אני לא יודעת אם לקרוא לזה מטריד או מעסיק..או משהו בסגנון..
אבל אני מנסה לחשוב איך בכלל אני יכיר את בעלי לעתיד..?\
אני רואה את חברות שלי שמתחילות לאט לאט להתארס,אבל זה בנות שיצאו עם החבר שלהם עוד מהתיכון..
אני שלא רציתי אז זה אומר שאני אדפק באיזשהו מובן בגלל זה?
השאלה שלך זועקת! את בעצם שואלת אם מי שהולך בדרך ישרה ונכונה- נדפק..
אז לא. כי יש דברים שהם מעבר לראייה המצומצמת שלנו.. ויש לנו אלוקים, ותורה קדושה שלימד אותנו אורח חיים, יהודי.
וברור לנו שהאורח חיים הזה הכי טוב לנו..
אז למה הספק? רק כי חברות שלך נראות יותר "מנוסות"? הסירי חשש מלבך!!
מסר כי לא בא לי להיסחף על זה פה בפורום של הנשואים...
את הודעת הפתיחה.
אבל שלא תהיינה ספקות.
לא רק שאם לא מתחתנים עם מי שהיו איתו, כביכול, "בקשר" - אז זה הרסני; שזה ברור לגמרי. חתונה עם מישהו אחר בקשר חזק לפני כן, זו בעיה גדולה מאד.
אלא אפילו אי תחושת ה"חידוש" המספיק, בנישואין עם אותו אדם - זה הפסד גדול מהאמת.
כי אין כל קשר בין "קשר" ללא נישואין לקשר מתוך נישואין.
וכל מה שמטשטש את זה, זה הפסד לאיכות ולאמת של הנישואין. וצריך הרבה רחמי שמיים.
כמה שאדם שומר עצמו יותר לאמת בלבד - וחש ש"לא שייך" קשר קרוב עם המין השני שלא לצורך נישואין - כך יותר האמת שבנישואין מאירה עליו.
שיסדרו לי משהו..
זה פשוט סתם מתסכל ומעצבן קצת..
אני מכירה הרבה מאוד אנשים ששמרו על עצמם בתיכון ולא היה להם חבר, ובכל זאת... למרבה הפלא... התחתנו!
אני חושבת שאומנם יש כאלה שמכירים בסניף ומתחתנים בסוף, אולי יש הרבה כאלה, אבל יש גם הרבה - המון- כאלה שלא.
את כתבת שאת לא תלכי ותבקשי...
גם אני חשבתי ככה...
אני חושבת שאם את באמת רוצה להתחתן מוטלת עלייך ההשתדלות. לא אמרתי לך ללכת לשדכנים (שאני אגב לא מתנגדת לזה בכלל), אני חושבת שצריך להתגבר (ולהתבגר) על הבושה לבקש טובה מחברה טובה - שתחשוב עלייך...
את יכולה גם לעשות את זה דרך מישהו (אבא, אמא, חברה, אח) שיגידו לאנשים שמכירים אותך ויכולים גם להכיר בנים - שיחשבו עלייך, שידעו שאת רוצה...
[אני לא חושבת שאלה שרק סומכים על החברים שלהם ובטוחים שיהיו להם מיליון הצעות - צודקים. נכון, יש כאלה שזה הולך אבל יש כאלה שפשוט אין להם מספיק הצעות וחבל.
אם רוצים להתחתן - מתגברים על הפדיחות!!
יש לי חברות שמדי פעם מזכירות לי את קיומן, וטוב שכך! כי ב"ה יש לי לא מעט של דברים על הראש.
ואני מעריכה אותן מאד על זה.
אז תחפשי חברות שיש להן בעל בסגנון שלך/שלמד בישיבה בסגנון שלך- מה שאומר שרוב הסיכויים שיש לו חברים בסגנון שלך, תני להן רשימת מכולת והכוונה כללית למה את מחפשת ותציקי להן מדי פעם.
"אולי יש לבעלך חברים שמתאימים לי?"
ןהכי טוב- תלכי אליהן לארוחת ערב/סתם ביקור, ככה הבעל יכיר אותך ויידע לכוון טוב יותר..
אומרות אחרי 10 שנים, חבל שלא הספקתי לפני החתונה ללמוד/ להתנדב/ לטייל וכו'. אז טוב להתחתן כשרוצים,
אבל לא צריך להכנס ללחץ בגיל 19 בגלל כמה חברות שהתחתנו. תהפכי את התקופה הזאת לתקופה של בניית עצמך לקראת הזוגיות והמשפחה, נצלי אותה היטב כטוב בענייך. התקופה הזאת לא תחזור.
זה אחד הדברים שמפסיד מי שמתחתן מוקדם. (אני חלילה לא יוצאת נגד נישואין בגיל 19 למי שמתאים לה, אבל לכל מטבע יש 2 צדדים.)
והתפללי לה' שהזיווג יגיע בדיוק בזמן שהוא צריך להגיע. כי הרי רק הקב"ה יודע מתי זה באמת טוב לנו.
מחויבות היא תוצר של אחרי החתונה בלבד וזה המבחן האמיתי של קשר כל חברות ואפילו ארוכה מאוד לא מחייבת כלום ולרוב היא מיותרת (ביחס לחיי הזוגיות) סליחה על היהירות
שלום לכולם!
אני מחפשת מדריכת כלות מצויינת בתל אביב.
מישהי דתיה תורנית, עדיפה בעיני.
תודה רבה לכולם!
אם את מעוניינת תשלחי מסר
סליחה על הפלישה אבל אני חושב שאולי אוכל במעט לעזור
היה לי קרוב משפחה עם חנות של תשמישי קדושה ונשאר לו בעיקר ציציות{מכל הסוגים בעיקר לילדים קטנים וגם במידות יותר
גדולות} ונשאר לו כמות די רצינית...מי שמעוניין לקנות..ציצית 10 שקלים{רובם חדשות ויש גם כאלו שהם יד שניה-והם 5 שקלים}
הקודם זוכה (:
אני אשמח לציציות לילדים ב10 ש"ח
רות.ופשט מדהים ויש לו גם מצב שבת
אומנם מדגם אחר
כתבתי בפרוום לנ"ו אך אמרתי אוליי גםפ פה תוכלו לעזור עם נסיונכם!
חייבים עזרה!!
ב"ה התארסנו לפני כחודש וחצי...
אבל נתקלנו בבעיה קשה!!מחפשים אולם לאיזור סוף אב תחילת אלול
ופשוט לא מוצאים!! ואין לנו כסף לבזבז!!פשוט אין!!
מישו מכיר אולמות באיזור המרכז זולים?!בבקשה תעזרו לנו!כבר אין כוח!!!
באיזור ה120/140 למנה?!בערך 450 מוזמנים!
מי שמכיר בבקשה שיגיד לנו!!=/תודה!!
והוא זול. אני לא יודע את המספר, אבל יש לישיבה אתר, תנסי להתקשר למספר שמופיע שם ותבקשי את איתן אלפרט והוא יפנה אותך
אחי מתחתן שם בקיץ,
סגר איתם על 120 למנה
80 למשמחים..
מזל טוב!
יש ברחובות אולם שהרבה מישיבת תורת החיים מתחתנים בו. קוראים לו "הרימונים". האוכל שם טעים וזול.
לפני שנה וחצי היה שם 160+
לדעת איך להתמקח...
מכירה מקום זול ונחמד..
בנתניה יש כמה אולמות, אחד מהם נקרא "שוהם"- מקום יפה ואיכותי עם אוכל נהדר ומחירים יחסית סבירים.
חלום חלומותיימקום נפלא
בעזהי"ת.
התחתנתי שם לפני 3 חודשים, עלה בסביבות 120-130 למנה.
נראה לי בדיוק מה שאתה מחפש.
מזל טוב
כשביררנו איתם בשנה שעברה זה היה בערך 130 למנה...(לנו זה היה קצת יקר אבל זה הסכום שאתם מחפשים. אם תרצו בירושלים מצאנו יותר זולים.)
מזל טוב!
אנחנו התחתנו שם לפני כמה חודשים, לנו עלה 120, והוא יכול עוד לרדת-תלוי בכמות מוזמנים
מז"ט
רק לשכור את האולם ולקחת קייטרינג עצמאית
אנחנו עשינו את זה (לפני 4-5 שנים) ועלה לנו אאל"ט האולם 15000
היינו מרוצים++
אין שום דרך להגיע לאזור הזה בתחבורה ציבורית, וגרוע מכך - לצאת ממנו.
כלומר תצטרכו לשכור הסעה בשביל האורחים ולהשתתף בחלק מהעלות שלה (עוד כמה אלפי שקלים)
אצלנו הייתה תחנה של הרכבת הקלה מעבר לכביש ושלל אוטובוסים
(וגם מנה ב-75 ש"ח מקייטרינג חיצוני...)
אולם נחמד וזול. כדאי לבדוק...
אתם עושים חתונה עם ישיבה נפרדת או מעורבת?
אם הישיבה נפרדת, האולמות בבני ברק, גם היפים יותר, מנה עולה עד 100 ש"ח, ומדובר בהחלט במנות יפות, ואפשר לוהסיף ולשדרג.
וגם זולים ב50% כמעט!!
ממליצה מאוד על "גני שלמה".
גן אירועים בדרום. במושב ברור חיל.
(אפילו יחשבו ששילמתם יותר על המנות.)
[מצטערת פשוט אולמות במרכז ובירושלים - מבחילים ברמת הנקיון ובאוכל!]
התחתנו שם בטבת ושילמנו 115 למנה.
אנחנו שילמנו לא יותר מ85.
והיו מנות עשירות ויפות.
אין סיבה לזוג לשלם יותר מ100 ש"ח על מנה.
תתעקשו על זה.
חתונות קטנות זה הכי כיף
הוא ממש נחמד. לגבי הקיטרינג שם צריך לבדוק כי יש רמות שונות של איכות וצורות הגשה.
ההגעה לשם נוחה מאוד- יש המון אוטובוסים מבני ברק וירושלים.
האולם נקרא "נוף עילית" ואני יודעת שגם זוגות דתיים שלא רוצים או יכולים להוציא המון על החתונה מתחתנים שם.
לגבי רנסאנס, גם אנחנו התחתנו שם והתקרה בסדר גמור, אא"כ זורקים אותכם ממש גבוה.
באזור ה-120-130.
זה היה המחיר כשהתחתנו שם באלול השנה.
מזל טוב!
ובצרעה אפשר דרך מישהו בשם תמיר טרבלסי לארגן אחלה מחירים
חברות יקרות!
מחר בע"ה, יום חמישי, כ"ד ניסן בשעה 20:30 בבית הכנסת היכל יעקב רחוב ריינס 17 קרית משה ירושלים. יתקיים כנס תפילה להצלחת עם ישראל ושיעור מפי הרבנית צביה אליהו תליט"א (רעייתו של הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל) במהלך הערב הרבנית תערוך הפרשת חלה כחלק מיום הפרשת חלה העולמי. כמו כן, הרבנית תברך את הקהל. אנא העבירו לכל חברותיכן וכמובן בואו בהמוניכן.
האם נכון שבעל יספר הכול לאשתו?
בדגש על נפילות ומחשבות ודברים כגון זה.
והאם נכון לספר הכול בזמן שהקשר מעולה וודאִי?
אחד לא, אחד כן.
לא כל "מחשבה" שעולה למישהו - צריך לספר עליה. וחז"ל הביאו כדוגמה לדבר שמבזה את הבעל בעיני אשתו, שמתחיל לפרוט כל מריבה עם איזה חבר... ו"נפילות" - תלוי על מה מדובר. לא לכל דבר יש השלכה לגבי האשה.
לפעמים, יש דברים שיש בהם ענין של תמיכה הדדית. צריך שיקול לגופו.
וקשר "מעולה ווודאי" אינו מתיר לסכנו. תלוי בתועלת שבענין, כנ"ל - צורך תמיכה וכד', וגם זה לא תמיד מצדיק לצער את הזולת.
לפני נישואין - זה ענין אחר. גם אז - לא כל "מחשבה" זה ענין של השני. יש "חריגות התנהגות" שאולי מעידות על משהו, מה גם אם עלולת להיות עם השלכה לנישואין ולהתגלות ממילא - ואז לעיתים יש מקום לדווח מראש, בגלל ההגינות.
האיש והאשה הם שני אנשים שונים ועולמות שונים
הזיווג שלהם צריך להיעשות בחכמה.
חשוב לשמור על כנות ופתיחות
אבל אין עניין לספר לה הכל, היא לא באמת רוצה לדעת, היא לא באמת יכולה להבין, וזה רק יזיק.
אבל לא ממקום שהיא תבין או לא תבין.
אלא ממקום של שלימות אישית.
במידה וגבר נפל ועשה על כך תשובה. בין אם במחשבה ובין אם במעשה -
הוא כבר לא אותו אדם, והחטא לא אמור להיות עליו נטל.
אם הוא מרגיש שהתרחשה כאן בגידה כלשהיא על אף התשובה שעשה, או מרגיש רע שלא לומר
כאילו הוא "מסתיר"
אזי - כדאי שיספר, כדי שיוכל להשתחרר מהנטל הזה ולמצוא את עצמו לגמרי בתשובה.
אני לא זוכרת מי אמר ואיפה שמעתי (לצערי)
אבל זה היה אדם גדול ותלמיד חכם -
שכשאדם עושה תשובה על משהו - התשובה שלימה אמיתית ומקובלת
כשהוא מסוגל או לשכוח את החטא או לזכור אותו כמעשה של מישהו אחר, כמשהו מנותק ממנו.
כך לדעתי...
אם האישה או האיש יודעים שאם יספרו זה יגרום לפרוד אז למה לספר? זה סתם יצור קרע בניהם
ואם זה משהו שלא יפגע או יחבר אז למה לא לספר? הפוך, עדיף לספר!
ברור שלספר הכלל!! זה פשוט חוצפה שמסתירים דברים על המדוייט או הארוס...(כמו שקרה לי לצערי..)
לפעמים יש בחורות תמימות שרואות באופן כללי את החיובי (שזה מצושהו טוב אבל במקרה הזה הבחירה היא לא אובייקטיבית!)
וצריך לומר להם הכל כי זכותה לדעת ולבחור באמת אם להתחתן איתו או לא
לפני הנישואין.
והדוגמא הכי טובה לזה - בעלי ואני!
אני כמובן לא מדברת על דברים כמו מחלות, בעיות גנטיות, תורשיות וכדו' שאז לדעתי זה ממש שקר להסתיר. אני מדברת על דברים כמו מחשבות וכד'.
אז מה קרה לנו?
אני אחת כזאת שכשיש משהו שבוער לה אני ממש יכולה להתלהט (לא ידעתי איך לכתוב) על זה, וממש להסביר את עצמי ולדבר בנחישות (ולפעמים אולי אפילו קצת בתוקפנות). אז בדייטים, כל פעם שדיברנו על נשוא שבער לי אני הייתי מתלהטת ומדברת בעוצמה וכו'... ובעלי (שאז רק יצאתי איתו), שהוא בחור ממש עדין, היה בטוח שאני צועקת עליו. הוא ממש חשב שאני כועסת עליו שאני עונה לו בכזאת צורה.
הוא לא עשה עם זה שום דבר ואני לא ידעתי שככה הוא חשב...
וא אחרי שהתחתנו פתאום הוא אמר לי איזה משהו כמו: "לפעמים אני מרגיש שאת ממש כועסת עלי", ואנחנו היינו נשואים בערך רק שבוע, וניסתי לחשוב מתי יכול להיות שכבר הספקתי לכעוס עליו??
ואז הוא סיפר לי וכל הזמן אמר שכל הדייטים הוא התלבט אם להגיד לי את זה או לא. והוא לא אמר. ומה עניתי לו? "טוב שלא אמרת, אם היית אומר הייתי חושבת שאתה ממש ממש עדין ואין מצב שאנחנו יכולים להתחתן!!" וזה באמת ברור לי שאם הוא היה אומר לי משהו כזה, לא היינו נשואים היום. וב"ה אנחנו נשואים באושר ואושר.
אז תחשבו על זה...
בתנאי שלא נכנסים למערכת של שקרים. לכל אדם כמעט אמורה להיות "קופסה שחורה" ששמורה רק לו.
בחג החירות אני מרגיש חירות אישית : בעבודה קשה ומאומצת אני מסגל לעצמי אורח חיים של אדם רזה אחרי שנים רבות של עודף משקל. זו הרגשה נהדרת של חלום שהתגשם. אני רק מקווה שכך זה ישאר במציאות.
עכשיו יש לי בעית תקשורת קטנה עם אשתי:
כשהתחתנו, היא הייתה הרזה ואני ה"מלא". אחרי החתונה התמלאתי עוד והיא לא אהבה את זה. היא הייתה יורדת עלי 'בקטנה' וזה גם הוריד לה את החשק. הקטע הוא שגם לה יש אובססיה לאוכל והיא לא מסתירה את זה מאף אחד. היא אוהבת לאכול טוב, מבשלת לעצמה או מבקשת מימני לבשל לה בכמויות נכבדות. היא רעבה עד שהיא מרגישה את השובע בבטן.
זה מביך במיוחד כשאנחנו אוכלים בחוץ- אם היא לא מרגישה שהיא אוכלת מספיק היא מסתכלת על המנה שלי במבט של "תן לי!". אני כמובן נותן, אבל כשההורים שלי רואים את זה, זה מעורר אצלם סלידה כלפיה. מאז הלידות האחרונות והשגרה, היא תופסת משקל וקשה לה לעצור את זה. השיא היה כשקניתי לה שמלה חדשה לחג. בין שמלה עם הרבה בד לשמלה מסוג שהיא הייתה לובשת, בחרתי את השנייה וכמובן שהיא כבר לא כל כך מתאימה לה.
בגלל שאני יודע מה זה להיות שמן, אני לא רוצה לרדת עליה ולפגוע בה. מצד שני, אם היא רוצה לרזות, אני חייב להתעמת איתה לגבי ההרגלים שלה.
יש לכם רעיונות איך לדבר על זה בנועם וברוגע?
זאת אומרת, יש מצב שיש בני זוג שיכולים לדבר על דברים כאלה
והשיחה תהיה מועילה ונעימה, אבל לפי מה שאתה מתאר זה נשמע
שאין לכם תקשורת כל כך טובה. לכן, לפני שאתה מדבר איתה על זה
אתה חייב לבנות איתה קשר יותר עמוק של אהבה והכלה.
עכשיו,
אתה כתבת "אם היא רוצה לרזות, אני חייב להתעמת איתה לגבי ההרגלים שלה"
האם כשהתעמתו איתך לגבי ההרגלים שלך, זה חיזק אותך או החליש אותך?!
גם אם אותך זה חיזק, את רוב האנשים זה מחליש. ואם תחליש אותה, היא בוודאי לא תצליח לרזות.
התפקיד שלך זה לקבל ולאהוב אותה כמו שהיא,
התפקיד שלה... זה התפקיד שלה, ואתה לא אחראי עליו ולא צריך להתערב בו.
אם תעשה את התפקיד שלך על הצד הטוב ביותר והאמיתי ביותר,
זה יתן לה כוחות לעשות את התפקיד שלה.
להציע לה שתצאו ביחד לעשות הליכה. אתה יכול להגיד שזה "בשבילך", כי אתה רוצה טיפה להוריד, או לחילופין שזאת הזדמנות טובה לדבר (ומניסיון, זה באמת זמן מעולה!!), יעזור לפחות בעניין של השריפת קלוריות.
ואולי, בעצם כן יש לי רעיון גם לגבי התזונה, אולי להגיד לה משהו כמו, את בטוחה שאת רוצה עוד? או - את בטוחה שאת רוצה שנקנה שוקולד? לא סתם, אני אוהב, אבל אולי עדיף שלא נקנה דברים כאלה... וכו'.
ותתן לה אופציה להגיד כן, אני רוצה!! אבל כמובן שאם היא רוצה לרזות, אולי זה יעשה לה איזה משהו, אולי היא תגיד, וואלה, אולי עדיף שלא יהיה... או עדיף שלא יהיה אבל נורא מתחשק לי, אז בסוף כן יהיה, אבל אולי זה קצת ייכנס לה למודעות.
אני חושבת שלרזות זה משהו שצריך לבוא ממנה. לא ממך... אתה כמובן יכול לעזור.
היא אמרה לך שהיא רוצה לרזות?
זה נשמע שזה הרצון שלך שהיא תרזה.
אל תתעמת איתה באמתלא שהיא רוצה לרזות בשעה שלך יותר חשוב שהיא תרזה.
ואתה בעצם מתעמת איתה בשביל הרצונות שלך במסווה שזה לטובתה.
לדעתי תנסה להיות פה שכל קר
רשימה של מה אני רוצה כאן.. וצד שני מה היא (לא מה אני חושב שהיא ,ולא לקבוע לה מה היא רוצה)
ואז תנתב את הרגשות ע"פי זה מה אתה רוצה ומה היא..
ובהתאם תעבוד
ואם כבר טובתה טובתה זה לא רק שתרזה אלא שבעלה יראה את היופי שבה תמיד
האמת פחות מפריע לי שהיא שמנה, כמו ההתנהגות שלה סביב האוכל. היא ממש לא בקטע של ממתקים ואפילו שותה רק מים, אבל היא לא מוכנה לוותר על ארוחות עשירות בפחמימות- 3 פעמים ביום כאילו שהיא עומדת לצום כמה ימים. זה ממש עקרון ברזל אצלה לפני הכל, אפילו אם היא פוגעת בי בגלל זה בלי לשים לב.
בדינמיקה הזוגית שלנו, 'הליכה' זה כבר פאסה. אנחנו לא צריכים לטייל כדי לדבר ואם אשתי לא מוכנה לדבר, לא יעזור לאן נלך ומה נעשה. לשרוף קלוריות זה נחמד, אבל זה לא משמעותי לירידה במשקל כמו תזונה. חוץ מיזה שגם אני וגם היא מתעמלים על מכשיר ביתי פחות או יותר.
אני מצידי מאד אוהב אותה ומשתדל לקבל אותה בלי טענות, אבל אני קצת מוטרד מזה שאולי היא מגזימה ולא כ"כ אכפת לה. כשאני הייתי השמן, אז זה הפריע לה. חלק מהמוטיבציה שלי להרזות הייתה בשבילה ובשביל לשפר את הזוגיות שלנו.
בקיצור, יש לנו קצר בתקשורת בגלל משקעים בזוגיות.
י ש כאלה אנשים. אולי רובנו בעצם...
אני ממש לא מבינה בזה, וגם לא מתימרת לומר דברים כמו "היא בורחת מעצמה" ושאר ניתוחים בגרוש.
אבל ברור לי שכל נושא האכילה קשור ישירות לנפש. יש כאלה שבורחים לאוכל יש כאלה שממירים סיפוק רוחני בסיפוק מאוכל
ויש עוד הרבה.
אפילו על הבנות שלי אני מרגישה הבדל ביחס לאוכל. אחת מאוד ענינית, אוכלת כשרעבה ואוהבת בריא (בת 4 כולה) והשניה
לא מסוגלת שאוכלים משהו לידה בלי לתת לה, ורצוי שזה יהיה מתוק או פחמימה או פחמימה מתוקה. הכי טוב..
אז נראה לי שאתה צריך להסתכל על זה אחרת. קשה לי לומר בדיוק איך. אבל כמו שרואים חסרון אחר בבן הזוג ולומדים לדון אותו לכף זכות, ולאהוב אותו עם החסרון,ואפילו לרחם, מתוך אהבה, לא מתוך עליונות.
אולי גם, וזה הכי קשה אבל הכי עמוק, לקחת את הנקודה הזאת ואיתה, דווקא איתה להקפיץ את הזוגיות. כי כשמשתפים אחד את השני בכאבים העמוקים וברגשות הפנימיים זה הכי עמוק שאפשר. וזה מעורר אהבה גדולה.
וואו. בהצלחה עם כל הענין הזה.
נגעת בהמון נק' רגישות באדם-
היחס לאוכל
והיחס לדימוי גוף ומשקל
תקשורת זוגית -בעבר ובהווה
חלק מהתפקיד שלנו כזוג- זה לשמור אחד על השניה
לדעתי זה שאתה רואה שהיא הולכת לכיוון שלא בריא לה- אתה צריך לכוון אותה אחרת, אבל לעשות את זה נכון
קודם כל- להדגיש לאשתך שאין קשר בין זה לבין כמה היא יפה או מושכת בעינייך
(זה חשוב תמיד! אבל כשעוסקים במראה חיצוני ושיפורו- עוד יותר...)
ואז להסביר לה שאתה דואג לבריאות שלה, שראית שיש לה הרגלי אכילה לא נכונים ואתה רוצה לעזור לה
מה לעשות?
שיחה פתוחה ביניכם- מה זה אוכל? למה היא לחוצה על להיות שבעה? מה הדימוי גוף שלה? אולי היא מיואשת מלהיות רזה? היא אוכלת כפיצוי ריגשי? משהוא אחר?
התעמלות מידי פעם בבית זה נחמד- אבל זה לא מספיק בשביל להעשות ירידת משקל משמעותית. תציע לה להירדם לחוג התעמלות \מכון כושר -קביעות והדרכה, ומגוון של סוגי התעמלות, ייתנו לה הרבה יותר
בפועל מה אוכלים- מומלץ ללכת לדיאטאנית מוסמכת (יש בכל קופ"ח)כדי לבנות תפריט, ולסדר כמויות של אוכל שצריך.
ייתכן שאתם מתקרבים לגיל המעבר- שכל מיני דברים בגוף פועלים\ מרגישים אחרת -גם לזה לשים לב
לגבי בגדים שמתאימים לה עכשיו- אין לי עיצה... לזה פיתרון נשגב מבינתי...
ולעודד להחמיא ולפרגן
היא מניקה/הרה??
זה גם יכול להשפיע על צריכת המזון שלה.
יש לה תפקיד תובעני בעבודה והיא חייבת להיות שבעה כדי להיות מרוכזת. בבית יש לה את הדאגות שלנו. חוגים, התנדבויות- זו הוצאה קצת כבדה עלינו וגם אין לנו יותר מידי זמן פנוי בתור הורים.
אני מנסה לתת לה דוגמה בהתנהגות שלי וגם מחמיא לה כמה שיותר, רק שזה לא תמיד מרשים אותה.
כשמישהו מחמיא לי ובעצם משתמש במחמאה כדי לגרום לי לעשות משהו - אני לא מתרשמת, ויותר מזה, זה כ"כ מעליב אותי שאני דווקא אעשה הפוך. וגם "לתת לה דוגמא בהתנהגות שלי" זה די פטרוני ומתנשא, אל תצפה שזה יגרום לה לעשות משהו.
אני מאוד מתחברת להמלצות שכתבו מעלי- להתעסק בעבודה שלך עם עצמך ולעזוב אותה. אם מפריע לך שהיא לוקחת לך אוכל מהצלחת- תאמר לה. "זה מפריע לי שאת לוקחת לי אוכל מהצלחת. רוצה להזמין לעצמך עוד מנה?" תמקד מה מפריע לך. אם זה האוכל שהיא לוקחת מהצלחת שלך- טפל בזה. אם זה מה שההורים שלך חושבים עליה- זה אחריות שלהם על מה הם מסתכלים ואיך הם מסתכלים עליה. אתה לא יכול לשנות את ההתנהגות שלה או את ההסתכלות שלהם אז עזוב את זה. ואם זה איך שהיא מתנהגת- אפשר לומר לה את זה (אפילו שבטח כבר אמרת לה את זה...) וזהו. לא לנהל אותה ואת ההתנהגות שלה. זה יפה שאתה מוכן להתאמץ בשביל למצוא חן בעיניה, אבל היא לא חייבת לעשות את זה.
כשאתה תשחרר היא תוכל להפסיק להתגונן ותתחיל לחשוב בעצמה היא היא רוצה מעצמה, מה חשוב לה, מה היא מוכנה לעשות בשביל זה...- בקיצור- ברגע שאתה תפסיק לקחת ממנה את האחריות שלה על עצמה, האחריות תחזור אליה והיא תעשה מה שבאמת טוב לה.
(נראה לי שהיום היא פועלת מתוך "הבטן" היא מגיבה לך, ולא חושבת מה באמת נכון...)
בהצלחה!
שבת שלום
זמן לעצמה לבד- ולא כעבדת או כאמא או כרעיה- יש לה???
אפילו חצי שעה ביום?
אם לא- לא פלא שהיא מתחרפנת ואוכלת אכילה רגשית, אין לה באמת מקום לצבור כוחות -אז היא מנסה לקבל כוח מהאוכל....
מי מבשל בבית? רק היא או גם אתה?
כמה פעמים בשבוע אתם אוכלים בשרי? (יש מצב שתעברו לתפריט ששבעים יותר מחלבון?) כמה ירקות אתם רגילים לאכול?
עבודה על המידת האכילה היא קשה- אנחנו מתעסקים פה עם האינסטינקט להישרדות, עם הרמון רגשות על אוכל, וגם עם צורך אמיתי לאכול- שהוא נכון ומוצדק- וקשה לתת לו מינונים
את המחמאות שתתן לה-
תן בלי קשר לאוכל, בלי קשר לכלום, בלי התניה
רק בגלל שהיא- היא- היא נהדרת אז תגיד לה את זה
מלבד זה- תן לה ח"ח על הנושא של אוכל ותזונה ("ראיתי שעשית היום במכשיר כושר חצי שעה, אני מעריך אותך על זה... במיוחד שהיה יום לחוץ היום...")
אני חוזרת ומפנה לקופת חולים- יש להם היום המון מה להציע נגד "מגיפת הדור"= השמנת יתר
דיאטאנית שבונה תפריט ועוזרת במעקב (זה חשוב! לאפיין מה כל אדם צריך באמת, ולוודא שזה נעשה היטב)
יש קופות שנותנים סיבסוד חלקי לשיעורי התעמלות- כדאי לברר
חוגים של שומרי משקל וכולי (אולי זה פחות יתאים לה...)
ותדבר איתה על זה -שיחה פתוחה
בלי היסטוריית עבר שלכם... רק מבט לעתיד- אני דואג לך, אני רואה שלא טוב את עושה לעצמך, את רוצה שאני אעזור לך עם זה?
היא מתעמלת כמו שכתבתי למעלה וגם נפגשת עם חברות, רואה טלוויזיה (סדרות שלא מעניינות אותי). שנינו קרניבורים שאוהבים נתחים יפים של בשר או עוף בארוחות שלנו. אני בזמן האחרון אפילו מעדיף יותר בשר על חשבון פחממות.
התשובות פה באמת נתנו לי רענון למחשבה ואני ב"ה יותר מפוייס עם עצמי ואיתה בקטע הזה ובכלל.
מאמע צאדיקהאחרונהאבל חשוב לעשות!
לא רק לרענן מחשבות....
תמיד טוב לרענן מגבות מטבח...
או מה היא לא הייתה קונה לעצמה בכסף..
למשל חמותי מאוד אוהבת עציצים ותפירה..
היא לא תשקיע בזה כסף-
אז שלחנו אותה לחנות בדים ותפירה, ולמשתלה עם שני תלושים
כל אחד בשווי 300 ש"ח. (גם הגיס השתתף)
ראיתי באיזה חנות. בטוח יש גם בסטימצקי או בצומת ספרים, מין קופסה כזאת עם כרטיסיות של מתכונים לפסח. לדעתי ממש נחמד.
אפשר גם תמונה יפה לבית.
יש להם כלים טובים, למשל: קערת פלסטיק שקופה, שנראית כמו זכוכית לכל דבר, מעוצבת ויפיפיה, עם מכסה פלסטיק. שומרים את הסלט במקרר עד לסעודה, ורגע לפני מוציאים מהמקרר, מורידים את המכסה ומגישים לשולחן. קניתי כזה לחמותי לפני כמה שנים. אחת המתנות הכי מוצלחות. בשימוש כל שבת כמעט. אבל בשביל זה צריך להגיע למישהי שמוכרת את זה מהבית. אין להם חנויות ואין את זה בחנויות.
גם מוצרי טיפוח זה טוב. למשל קרם ידיים מעולה וריחני, אחרי כל הניקיונות לחג זה נחוץ.
ואני אוהבת לקבל במתנה ספרים.
אני שוברת את הראש מאז הלידה מה לקנות לחמותי..
ובליל הסדר אנחנו אצלם אז אני חייבת לקנות משו אבל כמו שאמרת..
יש לה הכול!
מפות\עציצים\כלי מטבח וכו'- הכל יש לה והכי יפה ומעוצב..
פרחים זה באמת רעיון אבל זהו?!
בא לי משו ממש יפה ומרשים..
אשמח לרעיונות..
פרחים,
אלבום עם תמונות הנכדים,
וכל דבר שתמיד מתחדש.
ת.
כלי בית זה תמיד מתנה מוצלחת, גם למי שיש לה הכל
כלי הגשה יפה
מפה חדשה
סכין טובה
קנקן, אגרטל וכו'.
יש מי שמקפיד בפסח לא לשים פרחים על השולחן. לתשומת ליבכם 
מחויות משפחתיות
וכמובן פתק יפה.
מי שיש לה הכל תתרגש בעיקר מזה שחשבת עליה
הגעתי למסקנה שמי שיש לו הכל - הכי ישמח לדברים סנטימנטליים...
אז לפסח עשינו הגדה של פסח עם תמונות של הנכדים, ובעצם כמעט לכל אירוע - תמונות של הנכדים בכל הווריאציות האפשריות!
מה עוד? הדברים הבנאליים בשדרוג קל:
זר פרחים גדול ויפה בתוך אגרטל.
בקבוק יין משובח בתוך מעמד לבקבוקי-יין יפה.
עוגיות לפסח מעשה ידייך בתוך קערת חרסינה יפה.
אני כבר אינני נשואה טריה, אבל הבן שלי - כן.
מה היה משמח אותי לקבל?
לא מתנה שעולה הרבה כסף! אנחנו יודעים שקשה להם עדין ועוזרים ככל שניתן.
אבל תשומת לב מחממת תמיד ונותנת הרגשה טובה.
אם יש כבר נכד - מחזיק מפתחות קטן עם תמונה של הנכד, או סתם תמונה יפה של הנכד בהגדלה, ובכלל משהו שישקף את הקשר הורים ילדים ולא רשמיות.
והכי חשוב - אני אוהבת את הברכה שמצרפים.
אין צורך להשקיע בברכה מחורזת אלא משהו חם מהלב.
תודה על דברים מסוימים (אפילו על ארוחת צהרים ששלחתי), לספר במילים זורמות עד כמה שמחים להגיע (אבל רק דברים נכונים! זיוף לא משכנע ולא קונה!).
צריך לזכור, זה יחסי הורים ילדים לא עובד מעביד, או חברים.
רוצים את הלב ולא את הרושם.
טוב לקרוא על שלל נושאים גם מזווית החמות
אלירזת.אבל רעיון של תמונת נכדים - זה באמת תמיד משמח סבתא.
הרעיון מאנשים שבאו אלי להצטלם למטרה הזאת לפני החג
אבל ממש לא חייבים תמונה של צלם
אפשר לצאת עם הילדים לשדה פורח, שיש עכשיו בכל חור (עדיף בשעות שיש תאורת שמש רכה ולא חזקה, באיזור הבוקר או שקיעה)
ופשוט לצלם......
יש אפשרויות של הגדלה על קאפה מאוד זולות
כך שאם מצלמים לבד ומפתחים על קאפה אפשר להגיע למתנה מאוד משמחת ומרשימה בסביבות ה 50 ש"ח בלבד
התקבל בשמחה גם מצד אמא וגם מצד החמות.
באזור השומרון וירושלים.
בתודה רבה מראש!
אנא עזרו לי!!
"אתם אסורים", לא "אשתך אסורה".
שינוי קטן אבל משמעותי, ומכאן העבודה המשותפת על הקשיים יכולה להמשיך.
ב"הצלחה! בהחלט תקופה לא קלה. כדאי לנצל אותה לעבודה והתקדמות משותפת, ולזכור את השווי של אותה תקופה.
אסורה על בעלה...
השתמשתי בלשון חז"ל.
כמובן שבמבחן התוצאה את צודקת.
ושאם תדע לנצל את המצב הקיים כרגע בטוב,
רק תרוויח.
נסה להשתחרר מהגדרות של אסור ומותר,
ותתמקד בקשר הפנימי-נפשי ביניכם, זה שלא תלוי במגע
ויה"ר שתגלה עולמות נפלאים.
הקב"ה ברחמיו יודע היטב מה הוא נותן לנו ומה הוא גוזר! אנשים רבים קבלו על עצמם טהרת המשפחה על מנת לשפר את הזוגיות!! דמיין לעצמך שהייתם מותרים כל הזמן, כל השנה. נניח שאתה בן 25 (לא משנה) יש לכם לחיות ביחד בעז"ה עוד 95 שנים, עד 120 לא היה נמאס לך באיזשהוא שלב? כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן 365 יום כפול 95 שנים?? והקב"ה ברחמיו נותן גם "צ'ופרים" בעז"ה שאשתך תהיה בהריון היא תהיה מותרת לחצי שנה ואחרי אחרי הלידה. אז התעודד והודה על הרגעים שישנם!
תתבגר. אה, סליחה: תתגבר.
קצת רגישות לא תזיק לך.
וגם ענווה יכולה לעזור
אם זה היה משתמש קבוע, הייתי מתנסחת אחרת.
אני חושדת שהוא פה בשביל לקבל פורקן ולא עצה.
סליחה על התגובה שלי, הייתי די בשוק...
יוקטנהדרושה מעט יותר רגישות.
חג שמח!
איזה פורקן אני יכול למצוא כאן דרך הפורום?
זו גם שאלה שעלתה כאן פעמים אחדות ואני לא היחיד. אז נכון שפתחתי תחת ניק חדש.
האם היא אחרי לידה?
האם קרה משהו חריג?
אחרת, לא רואה בעיה בשבועיים ללא קירבה גופנית.
בשבועיים אפשר להספיק הרבה: חברים, לימוד תורה, עבודה ומנוחה.
מדובר אכן בשבועיים ולי גם זה קשה מאוד.
ולצערי גם נכשל.
הפנו אותי למאמר באינטרנט שיש מי שדנים את זה להיתר. בדיעבד מסתמך על זה.
מצ"ב לינק שקיבלתי מחר.
אלא רק לעורר את הלומדים, ולהלכה יש לשאול מורה הוראה
שאלה אנחנו נשואים שנה פלוס וזה ישמע מוזר אבל התחתנתי שלא כל כך אהבתי את אישתי היה לי חיבה וגם דברים שהפריעו ועכשיו קשה לי ולא כל כך בא לי להיות בחברתה אני עובד כל הזמן על לראות את הטוב שבה וכן לנסות לאהוב אותה אני עובד ואמשיך לעבוד רציתי לשאול מעבר לייעוץ זוגי האם יש למישהו רעיון מה עלי לעשות והאם יש סיכוי לאהבה תודה
אם יש "חיבה", כפי שהגדרת זה בסיס ממש טוב.
"אהבה" (כמו רגשות אחרים) מטבעה לא יציבה- היא עולה ויורדת, באה והולכת.
לעומת זאת -קשר טוב ,שפה משותפת, חיבור אלו דברים שנשארים ומתעצמים אם עובדים עליהם.
כמובן שכן צריך הרגשת נעימות וחיבה בסיסיים, ואת זה אמרת שיש, אז אולי הקושי שלך נעוץ בזה שאתה "נבהל" לגלות שאין ביניכם את האהבה שאתה חושב שצריכה להיות בין זוג נשוי. אל תיבהל מזה. גם זוגות נשואים שהתחתנו מאהבה פורחת בשיאה, מגלים שמהפרפרים ופעימות הלב לא נשאר הרבה. את הרגש הזה הולכת ומחליפה הרגשת חברות ושותפות ואכפתיות.
כתבת שקשה לך ושלא בא לך להיות כ"כ בחברתה.
אתה יכול לפרט את הדברים שקשה לך אתם?
מה מקשה עליך להיות בחברתה? מה גורם לך להרגיש ככה?
מציאת חן בסיסית יש?
כאשר אנחנו מדברים שיחות נפש אז הכל בסדר אבל שהיא מספרת לי בהתלהבות על סתם דברים זה מלחיץ אותי כי היא בדרך כלל מחייכת ושמחה ואותי זה לא כל כך מעניין ואני לא מחייך על זה ובכלל הרבה יותר כיף לי עם חברים שלי מאשר עם אישתי אני לא מתגעגע אליה וכדו,
זה נראה לי סתם משהו שקשור להבדלים בין נשים לגברים.
גברים הם יותר ענייניים ונשים אוהבות לפטפט גם סתם על קשקושים.
אצל גברים דיבור הוא אמצעי בעוד שאצל נשים דיבור הוא המטרה.
הרבה דברים שנשים "מקשקשות" לא תמיד מעניינים את הבעל .אני חושבת שזה די טבעי.
אולי הלחץ כן להרגיש, כן להתגעגע מעיק עליך?
אל תתאמץ. תן לזה להיות. דברים באים בקצב של עצמם.
כן לעבוד על זה, אבל לא להלחץ.
כמה שתתן יותר, תהיה יותר קשור.
לתת זה לא רק מתנות, זה גם להקשיב, גם שלא כלכך מעניין (מי אמר שמה שאתה מספר לה כלכך מעניין אותה?), לתת זה לחייך ולהאיר פנים לבת הזוג גם כשקשה, לתת זה לבוא לקראת השני, לחשוב מה חשוב לו/לה ולשים את ראשון בסדרי העדיפויות וגם דברים קטנים כמו להכין לה כוס קפה, לעזור לה כשנראה כשהיא צריכה.
כל הדברים האלה מביאים קרבה. וקרבה מביאה לאהבה וגעגועים.
בהצלחה, לפעמים דברים לא באים בקלות אלא צריך לעבוד עליהם. אתה לא היחיד שעובר את זה.
אבל מה יכול להיות מעבר לייעוץ זגי שמקשיב לכל הסיפור שלך לעומק
והולך איתך יד ביד כדי לעזור לך לבנות את האהבה.
בכל אופן, אהבה זה דבר שבונים, אתם נשואים שנה פלוס,
בניית קשר עמוק ויציב יכולה לקחת שנים. אם תתמיד - תצליח!
בהצלחה.
שאלת על האם יש סיכוי- ודאי שכן!
יש הרבה מאוד זוגות שהתחילו כך ועם השנים הופתעו לראות כמה אהבה הצליחו להצמיח ביניהם.
מההודעה שלך ניכר שאתה מחפש מישהי בעלת תחומי עניין משותפים לך ויש סיכוי שזו לא תהיה אשתך.
הצעתי היא לקבל את זה ולחפש את נקודות ההשקה שלכם, איפה כן יש לכם נושאי שיחה משותפים.
אל תחמיר עם עצמך כי אי אפשר לאהוב בכח, תנסה לפנות לאפיקים חדשים: אולי לבלות יחד במקום לשוחח,
אולי כשמשהו יושב עליך תנסה לדבר איתה ותופתע לראות שהיא יכולה להיות אוזן קשבת נהדרת.
אתם נשואים יחסית מעט זמן ובני אדם הם כל כך מורכבים ואינסופיים ובטח יש בה המון צדדים שהיא או אתה עוד לא מכירים.
בד בבד הייתי מקפידה על אמצעי מניעה, אמנם מה שאתה מתאר הוא נורמלי, אך הוא לא בסיס טוב להבאת ילדים
בטח עם כל הקושי שמביא איתו הריון. אתה עצמך מבין שכמו שזה עכשיו זה לא יוכל להמשך 20 שנה ולכן
לפני הרחבת המשפחה הייתי קודם מגיעה לבטחון באהבה המשותפת.
בהצלחה!
זה כבר לא רלוונטי . למה את חושבת שזה לא יחזיק לאורך זמן אני מאמין בתפילות בבניה אנני לא מתכוון לוותר לרגע רק מחפש דרכים למצוא פיתרון.
מה שתיארת לא מספיק כדי להחזיק אנשים נורמלים בנשואים,
עובדה היא שאתה רוצה לשפר את המצב!
כלומר אתה מסכים איתי שכמו שזה היום- זה חייב להשתנות
לכן, כל עוד זה לא השתנה הייתי נזהרת בהבאת ילדים.
חס וחלילה לרפות את ידיך, ההיפך! חצי מההודעה שלי דווקא תמכתי בעבודה שאתה עושה
להשתדל להחליט שלזמן-מה אתה בכלל לא חושב על כך ש"לא בא לך להיות בחברתה", כדי שזה לא יפריע לנסיון הבניה.
אח"כ, להשתדל לשבת ביחד לעיתים מזומנות, או "לצאת" קצת, ולהתענין אחד בשני, באמיתיות. לנסות להקשיב את עולמה, להבין, לעודד ולתמוך. גם לשתף בעולמך.
לבנות מחדש את הקשר, מבפנים. להכיר מחדש, ביתר עומק וקירבה.
נ.ב. כעת ראיתי מה שהוספת לגבי כאשר הוא מספרת משהו בהתלהבות, מחייכת ושמחה. תנצל את זה. גם אם ראשונית נראה לך שיותר "מענין" נושאי השיחה עם חברים. בנין קשר של איש ואשתו מצריך פאזה נוספת. בהחלט יתכן שלא "יענין" אותך כל נושא שלה.. אבל תשתמש בזה כ"חלוּת" להיפגש עם ה"מחייכת ושמחה" שלה. זה דבר גדול מאד. תיזהר לא לאבד את זה. תתענין במה שהיא אומרת, וכך יווצר לך קשר של תמיכה, "נתינה" - בעצם ההתענינות - וחיבה, עם האישיות שלה, מעבר ל"תוכן" המדויק עליו היא מדברת.
אני עדיין רווקה ומחפשת את החצי השני...
אני שואלת דווקא כאן כי ברצוני לקבל תשובות מתוך נסיונכם כנשואים...
אז ככה:
מראה חיצוני זה דבר מאד משמעותי אצלי. מאד.אם הבחור לא ממש יפה,לטעמי- (ורף היופי שלי די גבוה,)אז המראה שלו מפריע לי מאד ליצור איתו קשר רציני,ולעיתים אף גורם לי לדחייה כלפיו...למרות שאחרים שראו בחורים שמראם עורר אצלי דחייה,או שרק לא מצאו חן בעיני,התפלאו מאד וטענו שהם דווקא נחשבים לכאלה שנראים טוב...(אציין שאני נחשבת לבחורה יפה,ב"ה.ולכן לגיטימי בעיני לחפש דווקא בחור כזה.)
השאלה היא,האם אכן בחיי הנישואים יש משמעות רצינית למראה החיצוני?..יש כאן מישהי שמזדהה עם הצורך שלי בבן זוג מושלם חיצונית בעיני,שנישאה למישהו שאינו כזה ויכולה לשתף אותי בתובנותיה,לטוב ולמוטב?....(השאלה מופנית בעיקר לנשים-מעניינת אותי דווקא הסתכלותן על הנושא)
תודה מראש!...
בגובה שלך,טיפה'לה מעל..
בלונדיני, עיניים בצבע תכלת עדין..
חיוך שובה לבבות,
גבות-לא מחוברות.
מתלבש בצורה שאת פשוט מסתכלת ואומרת,וואו!
ואחרי החתונה פתאום התחילו לו חצ'קונים/קרה איזה משהו לא בשליטתו, ששינה אצלו את המראה..
אז זהו,כבר לא תאהבי אותו?..
אגב,גם הבנים ה-כי יפים, וגם הבנות ה-כי יפות- עם הזמן מחליפים חזות,
ובגיל 30 לא נראים כמו בחתונה,
וק"ו בגיל 45,ו50,ובע"ה גם 70-100..
הפנים מתקמטות,הגוף משתנה וכו'
יופי זה דבר משתנה- תרתי משמע,
גם משתנה מנקודת המבט של האדם, ככה שיכול להיות אותו אדם ש2 אנשים שונים יתנו על יופיו חוות דעת שונה,
וכן יכול להיות אדם שבהתחלה אדם יחשוב שהוא לא הכי יפה בעיניו, אך לאחר היכרות עם אישיותו,מידותיו,ונשמתו, היופי הפנימי,והחן יציפו את חיצוניותו, והאדם הזה יהיה יפה בעיני המביט,המתבונן.
וכן היופי גם משתנה עם הזמן..
צריך שבן הזוג יימצא חן בעינינו, אך צריך לדעת את הפורפורציות, ולהבין שהדבר העיקרי והחשוב בבן הזוג הוא המידות,האופי,השאיפות,הרצונות,וההתנהגות..
יכולה להיות מלכת יופי בחיצוניות, אך מכשפה,רשעה,מגעילה ודוחה בפנימיות אישיותה!
ויכול להיות אדם שבואי נגיד..לא הכי חתיך בעולם,גם לא מכוער..אבל כל כולו חסד,כולו תורה,כולו נתינה ואכפתיות!
"יופי הוא כל דבר שמסתכלים עליו באהבה" (שלט על אחד הקירות בבית לווינשטיין)
מנהל הפורום משפחות החולים
המשיכה החיצונית היא מתנה שה' נתן לנו כדי לחזק את האהבה.
צריך רק לשים לב שהיא מחזקת משהו פנימי ולא מחליפה אותו.
נכון שעם השנים המראה החיצוני משתנה, אבל גם הקשר והביחד שונים.
אולי לא צריך לפסול על מראה מיד, אבל לדעתי, בחור שמשהו חיצוני בו גורם לך רתיעה אחרי פגישה שניה או שלישית, זה בהחלט סיבה טובה להפסיק את הקשר.
ד"א זה ממש לא משנה לדעתי שאת נחשבת ליפה, גם בחור מכוער צריך להיות יפה בעיני אישתו, והיא צריכה להיות יפה בעיניו, ולהפך.
אם אני לא טועה חז"ל ביקרו (מלשון ביקורת) את אליעזר עבד אברהם שביקש רק סימן של מידות טובות באישה שייבחר ליצחק, כי אם היתה מגיעה אישה עם פגם גופני היא לא היתה ראויה לו.
זכרי, שהיופי הוא קישוט חשוב לאישיות, ולא חו"ח להפך.
ובע"ה תזכי בקרוב להכיר את המושלם לך.
אלא למה כ"כ תופס אצלך המראה החיצוני? שידוע וברור, שזה הדבר השולי אצל הבנאדם שעומד מולך.
איך את היית מרגישה אם היו פוסלים אותך רק בגלל מראה חיצוני למרות שאת בחורה לתפארת מדינת ישראל? אני בטוחה שזה היה פוגע בך. כמובן שהוא צריך להיות נאה בעניין - נאה זה לא דוגמן צמרת...
אני חושבת שנכון שתעשי עבודה עם עצמך. ודעי לך, שכל הדייטים והיציאות - נועדו כדי לעבוד על עצמנו. ובעקבות העבודה והחיבור לעצמנו - נמצא ונחבר לחצי השני.
הרבה הצלחה,
מכל הלב.
האמת היא שאף פעם לא הגדרתי לעצמי מה החשיבות של מראה חיצוני בעיניי. אבל הייתה לי תמונה בראש (אולי כמו לכולן...) של איך אמור להיראות החתן שלי. בעלי ממש, אבל ממש, לא נראה ככה (וגם לא מבחינת רוב תכונות האופי שחשבתי...) מה שחשוב לי לומר הוא שחשוב להיות פתוח. אני לא מתייחסת לעצם הרצון לבחור שנראה טוב, אלא מעבר לכך - לעבודה שצריך לעשות עם עצמנו במהלך ההיכרות והחיים, להיות פתוחים להכיר אדם שהוא לא כמו שחשבנו. לנסות לתת צ'אנס, ואולי אחרי היכרות ראשונית תחושת הדחייה תיעלם. במיוחד אם מדובר בבחורים שאובייקטיבית "נראים טוב" כמו שכתבת, חבל שתפספסי בגלל זה.
בעלי ממש לא "חתיך" מהסוג שדמיינתי, אבל עם ההיכרות והאהבה שלי אליו אני רואה אותו כיפה גם מבחינה חיצונית. דווקא חשבתי על זה לא מזמן, שזה קצת מפריע לי כי גם היום, כשאני רואה בחורים יפים בסגנון שדמיינתי, אני כן שמה לב לעניין... ומצד שני, הייתה לא מזמן סיטואציה של ריקודים, בהיתי ברוקדים בחוסר ריכוז ואז אמרתי לעצמי - איזה בחור חמוד (כן גם נשואות חושבות ככה, זה טבעי!) - פתאום קלטתי שזה בעלי... מה זה שמחתי!!!
מקווה שתרמתי קצת
אם את נמשכת או לא נמשכת לבחור ספציפי, אין שום סיבה להתחשב במה שהאחרים אומרים. משיכה הדדית היא תנאי הכרחי כשמדובר בבניית מערכת זוגית.
לא לבא באמירה כזאת שאני באה לפגישה כדי לבדוק אם מוצא חן בעיני. שזאת לא תהיה מטרה בפני עצמה.
תבואי למפגש. לפגוש אדם, להכירו.
אם זה יחסום אותך בכל זאת ותרגישי דחיה- אין מה לעשות...
אם זה לא יפריע ותראי שעם כל פגישה זה הולך ומתמעט- תתני סיכוי.
ותשאלי אותך בינך לבין עצמך מדוע את רוצה אדם יפה? מה זה יתן לך? מה תקבלי מכך?
תשתדלי לענות לעצמך בכנות. וממה שתעני לעצמך תראי איך את עובדת הלאה...
לא סתם אנו רוצים משהו מסויים.
ושוב, אני דוקא סוברת שמשיכה זה חשוב ממש וכלל לא שולי.
וזה גם מאוד אישי וסובייקטיבי.
אבל אני לא חושבת שיופי זה אחד הקריטריונים לחיפוש. בטח לא לפני שמכירים.
ויופי זה לא כמו משיכה.
משיכה זה חובה.
יופי- זה כלל לא חשוב. העיקר שיש ביניכם משיכה ורצון וחיבור .
לא מוצא חן בעיני חיצונית,שלא מספיק יפה בעיני,ורף היופי אצלי גבוה מאד...ולא רק שאני לא מצליחה לחוש משיכה לבחור שאינו מספיק יפה,בעיני-הרבה פעמים אני מרגישה דחייה...
כך שלפני שראית אותו כבר תיצרי איזשהו רצון להיכרות מעמיקה יותר וכך תוכלי להיקשר אליו בפגישה ללא תלות במראה החיצוני.
בעצם אני אתאפק. מסכן בעלך.
את חייבת לקחת מישהו שאת תהני להסתובב איתו ולא תתביישי בו, נכון שיש כאלו שבטוחים שבמה שהוא אינטלגנט וחכם ונחמד זה מספיק אבל ממש לא חיייבים לקחת מישהו שאת אוהבת איך הוא נראית, לא צריך שהוא יהי' היפיוף של העולם אבל משהו שאת אוהבת
תהנה להסתובב ולא תתבייש????
היא מדברת על בחורים שנראים מאה אחוז בסדר.
אבל, היא לא מבינה כלום ביחסי אנוש. ומרגישה את עצמה כי היא חושבת שהיא יפיפיה ואם מישהו לא יפה כמו הוד מעלתה אז הוא דוחה.
ברור שהמראה החיצוני חשוב...
אבל אני בתור גבר אומר לך
גם גבר יפה וגם מושלם שיתיחס אלייך כ-מלכה זה דיי אגדה!
תה שחשוב באמת זה איך החיים שלכם יראו אחרי החתונה..
לא יתן לך כלום לגור עם גבר יפה ושלא תסכימו על כלום
מאשר שתתפשרי על גבר "יפה" ותחיו באושר מהאגדות
לא קראתי את כל התגובות שלפני אז אני מקווה שאני לא חוזרת...
בגדול אני חושבת שמראה חיצוני חשוב, אבל לא הכי חשוב. מה זה אומר?
אני חושבת שאף אחת לא יכולה להתחתן עם בחור שהיא לא אוהבת את המראה שלו. זה יפריע לה והיא פשוט לא תצליח להתחתן, אבל - יכולה להיות אופציה שאת נפגשת עם בחור, וכן, בהתחלה הוא נראה לך לא יפה אבל את נפגשת איתו וטוב לך ואת נהנית עד שאת כבר לא שמה לב למראה החיצוני שלו, וזה כבר לא מפריע לך.
מכירה מישהי באופן אישי, שנשואה כבר 20 שנה פלוס, שלא אהבה בכלל את המראה של בעלה (לפני שהם התחתנו כמובן), הוא ממש ממש הפריע לה, היא לא יכלה לסבול את זה. אבל הם היו חברים והמשיכו להיפגש, והיא כ"כ אהבה את האופי שלו שכשהם התחתנו זה פשוט לא הפריע לה המראה שלו. פעם היא סיפרה לי שיש לה חברה שפשוט סלדה ממנו בגלל המראה שלו, והחברה הזאת רווקה עד היום (בת 40 פלוס), לא מזמן היא באה לבקר אותם והיא שלחה לה אח"כ הודעה: עשית את עיסקת חייך!! נכון, הוא לא נראה כ"כ יפה, אבל הוא אדם מדהים, רגיש ואכפתי. לאישה הזאת הוא הבעל הכי טוב. וגם החברה שראתה איך הם ביחד, הבינה שהיא עשתה את עסקת חייה... ובטח את שואלת את עצמך אם היחס למראה נעלם וזהו? אז - זה לא מדוייק, נכון, הרבה פעמים גם אחרי החתונה פתאום היא חשבה על זה, ואולי זה קצת הפריע לה... אבל בגלל שהיה לה טוב איתו, והיא אהבה אותו, היא הצליחה לעבור הלאה, והיום ב"ה היא מאושרת (וזה לא רק בשנה האחרונה, היה לה טוב מאז שהתחתנו, רק שבשנה-שנתיים הראשונות לפעמים פתאום היה לה טיפה קשה...)
אז מה אני רוצה להגיד?
את לא יכולה להתחתן עם מישהו שנראה לך מכוער, שלא נעים לך לשבת לידו, וכד'
אבל, את צריכה לבחון האם את מצליחה להתגבר על התחושה הזאת.
מניסיון, כשאוהבים, יש דברים שלא שמים לב אליהם, ושלא תביני לא נכון , זה לא שאת מתפשרת!!! אלא זה פשוט לא מפריע לך. את פשוט רואה דברים אחרים.
שמעתי פעם שיחה עם אישה (בריאה) שהתחתנה עם בחור נכה. ושאלו אותה איך היא יכלה להתחתן איתו? אז היא אמרה - בפגישה הראשונה ראיתי כיסא גלגלים, בפגישה השניה ראיתי כיסא גלגלים, בפגישה השלישית ראיתי בן אדם... כלומר, זה לא שהיא התפשרה, אלא שהיא פשוט שמה לב לדברים אחרים. וכנראה שהאדם הזה היה כ"כ יקר לה שפשוט לא היה אכפת לה שהוא על כיסא גלגלים...
עכשיו, בטח את שואלת את עצמך, אז מה אני יעשה? אני יחכה עד שאולי אני יאהב אותו? שאלה טובה... אין לי תשובה מדוייקת בשבילך...
אם יש בחור שבפגישה הראשונה הולך לך יחסית טוב איתו, ונחמד לך, ואת חושבת שאם הוא היה נראה אחרת יש סיכוי שהייתם מתחתנים... אז תמשיכי, ותיראי אם מצליחה להתגבר על זה, או שמפגישה לפגישה זה יותר מפריע לך...וככה תחליטי מה את עושה...
האמת, אני חושבת שאם הייתי רואה את בעלי בתמונה לפני שנפגשנו, ייתכן ולא הייתי נפגשת איתו, כן, לא דמיינתי שבעלי יראה בצורה כזאת (הוא ממש לא מכוער, פשוט יש כמה דברים שאני אוהבת אחרת...) אבל זה באמת באמת כ"כ לא מזיז לי היום...
בהצלחה!! ובחירות טובות
ניסחת מעולה את מה שניסיתי להגיד ולא ידעתי איך. תודה!
בת כמה את?
לי או לנשואה שמעליי?
(או לפותחת השרשור? זה מבלבל....)
סיפור קטן:
יום אחד הגיעה לאולפנה שלנו ילדה חדשה. יפייפיה! כזאת שפשוט לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. היא הייתה יפה יותר מכל אחת שראיתי עד אז. ואז - היא התחילה לדבר, ועד היום אני חושבת שהיא פשוט מכוערת.
יופי הוא באמת דבר שקשור לאישיות. הוא יכול להיות בחור מושלם מבחינה חיצונית אבל בפנים - רקוב. חסר אופי, מידות לא טובות וכו'. ואז מה? בכל זאת תמשיכי לצאת איתו כי הוא פשוט יפה ומושך אותך, גם אם מבפנים הוא חלול? זה כמו לצאת עם ברבי. יפה, אבל הכל פלסטיק.
לצערי אני קצת מסכימה עם aima. בעל הוא לא אקססוריז שאת יוצאת איתו לרחוב ומחכה למחמאות. עצוב לי על הבעל שלך, שידע שבחרת אותו לא בגלל האישיות אלא בגלל היופי שלו. איזו מן אהבה זאת?! אני הייתי נעלבת, פגועה ומרגישה מושפלת אם בעלי היה בוחר אותי בגלל איך שאני נראית.
בין העבודות לפסח, התיישבתי לי קצת לנוח, ומגיבה לך...
אני הייתי כמוך בדיוק, ועד היום אני ככה. בחוג שלנו מפגישים אותך דרך שדכנית, ולא...... (הכוונה שנפגשים עם הבחור רק
אחרי שההורים נפגשים ומדברים ביניהם, ורק אז מפגישים אותך עם הבחור,)
אצלי היה שאני ביקשתי לראות תמונה של הבחור לפני שנחליט להיפגש, כי מאד מאד מאד הפריע לי המראה החיצוני.
ובאמת אני פסלתי לפי תמונה מישהו שהציעו לי אותו.... - והוא היה בחור מאד טוב, רק בגלל המראה לא רציתי אותו.
הבחור השני שהציעו לי אותו, כמובן כבר הביאו לפני זה תמונה להראות לי, וגם הוא לא מצא חן בעיני, אמרתי מיד להורים שלי
שאין על מה לדבר, ואני לא רוצה להיפגש איתו, ההורים שלי הציעו לי קודם תפגשי ותדברי איתו ואז אחרי זה תחליטי. כן או לא.
טוב בסוף הסכמתי ונפגשתי איתו, ואז המראה שלו היה הרבה יותר יפה מהתמונה. (חתיך).
אבל מה אגיד לך, היום המראה שלו (אחרי 10 שנות נישואין) לא הכי יפה בעיניי... הוא לא מושך..... לצערי....
ולא נעים לי להגיד לו...
כמעט כל הגברים שלא ישקיעו בכך יגדלו עם השנים כרס,וזה ממש לא דבר קטן ופרפקציוניסטי...
חוץ מזה שאולי בעלך שופע שיער אך יש כאלה שמקריחים,ויש נשים שזה מפריע להן.
בגדול אני מסכימה איתה שהאהבה גדלה ו"על כל פשעים תכסה אהבה" אבל יש גם עניין של שימור והזנחה
והמראה החיצוני הוא מרכיב חשוב בזה.
באופן טבעי "מצא מין את מינו" - יש התאמה גם במראה החיצוני, כמו במנת המשכל ושאר התחומים. את יפה מהממוצע - מן הסתם תימשכי לבחורים שהם יפים מהממוצע.
בניגוד לפרמטרים אחרים (אינטיליגנציה, תחביבים) - מהמראה החיצוני ניתן להתרשם בקלות, וללא שיחה מעמיקה, וללא פגישה שניה ושלישית. זו לא סיבה להתייחס לפרמטר הזה בזלזול...
(ממני, שיפה פחות מהממוצע )
מאחלת שתמצאי את הבחור הכי מתאים לך - ובקרוב!
יש בדיחה ממורמרת ידועה ש'כל היפות מתחתנות עם מכוערים'...
רצוני לומר- יש המון נשים יפהפיות שהיו מוכנות להתפשר, למה? מה גורם להן להתחתן עם אנשים מכוערים?
הסוד הוא שהן באמת ובתמים לא מתחתנות עם מכוערים, הן מביטות בחתן שלהן ומאושרות שהתחתנו עם האדם היפה ביותר בעולם.
יופי הוא דבר מאוד חמקמק ומיוחד יותר ממש שחושבים, לדוגמא: את אולי תופסת את עצמך כיפה אך בהחלט יכול להיות שמישהו יסתכל עליך ויגיד "היא נראית קרירה כזאת" ויעדיף מישהי פחות יפה אך מלאת חיים וחן.
איני אומרת עליך ספציפית, אבל הנקודה היא שיופי מקושר לא פעם למה שמאחוריו ולמה שהוא משדר.
הראיה לכך היא שלא אהבת בחורים שנחשבים ליפים.
אני הייתי חושבת איזה אדם בחייך הערכת וראית בו אדם יפה, ומה הוא שידר לך שמשך אותך.
זה יכול להיות אדם שהשקיע בבגדיו ושידר הצלחה = את רוצה אדם שמאופס על הכיוון בחיים וחשוב לו להצליח בפרנסה.
אדם שרירי מאוד= את מחפשת את שמשרה תחושת בטחון
אדם רזה ועדין= מישהו שיתנהג אליך בעדינות
לא באמת בהתאמה שציינתי, אבל זו רק דוגמא לנסיון לפתח ראיה קצת יותר פנימית ולקחת את העירנות שלך לתכונות חיצוניות למסע גילוי של מה את מחפשת בבן הזוג העתידי שלך. אחרי שתנסחי לעצמך את התשובות תוכלי לחפש את הדבר שעקרוני לך בסקאלה רחבה יותר של אנשים , ובע"ה למצוא.
העלו כאן בעבר טבלה של ניהול הוצאות הבית, אשמח אם יעלו שוב.
לא זוכרים?
זה קובץ אקסל שמחשב הכל לבד..
אצלי הוא פתוח כל הזמן, ואני פשוט מוסיפה כל פעם מה שצריך.
נכוןאבק כולן לקנות שואב אבק זה ״דבר של גדולים״? כמו לקנות דירה...
איזה שואב יש לכם? מה דעתכם עליו?
איפה בבית אתם מאחסנים אותו?
אבל זה באמת דבר יקר..
אני נהנית ממנו יחסית (למרות שיש לי תחושה שבזמן האחרון הוא נחלש)
אבל אני לא מדד
כי אין להורים שלי שואב אבק.. ולא התנסיתי בכאלה הרבה..
הוא אומנם גם לא שווה יותר מזה, אבל לצרכים המועטים שלנו (שטיח אחד, ספות ולעיתים רחוקות רכב)
אז, כן אפשר לקנות גם שואב אבק בזול.
בכל מקרה אפשר גם לקנות שואב אבק באיכות טובה בהחלט באזור 500-600 ש"ח, שזה פחות ממה שעולה היום טלפון ממוצע (מדברת על האייפונים ודומיהם, שנהפכו למכשיר ממש סטנדרטי)
ממליצה לקנות שואב אבק בלי שקיות, הרבה יותר נוח, במיוחד למי שלא זמין לו להגיע לעיר.
וכמו כן לשקול האם רוצים שואב אבק חובט (שואב הרבה יותר טוב, גם עולה יותר). ומה לגבי שואב אבק שיודע לשאוב גם רטוב.
אם שואב אבק נחלש, אולי צריך לנקות/להחליף את המסננים
אחרי שעייפנו מכל מיני שואבים שלא עושים כלום חוץ מלאוב את הפירורים מלמעלה החלטנו להשקיע.
בדיוק אז במקרה הגיע אלינו סוכן מכירות חלקלק של חברת "קירבי", יש להזהר מהם מאוד. הם לא הסכימו
לתת מחיר לפני ורק אחרי שעה של הדגמות וקישקושי שכל הם דיברו על המחיר. רצו 18,000 ש' לא פחות ולא יותר.
אמרנו תודה ושלום למרות שהוא היה ממש נודניק הוא הלך בסוף. אבל השואב באמת עשה רושם טוב, אז קנינו אותו ביד 2
בן 3 שנים ב5,000 ש'. גם כן השקעה, אבל שואב מצויין. אמין לאורך הרבה שנים (מכירה מישהי שיש לה כזה מדגם ישן יותר כבר יותר מ15 שנים.) ויש לו המון אפשרויות שימוש. ויש שירות של החברה שבאים אליך הביתה, למרות שזה יד שנייה. יש גם חומרי ניקוי נלווים מעולים אבל גם יקרים מאוד.
מומלץ למי שרוצה להשקיע. במיוחד לאסמטיים כי הוא שואב גם מזרנים.
וואו עוד יחשבו שאני עובדת אצלם. ממש לא, אבל אשמח לקבל אחוזים...
שואב רטוב יבש ומפוח, הוא די מוצלח וגם את רב החלקים מאכסנים בתוכו, רק דבר אחד אני לא אוהבת בו את הכבל, בשואב שהיה לי לפני הכבל היה נימשך פנימה ויוצא באורך שצריך, בשואב הזה הכבל בחוץ ולפעמים כשאני מטיילת איתו תוך כדי שאיבה הוא ניתקל בכבל של עצמו.
עלה לנו 350.
שאתה מתכנת אותו לכמה זמן שאתה רוצה שיעבוד. לא תופס הרבה מקום בערך כפול מקומפקט דיסק עולה בסביבות ה400 ש"ח מסתובב לבד בבית מזהה קרדיות אבק
והוסף עוד רחוק מלהגיע??
ה' יעזור
אלירזרסיסי לילה..אחרונהאף אחד לא עונה לי מהאנשים שאני מכירה שיודעים את ההלכות.
יש לי כמה שאלות אם מישהו יודע:
1. האם מותר להכשיר קומקום חשמלי? (היה בו פעם מלח לימון כשניסינו להוריד אבנית ובטח נגענו בו בידיים לא נקיות לפעמים מפירורים או משהו)
2. האם מותר להשתמש בפסח באוכל שקנינו לפני החג כמו עופות, בשר, ביצים..ושמתי בשקיות נפרדות למרות שאין עליהם הכשר במיוחד לחג?
3. אם פתחנו ויטמינצ'יק לפני החג- מותר להשתמש בו בחג אם זה כשל"פ?
4. בקבוקים של הילדה, היה בהם רק חלב אם...ובכל זאת מה דינם בפסח?
1)טכנית אפשר להגעיל אותו על ידי מילויו עד הסוף במים חמים וכשהוא רותח לנענע אותו שהמים המבעבים יגעו בכל החלק העליון.
בפועל עדיף לקנות חדשות בגלל האבנית,לפעמים מוזגים מים חמים לכוס עם חמץ וע"י האדים הקומקום בלוע מחמץ, יש דיעות שעדיף לא להכשיר כלים לפסח אלא לקנות חדשים.
2.אם זה כשר לפסח ואין על זה חמץ(עוף קפוא,נכון?)לא אמורה להיות בעיה, ביצים עדיף לשטוף.
3.לא אמורה להיות בעיה - אם לקחו את התרופה עם אוכל לבדוק אם לא נפל חמץ פנימה(כמו פירורי עוגה וכו').
4.אם הפקידו שזה לא יגע בחמץ(כולל בכיור)לא אמורה להיות בעיה.
גילוי נאות:אני לא רב פוסק הלכה - כל התשובות מידע אישי.
א. לדעתי עדיף לנקות היטב ולרכוש חדש. אם בכ"ז אתם רוצים(זה כמו הגעלה של מיחם שנגע בו לחם): למלא את הקומקום עד הסוף, לתת למים לבעבע ואז להכניס אבן פנימה כדי שהמים יצאו החוצה ויגעו בכל חלקי הקומקום. מסובך לא? לכן עדיף להמעיט בהכשרות ככל הניתן..
ב. לדעתי לא כדאי לך להסתבך עם זה. מכיוון שישנם בשרים מעובדים למשל, ועל כן ייתכן שיש בזה בעיה כלשהי בפסח. מאידך: בשר או עוף שאינו כשר לפסח ואינו מעובד, מותר להשאיר במקרר לשימוש לאחר הפסח, בתוך שקית מסומנת.
ג. כן. תנקו אותו היטב מבחוץ.
וכמובן: עדיף לשאול..
קומקום חשמלי צריך לנקות היטב. אח"כ מותר להשתמש בו.
עופות ובשר עדיף שיהיה להם הכשר לפסח אבל לא חובה.ביצים רק צריך לראות שהן נקיות מבחוץ.
ויטמינצ'יק לא שאלנו כי אנחנו לא משתמשים 
אין בעיה להשתמש בבקבוקים. מקסימום תרתיחי אותם.
אני מדגישה שאלו התשובות שאנחנו קיבלנו כששאלנו. ואני לא פוסקת וכמובן שמה שאתם צריכים לעשות זה לשאול את הרב שלכם.
חג שמח ככשר!!
(זו לא טעות...)
האם יש כאן זוגות שאחד הצדדים שכול בצורה כלשהי?
יש אפשרות לתאר מה הייתה ההשפעה לפני החתונה ומה ההשפעה כיום?
אין יותר מידי השפעה על חיי היום יום.. הוא נהרג לפני כבר 12 שנה כך שזה לא ממש טרי.
אני זוכרת שבן דוד שלי נולד (אז הייתי גם בהריון וידענו שזה גם יהיה בן) קראו לו על שם אבא שלי, וחזרנו הביתה מאותה הברית ופשוט התפרקתי, בכיתי על זה שקוראים ילד על שם אבא שלי, זה היה סוג של נפילת אסימון חוזרת שהוא אשכרה נהרג, קוראים ילד על שמו- והוא לא זכה לראות אותי בחתונה, ולא זכה להכיר את החתן המדהים שלו, ולא יזכה לראות את נכדו הבכור וכו'.. זה היה ערב קשה ממש, ובעלי היה כזה חמוד וכ"כ השתתף ובכה איתי.. זה זכור לי כאירוע שממש חיבר ביננו.
אבל סכ"ה החיים כרגיל ב"ה.
ובכוונה אני כותבת בצורה כזאת, כי לדעתי זה מאוד מאוד משמעותי. זה תלוי באיזה גיל האסון קרה, אבל אם זה היה בגיל קריטי- 6-7, או גיל הנעורים, זה מאוד משפיע.
זה גם מאוד תלוי מה היתה צורת ההתמודדות עם הכאב בזמן שחלף מאז. הדחקה, חיטוט יתר בכאב, התמודדות פנימית, ועוד אפשרויות.
אבל לדעתי יש השפעה משמעותית, כמו שכתבתי. אצלנו גם בחיי היומיום.
בהתחלה לא הבנתי כ"כ עד כמה, אבל עם הזמן ראיתי כמה דברים מושפעים מהאסון ומההשלכות שלו.
בכל מקרה, כל זה הוא מתוך העולם שלי, מניחה שכל אחד זה עולם בפני עצמו.
דוגמה קטנה, מכיוון שחמי ז"ל נפטר כשבעלי היה בגיל קריטי למדי, זה מאוד השפיע על היציבות בחיים שלו. כי המשענת החשובה ביותר שלו פשוט התמוטטה לנגד עיניו.
רק כשהוא התחיל לטפל בעצמו ובנפשו הפצועה באופן יסודי הוא התחיל להחזיק מעמד במקום עבודה לזמן ממושך, למשל.
מצד שני, הקשר שלו לבנות שלנו כ"כ חם ואוהב ונותן ומחבק ומבין ומקשיב, וברור שגם זה בא, חלקית לפחות, מהכאב האישי שלו.
עוד לא נשואה, אבל קרובה... שכלתי אח לפני פחות משנה...
אם יש לך שאלות, בשמחה רבה!!!
היה חשוב לי לשמוע כמה דברים
בניית הבית המשותף היא התיקון המשותף לשנים של יתמות מאב מהצד שלי ועירעור הבית בשל מות אחות בצד שלו.
מהקשיים נבנים. הדבר שמשמח אותי היום זה לראות את הילדים שלנו מקבלים את מה שלא היה לי בילדות. בית
תקין עם 2 הורים שאוהבים אותם.
בזוגיות - זה רק מחזק את הקשר. בעלי הוא בשבילי הכל, בעל, חבר מבין, ולפעמים אפילו תחליף לאבא שאין לי.
בהצלחה לכם.
שלום,
ארוסתי ואני מתלבטים כבר הרבה זמן מה להביא לבחורה ששידכה בינינו (חברה לא מאוד קרובה של ארוסתי)...
אשמח לשמוע רעיונות למתנות, הכוונה לגבי הסכום הראוי להשקיע במתנה וכו' (שמעתי שהרב אבינר אןמר שכל צד צריך להביא 5000 ש"ח, הכוונה היא רק לשדכנית מקצועית או גם לחברים? זה סכום ממש גדול...)
תודה!
לא רק להפגש ו..לדבר..
מה עוד אפשר לעשות בפגישות? או לאיזה מקומות מעניינים אפשר ללכת בשביל שלא נשתעמם רק מלדבר?<
מסלולי הליכה, מעיינות, ים...
שופינג
חציית האמאזונס.
