פורום נשואים טריים (עמוד 54)

במיוחד כשרואים את התהליך מקרוב

שלא נדע מצרות

מה שאת יכול לעשות זה בעיקר לתמוך ולהתפלל עליהם

אם הם זוג - אז כן. זה הכי מתוק שיש

(חלק מהדברים שאני ממש לא טובה בהם ואפילו לא נכנסת להתעדכן כמעט זה פוליטיקה + חדשות. באמת שלא היה לי מושג 🙈)

אז בטח שזה מתוק! הכי שיש!

כאמור: מה שנקרא אוי לה לאותה בושה (שלי) 🙈 - נשואים טריים

רק אם מדובר בבני דודים או אחים או בת ואבא, מבין האפשרויות שכתבתי, יכול להיות לה תירוץ לכל השיער הגלוי שלה.

אבל מרגע שמדובר בבעל ואשה - אנחנו צריכים למחות על גילוי השיער בשער בת רבים!

מתנה שמקבלים מסבתא - לא מוכרים אלא אם כן גוועים ברעב.

אני לא מדבר על בית או רכב, שהם מוצרים שבדרך הטבע לאחר כמה שנות שימוש מוכרים וקונים חדש שיותר מתאים לצרכים או יותר חדש וכו'. כשהסבתא קנתה טבעת יהלום, אני מניח, היא בפירוש לא התכוונה שהטבעת תימכר בשביל שתעשו רווח מהיר (והדברים נכונים שבעתיים אם הסבתא לא קנתה את הטבעת אלא קיבלה אותה בירושה והעבירה אותה הלאה לנכדיה).

לדעתי (ואני לא איש מקצוע בתחום) תלכו לחנות תכשיטים ותבקשו הצעת מחיר לטבעת עם היהלום, ועם ההצעה הזאת תלכו לחנות נוספת ואז לחנות נוספת וכו'.

תתמקחו, תגידו (אם זו האמת) "כבר הציעו לנו עליה X ש"ח, אז תצטרך להעלות את ההצעה שלך אם אתה מעוניין בה", ותעשו בדיוק מה שעושים זוגות שלוקחים משכנתא - רק הפוך... כלומר כאן אתם המוכרים של המוצר ולא הרוכשים.

אני מכיר אישית אדם מאוד מאוד אמין שמוכר תכשיטים בכפר חב"ד (הוא חבדניק בעצמו), אם תרצי פרטים אוכל לתת בפרטי.

נקודה חשובה:

כהדיוטות בתחום, לעולם לא תוכלו לדעת מה היהלום שווה. המחיר נקבע לא רק על ידי הגודל אלא גם הניקיון, הצבע והליטוש משחקים תפקיד מאוד משמעותי.

גם יהלום גדול יכול להיות שווה אלפי שקלים ספורים בלבד, בעוד יהלום שקטן ממנו בהרבה יעלה עשרות מונים יותר.

מצרף מאמר שהשתמשתי בו כשקניתי לאשתי טבעת אירוסין לפני כשנתיים, אחרי שהטבעת המקורית נגנבה...

צבע יהלום - המדריך המלא - טבעת יהלום

מציע להיכנס לחנות מלצר בירושלים (מרכז העיר) הם אמינים, ולקבל מהם הצעה. כמובן שאחכ ללכת לעוד מספר חנויות לקבל הצעות נוספות...

בהחלט צריך להוסיף אימוג'י של שמגיע אוטומטית אחרי כל תגובה שלך

עליה.

את מתארת מציאות שהזוגיות "על הפנים" כפי שכתבת.

שעברתם כמה טיפולים זוגיים.

שלא עזרו.

ואפילו טיפול אחד שהזיק.

וואו. כמה קשה זה יקרה גם לכאוב וגם לנסות שוב ושוב ולהתאכזב. זה ודאי הצריך מכם כוחות עצומים ולא מעט דמעות וקושי איום וכאב עמוק

שולחת חיבוק ענקי על הכל, והלוואי הלוואי שיהיה טוב ב"ה, וטוב גלוי במהרה! 🙏

ואיזו מדהימה את שאת לא מוותרת ומנסה ומנסה ומחפשת איפה כן ימצא קצת אור.

אני מנסה לחשוב רגע האם לדעתך יקרה קריאה בספר מאוד טוב או צפייה בהרצאה ממש טובה יוכל לרפא את כל המטענים שהצטברו ביניכם ספציפית? יכלו לכוון לכל מה שעברתם יחד ובכאב לטפל ובטוב להתעצם ממקום כה כואב?

האם שניכם רוצים בכך? למשל לקרוא יחד או לצפות יחד וליישם?

אם את מאמינה שקריאה או צפייה של חומרים טובים בנושא זוגיות יכולה לעזור - אז לכו על זה והמון המון הצלחה כמובן!

ממליצה על "לבסוף מוצאים אהבה" של הנדריקס,

ומצטרפת להמלצה של @המקורית על "גברים ממאדים נשים מנוגה" וגם על "אישה מועצמת" של לורה דויל,

ואם תרצי לכוון או לדייק יותר אולי יוכלו להכיר עוד חומרים.

(ואם איכשהו זה יוכל לעזור, יש למעלה בפורום שרשור נעוץ שכותרתו "לימוד חשוב על הנישואין + מקבץ רעיונות לזמן זוגי" - בחלק הראשון של ההודעה יש קישור למשהו שכתבתי כאן בעבר שהלוואי ויוכל להתאים. אבל חוזרת ומדגישה שזה רק ממקום כללי כ"טיפים" או לימוד על הנישואין, ולא בא להחליף כלל משהו ממוקד ומעמיק או משהו שיש בו היכרות אישית איתכם וכאמור הבנה לכל המטענים והכאבים שעברתם... אז אולי זה לא יהיה רלוונטי כלל אבל בכל זאת אומרת בשביל האחוז הקטן שאולי איזו מילה כן תוכל להתאים)

שתהיה הצלחה גדולה גדולה יקרה,

שתזכו לאור גדול ולראות את ברכת ה' עליכם במהרה ממש, הלוואי 🙏🌹

לראות פירות מתוקים מכל המאמץ וההשקעה, עם המון אהבה וקירבה ב"ה

ממש מוכר, את לא אשמה והוא לא אשם

זה סוג של קצר בתקשורת, שקיים ומוכר, גם אצלי.

מה שניתן לעשות, זה לנסות ולהכיל את הפגיעות שלו, ולתת לו (כשאפשרי "להצליח" להפתיע ולשמח אותך), 

קודם כל היה ממש כיף לקרוא אותך.

לראות עד כמה בעלך חושב עלייך, חושב איך לשמח אותך,

ממשפט אחד שלך - עושה הכל ברגע כדי שתהיי שמחה כי הוא בטוח שזהו רצונך וזוהי שמחתך.

רק על עצם זה יש חיוך ענק על הפנים

זכות גדולה!

ואת, שכ"כ רואה אותו ואיך הוא התאמץ, כ"כ מעריכה אותו ואת הכוונה הטובה שלו, כ"כ רוצה להמשיך ולהעמיק את הקשר ביניכם ושהוא יהיה שמח ולא מתוסכל (וגם את כמובן).

ואני אומרת שזו דילמה מקסימה כי אפשר ללמוד דווקא ממנה עוד המון על הזוגיות

ודווקא ממנה לצמוח עוד המון.

לא להיבהל שזה קרה.

הכל בסדר.

דברים כאלה קורים.

אנחנו לא קוראי מחשבות, ולא מלאכים

אלא בני אדם

וכאן מדובר בשני בני אדם עם אהבה גדולה ורצון להיטיב ולשמח, שאין נפלא מזה!

רק מה שלעיתים זה מתנגש עם חוסר הבנה או דברים אחרים.

אבל איזה כיף שיש את הרצון הזה להיטיב ולשמח!

ואיזה כיף שאפשר ללמוד מכך ולהתעצם מכך אפילו יותר!

אל תיבהלי יקרה.

נסי להתבונן בכל מה שקרה ולתווך זאת לבעלך עם כל הלב.

כלומר לומר לו: וואי כ"כ ריגשת אותי ושימחת אותי שחשבת עליי. הידיעה הזו שמשפט אחד קטן שלי יכול לגרום לך להזיז הרים ועוד תוך רגע רק כדי לשמח אותי פשוט מרגשת אותי!!! ממש זכיתי ותודה רבה רבה. ואני לא רוצה שהמקום הזה ידעך רק בגלל התגובה שלי.

חשוב לי לומר לך שהתגובה שלי היא רק רק על עצם הספה עצמה והניראות שלה בפועל בבית שלנו. כלומר זו תגובה פרקטית למשהו פרקטי.

והיא אחרת לגמרי מהתגובה שלי על הרצון המדהים הזה שלך לשמח אותי.

כלומר לעשות הפרדה.

בין שתי התגובות.

ואת התגובה על הלב שלו והרצון לשמח - להעצים עוד ועוד ולומר שבדיוק ככה הרגשת כ"כ אהובה ויקרה וחשובה לו.

וכתגובה נפרדת לגמרי - היית רוצה לשתף אותו גם באותה ניראות של הספה בביתכם כעת. לא מתוך מקום כפוי טובה חלילה, אלא מתוך מקום שממשיך ומסביר לו לעומק שכאשר את אומרת דברים לפעמים זה כמו לשתף במחשבות ולאו דווקא לעבור לעשייה בפועל.

כלומר יש כאן הזדמנות להעמיק את ההבנה וההיכרות של שניכם. וזה מדהים!

כי הוא עוד יותר ילמד אותך, את מי זו דפנוש ואיך היא "עובדת" ומגיבה, ואילו עוד דקויות יש בה, וזה מרתק!

ואת עוד יותר תלמדי אותו, את אישך היקר, ואיך הוא "עובד" ומגיב, ואילו עוד דקויות יש בו, וזה מרתק!

למשל, הוא כעת יכול להכיר יותר לעומק את אשתו האהובה ולהבין ממנה שכאשר היא אומרת דברים בקול זה לאו דווקא אומר שהיא רוצה אותם בפועל אלא יותר כ"סיעור מוחות" ושיתוף כזה. והוא ילמד לאט לאט עוד לעומק שאצל אשתו כאשר המוח רוצה לעבור לפס פרקטי - הוא רוצה גם שיח על זה ספציפית ושיתוף.

ואת למשל תכירי עוד יותר לעומק את אישך ותלמדי עליו שמרוב אהבתו לאשתו, הוא רוצה כמה שיותר מהר לשמח אותה ועבורו משפט שאמרה אשתו=קודש! והוא כל כך תופס ממך וממילותייך עד כדי כך שישר עובר לעשייתן וזה מדהים מדהים מדהים!

והלימוד הזה שלך אותו יכול לגרום גם לך להבא לומר תוך כדי המשפט *שלך* - "אה וחשוב לי שלפני שנחליט נדבר על זה עוד או נראה בפועל עוד, אני רק משתפת אותך בגלגלי המוח שמסתובבים כרגע )

כלומר נסו להפריד בין האהבה הגדולה והרצון המדהים הזה לטוב אחד לשנייה שהיה כאן,

לבין הלימוד עצמו שלומדים ומעמיקים עוד את ההיכרות אחד עם השנייה, ועם עצמנו!

(גם את עצמינו אנו מכירים כך יותר לעומק, וזה אפילו עוד יותר נפלא מה שהזוגיות גורמת לנו ואיך אנחנו גדלים גם בפן האישי ממנה! )

אז שיהיה לכם לימוד נעים ומפרה

ותמשיכו להינות מכל הטוב הזה שיש ביניכם, זה יקר מפז

משמח מאוד לשמוע, ב"ה!

ריגשת ❤

לאישה לא נוח הסיטואציה הזו לידך..

כנראה חסר לו ביטחון, תסבירי שמעדיפה שיתמקד בך, גם למה לתת תשומת לב מיותרת לנשים?!

תהיה ענייני וזהו

היא עדינה איתך

זה ממש מביך וגורם לתחושה נוראית
אולי כדאי לשתף אותו לפני יציאה שאת לא רוצה שיתחיל עם נשים אחרות, לא בקטע של ההומור בכלל, זה מביך אותך שהוא עושה את זה, במיוחד לידך.

מהמילים שלו פוגשת אותך.

איפה היחס שלך עצמך מול החברה, מול הסביבה,

איפה המקום של הדימוי העצמי שלך ושל הביטחון העצמי שלך,

איפה המחשבות של "מה חושבים עליי" או "האם אני מספיק בסדר וטובה ושווה בעיני הסביבה" פוגשות אותך,

ולאחר המבט המתבונן הזה פנימה לנסות לראות גם את השוני ביניכם כשני בני אדם נפרדים,

את המקום שלו מול עצמו ובאדם הנפרד שהוא, כולל לעבוד על נפרדות בתוך הביחד הזוגי (באיזון ובעדינות גדולה שלא להגיע לא למצב קיצון של "אחד בתוך השני", וגם לא למצב הקיצון השני של נפרדות מלאה בלי חוויה זוגית של ביחד כלל...)

אחרי שהדברים יתבהרו *לך* יותר,

ממש שתשימי אותם בצורה מסודרת דבר דבר -

תדעי יותר להצביע ולזהות את הנקודות שמפריעות לך אבל קשורות אלייך - וזו עבודה אישית,

את הנקודות שמפריעות לך אבל קשורות אליו - וזו תהיה עבודה זוגית איך לתקשר ולתווך לו זאת בצורה נכונה ומקרבת ולא מקטינה/ביקורתית/מרחיקה/לא מקדמת.

ואת הנקודות שמפריעות לך וקשורות לזוגיות שלכם, לציפיות של כל אחד ואחת מכם מהזוגיות, איך אתם תופסים בכלל זוגיות ובלעדיות וכו'- וכמובן להקשיב לצרכים שלנו, לא להדחיק אלא לתקשר אותם בצורה בהירה וישירה לבן הזוג.

זו אומנם דרך, אבל היא דרך מופלאה!

כי בה את זוכה גם להעמיק את ההיכרות שלך עם עצמך המדהימה

ועם אישך היקר

ולשדרג ב"ה את כל הדינמיקה הזוגית ביניכם

ב"הצלחה רבה רבה

(נפלתי מהשמיים, אה? כמה שאלות יש לה זותי...)

הייתי בעשרות אויפריפים בימי חיי

מעולם לא שמעתי סיפורים כמו שאת מתארת,

אלו ממש מקרים קיצוניים

למה שההורים יריבו בינהם? למה שיהיה מתח?

שתזכו לבנות בניין עדי עד 🌹

העיקר שלא יציקו לי. מה שבדרך כלל לא קורה כי הבית בזמן שאני לא הייתי נהיה קשוח.

רוב הזמן אני עובד מהבית וזה אפילו יותר קשה כי בעצם צריך להפריד בין הלחץ בבית לבין זה ש"אני לא בבית עכשיו". אני בעבודה.

לרוב אחד כבר בבית עם הילדים, ויש משימות, כך שאין אפשרות לחזור הביתה ולהעלם בגדול.

מה שכן - אומרים כזה שחוזרים

וואי היה לי יום קשה

אני צריכה רק חיבוק ושתגיד שאני בסדר.

או - יואו איזה יום, אפשר שעת התמרמרות? ואז מתמרמרת על כל העולם הוא מקשיב. וזהו פתרתי את הצורך שלי

או - היה לי קצת יום קשוח, אפשר בערב אחרי שהילדים נרדמים קצת זמן עם עצמי?

שנינו יכולים לדבר ככה

אבל לרוב - אנחנו פשוט מדברים ומשתפים מה היה לנו היום. 

גם שנה ראשונה לנישואין

גם התמודדויות זוגיות

והכל חדש

גם אירועים מבחוץ

ומפנים

ובריאות

ומשפחה

והמחשבות. אוי המחשבות האלו. הן גומרות.

והספקות. והיאוש.

קשה קשה קשה

חיבוק גדול גדול

אנסה להתייחס בנקודות לדברים שכתבת:

א. מאוד מאוד טבעי שבשנה הראשונה לנישואין יצוצו אתגרים חדשים שכלל לא חשבנו עליהם ובטח שלא הכרנו.

אני חושבת שאין כמעט זוג שלא חווה את זה. משני הצדדים כמובן.

מה שיש לפני החתונה, לעומת מה שיש אחרי החתונה,

השלבים השונים של חיי הנישואים (אפרט בהמשך),

וכמובן ההימצאות 24/7 פתאום עם אותו אדם, מאשר לראות אותו רק לכמה שעות כל פעם אחרי הכנה -

יש כאן פער גדול מאוד, טבעי מאוד, מאתגר מאוד והכי משמח וחשוב - ניתן לעבודה!

ב. לגבי המחשבות - המחשבות המפחידות הללו שעולות לך מדי פעם, החששות הללו שתיארת, הרגשות הלא פשוטים שבאים לפעמים - כל אלו יכולים עוד יותר להתעצם, עוד יותר להפחיד.

אני ממש יכולה לדמיין אותך יושבת לך לפני השינה או באיזשהו רגע ביום ופתאום עולים כל החששות הללו, פתאום הרגש שלילי - ואת מוצאת עצמך מבוהלת! מפחדת! פשוט פחד עצום.

רגע מה?! איך אני מרגישה את זה?!

איך אני מרגישה את זה *אליו?!* מה קורה פה?! מה, זה אומר שלא בחרתי נכון?1 זה אומר שאנחנו חלילה נתגרש?! אני לא רוצה להתגרש אבל! אני אוהבת אותו! אבל איך אני אצליח ככה כל החיים? ואיך נביא ילדים ככה? ומה יהיה? ואם אני אאבד אותו באמת?!

והפחד הזה עולה ועולה, גדל וגדל, ממש יכול לשתק.

זה באמת מאוד מפחיד.

ואני חושבת שצריך גם לתת מקום לפחד הזה וגם לכל הרגשות הנלווים שציינת.

להביט בהם רגע, בחמלה, בלי שיפוטיות, רק להתבונן בהם.

לנסות להקשיב להם, ומה יש מתחת? להבין את השורש שלהם, להבין ממה הם רוצים להגן עלייך, להבין מה הצורך שלך שם, 

לא לפחד מהפחד.

לא לפחד מלהרגיש את זה. גם אם זה רגש קשה.

אז מה, הוא חלק מהחיים.

בזוגיות עולים גם קשיים. גם רגשות קשים. גם ויכוחים. גם כעס אחד על השניה. זה בסדר גמור. זה טבעי לחלוטין. זה חלק מזה.

ובעיקר בעיקר - זה *לא* אומר שאתם לא זוג טוב או שבעלך לא טוב או שאת לא טובה! לא!

זה רק אומר שאתם אנושיים. זה הכל.

זה רק אומר שירידות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. זה הכל.

אם נצליח לא להיבהל ולא לפחד מהפחד - אנחנו כבר בדרך קדימה.

וע"ג זה כמובן לקבל תובנות, ידע וכלים שיעזרו לנו עוד יותר בכך.

ולזכור שזוגיות היא לימוד.

זוגיות זה מסע.

זה תהליך.

לאט לאט

דבר דבר

יום אחר יום

עבודה אחר עבודה

השקעה אחר השקעה

לימוד אחרי לימוד.

וזה לגמרי אפשרי!

וזה הכי משתלם שיש!

זו העבודה עם הפירות הכי מתוקים ויקרים שיש!

ואני בטוחה שאתם תזכו להם ב"ה!

ג. מצרפת לך תגובה ארוכה שכתבתי על השנה הראשונה לנישואין:

כדי לענות על שאלתך צריך להבין ולהקיף הרבה דברים והרבה כיוונים.

בגלל שלא ניתן לעשות זאת בצורה שלמה ע"ג הפורום, אנסה לכתוב כמה כיווני מחשבה בכלליות, אבל לענ"ד הדבר העיקרי שיכול לעזור לך כאן הוא *להבין* רגע לעומק מה קורה איתך ועם המחשבות הללו שתיארת. כלומר, להכיר אותך לעומק, את הזוגיות שלך עם בעלך לעומק, את כל מה שקרה באותה שנה ראשונה, להבין למה את מתכוונת ב"קשה", מה בעצם היה שם,

וכמובן להכיר גם את הצד של בעלך בסיפור.

רק אחרי כל הנ"ל ניתן יהיה לכוון את המענה היותר מדויק *אליכם*.

בינתיים כותבת בכלליות:

אז כן, השנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.

יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.

אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.

השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.

זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.

זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,

הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.

זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"

השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...

ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!

ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!

אז קודם כל חיבוק גדול על התחושות 

בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.

כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,

לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.

וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.

ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.

לשלב הזה קוראים איזון.

והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.

להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,

וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.

ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!

יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...

וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.

---------------

אחרי ציון השלבים השונים בשנה הראשונה בכלליות, רוצה לכתוב עוד כמה דברים חשובים על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

כולנו כבר יודעים, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

וזה הזכיר לי משהו שכתבתי פעם: 

אתמול ברכבת, ישבו לידי זוג שרק נפגש, איש ואישה שהיו בעיצומה של ההיכרות הראשונית שלהם.
הדבר שהכי בלט לי לעין היה שהגבר לא הפסיק להחמיא לאישה, למצוא בה כ"כ הרבה טוב רק משיחה ראשונית אחת,
והאישה לא הפסיקה לחייך ולשקף עד כמה היא נהנית ומרוצה מהמחמאות שהיא מקבלת, ובחזרה כמובן נתנה ליושב מולה להרגיש שווה ולהחמיא גם לו על כל דבר טוב שזיהתה בו.

והאינטרקציה הכ"כ מופלאה הזו, הכ"כ מרגשת הזו שקורית בהיכרות הראשונית - לא קורית סתם.
בתקופת ההיכרות ה"אני המשוקף" (=איך אחרים תופסים אותי ורואים אותי) עובד שעות נוספות, ובד"כ מקבל פידבק מאוד חיובי שמאוד מרים אותו ומרים לו - ואז הוא מרגיש במקום בטוח וטוב - ויכול לפרגן בחזרה -
ואז ה"אני המשוקף" של בן/בת הזוג שמולנו נוהג בדיוק באותה הצורה.

כל מה שהגבר הרגיש באותה היכרות - זה עד כמה כיף לי וטוב לי להיות כאן במקום הזה. עד כמה אני נחוץ ושווה וחשוב במקום הזה ואל מול האישה הזו.
וכל מה שהאישה הרגישה באותה היכרות ראשונית היה - עד כמה אני שווה וטובה בעיניו. איזה כיף!

עם הזמן ועם שנות הנישואים, אנו שוכחים קצת את המקום הכה חשוב הזה של האני המשוקף - לתת לבן/בת הזוג שלנו להרגיש שהם טובים! שהם שווים! שהם מיוחדים! שהם אהובים!
הבשורה היא, שעם מודעות, רצון טוב והחלטה ברורה - אפשר לחולל פלאים גם אחרי 80 שנות נישואין!

היום כשאת/ה חוזר/ת הביתה,
הבט/י באשתך/בבעלך
תראה אותה כמו שהיא.
תראי אותו כמו שהוא.
תביטו אחד לשניה בעיניים, ככה למשך דקה לפחות.
נסו להביט ב*נשמה* הזו שאיתה החלטתם להתחתן, שאיתה החלטתם להקים בית ולקשור את חייכם בחייה לנצח.
האהבה הזו הייתה שם. הקירבה הזו הייתה שם.
הטוב שראיתם אחד בשניה היה שם.
ויודעים מה?
כל אלה עדיין שם!
איך אני יודעת?
כי הם היו שם! הם לא התאדו, הם פשוט מכוסים בהמון המון אבק של מטענים רגשיים, שגרה שוחקת, ריבים, תסכולים ושאר חבלני הנישואים.
הם שם!
בהבטחה!
וכמו כל דבר בטבע - גם האהבה שלנו צריכה חיים כדי להתקיים.
אם ניתן לה את החיים האלה,
אם נתדלק אחד את השניה במה ראינו טוב בהם *היום*,
בעד כמה אנו מוקירים להם תודה על מה שעשו עבורנו *היום*,
בעד כמה נהיה מרוכזים ב*יש* ולא באין,
בטוב ולא ברע,
במאמץ ולא רק בתוצאה,
בכוונה ולא רק בנפילות -
ונדגיש זאת בפניהם, נרים להם את האני המשוקף שלהם - זה גם יחזור אלינו בטוב כמו בומרנג וגם נזכה להחזיר את האהבה הגדולה הזו של שנינו.

ההחלטה להתחתן

אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים

ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.

עמדנו תחת החופה – אז *זה זה*! וזהו!!!

המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.

זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*

וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.

וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,

אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.

באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.

אמנם, אחרי שמתחתנים,

אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.

אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש

אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו

וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.

אז במודע להעניק

במודע לחשוב על השני

במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו

במודע הכל.

ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.

---------------

ולהרחבה על מהות הנישואין, כיצד להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה ועוד, כתבתי כאן

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

המון הצלחה יקרה! שתזכו ב"ה לבניין עדי עד בשמחה, בשלווה, בשלמות ובבהירות שלמה

סתם...

2 דברים:

1. כן, אלה החיים, לא קלים, יש תקופות טובות יותר ויש פחות

יש מורכבות וקשות ויש קלילות יותר, האתגר הוא להצליח לצמוח מהקשיים ולהצליח עם כל הקושי לראות את הטוב שכן קיים, לכל אחד יש הרבה דברים טובים בחיים, צריך רק לרצות לראות אותם.

צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד, הכי חשוב דבר ראשון לעבוד על זוגיות טובה, כי להתגבר על קשיים עם עוד מישהו לצידך זה הרבה יותר קל

2. ממליצה לך ללכת להתייעץ עם מישהי טובה, לפתוח את כל מה שיש לך בפנים.

את בטיפול כלשהו?

יש סיוע כלשהו?