פורום נשואים טריים (עמוד 551)

ממתקים, עוגות, וביקור הפתעה מתישהו באמצע..

אם אפשרי

מתי יוציאו נשים למילואים? מתי?

גם נשים צריכות חופש!!

לי יש פטור ממילואים...

אלא אם הם באוניברסיטה. 

כשאתה כבר עובד, וגם ככה לא מפסיד כסף, ורק הולך להנות עם חברים? קייטנה.. 

 

ועקיבא- אתה באמת משוה בין תקופה של כאבים, חוסר שינה, חוסר התמצאות במרחב ויכולת לעשות רק מה שקשור לתינוק

לסיורים, אימונים, אבטשים ושמירות?

תמיד אמרתי שהלוחמים האמיתיים במילואים זה הנשים שצריכות להישאר ובבית לבד ולדאוג.

 

 

עלית עליי

הלוואי ;)

*בחודש

חומרי ניקוי מוצרי היגיינה או רק אוכל?

לא יודעת מה נחשב "סביר", זה משתנה מזוג לזוג, אתם אוכלים ארוחה חמה כל יום בבית? בשרי?

בכל מקרה, מניסיון, ראינו שכדאי לעשות סקר שוק לפני שרצים לסופר, זה יכול לחסוך המון, תבדקו מחירים בכל מיני מקומות, לפעמים שווה ללכת קצת יותר רחוק ולשלם הרבה פחות.

אני גיליתי עכשיו מקום חדש ליד הבית ופשוט הצטערתי שגיליתי אותו רק עכשיו, הייתי יכולה לחסוך כ"כ הרבה.. הכול לטובה..

אנחנו למשל, מאוד משתדלים לאכול בריא אז הרבה דברים (כמו קמח ולחם וסוכר מלא) עולים יותר.  אז מצמצמים בשאר הדברים. או מנסים לחסוך בדרכים יצירתיות למשל: אנחנו אוכלים הרבה יוגורט אז ראינו שאם קונים קונטיינר גדול ולא גביעים זה חוסך מאוד.

לקנות חלב בשקית ולא בקרטון גם חוסך, ירקות סוג ב' כשצריכים אותם לבישול ולא טריים, קטניות במשקל ולא בשקיות, וכו'

ברכה והצלחה!

 

וודאי שאנחנו קונים חלב בשקית, לחם לא פרוס, משווים מחירים גם בסופר עצמו, לא באים רעבים , מגרדים גבנ"צ בבית (במקום לקנות מגורדת) וכו'.

 

לגבי סופרים: אין כ"כ הרבה אפשרויות אצלנו (היינו צריכים לבחור או מכולות או סופר יקר מאוד או סופר עם מחירים רגילים... ואנחנו באמת הולכים לסופר הזול יותר, שנמצא במרחק 15 דק' בערך ממנו..)

 

בדקתי עכשיו שוב: בממוצע אנחנו מוציאים כל חודש 1,200 ש"ח.

למה?????

אתם אוכלים כל יום ארוחה חמה? אוכלים בשרי?

סליחה אם זה נשמע לא יפה אבל זה באמת נראה מוגזם, דורש בדיקה.

עוד טיפים ששכחתי- תבלינים בשקיות וולא במיכלי פלסטיק ועלי תה במקום תיונים (בריא בהרבה) גם חוסך, עוף ובשר קפואים במקום טריים (יש הבדל בטעם אבל לא שמיים וארץ). אוכל מוכן גם מייקר את הקניות יש המון דברים שאפשר להכין בבית וזה גם הרבה יותר בריא.

שמעתי גם שלהכין לחם בבית חוסך מאוד. מכינים חלות לשבת (ואז את מרוויחה הפרשת חלה!) ומכינים עוד לחמניות לכל השבוע. לא ניסיתי עדיין

(ד"א, מי אמר שצריך גבנ"צ?? יש קוטג' וחמאה וזה הרבה יותר בריא, זול ולא משמין)

פירות אני משתדלת לקנות כל פעם 2-3 סוגים ולא את כולם, אותו דבר לגבי ירקות- עגבניות ומלפפונים ואז מוסיפה מה שהכי זול (גזר/קולורבי/גמבה)

אם אתם יכולים להרשות לעצמכם להוציא כ"כ הרבה  מה טוב, ואם לא (כמו רוב הזוגות הצעירים), אולי כדאי לחשוב איפה אפשר פחות להתפנק בלי להרגיש מסכנים ועניים.

כ"כ סליחה אם אני מתערבת אבל ביקשת עצה, את מוזמנת להתעלם

 

מפריעה לך הגבנ"צ??

אנחנו לא קונים גבינה לבנה וקוטג', אז זה מותר לנו? זה מתקזז?

ממש לא אהבתי את השפיטה!

סה"כ ביקשתי עיצה (אחרת הייתי הולכת לבית משפט שידונו אותי).

אנחנו קונים סוג אחד של פירות (בד"כ), 3 סוגים של ירקות...

לא נראה לי שאנחנו אוכלים כמו מלכים. גם אנחנו כמו רוב הזוגות הצעירים!!!

ואני לא באה להתלונן או לרחם על עצמי.

ב"ה אנחנו אוכלים ואוהבים את הצמצום (לא מפריע לנו בכלל!! ואפילו בחרנו בו מלכתחילה, למרות שב"ה יש כסף גם ליותר..)

רק התעניינתי איך אנחנו בהשוואה אליכם (כי אולי באמת האוכל התייקר בשנים האחרונות ואין סיכוי להגיע לפחות מ-700 ש"ח למשל? אין לי מושג.. זה מה שבאתי לברר).

מי שרוצה - שתעזור באמת!

אה.. עוד משהו: אנחנו לא צריכים עיצות שכל אחד מכיר (לקנות בשקיות וכו'... אנחנו מכירים את החוקים האלה).

 

לגבי ארוחה חמה: מה הכוונה? לפירה ושניצל?

אם כן - אז אנחנו אוכלים כל יום ארוחה חמה...

 

תודה למנסות לעזור באמת!

 

אנחנו ב"ה עם ילד שמחסל טיטולים ומטרנה ויוצא לנו בחודש משהו בין 800 ל1100 -תלוי כמה שבתות עשינו בבית. אז אין לי מושג מה הרשימת קניות שלכם, אבל וודאי יש שם 200-300 ש"ח שלא הולכים על טיטולים ומטרנה 

 

רוצה טיפ של פעמונים שמאוד עוזר לנו להסתדר עם הכסף שיש?

לקבוע סכום מראש לכל חודש שלא ישתנה. לקחת לו טיפה ספייר. נגיד את חושבת שזה הרבה מידי 1200 בחודש בשבילכם? אז מראש תקציבו 1000. או אפילו פחות, תנסו חודש אחד ותראו עד כמה זה היה נורא,

ואז ככה- בתחילת החודש או כשנכנסת משכורת מוציאים את הסכום הקבוע במלואו ושמים במעטפה.

כשהולכים לקניות הולכים עם המעטפה בלבד ולא אשראי\מזומן אחר.

ומשלמים עם זה. (גם את העודף לשם והכל!)

ככה יש לך מעקב- נגיד את רואה שבאמצע החודש גמרת יותר מחצי מהכסף זה אומר דרשני- אולי היה דברים שאפשר באמת לוותר עליהם? ולשבועיים הנותרים של החודש כביכול טיפה תורידו את הדברים הפחות ההכרחיים וכך תחסכו כסף רב!!!

אם יצא שנשאר כסף במעטפה- בחודש הבא מוציאים רק את ההשלמה- וכבר חסכת בעו"ש עצמו!! 

 

זה עובד עם כל דבר -דלק וכו'.. אגב כדאי לשמור קבלות ואז בסוף החודש אם לא נשאר כסף במעטפה לעבור עליהם ולראות מה באמת לא היה כ"כ נחוץ ולא לקנות בחודש הבא. (ועוד כלל- מה ששוכב במקרר ומתקלקל- לא קונים! גם בפעם הבאה זה יקרה! רק חבל שלי תמיד מחדש יש דברים שמתקלקלים ואני לא לומדת לקח.. )

 

בהצלחה!

 

 

ניסיתי לעזור באמת, והשקעתי לכתוב לך תגובה ארוכה, חבל שאת רואה את זה ככה

ועוד שהוספתי התנצלות (פעמיים..),

זה שאת מכירה את הטיפים לא אומר שהם נדושים או טפשיים, אני למדתי כל מיני דברים על בשרי ורציתי באמת ובתמים לשתף

ביקשת עצה וניסיתי לסקור את כל הקניות שלנו כדי לנסות לעזור (לא הצלחתי לחשוב על סכום מדויק כי אנחנו קונים בקניות קטנות ולא מחשבים וגם מקבלים הרבה מההורים)

לא אמרתי שאתם מפונקים או אוכלים כמו מלכים. לגבי המסכנות- התכוונתי שאת הצמצומים צריך לעשות בצורה עדינה ולא באופן שייצור אצלכם תחושה רעה של חוסר

זה קצת מעליב, אני חייבת לציין, אם זה לא מתאים לך- אפשר להגיב בצורה יותר עדינה

באמת רציתי לעזור

זה נחשב לדעתי מאוד חסכני, אבל גם אני חיה ככה כי כמו כולם אני יודעת שיש עתיד גדול ועדיף לחסוך להמשך.

אבל אם זה כולל תכשירי ניקיון, טואלט, וכ'וכ'וכ' זה לא נראה לי כזה גבוה. עדיף לא לעבור את ה,1000.

אנחנו עם 3 ילדים מוציאים בערך 2000 (כולל טיטולים ל-1),.

באמת אנחנו מוציאים 1000 כל חודש (טעיתי לגבי המס' הקודם... הוא היה המקסימום).

אבל זה נראה לי קצת יותר מדיי לזוג...

ננסה ליישם בל"נ את השיטה של פעמונים. מקווה שיעזור...

אנחנו כזוג הוצאנו בערך 700 ש"ח לחודש והיינו חסכנים ביותר....

אבל זה היה לפני 6 שנים ומחירי האוכל הרקיעו שחקים!!!

חוץ מזה, בעלי אכל בישיבה ארוחת צהרים ואני אכלתי רק פחמימה (אלא אם כן נשארו שאריות משבת)

היום אני חושבת שזה לא נכון וחשוב להשקיע באוכל בריא ומזין גם לך וגם לבעלך.

וסתם שאלה שעלתה לי- 

אם יש באפשרותכם לשלם זאת ואת מרגישה שאתם חוסכים, למה את כ"כ מוטרדת?

אנחנו גרים בדירה של המשפחה שלי (בעיר גדולה).

רק אני עובדת (כרגע).

המשכורת שלי לא עוברת את ה-3,500 לחודש.

אוכל + ארנונה + חשמל + מים + וועד בית וכו' - גומר לנו את המשכורת.

אנחנו מאוד רוצים לעבור דירה, אבל אין סיכוי שנוכל לשלם דמי שכירות (עכשיו אנחנו ממש על הגבול, אז מה יהיה אז?)

מתסכל שלפעמים ההוצאות גדולות מההכנסות (ושוב - בלי שנתפנק בכלל).

לבעלי יש שנה נוספת לתואר (בינתיים הוא מחפש עבודה, אבל מוגבל בגלל הלימודים שלו...)

 

 פעם בחודש,

פעם בחודשיים וכו'

 

אנחנו זוג + ילד מוציאים 2000 לחודש וחצי/ חודש ו3 שבועות...

ואני באמת לא מצליח להבין כיצד..

 

ב"ה. איך אמרו כאן פעם? ה' מחלק אוכל

לא ידעתי לא שמעתי!

(במיוחד לך אלעד כי אתה אוכל מן מהשמיים כנראה...)
 

לשמור את כל הקבלות של הפירוט שמקבלים בקניה אוכל- בסופר, בקיוסק, במכולת, בירקן...

בסוף החודש יש ערימה של ניירות- אבל שי תמונה ברורה מה קנינו איפה איך, מה היה שווה ומה היה שווה יותר לקנות, מה היה הכרחי ואיך אפשר לסדר אחרת

 

אצלינו בבית חל מבחן הפח

קונים ב"ה איזה אוכל שצריך, והאמת גם קצת פינוק מעבר

ועוקבים איזה אוכל מגיע לפח בלי שאכלנו אותו- ואז יודעים מה לא לקנות, איך לסדר טוב יותר את הבישולים...

 

למיטב מעקבי אצלינו הסה"כ בחודש לקניות בסופר (לא כולל מטרנה וטיטולים)- בסביבות מסכום שציינת, אוחא.

 

אם הסופרים הקרובים יקרים- הרבה פעמים שווה פעם בחודש לעשות קניה גדולה של דברים יבשים וסגורים- ואז להביא אותם במשלוח של הסופר\ במונית\ באוטו של אבא\ ...

מוציאים 3000 ש"ח בחוד' זה הרבה אני יודעת הכלכלן שלנו אמר שכדי להוריד מזה אנחנו צריכים לרשום כל פעם במשך  חודש כמה הוצאנו ואיפה ( באיזה סופר ) ולפי זה לעשות השוואת מחירים ולראות איפה הכי זול לקנות...

הרבה למדתי פה משירשור זה.

נושא שלא נעים תמיד לשאול חברים כי אישי ונראה חיטוט. גם לא כול חברים דוגמה אישית.

עכשיו בדיוק על הפרק ונדבר על מה שכתבתם פה. נורא נחמד.

תודה רבה.

בשירשור דומה:

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t507358#5770654

 

בעזהי"ת.

 

נסי לחפש בגוגל...

קבלת פנים לחתן וכלה - הגברים רקדו בשורה שהולכת אחורה כמו בחתונה.

ברכת המזון בניגון של שבע ברכות והמון שירי חתונה באוכל.

עיצבנו לוח מקושט עם תמונות חתונה שלהם ועם כל עם הילדים כשהיו קטנים ובסוף עם הנכדים. ושמנו להם בחדר עם "50" מעוצב יפה ופרחים-אפשר גם לקנות נרות בצורת 50 או לשים נרוניות - להדלקה של שבת או כקישוט -בצורה של 50 מ- 50 נרות.

הבית הארחה שלנו היה במקום שיש תפילה בסגנון שהם אוהבים.

שירים שאוהבים במיוחד.

הנכדים הכינו הופעות מהחיים של סבא וסבתא.

עוגה עם תמונה (שאוכלים).

חידון לנכדים ולנינים - על החיים של סבא וסבתא. סיפורים מיוחדים.

כל האורחים שם לא פיספסו את המשפחה העליזה שעושה שמייח...

ראיתי אצל בני דודים, שהכלה הגיעה מאופרת עם פרחים ביד והינומה על הראש...

אבל זה כבר מרחחיק לכת ותלוי בסבתא...

ושכל הנכדים יכתבו ברכות בסרט או יאמרו את הברכות.

לא בביקורת כלפיה

אלא יותר בסגנון של 'אמא יקרה, לקראת החתונה שלי אני צריכה יותר מרחב וגמישות לבחור את מה שמתאים לי' או משו בסגנון..

אמא שלי יודעת כבר משהייתי בת 14 שאיתי לא באים לקניות. זה מאמלל את שתינו.

אפשר להסביר אותו דבר לאמא שלך, ולחסוך הרבה עוגמת נפש.

בקניות שקשורות לבית העתידי אפשר ללכת עם הבן זוג והגיד שאתם רוצים להחליט לבד. (את עלולה לגלות שגם לבן זוגך יש טעם שונה משלך...)

גם אם אמא משלמת, היא יכולה להגיד מראש כמה היא מקציבה לזה ותלכי לבד או מישהו אחר.

אבל כדאי לשמור על יחסים טובים ולא לעשות לאמא הרגשה שהיא כבר מיותרת, לכן כן לקחת אותה לקניות שזה לא קשור לטעם,

ויש לה כמובן את הניסיון שלה שיכול לעזור לך, כמו בבחירת מוצרי חשמל.

אם היא לא מסוגלת להבין שהילדה הקטנה שלה עצמאית ובעלת זכות בחירה והחלטה,

אז זו הזדמנות מעולה להבהיר לה את העניין, כמובן בעדינות ובכבוד רב.

 

אחרת היחס האימהי המכביד והמשתלט עלול לגלוש גם לאחר החתונה, וד"ל.

 

בהצלחה ומזל טוב!

שילוב של בת בכורה, ולכן, אם אני מבינה נכון- חתונה ראשונה + אמא "ראשונית" בתחום

אלו גורמים שבהחלט יכולים להשפיע. המלצתי היא: כמה שפחות ללכת איתה לקניות.. אלא להעזר בחברה, מכרה, דודה וכו'.

 

יש משהו בדבריו של אלעד, אך לא הייתי מסיקה את המסקנה הזו בשלב הזה.

היא כנראה נורא שמחה בשמחתך, ורוצה להיות אף היא חלק אז מוטב שתעשי את שאת יכולה, מבלי להעיר לה מידי..

במידה והדברים גולשים גם להחלטות אישיות ומכריעות- כאן הגיעה העת לעמוד על שלך

ואכן- זה לימוד גם להמשך החיים..

 

הצלחה רבה!

 

קראתי הבוקר בעיתון מוצ"ש טור של דינה אברמסון שמדברת על הזוית של ההורים שמחכים לחתונה של הילד. על האהבה והתקוה. 

קל לתת עצות על התנקות מההורים ופיתוח עצמאוות. כדאי לזכור-כמו שהיא אומרת שם-שיש להם רגשות  גם.

זה זמן לחוץ אש! 

האמא בהחלט יכולה להיפגע והכלה לפגוע. כדאי לערב צד שלישי שימתן פרובוקציות...

ואפשר לראות בעין טובה מה ללמוד מאישיות של אמא ומה מנסיון שלה.

הרבה מהטעם שלך ומה שיש לך -בא מחינוך ומה שעליו גדלת. לא למרוד  עכשיו.ביחד. מה שאפשר. לבד מה שלא אפשר. זה אמנם בעז"ה רק ערב אחד בחיים ודוקא לכן - כדאי לראות איך משתתפים כולם בהגיון וטוב טעם.

היה פה איזה שירשור על סנדקאות ובריתות?

די דומה.

מה שלא קריטי וויתרת לאמא -הרווחת בסל שלך...

טוב בסוף זה עובר...בנכדים כבר שוכחים הכל.

לא קל...לא קל...

 

 

[אם כי לא ברור שכל מה שהאמא אומרת בא מה"תקוות". זה נראה כאן יותר מה"הרגל"..]

 

מה שאני הבנתי - זה שלא מדובר רק על החתונה, אלא גם על קניות לבית שלה העתידי.

אני ממש שמחה שאת עוזרת לי.

 

וגם שמחה לעצותייך.

 

אבל אם את רואה משהו שאני רוצה בכל-זאת אחרת, אז בואי נתחיל "לתרגל" שאני הולכת לבנות בית משלי... ותאפשרי לי"..

 

היא תתרגל, בהדרגה ובחיבה ובהבנה שלך בעצמך ומתוך כך שלה - שזה לגיטימי לגמרי שאת בונה את ביתך בעז"ה לפי טעמך.

 

[ולא "להיבהל" יותר מידי מפרצופים.. זה יעבור]

כן אני אוהבת ככה- זה לא יהיה בבית שלך אז לא נורא שזה מכוער בעינייך...

הארוס ואני חשבנו שככה וככה והחלטנו שככה....

תודה על המחשבה שלך- אבל החלטתי אחרת...

 

תגייסי הומור- כדי להסביר את הנק' שהטעם של הצעירות היום זה לא הטעם של האמהות...

שבבית שלך יהיה מכוער בעיניה אבל לא נורא- זה יהיה רחוק מהעיניים שלה רוב הזמן...

 

אם זה משו פשוט- שאת צריכה יותר- לא פירטת מה זה- אבל לפעמים אמהות מבינות באיכויות של מוצרים- שכדאי באמת לקנות לא את הכי פשוט

 

ולתת במיוחד הזדמנויות שבהן את מביעה את הצורך שלך בעיצה שלך, את ההכרת הטוב שלך ביחס שלה

וכמובן בכל מקרה- את ההכרת הטוב שלך שהיא מתרוצצת איתך (ושהיא משלמת- כנראה- גם זה צריך המון הכרת הטוב)

 

 

ובאמת אל תלכי איתה לקנות של דברים רגישים- בגדים ומטפחות לכי עם חברה, מוצרי חשמל ורהיטים וסטים של צלחות וסירים לכי עם הארוס

 

המלצה: אם את קונה סט מהמם של כוסות שתיה- אל תקני 6- תקני 12 או 18 יחידות- זה נשבר... וכדאי שיהיו מספיק כדי למלא סט

קשה לתת עצה מרחוק כשלא מכירים.

יש נשים שהבית שלהן טיפ טופ  ויש מוזנח. בין לבין יש הרבה מצבים.

תארו לכם אמא מתוקתקת איזה צער ובושה יש לה בבית מוזנח. או אמא פשוטה שהבת שלה מגונדרת יותר. 

היא רוצה להשפיע גם על הבית ולא רק על החתונה. ברור. הורים לא נותנים גט לילד ביום חתונתו. אמהות שיודעות לשחרר 0נפלא. אמהות שלא - רע. ואמהות שנותנות עצה - זו ברכה. לא חייבים לקבל, אבל ב"ה. כמה בוכים כשכבר אין אמא?

יש שיר של חווה אלברשטיין שחסר לה לספר להורים על ההצלחה שלה ועל הביקורות עליה וחסר לה שאמא לא שמחה איתה ולא מגוננת עליה. גם לירדנה ארזי יש שיר כזה נראה לי.

זו ברכה.

ואנחנו לא יודעים איזו ילדה את כלה חסודה שלנו.

ברור לנו שהתלות מציקה וכובלת. אבל לידה זה תהליך עד שחותכים את חבל הטבור... יש היום המלצות להניח את התינוק על הלב, בלי לחתוך את החבל, עד שהדופק שבו נמוג בעצמו. ואז לחתוך.

לבוא מאהבה.

זה שאני אומרת.

אפשר גם (תלוי כמובן אם מתאפשר לכם) לקחת את חמישי חופש ולטייל קצת ואז להמשיך לשבת במקום כיפי

בכל מיני ספרי מתכונים (ויש לנו הרבה כאלה..)

ואז, פעם בשבוע נניח, אנחנו מגוונים עם משהוא שונה לחלוטין

מרקים למיניהם, ירקות קלויים (אנטיפסטי כזה), מאפים במילויים שונים (בשרי או חלבי, מה שבא לכם), פשטידות, סלטים (אממ סלט עוף למשל, אם הוא ממש גדול ומושקע אז הוא יכול אפילו להשביע גבר, או שמקסימום מוסיפים פחמימה), תפוחי אדמה בכל מיני צורות (בתנור, פירה וכו). תבשילי קטניות. לגבי התוספות, את יכולה להכין ממולאים, או פשוט עוף אבל לשנות כל פעם תיבול...

אולי לגוון בסוגים?

לדוגמא: במקום פסטה להכין ספגטי?

צורות אחרות? רוטב אחר?

(לפסטה אפשר: רוטב עגבניות/רוטב שמנת ופטריות/רוטב פסטו).

קציצות - פעם קציצות בשר, פעם קציצות עוף, פעם עם רוטב, פעם בלי...

 

עוד רעיונות: תפו"א - בכל מיני סוגים - מטוגנים, בתנור, בסיר עם מים, עם תבלינים שונים, פירה...

אורז

קוסקוס (עם רוטב אחר כל פעם...)

מרקים - אפשר מרקים פחמימתיים,מרק עדשים, מרק שעועית (עם אורז הולך מעולה!!), מרק ירקות מרוסק, מרק עם אטריות, מרק אפונה, מרק פטריות (עם/בלי שמנת), מרק בצל עם גבינה צהובה, מרק מינסטרונה...

פתיתים עם תירס ונקנקיות - (מבשלים הכל ביחד בסיר אחד. הנקניקיות חתוכות, עם רוטב). טעים.

חזה עוף - כמו שניצל, רק עם תבלינים בלי ציפוי של פירור ילחם/ סתם חזה עוף עם בצל ותבלינים במחבת

נודלס עם ירקות מוקפצים (עם חזה עוף?)

נקניקיות. אני יודעת שזה מאכל של ילדים, לחלק מהדעות, אבל אני עושה עם בצל ותבלינים במחמת, ולדעתי זה ממש נחמד...

אנו נדרשים לרעיונות מגוונים כדי למצוא תחליף לעוף ולבשר (ולדגים).

אנחנו אוכלים הרבה קטניות: שעועית ירוקה (אפשר ברוטב), עדשים (אפשר להכין מג'דרה עם אורז), תבשילים עם כמה סוגי קטניות, מרקים עם מלא ירקות, פשטידות ירקות או עם קמח/פסטה... אנחנו אוכלים גם תחליף בשר שנקרא טופו, אבל אם הגיוון הוא מה שחושב לכם, זה לא יעזור.

בהצלחה ובתיאבון.

מתכונים מעולים קלים להכנה.... כל פעם שאני מכינה משו משם מלקקים אצלי בבית את האצבעות ואני מצטערת שלא הכנתימנה כפולה....

מומלץ בחום!!!!

בהצלחה!!!!

ואז מקבלים כל מיני רעיונות לאוכל..

אם לא טוב לו מה שאת מכינה, שיכין לעצמו. לאכול כל פעם דבר חדש, זה הרגל לא ממש מוצלח. ילדים שיתרגלו לזה. זו תהיה צרה אמיתית.

לגוון...
זכותם

בכל מקום נורמלי. צבא, מקומות עבודה, מוסדות חינוך ישנו תפריט. שחוזר על עצמו פחות או יותר. כל יום משהו חדש זה לא הגיוני. גם במסעדות יוקרה ישנו תפריט קבוע פחות או יותר. אנשים חוזרים ואוכלים אם זה מוצא חן בעיניהם. אם היא רוצה לגוון שתקנה כמה ספרי בישול, ותבלה במטבח שעות. זה לא הגיוני. וכשיהיו ילדים זו תהיה בעיה גם במשפחה, וגם לבני הזוג שיתחתנו איתם. לכל דבר צריך גבול, וגם לדרישה הזו.

לא כל יום הם באמת יאכלו משהו חדש לחלוטין
אלא מחפשים קצת גיוונים
וכל הכבוד להם שהם מתחדשים גם בתחום הזה
זה משפיע רק שמחה וטוב על הבית.

אנחנו כבר לא בדור שאוכל קליפות תפו"א ואוגר שימורים בכמויות לזמן מצור
אלא בדור שסוף סוף, יהודים לומדים להיות מלכים
והרי אנחנו עתידים לתת דין וחשבון על על מה שלא נהנינו ממנו בעוה"ז.
הם בחרו לגוון ולהעלות ניצוצות דרך האוכל.
מה זה כ"כ חורה לך??

ובתור "מגוונת" בעצמי, זה לא אומר לעמוד כל היום במטבח.
אלא פשוט לבשל משהו קצת שונה פעמיים בשבוע
צורך של הרבה מאוד נשים. (וגם גברים)
והיא אפילו לא כתבה את זה כדבר שהוא טורח עבורה
אלא כדבר ששניהם חפצים בו.
ההטפה שלך היתה ממש לחינם.


(החלק הכי עצוב פה בעיני
שנעשתה השוואה בין אוכל של בית
לאוכל ב"צבא, מקומות עבודה, מוסדות חינוך"
לאנשים אין זכרונות טובים מהאוכל במקומות האלו.. (

שעושה את ההבדל הגדול

 

שיכין בעצמו!

 

כך עושה בעלי כבר 25 שנה...

 

 

 

התגובה שלך ממש לא לעניין!!!

אחד מתוך מליון הבדלים.

חומרים
שלש פלפלים גדולים
שלש עגבניות
שלש קישואים קטנים
כוס אורז
כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור
חצי כפית כמון
שלש כפות שמן זית
חצי כפית כורכום
כפית פפריקה
בצל קצוץ מטוגן
אופן ההכנה
חותכים את כיפת העגבניות לא לגמרי כדי שיהיה אפשר לסגור אח"כ ומוציאים את פנים העגבנייה לקערה
אותו הדבר עושים בקישואים וזורקים את התוך שלהם כנ"ל בפלפלים
בקערה ששמנו את העגבניות חותכים או מרסקים בפומפיה את תוך העגבניות ומערבבים עם שאר החומרים
ממלאים את הירקות עד שלושת רבעי מהירק מכינים סיר רחב מניחים את הירקות הממולאים ושמים כוס וחצי מים עם קצת מלח ותבלינים רצויים ומבשלים על אש קטנה עד בינונית ארבעים דקות

                            מקור ועוד מתכונים                       

משביע מאוד!

חבילת קוסקוס להכנה
שתי עגבניות חתוכות דק
צרור כוסברה קצוצה
שתי שיני שום חתוכות
גבעול בצל ירוק קצוץ דק
פלפל חתוך לקוביות
רוטב סויה
שמן זית
מלח
פלפל שחור
אופן ההכנה
מכינים את הקוסקוס ע"פ ההוראות
לבינתיים  חותכים את כל מה שצריך
כשמסתיימת ההכנה  של הקוסקוס מוסיפים את כל החומרים ומערבבים היטב

                                   מקור ועוד מתכונים

לחמניות עם מטבלים..

(ולא כתבת אורז בתוספות המשעממות..  )

 

אפשר גם קוסקוס

ולעשות את החזה עוף על שיפודים - בגריל.

פירה.

מוסקה -  (מאפה/ טיגון בשר עם חצילים)

לזניה

 

 

יש לי רעיונות לרוב - את מוזמנת.

 

הרעב עבר לבנתיים אבל תודה על כל הרעיונות ועל ההגנה המשפטית. ממש אהבתי את התגובה שלך כי היא כ"כ אמיתית ונכונה.

אני הולכת לבשל...

ביי.

ואת תמיד מוזמנת לבקר אצלי באישי אם נתקעת בלי רעיון..

לא הפורום המתאים?

תודה!

בתור אשה, אם לילדים שהתחתנו ומדריכת כלות - בנות רבות מן החברה שלנו מרגישות כמוך. אך מתוך הכנה נכונה במהלך הדרכת הכלות, ושינוי כללי בתפיסה ובתובנות לפני ומיד לאחר הנישואין - הרווח כולו שלך. הקשר החשוב ביותר והקדוש ביותר, אכן קדוש - כי הוא אינו מתחיל בגיל צעיר בתור שעשוע, אלא נשמר בלבדית לעת בו כורתים ברית עם האחד והיחיד. 

 

בעז"ה תתארסו בשעה טובה, תתחילי את ההדרכה,  הנושא יעלה ולאט לאט בתהליך, ייבנה בך הרצון לקיים יחסי אישות. ולאחר החתונה לאט לאט תבנו את הצד הזה של הקשר יחדיו.

מזל טוב ותזכו לבנות בית נאמן בישראל. 

זה נכון שיש בעייתיות מסויימת בדרך שכל הנושא נלמד בגיל העשרה. החשש מפני "שימוש" במתנה הנפלאה הזו, בגיל ובצורה הלא נכונה, יוצר מצב שההתייחסות לכך היא שלילית ואז כשמגיע הזמן הנכון - לאחר חתונה, קשה מאוד לפתע להוריד את כל המחסומים.. אבל אם מסתכלים על זה כמו על דברים אחרים - למשל אכילה של אוכל לא כשר והפוך מזה - סעודת מצווה, אז קל יותר להבין שהדבר קדוש כאשר נעשה בצורה הנכונה.

זה טבעי לחשוש ובוודאי בחברה כמו שלנו. אבל כמו דברים רבים בחיי הנישואין, נותנים לדברים לזרום ומגלים עולמות מופלאים... כמובן שחשוב מאוד - הכרחי!! לקבל הכוונה נכונה ממדריכת כלות. אם את מרגישה שההדרכה לא מספקת - אל תוותרי!! תתייעצי עם דמות שאת מרגישה בנוח לפנות אליה - מורה, חברה וכו'. והעיקר: המון המון מזל טוב!!

תדאגי לבחור במדריכת כלות טובה,

כזו שעוסקת גם בעניינים צנועים, כמובן בכבוד ובעדינות.

 

היא תוכל להרגיע אותך מאוד מאוד

 

בהצלחה ומזל טוב!

יש מי שעובר לו מייד ויש מי שסוחב עוד ועוד.

תפילה , שיחה ישירה עם בעלך. התייעצות אם יש צורך.

נא לזכור שזה תהליך ולא מקל קסמים.

יש גם רגשות לבעל שלך.

שזה שבחברה הדתית יש צניעות ולא מדברים על זה בצורה גלויה,

זה מה שהופך את העניין למפחיד אצל חלק מהבנות ואולי גם כמה מהבנים.

אני מניחה שבכל חברה יש כאלו שמפחדים אבל לא יעיזו להגיד את זה.

ההמלצות שנתנו לך לפני בוודאי מועילות, וגם לדבר על זה עם בן הזוג (לפני או אחרי החתונה זה תלוי במידת הקשר.)

להתקדם לאט לאט אחרי החתונה, בלי לחץ ועם הרבה הבנה בינכם הפחד יעבור מן הסתם. ואם לא תמיד אפשר להעזר באנשי מקצוע.

לדעתי כדאי לדבר על הנושא עם אישיות בוגרת ומנוסה שמכירה אותך או עם מדריכת הכלות שלך (חשוב לבחור מישהי שתרגישי חופשי לשאול שאלות ולשתף)

ולא עם חברה נשואה! זה יכול רק להזיק, מניסיון כואב..

עם כל הכבוד לפורום, לא נראה ששייך (וגם לא יעיל) להעלות כאן את הנושא, את צריכה מישהו שמכיר אותך באופן אישי

שיהיה לך מזל טוב ובהצלחה,

הפחד שלך מובן ביותר, העיקר- לא לפחד מהפחד, להבין שזה טבעי, להאמין, להתפלל, ולחשוב חיובי

 

עם ה"דתיים".

 

הבעיה האמיתית, היא אצל אחת כמו זו שדיברה איתך שכ"כ איבדה (או - יתכן - מציגה כאילו איבדה. כבר ראינו דברים כאלה אצל "חילוניים" גם-כן..) את החוש האנושי הבסיסי, העדין והטהור והמכובד, עד שאינה חשה את הגועל, ההתבהמות וה"לא-שייך", שבדברים כאלו לא בנישואין.

 

מוטב היה אם לא היית משוחחת עם "בעלת ניסיון" מפוקפק שכזה, אלא עם מי שחוותה מה זה להתחתן בטהרה, ותופסת וחשה את ערך הקישור העמוק של נישואין, של הקמת בית, שרק מתוכו כל צדדי החיים תופסים את מקומם - כמגלים אותו - ובערך אחר לגמרי. את זה, כבר הפסידה "בעלת הניסיון" האומללה, שאינה מכירה בבעייתה ומייחסת "בעיה" לאחרים.

 

ה"פחד" ביסודו אינו רע. הוא מראה על תפיסה נכונה של השונוּת, של רשות היחיד שלך, של הצניעות. 

כדי להעלות את המושגים הללו שיתכללו בתוך המציאות החדשה של הנישואין ויעצימו אותה, צריך אכן לתפוס את השינוי המהותי שבבנין בית (דבר שקיים באמת ב"חוש הטבעי" דווקא של ה"דתיים" ושל סתם נורמליות, שחשים חזק שאכן "איש ואשתו" זה אחרת. משפחה. זה אמת וגם המשך של מורשת מאד ארוכה ומושרשת). לתפוס איך דווקא מתוך השונות נבנה קשר של אישיות אל אישיות בבנין אחד, בקדושה, מה שנותן לכל הדברים משמעות עמוקה שמבטאת את קשר-הבנין הזה.

כך רגש הצניעות, ורשות היחיד והשונוּת, שבצדק שמו גבולות לפני נישואין - מתחברים אל המדרגה החדשה והפנימית יותר של נישואין. כדי לבנות ביחד אמיתי, טוב שיש קודם את המיוחדות של כל אחד בלי טשטוש. זה מעצים את ההתחברות של הנישואין.

 

ובאמת בשביל זה, כמו שהציעו לך, כדאי לקחת הדרכת כלות טובה - ממישהי שיש לה גם ידע נכון, גם תפיסת חיים יהודית-ערכית וגם שמחת חיים טבעית. ובעז"ה הכל יבוא על מקומו בשלום. ואת עוד תזכי בעז"ה לראות איך דווקא ה"פחד" הראשוני הביא אותך למעלות של שמחה, שאלו שמעולם לא חשו - לצערנו - "מה יש לפחד".. - לא זכו לו. ה' ירחם.

להפך, דווקא היהדות מתייחסת ליחסי אישות כמשהו טהור מאד. לא מזמן קראתי מאמר לפי חסידות חב"ד, שבעצם בכל מעשה של יחסי האישות, הזוג מכניס את הקב"ה בינהם. רואים את זה במיוחד שמתוך כך הרי יש אפשרות לתינוק, שהוא יצירת חיים חדשים. כאשר הכל נעשה מתוך טהרת המשפחה, השכינה נמצאת בין בני הזוג, וזה דבר שדווקא דתיים יותר מבינים.

 

מניחה שבלימודי הכנה לחתונה, ילמדו אותך זאת. בהצלחה

צריך לראות למה זה כ"כ מפחיד אותך. כמובן שזה דבר חדש ולפני כל דבר חדש אנחנו מפחדים.

קודם כל דברי כמובן עם מדריכת הכלות שלך.

שאלת עלינו- אני אישית ממש לא פחדתי וגם חיכיתי לזה מאד. וכן שמרתי נגיעה לגמרילפני החתונה, פשוט רציתי להיות קרובה אליו כמה שיותר...אני חושבת שיש עוד הרבה בנות דתיות שגם לפני החתונה לא מפחדות ודווקא מצפות. וגם אצל חילוניות יש שחוששות מזה- בדיוק כמוך.

היתרון שלך- שאת מאד סומכת על בן זוגך לעתיד, שיש לכם מחויבות ואחריות, ואתם מגיעים לרגע הזה בשיא החיבור והשמחה שלכם אחד בשני, ובעיני זה יתרון משמעותי של הבנות הדתיות.

את צריכה לשוחח עם משהי דתייה, מבוגרת מספיק, עדיף משהי עם הכשרה מתאימה- כמו מדריכת כלות.

תפרסי בפנייה בדיוק מה החששות שלך (את זה אל תעשי כאן בפורום...)ואז תראי,

יכול להיות שיש לך מחשבות לא נכונות ושיחה כזו  תבהיר לך בדיוק מה זה יחסי אישות ומאד תעזור ותרגיע. ואולי יש משהו אישית אצלך שיותר קשה לך מאחרות ,ואז כמובן יש הרבה מה לעשות עם זה ויש מה לעבוד.

באופן כללי- כנראה שהתפיסה שלך לגבי מקומה של האישה בקיום יחסים לא ממש נכונה , אישה יכולה מאד להנות מיחסים , ואלו גם הדרכות חז"ל לכך שהאיש יעזור לה להגיע להנאה כמה שיותר גדולה.

 מה שכדאי, ואני אנסה לעשות את זה כמה שיותר נקי פה בפורום- זה הזמן שלך גם להכיר את הגוף שלך ולהתחיל להתחבר למקומות שפחות הכרת ויש גם מה לעשות מבחינה טכנית.

מומלץ (אחרי האירוסין) ללכת לרופאת נשים שמכינה כלות (מעבר לנתינת כדורים כדי שהמחזור לא ייפול בחתונה) אני אישית הייתי אצל חנה קטן והיא גם נתנה לי הדרכות מעשיות איך להתכונן בזמן עד החתונה וגם אפשר לשאול אותה שאלות. וגם ההסברים שלה לגבי מה שבד"כ מפחיד בנות מאד מרגיעים.

אבל ברור שמספרים הכל. כמובן, בטקט וברגישות אם צריך,אבל ווודאי שכן!
הבית זה המקום שאת מביאה את עצמך לגמרי.
הדבר דומה למישהו שחי על מזוודות, ולכן כל פעם הוא פורק רק את השכבות העליונות- ואז מחזיר, אורז ונוסע. וכשהוא מגיע לבית שלו הוא פורק את המזוודה, עד הדברים הכי קטנים, הכי שוליים לכאורה וכמובן גם את אלה שהוא לא הראה לאףאחד בחיים.  (הדימוי ע"פ הספר "אהבה" של ניר מנוסי ע"פ תורת הרב גינזבורג. מומלץ לכולם!)

חשוב לזוגיות לשתף בדברים רוחניים

בוודאי שזה יפה לשתף בעניינים רוחניים.

 

זה שיתוף עמוק, יותר מהקניות בחנות.

 

אבל צריך שכל ותחושה טבעית.

 

אם עלול להזיק - אז לא צריך לשתף. כמו שצריך להיזהר מ"היתגנות" בעניינים גשמיים, גם בעניינים רוחניים, יש הבדל בין שיתוף בקושי שמתקבל בברכה, לבין מה שעלול לא להיות כך. ספציפי לאנשים.

 

כמו כן, צריך לראות אם מרגישים טבעי וטוב עם השיתוף בכל "חווית עומק" כמו שהזכרת.

 

כמובן - זה יעד טוב. אבל לא כל דבר עובדים "לפי הספר". אם אדם מרגיש שאכן יכול לשתף בלי שזה יפגע בפנימיות התחושה, ואולי אדרבה יעצים אותה, זה מצוין. אם מרגיש שעדיין זה לא כך, אז בונים בהדרגה. תלוי גם מי בן הזוג, איך מתקשר לנושא המדובר.

וזה מיוחד וכיף אמיתי.

צריך שיקול דעת גם בזה 

אם זו הרגשה של דבר שקורה מידי פעם אז גם אם בה"ז לא כ"כ מתקשר לעניין, כדאי שיכיר דרכי כי זה חלק ממני.

 

יש דברים שהם ביני לבוראי וטוב שכך כי עצם הדיבור פשוט מוריד מהערך של החוויה הפנימית גם אם זה לבה"ז .

 

יש דברים שלטובתה אני לא פורק אצלה כי לדעתי היא תיקח את זה למחוזות שלא אליהם כיוונתי 

 

שאלה כללית ותשובה שמשאירה הרבה מקום לדמיון אז צריך שיקול דעת.

 

נ.ב. עכשיו אני רואה בשאלה איזכור של קשיים באמונה שזו שאלה יותר ברורה

אז תלוי אם ברמת השיח המשותף וברמת השאלה והקושי 

אם יכולה לעזור או אפילו להיות יציבה ולהקשיב בלי להפגע בעצמה אז ודאי שהיא הראשונה לשמוע

ואם יכולה להתקע ברמת השאלה אז אין לי עניין להכניס אותה להרהורי כפירה

אני לא משתפת את בעלי בקול מה שקורה לי ומה שאני מרגישה.

לא בגלל שאני לא מאמינה בו, ואני לא מתביישת ממנו. סתם אני בוחרת לא לשתף.

אני לא רואה סיבה לשתף ב-ה-כ-ל.

מה שעלול לגרום צער לבן הזוג - אשמור לעצמי. כנ"ל לגבי מה שעלול סתם לגרום לו לחוסר נעימות.

למשל: אני תמיד תמיד סוגרת את דלת חדר השירותים כשאני משתמשת בהם, וגם לא שלוחת לו סמס בכל פעם שאני נכנסת אליהם להשתמש נראה לי שיתוף מיותר לחלוטין, גם אם בשבילי הוא מאוד חשוב לפעמים.

אבל לא רק בנוגע לכך - גם במחשבות שחולפות בראשי ועלולות סתם לגרום לו צער, לא אשתף אותו.

כמובן שאם אני צריכה עזרה, והוא מסוגל להגיש לי אותה - אשתף!

או כשהוא לא מסוגל "לעזור" במובן של "לתקן", אבל כן יכול לתת כתף ונחמה - אשתף!

הדברים הכי עמוקים שבנו, יחד, יוצרים את העומק של הקשר.

אתם שניים, משתפים מה שרוצים, ומה שלא, לא.

אשתי יודעת שיש דברים ביני לבין הרב שלי לדוגמא, שאני לא משתף

והיא מכבדת את זה (ואני מעריך אותה על זה)

זה מחבר לשתף בדברים עמוקים ואישיים אבל כמו בכל דבר בחיים צריך להשתמש בחכמת הלב

אבל זוג שלא נוהג כך לא צריך להריש רע עם עצמו.

כל אחד ואופיו והאינטרקציה שלו עם בת זוגתו

איזו משקיענית ויצירתית את ועוד בסוף הריון! וואוו! תהנו!

מה עוד צריך הגבר?

אנחנו התארחנו בחצור הגלילית בוילה ממש מקסימה שיש בה 3 חדרי שינה, סלון, מטבח מאובזר לגמרי וכו'.

אם זה מתאים לך פני באישי אני אתן לך את השם של האישה שאירחה אותנו(זה גם מצווה כי הבנתי שיש לה קצת בעיות כלכליות...הגענו אליה מחברים שלנו שהם קרובי משפחה שלה).

 

בהצלחה!

תמיד יש שוני בין בני הזוג וזו העבודה של הזוגיות להסתדר יחד למרות השוני.

גם ביני לבין בעלי יש דברים שונים ואנחנו מסתדרים טוב ב"ה.

 

שיהיה בהצלחה!

אם אתם יכולים בכנות להסתכל בחביבות האחד על תכונת השני, ולראות את זה כ"משלים" ומאזן - ולא כ"חיסרון" כי אני אחר/ת, או כי אני חושב/ת מהותית שזה לא בסדר.

בשוטף היומיומי- זה יהיה מתכון לפיצוצים, לדעתי.
לא נראה לי טוב לקחת משהו שמראש קשה להתמודד איתו (כמו תכונות הפוכות שכאלה)

בעזהי"ת.

 

עצם זה שאנשים באים לגור באותה דירה ופותחים חשבון בנק משותף- זה אחלה בסיס לפיצוצים!

וכל מי שחי בדירת שירות\מעונות וכאלה יודע שיש אינספור מריבות על מי תשטוף כלים ומתי, וכמה כסף לשים בקופת דירה...

 

ההבדל בין שתי המציאויות האלה הן: שבנישואים יש אהבה. וכשיש אהבה יש הכל.

יש אמפתיה, יש חיבור, יש הבנה שככה הוא ואין טעם לנסות לשנות, ומתוך זה הרבה יותר קל להתמודד עם כל מציאות.

 

אני מסכימה שיש מצבים שמראש נראה לי סיכון גבוה מדי (כמו חילוניה ודתי), אבל כשמדובר על תכונות אופי נורמליות (וממה שהכותב מתאר זה נראה סביר בהחלט), אז לדעתי אין סיבה להילחץ מההתמודדות.

אלא היא נעשית בנינוחות..

והחופש הזה אין משמעותו זרקנות, אלא "קלילות" חיובית..

לדעתי זה בסדר

כך אתה לא נוקשה ביחס לבחירותיה, וכך היא אינה בוחרת בצעדים שאינם טובים העלולים לעכב בדברים כאלה ואחרים..

לדעתי עצם זה שאתם מודעים לשוני ביניכם זה יתרון.

אני חושבת שזה תלוי בשניכם, כמו שכבר כתבו פה, אבל בעיקר בך...

אני גם רצינית, ושעבדתי עם מישהי שכל הזמן משאירה דברים לרגע האחרון זה ממש שיגע אותי.

אתה חושב שיפריע לך כל פעם שהיא עושה כל דבר ברגע האחרון?? אתה תתעצבן מזה?

אני חושבת שאתם צריכים לחשוב אם אתם יכולים להכיל אחד את החסרון של השני... (לא יודעת אם זה חיסרון, אבל בטח בעיניכם אצל השני זה חיסרון...).

ובעצם גם היא צריכה לשאול את עצמה - האם יפריע לה שאתה מתוקתק? האם יפריע לה שהיא כבר תרצה ללכת לישון, אבל אתה תתחיל לסדר את הבית או לגמור משהו שלא סיימת? (תחשוב על דוגמאות מהחיים שלך...).

אם זה משהו שיפריע לשניכם, אז אני חושבת שבאמת כל פעם שיהיה משהו כזה עלולות להיווצר בעיות, אבל אם אתם יכולים להכיל ולהבין אחד את השני, ואם אתם בעלי מידות טובות, יש בסיס מצויין לקשר.

בהצלחה!

יש מודלים שונים של זוגיות. לפעמים דווקא העובדה שבני זוג שונים, יכולה ליצור אופציה לכך שישלימו אחד את השני. 

זה כמובן יכל להציב אתגרים, אבל בכל זוגיות יש אתגרים. 'פיצוצים' יכולים ליצור גם 'אור גדול'. בהצלחה. 

אם כייף לחם ביחד – זה סימן שאתם מתאימים ואחרי חתונה אם תעבדו – הכול הסתדר

 

מי אמר שדמיון זה טוב בהכרח? וששוני זה לא טוב?

לטעמי שניהם הולכים, העיקר זה שיודעים לתקשר בצורה מכבדת, יש הקשבה ולמידה והכי חשוב-  עבודה (על המידות בעיקר, כן?) 

בעלי ואני שנינו רחפנים, אוהבי חופש, דוחקי קץ וכו' ברמות אחרות, וב"ה טוב לנו ביחד מאוד, אבל גם אצלנו יש פיצוצים לפעמים עקב כך,

אבל אנחנו מדברים על זה, ומשתדלים להשתפר!

אני מנסה לדמיין זוגות שדומים בצורה ההפוכה, ובטח גם אצלהם יש פיצוצים כי אחד פדנט בנושא מסויים ולאחד דווקא מפריע משהו אחר..

 

לפני החתונה מאוד חששתי מהתנהלות הבית שלנו, אבל ידעתי למה אני נכנסת וזה מה שהיה חשוב.

יכול להיות שבאמת לא יהיה פשוט בנושא הזה, אבל זה אף פעם לא פשוט, ואני לא כותבת בשביל להלחיץ, אלא שאם יש אהבה והקשבה מתגברים על הפיצוצים הללו.

 

הרבה הצלחה!!

 

 

איך אפשר להגיד "לא" לכזה דבר.

ואגב לאלה שיעצו לחתוך- עם יד על הלב- אתם מצאתם כבר את הזיווג שלכם? אם כן, כמה זמן, עוגמות נפש וכו' נגרמו לכם בדרך??

 

מי אמר שחייבים להיות דומים ואיך אפשר בכלל לייעץ, ועוד באתר, לבחור להוריד בחורה על עניין שכזה??

היא טובת לב? יש בינכם כימייה? זה מה שחשוב.

אז אתה אחראי, היא מבולגנת, מתגמשים בחיים. לומדים ליצור משהו משותף שמכיל קצת ממך וקצת ממנה.

 

לא יודעת אם זה עוד רלוונטי אבל אני באמת מקווה בשבילך שלא הורדת....

אני ממש מקורקעת ובעלי לגמרי באוויר, וזה רק ניגוד אחד מתוך אינסוף ניגודים שקיימים בינינו (שאת רובם לשמחתינו, גילינו לאחר החתונה ולא לפני..) כמו שנאמר, כל דבר יכול לגרום לפיצוץ ואותו הדבר בדיוק יכול לגרום להפריה הדדית. הכול תלוי ברצון ובעבודה שעושים בני הזוג אחד עם השני ומול אבינו שבשמיים.

ועוד דבר- לרווקים והרווקות שמסתובבים כאן- הייתי ממליצה לא לקרוא על בעיות בין בני זוג שנכתבות בפורום. עם כל הסקרנות והרצון להתכונן זה ממש לא יעזור, לדעתי, מניסיון מר..

הקשיים בנישואים יופיעו בין כך ובין כך, וכמו שאישה לא מונעת הריון כי אולי תהיה לה הפלה ואף אחד מאיתנו לא נמנע מלעלות לאוטובוס כי אולי יש שם מחבל מתאבד כך אין טעם לפתח פחדים דימיוניים מחיי הנישואין

כשיגיעו הקשיים (והם יגיעו, כי ככה זה..) ה' ייתן כלים להתמודד ותהיה לכם אהבה גדולה וכבוד הדדי  שיעזרו להתמודד

מדגישה- חשוב ללמוד על חיי הנישואים ועוד יותר חשוב להתפלל אבל אין שום טעם להתווודע לבעיות של זוגות נשואים לפני החתונה, זה סתם יוצר פחדים ודמיונות.

עם כל ההתמודדויות שחיי הנישואין יוצרות- אני מאחלת לכולם/ן למצוא כבר את האחד/ת, אין דבר מתוק ויפה מזה בעולם

בעזהי"ת

 

ושדווקא זה מאוד משלים ומאוד טוב, אם באים בגישה בריאה.

התיאוריה כולה (על קצה המזלג):

לכל אדם יש צדדים חזקים באישיות וצדדים חלשים

מעתה נגדיר את הצדדים החלשים בתור "נכות"

כשאני נפגש עם בת זוג (או בת שנפגשת עם בן זוג)

הדבר שהכי (!) ימשוך אותי לבחור בה זה:  שהצד הכי חלש שבי -הנכות שלי (לא רק שלא נמצאת בה אלא)

שיש בה את התכונה ההפוכה מהנכות שלי בצורה מושלמת!

(לדוגמא: גבר קולני ואישה שתקנית. הוא מוקסם מהעדינות שבה ומהיכולת הזו שלה להצליח להיות כזו שקטה והיא מוקסמת מהדומיננטיות שלו מזה שהוא טיפוס כל כך מוביל וכן על זו הדרך)

חשוב להדגיש שהנכות שלי/שלה היא לא חסרון אלא צד באישיות.

וכך בני הזוג יכולים בעצם לבנות בית שהוא שלם בתכונות האלו

כל אחד מבני הזוג לומד מבן זוגו איך לעדן את הנכות שלו ולהגיע אל המצב המושלם

 

לגבי הפיצוצים: אותו אחד שממנו למדתי את העניין הנ"ל אומר שאם יש אהבה אמיתי בין בני הזוג, ובנוסף -כל אחד מסוגל לקבל את השני בלי לנסות לשנות אותו. אז לא יהיו פיצוצים. אך אם אתה יודע שיש לך (או לה) אופי ביקורתי ולא מתפשר אז אולי זה לא מומלץ לשניכם. אך אם אתה חושב שאתם כן פתוחים לקבל את האחר אז הדרך להסתדר עם הפכים שכאלו היא פשוט באמצעות פשרות בחיי הנישואין. במהלך כל חיי הנישואין כל אחד מכם יצטרך להתגמש לכיוון של השני.

שאגב: כל הנ"ל זו הדרך האידיאלית להקמת בית איכותי. מי שבוחר בת זוג שזהה לו בתכונות ובאופי בעצם בוחר את הדרך הקלה יותר אבל הוא בחיים לא יזכה לעבוד על עצמו בנקודות שהוא חסר בהן. מה גם שילדיו יקבלו חינוך חסר מהשורש.

 

עם שני הורים שתקנים יש ילדים שתקנים, הורים כעסנים-ילדים כעסנים, הורים דייקנים-ילדים דייקנים (שלא תמיד זה דבר טוב. דוג': לא יודעים להתחשב באחר ולהבין אדם שלא כמוהם, ילדים גם חסרי סבלנות שרגילים שהכל נעשה בזמן וכו') וכן על זו הדרך.

 

ובעצם התיאוריה  אומרת שבגלל שזיהית (במודע או שלא במודע) את ההיפוך הגמור הזה בינך לבינה זה מה שגרם לך כל כך לרצות בקשר הזה.

 

נקודה למחשבה. בהצלחה!

באופן כללי כל מי שבוחר דרך אחת בה דברים צריכים לקרות ומצייר את האפשרות השניה כאפורה ובעיתית,
בעיני זו פשוט הסתכלות מצומצמת ,רדודה ושטחית.

נשמע ש'המומחה לזוגיות' הזה התמודד בעצמו הן בחייו האישיים ואולי בטיפולי יעוץ, בעיקר עם זוגיות של הפכים .

אני לא אומרת כלום לגבי מה שכתב על האפשרות לנהל זוגיות טובה גם מתוך שוני.
אכן, לפעמים זה נכון.

אבל למה לתאר זוגיות בין אנשים דומים בתור קשר רדוד וחסר חיים ויצירה?
ועוד להשליך על איך יהיו הילדים?!

זו המצאה לחלוטין!
מה שקורה בין בני זוג זה לא בגלל תכונות אופי דומות/שונות, אלא מהקשר הנפשי שהם בונים ומפתחים יחד.
אם יש ביניהם אהבה ואמון וכבוד והתמסרות זה לזה - אז חייהם יחד יהיו שמחים ומלאי יצירה וצמיחה.
גם אם הם דומים וגם אם הם שונים.

והרי אין זהות מוחלטת ותמיד יהיה שוני כלשהו ,שיגרום להפריה הדדית.
ולדעתי האישית זה הרבה יותר בריא וקל להתחתן עם מי שכמה שיותר דומה לך. היכולת שלכם להזדהות ,להבין רגשית אחד את השני ,לחלום יחד- תהיה הרבה יותר חזקה.ורק תעזור לכם.

אני תמיד חיפשתי מישהו שדומה לי בהילוך הנפש, ברצונות, וגם בקוי האופי. מעולם לא נמשכתי לאנשים מתלהבים ואנרגטיים כי הם משלימים את העדינות והשקט שלי.
מהר מאוד הרגשתי שזה לא טוב לי כי המטרה שלי היא לא לברוח ממי שאני ,ולא להיות יום אחד מתלהבת..אני רוצה ללמוד להיות שלמה עם עצמי, לאהוב ולקבל. ומתוך זה גם לאט לאט לפתח עוד תכונות שעכשיו יותר מוסתרות. ובשביל זה איני צריכה מישהו הפוך..מספיק שיאמין בי ויעודד אותי לצמוח ולהתפתח. ומן הסתם שהוא יהיה רק דומה ולא זהה כך שאין חשש שלא אלמד ממנו דברים חדשים.

ב''ה אני ובעלי מאוד דומים מבפנים. וגם אם שונים, לא הפוכים.
ואין יום שאנו לא מברכים על המתנה הזאת.
ודוקא כשלא עסוקים רק בהתמודדות מול פיצוצים יש יותר פניות וכוחות נפש להתפתח ולגדול יחד ולהעמיק את הקשר ולא להשקיע כ'כ הרבה רק בלשמור על 'שלום בית'..

ומדגישה שוב-
אי אפשר להגיד עם מי נכון יותר להתחתן. אין דבר כזה.
יש כאלה שנכון להם להתחתן עם מישהו הפוך מהם ויש כאלו שעם דומה.


אבי

ברור שבאופן פשוט - מחפשים קודם כל מישהו "דומה".

 

ה"חידוש" הוא - שמתוך יחס טוב ו"דומוּת" בהרגשה הטובה כלפי השונות של הזולת, אפשר לבנות גם כך ולמצוא בכך גם הפריה.

ברור שההפריה בין אנשים עם הרבה נקודות שוות ביניהן אינה פחותה. אדרבה, גם זה יכול להוסיף לכך.

רציתי לעדכן שזה הסתיים בינינו.

שנינו הבנו שהשוני הוא גדול מדי ולא בריא להתחיל חיים משותפים מנקודה כזו.

בכל אופן, למדתי הרבה מהתגובות המחכימות

 

כל אחד מתקדם קצת לקראת השני.
בבית לדוג׳ לא חייב להשקיע, אבל הרבה יותר נעים וטוב כשמשקיעים. בעז״ה- כשרואים כמה טוב זה עושה יש יותר רצון ומוטיבציה להשקיע. כשאוהבים רוצים לתת, וזה המפתח. בסה״כ גברים ונשים הם שונים לגמרי וב״ה הרבה זוגות מצליחים להסתדר.
בעז״ה שתמצאו מה שמתאים לכם באמת!הרבה הצלחה!

אנחנו כאלה.
וזה לא פשוט.
מאוד מאוד לא פשוט.

או לנצל את הזמן לדברים מועילים

לבשל, ללמוד, לקרוא, לטייל, לצייר- כל מה שאתה אוהב

שלא בהכרח מתקיימים בהם כל התנאים הנ"ל.

 

מקומות זולים- שגם יהיו קרובים לירושלים- שגם לא יהיו בעיתיים מבחינה בטחונית (יו"ש, בדרך כלל)- וגם לא יהיו חורפיים מידי-

 

אני לא מכירה.

 

 

מסתבר שיש פרמטרים שתיאלצו להתפשר עליהם.

http://www.kav.org.il/image/users/100994/ftp/my_files/diur.pdf?id=8721287

 

במידה מסויימת, המאחזים הם היחידים בהם חוקי התכנון והבניה לא חלים באופן גורף, אבל קיים הסיכון שיהרסו את כל מה שבניתם.

שזה מתאים לכם- תקנו.

מה עם יישובים סביב י-ם? בית מאיר, אם בא בחשבון עיר אז עיירות פיתוח אולי זולות, עם גרעינים תורניים, קרית גת, בית שמש, אשתאול, נוחם, עיינו במפת א"י...בהצלחה בע"ה!, מבוא חורון...

אני גרה במקום חורפי מאד, אבל ישלנו בית עם בידוד מעולה. בתוך הבית לא מרגישים כמעט שקפוא בחוץ.

אז נכון שכשיוצאים החוצה- יש רוח וקפוא, אבל פשוט משתדלים לא לצאת הרבה

 

בכל מקרה- כל מקום שבטווח של ירושלים יהיה חורפי. 

עוד אופציה אם יש לכם רכב- אז איזור יריחו יחסית חמים יותר (מצפה יריחו, מעלה אדומים, ורד יריחו- זול מאד, כפר אדומים, ענתות, אלון, קידר וכו') או אפילו לכיוון הבקעה- רק ששם חם נורא בקיץ.. 

 

איזור אחר זה האיזור של מודיעין- נוף אילון, בית חורון (קרוב מאד לי-ם), מבוא חורון, חשמונאים, מכבים-רעות וכו'

 

ויש את בנימין וגוש עציון- שקר שם נורא בחורף..

 

מבשרת והאיזור, בית שמש והאיזור, איזור שורק (40-50 דק' מי-ם) ואפילו רחובות-גדרה והסביבה- זה פחות משעה נסיעה לי-ם.. 

ואתם עם רכב? כי זה הבדל עצום. יתכן מרחק סביר אך באוטובוסים לוקח שעתיים או שיש אוטובוס פעם בהרבה זמן. ומה נחשב "סיכון בטחוני" כל יו"ש???

יש ישובים קטנים בבקעה וכדו' עם מחירים טובים.

 

סטטיסטית יותר מסוכן להסתובב ברחוב יפו מאשר בציר 60 ביו"ש.

 

בשנים האחרונות שאני חורש את כבישי הארץ האוטבוס שנסעתי חטף אבן בכביש 6.

אני ממליצה על גבעת האבות מקום דתי וכייפי אם הרבה הרבה ילדים משחקים אבל לוידעת אם זה מתאים לתנאים....... שווה שווה לבוא לומשנה מה...

 

ואשתי פוחדת לנהוג בין הישובים, ולא להסתובב ביפו, מה אעשה..

ויש שם את כל מענה על כל הרשימה שהצבת.

ואני רואה שהשכירות בגדרה לא זולה

(יש לנו 2 ילדים, מה שאומר שצריך מינימום 2.5 חדרים-

כלומר השכירות מתחילה ב2500 לבית סביר).

 

ובכ"מ אני פחות רוצה לגור בעיר (אשתי כן דווקא, אבל לא רק לה יש שריטות)

אבל תודה!

 

כפר אלדד, מעלה רחבעם, נוקדים, פני קדם, תקוע. עונים על כל הקריטריונים שלכם, כולל מזג אויר, כי זה אומנם גוש עציון אך הם כבר בספר המדבר, איזור יותר יותר חמים. הבעיה: תור ארוך מאוד של ממתינים לקראוונים בשכירות, ובחלק מהישובים ועדות קבלה, לא בכולם. ובכל זאת, למרבה הפלא, כל שנה יש תושבים חדשים והישובים האלה כל הזמן הולכים וגדלים ב"ה. אם הם הצליחו, למה לא אתם...

 

http://www.baitisraeli.co.il/?CategoryID=170

ואפילו נסענו לשם לשבת, האנשים נחמדים מאד! אבל לא ממש הכיוון שלנו..

 

אנחנו דוסים יותר בנאליים

תלוי במיקום בגדרה, יש פערים מאוד גדולים בין גדרה הישנה לחדשה, בישנה יותר זול ולדעתי היא יותר יפה

זאת תשובה ל 3 שלבים למעלה

הבתים יחסית זולים

אנשים צעירים תורנים חיים וזורמים

יש שירותים ומוסדות חינוך

לא קר כולכך

עשרים דקות מירושלים

בהצלחה!

והבנו שלצעירים לא כ"כ טוב שם.

תכלס' זה ירושלים. אבל מרוחק קצת מהעיר.

יחסית זול לירושלים.

אנחנו איזה 20 זוגות דתיים לאומים עם ילדים. עובדים/לומדים..

יש לנו גם גנים של הגרעין ובע"ה בקרוב גם השתלבות בביה"ס. יש כאן מעונות ומטפלות. כמובן קופ"ח סופר מכולות בשפע.

מוזמנים לשבת היכרות לבוא ולהתרשם.

 

 

אנחנו +2 ב"ה

 

שמעתי על 2 זוגות שגרים בפסגות בקראוון 

אפשר אולי גם בגבעת אסף / בית אל (ממש קרוב לי-ם יחסית)

 

אם מחשיבים את הביטחון- 

אולי יש מקום בבית חורון- פחות יש פחד ביטחוני 

 

זה מקומות ממש קפואים, אבל אולי בכ"ז נבדוק.

הבנו שבבית אל קשה למצוא.

אשתי דווקא לא מפחדת לנהוג לבית אל (מפחדת יותר לעבור את עפרה).

לכאורה עמונה היה יכול להתאים אבל קפוא שם והבנו שגם יקר..

בעזהי"ת.

 

באמת קר שם אבל זה משתלם בקיץ... והדיור שם ממש זול, ומאפשר להחזיק רכב.

אח שלי גר שם אז אני קצת מכירה.. אם צריך עוד שאלות אפשר בפרטי

כמו קרית יובל/קרית מנחם/רמת רחל. שם המחירים עוד בגדר הנורמליים.

דרך אגב כל המקומות הנ"ל נבדקו על ידינו. כמעט בכולן יש קהילה תורנית ומחירים מציאותיים.

הבעיה שלנו היא שאנו חיפשנו קהילה תורנית בסגנון חרדי (משהו כמו קהילת הר המור)

הבעיה שהם בקרית יובל וזו שכונה יחסית חילונית. (קצת קשה לנו לדמיין את עצמינו מגדלים שם ילדים)

אבל אם הקטע החרדי לא מי יודע מה חשוב לכם אז אני ממליצה בחום על כל הישובים הנ"ל.

יש קהילה, יש מוסדות חינוך, יש דיור לזוגות צעירים, וזה לא בעומקם של ההתנחלויות כך שזה לא נחשב מסוכן.

בהצלחה רבה.

נ"ב אם כן חשוב לכם הקטע החרדי - לנו עדיין אין פתרון חוץ מאשר לגור ממש עם חרדים (שזה נראה לי לא הכי מומלץ לאנשים מהציבור שלנו, מהסיבה הפשוטה שתמיד אתה וילדיך תרגישו מוזרים שם...)

בהצלחה

(אם מצאתם רעיון נחמד תעלו אותו לפורום)

א. הר המור איננה קהילה בסגנון חרדי כלל וכלל.

ב. שכונת קרית יובל אמנם מוגדרת כשכונה חילונית, אך המון תושבים (אם לא רוב...) הם חרדיים ודת"ל...

והאזור שם, בית חורון, מבוא חורון, שעלבים.

יש ישובים באזור משמר איילון, אני לאיודעת אם דתיים

הקהילות עצמן פחות.

(מבוא חורון ושעלבים גם יקר מאד וגם חובה להחזיק רכב)

לא מכירה עוד יישובים דתיים בסביבה

נכון זה לא ליד ירושליים אבל יש אוטובוס לירושליים קרוב לכאן והשכירות כאן נמוכה.

2 חדרים נגיד זה בערך 2100. יש פה בתי ספר, גן, מרכז מסחרי קופת חולים כללית, ספריה, מכון כושר.

המקום לא חורפי מידיי.

יש כאן מלא אנשים עם לב זהב. מומלץ בחום!

בטיחותי קייצי ופרויקטים זולים עם אוכלוסיה צעירה דתיה

 

חצי שעה נסיעה מניסיון אישי מקסימום 45 ד"ק

הייתי במושב הזה לפני כמה שנים, והבנתי שהוא השתנה מאד וגם גדל.

מישהו יודע איך המרקם והקהילה הצעירים שם?

מה הסגנון?

אפשרויות דיור?

ודברים דומים?...

 

תודה לכם!

זמן סביר מירושלים, חינוך וכו' נראה לי סבבה, אמנם חורפי אבל לא גוש עציון, ישובים בצמיחה ובניה כל הזמן (דולב,טלמון, נריה, נחליאל, חרשה),ודי קרוב לציוויליזציה- 20 דקות מצומת שילת, 40 דקות מפתח תקווה.

לגבי מפחיד- פחד זה סובייקטיבי...

אנשים נחמדים מכל הסוגים: דתי לאומי, חרד"ל, חרדים, וברסלבים.

רובם בסביבות גיליי ה 30.

והצעירים גרים בקראוונים.

המקום מתפתח מאוד ויש הרבה כווונות טובות לפתח עוד ושלא יחסר מקום לכולם.

 

אפשרויות שכירות הן רבות החל מקראוון שעולה משהו בסביבות 1100 לחודש לקראווילה 4 חדרים שהיא כמו 2000 ויש יחידות דיור ודירות להשכרה.

אווירה נחמדה ולא חונקת למי שלא רוצה להיחנק.

ניתן לגור בקראוון אפילו עם 3 ו4 ילדים...

אבל יש רשימת המתנה.. עוד מעט יכנסו אנשים חדשים למדורגים החדשים אז אולי הרשימה תתקצר.

 

בכל מקרה שווה בדיקה.

 

אולי משחק הזכרון שמעלה כל מיני נוסטלגיות ודיבורים?
אפשר נגיד, לכתוב בכרטיס אחד אירועים שקרו ובשני מיקום..
אפשר גם במקום נוסטלגיות לרשום שאלות. שמי שמוצא את שני החלקים צריך לענות עליה./כל אחד עונה על השני.
סתם דוגמאות: במה התקדמנו, במה אנחנו רוצים להשתפר, ספר אהוב, וכו׳.
אם את מחפשת משהו כזה אשלח לך באריכות שאלות וכו.

התעצלתי להקליד לחינם
ו

אולי עברה איזה אירוע שלא ידעת עליו לפני החתונה או אחריה?

לאהוב, להחמיא הרבה. ולהראות לה שאתה שומר על העיניים (ובאמת לשמור...)

אם היא באמת עברה איזה אירוע, כדאי ללכת לאיש מקצוע.

זה להראות לה שאתה כן שומר עיניים...ושבנים משתדלים ...ולאו לאט היא יותר תסמוך עליך בנושא ותאמין שיש אנשים אחרת...ותנסה לעלות לה בכללי את הביטחון העצמי...ואל תשכח שיש צדק להרגשה שלה...אולי אם תסכים לרגשות האלה ותבין שזה לא נעים לה זה מועיל תמיד..

אתה רואה זאת כרגע כ"בעיה" שלה.
מציע לך לראות מזוית אחרת.
מי אתה כשאשתך כזאת.
נקודת המוצא: אתה לא הולך לשנות את אשתך.
היא האישה שהקב"ה ייעד לך והיא הכי טובה ומושלמת. בשבילך.
והיא כנראה גם באה לתקן אצלך משהו.(ו"ח שאיני בא לומר שאינך שומר עינך!)
זו הנחיה כללית. ובנוסף - מציע לך לא לראות זאת כביקורת וישר לסגור מדפים. לבוא להזמין אותה לקפה בזמן נוח ולבוא פתוח ולשאול ולנסות להבין באמת "מה מפריע לך חמודה? איפה נתקלת בזה בעבר. איפה היום זה פוגש אותך? אבל הכי חשוב לבוא לא ממקום של משכנע אותה כמה היא טועה, או ממקום שמצדיק אותך שאתה לא כזה. שים את עצמך רגע בצד ו-תנסה רגע להתחבר עם הכאב שלה. להיות איתה שם.
חג שמייח.

וליצור חברות ע"י שיחות.

 

איך אתה יוצר קשר עם חברים טובים??

 

זה מה שנישואין יוצרים .חברות עמוקה. כדאי לפתח את זה.האמון יבוא תוך כדי.

כשתרגישי שאת רוצה את הבית שלך, את האיש שלך שתוכלי לחלוק איתו את חייך תתחילי לצאת, ובינתיים תהני מהחיים!!

קשר חברות יציב לאורך שנים

להיות נאהבת

להיות אוהבת

לממש ביחד את החיים שלכם- ולהעניק לאחרים הזדמנות נפלאה שכזו (ילדים)

משפחה משלך שאת בונה כרצונך

מימוש האימהות שלך בצורה האידיאלית ביותר

 

ויש עוד

וכשתרגישי את הצורך בזה זה יתן לך המון

אני מצטרפת לצדיקה, אבל צרם לי שלא אמרו זאת.
עבודת המידות אמיתית מתקדמת רק כאשר מקבלים שיקוף.
וזה קורה ברמה הגבוהה ביותר - בזוגיות.


אין מה לומר, זו ליגה אחרת של מודעות אישית.

רווקה בוגרת לא אמורה לחיות על חשבון הורים

 

ואולי כדא לך לחכות שנתים -שלוש

אי אפשר לפרט בפורום מה זה נותן.

פשוט לא אפשרי, היריעה קצרה מלהכיל...

 

וחוצמיזה, שאת מקיימת מצווה - הקמת בית בישראל.

(וסליחה, אבל אולי עוד 5 שנים גם לא יהיו לך כ"כ חברות, או לא יהיה לך נושאים משותפים איתן).

 

חכי שתירצי את זה באמת...

בהצלחה

בס"ד

 

זאת תחושת אושר שאי אפשר לבטא במילים.

זה בן אדם שאת הדבר הכי חשוב לו בחיים.

זה להקים בית איך שאת רוצה.

זה להחליט את החיים שלך יראו.

זה להקים בית.

זה להביא חיים לעולם.

זה אושר אינסופי...

להיות אוהבת ונאהבת.

 

זה פשוט אושר.

לא הייתי מחליפה את חיי הנישואין בשום דבר אחר בעולם.

עם כל הקשיים שיש.

 

ויש אבל אזמה -- גם ברווקות יש

וקשיים שמתחלקים לשניים הרבה יותר מאתגרים מקשים.

 

 

ואם את לא מוכנה זה יבוא..

אל תדאגי.

גם לנסות להסביר איך גבר ואישה מתחתנים, נפגשים, מכירים, אע"פ שהם שונים מאוד אחד מן השני, זה לא פשוט

ובכל זאת, כך הם פני הדברים..

זה משהו טבעי שתרגישי בו צורך. כך הקב"ה הטביע בנו. לא טוב היות האדם לבדו..

מאחלת לך שתחושי כך בקרוב!

בכל המובנים, נפשי רגשי ופיזי. ההורים והחברות שלך  לא ישארו תמיד רק עבורך.

וחוצמזה אם את לא מרגישה צורך אז תחכי, לאן את ממהרת?

 

ובאמת עלתה השאלה שלך גם אצלי...הבנתי שיש לי חוסר שרק מישהו יכול למלא וברוך ה' מצאתי ומצאתי המון דברים למה להתחתן...שותף שעוזר..שנותן ..שאני יודעת שזכיתי..לחיות חיים שלמים בטוב באושר...בעיקר אני הרגשתי שיש לי על מי להשען.. את מרגישה שלמה ..

ובעתיד גם ירוץ וייפול וייסע על אופניים ויפתח את הסנטר...

ומה רע לו שלוקחים אותו ממקום למקום כל היום?

אבל זו דרכו של עולם - גם בלי סיבה "טובה"

את התגובה של יוקטנה. 

 

מכילה  בתוכה את כל התשובות....

לבחירה.

אני לא אתחתן עם מישהו רק כי כולם עושים את זה.

וחוץ מזה, אם זה היה ככה, אז מה זה כבר משנה עם מי מתחתנים?

אפשר להתחתן עם כל אחד.

 

אולי יש לך פתרון ללא בעל. ופרנסה יום אחד יתכן שלא תוכלי להסתמך על ההורים. אבל אם את לא רוצה משפחה, ואת נותנת אמון בתשתית הנזילה של החברות שלך. יום אחד הן כן ירצו בעל, וללב שלך בעצם לא יהיה מקום במזוודה- על פי גלי. אז את לא צריכה להתחתן. אבל יש לי המלצה בשבילך, עדיף לך להקים משפחה. איכות החיים שלך תהיה יותר טובה. כמובן אם מסתכלים באופטימיות.

בדיוק קניתי את הספר -אהבה של הרב גינזבורג, נראה לי שהוא ממש מחדד את נושא הזוגיות והאהבה בפן היהודי, מומלץ לטעמי גם לנשואים וגם לאלו שעוד לא ולמתלבטים אם בכלל...ממש נותן פן הרבה יותר עמוק ואיכותי לנושא האהבה והנישואין- מומלץ!

בעייני זה חשוב שאת שואלת את עצמך את השאלה הזו, עוד לפני שאת מתחתנת, כי זה נותן אח"כ כוחות להתמודד עם קשיים.

ולדעתי, חיי הנישואין נותנים יציבות ושלווה נפשית שא"א להשיג בדרך אחרת. בע"ה כשתזכי לבעל טוב, שאפשר לסמוך עליו, ואת תהיי אישה טובה, שרוצה להיות המקבלת, שסומכת על בעלך ונותנת לו להנהיג אותך, תרגישי רוגע שכל החיים חיפשת.

מעבר לזה, זאת הדרך שלנו להשרות שכינה ולהוסיף קדושה לעולם.

הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא!
 

לרוב, כמעט תמיד, צריך להשקיע בו ולהקריב בשבילו מהנוחות. דוקא העמל נותן את הסיפוק. בנוסף, כעת את צעירה אך בגיל ארבעים הכוחות לא אותו הדבר וגם ההורים ובגיל שמונים כבר את צריכה את הילדים... כמו שכבר אמרו כנראה את צעירה מלהרגיש את הצורך באחד בביחד ובעצמאות. אני מניחה שאדם עם נפש בריאה כמוך הצורך יופיע. בהצלחה!

אני עומדת.

בס"ד

 

שלום וחג עצמאות שמח!

 

לא אוסיף הרבה על מה שכבר נאמר פה. אבל בכל זאת אני רוצה לומר לך שעד שלא תהיי שם לא תביני.

קשר של נישואין מחייב את "שני הצדדים"(במרכאות, כי בעצם מדובר בצד אחד!) לפניות נפשית לחוויית החיים המשותפת, ובעצם, נישואין הם המקום היחיד של איחוד אמיתי ושותפות אמיתית.

עובדה שאלמנים ואלמנות בני 75 ומעלה מתחתנים זה עם זה!

ברור שאת יכולה למצוא חברות, לעבוד ולהתפרנס וכו', אבל את תמיד תרגישי בדידות שאולי לא במאה אחוז ניתנת להסבר במילים...

 

שתזכי לצאת מהבדידות בקרוב...

הנושא של הבדידות, חשוב מאוד.
בעצם אדם שאינו נשוי הוא לא שלם (כמאמר השיר: בלעדייך אני חצי בן אדם..) וזה גם מהגמרא.. כל מי שלא נשא אשה שרוי בלא טובה, בלא ברכה.. ויש אומרים שלא נקרא אדם. "ויקרא שמם אדם".
אני לא מקבל את זה שתחכי עד שתרגישי את החיסרון.. כלומר קחי את הזמן..
לא. כי קודם כל את כבר בגיל המתאים. אלא- לנסות למצוא בעצמך את החיסרון, לפתח את הכלי שיהיה מוכן לקבל את המכסה
ואולי פה גם נכנסת האהבה. מהמקום של החיסרון. הבריא. שיש בו/בה משהו שמשלים אותך!
אולי את מוקפת חברות, אבל צריך שזה לא יגרום לך להקשיב לעצמך לחיסרון. ללבדיות (מלשון לבד) שלך. לא להכנס לביצה.
טוב. הרביתי. חג עצמאות שמח!

אם את באה בשביל לקבל את מפספסת את כל העיקר!

התורה מצוה עלינו לחיות בקדושה וטהרה ואת זה אפשר לעשות בחיי נישואין כשרים.

אהבה=נתינה. ככל שתתני יותר כך תאהבי יותר. 

מלבד זאת: תיקון המידות שלך, תיקון המידות של הבעל שיהיה לך בע"ה, להתאחד עם החצי השני של הנשמה. זה לא סיפורים, זה האמת! באנו לעבור תיקון בעולם, צריך לצאת מידי פעם מהחשיבה של העולם הזה ולנסות להתחבר לתכלית שלנו בעולם.