פורום נשואים טריים (עמוד 551)

מסלולי הליכה, מעיינות, ים...

שופינג

חציית האמאזונס.

וב"ה יש לכל אחד מספיק חכמה בשביל חיי נישואים - כל אחד בוחר את הרמה שמתאימה לו

אם את צריכה מישהו ש"יאתגר אותך" מבחינה אינטלקטואלית, או אם את זורמת ומרגישה שיש דברים שהוא לא כ"כ מבין בהם, אבל בדברים אחרים הוא תותח וזה מה שחשוב לך...

יש כאן זוגות שהאשה חכמה במידה רבה מהבעל?

אשמח לשמוע מניסיונכם.

העניין המרכזי הוא שבני זוג צריך להעריך.

לא לרחם עליהם.

לא להרגיש מעליהם.

לא לזלזל בהם.

 

אני לא אגיד לך שלא היה לי פחד כשחיפשתי את בעלי שלא אעריך אותו בגלל שב"ה יש לי שכל והגיוני שיהיה לו "פחות" אינטיליגנציה במובן הרשמי שלה (ידע כללי, ציונים, חשיבה וכד'), אבל אני רוצה להגיד פה חד וחלק:

אני אוהבת ומעריכה את בעלי, וזה מה שחשוב!

 

אני לא חושבת שיש הרבה בחורים כמוהו, ואני בהחלט חושבת שזכיתי באדם טוב ואפילו יותר מזה.

אז מה אם הוא לא חכם כמוני? אז מה אם יש לו שגיאות כתיב או ששואל אותי דברים שלגבי הם ברורים מאליהם ובנאליים? אז מה אם הוא לא מאתגר אותי? טוב לנו ביחד, הוא רגיש ובעל חכמת חיים גבוהה מהרבה אנשים, וזה ה-דבר שמשפיע מאוד על הזוגיות.

 

פעם חברה רצתה להציע לי מישהו והתלבטה מאוד. למה? כי לדבריה "הוא לא חכם מספיק בשבילך".

אני נעלבתי מאוד. זו סיבה בשבילי לא להתחתן עם בנאדם, ואפילו לא לתת צ'אנס להיכרות הזו כדי שאוכל להחליט בעצמי?

ויותר מזה, מי אנחנו שנשים פס על בן-אדם "הוא לא חכם מספיק"??

 

קשר טוב זה עניין של החלטה ועבודה קשה. יותר פשוט להגיד שהוא לא חכם, אבל החכמה האמיתית היא למצוא את הנקודות שכן מעריכים ולפי זה לבנות את האהבה, ולא לסלק אותה מאתנו.

סליחה על ההתפרצות, זה נושא שבוער בלבי.

 העיקר איך מרגיש לך לשוחח איתו  כיף או לא, יש מי שאינטיליגנט ויתן לך  הרגשה של כלום . מידותיו הן הכי חשובות.

 

המשכורת בבנק,התמונה תלויה על הקיר-וזה לשאלה אם הוא יפה או לא, ווהתעודה במגרה-וזה לשאלה האם חשוה שיהיה אינטיליגנט, 

 

רק עם המידות את חיה יומיום שעה שעה . וזה אומרת לך מי שחיה עם אדם שיכול להיות עו"ד ,מרויח יפה מאוד,בעל מקצוע מעולה ,אך אין לו מידות כי מידת הכעס שולטת בו, והזלזול  אבל בחוץ כולם מקנאות בי . אז זהו שלא

נראה לי שאמנם אפשר לדלג מעל- אך עדיף לכתחילה לחפש מישהו באותו הלבל פחות או יותר.

אף פעם אין זהות ויש גם את המכלול של אינטלגנציה רגשית ושכלית

אך בכל אופן לדעתי כדאי שיהיה שיוויון מסוים ואפילו שהגבר יהיה מעל.

 

סליחה על השוביניזם, אך אני מאמינה שעדיף לה לאישה להסתכל על בעלה מלמטה ולא להתאמץ מאמץ יומיומי של לא להתנשא , כי זה לא תחום פעוט אלא עלול להיות הרסני לחיי הנישואין וחינוך הילדים.

וולמי שממעיטה בזה-אני מכירה כמה זוגות כאלו מקרוב וזוהי עבודה לא פשוטה בכלל הן לבעל והן לאשה. ונוגע בתחומים עמוקים מאוד של הנפש וההיזקקות הזוגית. וגם האשה עלולה להיכנס לדכאון ובדידות

גם אני חושבת שאישה שחכמה במידה ניכרת מבעלה- תתקשה להעריך אותו, גם אם מידותיו התרומיות יהיו לשם ולתפארת.

 

וממש מסכימה עם כל מה שכתבת.

שאם האשה חושבת שחכמתה תגרום לה תחושת עליונות על בעלה

אז שתמצא בעל חכם ממנה, אבל זה בדיוק מה שמתשנה מאחת לאחת.

יש מי שזה ממש לא יזיז לה והיא תעריך מאוד את בעלה גם אם היא חכמה ממנו בהרבה.

לכן שאלתי מה היא מחפשת, כי זה תלוי בה.

וכתבתי שם בהרחבה.

אכתוב בקיצור, יען כי עוד מעט פסח.

בגלל החשש הזה אני כמעט הפסדתי את בעלי. מזל שהשדכנית העמידה אותי במקומי.

יש כמה סוגי חכמה.

את מדברת על חכמה אינטלקטואלית. אני מאוד מבינה למה זה חשוב לך, גם לי זה היה חשוב.

אבל עם הזמן הבנתי שאנשים לא מתחלקים לחכמים יותר או פות, אלא שזה קצת יותר מורכב.

 

נכון, בעלי לא אינטלקטואל גדול, אבל מספיק לי שהוא מעריך את תחומי הענין שלי ומתענין בהם מפעם לפעם.

מצד שני יש לו לב טוב במידה שנדיר למצוא, ועוד מידות שחשובות הרבה יותר. יושר, כנות, אמינות, צניעות. ועוד.

בנושא החכמה, גיליתי שהוא פשוט חכם בצורה אחרת

לא חכמה של קליטה שכלית מדהימה, אלא חכמה של קליטת מציאויות ואנשים, והבנת סיטואציות.

הרבה פעמים הוא צריך להסביר לי דברים שפשוט נעלמו מעיני האינטלקטואליות להפליא...

ואני ממש, אבל ממש, לא מסתכלת עליו מלמעלה. אולי בתחילת הנישואין עוד השליתי את עצמי שאני יותר חכמה.

אבל היום אני יודעת שקטונתי ממנו בהרבה..

 

אז לדעתי, צריך הרבה ענווה לפני שקובעים מי חכם יותר ומי חכם פחות.

את גם צריכה לחשוב עם עצמך אם זה באמת קריטי לך, שיחות אינטלקטואליות, או שלא.

אפשר להגיד שמבחינת "אינטליגנציה שכלית" אני יותר "חכמה" מבעלי (תכלס - אני הוגדרתי כמחוננת, הוא כדיסלקט)

אבל זה שטויות.

אני לא אגיד שלפעמים זה לא מפריע. אפילו דברים "קטנים", למשל שהוא מברך/מתפלל עם הילדים, ובעצמו מבלבל חלק מהמילים... אני מאוד קטנונית בדברים כאלה וזה מרגיז אותי שהוא מכניס להם ברכות "מבולבלות" (אפילו המלאך הגואל לא יוצא לו אף פעם שלם...)

אבל לדעתי הכי הכי חשוב זה להעריך (או ללמוד להעריך) את הבעל, ולא לזלזל בו (לצערי בעלי לפעמים מרגיש שאני מזלזלת בו). מסכימה מאוד עם אלה שכתבו שצריכה להיות הערכה עצומה מצד האישה אל הבעל (ברור שגם מצד הבעל, אבל זה נראה לי משהו שונה, ובכ"א אני על תקן האישה אז מנסה לעשות את תפקידי...). אפשר תמיד למצוא את הדברים להעריך את הבעל ,ולהעצים אותם אצלך בהרגשה. אני לא חושבת שאינ' "שכלית" מוסיפה הרבה למידות ולאישיות של האדם. אני מעריצה את בעלי מצד התכונות והמידות שלו, ומשתדלת שזה יהיה העיקר אצלי. בהצלחה!

אני משתדל לא להגיד שאני מנקה לפסח, אלא מכשיר את הבית לפסח, זה משנה את הנקודת מבט.

ועוד נקודה חשובה מאוד.

החלק הכי חשוב, המצווה הכי חשובה בהכנה לפסח זה ביטול החמץ בלב.

מהתורה, מספיק לבטל את החמץ שיש בלב ולא צריך בכלל להכשיר את הבית.

רק חכמים גזרו שגם נכשיר את הבית כי אדם עלול למצוא איזה אוכל טוב ולאכול אותו בטעות.

המצוות ביטול החמץ היא קשה, צריך לדמיין עד שמרגישים באמת שכל החמץ שברשותי הוא כמו עפר,

אין לו חשיבות בשבילי. צריך לעשות את הביטול ביישוב דעת ובריכוז מלא.

למי שלא קרה את סוף הדברים של קודמי:, נא לקרוא, שלא להכשל בברכה לבטלה. ובאמת יש עוד פוסקים שפוסקים ככה למעשה. הפתרון הוא להשאיר איזה מגרה שיש סיכוי שיהיה שם חמץ, ואותה לא לנקות ולא לבדוק עד ליל הבדיקה.

 

ועליך יאמר והמוסיף תבא עליו הברכה...

מסכים עם כל מילה.

חג פסח שמח וכשר

צריכים? מכירים מישהו שצריך..? - נשואים טריים

 

נדמה לי שפעם מישהו פירסם פה בפורום על חנות באיזור המרכז שמוכרת שולחנות בזול. (מתומן שנפתח ל 4.2 מ').

מישהו מכיר\זוכר\יודע?

תודה רבה!

מחירים מצויינים+משלוחים לכל הארץ במחיר טוב

כדאי לדעתי להשקיע אם כבר קונים, במשהו איכותי. אפילו יותר קטן ממה שרוצים ולהחזיק בנוסף איזה שולחן מתקפל זול.

כי אם זה לא איכותי כעבור כמה שנים זה מתחיל להתנדנד או להתפרק וכו'. והכסאות במיוחד מתפרקים מהר.

שמעתי על 'דגם' ו'עץ המשאלות' שעושים שולחנות גדולים ונחשבים איכותיים. ויש גם נגרים פרטיים.

כל זה מהנסיון של אשה לבעל שכל הזמן מבקשים ממנו לתקן את השולחנות והכסאות של כל המכרים.

לנו עוד אין את השולחן החלומי אז אחרי שתקנו, נשמח לשמוע המלצות.

וד"א בעניין הכסאות, אחרי שנמאס לבעלי לתקן כסאות קנינו כסאות מברזל אצל נפח. הם מקסימים ומיוחדים

וממש לא מתפרקים. מומלץ

המלצה..

גרעין תורני שופע וקהילה צעירה שמתחדשת כל הזמן.

 

כוכב יעקב...

7 דקות מירושלים

תחבורה ציבורית בתדירות גבוהה במיוחד מכל הישובים באזור!

 

ואם אתם חרדים

אז יש את תל ציון שניהם "מחוברים" מבחינת מקום

בעזהי"ת.

 

[יש לי משפחה שם אז אני יכולה לתת פרטים..]

בואו לגרעין התורני בנוה יעקב!

 

מחפשים ישוב צעיר ותורני- - נשואים טריים

קבלה לעבודה לא תלויה רק בך, אלא כמובן במעסיק עצמו.

 

את מוזמנת להסביר לו שבכתובה נחתם שהוא זה שאחראי על הפרנסה, ואפילו שאת בהחלט תשמחי לעזור לו בכלכלת הבית-

רחוקה הדרך מהרצון הטבעי שלך (לפנים משורת הדין) לסייע לו, ועד ללחץ ונזיפות מצידו.

מהשאלה שלך אפשר ללמוד שאתם צריכים כסף 

ושהתפיסה שלכם היא שמחובתך להביא כסף הביתה, שזה לא רק חובתו של בעלך.

אפשר לדון בשאלה איך אפשר לצמצם את ההוצאות של הבית (היה על זה שירשור לא מזמן)

או מה החובה שלך במסגרת הנישואים, ואם את רוצה לדון בזה, תכתבי,

אני יתייחס כרגע רק לקושי שכתבת, וזה הקושי מול בעלך.

 

מדברייך נשמע שבעלך רוצה שתעבדי, לא משנה במה, וכל עוד הכסף לא מתחיל לזרום לחשבון הבנק, 

מבחינתו את לא בסדר, את אשמה, את בררנית בעבודות, מפונקת. הבנתי נכון?

כמוהו, גם את רוצה שהכסף יזרום לחשבון בנק,

אבל את זקוקה להקשבה, הקשבה לקשיים שלך, לרצונות שלך, את זקוקה לתמיכה שלו.

 

כשאת מספרת לבעלך על הקשיים שלך הוא מפרש את זה כנראה כתירוצים. 

הוא רוצה תוצאות ואת מספרת לו סיפורים.

הוא לא מכיר את העולם הנשי בו החוויה תופסת מקום מרכזי.

הוא לא יודע כמה את זקוקה להקשבה שלו, ושהיא זו שתתן לך כוחות.

בעולם הגברים, על קושי מספרים כשרוצים להשיג פטור, בעולם הנשים זה כדי לקבל תמיכה. 

 

אז עכשיו הבנת מה הוא לא מבין, ואת זה את צריכה להסביר לו. 

להסביר לו שכאשה, כדי שיהיו לך כוחות, את צריכה את התמיכה שלו.

את צריכה את ההקשבה שלו, את ההבנה שלו לקשיים שלך.

ומתפקידך להראות לו כמה את איתו, כמה את רוצה למלא את רצונו, 

שאת לא מחפשת להתחמק, ואת לא מתפנקת, אדרבא, 

את חושבת כמוהו שאת צריכה להביא כסף הביתה,

תספרי לו כמה קשה את מוכנה לעבוד,

תתארי לו מה את מוכנה לעשות בשביל זה, 

ותסבירי לו שכאשה, את שואבת את תעצומות הנפש מבעלך,

שיקשיב לך, ויאהב אותך. 

 

את הבעל זה מאוד מעורר ומעצים לשמוע שאשתו זקוקה לו.

 

בהצלחה

 

מה מצבכם הכלכלי - האם בתקופת החיפוש שלך לעבודה שתספק אותך אתם מכסים את ההוצאות ורק לא חוסכים או שאתם חיים במינוס ועל הלוואות? האם יש תמיכה מההורים שמאפשרת את החיפוש לעבודה מספקת או לא? ואם יש - האם הוא רצוי לשניכם? האם ההוצאות שלכם אחראיות בכל התחומים של מגורים, רכב, וכו'?

כתבת שאת מחפשת עבודה בתחום אחר ממה שלמדת - לא ברור האם בגלל שיש עבודה בתחום שלמדת אך אינך מעוניינת בתחום זה, או שהתייאשת מהתחום כי אין עבודה ואת מחפשת משהו אחר. אם משהו אחר - האם את דוחה עבודות זמניות שאינך רואה בהן את העתיד עד שלא תמצאי את העבודה שתספק אותך או שפשוט אין עבודה?

בגדול, בלי לדעת את כל הדברים האלה - אתם זוג צעיר מאד, וקחו את הזמן, בלי לחץ להסגר על עבודה מתסכלת, ותעבדו על התקשורת ביניכם ועל התמיכה ההדדית - בלי להבהל מהקשיים הנוכחיים. אתם בסדר גמור וזה בסדר להתלבט התלבטויות זוגיות, ואפילו אם מרגישים שלא יודעים להתלבט ביחד בהרמוניה ריגשית כל עוד זה בתוך גבולות (בלי אלימות ואובססיה) תעבדו ביחד, אתם יכולים. כן תביאו בחשבון שאחריות כלכלית היא חלק מהחיים המשותפים, וצריך להפנות משאבי נפש זמן והקרבה של השקעה בזוגיות גם בתחום הזה למרות שהוא נראה פחות זוהר.

והכי חשוב - בהצלחה רבה במציאת עבודה מספקת ככל שניתן, ושתהיו מפוצצים בכסף מהמשכורת בעבודה.

לנסות לתפוס זמן רגוע,

 

לשבת בנחת,

 

ולנסות לדבר איתו בדיוק על זה.

 

להגיד לו, שאת עצמך מתוסכלת מזה שאינך מוצאת עדיין עבודה סבירה, ואת צריכה את התמיכה שלו. ושאם תרגישי שהוא "איתך" זה יעזור גם לנושא הזה.

 

תגידי לו שלאשה מאד חשובה התמיכה של הבעל ("תביני אותו" שהוא חדש במקצוע..), וזה ממש נותן לה מוטיווציה להצליח ולנסות.

 

לא להאשים, לבקש תמיכה והשתתפות.

 

בהצלחה.

אבל עושה לי פרפרים בבטן. חושבת עליך הרבה. תצליחי בכל ותמשיכי להיות מדהימה כזו.

לפני שעיכלתי...

לא פשוט העסק...

תודה חמודה! 

 

ועדיין- בע''ה עוד אחזור...

בס"ד

 

אני מאחלת לך שתצמחי מהתקופה הזאת תתעצמי ותגדלי ויהיה לך בע"ה רק טוב 

לא נשואה

 

נשואה טרייה

או ותיקה?

איך את מרגישה בשבת שאסור לך לעשות כל מיני מלאכות?

 

אמנם זה קשה אבל מתרגלים לזה או שי כאלו שב"ה לא

איך אפשר לעשות כזאת השואה?
האם לא לברור בשבת פוגש אותך באותו מקום פנימי כמו הקשר שלך עם אשתך..?
לעולם לא ארצה להתרגל או שזה לא יכאב. זה כמו להתרגל לגלות.
רוצה רק ללמוד איך למרות הקושי ניתן לגדול ולא להתרסק. איך אפשר לראות אחרת את התקופה הזאת וללמוד מה אפשר לקבל מתוכה.
(איני מתחברת לזה שזה נצרך כדי להתחדש,כי אז כל השבועים הם ריקים מתוכן ורק מחכה שיעברו ואין לי מה לצפות מהם..)

בדוק ומנוסה.

 

כשחיים את החיים מגלים תובנות חדשות.

 

קירוב הוא לפעמים ריחוק וריחוק הוא לפעמים קירוב

הייתי לוקחת את זה בטראומה ובכי אינסופיים..

הייתי מחליטה שאני כופרת ולא אכפת לי, ובאותה שניה נוזפת בעצמי..

תסכול מר במשך שבועיים.

 

זה לא עניין של הרגל בהמשך -

פשוט לומדים לקבל את זה לאט לאט בשוויון נפש.

 

אני יכולה לומר לך (אחרי שנה של נישואים כולה) שזה עדיין סיוט, אבל פחות..

כרגע - איך אומרים?

לבכות ולחכות שהגל יעבור.. ולהתפלל על זה.

התובנות והנחת מגיעות לאט לאט.

פתאום יהיה לך בנוסף לכל הקושי - גם קצת כיף להתגעגע מרחוק.

תרגישי קצת את המיוחדות שבזה, את החידוש, את החזרה לתקופת האירוסין.

(שוב, זה קרה לי רק עכשיו, אחרי שנה.)

 

[לא להאמין שאני זו שאומרת את זה, אם תעשי חיפוש ותראי תגובות ישנות שלי בנושא

כתבתי מתוך כאב עצוםםםם!! היה לי ממש קשה להתמודד.]

 

תקופת האיסור יכולה להיות תקופה מבאסת לשני בני הזוג ומורידה באיכות ובעומק הקשר כי יש תפיסה מוטעת היום שרוב רובו שלח הקשר בין בני הזוג בא לידי ביטוי דווקא בזמנים שמותרים,

אבל לענ"ד צריך להעמיק קצת ולחשוב על זמן האיסור כעל מקום לבניה וחידוש הקשר,

מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה? כדי שתהיה חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה.

בא נקח את זמן ההכנות לחתונה את התקופה בה בני הזוג כבר מוכנים ורוצים ומייחלים לקשר הזה, וככל שמתקרב זמן החתונה כך הולך ומתהדק הקשר ונבנה עד כדי קח שחז"ל המליצו לנו להשתדל לא להתראות בימים שממש לפני כי אז הקשר כל כך חזק שיש חשש שהאשה תפרוס נידה מהתרגשות ועוד יותר יש חשש שמא ייפלו חס ושלום באיסור נגיעה של חיבה, ואז עומדים מתחת לחופה מתוחים ומרוגשים ומצפים ומייחלים לרגע שיוכלו להתייחד בהיתר להביא את הקשר הנפשי הגדול הזה לידי ביטוי גופני, ואז הלילה כלולות בבית איזה שמחה איזו התרגשות...

כך חז"ל חשבו על זה ואמרו הרי לא סתם יש לנו חוקים ואנחנו חייבים לצערנו לקיים אותם אלא מאחורי כל ציווי אלוקי יש טעם ויש סיבה טובה, התורה היא תורת חיים והמטרה היא לשמוח ולהנות ייחד כזוג ולבנות קשר אמיתי וקדוש, ולכן אמרה תורה נידה לשבעה כדי שיהיה את הזמן שמתגעגעים ומייחלים לרגע של הליל טבילה והחיבוק והקרבה שאחרי הריחוק של שבוע וחצי שבועיים,

עכשיו יש שתי אופציות איך להעביר את זמן האיסור, א' הגישה הפחות רצויה והלא נכונה לטעמי זה שכל התקופה הזו ישנו ריחוק פיזי ונפשי וכל הזמן רק חושבים יאללה שתסתיים התקופה הזו אין לי כח לזה וכו'... ב' וזו הגישה הנכונה והרצויה זה בזמן האיסור לשים מטרה לחזק ולעבוד בכל הכח על הקשר הנפשי שיחות, הרבה שיחות, מתנות קטנות כאלה אם זה שוקולד או פרחים או כל דבר אחר כל זוג והדברים שמשמחים אותו, ואז ככל שמתקרב ליל הטבילה הקשר נהיה יותר ויותר חזק והרצון לאיחוד וייחוד מתעצם והשמחה בקשר הפיזי הוא הרבה יותר גדול.

עד כאן חפירה מחשבתית כמדריך חתנים.

 

ובפן האישי שלי:

אני גבר וכשאנחנו מגלים שאנחנו אסורים אני מאוד משתדל להראות פרצוף שמח ורגיל כאילו דבר לא קרה ויעבור מהר העיקר לא להכנס לבאסה, ולפעמים זה ממש לא קל, לדוגמא: שכרנו דירת נופש בצפת לחמישי שישי שבת, זה היה אחרי לידה שיש תקופה ארוכה שמותרים וזה בא אחרי תקופה ארוכה שאסורים, ואז ביום רביעי בערב אני הייתי בעבודה אשתי מתקשרת אליי מבואסת רצח, לא הבנתי מה קרה ואז היא אומרת לי אתה לא תאמין לי...  "קבלתי".

עכשיו היה מאוד קשה עצרתי שניה (מזל שהיא לא ראתה את הפרצוף שלי) חשבתי ואז ה' הטוב עזר לי ואמרתי לאשתי: נוו ואז?! נכון זה קצת באסה אבל לא נורא נשמה אפשר להנות גם כשאסורים ניסע נטייל אולי דווקא יהיה יותר כיף ככה יהיה לנו יותר זמן לשיחות ולא נהיה שקועים בדברים אחרים...

זה לא קל אבל חייבים להפנים שכך צריך לנהוג.

יש לי תחושה לא טובה שאני חפרן אז אני עוצר כאן כדי לא להתיש אתכם לגמרי...

למדריך,

אני לא יודעת איך אצלך, אבל בכל אופן אצלי בעלי מאוד לא מוחצן כמוני וזה לקח לי זמן להתרגל ולא להפגע אבל זה היה  לי ממש קשה שכל פעם אני היתי כאובה ועצובה ונלחצת מהאיך יהיה וכו' והוא, לא נורא ומה את נלחצת וכו' ובכלל לא דבר על זה ובמיוחד אחרי אחת הלידות שזמן ההמתנה התארך מעבר לרגיל ואני היתי מבואסת נורא וגם היה לי מאוד קשה טכנית והוא זה היה נראה כלא נוגע אלי בכלל- זה באיזה שהוא מקום פוגע.

עד היום לפעמים עולה לי מחשבה - מה רק לי זה מפריע?

לתשומת לב.

כשלי זה מאוד כואב וקשה.

 

אין לי בעיה שלא יציע עצות ולא יאמר אמירות חכמות ומאמינות. יותר חשוב לי שפשוט ארגיש שהוא שותף ומזדהה ומבין לליבי.

יש נשים אולי שמחפשות בעל שתמיד יהיה חזק ותמיד מאמין ותמיד לא נשבר ולא מתרגש מכל דבר וזה נותן להן בטחון ויציבות. אני תמיד רציתי שבעלי יהיה מאלו שכן בוכים וכן מרגישים ומתרגשים..זה מאוד אישי וכל אחד וכל אחת שינסה לחוש מה נכון יותר בזוגיות שלהם...

 

 

למדריך- תשובתך היתה לא חפרנית. ממש תודה על ההשקעה.

 

יש הרבה צדק בדבריך.

אני אישית לא מזדהה עם זה שזה דוקא זמן שנועד להתקרבות נפשית ולשיחות - אני לא מרגישה שאנו פחות מדברים כשאנו מותרים. ואיני מרגישה שהגעגוע  יוצר ביננו יותר קרבה והתחדשות אלא יותר מחליש את הכוחות חיים. אולי אח"כ יש שמחה והתחדשות אבל בזמן הגעגוע- אני כלל לא מרגישה שהוא מצמיח. ואני לא יכולה להרגיש ששבועיים בכל חודש אני חיה רק בממתינה.

וברור שיש הרבה מעבר להמתנה וממשיכים לאהוב ולחיות ולדבר וליצור יחד. אבל עוד לא חוויתי מה התקופה הזאת מצמיחה. הגיוני שאין לי מספיק נסיון ופרספקטיבה של שנים כדי לבחון זאת ולכן שאלתי פה על מנת ללמוד קצת מנסיונכם..

 

אשמח לעוד תשובות..אם אפשר קצת פחות תמציתיות. ואם אפשר פחות תאוריות למיניהן, אותן קראתי ושמעתי. אלא יותר נסיון מהתמודדות שלכם. אפשר גם באישי (בנות)

האמת,

לא יודעת, באמת שאלה קשה...

אני אף פעם לא יודעת מראש מתי זה יקרה (לא מסודר), ולכן, זה קצת מגביר את הקושי, כי אי אפשר להתכונן...

לפעמים יש לי כאבי בטן חזקים ואז אני חושבת שאולי זה מגיע, ורומזת לבעלי שאני לא יודעת, אבל יש ל תחושה שאני עומדת לקבל... וזה חשוב לי להכין אותו, כי אני חושבת שהוא גם מתבאס...

אני לוקחת את זה מאוד קשה כשזה מגיע "פתאום".

בעלי תמיד אומר לי שהוא מצטער, ואני ממש מרגישה שהוא לגמרי איתי.

הרבה פעמים אני בוכה אח"כ כי כן, זה מבאס... (בעיקר אם זה בא אחרי חודשיים שהיינו מותרים או יותר, וזה קורה אצלי...או נניח בתקופה שחשבתי שאולי אני בהריון כי כל פעם לא הגיע, ואז בסוף פתאום כן הגיע... אז זה היה מבאס...)

אח"כ אני תמיד מנסה לחשוב מתי יש סיכוי שאני יוכל להיטהר, ומה יש בזמן שנהיה אסורים ואולי יתקע אותנו... (לדוגמא, אם זה יוצא כשקבענו משהו ביחד או שיש איזה שבת משפחתית ויהיה סיפור לטבול וכו')מתחילה לעשות חישובים ומבקשת מבעלי שיקנה לי לימונים...

בדר"כ אחרי יום פלוס עוברת לי התחושה המבאסת, כי אני נזכרת שכיף לנו גם כשאנחנו אסורים זה לא קל, אבל אנחנו ממשיכים לדבר כרגיל, ונזכרים שגם ככה טוב לנו ביחד...

ובסוף - זה תמיד הכי הכי כיף!!

כנה ואמיתית.

תודה ששיתפת.

בסד

העניין כן הופך להיות קל יותר מתי שהוא. לומדים להתעצם מהתקופה הזו.

כשצריך לעשות עבודת לילה או משהו שעלול להסתבך ו/או נגמר מאוחר בלילה, משתדלים שזה יהיה בימים האלה.

נשואים 3 שנים ועדיין  יש לי כאב בלב כל חודש מחדש כשאני מגלה את האורח.

 

 

בעלי לעומתי לא נראה בכלל מתרגש. זה קצת  פגע בי (שהוא אדיש לעינייין) ודיברנו על זה. הוא אמר לי שהוא מתנהג ככה כדי התקפוה תעבור לו יותר בקלות

במיוחד לאחר לידת הבת שלנו שמהווה אובייקט ראוי למדיי לחיבוקים ונישוקים

בס"ד

 

להעצמת הזוגיות שלא מתבטא רק במגע.

מגיעים לשיחות עמוקות לתוך הלילה..

עושים כל מיני סידורים שיותר קל לעשות אותם כשאסורים.

 

 

תחשבי טוב - יהיה טוב, את ודאי לא רעה.

קחי איתו שיחה בזמן רגוע יותר.

 

תגידי לו בדיוק מה שכתבת כאן, כולל שאת מרגישה שהרוב ואולי הכל זה בגללך..

 

ותבקשי אולי יש לו עצה בשבילך איך להתגבר על זה..

 

יתכן שזה ישפר מאד.

 

[יתכן גם ששבת ממושכת ביחד, גורמת לנסות "ליצור התייחסות" ע"י זה. אולי כדאי לקבוע איזה לימוד משותף לשבת בצהריים. אולי טיול רצק לאחה"צ]

עצם זה שהוא יודע שאת יודעת ולא טוב לך עם זה יכול לעשות שינוי גדול מאוד.

במצב כזה הוא פחות יקח ללב וגם התגובה שלו תהיה יותר נעימה.

לך זה יאפשר לבחון את עצמך יותר לעומק.

 

ואינך יכולה לומר זאת ואז זה יוצא בנתיבים אחרים?

שמסתדרים יותר מ"רחוק", דהיינו כאלה שטובים בלהתגעגע ולאהוב אהבה נקיה

וברגע שהם שוהים זמן ממושך אחד ליד השני כל הבלאגנים צפים.

 

יתכן וגם לכם זה קורה, אחרי סופ"ש שלם יחד

את מרגישה שהפרטיות שלך נפגעת, אינך רגילה להיות איתו בצמידות וחיכוך כ"כ הרבה זמן.

 

יש מצב?

כל מה שכתבתם-ייתכן שנכון.

כרגע ב"ה המצב טוב.

נראה לי שאני צריכה לעבוד על עצמי מאאאאד.

אבל מרגישה ש"אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים"...

חייבת עזרה ולא יודעת למי לפנות..

כדאי לברר על עזרה. אולי ב"בניין שלם"?

אולי תנסו למלא את השבת בתוכן שיקרב אתכם אחד לשני.

משחקים ששניכם תהנו בהם.

טיול.

אולי ביום שישי כל אחד יכתוב שיר או ברכה לשני ותפתחו אותה בשבת בבוקר ותקריאו.

וכן באופן כללי, האם יש לכם זמן שאתם עושים משהו ששניכם נהנים ממנו?

כגון בית קפה/חוף ים/פיקניק/משחק וכדו'.

אלירז פתחה פה שירשור על משחקים פשוטים שאפשר לשחק ביחד.

אני קניתי דוקים וקלפים לשחק עם אשתי.

 

זה בקשר לשניכם. וזה יכול לעזור מאוד.

 

בקשר אלייך, תשאלי את עצמך בכנות, האם את מרגישה בטחון בכך שהוא באמת אוהב אותך?

כי לפעמים אשה מתנהגת "בצורה רעה" כי היא לא מרגישה אהובה,

והיא משדרת בהתנהגות הזאת "אני רוצה שתאהב אותי, שתקבל ותכיל אותי,

אפילו שאני מתנהגת בצורה כזאת".

 

ואם את מגלה שאת לא בטוחה באהבתו,

זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך,

וזה בהחלט יכולה להיות פרשנות שלך,

אבל את יכולה לדבר איתו על זה,

להסביר לו למה את מרגישה ככה,

ומה גורם לך להרגיש אהובה.

 

בהצלחה.

זה קורה לי כשאני גוררת כעס עליו לאורך זמן, ואני מבליגה ומדחיקה.

חשבתי שגם אני יותר אוהבת כשאנחנו רחוקים, אבל ככל שאני מתבוננת בכך יותר ברור לי שזה בגלל כעס שהודחק.

 

תבדקי על מה את כועסת, אפילו תרשמי לך,

ואז תרשמי לו מכתב.

מכתב טוב בהרבה משיחה, כיוון שבשיחה אתה מייד מנסה להצטדק ומתמקח על עמדותיך.

במכתב אתה פשוט יושב וקורא עד הסוף, ויורד לסף עמדתו של מי שכתב את המכתב.

לפעמים יש אפילו זמן להרהר בדברים, 

והפתרון קל ופשוט הרבה יותר.

 

בד"כ הסיבות המרכזיות לכעס המודחק הזה הן:

1.   תחושה שהוא מעליב אותי

2.   לא נותן לי מספיק יחס

 

אנחנו בנויות אחרת מהם, ועלינו ללמד את בן הזוג מהם הצרכים שלנו, וללמוד לתת לו מה שהוא צריך.

 

בהצלחה,

ואשמח להיות לך שוב לעזר

 

ואז יש צורך בלבד. אך מאחר והמודעות לא מבררת את זה נוצרת דחיה. בשבילי בכל אופן זה כך. וזה יכול לקרוא דווקא כישיש בעל אוהב ומסור המסירות מחייבת לא סתם אומרים אסיר תודה. אז פשוט לקחת זמן לעצמי ללא יסורי מצפון עוזר ליי להיות אחר כך יותר נחמדה.

בגלל הכיוון אליו הלך השרשור.

 

לפעמים בשבת יש הרבה עבודה ופשוט מאוד עייפים בסוף שבת.

 

 

המצב שאת מתאר לי מוכר לי מאוד, גם אנחנו חווים כבר 4 שנים משהו דומה.

 

אוהבים מאד, אבל מתכסחים כמעט כל סופשבוע.

 

יש יועץ זוגי מצוין - הרב משה ברלינר (ממכון נתיבות) - אנו ממליצים עליו בחום! הוא המושיע שלנו.

 

המספר שלו: 0507298467

 

בהצלחה ענקית!

 

אל ייאוש - כסחים גדולים מעידים כנראה גם על פוטנציאל ועוצמות גדולות.

לקשר של שיחות, מכתבים

קשר נפשי טהור ונקי יותר. לחזור לתקופת האירוסין

סוג של נִדה

לפעמים רצוף ולפעמים לילה כן, לילה לא. (שלוש פעמים בשבוע)

 

זה גורם להעצים את הקשר, זה מחייב דיבור מעבר, גורם לגעגוע ולא דבר מובן מאליו שבלילה ניפגש יחד.

 

זה טוב לזוגיות.

במחזוריות של שבועיים\שלושה יש עבודה ביום שישי עד שבת בבוקר ומשבת בבוקר עד יום ראשון בבוקר...(לא בשבוע אחרי שבוע)

מה דעתכם לזה? חצי שבת לא בבית?

כמו שהסברתי לילדים שלי, אני אסביר גם לך,

 

מי יעזור להם? אם אני לא אלך לעבודה בשבת? 

 

(תחשוב עליך בתור חולה לא עלינו, או בתור יולדת ובעלה בע"ה, היית רוצה לראות כל השבת רק צוות גוי או לא שומר תורה ומצוות? זה יוסיף לך בריאות וחיים או רק יבאס לך את השבת?)

 

גם בליל הסדר, גם ביום כיפור, יש מי שצריך להיות בצבא כדי שאנחנו נוכל לחיות במדינה ויש מי שצריך להיות ברפואה כדי שאנחנו נהיה בריאים יותר ושמחים יותר, ואפילו לפי ההלכה עדיף שלא יהיו אלה גויים וכאלה שלא שומרים שבת...

אם אתה שואל מבחינת "מי צודק"

אז לא נענה לך כאן. אין לנו הרשות.

 

אם אתה שואל כיצד להפוך את הסיטואציה המורכבת

לחוויה מקדמת וממנפת, או לפחות איך להעביר אותה בצורה זוגית סבירה,

אז כבר ענו לך.

בשבת אין טלפון שאפשר לדבר\לכתוב מכתב

 

 

ההגיון שלי אומר ששבת\חצי שבת מחוץ לבית זה מחיר כבד...מאבדים זמן איכות....

כנראה לא הבנת.

 

אני, כמו כולם, התיחסתי למציאות של בדיעבד.

דהיינו אם אתה כבר מחוייב ומוכרח לא להיות בבית במשך השבת- איך ניתן למזער נזקים.

 

לא עסקנו בשאלה האם בכלל כדאי לא להיות שבת בבית.

הרבה הרבה יותר קשה שבת לבד מאשר לילה לבד..
אבל תלוי מה העבודה שלך.. וגם במי שתהיה אשתך..
אני יודעת על עצמי שבעבודה 'אידאולוגית' הייתי אומרת לבעלי שנשרוד את זה, ובעבודה בשביל הכסף בלבד הייתי אומרת לו שפרנסה משמיים ושימצא משהו שלא יהרוס לנו את הזוגיות..

יש אימהות שבוקר טוב עם חיוך יבוא להן דווקא כשהן הקדישו חצי שעת שינה יקרה- על שינה, לא כל התארגנויות.

הרב אמר רצון.

אז לא הבנת את החידוד שלי

 

מה שמתאים לאישה אחת- יוציא המדעת אישה אחרת

לא סתם כנראה היא כתבה את זה לעצמה - ואני בטוחה שיש עוד נשים שגילו את זה לעצמן

לפרסם?

בתנאי שמפרסמים גם את הסוג השני- עם אותה הילת הערצה של "תראו ככה עושה אשת חיל"

אין עלייך

שזו בכלל היתה פעירות מצידי להכנס לכאן.

אין דבר אני אשב לי כאן לבד. בחושך.

 

<צ>

עדיין לא התחלתי נקיונות אפילו

האמת שהשבוע התחלתי את הניקיונות והפעם דווקא קצת יותר קל לי... בעלי קנה לי מנקה חלונות רובוטי ממש מגניב, של אקווקס אם אני לא טועה. וזה קצת חוסך לי את העבודה

אלא לנשוי ישן, על משקל יין ישן המשתבח עם הזמן.

לא יודעת איך אצל אחרים, אבל אני בחיים לא הייתי רוצה לחוות שוב את השנה הראשונה.

בתור כבר לא לגמרי טריה (5 פלוס), אני לא מרגישה טריה וגם לא רוצה להרגיש. מה שכן, אני מרגישה קשורה הרבה יותר,

קשורה עמוק יותר, מבינה יותר, מקשיבה יותר, לומדת יותר ומאוחדת יותר. וכן, מדי פעם חוזרים לתחושת הכיף של ההתחלה,

אבל שמחים שלא נתקענו שם...

 

ולמה את שמחה שלא "נתקעתם" בשלב של הכיף ההתחלתי?

כי ההתחלה שלנו, עם כל הזוהר היתה מאוד מאוד קשה. מכל מיני סיבות. לא שלא היינו זוג צעיר עם מבט מצועף ומאוהב בעיניים, אבל עברנו דרך המון קשיים. לדעתי יותר ממה שרוב הזוגות עוברים, ולא אפרט יותר מזה...

ב"ה היום אנחנו במקום טוב לאין ערוך, מלא באהבה עמוקה וקשר מדהים, התקדמות אישית וזוגית.

אז פלא שלא בא לי לחזור לשם?...

זה תלוי בכם אם תהיו זוג טרי או לא!!!

 

ראיתי פעם זוג שהיה נשוי 4 חודשים וכבר היו שחוקים...

 

לא חסרות דוגמאות ב"ה לכיוון ההפוך (זוגות שחיים יחד כבר עשרות שנים ואהבתם זה לזו היא כמו האהבה בתקופת האירוסין)

רכב יכול להראות משומש ומקרטע אחרי שנה

ויכול להשמר "כחדש" גם אחרי 20 שנה, מלא חן נעורים ורעננות טריה.

 

תלוי אך ורק בכם

בהצלחה!

הוא דורש השקעה:

 

להכין רביעיות.

 

רצוי כמובן שיהיו מיוחדות לכם ("אוכל" - אוכל שאוהב, ששונא וכו', "מוטו" - שלו, שלך, של הסבתא וכד')

 

תהנו והרבה מזל טוב