אנחנו מחפשים מזה זמן לא מעט את מקומנו, ולא ממש מוצאים אפשרויות...
חשוב לנו:
אך מגרש עולה שם 400K וזה המון..).
)איפה כולם גרים??
תעזרו לנו!!
שלא בהכרח מתקיימים בהם כל התנאים הנ"ל.
מקומות זולים- שגם יהיו קרובים לירושלים- שגם לא יהיו בעיתיים מבחינה בטחונית (יו"ש, בדרך כלל)- וגם לא יהיו חורפיים מידי-
אני לא מכירה.
מסתבר שיש פרמטרים שתיאלצו להתפשר עליהם.
http://www.kav.org.il/image/users/100994/ftp/my_files/diur.pdf?id=8721287
במידה מסויימת, המאחזים הם היחידים בהם חוקי התכנון והבניה לא חלים באופן גורף, אבל קיים הסיכון שיהרסו את כל מה שבניתם.
שזה מתאים לכם- תקנו.
מה עם יישובים סביב י-ם? בית מאיר, אם בא בחשבון עיר אז עיירות פיתוח אולי זולות, עם גרעינים תורניים, קרית גת, בית שמש, אשתאול, נוחם, עיינו במפת א"י...בהצלחה בע"ה!, מבוא חורון...
אני גרה במקום חורפי מאד, אבל ישלנו בית עם בידוד מעולה. בתוך הבית לא מרגישים כמעט שקפוא בחוץ.
אז נכון שכשיוצאים החוצה- יש רוח וקפוא, אבל פשוט משתדלים לא לצאת הרבה 
בכל מקרה- כל מקום שבטווח של ירושלים יהיה חורפי.
עוד אופציה אם יש לכם רכב- אז איזור יריחו יחסית חמים יותר (מצפה יריחו, מעלה אדומים, ורד יריחו- זול מאד, כפר אדומים, ענתות, אלון, קידר וכו') או אפילו לכיוון הבקעה- רק ששם חם נורא בקיץ..
איזור אחר זה האיזור של מודיעין- נוף אילון, בית חורון (קרוב מאד לי-ם), מבוא חורון, חשמונאים, מכבים-רעות וכו'
ויש את בנימין וגוש עציון- שקר שם נורא בחורף..
מבשרת והאיזור, בית שמש והאיזור, איזור שורק (40-50 דק' מי-ם) ואפילו רחובות-גדרה והסביבה- זה פחות משעה נסיעה לי-ם..
יש ישובים קטנים בבקעה וכדו' עם מחירים טובים.
סטטיסטית יותר מסוכן להסתובב ברחוב יפו מאשר בציר 60 ביו"ש.
בשנים האחרונות שאני חורש את כבישי הארץ האוטבוס שנסעתי חטף אבן בכביש 6.
אני ממליצה על גבעת האבות מקום דתי וכייפי אם הרבה הרבה ילדים משחקים אבל לוידעת אם זה מתאים לתנאים....... שווה שווה לבוא לומשנה מה...
ואשתי פוחדת לנהוג בין הישובים, ולא להסתובב ביפו, מה אעשה..
ויש שם את כל מענה על כל הרשימה שהצבת.
ואני רואה שהשכירות בגדרה לא זולה
(יש לנו 2 ילדים, מה שאומר שצריך מינימום 2.5 חדרים-
כלומר השכירות מתחילה ב2500 לבית סביר).
ובכ"מ אני פחות רוצה לגור בעיר (אשתי כן דווקא, אבל לא רק לה יש שריטות
)
אבל תודה!
כפר אלדד, מעלה רחבעם, נוקדים, פני קדם, תקוע. עונים על כל הקריטריונים שלכם, כולל מזג אויר, כי זה אומנם גוש עציון אך הם כבר בספר המדבר, איזור יותר יותר חמים. הבעיה: תור ארוך מאוד של ממתינים לקראוונים בשכירות, ובחלק מהישובים ועדות קבלה, לא בכולם. ובכל זאת, למרבה הפלא, כל שנה יש תושבים חדשים והישובים האלה כל הזמן הולכים וגדלים ב"ה. אם הם הצליחו, למה לא אתם...
ואפילו נסענו לשם לשבת, האנשים נחמדים מאד! אבל לא ממש הכיוון שלנו..
אנחנו דוסים יותר בנאליים
תלוי במיקום בגדרה, יש פערים מאוד גדולים בין גדרה הישנה לחדשה, בישנה יותר זול ולדעתי היא יותר יפה
זאת תשובה ל 3 שלבים למעלה
הבתים יחסית זולים
אנשים צעירים תורנים חיים וזורמים
יש שירותים ומוסדות חינוך
לא קר כולכך
עשרים דקות מירושלים
בהצלחה!
והבנו שלצעירים לא כ"כ טוב שם.
תכלס' זה ירושלים. אבל מרוחק קצת מהעיר.
יחסית זול לירושלים.
אנחנו איזה 20 זוגות דתיים לאומים עם ילדים. עובדים/לומדים..
יש לנו גם גנים של הגרעין ובע"ה בקרוב גם השתלבות בביה"ס. יש כאן מעונות ומטפלות. כמובן קופ"ח סופר מכולות בשפע.
מוזמנים לשבת היכרות לבוא ולהתרשם.
אנחנו +2 ב"ה
שמעתי על 2 זוגות שגרים בפסגות בקראוון
אפשר אולי גם בגבעת אסף / בית אל (ממש קרוב לי-ם יחסית)
אם מחשיבים את הביטחון-
אולי יש מקום בבית חורון- פחות יש פחד ביטחוני
זה מקומות ממש קפואים, אבל אולי בכ"ז נבדוק.
הבנו שבבית אל קשה למצוא.
אשתי דווקא לא מפחדת לנהוג לבית אל (מפחדת יותר לעבור את עפרה).
לכאורה עמונה היה יכול להתאים אבל קפוא שם והבנו שגם יקר..
בעזהי"ת.
באמת קר שם אבל זה משתלם בקיץ... והדיור שם ממש זול, ומאפשר להחזיק רכב.
אח שלי גר שם אז אני קצת מכירה.. אם צריך עוד שאלות אפשר בפרטי 
כמו קרית יובל/קרית מנחם/רמת רחל. שם המחירים עוד בגדר הנורמליים.
דרך אגב כל המקומות הנ"ל נבדקו על ידינו. כמעט בכולן יש קהילה תורנית ומחירים מציאותיים.
הבעיה שלנו היא שאנו חיפשנו קהילה תורנית בסגנון חרדי (משהו כמו קהילת הר המור)
הבעיה שהם בקרית יובל וזו שכונה יחסית חילונית. (קצת קשה לנו לדמיין את עצמינו מגדלים שם ילדים)
אבל אם הקטע החרדי לא מי יודע מה חשוב לכם אז אני ממליצה בחום על כל הישובים הנ"ל.
יש קהילה, יש מוסדות חינוך, יש דיור לזוגות צעירים, וזה לא בעומקם של ההתנחלויות כך שזה לא נחשב מסוכן.
בהצלחה רבה.
נ"ב אם כן חשוב לכם הקטע החרדי - לנו עדיין אין פתרון חוץ מאשר לגור ממש עם חרדים (שזה נראה לי לא הכי מומלץ לאנשים מהציבור שלנו, מהסיבה הפשוטה שתמיד אתה וילדיך תרגישו מוזרים שם...)
בהצלחה
(אם מצאתם רעיון נחמד תעלו אותו לפורום)
א. הר המור איננה קהילה בסגנון חרדי כלל וכלל.
ב. שכונת קרית יובל אמנם מוגדרת כשכונה חילונית, אך המון תושבים (אם לא רוב...) הם חרדיים ודת"ל...
והאזור שם, בית חורון, מבוא חורון, שעלבים.
יש ישובים באזור משמר איילון, אני לאיודעת אם דתיים
הקהילות עצמן פחות.
(מבוא חורון ושעלבים גם יקר מאד וגם חובה להחזיק רכב)
לא מכירה עוד יישובים דתיים בסביבה
נכון זה לא ליד ירושליים אבל יש אוטובוס לירושליים קרוב לכאן והשכירות כאן נמוכה.
2 חדרים נגיד זה בערך 2100. יש פה בתי ספר, גן, מרכז מסחרי קופת חולים כללית, ספריה, מכון כושר.
המקום לא חורפי מידיי.
יש כאן מלא אנשים עם לב זהב. מומלץ בחום!
בטיחותי קייצי ופרויקטים זולים עם אוכלוסיה צעירה דתיה
חצי שעה נסיעה מניסיון אישי מקסימום 45 ד"ק
הייתי במושב הזה לפני כמה שנים, והבנתי שהוא השתנה מאד וגם גדל.
מישהו יודע איך המרקם והקהילה הצעירים שם?
מה הסגנון?
אפשרויות דיור?
ודברים דומים?...
תודה לכם!
זמן סביר מירושלים, חינוך וכו' נראה לי סבבה, אמנם חורפי אבל לא גוש עציון, ישובים בצמיחה ובניה כל הזמן (דולב,טלמון, נריה, נחליאל, חרשה),ודי קרוב לציוויליזציה- 20 דקות מצומת שילת, 40 דקות מפתח תקווה.
לגבי מפחיד- פחד זה סובייקטיבי...
אנשים נחמדים מכל הסוגים: דתי לאומי, חרד"ל, חרדים, וברסלבים.
רובם בסביבות גיליי ה 30.
והצעירים גרים בקראוונים.
המקום מתפתח מאוד ויש הרבה כווונות טובות לפתח עוד ושלא יחסר מקום לכולם.
אפשרויות שכירות הן רבות החל מקראוון שעולה משהו בסביבות 1100 לחודש לקראווילה 4 חדרים שהיא כמו 2000 ויש יחידות דיור ודירות להשכרה.
אווירה נחמדה ולא חונקת למי שלא רוצה להיחנק.
ניתן לגור בקראוון אפילו עם 3 ו4 ילדים...
אבל יש רשימת המתנה.. עוד מעט יכנסו אנשים חדשים למדורגים החדשים אז אולי הרשימה תתקצר.
בכל מקרה שווה בדיקה.
אני יודעת שזו שאלה קצת-הרבה חצופה, ובכל זאת: כמה בערך אתם מוציאים לחודש? (ארנונה, חשמל, שכ"ד... זה אמנם משתנה, אבל בטח יש סדר-גודל מסוים). ידוע לי שזה משתנה ממקום למקום, ולכן אמקד את שאלתי לגבי ערים ויישובים, היות וברור לי שלא אסתדר בחיים עם מגורים על איזו גבעה.
אני רוצה לדעת כי אני מרגישה שהנושא הזה קצת מרתיע ו"חוסם" אותי. אולי אם אקבל פה תשובות זה יכניס אותי לפרופורציות וירגיע אותי.
תודה מראש.
נ.ב. רק אל תגידו דברים כמו "ה' עוזר" ו"ההורים עוזרים". אמנם הדברים האלו נכונים, אך לסמוך על זה לכתחילה לא טוב לעניות דעתי. צריך שיהיה בסיס כלשהו, אי אפשר לסמוך על הנס וטוּב לבם של ההורים בלבד.
כמה זמן אנחנו מקדישים ביום למען....מישהו אחר?..
כמה זמן אנחנו חושבים עליו, עליהם?..
כמה זמן מתוך היום אנחנו לא אנשים פרטיים..?..
מה אנחנו יכולים לעשות בשביל.. בשביל מישהו, אדם כמונו..
מה אנחנו יכולים לעשות כדי להעלות חיוך?..
אותו אחד שלא עולה כסף, אבל שווה זהב..
בואו נעשה את המעט, את מה שכל אחד יכול..
בואו נוסיף את תפילה וישועה למעודפים..
דקה ביום, להיכנס לברר.
לשלוח הודעה מנחמת ולקרוא פרק תהילים אחד..
והפכנו את העולם לטוב יותר..
אחלה יום שיהיה, לכולנו ...
ב"ה
לאחרונה, פנו אליי מס' נשים במסר אישי, בשאלה - כיצד אפשר להצטרף לפורום הנשים הנשואות בלבד.
אז קודם כל, אני לא מנהלת אותו, כך שלא אני הכתובת.
אבל אם כבר אתן שואלות, אז אני אענה לכולן כאן:
אשה שרוצה להצטרף לפורום הנשואות בלבד, צריכה להכיר באופן אישי לפחות אחת מהנשים הפעילות בפורום ההוא.
ולפנות אליה, ולא אל אחת המנהלות.
הקריטריונים מאוד ברורים ויציבים בפורום ההוא, למניעת חדירת נשים רווקות או גברים (כי כבר היו דברים מעולם,
ואותם ניקים כמובן הוצאו מיד מהפורום.)
ולכן, כמו שאמרתי, אשה שרוצה להצטרף לשם, צריכה להכיר אישית לפחות אחת מהנשים הפעילות שם,
לפנות אליה בבקשה להיכנס לפורום, ואותה חברה פעילה - היא זו שתפנה אל אחת המנהלות בבקשה להכניס אותה.
כל השאר לפי שיקול דעתן של המנהלות היקרות של הפורום ההוא.
אני לא מכירה אנשים שכותבים בפורומים של ערוץ 7 או לפחות לא יודעת שכותבים. אז????
ב"ה שאני לא מכירה באופן אישי אף אחת מהכותבות בפורומים!!
הרי זה בדיוק הרעיון של פורום באינטרנט- היכולת לכתוב מאחורי ניק בלי שאף אחד ידע מי אני, לא?
ולמה שארצה להיכלל בפורום מסוים אם אני יודעת שמישהי שאני מכירה אישית והיא יודעת מי אני תקרא את דברי?
זה בסדר.
את יכולה להיות אשה טובה ומוצלחת גם בלי זה
אבל אני מרגישה שזה נמנע ממני לצערי.
ותוספת קטנה- הציניות שלך לא מוסיפה לתחושה הטובה שלי.
בוקר טוב ויישר כח לפותחת השירשור ולאלעד שיצר עימי קשר.
פורום נשואות בלבד הינו פורום רגיש מאוד
ומכיל בתוכו נשים נשואות בלבד.
ע"מ להיכנס לפורום יש ליצור קשר איתי או עם המנהלת השניה שירה שירים.
העניין להביא המלצה מכינויה הנמצאת בתוך הפורום נועד ע"מ להקל מעלינו את הבירור אודות הכינויה המבקשת להיכנס.
ניתן לבקש להצטרף גם אם לא מכירים אף אחת מהאתר.
בהודעתי זו אינני מבטיחה שאצרף כל כינויה שתבקש, זה תלוי בקריטריונים רבים.
אני נשוי שנה וחצי, ואשתי( כפרה עליה) ממש שונאת את העולם הגברי, כשכולם מסתכלים על נשים אחרות ולא מצליחים לשמור על עיניהם. היא בטוחה שגם אני כזה, כי היא אומרת שכל הגברים ככה ואין יוצאים מהכלל.
היא יודעת שאין ברירה וככה יצרו אותנו אבל קשה לה בכל זאת.
הביטחון העצמי שלה לא גבוה כ"כ...
מה אפשר לעשות? המצב קשה...האם אפשר לתקן זאת?
אולי עברה איזה אירוע שלא ידעת עליו לפני החתונה או אחריה?
לאהוב, להחמיא הרבה. ולהראות לה שאתה שומר על העיניים (ובאמת לשמור...)
אם היא באמת עברה איזה אירוע, כדאי ללכת לאיש מקצוע.
וליצור חברות ע"י שיחות.
איך אתה יוצר קשר עם חברים טובים??
זה מה שנישואין יוצרים .חברות עמוקה. כדאי לפתח את זה.האמון יבוא תוך כדי.
נישואין מצריכים הרבה עבודה.
טכנית (שזה ברור - ניהול שוטף, גידול ילדים...)
וגם רגשית.
בזמן האחרון יצא לי לחשוב על זה הרבה-
אם זה כך^^^, אז למה להיכנס לזה בכלל?
מה חסר לי בחיים שבעל יוכל להשלים?
ב"ה,
חברות יש לי,
פרנסה 
(בטוח יותר פשוט לחיות על חשבון ההורים מלפרנס בעצמי 
)
וכו'.
אז למה באמת?
אם זה משנה משהו - אני בת 20 וחצי.
כשתרגישי שאת רוצה את הבית שלך, את האיש שלך שתוכלי לחלוק איתו את חייך תתחילי לצאת, ובינתיים תהני מהחיים!!
קשר חברות יציב לאורך שנים
להיות נאהבת
להיות אוהבת
לממש ביחד את החיים שלכם- ולהעניק לאחרים הזדמנות נפלאה שכזו (ילדים)
משפחה משלך שאת בונה כרצונך
מימוש האימהות שלך בצורה האידיאלית ביותר
ויש עוד
וכשתרגישי את הצורך בזה זה יתן לך המון
רווקה בוגרת לא אמורה לחיות על חשבון הורים
ואולי כדא לך לחכות שנתים -שלוש
אי אפשר לפרט בפורום מה זה נותן.
פשוט לא אפשרי, היריעה קצרה מלהכיל...
וחוצמיזה, שאת מקיימת מצווה - הקמת בית בישראל.
(וסליחה, אבל אולי עוד 5 שנים גם לא יהיו לך כ"כ חברות, או לא יהיה לך נושאים משותפים איתן).
חכי שתירצי את זה באמת...
בהצלחה
בס"ד
זאת תחושת אושר שאי אפשר לבטא במילים.
זה בן אדם שאת הדבר הכי חשוב לו בחיים.
זה להקים בית איך שאת רוצה.
זה להחליט את החיים שלך יראו.
זה להקים בית.
זה להביא חיים לעולם.
זה אושר אינסופי...
להיות אוהבת ונאהבת.
זה פשוט אושר.
לא הייתי מחליפה את חיי הנישואין בשום דבר אחר בעולם.
עם כל הקשיים שיש.
ויש אבל אזמה -- גם ברווקות יש
וקשיים שמתחלקים לשניים הרבה יותר מאתגרים מקשים.
ואם את לא מוכנה זה יבוא..
אל תדאגי.
גם לנסות להסביר איך גבר ואישה מתחתנים, נפגשים, מכירים, אע"פ שהם שונים מאוד אחד מן השני, זה לא פשוט
ובכל זאת, כך הם פני הדברים..
זה משהו טבעי שתרגישי בו צורך. כך הקב"ה הטביע בנו. לא טוב היות האדם לבדו..
מאחלת לך שתחושי כך בקרוב!
בכל המובנים, נפשי רגשי ופיזי. ההורים והחברות שלך לא ישארו תמיד רק עבורך.
וחוצמזה אם את לא מרגישה צורך אז תחכי, לאן את ממהרת?
ובעתיד גם ירוץ וייפול וייסע על אופניים ויפתח את הסנטר...
ומה רע לו שלוקחים אותו ממקום למקום כל היום?
אבל זו דרכו של עולם - גם בלי סיבה "טובה"
את התגובה של יוקטנה.
מכילה בתוכה את כל התשובות....
לבחירה.
אני לא אתחתן עם מישהו רק כי כולם עושים את זה.
וחוץ מזה, אם זה היה ככה, אז מה זה כבר משנה עם מי מתחתנים?
אפשר להתחתן עם כל אחד.
אולי יש לך פתרון ללא בעל. ופרנסה יום אחד יתכן שלא תוכלי להסתמך על ההורים. אבל אם את לא רוצה משפחה, ואת נותנת אמון בתשתית הנזילה של החברות שלך. יום אחד הן כן ירצו בעל, וללב שלך בעצם לא יהיה מקום במזוודה- על פי גלי. אז את לא צריכה להתחתן. אבל יש לי המלצה בשבילך, עדיף לך להקים משפחה. איכות החיים שלך תהיה יותר טובה. כמובן אם מסתכלים באופטימיות.
בדיוק קניתי את הספר -אהבה של הרב גינזבורג, נראה לי שהוא ממש מחדד את נושא הזוגיות והאהבה בפן היהודי, מומלץ לטעמי גם לנשואים וגם לאלו שעוד לא ולמתלבטים אם בכלל...ממש נותן פן הרבה יותר עמוק ואיכותי לנושא האהבה והנישואין- מומלץ!
בעייני זה חשוב שאת שואלת את עצמך את השאלה הזו, עוד לפני שאת מתחתנת, כי זה נותן אח"כ כוחות להתמודד עם קשיים.
ולדעתי, חיי הנישואין נותנים יציבות ושלווה נפשית שא"א להשיג בדרך אחרת. בע"ה כשתזכי לבעל טוב, שאפשר לסמוך עליו, ואת תהיי אישה טובה, שרוצה להיות המקבלת, שסומכת על בעלך ונותנת לו להנהיג אותך, תרגישי רוגע שכל החיים חיפשת.
מעבר לזה, זאת הדרך שלנו להשרות שכינה ולהוסיף קדושה לעולם.
הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא!
'נפש בריאה' - מנין לך? רק ה' יודע! חג שמח!טל 123בס"ד
שלום וחג עצמאות שמח!
לא אוסיף הרבה על מה שכבר נאמר פה. אבל בכל זאת אני רוצה לומר לך שעד שלא תהיי שם לא תביני.
קשר של נישואין מחייב את "שני הצדדים"(במרכאות, כי בעצם מדובר בצד אחד!) לפניות נפשית לחוויית החיים המשותפת, ובעצם, נישואין הם המקום היחיד של איחוד אמיתי ושותפות אמיתית.
עובדה שאלמנים ואלמנות בני 75 ומעלה מתחתנים זה עם זה!
ברור שאת יכולה למצוא חברות, לעבוד ולהתפרנס וכו', אבל את תמיד תרגישי בדידות שאולי לא במאה אחוז ניתנת להסבר במילים...
שתזכי לצאת מהבדידות בקרוב...
אם את באה בשביל לקבל את מפספסת את כל העיקר!
התורה מצוה עלינו לחיות בקדושה וטהרה ואת זה אפשר לעשות בחיי נישואין כשרים.
אהבה=נתינה. ככל שתתני יותר כך תאהבי יותר.
מלבד זאת: תיקון המידות שלך, תיקון המידות של הבעל שיהיה לך בע"ה, להתאחד עם החצי השני של הנשמה. זה לא סיפורים, זה האמת! באנו לעבור תיקון בעולם, צריך לצאת מידי פעם מהחשיבה של העולם הזה ולנסות להתחבר לתכלית שלנו בעולם.
אנחנו(ארוסי ואני) מחפשים מחסן באיזור אלקנה כדי לאחסן שם רהיטים לתקופה של כמה חודשים..
אתם מכירים אולי מישהו שמשכיר מחסן?
אנחנו ממש מחפשים....נשמח לעזרתכם..
תודה רבה וחג עצמאות שמח!
בא מאהבה
וזה קצת נפל על האירגונים של החתונה של אחותי..וההורים שלי לחוצים מבחינה כספית,ושלו לחוצים שנזרז את זה כבר..
למישהו פה זה קרה?
מה עשיתם במצב כזה-כמה זמן חיכיתם?
האח/האחות נפגעו??
ועוד שאלה קטנה-למי שיודע מאיזה חודש מתחילים מחירי חורף??תודה רבה!!
בהלוך אמנם כן,
בחזור - ממש ממש לא.
מאחר ואנו זקוקים באחרונה לעזרה אבל לא ניגשים בפועל ליעוץ מקצועי, בגלל שאני (האישה) לא רוצה, החלטנו לכתוב במשותף כאן יחד תחת שם ניק חדש ומשותף, כך נוכל לשמוע את עצתכם המחכימה.
כרקע כללי, רק נציין כי לאחר זמן רב גילינו כי שרשור ותיק שדן כאן ביחסים בין בעל לאישה אכן היו שניינו בעלי ואני - הנה כאן התזכורת:
בכל אופן באחרונה המצב די עלה על שרטון והיו זמנים שבעיקר התכתבתי עם בעלי בהודעות כתובות ולא דיברנו זמן רב. הוא מאשים אותי ואני אותו.
הבעל: אני טוען ואומר ומרגיש שכבר ניסיתי די והותר את כוחי בשיקום הזוגיות ונשבר לי כי אני לא רואה שום שיתוף פעולה. כל בקשת סליחה מתפרשת כחולשה ואינה מניבה שום תוצאה טובה. הגעתי למצב שכבר אין לי מה להפסיד כי מה שרק אעשה לא ירצה ולא ישפר כלום.
המצב הגיע באחרונה לרמה שהילדים מרגישים את מה שמתרחש בין ההורים ולפעמים הם גם שליחים בתקשורת בין ההורים.
המצב הזה נובע בעיקר ממשחקי הברוגז של האימא שבוחרת ב'תענית דיבור'. לא זאת בלבד אלא שהם אף נחשפו לכינויי גנאי קשים מאוד של האם-על האבא שנאמרו ישירות אליו בנוכחותם. היא פשוט מבזה אותי ליד הילדים בצורה קשה ביותר.
האישה: הוא כל הזמן בעבודה ולא משקיע בבית מספיק. הוא עובד בעבודה רחוקה מהבית וגם מעורבת. אני חוששת שיש לו שם קשר עם נשים אחרות. במצב הזה לא מתחשק לי להכין לו אוכל בבוקר והרבה פעמים אני מרגישה שמה שאחרים מבקשים ממנו הוא עושה מיד לעומת דברים שאני מבקשת ממנו שאז אין לו חשק וכח והוא לא מרגיש טוב ועייף וכל מיני תירוצים שונים. הוא צועק עלי הרבה ליד הילדים או בני משפחה שלי או שלו. הוא ממש מבייש אותי לידם.
בנוסף, הוא גם בבית עסוק בפלאפון ובאימיילים שלו בבוקר או בערב, בשישי או במוצ"ש, ואי-אפשר לדבר אליו, הוא מרוכז בעבודה וקשה לתקשר איתו.
יחד: הגענו בשנה האחרונה למצב ששלשה חודשים לא קיימנו יחסי אישות בכלל. וגם לאחר מכן שוב היו חודשים שלמים שבפועל נותרנו אסורים זה לזה , או שהיינו רק פעם אחת בחודש יחד ולאחר מכן ביטלנו את הענין הזה לגמרי לתקופות ארוכות בשל כעסים הדדיים.
הבעל אינו מסכים שהוא צועק על האישה הרבה ליד הילדים או בני משפחה ולדבריו זה קורה רק לעיתים נדירות כשממש כלו כל הקיצין.
זה המצב.
מה יש לכם / לכן לומר לנו? נשמח לשמוע דעתכם/ן!!
מעפרה, אבל אם אני לא טועה הוא פוגש זוגות גם בירושלים...
חוץ מזה, הייתי מציעה לכם לכתוב את זה אחד לשני, לא בפורום, ולהגיב על זה כל פעם. אבל לא בביקורתיות, אלא מתוך ההבנה שיש כאן קושי וכדאי לעבור אותו. בשבילכם ובשביל הילדים.. התקשורת היא אחד הדברים שעזרו לנו במחלוקות וויכוחים, והייתי ממליצה לנצל את זה בצורה הכי טובה שיש..
האוכלוסיה המבוגרת שקשה לה גם ככה לא מסוגלת להתמודד להתפלל בבית הכנסת בליל העצמאות.
דרושים ודורשות אנשים שיבואו לחזק את המניין ולשמח את התושבים
המעוניינים לתרום כיבוד לע"נ יקירהם יבורכו.
בבקשה שתפו!
https://www.facebook.com/events/145229622323194/
ערב יום העצמאות זה לא יום שני?
היי, לא כותבת כאן המון- כן קוראת...
ניסיתי בפורום שבאמת שייך, ולא קיבלתי מענה- אז אולי אתם תוכלו לעזור:
אני בשבוע 33 להריון ב"ה וממש רוצה להתחיל קורס הכנה ללידה.
מכירים מישהי טובה באזור רמת גן/ גב"ש שעושה פרטי לזוגות (חשוב לי שזה יהיה עם הבעל...)
אשמח לפרטים, גם באישי אפשר.
תודה רבה רבה
סליחה על הפלישה
ב"ה אנו באמצע שלב הארוסין ורציתי לשאול האם כל הכלות הם לחוצות\ עצבניות לפעמים? ארוסתי טוענת שזה בגלל הכדורים (שכלה לוקחת)
בס"ד
זאת תקופה לחוצה מאוד!
וכן הלחץ מביא לעצבים לפעמים ..
זה מאוד הגיוני וטבעי.
תכיל תרגיע ותתמוך.
לי זה מה שעזר.
והכדורים הגיוני מאוד הם מלאים הורמנים והורמנים עושים אישה עצבנית תתכונן
וברצינות -
כמו שנכתב, אירוסין זו תקופה מאוד מלחיצה ומתוחה, מהרבה בחינות (מתח רגשי "בין לבין", קשיים עם ההורים וביניהם, עומס של מטלות טכניות, פחדים וחששות מכל מיני סוגים, וכמובן הכדורים)
אל תשפוט את ארוסתך היקרה. אני בהריון ולבעלי יש תאוריה שלמה על סוגי הכדורים שאני לוקחת... ובאופן כללי אנחנו כנשים יצורים משתנים, רגישים, מלאי הורמונים (ח"ו לא באה להלחיץ אבל זה ממש נורמלי!!!)
חשוב שתתן לה הרגשה שזה בסדר גמור, ותנסה לתמוך בה - מקרוב מרחוק - ולשדר לה אמפתיה. אני אישית נפגעתי כמה פעמים מבעלי בתקופת הארוסין, והיה לי קשה אפילו להגיד לו את זה. במיוחד דוסים חוששים להתקרב רגשית בתקופה הזאת, ולדעתי זה הכי נכון בעולם, אבל צריך למצוא דרך להביע בעדינות הערכה והבנה.
הרבה מזל טוב וחיים של שמחה ואהבה!
כמלחיצה מאוד (חודש וחצי בין האירוסין לחתונה), מיעוט שנה (עם הזליחה זה היה 4 שעות של שינה כל הלילה), אבל מאוד יפה
ביום של החתונה עוד ישבתי לקפל ברכונים, אחרי שהלכתי לקחת אותם מבית הדפוס, כי הם פישלו עם זה.
אבל עד כמה שידוע לי אני די חריגה בעניין הזה, שאר החברות שלי היסטריות.
אבל ברור שהתרגשתי, ואולי קצת הייתי בלחץ.
אבל גם אני חריגה לדעתי.
נשים זה עם שלא תמיד תצליח להבין אותן...
לכן המלצה שלי החל מעכשיו תסגל לך דרך שהיא גם דרך בעבודת ה' פשוט להיות שם בשבילה גם אם לא תמיד תבין מה עובר עליה תן לה את החום האהבה והאוזן הקשבת שלך בלי לצפות לכלום.
בהצלחה ידידי היקר ה' ייתן לכם כוחות לעבור את זה בשמחה רבה וברוגע והעיקר באמונה שהכל מאיתו יתברך...
תקופת האירוסין יכולה להיות מלווה במתחים שונים.
יחד עם זאת הכדורים הניתנים לכלה להסדרת מחזור מכילים פרוגסטרון (בין אם מדובר בגלולות ובין אם מדובר בפרימולוט נור) והדבר יכל לגרום להשפעה על מצב הרוח כולל דיכאון ועצבנות. תוכל לעיין גם במאמר ב http://www.aom.co.il/articles/glulot/
אם כלתך מרגישה שהדבר בעקבות הגלולות, ואם ההתבטאות חריפה, שווה להתייעץ עם רופא.
מזל טוב ובהצלחה.
לדעתי תלוי באופי של הבן זוג, גם אני ביום של החתונה קראתי ספר על יום החתונה, אכלתי פיצה (זה היה בר"ח), והיתי שיא הרגועה והמאושרת למרות החששות והמתחים.
אבל היום כמישהי שנשואה לאחר כמה שנים, אין ספק שהכדורים מוסיפים הורמוניים, ומצבי רוח משתנים.
בהצלחה, ולדבר על הכל ולהכיל ולהבין אחד את השני, זאת תקופה קשה ונראית כנצח, בסוף זה נגמר.
לכבד אותה ולקנות לה הרבה שוקולד!!!!!
להבין את ההתרגשות, מן הסתם גם אתה בלחץ ומתח כלשהו....
גם אחרי החתונה יהיו לה מצבי רוח משתנים, כמו לכל הנשים.
אני הייתי מופתעת מעצמי איזה רגישה נהייתי אחרי החתונה, כי אף פעם לא הזלתי דמעות ופתאום התחילו לזלוג...
בס"ד
ב"ה הגיע הרגע 
אז כמה עולה פחות או יותר טבעת זהב לנישואים?? מכירים חנויות מומלצות באיזור המרכז/ השומרון/ ירושלים??
ואם כבר- כמה עולה טבעת לגבר?
ב"ה רק בשמחות!
בעזהי"ת.
ממליצה מאוד.
אם יש שאלות- בכיף
המון מזל טוב! איזה כיף זה!
חנות מהממת!!!
אבל דקה ופשוטה.
בדר"כ הולך לפי משקל ותלוי בסגנון שאת אוהבת.
אנחנו קנינו אצל מלצר בירושלים נראה לי עלה בערך 500 ש"ח. מרוצה מאד. אמין וידידותי. מגיעה עד היום לנקות מידי פעם...
והטבעת אירוסין- זהב עם עיטורים בכסף לבן 900.
אנחנו קנינו טבעת כסף מרובעתחנה צוריהבירושלים, רח' יפו, ממש מול שוק מחנה יהודה.
הוא צורף מוכשר ביותר ואדם מקסים ונחמד. היצירות שלו מדהימות ומושקעות. קנינו אצלו את שתי הטבעות (אירוסין ונישואין).
הטבעת אירוסין (זהב לבן עם יהלומים) עלתה במקור 6,000 אבל אנחנו שילמנו 3,000 אחרי שינוי פיצפוני, והטבעת נישואין (גם זהב לבן) עלתה 1,000.
לגבי טבעת לגברים אני לא יודעת. בעלי לא עונד...
380 אאל"ט (כנראה אני לא שווה הרבה ) הטבעת הכי דקה שהייתה שם בערך...
ולבעלי קנינו ב15 ש"ח, טבעת מגולדפילד בכוך שמול הכניסה לתמול שלשום- בנחלת שבעה.
מחירים טובים וטבעות יפות. אנחנו קנינו ב700. (אנחנו... הוא קנה ב700)
מומלץ ביותר!
יש את "ערן תכשיטים" שיש לו סניף בקרני שומרון וסניף ברח' אחוזה ברעננה, הוא אדם מקסים וחם, עושה את הכי טוב שאפשר, בצורה ממש מקצועית, מפנק את הזוג הצעיר בדיסק ספר והרבה ברכות
וגם אני ממליצה על הצורפים מיצהר- דוד ומעיין עייש, עשיתי אצלם את טבעת האירוסין, וגם הם חמים נחמדים ומקצועיים
ואני ממש מרוצה.זה בירושלים במרז העיר.
אם אתם דוסים, מן הסתם בחיים לא תתחבקו בפרהסיא, נכון?
גם אף פעם לא תגידו לבן/ בת הזוג מילות אהבה מפורשות בפני אנשים אחרים. נכון?
אז למה לריב ולהעליב בפני אנשים אחרים זה בסדר?
אני מניחה שזוגות שהם לא בוטים מידי לא יצעקו אחד על השני ברחוב.( אני מקווה שגם לא בבית) אבל יש מגוון גדול של מילים לא ממש נעימות שאומרים אחד לשני לאוזני אחרים.
גם אם אח"כ תבקשו סליחה ותתפייסו נכון שזה יהיה בשקט ואף אחד אחר לא ישמע? למה זה ככה?
נכון שאני כותבת מהמקרה שקרה לי ולקחתי את זה קשה, אבל אני רואה את זה גם אצל אחרים מסביב. ובד"כ (לא תמיד) הצד המעליב ברבים זה הגברים. כאילו לא מזיז להם שכולם שומעים אותם.
אז לדעתי צריך איזון, או שלא רבים ולא מתווכחים באוזני אחרים או שגם מראים חיבה ברבים.
מה דעתכם?
(נ.ב. פתחתי שם משתמש חדש כי לא נעים לי להיות מזוהה)
מבחינה הלכתית יותר חמור לפגוע בפני אנשים מלחבק בפני אנשים.
מאוד!
לא משנה אם הם דוסים או לא.
ואם הם גם היו מתחבקים בחוץ, זה היה הופך את ההשפלות הפומביות לבסדר?
להעליב זה לא בסדר בשום מצב!
לא בפני רבים ולא בבית!
[חוץ מה"סטטיסטיקה".. אניא לא בטוח שזה קורה ותר לגברים מאשר נשים. רק שלעיתים כאשר אשה "פורקת", נוטים להתייחס "בהבנה" לחולשתה..]
שניהם גרועים ביותר.
אבל הרבה יותר קל לשלוט בעצמך שלא להראות חיבה ברבים מאשר שלא לפגוע ברבים.
לכן יתכן שאדם יקפיד על זה ולא יקפיד על זה.
ואני מאחל לך שכל אחד מכם ידע להרגיש לעומק מה השני מרגיש
ותחיו ביחד בהמון אהבה וכבוד הדדי.
זה מזכיר לי את הדיון על הויכוחים לפני הילדים..
יש שטענו שאנחנו "בני אדם", ועל כן, אין ברירה: מתווכחים ליד הילדים.
כמובן שאיני מסכימה עם הדברים הנ"ל ולכן גם לא מסכימה עם האמירה שקל יותר שלא להראות חיבה, לעומת עניין הפגיעה בצד השני.
הכל עניין של עבודת המידות
(או איך שלא כותבים את זה...)
ממכון שילה (או שמע על המכון בכלל),
אשמח באישי!
תודה.
משהו? על מכון שילה אולי?......כתר הרימוןאחרונהכמו "כמו צמח בר" גם אני החלטתי לתפוס את האומץ ולשאול שאלה בפורום לא לי.
כמו שאתם רואים בניק אני נכנסת לפה מדי פעם (לעיתים לא-קרובות) כי מעניין אותי לקרוא את עולמם של הקבוצה אליה אהיה אמורה להשתייך עוד מעט (אני 20+).
אז יש שירשורים נחמדים, טכנים, וגם קצת קיצ'ים וחמודים...
הבעיה היא בשירשורים האחרים.
ישנם שירשורים שמראים כמה סבל יכול זוג לחוות. סבל לא אנושי אחד מהשני.
המחשבה על כך שעם אדם כזה אני יכולה לחיות במשך מאה שנה ממש לא עושה לי טוב.
היא גם קצת מסבירה את הבדיחות האלה על הסבל שיש לאדם נשוי.
השאלה שלי היא: למה מראש להכניס את עצמי למצב כזה?
שלא תחשבו. אני ממש רוצה להקים משפחה בשנים הקרובות. אבל המחשבה הזאת והסיפורים המפחידים שרצים פה מעלים מחשבות שעדיף לדחות את הסבל הזה כמה שרק אפשר.
אני פונה דווקא אליכם כי בגלל שהמחשבות באו מכם, אני חושבת שדווקא אתם תוכלו לתת לי את התשובה.
לא סבל.
יש גם "מחלות" - אז בגלל זה את מפחדת להיות את? לרוב - בריאים. כשיש מחלה ח"ו, מתפללים ומטפלים.
מי שכותב כאן בעניינים כאלו - זה מי שצריך עזרה. זה לא "מצב מייצג". וגם מי שצריך - הרי כותב לאנשים שהוא מניח שהם מבינים את המצב, ויוכלו לעזור ובתקוה לחזור ולייצב את העניינים ולעלות על מסלול טוב. לא בכוונה להישאר כך לנצח.
ויש מקום גדל לבחירה: הן בבן הזוג שבוחרים להתחתן עימו; שיהיה מתאים, בעל מידות טובות וכו'.
והן במה שעושים בהמשך.
תתפללי לה', תבחרי בטוב גם עכשיו וגם אח"כ - ובעז"ה יהיה מצוין.
ישנם גם מקרים של בני זוג ברמה דתית שונה, אינטלקטואלית (לפעמים האישה חכמה יותר)
ותמיד, אבל תמיד יש הבדלי אופי, חינוך וסגנון.
ועם מידות טובות (חיי נישואין הם לא באנו לנוח, כן? וגם שירות ולימודים וניהול קשרים משפחתיים וחברתיים הם לא "באנו לנוח". תמיד יש על מה לעבוד ואת מה לשמר) עם מידות טובות אפשר להגיע להכל. לאושר ולחוויתיות הכי גדולים שקיימים!!
את יודעת מה זה לבשל ולסדר את החדר לבנאדם היחיד בעולם שהוגה בך כל היום? מה זה לפנק אותו, מה זה לצאת ליום של כיף רק אני והוא? את יודעת מה זה להרות ילד? להיות שותפה למעשה בראשית?
החיים מדהימים, אבל לא יבואו לספר לך על ילד שחזר הביתה בשלום אלא על זה שח"ו נפגע. כי תמיד מדברים על השונה והחריג.
אז מכאן קחי לך את ההוכחה שרוב רובם של האנשים חי בטוב ובאושר.
ותתפללי!!
מחזיקה לך אצבעות!!
כשהכל טוב בד"כ לא פותחים שרשור להגיד איזה חמודה אשתי אבל כשיש בעיות אז מתייעצים פה בפורום ולכן יש כאן אחוז גבוה יחסית של שרשורים המעידים על חיי נישואין לא תקינים.
רוב הזוגות חיים באושר (גם אם לפעמים יש בעיות כאלו ואחרות) ובוודאי שחיי הנישואין עדיפים על להיות לבד.
ללא ספק חיי נישואין זה עבודה משותפת של בני הזוג אבל זה שווה כל רגע.
בהצלחה
"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה."
רוב הזוגות כאן בפורום חיים באושר ובסיפוק עם הצד השני שלהם.
זו הנורמה, השגרה, ולכן לא שומעים עליה באופן יחסי לכמות הצרות המתוארות בהרחבה. רק כשזוג כואב ומתוסכל ומשווע לעזרה הוא פונה לציבור וממילא נוצר הרושם כאילו אצל כולנו או רובנו המצב דומה. ולא היא.
אבל גם טוב גדול יותר.
הכל מתעצם.
האושר הוא פי 2 והקוש הוא פי2
ותזכרי שמה שאת קוראת פה- זה רק המקרים החריגים שמצריכים עזרה. זה לא היומיום של רוב הזוגות.
קולה-
לא ממש מסכימה איתך..
בנישואין תקינים-
יש בדר''כ הרבה יותר טוב מרע..
אחרת זה מצב לא בריא בכלל..
כמובן שיש קושי לפעמים אבל הטוב בנישואין הוא כפליים..
מבחינת זמן- אני מאמינה שיש יותר זמן "טוב"
אבל גם ברווקות (ובכלל בחיים) לרוב האנשים יש יותר זמן "טוב" או "שיגרתי".
אבל מבחינת הדברים שהיא מדברת עליהם- הסיבות לפתיחת לא מעט שירשורים. אז כן- לרוב הזוגות הנשואים יש גם רגעים קשים. וזה קושי שהוא גדול יותר מהקושי של הרווקות. אבל יש גם זמנים שיש ה=בהם טוב שלא יכול להיות ברווקות.
ונישואין זה גם אחרי 5 או 10 או 50 שנה וכמה ילדים...
בנישואין יש קושי גדול יותר, כי מתמודדים עם דברים "גדולים" יותר.
זה מתחיל בדברים היומיומיים כמו לבשל לשבת ולנהל בית, ללמוד לחיות עם אדם השונה ממך באופי ובעוד הרבה דברים ולתת לו את המקום הראוי לו, וממשיך בקשיים נוספים שמשתנים בין זוג לזוג- כמו קשיי פרנסה, ציפייה לילד, קשיי גידול ילדים וכו'.
אבל-
הקשיים האלו הם שמעצימים את החיים! הם המבגרים אותנו (= אנחנו הופכים לאנשים גדולים יותר)
כמו שלימודי תואר קשים יותר מלימוד לבגרויות- אז לא נלמד לתואר??
נישואין זה לא כמו באגדות "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". זה הרבה עבודה, וזה משתלם!!!
יש זמנים שזה אושר רצוף כי.... פשוט טוב להיות נשואים. ויש זמנים שהקושי מעצים את האושר כאשר מצליחים להתגבר.
(אחח.. איזה תענוג זה להדליק נרות ביום שישי בתחושה שלא התעצבנו ולו לרגע אחד על השני...)
דבריי מכוונים לקשיים "נורמלים" שיש לכל זוג נשוי, כמובן שיש גם מקרי קיצון שעליהם את קוראת פה או נחשפת אליהם באמצעי התקשורת שלא מפסיקים לפמפם לנו לדוג' זקן שרצח את אשתו וכו'.
כמו שאמרו לפני- זה לא מייצג ואת וודאי יודעת זאת- אך כדי להתמודד עם הפחד מדברים כאלו כדאי לעשות כמה דברים:
א. לשמוע שיעורי תורה על מה זה זוגיות ואיך היא צריכה להראות.
ב. לקרוא ספרים בנושא (כנ"ל)
ג. כשאת יוצאת עם מישהו שנראה לך לדעתי כדאי להתייעץ עם אנשים שעברו את התקופה הזאת. יש נטייה אם לשתף- אז את החברות שגם בדייטים אך עדיף מישהו שיתן לך זווית נוספת על הבחור- חברה שנשואה מספר שנים, אחות גדולה, אמא, רבנית וכו'. ולא רגע לפני שסוגרים וורט אלא כשזה מתחיל להיות רציני כדי שלא תהיי מסונוורת ולא תהיי פתוחה לשמוע את עצתן.
ד. יש את ההצגה המפורסמת של נעה אריאל (נראה לי שזה שמה) על בעלים מכים ואיך לזהות סימני אלימות עוד לפני הנישואין. סביר להניח שיש עוד מידע בסגנון הזה. חשוב מאוד להכיר אותו. ועם זאת לזכור שאלו מקרים חריגים, שמעתי, הבנתי, אבל לא כל מדוייט הוא בעל אלים בפוטנציאל.
בהצלחה!!
תודה לכולכם!
יישבתם את דעתי.
ואני רוצה לאחל לכולכם שתמשיכו להישאר "בריאים" עד 120!
אל תשכחי שבדרך כלל אנשים כותבים על בעיות שיש להם ולא על המצב הטוב..
פה לפעמים נוצר מצב של אוסף בעיות..
אבל זה לא משקף את חייו של זוג באופן מלא..
בטענה שהעולם מלא בסבל, אז למה להוסיף לעולם ילדים שיסבלו או שגרמו לסבל?
כמובן שזה מגוחך, כן?
העולם אולי מלא בסבל אבל הוא גם מלא בטוב. ויותר חשוב מזה, כל נשמה שיורדת לכאן יש לה תפקיד ותיקון שעליה לעבור.
אז גם בנישואין- זה מגוחך לא להיכנס לזה רק כדי לא לסבול. הרי חיי נישואין הם מלאים טוב וסיפוק ושמחה והעצמה אישית.
ומעבר לזה, כן, לכל אחד מבני הזוג יש תפקיד ביחס לבן או בת זוגו. כל אחד/ת עוזר/ת לשני/ה במילוי תפקידו.
נוכחתי לאחרונה על מצב של קושי בזוגיות שנובע מהסתכלות על אחרים ומתוך כך לקנאה ולחוסר שמחה בזוגיות...
הכל תלוי בך- עד כמה את שמחה בחלקך ושלמה עם עצמך וחיה בבריאות,
ותאמיני לי- כשחיים כמו שצריך + משקיעים בשני,
הנישואין זה החיים הכי מאושרים, הכי שלמים והכי מדהימים שיש!!!!!
אם מגיעים לבסיס משותף גם הגיוני וגם רגשי(נתוני פתיחה). צריך להסתכל קדימה בתקווה. סיכונים יש בכל דבר. ההבדל בין הנישואים לדברים אחרים. שעתיד הקשר תלוי בבני הזוג. איך שהם ינהלו אותו כך הוא יהיה. בלי אמונה ובלי אופטימיות (קשורים זה בזה) אין כלום. וזה לא אומר שתמיד יהיה קל. בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. (משלי)
ממליץ לעבור על הספר. הנישואין משימה של הרבנית סימה בצרי. וגם הספר של הרב של כפר עציון נדמה לי הרב אלישיב קנוהל. לא זוכר את שם הספר אבל הוא טוב מאוד. וגם לרבנית נעמי וולפסון יש ספרים טובים בנושא. רמת הפחד תרד.
הרבה מאוד מלמדים החיים ויש בהם הרבה יופי חשוב רק ליזכור ש במים רדודים אין גלים
הסקרנות היא מים עמוקים אפשר לשמוע גם דברים לא נעימים ואפילו מפחידים אבל בסופו של דבר ההשתלמות והלימוד מנסיונם של אחרים חוסכים לנו הרבה בדרך בהצלחה!!!!
אני לא יודעת אם לקרוא לזה מטריד או מעסיק..או משהו בסגנון..
אבל אני מנסה לחשוב איך בכלל אני יכיר את בעלי לעתיד..?\
אני רואה את חברות שלי שמתחילות לאט לאט להתארס,אבל זה בנות שיצאו עם החבר שלהם עוד מהתיכון..
אני שלא רציתי אז זה אומר שאני אדפק באיזשהו מובן בגלל זה?
השאלה שלך זועקת! את בעצם שואלת אם מי שהולך בדרך ישרה ונכונה- נדפק..
אז לא. כי יש דברים שהם מעבר לראייה המצומצמת שלנו.. ויש לנו אלוקים, ותורה קדושה שלימד אותנו אורח חיים, יהודי.
וברור לנו שהאורח חיים הזה הכי טוב לנו..
אז למה הספק? רק כי חברות שלך נראות יותר "מנוסות"? הסירי חשש מלבך!!
מסר כי לא בא לי להיסחף על זה פה בפורום של הנשואים...
את הודעת הפתיחה.
אבל שלא תהיינה ספקות.
לא רק שאם לא מתחתנים עם מי שהיו איתו, כביכול, "בקשר" - אז זה הרסני; שזה ברור לגמרי. חתונה עם מישהו אחר בקשר חזק לפני כן, זו בעיה גדולה מאד.
אלא אפילו אי תחושת ה"חידוש" המספיק, בנישואין עם אותו אדם - זה הפסד גדול מהאמת.
כי אין כל קשר בין "קשר" ללא נישואין לקשר מתוך נישואין.
וכל מה שמטשטש את זה, זה הפסד לאיכות ולאמת של הנישואין. וצריך הרבה רחמי שמיים.
כמה שאדם שומר עצמו יותר לאמת בלבד - וחש ש"לא שייך" קשר קרוב עם המין השני שלא לצורך נישואין - כך יותר האמת שבנישואין מאירה עליו.
שיסדרו לי משהו..
זה פשוט סתם מתסכל ומעצבן קצת..
אני מכירה הרבה מאוד אנשים ששמרו על עצמם בתיכון ולא היה להם חבר, ובכל זאת... למרבה הפלא... התחתנו!
אני חושבת שאומנם יש כאלה שמכירים בסניף ומתחתנים בסוף, אולי יש הרבה כאלה, אבל יש גם הרבה - המון- כאלה שלא.
את כתבת שאת לא תלכי ותבקשי...
גם אני חשבתי ככה...
אני חושבת שאם את באמת רוצה להתחתן מוטלת עלייך ההשתדלות. לא אמרתי לך ללכת לשדכנים (שאני אגב לא מתנגדת לזה בכלל), אני חושבת שצריך להתגבר (ולהתבגר) על הבושה לבקש טובה מחברה טובה - שתחשוב עלייך...
את יכולה גם לעשות את זה דרך מישהו (אבא, אמא, חברה, אח) שיגידו לאנשים שמכירים אותך ויכולים גם להכיר בנים - שיחשבו עלייך, שידעו שאת רוצה...
[אני לא חושבת שאלה שרק סומכים על החברים שלהם ובטוחים שיהיו להם מיליון הצעות - צודקים. נכון, יש כאלה שזה הולך אבל יש כאלה שפשוט אין להם מספיק הצעות וחבל.
אם רוצים להתחתן - מתגברים על הפדיחות!!
יש לי חברות שמדי פעם מזכירות לי את קיומן, וטוב שכך! כי ב"ה יש לי לא מעט של דברים על הראש.
ואני מעריכה אותן מאד על זה.
אז תחפשי חברות שיש להן בעל בסגנון שלך/שלמד בישיבה בסגנון שלך- מה שאומר שרוב הסיכויים שיש לו חברים בסגנון שלך, תני להן רשימת מכולת והכוונה כללית למה את מחפשת ותציקי להן מדי פעם.
"אולי יש לבעלך חברים שמתאימים לי?"
ןהכי טוב- תלכי אליהן לארוחת ערב/סתם ביקור, ככה הבעל יכיר אותך ויידע לכוון טוב יותר..
אומרות אחרי 10 שנים, חבל שלא הספקתי לפני החתונה ללמוד/ להתנדב/ לטייל וכו'. אז טוב להתחתן כשרוצים,
אבל לא צריך להכנס ללחץ בגיל 19 בגלל כמה חברות שהתחתנו. תהפכי את התקופה הזאת לתקופה של בניית עצמך לקראת הזוגיות והמשפחה, נצלי אותה היטב כטוב בענייך. התקופה הזאת לא תחזור.
זה אחד הדברים שמפסיד מי שמתחתן מוקדם. (אני חלילה לא יוצאת נגד נישואין בגיל 19 למי שמתאים לה, אבל לכל מטבע יש 2 צדדים.)
והתפללי לה' שהזיווג יגיע בדיוק בזמן שהוא צריך להגיע. כי הרי רק הקב"ה יודע מתי זה באמת טוב לנו.
מחויבות היא תוצר של אחרי החתונה בלבד וזה המבחן האמיתי של קשר כל חברות ואפילו ארוכה מאוד לא מחייבת כלום ולרוב היא מיותרת (ביחס לחיי הזוגיות) סליחה על היהירות
שלום לכולם!
אני מחפשת מדריכת כלות מצויינת בתל אביב.
מישהי דתיה תורנית, עדיפה בעיני.
תודה רבה לכולם!
אם את מעוניינת תשלחי מסר
סליחה על הפלישה אבל אני חושב שאולי אוכל במעט לעזור
היה לי קרוב משפחה עם חנות של תשמישי קדושה ונשאר לו בעיקר ציציות{מכל הסוגים בעיקר לילדים קטנים וגם במידות יותר
גדולות} ונשאר לו כמות די רצינית...מי שמעוניין לקנות..ציצית 10 שקלים{רובם חדשות ויש גם כאלו שהם יד שניה-והם 5 שקלים}
הקודם זוכה (:
אני אשמח לציציות לילדים ב10 ש"ח
