פורום נשואים טריים (עמוד 491)

אני מסתובבת עם מיליון שכבות ועדיין קר לי ובעלי והבן שלי עם חולצות קצרות וחם להם באמת.

הידיים שלהם תמיד חמות כששלי קפואות.

אחיותי הקטנות ואני אוהבות לטייל בחוץ כשהאויר קר... לא רוח מקפיאה, אבל אויר קר...

אבל רוב הזמן באמת לא קר

קר מנשים.

נשים בגיל המעבר שסובלות משינויים הורמונליים מתלוננות שנהיה להן יותר חם (או גלי חום)

http://www.infomed.co.il/article-1875/

(כמה שאני מכיר, שהולכות בשיא החורף בסנדלים בלי גרביים)

והוא לא לובש אף אחד מהם 

הוא טוען שיש לו פרווה טבעית אז הוא לא צריך סוודר...

שלחו לי את זה הבוקר

אשמח שתכתבי לי אם זה באמת המחיר (נשמע לי זול מדי)

בהצלחה

שלום,

בשעה טובה חורף 2015 הגיע

זה הזמן לקחת את כל המשפחה לחרמון.

וכדי לעשות את זה קל מתמיד,

ארגנו לכם מבצע מטורף בכפר הנופש חקוק בלב (צמוד לכנרת).

רק 299 ₪ ללילה לזוג (במקום 450 ₪)

רק 49 ₪ תוספת לכל ילד (במקום 130 ₪)

והקטע הכי מטורף?

המבצע תקף גם לסופ"ש!

לפרטים חייגו עכשיו 1-700-550-380

1. מלון רימונים נווה אטיב- יש להם מבצעים בעונה הזאת. יש פרטים באתר שלהם.

2. צימר "הבריזה הגלילית" בשומרה. היינו שם שנה שעברה והיה מוצלח מאוד. קרוב לנהריה. טלפון: 0547170384

3. צימר "גן פרדיסו" בבית הלל ליד קרית שמונה. פרטים נוספים בגוגל.

גם חוסר יכולת/רצון להחליט, זו תשובה.

אם היה רוצה- היה אומר ועושה משהו...

הכי יועיל ויקדם אותך לעשות זאת ולא לשקוע במחשבות אחרות.

מעתה הכדור בידיים שלו.

בהצלחה!

אז אולי אמירה/רמיזה שלך תעזור

מי אמר שהצעת נישואין צריכה לבוא דווקא מהבחור?

שמעתי לפחות על 2 מקרים שזה נמרח אז הבחורה הציעה

(בלי להלחיץ אותו כמובן)

תגידי לו את זה.

כנראה שהוא זקוק לזירוז או שהוא לא מעוניין ואז כמובן אין טעם להמשיך.

להחליט לעבוד ולא לברוח מהתמודדות

זה יתן לכם כח

המלצה אישית- מחלקת היעוץ של ישפה
מדהימים אחד אחד ויכולים לעזור

ישפה מתמחים בליווי בשלבים כאלו
בעזרה לקבל החלטה, בפירוק חששות
ואם יש צורך בעזרה להיפרד בריא ולהמשיך הלאה

נראה לי שחבל לאבד קשר כזה בגלל שהוא לא מחליט.

אם הגעת להחלטה שאת רוצה אותו את יכולה פשוט להגיד לו..יכול להיות שזה מאד יקדם. כמובן שבצורה עדינה..

 למשל "תקשיב, אנחנו כבר יוצאים הרבה זמן ואני כרגע לא יודעת איפה אתה עומד לגבי הקשר, בכל אופן אני מבחינתי בכיוון החיובי".

או שאפשר שתשימי את הקלפים על השולחן,תגידי לו על מה את מתלבטת, ושיגיד לך מה הוא חושב, זה יכול לפתור הרבה.

יש לזה הרגשה טיפה כואבת, אבל זה שווה את זה..

בהצלחה רבה!

היינו באותו מצב. אמנם לא חמישה חודשים, אלא חודש וחצי, אבל בהחלט הגיע לשלב המריחה, אחרי שנפרדנו לשבוע, וחזרנו, ודיברנו וכו' וכו'.

מי שהכירה בינינו- שדכנית ידועה ומוערכת- כל הזמן אמרה לי לעזוב את הקשר וזהו.

היא טענה שהוא מרגיש שאני בכיס שלו (מה שהיה נכון..) ולכן הוא מרשה לעצמו להימרח, ואם אני כבר לא אהיה ברורה מאליו בשבילו- אז הוא יזכר כמה הוא בעצם לא רוצה לאבד אותי...

היה לי מאוד קשה לקבל את זה. ורק כשהגיע שלב שבו אפילו השדכנית דיברה איתו "דיבור צפוף" ולא עזר, נשבר לי לגמרי, והודעתי לו שתודה ושלום. ואפילו מחקתי את כל ההודעות שלו...

היתה לי תחושה שבסוף נחזור אבל לא ציפיתי שלמחרת הוא יתקשר ויודיע שסבבה, אנחנו מתחתנים...

אז אני לא ממליצה על זה בהמלצה גורפת. בכלל לא. אם זה מאולץ ולא בזמן אמיתי ונכון- זה יכול להרוס את הקשר.

אבל זו עוד נקודה למחשבה.

בפועל - אם עבר הזמן, אפשר עדיין לעשות. פשוט כדאי כמה שיותר זריז.

במיוחד אם הרב המסדר הוא רב 'פרטי' שלקחתם - אין בעיה. הוא יסדר לכם חופה בכל מקרה...

הרב סיפר לי על זוג שפתח תיק לאחר נישואיו

פתיחת תיק - אנחנו התחלנו את זה אצל הרב המקומי, ולרבנות אבא שלי הלך בלעדינו כדי לסדר ניירת.

בהצלחה ומזל טוב.

תוך כמה פגישות הכל מסודר, ואנחנו עשינו בפחות מ45 יום, זה תלוי בעומס על הרבנות ובמקרה הספציפי של הנישואין, הם לוקחים מרווח זמן כדי שתוכלו לשריין רב ולפתור בעיות שעלולות להתעורר כמו וידוא יהדות וגירושין, והבאת עדים

שמעתי שצהר יותר זריזים בעניין.

אומנם פתחנו את התיק לפני

אבל את התשלום העברנו רק לאחר החתונה

כניסה להריון איננה דבר "טבעי" והעובדה שלא חסרות נשים שיש להן את כל התנאים להיכנס להריון, ולא נכנסות.

ולכן העצה לתת לקב"ה לנהל את העולם.

זה שלא תמנעי לא אומר שתכנסי להריון, ואם כן, הקב"ה יודע מה הוא עושה..

גם אני הרגשתי ככה וגם אני מונעת ברמה קלילה,לא מחפשים היריון בכוח אלא משתדלים לסמוך על השם יתברך שיודע מה הטוב ביותר עבורנו בכל מצב.

תחשבי פשוט שבעוד זמן מה תקבלו החלטה לא למנוע. השאלה היא לא לנצח- האם ללדת עוד או לא וחייבים מיד להחליט... בע"ה בהמשך...

כיוון שדעתך השתנתה ואת רוצה ילד אתם צריכים להגיע להחלטה משותפת חדשה (אולי תחליטו להמשיך להשתמש באמצעי מניעה, אבל עדיין צריך לדבר על זה). 

כתבת שבעלך ביקש לחכות עד שהקטן יהיה בן 8-9 חודשים וגם כתבת שאת 8 חדשים אחרי לידה, כלומר הקטן בן 8 חודשים - עוד סיבה לדבר על זה.

אל תשכחו שהריון לוקח 9 חודשים ועל פי הסטטיסטיקה לא נכנסים להריון מיד. כלומר 9 חודשים מינימום ובד"כ יותר. לא כדאי גם שיהיה פער גדול מדי בין הילדים.

צריך קצת סבלנות, שלוה ואורך רוח.

ואז לא תצטרכי לבחור, הדברים ינבעו מעצמם.

אולי זה יעזור לכם להגיע להחלטה מוסכמת וברורה יותר.

ברור שהכל בידי ה' ושכשהוא ירצה שאהיה בהריון זה יקרה, אבל עדיין.

מותר (כמובן ע''פ דעת תורה) למנוע כשצריך.

חשבתי שיהיה לי יותר כח לגדל ילד בנחת ובשלווה, אבל זה באמת קשה.

ואני מפחדת שזה יהיה  עוד יותר קשה כשיצטרף עוד ילד בקרוב, יותר מידי קשה....

ומה שבעצם מציק לי זה לא להיות בהריון או לא להיות בהריון אלא עצם העובדה שזה יותר מידי מעסיק לי את הראש

אני פשוט כל היום חושבת על זה...

רואה אנשים בהריון ורוצה גם, ומאידך כשעסוקה מעל הראש עם הילד, חושבת שהשתגעתי שאני רוצה כבר עוד.

אני מדברת על זה עם בעלי כלללל הזמן. מודיעה לו שזהו, הגיע הזמן. ואז אומרת לו שמממממש לא.

קשה לי כל המצב הזה ואני מפחדת שאם כן אכנס להריון זה ממש יפחיד אותי

לשבת עם עצמך, ולרשום בצורה מסודרת את כל הרגשות והמחשבות שעולות לך כשאת חושבת על זה.

לעשות איזו טבלה גדולה של "בעד" ו"נגד", ולראות מי נגד מי...

אחרי שאת כותבת תנסי לבחון מה ה"טיעונים" הכי חזקים, ותנסי להבין למה דווקא הם כ"כ חשובים לך.

תחשבי עם עצמך למה את כ"כ רוצה- זה בא ממך? זה קצת לחץ סביבתי כי יש לך חברות או קרובות שכבר בהריון שני? זה סתם רצון "להספיק"?

תנסי לדמיין את עצמך מגלה עוד שבועיים שאת בהריון. איך את מרגישה- הקלה? דכאון?

תנסי לדמיין את עצמך בהריון נוסף כשהקטן בן שנה- איך את מרגישה- שמחה? החמצה?

לענ"ד גם תנסי להשתחרר מהפחדים- כי הם כבר נבנים לך פחד על גבי פחד.. תשנני לעצמך שהכל טוב, הכל מה', וכל מצב שיהיה- ה' איתך ויהיה לך בע"ה כוח ושמחה לעמוד בו.

את צודקת גם אני ככה מרגישה בכל לידה!!! לכן ההפרשים בין הילדים שלי גדולים ( יש לי חברה בכיתה עם שמונה ילדים-ואני רחוקה מיזה מאוד מאוד.....ז"א שיכלתי להספיק)

אבל יש מלא נשים שלא מרגישות ככה, שיולדות כל שנה וסוחבות את החיים ולא עושים מיזה הרפתקאה.

זה מאוד תלוי איך מסתכלים על זה.

העין רואה והלב חומד,אני בדעה שלא צריך להדחיק כמיהה אנושית ונשית טיבעית מאוד אלא לקבל כלים להתמודד ולהכיל אותה טוב יותר,אם יש איזה רבנית שתוכלי לדבר איתה,יועצת.

רוצה רוצהההההההההההההההההההההההההההההה עוד תינוק

אבל אחרי קיסרי

הוא בסה"כ בן 8 חודשים, הוא עוד תינוק בעצמו.. ונכון שהריון לוקח 9 חודשים, גם שנה וחצי זה עדיין תינוק.

את לא חושבת שמגיע לו עוד קצת זמן להיות התינוק שלך ולא "אח גדול"?

יבגני לזרב- מקצועי, ישר, זול, אמין.

היינו מרוצים מאוד, מי שהמלצנו לו עליו אחרינו אמר לנו שהיתה בחירה מוצלחת.

אין לי כרגע את המס' שלו אם תרצה אשאל את בעלי.

וגם צריך להחליף את כל הגוף חימום כי הוא מלא אבנית גם מבפנים אז הוא לא מצליח לחמם.

היה לנו את זה בדיוק לפני איזה חודש-חודשיים.

זה גם נגמר מהר.

אבל אם מדליקים אותו חצי שעה ונכנסים תוך כדי שהדוד שמש דולק ומייד אח"כ השני נכנס או שמחכים קצת ואז השני נכנס זה בסדר.

לפעמים שמכבים את הדוד שמש המים מתקררים בגלל המזג אוויר הקריר.

תנסו להדליק חצי שעה ולהכנס תוך כדי שהוא דולק.

והדוד מתקרר במהירות, אם זה דוד קטן (60-80 ליטר) זו גם בעיה.

כנראה הדוד שלכם קטן ולכן לא יעזור לך להפעילו אותו גם שעתיים.

מה שצריך לעשות זה להבין כמה זמן לוקח לחמם את כל המים, סביר להניח שבערך ארבעים וחמש דקות לשעה ואז להתקלח מהר ולהפעיל שוב עוד קצת כדי שהמים יתחממו עוד טיפה.

תבדקו גם אופציה של נזילה.

אם זה קרה רק בזמן האחרון, ולא משהו שאתם רגילים בו, כדאי לבדוק גם את האופציה הזו

לא כשקורה, ולהגיד שאת  מאד שמחה כשאתם יכולים לאכול ביחד ארוחת ערב, להסביר איזו הרגשה טובה זה עושה לך, שזה חשוב - ולבקש שכאשר תוכלו, תשתדלו שזה יהיה.

ומה שנראה לך שזה "סבבה לו".. אל תתרשמי מזה. זה לא אומר שבכללי אינו רוצה בכך, אלא שכשכבר צריך, אז הוא לוקח את זה יותר עניינית, כחלק מהסדר. הבדלי הרגשות בעניינים כאלה בין איש לאשה, לא מעידים על התוכן - אלא על כך שהם באופן טבעי קצת שונים בתגובותיהם.

בשעה שכבר יוצא, אין ענין להעיק - אפשר להביע רגע, ש"חבל שאנחנו לא יכולים.." אבל להוסיף מהלב, שהעיקר שתשמח ותהיה לך מזה תועלת.

לא סותר.

ואם יוצאים יותר- צריך "לפצות"- למצוא זמן "להשלים"

בנקודה הזו בשטח די הפתיעה אותי...

אולי זה לא היה חוסר אכפתיות, אלא פשוט חוסר מודעות לייחודיות של אותה נקודת תצפית.

אני מסכימה איתך שחשוב לגלות ערנות ומודעות לצרכי מטיילים אחרים (מה שנכון לא רק בטיולים, כמובן), אבל לפעמים זה באמת לא נעשה מכוונה רעה. כדאי לבקש להיכנס גם כן לאותה נקודת תצפית; הזוגות הצעירים היו יכולים ליהנות מההסבר על הדברים החשובים גם כן

ותתחדשי על הצבע הירוק!

כנראה הפכת למומחית פורום.

תתחדשי

מיחזור וכאלה.. עכשיו זכיתי בעוד תואר ירוק!

כי כל אחד רואה את הניק שלו  מודגש בכחול...

תיכנסי לפורום כשאת מנותקת ואז תראי

כלומר, כל פעם לחשוב מחדש- מה הכי חשוב, מה חייב להיעשות בזמן הזה והזה, ולפי זה לפעול.

לפעמים נמצאים במתכונת של "כיבוי שריפות", כשיש עומס חריג, וגם זה בסדר.

אישית, אני מרגישה לפעמים שמבחינת המשימות בבית, יוצא שכל הקודם זוכה- משימה שהספקתי לעשות אותה, יש לי ודאות שהיא נעשתה וטופלה. מה שלא, פשוט לא (ולכן חשוב לחשוב מה חשוב להספיק וכו').

מומלץ לקחת עזרה אם צריך, ואם אפשר. אפילו מדי פעם, כדי לא להתמוטט.

מותר לבקש/לקבל עזרה מבני משפחה (אחים, הורים).

מותר גם לעשות דברים בזמן שהילדים בבית, במקום להיות איתם.

הרבה הצלחה.

תחשבי שהדבר הכי חשוב זה הכוחות שלך והחיוניות שלך ביום המחרת.

הסדר והניקיון בבית הם לא החשובים ביותר.

לכן, איפה שאפשר לעגל פינות (על בסיס קבוע או זמני), תנסי לעשות זאת. להרפות.

גם לי זה קורה שאני אוהבת שדברים הם בדיוק-בדיוק כמו שאני רוצה ואוהבת, אבל הכי מעניין זה כשאני מפספסת- ומצליחה להמשיך הלאה בלי קושי מיוחד. זה משקף לי שאותו דקדוק לא היה מהותי (ההרפיה גם מביאה יותר שלווה בנפש).

בהצלחה!

והיא תעשה עבורך דברים מסוימים שתוכלי להיות פטורה מהם.

הבעיה שלך אינה להתגבר על העייפות אלא כיצד לנהל את העניינים בלי להתעייף שלא לצורך.

או אולי למה את מקשה על עצמך את החיים.

עייפים כל הזמן ומתעייפים מהר.

תבדקי גם B12-

קחי לי יום חופשי ותנוחי ותהני ותצברי כוחות .....

לעשות שעות קודש לשינה 

שאם העולם לא מתמותת, השמים לא רועדים, הילדים לא צורחים, הסיר על הגז הוא לא בשרי ולכן לא חייב בישול מלא, ובעלך לא צריך שיחנש איתך בדיוק עכשיו- 

פשוט עוזבים את כל העולם כמות שהוא, והולכים לישון

כל מה שלא הספקת היום- תספיקי מחר. 

ומה שלא חשוב מספיק- לא תספיקי... זה גם בסדר

זה בהחלט בסדר לעשות ניקיון יסודי בבית פעם בשנה לפני פסח, ופעם בשבוע להעשות בקטנה, ואת שאר הניקיונות לדחות לאחרי שהילדים יגדלו

זה בהחלט בסדר לדחוס את כל המכונה למייבש כביסה ולא לתלות כלום כי אין זמן וכוח לזה

זה בהחלט בסדר לקפל כביסה ולספר סיפורים לילדים במקביל, זה בהחלט בסדר ללכת לישון כשיש הר כביסה על הספה! 

זה בהחלט בסדר ללכת לישון כשיש כלים בכיור. זה גם בסדר לפעמים לאכול מחד פעמי, אז צריך לשטוף רק סירים...

צריך להתייחס לשינה כאל אחת מהמשימות הרבות שלנו.

אמנם זו משימה שדורשת זמן, ואי אפשר לעשות עוד משימות במקביל אליה (חוץ מכביסה אולי..)- אבל זו משימה חשובה שצריך להכניס לסדר היום.

אם הבית הפוך ואת עייפה, נסי לעשות דברים קלילים שיתנו תחושה טובה,

ומנגד לא יעייפו אותך

למשל לנקות את הלכלוך בלבד מהכלים טרם שטיפה יסודית/

לטאטא רצפה/

לזרוק את מה שלא צריך לאשפה/

להשאיר מקומות מרכזיים נקיים/

למיין את הכביסה ולהכין אותה לקראת כניסה למכונה וכו' וכו'

לפעמיים מקלחת טובה תחדש לך כוחות

הקפידי לאכול אפילו משהו קטן לפני שאת מתחילה במטלות דורשות- זה מחזק, וכן- גם משנה בגלל זה את התפיסה לגבי מראה הבית

מצטרפת להמלצה להחליט ששינה זה גם חלק מסדר היום. כשם שיש זמן שטיפת כלים וזמן כביסות, כך יש זמן שינה

ילדים צריכים את ה"חלל הפנוי" של -לא הכל רואים, לא הכל קיים, לא הכל נצפה ורשום ומתוזמן 

יש דברים שיורדים מתחת לרדאר בכאילו, וטוב שככה... 

אמהות צריכות לדעת לשים בעולם את "החלל הפנוי" בשביל התרחשויות אחרות

לא הכל נשלט, לא הכל פיקס

יש קצת גבולות וקצת סדר, אבל לא יותר. 

אם את שותה קפה בבוקר- מה אכפת לך מה קורה בחדר שינה??? 

כל עוד השולחן נקי, הקפה חם, החלב לא חמוץ ולא שפוך על חצי מקרר -- אפשר להינות מקפה

אחרי זה אפשר להיזכר בחזרה בכל מיני חלקי עולם שנתנו להם לישון במקומם בינתיים- למשל החדרים והכביסות 

כמו שהיה לי פעם בחתימה - 

הכביסה לא תבכה והרצפה לא תברח 

עייפות מצטברת = אמא לא רגועה ועצבנית= אמא על סף חולי= אמא עם יכולת הכלה נפשית מעטה 

לא רעיון טוב

עדיף בית קצת לא מתוקתק, ואמא לא ממוטטת 

לפעמים זה נותן כוחות.

ואל תחשבי שאת היחידה... זה נפוץ מאד מאד, בפרט אצל נשים...

הרבה פעמים אנחנו תופסים את המציאות בשחור-לבן, בתפיסה שמה שלא מושלם לא שווה כלום. למשל:

אם הבית מסודר אבל לא לגמרי, זה נקרא שהוא לא מסודר...

ואם עשיתי היום המון דברים, אבל יש כמה משימות שלא בוצעו - זה נקרא שלא הספקתי היום...

וכל אחת יכולה להוסיף את הדוגמאות שלה...

הרצון לשלוט הוא הרצון להשיג את המושלמות הזו, לתפוס את הדברים עד הסוף. שלא יישאר משהו שלא הצלחתי.

אני כותבת מאד בקיצור אבל מאמינה שכל אחת שקוראת את הדברים יכולה לראות איפה זה פוגש אותה. אחרי שחושבים על זה רגע מתחילים לראות איפה התפיסה הזו בעצם מנהלת את החיים שלי. (למשל עד כדי לא להירדם בצהריים מרוב מחשבות שרודפות...)

והתשובה לזה היא ללמוד להעריך כל דבר קטן אפילו אם הוא חלקי. 

לראות את כל מה שכן הצלחת לסדר בבית.

לראות את כל מה שכן עשית היום.

אלו מילים בנאליות אמנם, אבל אמיתיות מאד ומשנות חיים.

וזה נוגע במקום עמוק ביחס שלך לעצמך.

האם כשאת לא מספיקה הכל את מרגישה שאת לא שווה? או לא בסדר?

גם ביחס שלך לעצמך נכון לראות את מה שכן קיים, לא להסתכל על מה שחסר עדיין.

את בסדר גמור ובעלת ערך עצום בדיוק כמו שאת, בחלקיות שלך, עם הכשלונות ואי ההספקים וחוסר ההצלחה.

מותר לך להיות רגועה כמו שאת. 

זה לא שהרוגע יהיה אפשרי רק אחרי שיתמלאו תנאים מסויימים (אחרי שתספיקי דברים מסויימים וכו').

ובאמת אין ספק שאם תעשי עבודה עם עצמך בעניין הזה (וזה נכון לכולנו...), עוד הרבה דברים בחיים שלך ייראו אחרת לגמרי. מנסיון...

זו עבודת חיים. וכל פעם שמתקדמים קצת מרגישים טעם גן עדן. מאחלת לך שתמיד תהיי בהתקדמות (וגם כשלא - תקבלי את עצמך בנחת... זה כל העניין בעצם)

אם יש דברים שלא מובנים בגלל הקיצור - אשמח להסביר. אפשר גם באישי.

עוד דבר שיכול מאד לעזור הוא לחשוב מה את מרויחה מצורת החשיבה הזו של לעשות הכל עד הסוף (למשל בית מתוקתק והישגים בעבודה וכו'), ומה את מפסידה מזה (למשל תחושה של התמוטטות.. ואולי גם עצבנות כלפי בעל או ילדים למשל...).

אפשר לעשות טור של רווחים וטור של הפסדים ולראות האם זה משתלם... או שעדיף לעגל פינות. 

בעצם ההנחה היא שתמיד יש מחיר. השאלה רק מהו. או- איזה מחיר את בוחרת לשלם.

יש עוד הרבה מה להרחיב כאן... זה נושא "חם" אצלי...

אבל כדי לא ליפול בעצמי למלכודת של הרדיפה אחרי המושלמות (הרי איך אני יכולה לכתוב משהו לא מושלם?... אז   אמשיך לכתוב למרות שהילדים צריכים אותי עכשיו...), אעצור כאן...

יש משהו מאד מאמין בלדעת לעצור. אני יודעת שגם אם לא אגיד לך הכל את תוכלי לעשות עבודה בעצמך. אני סומכת עלייך...

בהצלחה!

יש כמה חנויות בקטע שהרחוב רחב

חנות בשם משכן התכלת..יש להם דברים מאוד יפים, אבל לא בטוח ששם המקום הכי זול..

מזל טוב

ובהן מבחר ומגוון של תיקים.

אחת הידועות היא משכן התכלת, יש 3 סניפים בגאולה עצמה.

מוזמנת להיות בקשר, אשמח לדבר איתך ותוכלי לשאול אותי כל מה שמעניין אותך לשאול...   058-7398929

שמפרסמת את עצמה באמצעות ניק אלמוני בפורום...

לכי תדעי , אולי זה בכלל גבר??? ואם זאת אכן  אשה, מי אמר שהיא טובה, ראויה?

ובכלל, אחת מהתכונות הבולטות שמאפיינים קאוצ'רית טובה והרוח שהיא מנסה להפיח במטופל - היא בטחון עצמי.

זה לא מתיישב לי עם האנונימי הנחבא והנבוך כאן..

אולי היה נשמע יותר טוב אם הייתי מבקשת מאחת הממליצות שלי לענות כאן שהיא מכירה אותי...

אבל אני מאמינה בכנות.

ואתם צודקים שקשה להאמין לאנונימי בפורום. בשביל זה נתתי את המספר שלי, כדי שאפשר יהיה לדבר איתי אישית, לשמוע מי אני (אולי גם לגלות שאנחנו בעצם מכירות... או שיש לנו מכרים משותפים... ), לקבל שמות של ממליצות ולשאול כל דבר ישירות. 

אני רגילה לעבוד בתקשורת ישירה, לא בפרסום שפונה להמון אנשים אנונימיים. לא מחוברת לצורת התקשורת הזו.

כמאמנת אני מאמינה בזה שכל אחד צריך להיות מחובר לכוחות שלו ולמה שנכון לו, ואת זה לפתח ומשם להתקדם. וגם אני בכלל הזה... לא מתאים לי להיחשף מדי בפורום רחב, אז אני שומרת על הגבולות שלי גם אם זה נראה פחות טוב לחלק מהאנשים.

בעיני התכונות שמאפיינות מאמנת טובה באות לידי ביטוי בעיקר במפגש האישי, ואת זה אפשר לברר בדרך בלתי אמצעית. לפני כל תהליך אימון שאני עושה יש שיחה מקדימה בחינם (אפשר בטלפון!) שבה אפשר לטעום את האימון ולבחון אם רוצים להתחיל תהליך.

ואם כבר... אני כמאמנת לא מנסה "להפיח רוח" חיצונית במתאמנות שלי, אלא עובדת על ידי הכרת הכוחות הטובים וחיזוק שלהם והבטחון העצמי מתחזק ממילא.

מאחלת לכולנו שכל אחד ימצא את הדרך הנכונה בשבילו לגדול ולהתקדם בכל האתגרים שעומדים תמיד בפנינו!

על העבודה המצויינת כעורכת דין?...

ע"ש אילנית שאולוב. מישהו מכיר???

(חוץ מהפצצות הפרסומים לפני הבחירות ללשכת עורכי הדין).

בטח הרוב כבר לא רלוונטי..

ישוב דתי? מעורב ?  ישוב על כביש 5? או מאלה של גב ההר? (ברכה, אלון מורה, יצהר...)

אם תרחיבי מה הסגנון שלכם יהיה קל יותר לסנן אפשרויות