דגים (שלמים בתנור או מושטים מטוגנים), שניצלים מחזה עוף, חזה עוף במרינדה, פוקצו'ת, פיצה ביתית, עוף בתנור, מרקים (יותר בחורף אבל גם בערב בקיץ זה סבבה...מרק כתום מרק עדשים מרק עוף ועוד), לביבות, פשטידות (כמו קוגל תפוחי אדמה, פשטידת פסטה עם גבינות,פטריות עם בצל,טונה,פאי רועים (מפירה ובשר טחון)...), תפוחי אדמה מוקרמים בתנור,קציצות, רביולי ברוטב, זה מה שעולה לי כרגע אני אכתוב עוד אם אזכר..

אנחנו מכינים פירה, תפו"א ברוטב, צ'יפס בפיתה עם סלט ומנה בשרית כלשהי, קוסקוס עם ירקות, מלוואח (לא בריא אבל נחמד), בצק במילוי משביע כלשהו בתנור, אורז/בורגול/קינואה עם תוספת ירקות ורוטב והרבה שאריות משבת..

אני משתדלת גם להוסיף משהו בשרי, זה משביע מאד ומוריד בחצי את רמת הפחמימות שאנחנו אוכלים.

 

לא פשטידות, לא ירקות מיוחדים למינהם, לא דגים... ועוד...

צ'יפס, אטריות, שניצלים, עוף, פתיתים, ספגטי...

את יכולה רק לגוון את התיבולים שלהם.

להכין מוקפץ, להוסיף חזה עוף/נקניקיות לפתיתים, להוסיף לאטריות עגבניה וגמבה (ירקות מבושלים זה בסדר?).

אי אפשר להוריד את הפחמימות אם את אוהבת רק אותן, לא?

ואין שום ירק בהצעות שהצעתי..ולדעתי יש שם עוד הרבה דברים שמתאימים

ארוחת ערב יותר קל- ביצים, ירקות, מוצרי חלב, פשטידות...

שעועית ואפונה טריות (קפואות), עדשים, חומוס והמון ירקות- מרק ירקות, סלט ירקות, תבשילי ירקות.

פשטו תתחילי ותנסי...

הכנת אורז? תוסיפי כבר עדשים על הדרך למג'דרה.

אטריות? אני מכינה רוטב מעגבניות טריות ורסק- בלי חומרים משמרים וסוכר שיש בקטשופ בבית בסיר גדול ומקפיאה בקופסאות קטנות  ודואגת שתמיד יהיה מופשר זמין.

להכין הרבה קציצות מעדשים וירקות- ולהקפיא ואז את מוציאה ומפשירה (כמו טבעול- רק בריא יותר..) זה אמר פעם בשבוע-שבועיים כמה שעות עבודה לעמוד ולהכין ולאפות..
תפו"א בתנור- אבא שלי עושה הכי פשוט- שוטף טוב, חוצה ל2 עם הקליפה, מסדר יפה בתבנית, משפריץ קצת שמן ומפזר תבלינים, חצי כוס מים בתחתית התבנית, לכסות והופ ל40 ד' על חום גבוה- יוצא טעים נורא..

לי יש מתכון פחות פשוט אבל טעים נורא- לקלף, לחתוך לחתיכות, לבשל עד שנהיה רך, לפזר בתבנית ולהשפריץ מלמעלה קצת שמן והמון תבלינים ולאפות 10 דק' על חום גבוהה בלי כיסוי- עד שנהיה קראנצ'י וטיפה שרוף.
ירקות בקוקי- להכניס ירקות (תפו"א, בטטה, קישוא, בצל, גזר) שטופים, אפילו עם הקליפה לתוך שקית קוקי, קצת שמן קצת מים ותבלינים, לנער טוב ולאפות עד שהכל רך.. בסוף מוציאים ואז קל יותר לקלף..

קציצות טונה- לבשל תפו"א ולמעוך לפירה גס, לערבב עם טונה ביצה בצל קצוץ ותבלינים, לסדר קציצות בתבנית ולאפות.

 

ולדאוג שתמיד יהיו על השולחן ירקות חיים. אפילו לא סלט- לחתוך עגבניות לרבעים, מלפפונים, גזרים וגמבות לרצועות.

ואפשר גם להכין גינה עם קצת תיבול או טחינה ולטבול את הירקות.

מומלץ גם להנביט עדשים (משרים 24 שעות במים ואז שמים עוד 24 שעות במסננת) ולשים בסלטים וכדו'

 

הבת הגדולה בת 5 לא כל כך "מת על אוכל " ....

והאוכל העיקרי שלה זה מה שהזכרתם .

פתיתים , ספגטי  /אטריות  .... מדי פעם ציפס במחבת   וגם שניצל חיות של ממה עוף (קפוא )

ולפעמים  כשמחשק לי אז מכינה גם  פנק ....

ולארוחת ערב זה מעדן ודגנים או לפעמים פרוסה עם חמאת בוטנים ומלפפון עם מלח .

 

* לארוחת הצהרים זה הגיוון שהזכרתי למעלה .... אז כל פעם קונים ומכינים פתיתים /ספגטי בצורה אחרת חדשה .

(קונים הרבה צורות שונות ואז שואלים אותה מה היא רוצה להפעם או למחר ... מכינים כחצי חבלה ואחרי יומיים או 3 מכינים צורה אחרת .... ולאחר כמה  זמן חוזרים למותחלות ,מעיין סבב כזה )

לא כמה ירקות בצד, סלט של ממש, צלחת שלמה.

 

הרבה פעמים הצאדיקה מניחה כזה במקרר ואיכשהו הוא מגיע לעמדה שלי.

לא הייתי אף פעם בהלפרין.
קונה את שלי בעינית.
פעם ראשונה עדשות עולות 500 של כל אחת
מהפעם השהיה ואילך 250 שח כל אחת.
הם מאד מקצועיים.
בכללי די מרוצב

"ביניכם" - וזה לא הופך ל"מטרד" - 

 

אז אולי כדאי לראות את הביקורים כחלק מבנין מה שביניכם עם הילדים;

 

מכניסים אורחים ביחד, סבר פנים יפות ביחד אל המשפחה..

 

לא לקחת את זה כשימת מה שביניכם "בצד" בלבד, אלא גם כחלק מבנין הביחד שלכם.

 

"יהי ביתך פתוח לרווחה" - לא סותר את זה שביתך הוא ביתך, ויש בו הרבה זמן לבנין פנימי..

 

 

למשל במשפחה שלי (לפני שהתחתנתי ) הבית פתוח לחברי / מכרים כמטע כל זמן .....

יש מעיין בדיחה שהבית שלנו כמו תחנת רכבת .

 באים חברים נכנסים הולכים ....לפעמים נשארים לישון כי מאוד מאוחר ורק בבוקר ידענו שנשארו לישן .

(כי אמא שלי הלכה כבר לישון , כי היה מאוחר מדי ואח שלי או אחותי הביאו חברים /יצאו חזרו באו ....

ולבסוף נשארו כנארה גם לישון  .)

 

נ.ב

מאז ומתמיד באו המון חברים וחברות לבית שלנו .

אני מדברת על גיל שכבר הינו עצמאים ובוגרים , גיל הנעורים  כזה ....

ועד היום הבית של המשפחה שלי פתוח בסבבה עם זה .

זה גם סוג של גובל שלמשפחה שלי זה לא מפריע ....

יש גבול לכל תעלול כמו שאמרים אז שזה ממש מפריע עוצרים את זה .

 

* בהתחלה לבעלי זה קצת הפריע כל ה"ברדק " הזה ..... אבל הוא למד לקבל ולהסתדר עם זה .

ציטוט מאמא שלי " אצלנו בבית תמיד יש אקשן "

כל פעם משהו חדש /סיפור חדש ....

 

בקיצור זה תלוי ברוח הבית ,בחופש , ובמנטליות .....

כמו שבעליך אמר לך .

 

 

אז באמת הבית יכול להיות כמו רכבת,וגם אם באים אורחים זה לא מורגש ולא מפריע כל כך.
לעומת זאת, אצל זוג עם שלושה קטנים זה שונה מאוד. יש זמנים שהילדים ישנים או בלימודים, ואם מישהו ייכנס פתאום חופשי זה יכול להיות ממש לא שייך.
לפי דעתי תנסו לגבש לכם איזשהי מדיניות ביניים שפחות או יותר מקובלת על שניכם בקשר למינון הביקורים, ולאופן שבו מגיעים אנשים- עם/ בלי הזמנה, הזמנה מראש, טלפון שמגיעים וכו.
בהצלחה!

להנכיס אורחים, אבל לדעת לזהות את הנקודה שבה זה פוגע בזוגיות שלכם.

 

לא כל שבת או ערב שבו מארחים, פוגע בזוגיות שלכם.

אם יש לכם מספיק זמן ביחד- זה בהחלט יכול להיות טוב לשניכם לפתוח את עצמכם כלפי חוץ. ומצד שני- בוודאי להזהר שלא תשארו בלי זמן בכלל.

אותי זה מעצבן אם יותר מדי אנשים זרים מסתובבים לי בבית ומעסיקים אותי בכל מני שטויות.

אני מוכנה בחפץ לב לארח מדי פעם חברים או בני משפחה אבל קשה לי עם אורחים שנשארים ללון ואני גם לא אוהבת לישון בבתים של אחרים. עוד יותר מפריעים לי אורחים עם ילדים קטנים שמרעישים ומבלגנים לי את הבית.

בעלי יותר סבלני לכל העניינים הללו אבל בהחלט מבין אותי ואני כמובן גם מסכימה לבקשות הנדירות שלו לנסוע וללון אצל הוריו.

כמו שאמרת, זה לא רק העניין שמפריע לזוגיות . יש את הקטע שלא עושה לי טוב שמסתובבים לי בבית. זה משגע אותי. לא ישנה בלילה וכו .
אז איך לפי דעתך אפשר להסביר לבעל בצורה שתתקבל על הדעת?
אוסיף שהוא מאד מבין שכך אני ומנסה להקל עלי ולא להסכים לכל מי שרוצה לבוא. אבל עדיין זה עושה לו רע..

הם סבירים ולגיטימיים בדיוק כמו שלו, עליך לנסות להגיע אתו להסדרים שיענו לצרכים של שניכם. כשם שאת לא תהיי תמיד מאושרת מהבחירות שלו כך גם הוא לא תמיד יהיה מאושר מהבחירות שלך אבל מטבעה של זוגיות טובה לבסוף תלמדו לחיות עם זה

מעבר למה שכתבו פה כולם - בדקי מה מפריע לך.

מפריע שנכנסים לחדר העבודה לדוגמא? או קי. תחליטו שכל הבית פתוח לכולם (אם זה מצב כזה שבעלך לא מסוגל בלי אורחים, וזה או האורחים או לא להיות) אבל חדר העבודה סגור תמיד.

מפריע לך שפותחים לך ארונות ומוציאים כלים לבד? בפעם הבאה שיבואו האורחים וירגישו בבית וירצו להגיש לשולחן, תגידי להם: אני אניח על השיש את הכלים, או אוציא מהמקרר את האוכל וכו', לפי הענין, ואתם תגישו.

צמצמי את חופש הפעולה אצלך בבית

ויצאתי ממש טיפשה..
הרגשתי שאני זו שמוזרה ולא אלו שפותחים מקרר חופשי.

להתהלך בבית הפרטי שלי ולהרגיש שיש עוד מישהו שחושב שזה הבית שלו.

 

אויש. נורא.

 

תקשיבי,

גם הבית שלי היה פעם בית הארחה לכל מי שבא (ועוד בלי לדפוק). התחרפנתי מזה לגמרי.

אחרי עבודה קשה מאד מאד פשוט סגרתי דלתות.

לא מענין אותי מה יגידו!!!

הדלת שלנו נעולה, מי שרוצה להכנס - שידפוק!! מתאים לנו? פותחים. לא מתאים לנו? לא פותחים! ושיתפוצצו!!

כנ"ל מקרר ושות'. כשאני מזהה מישהו (אחותי, אח שלי, לא משנה, כולם זרים מבחינתי, לעצם הענין הזה) שניגש למקרר ועוד רגע פותח, אני פתאום נהיית נחמדה: לא עזבו, אני אתן לכם, אל תפתחו. ככה פעם פעמים, עשר פעמים עד שהם קולטים.

 

כמובן, שהכל צריך להיות בתמיכת הבעל, אם את תסגרי והוא יפתח לפני בוא האורחים, מה עשינו?

אני בטוחה שעם כמה שיחות רגועות הוא יבין מה קשה לך, ויחד תגיעו לאיזון.

הרבה הצלחה

לו"...

 

אם יש ענין שלך מפריע כך - ולו מפריע אחרת, משתדלים להגיע לעמק-השווה. כל אחד משתדל לראות למה טוב לשני כמו שטוב לו, לראות את החיובי  שיש גם בזה, ולהגיע להסכמה הכי נוחה לשניכם.

 

 

לא אמרתי שחיישם זה "פשוט".

 

אבל רק זו הדרך.

 

אתם איש ואשתו. יש לשניכם צדדים של הרגשות "נכונות" בענין, וצדדים של "אלרגיה" (ולגמרי מובן שאינך יכולה שיסתובבו לך "חופשי" בבית) - אז יושבים ביחד, מבינים כל אחד מה הטוב במה שהשני רוצה, מה בשביל כל אחד ממש לא-נסבל, ובטווח ש"באמצע", מגיעים להסכמה.

אני כמוך.

לא אוהבת שמסתובבים לי בבית יותר מדי אנשים.

לא אוהבת להזמין את המשפחה המורחבת לשבתות.

 

בעלי לעומת זאת - אוהב את זה.

 

על מנת לא להיות מפלצת מוחלטת אני אף פעם לא מסרבת כאשר המשפחה מבקשת לבוא, אבל אני בדרך כלל לא מזמינה מיוזמתי.

לדעתי בעלי הוא "הנורמלי" בנינו. ברור לי שזו בעיה שלי. אני אוהבת את הבית שלי ואת המשפחה שלי ולא צריכה אף אחד אחר.

אבל ברור לי שבעלי צודק וצריך להזמין יותר את המשפחה המורחבת, סה"כ הרווח הוא של כולם.

מה עוד שהזמן היחיד להפגש זה שבתות כי באמתע השבוע כולנו בשגרת חיים מטורפת.

 

 

גם אני מוכנה לארח ברמת העוגה והקפה ולא יותר מזה וגם לא אוהבת להתארח אצל אחרים אבל אם אני רואה שזה חשוב לבעלי או בשביל הילדים אני אעשה מאמץ,כל מצב לגופו.

גם משום שאני גבר ורחוק מהבנת העולם לתפיסתך,

גם משום שאינני מכירך,

ובעיקר משום שזה לא התחום שלי.

 

רק אעיר, ואני מאוד מקווה שהערה זו מיותרת, שהתבוננות על בחורים אחרים בגילו עשויה להביא לכדי דמיונות שווא שאולי אם רק תתגרשי יופייך יאפשר לך להשיג בחור נאה יותר, המתאים לרוחך.

ובכן, אם חלילה כך, אפילו בשמץ מחשבה, כדאי שתעקרי אותך מליבך ולו מפני שבחורה בת 23 +ילדה היא לא מה שהיית לפני 4 שנים, ודאי לא בעולם השידוכים האכזר שמייד יתייג אותך באופן שונה לחלחוטין, יפה ככל שתהיי.

 

 

והערונת לסיום, לטובת ציבור הגולשים:

המשפט האחרון לא נמחק, מתוך הנחה שלא מדובר בטרול שכל הסיפור מהווה כיסוי לסיומת הזו, בשל הקשר ההדוק במקרים רבים בין בעיות אישות לבעיות זוגיות.

 

קודם כל תודה..

שנית, גירושים חס וחלילה לא עומדים על הפרק! כבר אמרתי שבעלי אדם מדהים ובחיים לא אפגע בו, ואני יודעת שהבעיה אצלי וגירושים זה ממש לא הפתרון..

מה שרציתי לשמוע הוא, אם יש עוד בנות במצב שלי..?

שפתאום לאחר זמן הטעם שלהם בגברים השתנה ופתאום מה שמושך אותן הן תכונות גבריות ומראה ופחות עדינות ורגישות..

 

והערונת לסיום, המשפט האחרון שכתבתי היה קצת לא צנוע, אך כולנו נשואים וזו נקודה חשובה להבהרה..

שלום לך

 

אנשים משתנים אם הזמן משמנים /מקריחים  וכו .....

מה שהיה לפני כמה שנים לא נשאר אותו הדבר .

יופי הוא עניין אישי כמובן , אבל הוא לא נשאר להרבה שנים ....

מה יקרה שתגיע לגיל 50 + .... כבר לא תראי כמו בת 19 או 24 נכון ?

 

חמודה נראה לי שלאט לאט תצתריכי להשלים אם המצב , 

במיוחד אם הכול בסדר וחיי אישות שלכם טובים .

 

נ.ב

אני התחתנתי (קצת יתר מאוחר ממך ....) ואנחנו נשואים כ-7

וכן בעלי קצת "תפס בטן" ומנסה לרדת במשקל ,                                                                                                          כי הוא לא  ממש אוהב איך ....

ולי זה  לא כל מפריע   

הגישה הזאת שמתיימרת להתעלם בצורה קיצונית מהמראה של בן הזוג בטענה שעוד כמה שנים בכל מקרה כולם מזדקנים ומתבלים היא לא נכונה בעליל.א.מי אמר?ישנם אנשים ,שבגיל מבוגר, אפילו שישים נראים יפים ומאוד נאים.נוגע גם לבנים וגם לבנות.ב.היא לא צריכה לחיות בהרגשה כזאת ולהשלים עם המצב.לענ״ד העבודה צריכה להיות בשני מישורים.מישור אחד הוא החיצוני.כלומר השקעה של בן הזוג בטיפוח(גם לגברים מותר להתנאות ני נשותיהן במיוחד במצב כזה.).אם זה בגדים מתאימים,נעליים גבוהות,גילוח,לייזר(במידת הצורך,על פי שאלת רב).המישור הפנימי,עבודה עם עצמך להתרכז בטוב ותכונות המיוחדות שלו ולנסות לבנות קשר יותר אמיתי ופנימי כדי למנוע התעסקות בעולם החיצוני.כמובן הכל מתוך יחס אוהב מכיל וסובלני.בהצלחה!!

 

הבעיה שלך היא בעיה מאוד מרכזית אצל הגברים, ולכן חכמינו ציוו שאסור להביט באישה יפה. תאמצי את ההלכה..

נכון שצריך לטפח כמו שהזכרת וגם גבר יוכל לטפח את עצמו ......

מה שהתכוונתי זה שהיופי פחות חשוב ומשמעותי .

אם טוב להם ביחד אז הצד החיצוני והיופי הוא משני ואפילו שולי .....

 

אני אישית פחות בקטע של יופי וכאלה ....

ולכן  זאת  דעתי, שהוא פחות במרכז אלא דברים אחרים .

אתה לא חייב להסכים .

אך אני מתמקדת באופי, ואומרת לעצמי שזה סתם דמייונות שווא. זה בעלי ובו אני משקיעה וכל השאר לא רלוונטים אז משתדלת לא להסתכל עליהם יותר מדי

את כבר לא ילדה קטנה - ואת חייבת לשנות מבט.

 

לדעת שמה שאומרים שהעיקר זה מה שבפנים, האדם, אינה סיסמה אלא אמת פשוטה ועמוקה.

 

את מדברת בהתפעלות על כך ש"היית צעירה ויפיפיה"... אבל אם נניח היה לך אז אופי רע חלילה, היית כעסנית למשל, אז ה"יופי" הזה לא היה שווה כלום... נכון?  הוא טוב בתור "מתלווה" אל אופי טוב..

 

קל וחומר כשמדובר ביחס לבעל. את מתארת איש שלא רבים כמותו. מפנק ואוהב ונותן בלי גבול ומפרנס וכו'..  

 

את יודעת שהוא לא היה תולה את יחסו אלייך במראה החיצוני שלך, אינו מסתכל על אחרות. לא מדבר איתן. איש טוב. למופת.

 

 

יש לך בעיה ב"עיניים", וגם במה שעומד מאחריהן קצת. תתקני אותה מהר, לפני שתשלמי עליה ביוקר, ותצטערי כל החיים על השטות.

 

"את רואה אותם חזקים גבוהים ויפים".. זה מזעזע. למה את "רואה אותם"?..  זה מתחיל משני דברים כנראה. טעות בתפיסה שלך עם בעלך, וטעות בכל הדמיונות הללו.  

 

ראשית, כפי שאמרנו בהתחלה: צאי מזה..  זה טוב לסיפורי נערות, "חזקים גבוהים ויפים"..  מה הקשר?!  את יודעת כמה רשעים בעולם היו נראים חזקים וגבוהים? אולי גם יפים? (אצל הגרמנים היו "גבוהים ובלונדינים".. נו?...).  צריך לצאת מהדמיונות האלו.  ממש להתבונן, בטוב הפנימי של האדם. לראות אותו שם.

 

זה בדיוק נקרא יצר. שהצד החיצוני, שלא חייב להיות קשור בכלום לאישיות, "מעורר" משהו, ובמקום לעצור נסחפים אחרי הדמיונות. יוצאים אל ה"חיצוניות". אז כאשר איזו רווקה מתרשמת ממשהו כזה, ובודקת היטב מי האיש, וזה "מבוא" כדי לעורר אל טובו הפנימי (ואז אחרי כמה זמן גם לא כ"כ "רואה" כבר את הבחוץ..) - נו, אז "בכל לבבך - ביצר טוב וביצר רע".

אבל אם נשואה מסתכלת על דבר כזה, אז זה ההיפך. היצר הרע אינו מבוא אל הפנימיות, אלא מוציא ממנה; הורס לאשה באישיות, מפריע לריכוז הפנימי - ואין לו כל תוחלת. 

 

וקשורה לכך גם הטעות השניה.  על בינך לבין בעלך את צריכה גם להסתכל קודם כל "מבפנים". לא רק בידיעה השכלית, אלא ממש חזק. להשתמש אפילו בכח הדמיון.  לשבת עם עצמך - לחשוב על בעלך, להרגיש אותו. לראות את הטוב, את האהבה, את הנתינה, עד שתראי אותו ממש "מבפנים". "תראי" את האישיות שלו.

 

הקיצור, צריך שני דברים: ולא תתורו. להפסיק לגמרי, גם טכנית, להסתכל על גברים אחרים. ממש לא לראות. להגיע למצב שתתביישי ב"החשבת החיצוניות" האווילית הזאת; ובמקביל - לטפח בתוכך את הראיה של בעלך האמיתית.

מה זה "גברי"?.. צאי מהדמיונות. מפרנס, נותן, אוהב, זה גברי.  "גבוה עם שרירים" זה יכול להיות גם בעל חיים. גם ל"ע משתמש בסמים. גם עבריין.. ר"ל. ובכלל, מי שתתחתן עם מישהו כזה, בגלל שהוא כזה, סביר שתוך זמן קצר יישבר לה החלום. אחרי החתונה מה שמרגישים זה קודם כל את הבן-אדם.  צאי מזה! אהבת אמת בונים מבפנים. ומעריכים.

 

ביקשת שיענו לך בעדינות. זה בסדר אם את לא רוצה להרגיש "מותקפת". מצד הסגנון. אבל אם את רוצה שזה יהיה ב"פחות החמרה" כלפי עצם הענין, אז לא. כי זו לא "עדינות" אלא אכזריות כלפייך, וכלפיו, וכלפי ביתכם.  מי שישלה אותך שזה "לא נורא", לא יעשה איתך חסד.  זה כן. את יכולה לצאת מזה. יש לך בעל נפלא. עזבי את השטויות וה"מפונקוּת" - ותתמקדי חזק בטוב שזכית בו. רק טוב. 

 

[ולגבי מה שהערת על "המשפט האחרון" - אכן טוב שאין בעיות נוספות. אבל זה רק מראה כמה שזה לא חייב תמיד לבטא מצב אמיתי ביחס הפנימי לכל צדדיו. ולכן לדעתי באמת היה עושה טוב אלעד אם היה מסירו; פה זה לא ממש אצל "יועץ". ואדרבה, עוד יותר אפשר לראות כמה העיקר תלוי בשינוי הגישה מבפנים, וההבנה שהיחס התקין בין איש לאשה תלוי קודם כל בקשר הפנימי, של האישיות]

 

 

 

אישתי דוחפת אותי לעשות כושר, קצת טיפוח פנים,

לגבי השיער כנראה שהאופנה של היום נכנסה למוחך, הרי הכי טבעי וגברי הוא השיער,

דווקא מי שאין לו נראה ילדותי והיום כבר מציעים ניתוחי החזרת שיער לחזה...

אבל גם פה יש תמיד מקום לשינוי קל, בדגש על קל.

 

אישתי לא אמרה לי מעולם שאני לא מושך בעיניה, להפך

היא פשוט אמרה לי מה היא רוצה שאני אעשה כדי להיות יותר ממה שהיא אוהבת,

איך לעשות אותי יותר חתיך , יותר סקסי , יותר שרירי וכו'

 

כך שאם תעשי זאת בצורה עדינה הכל אפשרי.

 

אבל,

אם את משווה לאחרים אז זה לא טוב, אסור להשוות ואסור לך לקנא באחרים.

אני לא בטוח שאחרים מתייחסים לנשים שלהם כנסיכות ולא מסתכלים לצדדים ובעלך כן וזה מה שחשוב,

יתרה מכך, אם יחסי האישות טובים, סימן שהוא כן מושך אותך ונאה בעיניך שכן אם לא קשה מאוד לקיים יחסי אישות ולהינות מהם.

 

תנסי להזכר למה נמשכת למראה העדין והרגיש שלו. כמה הוא מכבד אותך ואיך האשיות באה יחד עם המראה הזה.

גם בעיה קצת אולי שאת משווה (באופן טבעי) לגברים בגילך שמתחתנים כיום.

 

יש הרבה גברים (אני יודעת מנסיון אישי) שאכן נראים 'מדהים' אבל כמה שהם משקיעים בעצמם... שעות מול המראה.

לא משהו שהיית רוצה!

 

אם כן יש דברים ספציפיים ברי שינוי בו, אז אפשר בעדינות ובאהבה לנסות לומר לו.

אם זה המראה הכללי, תצטרכי למצוא דרך לחיות אם זה באהבה.

לא בטינה ובמרמור או בקנאה באחרים חס ושלום.

 

באמת לא קל....

בהצלחה

אם הוא כ"כ אוהב אותך ומתייחס אלייך ככה, חושב שמצד היושר הוא צריך לדעת איך את מרגישה כלפי המראה שלו..

בכל אופן - כמו שאמרו לפני וכמו שדנו בשרשור שיואב פתח בעקבות הבעיה שלך, בנות גם צריכות לא להסתכל על גברים, נקודה. משום מה נוצר טאבו כזה, ששמירת העיניים זה תחום ששייך לגברים ולבנות מותר לצפות בכל דבר (סרטים, פרסומות לא צנועות וכו') וזה תמים ומותר וממש לא משפיע. בדור מעוות כמו שלנו זה ישתנה..

ב"ה לאשתי ולי יש קשר מעולה, ואני חושב שאפשר לזקוף את זה לעובדה שאין אצלנו בבית עיתונים, האינטרנט מסונן לחלוטין וב"ה שנינו מאוד משתדלים להתרכז רק בבן זוג השני. גם אשתי.

רעיון גרוע שבגרועים.

היית רוצה שאשתך תגיד לך שאתה מכוער, רזה מדי, שעיר ולא גברי?

מאיפה שלפת את המחשבה הנוראית הזו.

בני זוג בהחלט יכולים לבקש זה מזה ללבוש פרטי ביגוד מסוימים, לחוות דעה על איפור או על תספורת אבל בשום פנים לא דברים מהסוג שנרמז כאן ובטח שלא כאשר אין לצד השני שום אפשרות לשנות משהו.

לא חייבים לפנות אליו בצורה בוטה כל כך.

בין בני זוג חשובה מאד הכנות, ולכן כדאי שידברו ביניהם על דברים שמפריעים לקשר שלהם.

אין בעיה לדבר על זה בצורה פתוחה ולא פוגענית, וזה יכול לתרום הרבה מאד לקשר.

הרבה פעמים קיים מתח מסויים בנושאים הללו וחשוב מאד ללבן את העניינים ולהגיע להבנות משותפות.

 

ובמקביל נדרשת פה עבודה של האישה, דהיינו, לרכז את כוחותיה בבית פנימה, להתנתק מהדמיונות ולהפסיק להתבונן בגברים אחרים.

 

חלב ודבש, היית רוצה שבעלך יסתכל על נשים בצורה כזאת ויסתיר את זה ממך?!
לא יודעת מה איתך, בשביל הבריאות של הקשר שלנו הייתי רוצה שידבר על זה!

ואין לי שום נטיה לבזבז כוחות נפש על חששות ופחדים הנוגעים לטהרת הנפש של בעלי או על האפשרות שהוא רואה נשים אחרות. אני אוהבת אותו, סומכת עליו ובוטחת בו לחלוטין.

אני מציעה לכולם, נשים וגברים, לא לעסוק בזאת ולא להכנס למעגל של מחשבות שוא טורדניות שאין בהן שום תועלת.

 

אבל לא על זה מדובר. 

אני הגבתי על הצעתו של הידיד להגיד לבעל שמראהו לא מוצא חן בעיניה בגלל שהוא רזה ושעיר. 

זוהי הצעה מזעזעת גם מהבחינה האנושית הפשוטה וגם מטופשת מבחינת התרומה לזוגיות, 

מה גם שאין ביכולתו לעשות שום דבר בעניין. 

הייתי רוצה לדעת..

 

אני יכולה להבין את הגישה של מה שאני לא יודעת לא מפריע לי, אבל בעיני זה כמו לטמון את הראש בחול. זוגיות זה משהו הדדי, ברגע שלצד אחד יש בעיה המשמעות היא שיש בעיה בזוגיות. אפשר לספר, ובנועם, ולדבר בצורה חכמה על דברים שכן יכול לשפר (לייזר, להתאמן וכו') ומצד שני yy החביבה צריכה לעבוד מאוד על הפנימיות שלה. להפנים מאוד את מה שכתב ד. 

 

ואם כבר אני אנונימית, אז אספר שאני נשואה באושר ב"ה, אושר אמיתי, למרות שאני מודעת לכך שיש גברים נאים בהרבה וגבוהים וחזקים מבעלי. יש לו כזו אישיות ולב זהב שזה באמת באמת שלא מעניין.

שהם נטולי "בעיות".

תמיד יש משהו שלדעת אחד הצדדים היה יכול להיות אחרת ואין לדבר סוף.

אם נחטט בלי גבול בכל מה שהשני חושב או עושה או חולם ואם מצידנו נייגע אותו ללא גבול בכל מה שעובר לנו בראש, סתם נהרוס לעצמנו את החיים.

יש דברים שצריך להשלים אתם על מנת לשמר דברים אחרים שחשובים לנו, כל אחד צריך לעשות את החשבון שלו, הן הנפשי והן הפרגמטי ולא להיות רדוף במחשבות שוא על מה בן הזוג ראה או חשב (ולהפך כמובן).

יש מספיק בעיות אמיתיות בחיים שצריך לטפל בהן ולהתמודד אתן.

אם היא כתבה את זה, כנראה שהנושא מאוד מתסכל אותה..זה כבר לא עניין קטן וזניח, חשוב שהן הזוג יהיה מודע לבעיה

אילו בעלי היה אומר לי שבעיניו אני רזה, שעירה ולא נשית אז הפעם הבאה שהוא היה פוגש אותי היתה ברבנות.

לדעתי זה מסוג הדברים שעלול לגרום לחורבן גמור של המשפחה, אין סליחה לעלבונות גסים מהסוג הזה ואין תיקון לעוול שזה עלול לגרום.

אז אין לך דעה על מה שראית?

ואם יש לך אז היא סודית?

ומנין לך שאצל בנות זה תמים?

ואולי דווקא האהבה והבטחון בזוגיות מאפשר לנו גם לראות מדי פעם אחרים בלי לחשוש?

 

אם בעלך היה חווה את דעתו על כל אחת שהוא רואה לא היית נפגעת או מוטרדת?

את מרשה לבעלך לצפות בבחורות אחרות בגלל שיש לכם קשר חזק?

 

לא הבנתי..

 

יואב, אני חושבת שכדאי לשוחח עם אשתך לדבר על זה...

נגיד שהולכים ברחוב או שיוצאים לטיול, מבלים בפארק וכו' ואנשים ונשים עוברים על פנינו. זהו מצב יום יומי ולעתים גם יש לנו מה להגיד.

הטיילת והפארק בתל אביב מלאה באלפי דתיים וחרדים שמבלים יפה עם חבריהם ומשפחותיהם ואף אחד לא הולך עם האף תקוע באדמה.

לא מדובר על כל הזמן ועל כל אחת ולא צריך לעשות מזבוב פיל.

שמרגישות בנוח להגיד דברים כאלו על בחורים פשוט כי הם חושבות שאצל בנות זה שונה וזה לא בקטע מיני פשוט תגיד לה שזה מפריע לך אני בטוחה שהיא תקבל את זה יפה ותפסיק..

גם אם אשתו לא נמשכת לגברים בקטע מיני אלא בקטע יותר רגשי זה לא תקין..

למה זה לא 'בגידה רגשית'? לדבר בצורה חמה ואוהבת על גבר אחר מלבד בעלך נשמע לי לגמרי לא נורמלי..

תופעה שהיא בסדר רק אמרתי שהיא נפוצה אני מסכימה איתך..

"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" שייך בזכרים כפי ששיך בנקבות.

לנשים יש יצר, וגם אותו צריך לרסן.

הוא אולי פנימי יותר, מעודן יותר וכד', אך כפי שאמר לי פסיכולוג שמשמש ברבנות, המציאות הפרוצה כיום קלקלה גם אותן.

וד"ל ואכמ"ל.

 

אני שואלת ברצינות, מעולם לא שמעתי שבנות צריכות לשמור את העיניים. ברור שמבחינה מוסרית יש חובה, אך לא שמעתי מעולם שיש חובה בצד ההלכתי. עובדה שהעזרת נשים מעל העזרת גברים וכו'.

עריות - רק אצל בנים?

תוכן השאלה:
שלום הרב
אני קוראת במלא מקומות בעיקר שמדברים על החופש וזה
שצריך להתגבר על יצר העריות, ששיהיה ממושכת במחשב יכולה להביא לעריות וכו´ . כל הדיבורים האלה מופנים אל בנים
אך אני בת, ואני כזאת . אני לא גאה בזה אבל אני גם ככה נכנסת לכל מיני אתרים ואני עובדת על עצמי ומנסה לשלוט אבל השאלה שלי..מה דפוק אצלי ? הרי זה צריך לקרות רק לבנים לא ? אז למה לי גם ?
זה נורמאלי שיש עריות גם לבנות? אני מרגישה כמו בן , איך שאני רואה משהו גס באיטרנט אני לא שולטת בעצמי.. ונופלת..וכל זה ממש כמו בנים ! איך זה יכול להיות?

תוכן התשובה:
בס"ד
שלום רב,

אין הבדל בין בנים ובנות.
כולם צריכים שמירת עיניים.
ודאי גם בנות עלולות להכשל וליפול.
ודאי גם לבנות יש יצרים ותאוות ומשיכה לדברים.
ודאי גם בנות מתרגשות מדברים ששייכים למציאות המתירנית (עובדה שבנות חילוניות נמצאות במועדונים, משתכרות, רוקדות ביחד עם הבנים שנמצאים שם).
זוגות של חברים בן ובת, שניהם מתקשים לשמור נגיעה, שניהם עלולים ליפול באותה מידה.

ההבדל הוא שאצל בנים יש מושג של ´שמירת הברית´ והוא קשור לשוני הטבעי בין בנים ובנות. אצל בנים הנפילה ביצר עלולה להביא לפגם הברית - ולכן הבנים יותר ערים לקשיים הללו.

את נדרשת לשמור על הצניעות שלך ועל העיניים. כל מראה תועבה מפעיל את הדמיון, נחקק בנפש ויוצר קלקול רוחני (גדול או קטן)בכך אין הבדל בין בנים ובנות.

שמרי על טהרת הנפש שלך והתרחקי מכל מה שמעורר את היצרים ומטביע פגם בנפש הטהורה.
כל העצות שנותנים לבנים נכונות גם עבורך. להתמלא בתכנים בריאים וחיוביים לעשות הרבה בחופש - לעצמך (ספורט, חוגים, מלאכות, טיולים ביקורים...) לעשות גם לאחרים: להתנדב, לבקר סבא וסבתא, לסייע בסניף או במקומות אחרים...
ללמוד - ללכת לשעורים או ללמוד עם חברות, להתפלל על הכל - גם על שמירת העינים והלב.

בהצלחה!

מוזר, אבל זה לא נושא שמדובר מספיק\ בכלל\ די הצורך- בחינוך הרגיל של בנות תורניות... 

"צניעות" של בנות זה להתלבש, "צניעות" של בנים זה לשמור על העיניים

ואף אחד לא טורח לציין- שזה נכון גם להפך... 

(הקישורים לספרו חוט שני על אבן העזר סי' כא, ושם מופיע הביסוס שהוא מבסס את הדברים)

"לראות או להסתכל אשה באיש מותר וזה הא דאיתא בברכות ברבי יוחנן וכן ההיא דשמחת בית השואבה
דבית המקדש, אבל לזון עיניה מאיש היינו להשביע ולהנות מאיש אסור אף לאשה"

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=42

 

"נמצאנו למדים, דאף לאשה אסור להרהר באיש, אך אין זה מקרא לונשמרת מכל דבר רע כיון דלא
 שייך אצלה... אלא אסור משום דמגרי יצר הרע בנפשייהו וטעם זה שייך גם באיש המהרהר מלבד הלאו דונשמרת"

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48274&st=&pgnum=48&hilite=

 

וכו' אבל לאף אחד לא נעים לשמוע את בן זוגו אומר על אחר שהוא חמוד וחתיך מלבדו.

כשהתחתנו בעלי היה תורני מאוד, ובגלל שלא דברנו על הנושאים האלו לא ידעתי שזה כ"כ מפריע לו שאני הייתי בקשר ידידותי עם חברי ילדות ושכנים של ההורים וכו'. קשר באמת באמת תמים, מבחינתי היה רק אותו. בדיעבד אני יודעת שזה ממש גרם לו לקנא וזה דחף אותו להסתכל על בנות אחרות גם, להפסיק לשמור על העיניים, ומכאן התחילה התדרדרות רוחנית גדולה..

 

מציעה לך יואב היקר שתדבר על זה עם אשתך ואל תשמור בלב! ולכן נשים יקרות - אם חשוב לכן שבעליכן יסתכלו רק עליכן, תשמרו גם אתן על העיניים..להם זה יותר קשה ושיקבלו דוגמא ממכן..

בעלי המתוק ואני מאוד פתוחים אחד עם השני. ב"ה יום אחד הוא סיפר לי שכבר תקופה שמאוד קשה לו לשמור על העיניים ברחוב מכל מה שקורה בקיץ ה' ישמור, והעובדה שיש לו פלאפון פרוץ מאוד מקשה עליו וכו'. אז התייעצתי עם הרבנית שלי, והיא אמרה לי שהכול מתחיל בי. שאני צריכה להוות דוגמא אישית בשבילו, כי לו זה ממש קשה. אז החלפתי לפלאפון כשר, זה שיש לו רק שיחות ואסמסים, והפסקתי לראות סדרות טלוויזיה לחלוטין, ומאוד הקפדתי על קדושה אצלנו בבית. כשהיינו נוסעים להורים שלי לשבת הייתי נמנעת משיחות עם גברים ושכנים שהכרתי, הפסקתי לומר  "חמוד" לחלוטין, למרות שזה נאמר מאוד מאוד בתמימות כלפי אנשים שאין לי שום קרבה אליהם כמו רופא המשפחה וכו' וב"ה הוא הלך בעקבותיי..

 

מהמקרה הזה למדתי שבתור רעיה אוהבת - זה התפקיד המרכזי. לשמור על בעלך בשבילך, להכווין את היצר שלו שקיבל במתנה בשביל לבנות את ביתכם עם הרבה אהבה וקרבה בלי שיזלוג החוצה, לשמור על הכבוד שלו ועל הקדושה שלו, על הרוחניות שלו. נכון שזה קשה מאוד, אבל זו המציאות בדורינו וצריכים להתחזק..בהצלחה..

יש הרבה אפור , והשאלה שלך היא בדיוק על התפר הזה . כי מעבר לכל המסכות של החיים שלנו - אנחנו בני אדם , בסך הכל בשר ודם וככאלה יש לנו רגעים של חולשה וברגעים האלה אנחנו מרכלים ( אפילו שאנחנו שומרים לשון הרע) וברגעים האלה אנחנו לפעמים מסתכלים על אחרים ( אפילו שלעולם לא נבגוד ) וברגעים האלה אנחנו צועקים על הילדים ( אפילו שאחר כך מרגישים אשמים) ובקיצור הבנת את הפואנטה, ואני לא מנסה לזלזל בערכים ולפתור בהינף יד בעיות זוגיות כאלה ואחרות כי בכל זאת הבחירה בידיינו אבל חשוב לי להדגיש את התחום האפור הזה ואם מישהו בטעות נכנס אז זה בסדר וזה קורה ויש תמיד על מה לעבוד ....

וברצינות, למה להגיב כך? השאלה שלו אמיתית ומציאותית ועצם זה שהוא מעלה אותה מראה לדעתי על כנות ורצון לחזק את הזוגיות.

לא אוהבת את השאלה? אל תעני! תגובות כמו שלך רק מחלישות ופוגעות.

התגובה שלי נובעת מתובנה שהגעתי אליה לאחרונה, שבנות דתיות ממהרות להתחתן ילדות מאלף ואחת סיבות, נהיות לנשים ואמהות אבל מבחינת בגרות נשארות ילדות. זה מוביל להרבה בעיות בזוגיות לצערינו..רחמנות על הגברים..

אבל אם זה עוזר, אשמח לתת לך באישי מספר טלפון..

אנחנו היינו וממש נהננו יש בריכה וג'קוזי גדול

לא יצא לי לבקר שם

וסליחה ממש על הנצלוש.

 

כשאנחנו חושבים על בריכה זוגית אנחנו חוששים שיש שם מצלמות, מתפדחים ולא עושים את זה.

מה אתם אומרים?

 

(כמובן שהחשש מהמצלמות הוא נטו בקטע הצניעות ולא ח"ו גניבות..)

ואם את חוששת, נראה לי הגיוני לשאול..
תגידי שחשובה לך הפרטיות ומתעניינת אם מותקנות מצלמות.

זה בעיקרון צימר לזוג עם בריכה פרטית. ואפשר להשכיר רק את הבריכה לשחייה זוגית.
הבריכה בגודל 4×11 פנימית מקורה מחוממת נקיה ומתוחזקת ברמה הכי גבוהה.
לפרטים: מרים 0542201189

היא משפחה עם יותר ילדים גדולים מחר.

 

אם יש תקציב ומקום - למה לא ללכת על הגדול?

 

ולעצם השאלה - לא פחות מ-400.

וכן באמת אם יש תקציב אז כדי ללכת לנפח גדול יותר .

וכדי להשקיע במקרר..... המשפחה רק גדלה (בעזרת ה' ....)

 

נ.ב

ואנחנו עם שתי ילדים קטנים .....

תמיד כיף שיש עוד שטח לאחסן עוד משהו במקרר, השאלה אם זה שווה את צריכת החשמל המוגברת (עלות הקניה - זניחה).

הן במחיר המוצר והן בצריכת החשמל

תעשו חישוב ותראו מה יותר משתלם

לקנות בינוני- מחיר וצריכת חשמל ועוד נגיד 5 שנים לקנות רגיל

או לקנות כבר רגיל ולהיות איתו 5 שנים

 

יש לכם מצוקת מקום?

יש רשת שמוכרים בה בזול?

גרים במרכז

נראה לי שצריכים לפחות 500 ליטר

לדעתי תמיד צריכים להרגיש נשואים טריים (יציאות זוגיות קבועות, לשבת ביחד-לבד בערבים , פעילויות זוגיות וכו')

 

אנחנו גרים בעיר באזור המרכז

הורים ל3 בנים ב"ה: בן 3 וחצי, שנתיים , וכמעט חודש.

 

נשואיםיותר מ-7 שנים

ויש לנו ב"ה הרבה יותר מ-2 ילדים

 

ואנחנו בהחלט נשואים טריים. כי כל יום יהיו בעיניך כחדשים..

 

אגב, בידיעה שמסתובבות בפורום דמויות שלא קשורות כלל להגדרה של נשואים טריים, (כמו ילדים) אז 7 שנים זה ודאי ב"תקן".

 

וכמובן - ברוכה הבאה

כי בהתחלה חשבתי (ואמת קצת חששתי  שכולם כן צעירים ....ואני עם כמעט 7 שנות נשואים "זקנה ")

אז טוב לדעת שגם אני בתוך הגדרה .....

גם אנחנו מרגישים צעירים ברוח .

מדי פעם משחקים ביחד (כמו שהזכירו קודם ....) בערבים כשהילדים ישנים .

 

אפילו ארגנתי מעיין פיקניק בבית / בחדר שינה .

זה היה בט"ו באב אחד שרצתי שנעשה משהו (שגדולה הייתה  קטנה ....)

ולא היה ביביסיסטר או שהיא הייתה חולה .... לא זוכרת משהו שלא יכלנו לצאת ....

אז החלטתי לעשות פיקניק בבית בחדר שינה .

לקחתי מפה , צלחת לפרוסות לחם , צלחת לחביתה /מקושקשת וצלחת לגבינה צהובה .

וגם בנוסף קערת פירות קיץ .  ובקבוק שתיה . צלחות כוסות וסכום ח"פ .

 

נחמד לא ?

 

 

כרגע זה המקום היחיד לענייני זוגיות

ולא רואה מעלה בטריות דווקא...

בעיני יש יופי מיוחד לנשואים ותיקים,
כמו יין ישן,
שרק הולך ונהיה משובח יותר...

(זה לא אומר שלא צריך לשמר ולטפח את היין הזה)

יום אחד נחו עיני על הפורומים המועדפים שלי, ומה שמצאתי שם היה:

צעירים מעל עשרים

לקראת נישואים וכו.

נשואים טריים.

 

וחשבתי שזה כל כך הזוי. איפה הריון ולידה? איפה ארץ מולדת? כאילו, שום דבר לא מענין, רק עניני זוגיות?

 

כי אני הרבה הרבה מעל עשרים.

ובכלל לא קרובה לנישואים (ב"ה הם מאחורי)

ולא התחתנתי אתמול.

 

סתם מחשבה

 

כיף לראות איזה עם מקסים יש לנו!

תקני את הדגם הכי זול/נוח בשבילכם במקום להתעסק בשטויות שאין בינן לבין יהדות דבר וחצי דבר.

לק"י

לגבי האור והמנוע..

נדלקת נורה ועוד כמה דברים , וזה בדיוק כמו להדליק את האור בשבת.

 

את מדליקה את האור בשבת? אם כן, מקומך לא כאן...

היא התכוונה מן הסתם לנושא של פעולת המנוע בשבת. שיש בו דעות שונות

 

ומי שמתלבט או לא יודע איך בדיוק המקררים עובדים (היום באמת קשה לדעת. יש כל מיני "שכלולים" וחיישנים לפעמים) - יכול לשאול במכון צומת.

בתגובתי לא עניתי לטוליהו, כי מדובר בנושא מורכב מידי וכל אחד שישאל את הרב שלו.

 

הגבתי לטריה טריה שדברה בזלזול נגד יסודות היהדות. כי בין המקרר והיהדות יש יותר מדבר אחד,

 

ולא מדובר בשטויות.

אבל את כתבת "את מדליקה אור בשבת".. וכו'.

 

זו היתה הקצנה. כי היה ברור מדבריה שהיא מתכוונת לנושא של המנוע, שבו יש דעות מהקצה לקצה, ושהיה נראה לה שזה ניצול ע"י החברה כדי להרוויח.. 

 

אז היא לא התכוונה "לזלזל", אלא זה מה שהיא ידעה. וכידוע שלפעמים באמת מנצלים נושאים "דתיים" כביכול כדי לעשות רווחים.

 

הטעות שלה, היתה שאכן לא ידעה שהנושא מורכב מעבר למה שחשבה.

 

גם כי ה"מנוע" עצמו הוא במחלוקת (ובאופן הדי-מקובל, דומני, אכן אין בעיה למי שפותח כשהמנוע פועל);

 

וגם - כמו שציינתי לעיל - שבחדישים יש לעיתים "חיישנים" שעלולים לפעול מפתיחה. ולכן כדאי לברר.

 

 

פותחת השרשור שאלה על פעולת המנוע בלבד, וטרחה לציין שעל הנושא של האור אין מה לדבר וברור שצריך את ההתקן שמונע מהאור להדלק בשבת.

 

ועל מקררים כאלה בדיוק דיברתי, שיש מעין "זיז" קטן שתופס את המפסק של האור, אבל ללא כל מערכת שמתעסקת עם פעולת המנוע.

מספיק לסלק את המנורה ובזה נגמר הסיפור.

 

מקררים מודרניים הם כבר בעיה אחרת, בגלל שיש השפעות רבות ומגוונות שאת לא יכולה להעלות על דעתך.

 

בנוסף - יש עוד דבר שצריך לדעת וזה עלות התיקונים

אמקור פשוט - החלקים שלו נפוצים וזולים יחסית, אבל צריכת החשמל שלו יחסית גבוהה

מקררים מודרניים - לפעמים צורכים חצי ושליש חשמל לעומת האמקור, אבל החלקים שלהם (במיוחד ה"כרטיס", כלומר המחשב) יקרים.

 

סוג של עלות תועלת.

יש פוסקים שמחמירים בפתיחת דלת המקרר בשבת, כאשר המנוע לא עובד, ויש פוסקים שלא מחמירים בעניין זה.

לדעת המיקלים - מספיק לחסום את הלחצנים שנלחצים ע"י הדלתות בשבת (לא מומלץ למקרר לחסום אותם בקביעות).

לדעת המחמירים - מעבר לנ"ל, במקרר רגיל צריך להקפיד לפתוח אותו רק כששומעים שהמנוע עובד. (בקולר, אגב, זה אותו נידון בדיוק). במקרר עם פיקוד שבת - כפי שנאמר, המנוע פשוט עובד כל הזמן.

 

כעת עליכם לברר מה פוסק הפוסק שלכם.

9 חודשים.

המסקנה?
שאסור להסיק מסקנה מסיפור של אחרים.
הכל יכל להיות.

אם היה טוב,תמשיכי.
אל תצפי לעוף משום דבר.
תהיי נוכחת בכאן ועכשיו.ואם זה זה דברים יתפתחו.

ליפול עלול להיות כואב....

את לא אמורה לצאת מאוהבת מםגישה של 3 שעות.
אם היה נחמד וטוב וזורם- יש בסיס להמשיך את הקשר ולראות לאן הוא מתפתח.

אני ובעלי הכרנו דרך חברים...

אני רציתי אותו (הוא רצה אותי רק עוד לא ידע את זה... ;) 

ובתכלס שנינו ידענו שזה לחתונה.

גם בלי להיות מאוהבים...

וליפול אחד מהשני...

התחתנו שבע חודש אחרי..

ובאמת שבתהליך הזה של עד החתונה כולל ההכנות וכולל הכל

באמת שהתאהבנו אחד בשני יותר.

ראיתי אותו מתמודד עם מצבים והוא ראה אותי.

אהבתי את הגישה שלו והצורת דיבור וכו'..

וזה מה שעוד יותר חיזק אותנו אחד לשני.

 

כאילו לא רק על בסיס תאוריה, של אני כזה וכזה וכזה....

כאילו גם בפועל... הוא חושב כך, ומדבר כך... 

 

ואני אהבתי שזה לא היה כאילו דייט, לקבוע להיפגש.. לדבר... לדבר..

זה היה יותר בקטע של חברים.. הוא יושב אצלינו אני אצלו.. 

 

 

אם היחת יוצאת מאוהבת זה היה מדאיג..
לי היה בערך כמוך. אחרי הדייט הראשון אמרתי לעצמי שאני לא יכולה להגיד בוודאות שהוא יהיה בעלי כמו שיש כאלה שיודעים אחרי פגישה אחת, אבל זה בהחלט יכול להיות (שזה עוד לא קרה לי עם בחורים קודם שתמיד יצאתי בהרגשה של 'ניתן עוד צ'אנס..')
קיצר, בשביל לאהוב מישו צריך להכיר אותו מעבר לשלש שעות. זה לוקח זמן אבל העיקר שנחמד וזורם עכשיו ובעז"ה זה יתפתח..
קחי את הזמן. את לא צריכה להחליט היום כלום וגם לא עוד שתי פגישות. קשר זה משהו שמתפתח עם הזמן ונבנה ואין לאן לרוץ עם זה..
שיהיה בהצלחה!!

שאחר כך אנשים אומרים בגללם "ידענו שזה זה מהרגע הראשון"

רוב אלו שאומרים את המשפט הזה מתכוונים לכך שכבר מהרגע הראשון היו רמזים שאחר כך הם הבינו שבאמת הם אמרו שזה היה המיועד (אבל רק אחר כך במבט לאחור)

 

רמזים בהחלט יכולים להיות דייט נחמד, זורם ומהנה על הפעם הראשונה (וזה גם לא מחייב..).

 

את לא אמורה מאוהבת אחרי פעם אחת, ממש לא!

זה יכול להיות ממש בעייתי, תחשבי על זה. חשוב קודם כל לחשוב עם מתאימים בשכל, ורק לאט לאט לפתח רגשות של התאהבות.

אחרת את עלולה למצוא את עצמך עם אדם שלא מתאים לך בעליל רק כי התאהבת בו מיד ולא שקלת בשכל אם הוא באמת מתאים לך! (ויש זוגות שהתגרשו בגלל שהם התאהבו בלי לשקול בשכל)

מעטים מאד מאד הזוגות שגם יודעים שהם מתאימים בשכל וגם מתאהבים מיד. והעובדה לכך היא שרוב הזוגות נפגשים במשך חודש, חודשים, שלושה ויותר.

אז אל תצפי שלך יהיה אחרת.. 

ומצויין שיש שאלות! זה בדיוק הברור השכלי שצריך לעשות. תבררו ביניכם את השאלות, תראו שיש תקשורת טובה, תראי שזה מתאים לך, ואם כן והקשר ימשיך- תראי אם מתחיל להתפתח רגש, בהדרגה. (והוא לא אמור להתחיל בכלל להתפתח לפני פגישה שלישית- רביעית)

 

בהצלחה לך!

ואל תפסלי אחרי פגישות ראשונות בגלל חוסר רגשות או שאלות, זה חלק מהדרך הקשה והארוכה של שיטת הפגישות. אם תעשי את זה תצטערי בהמשך, כי את עלולה לפספס את המיועד לך.

מאורס, ולא ידעתי מיד. ממש לא. מזל שנפקחו לי העיניים, בס"ד עצומה.

 

סימני שאלה - תמשיכי ותבררי אותם!

ככל שיתקדם הקשר - תרשי לך לברר ולהתברר יחד,

להיפתח אחד לשני וליצור שותפות בעולם הפנימי.

 

בהצלחה בכל אשר תפני...!!

לק"י

נחמד בסך הכל.
שיהיה רצון כלשהו להפגש שוב..

ולא, אני לא ידעתי מהדייט הראשון שזה- זה.

שלום

 

 

 

 

כשאנחנו נפגשנו לדייט זה גם היה כמה שעות ( היה כייף ולכן המשכנו אותו עוד .....)

וכן לאחר כמה פגישות בודדות התחלנו לחשוב ולדבר על חתונה .....

כי  גילנו ששתנו מתאים אחד לשני ומשדרים על אותו גל .

ויש שאיפות ואידיאלים די דומים , בנינו ....ובאמת לאחר כחודשים החלטנו להתארס .

 

כל  אחד והמקרה שלו. זה שונה מאחד לשני. 

את פשוט צריכה לברר עם עצמך ואתו , מה הרצונות והאידאלים שלכם ,האם הכיוון הכללי הוא דומה ?

וכן ברור פנימי ושאלות זה מעולה וטוב המשיך בברור הפנימי שלך ....

 

נ.ב

השאלה מהי הגדרה של דייט . חלק מהפעים גם לנו לא ממש היה דייט (לפי חלק מהתגובות ...)

כי נפגשנו אצל אחד מאתנו בבית ועשנו דברים יחד כמו עזרה בלימודים / כדורי שוקולד / סתם צפייה בסרט ובטלויזיה

 

שהיה בשעה טובה ומוצלחת ! 

 

 

 

מצד שני, הכרנו קצת לפני שהתחלנו "לצאת" רשמית, אז קצת קשה לקבוע משהו על פי זה.
לי זה לקח עוד חודש וחצי, עד שהוא יצא לשבועיים מילואים במרחק כמה מאות קילומטרים ממני, להבין את זה...

אני הרגשתי ככה עם בעלי אחרי שבועיים של פגישות (בערך 4-5 פגישות)

ויש כאלה שלוקח להם כמה חודשים.

אם היה לכם נחמד וזרם, תמשיכו להיפגש ותראו מה קורה.

בהצלחה ושיהיה בשעה טובה!

כבר ראיתי כאלה שהיו בטוחים אחרי דייט אחד ש"זה זה" ו"זה האחד\ת" ובסוף לא יצא מזה כלום..

וראיתי כאלה שרק אחרי חודש התחילו לחשוב בכיוון- ועד היום הם נשואים באושר ועושר.

 

 

דייט ראשון זה סה"כ בדיקה אם היה דייט שני. לא מעבר.

מספיק נחמד לכם ביחד? או שלא בא לך לראות אותו שוב לעולם? 

לא מעבר לזה..

 

 

(ודווקא אצלי- לו הייתי יוצאת מאוהבת מדייט ראשון, אחרי 3 שעות. הייתי הולכת דחוף להתאפס ומבקשת מחברה טובה להרביץ לי שאחזור לשפיותי..)

 

נפגשתי עוד פעם אחת רק כדי להיות משוכנעת שלא פספסתי, וגם כי התגלגלו העניינים כך שהתפדחתי לא להמשיך לעוד פגישה.

 

 

ב"ה שהתבדיתי.....

אתה ואשתך תקימו בית בישראל כפי שמתאים לכם.

 

אתה לא יכול לחנך את המשפחה שלה ובטח אינך מתכוון לגרום לנתק בין אשתך והוריה.

ואם היית מגלה זאת לפני הנישואין לא היית מתחתן איתה?

 

חלק מנשואים זה לדעת לקבל משפחות ששונות זו מזו, ואין טעם להתחיל להשוות או לנסות לשנות. אני בטוחה שיש להם גם כמה מעלות, תנסה להתמקד בהם.

ולא חייבים לבלות איתם כל כך הרבה.

 

 

 

 

כל עוד אתה תעריך ותכבד אותה והיא תעריך ותכבד אותך-

הכל יתנהל על מי מנוחות בע"ה.

 

נישואין זו עסקת חבילה כמובן, ויהיו עוד הרבה צפרדעים שתאלץ כנראה לבלוע,

אך כל עוד החבילה לא מאיימת להאפיל על הנישואין עצמם, דהיינו על העיקר- אין לך ממה לחשוש וגם לא הרבה מה לעשות.

אתה יכול לומר כמה מילים על מה הם כ-ן - במשפחה שלה?

תמצא כמה דברים טובים אצלם, דברים שאתה מעריך בהם או דברים שכיף לך להתחבר אליהם - ותתמקד בזה

 

אנשים אי אפשר לשנות,

רק להתסכל עליהם בעין טובה

 

 

לפעמים בהתחלה השוני מאוד קשה.

 

אבל תתפלא,

לפעמים אחרי כמה שנים דוקא המרובעים, פתאום רואים שיש משהוא כיף גם במשפחות זורמות,ולהפך.....

 

רק משהוא אחד יש לי להגיד,

שלא תזלזל בהם על דרך החיים שלהם, לא רק בפניהם , גם לא בפני אשתך. וברור לא להיתנשא עליהם על דרך חייהם.

גם אם אשתך אומרת ביקורת עליהם, לך אסור.

 

 

למעשה, אתם צודקים בכל מילה. אני ממש משתדל לא להראות את זה, לא להם ובוודאי לא לאשתי.

אני ממש משתדל לראות את הצדדים הטובים שלהם, ויש כאלו, רק שכל הסיפור הזה עדיין מפריע לי כי אני ממש לא מעריך אותם וגם לא את כל ההנאות שלהם, שלדעתי ממש מתנגשות עם הטיקט הדתי שלהם, מה גם שזה לא רק בקטע של הנאות , עם זה עוד הייתי מסתדר ,אלא ירידות וצחוק על אנשים ,מה שמצייר אותם בעיניי כלא חכמים.

הפחד הגדול שלי הוא שילדיי ישאו את הגנים האלה...

בעיה אחרת שיש לי איתם,הם ממש סגורים בחשיבה ולא מוכנים לקבל מישהו שונה מהם,בעיקר בהשתייכות דתית, עכשיו הם מגדירים את עצמם חרדים בעוד שהרבה מאורח החיים שלהם ממש לא תואם את ההגדרה. הפלונטר הוא שאני ממש שונה מהם בהשתייכות המגזרית וביחס לאחרים וקשה לי עם זה. אני מרגיש שאין לי שפה משותפת איתם בכלל, וגם כשאני כבר כן מצליח לייצר איזה דיבור איתם,זה על נושאים שמעסיקים אותם וממש לא אותי. 

 

 

צריך להבין שלכל הנושא הזה צריך זמן לעיכול.

חשוב, לא להיות ביקורתי מצדך. נשמע שאתה בוחן אותו יותר מידי.

הרבה שלווה ונחת יתנו לך מבט שונה עלי'הם. בכל זאת, אשתך גדלה ביני'הם ואתה בחרת בה. כנראה שיש להם מה להציע...

אבל אני בהחלט חושבת שגם לאנשים כאלה יש עומק, גם אם הוא לא נראה לעין בהכרות קצרה.

יכול מאוד להיות שבעתיד פתאום יהיו מצבים ומקרים שתברך אותם על התכונות שלהם ותגיד תודה לה' שאשתך באה ממשפחה כזו.

אז העיקר, כמו שכתבו- לבנות את ביתך כפי שאתם רוצים ויחד עם זה לנהוג בהם בכבוד- גם כלפי חוץ אבל גם כלפי פנים- בינך לבין עצמך

מה קשר לגנטיקה?

לא נוח לך אתם ואולי גם להם לא נוח אתך, תצמצם את המגעים למינימום וזהו.

מאידך, אין כל רע בכך שאנשים אוהבים את הנאות החיים ושיש להם קצת הומור.

אני מבינה אותך שקשה לך לקבל  ולהתחבר לצד של אשתך כי הם מאוד שונים ממך ומדרך חייך .

אתה צריך להבין שכאשר התחתנת אז גם המשפחה נכנסת לתמונה .

וכן לפעמים לוקח המון זמן להתחבר לצד השני .

 

גם לי היה קשה , ולא ממש התחברתי למשפחה של בעלי .

הוי שם דברים שהפריעו לי כי אצלי בבית זה היה הפוך מהם , ומאוד שונה .

ולאט לאט למדתי (פחות או יותר ) להסתדר ולהתגמש .... ולזרום אם זה .

 

וחוץ מזה לא חייבים לבוא לבקר הרבה אם לא נח לך .

כדי לך גם לשתף את אשתך בתחושות ובמחשבות  שלך .... תדברו על זה ותלבנו עניינים .

זה יכול מאוד לעזור לפתור חלק מהבעיות .

אצלנו זה עזר שדברנו בניני מה מפריע לי ומה לא כל כך טוב לי שם ....

ואם הזמן למדתי להסתדר ולהעלים עין לגבי כל מיני דברים , שלא ממש נראים לי כשאנחנו באים לשם .

 

 בהצלחה !!

קיבלנו והיה נחמד מאוד.

או שלט לדלת + שטיח + בית מזוזה יפה + תיבת דואר (אם היא תגור בדירה שכורה)

 

אפשר סל כביסה ולשים בתוכו דברים שימושיים, כמו: אטבי כביסה, סמרטוטים, כפפות, מברשות נקיון ועוד.גם מענין גם שימושי

כפות מדידה, כוסות מדידה, כפפות לתנור, כלים שונים כמו מטרפה, מרית וכדומה, מגרדת קטנה, כף עץ, משטח לסיר חם.

אני קיבלתי כזה סט ותכל'ס זה היה ועדיין הדבר הכי שימושי שקיבלתי שנשאר לאורך זמן מהחתונה (כבר 6 שנים)

זה דבר גאוני שחוסך פלטה

אנחנו קיבלנו שני סירי בישול איטי.. השנה השתמשנו באחד בפסח- לאחר 9.5 שנים שאני אומרת שאני אשתמש בהם.. (פשוט כי לא היו לנו מספיק סירים לפסח..) עדיין אין לי מושג איך משתמשים בהם ומה כדאי להכין בהם.

(זה לא בעייתי להשתמש בהם בשבת?)

 

אז אם אתם מביאים כלים מעניינים- תצרפו הסברי שימוש+מתכונים. זה בהחלט יכול לסייע.

(וזה גם יכול להראות שהשקעתם, ולא רק ביצעתם את מצוות- "מה שלא טוב לך- העבר לחברך."- שזה כנראה מה שהיה עם סירים אלו..)

 

 

לגבי הקוצץ ירקות, זה בהחלט דבר נפלא. אבל כדאי לבדוק האם לא מספיק החיקויים שאפשר למצא בסופר. (אנחנו מאד מרוצים מהחיקוי שעלה לנו 20 ש"ח במקום 200, גם אם יש לו פחות פונקציות חיתוך)

לק"י

מהתקציב שהיא ציינה (עד 100 ש"ח).

אין דבר יותר מפנק מזה..

 

אחת המתנות היותר שוות שקיבלנו

זה כיף לערב זוגי ורגוע או סתם לפינוק..

(אפשר להשיג בהפנינג ועולה פחות מ100 שקל..)

 

אפשר גם נטלה יפה/

מגנטים חמודים למקרר/

פח יפה לבית (נשמע הזוי אבל שימושי)/

ערכה לשירותים- פח, מנקה אסלה, וילון לאמבטיה וריח לשירותים/

כיסוי לחלות או לפלטה/

מלחיה ופלפליה יפים/

סט ארוחת בוקר חמוד- 2 קעריות, 2 ספלים, וקנקן חלב/

מטאטא, מגב ודלי תואמים (יש להשיג עם כל מיני דוגמאות נחמדות ולא 'סתם' פשוטים)/

קערת הגשה יפה עם כפות/

ערכה להכנת עוגה- קערה, מקציף ביצים ידני,לקקן,תבנית לעוגה../

שלט לבית עם מזוזה תואמת/

תמונה יפה לבית/

משחק קופסא זוגי- בסגנון: רמיקוב, קלפים, טאקי, שש- בש וכו'..

 

מי נכנס לבית בלי 'ערכה לשירותים'? בלי מטאטא? וכו'.

מלחיות ופלפליה קיבלנו כמה...

תמונה זה כל כך טעם אישי!

 

משחק קופסה - ממליצה גם כן!

חיכינו לראות מה נקבל בחתונה ואז בשבוע של השבע ברכות הלכנו לעשות קנייה של מה שצריך ולא קיבלנו.
וזה כלל גם ערכה יפה לשירותים.
ואם מקבלים משהו יפה ולא מה'פשוטים' שבדר"כ קונים, אני אישית הייתי שומרת את מה שקניתי ומשתמשת ביפה..

אבל באמת זה מאוד תלוי בזוג..

לק"י

להביא את המתנה בשלב הקניות לדירה.
שלא יקנו סתם..

ועכשיו ברצינות, אני לא רואה סיבה למה לא לשאול, ואפשר להטעין כרטיס של giftcard וזה על התפר בין לתת משהו שימושי, אבל נותן להם להחליט..

ובפנים היו מלא תבלינים בצנצנות קטנות! מכל הסוגים האפשריים.

זה היה פשוט מהמם!!!!

 

ממש עזר לי...

פמוטות מזכוכית ... זה מהמם מאוד קיבלתי מתנה עד היום בשימוש וקל לניקוי.

וגם קיבלתי חנוכיה ופמוטות עם שימוש לשמן בכוסיות.. כאשר זה מכוסה כולו בתוך תבנית זכוכית.. זה משהו מוכר...
נהנת להשתמש גם בזה.

נראה לי שמה שלא מותרות הם כבר קנו לעצמם לא?

סט של תבנית פורצלן עם 2 קערות בינוניות ועוד 2 קעריות קטנות+2 כפפות לסירים חמים.

מקווה שהיא תאהב

אגב, מומלץ לקחת מתנה שבירה לחתונה עצמה? ולהשים בארגז של המתנות?

לק"י

למרות שבטח עטפו את זה טוב, לא?!

אני אהבתי בעיקר את עניין המשחקים .

(עברתי על כל הרשימה .....)

 לפי דעתי יש עדיפות לכסף ....

אצלנו כשאני ובעלי מזמנים לחתונות תמיד מתלבטים מה לקנות להביא .

והגעתי למסכנה שמאוד כדי כסף . כי הרבה פעמים יוצא לקבל דברים כפולים ומשולים מאותו דבר .

אנחנו למשל קבלנו לחתונה שתי מחיים לשבת . כ3 או 4 כיסוי פלטה ....

וסתם להעביר הלאה או להחזיר לחנות והחזרים לי יש כוח לזה ,לאחר החתונה ....

 

נ.ב

בעלי ספר לי שאצל אחותו בחתונה שהייתה לפני כמה שניים.

היה מבצע בצורפים  ( כלי כסף למי שלא מכיר ....) ולכן היא קבלה משם המון דברים , גם כפולים ....

חבל זה לא כייף לזוג ולא ממש נחמד .

  כמובן שזה תלי מי מתחתן משפחה קרובה או חבר /חברה קרובים וכו ....

אפשר לצרף מכתב לכל יום- כל יום ממישהו אחר- סבתא/ סבא/ אבא/ אמא/ אחים/ חברות וכו'
מאוד מחזק לקבל שם ד"ש מהארץ..

אפשר גם סווצ'ר עם הדפסה חמודה מכם (גם בקיץ לפעמים קריר שם)

או יומן מסע שווה ומקושט עם תמונות שלכם בסוף

אנסה לחשוב על עוד..

אין דבר יותר מנחם מזה בגלות..

כל יום מכתב ממישהו אחר.

אפשר גם מלא פיצ'פקעס קטנים שיהיו נחמדים בטיול (כרית ראש לטיסה, חולצה תרמית, כובע צמר, יומן ועפרון וכו'), כל אחד עם ברכה קטנה בצד שקשורה לחפץ.

 

גרתי תקופה בחו"ל והדרכתי הרבה שם ואני יודעת שהדבר שהכי עודד את החבר'ה היה ההפתעה שהמורה או הרכזת הכינו להם.כל יום מכתב.
זה לא מקום פשוט להיות בו וכשאתה מקבל משהו מבית זה מעלה את המצב רוח מאוד

אפשר להשקיע במכתבים .

לגזור מעיתונים מילים ואותיות וכך לכתוב לה .....

או לצרף ממתק קטן שוקולד /מקופלת /אגוזי /מנטוס ......

 

 

 

קודם כל אצלך.

 

אכן, הוא לא ילד קטן. מה עניינך אם הוא אוכל ממתקים או שותה קולה?...  הוא מאד סבלן אם הוא מוכן "למצוא איתך פתרונות" לכאלה דברים...  את התחתנת איתו ולא התמנית ל"מחנכת" שלו..; זה לא דבר ששייך למה שביניכם, תשמחי בו כמו שהוא.  אם תשקיעי הרבה בביניכם, אז עם הזמ תוכלי אולי לומר לו מעומק הלב, מ"דאגה", שזה לא כ"כ בריא. והוא יעשה עם זה מה שרוצה. אין כל לגיטימציה בכלל "להילחץ" מזה. את תופסת תחום כלל לא נכון. חבל..

 

לגבי משחקי מחשב - כאן נכנס משהו שביניכם. תגידי לו: שמע, ענין שלך... אבל שלא ילך על הזמן שיש לנו ביחד. ותנסו - בכבוד הדדי - למצוא "הגבלה". שוב  - את יכולה מדאגת-אמת לו, להגיד לו שזה "מושך", ממכר", חבל להשתעבד לזה. יש להניח שהרציונאל בצירוף זמן שתקבעו כדי שלא יהיה ע"ח הבית, יעזור קצת להיגמל מזה.

 

התעמלות - אל תקחי באופן קשה. אם קורה שזה ממש ע"ח נסיעה למשפחה, תגידי בחביבות שאת ממש בעד, אבל "פרופורציות".. הרי יותר חשוב קשר עם המשפחה.

וגם אם "לפעמים ע"ח העזרה בבית".. הרי הוא לא ילד שלך. כל זמן שזה לא ממש מוגזם, שמטיל עלייך עול, אז ככה בעלך. ב"ה שהוא לא הולך לדברים גרועים..

 

אני מציע לך לשנות כיוון, ויפה שעה קודם. את לא אמורה לעסוק ב"לשנות" את בעלך. אם את מרגישה כמו אמא שמגביל את הילד שלה, סימן שאת בכיוון לא נכון. ב"ה שיש לך בעל סבלן - וזה לא "התפוצץ".. אז תשני עכשיו.

 

קבלי אותו כמו שהוא, כמו שאת רוצה שיקבל אותך. אם הוא "בוגר ואחראי ועוזר ותומך", תודי לקב"ה שיש לך בעל כזה, ותכירי טובה לבעלך - ואל תבקשי ממנו "להשתנות"...

 

"לחיות בשלוה עם משהו שכ"כ מפריע", מצליחים ע"י עבודה עם עצמך. עבודה על זה שזה "כ"כ מפריע", במקום לראות את המכלול ולהבין שאיש ואשה שונים, ובכלל לכל אחד אופיו. תתפסי את זה - יהיה לך קל יותר וטוב יותר.

 

תשקיעי בהערכתו, באהבתו, בתקשורת ביניכם. ואז - בדברים שבאמת "ע"ח" הבית, תוכלי להעיר בנחת, ויש להניח שגם יתקבלו יותר כי לא יבואו על-חשבון כל מה שהוא.  ואת אישיותו ותחביביו לכשלעצמם - תקבלי ברצון. תכבדי.

מוזמנת לאישי, יש לי מה להרחיב.

מי שלא עוברת את זה בעצמה לא תבין על מה המהומה.

יש לנו בעי'ה מאוד, מאוד דומה. סחבנו וסחבנו כמה שנים עד שהבנתי שהבעי'ה היא ממש לא בי, אלא בשנינו. הגעתי למסקנה הזו כי ראיתי שאני לא מוצאת שום דרך להרגע ממנה, למרות שאני אוהבת אותו ויודעת שכשאניח לו י'יהי'ה לו הכי טוב בעולם.

 

התוצאות.....  יעוץ חיצוני. זה משהו קטן שיכול להתפתח למקום מאוד לא טוב. אגב, אני מכירה עוד זוג כזה שעל פי מה שחצי הבנתי הם גם מטפלים בזה חיצוני.

 

זה מצחיק, כי תמיד טיפול זוגי נראה לבעיות קשות במיוחד. זה שקר, לא צריך לרצות להתאבד כדי ללכת לטיפול כזה. תמיד עזרה חיצונית מצילה הרבה ומיעלת את המחשבות וההתחשבות בקשר.

 

אני ממש מאמינה שלפי מה שאת מספרת, הבעי'ה היא לא רק בך. זה עניין זוגי לחלוטין. הוא לא הילד שלך ואת לא אמורה להרגיש ככה וכשזה עולה על שניכם בהחלט כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.

בהצלחה רבה

נורמלי לאהוב ממתקים, ספורט ומשחקי מחשב. אבל אם מדובר בהתמכרות זו עלולה להיות בעיה.אם התחביבים האלה באים על חשבון דברים אחרים (כגון אוכל, שינה, עבודה, לימודים, זמן זוגי) ייתכן שמדובר בהתמכרות (במיוחד לספורט ולמשחקי מחשב).

 

במקרה זה, כן נדרשת התערבות שלך. אבל בחכמה ובזהירות.

 

.

דן:

תודה שהארת את עיני. אני אכן תוהה אם אני לא נוהגת כשורה שכך אני 'דורשת' ממנו.

חשוב לי כן לציין שבדר"כ הכל נעשה באוירה נעימה ולא בקושי ולחץ.

הענין של ההתעמלות הכי מפריע לי.

אני ממש מרגישה שזה בא על חשבוני לפעמים ועל חשבון הבית.

הוא כל כך אוהב את זה שממש כואב לי לפעמים לומר לו שזה באמת מפריע לי.

כשאמרתי שאני מרגישה כמו אמא, התכוונתי שבתוכי אני כך מרגישה.

חס ושלום לא אומרת לו שהוא מתנהג כמו ילד.

מנסה באמת לעבוד על עצמי, אשתדל יותר....

 

רחלקה:

אני מנסה לשחרר. תאמיני לי. לא קל.

 

מבט קדימה:

תודה על ההבנה. לא כל כך חושבת שיעוץ חיצוני אכן נחוץ פה.

....

 

צורית:

קוקה קולה הוא על גבול המכור...

ספורט זה פשוט חלק מהחיים שלו. 

כל המשפחה שלו ככה (לא ברמה שלו אבל באותו כיוון).

זה לפעמים בא על חשבון דברים אחרים אבל לא בכח.

אם בכל לשון של בקשה אבקש שלא יעשה משהו, הוא לא יעשה.

אני אבל לא אוהבת לבקש כל הזמן וגם לא חושבת שזה נכון.

תוהה רק אם יש דרך אמצע ששנינו נהייה שמחים...

 

לדעתי כל הכבוד לך על המודעות למצב.
א. באמת מי שאומר שאת לא בסדר לא מבין את המצב.
ב.כמובן שזה דבר שקורה וניתן לטיפול…
ג. ברור שכל אחד צריך זמן לעשות דברים שהוא אוהב ונמע שאת מאפשרת לו את זה אבל אדם צריך להבין שאם הוא התחתן יש לו אחריות כלפי אישתו וביתו… צריך לשבת יחד לדבר ולהבין מתי ולמה זה פוגע בך ולנסות לפתור את זה.
לא הייתי רצה לייעוץ אבל גם לא פוסלת את הרעיון.. בכל מקרה בהצלחה!

ש"לא מבין את המצב"?...

 

אולי דווקא את היא זו ש"לא מבינה" אותו?.... ומי אומר ש,אין לו אחריות כלפי אשתו וביתו". דווקא מדבריה נראה שיש לו לגמרי..

ה"התעמלות" באה על חשבונך, כלומר "טכנית", מבחינת הזמן...

 

מדברייך נראה שזה לא ממש כך.. כלומר: האם באמת ה"זמן"  שזה לוקח, זה ממך? או רק לעיתים רחוקות?.. [וגם קל לפתור, כי מסכמים שבזמנים מסויימים, כאלה, לא עושים. אבל רק כשבאמת מדובר בזמן מהותי ביניכם]

 

האם יתכן שאת פשוט רואה בהתעמלות - כמה שזה נשמע מצחיק - "מתחרה"... מפריע שהוא כ"כ מתענין במשהו אחר..  היית מעדיפה להרגיש שאחרי שהתחתן, הוא מתענין באופן עיקרי רק בך.. לא משהו אחר.. (לא בהכרח שזה כך - אבל מעלה אופציה).

 

אם זה כך - לדעתי שינוי סוויצ'.  זה תחביב שלו - ממש יופי. אל תצאי נגד זה. אדרבה, תתענייני. תהפכי קצת "שותפה" שלו גם בכך. תשאלי מה מועיל כל תרגיל, מה הוא מפתח. איזה תרגילים הוא הכי אוהב..  תדברי איתו על מה שהוא אוהב.  כמובן, לא בקיצוניות, אבל קצת התענינות. מעט מהזמן. התעמלות - זה לא עוד אשה...

 

ותדברו ביניכם גם על כל מיני דברים אחרים, נעימים ומשותפים. תשקיעי בחיובי (ובשום אופן אל תחשבי - גם בלב - כאילו את "אמא" שלו..).

 

את יכולה להגיד לו מפורש, יופי שאתה עושה התעמלות ושמח בזה. רק לשים לב שיש לנו מספיק זמן ביחד, ואנחנו מתענינים אחד בשני לא פחות מאשר בתחביבים שלנו...

שקשור למשפחה צריך לבקש שישנה את דרכו. רק תציגי את הקושי שלך וואל תדרשי סתם בלי להסביר למה זה חשוב לך.

ואת תולה אותה בדברים הקטנים הללו.

מאחלת לך בהצלחה, הארת עיניים ולב

במקומות שזה פוגע לכם בזוגיות או בך בהחלט יש מקום.

למשל: לאכול מתוקים זה לא בריא אבל בחירה שלו.

להוציא על זה הרבה מכספכם זה דבר שצריך לברר עליו ולהגביל אותו.

למשל להחליט יחד על תקציב חודשי..

 

שישחק במחשב זה עניין שלו.

ברגע שזה במקום מטלות הבית או על חשבון הקשר שלכם זה משהו אחר.

 

וכן הלאה.

 

בגלל שיש לך הרבה ביקורת עליו אני מציעה לך כשלב ראשון להשתחרר ממנה לגמרי.

את לא אמא שלו, קבלי אותו כאיש בפני עצמו, בוגר ובוחר את בחירותיו

(אם יעזור לך למצוא בעצמך דברים מקבילים שגורים לבזבזו זמן נניח ובעקיפין גם 

לבקר אותו- עוד יותר טוב. גם תביני אותו יותר, וגם יהיה לך זמן לתעל את הבקורת קצת פנימה..)

 

כשתרגישי שאת מסוגלת לבקש ממנו ממקום נקי, כשברור לך שהתחתנת איתו כמו שהוא,

ואת סה"כ מבקשת התחשבות וטובה, תסםרי לו ש*לך& קשה עם זה ואם יש משהו שהוא יכול לעשות בשבילך.

ואת צריכה להזהר מהמצב הזה.

לאנשים מבוגרים מותר לאכול מה שבא להם ולשחק במה שהם אוהבים ולפתח לעצמם תחביבים וכל זאת בלי שיציקו להם ובלי שינסו לשנות אותם או לחנך אותם.

אם העיסוקים של בעלך באים על חשבון הדברים החשובים (כגון עבודה, לימודים, טיפול בילדים וכו') זה עניין קצת שונה ואתם צריכים לדבר על סדרי עדיפויות ולוחות זמנים.

ובקיצור - אל תציקי לו, תני לו ליהנות מהחיים ואם יש דברים שאת רוצה שיעשה אז תגידי לו ותתאמי אתו בצורה חברית ואוהבת.

הסבירי. כי לי זו נשמע תגובה מוזרה.

אם בעלך היה נניח עובד במפעל כימי וידוע לך שלא שם כפפות ומגן לפה לא היית מבקשת ומשכנעת שישתמש באמצעים אלו לשמור על בריאותו?
כך קולה וממתקים. די הבהרתי שהוא אוכל ושותה אותם בצורה מוגזמת.
לא משנה. בעניין הזה אני כן מנסה להרפות.

הבהרתי כמה פעמים שאני מאד משתדלת לא להציק לו למרות ש העניינים שהזכרתי הרבה פעמים כן באים על חשבון הבית או הזמן המשותף שלנו ולכן ממש לא מבינה את תגובתך....

דהיינו גורם לך לתגובת יתר חריפה.

הבעיה היא לאו דווקא בהצקה אלא בכך שזה מפריע לך ומטריד את מנוחתך.

תחשבי על מה שכתבתי, אל תחפזי להגיב.

(שימי לב גם למונחים בהם את משתמשת, למשל לא כתבת שאת דואגת לבריאותו אלא שזה מפריע לך "מהפן הבריאותי והכלכלי".)

ובקיצור, זוג נשוי צריך להיות סובלני ולהעניק זה לזה מרחב מחיה גדול, אם יש אהבה אז לאחר זמן שני השותפים לומדים לא להרגיז זה את זה.

מציין- א. במובן הרגשי- היא מעריצה את אמא שלה, ב. מעשית- לא עושה דברים בבית? זו נקודה שלא כ"כ מובנת... עושה או לא עושה? מי עושה אם לא היא?

 

 

כמובן חשוב מאוד לציין כמה זמן אתם נשואים... אני מכירה מקרה בו מרוב קשר טוב, בהריון הראשון האישה כמעט סיפרה לאמה לפני שסיפרה לבעלה על גילוי ההריון... כאלו אנחנו... ואנחנו בתקופה הראשונה קוראות לבית הורינו- "הביתה"... מזעזעז, נכון?)

 

עליך להבין כי בתקופת הנישואין הראשונה, נניח- בשנה הראשונה, עדיין הקשר עם ההורים, מבחינת האישה, טרם ניתק, היא טרם חשה שה-קשר שלה וה-משפחה שלה היא אתה, ואל תיפגע, תמשוך אותה אליך כמה שיותר, בעבותות של אהבה בלבד,

 

ותאפשר לה כמובן גם את המקום של הקשר החזק עם אימה. תן לה ביטחון וחום כי זה מה שהיא צריכה כדי להרגיש טוב, ושביתה הוא איתך.

 

במקביל, דבר איתה על כך בעדינות, שאתה רוצה להרגיש קרוב אליה לפחות, אם לא יותר,כמובן, בהדרגה, מאימה.אך קח בחשבון שזה לא ביום אחד...

אלה שני דברים שונים,

ועדיין לוקח זמן עד שהבעל תופס בלבה של אשתו מקום משמעותי כל כך בדומה למקום שתופסת אצלה אמא שלה, מקום שיש לו וותק של 20 שנה לפחות. זאת האמת שצריכה להאמר...

כאשר אדם מתחתן הוא מתמסר ומתחייב לנישואין.

עד כדי כך שחז"ל הגדילו ופסקו שבד"כ אפילו מצוות כיבוד הורים כבר לא חלה עליה.

 

בעל או אשה שלא יודעים להשקיע ולמדר את המעגל הפנימי שלהם כזוג, לעולם יסבלו מהסובבים אותם,

ואחוזי גירושין כ"כ גבוהים כתוצאה מהתנהלויות כאלו יעידו.

 

אם את באה לתאר מצב להסביר מדוע האשה כה קשורה לאמה- את צודקת. אך כהכוונה והשלמה עם המצב- לא מקובל עלי.

זאת אומרת אם הבת מכבדת את ההורים בכל מיני צורות היא כן מקיימת מצות כיבוד הורים . אבל בדברים שזה ממש מפריע לבעל היא בסטטוס של כל אדם שיש לו מצוה אבל הצנאים מאלצים לא לקיים. הביטוי התקני למצב כזה יכול להישמע בהקשר אשה-בעל כאילו הוא נוראי אבל הביטוי הוא "אנוסה" .

 אם ההורים והבעל פתחו יחסי ידידות וכבוד הדדי ולבעל לא אכפת למשל שלקראת שבת האשה תקפוץ לבית הוריה תכין שם את הבית לשבת ואחר כך תחזור ותתסדר גם בבית שלהם  ( וזה באמת לא איכפת לו ף לא רק שהוא מעמיד פנים כאילו ..) אז זה בסדר גמור , היא כן קיימה מצוה .

 בטוח שהיא צריכה לקום בפני אביה ואמה כשהם באים , שהיא בגלל כבוד לא תקרא להם בשמם הפרטי .

 לא בדקתי אבל אם הבעל מתץנגד לדברים אלמנטריים כאלה שבכלל לא צריכים להפריע לו אז , לדעתי ואשמח אם מישהו יבדוק יותר טוב , הבעל הזה הוא רשע , ואולי היא לא צריכה להתחשב ברישעות כזו שבכלל לא טבעית. 

 

 כל זה לא עונה לעצם השאלה של אריק , שקל לתת עליה כל מיני תשובות , אבל ממש קשה למצוא משהו שיעבוד טוב המציאות , כלומר בחיים האמיתים של אריק לא רק בפורום.

 אנסה לכתוב הרגשות במייל נפרד .

 

גם אני מכיר את ההלכות, ולא התכוונתי שהמצווה עצמה כבר לא חלה עליה חלילה.

אנא התייחס לדעה עצמה ולא לדוגמא הבאמת לא מדוייקת שלי

 

אשמח לשמוע מה דעתך.

בהמשך , בכותרת"קצת מחשבות ..."

תרבה אהבה וכבוד עם אשתך.

 

עם הזמן, היא תסתגל בעז"ה לכך שבהיות שהיא נשואה - "ודבק באשתו". ואז גם תוכלו להתייעץ ביחד איך למתן סגנונות.

 

ותעריך בלב את חמותך על הצד הטוב, שהיא אמא טובה (גם אם בחינוך למאמץ עצמי לא כ"כ השתדלה..)

 

ואם עם הזמן לא תהיו תלויים בה בפרנסה, גם מן הסתם זה יקל..

 

[ואל תחשוב על "יותר חשובה ממני". תאמין באהבתה אליך. היא צריכה להתרגל שיש לה בעל.. לוקח קצת זמן.  אם זה לא ישתפר עם הזמן, אז תוכל לבקשה שתלכו להתייעץ עם מישהו שיוכל להסיבר גם את השילוב הנכון בין היחס לבעל והיחס לאמא]

 

כך נראה לענ"ד, לפי הנתונים המעטים..

המצב מוכר מאוד. גם אני ובעלי היינו שם, ומכירה עוד כמה זוגות שנמצאים ממש שם. 

לא דמיינתי לעצמי עד כמה אני תלותית באמי ועד כמה זה מפריע לבעלי עד שפנינו לייעוץ זוגי, והדברים עלו.

 

לדעתי, עלייך להיות זהיר מאוד, כדי שלא לפגוע ברגשותיה של אשתך (אני אחרי כמה וכמה שנות נישואין, ועם כל ההבנה למצוקתו של בעלי, ואחרי כל העבודה שעשינו בעניין - עדיין לא מסוגלת לשמוע אותו "יורד" על אימא שלי). 

מאידך, צריך לאט לאט להתנתק, בצורה שתתאים לשניכם. שינוי מקום מגורים (אם אתם גרים קרוב מדי), שאיפה לעצמאות כלכלית וכו'.

 

מאמינה שככל שהתקשורת ביניכם תהיה טובה יותר - התלותיות תפחת. (אני ובעלי גילינו שאני הייתי תלויה בחוות דעת של אימי, מכיוון שבעלי לא תמיד היה מוכן לקבל ביחד אתי החלטות חשובות, ופעמים רבות הפיל עליי את האחריות, ואני הרגשתי שזה גדול עליי. במקרים אחרים שיתפתי את אמי ברגשות, כי בעלי לא יכול להקשיב לי באותה עת, כי היה עסוק מדי בעבודה ובלימודים. לפעמים גם שמחתי לקבל מאמי עזרה פיזית, מכיוון שהייתי בתחילת היריון, אחרי לידה וכד' - ובעלי לא היה נכון להושיט יד במידה שהייתי זקוקה לה. ברגע שהדברים עלו, מצאנו פתרונות יחד, והמצב השתפר פלאים). 

 

ובאמת - אין כל סיבה/הצדקה שבעל או אשה "ירדו" על הורי בני הזוג. הרי גם הם עצמם מחוייבים בכבודם. אפשר להתייעץ זה עם זה אם יש קושי, או להביע דעה איך ראוי להתנהל.

 

וגם אין צורך "לבטל" את היחס הטוב והיכולת לקבל עזרה/יעוץ מההורים. וגם לשתפם ברגשות - למה לא.

 

אבל זה צריך להיות על גבי הבסיס של הנישואין ורשות היחיד הפנימית של האיש ואשתו, ולא במקומה.

 

 

 

 

אהבתי את מה שכתבת. תודה

 קודם כל יכול להועיל מאוד מרחק פיזי כמה שיותר גדול ( אני מתכוון לא בק"מ אלא בטרחה להגיע ).

 רעיון קיצוני  ואולי מועיל . לקחת אומץ , הרבה אומץ ולשוחח על זה  ישירות עם האמא שלה . להתכונן לזה הרבה זמן במשחק כאילו עם עצמך  , כשאתה מדבר בשיא הנחת והכבוד אל האמא שלה ( כלומר משחק אותה בכאילו ) . או לשוחח עם האבא שלה או עם שני ההורים.

 מעורבות ישירה של הורים שלך נדמה לי שרק תזיק בגלל שתעורר אצל החותנת שלך הרגשת של תחרות .

 אבל אולי ,  וזה תלוי באופי של ההורים שלך , אם אמך  תקרב אותה ותראה לה המון אהבה וקרבה וכו' וכו' זה יעביר לאט לאט את השתייכותה המוחלטת לאמא שלה לשייכות גם למשפחה שלך שזה יהיה בהמשך אליך. 

אמא שלך לא צריכה לקפוץ עליה בחיבוקים ונשיקות אלא בכל מיני עזרות קטנות ב"טבעיות" .

 למשל  רק  דוגמא "מכשיר כזה וכזה יכול לעזור לך בבית , אכפת לך אם  אביא לך  בביקור הבא "  .  " ראיתי אתמול בחלון ראוה את המחרוזת הזו בגלל שנראתה לי מתאימה לשמלה הסגולה שלך, את רוצה למדוד ? אם לא יתאים לך , לא נורא , אני אתן את זה לימימה ( ימימה זו האחות הגדולה שלך , כלומר הבת הגדולה של אמך .. ) "?

 

 מה דעתבם ?

 

גם אני הייתי במצב דומה עם אשתי

מסכים עם מה שכתבה אתי ב.

ישנה נקודה נוספת שאני שומע בדבריך-

אתה אומר שחמותך מעליבה אותך לפעמים

צריך להבין שה 'איבה הידועה' בין חמות לכלה יכולה גם להופיע בין חמות לחתן

בסך הכל, כיוון שהיא בת יחידה, הרי שאתה גונב לה את הבת היחידה שאולי גם מהווה קשר חברי ורגשי מרכזי בחיים שלה.

תנסה להבין ולהבחין מה הם הרגשות שהיא מרגישה, אפשר לשמוע את זה במיוחד בקטעים של החיכוחים, למשל כשהיא מעליבה..

קח את זה בחשבון, וקח הרבה אויר לנשימה

בסופו של דבר אשתך היא זו שצריכה לעשות את העבודה, ולהתנתק במידה מסויימת מחבל הטבור,

אבל אתה זה שצריך לעשות עבודה עצומה של אורך רוח וסבלנות, גם כדי שהחיים שלכם לא יהפכו לבלתי נסבלים, וגם כדי שתוכל לעזור לאשתך להתקדם בעניין, לתמוך כשצריך, ובסוף כמובן להיות בן זוג אוהב ומקשיב כדי למלא את תפקידך בקן המשפחתי החדש שנוצר.

לצורך כך אתה צריך להתחבר לרגשות שלך, למשל מה גורם לך יחס מסוים מצד חמותך או התנהגות כזו וכזו של בת זוגך, מה אתה מרגיש באותו רגע,-  להיות מודע אל הרגשות הללו, וגם לשתף סביב.

שיהיה בהצלחה ובסבלנות.

שיחה גלויה בינך לבין אישתך. ביחס לכל הנושאים שהעלית יש להניח שיש לה גם כן מה להגיד. אין מנוס מכך. ועדיף כמה שיותר מהר. וברור שהיא מצפה שהיא תהיה אצלך במקום הראשון. היא צריכה לאפשר את זה מצידה. בכל מקרה היא תצטרך לבצע הליך היפרדות. וגם אמא שלה. ניתן להסביר יפה, בשיחה טובה מלב אל לב. ואל תפגע מחמותך.  תתעלם באופן כללי.

קראתי על מקרה כזה של בחור שהתארס עם בת יחידה שאמא שלה היתה קשורה איתה מאד.

הרב שך הורה לו לרכוש דירה אמנם לא מדי רחוקה מהוריה אבל שלא תהיה מדי קרובה.

לשאלתו מה השיעור? ענה הרב שך; מרחק כזה שהחמות לא תוכל לבוא עם חלוק בית...

כלומר - כפי שכבר אמרו - הבית חייב להיות סגור לא רק מפני זרים, גם להורי האשה אין שם חלק ונחלה.

 

חשוב לשים לב. לא מדובר חלילה על מיעוט כלשהוא בכבודם.

כבודם במקומם מונח. אבל במקומם, בביתם.

ללא ספק מעורבות יתר של חמות יכולה להרוס לגמרי את הזוגיות, ואת זה גם היא לא רוצה כמובן.

 

ומן ה"מקורות" -

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו.

הדבק לא מצליח ללא עזיבה.

בבחינת סותר על מנת לבנות.

 

וכפי שהזכירו זה מעוגן גם בהלכה.

אשה פטורה מכיבוד אב ואם במובן של לשרת אותם, מפני שהיא משועבדת לבעלה.

 

אחרי שזה ברור עקרונית, נשארה השאלה המעשית.

איך עושים זאת בלא לפגוע בחמות ואשתו?

 

אז ראשית זה באמת צריך להיות ברור ברמת העיקרון. הכל יותר קל אחר כך.

שנית, כבר אמרו, הכל בשיחה על השולחן ובהמון אהבה והכלה.

שלישית, כדאי להיות בקשר אישי עם מישהו שייעץ טכנית.

כי שואל שאין לו את זה, לא יועילו עצות כלליות, צריך קצת הדרכה בשטח פרטנית לפי הענין והצורך.

כי יש כאן כמה סוגיות נפרדות.

זו הגזמה

צריך להיות פתוח אך לא בקרבה של חלוק בית..

אלא שבאמת לא תהיה לה שם חלק ונחלה

כי אם כן - (כלומר אם הוא פתוח חופשי) זה יכול לגרום לצרות צרורות.

אשתך מקבלת חום ותשומת לב מהוריה ובלעדיות כי היא הרי בת יחדה

תשקיע בה תחזר אחריה כמו לפני החתונה וממילא תשומת הלב שתעניק לה תגרום לחוויות משותפות שלכם וקרבה גדולה יותר. נשים אוהבות תשומת לב והשקעה

יפה שאכפת לך מהעניין , אתה בדרך הנכונה ,בהצלחה

יש לא מעט בנות שלא בשלו ולא עשו כביסות בבית הוריהן.

משלימים פערים עם הזמן

א. יש לא מעט בנות שלא כיבסו או בישלו בבית  הוריהן, מתרגלים עם הזמן (מניסיון...).

ב. מצד אחד "ודבק באשתו" וצריך לבנות יחידה זוגית אינטימית וסגורה בפני זרים, וההורים לעניין זה הם "זרים".

ג. מצד שני, יש לכבד את ההורים, לא לתת לאישה ולאימה הרגשה שהן "מאויימות" ע"י הבעל. בכל קשר זוגי יש גם מרחב אישי לכל אחד מבני הזוג ליצור קשרים נוספים. כל עוד זה לא בא על חשבון הזוגיות.

ד. העצה המעשית שלי: למרות כל העיסוקים של הבעל "נקי יהיה לביתו" בשנת הנישואין הראשונה - להיות הרבה זמן בבית, לשוחח ולשוחח-, שיחות מלב אל לב, על הרגשות ומעשים שעברו על שניכם במהלך היום, מחשבות שחשבתם וכדו', לשתף בחוויות האישויות והזוגיות שחוויתם. רק כך תכירו טוב יותר אחד את השני ורמת התקשורת תוכל "להתחרות" בקשר עם האמא, שכבר קיים כ20 שנה.

ה. כתבתי בסעיף הקודם "להתחרות" במרכאות , כי בעצם אין מה להתחרות - זו רמת קשר שונה. קשר אם ובת אינו בחירי ואילו בך אישתך בחרה, כן, דווקא בך!! יש לך הרבה מה לשמוח בזה ולתת באישתך אמון שהיא לא בחקרה בך סתם, היא מעוניינת בקירבתך, לכן תעניק לעצמכם זמן ותשומת לב. כי קשר זוגי חזק זה לא דבר שנוצר מאליו.

ו. ואחרון חביב: לא לשכוח הכרת הטוב לאמא שגידלה אותה לתפארת - בשבילך, בשביל שתזכה באיזה טובה בעלת מידות ועוד כל המעלות שמצויות באישתך, שבוודאי חלק ניכר מהן הוא תוצאה של הבית שממנו צמחה ומחינוך אימה.

 

בהצלחה רבה!

אשמח לעזור אם צריך עוד משהו,

 

שרית יורב

מנחת נישואין ומשפחה

sarityorav@gmail.com

שלום לכולם

 

אני חושבת שאתה צריך לנסות ולדבר אתה ולהסביר לה ממה מפריע לך .

וכן לא לגור ממש מתחת להורים שהאמא תוכל לבוא כל הזמן וכל רגע .

כדי לגור במרחק של  נסעה 10 ד או יותר , חצי שעה ..... לפי בחירתכם .

 

ותיקח בחשבון שזה לוקח זמן , כמה זמן אתם נשואים , זה גם משפיע .

אם זה השנה הראשונה או אפילו השנייה זה יכול להיות .

 

מניסיוני האישי גם אני היתי קשורה מאוד לאמי , אני הבת הבכורה בבית .

ולאט לאט הבנתי והשתחררתי ממנה ..... עדין לא ממש .

אני מתיעצת  אתה הרבה .  בהתחלה היה לבעלי קצת קשה לקבל ולהבין את זה .

שכל דבר אני מספרת ואומרת לה ..... אחרי שדברנו והגענו למסכנות  מה אני  כן יכולה לספר ומה לא .

ולאט לאט  עם הזמן  למדתי מה כן אפשר ומה לא כדי  לספר .  

 

 

צריך הרבה סבלנות ולנסות להגיע להסכמים ופשרות ....אם הזמן זה משתנה .

ולמדים להסתדר אחד אם השני ...

צריך לזכור שכל אחד בא מבית אחר אם הרגלים  שונים .

ולכן לאט לאט צריך למצוא מה טוב ונוח לכם כזוג .

 

 

 למשל  אצלנו במשפחה , כולם ביחד , נוסעים  לשבתות הרבה  , כך התרגלתי ....

ובעלי  פחות אהב  שנוסעים הרבה .... ורצה שנשאר יותר בבית .

ולי זה היה קשה  שלא נוסעים הרבה יחסית  .

לבסוף הגענו למעיין פשרה  לנסוע פעם בחודש לאחד הצדים ולהפך ....

זה אומר שכל 2-3 נוסעים לצד שלי /או של בעלי .....

בהתחלה היה לי קשה מאוד אם זה .

ולכן הוי תקפות שנסענו יותר ( לפי המוזה והרצון שלי ובעלי לבוא לקראתי ...) .

ולאט לאט התרגלתי  לזה .

 

בהצלחה

 

לעניות דעתי, צריך לבחון קודם מה נכון לזוגיות ובטבע האדם, ורק אח"כ לתת עצות.

חושב שתלות בכל גורם חיצוני , היא תמיד שלילית, ומזיקה לפעמים יותר ולפעמים פחות. ותלות באמא היא הכי מזיקה, כי השפעתה הכי גדולה, וממקום של תחרות עם הבעל, אם היא גם חשה צורך להמשיך להיות הכי בעולמה של הבת.

 

מסכנה האישה שלא מפריע לבעלה שהוא לא מקום ראשון אצלה, ברור שהיא פחות חשובה גם לו... אלא אם כן, שניהם מגיעים לנישואין על תקן טכני, מעין נוכח נפקד, פחות עם קשר עמוק, במקרה כזה, ברור שחינוך ילדיהם לא יהיה מן המשופרים בלשון המעטה.

 

ברור שגם לכל אחד מבני הזוג יש את החופש הנכון שלו, אך אין לאפשר חיבור עם גורם מפריע.

ברור גם שאסור לפגוע באם או לדבר עליה בזלזול, בפרט לא באזני ביתה.

במקרה שלך, אתה מספר גם על פגיעות מצד האם. זה באמת קשה כי אני מניח שאשתך קולטת את הפגיעות וזה מוזיל את ערכך בעיניה, כי אימה יודעת הכי טוב... זה כואב. סביר שאם האם פוגעת בכוונה, היא חשה שאתה 'מתחרה', זה מצב שאסור שימשך, זה עלול להוביל להרס הנישואין. 

ברורה גם הרגשת האם כלפי ביתה הקרובה אליה. אך לא לחינם אני מזכיר זאת בסוף, כי זו נקודה הכי שולית במעגל השלישיה, בעל אישה ואמא.

 

אם אנו מסכימים עד כאן, הרי שהאחריות מוטלת קודם כל על האם והבת, כיון שהן יוצרות הקשר ובעלות הקשר. בהחלט אפשר לבקש מהבעל שיסייע בכך שיתמתן יתאזר בסלנות, וכו', אך זו רק עזרה מצידו.

נכון הוא שאם אין שיתוף פעולה מצד האם והבת, אין לו ברירה, והוא צריך לקחת את האחריות לידיו, ולמתן את הקשר בין האם והבת בחכמה, וסבלנות, לא מאמין שאפשר לשוחח עם האם על כך, היא שבויה ברגשותיה לביתה שהתגברו כעת כשמישהו מאיים על הקשר, בפרט לאור זה שהיא פוגעת בך, כנראה, היא לא תכבד את דעתך, סביר שאף תתחזק בדרכה.  אולי לשוחח עם האישה ברגע נכון של קירבה ויכולת הכלה מצידה. אך בודאי לפעול בחכמה מאחורי הקלעים, כמו לגרום למעבר דירה רחוק יותר, כמו שהזכירו כאן, הן לא צריכות לדעת שזה בגללן, לגרום לפחות קשר טלפוני, בלי שהן יבינו את המניע האמיתי. וכן הלאה. באותה מידה, צריך להגביר את הקרבה בין הבעל והאישה, כי לנתק מהאם ולא לספק את צרכי האישה, זהו עוול (כל אי סיפוק צרכים בין בני הזוג זה שלילי).

גם אי אפשר לנפנף בכל אותן בנות שקשורות לאימן בצורה מזיקה ולומר שזה לגיטימי. זה באמת מובן, אך לא נכון.

 

 

ושאלה לכל מי שהתיחס בסלחנות , והטיל את האחריות לשינוי על הבעל: האם את היית מסכימה שבעלך יהיה קשור לאימו בכזו תלות וחמותך תפגע בך חפשי???

כנראה שלא. אז זה צריך להיות מובן גם הפוך.

.

אפשר גם לחלק אחריות.

את אחראי על כך וכך וכו'.

כדאי גם לארגן מראש מה רוצים לעשות.

לתת לכל אחד תפקיד ניכר- לדוגמא: ביום הראשון, אתם אחראים על הארוחות. אחראים לאסוף את הכביסה מכולם ולתלות מה שצריך וכו'.

וודאי שהאשה תעבוד יותר ואם זה נח לשני'הם אז שהבעל גם יתפוס חלק ניכר (אני לא כ"כ אוהבת שבעלי אחראי על הסדר. סתם כי זה לא תמיד נראה סדר בסוף והוא שוכח הכל... ועבורי זו לא טרחה)

אולי אפילו לארגן מראש ישיבה משפחתית כדי לסדר את העניינים.

לקנות דיסק יפה לכל הטיול, תחרויות במהלך הטיול וכו'....

ועבור הזוג...  וודאי שזו לא ממש חופשה של רוגע. זו הרבה עבודה. נופש לזוג צריך להעשות בנפרד

והרבה הרפי'ה!!!

אחרי החופשה המשפחתית צריך חופשה זוגית

 

אחרי החופשות המשפחתיות אני חוזרת יותר עייפה ממה שהייתי קודם.

 

 

אבל דוקא אשתי נהנית גם בחופשה משפחתית (שאנחנו כעת בעיצומה)

והדרך - כמו שכתבת - אכן. באופן טבעי - אם איש רואה את תפקידו שהוא מארגן את החופשה למשפחה, ושמח בשימוחם, וגם ב"הזדמנויות חינוך ולמידה" שיש אגב זה; וכל אחד - גדולים וקטנים - סבלן ומכיל למה שהאחר שמח בו/נהנה ממנו - 

 

אז זה דבר מעצים ומשמח מאד. כל אחד לחוד ואת הביחד של כולם.

 

יישר כח.

פשוט הוא רוצה מסלולים מסוג X

אני בכלל רוצה מסוג Y

הוא חושב שלילדים טוב Z

אני חושבת שטוב W

 

הם במשפחה היו רגלים לכך וכך

ואנחנו לכך וכך

ובלי זה זה לא נקרא חופש!

 

פשוט למדנו לתת מקום ל2 סוגי הצרכים

יש דברים שכל אחד וויתר ויצאו כולם נשכרים !

יותר סוג של עבודה שיהיו בריאים!

לקחת את המשפחה לטיולים כמו שאני מכיר (שביל ישראל וטיול של שלושה חודשים בטרקטורון בכל הארץ ובלי סוף מסעות במדבר ובערבה...) למדנו לתפוס עץ עם הרבה צל במקום עם מזג אויר טוב בסביבת מקור מים ופשוט להנות מהחיים ומהילדים יומיים.שווה לנסות!!!

צריכים מאוד להיזהר, שהילדים לא יטבעו, כבר קרו דברים מעולם..

אני מסיבה זאת לא נוסעת לצימר עם הילדים. לא רוצה לחשוב על מצב שאחד מהם חומק מהדלת.

גם לא נוסעת לאוהלים שהם ליד מקור מים, אפילו 5 ס"מ של נחל... למקרה שאחד הילדים יזחל מהאוהל.

 

אנשים נוסעים לחופש ולא תמיד חוזרים... ה' ישמור. לחזור בשלום זה גם חלק מהתפילות לפני שיוצאים.

 

מה שהגענו למסקנה, שגם אם לא נהנים, ז"א הנוף לא מספיק יפה מחלון המלון , האוכל לא מספיק משובח וכו'.

לא להתלונן ליד הילדים.

וזה אחרי שאני זוכרת את עצמי ילדה, היינו יוצאים לנופש ותמיד ההורים שלי היו אומרים ששילמו הרבה, האוכל לא משהוא, הבריכה קטנה, החדרים צפופים, זה מוציא את כל החשק!

אני בתור ילדה הכל היה טוב, ז"א חדר צפוף, אוכל לא משהוא, רק שראיתי את ההורים שלי כל כך מאוכזבים לעומת הכסף שהוציאו זה עשה לי רע, כל האוירה היתה כבר לא משהוא.

מה שכן מקום עם תוכניות לילדים זה הדבר הכי הכי חשוב אצלינו, מבוקר עד אמצע הלילה פעיליות של המלון.

זה נותן גם זמן להורים,

גם עשינו חלוקות אני ובעלי ,בארוחות, פעם אחת בעלי אכל לפני ואני רצתי אחרי התינוקים והוא אכל בנחת, למחרת הפוך

כנ"ל בריכה, שעה הוא שחה בנחת אח"כ הפוך. אופנים וכו. היו יציאות של כל המשפחה והיה גם כל אחד שעה ביום לבד.

 

 

 

 

כל שנה אנחנו נוסעים (כשמתאפשר פעמיים בשנה וכשלא פעם בשנה)

יוצאים לצימרים.

מה עושה אותה כל כך טובה?

לא חושבים על כסף/חדשות. כסף לוקחים תקציב מסויים. לא ביזבזנו- הרווחנו.
חדשות לא שומעים בכלל. אם כבר אז אולי פעם ביום מהזק קצר.

עושים מסלולונים, נהנים בלי סוף, מתפנקים בדברים שבבית לא מתפנקים כל יום.

מדברים, שרים יחד, צוחקים.

ובזכןת זה חוזרים מחוזקים. אגב- זה נותן כוחות להמשך.

את האמת אנחנו לא ממש בקטע הזה של חופשות משפחתיות .

הילדים יחסית קטנים ועוד לא מבינים /מבקשים . ( ילדה בת 5  וחצי וילד בן 2)

נוסעים קצת למשפחה .... בעיקר שלי . ואם אמא שלי אנחנו עושים דברים ונוסעים לטייל .

לים , לקניונים ,(לפעמים ) לחיי כייף באשדוד , סדורים ....

בעלי לא ממש מתלהב לנוסע למקומות רחוקים ולעמוד בפקקים של המדינה בקייץ / חול המועד ....

 

אנחנו נסענו לחופשה זוגית בערך פעם בשנה  בחופשים שהורים ישמרו על הילדים .

לצימר נחמד או בית מלון . יותר בטן גב טלויזה ומדי פעם גם בלאים קטנים באזור הצימר /מלון .

 

 

 

ערים- ראשל"צ, חולון

זה מה שאני יודעת, מניחה שיש עוד הרבה

דווקא יישוב? כי מבחינת עיר אפשר בגרעין התורני בלוד\רמלה... יש משם אוטובוס למסוף אורנית..

ואין לנו רכב.

מעדיפים ישוב ולא עיר..

תודה לכולם!!

מירושלים יש תחבורה לצריפין ומקסם יש לאלקנה.

מאלקנה (עד כמה שאני יודעת) יוצאת הסעה כל יום לירושלים דרך אריאל, ומשם כבר קלה הדרך..

 

יש סגנונות שונים מאד לישובים, אז אם אתם מחפשים חברה כדאי שתשימו לבכם לעניין..

 

שיהיה במזל טוב!

לנסוע מאלקנה לצריפין דרך ירושלים זה עיקוף רציני וחבל על הזמן...

דווקא מאלקנה לכיוון המרכז (כיוון פ"ת, שוהם והסביבה) יהיה יותר הגיוני. מה עם המושבים על דרך 444 (חדיד, גבעת כ"ח, בית נחמיה, כפר טרומן, נחלים...)? לא יודעת על משהו דתי דווקא (אולי בית נחמיה ונחלים?) אבל לא ציינת את זה בהעדפות שלכם.

 

 

(ההסעה שאליה התכוונת זה לא האוטובוס, נכון? אז בכל מקרה צריך לראות שאפשר לעלות עליה בכלל.)

מהישובים שיותר קרובים לקסם אפשר לחתור לכוון המרכז כדי להגיע לצריפין (בערך עד עלי), ולישובים המזרחיים יותר עדיפה ירושלים..

והוספתי למה האופציה הזו טובה גם לה, בגלל שיש הסעות מאריאל וירושלים לאלקנה.

כוונתי טוב יותר עכשיו?

יש משם הרבה תחבורה

לפעמים ממש קשה ששני בני הזוג צריכים לנסוע.
ועדיף שאחד יהיה קרוב.
אז צריפין- א"א לגור. אבל מה עם אלקנה?
חברה שלי גרה במשך שנה באלקנה סתם בדירה שכורה ואח"כ הם עברו למעונות.
זה בהחלט יכול להיות אופציה הגיונית, כי זה טוב שתהיי קרובה, גם ככה לסטודנטיות באורות אין באמת זמן







ו...
אני ממש מתרגשת בשבילך!!

 אתם מעדיפים ישוב  נכון ?

אז יש את ישובי מודיעין (או קרית ספר ).

כפר רות , לפיד ,נילי  נעלה , טלמון , דולב , נריה .....

 

אבל אם לך וגם לבעלך אין  אין רכב  היה מאוד קשה לגור בישוב .

כי  לישובים  (לפחות אלה שהזכרתי )  אין תחבורה ממש מסודרת . (פעמים אולי 3 ביום  ... )

ולכן מאוד קשה בלי רכב , אבל זה אפשרי , אם את בקטע של טרמפים מהישוב ......

 

 

 

נ.ב

 

אני גרה באחד מהישובים האלה .

ולי אין רכב רק לבעלי ולכן אני כמעט ולא יצא מהישוב .

כשכן אני יצאת אז אני נסעת באוטובוס  .שבא פעם או פעמיים ביום ונכנס לישוב עצמו .

האוטובוסים מירושלים / מודיעין .....

השעות של האוטובוס תקועות באמצע החיים .....

 

ודבר נוסף כדי להגדיר  מה אתם רוצים /אוהבים . מקום דתי /חרדי 

או מקום מעורב /חילוני יותר .....

 

שהיה בהצלחה  

אל הר המוריה-את מותק! תודה

לא אצלה

 

 

אין הרבה אנשים שמוכנים לעבוד עם מי שתעבוד "בזמנה הפנוי".

אני מכירה רק את ors, אבל בטוח יש עוד...

אפשר גם לנסות משפחתונים  או גני ילדים ....

 

תלוי הכין אתם גרים ירושלים ?

פעם גרנו בירושלים , והיה תקופה שעזרתי כסיעת במשפחתונים פרטיים  , בבית של משהיא  .

אז אולי שם היה שעות גמישות . פעם בשבוע או רק בקר /צהריים ?

צריך לבדוק ולברר .

 

בהצלחה