פורום נשואים טריים (עמוד 542)

כי אם יכתבו לך בפורום בחוף זה וזה בפינה זו וזו יכוליות שעוד זוג מהפורום בדיוק יהיה שם. לעניות דעתי אין מקום כזה אלא אם הולכים בחורף שאז החופים כמעט ריקים. השאלה באיזו רמה זה מביך אותכם אם מגיע עוד משהו. (לא נראה לי מומלץ, גם אם מוצאים חוף ריק שהאישה תהיה בבגד ים - זה בעיני מאד מביך)

יותר קל ללכת לטייל ולמצוא פינה בנחל שמוסתרת בצמחייה ולהיכנס שם.

או לחוף בודד בלי מציל?

ונשמרתם או צניעות

אני לא יודע מה יותר חמור.

להתחתן עם מציל

כניסה לסכנה ואת האבסורדיות שיש בשמירה על צניעות וזילזול בשמירה על החיים.

אפשר לחיות חיים טובים ומאושרים  בזוגיות נהדרת בלי זה.

על כל דבר בחיים אשר להגיד שאפשר גם בלי.לא בשביל זה פתחו את השיר שור.

על הדילמה הזו נאמר קדש עצמך במותר לך. אפשר כמובן להתיר במסגרת הזו כל מיני דברים. אבל לזכור את המדרון. 

אבל הוא מציל בברכה לא בים..

בעזהי"ת.

בינתיים מחפשים אולי לשכור בריכה

יש בשפע!!

מצפון ומדרום לכל רצועת חוף מוכרזת

יש הרבה רצועות חוף לא מוכרזות ושקטות 

אני לא הייתי ממליץ להכנס למקומות כאלה

אלא אם כן עברתם קורס הצלת ים

וגם אז, תבינו לבד שלא כדאי

זה מאוד מסוכן!

ואם כבר אתם מחליטים להכנס

אז תשתדלו להכנס למים הרדודים

מים בצבע כהה יותר הם המים העמוקים יותר

תזהרו מבורות פתאומיים.

ואם כבר אתם לא מסוגלים להתאפק ורוצים להכנס מעט עמוק

תכנסו איפה שהגלים הכי גבוהים

יש מקומות שאין בהם גלים

מין קצף כזה

וזה ממש מסוכן

זה סימן מובהק לסחף פנימה

זהירות!!!!

שעוברים או שיושבים בחוף, ולבושים בבגד ים קטנטן בלבד. לא הכי ממליצה

ומוכרז,זו בעיה ללכת למעורב. ונפרד-א"א להכנס לגבר באם זה זמן נשים ולאשה באם זה זמן גברים.

בעיה.

הכי מדהים בעולם! זה בשפך של הנחל לים ואין שם אף אחד.

ועוד פתרון שמצאנו- ללכת לחוף מעורב (נגיד חוף הרצליה), הבעל עוצם עיניים והולכים, הולכים, הולכים

לאורך הים עד שמגיעים למקום שאין בו אף אחד. זה מעולה.

כמעט טבעתי שם פעם. היזהרו!

ובאמת מי שנכנס לים- עדיף ללכת לחוף עם מציל.

אנחנו יותר בקטע של לשבת על החוף ולשכשך רגליים.. (:

נהדרת ולהגיד לו, תתאפק, אל תאכל. מסכן!!

העניין הוא שיש שם מלא חנויות עם תחרות שכל אחת עושה מבצעים שווים על דברים ספציפיים.

ירקות - אפשר בשוק בסוף יום זה זיל הזול.

נראה לי שפתחו אושר עד אז את יכולה לבדוק שם.

יש את מחסני השוק , "יש" ועוד כמה חנויות גדולות שאני לא זוכרת את שמם.

בכל מקום תמצאי דברים זולים.

אחי גר קרוב לשתי הערים האלו, הוא מעדיף את נתיבות בהרבה. 

על המקומות הכי יקרים בארץ- זה היה מספר 3.... 

ים

במסגרת מבצע עבודה עברית שעשינו בעבר - בירושלים!!

הלכנו לדבר עם בעלי רשתות הסופרים.

לרמי לוי יש אידיאל להעסיק ערבים כי הוא מאמין שזה מפחית את התעסקותם בטרור.

הבעלים האחרים היו די נטרלים, בעיקר ציינו את העובדה שכוח עבודה ערבי הוא זול יותר

ואם יש לנו איך לשנות את המאזן הם ישמחו מאוד להעסיק יהודים בלבד.

הבעלים של אושר-עד אדם יר"ש..כאב מאוד את המצב ואמר לו - שישלחו אליו צעירים יהודים שמעוניינים לעבוד!
והוא גם אכן קיים את ההבטחה, אבל באמת לצערינו אין המון צעירים יהודים שמוכנים לעבוד בסופרים

מדובר בד"כ באנשים מבוגרים..


(עוד מנסים לסדר לו איזה מוסד של נוער בסיכון שיאפשר לנערים שלומדים לעבוד בסופר...)

מהם היו חרדים..

ברמי לוי, לא  יכולה לומר אם כולם

כולל הארזנים- לא רק הקופאים

השכרת בריכה לערב לשניכם...

ללכת לאזור מדברי ומבודד לצפות בכוכבים ולהיות ביחד..

לבדוק אם אפשר לעלות למגדל צדק בלילה ולתצפת משם על כל האורות של גוש דן,

ללכת למקורות הירקון - כניסה לאזור של ברכת הנופרים בדרך עפר ליד המשאבות של חברת מקורות.

בשני המקומות - פק"ל קפה/סל פיקניק

די יקר. משהו כמו 65 שקל לכרטיס בודד

לעזור יותר,למשל,האם סגנון הלבוש מפריע לך? המראה החיצוני? צורת הדיבור?

*גובה (זהה לשלי, אף פעם לא חשבתי שזה יפריע לי, אבל התבדתי.. ). הוא גם הולך משומה עם מכנסיים בגזרות נמוכות שאולי רק מוסיפות לתחושת הנמיכות, לא בטוחה אם שייך להציע לו לשנות את זה.

*צורת הליכה

*ועוד כמה תנועות או דברים קטנים ולא משמעותיים שפשוט קופצים לי לעין מידי פעם ומציקים (ומעצבן אותי שה מציק לי).

אין לי כ"כ עצות, אני רק יכולה לשתף שככל שעבר הזמן, וההכרות, ההערכה והאהבה צמחו, זה פחות ופחות הפריע, עד שהפסקתי לשים לב לזה כמעט לגמרי.

כן עדיין יש דברים קטנים שלעיתים רחוקות, בעיקר בשעת כעס/עצבים, אני פתאום שמה לב אליהם, מה שבעיניי מצביע על קשר לעמדה הנפשית כלפי הבנזוג (עד כמה אני מעריכה, ומקבלת אותו).

זה לא משהו שמפריע רק לך בגלל עודף רגישות.

אני חושבת שגובה נמוך זה דבר שעלול להפריע להרבה נשים,אולי כי גובה מסמל סמכותיות ,שזה משהו שחשוב לאישה למצוא בבן הזוג שלה.

אל תלחצי מזה.  

אם זה יהיה כך,
כשתאהבי את הפנימיות, ייתכן שהדברים הספציפים שהזכרת יתגמדו.

תנסי לחשוב עם עצמך.

כשאנחנו יוצאים עם מישהו למטרות נישואים אנחנו הרבה פעמים הופכים אותו לאובייקט במבחן.

מחפשים בו את ה"הכי מושלם" שעליו חלמתי...

דברים חיצוניים הם חשובים ברמה מסויימת. ואת היחידה שתוכלי לדעת עד כמה זה מפריע לך באמת.

בחור אחד שיצאתי איתו היה נמוך מאד (קצת יותר נמוך ממני ואני די נמוכה...)

כשאמרו לי את זה, אמרתי "שטויות, לא פוסלים בגלל זה".

יצאנו 3 פגישות וזה כל הזמן הציק לי מאד למרות שניסיתי להדחיק. (נפרדנו מסיבות אחרות בסוף...)

גם כשאני יצאתי עם בעלי היו הרבה פרטים חיצוניים שהציקו לי, חלקם ניתנים לשינוי וחלקם לא.

כמובן שזמן הוא עניין משמעותי מאד, האם מפגישה לפגישה זה מפריע יותר או נדחק קצת הצידה.

בדר"כ כשמכירים מישהו לעומק, ואוהבים את העומק והאופי שלו, פחות שמים לב להפרעות חיצוניות קטנות.

מתי זה מפריע לך? כל הזמן? או אולי כשאת חושבת "האם זה בעלי"/"איך יראו הילדים שלי"/"מה אמא/חברה תגיד עליו"???

את צריכה לנסות לבדוק בעצמך עד כמה זה מפריע.

אי אפשר להתחתן לענ"ד כאשר ישנה רתיעה חיצונית! אך דברים קטנים מטשטשים עם הזמן כאשר האופי, מידות טובות, התאמה רוחנית דוחקים אותם.

וכן, ישנם לא מעט דברים קטנים שאולי תוכלי אח"כ לשנות.

למשל: מאז החתונה אני מספרת את בעלי כל שלושה שבועות- שריטה כזאת ששיגע אותי לפני החתונה אורך השיער שלו...

בגדים- בשלבים מתקדמים בקשר אפשר לדבר יותר למה בחר בבגדים כאלה, לרוב הבנים לא אכפת ואפילו שמחים לקנות בגדים שהנשים להן אוהבות יותר.

לעומת זאת- גובה, צבע שיער וסגנון הגבות- לא תשני...

מקוה שהועלתי במשהו...

אני מודעת לזה שהרבה פעמים הקושי עולה כשאני מסתכלת עליו מהצד, מ"איך יסתכלו עליו".

והתחושות משתנות, קשה לי להסביר מה גורם להם- אתמול נפגשנו ופתאום שום דבר לא הפריע לי (אולי התפילות על זה הועילו ), יום לפני כן- הציקו לי כמה דרים בצורה די משמעותית. 

לי היה מאד קשה עם זה לפני החתונה ורק היום אני מבינה עד כמה התהליך לא היה פשוט ונס שבאמת התחתנו....

לדעתי הכי חשוב זה לדבר איתו ה-מ-ו-ן ולראות לאן הרוח נושבת (אני לא הרגשתי פתוחה איתו בכלל לדבר על נושאים כאלה עד אחרי החתונה, ובכל זאת יש דרכים לעקוף).

תנסי לקחת לעצמך זמן שזה רק את והוא בלי חברה וסביבה מסביב בכלל.

אם תגיעו לקשר עמוק ונכון, קשר של הערכה הדדית וכו' (וכן- אהבה ממש יכולה להגיע רק אחרי החתונה...)

הנתונים החיצוניים יזוזו הצידה ויחזרו שוב רק כשתרצי להפגיש עם הורים / חברות וכו'....

זה כבר מציאות אחרת...

אם זה מפריע לך כל הזמן בלי קשר לחברה- זה כבר עניין שצריך לחשובצ עליו פעמיים.

תנסי לחשוב- אולי כשאת יותר מתלבטת וחוקרת האם הוא הבעל המיועד התחושה משתנה מתוך פחד?

באמת חשוב מאד לבדוק אם המחשבות עולות כשאת חושבת על איך אחרים יראו אותו, או שזה קורה כשאת רואה אותו סתם ככה.

אם זה קשור לאחרים- אפשר ליזום פגישה אצל אלה שאת חושבת עליהם את זה (ויתכן שהמחשבות באות מזה שהם קצת ביקורתיים ולכן את חוששת מתגובתם). אצלי זה היה כך -חששתי מהתגובה של ההורים ואחותי, ובכל פעם שנפגשתי רציני הגעתי עם הבחור הביתה. כשהם חשבו שהוא טוב ונראה טוב זה חיזק אצלי את ההרגשה הזאת, ולהפך.

במקרה כזה (כזה נובע מחשש מהאחרים) סביר יותר שהיחס יעבור אחרי החתונה, אחרי שכלם יגידו לך איך הוא נראה טוב ומתאים לך (כי זה מה שאומרים תמיד לכלות..) ואחרי שתעריכי אותו מצד עצמו.

אם זה לא קשור לאחרים, זה יכול להיות בעייתי יותר. אבל גם כאן- לא חובה שזה ימשיך להפריע.

תנסי לעקוב אחרי המחשבות- האם יש שיפור והמחשבות הופכות להיות נדירות יותר? כי אם כך יש הרבה סיכוי שזה יעבור ככל שתכירי אותו יותר. במיוחד אם את רואה שיש פגישות שאת לא רואה את זה בכלל- יש סיכוי שזה לא יפריע לך בהמשך.

לי יש כמוך את ה"סריטה" הזו שכל פגם או דבר הכי קטן שלא משהו מפריע לי (ובצורה חזקה), ואני אומנם ממשיכה לראות את מה שהפריע לי, אבל זה לא הכי מעסיק אותי. כי כשהאדם טוב בפני עצמו את רואה את הטוב שבו ולא מפריע לך הפגמים.

בהצלחה!

בכל תחום, דבר שהוא קצת קיצוני ושהוא מפריע לתפקוד (זה מפריע לך ואת לא מסוגלת לשלוט בזה)

יש לפנות לטיפול, עדיף פסיכולוגי. במיוחד העניין שאת לא שולטת בזה וזה מרגיש לך מוגזם.

חבל לפספס חיים שלמים.

רק שזה לא דבר שנפתר ביום-יומיים, אולי גם לא שנה-שנתיים,

אין ניסים בטיפול, יש בעיקר כלים ועבודה עצמית,

וגם אז אין הבטחה שדברים יפתרו.

אני לא דומה לך בכלל בנושא הזה, אבל בכל זאת יש משהו קטן שאני יכולה לספר לך:

כשהתחלתי להיפגש עם בעלי, הפריע לי מראה המשקפיים שלו (גדולות ומרובעות כאלה). זה הפריע לי להמשיך להיפגש איתו, רק אמרתי בלבי, שאם נתחתן אומר לו להחליף אותם. עם הזמן והפגישות כבר כאילו "שכחתי" את המשקפיים שלו, והם דווקא התחילו להשתלב במראה הכללי שלו, שדווקא מצא חן בעיניי... (זה קצת שיקף את האישיות שלו, שגם היא, כמובן, מצאה חן בעיניי).

רק חמש שנים אחרי החתונה הוא החליף משקפיים לכאלה קצת יותר "מודרניות", וזה רק כי הוא לא מצא משקפיים כמו הקודמות, שהוא אוהב...

בכל אופן, אם את מרגישה שיש לך רגישות-יתר בנושא הזה, אולי כדאי להתייעץ עם מישהי, שיכולה לעזור בשינוי החשיבה. (משהו כמו אימון אישי).

היה בחור כל כך מרשים ויפה שכל בת בסביבתו חשבה שהוא פשוט מקסים..

לאחר זמן הכרנו אותו יותר והתברר שנהג בבחורה עמה נפגש בזלזול בולט. אני זוכרת שלאחר זמן לא יכולתי להבין מה יפה בו..

מסקנה: הפנימיות יוצאת החוצה כשמכירים יותר ואז יש סיכוי שפרטים חיצוניים יפריעו פחות..ולהיפך

תמשיכו את הקשר, תרשי לעצמך להתאהב עד מעל הראש - ה"קטנים" האלו ייעלמו..

(ואולי אפילו יתהפכו למשהו שממש תחבבי בהמשך - מנסיון ועם שריטה דומה)

בעזהי"ת.

אבל קצת יותר צפונה..

בבית הלל, ליד קרית שמונה. ממליצה ממליצה ממליצה!!

קוראים לזה גן פרדיסו. חפשו בגוגל..

לו רק היה דתי... 

והיא נחמדה מאוד.

אם יש לכם רעיונות למסלולים קלילים באזור או מרכזי מבקרים, זה גם יהיה נחמד לשמוע...

נחל הקיבוצים- אם ממשיכים בשביל, אחרי הבריכה הראשונה אפשר למצוא פינות עמוקות ושקטות בלי הרבה אנשים.

האתר של חומה ומגדל בניר דוד, ממש ליד נחל הקיבוצים

גן לאומי בית שאן, כמובן!!!

איזור הגלבוע- דרך הנוף (ברכב), תצפיות הר ברקן, ויש שם גם איזה מסלול מעגלי חביב בהר ברקן.

יש איזה מוזיאון שנקרא בית שטורמן בעין חרוד. לא זוכרת מה בדיוק יש שם אבל הוא נחמד באופן כללי.

אתם ממש בענין של בית שאן? כי יש מקום מקסים- פארק הירדן, עם חדרי אירוח או קמפינג וכמה מסלולים יפים עם מים.

אצל משפחת גפני, אמנם בלי ג'קוזי וכזה- אבל עם מיזוג וארוחת בוקר. 

ב. יש בטירת צבי אירוח כפרי

ג. מסלולים וכו'- יש מלא מעיינות, כמו עין סוכות ליד שדמות (ברכב), נחל אבוקה ליד שדה אליהו (ג"כ ברכב), 

גן לאומי כוכב הירדן- למי שמעניין אותו (רכב...), בטבריה- בית דונה גרציה, הטיילת, קברי צדיקים, 

הר תבור- המסלול המעגלי בראשו, נחל תבור- לאתגריים (3-4 שעות), בכפר תבור- מוזיאון המרציפן, כולל סדנאות,

בדגניה יש סדנת שוקולד-גליתא- שג"כ מציעה סדנא (יקר אבל אני אישית ממש אוהבת... לא סגורה איזו כשרות)

עוד טבע- תל יזרעאל: מסלול קצר מהתל למעיין למטה. לצד המעיין יש גם ניקבה של איזה 7-10 מטר. חמוד. צל ומקום לשכשוך רגליים.  

אבל אני לא בוגרת אולפנה....

ויש משו קצת שונה בדרישות לבחור

אבל הרעיון אותו רעיון \

ישר כחך והמון בהצלחה ..

אז יש לך הזדמנות להוסיף כמה מילים מה את כן - ואיזה חלק מ"הרעיון הוא אותו רעיון" - ואולי מי שמכיר מישהו שנראה מתאים לך, יפנה. אין עינינו צרה באף אחד.. (מה שכן - דרך האינטרנט תהיי זהירה ותראי שאת מקבלת הצעות רק ממקורות אמינים ומוכרים, או שמישהו מוכר מכיר אותם).

בהצלחה רבה, ייבנה בית המקדש במהרה בימינו, וכל בית שיש בו קדושה ונבנה - מקרב את הבנין הכללי.

לתכנית המפגשים..

מתקיים בעוד שבוע ומומלץ ממש!!

היא מחפשת בחור שלומד (תורה) או עובד? לומד כרגע ומתכוון לעבוד אחר-כך?

[בישיבה שלנו - של בעלי - זו אחת מנקודות המדד הראשונות...]

ב"גדול", מישהו עם רקע תורני -

שיש לו מודעות לפרנסה בעתיד,

ובלשונה:

תחום העיסוק כמובן לא משנה, זה יכול להיות הוראת התורה ויכול להיות תחום אחר שהוא טוב בו ומרגיש יכולת להשפיע בעולם דרכו..

כלומר: לשאלתך, כל האפשרויות ששאלת מתאימות, ובלבד שלפחות לגבי העתיד יש לו מודעות לנושא פרנסת הבית גם על ידו.

ושייך לתורה.

עקב כך שלמרות היענות מסויימת,

עדיין לא נמצא האוצר הספציפי..

מי שיכול לחשוב על מישהו שמכיר, שמתאים לזכות בהצעה הזאת - 

נא לעדכנני..

ניצלו"ש - ניצול שירשור, לכיוון אחר ממה שהוא נפתח 

בעצם היא ריקה מתגובה ומתוכן?

גם אם ריקה, מעלה את אותו שירשור לראש העמוד.

כל תגובה חדשה - מעלה שירשור לראש העמוד (הנה, כמו שקורה כעת..)

..

שום דבר רע לחוש ההומור.

הוא פשוט נודד לעוד פורום.

שלא נאמר "התרחבנו.."

לא יודעת איפה זה פה.

פרסמו על ברכה בהר ברכה, ויש גם ברכה בהר אדר.אחד ההבדלים בינהם שהברכה בהר ברכה היא כא' פתוחה והברכה בהר אדר סגורה כו..

הייתי שם לביקור קצר.

נוף מדהים, מים צלולים, דק עץ עד שפת המים ומחיר סביר מאוד

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t550486#6151356

בכל אופן הינה האתר הרשמי של הברככה בהר ברכה

בריכת רשף

http://site168566.webydo.com/

יש לי המלצה לבריכה לזוג...בהר ברכה יש ברכה ממש נחמדה...המחיר סבבה...היינו שם ובעזה נחזור...מאוד ממליצה

איזה ארוחת ערב/יציאה משותפת+מתנה קטנה...והרבה אהבה!!

בדרך כלל רוצים למתנה את מה שאין.

יכול להיות שהוא מרגיש שאין לו מספיק מזה?

אז אולי תשבי עם עצמך. תתבונני איך את יכולה לתרום לכך כמה שיותר. מה את יכולה "לוותר" לצורך זה, איזה צורות דיבור אפשר לאמץ וכד'; תחליטי על "צעדים" שאת נוקטת, באמיתיות ובהתמדה. ואז את יכולה להביא משהו ולצרף לזה פתק - או בע"פ - ששמעת מה שביקש, ישבת על זה והחלטת להשתדל מאד... חושבני שאין יותר מזה.

גם בעלי לא אומר שהוא רוצה משהו. אומר שיש לו הכל ב"ה.

גברים, מה הייתם רוצים לקבל????

אלבום קטן, תמונה של נוף יפה. ספל שכתוב באהבה א משהו כזה. שעון אפשר. יש איזה קלסר מעץ  שקונים במקס סטוק ולכתוב בו נקודה טובה וכל פעם להוסיף בו משפט של נקודה טובה באישיות שלו או בעולם. זה ממש גאוני

החפצים מתבלים, נערמים במגירות-

והלב נשאר...

הזיכרונות שהם לא תמונה שברורה לנו בתודעה- אלא הצטברות של הרבה רגעים קטנים, של המוני חוויות- שיוצרים חיים שלמים

שלום מלשון שלמות

מילות עידוד אימון וכו' וכו' לנו מספיקה מתנה קטנה כמו מכנס חולצה או משהו דומה, העיקר היחס! כמה שאנחנו גברים גם אנחנו צריכים תמיכה.

אבל אפשר לקנות את זה בקניין המידות

כמו שאמרו חז"ל "קנה לך חבר"

את יכולה להכין-

סט של כל מיני משחקים זוגיים- דברים שיעזרו לכם לפתוח שיחה שקטה

או לקנות ספר על זוגיות ולקבוע איתו זמן קריאה ושיחה משותף בו

או לעשות לוח על קיר\דלת עם כרטיסים- דברים שיעשו טוב לבית שלהם

את יכולה להציף מצבים שבהם לבית שלכם קשה להיות בשלום- ולדבר עליהם, ולעשות תרגילים להתמודדות אחרת עם המצבים האילו (ללמוד לריב, ללמוד להשלים)

את יכולה לשאול אותו

אמרת שאתה רוצה שלום בית

אתה יכול למקד יותר- מה אני יכולה לעשות? מה חסר לך?

האחרונות - 

זה חשוב מאד (בלי להתייחס כרגע לשאר).

זה מצוין בשביל איש.

ואח"כ - להשתדל באמת, בעקביות; ולבדוק מידי פעם אם "זז" משהו...

תכיני כל מיני קופונים לכל מיני דברים.

זה לא עולה שקל אבל יצירתי

וכשבא לו הוא משתמש בקופון ואתם עושים משהו ביחד.

לא יודעת מה מתאים לכם..

אולי קופון של הליכה ביחד, ארוחה מפנקת, טיול..

לחשוב על נושא שאתם חלוקים בו, יכול להיות משהו גדול ואפילו משהו פיצי (תיבול של אוכל מסוים, משהו שהוא תמיד רצה שתעשו ואתם לא עושים, משהו שאתם עושים/ את עושה והוא היה מעדיף שלא, להזמין את אחותו לארוחה, כל מיני דברים)

ושאת מוכנה לוותר ולעשות כרצונו בלב שלם לכבוד יום ההולדת שלו. ולהודיע לו על כוונתך לעשות את רצונו בזה.

ויתור זה משהו שצריך לבדוק אותו גם מהצד שלך. התנאי שזה ממש בונה אותך אחרת זה לא יביא אותכם למקום הכון.

עוד כמה שבועות יום הולדת לבעלי...ורעיונות אין. מילא הוא היה הולך עם איזה תכשיט

רוב הגברים ואני בכללם היו שמחים לקבל כמתנה ערב עם השקעה מיוחדת ביחסים אינטימים

הוא לא כל כך השתמש בה, אבל הרעיון היה חביב, מעניין אם זה שייך אצלכם.

כל מני דברים שאני מתעצלת לפעמים לעשות בבית, או שהם התפקיד שלו, כתבתי על פתקים והדבקתי על בריסטולים צבעוניים (עשיתי חבילת קלפים כמניין שנותיו). לדוגמא "לשטוף את הבית" או "להכין ארוחת ערב מושקעת" וכדו' (דברים אחרים לא אכתוב כאן, אבל כל אחד יודע מה אצלו רגיש/משמח).

ואז בכל פעם שהוא מביא לי קופון כזה, אני עושה אותו...

וכמובן, צרפתי גם מכתב יפה...

עצם הרעיון היה חביב בעיניו, כי זה הראה שאני יודעת מה יעשה לו טוב... אבל הוא אמר שעצם זה שהוא יבקש ממני עם קלף, זה כבר יוריד מהעניי, כי זה צריך לבוא ממני...

יש לי חברה אחרת, שכשהיו לה 3 ילדים, ובעלה חזר בערב הפריע לו שהבית תמיד מבולגן. אז היא הבטיחה לו ליומולדת 30 שמעכשיו - 30 יום היא תעשה השתדלות מיוחדת שהבית יהיה נקי והארוחה תהיה מוכנה כשהוא יבוא. והיא באמת עמדה בזה.. וזה היה לה לא קל...

שיהיה במזל טוב!!

*** תוספת - רק עכשיו ראיתי שיש לך ילדה בת חודש שדורשת ממך הרבה צומת לב - במיוחד בהנקות... זה בטח לא קל, לא לך ולא לבעלך... כשאני הייתי במצבך, עם ילד ראשון קטנצי'ק (היה בן 5 שבועות ביומולדת של בעלי), שמתי לו סרט על הראש והלבשתי אותו יפה - הבאתי אותו לבעלי במתנה... וצירפתי מכתב בסגנון- 3 שנים היינו נשואים בלי ילדים, הבית (כמעט) תמיד היה מסודר לא הייתי עייפה וכו וכו, אומנם היה לא קל, אבל ברוך ה' היתה לנו זוגיות טובה. עכשיו נכנסה לנו מתנה לחיים, מתנה גדולה וטובה,אבל שדורשת הרבה כוחות וויתורים, ממני וממך. אני מקווה שהמתנה הזו רק תגדיל את שלום הבית שלנו, שאדע, עם כל הלחץ והדאגות סביב גידול הילד להיות קשובה אליך, לשמח אותך, ולהיות איתך וכו וכו... לפי מה שמייחד את הזוגיות שלכם.. ולקחתי 2 עוגות הבית מוכנות (אפילו זמן וכוחות לאפות לא ממש היה לי) חתכתי כל אחת לצורת חצי עיגול  - כך שיהיה עיגול שלם ורק הוספתי קרם וקצפת... והוא ידע שכמה שזאת לא השקעה רצינית - בשבילי במצב שלי זו היתה ממש השקעה... 

אני קבוע עושה ביום הולדת ארוחה שהמתנה שלה זה אלבום תמונות של השנה האחרונה ואני כותבת מקדימה משהו בסגנון: כל יום שאני איתך זה מתנה גדולה בשבילי, לא יודעת אם יש לי מה להחזיר לך בעד כל 365 המתנות בשנה האחרונה ולכן כל מה שאני יתן לך זה מזכרות מהם שתדע כמה אני מודה לך וכמה אתה חשוב לי..

אולי אשתמש בו לקראת היום נישואין הבא שלנו, לעשות אלבום מעוצב ויפה, כי בינתיים הכל כמעט במחשב...

(לא מאמינה - כבר אוטוטו 10 שנות נישואין!!)

ולקודמות - תודה על המחמאות...

באיזור לכיש הכין לי ארוחת בוקר וכתב לי מכתב עם פרח.. בסוף הביא גם טבעת(שבחרתי לפני..) היה ממש כיף ולא משוגע מדי..

בהצלחה, תהנו

לדעתי כדאי לשים אותו נעוץ בראש הפורום... מרוב שהשאלה המיידעת הזו חרושה

הצעת נישואין היא דבר אישי, פרטי, רומנטי

מי שאין לו חלומות על איך להיות יצירתי ולעשות מזה אירוע- שילמד את כללי התחביר והדיקדוק העברי כדי להציע- מלשון לשאול שאילה פשוטה וגמרנו

זה היה בפגישה השלישית שלנו

גם אשמח לדעת שלא היו אצל אנשים יראי שמיים דברים כמו:
די-ג'יי, שטיח אדום אל עבר השקיעה וכיוצא בזה תוכניות גרנדיוזיות..

(אלא אם כן האישה ממש ביקשה)

עד שהשקעת בהסרת החלודה ויתרת עליה ונפרדתם?

לא שווה...

בפעם הראשונה לא הצעתי. איכשהו פשוט החלטנו (תוך שבועיים)

הפעם זה לקח יותר זמן. אבל לפחות הצעתי נישואין בצורה מסודרת

לא הציע לי נישואין 

זה פשוט  היה כ"כ ברור שלא דיברנו על זה בכלל 

אבל בכ"ז רציתי לעשות משהו...

- ואז שאלתי אותה... התשובה היתה חיובית

ונזכרתי בחברתי שהיו בשלב די מתקדם ותוך כדי פטפוט על ספסל בפארק הם רואים בחור ממול תולה שלטים בלונים ו שטיח וכו' הבחורה עקבה בענין אחר הבחור ובמלאכתו עד שהפגוש שלה...

שאל - רוצה גם?

והיא - כמובן.

מזל"ט הם מתחתנים עוד חודש.

היא רמזה לי שהיא מחכה להצעה....

אני עד היום מבואסת מזה שבעלי אף פעם לא הציע לי נישואין. הרגשתי שפיספסתי חוויה. 

על החומות או משהו. 

אף פעם לא הייתי בקטעים של מפה ויין. 

אני לא ממש הצעתי, ואני מצטער על זה עד היום (5 שנים!)
קיבלנו החלטה שנינו, וזה היה לנו ברור די מתחילת הקשר שאנחנו הולכים לכיוון הזה, אז לא ממש חשתי צורך, ולפי מה שאני מבין מאשתי (דיברתי איתה על זה כמה פעמים אחרי..) לא היה לה כ"כ אכפת.
אבל איפשהו זה חסר לי ה"בקשה" הזאת, ואמירה הברורה "אני אוהב אותך ואני רוצה לחיות את חיי איתך- תתחתני איתי?"..
והאוירה הרומנטית..
קיצר אני מציע לעשות משהו, לא גרנדיוזי, משהו בין שניכם, אינטימי ומרגש..
 

החלטנו ביום הכי קדוש בשנה, ביום כיפור.

קורה לי לא מעט שאני נכנס לרכב שעומד הרבה זמן בחנייה חשוף לשמש, הפעולה הראשונה שלי היא להדליק מזגן, ולחכות מס' דקות לפני שאעז לשבת על הריפוד הרותח, וגם לא לגעת בהגה, אני מתאר לעצמי שרובינו הרגישו את החום הנורא, אפשר לומר גיהנום שיש בחתיכת פח הזאת, מי מאתינו שהתיישב מיד, הרגיש את החום הבלתי נסבל, והדקות המעטות האלה שבהם הרכב מתקרר הם פשוט סבל..
תחשבו מה עובר על תינוק! תינוק!! שנצלה במשך שעות ארוכות, מבלי יכולת לעזור לעצמו, מבלי יכולת להשתחרר מהכיסא תינוק שהטמפ' בו הגיע לעשות מעלות, החגורה שקושרת אותו, מרגישה כמו פלטה רותחת, ואחרי שעות של ייסורי תופת הדבר הכי חשוב לכל הורה, ובכלל, מת!!
בבקשה ממכם, כשאתם נכנסים לרכב עם תינוק, תעזבו הכל בצד, לא שיחות טל' לא סידורים, שום דבר, פשוט תתרכזו בנהיגה, ובאוצר שיושב מאחורה, אפשר לשים לידו גם משהו חשוב, זרקו לשם את הפלא' שלכם, שזה מצער לומר אבל את זה אף אחד לא שוכח, שמרו עליהם!!

https://www.facebook.com/photo.php?v=464244970337836

ובלי יותר מדי הקדמות מפרכות..ככל שיש יותר הקדמה כך זה הופך את השיחה ל "מעיר-מוער"..

ומשתדלים לומר את זה מהצד שלך. לדוגמא: "הייתי שמחה/ נורא היה משמח אותי אם..."

וגם, להתשדל להעיר כשאת לא בכעס או כשיש לך משו על הלב, בד"כ זה יוצא יותר טוב!

אם זה לטובתו אז הוא יבין ויקבל.

בהתחלה, כשבעלי ההיה חוזר הבייתה בערב הייתי שואלת בעדינות - איכפת לך לצחצח שיניים? מאז הוא מודע לזה שיש לו ריח מהפה והוא מצחצח שיניים בתדירות גבוהה, איך אמא שלו לא אמרה לו את זה קודם????

אולי לתפוס אותו לשיחה לשבח אותו ליפני ודרך אגב להגיד בעדינות מה שמפריע...

שמחמיאים כדרך קבע. שלא יהפוך להיות שמחמאות יהוו תמיד הקדמה לשיחת הערה..

דווקא גישה מעולה! גם כהסתכלות על החיים.. :

הרוב הוא טוב, ולכן אותו מציינים תחילה, ולעיתים- יש דברים שטיפה מציקים, אך הם במסגרת אותו טוב. 

הדברים טובים גם לצד שאומר, כי הדברים חודרים אל הלב, וגם הוא מרגיש שהרוב הוא אכן טוב, וזו בעיה קטנטנה..

(לפעמים כשמדברים רק על הדברים הפחות טובים, זה משאיר משקעים שלא בהכרח מועילים ומגדיל את הבעיה למימדים שלא בהכרח משיקים למציאות)

וגם לצד השומע זה טוב, כי כך הוא מבין שהגישה הכללית טובה וחיובית כלפיו וממילא הגישה שלו מחויכת כלפי הנושא.

אלא להדגיש שיהיו גם מצבים בהם יאמרו גם מחמאות לא כהקדמה לביקורת.

ויש בזה הרבה היגיון- ברור שטוב להגיד את הביקורת בליווי של מחמאות ודברים טובים. אבל אם זה המצב היחיד בו נאמרים הדברים הטובים, זה נותן הרגשה שזה פחות אמיתי אלא רק כהקדמה לביקורת.

ככל הנראה מאד הגיוני בעיני שחייבים להחמיא, בלי קשר לכך שיש הערות מקדימות..

שאינם מותנים במילוי בקשתך.

לבקש בלשון נעימה ("אתה יכול אולי".. "איכפת לך אולי לעשות כך וכך"), ולהסביר בקצרה.

להביא בחשבון, שלגיטימי גם נקודת מבט/תחושה אחרת - ושבנין היחס הטוב חשוב בדרך כלל יותר מכל מיני פרטים, על אף שגם להם יש מקום.

ולא להרבות מידי בהערות. לכל אחד יש את האופי שלו ובעז"ה מתקרבים ומבינים עם הזמן.

ז"א משהו מפריע לך. יכול להיות שהוא פועל נהדר, פשוט את לא מסתדרת עם זה.

לדוג': "ממש קשה לי עם זה שלא מנגבים את הרצפה לאחר המקלחת, אני לא אוהבת להכנס למקלחת רטובה..."

ברגע שתציגי את הבעיה בצורה כזאת, הוא לא ירגיש שיורדים לחייו או מוכיחים אותו. נראה לי גם נכון לחשוב ככה באמת.

להבין שברוב הדברים אין נכון או לא נכון, יש מפריע לי כי אני אחרת, אז מה נעשה כדי שלשנינו יהיה טוב?

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E3%E5%F8_%EB%E9%F9%E5%F8%E9_%E7%E9%E9%ED

כל המדור של כישורי תקשות וכישורים ביאשיים שם ממש מומלץ.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=48140&cat_id=4050

אולי לנקות יותר השבת בלי להזדקק ממנו לעזרה כלל,

אולי ספר יפה מתנה שתלמדו ביחד,

אולי אוכל מיוחד שהוא אוהבת יותר בהפתעה,

אולי מכתבים שתכתבי ותפזרי לו ברחבי הבית ובמהלך השבת הוא ימצא,

או עוגה מיוחדת/בשר וכו' יקרה ושווה שהוא אוהב במיוחד

נראלי בעיקר להכין את כל השבת לבד, ולא להטריח אותו כמעט בכלל (כמה שאת יכולה..)

ואולי גם להכין אוכל או קינוחים מפנקים..

כל הכבוד על היוזמה!)

בס"ד

למשל זה שממלאים הרבה פיסות נייר בכל מיני מילים שקשורות בכם (דברים מצחיקים, עצובים, הזויים) (למשל - המקום בו נפגשתם לראשונה, המקום בו החלטתם שמתחתנים, טיול שווה, חוויה מפחידה, אנשים מצחיקים, תאריכים שקרו בהם דברים, מאכל שאחד אוהב והשני לא, שמות של בני משפחה וכו', והרבה שטויות...) ושמים  הכל בשקית.

כותבים על נייר היגדים כמו:

- הכי כיף...

- הכי מתוק!!

- הכי באסה

- הכי ארוך

- הכי הזוי

- הכי פאדיחה

- אי אפשר איתו, אי אפשר בלעדיו וכו'.

כל אחד מבני הזוג מקבל 5 פתקים מהשקית ואז מתחילים עם ההיגדים וכל אחד צריך להוריד פתק שמתחבר לו להיגד.

למשל יצא בהיגד "הכי הזוי" אחד מבני הזוג מוריד "דייט ראשון" והשני מוריד איזה שם של מישהו הזוי שקשור בהם ואז לוקחים עוד פתק מהשקית..

המשחק הזה תמיד עובד ותמיד מייצר אווירה זורמת ונעימה וחוץ מזה אפשר לטפל דרכו בהרבה תכנים שקשה להגיע אליהם בדרך אחרת...

מקווה שעזרתי קצת.. בהצלחה!!!

בעזהי"ת.

הם עדיין קיימים. אנחנו היינו איתם בקשר לפני חצי שנה+, כשביררנו על אולמות לחתונה שלנו.

בכל אופן, הם היו קצת יותר יקרים ממה שהאולם הציע, אז סגרנו בלעדיהם..

בהצלחה

אז מה?

יש לו אישיות טובה - ב"ה. לא התחתנת עם נהג. אפשר להתסכל על זה בחיבה, וגם בכבוד. ואם היו לו קשיים מוטוריים באצבעות? 

[אם אתם מרגישים סכנה בטיחותית, אז זה משהו אחר. אפשר להציע לעשות קורס נהיגה מונעת]

כמשהו קבוע.

אנסה להסביר את עצמי- זה קושי שניתן לטיפול. ומומלץ לטפל. כמובן ברצונו של בעלך.

מעבר לכל קושי שאפשר לחיות איתו- ברגע שזה נוגע לנהיגה- בעיני אסור לקבל את המצב אם לך זה מפריע. ונשמע שזו לא סתם רגישות שלך אלא סכנה אוביקיטיבית.

מצטערת שלא יכולה להאריך עכשיו- אולי בהזדמנות אחרת.

בהצלחה

כי לטעמי זאת סכנה ממשית.

אני ממש מרגישה שהוא מפוזר בנהיגתו- והוא מודע לכך גם לפעמים.

אבל רוב הזמן הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו.

הוא נוהג לומר לי- עובדה שעד היום לא עשיתי תאונה אז כנראה שאני לא נוהג כ"כ גרוע.

אבל אני אומרת לו שלא צריך לחכות לרגע שתהיה תאונה. זה שהיה מזל עד היום לא אומר שזה יימשך לעד.

לפעמים אני יושבת ברכב כשהוא נוהג ומדמיינת מתוך חרדה שח"ו ההורים שלנו מגדלים את הילדים כי עברנו תאונת דרכים.

אבל הוא לא מודע לזה בכלל. הוא אומר שהוא נוהג 100% בסדר. ולי אין דרך לדעת באופן אובייקטיבי אם זאת אני המטורללת או שהוא באמת נוהג מזוויע. 

למה לא לטפל?

בעיני גם אם הנהיגה שלו היתה 100% אך מפחידה אותך היה צורך בשינוי. ק"ו שאת אומרת שהוא לא נוהג טוב באופן אובייקטיבי.

 אני לא מומחית אבל שווה לך לפנות לגורם מקצועי.

לתפוס אותו לשיחה רצינית ולהסביר לו שזה החים שלכם החיים של הילדים שלכם!!!אם את צריכה להמחיש לו לכי איתו לבית לוינשטיין ל"ע.זה מסוג הדברים שממש לא משחקים בהם!!!אולי לקחת אותו למורה נהיגה שיעשה אצלו כמה שיעורים כמו שצריך וישתפר.

בהצלחה!

אז זה בעיה להסביר לו את הבעיה 

אני חושבת שזה גם קצת פוגע בגבריות שלו כשאני מעירה לו או לא סומכת על הנהיגה שלו..... 

ולא בקטע של להמעיט מערכו אלא דאגה לחייכם ולחיי ילדכם זה הרבה יותר חשוב מפגיעה בכבודו...

סופו של דבר זה סכנה לחיי הילדים שלכם ושלכם!

נהיגה בדברים כאלו:

יש שנוהגים כאילו "מפוזר". מי שיושב על-ידם יכול לחושב שאו-טו-טו יש תאונה, אבל באמת הם נוהגים יציב.

ויש שלא. 

ויחד עם זה - נשים שחרדות לנהיגה של בעליהן, זה דבר מצוי. לפעמים אפילו מסוכן, שאשה מעירה לבעלה תוך כדי נהיגה ו"נוהגת איתו"..

אם אתם חושבים אחרת לגבי הנהיגה, אולי תדברו על זה. תגידי לו שבלי קשר לכך שאת מאד  מעריכה אותו כאדם וכמי ש"נוהג" את הבית, כנראה בפרט הצדדי של הנהיגה ברכב יש לכם הערכה שונה לגבי המצב. יכול להיות שאת טועה ויש לך חרדות מוגזמות, ויכול להיות שהוא. אז תשאלי אם הוא מוכן בשביל השלווה שלך לבדוק את זה באיזשהו אופן.

ומכל מקום, אין לכך כל קשר ל"אישיותו" ואת חייבת לנתק לגמרי בין האישיות לבין יכולת הנהיגה. אין כל קשר בין חוש כיוון ל"גבריות" וכו'..  הענין פה הוא פרט טכני, שצריך בירור אם הוא נובע מדאגה שלך על דבר שאינו סכנה ממשית או לא. כשדברים במקומם הנכון - גם יותר קל לבררם

דבריך עזרו לי מאוד.

נראה לי שהערב נשב לשיחה כזאת....

מבינה אותך ממש!!! אין לו חוש לנהיגה, ועוד לא לדבר על חוש כיוון בסיסי. בקטע הזה אני ה'גבר' בבית.

משתדלת לא לחשוב על זה כשהוא נוהג מרחקים ארוכים לבד.

כשאנחנו נוסעים ביחד והוא נוהג אני משתדלת לא להעיר כי אז מתוך לחץ הוא עושה יותר שטויות. מה שכן אני לא נרדמת כשהוא נוהג. למדתי איך כן להעיר לו בעדינות בצורה בונה, ולתת טיפים מעשיים לנהיגה כללית - כמו תסתכל רחוק יותר, לא רק על המטר הקרוב ואז אם יש משאית תתכונן מקאש לעקיפה

היתרון שלי - הוא יודע להירדם בקלות אז הוא מבקש הרבה שאחליף אותו....

הגדרת את זה נכון כ"כ. אין לו חוש לנהיגה. פשוט כך. הוא מדהים ביחסי אנוש ובחינוך ובהמון דברים אחרים.

אבל לנהיגה - אין לו חוש.

וגם אני לא יכולה להירדם בנסיעות.

וגם אני לחוצה כשהוא יוצא לנסיעות ארוכות.

ממש אותו דבר.

איזה כיף שיש מישהי שמבינה אותי....

תודה

את שואלת בצורה מדהימה, ומראה על כך שהזוגיות שלכם - ב"ה מעולה.

את לא שואלת איך לשנות אותו, למרות שבעצם זה מה שהכי מטריד, אלא איך אני יכולה לקבל את זה.

מתוך ידיעה שבזוגיות לפעמים אי אפשר לשנות והעבודה היא לא על השני - אלא על עצמי, לקבל להכיל ולראות את הטוב.

 (בלי להיכנס לשאלה של סיכון בנהיגה, אלא כללית כשמשהו מפריע אצל בן הזוג).

את יוצאת ממקום נהדר - המשיכי כך!

קשה להגיד ספציפית עלייך, אבל אני יכולה לספר על עצמי- שהתרגשות ממש מלראות אותו (מה שאת מכנה 'ליפול מהרגליים') הגיעה אצלי רק לאחר החתונה (גם לא ברגע החתונה, אלא במהלך הימים שאח"כ).

וזה לא אומר כלום על איכות הקשר בינינו עכשיו.. ב"ה אנחנו באמת מאושרים ביחד, והשמחה אחד בשני רק עולה ככל שעובר הזמן..

אבל אם בהמשך- אחרי בדיקת הקשר באופן טכני

אחרי שיש זרימה, תקשורת חיובית ואבחון המידות הרצויות והיחס הנכון

לא מגיעה עדיין ההתרגשות מלראות אותו?
 

דעתי הקטנה - לחתוך.

(אחרי שנתת את כל הצ'אנס ופתחת את הלב!)

לבנות שלי בעז"ה - לא אתן להתחתן כשהן לא מאוהבות..

אני בוחנת זוגות חברים שהתחתנו בעיקר מתוך שכל, כשהלב היה הרבה מאחורה..

ואני רואה כמה קשה להם לסלוח ולדלג על משברים..

"על כל פשעים תכסה אהבה"..
הפרפרים ה"טיפשיים" הללו - חשובים!

אחרי זמן כזה כן צריך להיות רגש כלשהוא.ליפני ש"תפלי מהרגליים" תעשי בירורים שאתם באמת מתאימים אח"כ תפלי....

זה עניין של בניה כמו ילד שלא יודע לקרוא ולומד אט אט בהתחלה אותיות אחרי זה מילים ואז משפטים ולפעמים לוקח זמן עד שמתחילים לקרוא ספרים בלי ניקוד...

להבין את השני לקבל את השני ולהיות כל הזמן עם העניים והמחשבה לשני לוקח זמן להתרגל להסתגל ולהרגיש, ולכן אין מה להלחץ הכל יבוא בעיתו ובזמנו אם יש עבודה,

כמובן שיש כאלה שאצלם זה שונה אבל גם אצלם בפנים זה לא ממש שונה יש לכולם עבודה בזה...

בהצלחה לכולנו במשימה...