פורום נשואים טריים (עמוד 550)

מבחר גדול, יחס נעים מאוד, קיבלתי עליו הרבה המלצות, ובטח הרבה כאן גם קנו אצלם..

הם גם מאוד ותיקים- ההורים שלי קנו אצלם לפני כ-25 שנה..

החנות נמצאת ברחוב הלני המלכה (פניה מרחוב יפו- אפשר לראות במפה). אם מגיעים מרחוב יפו זה בצד שמאל, די קרוב.

לא מכיר  עוד כי רק אליהם הלכנו ומצאנו מה שרצינו.

 

בהצלחה ומזל טוב!

סד

מול המשביר החדש
החנות לא זוהרת מבחוץ אבל יש להם מבחר והם אנשים טובים אמינים ודתיים!

הזמנו משם טבעת נישואים ותיקנו אצלו כמה תכשיטים- היינו מאד מרוצים. 

 

מזל טוב!!

מנסיון כואב ...

כדאי לפרסם אולי שיהיה אפשר לפנות אליו כדי להתעדכן.

מאשר לפרסם את זה פה.

וגם בזה אני לא בטוחה אם זה אפשרי,אולי זה עדיין לשה"ר.

אם יש פה מישהו שמבין יותר בהלכות לשה"ר אשמח לדעת.

ואחרי הכל, זו התרשמות שלה. ואולי יש עם הזמן שינויים וכד' - ולא מדובר מן הסתם ב"נוכל להכעיס" - אז פירסום ברבים היה יכול לגרום לו נזק לטווח ארוך.

 

לכן, יפה עשתה שהציעה לפנות אליה ב"אישי" ולא פירסמה כאן.

גם תועלת לשואלת - וגם לא קלקול שקשה לתקנו.

ממש זול שם ומבחר ממש גדול,יחס מקסים ואישי...

אני הייתי שם עם ארוסתי לאחר שהיינו בכמה חנויות ואצלהם היה הכי הרבה מבחר ומכירים שפויים. 

שווה לכם לנסות , יש רכבת עד למתחם הבורסה

שיהיה מזל טוב

 

מה כ"כ מיוחד שם? השיורת ?המבחר?

שזה סגנון ייחודי יותר. לא רציתי טבעת יהלום והטבעת שלי באותו שווי של יהלום רק יותר יפה בעיניי...

אולי שווה לקפוץ לשם, זה על יפו.

מגוון רחב יחס טוב ומחירים נוחים!

ברח' יפו ממש מול השוק. יש שלט.

מומלץ מאוד מאוד. קנינו אצלו גם את הטבעת נישואין.

אפשר לשנות נסיבות בנוגע לעיסוק של הבעל?

 

אפשר לשוחח פעם ביניכם (אולי בשבת..) על הקושי הגדול והמובן שלך, ולראות מה הוא אומר/מציע?

יש תקופות כאלה...

 

גם אצלנו בשנה הראשונה לנישואינו היינו מתראים ב9:00 בערב אחרי הלימודים לארוחת ערב,

ואז הוא היה הולך לישון ויוצא לשמירה מ11 בלילה עד 7 בבוקר. וחוזר לישון, ואני הייתי הולכת ללימודים..

 לחשוב על זה עושה לי עצוב..

 

זה תק' ויעבור?

 

זה תמיד היה ככה?

 

הוא מודע לקושי שלך?

 

מה התעסוקה שלך במשך היום? (עובדת? לומדת או רק עם הילדות?)

 

הוא מודע לקושי שלי- כן.

כמו שאני מודעת לקושי שלו בלצאת לעבוד ולפרנס עד שעות מאוחרות.

אני עסוקה בלטפל ב2 הילדים שלי כל היום.

אבל חשבתי לצאת לעבוד כי... הבדידות ממש קשה לי , לפחות אם אין לי את בעלי בבית, אז אולי אראה קצת חברה בעבודה... וכו'...למרות שיש לי תינוקת ממש קטנה , אבל אני מרגישה שזה הצורך הנפשי שלי - אחרת אתרסק לחלוטין.

 

לא ציינת אם מדובר בתקופה של עבודה אינטנסיבית כזאת או שזה באופן קבוע..

הוא מגיע הביתה במשך היום?

קשה לי להבין איך אפשר לבנות זוגיות בצורה כזאת.
מה שאת מבקשת זה לא מותרות..זו אחת המטרות של להתחתן.
ומגיע לשניכם. בטוחה שגם לו זה קשה.

אני חושבת וסליחה אם זה נשמע קיצוני..זו דעתי.
שעליכם לדבר בינכם מה סדרי העדיפויות שלכם כרגע בחיים .ולראות מה אפשר לעשות לשם כך- ו..כן.גם לחפש עבודה אחרת או לשנות מקום מגורים.

ובינתים,תמצאו לפחות שעה אחת בשבוע שהוא חוזר מוקדם.או בזמן אחר שאפשרי וזה יהיה הזמן שלכם יחד.

אכן קשה מאוד מאוד. 

חשוב לשתף בתחושה, לחשוב יחד על פתרונות. אם אין דרך לשינוי של המציאות, לפעמים המודעות גם כן עוזרת. אולי שיחת טלפון, יכולת לסמס אחד לשני תוך כדי ולקבל חיזוק יכולים גם כן לסייע. 

הצורך בבן זוג הוא עמוק מאוד ונוגע במקום בסיסי ומהותי בנפש שלנו. 

בזוגיות תקינה אתם אמורים להשקיע זמן משמעותי בלשוחח ולשתף אחד את השני בחוויות ובחיים,

השיתוף הזה מחבר בניכם, אתם הולכים ומכירים אחד את השני יותר ויותר,

עד שעם השנים נוצר בניכם חיבור חזק ועוצמתי 

גם אם חולפות תקופות ארוכות בלי לדבר. 

 

בסופו של דבר, קשר עוצמתי  והבנה עמוקה אחד של השני מהווים את ה"גאולה" מהבדידות,

גם אם למעשה הביטוי המעשי שלו הוא מועט. 

את יכולה להרגיש מחוברת מאוד לבעלך, שההערכה, התמיכה והנוכחות שלו מלווים אותך לאורך כל היום, 

 

הצורך שלך והאתגר שלך הוא להצליח ליצור קשר וחיבור עמוק עם בעלך

כשאין לך את הכלי הנחוץ ביותר לכך - זמן משותף.

כמובן שאם תצליחו למצוא דרכים לשנות את המציאות, להיות זמן יום יומי ביחד ולשוחח - כדאי לעשות זאת.

אולם אם המציאות לא ניתנת לשינוי כרגע, אז תדעי שהחיבור הזה אפשרי בכל זאת.

 

תמצאי זמן (אני בטוח שתצליחי לתפוס איתו שיחה מתישהו...) ותשתפי את בעלך בכאב שלך

ותספרי לו שאת מרגישה בודדה = רחוקה ממנו. לא שאת לא אוהבת, אבל רחוקה.

תספרי לו שאת רוצה שתשימו לכם למטרה להעמיק ולחזק את הקשר שלכם. 

המטרה הראשונה שלך היא "לשבור את הראש", לחשוב יצירתי, ולמצוא זמנים לדבר. 

מנסיון שלי, את תהיי מופתעת ממה שתמצאי, בפרט בשבתות, לפעמים אולי רק בטלפון, 

אולי לשנות קצת את הרגלי השינה באופן שיאפשר לכם לדבר.

 

אחרי שמצאת, המטרה השניה שלך תהיה להלחם יחד איתו כנגד המציאות השוחקת, 

כדי שאכן תשבו לדבר ולא תמסמסו את ההחלטה.

 

כשאתם יושבים ומדברים, מאוד משמעותי על מה אתם מדברים,

אם לכל זוג יש את האפשרות לדבר על ילדים עבודה וכדו' ורק לפעמים להגיע למקומות יותר עמוקים,

הרי שאתם תצטרכו ללמוד לנצל את הזמן המועט שיש לכם לדבר, 

הפיתוי לדבר על הילדים הוא רב, ולפעמים הוא חשוב, 

אבל הוא פחות מחבר וכדאי להמעיט בו, תדברי עלייך, הנושא העיקרי של השיחה צריך להיות - את.

ועלייך להפנות את השיחה לדברים שהם יותר משמעותיים, לחוויות ומחשבות ורגשות שנוגעים לך במקום יותר עמוק, 

ולדבר בכנות רבה אחד עם השני.

 

אם תירצי - בע"ה תצליחי! אבל רק אם תילחמי!, כי המציאות שאת מתארת מאוד מקשה על בניית קשר זוגי אמיתי. 

 

בהצלחה!!

 

יכול להיות שאת מרגישה כך את חיה באותה מסגרת כבר הרבה זמן ואת לא מרגישה שאת מנצלת וממצה את עצמך כפי שרצית.

 

לדעתי, שבי את ובעלך בארוחה מפנקת (אתם חייבים למצוא זמן!) ותתחילו לנסות לעשות סדר בדברים בבית.

ותנסו לענות על השאלות שמפריעות לכם.

כמו לדוג':

- העובדה שהוא חוזר מאוחר הביתה - למה זה גורם? האם ניתן לשנות? האם זו מציאות טובה עבורנו כרגע?

- הנפש שלך. מה את חשה, מה את מרגישה ביום יום.

- הנפש שלו. הוא עובד קשה ללא ספק. אולי גם הוא צריך מנוחה למרות שהוא מרגיש מחויבות לעבוד בשל העובדה שאת לא עובדת?

 

תנסו להרים את הדברים ממודעות לליבון הדברים וכך לנסות לפתור ע"י פתרונות.

 

בהצלחה מתוקה!

בס"ד

 

בעלי חוזר בסופי שבוע וגם אנחנו ב"ה עם שני קטנטנים.

קשה לי מאוד ואני לא אתחיל מהקטע הנפשי. מהקטע הטכני:

לארגן את החבר'ה בבוקר ולמהר לעבודה או ללימודים

להוציא את שניהם

מקלחות

השכבות

הקימה בלילה

 

אז אני בעד לקחת עזרה. הורים\אחים\ גסים\ שכנים.

אפילו בייביסיטר בתשלום.

 

שיהיה לך זמן לעצמך.

 

בקטע הריגשי-

לי אישית מאוד קשה ללכת לאירועים בלעדיו.  אז החלטתי שאולי אנשים יראו בי סנובית אבל הבריאות שלי חשובה יותר, ולכן יש אירועים שאני פשוט לא מגיעה בלעדיו. ושלימה עם זה מאוד.

 

לעשות מה שטוב לך.

לצאת עם חברות, להשתחרר.

לפנק אותו באוכל טוב כשהוא מגיע הביתה.

SMS אוהב באמצע היום גם אם אין לו זמן לענות

 

בכלל, את יכולה לבקש ממנו שלפעמים ישים לך פתק בתיק ככה בהפתעה. הגברים לפעמים לא חושבים על זה ולדבר עושה המון.

 

הרבה חיבוקים וכוח

(יש מקצועות כאלה, מי כמוני יודע)

 

 

במיוחד עם הקטנה.. לא פשוט בכלל..
שה׳ ייתן לך כוחות להיות האמא הכי הכי בשבילן! אם את מרגישה צורך לצאת- תצאי!! זה הבריאות הנפשית שלך. אולי תקחי איתך את הפיצית קבוע לסיבוב בחוץ? תשבי בגינה, תדברי עם אמהות ותכירי חברות חדשות? זה ממש מרענן..
קשה בטירוף להיות עם תינוק בבית כל היום..

בהצלחה ממש נשמה!!

אם את מעונינת שלחי לי מסר ואכתוב לך פרטים והסבר.

גם אני חושבת שדרך הקופ"ח זה לא בדיוק המומחים... אלא אם כן תקבלי המלצה ספציפית על מישהו שעובד דרך הקופה. שווה להשקיע כסף בטובים ביותר, במיוחד בתחומים שקשורים בנפש.

אם יש לך פסיכולוגית טובה באזור מגוריך ששמעת עליה דברים טובים ואת מתחברת אליה כדאי אולי להשקיע בזה. בהצלחה רבה. 

פסיכולוגיה זה לא מדע

ולכן, בניגוד לרפואה הקונבציונאלית שמבוססת על ניסויים מוכחים וכדו'

הרי שלפסיכולוג אין יתרון על כל אחד אחר שמטפל בנפש

להיפך, בלימודי הפסיכולוגיה לומדים הרבה מאוד דברים שמנוגדים ליהדות

כמובן שיש פסיכולוגים טובים, ואני מניח שיש גם כאלה יראי שמים 

שלא יעשו דברים שמבוססים על רעיונות שהם היפך התורה, 

אבל יש (אני מכיר) הרבה מטפלים מעולים שיכולים להביא לך ריפוי

יותר טוב מכל פסיכולוג. 

רק שבוע שעבר פגשתי מישהו שהיה אצל כמה פסיכולוגים 

ואמר לי שבסוף הוא הלך למטפל אחרי שהוא לא פסיכולוג והוא עזר לו לאין ערוך יותר מהפסיכולוגים.

ושוב, ברור שפסיכולוג יכול לעזור, אבל אני לא הייתי נותן לנשמה היהודיה שלי 

טיפול לא יהודי. 

 

פסיכולוגיה זה כן מדע וזה כן מבוסס על ניסויים.

ובאנשים כמו באנשים, כל אחד הוא מיוחד, ולכן טיפול שעוזר לאחד לא בהכרח יעזור לאחר ולהיפך.

ואני מכיר מישהו שהיה כמה שנים אצל מישהו מאד מוערך שעזר להרבה אנשים, והוא עזר לו במידה מועטת ואחרי כמה זמן הוא אמר לו שהוא לא יכול לעזור לו ושהוא צריך ללכת לפסיכיאטר ולקחת כדורים. אותו חבר עזב את האיש הזה והלך לפסיכולוג ותוך כמה חודשים הוא ראה שיפור.

וגם לפי מה שלמדתי על צורת המחקר זה לא מדע.

אמנם יש ניסויים, אבל למעשה שיטות הטיפול הם לא מדע. 

ברור שיש פסיכולוגים ופסיכיאטרים שעוזרים. זה לא סותר דבר ממה שאמרתי

קודם כל- לגבי שיטות המחקר, נכון שזה לא מבוסס כמו במדעים מדוייקם, אבל יש הרבה תוצאות ומחקרים מאד טובים, גם אני עשיתי כמה ובודאי שיש דברים מוכחים וזה לא כל אחד איך שנראה לו בגלל שזה קשור לנפש. אם תרצה פירוט אז אוכל להפנות אותך להרבה מקורות.

בודאי ובודאי שיש שיטות טיפול מבוססות על מחקרים. זה נכון שהפסיכולוגיה הפסיכודינמית של פרויד לא הוכחה ולא יכולה להיות מוכחת אבל מי היום מטפל בצורה פרודינית בלבד? ממש מעטים. וגם מי שמטפל בשיטה כזו חייב לדעת וליידע את המטופל על שיטות אחרות ואחוזי ההצלחה שלהם.

כל פסיכולוג מתחיל חייב לדעת לדוג' שבפוסט טראומה ובOCD חובה חובה חובה חובה ליידע את המטופל שיש הצלחה גדולה בשיטת CBT. ומי שמטפל בCBT בפוסט טראומה חייב לדעת שהשיטות המוכחות מחקרית כיום הם PE ו CPT . כלומר- לא משנה מה השיטה שלך אתה חייב להיות מעודכן ולדעת מה הוכח מחקרית שפותר את הסימפטומים בצורה הטובה ביותר. אתה יכול להגיד- זה רק פותר את הסימפטומים- אני אפתור לך הכל מהשורש אבל תדאג לעדכן את המטופל שזה לא הוןכח מחקרית.

כל פסיכולוג חייב להיות מעודכן במחקרים כל הזמן, ויש המון מחקרים על טיפולים, ולכל הפרעה.

זה ממש לא נכון שללכת לפסיכולוג וללכת לכל מטפל זה אותו דבר. תלוי מה הבעיה. אם זו הפרעה מוגדרת (דיכאון, חרדה,אובססיה וכ') אני חושבת שיש יתרון עצום לפסיכולוגים. אם זה דברים אחרים, מאד תלוי במטפל עצמו, ובא נגיד, גם בהכשרה שלו.

פסיכולוג לדוג' עושה שני תארים, שנת פרקטיקום ולפחות 4 שנות התמחות. כלומר צובר הרבה ידע תיאורטי וניסיון בשטח לפני שהוא יכול בכלל להקים קליניקה. מטפל יכול ללמוד קורס של יום בשבוע ולעשות פרקטיקום של כמה חודשים ולהקים קליניקה, ולא, זה לא נראה לי אותו דבר...

ובנוגע לנשמה היהודית-

בהרבה מקרים מדובר במחלות נפש- ולא נשמה. נפש יש גם לגויים ואפשר ללמוד מהם שיטות בנושא. הרבה מהפרעות ומחלות הנפש הם ברמה הרבה יותר נמוכה מבעיות של הנשמה. ולכן צריך לדעת מתי ללכת לפסיכולוג ומתי להתייעץ עם רב או אישיות תורנית. נראה לי מאד מסוכן מה שאתה אומר, אם משהו עם סכיזופרניה לדוג' יחשוב שאל לו לקחת תרופות וטיפולים שהגיעו מהגויים ורק ילך לאנשים דתיים שלא קוראים מחקרים ולא יודעים ספרות פסיכולוגית ולכן לא יוכל לקבל את הטיפול המתאים לו.

מותר לקבל פרטי רק אחרי שסיימת את ההתמחות (או באמצע התמחות אבל עם הדרכה ולא נראה לי שקופ"ח תתן שם של משהו שבאמצע התמחות)

אבל ספציפית את, נראה שהפסיכולוגית הדתייה מתאימה לך, הייתי הולכת אליה על אף המחיר. אולי אפשר לקבל החזר כלשהי דרך קופ"ח.

בס"ד

בהצלחה

מלהעביר אחריות

אמא היא לא שפחה- שמנקה אחרי כל הבלגאן שאנשים עושים ולא שמים לב...

 

אבל לפני שאת מפסיקה לקחת אחריות בעצמך-

את צריכה להסביר להם איזו אחריות הם מקבלים

כולל רשימת תורנות על המקרר, כולל להסביר מה דורשת כל מטלה, להסביר שחשוב שכל חפץ יחזור למקומו

(את- תדאגי שאכן לכל חפץ יש מקום בבית ולא מעבירים בלגאן מחור לחור והלאה...)

 

 

 

להתחיל מהסדר בסלון , צעצועים למקום, כל דבר למקומו, טאטוא לכלוך וכך להמשיך לחדר ילדים, 

בעצם שלא יהיה כלום על הרצפה- ואז אפשר להתחיל לעבוד....

בהצלחה!

בכל פעם תגדירי לעצמך רק משימה אחת.

"רק" לאסוף משחקים (למה לא הילדים?)

"רק" לטטא

"רק" לסדר

"רק" להרים ריהוט לקראת שטיפה

"רק" לשטוף

וכן הלאה.. זה עובד! מנסיון!!

 

ככה אני היום בישלתי לשבת. (רק לקלף ירות, רק לחתוך וכו'...)

על הדרך

2. ארוחת ערב סנווויצים בגן שעשועים ציבור פארק וכך שומרים על סדר וניקיון בבית

אם אתם רוצים שנלך ..אז קודם נתארגן

1. לטאטא ולאסוף עם שואב אבק לפני השטיפה היסודית -גם ילד יכול לטאטא.

2.תורנות

3.פרסים

4.לא צריך שטיחים שתופסים אבק

 

סתם, אני יודעת שחשוב... 

אבל אם את עושה את זה בשבילם, ואח"כ את מבואסת מזה- אז עזבי. 

 

שמעתי פעם עצה טובה שצריך לנקות קודם כל את הכיור. ואח"כ, כשרואים איך הכיור מבהיק, מתחשק כבר גם לנקות טיפה כלים, וטיפה את השיש... וככה הסדר מתפשט...

 

לי תמיד עוזר לתת לעצמי תמריצים- כשאת גומרת את X, את יושבת חצי שעה לקרוא (או כל דבר אחר שעושה לך טוב...)

 

גם אני הייתי במצב דומה, ועזר לי כששפכתי את הלב לבעלי, ואמרתי לו שאני צריכה שהוא יקח חלק מהעבודה, לא כי אני לא יכולה לעשות את זה (ברור שאני יכולה! אני סופרוומן...) אלא כי קשה לי המחשבה שאני אחראית לעשות הכל לבד. וגם אמרתי את זה כבקשה, לא כדרישה, הוא באמת יכל לומר לי לא... אבל הוא רצה לעשות לי טוב. (וגם רצה שהבית יראה נורמלי...) אז הוא לקח על עצמו חלק, וזה ממש עשה לי טוב! יותר בהרגשה, אבל גם ברמה הטכנית.

 

וכנ"ל עם הילדים. אצלנו כשבעלי נכנס לעניינים ועמד על זה שכל אחד יעשה את חלקו- זה באמת התחיל לזרום. 

תצליחי...

הכי טוב שיהיה מקום קבוע לבגדים משחקים... וחלק

מהחפצים להרים לארונות גבוהים כדי שהקטנים לא יגעו

אבקת רם טובה לכיור

כי אם את מתמודדת מול פעוטות, פשוט נותנים להם 2-3 משחקים כל פעם.

אם מדובר בגדולים יותר- כל פעם שמשחק לא הורם, המשחק הוחרם לX שעות.

 

את הבעל אי אפשר לחנך, קטונתי

 

ניקיון בכללי, אני מאמינה שעושים אותו רק אחרי שהקטנים ישנים והגדולים כבר לא ייעשו בלאגן מוגזם.

לא יהיה מקום לאחסן דברים ופיו מסוימות יתחילו להיות "תחנות מעבר"

לשטוף את הכלים ולארגן שיש. אח,כ סלון, כביסות חדרי שינה וכו'

שאם הכלה קונה ומבקשת תיקון קטן, או מאחרת שבוע בהחזרה

בעלת הגמ"ח לא תסקול אותה

בס"ד

 

תחושה של כיף להיכנס. רק אני שם.

עלזה אני בזמנו פסלתי מקום להשכרת שמלות כלה רק כי כשנכנסתי [אחרי תיאום וכו'] הייתה כזו הרגשה קרירה באוויר כאילו... ברררר

ואז הגעתי לחשמונאים המקום המקסים אצל יעל והיה לי פשוט תענוג

[עברו כמעט 4 שנים ועדיין כיף מאוד מאוד להיזכר]

איפה תמליצו לה לפרסם?

אח"כ השאר.

לפרסם? אממ.... אולי במגזינים לנשים (לא בעניינים כ"כ- אבל משהו כמו פנימה, הלל, מגזין נשים של מקור ראשון)

 

בהצלחה!

בס"ד

 

כמובן כמו כל ילדה חלמתי כל החיים על השמלת כלה והיא היתה לי בחלומות 

ובאמת זאת השימלה שהיתה לי בתור כלה

ובמילים אחרות- שתהיה בסגנון שלי.
יש שמלות יפות אבל לא קשורות אלי.
- עצתי למי שפותחת סלון כלות זה שלא תצמצם עצמה לסגנון אחיד גם אם הוא יפה בעיניה.
שתביא קצת מכל דבר..אבל שיהיה גיוון.

לי אישית עם כל הכבוד ליופי היה חשוב המחיר. גם אם היה לי לא היתי רוצה להוציא אלפי שקלים על שמלה.
ובטח שיש היום גמחי"ם רבים עם שמלות יפות לא פחות.

וחוץ מזה - שתהיה נוחה!!

והכי חשוב- שתהיה לבנה

שלא יהיו פיקשושים בכתפייים או משו

 

שתדע לייעץ בהתאמה של הגיזרה לגוף של הבחורה- לא משנה מה עכשיו הטרנד הלוהט ביותר

 

אמורים להסתובב ולרקוד עם זה כמה שעות טובות

עמידה בזמנים

יכולת התאמה אישית

-מחיר: כי בגלל שמוציאים כ"כ הרבה כסף על כל דבר קטן כואב הלב להוציא המון כסף על שכירת שמלה.

 

-אופי השמלות- לא יופי כי יופי הוא עניין אישי.. אבל אופי, כלומר סגנונות שונים (שלא יתאים רק לסגנון אחד ספציפי..)

 

-גמישות ורגישות: ממני שהחליפה שמלה שבוע לפני- כדאי מאוד שתהיה סבלנות לאחראית, שתדע שכלה היא ייצור לחוץ במיוחד.. ודעתה יכולה להשתנות מהיום להיום..

כשהלכתי לסלון כלות, (שש ואגרמן, מומלץ בחום) בחרתי שמלה בסיסית בגזרה שרציתי, אבל זה היה צמוד אז ביקשתי תוספות עליה, ב"ה יצא משהו טוב, אבל, אני לא מספרת כדי להתגאות חלילה, אלא להעלות את זה, שוש, התופרת ובעלת המקום אמרה- וואו, כל הכבוד לך, בד"כ הכלות רוצות שיהיה צמוד, שיהיו יפות, שיבליטו... וזה ממש זיעזע אותי, שכלה, ביום הקדוש הזה בו נמחלים עוונות משקיעה ביופי על חשבון הצניעות, וגם לצערי אני רואה המון "דוסיות", שהחולצה שלהן פתוחה מדי ברוחב, חולצות צמודות ועוד... גם אם הכל מכוסה- זה לא צנוע שהבגד צמוד אלייך!! סתם מפריע לי איך לא שמים לב לזה...

מדובר על היום שכל בת חולמת ורוצה להיות במיטבה בכל המובנים תקראי לזה איך שתרצי- להיות נסיכה, להרגיש מלכה וכו' וכו'. ועוד במיוחד ביום שהיא הולכת להיות מרכז תשומת הלב.

מסכימה איתך שמאד מפריע שכלה שלכאורה דווקא לקראת כניסתה לסטטוס שבו היא אמורה להתרגל להפגין את יופייה אך ורק לפני בעלה אבל אפשר לדון לכף זכות שדווקא לקראת השינוי בסטטוס (ניקח את ענין כיסוי הראש לדוגמא) היא רוצה לנצל את ההזדמנות כדי "להשוויץ" (סליחה על הביטוי אבל לא מצאתי משהו שיותר מבטא את הענין) בשיער שעוד מעט יהיה אסור לה להראות לאחרים.

ןשוב סליחה על הבוטות אבל אף בת לא יכולה להכחיש את העובדה שהיא אוהבת להתלבש "יפה" וכיום לפעמים הגבול שעובר בין המושגים "יפה" ו "מושך את העין"  לא תמיד ברור.

יפה מאד שהצלחת לעמוד בניסיון. מחזקת את ידייך בלהעלות את הנושא לדיון.

וכמובן - הכל בשמחה ובחום.

בהתמסרות לכלה ולדרישותיה..

ויוכלו לספק את הדרישה של שמלה כלתית אך לא לבנה...

 

 

 

[אני כל החיים על לבן, אין מצב שאני מתחתנת על לבן, זה יומיומי מדי בשבילי...ולא רוצה הרמות גבה..]

שירות- חמימות, אכפתיות ותחושת חשיבות.

גמישות וראש פתוח- לאפשר לי להחליט מה שבא לי בשמלה ולא לנסות להחליט עבורי איך לתפור.

תפירה מקצועית וידע נרחב בדגמים

עדכניות והתחדשות.

מראה כללי של המקום מאוד משנה את ההרגשה.

 

אהה, ובסלון בו הייתי, מלבד המחיר המופרז, היה בו שלל של תכשיטים ואביזרים של הדקה ה90 אם פתאום התחשק לי לשנות מראה.

 

וגם, אלבום עם כל הכלות הקודמות, יש בזה משהו שנותן ביטחון.

 

לגבי המחיר- השמלה שלי עלתה 7500 שקל להשכרה.

אני יודעת שבמקומות מסויימים זה המון.

אבל באותו הזמן, המחיר הזה היה שווה כל רגע של שהות שם.

אנשים פחות מפונקים מאיתנו כן יוכלו לישון על זה,

זה לא מאוד נורא. 

אולי אפשר לתקן את זה, אנחנו לא ניסינו.

אם תוך 3 ימים אף אחד לא עונה

אנחנו מפרקים את זה לצורכי ל"ג בעומר הבא...

 

שיהנו ממנה  (משני חלקיה) עד שהמג"ב יבואו לעשות פירוק סופי שלה בסבב פינויים התורן...

 

 

 

להבא- לא מכניסים הביתה ג'אנק

 

שאנחנו קונים,

אז אני אשמח מאוד שתאירו את עינינו גם בעניין הזה...

בס"ד

 

הוא יחסית די יקר [באיזור ה6 וחצי כמדומני]

אפשר למצוא אותו מתצוגות וכאלה והוא הרבה יותר זול

באופן אישי לנו יש מקפיא תחתון- יש כאלה שיגידו שזה לא טוב עם ילדים כי הם פותחים- אצלנו לא נתקלנו בבעיה [וגם אצל חמותי שיש לה עדיין ילדים קטנים לא פותחים... תלוי אופי וחינוך]

הקירור שלו מצויין, יש לו ויסות טמפרטורה מעולה וגם נעילה מפני ילדים. יש לו מצב שבת. יש לו מגירה קטנטנה [כנראה מיועתד לדברי חלב אבל מעדנים וכו' לא נכנסים לשם] אז לא יודעת למה זה מיועד. מבחחינת סידור פנימי- היה אפשר יותר טוב.

 

אבל הקירור שלו מצויין, להורים שלי גם יש אותו, וקנינו אותו אחרי התייעצות עם טכנאי מקררים.

זה מקרר מקפיא תחתון של סמאסונג עם מצב שבת, תכף אלך לברר לך את הדגם.

 

אה, והוא בצבע כסוף כזה.

גם קנינו לא מזמן

קודם כל גודל- גם אם את זוג צעיר וגם אם את לא מבשלת הרבה- מקרר גדול זה כיף!!!

דגם- לכי על המוקרים כגון שארפ, אמקור. לסמסונג יש מבחר גם גדול, אם כי הם לא מוכרים בתחום אז אנחנו לא הלכנו עליהם.

מה עוד??..

אה.

מקרר ומקפיא\ למעלה למטה זה כבר עניים של נוחות. אני העדפתי ת'רגיל

2 דלתות- אני לא אוהבת- מראה קצת מגושם. ומעלה את המחיר בצורה לא פורפורציונאלית.

צבע- לבן\בז' מתלכלך יותר מהר כמובן. יש צבע כסף שזה נחמד- כמו רהיט נוסף. אבל גם- עניין של טעם....

 

 

קנינו שארף. ואנחנו מאוד מרוצים!

בנוגע לצבע, לקחנו צבע ניקל כזה כי פשוט לא רואים עליו טביעות אצבעות וכו', כי מקרר כמובן מושך המון לכלוך.

יש לו רק חיסרון אחד- המקפיא לטעמי קצת קטן.

אבל יכול להיות שבדגמים אחרים של שארף המקפיא יותר גדול, וזה באמת עניין של העדפה אישית (אני מקפיאה המון)

כשביררנו החלטנו לקנות מקרר של אמקור. צריך לשים לב שיש תוצרת הארץ (אותו מפעל של תדיראן) ויש תוצרת טורקיה, לנו קרוב משפחה שהוא טכנאי המליץ על האמקור תוצרת הארץ. אנחנו מאוד מרוצים! הוא גדול, נוח לניקוי ומסודר מעולה. הוא גם אחלה מבחינה הלכתית (אל תשאלו אותי אני כבר לא זוכרת מה בדיוק...)

וזה מצחיק - כי אנחנו 6 אחים נשואים ולכולנו, בלי כוונה, יש אמקור בערך מאותו דגם. לאחותי הוותיקה ביותר הוא מחזיק במצב מעולה כבר 11 שנה... וזה נחשב היום הרבה שנים בשביל מקרר.

 

פשוט אין על מקררי אמקור. (לפחות אלו שתוצרת הארץ)

כשאנחנו בדקנו מקררים בנפח 550 ליטר האמקור פשוט גדול יותר מכול מקרר אחר בעל נפח זהה. למה? לא יודעת, נראה לי שזה קשור לעיצוב של המרחב הפנימי אבל עובדתית, נכנס בו יותר מכל מקרר אחר בנפח 550 ליטר (ובדקנו הרבה). המקרר היחיד למשל בנפח הנ"ל שבמקפיא שלו יש מקום לתבנית גדולה של התנור.

עיצוב הפנים שלו פשוט נוח. אין מילה אחרת.

הוא גם המקרר היחיד שנותן 10 שנות אחריות. זה יותר מכל מקרר אחר! הרוב נותנים 3, בקו נותנים 5, שארפ 7. (למען הדיוק, אחריות כוללת כולם נותנים רק שנה, והשאר זה רק על מערכת הקירור)

הוא מהמקררים הבודדים שמגיע עם מתג שבת מובנה, בלי שצריך להוסיף כסף בשביל זה. לשים לב אם אתם רוצים מקרר מהדרין או לא (מה הרב שלכם פוסק בענין) אם לא, אז לשים לב לקנות רגיל ולא מהדרין. חשוב ביותר.

עוד נקודה שהתחדשה לי לאחרונה. אמקור לא כ"כ משנים את הצורה של המדפים, מה שאומר שבמקרה הצורך (זה בכל זאת זכוכית) קל מאוד להשיג מדפים חלופיים. לא יודעת מה לגבי מקררים של חברות אחרות בענין.

והקטע שבהתחלה היה ברור לי שאנחנו לא קונים אמקור בגלל דירוג האנרגיה היחסית גרוע שלו. קנינו בסוף אחרי כל היתרונות הרבים שלו, ואחרי שחישבנו כמה זה יוצא בצריכה שנתית וגילנו שזה בעצם גרושים. ואני מרוצה מאוד, וחייבת לציין שכל מי שאני מכירה שיש לו מקרר אמקור מרוצה מאוד גם כן.

ועוד דבר חשוב: זה תוצרת הארץ, זה מחזק את הכלכלה שלנו לקנות דווקא תוצרת הארץ.

אני לא ממליצה על מקרר הפוך, זה לעובד נגד חוקי הטבע, בטח שלא דלת ליד דלת, במקררים כאלו כמעט ואי אפשר להכניס כלים גדולים למקרר ולמקפיא.

ועוד אחת בקטנה: אנחנו קנינו מקרר שהידית שלו היא כמו שקע בחלק העליון של הדלת וזה מומלץ. זה קשה יותר לילדים קטנים לפתוח את המקרר וזה בהחלט יתרון. (מכירים את הסיטואציה של הילד בן השנה וחצי שפתאום מאוד בשקט ואז מגלים שהוא עשה שומות במקרר???) זה גם עמיד יותר, ובעיניי יפה יותר.

גם לנו יש את האמקור המדובר. הוא אחלה ואנחנו אוהבים אותו, והוא עלה לנו נראה לי 3500 לפני 3.5 שנים בערך. 

אני אשב עם בעלי ונחליט, עזרתם מאוד!!!

 

ככלל, אומרים שנשים יותר נוטות לשתף. 

 

לא תמיד זה נכון.

יש אנשים שזה בא להם באופן טבעי ויש כאלה שלא ומצריך הרבה עבודה. לפעמים זה אופי מולד ולפעמים אלו כל מיני גורמים בילדות או בהתגברות שגרמו לך להיות כזה.

 

אני חושבת שהשלב הראשון הוא מודעות עצמית בכלל ומודעות לבעיה של חוסר שיתוף בפרט.

 

השלב השני - זה רצון להשתנות

 

השלב השלישי - זה פרטנר טוב לשינוי

 

אני ידעתי שאני מאוד סגורה ועם קושי לשתף וגם ידעתי ממה זה נובע (אמא שלי אמרה לי שאני הילדה שהכי פחות שיתפה במה שעובר עליה מכל הילדים). היום - אנשים לא מאמינים לי שהייתי כל כך סגורה, אני נחשבת לממש פתוחה, אנ מדריכת כלות ומייעצת להרבה תלמידות שלי.

 

בגלל שידעתי את זה, התכונה שהיתה לי הכי חשובה בבן זוג (מלבד לב טוב) זה יכולת תקשורת טובה. ואכן - עם הרבה עבודה, היה שיפור גדול מאוד בנושא (מדייט לדייט זה השתפר - כי כל המדוייטים הרציניים שלי היו כאלה שידעו לדבר ולהקשיב, ואחרי החתונה,עם בעלי, נעשתה עבודה עוד יותר רצינית).

 

בהתחלה - מרוב שהיה לי קשה לדבר ולפתוח הייתי כותבת מכתבים לבעלי - כך היה לי יותר קל. להקשיב דווקא לא היתה לי בעיה... עכשיו - הכל זורם, לפעמים עם הרבה דמעות... אבל זורם...

 

אני יודעת שאומרים שלרוב הגברים יותר סגורים והנשים פחות - אבל יש גם מקרים הפוכים - כמוני, וצריך להיות מודעים לכך (כשקראתי בתור נערה את "גברים ממאדים ונשים מנגה" - הזדהיתי בחלק מן הדברים עם הגברים ובחלק עם הנשים, אני לא דמות "נשית" מובהקת, ולכן בחרתי לי בעל שגם הוא לא "גבר" מובהק וביחד אנחנו יוצרים זוגיות מתאימה, ואני חושבת שזה נכון היום להרבה מהזוגות  - בשונה מבעבר) 

 

בהצלחה

 

מניסיון עם בעלי...

לי נראה שלגברים הרבה יותר קשה לשתף. נשים בד"כ רגילות לעשות את זה המון. כנראה שלא אצל כולם זה ככה. אנחנו עבדנו ועובדים על זה הרבה, כבר שנים, כל אחד מהצד שלו. זה מאוד לא קל ולא פשוט, אבל ברוך ה' עם הרבה מודעות ועבודה משותפת זה מתקדם, וכמובן בונה המון בדרך.

הורמונים מסויימים - מגדילים אותם או מכווצים אותם בראשית דרכינו.

ההורמונים הנשיים בד"כ מגדילים אותם מאוד, כבר ברחם - בשלושת השבועות לאחר ההפריה.

וההורמונים הגבריים מקטינים אותם ומגדילים את מרכזי התוקפנות והמיניות.
 

לכן בד"כ נשים יהיו בעלות תכונות כאלו - באופן מולד.

 

אבל בעצם ככל שנתעסק בתחום מסויים - כך המרכז האחראי עליו במוח יגדל ויתפתח.

לכן, לא כדאי להתייאש.

פשוט צריך לעסוק בתחום, ולנסות שוב ושוב לדבר ולפתוח את הדברים עם הבעל/האישה

בלי טרוניה או פינקסנות, במידה וזה לא מצליח.. זה עניין של זמן והשתפשפות בתחום.

 

כדאי גם להסתכל אחורה לפעמים, רואים בוודאות שהתקדמנו.

ולא צריך טבילה, באישור צומת. 

אני קניתי בכ150 אבל ברמי לוי ראיתי ב100..

 

כדאי לבדוק את צריכת החשמל, כי אז יכול להיות שכבר משתלם לקנות משהו קצת יותר יקר ולחסוך אח"כ כל חודש

וסתם הערה- אם אתם בקטע של בריאות אז קומקום מפלסטיק ממש לא בריא, לנו יש קומקום של קנדי מחרסינה (לא יודעת כמה הוא עלה כי קיבלנו אותו במתנה לאירוסין)

דווקא במקרה של קומקומים ניצילות החשמל היא דווקא טובה

 

קומקום של 1000W וקומקום של 2000W צורכים את אותו החשמל

רק שלקומקום של ה1000W יקח פי שנים זמן יותר לחמם את המים

 

מיחם שקנינו באישור צומת לא היה כ"כ פשוט לפי מה שהם כתבו.

מה שכן- אני יותר אוהבת גוף חימום נסתר

ובקשר ללהטביל- פשוט מחכים 3 ימים אחרי הטבילה והכל מתייבש ומוכן לשימוש

חמודים

מוצר שלא מרוויח מספיק שבשביל לממן לעצמו פרסומת נורמלית..?

לא תודה.

-ארוחה חגיגית

-אם בא לכם לראות את הסרט של החתונה.

 

אין לי עוד רעיונות.

מסעדה/כותל/טיול/צימר/אחר

אם יש לכם,

זה אחד הדברים המדהימים!

בס"ד

 

אפשר ללכת לכותל ולשבת בממילא,

אפשר סתם לעשות יום של כיף איפה שאוהבים [אנחנו לדוגמא משוגעים על הגן חיות...]

לא חייבים לצאת לצימר, אפשר לעשות צימר בבית.

לראות את הסרט של החתונה

 

אחחח שנה ראשונה איזה כיף

 

הייתי בהרצאה של הגברת חגית. היא פיתחה קלפים המפתחים את השיח הבינאישי. ניסיתי וזה מדהים.

תתרשמו: http://b-two.co.il/

וגם הקישור מכניס וירוס למחשב.

 

 

וגם תכף ישנו לך את החתימה... 

בס"ד

 

הוי מגרון...

צימר מקסים, מקום יפהפה ושירות מדהים.

גם לא יקר כל כך יחסית לצימרים.

תחפשו בגוגל, יש להם אתר מאוד נחמד.

כדאי להגיע לשם עם רכב למרות שאנחנו הסתדרנו עם טרמפים.

כשנמצאים שם - אפשר לעשות חלק מהרעיונות היפים שהציעו פה

מזל טוב!

בעזהי"ת.

 

וזה גם לא מאוד דחוף...

מדובר במאכל פרווה שבושל בכלי שאינו בן יומו, ולכן מקפידים לא לאכול אותו ממש ביחד עם משהו בשרי, אבל זה לא עניין של טרפה.

נכון שזו שאלה לרב, אבל אין לי קשר עם רב. ובעלי לא רוצה לשאול, זה דחוף כי אנחנו תמיד רבים על ענייני כשרות. הוא טוען שאני ממציאה חומרות (בד"כ הוא גם צודק.. ) ושהוא יודע מספיק טוב ולא צריך לשאול רב.
אותי זה מחרפן. כי אני דווקא כן יודעת שאסור לאכול את זה עם בשר וזה בדיוק מה שהוא עשה. בטענה שאם הוא כבר שם את האוכל על הצלחת, עדיף לאכול מאשר שיהיה בל תשחיט. אני לא מבינה למה ככ קשה לו לשאול רב

לא היה חריף - 

 

אכן בעלך צדק...  וכנראה שבאמת ידע....

הכל בסדר.

 

אמנם לכתחילה אין האשכנזים מבשלים כך - אבל אם בישל, במקרה כזה שהמחבת לא בת-יומה, אז מותר אפילו לכתחילה לאכול עם בשר. ובוודאי שאין הצלחת נטרפת.

 

אבל אם מה שהכין במחבת, היה דבר חריף, הדין שונה.

 

 

כל זה - כי כתבת שזה דחוף.

 

ומחר - תלמדו את זה בנחת עם רב..

למרות שמלכתחילה עדיף שזה לא יהיה 

עצוב לי שאני סומכת יותר על אנשים שאני כלל לא מכירה, מאשר על בעלי.
ב"ה שיש על מה לעבוד..
לילה טוב

אז הנה, "הירווחת" את זה ששאלת את השאלה..

זה כל כך טבעי הרגשות האלה שלך.
אחרי 10 חודשים אפשר לפנות לרופא לבירור פרופיל הורמונלי.. בע״ה שהכל ייצא תקין. יש גם מושג שנקרא עקרות הלכתית שבו האישה מבייצת לפני הטבילה, לזה יש כדורים שדוחים קצת ביוץ וזה אמור להסתדר.. תבדקי את זה גם.
בעז״ה בנחת וברוגע.
מאחלת לך שתוך כדי הבדיקות תגלו שאת בהיריון ולא תצטרכו את זה! בע״ה בקרוב ממש!!!

לפעמים זה פשוט לוקח הרבה זמן וצריך המון סבלנות. לי אמרו פעם ששנה שנתיים להכנס להריון ראשון זה עדיין בתחום הנורמאלי.

בהצלחה

אבלאם לחוצים-אפשר לבדוק.
וכמובן- תפילה. שבעז״ה תפתח שערי שמים ותזכו לפרי בטן בקלות, וברוב שמחה!

רק להתפלל על זה הרבה, ולהשתדל בימי הפוריות.

שיהיה בהצלחה יקירה

גם אנחנו מצפים... (ונשואים שנה וחודשיים)

לא צריך להיות לחוצים-

השם הוא שמחליט מתי נשמה נכנסת לעולם- זה לא תלוי בזכות של ההורים בכלל, אלא ברצון השם

 

בירור רפואי-

ההמלצה לעשות החל משנה של ניסיונות להרות- זה ממוצע של הנשים- חלק הרות אחרי חצי שנה, חלק אחרי שנתיים. אם ידוע שיש בעיה- אפשר לברר בנחת קודם- אבל לא חייבים להיות רבאקיסטים

 

 

לא להסתכל על מה שיש לאחרים! לכל אדם יש את החסדים שלו ואת הניסיונות שלו!

אני שמעתי מזאת שהביאה לארץ את שיטת המודעות לפוריות. 

שאם זוג מנסה שלושה חודשים להיות יחד בחלון הפוריות ולא נכנס להריון אפשר כבר אז לפנות לרופא ולא לחכות לשנה.

בנוסף, הרבה אני שומעת על זוגות שהורידו את הלחץ ונרגעו קצת ונפקדו.

האם יש איזשהי בעיה שאת יודעת עליה מראש? מחזורים קצרים? את פוליציסטית? 

ואם אין בעיות נראות לעין, אני מקווה שבקרוב מאוד תיפקדו!! לפעמים לוקח זמן.

(לפני 22 שנה) ומניסיון :תהני מהזמן ביחד!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לטפל בילדים את יכולה עוד הרבה זמן בע"ה .

הביחד הוא כל כך חשוב.

עד שנה אין לדאוג.לפעמים הלחץ הוא מונע היריון.אז תשחררי.......

 

לפעמים זה בא בזמן הכי לא צפוי..

 

ועם כל הכאב, הזמן שהרווחנו לבנות את הביחד בנה בנו משהו מיוחד בקשר שלא היה יכול להבנות עם היינו זוכים לילדים יותר מהר

תשקיעו בזוגיות שלכם- תהנו מהזמן שיש לכם ביחד, זמן איכות ר-ק של שניכם.

 

 

 

המון הצלחה בע"ה

 

 

 

 

 

(גם לנו אין ילדים,נשואים שנה+)

בס"ד

 

קניתי ברמי לוי

אני אכן מעדיפה להזמין באינטרנט, כי לא יוצא. לי להגיע לשם..

מישהו התנסה בכך?