בעז"ה אנחנו מתחתנים אחרי תשעה באב!
אנחנו כבר דיי נואשים!!!
אנחנו נשמח אם יש לכם או שאתם מכירים
דירות להשכרה/קראוונים במושב נחלים 2 חדרים(לא צריך יותר) במחיר סביר!אין כלכך הרבה כסף כידוע!!!!
וגם כנ"ל בפתח תקווה גם במחיר נורמאלי כל מספר טלפון עם קצת פרטים ישמח אותנו מאוד!!!
התקציב שלנו עד 2500/2600 גג!!!!!!!!!!!=/
נשמח לעזרתכם!!!
תודה צדיקים!!
לדוגמא:בחובבי ציון בפ"ת. מחיר: 2300 הגודל קצת קטן 30 מ"ר אבל מה לעשות שזאת עיר יקרה.
| פירוט ריהוט: מקרר ,כיריים, ארון ,פינת ישיבה. דירה מרווחת מוארת שקטה ואיכותית. | |||
| תאריך כניסה: | מיידית | ||
| תשלומים בשנה: 12 | |||
תוספות: המחיר כולל ארנונה ומים. נא לא להתקשר בשבת ויש עוד הרבה הצעות. בהצלחה! |
|||
שאלתי מופנית לנשואות הטריות- בעיית השמלה..
יש כאן מישהי שקנתה שמלה מסטודיו עלמה בקולקציה של השנה ומעוניינת למכור/ להשכיר?
בס"ד
בזמנים אלה אנו עושים מאמצים כדי לפרסם עלון חדש שנקרא "יהודי טוב",
בעלון זה יתפרסמו מידי שבוע סיפורים ומקרים שמראים איזה עם טוב אנחנו! עם ישראל!!
ראית יהודי עושה מעשה טוב???
נפגשת במקרה שהעלה חיוך על פניך??
ספר לנו!!
שלח כבר עכשיו את הסיפור, בתוספת פרטים שברצונך לפרסם (אין צורך לפרסם כל פרטים אישיים) לאימייל:
maasetov58@gmail.com
עזרו לנו להפיץ את הטוב!!!
> כרגע תפוצת העלון מצומצמת עקב חוסר בתקציב, בע"ה נתרחב ונגדל.
> למתעניינים ניתן לפנות לכתובת האימייל.
תזכו למצוות!
אולי תפיצו גם בדוא"ל. זה בלי תקציב.
)יהודי טוב!!=)אחרונהכרובי=)בצימר שקוראים לו אור הירח. פעמים, פעם עם ילדים ופעם בלי ומאוד נהננו.
בעזהי"ת.
שווה ביותר!!!
במושב בית הלל, קוראים למתחם גן פרדיסו. חפשי בגוגל.
לא הכי קרוב לטבריה בסביבות חצי שעה נסיעה, אבל ממש שווה, קוראים לזה "בקתות עם שחר".
מומלץ ביותר.
רעיונות והמלצות ליישובים באזור ירושלים, לזוג צעיר
באזור ה20-30 דק' נסיעה( עדיפות לתח"צ ולא טרמפים), שכ"ד לא מדי גבוה (כמו בי-ם), ושאין בעיה שהאישה תישן שם לבד (צבא וזה...)
תודה רבה!
יש יתרונות וחסרונות לכל אחד מהם..
בנימין (עפרה, בית אל, פסגות, כוכב יעקב, אדם) - יש פקקים בחיזמא.. אבל השכירות לא יקרה ויש די הרבה תחבורה ציבורית והמון טרמפים..
גוש עציון- (אלעזר, אפרת, אלון שבות וכו'..) די יקר.. אבל תחבורה ציבורית ממש טובה..
מעלה אדומים והסביבה- (מעלה אדומים, מצפה יריחו, כפר אדומים, נופי פרת) מעלה אדומים קצת יקר אבל תחבורה ציבורית מעולה.
מצפה יריחו לא יקר יש תחבורה ציבורית סבבה וטרמפים גם,
כפר אדומים אותו הדבר כמו מצפה יריחו רק קצת יותר יקר..
ונופי פרת הוא קצת רחוק..
אני חושבת שכדאי שתחשבו גם מה האופי של המקום שאתם רוצים..
זה אוטובוס כל שעתיים במקרה הטוב במחיר מוגזם מידי בהשוואה למעלה אדומים,
ולוקח לו 50 דקות להגיע למרכזית ועוד עובר בתוך נופי פרת מלא שעות
טרמפים יש אבל יש מלא שעות מתות ואחרי עשר בלילה תתקשי מאוד להגיע הביתה,
מצפה יריחו זה ממש לא מקום של תחבורה ציבורית מסודרת
ואני גרתי במצפה מעל 15 שנה וההורים שלי עדיין גרים בה.
עדיף לך בית אל,פסגות, עופרה, כוכב יעקב
יש אחלה טרמפים מבחינת תחבורה בית אל זה כל 45 דקות בממוצע אוטובוס
וכוכב יעקב אמור להיות כל רבע שעה, עפרה והסביבה זה כבר 148 כל שעתיים
קו דוחה בתור מי שגרה פעם באריאל ועשתה אותו המון עד הסוף.
שבע"ה ברגע שיש ילד, וחייבים להחזיק רכב, מגורים בישוב או בירושלים בשכירות סבירה
(למשל גבעת מרדכי, קרית יובל, הר חומה וכו) ללא אחזקת רכב יעלו לכם אותו דבר.
ממליצה לחשוב לטווח ארוך- אם בע"ה יהיה הריון באופק, לכמה זמן אתם רוצים לעבור, לימודים/עבודה/צבא וכו.
בהצלחה!
בס"ד
ויש להם תחבורה ציבורית- יותר מסבבה [לכן המחירים שם בהתאם ולא כמו חורים אחרים למינהם...]
שכונות זולות בירושלים אפשר למצוא בקרית מנחם, עיר גנים, קרית יובל, קטמון, קטמונים
שיש תחבורה ציבורית נורמלית זה עוזר לנגישות נורמלית לעבודות ולסידורים וכו' דבר שעוזר להרוויח כסף
איכותי!!! כי נמאס לי לקנות דפוקים...
אבל לא יקר יחסית (אכן פרדוקס)
אם אתם מרוצים מהמגהץ שלכם, אשמח לדעת... תודה
אני עוקב פה מידי פעם בפורומים כאן וזה נחמד לראות פה אנשים טובים. פתחתי ניק כאן בתקווה שתוכלו לעזור לי בנוגע להתלבטות.
המקרה הוא כזה:
טרם יצאתי לפגישות (דייטים בלעז) ואני מנסה להרכיב לי את ה-"רשימת מכולת" בתקווה שאמצא את המישהי הנכונה בע"ה. נולדתי בארץ לזוג הורים שעלו מחו"ל וגדלתי בסביבה חוצניקית כזו בבית, אבל כל החיים שלי בחוץ הסתובבתי עם ישראלים (במובן של הסטיגמה, כי הרי גם אני סוג של ישראלי) והם אנשים טובים וכו'... מהיסודי ועד הישיבה (דגש יותר על הישיבה, ממש חבר'ה טובים ואוהב להסתובב איתם). כלומר בבית הייתי מתנהג באופן אחד ומחוץ לבית באופן אחר (כולל גם סגנון דיבור, בחוץ הייתי יותר זורם 
). כתוצאה מזה, נהייתי "באמצע" בין שתי הקטבים האלה וע"כ ההתלבטות היא כזאת:
מצד אחד אני לא מחפש מישהי פולניה כמו אמא שלי (אל תדאגו, יש לי אמא טובה ודואגת כמו כל הפולניות 
) ומצד שני אני לא מחפש מישהי "ישראלית" מידי (שוב, במובן של הסטיגמה כן?). אז אני מרגיש שאני נופל בין הכסאות, אם אפשר להגדיר את זה כך.
אז אני פונה אליכם: האם יצאתם/יוצאים/התחתנתם עם אדם שהוא שונה מהסביבה הרגילה שחייתם בבית? כלומר ברור שלא כולם מתחתנים עם copy שלכם בדיוק, אבל יצא לכם שהתחברתם עם אדם שהוא בשוני כל כך גדול?
אפשר לענות כאן בשרשור או במסר אישי (או שקוראים לזה כאן).
תודה רבה לכולכם!
(מעתיק גם לפורום לקראת נישואין וזוגיות)
יש מודלים שונים של זוגיות. זוגות שדומים יותר אחד לשני, זוגות ששונים מאוד אחד מהשני. לא כדאי להתקבע מראש על תמונת דמיון של בת הזוג העתידית. כדאי לבוא בראש פתוח ולראות. לפעמים זוגות מאוד שונים יכולים ליצור הרמוניה והשלמה מאוד יפה כשכל אחד משלים ומקדם אצל השני את ההתפתחות הרוחנית והאישית הנחוצה לו. בהצלחה.
ואני חינכתי את ילדי עם ערכים שונים אך הם ישראלים לכל דבר וגם מנומסים.so what???
רוצה להכיר את בתי?
אנחנו נוסעים לשבת להורים של בעלי ולאמא שלו יש יומולדת, מה אפשר לקנות לה?
כבר נגמרו לי כל הרעיונות.
ל הילדים, כוס עם הקדשה - 'החמות הטובה ביותר', שעון קיר.
קטן יותר:
מגנט, מחזיק מפתחות, קישוט נחמד למטבח (כמו הגמדים מחרס, מכירה?) או למקום אחר בבית.
יש לי רעיון ממש חמוד בשבילך, והוא בטווח מחירים של 150-350 ש"ח.
יש מישהי באחד היישובים בבנימין שמוכרת מעין אקווריומים של צמחים שלא צריכים השקיה (המילה המקצועית היא "טרריום"). זה נראה כמו ג'ונגל בתוך כלי זכוכית, ממש מושקע, עם המון אלמנטים מתוקים כמו ציפורים קטנות בפנים וכל מיני דברים. אנשים קונים את זה ממנה בכמויות, ובמיוחד בנסיבות מהסוג הזה.
אם זה מתאים לך - תגידי ואכתוב לך באישי את המקום ואת המס' שלה.
אם יש פה זוגות שיש פער דתי בין הבעל והאישה (שהאישה יותר דוסית), אשמח להתייעץ באישי.... תודה רבה!
(לא מדובר על זוג דתי וחילוני, אלא על פער קטן, אבל מורגש...)
הרבה פעמים יש פערים בין בני זוג. הכותרת 'פער דתי' אינה שונה מפערים בתחומים אחרים (למשל: פער ברצון למעורבות חברתית, פער ברצון לעשות חסד ועוד). הדתיות היא חלק מהחיים וצריך להיזהר לא לגלוש להגדרות אידאולוגיות שלפעמים מונעות עבודה זוגית משותפת על הדרך להפוך את הפערים לדרך להשלמה הדדית. אם תרצי להתייעץ באישי כפי שציינת את מוזמנת. בהצלחה.
את יכולה לפרט יותר בבקשה? תודה רבה!!
כשאנחנו התחתנו אני הייתי קצת יותר דוסית מבעלי.. לאט לאט עם הזמן הוא התחזק ונהיה יותר דוס ממני..
זה עניין של זמן ועניין של רצון ותמיכה.. והבנה והכלה של שני בני הזוג.
אגב- זה תהליך. אצלנו זה לקח שנה.. יכול להיות שלאחרים ייקח יותר או פחות..
אם אתם עוד לפני חתונה (לא הבנתי בוודאות באיזה שלב הקשר) כדאי לברר במה בדיוק זה מתבטא
(אם האישה יותר "דוסית" כלשונך, היא יכולה להיות מאוד מתוסכלת מהעבודה שבעלה לא מקדיש יותר זמן לתפילה או לימוד, לא מקפיד כמוה על הלכות, ובחינוך ילדים- זה בכלל סיפור... זה עלול ליצור מתחים וקשיים)
לדעתי פער דתי זה סוג פער שונה מאשר פער בתכונות למשל, זה משהו שהוא יותר בסיסי במהות של האדם
אם בכ"ז יש רצון להמשיך בקשר כדאי לדעת ולקבל מראש שגם האישה וגם הבעל יצטרכו לקבל אחד את השני על אף ההבדלים
כל אחד יצטרך להבליג קצת וללכת לכיוון השני כדי ששניכם תרגישו בנוח בבית
אני לא חושבת שלהתחתן ממקום של לשנות את בן הזוג הוא נכון, זה לא תפקידינו.
מתחתנים כדי ללמוד להעניק ולאהוב על אף הקושי, לא כדי לשפץ את השני. בוודאי ששניכם תשתנו במהלך החיים עם הזוגיות אבל לא "בונים" על זה מראש
הניסיון לשנות את בן הזוג יכול להביא למרירות מצידו ורצון להתמרד
עזרתם מאוד
ברור לשני הצדדים שהם בני זוג והמטרה שלהם לא לחנך או להיות הסגן של אלוקים,
וכל עוד יש להם תקשורת טובה והם יודעים שהם יוכלו לקבל החלטות, גם קשות, (כמו ענינים בחינוך הילדים או דברים בפרהסיה וכו') מתוך דיבור, כבוד והבנה,
וכל עוד יש אהבה ועובדים עליה ומחזקים אותה כל הזמן-
אין בעיה בשום פער, קטן או גדול.
נושא: איפה איבדנו את הטבעיות הבסיסית של היהדות?
בעקבות השרשור על שמות חיבה בין בני הזוג ליד אנשים אחרים עלתה לי המחשבה שאנחנו יותר מידי "מקובעים" במחשבה אם זה "מותר או אסור" ופחות מידי במשמעות האישית של כל פעולה שאנחנו עושים.
לקראת חג השבועות הממשמש ובא עלינו לטובה אני רוצה להזכיר לכולנו שלכל חג יש 2 משמעויות, אחת רוחנית (חג המצות, חג מתן תורה, חג הסוכות) ומשמעות אחת טבעית (חג האביב, חג הקציר, חג האסיף [בהתאמה]).
בעקבות 2000 שנות גלות איבדנו את הקשר לארץ, ואיתו גם את המצוות התלויות בה, אבל הקשר לטבע היה שם מאז ומעולם וישאר לנצח. רק שבזמן האחרון זה נראה שגם הוא מתעמעם.
אז אם התורה כ"כ מכוונת לטבע, למה כל התלבטות הופכת אוטומטית לשאלת רב?
לכן מאוד הגיוני שהכל יהיה סביב הרב.
מה גם, שרב זה לא משהו רע. והתייעצות איתו, היא טובה ומועילה..
אני מעודדת, ובעד להתייעץ כמה שיותר עם דעה תורנית, רבנית
למה לא בעצם?
אין ספק ששאלת רב זה דבר חשוב ומשמעותי, ולא סתם האופציה הזאת קיימת,
אבל השאלה היא מתי נכון להשתמש באופציה הזאת?
האם כל מחשבה, בעיה וספק מצריכים רב (ואיפה עובר הגבול? לקנות מכונת כביסה/לתת שם לילד/שאלות הלכתיות בלבד?)
או שחלק מהדברים הם מתוך הבחירה החופשית שלנו, בתוך מכלול השיקולים שמתאימים לאדם/לזוג/למשפחה?
אחרי הכל, "הנח להם לישראל, אם לא נביאים הם, אז בני נביאים..."
**ובל נשכח שגם רב הוא בנאדם, ועד כמה אנחנו צריכים "להטריד" אותו בשאלות שלנו על חשבון הזמן שלו בלימוד תורה/פרטי לעצמו ולמשפחה שלו?
יש הרבה התנהגויות שפעם היו שיהצניעות שהיום הם תופעות פרוצות בגלל הסביבה.
אם רוצים להגן עלינו מפני תופעות לא טובות שלא יכנסו וישפיעו עלינו אז צריך הגנות מתאימות.
התורה מרוממת את הטבע ומקדשת אותו (גם בחגים שהזכרת - יש הלכות איך לנהוג עם המועד ה"טבעי" הזה).
יש דברים שה"טבע" מושך אליהם ואינם טובים. יש טובים וישרים. ויש שצריכים העלאה.
ובנוסף - התורה בונה גם רבדים למעלה מהטבע.
לכן - חשוב אמנם שהאדם יהיה מודע לתחושותיו וגם ליושרו הטבעי; עם זה, חשוב שידע להבחין מתי זה באמת יושר ומתי "קנין" מתרבויות זרות; מתי זה טבע פנימי שלנו (למשל, צניעות), ומתי "טבע" בהמי. וכו'.
שאלות הלכתיות באות התחומים שמשיקים להלכה. לעיתים גם מבררות לאדם האם "תחשותיו" מיושרות גם עפ"י דרכה של תורה, או לא.
לדוגמה: בשאלה שהזכרת - יש צד ששייך לתחושה טבעית שלנו (האם ומה מתאים, ראוי, מעורר הרגשה נוחה אצל השומעים, פנימי או מוחצן); יש צד ששייך לבחינה מול המידות שאנו משתדלים לקנות כטבע, עפ"י אופיים של ישראל (האם ומה מתאים לרגש הצניעות, לעדינות היחס בין איש לאשתו); ויש צד הלכתי - בהיות שעפ"י ההלכה גילויי חיבה מסויימים מול אחרים אסורים - האם ומה כלול בכך או לא.
לכן נראה די מובן, שאם מישהו מסתפק בכך - הוא חושב לשאול רב לגבי הנגיעה בצד ההלכתי הזה. וגם אם מישהו רוצה לשאול מה מתאים לטבע המידות של ישראל, זה בסדר.
לא סותר שכאשר אין נגיעה בענין הלכתי, אדם רשאי לבחון בעצמו איך נראה לו.
איפה עובר הגבול?
יש תחום אפור רחב מאוד שבו רבנים שונים ישיבו תשובות שונות.
האם על כל שאלה, ולו הכי לא קשורה בעולם, נלך לשאול את הרב (כמו שקורה בחסידויות מסויימות) או שגם לנו, האנשים הפשוטים (או "בעלי בתים תלמידי חכמים" כלשון הרב קוק) יש שיקול דעת הלכתי או מעשי מסויים?
ברור שלא כל "מרגיש לי בסדר" הוא באמת בסדר, ולהיפך. יש דברים שברור שהם אסורים ויש דברים שברור שמותרים. יש דברים תלויי סיטואציה ויש דברים שאפילו בחדרי חדרים אסור.
אז איפה אנחנו נכנסים (או כמו שאומרים הרבה בימים האלה: מה עם מעמד הביניים)?
נכון. לענ"ד - לא על כל דבר צריך ללכת "לשאול את הרב". יש דברים שאינם שייכים לשאלת רב (באיזה צבע לצבוע את הבית..) ויש דברים שאדם שלמד משהו יודע, ולפעמים גם מי שלא (מה מברכים כל כוס קפה, אם החלטתי ברגע האחרון שאני מוסיף לה גם חלב...).
ולפי רחבו של האדם בתורה - כך גם מתרחב תחום היכולת שלו להסיק מהמפורש על מה שאינו, ולומר סברות ישרות.
לגבי זה שיש "דעות שונות" - זה דווקא לא ראיה.. כך היה מעולם. עשה לך רב והסתלק מן הספק (אם כי גם בזה - לפי רוחב תורתו של האדם, יכול לעיתים לראות לפי מה ילך, עפ"י המצב וכו'. האם לאור הסיטואציה ראוי להקל או להחמיר וכד'. ותלוי כמובן גם בחומרת הנושא).
אנו זוג צעיר ויש לנו יום נישואין בתאריך מיוחד-יום ירושלים.
תכננתי להכין ארוחה חגיגית ומתחשק לי לעשות עוד משהו נחמד,
יש לכם רעיונות?
תלוי מה הסגנון שלכם:
מוזיאונים, פארקים, סיור מאורגן בעיר העתיקה וסביבותיה, מסעדה במדרחוב
ועוד אלפי אטרקציות ביום המיוחד הזה
בסוף חגגנו בביתינו הקט.
כיוון שאין כאן אפשרות לאנונימי פתחתי שם חדש...
אז שלום!
אני קוראת וכותבת כאן לפעמים ומתרשמת שיש כאן חבר'ה רציניים... לכן אשמח להתייעץ..
אנחנו נשואים שנתים+ ...
בעלי לומד בישיבה. ואני מרגישה שלפני החתונה מצבו מבחינה תורנית ורוחנית היה גבוה יותר. הוא היה מקפיד ממש על מצוות, על לימוד, זמני תפילות וכו'. היום אני רואה אצלו יותר בטלה... פחות הק]פדה על זמנים, לא לומד בזמנו הפנוי..
הרבה פעמים אני מחפשת אצלי את האשמה... כי ידוע שלאשה יש כוח גדול והשפעה על הבית , על לימוד התורה וכו'.
אני מאוד שואפת לבית טוב וקדוש. אבל לא מעט אני מדברת איתו על הבלים.. עניינים של נשים כמו בגדים, עיצוב הבית וסיפורים מסיפורים שונים... יש לי צורך לפטפט ולשתף אותו בהכל אבל אולי אני צריכה לעבוד על עצמי ולא להרבות בקשקושים האלה?? אני ממש מתלבטת מה נכון.
איך מסתכלים עליו בעין טובה ולא מחפשים אצלו את החסרונות ואת הירידות?? קשה לי כשאני חושבת עליו לא טוב.
ובעיקר איך מרימים את הבית למעלה וגורמים לכך שהתורה תהיה במרכז?
אשמח לשמוע מנשים איך הן פועלות ומהבעלים איך האשה מעודדת אותם לדברים הנ"ל.
כל עצה תתקבל בברכה!
תודה
אין ענין לשגע ולהעיר לו על זה.
תארחו בחורים, תעשו שיעור תורה בבית, לימוד שבועי במשהו שמעניין את שניכם יכול להועיל לבית תורני.
אבל מטבע הדברים אחרי החתונה הכול שונה מאיך שהיה לפני, תהיי כמה שיותר דוגמא אישית וזה יעזור לו
מסכימה שהכל נראה אחרת אחרי החתונה..כל אחד מנווט את זה לצמיחה או לירידה..
זה ממש תלוי ברצונות ובשאיפות של בן הזוג.
נכון, צריך להוסיף טוב וכך לגרש את הרע.
תגובה מקסימה!
גם אני נמצאת במצב דומה, והיא כמעט הוציאה לי את המילים מהפה,
הרב פה טוענים שאישה לא המשגיח של בעלה. אין לי בעיה עם זה השאלה עד כמה
ז"א לפני החתונה היה לנו איזה שהוא תאום ציפיות.
ובתור זוג צעיר ראיתי אצלו הרבה יותר הקפדה על מצוות,לימוד תורה, שמירת העינים, וכו'
היום לצערי בעלי ממש לא כמו פעם לא שח"ו הוא עושה דברים גרועים אבל הלהט למצוות ללימוד התורה ההקפדות והחומרות לאט לאט נעלמות, למרות שאנחנו קרובים לישיבה והוא בקשר עם החברים הרווקים בישיבה השאלה היא-
אנחנו דברנו על בית של תורה בית תורני ברמה גבוהה ואני חושבת שהינו די תמימי דעים לגבי מה זה אומר.
היום הבית שחלמתי קצת מתרחק מהבית הנוכחי שלי,
כשאנחנו מדברים על זה יש לו שאיפות גבוהות אבל...
זה רק בשאיפה(שזה טוב לכשלעצמו), השאלה עכשיו כשהילדים קטנים גם אם נאמר שזה ירידונת , כמה זמן זה אמור להיות ואיך אני אמורה להתמודד עם זה בלי להיות "משגיח" או "מחנך".
תנסו אולי לשוחח מידי פעם בנחת איך אתם מקדמים את זה. בתור משאלה משותפת.
איך כדאי יהיה לחנך את הילדים (דווקא בגלל שכרגע הם קטנים - יותר קל לדבר על זה, כמו על הכיוון שלפני לפני החתונה. זה עוד לא מחייב כ"כ. אבל יכול אולי להשפיע על האוירה, מתוך שיחות כאלה, של "שאיפות"..)
אם הוא מעלה קשיים - תנסי להיות קשובה.. שותפה בהבנה ובניסיון למצוא פתרונות טובים; ה"ביחד" בחיבה ובאהבה, מאד חשוב. שאיפה משותפת ברצון טוב.
אולי כדאי גם ללמוד משהו ביחד, בקביעות, לשוחח על התכנים, לתת לו להיות המסביר והמלמד.
[גם צריך לשים לב שלפעמים אדם עובר לפאזה יותר מיושבת עם התורניות שלו בחיים. פחות רואים את ה"להט" שאופייני לחבר'ה צעירים - אך לעיתים הוא יותר "חיצוני" - ויותר מתיישבים הדברים מבפנים. אינני מכיר אצלכם - אבל גם זה קורה. העיקר לבנות את הרצון לטוב מבפנים. לא למדוד כל הזמן "הישגים".. חייב שהתורניות תיבנה באמיתיות מבפנים ולא רק ע"י "תשלום מס" של מעשים, כדי לרצות את האשה על ה"התחייבות" מלפני הנישואין. בעל תורני - זה מי שרוצה בכך מבפנים, וגם שמח בכך. האוירה של השיתוף, הרצון הטוב הכללי בבית, השיח, אי-ההלחצה - יכולים לתרום לכך הרבה לענ"ד].
תודה על התשובה המפורטת,
אבל אם אפשר עוד קצת חידוד...
אני אתן דוג' בחצי שנה האחרונה שישי שבת כשהוא מגיע בצהרים הביתה הוא כבר לא פותח ספר בכלל, זה מוזר לא? שבת שלימה של קיץ אם אני לא אכניס לו בעקיפין את הלימוד הוא יכול לא ללמוד כל השבת בכלל!!! לדוג' נלך להורים אחרי שתלמד (בדרך אגב) אז אם ממש אין לו מה לעשות הוא יושב לומד אם יש לו משהו אחר למרוח את הזמן עיתון, טיפול בילדים וכו' הוא לא יעשה כלום עד שיגיע הזמן לצאת.
וזה לא היה ככה , וזה מפריע לי נורא!!! וזה רק חלק דברים רבים שהשתנו פתאום.
הבעיה שכשהוא מדבר על זה הוא מדבר על עצמו או על אחרים הוא מגדיר את עצמו בתור בן תורה וכו' ושצריך ללמוד ולא להתבטל וכו' ומעין זלזול באלה שכל היום על המחשב/ עיתון- ובתכלס זה מה שהוא עושה כל יום כשהוא חוזר הביתה עד שהוא הולך לישון(חוץ מעזרה לי שהוא מגיש בשמחה כשאני מבקשת ובפן האישיותי שלו אני ממש לא מתלוננת ב"ה)
וז"א או שהוא לא מודע לזה או שהוא מתעלם מזה.
קצת קשה לו ליישם.
יש כזה "יצה"ר" של עצלות.. טוב מאד שיש לו רצון טוב. כנראה כשהוא לא בתוך המסגרת, קשה יותר ליישם.
זה יפה שחשוב לך שהוא ילמד; אבל אי אפשר לעשות עם זה שום דבר "בכח", לדעתי.
אפשר להציע שיספר משהו לילדים;משלב מסוים זה כבר יכול להיות משהו "תורני" (כה עשו חכמינו וכד'), והאחריות כלפי הילדים עושה משהו גם לאדם בעצמו.
כמו שכתבתי, אם תלמדו משהו, את תשאלי והוא יענה - גם טוב. החוכמה זה לעורר וללבות את הרצון. זה עושים ע"י דברים חיוביים. וכמובן - הרבה עין טובה עליו; כמו שכתבת, "בפן האישיותי שלו אני ממש לא מתלוננת ב"ה". אם הוא ירגיש שאשתו - שהרצון התורני שלה ידוע - מסתכלת עליו בעין טובה ובהערכה, זה עצמו מוסיף לצד התורני שלו ולמוטיווציה. וגם לומר לו מידי פעם את הדברים הטובים הללו שאת רואה באישיותו. כשאדם רואה את הטוב שבו - זה נותן חשק להוסיף עוד טוב.
להשתדל להרבות ביחס נעים ומעודד.
אינך צריכה להיות ה"משגיח" שלו - תני בו אמון. תתעניני מה קורה בישיבה. תשאלי לפעמים אולי הוא יכול לשתף אותך במשהו ממה שלמדו, בלי להעיק.
תשתדלי שמבחינת התנהלותך - הדקדוק שלך במצוות ובמעשים טובים, יבוא ממש יחד עם יחס חם ואוהב אליו. זה ה"שדר" הראשי דומני שאת מבחינתך יכולה לתת. שאשה צדיקה - זה ממש הולך ביחד עם אשה אוהבת ומתעניינת.
זה בסדר גמור שאת מדברת איתו על "הבלים"... בגדים, עיצוב, סיפורים. ויפה שהוא מקשיב - זה חסד ושיתוף עם אשתו. כמובן, לא כשהוא הולך לַסדר בדיוק.. וכמו כל דבר - תמיד טוב במידה נכונה. אבל עקרונית, לדעתי יופי שאת משתפת, ויופי שהוא מקשיב.. כנ"ל - אולי כדאי גם שחלק מהשיחות יהיו התענינות בעולם שהוא נמצא בו.
ובאמת מסתכלים בעין טובה. החלטה חזקה. לראות את הטוב, לציין אותו. להביע שמחה - באופן לא מלחיץ - על כך שהוא לומד תורה. תפטרי את עצמך מתפקיד המשגיח...
וכדי שהתורה תהיה במרכז - טוב שגם האשה תלך קצת לשיעורים תורניים שמעניינים אותה, או תקשיב להם מהבית. וממילא גם יהיה לה מה לשתף בעניינים כאלה, נוסף לעניינים האחרים - שגם הם לגיטימיים.
והמידות הטובות, וההתחשבות והעין הטובה - גם הם חלק מבנין בית של תורה.
בהצלחה רבה.
גברים יורדים ברוחניות אם אין להם מסגרת מסודרת של לימוד.
יישר כחך על עצם המחשבה, הרצון, והנכונות..
אני חושבת שבאמת בבית ובישיבה האווירה שונה..
ולוקח זמן עד שמצליחים להכניס את התורה גם הביתה- פנימה. אם כן מה הפתרון? ליצור את אותה אווירה- "מסגרת". בנחת, ובחכמה.
האם אתם גרים בקרבת הישיבה שבה הוא למד? כי הדברים מאוד משפיעים..
מה דעתך ליזום לימוד במשותף של שניכם בשבת?
אפשר גם לנסות ליזום הצעות של אירוח חברים שלו, אפילו נשואים (אם מתאים לכם, והתיזמון נכון..) כדי ליצור את אווירת הלימוד הזו
אפשר גם לכוונן את הלימוד לדברים שלדעתך הוא צריך בהם זריקת עידוד
, במסווה שאת תשמחי ללמוד את הדברים האלה.. (הרי באמת תשמחי )
והכי חשוב: לעשות זאת בנחת, ועם זאת להראות לאורך כל הדרך שהדברים מועילים לבית בכלליותו, ולכם באופן פרטי..
בהצלחה!
כלומר, שהוא הקפיד בעולם בחוץ ובערב בבית נח קצת, אבל לא ראית את זה?
איזה צדיקה את! בזכות נשים כמוך ניגאל בעז"ה
קודם כל, אני מאוד מאוד מבינה אותך, זה טבעי ביותר שלאחר החתונה יש סוג של ירידה בלימוד וכו' לבעל דרוש זמן כדי להתרגל להכניס את עבודת ה' שלו במסגרת הנישואים אני גם מאוד מבינה אותך ואת הרצון שלך שבעלך יגדל בתורה
מניסיון כואב אני יכולה להגיד לך שלא יעזור כלום, אבל כלום אם תעירי לו ותזכירי לו, אפילו בעדינות
אם הוא היה במסגרת תורנית מן הסתם שהוא יודע את כל הדברים האלו בעצמו ורוצה להשתפר רק שכרגע יש לו קושי
מה שכן אפשר לעשות זה פשוט לחזק אותו לשמוח ביחד איתו על כל התקדמות קטנה, למשל- לבקש ממנו להכין דבר תורה לשבת(וכמובן- כשהוא אומר לך אותו להקשיב ב100% ולהגיד לו אלף פעמים כמה שזה מקסים ומחזק אותך), לשאול אותו כשאת נתקלת בשאלות של הלכה או השקפה, כשהוא הולך ללמוד או יושב כמה דק' ליד השולחן לשים לידו כיבוד או שתייה ולהגיד לו משהו בסגנון- הנה כיבוד קטן לתלמיד חכם שלי, לרב שלי וכו', להתעניין איך היה לו בלימוד ובתפילה אבל לא ממקום אימהי ומנדנד אלא ממקום חברי, ספרי לו על הקשיים שלך בעבודת ה' ובקשי ממנו עצה
כל גבר הוא משהו אחר ובהחלט יכול להיות שמה שעזר לבעלי- אצלכם לא יעבוד אבל בגדול- זאת הנקודה לחזק, לחזק ועוד פעם לחזק. ולהאמין בו ברצונות שלו, וביכולות שלו. התקדמות היא איטית אבל בסופו של דבר היא אמיתית
גם לי יש הרבה נושאים שהייתי רוצה להתחזק בהם (תפילות צניעות וכו'), אני יודעת את זה בעצמי, ממש לא הייתי רוצה שבעלי יעיר לי ויציק לי גם אם זה בא מרצון טוב
וכמובן- תפילה, מלא תפילה, לתת פרוטה לצדקה ולהתפלל עליו (בהדלקת נרות, במקווה, בהפרשת חלה, בקברי צדיקים וכו')
זו הנתינה הכי גבוה שאנחנו יכלות להעניק לבעלים היקרים שלנו
בהצלחה!
כמה נקודות שעלו לי:
אני חושבת שהבעיה היא בהסתכלות שלך ולא בו, ככה היה נשמע לי מהסיפור, לא בטוחה שהבנתי הכל לעומק...
א. את לא צריכה להאשים את עצמך...
ב. אני לא יודעת על כמה זמן את מדברת על "זמנו הפנוי"... מה הוא כן עושה בזמנו הפנוי?
אני חושבת שמי שלא קובע ליתים הפסקות בסוף יפול כי לא יהיה לו כוח (לא מדברת על כל אחד, אבל לדעתיהרוב יכולים להתייאש...) חייבים הפסקות!!! זה לגמרי לגיטימי....
אם מדובר על דברים לא טובים אז זה משהו אחר... אבל אם הוא יושב איתך, נח, קורא עיתון, וזה בגבול הזמן הסביר לדעתי נורמלי לגמרי, ולא מעיד על ירידה רוחנית.
ג. לא לעבוד על עצמך להפסיק בקישקושים!!!!!!!!!!!!!!! ממש לא!!!!!! זה חיי זוגיות. את משתפת אותו.
אחת ממצוות התורה זה לשמח את אשתו. זה בדיוק תורת חיים, הוא בדיוק מקיים את התורה שהוא לומד. לא חוכמה לדעתי ללמוד כל היום תורה , גם בזמן הפנוי ולא להתייחס לאשתך ממש לא.
ד. איך מסתכלים בעין טובה? מחפשים את הדברים הטובים. את היחס היפה לאשתו. להרבה בנות היה קשה שבעליהם לא מפנה זמן מהלימוד כדי לדבר איתן...
ה. כדי שתורה תהיה במרכז היא צריכה להיות מבוצעת. לא רק ללמוד אותה. כן, גם לתקן משהו בבית בעיני זה ביצוע של התורה... וגם לשטוף כלים ולהקל עלייך...
ה. אולי תציעי לו שתלמדו כל ערב (או פעם בשבוע אם קשה) משהו ביחד. ככה זאת גם תהיה התייחסות אלייך וגם תלמדו תורה...
אני מאורסת ב"ה כבר חודש וחצי והארוס שלי מאוד אוהב ללמוד תורה והוא גם מאוד אוהב לקבל ביקורת...
על כל דבר שהוא עושה אחרי שאני מפרגנת לו אז הוא שואל:" ומה היה לא בסדר"??
והוא שמח בביקורת ומוכן תמיד לשנות...
בשונה מתגובות של אנשים שכתבו פה שלא שייך להעביר ביקורת...
יש גם מיקרים שבהם למשל אני צריכה קצת עידוד והוא אומר לי שהוא יבוא אלי להיות איתי ואני אומרת לו ובאמת באמת מאמינה בזה שיותר חשוב לי מהכל זה שהוא יישב וילמד תורה הוא מאוד שמח מזה שהלימוד שלו חשוב לי והשאלה שלי היא האם אתם חושבים שהתנהגות כזאת היא חונקת או שהיא דווקא טובה??אולי יש דברים או כיווני מחשבה אחרים שאני לא חשבתי עליהם עד היום...
אשמח מאוד לתגובות...
תודה רבה ויישר כח!!
זה שאת אומרת שהכי חשוב לך הלימוד שלו - זה יופי. הרבה גדולים נבנו כך.
מה שדובר פה - היה אם רואים שהוא מעונין קצת "להרפות". ואז האשה אינה צריכה להיות "משגיח", לענ"ד, אלא מתענין ומעודד בסבלנות. ומביעה שמחה על מה שכן קיים בנושא זה.
[ואגב - אתם עוד לא נשואים. אבל עקרונית - גם כשהאיש מבקש ביקורת, צריך לא להפריז בכך. אם אין - אז לומר שאין; ואם יש - אז מאד בעדינות, באופן של "אולי" ומתוך הערכה גדולה מאד לאדם ולעצם זה שהוא מבקש להעיר לו. ולזכור מידי פעם לומר גם את זה, ובכנות. ככלל - לא בונים על ביקורת]
שאשתי ניסתה להעיר לי לגבי רמתי הרוחנית הסברתי לה שכמו שאיני יכול לצפות ממנה לבכות בהדלקת נרות שבת ובתפילה
כך היא איננה יכולה לצפות ממני, רחניות זה עניין של השראה ואין אפשרות לחנך אחד את השני כל אדם יש לו את התקופות התעלות שלו ואת תקופות הירידה שלו זה חלק מהחיים ,וככל שבעל מרגיש שלא מרוצים ממנו לדעתי זה ממש מקשה רגשי וגורם תוצאה הפוכה
כשבעלך הולך ללמוד איפה שהוא לומד . תפרדי ממנו בשמחה . תשתדלי לא לעכב אותו או לבקש ממנו שיעזור לך בזמן הזה .
אם את יכולה להוריד ממנו דאגות של הבית אם בזמן הזה הוא לומד.
קודם כל כל הכבוד על השאלה את שואלת שאלה מצויינת
הזוגיות מטרתו להרים את שניכם למעלה. הוא צריך למלא את צרכייך לא רק פיזיים גם נפשיים.
האם גם הוא מרגיש את הירידה הזאת? האם שאלת אותו? דברתם על זה?
גידי דבוש
אתר לב הדברים יוצר האדם
כל מילה זהב
בתור גבר:
מרוב שהמדריכי חתנים מדברים על כמה חשוב להקשיב לאשה, להיות איתה וכו' - אנחנו לפעמים מפחדים לצאת מהבית ללמוד...
איך זה השתנה לי?
כשפעם ביקשתי (בחשש...) להשאר עוד חצי שעה בישיבה לגמור נושא, ושמעתי כמה אשתי שמחה.
זה נתן לי פתח לבקש עוד פעמים, וההודעות והפתקים שאשתי כתבה לי כמה היא שמחה - מחזקים אותי כשקשה לי ללמוד. אשה משגיחה זה מעיק, אבל אשה מעריכה ומפרגנת זה בונה.
כל פתק שאשתי כותבת לי כמה היא שמחה ומעריכה שאני בישיבה - נותן לי כח ללמוד.
תודה רבה לה' שנתן לי אשה כל כך מפרגנת, הכי טובה בשבילי!
אכן, כדי להתחתן אכן צריך לרדת בדרגה רוחנית.
בקשי מבעלך לספר דבר תורה מעניין בסעודות שבת וחג, סיפורי צדיקים בארוחות המשפחתיות במשך השבוע כדי שתאכלו יחד משולחנו של מקום. כך הוא יביא בעצמו את האוירה הנכונה הביתה. אפשר אחר כך לפטפט על ענייני העולם הגשמי אבל נקודת הפתיחה היתה גבוהה יותר ותמשיך בעזרת ה' עדיין טפח מעל הקרקע.
להסתכל בעין טובה. היינו להעריך כל דבר תורה (אפילו רעיון קטן מאד) ולהתעמק בו כאילו הי'ה יהלום גדול. להעריך כל השתדלות שלו ולהביע שמחה על זריזות שלו לדבר מצוה.
עם חינוך הילדים 'ושיננתם לבניך' מעורבותו תגדל אבל תתחילו לחנך את עצמכם כבר עכשיו בארוחות המשותפות ובלימוד משותף בקביעות בנושא החביב עליכם.
שלום,
ב"ה התארסנו לא מזמן..
רציתי לשאול לגבי בדיקות-
לא עשינו בדיקות גנטיות לפני אירוסים.
יש טעם לעשות עכשיו?
להיפרד בגלל זה-זה לא יקרה. השאלה אם יש טעם לעשות כדי להיות מודעים לזה, במידה וקיים משהו בעייתי חלילה.
אם יש טעם לזה-איזה בדיקות עושים? איך? איפה?
תודה רבה!
מומלץ מאוד מאוד לעשות בדיקות גנטיות לפני ההריון.
תסמונת הX השביר נפוצה הרבה יותר ממה שחושבים, ובדיקה קטנה יכולה להציל את הילדים שלכם.
טיי זקס זאת מחלה שוברת לב ( בערך 3 שנים של סבל שנגמרים במוות בטוח)
וכן שאר המחלות שבודקים.
לא סתם יש מימון של הקופות חולים- אלו בדיקות שמצילות משפחות!
זה לא אמור למנוע חתונה אלא למנוע את היווצרותו של הילד החולה. (הפריה חוץ גופית כמו שכבר אמרו)
נכון- זה לא מבטיח ילדים בריאים תמיד-ילד יכול ח"ו להפגע בתאונה וכו. אך זה לא אמור למנוע ממנו לחצות את הכביש בזהירות.
לא באתי להפחיד, ובע"ה הכל יהיה בסדר. (גם עם נשאות וגם בלי.)
הדברים היום הם לא כמו שהיו בעבר- יש מה לעשות והתוצאה לא צריכה להיות פרידה. אלא בע"ה חיי נישואין שמחים וילדים בע"ה בריאים.
שיהיה במזל טוב!
אז ככה, אני מאוד אוהבת את חמי וחמותי, מעריכה אותם, מכבדת, באמת מודה לה' שזיכה אותי להצטרף למשפחה מדהימה שכזאת.
אבל..
אני ממש לא מרגישה בנוח איתם לרוב, תמיד יש מחסום כזה, לא מרגישה חופשיה, וזה ממש לא כי הם נותנים לי תחושה כזאת,ההפך-
כשרק התחתנו הם ממש רצו שאקרא להם אמא ואבא (!?!?), וזה ממש לא מקובל במשפחה שלי, ומרגיש לי מוזר לחלוטין.
עבר הרבה זמן מאז שהתחתנו, ואני פשוט לא יודעת איך לפנות אליהם, מרגישה ממש לא מכבד לקרוא בשמם הפרטי כשהם ביקשו אחרת, וסבא וסבתא פשוט לא נראה לי שייך כי הילד שלנו עוד מבין בכלל..
אוף הייתי ממש רוצה להרגיש בנוח איתם, שיהיה לנו קשר חם, כי יש בסיס לכך, אבל אני לא יודעת מה לעשות 
מה הייתם עושים?
לחמותי אני קוראת בשמה, וחמי הוא רב אז אני ממש מסתבכת. עד עכשיו לא קראתי לו בכלל. למרות שלקרוא לו "אבא" נראה לי ממש הגיוני, כי הוא כזה.
לקרוא כך לחמי וחמותי אז אני פשוט לא קוראת, ישר מספרת ומשתפת.
וכדי שהקשר יתחזק באמת לשתף אותם המון, איך היה בעבודה/ לימודים וכדו'..
בהצלחה
קבלו בברכה את המנהלת החדשה
שירה שירים!
מנהלת למופת, ותיקה באתר
ייבוא ישיר ואיכותי מפורום נשים הסגור
ברוכה הבאה!
טוזיבעזהי"ת.
ולרגע התבלבלתי באיזה פורום אני 
שיהיה לך צייד טרולים נעים
מעידה על הנ"ל שהיא מגיעה בייבוא אישי שלנו תוצרת א' א'.
|אמא פולניה גאה| 
ברוכים הנמצאים.שירה שיריםאיך אפשר להיכנס לפורום הסגור?
יש ליצור קשר איתי או עם המנהלת השניה שירשור.
יש אפשרות להביא המלצה ממשהי הנמצאת בתוך הפורום וזה כדי להקל מעלינו את הבירור אודות המבקשת להיכנס.
ניתן לבקש להצטרף גם אם לא מכירים אף אחת מהאתר.
אנחנו לא מתחייבות לצרף אף אחת מהפונות, זה תלוי בקריטריונים שונים.
קארין92אחרונהבהצלחה!!
בהצלחה רבה!!
נו, טוב, בסדר, אנחנו יכולות להעיד.....
בהצלחה שירה!!!
שלא נתבלבל בטעות....
הייתי עם אישתי בבלינסון יש לה איזה בעייה שהיינו צריכים לתפל בה היינו צריכים לעשות בדיקת CT
וזרקו אותנו מהבית חולים אמרו לנו לבוא עוד יומיים ליראות עם המצב לא השתפר..
אבל המצב לא ידוע הם לא הסכימו לעשות את הבדיקה..
וליפני כמה חודשים היינו שם וגם היה אותו סיפור בנוסה אחר היה לה אפנדציט וגם לא הסכימו לעשות לה אולטרה סאונד
בסוף היינו בבית חולים אחר ועשו לה את הבדיקה ואת הניתוח
וכול נסיעה אם שכחתם זה יום עבודה ואין לנו רכב זה לא קל.. בא לי לטבוע את בלינסון על כול הדברים האלה שהם לא מוכנים לתפל בנו כול פעם..
עכשיו אנחנו יושבים בבית מחכים לגואל או למלאך המוות לא יודעים מה לעשות..
או שעוד ימים נילך שוב למיון (שלוקח כמה שעות) ואז שוב להגיע למחלקה הזאת בתקווה שהם יסכימו לעשות לנו בדיקה
יש למשהוא אולי קשרים שיכול לעזור לנו? אישתי סובלת!! לא ישנה בלילות!!
ניתן לפנות בדחיפות לביה"ח מעיני הישועה בבני ברק.
ידוע לי שיש שם רופאים בכירים מאוד שעובדים גם בבלינסון, אבל במעיני הישועה אין תורות
ומנתחים באופן מידי. כדי למנוע סבל...
רפואה שלימה
איך צריך להיות היחס?
מה דעתכם אם היחס הוא לא הכי קרוב?
השאלה מופנת לבנים ובנות..
תודה!!
אנחנו ממש חברות טובות!!אך מה קורה בפועל?
תלוי בכל כך הרבה גורמים ומאד משתנה מאדם לאדם...
אולי תפרט מה חשוב לך לשמוע ונוכל לתת יותר כיוונים כי השאלה מאד כללית.
שמאז שחמיו נפטר, היחסים עם החמות טובים.
אולי לפני כן היא טיפלה בו והיתה עמוסה ולחוצה והיחסים איתה לא היו פשוטים?...
(אפשר ללמד זכות...)
צריך להשתדל שיהיה חם, לבבי, מכבד.
אם הוא לא הכי - צריך בסבלנות להשתדל להניע בכיוון..
[הרי הבדיחות סביב עניינים כאלה, הגיעו מכאלה שאצלם זה עוד לא היה. כנראה שיש מציאות כזאת.. לא להתייאש. אלו דברים שניתנים לשיפור עם הזמן. להשתדל להיות לבבי - ולא ליפול מאי-יחס חוזר כזה. לפעמים הם צריכים להתרגל למצב החדש..]
דבר ראשון מכבד ואז לבבי וחם. חייבים בכבוד לא חייבים בחום.
לחמותי יש שני בנים, שתמיד היו כל עולמה.
הציפיה שלה היתה שהכלות שלה יהיו הבנות שמעולם לא היו לה.
בפועל - גיסתי ואני גדלנו במשפחות שונות מאוד מזו של חמותי וחמי, רקע שונה, מנטליות שונה,
וקשה לנו ליצור יחסים חמים. לחמותי מאוד קשה עם העובדה שאין קירבה אמיתית, אבל אני לא מסוגלת להיפתח אליה באמת.
ולא מסוגלת להשתנות בהיבט הזה.
היחס - צריך להיות קודם כל מכבד. ללמוד לשתוק כשצריך, להיעלב מעט, להיזהר ממוקשים ולתת לבעל (הבן שלהם שמכיר אותם שנים ארוכות) לנהל דיאלוגים בעניינים עקרוניים. אני כותבת את זה אחרי כמעט שש שנות נישואין, כאשר רוב המשברים בין בעלי וביני סבבו סביב היחסים עם ההורים שלו.
חשוב גם לגלות אכפתיות, למשל לעזור כשמתארחים, להתעניין בשלומם בטלפון גם כשלא בא ללכת לבקר.
לדעתי חשוב שגם אם הקשר שלי עם חמי וחמותי הוא לא שיא האידיליה - הילדים שלנו לא מעורבים בזה.
ז"א - הולכים הרבה לסבתא וסבא, מתפנקים אצלם, אוהבים אותם מאוד, מקבלים ומחזירים אהבה.
"ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית, כ"ד, ס"ז)
יש את הפירוש הידוע והמוכר שאדם נמשך באהבתו אחר אימו עד שנושא אישה ואז הולך אחר אישתו.
אבל שמעתי בשם רב מסויים כך "כל זמן שאשתו של אדם בחיים הרי הוא נמשך אחר אימו לאחר שאימו נפטרת ל"ע רח"ל נמשך אחר אשתו"
ההתמודדות מול החמות היא צריכה להיות בצורה הכי מכבדת והכי החלטית שאפשר, זה נשמע קצת סותר, אבל נראה לי שאין גרך אחרת אלא להיות החלטי ומכבד כאחד לדעת לשמוע אותה (נווו בסדר תחשבו שזו עוד חברה שקשה לה ובאה לפרוק...) להקשיב לה ומנגד לדעת מה לקבל ומה לסנן.
בהצלחה
כדאי מאוד לשים את הגבול הנכון.
אני משוגעת עליהם, והם מצידם מראים לנו המון אהבה ואכפתיות.
בהרבה דברים והתלבטויות אני גם מוצאת את עצמי רוצה מאוד לשתף את חמותי ולהתייעץ איתה, כי אני כל כך מעריכה את דעתה.
כמובן שזה לא בא על חשבון ההורים, שהם החברים הכי טובים שלי, והם מתים על בעלי והוא עליהם.
מערכת היחסים ביני לבין חמותי ממש טובה, בעיקר בשל העובדה שהיא מאוד מכבדת אותנו, מאפשרת לנו את הספייס שלנו וכמעט שלא מעירה הערות (את החלק הזה משלימים ההורים שלי..). מצידנו אני משתדלת לכבד אותה, להודות על כל דבר קטן, להתעניין ולהתעדכן במשפחה שלהם ולשמח
יחס מכבד, לא שיפוטי במידה ויש חילוקי דעות בנוגע לכל מיני נושאים.
ועם זאת- הצבת גבולות עדינה אך ברורה ש"אלו החייים שלנו", וכך אנו בוחרים לחיות.
אגב, גם צריך להכיר להם תודה שגידלו בעבורינו את בני הזוג המתוקים שלנו...
נשואים פלוסאחרונהחמותי ואני הפכים גמורים!
בתחילה ניסיתי להיות כלה נחמדה וקרובה (בעלי הוא ה-בן שלהם.)
ואז שמתי לב שככל שיש פחות דיאלוגים יש פחות כעס ופחות מריבות ביני לבעלי.
אי לכך, היחס בינינו מתבטא בביקורים אחת לחודש (בעלי הולך לשם לבד קצת יותר)
לעומת זאת לבעלי יש קשר ממש קרוב לאמא שלי (חמותו) הוא מתייעץ איתה וכו (כמובן בגבולות ההלכה!)
לדעתי, רצוי שיהיה קשר קרוב
אבל אם זה לא מצליח צריך לדאוג שיהיה יחס מכבד
(ושהילדים תמיד יאהבו את הסבאסבתא משתי הצדדים)
היו פה שירשורים על מתחים בין בני הזוג.
דובר על עבודה עצמית ע"פ תורה ושכל ישר וגם ביקשו להציע דרכים מיישמות וגם על קבלה את בן הזוג כפי שהוא {חשוב!!!}.
אז אני רוצה ללכת בכיוון של הקבלה הפשוטה.
וסליחה על הדייש, אני רואה שזה חוזר בשירשורים שונים ואולי טוב להכיר-
בעלי למד עכשיו משהו חדש {בשבילינו זה חדש} ואני רואה שמפחדים פה מפרסומות, אז לא אפרט את השמות. מי שתרצה - תפנה באישי.
יש לכל אדם מנגנון שמפעיל אותו בצורה אוטומטית וכדאי להחשף אליו ואז אפשר לצמצם פגיעות. לצמצם את האוטומטיות עד שמפסיקים.
בגדול - כל אחד מגיב ממקום שהוא מרגיש או חושב: אני לא שוה/ אני לא אהוב/ אני לא ראוי/לא חשוב/לא מעריכים אותי/ לא סופרים אותי...
עכשיו מה קורה? - בא הבעל/אשה/הורים סלאש כולם ומשהו מאד פשוט הופך לדו קרב. למה? כי ה"מישהו" - לחץ לו על הנ"ל. ואז מגיבים משם אוטומטית.
תיראו שאפילו בשירשורים זה ככה. במכולת. בתקשורת בכביש
זה יפה.
אם עולים על זה - עולים על דרך המלך.
פשוט לומדים איך לא לדרוך בטעות אחד על השני ואיך להימנע ממלחמות. אבל יותר מזה - איך להבין את הרגישות המיוחדת של בן הזוג ולאמפט אותו וגם לשמור עליו. ויותר מזה - אחריות אישית על הרגשות שלי בעצמי...
אם זה יושב על הרצון לעשות את רצון ה' - זה הכי חזק ומנצח!!
אלעדבעל ואישה הם לא מטפלים אחד של השני.
בתור פסיכולוג, מטפל, אתה חייב להגיב באמפתיה לכל דבר שהמטופל שלך אומר. בתור בן זוג- מותר לך גם להגיד את דעתך. לדוג' אם הבעל אומר: אני לא יודע מה להחליט אם לקום בשעה 6 לתפילה או ובשעה 7. אם אתה מטפל- אתה צריך להבין מה ההשלכות של כל שעה, איך זה משפיע, מאין זה מגיע וכ'. ואם אתה בן זוג- אתה צריך להבין את כל ההשלכות וכ' רק מותר לך גם להגיד- אני מעדיפה שתקום ב-7 כי.....כלומר- דעתך גם נכנסת.
העניין הוא שאחרי שלומדים שיטות כאלה חושבים שהבן זוג אמור להיות המכיל האולטימטיבי לכל דבר, והוא יתקן את כל הפגיעות שנעשו בעבר. ומה לעשות, לא כולם פסיכולוגים, וגם הפסיכולוגים לא חייבים להיות בתפקיד 24 שעות. זה חשוב להבין את המבנה הנפשי של בן הזוג אבל אפשר גם להתנהל בצורה ספונטית, ומה לעשות, אפילו לא אמפתית.
אם למשהו יש פגיעות מאוד חזקה שמשפיעה על כל תגובה שלו כך שהוא רק מדבר מהפגיעות שלו ולא מסוגל לראות את בן הזוג זה ייצור מצב מאד לא נח לבן הזוג שהוא כל הזמן צריך להית אמפתי ומבין ומגיב נכון, יותר טוב ללכת לטיפול. ב
קטע של כל אחד מבין את עצמו ואת הרגשות שלואין לי שום הסתייגות זה פשוט מעולה להכיר את עצמנו ולהבין מאיפה התגובות שלנו מגיעות.
אבל לכם זה עובד טוב בשני הכיוונים, אז זה כנראה מצויין ולא מפר איזונים.
בהצלחה.
שלום אני חדש פה, אשאל פה ושם מדי פעם שאלות, כי אנחנו נשואים כשנתיים+ילדה ויש לי מדי פעם שאלות.
לגבי לימוד תורה שלי ושל שנינו בכלל, אני עובד עד הערב והזמן היחיד שגם אליו לא כל יום יש לי זמן זה דף יומי, מה אתם ממליצים ללמוד (בשביל הרוחניות שלי בפרט ושל שנינו בכלל) האם להמשיך בדף יומי שזה נחמד אבל לא תמיד זה פרקטי בחיים, אולי הלכה כדי לדעת את כל ההלכות כמו שצריך, או אמונה כדי לחזק את האמונה בה' ואולי מוסר וכו'...
יש לציין ששנינו ממסגרות תורניות טובות אבל כל אחד צריך להתמיד בלימוד רוחני...
עכשיו לגבי הילדה שלנו יש לי כמה דברים קטנים ואולי חלקם גדולים.
הילדה כבת שנה, ומאוד קשה לנו לחתל אותה כי היא זזה מצד לצד...יש רעיונות?
שניהם חשובים, קח מסכת תלמד קצת כל יום,
וכן תלמד הלכה בכל יום.
שאלות על לימוד תורה- אפשר להתייעץ עם הרב שלך
מה עדיף ללמוד?
אומרים שכדאי להקדיש את ה5 דק' ביום שיש לך -ללמוד מוסר
כי כשלומדים מוסר- פתאום נהיים לך עוד כמה דק' כדי ללמוד...
לימוד צריך קביעות- כל יום קצת- כדי שהחיים כולם יהיו מסובבים ומכונסים בלימוד תורה
לימוד צריך למעשה- כדי לדעת את ההלכות שאנחנו חייבים בהם
לימוד צריך למלא את הנפש, לשמח, להדביק את הנפש בתורה
כדי ללימוד שיהיה בחבורה- כי חבורה זה מחזק את הקביעות, כי להיות בחברת אנשים לומדים זה חברה טובה בחיים
אם אתה כבר לומד דף יומי- יישר כוח! תתחזק בזה!
אולי יש במקום שלך שיעור דף יומי בזמן אחר של היום- שיהיה לך יותר קל ללמוד בו ולא רק להירדם על הגמא (הגם שיש ערך עצום גם בלהירדם על הגמרא.... גם הרצון ללמוד וגם מה שהנשמה קולטת כשישנים...) -אולי מוקדם בבוקר, אולי בהפסקת צהריים, אולי בערב אחרי שהילדה ישנה...
אם אתה רוצה ללמוד הלכה- קח ספר הלכה שמתאים לפסיקה של הבית שלכם, שיהיה נהיר וברור- תחלק אותו לפי ימים- ותלמד כל יום את החלק שלו (פרק אחד או 3 עמודים- למשל)
לימוד אמונה- הרבה יותר קשה לכוון לאיזה ספר מתאים- כל אחד ומה שהוא מתחבר
אולי את זה- תלמדו אתה ואשתך ביחד? זה יכול להיות נפלא- כל יום לקורא פיסקא, כל שבת לקרוא עמוד- ולדבר על זה
[התנצלות: ראיתי שאת משיבה. תמהתי - גם על זה היא מגיבה?.. וכי מה אשה מבינה במה שהוא צריך ללמוד תורה... וב"ה טעיתי לגמרי. כנראה, מפלאי הדורות הללו..]
וגם אני בעניי סבור שלא לעזוב את חבורת הדף-היומי, ולהתאמץ להוסיף בהלכה אפילו מעט כל יום. וכן באמונה/מוסר לפי היכולת.
אפשר ללמוד ביחד בשבת הלכות שבת.
לגבי הקטנה - תתנו לה משהו להתעסק איתו בידיים.. כמו כן, אפשר להסיח את הדעת ע"י דיבור חביב איתה.
[הסבר באישי- מאיפה לי ידיעה זו]
[ב"ה על הדור שלנו, דור מלא דעת אלוקים]
אילו השואלת היתה אישה- הייתי עונה משו אחר.
כי ללא ידיעת הלכה בוודאי עוברים עליה.
אבל אם תילמד גמרא, אולי תתחבר יותר לתורה ותגלה פתאום שיש לך זמן גם להלכה...
ואולי בגלל כדאי ללמוד מוסר בשביל זה.
בכל מקרה, מה שתעשה בוודאי ישמח מאוד את ה'
בהצלחה
בעלי ב"ה מצליח להתמיד כבר שנתיים בלימוד יומי מתוך "ותן חלקנו", שמחולק בכל יום למשנה, גמרא והלכה.
הי, גם אנחנו חדשים...
ויש לנו ילד באותו הגיל, פעיל באופן יוצא מן הכלל, במיוחד כשמחליפים טיטול.
אז הרעיון הכי פשוט זה לתת לה משהו ביד שהיא תתעסק איתו, ולהיות יצירתיים ולמצוא כל פעם משהו שחדש לה,
אבל בעיקר לזכור שזה הגיל והשלב, וזה מופיע במאפיני מדרגות ההתפתחות של טיפת חלב- "ייתכן קושי בהלבשה בגלל פעלתנות יתר".
אז הרבה אורך רוח וסבלנות...
ולשמור טוב על הדברים היקרים שנמצאים על השידות ליד המיטה...
