באמת צריך

ואני למדתי שלא משנה למי נותנים אנחנו את שלנו עושים נותנים ובעין יפה והקב"ה עושה את שלו!!

 

אתם לא יכולים לזהות בד"כ מי מי אז נותנים ואם אחד בכל זאת מקבל ממני לסמים האחריות לחיו היא שלו בלבד

 

לא אנחנו מחיים ולא אנחנו ההיפך אז הקב"ה מצרף מעשה טוב למצווה גם אם טעינו אז למה לא??

 

אגב: כבר ראיתי מזה אנשים לצערי עם סמים וזה נורא!! שלא תחשבו שאני בעד ח"ו הלוואי שיפתחו את מחשבתם כדי

 

להיגמל כמו שעשה בכוחות עצמו "אריה בלי שיניים"....

 

ולמשיח עכשיו אני גם באותו דעה במיוחד שהם לפעמים מנגנים פשוט מקסים!!

שונאת נקניקיות.

רק הריח שלהן עושה לי בחילה

 

נו, מישהו? אני תיכף עושה תואר בשיטות לגירוש זבובים

נסי לראות באיזה אזור הם מסתובבים.

אם הכל נקי מסביב ואין סיבה שהם נמצאים, תפתחי את כל החלונות והם יצאו בסוף.

 

ממש לא קרוב לאזור של הזבובים. והקליפות חדשות מהיום.

החלונות פתוחים.

יאוש.

בסביבה. הזבובות מטילות את הביצים בביוב ומשם הם יוצאים לאויר העולם.

כדאי לרסס בפתח הביוב (כיורים, שרותים, מקלחת), וכל מקור ביוב אחר בסביבה

שאולי התליעו וגרמו לפקיעת הזבובים...

מכירה ממקרה קרוב דוגמא דומה 

בגלל סתימה בכיורים (בצינור הפנימי, לא ממש שמנו לב שהייתה סתימה)

וגם אולי K300 יעזור....

העבודה של בעלך קרובה?
יש לך עיסוק או חברות באזור?
מעבר להורים, יש שירותים אחרים שיש /אאין לכםבישוב?
נניח קופ"ח שלכם, סופר, מסגרות טובות לילד?
חברתית טוב לכם? אלמלא המגבלה הזאת הייתם רואים את עצמכם שם עוד כמה שנים?

העבודה יחסית קרובה,

אבל גם אם נעבור דירה זה יהיה לאיזור שקרוב לעבודה(ירושלים)

 

מבחינה חברתית,לא מרגישים כל כך קשר עם השכנים.

 

מבחינת מסגרות,סופר וכדו',יש הכל אבל הכל רחוק ממנו..

 

וגם באופן כללי קצת נמאס לנו לגור באותו יישוב של ההורים של הבעל.

 

הייתרון שיכול להיות,זה שהם ממש יוכלו לעזור אחרי הלידה

(והם גם כאלו שעוזרים הרבה עם הילדים)

ויתרון נוסף,זה שוב,המחיר הזול שיש פה.

אבל רכב עולה בסביבות 1000 ש"ח בחודש לפחות (אא"כ באמת לא משתמשים בו)

ורכב זה הרבה מזל, יכול להיות רכב מצויין ויכול להיות רכב שהוא משאבת כסף

 

הכוונה כמה נוסעים בו בחודש?

ואיזה מרחקים?

אבל שנוסעים איתו באמת מתקרבים ל1500

אם לא רע לכם ביישוב- לא הייתי עוזבת שניה לפני לידה.

גם ככה לידה ראשונה זה שינוי מטורף, אז להוסיף מעבר דירה? לא כדאי..

כבר עדיף לקנות\לשכור רכב לכמה חודשים...

לפני הלידה.

אם כן זה רק כמה חודשים אחרי,אבל חושבים על זה מעכשו.

ולגבי רכב,אם נחליט לקנות אז אולי זה יהיה לפני ואולי אחרי.

 

יש אפשרות כזו באמת לשכור רכב לכמה חודשים?

עדיף לקנות רכב פשוט וטוב ואז למכור.

מבדיקה עולה הרבה יותר מלקנות רכב פשוט וטוב

 

אלפים מחפשים את המתכון המנצח

כדאי להשקיע ברכב- זה זול יותר מדירה, אפשר למכור אותו וזה יותר קל מאשר לעבור/למכור דירה, דירה אפשר גם בשכירות (וגם רכב אגב) אך רכב- או שיש או שאין. את שניהם אפשר לשכור אז תבררו מחירים...

 

אנחנו בהתחלה גרנו בשכירות בדירה קטנה אך עם רכב שמאוד הקל עלינו את החיים, ורק אחרי כמה שנים- קנינו בית, והרכב נשאר איתנו ב"ה.

מה שקשה לי עם זה , זה הקטע של התאונה שבעלי עשה.

אומנם זה היה במצב של לחץ..אבל עדיין זה מפחיד אותי לנסוע איתו מאז.

וגם נקודה נוספת,באופן כללי מאז שהוא למד נהיגה לא יצא לו לנהוג הרבה לבד,

איך אפשר לתת בו יותר אמון ולסמוך עליו בעניין?

 

תודה!

ככה הוא יתרגל עם מורה, והנהיגה שלו תהיה טובה יותר

תינוק בקראוון זה חימום 24\7 . לא ?!

נראה לי שזה עדיין יותר משתלם מלהשכיר דירה באיזור ירושלים ששם זה יצא הרבה יותר יקר..

לק"י

אני חושבת שהוא זול יחסית.
אוכל- צריך להביא (אצלינו הזמינו מאולם).
ויש בית כנסת- אבל לא בטוח שיש בו ספר תורה.

אבל רק לשבת

שמעתי שיחסית למקומות אחרים זה זול ושווה

אני גר פה נוף יפה אבל אני לא זוכר את המחירים אבל כולם אמרו שזה בין הזולים והאוכל סבבה וגם החדרים וגם הנוף

 בצפון:

אנחנו עשינו בראש הנקרה שבת משפחתית דיי בזול יחסית. 700 לזוג .

יש חדרים משפחתיים שמותאמים לילדים.

בנהריה- ישיבת אביר יעקב או ישיבת ההסדר, מחירים טובים ומאוד נחמד שם.

בעכו- אולמות האבירים.

גם באלוני הבשן ובקשת יהונתן שבגולן יש בתי הארחה נחמדים.

 

מכירה גם את רמות שפירא באזור ירושלים, לא יודעת מה המחירים כיום.

 

בהצלחה

כמה הוא מרוויח בכתיבה משעת עבודה + נסיעות

אלא אם כן הוא מעוניין לתמחר את זה נמוך יותר מטעמי אדיאולוגיה

אם אתה שואל, אז שים רימון

א. תמיד יש אפשרות לשחרר חלקית את החסימה או לשלוח פניה לרימון שיפתחו את האתר שאת מבקשת. והם עושים את זה אחרי בדיקה.

ב. גם ברמה הכי נמוכה של רימון לא נחשפים לפורנוגרפיה וכאלה דברים. את באמת רוצה כאלה דברים במרחק לחיצת כפתור אצלך בבית? "אין אפוטרופוס לעריות".

יש חסימות של חילונים לילדים. שלעניות דעתי הם פחות 'מעיקים'

אולי שהילדים יגדלו אני כן ישים.

לא מאמינה בזה , מי שיחפש ימצא גם עם כל החסימות שיש. אני סומכת על עצמי ודואגת לעצמי ובעלי סומך על עצמו ודואג לעצמו . עד כה 8 שנים ללא חסימה והכל בסדר גמור.

וזה עלול להוביל לדרדור וחיפוש

בשביל הילדים. בפלאפונים אינטרנט פתוח. למבוגרים מהניסיון שלי אין צורך אמתי ברימון.

והוא פירק משפחות.

תעשה ניסיון קטן:

חפש בשו"תים אינטרנטיים או בפורומים את הצירוף "גיליתי שבעלי גולש"

חסימה , מי שמחפש ימצא עם חסימה או בלעדיה

הקבה יותר קשה להתמודד עם היצר הרע כשהנפילה כל כך קלה.
אין לי ספק שהרימון מציל אותי

ואני מכיר כמה אנשים שהייתה להם בעיה בתחום, אף אחד מהם לא נעזר בחסימה כדי להפסיק.

תמיד יכולות להיות פרצות, אבל אפשר וחשוב לסגור אותן. שהסיסמא של הרימון תהיה אצל האשה, להקפיד להתקין את ההגנה לאתרים מאובטחים (מדי פעם צריך להתקין מחדש), ואם בכל זאת נשארות פרצות - להרים טלפון ולדווח להם.
נכון, אפשר לעשות חקירות עומק טכנולוגיות, ולמצוא פרוקסי ווכדו', איזו פרצה שאין להם יכולת לתקן. אבל זה בדיוק ההבדל בין אדם שבעיקרון רוצה להיות טוב, ומפחד ליפול ולכן הוא גודר את עצמו, לבין אדם אובססיבי שרק רוצה ליפול.
החסימה לא מחליפה את העבודה העצמית. היא מסייעת לה. הן צריכות ללכת יד ביד. חינוך והפעלה.

 

ואם אנשים לא מבינים את זה וחושבים שהחסימה היא תחליף לעבודה - צריך להסביר ולהבהיר להם שזה לא ככה.

לפי דעתי זו גישה לא נכונה שמורידה אחריות מהגבר , ובאופן כללי הגבר הוא לא ילד קטן שצריך להחביא את הדברים האסורים ממנו.

זה לא מספיק?

ויפה שאתה מודע לעצמך...

הוא יכול באותה מידה להפקיד את הסיסמא אצל חבר טוב קרוב באמת

אבל החבר הכי קרוב הכי טוב הכי זמין באמת - זה אשתו (חברה) 

 

הגישה הכי בוגרת- 

זה להכיר מתי אתה צריך עזרה, ולקבל את העזרה הזו בלי לנסות לקחת אחראויות שגדולות עליך לבד

בס"ד

 

יש לרימון כמה אפשרויות סינון, ואפשר לדלג (עם סיסמה) בין רמות הסינון. גם לנו, כשנחסמים דברים שאין איתם בעיה שאנחנו צריכים, אנחנו פשוט מנמיכים את רמת הסינון לפי הצורך לזמן מוגבל.

 

חשוב להדגיש, הסינון הוא לא כדי לחסום גישה לתכנים לא ראויים. אדם שירצה יוכל למצוא את זה באלף דרכים. המטרה של אינטרנט מסונן היא לסנן - לדאוג לכך שבמהלך הגלישה היומיומית לא יופיעו על הצג תכנים לא הולמים. בשביל זה זה נפלא.

 

בהצלחה!

 

 

זה מצוין.

 

וגם ה"דרגות בחסימה" - בכל זאת חוסמות מעבר לגבול מסוים. וזה לא מעיק בד"כ.

 

וגם - יש הבדל אם פותחים חסימה לרבע שעה/שעה בשביל דבר מסוים, יזום, או שמגיעים בלי משים בגלל שאין מראש כל מעצור.

 

ומה שנוגע ל"בכל זאת זוג צעיר" - זה נכון גם לכיוון השני. זוג צעיר, צריך לשים לה היטב לטהרת יסודות ביתו.

 

ואל תסמכי על כל מיני אמירות ש"צריך לבד להשגיח מה רואים"; באינטרנט יכולים לצוץ דברים גם אם לא בדיוק "מתכוונים". זה לגמרי לא בריא.

אינטרנט רימון - אי אפשר אתו, ואי אפשר בלעדיו...

ועדיף אתו.

לנו יש רימון ברמה הכי נמוכה. למעט מקרים בודדים ביותר - לא זכורות לי בעיות. מה שכן, טיפ קטן: תתקשרו לקבל הצעת מחיר מרימון, ואז תתקשרו למורשת ותגידו להם מה קיבלתם מרימון, סביר להניח שהם יתנו לכם הצעה טובה יותר. עם זה, תחזרו לרימון ותגידו להם שבמורשת הציעו לכם ככה וככה. עובד מעולה!

אפשר להגיד שבחברה השניה זול יותר גם בלי לבדוק

זה גם עובד. מנסיון

זה לא הופך את זה לפחות שקר...

כל מי שצריך להתחבר למקום עבודה עם ssl מסוג כלשהו רימון מפריע באמצע. VPN/SSH/כל מיני דברים כאלה שלפעמים אנשים מחזיקים ולא עובדים על גבי החיבורים האלה.

גם כשדברים כן עובדים - RDP נוטה להתנתק, SSH  נוטה לזחול ולהתנתק.

 

"טריקים" של מקומות לימוד כדי להגיע לספריות רשת הרבה פעמים חסומים.

 

אצלי בבית ובמשרד - אין רימון ולעולם לא יהיה. אצל ההורים שלי התקינו קצת אחרי שהתחתנתי, מה שלא מנע מהחבר'ה שם למצוא פיתרונות יצירתיים דרך ה-WiFi של השכנים, שרתי פרוקסי/VPN פרטי וארגוני, SSH או כל מיני רעיונות יצירתיים אחרים.

 

 

לא תמיד אני זוכר שהשימוש שלי ברשת ממש לא קונבצינלי. הדיעה שלי לא רלוונטית כנראה. מצטער.

מבקשים פעם אחת ופותחים ומאז זה פתוח תמיד

RDP לא מתנתק לי בכלל.

ומי שמתעקש לחטוא יחטא בכל מקרה...

 

(אם כן, הרימון הופך למיותר. בעבודה הרי אפשר לעשות מה שרוצים...)

 

יש לי גם חיבור של רימון שאני מחזיק בשביל "לדבג" תקלות שהם עושים.

יש כמה עובדים, שיכולים להתחבר לאותו מחשב בכל רגע נתון

זה שומר עליך לא לעשות שטויות,

 

מה לדבג?

זה לא פחות מזה אלא יותר. רעל רוחני ומסוכן שחייב חסימה..

אבל הרבה יותר מעיק בעיני זה בית יהודי שאין שם שום גבול למה שאפשר לפגוש במחשב.

לדעתי- להוציא על זה כל הון!!

חסימה.
לא חייב להיות דווקא רימון ולא לעלות המון כסף.
אבל גם אם כן- זה חשוב ושווה את זה..

הרי מי שיכול ללכת בדרך שיש בה נסיון ובדרך שאין בה נסיון והוא הולך בדרך עם הנסיון הגמרא קוראת לו רשע.

את יכולה לפתוח לך באופן קבוע דברים שזה חוסם שלא בצדק בשירות "נטו שלי".

"אל תשים דמים בביתך".. להוסיף עוד כמה עשרות שקלים בחודש על מנת לשמור על הרוחניות שלכם... מעציב שבכלל יש הווא אמינא לא לשים...

לחלק בינכם תפקידים

 

ולהקים חפלה בקטנה

תלוי עד כמה את מעונינת להשקיע

או להכין אלבום תמונות דיגיטלי

-לחבר שיר וללמד את הנכדים לשיר אותו עם תנועות

-לאסוף ברכות מכל בני המשפחה ולכרוך יפה בספירלה

-כמובן- לערוך ערב של כל בני המשפחה הקרובה עם אוכל וכו'

-לתת מתנה עם תמונות של הנכדים- יש הרבה רעיונות- כרית, שעון, כוסות וכדו'

תנועות...
אולי נכד אחד כזה

ההורים שלנו.

האמת שממש השקענו וזה היה כיף, כשהגיעו הביתה היתה ארוחה משפחתית

כי זו חתונת כסף.....

בסד
צריך להיזהר מאוד מאוד לא לשפוך מים
מתנקה בקלות

או שאם ילד שופך כוס מים על הרצפה זה גם מזיק?

יתרונות: ניקוי קל, יפה יחסית, מבודד מקור/חום 

החסרונות: הוא נשחק ורגיש מאוד למים

 

אבל אם זה לעשות פרקט

תבררו טוב יותר

כי יש כל מיני סוגי פרקטים (למינציה, עץ וכו')

ולכל אחד יתרונות וחסרונות על האחר

אם שוטפים אותו, הוא מתקלקל

צריך לנגב אותו בסמרטוט לח בלבד

 

 

שזו לא הדבר האידיאלי בעייני,

כי במטבח רוצים בד"כ לשפוך מים כדי לנקות,

אבל מסתדרים עם זה, יש לנו גם בחדר שינה וזה יפה,

מניחה שאת לא מתכוונת לשים במטבח כי זה פחות מתאים.

בשאר הבית, זה יפה, קחי בחשבון שזה מרעיש בד"כ יותר מרצפה רגילה,

זה מתנקה בקלות בהעברת סמרטוט לח,

אולי אם יש ילדים צריך להיזהר עם זה יותר.

אז יש היום קרמיקות שנראות בול כמו פרקט ולא שמים לב שזה לא מרקט.

זה נקרע בקלות,אי אפשר לשטוף ועושה הרבה רעש כשדורכים על הרצפה.

בקיצור ממש לא מומלץ!

פרקט בקראוון יעלה את מחירו פי 2

בסד

פרקט אמיתי לא נקרע ולא מרעיש עד כדי כך...

יתרונות:
אפשר ללכת יחפים גם בחורף
"יוצר חום בבית"
כלים כמעט לא נשברים
כשילד נופל לא קורה כלום
לא רואים לכלוך
פשוט כיף.
חסרונות:
עץ זה דבר 'חי' לכן מקומות שהולכים בהם יותר למשל הצבע ישתנה וכד' לכן מי שאוהב שהכל פיקס זה לא מתאים לו.
אני שנים שוטפת עם מים חופשי והכל סבבה.
יש רק מקום אחד שהייתה שלולית קטנה מים ליד מקור חום( תנור), ואז העץ התנפח.
אנחנו מאוד נהנים מימנה.
החלטות שמחות

ילדים לא שמים לב לסוג המתנה, העיקר שהם קיבלו מה שהם רצו ועם הרבה אהבה

 

ותאמיני לי שלקח לי מלא זמן להגיע לתובנה הזאת, חמותי קונה לילדים שלי מתנות מהחנות של השקל. בהתחלה הייתי מתעצבנת וזורקת. היום אני מבינה שהכי חשוב להראות לילדים שאף אחד לא חייב לנו כלום, ותמיד צריך להגיד תודה.

להכי גדול מתנה ענקית. ליותר קטן מתנה פיצית

בהתחלה ראיתי ונבהלתי בתוכי לא אמרתי כלום,

חשבתי איך שהיותר קטן יראה שהוא קיבל משהוא כזה פיצי בטח הוא יזרוק את זה כי הוא ירצה משהוא ענק.

אני מדברת כרגע על גודל האריזה הקטן יותר קיבל משהוא בגודל כף יד והיותר גדול ממנו בגודל חצי מטר על חצי מטר.

אבל עבר בסדר בסוף.. חחחחחחח

יש גם הבדלים בפערים בעלות המתנה אבל בזה הילדים פחות מבינים

אצלי הבעיה שפתאום מביאים משהוא ענק לאחד הילדים .

או יש לי עוד בעיה. יש לאחד הילדים יום הולדת אז מביאים לו משהוא גדול ולפעמים לקטנים גם מביאים משהוא על הדרך.

אבל לפעמים שלאחד הקטנים יש יום הולדת אז לגדולים יותר לא מביאים כלום. ואז נוצר מצב , למה אצלי הביאו מתנות לקטנים ממני וכשהיה לקטן יום הולדת לא הביאו לי?

חוץ מזה שלילד אין בזה מושג. הרבה פעמים הוא ירצה את המתנה "הגדולה", "הצבעונית", ולא משנה מה הסכום.

שילדים עשוים לראות מתנה פחותת ערך כנפלאה הרבה יותר מאיזה צעצוע או משחק יקר מאוד.

 

מה שכן, נהוג אצלינו במשפחה שכל הילדים מקבליםמתנה דומה מאוד, או לחילופין מבהירים לילד הזוכה שזו מתנה של כולם, בזכותו, ואז כולם נהנים ואף אחד לא מקנא.

והרבה פעמים הם ישמחו יותר ממתנה זולה בהרבה אפילו...
את יכולה לקנות לילד כדור ב2 שקל והוא יהנה ויחגוג עד השמים במשך חודש ויזנח בצד את המשחק קופסא שעלה 100 לפחות אחרי חצי דקה... מה שמשנה לילד זה ההנאה שיש לו מהמתנה ולא כמה היא עלתה...

למי באמת זה מפריע?

לך או לו?

 

אני חושבת שכולם צריכים לקבל באותו מחיר מתנה

אישית, נראה לי שבכלל לא משנה המחיר. זוג עגילים חמודים שעולים 40 ש"ח יכולים לשמח בדיוק כמו משחק ב100 ש"ח.

 

 

מדובר במתנה.
אף אחד לא צריך לתת כלום.
נתנו??? סבבה. תודה רבה.

אצל ילדים גדולים צריך לשים לב לא לפתח קנאה- אבל אצל זאטוט בן שנתיים- הוא ישמח גם בפרס מחנויות השקל...

מחילה.

 

תגידי תודה, ותשמחי שהיא כזו טובה.

 

זה גם די מובן - ילד בן 4 מבין אחרת מילד בן שנתיים (ואת שניהם - לא מענין המחיר...).

 

אם היו באותו גיל והיית מרגישה שהיא מתייחסת אחרת לאחד מול השני - אפשר להבין את התחושה. כאן זה לא שייך.

 

כדאי ש"תשתחררי" מהמבט והתחושות הללו כמה שיותר מהר..

 

 

 

שהגדול היה בן 2 הביאה גם מתנה יקרה יותר

חוץ מהכסף את מרגישה שהיא אוהבת פחות את הקטן?

ובעיקר מי לא הביא?

 

 

 

אני מציע לשחרר קצת

בהצלחה.

 

 

 

* או מהעדה ההיא 

קשור למנטליות..

מכירה מעט מאוד אנשים שלא רושמים...

[וכל זה בלי להביע את דעתי האישית בעניין]

אנחנו כתבנו בחתונה אך ורק ואך ורק! כי ההורים של שנינו ביקשו מאד לדעת כמה האורחים הביאו כדי שידעו כמה להחזיר להם בשמחות שלהם...

אבל ממש לא אוהבת את ההתנהלות הזאת.

במיוחד לא באירועים חסרי חשיבות כמו ימי הולדת של נכדים\אחיינים

ומחילה ממי שבשבילם יום הולדת זה קדוש... אבל זה ממש דבילי לזכור מי הביא מתנת יום הולדת לבן הראשו\שני\שלישי...וכמה היא עלתה.

הרגשתי שכאן הבעיה...

 

כפי שציינתי ב"אִם"...

 

את כנראה חושבת, שהיא אוהבת יותר את הבכור - ואת "מקנאה" את קנאת האח הצעיר...

 

אז - 

 

ראשית, זו אינה ראיה. כשהבכור מופיע, גם הורים מסתכלים עליו כעל "גדול"...  אח"כ כבר יש פרופורציה, ומבינים שבעצם בגיל הזה, הוא ממש ישמח על העטיפה המרשרשת של המתנה שקיבל הגדול (בקצת הקצנה, כמובן..)

 

דבר שני, אל תחשבי כך. זה ממש לא בריא לך. תאמיני שהיא אוהבת את שניהם. הם גם לא באותו מישור - "ביצועים" אחרים.. (וגם לא אסון אם יש "יחס מיוחד" לנכד הבכור...  עם הזמן, הקטן יותר יתפוס את מקומו הייחודי. אל תדאגי).

 

אם תרגישי עם הזמן שאין מספיק תשומת לב לקטן יותר, אז את יכולה בעדינות להפנות אותה גם אליו כשהיא נמצאת. כדי ש"תתפעל" ממנו גם..  יש להניח שהיא מספיק נבונה להבין רמז כזה, אם יהיה ממש מורגש שהקטן יותר מרגיש בצד..

 

אבל מן הסתם, זה לא יקרה. הסבתא תרגיש בעצמה כל אחד כמו שהוא. חבל להתחיל לחוש כך. תשתדלי להתגבר על זה, להתעלם, ולראות/לבחון עוד כמה זמן מחדש לגמרי.

 

בהצלחה.

וכשהילד השמיני יהיה בן 50 הוא עדיין יהיה הקטן. ככה זה...

אבל אם כולם מבסוטים מהמתנות, לא רואה סיבה להתעצבן.

אם כן- אז מה הבעיה?

וגם אם לא- אז מה?

אולי היא מצאה משהו שווה ב40 שח וקנתה ואח"כ לילד בן 4 לא מצאה כלום במחיר נורמלי וזה היה הדבר היחיד שהיה יכול לספק?

ובכלל- היא לא חייבת כלום.

תודה על ההשקעה ושלום על ישראל.
הילד במילא לא מבין בזה- אז בשביל האמא??

לא הכל נמדד בכסף, זה ממש מוזר לי שזה מפריע לך.

בכל מקרה לימדו אותי שעל מתנות אומרים תודה ומורידים את התווית של המחיר...

אין סיבה לחשוב שאני שווה כמה שהמתנה שווה.

אני שווה את ההשקעה שהשקיעו כשחשבו לקנות לי מתנה! (גם אם זה מהחנות של השקל או משהו זול אחר) מישהו פה חשב עלי ורצה לשמח אותי, וזה העיקר. לא?

תלוי מה ילד ביקש ומה הוא רוצה

יכול להיות שחמותך לא מצאה שום דבר לגדול ב40 שקלים אז נאלצה לקנות משהו יותר יקר

ואני קונה בסכום שהקציבו נותני המתנה.
לא העיקר לקנות מתנה. העיקר שיהיה משהו שימושי שלא ילך לאשפה/ לבויידעם אחרי יומיים.
ובקשר לסכומים- לא כדאי להכנס לזה. העיקר שכולם קיבלו מתנה מסבתא וכולם מרוצים.
ויש כאלה שלא קונים מתנות לנכדים כמעט בכלל...

זה מאוד הגיוני שילד גדול יותר יקבל מתנה יקרה יותר

בדוגמא קיצונית יורת ברור שלתינוק את קונה קשקשן ב 10 שח והוא שמח,

ובשביל לשמח את עצמך באותה מידה את צריכה לקנות תכשיט לפחות ב 100 שקל

הרדיאטור זולל חשמל, עול חלילה ליפול על מישהו ונגיש לילדים ועד שהחדר מתחמם לוקח זמן

המעלה היחידה והמשמעותית שלו היא שהחימום שלו מאוד נעים

 

או לחילופין תשארו בו כמה שנים טובות
או שסיכוי גדול שיקנו מכם את המזגן אם תתקינו- מזגן.
אחרת רדיאטור.

(אצלנו מחמם ב2 שניות ולא צורך הרבה. בטיחותי לילדים, חום נעים)
מה שכן- כדאי להשקיע כמה שקלים יותר ברדיאטור חסכוני ואיכותי של דלונגי
(עולה בערך 500)

אבל אולי נתקין בכל מקרה.. הפתעתם אותי.. הייתי בטוחה שרדיאטור עדיף.. טוב לדעת! תודה

בעצם כמה:

א. אני נוכחתי לדעת שהאויר החם נשאר למעלה- ויוצא שכשהילדים על השטיח- האוויר אצלם למטה הרבה יותר קר מאשר באיזור הראש שלי...

ב. מזגן מייבש את האוויר מאוד מאוד, וזה עלול לגרום להצטננויות, שיעולים וכד'. אז חיבים להשתמש במכשיר אדים יחד עם המזגן. בעצם גם יחד עם רדיאטור כדאי.

ויש כאלה שלא סובלים /לא אוהבים ואפילו שנאים מזגן . כי החום מיבש ועושה להם בחילה והרגשה רעה .

(אני לא סבלת מזגן ) .

 

* אנחנו קנינו מזגן פחות מיבש (אין לי מושג איזה חברה .... בעלי בברר על זה , משהו יחסית חדש ויקר !)

 ויש לנו גם רדיטורים לחדרים ....

 

** כרגע אנחנו מחממים רק ע"י  מזגן .

אויר חם עולה למעלה ואויר קר יורד למטה לכן כשאת מפעילה מזגן על חימום כדאי לכוון את התריסים שלו ללמטה וככה כל החדר יתחמם (ומזגן על קור הפוך, ללמעלה)

רופאת המשפחה שלנו אמרה שלא מומלץ להשתמש במכשיר אדים, כי זה יכול לגרום לסוג של דלקת ריאות, אאל"ט ("מחלת הליגיונרים").

היא אמרה את זה על מכשיר אדים קרים, ועל מכשיר אדים חמים.

 

אז לתשומת לב, שיש בזה סיכון.

שטיפה אחרי כל שימוש

שטיפה יסודית יותר פעם בשבועיים

שטיפה סופר יסודית בסוף העונה.

משהו כזה.

 

הסיכון הוא לא מאוד גבוה. זו רק תופעה שקיימת.

ובלי מכשיר אדים- יש גם סיכון לסיבוכי הצטננות ושיעולים.

היתרון היחיד לראדיאטור זה חום נעים יותר.

החימום שלו יותר עדין ונעים.

 

ומבחינת חשמל- את יכולה לכוון אותו על עוצמת חימום נמוכה ואז הוא לא לוקחת כזה הרבה חשמל. (אני לא רואה הבדל בין החשבונות חשמל שלנו בקיץ שמפעילים הרבה מזגן על קור לחורף שהרדיאטור דולק אצלינו כל הלילה)

 

עוד יתרון- את יכולה לשים עליו בגדים ואז כשהילדים יוצאים מהמקלחת וקר להם הם לובשים פיז'מה חמימה. (אצלי הם אוהבים את זה מאד...)

פשוט תתקשרי לספקים

עבור לפורום מסו"ט שם המקום העיקרי לשאלות כאלו.

אור במקרר,
טישו
מפות נילון (אנחנו קוניםבגליל וצריך לחתוך מראש)
אורות
פלטה
מזגנים/מאוררים/תנורים בהתאם למזג האוויר
שעוני שבת למה שרגילים (פלטה,מיזוג,אורות וכו')
להכין נרות
לפתוח קופסאות שימורים/בקבוקי יין/קרטוני מיץ לפי המנהג שלכם...
לכבות בוילר
מים חמים אם רוצים (להרתיח ולהעביר למצב שבת)
זה מה שעולה לי כרגע...

לק"י

שעון שבת- אורות, מזגן
נייר טואלט
מקרר
פלטה
מיחם

 לכבות את הבוילר

 לכוון שעוני שבת(ולשים לב שהוא מכוון על מצב שבת)

 לכבות את האור במקרר

 מיחם

 לחתוך מפות ניילון לשולחן

 לחתוך נייר טואלט

 לראות שיש מספיק יין/מיץ ענבים לקידוש ולהבדלה וכן חלות/לחמניות.

 להפריד את הטלית והתפילין

 

ולבעלים..מנהג יפה לבעל להכין לאשתו את הפמוטים עם נרות השבת להדלקה.

שולחן ערוך אורח חיים רס"ד סעיף ט'

אין צריך להבהב הפתילה (פירוש, ענין הבהוב יפול על דבר שאינו נשרף לגמרי וגם לא קיים לגמרי) ("אל תאכלו ממנו נא", תרגום יונתן "מהבהב"):

הגה: ומכל מקום נהגו להדליק הפתילה ולכבותה, כדי שתהיה מחורכת ויאחז בה האור יפה (טור):

 

משנה ברורה:

(כח) ומ"מ נהגו - ואף בנר הכרוך כעין שלנו עושין כן. וזה יעשה האיש מתחלה ויהיה תועלת שלא תשהה האשה בהדלקתה בהגיע זמנה:

הרבה מאוד הלכות - אולי הנושא המורכב והרציני ביותר. מרק חם זה עונג שבת אמיתי, אבל הוא בא במחיר של הרבה לימוד, של ידע אמיתי בגופי שבת, ממש בקניין תורה. מומלץ ללמוד לאיש יחד עם נוות הבית, נותן תחושה נפלאה של שותפות וחום בבית. אני אישית כמובן לא מביא כאן הלכה למעשה - הרבה מקום לשאול רבנים, ללמוד ולדעת. וגם למצוא כאיזו שיטה ללכת.

אם אתם רוצים לחמם אוכל על הפלטה בתוך תבניות חד פעמיות אז צריך לחתוך נייר כסף כדי לכסות אותן.

מסוג הדברים שאנחנו משתדלים להכין לפני שבת- כמה חתיכות של נייר כסף, כמה מגבות נייר חתוכות וכן לחתוך שקיות מגליל (שקיות להקפאה, למקרה הצורך).

 

להכין פלסטרים לשימוש (להוציא מהאריזה).

לפתוח חבילות טישו.

 

להזיז מהדרך צעצועים שהם מוקצה, וכן לוודא שאין מוקצה בעגלה.

 

לכבות שעונים מעוררים בפלאפון, או התראות בקול (אצלנו בעלי מעביר את הפלאפון ממצב רטט למצב צליל, למקרה שיחפשו אותו מהעבודה בשבת (עבודה חשובה), אז זה מאוד אישי).

באמצע השבוע... כדאי שזה יהיה ברשימה, בכל זאת.

שלא ישאר מוקצה במקום לא מוצלח, כמו טלפון או מחשב על השולחן/ מיטה / ספה

התריס שלנו חשמלי אז לסדר מלפני שבת

 

כיוונו שעון שבת לכמה מכשירים (פלטה, מזגן וכו) ורק בשבת גילינו שהשעון עצמו לא מכוון.. אחד המבאסים!

כמעט כל מה שאנחנו עושים נכתב כבר, רק לא ראיתי תמצית תה, למי שנוהג לא להכין משקיות תה בשבת.

כדאי לשים פתק גדול על המקרר, ולא לשכוח לקרוא אותו ולבצע כל שורה קרה ששכחנו..

טיפים:
* לכבות את האור במקרר כבר ביום חמישי אם נזכרים בזה, זה הכי סיוט אם שוכחים.
* אפשר לקנות קופסה של נייר כסף חתוך נשלף אחד אחד, חתוכים קצת קטן אבל טוב שיש.
* כשמסדרים בארון את חבילות הטישו שקונים לפתוח אותן על הדרך. ככה החבילות תמיד פתוחות. זה טיפ מהרב ברונר מהמכללה.
* גם את הפמוטים להכין ביום חמישי אם מסתדר מבחינת מקום.
* להתקין שעון שבת מובנה על הבוילר!! זה בסיסי, נוח מאד - מתכננים שיידלק גם אם לא נמצאים בבית בזמן להדליק, לא צריך לכבות ולא קורה כלום אם שוכחים לפני שבת, מקסימום ידלק שעה שעתיים ללא צורך. זה חובה! וחוסך המון חשמל!

היה לי פתק על המקרר והילד העלים לי אותו אז כתבתי בסוף היומן

 

להכין דבר תורה

להעלים משחקי מוקצה

 

לוודא שהפרישו חלה מהחלות שאפו לשבת (למי שאופים חלות ולא קונים) 

לדאוג שכל הירקות מעושרים (אם יש לכם עץ לקטוף ממנו, או לשכנים) 

 

לאכול משו קטן לפני הדלקת נרות כדי לא להיות רעבים מידי

 

להתפלל מנחה לפני הדלקת נרות- למי שנוהגת ככה. 

 

 

.

סליחה כבר כתבו..

פלטה שמחוברת לחשמל (פעם אצל ההורים שלי לא שמו לב שלא חיברו אותה... פדיחות)

שעון שבת של אור

שעון שבת של חשמל אם יש או מזגן אם צריך

חולצות מגוהצות או בגדים אחרים שצריך לגהץ ואם לא אז פדיחות ללכת איתם

לפנות מהשולחן מוקצה למינהו

 

כבר גמדון?...

 

מה כבר יש לכם לעשות בבית כ"כ הרבה?......

הכלים לא בורחים וגם לא הרצפה

אם לא הספקת לשטוף אותם היום- הם יחכו בסבלנות למחר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אבל טיפ אמיתי :

אתם יכולים פעמיים בשבוע להתגייס שעה-שעתיים לעבוד ביחד על הבית

אחד מסדר שני עושה כלים אחר כך שוטפים ביחד את הרצפה 

זה נחמד , מקרב ויהיה לכם יופי של בית 

 

שהגדמון הקטן שדרוש

לא יהפוך לשד ענק בינכם.....

במשך השנים, זה הולך ונהיה הרבה יותר עבודה זה לא פוחת...אז תחשבו איך להתחיל ברגל ימין

 

כמו שתראה שרשורים פה, על בלאגן בבית ואי תפקוד של הבעל גם במטלות הבית.....

לק"י

אז הבית שלנו לא הפוך.
וכעושים שבת בבית בדר"כ הוא עובר סדר יסודי יותר.
והכלים בסוף נשטפים.
אבל שטיפת הבית היא סיוט..פשוט שונאת את העבודה הזאת.

ההומור של בעל הבית מוכר..

לכן לא אאריך בענין.

 

אבל תדעי, שדווקא בזכות החינוך המעולה שקיבלת - 

 

היכולת לחוש מה המשמעות של נישואין גדולה יותר. היכולת לחוש שזו מציאות חדשה ובלעדית. ממש מציאות - לא רק "הרגשה".

 

 

תופסים ברור שאכן לא שייך - וכשמתחתנים, זה הבעל, הוא משפחה, שינוי מציאותי. זה לא "בן" אחר.

 

 

ואת המשקל בין התחושות השונות - אלו שמלפני הנישואין ואלו שמתוכם - נשאיר למדריכה שלך, ולנשים חכמות שנקוה שתעזורנה לך (כדאי רק לשים לב, האם מישהי שעונה לך, באה מתוך אותה גישה יסודית שלך. לא בהכרח כל אחת שקוראת כאן היא כך - וממילא צריך לדעת ממי לקבל עצות/הסברים בנוגע מהלכי נפש עדינים).

 

 

 

 

מנסיון שלי כבחורה מאוד שמורה ושמרנית,כשאני מצאתי את האחד שלי הרגשתי בהתחלה קצת מתח אבל במשך הזמן זה משתחרר ,ואני ב"ה מרגישה משוחררת ומאושרת ,תכלס,כל מה ששמרתי על עצמי הפנתי אליו...וזה הכי תמים וטהור שיש...תהיי רגועה..

כמה אני אוהבת אותו וכמה זה מותר ונכון- אז רציתי את זה כל כך, שממש לא היתה בעיה והרגשת מצפון..

והאמת? מתרגלים מהר..

וגם לי בתקופה לפני החתונה זה היה נשמע רחוק..
אבל-

איכשהוא, המחסום הזה פשוט יורד.
את לא צריכה לעשות סוויץ בראש כי זה יבוא לך באופן טבעי.

מה שאני אומרת זה שב"ה כולן עוברות את זה וגם את בעז"ה תעברי את זה הכי בשמחה והכי בקלות.
אל תטרידי את עצמך עכשיו במחשבות כאלו..

לפעמים באמת מקבלים חינוך לא מדויק, מרוב שמירה על צניעות הופכים משהו קדוש למשהו שנראה בזוי. (וכל החשיפה לסרטים וכד' רק מוסיפה..)

לדעתי העבודה שלך כרגע הוא להבין שהשמירה החשובה על הצניעות שלך היא בגלל שאת כל כך מיוחדת ולא בגלל שמשהו בך לא טוב.
השמירה על הצניעות זה לא בגלל שמגע זה דבר בזוי אלא בגלל שהוא צריך לבוא בדרך הנכונה, בזמן הנכון עם האדם המיוחד שלך. ואז זה הדבר הכי מדהים וקדוש בעולם!

והכי חשוב בעיני בתקופת האירוסין (בעז"ה בקרוב) ללכת למדריכת כלות טובה ולא לפחד לשאול שאלות ולפתוח דברים שקשה לך איתם!

ולא מעט זוגות צעירים נתקלים בקשיים רבים בתחום האינטימי.

כמובן שהדרכה יכולה לעזור לשני הצדדים.

פעמים רבות הזמן עושה את שלו והדברים משתפרים.

לפעמים זה נתקע וצריך יעוץ וטיפול.

מרגע האירוסין ועד החתונה.
ללמוד הרבה מחוברות על מעלת החיבור בין איש לאישתו.
זה דברים גדולים שעושים שינוי בנפש.
אני אישית יכולה להגיד שהייתי סופר סופר דוסית ותמימה, ועם הרבה עבודה הגעתי למצב של ההשתוקקות להגיע כבר לקשר של מגע.
אז אם רוצים- השמיים הם הגבול

אם החינוך לא מוקצן בצורה בעייתית,

הרצון מגיע עם הקשר,

ובע"ה כשתתחתנו תוכלו לממש את הרצון.