פורום נשואים טריים (עמוד 59)

קיבלת מהמעביד טפסים לביטוח לאומי עם סיבת הפסקת העבודה? זה נועד לשירות התעסוקה + לביטוח לאומי כדי להיות זכאי לאבטלה מיידית, בלי המתנה של 3 חודשים.

קיבלת טופס 161 עם סיכום הזכויות הפנסיוניות שהצטברו לזכותך בקרן הפנסיה?

ללכת ללשכת התעסוקה ולחתום אבטלה, אחר כך להגיש טפסים לביטוח הלאומי, תביעה לדמי אבטלה.
דבר שני:
במידה ואתה חתום על סעיף 14, הכסף עבור הפיצויים נמצא בקופת הפנסיה תחת רכיב פיצויים, כשעובד מפוטר יש לו אפשרות למשוך את הכסף, לרוב לא מומלץ.
דבר שלישי:
באיזה תחום עבדת? אולי תקבל עזרה מהפורום.

בהצלחה

(בצבירה רצופה לאורך כל שנות העבודה) כ 1/3 מקצבת הפנסיה העתידית.

כי היה אמור לתת לו המלצה לא לעבוד עבודות פיזיות שמשפיעות על הבקע.
ועם האישור של הרופא הרגיל שלו, פונים לרופא תעסוקתי לחוות דעת למעסיק - כדי לקבוע האם יכול בכלל להמשיך בעבודה הזו.

בקע מפשעתי אשר נגרם עקב תנאי העבודה עשוי להיות מוכר כתאונת עבודה המזכה את הנפגע בזכויות שונות.

במקרה שנגרם בקע מפשעתי עקב תאונת עבודה מומלץ לפנות לעורך דין תאונות עבודה (תאונת עבודה ביטוח לאומי).

בתקופת ההחלמה מהניתוח - הוא מנצל את ימי המחלה שעומדים לזכותו.
במידה וההשבתה הרפואית מצריכה העדרות ארוכה יותר מאשר מכסת ימי המחלה שלו - גם כן מאוד תלוי האם יוכר כתאונת עבודה, ואז הביטוח לאומי מכסה את ימי ההעדרות כתאונת עבודה, או שזה ״רק״ מחלה שלא קשורה לעיסוק, ואז ימי ההעדרות האחרים ישולמו מקרן אחרת של הביטוח הלאומי.

ולא הבנתי איך המעסיק יכול להתחשב אם זו מהות העבודה.
זה כמו שאני אבקש מ''אגד'' להתחשב בנהג אוטובוס שלה, שהוא עיוור ולא יכול לנהוג.

ניתן לעבוד ברובע, באם הוא יודע להרגיש את הגבולות,

לא ההוראה רפואית אבל ככה קורה למעשה בעולם

ההחלמה היא שבועיים עד חודש, ואחרי שנה של משרה מלאה יש 18 ימי מחלה, כלומר כחודש עבודה שישולם.

תנסי דרך המוקד הכללי (יש מספר מקוצר, חפשי בגוגל)
ואם לא מצליח.
ללכת פיזית לסניף. רק קחי בחשבון שצריך להזמין תור מראש

מבודד.
ממה שראיתי יש שם מגוון אנושי ודתי.

הבנתי שבגלל שיש מעט משפחות, ולהורים חשוב המסגרת , הילדים לומדים בבקעת הירדן בבית הספר ממלכתי דתי שם. שזה נסיעה ולא קרוב.

יפה שהוא ככה קשור אליה
וזה מעיד שהיתה להם זוגיות טובה טיש בזה משהו מנחם ומשמח
זה די טבעי ומתבקש הצער, אם הוא רק קם משבעה אם הבנתי נכון,
ואין לי עצות....
בתקווה שהזמן ירפא קצת לאט לאט...
כל הכבוד על האכפתיות

אולי פשוט להתקשר אליו יום יום?
אולי להביא לו אוכל?
לגשש בעדינות אם הוא רוצה לדבר עליה ולספר ולפרוק או אולי הפוך-אולי הוא רוצה שקט ולהיות לבד? תלוי בו ובהרגשה שלו, וזה יכול להשתנות מאדם לאדם ומתקופה לתקופ!ה
בשורות טובות

בזמן השבעה, בני הזוג של הנפטר כ"כ שבורים ומדוכאים (וזה הדבר הכי טבעי בעולם), כך שקשה לסנן מתוכם את אלה שהקושי שלהם הוא לא רגיל אלא דורש התערבות מקצועית. הרי אי אפשר לאבחן דיכאון אם מישהו יושב שבעה - שהרי בהגדרה הוא *אמור* להיות מדוכא בימים האלה ואין בכך כל בעיה רפואית או נפשית.

 

לפטירת בן/ת זוג יש כל כך הרבה השלכות על החיים, החל מהגעגוע הבלתי פוסק, דרך הקושי שבלחיות לבד ולחזור לבית ריק ועצוב (למרות שאצלכם הוא גר אחד מילדיו לא ברור אם זה זמני או קבוע) ועד קושי טכני של אדם שצריך עכשיו בכוחות עצמו לדאוג לבישולים/כביסה/ניקיון/פרנסה וכיוצ"ב כאשר קודם הייתה לו עזרה.

 

לדעתי תעטפו אותו בהמון אהבה, תעזרו לו בכל מה שהוא צריך וגם במה שלא צריך, תהיו בבית ותביאו אוכל ביתי וטעים ותנסו מה שאפשר בשביל להקל עליו.

 

רק כשיעבור הזמן יהיה אפשר לראות האם הוא מצליח לחזור לשגרת חיים מבורכת או שהוא נכנס לסחרור שדורש התערבות מקצועית.

ובאמת לא הבנתי מה הגאווה כאן.

הוא שואל בשביל לשמוע את דעתנו, כל תגובה חייבת להתחיל במילים ''לעניות דעתי''? הרי ברור שאני כותב את דעתי בלבד ואין היא מחייבת ואין שום המלצה להקשיב לי, כמו לכל אחד אחר.

בברכת הגאווה והגדולה לחי עולמים

תודה רבה!!

רק אומר שדווקא לנו היה הרבה יותר מוצלח כשעברנו למטפל גבר.

אין ספק שבתור אישה זה הרבה יותר נעים להיפתח מול אישה, אבל מצד בעלי הרגשתי שהוא הרבה יותר פתוח להקשיב ולהשתתף כשהמטפל גבר, וזה ממש הגביר את היעילות של הטיפול.
מצידי הייתי צריכה לעבור תהליך להרגיש יותר בנוח לשתף בפרטים אישיים, פשוט שיניתי קו מחשבה שאני מגיעה לרופא שכדי שיצליח לרפא צריך לדעת את כל הנתונים.

באופן אישי יש לנו המלצה חמה למטפל בשומרון.

בהצלחה רבה!

המלצות בפרטי

של מוסדות וארגונים.
זה תואר הנותן הכשרה בהיבטים הקשורים למחשוב טכנולוגי, יישומי וניהולי ועל זיקתם לעולם המסחרי והמתוקשב.

יוצאים עם ידע כללי בהתנהלות עסקים, ארגונים. ללא הכשרה למשהו ספציפי.
ואכן ההשתלבות בעולם העבודה בתחומים הקשורים לתואר לא פשוטה, צריך הרבה מזל וקשרים וחבר-מביא-חבר כדי להשתלב בארגון שמציע משרה בתחומים האלו.

צריך להשקיע מאמצים לחפש בפלטפורמות האינטרנטיות - בראש ובראשונה דרך LinkedIn (כמובן שאת גם צריכה שיהיה לך פרופיל-אישי עשוי טוב ב LinkedIn), מודעות דרושים ב Facebook, לחפש דרך משרדי השמה באינטרנט.

פשוט להתחיל לעבוד קשה כדי למצוא את המשרה הבאה שלך.

יש לי חבר קרוב עם אחות שתלטנית שמעולם לא אהב והורים שאיימו לזרוק אותו מהבית או להרעיב אותו והוא הצליח טוב מאוד להסתיר הכל במשך יותר מ20 שנה כולל מחלק מהמשפחה הגרעינית שלו

איך רואים שטוב להם?
הם מעלים תמונות וסטטוסים שטוב להם ביחד? הם מחזיקים ידיים ברחוב?
זה לא בעיה לזייף את הדברים האלו.

אני די אמיתית, לא מתבישת לחשןף חולשות לרוב, ולכן קשה לי להבין ת'ראש של אנשים שעושים הצגות
לא יודעת, שונאת אנשים מזויפים שמשחקים אותה מושלמים

ולשאלתך, רואים לעתים שלזוג טוב ביחד-שהם מדברים טבעי, שמחים לראות אחד את השני... קשה להסביר, פשוט רואים ומרגישים את הנעימות והטבעיות

נגיד ואת ובעלך לא בטוב. חווים קושי (ל"ע). ואת במפגש חברתי או משפחתי. את מראה את זה כלפי חוץ ביחס שלך אליו? לזו הכוונה?
אם לכך התכוונת, אז זה לא נקרא בעיניי לא להיות מזויפת אלא להוציא כביסה מלוכלכת החוצה.
יש להיות מזויפת בגישה של - הכל מושלם אצלנו. שאני לא בעד זה..
ויש להודות באמת ובמציאות ולומר שיש כל מיני דברים שעולים וקשיים, כמו אצל כולם, אבל לא להחצין את זה כלפי חוץ תוך כדי אירוע מתגלגל. ויש הבדל. ובעיניי גם לא נכון להראות דברים כלפי חוץ כדי לא להגיע למצב שזה נפתח כשיח מול כל מיני אנשים שיתחילו להכריע מה נכון או לא נכון בלי להבין את המורכבות ממש..זה יכול לעשות אפילו נזק. או אפילו סתם ממקום שזה לא נעים להיות ליד זוג בזמן שהם כועסים אחד על שנייה, זו האמת.

זה נכון שיש אנשים שלא יודעים לעשות את זה, אבל זה לא אומר בעיניי שזה נכון.
וגם נעימות שמורגשת כלפי חוץ, בשיחה או ביחס, יכולה להיות מזויפת. הכל אפשר לזייף. מבטיחה לך.

לא להקצין-
לא אמרתי שצריך להוציא כביסה מלוכלכת, אבל אם נגיד בעלי ממש הכאיב לי ואנו במפגש משפחתי-
לא אעשה הצגה ופרפרים ואתחיל לחייך ולהתנחמד אליו בצורה מוגזמת-פשוט אתיחס אליו באדישות
לא, אני לא עושה הצגות
אולי זה חסרון שלי? יכול להיות.. לא יודעת אם זה טוב או רע, זה פשוט מה שאני..

אבל התכוונתי לזה שהיחס שלי לבעלי מול הזולת בפורום מורחב, והלוואי וגם בפורום מצומצם בבית, יהיה אותו הדבר בין אם אנחנו כועסים ובין אם לאו. פוקר פייס כזה.
חומה בצורה שלא תאפשר לאחרים לדעת מה קורה מאחורי הקלעים. זו כוונתי.
ובינינו לבד יש מקום לפרוק את הקושי ולדבר עליו.

בסדר גמור...
פשוט יש אנשים שממש עושים הצגות של ממש..... כאילו אהבה עד הגג וכו' והזיוף הזה קצת מעצבן.. על זה דברתי

מתגפפים?
פחות נראה לי..

כתבתי על זה פעם נראה לי, אולי בתגובה אלייך אפילו בנושא הזה, האפשרות לתקשר בפורום נרחב לפעמים שוברת את הקרח ומאפשרת לחוות 'זוגיות אידאלית' למי שחווה בעיות שלום בית. קצת כמו לחיות את החלום. אז לפעמים זה לא בהכרח הצגה, אלא אולי ביטוי למה שהיינו רוצים שיהיה.
וזה מביא תועלת גדולה וממנף לפיוס לפעמים.

יחזיקו ידיים או יחייכו בתקופות לא טובות שלהם?
אני אמנם רווק אבל העמדת פנים קיימת בכל מקום, במיוחד כשהיא ממלאת חוסר מסוים.
כמו ילד קטן שטורח להדגיש שהוא ילד גדול

א. אנחנו חיים בעידן שבו מעלים תמונות מושלמות לסטטוס או לפייסבוק או לאינסטגרם. ומי שנמצא שם הרבה מקבל רושם תמידי שאצל אחרים הכל דבש.

ב. הטבע האנושי הוא לראות אצל אחרים בדיוק מה שחסר אצלך. זה מה שיוצר קנאה...אז אם לי חסר רכב נוצץ שנת 2022, ובדיוק השכנים קנו, אז הרכב שלהם יתישב לי בול על נקודת החוסר שלי ואז אני אקנא. אני לא אקנא בזוגיות שלהם, כי אני שומעת את המריבות שלהם והן לא יותר טובות מהמריבות שלנו. אני גם לא אקנא בדברים אחרים, כי ב"ה יש לי מה שאני צריכה. אבל בנקודת החסרון שלי- אני אקנא. 

וזהו. 

הרי בסוף, אם היינו יודעים הכל על אחרים לא היינו מוכנים להתחלף איתם. כל אחד בסוף מעדיף את התיק שלו...

אבל קנאה יושבת בדיוק על מה שחסר לי. וככשברשתות משדרים כל הזמן שלאחרים יש את מה שלי אין- אושר תמידי, בעל מושלם, בית מסודר תמיד, ילדים מחונכים, אוכל שווה וכו כו'- אז זה יכול לגרום לי לקנא.

ברור שזה שקר אחד גדול. אבל ככה זה עובד. 

 

(גילוי נאות. אני לא נמצאת באף אחת מהרשתות האלה. ולשכנים שלי אין רכב נוצץ וחדש. ובכל זאת גם אני מוצאת את עצמי מקנאת פה ושם- ודרך הקנאה, מגלה מה החסרון שלי..)

כלומר, זה באמת נכון. אף אחד לא יכול באמת לדעת עם אלו קשיים אחרים מתמודדים.

1. אם יש איזה בעיה יוצאת דופן, סביר להניח שזוגות אחרים לא מתמודדים עם זה
2. כן מרגישים מתח באוויר. מבט, טון, כל מיני דברים כאלו.
אותו דבר לגבי אהבה. מבט, טון, דאגה קטנה או גדולה .
אנשים מאושרים רגועים יותר בדרך כלל.
אנשים אומללים פחות רגועים, יותר רגישים לשטויות ...
מצד שני הפגנת יתר של אהבה או קרבה יכולה להעיד דווקא על חוסר. מי שיש לו זוגיות טובה אין לו צורך להראות לכל העולם ( אולי בשנה ראשונה כן )

לגבי חבר שלך. מה הכוונה? הם באמת התכוונו לזה או שזה מין ביטוי כזה בגלל סביבה שהם גדלו בה?
לפעמים אנשים מסביב לא רוצים לראות. לא מעניין אותם. עסוקים בעצמם ולא שמים לב. לא רוצים להתערב. לא פנויים להתערב. כן שמים לב אבל לא רואים אופציה אחרת.

היו הרבה יותר ממילים נוראיות שלא הייתה כוונה אמיתית מאחוריהן.
כולם היו בטוחים שיש אהבה גדולה מאוד ויחסים אידאלים בינו לאחותו כאשר היא היתה שטלתנית קשה מאוד שחיפשה אצלו בעיות מהבוקר עד הערב.
אני חושב שזו דווקא דוגמא ממש טובה לזה שלעולם לא נדע מה עובד על האדם.
רוב המשפחה שלו לא יודעת את רוב הדברים שעשתה לו (בעוד שאני ראיתי דברים בעצמי, כנראה שמתי לב כי אני לא רגיל אליהם)

אבל לריב על נושאים של רוחניות למען הילדים זה ממש גרוע.

כשהילדים יראו שאת מכבדת את האבא, למרות שזה מפריע לך, הם יעריכו אותך פי מיליון (והם מרגישים שאת לא אוהבת את זה)

מאשר אבא שהולך להתפלל ממורמר בגלל שאמא אמרה לו והם רבו על זה בבוקר

את צריכה לעשות עבודה עם עצמך ולהתפלל על זה

בהצלחה

זה כמו שחרש ישמע מאילם על עיוור שראה נכה שרודף אחרי קירח עד שהוא תפס אותו מהשיער

יקבלו שיעור בהתנהגות דוגרי. זה גם משהו.

מקובל שיילך מדי פעם. כמו שכל אחד פוקד את בית הכנסת, גם אם לא קבוע.

איזהו עשיר השמח בחלקו

מבינה אותך ממש, מאוד מתסכל כשאנחנו מאוד מאמינים בערך ומוכנים להשקיע, אבל הצד השני לא, ולכאורה המפתחות בידיו....
כפי שאמרו, לא טוב להתעמת איתו על זה כיוון שזה לא מועיל ואפילו מזיק, והסבירו למה.
רוצה להוסיף שנכון שרק הוא יכול לקחת את הבן למניין (לפחות בצד הנכון) אבל גם את יכולה להוות דוגמה אישית, מציעה לך לחזק אצלך את נושא התפילה, להתפלל בהרבה כוונה מול הילדים, לדבר על זה בצורה חיובית, ללכת לבית הכנסת בשבתות ובחגים עד כמה שאפשר
ובגיל 9 את יכולה גם לעשות מבצעיים איתו, שאם הוא ילך אפילו לבד , איקס פעמים , את יוצאת איתו לשעה איכות או משהו...
המון בהצלחה 💐

הילדים יקלטו את זה ואולי גם הוא
וכשיגדלו להסביר שלאבא קשה וזה כואב לך ואת רוצה שהם כן יתפללו בבית כנסת
בהתחלה יעשו את זה כדי לרצות אותך ואז זה ישתרש

לדעתי ברגע שתשחררי לגמרי הסיכוי שהוא ילך לבית כמסת רק יגדל

הפערים האלה באמת יכולים להשפיע ולהפריע וזה לא פשוט.
עם כל זה, כמו שאמרת בעצמך וגם אמרו לפני, את לא צריכה להיות האחראית על העולם הרוחני שלו, זה שלו מול ה' יתברך.

את העניין של חינוך הילדים אתם באמת צריכים לסכם ולתאם בינכם, למצוא את נקודת האמצע ו/או הדרך שאתם רוצים בה עבורם ואולי אפילו זאת את שתהיי צריכה להיות יותר אקטיבית בתחום הזה. (בהחלט צריך לחשוב על ענייני התפילה והליווי בבית הכנסת אבל גם לזה יש פתרונות ).

בכל מקרה, כדאי מעבר לכך לשחרר, לא ללחוץ עליו, לתת לו את המקום שלו ומתוך זה יגיע כבוד הדדי.
יכול להעיד אצלי שהיו מקרים אחרים שהפריעו לי ומתישהו בגדול שחררתי (עם כל הקושי) וראיתי גם שינויים מצידה.

בהצלחה

ממה שאני רואה כמורה יש לכל משפחה פערים ורעיונות שונים בקשר לחינוך למצוות. לכן קודם חשוב להבין שאת נמצאת במקום שרוב בני האדם נמצאים בו.

לענין עצמו אני ראיתי שמה שמאוד עזר לי בחינוך הילדים שלי וגם בבית הספר זה שהלכתי לחוגי הורים. הלכתי כשהילדים היו קטנים ( בעיות קטנות) והלכתי כשהיו בגיל העשרה ( בעיות גדולות).

היו הבדלים בגישה לילדים. לא יאומן מה עושה חמש שנים. הגישה היא שונה ומה שנראה לי חשוב כשהם היו קטנים ואני צעירה יותר פתאום עבר למושב האחורי. גם בעניני דת.

אז נכון שמצאתי את עצמי מוותרת הרבה יותר. אבל הויתור היה כדי לשמור את הקשר איתם.

כשביני לבעלי יש מחלוקות אני מתמרנת בצורה מאוד רגישה

כדאי מאוד לקרוא ספרים ומאמרים של הרב זאב קרוב ז״ל. אפשר למצוא גם הרצאות שלו בנושאים כאלו.

הצלחה רבה. זה אתגר לא קל

זו באמת תחושה קשה שאת ״תלויה בו״ בשביל לחנך את הילדים והוא ממש לא משתף פעולה.

הייתי במקום הזה (בנושאים מסוימים אנחנו עדיין שם) וזה השתנה בעקבות מעבר דירה ולגמרי במקרה הגענו לקהילה מאד מאד נחמדה ובראש אחר ופתוח יותר מהמקום הקודם (שהיה ״כבד״ ושמרן יותר).
בקיצור... היום הוא הולך לתפילות בשבת בכיף ובשמחה (בעיקר כדי לפגוש את החבר׳ה...) אבל בימי חול הוא לא הולך.

בתקופה שלפני כן אני די השלמתי עם זה שכנראה הילדים שלנו לא יהיו בבגרותם בדיוק כמו שאני חולמת ושואפת, אלא אם כן מסגרות החינוך ישפיעו עליהם בצורה שונה (אגב גם היום אני חושבת שהם לא יצאו בדיוק איך שהייתי רוצה).

מצטרפת למי שכתב למעלה שאת יכולה לקחת על עצמך את הדוגמא האישית, להתפלל וכו׳

גם אני במצב ממש דומה לשלך.
מאד כואב לי על הבחירות שלו לא ללכת לתפילה ויש עוד דברים...
הילדים שלי יותר גדולים ובאמת לא מחוברים לתפילות לצערי. אני מנסה בעצמי לימור אצלם חיבור אבל זה לא קל.
מצד שני גדלתי בבית שמאד הקפידו בו על תפילות וחלק מהאחים שלי כיום לא קמים בכלל לתפילות.

מסכימה עם כל מה שאמרו לפני לגבי זה שזה לא התפקיד שלנו להיות אחראיות על המצוות שלו. הוא לא יכול ללכת לתפילה כי אני רוצה.
מצד שני מבינה מאד מאד את התחושות...אני משתדלת להתפלל על זה בדמעות המון. מאמינה שהתפילות לא הולכות ריקם...

קודם כל ב"ה שאת מעריכה מאד את בעלך כאדם בן זוג ואבא, זה מאד משמעותי.

שנית לגבי מה שהעלית, קודם כל הרבה פעמים יש במצבים כאלה איזשהו כאב פנימי של אובדן חלום.
חלמת על בית מסויים ועל חינוך ילדים מסוג מסויים, ולמרבה הצער זה לא ממש קורה.
אז קודם כל תני לעצמך מקום להתבונן ולכאוב על זה.

מעבר לזה, אני מסכימה עם בעלך שאת לא אחראית לעבודת ה' שלו.
יחד עם זה את כן אחראית יחד איתו לקרבה הזוגית שלכם, ולחינוך הילדים שלכם.
ולכן, במקומות שהם לא מתוך עבודת ה' שלו, אלא מקום שאת מזהה ריחוק/אדישות/זלזול, שהם בדרך כלל צומחים מרגשות ותחושות שעלו בזוגיות
ולא קיבלו מקום (קודם כל בינך לבין עצמך ולאחר מכן במידת הצורך ביניכם)
בעיני כן חשוב לפתוח את הדברים.

אבל- לא כנזיפה לכך שהוא לא הולך או משהו כזה,
אלא כשיתוף *ברגשות* שלך וכבקשה לדברים שחשובים לך.

למשל-
ממש חשוב לי שלילדים יהיה עם מי ללכת לתפילה בחג,
יש תפילה או זמן שאתה תוכל לקחת אותם בשבילי?

ובכללית אם יש מקום שאת מזהה שזה גורם לך למתח וריחוק בזוגיות, צריך למצוא את הדרך לדבר על זה, אבל לא כדיון שכלי,
לא כהערה ונזיפה, אלא כעניין שהוא אישיו *שלך*, כדי שתוכלו לשמור על קרבה ואהבה בזוגיות היפה שלכם.


ולסיום באמת זה נשמע מאד מאד קשה לרצות חינוך מסויים עבור הילדים ולהרגיש שזה לא קורה.
אני מניחה שגם אם בעלך בע"ה כן ישתף פעולה עם מה שתבקשי, זה יהיה קיים ויעלה מתחת לפני השטח, ולכן נראה לי שכן חשוב להבין את המצב הזה, גם להתאבל עליו בתוכך, ומצד שלישי לדעת שהילדים כנראה יגדלו עם איזשהי מורכבות, וכל ילד גדל עם הבנה שיש את אבא וההתנהלות שלו, ואת אמא וההתנהלות שלה, בכל מיני דברים.

הילדים שלי למשל יודעים שאם הם רוצים לבקש דבר מסויים עדיף לבוא לאבא ויש דברים שעדיף לשאול דווקא את אמא,
וזה בסדר בעיני. ילד צריך גם דמות כזאת וגם דמות כזאת וזה נותן איזשהו איזון.
ובכל בית הילדים מבינים שיש איזשהו שוני בין 2 ההורים, וזה הכי טבעי בעולם.

כמובן כשרוצים לחנך לחיי תורה זה מורכב יותר, כשאחד הצדדים לכיוון של מאמץ כמו שאת מתארת, והשני בכיוון השני
וכאן שוב חושבת שנכון לעבוד על זה קודם בינך לבין עצמך ואחר כך לפתוח ביניכם ממקום אחר.
ילדים קולטים גם מתח זוגי אפילו בלי להבין, וזה ודאי לא מיטיב איתם...❤️

רוצה להתחיל דווקא מהסוף,

מאוד מרגש ומיוחד לקרוא אותך. ממש "שומעים" את האהבה וההערכה שיש לך לבעלך.

וזה המון.

את באמת מרגישה שהוא אדם מעולה.

שהוא אבא מעולה.

שהוא בן זוג מעולה.

שהוא מאוד מעורב בתפעול הבית

שהוא מפרנס

שהוא נמצא עם הילדים ונוכח

שהוא מאוד מתאמץ גם בנושאים שביניכם

שיש לו לב טוב ממש כל הזמן.

 

וואו. מרגש!

 

לקרוא שוב את כל הטוב הזה שכתבת עליו ולשאוף אותו פנימה יכול לעשות הרבה אפילו לפני שעושים כל דבר אחר

 

ולגבי הנקודה השנייה שהעלית -כתבת שמבחינתך המעשים שלו (= למשל לא ללכת לבית הכנסת בסוכות) מובילים לריחוק מצידך

וכאשר את צריכה להתעלם מזה זה מוביל לאדישות.

וכמובן עניין הפער ביניכם בהשקפה בנושא הזה.

 

אני חושבת שכדאי לעשות שם עבודה לא רק זוגית, אלא גם אישית. ואפילו אולי קודם אישית.

אם תהיה כאן הבנה שלמה ועבודה טובה גם בפן האישי - בינך לבין עצמך ואיפה הדברים פוגשים אותך ואיך אפשר להתקדם בפן האישי

וכנ"ל גם בפן הזוגי - תוכלו להגיע לרווחה והאיזון הזה שאת מחפשת ב"ה.

 

נסי רגע להתבונן בדברים שהצגת כאן.

נשמע שיש כאן כמה ערכים, שלך ושלו, שלכאורה הם סותרים ומתנגשים ואז צד אחד בהכרח "חייב" לוותר לצד השני - והצד השני מרגיש שוויתר על ערך שלו. 

וכמובן שלא פשוט כלל לוותר על ערך שלו. הוא ערך. הוא חשוב לנו. הוא יקר לנו.

 

מהם הערכים שלך שעולים כאן?

למשל הערך להתאמץ שכתבת.

למשל הערך של תפילה במניין.

למשל הערך של דוגמא אישית וחינוך.

 

וכאשר את מרגישה ששמים "איקס" על הערכים הללו - בטח שתרגישי בתוכך את כל הרגשות הקשים הללו!

ואם תרגישי שאין מוצא - סביר להניח שגם ההתעלמות והאדישות יגיעו, כדי להגן על עצמך, וכדרך של מנגנון הגנה חכם להתמודדות מול כך.

 

הבשורה הטובה היא שהקב"ה מזווג זיווגים ולא לחינם הוא הפגיש אותך דווקא עם בעלך היקר ואותו איתך.

יש משהו בדינמיקה ביניכם ובעבודה האישית והזוגית שיכול לא רק לתקן ולרפא בנו דברים מהעבר ודברים מעצמינו - אלא גם להגדיל ולהצמיח אותנו הרבה יותר, ממש להיות הגירסא ההכי טובה והיותר טובה של עצמם, לגדול להיות אנשים גדולים יותר, טובים יותר. להגדיל ולהרחיב את העולם הפנימי שלנו.

העבודה הזו עוברת פעמים רבות בדרך חתחתים, בדרך קשה ופוצעת עם הרבה שריטות  ומהמורות וכאבים.

ובגלל כל הקושי הזה לפעמים לא מצליחים לראות מעבר, לא מצליחים בכלל לזהות שיכולים להיות כאן מפתחות עצומים לחיים עצמם...

זה מאוד טבעי שתרגישי כך.

תני לעצמך חיבוק גדול על כל התחושות שאת מרגישה.

כל מה שעלה שם.

ממש הכל.

כל החלומות

כל הציפיות

ההתנגשות שלהם במציאות

כל הניסיונות

כל האכזבות

כל המאמצים

כל הריחוק

כל האדישות

הכל.

 

ואחרי זה נסי להתבונן גם על הערכים שלך מקרוב,

ומתוך כך גם על הערכים של בעלך מקרוב.

 

מה יש שם, בערכים שלו?

אני רואה שם למשל ערך של אמת.

כנות.

ערך של נוכחות ומבט למציאות כפי שהיא בעיניים.

ערך של פיו וליבו שווים ולא "אחד בפה ואחד בלב"

ונשמע שיש כאן משהון מאוד משמעותי מצד בעלך.

כתבת גם כ"כ הרבה טוב עליו, הוא נשמע אדם נפלא, טוב לב, מתאמץ, נוכח, וכל הטוב שכתבת עליו.

יכול להיות שיש לו גם תכונה של אמת וכנות?

הוא נשמע כזה לפחות מקריאה חיצונית.

ואם יש בו את הערך הזה -

ו*אותו* הוא מנחיל גם לילדים שלכם - ערך של אמת, של כנות - זה גם דבר נפלא ומבורך!

 

כלומר אין כאן מישהו מביניכם שצודק ומישהו שטועה! לא!

אלא שניכם צודקים!

גם הערך של האמת והכנות נכונים

גם הערך של המאמץ וכו' חשובים!

שניהם! יחד!

ואם הילדים מקבלים מאמא את הערכים שלה

ומאבא את הערכים שלו

ומשיניהם יחד את הערך של הכבוד ההדדי

של האהבה שאינה תלויה בדבר

את הקבלה של האחר כפי שהוא אפילו אם הוא חושב שונה ממני -

אלו הערכים הכי גדולים ומדהימים שיכולים לקבל!

ואין באמת משהו שיותר משמח ומחייה ילדים מאשר שאבא ואמא באהבה ובשלום יחד. אין.

הקב"ה בכבודו ובעצמו מוחק חלילה את שמו מעל פני המים כדי להשכין שלום בין איש לבין אשתו!

זה ערך עליון!

וכפי שהיטבת לתאר, עבודת השם של בעלך - היא שלו.

כמו שעבודת השם שלך - היא שלך.

ובדוגמא האישית הילדים חווים מבעלך גם דוגמא של אמת וכנות, גם דוגמא של מאמץ בכיוונים אחרים ונוכחות בבית ובמשפחה ובפרנסה, גם לב טוב, גם מידות טובות ובטוחה שעוד המון מעלות טובות!

וחווים מאמא גם את כל מה שאמא מביאה. ואת בהחלט יכולה לחזק כיוונים שחשובים לך. בין אם זה בהליכה לבית הכנסת או כל תחום תורני שחשוב לך - לשים עליו את את הדגש מתוך עצמך.

וכמובן שהילדים גם מקבלים דוגמא אישית מאבא ואמא שמכבדים ואוהבים אחד את השנייה מהשורש. ואין שני לדבר הזה!

 

נסי לראות בראש את התפיסה שלך לגבי "אני מאמינה בלהתאמץ והוא בלזרום" -

כי אם התפיסה הזו אומרת שלהתאמץ = טוב, כי מתאמצים, בתנועה, משתדלים

ולזרום = לא טוב, כי תקועים במקום, לא זזים, לא עובדים קשה, עצלנים -

אז בהכרח המוח יפרש את התנהגותו השונה הנ"ל של בעלך כמשהו שלילי.

ואם זו הפרשונות הרגש השלילי וממנו התגובה השלילית "(של הריחוק, האדישות וכן הלאה) הם כבר נגזרת ישירה מכך...

ומכיוון שאנו יכולים לעבוד ולשנות רק את הפרשנות שלנו על המציאות, הייתי מציעה להתבונן בכך.

להתחיל בלהציב בסוף המשפט סימן שאלה במקום סימן קריאה.

האמנם ?

האמנם לזרום זה רע ולהתאמץ זה טוב?

איפה בחיים דווקא הזרימה של בעלי טובה?

איפה בחיים הרגשתי שדווקא המאמץ לא כל כך מקדם?

איפה אני יכולה ללמוד דווקא מהגישה של בעלי?

איפה בעבר נתרמתי ממנו?

איפה המקום של הזרימה או החיבור לאמת ולכנות יכול להיות דבר חיובי כי מגיע משורש חיובי?

של הקשבה לכוחות, של הקשבה לאמת, של הקשבה לכאן ועכשיו, של אמת, של כנות, של רוגע ושלווה יותר, למשל?

 

ואם בעלי מרגיש ממש שעבורו זה לזייף, האם אני באמת רוצה לשים אותו במקום שהוא מרגיש זיוף?

ואם אני מרגישה שהדרך הזו שאני מזכירה לו, גם אם בעדינות, לא מקדמת אותי, ובכלל לא מביאה אותי אל המטרה (נניח שהמטרה שלך היא שילך לתפילה במניין וגם מטרה של משפחה שמחה וקירבה זוגית - הרי בדרך הזו שהייתה עד עכשיו שאת מתזכרת גם אם הכי בנעימות, זה הרי לא הוביל למטרה הזו, לא גרם לו ללכת ולא גרם לשמחה ולשלווה הזוגית והמשפחתית, אז אולי נדרשת כאן דרך אחרת.

דרך ארוכה שהיא קצרה.

דרך אולי של קבלה שלו כמו שהוא, דרך אולי של עבודה אישית וזוגית בנושא הזה, ממקום אמיתי ונכון ומדויק לכם.

 

מרגישה שרוצה לכתוב לך עוד הרבה אבל אעצור כאן.

המון המון הצלחה יקרה, יש ביניכם המון טוב, ובטוחני שב"ה תצלחו גם את זה ותגדלו יותר, כל אחד בפני עצמו וגם ביחד ❤🙏

ב"ה תצליחו בכל ❤️

וזה שהוא מכחיש זה לא מפתיע.
כי זה מביך "להתפס". האינסטינקט הראשוני הוא להכחיש.

אין לי מקור אבל בשם הרב קאפח.

כידוע שינה דעתו בין מהדורות. ומהמחיקות מסבירים הבדלים בין מתרגמים, ו או שינויים בין ספרים שונים שלו

מקום אחד מסויים, הרמב״ם מחק לגמרי את דעתו הראשונה כך שלא ניתן לדעת מה כתב בתחילה.

הפותחת יודעת אם בעלה הוא בכללי אמין. נורמאלי. נורמטיבי. אם שם לב שהיא ראתה ולכן מחק?? או שזה מחשיד שמוחק תדיר ?? אולי מרוב בושה מחכה מעט לפתח מילוט איכשהו?

להעביר בשתיקה לא בא בחשבון משום בחינה.

בושה או לא בושה, אישתו גילתה אותו שיודה באמת ויפסיק להכחיש.
אין סלחנות לבוגדים. להעמיד במקום על המקום כל בוגד באשר הוא וביד קשה.

לא להעביר שום דבר.

נשמע חשוד. אם הכל היה סבבה הוא לא היה מסתיר ממך ולא היה מכחיש וכל שכן לא מוחק את השיחה.

לא להעביר בשתיקה.
אישה חלשה - בוגדים בה.
לא לבוא אליו מתוך חולשה אלא מתוך מקום שמאמין שזו זכותו המלאה לדעת את האמת בהקשר הזה.
כרתתם ברית ואת צריכה לדעת שהוא עומד בה.

אסור להיפגע מבוגדים, אבל חייבים להעמיד במקום וכמה שיותר מהר.
לא משנה באיזו רמה הבגידה.
זה שהוא מחק את השיחה זו כבר בגידה ברובד מסויים.

לא מעבירים דבר כזה בשתיקה.
קורה שמדברים עם אישה בפל' אבל אם לא היה מה להסתיר הוא פשוט היה מסביר לך למה דיבר איתה. ברגע שמכחיש כזה דבר זה גורם לחשד שצריך לברר אותו בהחלט.

זה גיזלייטינג. מנסה להפוך אותך למדומיינת כשאת יודעת בדיוק מה קרה.

שמוציאים דרך חברת הסלולר שלו.

 

את זה אי אפשר למחוק, וזו גם ראיה קבילה בבית דין רבני ובערכאות המדינה.

 

אם זו שיחה נכנסת - אפשר להוציא זאת מחברת הסלולר רק דרך צו של בית משפט או בית דין רבני.

 

 

זה די ברור שראית משו, וזה שהוא מחק וגורם לך להרגיש לא בסדר נקרא גזלייטינג כמו שכתבה @סוסה אדומה, מניפולציה רעה.
לדעתי אין מה להעביר את זה.אבל גם לא לצאת למלחמת עולם.
הייתי ממשיכה לעקוב ולראות בלי ידיעתו האמת. משחקת אותה בינתיים כדי לגלות את האמת, ואם יש חלילה דברים לא טובים - מצלמת מסך ושומרת קודם כל. אוספת ראיות.

אחכ צריך גם להתמודד עם זה. אבל זו ההתחלה מבחינתי

ממה שראיתי, יש כאן הרבה בפורום אם יד קלה על ההדק של צעדים מרחיקי לכת, הרס ופירוק הבית.

הקשיבי ללב שלך, כתבת שיש ביניכם אמון, נסי לפתוח זאת מתוך שיח ודיבור

אולי את לא קוראת פה הרבה, לא יודעת, אבל אף אחד פה לא הציע לה להתגרש.
להגיד לה שזה טעון בדיקה זה לגמרי לגיטימי

אם היא חושדת במשו וראתה משו שתואם את חשדותיה - צריך לשים את הדברים על השולחן ולקרוא להם בשם.
מה היא תחליט לעשות איתם זה זכותה. ואפשר לשקם הרבה סיטואציות בנישואין. אבל לפעמים לא לייחס חשיבות לכל מיני דברים זה לטמון את הראש בחול.

ודבר שני, מה את מציעה? שהיא תוריד את הראש תמשיך לתת אמון למרות שהוא נפגע לה (בצדק!) ותאמין לו?

זה כלל ידוע ומוכר מאוד, נשים חלשות כאלה שלא מעזות להיות גם לוחמניות לפעמים, נבגדות.
נשים שנותנות אמון מלא בגבר שלהן - נבגדות.

צריך לתת אמון, לא מלא.
צריך לכבד, אבל גם קצת לחשוד.
ובעיקר להכיר את נפש האדם ובפרט הגבר.
ומי שמכירה נפש של גבר יודעת כמה אמון היא יכולה לתת בנפש מהסוג הזה.
למשל, גברים הם עם קל מאוד מאוד לפיתוי, זו כבר סיבה להיות עם יד על הדופק. במילים אחרות, די להיות פראייריות טיפשות. יש לכן חכמת נשים, אתן רק צריכות להעז להשתמש בה.

מעבר לזה, נשים שפחדו להיות לוחמניות, לא נרשמו בדפי ההיסטוריה, כולל את ספר ההיסטוריה החשוב מכולם.
תבדקי אותי.

כי תמיד חינכו אותנו לכבד את הבעל-בתיכון וכו'
אבל לפעמים צריך דווקא לחשוד ולחקור ולא לתת לענינים להתגלגל
כואב שכך העולם עובד, שמי שטוב או פראייר כביכול מזמין אליו שיעבדו עליו....

כי חלק מהתגובות פה ילדותיות ומציעות הצעות מסוכנות.
אני אומרת שתמשיכי הלאה. תני בו אמון ותחיי איתו בטוב.
בעיקר טפחו את האהבה ביניכם.

שיטה רוחנית שלצערי הרבה פעמים מנותקת מהמציאות בפועל.

שיטה שלא נותנת מקום אמיתי לכאבים ולתכלס שמניע את החיים לאנשים סבירים ורגילים שלא נמצאים כל היום בספירות עליונות.
משהו מאוד מאוד חסר בשיטה הזאת כשיטה "טיפולית".
זוגיות היא בסוף לא רק עם אלוהים, היא עוברת גם דרך בן הזוג, והעבודה היא לא רק עצמית.
אישה היא עזר ולפעמים היא (*כ)נגדו, ואם היא כל הזמן תהיה כפי שאת מציעה "עזר" - תמשיך הלאה ותוסיף אהבה, היא לא תהיה עזר, היא תהיה נגדו בלי *כ*. ובעיקר נגד עצמה.

כשהאמון נפגע לא יעזור להגיד למישהו "תמשיכי הלאה ותתני בו אמון ותחיי איתו בטוב"
ציפיה והצעה לא מציאותית, ואפילו מנוכרת.

ולהציע לדלג על פגם בברית, זה פגום בפני עצמו.
יש פה פגם שצריך לתקן אותו, ורק אח"כ להמשיך הלאה. אין מה להמשיך הלאה.

ל"אנשים הצעירים" פה אולי יש סטנדרטים קצת יותר גבוהים מהדור שלך. ב"ה. דור גאולה.

לא צריך לתת לאישה שיעורי בית איפה היא לא בסדר- לפי דעתי בכל אופן.
מי שלא בסדר זה הוא, כנראה שאם היה חשוב לו האישה אז היה מטפח את האהבה ביניהם

פשוט כואב ומרוקן מאוויר.

אבל לא נכון בעיני להעמיד פנים שלא ראית את אשר ראית. היתה שיחה והמחיקה אומרת שיש גם אשמה.
חשוב להבהיר שאשמה לא מעידה בהכרח על בגידה, אולי השיחה הייתה על נושא בו הרגיש שאת פחות פתוחה ואולי רצה לאחל לה יומולדת שמח כי כך נהגו בעברם.
אבל ברי שהוא הבין שהוא עושה מעשה שאת עלולה להפגע ממנו אז צריך לטפל ולא להדחיק.
את חושבת שאם תהיי נעימה אבל נחושה הוא ישתף פעולה בסוף? ואם תשאירי לו מכתב על הכרית בבוקר האם הוא ייענה ויתרכך בערבו של יום?
אם לא אז אני מציע להיוועץ בגורם חיצוני. לפעמים נכון יותר איש מקצוע ולעיתים דמות רבנית שאתם קשורים אליה. פעמים ובאופן נדיר יותר נכון לפנות למשפחה.
חג שמח!

דבר ראשון השיחה הייתה רק התעניינות יבשה אבל עדיין אני לא חושבת שזה מתאים במיוחד באחת בלילה וזה פגע בי..
דבר שני דיברתי איתו והוא אמר לי שהוא לא דיבר איתה והוא הבטיח לי שהוא לא עשה את זה, אני בחרתי להאמין לו למרות שזה קצת לא הגיוני לי מה שקרה ואני יודעת שאני הכי חשובה בעיניו ומתפללת שזה לא יקרה יותר.
תודה על המקום לפרוק..

זה שהוא שיקר לך זה חמור
ואת חיבת להגיד לו שאת ראית ולא דמינת,
כל עוד הוא מכחיש, הוא מזיק לך כפליים-כפי שאחת כתבה- הוא הופך אותך למדומינת

תני לו הרגשה שתפסת אותו על חם ושיפסיק לשקר לך שלא היתה שיחה כשראית בעינים
רק אחרי שהוא יודה בכך שהוא שיקר, אי אפשר בכלל להתקדם להבין מה היה
רק אחרי שיודה בשקר וידבר כמו בנאדם, תוכלי להבין אם השיחה היתה סתם משהו קטן או רציני
כי אולי זו לא היתה שיחה רצינית, נגיד שיחת נפש אבל לא משהו חמור, שברור שעדיף שלא יקרה, אבל צריך להבדיל בין המקרים

כואב מאוד
מאחלת שתהיה לכם תקווה... קשה..

אני חושבת שאם ראית שיחה סתמית אפילו ב1 בלילה וזה חריג, תמשיכי לעקוב.
ובכל זאת- להרבות בטוב.

כמה נזק עושה הטכנולוגיה הזו לא ייאמן.

ורק כדי להבין יותר - אמירות באיזה הקשר? על אשתך? על אורח החיים שלכם?

סתם אמירות חסרות טאקט, על אישתי, חפירות על האח המושלם והמצליח, עזרה לא פורפוציונלית לאח השני, ועוד הרבה עיניינים קטנים.

ניסנו כבר הרבה דברים, אבל לדבר איתם זה כמו לדבר לקיר, הם תמיד צודקים והרגשות שלנו מוטעות וחבל שנרגיש ככה.

אין טעם לנסות לשנות את ההורים או להעמיד אותם במקום בהכרח.
אם אין אמירה ישירה לאשתך או על אשתך בהכרח - נקודת המוצא בעיניי היא שההורים לא חייבים לנו. אם מעירים לאשתך ישירות דברים שםוגעים יש מקום להגיד בכבוד שזה לא מתאים.
ואם הם לא נכונים להקשיב - אז לתפוס מרחק כמה שניתן ואם אפשר שתדירות הביקורים הגבוהה יותר תהיה שלך לבד ולא שניכם יחד זה עדיף.
נכון שכואב לשמוע אמירות על האח המוצלח וכו, וגם שעוזרים יותר לאחרים- אבל בכסף ובעזרה בעיניי אין מה להתעכב על זה במיוחד שהם לא נוראים נכונות להיעתר לבקשותיכם. זה הם, זה ההחלטות שהם לקחו. וזהו.

ועוד משו על זה - לפעמים אנחנו מפרשים בצורה לא נכונה אמירות כאלה ואחרות בגלל רגישות שלנו או להבדיל לוקחים יותר מדי ללב דברים שאפשר להניח בצד ולא בהכרח להתעכב עליהם, בטח שלא ברמה יומיומית. לא אומרת שזה המצב אצליכם בהכרח, אבל אם זה מגיע למצב שכל ערב אשתך מעלה את זה, זה נשמע יותר מדי. וצריך לחשוב על מה זה יושב.
יש משפחות מהגיהנום, זה נכון, ואין לנו פה תמונה מלאה שאפשר לראות, אבל בכל זאת הנחתי את זה פה.

ועוד כיוון- אתם גרים ליד המשפחה שלך? אתם נמצאים בקשר צמוד איתם?
לפעמים כדאי לתפוס מרחק מההורים (גם פיזית וגם בתדירות המפגשים). זה עוזר לשלום בית ויוצר קשר בריא יותר עם ההורים. ולא כל דבר שהם אומרים לך בטלפון אתה חייב לשתף את אשתך אם זה מצית אש.

אנחנו גרים באותה עיר, כבר שנה (בעזרת השם עוברים עוד שנה), מגיעים בערך פעם בחודש לשבת.

נשמע שאת מדברת מניסיון ?
הקטע שאם אנחנו לא מגיעים, אז כשאנחנו מגיעים הם ממש עושים הרגשה שכל המשפחה התקדמה ואתה ממש מאחורה, אז גם כאילו כשלא באים ויוצרים מרחק הם דואגים להרוס לך ולהיות יותר ארסיים.

אבל זה כיוון טוב, לדעתי צריך ליצור מרחק אבל לשמור איזה קשר טלפוני טוב ובתדירות נמוכה יותר להגיע

קשר טלפוני זה אחלה בעיקר כי זה אחד על אחד (כלומר אשתך לא מעורבת בשיחה).
הסוד הוא להיות תמיד תמיד בצד של אשתך. לא להצדיק את ההורים שלך בפניה אלא להבין את העלבון/ הכעס שלה.
אם אתם נפגשים רק פעם בחודש אין סיבה לדבר על זה כל ערב בשאר החודש, זה משהו שאתה יכול לבקש ממנה אחרי שהיא תראה שאתה תמיד בצד שלה. ברור שהיא תרצה להוציא קיטור יומיים-שלושה אחרי שבת קשה אצלם אבל ביום הרביעי אתה יכול להגיד לה:
״מאמי את צודקת. הם היו ממש לא בסדר וזה מעצבן בטירוף. אבל הם ההורים שלי וכבר לא נעים לי לדבר על זה כל השבוע. בואי נלך אליהם פעם הבאה רק בעוד חודשיים.״

לא כל כך יוצא להיפגש באמצע שבוע.

אני תמיד בצד של אישתי וגם אני באמת חושב שהיא צודקת.

פשוט בגלל שאני לא מגיב אלא יותר מהנהן אז אישתי פחות מרגישה את זה.
היא מרגישה אני לא יודע לסכם את השיחה ולהרגיע אותה שזה עיקר הטענה שלה.
כאילו היא מבינה שאין איך לשנות אותם וצריך "לסבול" את זה, אבל לפחות שיהיה לה בעל שיותר איך להפוך את הקיטורים ובסוף גם להרגיע, שזה אני באמת לא יודע...

ומה מרגיע אותה.
אני יכולה להגיד לך מה עובד אצל רוב הנשים אבל אשתך היא אדם מיוחד ולא בטוח שזה יתאים לה.
ממליצה לך בחום על הספר "גברים ממאדים, נשים מנוגה".
ובתור התחלה תנסה לחבק אותה, להגיד לה שאתה מבין אותה.
אפילו לחזור על מה שהיא אומרת (אבל במילים אחרות)
למשל היא מתלוננת שהם אומרים שמגיע לך אישה יותר חרוצה (נניח), והיא אומרת שהיא מאוד נפגעה.
או אפילו אולי היא לא אמרה את זה אבל אתה יכול לנחש שככה היא מרגישה.
אתה יכול לחבק אותה ולהגיד לה שאתה מבין אותה ממש, הם חצופים, ואתה אוהב אותה ממש כמו שהיא.
שאתה ממש מבין את העלבון שלה או שזה בטח מאוד מעליב.
אתה יכול לשאול ישירות (כשהיא פגועה או - עדיף - בזמן נינוח)
מה הכי מעודד אותך במצב כזה? איך את רוצה שאראה לך את האהבה וההבנה שלי?
לאישה חשובה האהבה, ההבנה, האכפתיות וההזדהות.
וכמובן להראות לה כמה היא חשובה לך ואתה בצד שלה.

אני בטוחה שתמצא מה הדרכים להראות לה את זה.

אגב לבוא פעם בחודש זה די הרבה.
אולי בהתחלה ימררו לכם את החיים על התדירות הנמוכה יותר, ואחר כך יתרגלו.
זה אתם וזה מה יש.

כמובן אם אין אופציה לשנות אצלם את היחס...

כל כמה זמן נראה לך נורמלי להגיע להורים ?
פשוט יש לנו סטנדרטים פגומים שנבנו שהיינו סטודנטים צעירים חסרי כל.
עכשיו ברוך ה' סיימנו ואנחנו מכלכלים את הבית כמו שצריך ולא צריכים להסתכמך על ההורים יותר מדי

זה מה שנורמלי... אם היחסים מספיק רעילים לפעם בשנה, אז פעם בשנה.
אם פעם בחודש וחצי יהיה לכם סביר, אז זו התדירות המתאימה.
אין פה כללים.
אם אתה יכול ללכת בלעדיה כדי לשמור על קשר הדוק יותר עם ההורים וזה לא יפגע בכם, מה טוב.

ועומדים בפני עצמם גם בדרך להשגת המטרה שלך כפי שהצגת אותה!

ישר כוח!

 

אני חושבת שתמשיך להיות שם לצידה. לומר לה זאת. במילים, במעשים, בכל דרך שאתה מכיר.

להראות לה שתדע ותרגיש שאתה שם לצידה. שאתם אחד.

זה אתה והיא.

מול כל השאר.

כגוש אחד.

 

מול אשתך - לבטא שאתה איתה בכל מצב.

לשאול ברחל בתך הקטנה מה לדעתה אתה יכול לעשות עבורה גם בזמן אמת? ולפני? ואחרי?

לשאול אותה אילו עוד רעיונות יש לה למצב?

להעלות יחד סיעור מוחין של מציאת פתרונות

ובעיקר - לשקף ולשדר לה שאתה אוהב אותה ואיתה והיא מקום ראשון אצלך תמיד. וכל המרבה הרי זה משובח

 

ומול המשפחה - להציב גבולות ברורים במפגשים ביניכם.

אתה יכול לפני מפגש להטרים ולומר להם שאתה מבקש בכל לשון של בקשה לכבד את אשתך. היא חלק ממך. אתם אחד. ואין כל אפשרות של פגיעה בה מבחינתך. 

ואם אתה רואה שזה לא עוזר ויש פגיעה - אז ברגע שזה קורה לשים את הגבול באסרטיביות ובקצרה ולומר: "אני מבקש לדבר בכבוד לאשתי."

אם גם לא עוזר - ללכת לחדר אחר. ולהמעיט בביקורים. ולומר אח"כ שזה קרה בכלל חוסר הכבוד שהיה. ושההימצאות שלכם שם תוכל להיות רק אם יהיה הכבוד הזה לאשתך.

 

לא פרטת ממש מעבר מה בדיוק נאמר ומה בדיוק קורה - אבל ממליצה כן למצוא מקום לעשות זאת ולראות איך אפשר להתקדם גם מהמקום הזה בצורה יותר שלמה.

כתבת לגבי יועץ או יועצת - לענ"ד תשאל את השאלה הזו את אשתך ותראה מה היא מעדיפה, מה אתה מעדיף, ודרך כך תהיו יותר חכמים. בגדול כל עוד זה אדם שאתם מחוברים אליו ומרגישים איתו בנוח זה יכול להיות גם גבר וגם אישה.

לגבי המלצות - תוכל לכתוב איזור ויוכלו לעזור לך יותר.

 

הצלחה רבה וכל הטוב!

שהם לא יודעים להרגיע את האישה שלהם, כאילו הם לא רגשיים וקשה להם באמת להבין לליבה
אולי יש גברים יוצאים מן הכלל, וחברה פעם אמרה לי שהיחיד שמצליח להרגיע אותה הוא בעלה, אבל:אני חושבת שזה נדיר, בדרך כלל הבעל יותר יודע לעצבן ואנשים מבחוץ יכולים יותר להרגיע
קודם כל, כל הכבוד שאתה רוצה לשמח את אשתך, מראה שאתה אדם מאוד ערכי

מה שכן אפשר להסביר לך על עולמה של האישה, שאני חושבת שעצם הניתוח והדיבור על הדברים, השיקוף או החזרה על המצב, הוא מרגיע גם אם לא פותרים את הבעיה בפועל למעשה, כי האישה מרגישה שאתה איתה בקושי והיא לא לבד, ועוד מישהו סוחב איתה את הצער
גברים נוטים להיות פרקטיים-'אין לי פתרון אז עדיף לשתוק, כי זה ממילא לא יעזור' -אז צא מהגישה הזו, תנחם אותה ותגיד לה -' זה נורא איך שהתנהגו אליך, את ממש צודקת! ' -באמירה כזו למשל, אפילו שלא פתרת כלום- עשית המון והראית לב ואכפתיות לאשתך
לבעלי גם יש בעיה כזו שלעתים הוא חסר אונים ולא מבין אותי, אז למדתי שממנו לא אקבל את זה, צריכה לספק את זה לעצמי או מחברות וכו'..

את צריכה ללמוד להפריד

אבל יש דברים שהם עבודה זוגית ויש דברים שהם עבודה שלך בלבד. זה לא קשור לאיזה שלב אתם בקשר ואם מיסדתם אותו.

כדאי לך לעבוד על להוריד שיפוטיות, להסתכל בעין טובה, לנסות למצוא בהם נקודותחן ולנסות להתחבר. המבט הזה עליהם לא יעזור לך להתחבר, ואת מן הסתם רוצה להתחבר.
תאמיני לי שלא משנה באיזה שלב בקשר, תמיד צריך לעבוד על זה מול המשפחה של הצד שלו...

ותפרידי את זה מבן הזוג שלך. הוא זה לא אחים שלו...

שנתיים זה המון, לאן זה הולך מפה??

למסד את הקשר ואז אוטומטית זה משליך על האחים

אבל זו מחשבה רחוקה.
מה יש לרצות להישאר אצל ההורים עד גיל כזה? מילא היו גרים בדירות שלהם, עצמאים..
בעיניי לא ככ קשור האמת אבל אולי אתצרואה דברים שאני לא

יכול להיות שהוא מושפע מהם וקשה לו להתקדם לשלב הבא.
את זה אולי פותחת השרשור תוכל לענות

מה זה עניינך, במחילה, שהם רווקים?
זה החיים שלהם.
יש אנשים שבוחרים חיי רווקות מאוחרת ויש כאלה שלא מוצאים ויש עוד המון סיבות.
למה זה ככ מכעיס אותך? הם מתלוננים על זה?

אני חושבת שיש ככ הרבה סיבות שבגינן עולה רגישות מול משפחה של בן זוג, ושרווקות של אחים ממש לא אמורה להיות חלק מהם.

עבודה על עין טובה ושיפוטיות והתעסקות במה שקשור לבן זוגך ולך אמורה לפתור את זה. כדאי לעבוד על זה.
בהצלחה!

מה שורש הכעס והזלזול כלפיהם.
איפה זה נוגע לך, ולמה זה כל כך מפריע לך, החיים של האנשים האלו.
אולי זה גורם לך לפחד שמשהו לא תקין במשפחה?
אולי את מרגישה שזה מאיים עלייך במקום אחר?
תנסי לפרק את המקום הזה

אנשים טובים אלייך ואת לא סובלת אותם כי לא הצליחו להתחתן? ואפילו את בן הזוג את לא סובלת כי הוא אח שלהם?
אולי היתה להם פרידה קשה או טראומות?
ומה זה עניינך למה הם לא מתחתנים? ולמה את מערבת את כל המשפחה בגלל זה?

אולי יש פה הורים תלותיים בילדים??

(מכירה מקרוב רווקים מאודהגדולים שההורים סומכים עליהם יותר מידי.)

ואולי גם לא אין פה מידי פרטים ..

אולי זה פשוט חוסר מזל ..

 

היא קשה עם המשפחה של הבן זוג שלה וגם קשה איתו בצורה מאוד יוצאת דופן. ולא ההפך.

תותח
מנסיון

יש הלכה לא להתחתן עם גרוש?
צריך להיות דתי לייט בשביל לעבור על ההלכה הזאת?

הנתון שלו זה גרוש פלוס 2.
ברור שפלוס 2 זה דורש, את צריכה לברר עם מישהו שחווה את זה מה זה דורש.

והכי הכי, אסור לך לבוא מנקודת מבט מתפשרת. הוא לא פחות ממך.
לגבי מה שכתבת שאת דוסית ותמימה, זה נהדר ששמרת על עצמך, אבל לא מדובר על אדם שלא שמר על עצמו אלא על אדם שהתחתן ואז התגרש.
זה בטח מובן נוסף של מורכבות בזוגיות, אבל זה לא דבר רע שהוא עשה.

טם הילדים אצלו והוא מגדל אותם או שהגרושה מגדלת והוא רואה אותם בהסדרי ראייה.
אם הוא מגדל אותם זה אומר תיק רציני להיכנס אליו ואת צריכה לחשוב ולהתייעת אם את מסוגלת לזה.
אם לא, זה שונה מאוד ופחות מורכב. אם כי תצטרכי לארח ולהיות חלק מהחיים שלהם באיזשהו אופן.

יש גם את הפן הכלכלי אם הוא משלם מזונות. זה יכול להיות מאוד משמעותי ולדרוש מכם כזוג התחייבות כלכלית.

את שני הדברים האלו אפשר וצריך לברר לעומק לפני שאת בכלל יוצאת איתו. תבדקי ותהיי חכמה יותר איך להמשיך מכאן.

בהצלחה!

בציבורים מסויימים אז גרוש לרווקה זה מלכתחילה מייצר משוואה לא מתאימה.
אבל אם משקללים בכובד ראש את הנתונים וזה מסתדר, אז זה אכן יכול להסתדר.
אכן מצריך בדיקות נוספות והתמודדויות נוספות

באמת מורכב.
מה הלב שלך אומר לך על לפגוש אותו?

נשמע שיש לך איזשהו רצון לצד פחד שהוא הכי טבעי והגיוני.

בעיני באמת משמעותי לברר לגבי המצב עם הילדים כרגע- בחזקת מי הם, ואיך זה הולך
בינו לבין אשתו לשעבר, אם זה טעון ומורכב, או שזה במערכת יחסים סבירה יחסית
ממה שאני יודעת מכלי שלישי זה יכול להיות מאד משמעותי ומשפיע גם על הנישואים החדשים.
ובנוסף כן לנסות להבין מה היה בנישואין הקודמים שלא צלח, לוודא שזה לא משהו פתולוגי..

ואז לנסות לברר עם מישהי שעשתה מהלך דומה איך זה נראה בחיים האמיתיים... (יש כאן בפורום מישהי אחת לפחות..)

אחרי שתבררי את אלה תראי מה ליבך אומר לך, אם להפגש או לא...

הבסיסי
מעולה וטוב לי
עולה כמה מאות בודדות

נניח. קצפתי בו שני חלמונים ועבד להפתעתי

להקצפה אפשר גם פשוטים
ללישה של קילו בצק ומעלה כדאי מיקסר חזק

לא הדגם הכי חדש,
אבל של ה-1,200 ואט
עושה עבודה נהדרת.
אוסף את כל הבצק מהצדדים.

תעשי שיעורי בית.
תחפשי משהו עם הרבה המלצות

הגדול שלי של חברה פשוטה לא זוכרת. אני לא עושה בו יותר מקילו קמח ללחם (אם כן - לישה ידנית. מעדיפה) ומשתמשת בו להקצפה בכמויות גדולות (10-12 ביצים) 2-3 חבילות שמנת מתוקה ולהכנת עוגיות בעיקר. אני מכינה כמויות גדולות כשאני כבר מכינה אז זה ממש עוזר לי. הוא כבד ולא רואה סיבה להוציא אותו כל פעם אבל מועיל לי מאוד.
ל2 ביצים נגיד ממש לא משתמשת בו אלא משתמשת במיקסר הידני.

בקיצור, לדעתי תלוי למה את צריכה אותו.
לאמא שלי יש את הkmix כבר פעם שנייה והיא לא עפה עליו. לאחותי יש דאבו והוא מעולה לדבריה אבל עולה בהתאם.