פורום נשואים טריים (עמוד 612)

גם תוך שעה של עבודה מאומצת אפשר להרים שבת מדהימה

 

בהצלחה!!

שנאמר "אי אפשר להתחתן לבד!!" -ולכן סוחבים את הבעל למכולת, קונים הכל בלי הגדרות (יצא חשבון כפול משבתות אחרות... לא נורא... ), מתעקשים שהוא ישאר במטבח ולא יזלוג לכיוון הסלון (כדי לסדר את הבלגן או "לסדר את הבלאגן"...) ומתחילים ממנה אחרונה- כדי שיהיה משו בכל אופן....

 

אי אפשר להכין רק מנה אחת- מה שמתאים ללילה לא מתאים לבוקר, מה שהןא אןהב אני לא-ולהפך...

 

קיטרינג- גם אם יש זה יותר מידי קשה למצוא אותו... ועוד בשעה שכזו... ובכלל- מה הם יכינו שהוא או אני או שנינו מסכימים לאכול?!

 

עוברים עם מגב בכל הקראוון- אבל יש לי דירה....

 

שוטפים?! מה זה?!

 

ואנחנו לא שותים קפה. במיוחד לא אחרי הדלקת נרות.

 

מה כן? השבוע אפילו הצלחתי להתקלח לפני הדלקת נרות!!! מה שאומר- יכולתי גם להתאפר- לשם שינוי...

 

 

 

והעיצה הכי חשובה- לא לחזור למחשב עד אחרי הבדלה!!

אז תודה לכולם\ן על העיצות והתמיכה- ושבוע טוב!!

תילמדי מזה שכדאי להתחיל ביום רביעי את ההכנות לשבת!

ככה גם מרגישים את השבת מיתקרבת  והשבוע מיתקצר

וגם מגיעים בנחת לשבת גם אם היא נכנסת ב12 בצהריים...

חוץ מזה , מה תעשי כשבע"ה יהיו לך 15 ילדים ...

אבל באמת , איזה כיף לך שאת מסוגלת להגיע למצב כזה. אני הייתי מתחרפנת.

יחי הזרימה!

 

או כמו שאמר לי פעם בעלי... אם אנחנו לחוצים ולא זורמים אז בואי נזרום עם זה ונהיה לחוצים בכיף!

בס"ד

 

מתחילה את ההכנות כבר ביום רביעי, במה שקשור לניקיון בכל אופן.

ממשיכה אותו ביום חמישי, ומתחילה לבשל (במידה ואנחנו כל השבת בבית) כבר בערב.

כך שמה שנשאר ביום שישי, זה הבישולים והנקיונות האחרונים,

וקניות? מקסימום ביום שלישי. כדי שביום רביעי אוכל להתחיל לארגן את הבית,

וגם בדרך כלל, החל מיום רביעי התורים בקופות נעשים ארוכים עד בלתי נסבלים.

 

בהצלחה.

אני נשואה כבר 30 שנה ולא בשלנית משהו...

כפי שנאמר כאן, ניתן לשטוף את הבית כבר ביום רביעי ובחמישי לבשל.

אצלי, ביום שישי בד"כ אני לא במטבח למעט ארוחת צהרים. לאחר הארוחה נשאר רק לשטוף את המטבח וזהו ! לא משנה באיזו שעה השבת נכנסת, אני נחה ביום שישי. כחצי שעה לפני הדלקת נרות אנחנו יושבים, כל המשפחה על כוס קפה ועודה ופותרים תשבצים.

בד"כ ביום שלישי אני מתחילה לחשוב מה אני רוצה לבשל לשבת ובהתאם לכך, מכינה רשימת קניות.

ימי שישי מוקדשים לי ולבעלי. סחידורים, קניות (לא אוכל), סרט טוב בוידאו או טיפול בגינה.

כדאי שתתילו להתרגל לשנות את הלו"ז שלכם כי עם השנים והילדים זה נעשה קצת יותר קשה. כשמתרגלים, זה נעשה לא רע בכלל. שבת שלום

רק אם את לא גרה בקראוון.

המטבח נמצא בתוך הסלון צמוד לחדר והליכלוך עובר בקלות ממקום למקום.

אין מצב לשטוף לפני שגומרים לבשל את הדברים ה"רציניים" שמלכלכים מאוד את הריצפה...

 

ולשם שינוי אחרי תקופה שאני מנסה להתייעל, סוף סוף יש לי יום שישי יחסית פנוי (אחרי שהספקתי לשטוף את הרצפה כשבד"כ בעלי עושה את זה).

 

שבת שלום

רטבים מדהימים לעוף עם שקית הכנה בתנור, קניתי לי אותם לשעת חרום, אחרי שהכנתי את זה פעם אחת בעלי אמר שזה היה ממש טעים וחבל שזה שמור רק לשעת חרום...

אני מציעה לך לקרוא מה יש שם ברכיבים- באותיות הקטקנטנות מאחורה.

את יודעת איזה רעלים כימים כמו חומרי שימור את מכניסה לגוף של האהובים לך?

 

אני הייתי מציעה לך להכין שקיות של תערובות תבלינים ותיבולים לעוף -או לקנות תערובות תבלינים איכותיות- לשמור בפריזר וכשצריך פשוט לשלוף....

 

ככה את יודעת ושולטת על מה שנכנס לבטן של אהובייך...

 

 

לכל מי שמכינה רשימה בשלישי

שוטפת ברביעי

מבשלת בחמישי

ובשישי רק מכינה צהריים

--- מתי אמצע שבוע אצלך?!

ראשון- שני בשבילי זה עדיין תחילת שבוע- לא יודעת מה איתך!

 

אז אולי צריך פשוט לבשל טיפה פחות- לא להפוך למסעדה ליום אחד.

 

ואגב- אם יום שישי זה היום הזוגי שלכם- מה אתם עושים בשבת? |תוהה| 

4 שנים צעיר????

זו לא חוכמה בעלי חינך אותי...

הככל עושים  בשישי ומצליחים להדליק נרות בזמן!!!

גם בימי שישי הקצרצרים, עם 3 ילדים הצלחתי

ואני לא מלאך

רביעי מסיימים כביסות- לא חובה

חמישי משתדלים שלא ליצור בלאגן חדש ולנסות קצת לסדר

שישי עד 12 קניות ארגון וסדר

שישי צהריים- מבשלים.

רבע שעה לפני שבת כלים ושטיפה

אבל 1 :0 לטובתך

אני לא מספיקה להתקלח ולהתאפר, רק קצת בושם

בהצלחה

והעיקר בלי לחץ
בקלות ובשמחה!

אני שוטפת ברביעי את כל הבית ומנקה אותו

בחמישי מתחילה לבשל סלטים, בשר, מרק, וקינוח

והולכת בלילה עם בעלי לעשות קניות בסופר

בשישי בוקר מעמידה חמין שמה תפו"א לצלי

שוטפת מטבח

בעלי עושה שולחן שבת

רוחצת את הבת שלי

אותי

בעלי מתרחץ

ו... שבת המלכה באה לעולם

כיף לא??

אם לא הייתי עובדת ,אני מקווה שכך הייתי נוהגת

אגב, את עובדת או נמצאת בבית?

 

כי אצלינו מאוווד לחוץ בימי שישי במיוחד

מי חסרת הגיון שמוכנה להתחתן איתו?

 

(ולמה עד עכשיו התחתנו איתו...????)

תודה רבה ...

 

אבל לא הבנתי... איך אני כותבת בהסכם שכירות את החשבון חשמל? (מים ב"ה כלולים בתוך השכר דירה עצמו ...) 

זה רמאות, או שזה לגיטימי?

 

ורכב... הלוואי... לBMX מפונצ'רות אין לנו כסף..

 

באמת זו דרך ארוכה וקשה כפי שאתה כותב, או שזה נאמר בסוג של הומור?

 

 תודה תודה!!

          עדי.

אם תמלאו אחר כל הפרטים וההוראות זה יכול לצאת סכום מכובד שיחזיק אותכם טוב. אני ממש לא יודעת מה יקרה אם את עובדת, בכל מקרה- אם זה רק בשיעורים פרטיים וכאלה- אין צורך לדווח. מה שכן, משלמים לכם עד 800 ש"ח שכר דירה- אז למה שלא תכללו גם את הארנונה או המים בחשבון וככה תקבלו 800 עגול? שמעתי שכמה עשו את זה. אנחנו שכרנו בהרבה יותר אז לא הייתה לנו הבעיה הזו.

גובה התשמ"ש שאנחנו קיבלנו היה בין 3-4 אלף ש"ח, כשנכנסתי לשבוע 32 (נראה לי שזה מקביל לשנה שניה באוניברסיטה... לכי תביני. מה שכן- את תצטרכי אישור והכל. תוודאי שאת גם לומדת מספיק שעות.)

קיצר, תשלחי את הבעל למשקית תש עם הוראות ברורות כדי שלא יהיו שום אי הבנות, סתם חבל על הכסף.

3-4 אלף ש"ח זה מכובד... כניראה שלי זה יהיה הרבה פחות בהתחלה.. בגלל שאת היית בהריון ..

את יודעת כמה מקבלים אם עובדים בערך בשכר של 1000 ש"ח בחודש ולא בהריון?

תודה .

יש מצב שעדיף לי לא לעבוד במסודר (אני עובדת במסודר בימים אלה...) ? אלא למצוא משהו בשחור?

אני ממש לא אוהבת את זה.. אבל זה יכול לעזור ?

תודה!!

ואני לא אבקש יותר אם זה לא בסדר הלכתית

... בשביל 200 שקל אני לא הולכת לעשות דברים שלא טוב לעשות...

תודה 

אם תהיו זכאים לתשמ"ש (תשלומי משפחה) תקבלו 3612 ש"ח שירשם על שמך + עוד המשכורת הרגילה של טוראי באזור ה350 ש"ח + עזרה בשכר דירה של 380 ש"ח בערך.

 

זה לא כל כך משנה כמה את משתכרת וכן צריך לוודא שאין לכם סכומים של עשרות אלפים בבנק. (לא זכור לי בדיוק כמה התקרה של הכסף שמותר שיהיה לכם בבנק אך כמדומני שזה באזור ה20000 ש"ח).

 

אל תזכירו רכב!!!!

 

חשוב מאוד שתסגרו את כל העניין של התשמ"ש לפני הגיוס!!!

לגשת כבר מחר ללשכת הגיוס ולדאוג להביא את כל האישורים שהם מבקשים ולסגור את זה לפני הגיוס, אחרת זה יכול להמרח והתיק של הת"ש שלכם (תנאי שירות) יעבור ממקום למקום.

 

מקוה שעזרתי.

 

מזל טוב!

 

שלום עדי.

אני הייתי מש"ק ת"ש בנח"ל החרדי.השתחררתי לפני כשלוש שנים כך שיכול להיות שדברים השתנו מאז,וכן יכול להיות

שאני כבר לא זוכר הכל,אבל אנסה לעזור במה שאני יכול.

לחייל נשוי בצבא ישנה עזרה בשני תחומים,תשמ"ש ושכ"ד.

שכ"ד:הסכום המקסימלי שחייל נשוי מקבל עבור סיוע לשכ"ד הינו,795 ש"ח.

כאשר חייל נשוי שמקבל סיוע של תשמ"ש,מקבל עבור שכ"ד חצי מהסכום,קרי,395 ש"ח.

ע"מ להגיש בקשה לסיוע בשכ"ד עליכם להביא:א,תעודת נישואין. ב,עותק מקורי של חוזה השכירות,

(שיוחזר אליכם לאחר צילומו וחתימה עליו "נאמן למקור",באים תבקשו אותו חזרה).

 

תשמ"ש:חייל נשוי שבזמן החתונה אשתו כבר הייתה בשנה השנייה ללימודיה האקדמיים,

זכאי לתשמ"ש בתנאי שאשתו לומדת למעלה מ 16 שעות אקדמאיות שבועיות.

אני לא זוכר את הסכום שמתקבל באים האישה לומדת בין 16, ל-29 שעות שבועיות.

באים האישה לומדת למעלה מ30 שות שבועיות היא זכאית לסכום של 2289 שקלים,

למשך כל תקופת הלימודים שמצויינת בטופס אישור הלימודים מהמוסד האקדמי בו היא לומדת.

הטפסים הרלוונטיים לבקשה זו:א,צילום ת,ז, של האישה,כולל ספח ילדים פתוח. ב,אישור לימודים של האישה

שמצוין בו תאריך התחלה וסיום של הלימודים,וכן מספר השעות השבועיות שהאישה לומדת.(חשוב לשים לב שהפרטים האלו רשומים,מניסיוני).

ג,תדפיסי בנק של שלושה חודשים אחרונים לפני החתונה,של כל החשבונות שברשותכם.

תחזיקי ראש,במידה ומופיעות הכנסות בטור ההכנסות באחד,או יותר,מהתדפיסים,יש לעשות אחד משני הדברים הבאים,אם אלו הכנססות מגוף רשמי(מקום עבודה מוסדר,מלגה מישיבה וכדו')עליכם להציג אישור רשמי להכנסה(תלוש משכורת,אישור על קבלת המילגה,לשים לב שבאישור על המילגה ובתלוש מופיע אותו הסכום שמופיע בתדפיסי הבנק,באם לא יש לתת הסבר על ההפרשים חתום על ידי המקור ממנו הכסף התקבל).

אם ישנם הכנסות שאין עליהן אישור מגוף רשמי,עליכם לגשת לעו"ד ולמלא אצלו טופס הצהרה על כל ההכנסות שקיבלתם שלא מגוף רשמי.נוסך ההצהרה:בתאריך זה וזה(על כל תאריך שמצוינת בתדפיס בנק הכנסה),הופקד לחשבוני כך וכך כסף,וע"י מי.

ד,תדפיסים של פירוט הקניות בכרטיסי האשראי שברשותכם של שלושה חודשים אחרונים שלפני החתונה.

באם תדלקתם באשראי,או קניתם באחת מחנויות הדלק,עליכם להצהיר בפני עורך דין על כך שהרכב לא שלכם,

או על כך שקניתם בחנות ולא תדלקתם,וכן להביא קבלת קנייה,או צילום של רשיון הרכב שתדלקתם אותו.בנוסף כדאי לכם להצהיר בפני העו"ד שאתם יודעים שמיום קבלת התשמ"ש ועד יום סיום קבלתו,חל עליכם איסור לסוע ברכב,גם אם הוא לא שלכם.

זהו אני חושב שסיימתי שיהיה המון בהצלחה.אם תתקלו בבעיות אתם מוזמנים לכתוב לפורום ואני אשתדל לעכוב.

זו הסיבה שאני בזמנו חתמתי ויתור על תשמ"ש (התחתנתי כחודש לפני השחרור). העדפתי לוותר על הכמה אלפי שקלים מכיוון שהזמן והכאב ראש היה שווה לי יותר, בנוסף לזה שלא היה סיכוי סביר שאקבל תשמ"ש.

 

אדם שעבד בתיכון ושמר את כל הכסף במקום לבזבז אותו - עלול לגלות שהוא לא יכול לקבל תשמ"ש כי הוא לא זכאי.

אני עובדת במשרה חלקית מאוד (בסביבות ה1000 ש"ח לחודש) ולא בטוח בכלל ה שימשיכו להעסיק אותי, זה קידום מכירות... לא עבודה קבועה..

כדאי שאת הכסף שאחסוך (סכום צנוע שבמקרה הטוב מאוד והאופטימי ביותר יגיע ל5-6 אלף עד החתונה) אעביר לחשבון של ההורים ?

כל המסמכים האלו...

יש אפשרות שאני  אגיע למשק"ית ? או לפחות שאכתוב לה מכתב?אני חוששת שהמיועד יתבלבל מכל הדברים האלה של הלימודים שלי וזה יגרום לבעי'ה..

תודה

         עדי.

אם אמא שלו נניח רוצה שהוא יקח אותה מפה לשם (היא לא נוהגת..) או נסיעות בסיגנון ..

זה אסור בתכלית האיסור, ? או שזה איסור כזה שלא ממש שמים עליו ולא אוכפם אותו?

מותר לי לסוע ברכב שאבא שלי / אמא שלי / מישהו אחר, לא המיועד, נוהג בו ? למען הסר ספק...

          תודה!!

זהגם תלוי בגמישות של הרבנים והפקידים ברבנות הספציפית שנרשמת בה

ב"ה עשיתי את זה ובאמת העדים באו אחרי יומיים בערך וחתמו.

איך שמחים ומאמינים לעתיד?

ובד"כ קושי עכשיו - למרות שלא מזמינים את זה - בא להוציא לפעל כחות גדולים יותר שאח"כ רואים כמה הם חשובים.

ואז מוכרח להיות שהטוב ינצח.

וכל החומות של אחיזת עיניים יפלו וימוגו.

בס"ד,

קשר , אהבה, קליק, די אינדיבידואלי,

לא תמיד ממבט ראשון,

תנסי יותר מפגישה אחת לדעתי,

קודם תחפשי שפה משותפת,

נושאים מענינים יחדיו,

התענינות, ענין,

מידות

ותבדקי אצלך את טיב הקשר, אם נמצא,

אם לא נראה לך עד פגישה שלישית או אחת נוספת אולי

אז תעשי שוב חשבון נפש

בערך כך

בהצלחה רבה מאד

ויודעת כמה זמן לוקח לך להגיב בצורה כזאת, ואולי התקדמת ואת יכולה לזהות מה "עושה לך את זה".

בכל מקרה יתכן ועם בנים זה יהיה שונה..

לי אישית 5 פגישות ללא "קליק" נראה מוגזם, אבל שוב- כל עניין לגופו.

זה רק מתוך ניסיון וממש לא נכון לגבי כל אחד..

אני יצאתי עם בחור בערך חודש מאוד אינטנסיבי ואני לא ממש יכולה להסביר למה לא חתכנו לפני, הוא היה מקסים ממש, אני ממש חושבת שמי שתהיה אישתו בעז"ה ממש זכתה וגם אח"כ כשהמשכתי במסע חיפשתי בבעלי הרבה דברים שהיו בו וב"ה מצאתי. הרגשנו שאנחנו לא מתקדמים לשום מקום, כל פעם הייתי מובכת מולו כאילו זה דייט ראשון, השיחות לא העמיקו וכו..

 

מיד אחריו יצאתי עם עוד מישהו בערך חודש ודי אינטנסיבי, אבל הפעם ממש התקדמנו, רצנו עם הקשר אבל זה היה ממש לא מתאים. (הוא מאוד רעשן ובמרכז העיניינים ואני ממש לא, יותר שקטה, אני הרבה יותר דוסית ממנו והוא "לייט" באידיאל וכו).

 

בתום הקשר הזה מצאתי את בעלי ב"ה וזה היה האיזון, יצאנו חודש בערך ולא אינטנסיבי מידי, לא התקדמנו מהר מידי וגם לא ראינו ניצוצות... רק אחרי חודש וחצי כשהתחלנו לצאת יותר ולהנות ממש מהקשר היה "קליק".

מצאתי אחרי האירוסין קטע ביומן שלי שכתבתי כנראה אחרי דייט חמישי, משהו בסגנון - נראה לי שאני יוצאת עם מי שיהיה בעלי, ואם זה לא הוא אז זה מה שאני מחפשת! לא זכרתי שכתבתי את זה, זה היה באיזה לפנות בוקר אחד ואין לי שום זיכרון מהכתיבה עצמה חיפשתי משהו אחר ואז מצאתי את זה... אבל כנראה שהייתה לי את האינטואיציה שזה זה עוד לפני ששמתי לב.

 

בקיצור, לפעמים צריך זמן, ומספר הדייטים הוא לא תמיד הקובע. אצל הראשון שסיפרתי עליו אני חושבת שקיוויתי שיגיע עומק ואצל השני קיוויתי שתגיע התאמה חוץ משיחות נפש...

 

המון בהצלחה!!!

 

ציפיתי לתרופת פלא, אבל כל פעם אני מגלה שזה לא קיים...

צריך להיות ברור מה הכיוון. אם את לא מרגישה כלום - חבל על המאמץ להמשיך בקשר. ולגלות שזה לא זה עוד חודש.

אני מאמינה שלא טוב לסחוב. לחתוך ולמצוא את שאהבה נפשך. (לדעתי תוך שלוש פגישות.)

הרבה תפילה להצלחה!!!

המושג קליק מבחינתי זה כשבחורה מרגישה משיכה לבחור ולהפך. המשיכה הזו היא התלהבות רגשית נטו ללא ערוב שכלי בעניין. כאשר את יוצאת עם בחור מס' פגישות ולא נמשכת אליו אז חבל על הזמן, זה לא ייקרה לעולם. זה אמור לקרות מהר מאד. בהצלחה בהמשך.

התכוונתי לכך שחייבת להיות משיכה מינית בין בחור לבחורה, גם אם לא בפגישה הראשונה, זה חייב לקרות די מהר. אם בחורה יוצאת עם מישהוא 5 פגישות שזה אומר לפחות 20 שעות ולא נמשכת אליו, ז"א שזה גם לא ייקרה בעתיד. המשיכה הזו היא אינסטינקט חייתי, היא לא נבנית כתוצאה מתובנה מושכלת כזו או אחרת לגבי הבחור. בא לא נשקר את עצמנו. ברור שחייבים לברר, לבדוק ולתהות על קנקנו של הבחור, אך הכרחי גם שתהיה משיכה פיזית. (וגם אם היא לא באה למימוש לפני החתונה). ה"קליק" הזה שעליו כולם מדברים זו אותה המשיכה. אחרת מהו "קליק" לדעתך?

ובכלל כל מה שכתבת נשר אינו נכון אצל הרבה הרבה בנות!

ובעיקרון תאנה הגדירה את זה יותר טוב.

מסר אישי. אבל בכל אופן אני חושב שמחוייב המציאות הוא שתהיה משיכה לאחר מס' פגישות ואם אין אז חבל על הזמן. בא לא נשקר לעצמנו.

גם אצל הרבה בנים, עדיני נפש, אינו נכון. יש קישור של חיבה והוקרה פנימיים שנבנים, וגם אם יש יסודות בתוך האדם של כחות נוספים נסתרים, הרי הם מנותבים אינסטינקטיבית לעדינות זו.  ראיתי פעם ספר של מישהי שכתבה שבעיירה שלה בילדותה, היו אומרים על מי שמחפש להתחתן מתוך "משיכה", את דברי המשנה במס' שבת: "בהמה נקנית במשיכה"....  

זה נכון שיש סוג מסוים של בנות, ואולי גם בנים, אין לי מושג, שלוקח להם יותר זמן להרגיש משיכה. בשביל כאלה אנשים זה יהיה נכון להמשיך אם הכל מתאים שכלית. כי אם הם יחכו לדבר הזה שכולם מדברים עליו ושהם "חייבים" להרגיש, הם באמת ייתקעו ולא יתחתנו אף פעם. אבל בחורה שיודעת על עצמה שהיא כן נדלקת כשהיא נדלקת, חבל לה להמשיך בקשר שלא עושה לה אפילו חצי פרפר של התרגשות.  

ההגדרה שלך היא המדוייקת ביותר לדעתי.

ישנם סוגי טיפוסים שונים, וזה אולי אחד הגורמים הראשונים לבילבולים הגדולים הקיימים. עצות שמתאימות לאחד, לא נכונות לאחר, וכל אחד חייב להכיר את עצמו איפה הוא על הסקלה, גם בעניין של 'משיכה לבני המין השני'..

המשיכה הזאת היא לאו דווקא מה שאתה אומר(nesher..),אלא זיהוי מוקדם של הרגש מיהו הבנ'אדם שעומד מולו-עוד לפני שהשכל אוסף נתונים על הבנ'אדם, זה יכול להיות עפ"י התרשמות חיצונית-מראה וכו' ויכול להיות שפשוט נעים לי להיות ליד הבנ'אדם כי הדיבור שלו כזה או אחר או שיש לו איזה משהו באופי שבתת מודע גורם לי להרגיש טוב!

נכון, לפעמים זה בא קודם או רק ממשיכה פיזית(מראה וכו') אבל גם זה לא תמיד ולא תמיד מספיק!!

מה שקובע לקשר אמיתי וחזק זה ההתרשמות מהמידות וכו'

 

 

בקיצור-נקודה למחשבה..!

 

ואני אסביר:

גברים ונשים מטבעם שונים לחלוטין אחד מהשני. יצא לי לדבר על זה הרבה עם בעלי ועם עוד בחורות ובחורים רבים (אני משתדלת לעסוק בהכרויות כשיש באפשרותי), והמסקנה שהגעתי אליה די מהר ורק מתחדדת עם הזמן היא כזו:

גבר שרואה אישה שהוא לא נמשך אליה בפגישה- שתיים הראשונות- אין לו בכלל על מה לדבר. זה פשוט לא ישתנה. ככה זה. גברים, לך תבין. נשים, לעומת זאת, שונות מאד, ופה אני פונה אלייך "תודה ה'". זה אמנם לא באופן גורף, אבל אצל הרוב- לקח לבנות הרבה יותר זמן להיסגר על בחור מאשר להפך, ואני מדברת על מראה חיצוני ורגש של "קליק" בלבד! לא על החלטה גורלית אם להתחתן או לא, אלא שלב די התחלתי בכל מערכת יחסים, אם בכלל להמשיך לנסות.

אישה צריכה יותר זמן להכיר את הבחור, וברגע שהיא אוהבת את מה שהיא מכירה (וזה יכול לקחת קצת זמן להכיר מישהו), היא אוהבת גם את המראה שלו, אפילו אם בהתחלה הוא היה ממש, אבל ממש לא הסגנון שלה! (אצלי לדוג' זה היה הסיפור), ואפילו אם זה לא היה מה שהיא תמיד חלמה עליו. הקטע הוא שאישה צריכה לנסות. לא לגרור סתם, זה סתם עוגמת נפש לשניכם, אבל לא להשאיר את זה על "פושר". ברגע שאת רואה שה"למה לא" עולה על ה"למה כן"- פשוט תפסיקי לנסות. חבל. אבל אם זה עדיין מתנדנד- אולי תנסי עוד פגישה שתיים, אם את מרגישה ששוה לנסות כי הוא בחור טוב, שיוכל לגרום לך אושר ואת לו, כמובן.

בגדול- בחורה צריכה לרצות להיפגש ולהתרגש לקראת הפגישות. אבל צריך לקחת בחשבון שזה יכול להגיע (אצל נשים) בשלב מאוחר יותר מאשר אצל הגבר. זה גם טבעי שהבחור סגור עלייך ואת עוד מתנדנדת... אישה מחפשת פנימיות. כשזו מרשימה אותה- כל הדלתות נפתחות לפתע.

בהצלחה רבה רבה!!!

 

סתם עדכון למי שזה מעניין אותו-אני אחרי פגישה שישית (כשכתבתי את ההודעה זה היה לפני חמישית) ועדיין אין קליק. עכשיו אני עוד יותר במצוקה, כי הוא אמר לי שלדעתו זה מתאים, וצריך פשוט לפתח יותר את הרגש....אני גם חושבת ששכלית זה מתאים, אבל הלב שלי בכלל לא אצלו.... לא מחכה בהתרגשות לפגישות....

האמת אמרתי לעצמי שאולי אני פשוט בן אדם שצריך הרבה זמן בשביל לחשוב על דברים ולהחליט....

 

כי אני כזאת שמהר מאוד יודעת אם אני אוהבת את הבן אדם שמולי או לא (רושם ראשוני), ואצלו הוא סווג מהר מאוד כלא יפה במיוחד (הפה שלו קצת עקמומי), וביישן. אוך! ה' יעזור לי!!

נא לשרשר עיצות לפרידה.... שלא יפגע, בעיקר......

פליטת פה פרוידיאנית, מה שנקרא..

תגידי שהוא לא מוצא חן וגמרנו.

אל תסחבי את זה יותר מדי שמא תרגישי מחוייבת ואחר כך תצטערי כל החיים!

ושלא יגידו כל המתיפיפים למינהם שמה שחשוב זה המידות ולא החיצוניות.

נכון, חשוב מאד מאד המידות. כמעט מעל הכל. אבל אם מפריע משהו בחיצוני- אל תחכי שתתרגלי לזה.

אני מכירה מישהי קרובה אלי מאד, נשואה כמעט 20 שנה ומתביישת ללכת עם בעלה יחד . לא אוהבת את איך שהוא נראה. מההתחלה זה הפריע לה ואנשים חשובים שהתיעצה איתם אמרו לה שעם הזמן היא תתרגל.

לא!!!! אל תעשו את זה. חייבת להיות מציאת חן!!!! את צריכה לבדוק שאת לא מתביישת להיות איתו בפומבי. ואת צריכה להרגיש שבא לך נניח לתת לו יד. אלו 2 הדברים שאת חייבת לבדוק מלבד הפנימיות.

בהצלחה רבה!!!! ואל תשכחו לבקש מה'. רק הוא!!!!! 

אני לא רוצה לדבר ספציפית על המקרה אלא בכללי.

האם אנחנו צריכים להרגיש כוכבים וזיקוקים לפני החתונה?

אני לא חושב שתמיד כן...

אם אין זיקוקים וכוכבים אז למה בכלל להתחתן?

אם זה לא קרה עד אז, זה לא ייקרה.

התחלתי בעניין הזה מוקדם, ואני מתחרטת.

זה חבל, זה מעצבן, וזה גם מיותר להתחיל מגיל קצר. תמיד יש את אלו שיצאו מגיל 12 ועכשיו נשואים באושר, אבל על כל אחד כזה יש בערך 10 שהתחילו לצאת ממש מוקדם מדי ונכוו ונפגעו. אני יכולה להגיד לך, במליון אחוז, שמה שבחורה חושבת שהיא רוצה בגיל 15 זה ממש לא מה שהיא מחפשת ורוצה בגיל 18.

ככה יוצא שהרבה בנות נשואות ל"חברמן" ולשאקל של הקבוצה, כשבגיל מאוחר הן פתאום מבינות שהן רצו בככלל מישהו מופנם וביישן...

וגם לא ראוי הלכתית.  אצלנו, קשר בין איש לאשה זה בנישואין. מה שמכירים זמן מה קודם, זה בשביל לבדוק התאמה בנישואין, אבל לא כדי להיות "כאִילו" לפני כן.  את הרצון קירבה המיוחדת הזו כדאי להשאיר לשלב שבשלים לבנות בעז"ה בנין עדי עד, ולא לבזבזו קודם לכן. אפילו אם בסוף מתחתנים, חבל להוציא את הרעננות והראשוניות זמן רב קודם. ובפרט שבגיל צעיר הדברים ארעיים, ואז מנסים אולי מישהו אחר וכו' - מבזבזים כחות וראשונית שהיה ראוי להשאיר להיכרות של טרום נישואין ונישואין, שלא לדבר על צלקות שעלולות להישאר, שרידי רגשות וכו'. וכי כך את רוצה להגיע למי שאיתו תבני בנין של קיימא (ואין זה דומה כלל לשלב השידוכים: שם נפגשים בדיוק בשביל זה. שייך - שייך. לא שייך - מחפשים הלאה, ולא כאילו הבילוי המשותף הוא בעל ערך לכשלעצמו).

הכי טוב שתתרכזי בשלב זה בבניינך האישי, הערכי, המידותי, ההתחשבותי וכו' - שזו הכנה אמיתית לבנין בית, תקשרי קשרים טובים ונעימים עם חברותייך (שגם זו הכנה טובה, חוץ מערכה העצמי; שהרי זה "בין אדם לחבירו", על אף ההבדל בין נשים לגברים) - וכשיגיע הזמן, תכירי לשם בנין בית. תכירי בקדושה, בטהרה ובשמחה.

השאירי את ההתחלה למי שיהיה בעלך בעז"ה.

אני בוגר ישיבת הסדר ואני יכול לומר בפה מלא שבוגרי ישיבות הסדר לא בהכרח יותר חזקים מבחינה דתית ממי שלא היה במסלול הזה. לפעמים, להפך הוא הנכון. השאיפה לרוחניות ולקרבת ה' יכולה להמצא בכל אדם. מידות טובות ושאיפה לגדלות יכולה להימצא גם בבחור שלא היה בישיבה ועבר את מסלול החיים הרגיל. ואני אפילו יאמר יותר מזה, לעיתים מי שלא למד בישיבה אף גדול יותר מימי שכן היה שם. מי ששרת בצבא לבד, במהלך 3 שנים, ללא חברים תומכים מהמסגרת שדרכה הוא התגייס והצליח לשמור על הערכים שלו שם וגם אם הוא לא למד תורה, מבחינתי הוא צדיק פי אלף מאותו אחד שיושב ולומד תורה בישיבה וזה בדיוק כמו שאותו בחור שחי כל חייו במאה שערים והצליח לשמור על קלה כבחמורה ולא לחטוא, הוא לא יותר גדול ממי שכן התמודד עם מורכבויות החיים. כי מי שמתמודד ומצליח גדול ממי שלא מתמודד ומצליח. כי מה החוכמה להצליח בלי להתמודד?

אני רואה היום חברים שלי, בוגרי ישיבת הסדר שלשמור נגיעה  אצלם זה כבר לא מובן מאליו, 3 תפילות ביום זה לא מובן מאליו וכו'. לעיתים הישיבה גם גורמת לבחורים לשאול שאלות ולאבד מהתמימות שהייתה להם לפני הישיבה מבחינת עבודת ה'. ואוליי דווקא אותו בחור שלא נבר בנבכי התורה, לעיתים מצליח לשמור על רמה דתית טובה ורצון אינסופי להתקרב לה'. כמובן שאין פה שחור או לבן וכל אחד צריך לבחון אותו באופן סובייקטיבי. אבל מה שברור הוא שלבוגר ישיבה אין שום ייתרון על פני מי שלא למד בישיבה.

טוב קודם כל חשוב לי לומר שדבריי לא נאמרו בהכללה. כל מה שהזכרת מקודם אלה דברים יפים מאד אבל רק לשעתם. עם הכלים האלה שבחור לוקח מהישיבה הוא צריך להמשיך אל החיים האמיתיים. תקופת הישיבה היא הפרוזדור לקראת החיים האמיתיים. וודאי שאין להמעיט בכל מה שציינת. האווירה בשבתות בישיבה והקרבה לתלמידי חכמים, השמחה בחגים ומסיבת הפורים הבלתי נשכחת מתוך התרוממות נפש לתוך הלילה בישיבה אלה דברים עצומים ואין לזלזל בהם. בסופו של דבר כשיוצאים לחיים האמיתיים החוויות האלה נחרטות בלב, אבל לא גורמות לאותו בחור שלמד בישיבה שיהיה לו ייתרון על פני מי שלא למד. הייתרון היחיד נובע מהצורה והדרך שכל אחד ואחד בנה את עצמו באופן אישי. מהחוויות הללו שציינת לא בונים קומה תורנית. ויכול להיות מאד שבחור שלמד בישיבה לא ניצל את הכלים שהישיבה ניסתה להקנות לו על מנת להתגדל ואילו אותו בחור שלא למד בישיבה התגדל בכליו הדלים. אני באופן אישי ראיתי הרבה בחורים שעברו בישיבה ויצאו ממנה כמו שנכנסו. ראיתי גם בחורים שיצאו מהישיבה והם לא ממש מקפידים על קלה כבחמורה וראיתי גם כאלה שהישיבה קידמה אותם והם אנשים תורניים מאד ובלי פשרות. צריך לצאת מהסטיגמות ולהפסיק להכליל. אני לא מצליח לזהות את הייתרון של בוגר ישיבה על פני מי שלא היה בה. באופן סובייקטיבי עם תשאלי אותי לגבי 2 חבר'ה ספציפיים, מי עדיף על מי אז ייתכן ובחור הישיבה יהיה עדיף על מי שלא היה בה או להפך וכל מקרה כאן הוא ממש לגופו ובא לא נצא בכללים גורפים. 

בהמשך לתגובה הקודמת: אני לא מבין למה להמעיט מערכו של בעלך? הוא בחור טוב ולא למרות שלא למד בישיבה. מי אמר שאם הוא היה לומד בישיבה הוא היה בחור יותר טוב? בואי לא נכניס לעצמנו שטויות לראש. לא כל אחד מתאים ללמוד בישיבה. יש אנשים שבאים לישיבה ומבזבזים שם את הזמן. הנפש שלהם לא מתאימה למקום הזה ויכול להיות שבמקומות אחרים הם היו מקדשים שם שמיים יותר מהישיבה. (כמו לדוג' בצבא וכו')

לפסול בחורים באופן גורף על סמך סטיגמה. כמות ה"ביינישים-בלאי" שנתקלתי בהם במהלך שרותי הצבאי תוכיח שהרבה מדי מאלו שבחרו במסלול ה"הסדר" עשו זאת משיקולי נוחיות ורצון לקצר את השרות הצבאי ולאו דווקא מתוך רצון להתעמק בתורה בישיבה.

 

או משיקולים של לחץ ההורים וכו'. בעבר היה בלנ"ו דיון על השפעת הישיבות וכתבתי שם בצורה ארוכה ומושקעת על המניעים השונים והמגוונים של חבר'ה להגיע לישיבה, ומה הם אחר כך עושים שם.

 

כמובן שמי שזה מתאים לו - שילך, שיהנה ושישקיע את כל כולו. אבל מי שלא - חבל. שיעשה משהו יעיל יותר.

הבחור החליט להתגייס לשרות צבאי רגיל ולהתקדם בדרגות הפיקוד,

עם זאת חשוב לי שיהיו לו שאיפות להתקדם מבחינה דתית, ולבנות בית

שבמרכזו עומדת התורה. ועד שלא אהיה בטוחה בכך אני לא מתקדמת....

 

תראי את לעולם לא תהיי בטוחה בכך ואם אף בחור. גיסתי התחתנה עם בחור חרדי שאמר לה שכל חייו הוא רוצה לשבת וללמוד תורה בכולל. היום הוא לא לומד תורה ומחפש את עצמו. העיקר זה שבשבע ברכות שלהם כל החברים דיברו על כמה הוא עילוי.

באמת למה שלא תשאלי אותו וזהו?!

 

אם הוא יגיד לך שתורה זה חשוב והכל, אבל אידיאולוגיה או ארץ ישראל יותר חשוב- תדעי שאומנם הוא בן אדם מדהים- אבל לא מתאים לך, וזהו.

אין הביישן למד...

 

הר ברכה ואלון מורה הם לא ישיבות חסידיות. במצפה יריחו למיטב ידיעתי אין ישיבת הסדר או ישיבה גבוהה. ביצהר יש את ישיבת "עוד יוסף חי" שהסגנון הוא ממש חסידי. ואם כוונתך לעוד ישיבות שדומות לסגנון הזה אז אולי את מתכוונת לישיבת רמת גן או "ברכת התורה" שבשבי שומרון ששם הסגנון ממש חסידי.

א. תודה שריעננת את זכרוני שאכן יש ישיבה במצפה יריחו.

ב. זו היא שאמרה שאחותה מחפשת מישהוא בסגנון חסידי. חבר'ה כאלה ניתן למצא ביצהר או בישיבת ר"ג. הר ברכה ואלון מורה הן לא ישיבות חסידיות.

אני מסכים עם הקביעה הזאת שלך באופן כללי, אבל ביחס לישיבות אחרות הן כן יכולות להחשב "חסידיות" מפני שבאמת חלק גדול מהתלמידים מגדירים את עצמם כחסידים, למרות שהישיבה לא מתוייגת כך.

אחותה מחפשת בחור בסגנון חסידי וחבר'ה כאלה ניתן למצא בכל ישיבה ולא רק בישיבה שהמוטו שלה הוא חסידי.

ב"ה

 

למיטב ידיעתי, הרוב המוחלט כאן של הגולשים בפורום הזה, הן נשים.

אז אפשר לפנות אל הנשים:

 

הבעל עשה מעשה שלא היה אמור לעשות.

מעשה שהאישה מאוד לא מרוצה.

איזו תגובה היית מגיבה בתור אשתו?

 

סליחה על ה"שיפוץ", פשוט, בכלל באופן כללי,

לא נראה לי שבעל כלשהוא יכול לענות על שאלה שכזאת

אלא רק אשתו.

 

 

תגובה תתקבל כסבירה ובצורה טובה. ולכן, לא צריך "לשפץ" את השאלה.

 

הכי טוב להעיר כמה שיותר בעדינות. לבקש השתדלות יתר להבא.

 

בד"כ זה גם יביא את התגובה הכי מתחשבת ומפייסת.

ואיך היא תרגע?

 

הבעל אמור להרגיע את האישה?

 

???

בעלי עדיין לא עשה מעולם מעשה "שלא יעשה", אז אני מניחה שמדובר ככלל בדברים שסתם מעצבנים כל בן זוג ביומיום.

 

אישית אני עדיין עובדת על המידות שלי בענין.

 

לנשים יש נטיה להעלות באוב בשעת כעס את כל הדברים שהפריעו להן במהלך השנה האחרונה לפחות, ולכן עלי לבודד את המעשה הספציפי מכל כעס אחר, ולשפוט אותו בפני עצמו. וגם, כמו שאמר אלעדי, לעטוף את השיפוט בהמון נקודות אור אהובות שיש אצל בן הזוג.

 

וכדי שאצליח לעשות זאת, יש לי עוד עבודת המידות לעשות - לא לשמור בבטן! לא לכעוס היום על מה ששקוע אצלי מאז ראש השנה, אלא לדבר על מה שמפריע ולא להסתיר מבעלי. נכון שיותר קל לשמור בבטן ולנסות להבליג, אבל אם נשארת מועקה - ולו קטנה - זה לא פייר להסתיר ממנו ולהוציא את זה בעוד חצי שנה... רק כשהבנתי כמה זה אכזרי כלפיו, הצלחתי לפתוח יותר דברים בזמן אמת, ולנקות את הבטן.

 

נראה לי שהעבודה הכי חשובה בזוגיות היא ההתמודדות הזו - כדי להתקדם ב"ואהבת לרעך כמוך", שזה קודם כל בין בני הזוג.

 

 

אתה מסוגל אחרי שאתה נרגע ובתוך מעטפת וכו' וכו'???

נשמע לי כמו מלאכים, ונכון להיום- אני לכל הפחות- רק בנ"א.

 

אז תן לי להתרגז ולהיפגע ולהתעצבן ולכעוס, ותבין שלפעמים זה גם מגיע לך (לא אתה ממש, אלא הבעל). ותתנצל באמת ותקנה לי פרח או שוקולד כדי לפייס...

מגיעה הודאת הבעל...

אם זה מגיע ממקום של פק"ל שהוא עושה משהו לא בסדר, מתוך ידיעה שאשתו תתרגז ואח"כ "יעבור לה", או אפילו מתוך זה שאשתו תתרגז, הוא יבקש סליחה ואז זה "יעבור לה" - זה פוגע ומראה על זלזול.

אם הבעל באמת באמת מתחרט, באמת באמת מתכוון לא לעשות את זה להבא, ומתנהג אל אשתו כאילו חיי הנישואין שלהם בסכנה כתוצאה מהמעשה הזה והוא עושה את כל המאמצים לפייס אותה - אז הוא באמת ראוי לפיוס.

שאם מישהוא פגע בנו שדבר ראשון יקח אחריות, ולא יתחבא מאחורי תירוצים הצטדקויות והטחת אשמה חוזרת. לדעתי הצפי המכריע והמרכזי הוא שאדם מותר לו לטעות/לשכוח/לאמר משהוא לא במקום, אבל לקחת אחריות ביושר ובנאמנות ובשום אופן לא לגלגל את הכדור למגרש השני. אנשים שיודעים לקחת אחריות על מעשיהם לטוב  ולמוטב יש להם את הקלף המנצח.

 לקיחת האחריות היא באמת מילת המפתח...

בפועל, הדבר כנראה אינו כ"כ מצוי ויותר מכך - איני סבור שהוא לא כל-כך רצוי. ראשית כל, האיש שעשה מעשה לא ראוי, בהחלט ראוי שאשתו תעיר לו שהמעשה אינו מקובל עליה, אך היא צריכה להיזהר משני דברים. מחד גיסא, לא להעמיד את האיש מול "כיתת יורים", דבר שעשוי לגרום לו לייאוש ותסכול, ומאידך - היא צריכה להגיד את האמת ושהאיש יבין באמת כמה זה כאב לה, ולא לנסות להסתיר את הכאב שלה. אחרת, האיש עלול לתפוס את הדברים בפרופורציות לא נכונות וכתוצאה מכך להתייאש או להקל ראש במעשיו, תלוי לאיזה כיוון האישה הקצינה את תגובתה.

הוי אומר, תגובת האישה צריכה לבוא מהלב והיא בהחלט צריכה לפרוק את העול הרובץ על ליבה, אך במידתיות. לא להעמיס על התגובה הנקודתית הזאת את כל כעסיה מקדמת דנא, לא להגדיל בעיני רוחה את חומרת המעשה, אך מאידך לא להמעיט בחומרתו. התגובה צריכה להיות תמימה, ישרה ובריאה. כמו כן, אל לתגובה לבוא רק מהשכל הקר, שכן אז יקשה על האיש לחוש את עוצמת מעשהו. בנוסף, על האישה להיות נכונה להתפייס (אם כי היא איננה מלאך ולא תמיד הפיוס מיידי) ולקבל את ריצוייו של בעלה, שאם לא כן נמצאת היא נועלת את דלתי התשובה בפני הבעל.

תגובה כזו, לעניות דעתי, היא כנה וישרה ויכולה לסייע בפתרון הבעיה. זו התגובה לענ"ד שגם הבעל צריך לרצות לצפות לה.

דומני שהדברים האמורים ענו גם לשאלה מה רצוי שהאישה תעשה עם הכעס שנאצר אצלה, אבל כדי לומר את הדברים בפירוש, בהחלט רצוי שהיא תפרוק אותו במידתיות ולא תכמין אותו בקרבה, דבר שעשוי להביא בעתיד ל"התפרצות געשית".

זאת התגובה הכי טובה לדעתי.

היא צריכה להאמר ברוגע לאחר שאמרת איך נפגעת/הרגשת כתוצאה מהמעשה.

את פורקן הרגשות עושים לבד עד כמה שניתן.

יש רצוי ויש מצוי.

דרך-אגב זו תגובה מתאימה גם לילד (הכוונה "לא מתאים לך")

החלוקה בגדול היא כזאת:

לבנים- הרתחה (עדיף 90)

מגבות בהירות- הרתחה (עדיף 70)

מגבות כהות ממש+ בגדים כהים עד שחורים- כביסה קרה

בגדים בהירים צבעוניים- בינוני

מצעים- בינוני

חולצות לבנות ומפות- בינוני / חם.

 

 

 

הרתחה: תוכנית הכי ארוכה, אני לא יודעת איזו מכונה יש לך אז אני לא יודעת מה כתוב לך. במעלות של הכביסה לבחור בין 70 ל90 מעלות. טכנאי שרות טוענים שמספיק 60-70, אני אישית לא אוהבת.

כביסה קרה- תוכנית קצרה בין 0 ל30 מעלות

כביסה בינונית- תוכנית קצרה 30 מעלות

כביסה בינונית חמה- תוכנית קצרה 40 מעלות

 

אני ממליצה שאם יש לך כפתור של חצי מכונה- תמיד לכבס איתו, אלא אם מדובר בבגדים עם כתמים ממש קשים. חסכוני בחשמל, במים ובכסף.

 

אני ממש לא אוהבת להכניס חצי מכונה. לאחרונה, בגלל המשבר הקשה כ"כ במים, גם הפסקתי להכניס בגדים לכביסה סתם. הבן שלי גם ככה כל היום בפנים כי קפוא בחוץ, אז אם המכנסיים נקיים- לא חייב לכבס שוב, וכנ"ל אצל בעלי. וזה באמת חוסך! גם במים, גם בחשמל.

אז בכל מקרה, אני מצאתי שגם כביסה ב-50 מעלות מכבסת סבבה לחלוטין. אני גם מכניסה סדינים ומגבות יחד, על 50, בתוכנה הכי חזקה והם יוצאים מבריקים. ממליצה בחום על סנו אוקסיג'ן, שגורם גם לכביסות ב-40 מעלות לצאת יפות כמו מורתחות.

והעקרונות הן להלן:

כל הבגדים ה"רגילים"- מכותנה וכו', ייכנסו יחד, כל עוד שאין בגדים כהים לגמרי או בהירים לגמרי. אני ממליצה לחלק לשתיים- אחד את הבהירים עם הלבנים שאינם בגדים תחתונים, ואת הכהים עם השחורים. כביסה ו יכולה להיכנס ב-40 מעלות, או 50 אם היא מלוכלכת. הכביסות היותר עדינות- תראי לבד, זה פשוט ניסוי וטעיה...

וחוץ מזה- אם יש לך שליטה על כמות הסיבובים של הסחיטה- תלחצי תמיד על הכי נמוך (800 זה מצויין, לא צריך 1200). בארץ שלנו גם בחורף לא לוקח לבגדים יותר מיום להתייבש.

הרגעתן אותי !!! תודה רבה!!

עד היום פשוט חילקתי לשתיים - בהירים וכהים.

ועשיתי הכל ב40 מעלות בתכנית כביסה חסכונית.

הכל באמת יצא סבבה, רק המגבות קצת מבאסות אותי, מרגישות לי לא מספיק נקיות וקשות!!

מה עושים כדי לרכך? איך יש כאלו שיוצאות להן מגבות רכות ומפנקות?

אגב, אין לי מיבש (-: 

 

יש כאלו שמוסיפים לכביסה של המגבות (ואולי להכל) מרכך כביסה.

אני אישית לא סובלת את הריחות השונים של האבקה ובמיוחד של המרכך - השיטה שיצאו רכות ובלי מייבש זה פשוט לא לתלות את המגבות בשמש. רק בצל או בתוך הבית..

והכי הכי טוב (ומוזר ) זה לתלות אותן בגשם עד שהן מתייבשות אין סיכוי שיתקשו

 

 

ועוד כלל מעולה בכביסה: לא לדחוס למכונה! ולא לשים על סחיטה גבוהה מדיי.

ככה הכביסה לא יוצאת מקומטת מדיי. אצלי סחיטה של 500 (הכי נמוך) כמעט מייבשת את הבגדים

 

בהצלחה!

 

וכמה מרכך?

תודה!

לקרוא תוויות.

על כל בגד\ מגבת\\\ רבע-איכותית יש תווית עם סימנים של כביסה- טמפ', סחיטה, עדין....

 

ואל תהססי יותר מידי... לא יקרה כלום אם יהיו לך כמה גרביים בגוון קצת ורדרו... (לי יש. )

קודם כל רצוי שתהיה מכונה שמכבסת היטב (לא כולן כאלה)

א. אני מפרידה בין בגדים כהים לבנוניים ולבנים (כולל תכלת ורוד ירקרק וכד').

ב. במשפחות קטנות כשאין הרבה כביסה ניתן לכבס ביחד את המצעים המגבות הבהירות והלבנים ביחד ב50 מעלות (אין צורך ביותר). ובסחיטה חזקה.

ג. בגדים עדינים שרצוני להימנע מלגהץ אותם אני מכבסת בכביסה עדינה מכונה לא דחוסה ובלי סחיטה. יש מכונות שיש בהן אפשרות להוציא מים בלי סחיטה. רצוי לתלותם עם המים כדי שמשקל המים ימתחו את הבגד כלפי מטה.(כמעט ואיני מגהצת מאומה, מלבד בגדים שנתפרו עתה ויש לגהץ את התפרים).

ד. רצוי מידי פעם להרתיח לבנים ומגבות (בצבע לבן, תכלת ורוד וכד' ולא בצבע כהה)  ולסחוט בסחיטה חזקה.

ה. בגדי צמר סרוגים לכבס בהתאם לצבע במכונה לא מלאה בסחיטה עדינה ולתלות על קולב!!!

ו. חצאיות צמר לכבס בכביסה המיועדת לצמר ובלי סחיטה. לתלות על קולב שמותח את החגורה כך שהחצאית נמתכת כלפי מטה. כך גם מכנסי בנים מצמר או מכותנה.

כעקרון כדי לכבס מכונות קטנות לא מלאות מדי ובתוכניות קצרות כאשר מפרידים צבעים כמה שיותר. אכן כדי לשים חומץ הוא מחזק את הצבע. אך למהול אותו ולא להגזים.

ז. בגדי עבודה כהיםומלוכלכים, שלא איכפת אם יראו מקומטים לכבס בתוכנית ארוכה עם סחיטה חזקה

ח. לא לכבס יחדיו בגדים מלוכלכים מאוד עם בגדים שלא התלכלכו כדי שהלכלוך לא יעבור.

ט. כדי שבגדי התינוקות לא יתלכלכו יתר על המידה יש להרגיל אותם לסינריות וכשהם גדולים לסינורים. אחרת זה בל תשחית. ברשותי בגדים ששמשו את ילדי אחותי (היא סבתא רבא) ועברו את רוב ילדי (בלוי אם הם לבנים או לבנות) והם עדין יכולים לשמש עוד ילדים. אני זורקת רק בגדים שנקרעו ללא יכולת לתקנם.

י. לא ללבוש בגדים עד שיתלכלכו כל כך שלא תוכלי לכבסם. לא להחזיר בגדים שנלבשו לארון ללבוש למחרת או בזמן סמוך. הליכלוך נדבק כך שקשה למכונות להורידו, ואז נזקקים לחומר חזק שהורס את הבגד. עדיף לכבס כביסות קלות לעיתים קרובות. הן שומרות על הבגד והחיסכון בחשמל ובמים  בא על חשבון הבלאי של הבגד.

מקוה שעזרתי. בהצלחה בנישואין ולא לפחד מכיבוס.

אני מעידה- היא באמת יודעת לכבס! בגדים אצלה- זה נקי- גם אחרי עשרות שנים!

(רציני- כן,כן.)

|מצדיעה|

 

למי שיש ראש להיות כ"כ פדנטית על כביסה- אלו העיצות הכי טובות.

למי שאין ראש לזה- שתכבס הכל על 40 מעלות, וכל שלוש שנים תזרוק בגד לערימת הסמרטוים....

 

פשוט מאוד, מפרידים בין צבעוני ללבן, כלומר בגדים ההולכים להרתחה: מגבות,מצעים  ומעמידים את המכונה על כביסה רגילה 90% ,

 כביסה עדינה:   כביסה צבעונית  ללא הרתחה וללא סחיטה 60%, סוודרים ללא סחיטה כמובן  וכביסה עדינה מאוד

30-40% .

זו בערך כל התורה כולה על רגל אחת.

בנוסף  כל מכונה מגיעה עם ההסברים שלה מצורפים, תקראי את החוברת הנ"ל.

אמנם אני לא נשואה המון זמן, אבל אולי כדאי שתשקיעו יותר בקשר שלכם?

 בלצאת ביחד, בלהפגש, בלדבר לבד בלי עול העבודה והילדים? אפילו אם זה אומר להזמין איזה בייביסיטר ולוותר על כמה דברים.

לפי דעתי כדאי לפתוח את הדברים ובעדינות,

ובכלל, קשר צריך תחזוק תמיד, וקל וחומר כשהוא במצב של תחילת ירידה-

ככל שלא פותחים דברים, לא מאתרים את נקודות התורפה ולא מנסים לטפל הנאכס רק מצטבר.

ועד אז, אולי תנסי לשמח אותו באיזה צורה, אפילו סתם לחייך אליו, להתייפות לכבודו, להכין לו משהו שהוא אוהב כשהוא חוזר מהעבודה?

כמים הפנים לפנים...

 

מאחלת לך המון שמחה והצלחה בעזרת ה'.

 

 

אני משתדלת להישאר ערה לכבודו (גם אם אני שיא העייפה, והוא מגיע לפעמים מאוד מאוחר) ולבושה נורמלי.

דואגת שיהיה מה לאכול כשהוא בא.

תמיד מחייכת לקראתו, ושואלת לשלומו

בקשתי ממנו כמה פעמים שנצא ,( אני מאוד קלה עם בייביסיטרים), אבל אין לו כוח, הוא עייף ....

מיותר לציין שמחמאות אני לא מקבלת אלא אם כן אני שואלת אותו לגבי הדברים ברחל בתך הקטנה.

נראה לי שזה משהו גנטי... אז למה אני פגועה? למה זה מפריע לי כ"כ?

דברייך בעיקרון נכונים וראויים, תודה.

את פגועה כי חסרה לך הערכה, חום אהבה, הרגשה שאת רצויה ואהובה- צרכים של כל אישה באשר היא!

את לא מרגישה חלק ממערכת זוגית עמוקה-

 

לדעתי כדאי לפתוח את זה-

אולי לכתוב לו מכתב?

להתייעץ עם רב/ דמות שמכירה את שניכם?

 

בכלל, זה תמיד היה ככה, או שזה רק שחיקה של השנים האחרונות? כי אם זה רק בתקופה האחרונה יותר גם הוא יבין לאן את רוצה לחזור ולהתחדש.

 

עצוב לי לקרוא על זה, ואני מבינה את הצער שלך.

אל תוותרי על הזוגיות שלכם-

תנסי לעשות מה שאפשר!

 

וסתם להעלאת המורל, ממליצה לך לשמוע שיעורים של הרבנית ימימה מזרחי-

הם טובים, קלילים ומצחיקים, ונוגעים בנקודות אמיתיות של החיים והזוגיות, ובכלל של ההתמודדויות הנשיות.

 

בהצלחה בהכל,

ועוד הערה, מה שכתבתי בקשר לבגדים, זה לא כי את לא לבושה נורמלי, אלא להתייפות מהרגיל, כדי שידע שאת רוצה אותו ומשקיעה בו.

 

שה' יתן לך עצות טובות וכח לעשות מה שצריך!!

ללכת לשיעורים שלה ,או לשמוע בדיסק/קלטת.

 

השיעורים שלה מאוד בנו אותי בנושא הזוגיות ובכלל....

 

לדעתי היא יכולה ממש לעזור לך!

 

בהצלחה רבה!!! והרבה כח!

רק בתקופה האחרונה?או שתמיד העניינים היו ככה?את שואלת מדוע את פגועה?לדעתי זה כי את אשה והדבר הבסיסי ביותר שאשה רוצה מבעלה זה חיוך חום אהבה מחמאות ומאוד מאוד מאוד קשה ללא זה, אני ממש יכולה להבין אותך גם אם העניין גנטי(למרות שגנטי זה לא בדיוק אלא משהו שהוא ראה וקלט בסביבתו ואליו התרגל וכך הוא עושה ייתכן ומבלי לדעת שזה לא טוב כי לכך הוא רגיל)

אני שולחת לך המון הצלח חיזוקים והכי חשוב תפילה..

קשה לתת ולתת ולא לקבל פידבק חיובי.

יש הרבה נשים חכמות שיודעות לתת עצות.

קתי מנדלביץ' שרה אליאסף ועוד.

אבל אני למדתי שאם אני באה עם חיוך ענק נעמדת מול בעלי ונותנת לעצמי מחמאות הוא יחייך (או שלא...)

לפעמים צריך ללמד את הבנים האלה מה בנות צריכות לשנוע. זה כל כך קשה לבקש מחמאה. אבל אולי הוא לא מבין בכלל איך את מרגישה או מה את צריכה . לבעלי לקח המון שנים לאמר לי שהוא אוהב אותי. ממש הכרחתי אותו לאמר את זה. זה לא נעים בכלל אבל עכשיו זה זורם לו הרבה יותר.

בקיצר -חייבים להיות חכמות כי חכמת נשים בנתה ביתה. לא תמיד זה קל ולא תמיד זה כמו שמדמיינים. ותמיד להיתמקד בטוב שיש בו. ולדבר לדבר לדבר!!!

הרבה שימחה והצלחה!

אני חושב שקבלת כאן תשובות נהדרות והשתתפות כנה בצערך, לי לא נותר אלא לשוב ולהמליץ לך לשתף אותו בתחושותייך בכל דרך אפשרית, כי נראה שאינך יכולה להמשיך במצב הקיים, ובצדק.

צריך לברר את הסיבה ולטפל בסיבה ולא בתוצאה. יתכן שהוא מרגיש אחרון בתור אחרי ילדים/בית/עבודה/משפחת מוצא וכו', לפעמים גברים מרגישים מיותרים, כאילו כל היום שלך מלא מאורגן ומסודר, את שולטת בכל ביד רמה ומנהלת את הכל, אז בשביל מה את צריכה אותו?? הרבה גברים מסתובבים עם התחושה הזו. בגדול, נסי לפענח את הסיבה להתנהגות שלו ואז תעלי על דרך המלך.

כדאי למצוא זמן נינוח (לא אחרי העבודה) ולהסביר לו מהלב כמה חשוב לך שיסתכל לכיוונך, חיוך פה ושם, לא תוך כדי עיסוק; שזה עושה לך טוב על הנשמה.  עצם המחמאה שבכך - שזה כ"כ חשוב לך - יכול לעודד את הענין. כמו כן, כדאי לסכם על פעם בשבוע, שחוזר מוקדם יותר, או במוצש"ק - שאתם לעצמכם: יוצאים, או יושבים בנחת בבית, ועוסקים רק בשיחה נינוחה והחלפת חוויות על כוס קפה, ולא שום דבר אחר.

אני קודם כל הייתי דואגת לו-עצמו-- הכל טוב איתו לאחרונה? בבבריאות? בשינה? בויטמינים?

מה פשר הכאבי ראש? ביחסים עם הבוס?

מה גורם לו להיות ב'נאכס'?

 

ואז הייתי דואגת לדינמיקה ביניכם- כן- את צריכה להיות קצת יוזמת ומובילה- לא לצפות שהוא יעשה ויגיד- לדרבן אותו לזה. את רוצה חיבוק? תחבקי אותו. רוצה מבט? תתפסי לו את הפנים ותתני לו מבט לעיניים.... רוצה שהוא לא ישן לבד? תגידי לו "הערב נשארתי ערה עוד קצת כדי לעלות איתך..." רוצה מחמאה? תגידי "נכון החצאית שלי יפה?!" "איך הדגים יצאו לי- טעימים, לא?!" וכן על זה הדרך

 

וכמובן- אנחנו רק פורום. אנחנו לא מכירים אותך, את כל מיכלול החיים שלך ושל בעלך, ואנחנו סתם אנשים -לפחות רובנו- לא יועצים מלומדים ומנוסים. לכן כדאי לך לפנות ליועץ\חכם שיתן לך עיצה ספציפית.

 

לי זה נשמע כמו קריאה לעזרה -דווקא של בעלך, אולי הוא עובר משהו? אולי דיכאון, קושי כלכלי?ילדים?עבודה? דימוי עצמי נמוך?

עשי את את ההיפך ואל תשקעי גם איתו.

עודדי אותו, תצחקי איתו , נסי להריםאת דימויו העצמי, לאחר שיתעודד הייתי יושבת על כוס קפה ומשוחחת.

בהצלחה

הכל יעבור את תראי, היינו במצבים יותר גרועים

לשמוע את הכאב והעצבות והדיכאון - פשוט קורע לבבות.

כל כך חשוב לעבוד על הזוגיות ולנסות הכל כדי לא להיתגרש.

גירושין צריכים להיות רק מוצא אחרון.

צריך הרבה עבודה ותפילות!

בציפיה לגאולה שלמה!

גם בזה צריך המון סיעתא דישמיא גירושין בצורה נכונה ונעימה( עד כמה שאפשר)

איך מצטרפים?

1. הוא אחראי על כל התשלומים- היא בלחץ אם פעם היא חייבת ללכת לבנק בעצמה...

2. הוא הורג את הג'וקים (בלעדית...) או לוכד אותם ומשחרר לחופשי (מחוץ לבית!!!!) היא צורחת בהסטריה אם ראתה בדל ג'וק

3. הוא אוכל ומשאיר את הכלים/שאריות בכל מקום היא מפנה לפח/לכיור

4. הוא מוריד גרבים כנ"ל היא מלקטת ושמה בסל הכביסה

5. הוא והיא והם לובשים בגדים-היא מכבסת

6. הוא אוכל-היא מבשלת

7. דגים הם אוכלים והוא מכין

8.הוא אוהב עוגות (בעיקר שמרים) היא אופה

9. היא מבשלת לשבת ומבלגנת את המטבח עם אלף פריטים-הוא מסדר אחריה טיפ טופ

10. הוא מתלונן:"אין מה לאכול" היא מתרגזת...

11. היא מצוברחת- הוא משעשע אותה...

12. הוא והיא מנסים לעשות לביתם- הוא הקניין הראשי...

13. הם לבושים ונעולים-היא קונה...

14. אם הם לובשים בגדים מגוהצים.. אז היא גיהצה...

15. הוא מחכה לה- היא מאחרת...

16. הם מפזרים והם מסדרים (בעיקר היא אבל נו, שיהיה...)

17. היא מאכילה את הטף- הוא מתחרפן אם הוא פעם חייב לעשות זאת... או שהם נשארים רעבים/אוכלים  בורקס/ממתקים...

18. היא אומרת "חייבים סוודר" הוא-תפסיקי בכלל לא קר...

היא מבלגנת והוא מסדר

היא זורקת את הפדים בשירותים והוא זורק לפח

אני ירושלמית- קלעת בול!

אבל האם בכ"ז צריכה להיות "חלוקת תפקידים"?

האם זה המצב הבריא והנכון?

כל אחד צריך לתת את המקסימום שהוא יכול, ובמה שהוא טוב (בדר"כ כל אחד טוב ומעדיף משהו אחר).

 

והכי חשוב ובריא - כל אחד צריך לתת בלי לחשב ולעשות השוואות .

 

משקיעים הרבה פחות אנרגיה ותיסכולים אם כל אחד עושה ולא מסתכל ומשווה לשני...

הוא אחראי על ההכנסות

ואני אחראית על ההוצאות

ובשאר הדברים שנינו עושים יחד את הכל .

חוץ מהנקה שזה רק אני.

הוא עובד (דוקטורנט) ומתלונן שאני לא עוזרת לו בזה...

יש לנו גדוד בבית... 6... 2 מתוכם בבית "נון-סטופ" איתי (חיסכון של כ-3000 ש"ח אצלנו)...

אני עושה קניות-ריצות-טלפונים-תשלומים-שליחויות-אסיפות הורים-בישול-כביסות-ארגון-פרגון- ועוד הרשימה ארוכה...

אני אחראית על הסנדוויצ'ים שלו כל יום---

אני שרת הפנים והחוץ-

אני אחראית על העלאת המורל בבית--- והוא על ההורדה...

הוא אחראי על ההערות-- ואני על ההארות---

הוא 20-30%  (מפחית והולך כדעת בית שמאי...)מהזמן מכין בבוקר סנדביצ'ים לילדים...

אה! כן- הוא מגהץ בימי שישי בגדי שבת.

הפסקתי מזמן לקבל מהם את הזבל הזה...

הי הי... מכריה את העיתון הזה ישר והפוך וגם כל מה שבא איתו.

אם אפשר לא לעשות בי-ם - עדיף. הרבנות שם אנטיפטית.

להוציא תעודת רווקות ולהרשם לנישואין בעדה החרדית בירושלים.

בלי פרוצדורות מיותרות וכאבי ראש וטירטורים.

 

למשל בשביל להוציא תעודת רווקות מספיק להביא מסמך מהישיבה שאתה לומד בה - שאתה רווק (וכנ"ל לכלה)

אותם מחירים. אותה תעודה.

והרבה פחות תורים וכאבי ראש.

 

ו... לא אוכלים שם אף אחד

 

מזל טוב!!!!

שידכתי את בן דודי לחברה של אשתי לשעבר

מה שתפס אותי והעלה לי את הרעיון זה ששם משפחתה זהה לשם משפחתו של בעלה, ככה שלא תסבול מהחלפת השם, שכידוע גורם להרבה צרות ומתח בין בני הזוג הטריים.. (אח"כ התברר לי שהיא דווקא די התבאסה מזה כי היא כן רצתה להחליף את השם..לא נורא) חוצמזה היתה לי הרגשה טובה שהם מתאימים- וזהו.

התקשרתי לבחור כדי לעניין אותו אבל הוא לא רצה בכלל לשמוע פרטים עליה, וסמך עלי שאם אני מציע לו אז אין מה לברר והוא יכול לסמוך עלי בעצימת עיניים.

מאותה סיבה הוא מיאן להתקשר אליה קודם או לברר עליה פרטים, הוא היה בטוח שאיתה הוא הולך להתחתן.

למעשה, מבחנתו הוא הלך להפגש איתה כדי להכיר את אשתו! הייתי בטוח שזה לא יעבוד והבחורה תזרוק אותו מכל המדרגות..

 

היום הם נשואים באושר עם ילד וחצי

הסיפורים לא מסעירים, מקווה שנחמדים:

1 ו-2 קשורים אחד לשני ותכף תבינו למה.

 

1. אחת מהחברות ללימודים התארסה, באירוסין שלה הייתה חברה נוספת מהלימודים (אני לא הייתי באירוסין). מישהי שמכירה את בעלי (לא אישית ולא הבנתי איך בדיוק- תנועת נוער/ גרים באותה עיר/ מכירה אותו דרך חבר שלו) ראתה את אותה חברה (הם לא מכירות) והחליטה שהם מתאימים.

בדייט הראשון שניהם לא הבינו מה הקשר?!  הם כ"כ לא מתאימים, ואז בסוף הדייט חברה שלי (שהיא ישירה מאוד ומחפשת את מי לשדך- צדיקה שכמוה) שאלה אותו אם הוא מוכן לשמוע ממנה על מישהי אחרת (אני... ).

הוא אמר שכן.

באותו זמן יצאתי עם מישהו אחר, וכשנפרדנו, מיד התקשרתי אליה להגיד לה שאני פנויה ומוכנה לשמוע מה יש לה להציע.

בהתחלה הסתייגתי מאוד (הוא תימני וכל הזמן פינטזתי על אשכנזי..), אבל בכל זאת ביררתי (בכל זאת, לא אמרתי לא לשידוך בגלל מוצא) והיה נראה לי שמתאים, אז יאללה.

יצאנו בערך 3-4 שבועות ואז באחד הדייטים פשוט דיברנו על... כמובן חתונה.

 

ואגב, למרות שבעלי ממוצא תימני, הוא יותר אשכנזי ממני (ואני חצי פולניה...)

נשואים באושר ובשמחה 3 שנים ויש לנו 2 ילדים מתוקים.

 

ואיך זה מתקשר ל-2?

 

החברה ששידכה בינינו מאוד רצתה שנבקר אותה, כשהיינו מאורסים. בהתחלה תכננו להביא לה ביחד את ההזמנה לחתונה, אבל אז בעלי (שהיה אז ארוסי) התגייס בצו 8 במלחמת לבנון השניה, השתחרר רק סמוך לחתונה ולא היה לנו זמן להגיע ביחד אל החברה. 

 

הביקור נדחה עד לחג סוכות שהיה כחודש וחצי אחרי החתונה. ביקרנו אותה ובאותו זמן הייתה אצלה חברה אחרת מהלימודים.

כשיצאנו, בעלי שאל אותי- מה החברה הנוספת מחפשת?

היה לו רעיון- אחד החברים שלו, שראיתי כמה פעמים, אבל עדיין לא הצלחתי לעמוד על טיבו..

אמרתי לו שאני לא מכירה אותה כ"כ אישית ולא יודעת מה היא רוצה ואני עוד יותר לא מכירה את החבר שלו לדעת אם זה מתאים והכי טוב לדבר עם מי ששידכה בינינו.

באותו יום, מאוחר יותר או כמה ימים אח"כ דיברנו עם החברה ששידכה בינינו, על החברה הנוספת והיה נשמע שמתאים.

 

התקשרנו אליה, הצענו לה, בהתחלה היא קצת היססה, אבל אח"כ היא חזרה אילנו ואמרה שהיא מוכנה לנסות.

הם יצאו ו... איך לא..  התחתנו  

 

כשבעלי חשב על השידוך הזה (שידוכים זה בדם שלו..), עוד לפני שזה יצא לפועל הוא אמר לי, רק בשביל זה- לראות חברה נוספת שלי ולחפש לה שידוך, היה שווה לדחות את הביקור. כמה הוא צדק. אין עליך!!

 

3. לא מכירה

בעוונותינו..

ואני רק הצטרכתי עזרה טכנית...

בס"ד,

לבל אלעדי,

אני דווקא אוהבת סיפורים יפים ובמיוחד כאשר הם אמיתיים

כאשר הם טובים

1. אמא של בעלי שחיינית, ובת דודה של אמא שלי גם כן. האמא סיפרה לבת דודה שיש לה בן והבת דודה אמרה אני מכירה בת... זה ממש מסיפורי ה- זה בן וזו בת אז הם מתאימים... אז לכל המהססים לשדך כי "לא מכירים" אין מה לדאוג....

 

2. לצערי עדיין אין ובעלי למרות ההצלחה ב"בן ובת אז זה מתאים" אצלינו בכל זאת לא כל כך מאמין בעניין... אני עוד מנסה לשכנע אותו.

 

3. חברה שלי גאונה וקצת היפרית יצאה עם בחור בדיוק הפוך. כל הדייט הוא ישב מכווץ והקשיב והיא רק הפריחה את הדממה. היה לה ברור שזה לא ילך אבל היא הייתה בתקופת מבחנים אז היא סיננה אותו ו"נדבר אחר כך" במשך שבועיים ואז לא נעים לחתוך אז הם יצאו שוב, ואז היא החליטה שאולי הוא מתאים לחברה אחרת שלי (שתי החברות מאוד מאוד דומות בצורה חיצונית - כל אחת מהן חברה מאוד מאוד טובה שלי אבל הן לא ממש מכירות). הוא קצת נפגע ובהתחלה לא הסכים אז החברה האחרת גם לחצה. בדייט הראשון הוא נלחץ מזה שהיא דומה לשדכנית אבל ב"ה היום נשואים באושר!

חברה שלי שנקרא לה X שיחקה בהכתרה בחור בשם Y.

ואשה אחת שישבה בקהל פתאום עלה לה רעיון מזה, על מישו שגם קוראים לו Y.

 

היום הם נשואים באושר פלוס שניים...

אספר את שלי ועוד אחד נחמד.

הייתי עוד לא בת תשע עשרה. והרבה זמן התלבטתי אם לצאת כבר או לא. לילה אחד, בשעה 12 בלילה, אני עומדת מול המראה ואומרת לקב"ה, זהו, עכשיו מתאים לי שתשלח לי מישהו. פחות מחצי דקה אחר כך, הפלאפון מצלצל. זו היתה מישהי שלא מכירה אותי כל כך טוב (מה היא מתקשרת ב-12 בלילה?!) ומציעה לי מישהו 8 שנים מעלי... טיפה התלבטתי, בחור ראשון, 8 שנים מעלי? אבל כמובן שהרגשתי שזה ממש מה' ששלח אותה בדיוק כשרציתי. יצאנו 3 חודשים וזהו. הוא זרק אותי... אבל אל תדאגו, הוא היה השדכן...

 

עוד אחד שממש התלהבתי. זוג חברים שלנו התארסו. שאלנו, מי השדכן? אז הם ענו, השרברב. מה זאת אומרת? היתה נזילה בדירה של הבחורה, והגיע שרברב, הוא ראה אותה ואמר לה שהוא בדיוק תיקן לא מזמן בדירה של משפחה, שהבן שלהם נראה ממש מתאים לה. יצאו, וזהו. אבל מה יפה? שזה השידוך החמישי של השרברב הזה, אם אני לא טועה...

קודם הוא מורה לנהיגה, משדך את התלמידים שלו, ואחר כך מסתבר שהוא גם מוהל...

גם מלמד נערים לבר-מצוה, מדריך חתנים ושוחט. ופסיכולוג לעת מצוא.

 

תותח על!

(גם את למדת אצלו?)

אבל שידכתי את הזוג הכי מדהים בעולם.

כשאחי הגדול היה בכיתה ח' , הוא למד עם חברותא שמבוגר ממנו ב6 שנים. החברותא בא אלינו לשבת. התלהב מהמשפחה ומאז כמעט כל שבת הוא בא והביא חברים . אחד החברים  (...כן , בעלי...) התלהב ממני ורצה להיתחתן.

 רק כשהוא בירר בת כמה אני ... הוא ירד מיזה .(הייתי בת 17)

בסוף שירות לאומי הבחור( המתוק) היה מיואש מהסיכוי למצוא אישה והחליט לנסות אותי  כי אין לו מה להפסיד.

הוא היתקשר ושאל אותי אם אני רוצה לצאת איתו...

שאלתי אותו בחזרה אם הוא צוחק עלי..

ועד היום הוא צוחק עלי ועל כל הילדים המההמים שיש לנו!!

 

בשבת אחת ישבנו ליד השולחן כל האחים גם הנשואים ןאחי (בן 18) הודיע שהוא רוצה להיתחתן.

זרקנו שמות של בנות שהוא מכיר. על אחת מהם הוא אמר -יאללה, למה לא.

וכיום הם נשואים באושר ואושר!

ב"ה אני מתחתנת בקרוב עם ארוסי היקר

 

הכרנו דרך שידוך ,תמיד ידעתי שאתחתן דרך היכרות ולא סתם במקרה

 

אמא של חברה שלי שתהיה בריאה הכירה ביננו

 

יש לכם רעיון למתנה פרקטית ומכובדת?

אני חושבת שזה אחד מהעניינים שאין בו חוקים!

 

אתם מדברים בהכללות וזה אחד העניינים הכי אינדיווידואלים.

 

כל אחד צריך לבדוק את זה לגופו ולעצמו.

 

מה ש/מתאים לאחד לא מתאים לשני!

 

דבר נוסף נראלי שאין בכלל עניין להשוות בין הערכים מה יותר חשוב, אלו ערכים שלא ניתנים להשוואה, שניהם

 

חשובים וכל אחד צריך לראות איך הוא עצמו מסתדר בחייו עם ערכים אלו, והשילוב בניהם.

 

שה' יברך אתכם.... 

חברה שלי בחורה מיוחד במינה (באמת מהסוג המיוחד) בת 25 כבר מחנכת דגולה וכו' עדין לא מצאה את בחיר ליבה.

 

אמא שלה הייתה אצל קרובי משפחה וראתה איזה בחור מאותו מושב, שאלה את בן דודה מה הוא אומר הם הם מתאימים? הוא אמר שלא (הוא היה במצב רוח של לא...)

 

אחרי כמה זמן שאלה אותו שוב הוא אמר אולי? תשאלי בן דוד אחר שאשתו היא דודה של אותו בחור...(אז הם גם קרובי משפחה...)

 

הזוג יצא ואחרי כחודש התארס....

 

איזה שווה שאמא היא גם שדכנית.....

בהמתנה לתור מדברים ביניהם ומסתבר שהכל טוב חוץ מזה שלאחד יש נכד רווק ולא נשוי ולשני נכדה רווקה ולא נשואה. שידכו בינהם ו...חתונה

 ובין יתר התנאים נימסר לה את הסכום לתשלום .

התווכחה ולא הסכימה לשלם. רק אים יצא שידוך מוכנה לשלם.

 הויכוח היה די עקרוני וכך ניסגרה השיחה.

אחה"צ הגיע שיחת טלפון לאמא מאותו מרכז שידוכים וזו מעבר לשפורפרת הציעה את

הבן שלה. כן מזל טוב נשואים בכיף.

כך לא צריך ללכלך מערכת של כלי אפיה בשביל עוגיות...

אבל הרעיון מצוין וגם אני מיישמת אותו

כדי לחסוך את הזמן של מיון הכביסה, אצלנו יש 3 סלי כביסה (בשלושה  צבעים) וגם כאשר הילדים מחליפים בגדים, הם "זורקים" את הכביסה לסל של ה"כהה"  או ה"בהיר".

אח"כ אני עוברת מידי פעם וממיינת את מה שהם שמו לסל השלישי: בהירה-עדינה ובהירה-הרתחה.

 

כך אני מכבסת לפי הסלים שמתמלאים, וגם חוסכת זמן  של מיון הכביסה...

 

(אגב, הסלים מתקפלים, כך שאם הם לא בשימוש, הם לא תופסים מקום- אבל, כמעט אין מצב שהם לא בשימוש...     )

וזה עוד בא כטיפ לחסכון בזמן?

במקום זה שיהיה לכל אחד מגבת משלו ושיתלה אותה אחרי האמבטיה במקום מאוורר.

 

 

שאם כבר את רוצה לכבס את המגבות, תעשי את זה בערב (לא כל ערב...)

שיגידו תודה שאני מכבסת אותן מידי פעם...

פשוט להכניס למייבש כביסה (לא הרבה בגדים בבת אחת) עוד כשהבגד רטוב/לח.

חלק מסוגי הבדים לא מתגהצים במייבש, אז פשוט לא לובשים אותם... 

אוי איזה חיסכון... הכיסא אוכל של הקטנטן מטונף מקוסקוס ומרק?! מגבונים! ואחרי זה שטיפה קלילה בסמרטוט לח! יש אורחים עוד דקותיים והשירותים לא מבריקים- מגבונים!!! הילד השפריץ חלב על הרצפה- אתן כבר יודעות את התשובה...

במיוחד לזוגות צעירים שלא צריכים כמויות גדולות של אוכל- להכין כמות כפולה ולהקפיא חצי. כשהמיקסר , הקמח הסוכר וכו'  לאפות שתי עובות - לא לוקח פי שניים מזמן שלוקח לאפות עוגה אחת. כנ"ל עם טיגון שניצלים, הכנת קציצות וכו'. . מקפיאים בכלי סגור, עטוף היטב בניילון, חצי מהכמות וחוסכים בזה הרבה זמן.