פורום נשואים טריים (עמוד 62)

יש ילדים🤷‍♀️
לאבות אסור למות. גם לאימהות.

מדכא ת'נשמה

זה עולם דפוק.
בני אדם כלבים בני כלבים שנוסעים כמו #########@@@@

זה בעיקר מישהי, שמגיע לה כל ה*%**+=)%'##-₪)%-4& הזה, שהחליטה שלא צריך להשקיע בתשתיות וביטחון במקום ש"ממילא לא יהיה בסוף חלק מהמדינה".

הנה, דוגמה הערב - צעירים מעל עשרים

כן, אני יודע. לצערינו הרב יש גם יהודים שנוהגים בפראות, אבל אצל הערבים, משני צידי הקו הירוק, זו מגיפה ממש. נהיגה פרועה, אפס ציות לכללי התנועה, רכבים לא תקינים ועוד ועוד.

ביש"ע מצטרף לזה מצב הכבישים. כץ התחיל לקדם, סמוטריץ' הזדרז להזיז דברים, כולל הסדרת הצומת הספציפית. כיום, הנכדה של זה שמכר את נשמתו לשטן, עצרה הכל, כי אין טעם להשקיע...

וכתוצאה מהתאונה, הרכב של קרן אורה ז''ל הוטח לעבר משאית פלסטינית שעברה שם.

הוא כתב על הנהג, אני רק השלמתי.

הרושם שלי היה אחר, דפדפתי הרבה אחורה ומצאתי ברוטר תיאור קצת שונה - תאונה בין שני יהודים ואז המשאית עלתה עליהם. יתכן שבמקרה הזה זה לא מדוייק, אבל את הנהיגה הפרועה והכמעט תאונות, אנחנו רואים בכל נסיעה בכבישים האלו ובפרט בכביש 60.

כמובן, זה לא מוריד מהאחריות של זאת שמסיבות פוליטיות, עצרה את כמעט כל תקציבי הפיתוח לכבישי יו"ש. מקווה שכל מי שמזועזע עכשיו, גם יבחר נכון...

כתבת נפלא כתמיד!

חיזקת מאוד!

❤

היא צריכה לדעת שזו אהבה בריאה שמביאה איתה את יצר החיים, ולא ''יצר הרע''.

זה לא אומר שהיא צריכה לקיים יחסים כשהיא לא רוצה, אבל אולי שינוי התפיסה הנ''ל יעזור לה פחות להירתע ובהמשך לרצות יותר.

היא נהנת במהלך קיום היחסים?
יודעת מה מענג אותה?
מגיעה לשיא?

יש מצב שאם היא לא נהנת פיזית מהענין אז באמת לא תמצא טעם לעשות זאת.
ולצערי מצוי מאוד שנשים לא מכירות טוב את הגוף שלהן ולאו בהכרח נהנות.

כשזה רק נחמד, נעים, ולא יותר מזה, או כשזה לא כיף מאיזשהי סיבה, אז זה לא מחזיק.. כי כשעייפים או כל תירוץ אחר אז באמת כבר לא בא להיות יחד.

אבל מי לא רוצה לעשות משהו שהוא נהנה ממנו מאוד מאוד? גם אם הוא עייף וכו'.

ולכן השאלות ששאלת הן שאלות שכל אחת שאין לה חשק הרבה פעמים צריכה לשאול את עצמה.
וגם כל גבר שלא טוב לו והוא לא מסופק עם התדירות יחסים צריך לשאול האם לאישתו באמת כיף והיא לעיתים מגיעה לשיא?

וגם צריך לשאול האם היא תמיד היתה ככה? האם היא לוקחת גלולות או מניקה?

בעיני יש כאן בעיה חמורה ביותר קודם כל בהשקפות וגם איך שזה הפער הזה מגיע למעשה בתקשורת ביניכם. 

ואללה יש לך יצר הרע?? 

לי יש חיה בפנים!

אותה החיה  הפרועה שקמה בבוקר, יוצאת לריצה, רוצה לכבוש את העולם, רוצה ליצור ולהיות נוכח...איזה מזל שיש לי אותה! 

הייתי חייזל בלעדיו ( עיי"ש בכתבי הארי)

מאיפה נכנס לה לראש כל הפאק הדפוק הזה למען ה'???

תשמע נשמה, טוב שאתה אוהב אותה כל כך (אני מזמן הייתי עף ממנה..)

אתה ניגש אליה ואתה אומר לה:

אשתי היקרה, יש לנו בעיה ואנחנו צריכים לפתור אותה.

וקודם כל לדבר על זה ביניכם. אתם ממש ממש זקוקים להכוונה השקפתית ומעשית אבל ממש!

לפנות למטפל מיני וזוגי שיסביר קודם כל כמה טוב היצר הרע הזה (זה ה"טוב מאוד")

ולא לוותר לה בשום אופן!!!

אני מבין איך אתה חי

אני לא כזה.

אני לא מחפש לקרוע את העולם.

יש סוגים שונים של אופי.

אני די רגוע.

כן יש לי יצר, ולפעמים הוא אינטנסיבי, אבל לא כמו שאתה מתאר.

אני רוצה לעשות טוב.

לא רוצה לקרוע שום דבר.

מטפל מבחינתה לא רלוונטי, מעולם לא הסכימה.

ניסיתי שנים. בעצמי הלכתי לכמה אנשים לבד, חסר כל תועלת.

זה אומר להיות בשליטה עצמית כל הזמן.

חלילה לא להראות חולשה משום סוג שהוא.

מה שכמובן יוצר את המתח שגם לך כגבר, אסר להביע חולשה.

 

באמת קשה לחיות ככה, כשדווקא האופי של האישה הוא כזה.

 

השאלה היא האם היא רוצה לשנות\להשתנות? 

היא רוצה להיות רכה יותר? זקוקה יותר? להביע חולשה?

כי מי שרגיל לשליטה, מאוד קשה לו לוותר עליה, ומאוד קשה לו לראות את המחירים שהיא גובה.

 

ולגבי היחסים- האם היא מניקה? לוקחת גלולות? בהריון? כי אלו דברים ש*ממש* משפיעים על החשק. 

או שבאופן כללי היא לא אוהבת מיניות?

היא בהחלט כל הזמן צריכה להיות בשליטה

לגבי השאלה על מניקה וכו' , שם זה הכי גרוע. בשאר הזמן לפחות היא מסכימה.

היא השתנתה המון עם השנים, וגם אני למדתי הרבה, אבל עדיין רחוקים מאוד ממצב נורמלי

 

לגבי האופי אני מאמין שתפרו לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים.

היא מאוד נעלבה כשאמרתי לה שהיא לא רגישה. פשוט הרגישות שלה מאוד מופנמת.

 

כמו שכתבתי אני בעיקר פורק ומהצד אולי גם אזכה באיזו עצה טובה, אז אם יש לכם אשמח...

פעם מישהו אמר לי שהפציץ את אשתו שגם הייתה "קרה" בהמון רגש וזה "פתח" אצלה משהו

אבל מנסה..
אולי הכוונה שלה זה הצורך שלה להרגיש שאתם לא צריכים להיות ביחד בגלל הימר הרע שלך, אלא בגלל המשיכה שלך אליה? אולי זו רק סמנטיקה? אולי היא רק רוצה לשמוע את זה שאתה כמה אליה ולא את זה שאתה מרגיש צורך? לא יודעת כמובן מה הולך הינכם, רק זורקת את זה כאן. אולי מעבר למשפט הזה שלה או לרעיון הזה שלה, יושב משהו יותר עמוק . למרות שלפי דבריך, זה כבר שנים , אז אני מניחה שכבר ניסיתם לזקק את זה וזה לא כזה פשוט אבל זה עלה לי , ואולי יעזור באיזושהיא דרך אם לא לך, למישהו אחר..
ולגבי הקרירות והשליטה העצמית, אני יכולה להגיד על עצמי שאני אדם רגיש מאוד, וזקוק מאוד לחום ואהבה , לא קיבלתי הרבה בילדות , ונפגעתי הרבה כשהתבגרתי , אני חושבת שכל זה עשה אותי היום קרירה למראה, ובעלת שליטה.. שמתי חומות על הלב, לא מאיזה סיפור דרמטי אלא כדרך של הישרדות בלי לגרום לנפש כאב.. מהמקום של : אני רוצה להחליט מה אני מרגישה, ולא כל דבר ייכנס לי ללב, אני שולטת על עצמי , ולא מתרגשת מכל דבר לטוב ולרע.. חושבת ששם אשתך, היא רגישה מאוד , כמו מרגרינה מבפנים , קשה לה להודות בצרכים שלה, אז היא מדחיקה, היא משדרת שהיא לא צריכה כלום , אבל היא הכי צריכה.. אז אולי הדרך איתה זה במילים, קודם כל. לתת לה להבין כמה היא אהובה ככה סתם כי זאת היא והיא שלך, ואחר כך לתת לה להבין כמה היא נחשקת לא בגלל הצורך או היצר אלא בגלל החיבור בינכם, בגלל האופי שלה, בגלל היופי שלה...
חח טוב עד כאן. מקווה שעזרתי..

ואם אפשר להוסיף הומור אז בכלל..
בעלי גדל בבית קר.
הוא לא ידע לצחוק מ'סתם' דברים. לא הרשה לעצמו לשבור את האיפוק.
לא מביע רגש במילים.

עם הזמן, זה ממש השתפר ושחרר אצלו משהו. אבל זה בגלל שאני מאוד כזו והפצצתי אותו. אבל לא ביקרתי. רק השלמתי לו את החסר.

ועם זאת, זה שאשתך לא יודעת שיחסי אישות הם גם בשבילה ויש לה תועלת מזה, זה בעייתי.
היא נהנית כשאתם יחד?
אתם מנהלים על זה שיח פתוח?
אולי כדאי לקרוא ספר שמדבר על זה ויפתח לה את הראש. כלימוד זוגי.
ו- אני לא מאמינה בזה שהיא לא צריכה כלום. זה רק מבחוץ
כולנו צריכים ורוצים, רק שלפעמים יש מגננות. תגיד לה שלתת לך לתת לה - זו כשלעצמה נתינה. כי זה צורך בסיסי של מי שאוהב.
אולי זה ישחרר אצלה משו. ותמשיך לתת. מכל הלב.עם חיוך. מאמינה שזה ישתפר

קודם כל ב"ה שטוב לך עם כל זה ונשמע שיש ביניכם עם הכל משהו חזק וטוב.

לא הצלחתי להבין מהדברים האם ממש מאז שהתחתנתם זה היה ככה,
כלומר תמיד לא היה לה חשק ורצון ומשיכה,
זה תמיד היה איזו נתינה שהיא עבורך ולא שום דבר שגורם לה שמחה?


יכול להיות שיש איזשהו גורם שהוא של איזשהי טראומה מינית ברקע, או איזשהו עניין אחר, זה ודאי לא משהו שאפשר לדעת,
בפרט לאור ההגדרה שלה, שהשאלה אם היא הגיעה מתוך האופן שבו אתה מציג מולה את הדברים,
או שהיא תופסת מעצמה משום מה את הדברים בצורה כזאת- שזה גם דבר שצריך בירור.

תנסה לראות אם אתה מצליח להבין מאיפה הגיעה התפיסה הזו, ומה אפשר לעשות כדי להבריא אותה, גם מצד השיח וההתנהלות שלך.

מעבר לזה, הדבר הכי משמעותי שעלה מדבריך הוא נושא הנתינה והקבלה.
וכידוע ה' ברא את האיש והאישה, פיזית וגם מהותית, בחיבור של זכר ונקבה,
שהוא מטבע בריאתו של משפיע ומקבלת.

כשאשה לא מסוגלת לקבל, ושיהיה ברור שזה בהחלט יכול להיות אתגר ללא מעט נשים,
היא בעצם נמנעת באיזשהו מקום מהחיבור הכי עמוק ומהותי בזוגיות.

אתה מתאר את הקושי שלך עם הפן הפיזי, אבל סביר וגם קצת עולה מבין השורות,
שכנראה זה כך גם במובן הרגשי.

אני מאמינה מאד בחיבור זוגי אמיתי וגבוה וככל האפשר,
ומאמינה שהוא מתאפשר ככל שהאיש הוא במקום של איש,
והאישה כנגדו היא במקום של אישה.

לכן, המלצתי לך היא לנסות להיות במקום של איש כפי שאתה יכול:
להיות מעניק, ויציב, ומאפשר ונותן עבורה איפה שאתה יכול.
תקנה לה מתנות, תחזר, תחמיא לה, תיקח אותה לטיול או מסעדה בערב.
ותתפלל לה' שיעזור לכם, זה הכי עוזר...

תשובות לשאלות שלכם – הקוד הזוגי

 

אמנם אצלנו זה לא הספיק כדי להציל את המצב אבל אתם במצב טוב יותר ב"ה...

ואולי יהיו כאן נקודות שיוכלו לקדם אותך ואת האחרים ואולי לא
כידוע הזרע יוצא מאותו מקום שהשתן יוצא, מצד שני כתוב בספרים הקדושים שהזרע נמשך מהאב.

יש ביחסי אישות שני רבדים. יש את הרובד החייתי שהוא מעין צורך נמוך של לפרוק ולכן אפשר להגיד שהוא ככל הצרכים הגופניים. ויש את הרובד העליון והעדין שהגבר חודר בתוך האשה ומשפיע שם ומביא חיים לעולם.

החדירה, ברובד הרגשי מתבטא בזה שהאיש נכנס לתוך העולם של האשה מבין אותה, מכיל אותה יוצר תקשורת אינטימית וגם משפיע משלו. ההשפעה הזאת מצמיחה אצל האשה כל מיני רגשות טובים של שייכות,בטחון ועוד... זה באמת נושא רחב שמתבטא בכל הרבדים של הזוגיות.

 

אני חושב שאולי אשתך מרגישה מכל מיני סיבות שהקשר המיני הוא משהו נמוך וחייתי והיא נענת לך רק ע"מ לרצות אותך וזה גורם לה להרגיש  לא טוב (ההפך מהצמיחה). 

 

דבר נוסף, כתבת שאשתך תמיד בתדר של ההשפעה. אולי כאן שורש הבעיה של חוסר המשיכה. אנרגיית ההשפעה באופן כללי זה תדר מאוד זכרי. משמע שאשתך אף פעם לא מרפה, תמיד בשליטה וזה הפוך לגמרי מהצד הנקבי. למעשה, במשך הזמן היא מאבדת את היכולת שלה להתמלא ממך.

 

 אני חושב שמאוד מאוד כדאי ללמוד את הנושא הזה. אני מצטרף להמלצה על יונתן קליין שהצליח לזקק את החומרים האלה ובנה קורס דיגיטלי נפלא לגברים. שווה לנסות ואולי תגלה עולם חדש ונפלא של זוגיות ומיניות.

בהצלחה אח יקר 

מרגישה צורך לדייק משהו מעיני האישיות לגבי המשפט הזה:
"ויש את הרובד העליון והעדין שהגבר חודר בתוך האשה ומשפיע שם ומביא חיים לעולם.

החדירה, ברובד הרגשי.."

ההגדרה הזו היא בסופו של דבר תיאור של אקט שהוא סוג של תוקפני,
כאשר ביחסים מתוקנים יש התקרבות והשפעה של הגבר אל מול אשתו, ותגובה שלה אליו, שבסופו של דבר מתוך רצון ואהבה מגיעה להיפתחות מצידה לקבל את השפע שלו.

אגב היום יודעים לומר שגם בהפריה אין חדירה כוחנית על בסיס חוזר בלבד של הזרע לביצית, אלא הביצית מפרישה הורמון שמזמין זרע מסויים ומאפשרת לו להכנס.

וכמובן הדבר נכון פיזית ורגשית.

קרית משה בירושלים.
חברה תורנית מאוד
נגישות תחבורתית סופר דופר נוחה
וממה שהבנתי מוסדות החינוך שם טובים (לא מכיר את כולם אישית)

הבעיה יקר שם.

יש פה אוכלסיה מהממת!
אני מדברת בעקר על רמה א'

איך מגיעים לדירות באזור? יש ביד 2?

הציבור פה עובד רק דרך מתווכים

לוד/הוד השרון/רמת השרון.
אם רוצים ישוב ביו"ש שגם נגיש יחסית בתחבצ, אז אפשר את מגרון, גבעת אסף,בית אל

אף אחד לא יוכל לכוון אותך,כי לא משנה באיזה מקום תגורו, משנה איפה תמצאו בית.
אם הוא לא יהיה קרוב לגן פשוט אל תבדקו אותו.

בקהילה של הישיבה
ביקרתי שם בשמחת תורה היה מדהים

ומוסדות רבי חייא

יש כמה קהילות ומצד שני יש גם הרבה אחדות בעיר.וראש העיר מרים פייברג ממש טובה ועושה הרבה למען התושבים.
ויש מלא גנים גם מכל מיני זרמים.
ויש ים ,
יותר מזה???
בעלי מתווך בנתניה אז יכולה גם להפנות אותך אליו בפרטי

כתושבי קרית השרון בנתניה מזה שנים רבות - האכזבה מראש העיר שאת מהללת כאן, עמוקה ביותר מבחינת פתרונות חינוך על יסודי לציבור הדתי, שמקיים אורח חיים יותר מוקפד מהציבור המסורתי.

לבנים יש את ישיבת בנ"ע, לפני כמה שנים היה מקום טוב… מה היום, אני לא בטוח

לבנות, אני מכיר את בר אילן. בסך הכל מקום נחמד. אבל רמה תורנית לא משהו יחסית לשאר האולפנות בארץ

(ויש את ריגלר ותמר אריאל שהם על גבול המסורתי )

רוב הבנות (וחלק מהבנים) יוצאים ללמוד מחוץ לנתניה ממה שאני מכיר.
זה עדיין כך?

דווקא נשמע ממש דוס

בדיוק באתי לכתוב על זה. אולפנא תורנית מאוד

האחרונות
ועכשיו הקים לפני כמה שנים אולפני מאוד דוסית לבנות

אפשר דרך ביימי וכו'.

ועד היום אני עושה את זה.
צריך שקט ומרחב שבו לא יפריעו לך לדבר. זה ממש חשוב כדי שזה יהיה אפקטיבי

בטיםול זוגי כן הלכנו פרונטלי. לכמה פגישות ראשונות. פה לדעתי אין לזה תחליף ככ בהתחלה

אני באחד כזה
בנתיים הולך בסדר.
שתי הפגישות הראשונות כן היו פרונטליות

בשבילי זה מעולה

והראשון היה פרונטלי, לא יודעת אם זה היה קריטי, פשוט כך יצא.

לא יודעת מה הפסדנו, אבל לא היתה שום הרגשה של פיספוס גדול.

מרגיש שהטיפול עושה את העבודה.
אין ספק שפרונטלי תמיד יותר טוב, אבל מטפל/ת טוב/ה יעשה גם מרחוק עבודה טובה.
במקביל עברנו אצל עוד 2 מטפלים שונים פרונטלי ולא עבד טוב

בעיני טוב יותר פנים אל פנים, אבל אם זה מטפל מסויים שרק כך יתאפשר לכם
או שרק כך יתאפשר טיפול בכלל אז בוודאי עדיף.

אם יש אפשרות לעשות מדי פעם או אפילו רק בפעם הראשונה זה בעיני עדיף,
כי מרגישים שיותר מכירים אחד את השני

הקורונה לימדה אותנו שגם תהליכים שלמים שנעשים בזום יכולים להיות נפלאים ומשמעותיים מאוד.

 

יכולה לשתף שמהצד של מי שהעבירה תהליכים כאלה גם בזום - הם בהחלט יכולים להיות טובים ומקדמים ומופלאים.

ויחד עם זאת עדיין אין כמו פנים מול פנים. מה שאפשר להעביר ולחוות, הן הלקוח מהיועץ והן היועץ מהנועץ - זה הרבה יותר בכ"כ הרבה מובנים כאשר רואים בלייב אחד את השני.

אם אין ברירה ואין אפשרות - כן חשוב לזכור שגם תהליך כזה בזום יכול להועיל מאוד.

ואם ישנה אפשרות להגיע לפחות לפגישה אחת פרונטלית, אם אפשר את הפגישה הראשונה - עוד יותר טוב!

או כמה פגישות פרונטליות שאפשר והיתר בזום / או חצי חצי, או הכל בזום עם פגישה אחת בהתחלה פרונטלית כאמור -

בקיצור לזכור שעושים מה שאפשר

 

ב"הצלחה רבה בכל והחלטות טובות

איך את צודקת.
ואיך זה קשה לזכור את זה בתוך המשבר.
הלוואי שנצליח.

תודה לך, שהקב"ה יחזיר לך על כל הטוב שאת שופעת סביבך!

ב"ה אתם תצליחו, בטח שתצליחו! 🙏🏆

כרגיל, כתבת מהמם ומיוחד.
תודה רבה לך
שה' יברך אותך בכל אשר תעשי, תמיד

אמן ואמן

הלוואי על כולנו

ואמן ורק בשורות טובות ב"ה

לא הספקתי לסיים את כל מה שרציתי בזמן שליחת ההודעה אבל ראיתי שכדאי פשוט לשלוח ומקסימום להמשיך אח"כ, אז ממשיכה :

 

רוצה לחזק עוד את המקום של הזוג החזק, ואת המקום של הצמיחה והגדילה דווקא מתוך משבר בזוגיות:

 

ביהדות יש ארבעה תנאים בסיסיים המהווים את הבסיס היציב לקיום חיי אישות בין בני הזוג, שהם מעיקר הדין:

א. אשתו – לאחר חופה וקידושין

ב. בטהרה – לאחר טבילה כדין במקווה

ג. בחדרי חדרים – שרק שני בני הזוג נמצאים שם

ד. ברצון שניהם – ששני בני הזוג רוצים להיות יחד ורוצים כל דבר ודבר שקורה בביחד הזה שלהם.

 

ויצא לי לחשוב היום שהכללים הללו מאוד נכונים גם לזוגיות עצמה.

ממש "עיקר הדין" של הזוגיות עצמה – הם הם *העיקר*:

א. אשתו – ו"אישה" (מפיק בה') –

"שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" – כפי שהשמחה של אדם וחווה הייתה שלמה וגדולה – הם שמחו אחד בשנייה בפשטות, כי הוא *באמת* היה הגבר היחיד בעולם עבורה והיא *באמת* הייתה האישה היחידה בעולם עבורו- כך אם נשכיל להבין ולהפנים שאישי הוא האיש היחיד בעולם עבורי, גם אם יש עוד מילארד גברים אחרים בעולם או "חתנים עתידיים פוטנציאליים" בעולם – לא! הוא אישי. שלי. כרתתי איתו ברית. הוא החצי השני שלי. ואני שלו. ואין עוד אף גבר אחר בעולם מלבדו עבורי.

וגם אם יש עוד מילארד נשים אחרות בעולם, או "כלות עתידיות פוטנציאליות" בעולם – לא! היא אשתי. שלי. כרתתי איתה ברית. היא החצי השני שלי. ואני שלה. ואין עוד אף אישה אחרת בעולם מלבדה עבורי!

 

הדבקות הזו

הבלעדיות הזו

הנאמנות הזו

הייחודיות הזו

האחדות הזו

שאנו באמת ובתמים רואים ובוחרים האחד בשנייה מתוך מקום שמבין שהוא/היא היחידים בעולם עבורנו ואנחנו עבורם. – המקום הזה בכוחו לחזק ולהעצים עוד ועוד את הזוגיות שלנו ולקחת אותה להמשיך ולגדול גם במצבי קושי.

 

ב. בטהרה – לאחר טבילה במקווה –

כאשר זוג מכניס את הקב"ה ביניהם, "זכו – שכינה ביניהם" – מכניסים את השכינה לתוך קודש הקודשים שלנו.

ואני מקווה – מקווה ומאמין לטוב יותר גם כאשר קשה. וגם אם אשתי ואני כרגע רחוקים.

ואני מקווה – מקווה ומאמינה לטוב יותר גם כאשר קשה. וגם אם אישי ואני כרגע רחוקים.

 

ואותה התקווה

ואותה האמונה

ואותה התפילה

ואותו המקום שמנכיח את הקב"ה בתוך הבית שלנו פנימה, את המקדש שלנו שהכי יקר וחשוב לריבונו של עולם – גם המקום הזה בכוחו להגדיל ולהעצים את הזוגיות שלנו.

 

ג. בחדרי חדרים – שרק שני בני הזוג נמצאים שם –

 

כאשר אנחנו *בפניות* שלמה האחד לשנייה

כאשר אנחנו "מכבים" את כל רעשי הרקע ומתמקדים רק בנו. הוא בי. אני בו.

מכבים את כל ההשוואות

מכבים את כל המחשבות הזרות

מכבים את כל הפחדים

מכבים את כל ההפרעות

מכבים את כל הטלפונים והמסכים

מכבים את כל מירוץ החיים –

ורגע *נוכחים*

נוכחים בכאן ועכשיו

נוכחים אחד עם השנייה

נפגשים.

פנים אל פנים.

לב אל לב.

בחדרי חדרים.

רק שנינו שם.

 

זהו עוד מפתח גדול לקירבה הזוגית שלנו.

 

ד. ברצון שניהם – וואו. הרצון. ממש הבסיס של הכל.

הבסיס של האדם. הבחירי. שיש לו נשמה. שכוח אותה הנשמה מתגלה ובא לידי ביטוי על ידי גילוי הרצון שלנו.

אותו רצון שכה חשוב.

הרצון הזה אם נכוון אותו גם ללהיות אחד עם השנייה.

הרצון להיות יחד.

הרצון לאהוב.

הרצון לרצות.

הרצון להמשיך.

הרצון הזה נותן כל כך הרבה כוח לזוגות, הוא ממש מנוע פנימי עוצמתי מאין כמוהו שיכול לשגר קדימה את הזוגיות ואת הביחד שלנו, גם ממקומות נמוכים.

וגם חיזוק אותו הרצון, גם ביני לבין עצמי – להנכיח אותו בקול רם,

וגם ביני לבין אשתי/בעלי – נותן המון.

 

--------------

 

שמחנו בשמחת תורה וסיימנו את כל התורה כולה. ומתחילים אנו מבראשית.

בראשית.

חשוב לזכור שכמו שבספר בראשית מתוארת בריאת העולם, בריאת האדם, הזוגיות הראשונה –

יש שם, בלימוד הזה של הבראשית הרבה מאוד אוצרות.

לפני שיש סדר – יש תוהו ובוהו.

לפני שיש לידה – יש משבר.

אבל אם נסתכל על המשבר בעיניים אמיתיות, נראה שבעצם הוא יכול להיות אפילו חיובי מאוד!

כי המשבר גורם לנו בעצם לעבור מנקודה לנקודה.

הוא מזיז משהו.

מה שהיה עד עכשיו כבר לא נכון. כבר לא מספיק. משהו שם בתוכנו מתחיל לזוז, לבעבע, לרצות אחרת, לרצות יותר.

גם אם יש כעס גדול - הכעס הזה שורש חיובי לו – כעס שאני לא רוצה את המציאות הנוכחית כי היא כבר לא טובה לי – אני רוצה מציאות אחרת, טובה יותר!

ורק מאותו המשבר, מאותה התנועה – נוכל לזוז באמת.

אז נכון זה קשה. מאוד מאוד מאוד.

זה שורף. מאוד מאוד מאוד.

זה משבר.

זה שבר.

ואנחנו הרבה פעמים נשברים בתוכו.

ומרגישים שאנחנו שבורים, שהזוגיות שבורה, שההורות שבורה, שהעולם כולו שבור.

אבל דווקא מתוך התוהו ובבוהו הזה –

נוכל להתחיל *ולסדר מחדש*

לסדר את החיים שלנו טוב יותר

נכון יותר

גדול יותר

נוכל לצמוח.

לצמוח אישית

לצמוח זוגית

לצמוח משפחתית.

 

נוכל להביא גם ללידה.

כמו אישה שיולדת ונמצאית במשבר של לידה – וכך תינוק חדש, חיים חדשים, באים לעולם.

גם אנו בכוחנו "ללדת" את הזוגיות שלנו. למקום גדול יותר. חי יותר.

להימצא במקום שיכול להכיל עוד ועוד רבדים.

להיות במקום שיש גם יכולת להביע את הפנימיות שלנו אחד בפני השנייה, בלב שיכול לשתף לא רק בטוב אלא גם בכאבים, בקשיים, בכעסים, בפחדים.

וכאשר אנו מצליחים להתייחס לכמה וכמה רבדים בו זמנית, אנחנו כבר לא חיים רק ב"שחור ולבן", אנחנו גדלים, העולם הפנימי שלנו מתרחב. אנחנו מתרחבים.

אנחנו נהיים הגירסא היותר משודרגת ומשופרת של עצמינו.

אנחנו בונים גירסא יותר משופרת ומשודרגת של הזוגיות שלנו.

אנחנו ממש בתהליכי בנייה. צמיחה.

וכמו שיש כאבי גדילה כאשר גדלים בגוף – יש כאבי גדילה שגדלים גם בנפש. וברוח. ובביחד הזוגי שלנו.

 

אז אם כואב לנו וקשה לנו, בתוך תוך הקושי נזכור – אנחנו עומדים כעת על המשבר. ובמשבר נורא כואב ונורא קשה ונורא חשוך ונורא אבוד ולפעמים אנחנו אפילו נשברים,

אבל אנחנו גם בלידה.

בלידה של משהו חדש וגדול יותר ביננו.

ונזכור –

אחרי התוהו ובבוהו

אפשר לסדר מחדש

אפשר להתחיל

מבראשית

אפשר לגדול

ולהיות יותר טובים

ביחד.

מהממת כמו תמיד! התחברתי להשוואה שעשית לזוגיות זה יפיפה!!! תדעי שנתתי גם לבעלי לקרוא
אחרי תקופה לא קלה שלנו אנחנו בדרך למעלה
תבורכי 💞

את דברייך 🙏
ומשמח מאוד לשמוע על הדרך שאתם עושים, ושאתם למעלה ב"ה, תמשיכו כך ותראו רוב ברכה ושמחה בעמלכם 🙏
בשורות טובות והמון אהבה ושמחה ❤️

התקווה הזו היא המון!

וזה שאתם כבר בדרך למעלה כפי שכתבת, והבנתם גם הרבה דברים גם מהמקום שהייתם בו למטה - זה גם המון!

חזקו ואמצו ואתם תצליחו ב"ה! ❤

רולי שלנו מזל שאת פה לומדת ממך המון! את לא מבינה כמה עזרת לי 💞

ריגשת בחזרה ❤

גם אני בדיוק חשבתי על נקודה שדומה למה שהזכרת- שבעלי לא מושלם, אבל זה מה שיפה בו ובי ובזוגיות שלי- החוסר המושלמות, האנושיות, שכל אחד עוזר לשני במה שקשה לו, כי אם הינו מושלמים לא הינו צריכים להעזר אחד בשני אז לא היה טעם להיות בזוגיות... כל הקטע בזוגיות שכל אחד ממש זקוק לשני ונצרך... לדעתי לפחות

פשוט מדהים, התרגשתי

כלכך נכון עבורי בנקודת זמן הנוכחית

 

תודה לך 

ב"ה שהכל מאיתו 🙏

שתשמעו תמיד בשורות טובות ורק טוב תמיד 🙏❤️

מסף גירושים עד לזוגיות מצוינת גם הרבה שנים אחרי היעוץ.
אבל אהבה ורצון טוב תמיד היו (וגם פערים רציניים, שחלקם נשארו כמו שהם)

הם לא צריכים להיות דומים.
הם צריכים ערכי בסיס משותפים, תקשורת בריאה, *וקבלה* של האחר. והשניים האחרונים, הכי קשים כי עם ערכים אפשר להסתדר.

וגם לתהליך טיפולי לוקח זמן
אצלנו לפחות חצי שנה עד שהדברים נחתו
אחרי עשור אני מנחשת שצברתם משקעים והרגלים שצריך זמן למוסס

אם יש לשניכם רצון להיות יחד בטוב,

אם יש ביניכם אהבה (גם אם היא מכוסה בהרבה משקעים ומטענים),

אם יש לשניכם מוכנות לעבודה ולתהליך וכמובן לקיחת אחריות אישית,

אם המטפל שלכם מקצועי וטוב ומתאים לכם כפי שכתבת - אתם במקום הנכון! 

ב"ה אתם תצליחו!

זה אפשרי אפשרי אפשרי!

תאמינו בכך

תאמינו בקב"ה

תאמינו בעצמכם

תאמינו באהבה שלכם

 

ושתהיה המון המון הצלחה ובשורות טובות בשלמות, בגלוי, ובחסד ב"ה! 🙏

שלפחות קצת צחוק בריא יצא מכל ההטרול האלה...

שים לב לגרף הזה משנת 1970 ועד היום (כלומר 52 שנה).

הגרף מראה את השינוי במדד המחירים לצרכן שהיה בכל חודש באותן 52 שנים.

 

אפשר לראות כאן שני דברים:

 

א. כמעט תמיד המדד עולה

ב. גם כשהוא יורד, הירידה כ"כ קטנה שכמעט אי אפשר לראות בלי זכוכית מגדלת את זה שיש חודשים בהם הגרף יורד מתחת לקו האפס. אבל העליות, אוהו, אפשר לראות גם למרחקים.

הגרף מראה את העלייה של המדד, באחוזים.

 

אם יש ירידה בגרף זה לא אומר שהמדד ירד - אלא שהוא עלה פחות ממה שהוא עלה בחודש הקודם, אבל זאת עדיין עלייה.

 

רק כאשר הגרף מתחת ל-0, וכמעט לא רואים זאת מרוב שזה נדיר, המדד ירד באותו החודש לעומת החודש הקודם.

במצב רגיל, משפחה צריכה לשאוף לכך שההכנסות יהיו הרבה יותר גבוהות מההוצאות, ולא לחיות מהיד לפה. זה טוב גם בשביל שיהיה חיסכון לילדים, גם כדי שתהיה אפשרות לשלם בלת"מים או לשרוד כמה חודשים של אבטלה לא צפויה וכו'.

 

ברגע שבכל חודש ההכנסות שלך גבוהות מספיק לעומת ההוצאות, עלייה של מספר אחוזים בהוצאות לא אמורה להשפיע יותר מדי (כמובן גם ההכנסות אמורות לעלות משנה לשנה).

 

בשביל להגיע למצב הזה שבו מרוויחים הרבה יותר ממה שמוציאים, צריך מן הסתם להגדיל הכנסות או לצמצם הוצאות, ואם אי אפשר לעשות זאת עכשיו (למשל זוג סטודנטים צעירים) אז צריך לפחות לדעת שזאת השאיפה כאשר הדבר יתאפשר.

כי בלי המשכנתא ההכנסות ב"ה יחסית יפות אבל איתה הרבה פחות..

 

ונראה לי שכל אחד שואף שההכנסות שלו יהיו הרבה יותר גבוהות אבל זה דורש עבודה ממוקדת וקשה כשלא תמיד התוצאה מובטחת..

 

ובכמה?
פחות או יותר

זו בדיוק המומחיות של השכב המרכזית לסטטיסטיקה, שדוגמת באופן חודשי, ומקצועי, את כלל המוצרים והשירותים - וב 15 לחודש הלועזי מפרסמת את מדד המחירים לצרכן, בהתאמה לשקלול הממצאים שנסקרו.

אבל נאלצת לחלוק עלייך לגבי הסייפא
רוב רובם של הנישואים במגזר ששומר נגיעה וכו לא מתחילים בהתאהבות מטורפת. ועדיין יש המוני אנשים שחיים באושר, ויוצאים מנקודת הנחה שהאושר הזה הוא משהו שצריך לעבוד עליו.
אני באה מעולם חילוני, ויש לי לא מעט חברות ומשפחה שהתגרשו אחרי שיצאו לפני אפילו 9 שנים. ועדיין מרגישים שנפלו בפח.
כך שזה לא מדד בעיניי.

ככל שיש ביניכם פערים, יש דברים שניתן לעבוד עליהם באמצעות פנייה לגורמים מתאימים ולחיות חיים שמחים מאושרים ואוהבים.

יש את הענין של כאלה שבאים מהעולם החילוני ומתגרשים אחרי היכרות של המון שנים.
הסיבה לדעתי - לא כל חבר יכול להיות פרטנר לחתונה. גם אם הוא מרגיש כמו נשמה תאומה.
לכן כשנפגשים בדייטים יש יותר סיכוי להישאר יחד לאורך שנים. כי אנחנו ממוקדי מטרה ובאנו לפגישה כדי להכיר מישהו שמתאים להיות בן הזוג שלי.

יש ענין נוסף והוא החיבור הרגשי. שהוא חובה מבחינתי.
כי זה שהוא בנאדם טוב, לא מספיק בשביל ליצור אהבה.

אבל הוא מושג רחב שמכיל בתוכו המון. חייב שתהיה אפשרות לנהל שיח 'באותו ראש', שאישה תרגיש שמבינים אותה. אבל האמת היא - שרוב הזוגות, או הרבה זוגות לפחות, מאבדים את זה איפשהו בהמשך הדרך ונדרשים לקנות את זה פעם נוספת כעליית קומה בזוגיות. המעבר מפגישות לחיי נישואין באותו בית, ובהמשך גם למשפחה בהחלט משנה את הדינמיקה.
ולדעתי - אהבה בהחלט מייצרים. ועובדים עליה קשה. אחרת, זה נעלם. עם הלידות, ההורמונים, לילות ללא שינה, הריבים, החמה שלפעמים מעצבנת, השגרה, העבודה, השחיקה, המראה שמשתנה.. החיים הם המכשול הכי גדול ל'אהבה' ואם לא מתחזקים ועובדים בזה - זה פשוט נעלם

אבל אני חושבת שכן צריך להיות איזה חיבור מיוחד.
איזה בסי של אהבה.
ניצוץ
פרפרים
פרפר
תקראי לזה איך שאת רוצה

איזה עצוב לקרוא שאת מתחרטת ולא טוב לך....
אני חולקת על זה שאת שמה באותו סל "להיות מאוהבת" ו"להיות שמחה לפגוש אותו"
כי התאהבות זה מצב זמני שיוכל מדעית שיכול להימשך עד שנתיים
מצד שני אם מעולם לא שמחת לפגוש אותו, באמת לא יודעת אם תוכלי לענות על שאלות בסיסיות כמו "מה ראית בו שאהבת"?
ואם לענות על התשובה שלך, אז כן, גם אני התחתנתי יותר מהשכלי מאשר הרגשי
ואני לא נמשכתי אל בעלי בפגישות הראשונות
אבל
כן במהלך הפגישות זה הגיע
וכן שמחתי והתרגשתי לפגוש אותו ברמה מסוימת
וכן, יש בינינו אהבה גדולה היום (וגם קשיים לפעמים ;) )
ופה ממש תוכלי למצוא פוסטים של אנשים נואשים על סף גירוש, שהתחתנו מתוך התאהבות.
התאהבות יכולה לתת פוש מאוד גדול בהתחלה ; מצד שני, זה יכול לסנוור אותך כך שלא תראי בבן זוג חסרונות שהם לא טוב בשבילך.

אז קודם כל, אם אין ילדים עדיין אז למנוע.
ואז גם יהיה לך יותר קל להגיע להחלטות.

אם יש ילדים, תשבי טוב טוב עם עצמך ותשאלי את עצמך מה את מעדיפה. המשך או פירוק כאשר 2 האפשרויות הן לגיטימיות.

הרי אתה בעצם אומר שאם אין התאהבות מטורפת אז אין ייתכן שאין טעם להמשיך?
ומה האלטרנטיבה? להתחיל לחפש את עצמה מחדש? לחוות ריגושים רגעיים ו'התאהבויות' - או שכן או שזה לא יקרה. ואז מה?
כנראה שהיא תתחרט על הז שהיא ויתרה

היא בסך הכל מתארת קושי רגשי, זה ממש לא סיבה לכל מה שציינת

זאת לא הנוסחה

ולא חושבת שיש איזה נוסחא מנצחת לזוגיות ואהבה.
כל מקרה לגופו, והכי חשוב זה הדרך שעושים מהחתונה ואילך, ולא עד החתונה...

כמה זמן את נשואה? אהבה ומשיכה יכולה לבוא עם הזמן אם הגבר הוא טוב ומתחשב וכל עוד כמובן יש טיפת משיכה פיזית, איפה את במקום הזה?

אני בדיוק הייתי הפוך רציתי להתחתן דווקא כי התאהבתי בו בהתחלה(זה שידוך) ואז זה הלך ודעך(ממש לפני החתונה) היום אנחנו גרושים אז תדעי שרק נראה לך בחוץ נראה הכל לבבות ופרפרים מי מבטיח לך שאם היית מכירה כך היית מאושרת.

 

בכל מקרה כמובן לעצור את עניין הילדים ולראות מה קורה בניכם עם יועץ זוגי

יש משיכה פיזית פחות רגשית

קשה ועולות בה הרבה התמודדויות.
אז שתדעי שזה ממש לגיטימי. זה לא אומר שצרת רבים.. אבל בשלב הזה של הנישואין בדרכ נבנים. בונים תקשורת, בונים דינמיקה זוגית. בונים את הבית. ובדרכ הבנייה והצמיחה הזו לא קלה. כי זה אומר גם שצריך לשנות. ולשנות זה כואב.

שנה1לאהקלה בכלל

שככל שגבר מפנק דואג לך ובכללי בעל טוב זה יוצר משיכה של הרגש לאט לאט. אני אישית חושבת שזה הדבר הכי רומנטי הלוואי וזה יקרה לי , מעדיפה את זה על פני אהבה בבום..

 

תראי אני ממש מזדהה איתך ,גם אני הייתי ממש שמורה בעלי היה מדייטים ורגע לפני החתונה הייתי בבאסה של החיים. היום אני גרושה אמנם  כי היה מלא בעיות אבל אל תקחי דוגמא.

 

נראה לי את צריכה לחלק את זה ל2 -עבר והווה.

נכון שהעבר הוא לא בדיוק מה שרצית,אבל תסתכלי על עכשיו , את נמשכת פיזית לבעלך כמו שכתבת,

מה עוד? 

 

חשוב לומר שאם את לא שלמה,  עם זה תפני לאיש מקצוע שיעזור לך להבין לעומק מה את צריכה.

 

עכשיו הלחצת אותי שנתגרש בסוף 🤦‍♀️

דווקא בגלל שבעלי לא היה קל, אם הוא היה טוב למרות ההתחלה הלא רומנטית, הייתי נשארת איתו.

פה את מספרת שיש עם מי לעבוד ובגלל זה חשוב איש מקצוע .

בין אם מכירים בדייטים, ובין אם מכירים ספונטני (כמונו).
מאחל הרבה בהצלחה בתהליכים!

התחתנתי מאוהבת
וכך אני מאמינה שכדאי

אבל יצאתי עם בעלי במשך חצי שנה על שכל בלבד... הרגש לא הגיע, חשבנו להיפרד מליון פעמים כי זו היתה נראת לנו מלחמה אבודה אבל באיזשהו מקום ידעתי שהוא יהיה בעלי עוד לפני שהתאהבתי בו
ידעתי שאנחנו טובים ביחד
ונלחמנו קשה על הרגש
והוא הגיע לשנינו בקול רעש וצלצולים אחרי חצי שנה...
חודש אחכ התארסנו.

צר לי שלא התחתנת מאוהבת
אבל אני לא חושבת שזה אבוד
את אומרת שהוא בן אדם טוב
שיש משיכה

אולי כדאי ללכת לאיש מקצוע לא כדי שיעזור לך להתאהב... אלא לקבל החלטות שטובות לך בלי רעשי רקע ולראות שאין חסמים לרגש. (אנחנו נעזרנו באיש מקצוע... )

ותמנעי הריון לבנתיים...

בהצליה יקרה
מגיע לכל אדם לאהוב ולהיות נאהב
ולפעמים הדרך לשם לא פשוטה

איש מקצוע שיעזור לך להתאהב.
התאהבות זה משהו שקורה באופן טבעי.
אי אפשר לאלץ את עצמנו להתאהב

לא מדברים על שיכרון החושים שמעוור בספונטניות ומפיל חללים רבים
מדובר על לבנות אהבה. ואת זה בוודאי שאפשר. והיא גם לרוב תהיה עמוקה יותר מהתאהבות רגילה ממבט ראשון, אם תרצי לקרוא לזה לכך

וחוצמזה אני בהחלט מאמינה שאהבה יכולה להיות רגש נרכש, נכון שלא תמיד.
אבל לפעמים אם לומדחם את הנפש מגלים חסמים שאפשר לשחרר באמצעות עזרה מקצועית
ואז האהבה תגיע באופן טבעי

ברור שמבאס שאין את ההתאהבות, אבל זה לא הכרחי
יותר חשוב החיים אחר כך

זוג שמתאהב מעל הגג אבל אחרי החתונה או אחרי כמה שנים של נישואין יפסיקו לכבד זה את זו - אז יותר גרוע לדעתי ויכול להוביל לגירושין בקלות
בקיצור לעניות דעתי יותר חשוב החיים שאחרי האמיתיים מאשר ההתאהבות
ההתאהבות - זה סוג של בונוס, אבל לא תנאי הכרחי לחיי נישואין טובים ומאושרים באמת

תחשבי שאם מישהו התאהב בך והוא יודע לרגש אבל אחרי החתונה הוא פתאום משתנה לרעה מבחינת המידות או אחריות או כבוד שלו כלפיך - זה לא שווה ההתאהבות בהתחלה, כי אז בדיעבד מסתבר שזה היה ריגוש זמני ולא אהבה אמיתית
אהבה אמיתית- זה באמת לדאוג, באמת לאהוב, אמון, הערכה, תחושה שאפשר לסמוך אחד על השני, מכבדים זה את זה ועוזרים זה לזה
הכל מניחה.. לא מכירה סיפורים אישית להדגים..

ודבר נוסף, עם השנים-בהנחה שהזוגיות טובה ומאושרת ונאמנה- בדרך כלל האהבה והמשיכה רק עולים, כי את מרגישה מישהו שאיתך כל הזמן ולצידך, את אוהבת אותו יותר, בהתחלה לפעמים קשהלהתרגל לאדם חדש ואת עוד קשורה לבית הורייך.. לי לקח כמה שנים עד שהרגשתי שהבית שלי הוא שלי ולא בית הוריי....במובן מסוים.. זה הסתגלות מרווקות לנישואין, אל דאגה

רובנו ( ציבור דתי / חרדי שלא יוצא במשך תקופה ארוכה) התחתנו עוד לפני שממש אהבנו את בן הזוג.
כן מהתאהבות/ משיכת בלב/ מציאת חן.
אישית התחתנתי גם עם משקל גדול יוותר של השכל מאשר רגש.
בכל מקרה
ההרגשה הראשונית של הפרפרים דועכת אחרי כמה חודשים. לא משנה כמה פרפרים היו לפני..
ומגיע שלב שצריך לבנות ולעבוד על אהבה והתאהבות כבר לא מספיקה.

כתבת שנחמד לכם יחד - תעשו את זה יותר.
תגלו אחד את השני תיפתחו.
לקח לי כמה שנים טובות להבין מה זאת אהבה שמדברים עליה.
להגיד אני אוהבת ולהרגיש 100% שם.
ממש לא סבלתי עד אז אבל ככל שעוברים חוויות יחד, נפתחים, מגלים צדדים אחרים בעצמך ובבן זוג, עוברים משברים יחד - אהבה מתעצמת וגודלת.
ואז אהבה קיימת תמיד ומידיי פעם יש גם פרפרים שבאים והולכים.

אני חושבת שהמחשבות על איך בחרת וכמה רגש או שכל היו שם - רק מעכבות אותך ולא נותנות לך צאנס לנסות באמת.

בחרת משהו, את כבר בזוגיות הזאת, נחמד לכם ויש משיכה.
הגיע הזמן כמו כולם לעבוד על אהבה ולהשקיע, להנות יחד, לדבר פתוח.

זוג שמאוהב מתחיל כביכול מ100! ואז הפרפרים וההתאהבות יורדת וכל הזמן הם לא מבינים למה זה לא כמו שהיה..לכם יש רק לעלות!!! חא חוויתם נפילה של אהבה ההפך אתם מחזקים אותה
ולידיעתך אהבה לפני חתונה זו לא באמת אהבה אמיתית כמו של נישואים מסיבה ממש פשוטה שנתינה מולידה אהבה! תעבדי על הנתינה שלך אליו תיצרו חוויות ביחד רגעים יפים תמונות יפות שכל פעם שתזכרי בו יהיו לכם זכרונות משמעותיים ביחד החיים זה לא רק דאווי לאבי זה לנהל הכל ביחד ולכן הקשר ביניכם חשוב מאוד יש לכם עוד הרבה לעבור ולחוות יחד ולהתאהב עוד בע"ה

רק ככה קונים בית בישראל

אני ממש מקווה שזו בדיחה

 

הבעיה היא שהרבה הודפים כל ביקורת וכל קובלנה עליהם- כי באמת זה קשה לעשות שינוי ולהסכים לקבל ביקורת

 

אנחנו חיים בעולם דוהר ביותר. ולדעתי הדבר הראשון שנפגע זאת הזוגיות.

כי זוגיות זה לא "תפקוד"- כמו שבעבודה רוצים שתתפקד, או שאתה צריך לתפקד כהורה שמכניס לגן, מוציא מהגן, נותן אוכל, מקלח וכו'.

בן הזוג לא צריך אותי מתפקדת]- אלא צריך את המשאב האקסטרה שלי- היכולת לפנות מעצמי בשבילו.

לחשוב מה הוא היה רוצה.

להקשיב לו גם אם זה לא מוצא חן בעיניי, או שאני עייפה.

 

והקטע הוא שרוב האנרגיה שלנו הולכת על תפקוד,

ואז מגיעים לזוגיות עייפים וסחוטים,

ואין ראש בכלל לשמוע תלונות וקובלנות.

 

מבן הזוג אנחנו מצפים רק להכלה ולסימפטיה על הלחצים שעוברים עלינו.

 

לכן מאוד קשה באמת להצליח בזוגיות ולהקדיש לה את המקום והזמן הראויים. להסכים להשתנות בשביל בן הזוג ולעשות עבודה על עצמי בשבילו, נוסף על כל המטלות והצרכים הדוחקים של הבית.

 

דילמה אמיתית.

שהשגרה שוחקת מאוד מאוד 

נראה לי שכאן נכנסת החשיבות של התודעה הגבוהה יותר 

בשביל מה עובדים? בשביל מה כל השגרה הברוכה הזאת?

כשהזוגיות טובה זה מביא את החיים לרמה אחרת

אני דווקא ממש מבינה את הצד שלא רוצה טיפול
כי הוא מרגיש שמבקשים ממנו משהו מעבר ליכולתו
או שמתקיפים אותו
או שמבקרים אותו
מחפשים בו פגמים
מבקשים ממנו להשתנות

בעוד שלפעמים מה שצריך בזוגיות- 'זה מה יש' -לקבל את השני ולאהוב אותו בדיוק כפי שהוא, עם החסרונות
כשדורשים מאדם להשתנות ( ע'' י טיפול זוגי) בכוח- זה נותן לבן הזוג תחושה שלא אוהבים אותו ולא מקבלים אותו כפי שהוא,
וזה עלול לפגום בתחושת האהבה

(מעולם לא היתי בטיפול זוגי... אך זו התאוריה שלי 😎)

אלא שיש לו עכשיו מסך שמונע ממנו לראות את העיקר.
העיקר הוא לא ה- אתה לא בסדר, אלא - אני רוצה להיות איתך יותר בטוב. יהיה לנו יותר טוב. יש לך בזה תועלת גדולה. וזה דברים שעוברים גם בפירוק, עיבוד ועבודה על החסרונות שלנו.
מבחינתי זה משול לאדם שנותנים לו צ' ק של מיליון דולר אבל אומר שאין לו כח ללכת לבנק להפקיד

כי יש שיטה אחרת,
אפשר לשפר הזוגיות בדרכים פחות אגרסיביות

שוב, אם השיטה האגרסיבית של טיפול זוגי מתאימה לבני הזוג- מצוין
אני אישית היתי נרתעת מזה, כי לשמוע את בעל מתלונן עלי למטפל זר-זה היה יכול להיות לי קשה מנשוא ואפילו מחמיר את המצב

בעיניי שיטה שכל אחד יעבוד על עצמו לשנות את עצמו ולקבל את השני-יותר טובה

יש זוגות שניגשים לזה מתוך מקום לוחמני של חילופי האשמות ולא מתוך מקום של מטרה משותפת, יותר בשביל להוציא את כל הדרעק החוצה ולפרוק. זה אגרסיבי ובאמת לא מועיל.
זוג שהולך מתוך מקום של מטרה משותפת ונכונות לרוב לא יחווה טיםול כאגרסיבי אלא כמקפצה. כארגז כלים.

כי אישה רוצה לשמור את הדברים שלה ובעלה רק בינינו -ולחשוף למישהו זר לפעמים מוריד ממש

הרבה זוגות שחושבים שהדברים ייפתרו מעצמם בסוף מוצאים את עצמם באותו חופ של שנים על אותם דברים עם סימפטומים מתחלפים רק כי ציפור נפשם נפגעת מלשמוע שגם הם יכולים להיות לא בסדר.
מי שרוצה טיפול אישי לשיפור הזוגיות - זה אחלה. מעולה בעיניי. אני מאוד בעד. הבעיה היא שמי שלא מוכן לקבל את זה שהוא יכול להיות לא בסדר (אישה בדרכ מערך עצמי נמוך וגבר מתוך אגו גברי שנפגע) לא יילך גם לטיפול אישי, כי הבעיה נמצאת כביכול רק בצד השני. ואז ההפסד הוא כפול.

והמטרה בטיפול זוגי היא לא להתלונן על בן הזוג. אלא להגיד מה קשה *לי* במערכת הזוגית. זה הבדל עצום

צריך שיתוף פעולה מלא

של שני בני הזוג
ואם בנאדם לא סומך על הבן/ת זוג שלו שיבצעו את מה שהמטפל אומר-
זה מתסכל שבעתיים, ובזבוז זמן

אם:יש שיתוף פעולה מלא של 2 בני הזוג-אחלה
הבעיה שזוג שהולך לטיפול זוג בדרל כלל הם לא במצב של שיתוף פעולה, לכן הם הלכו לטיךול, לכן לטעמי פחות יעיל מאשר פשוט למצוא פתרונות לבד בלי בן/ת הזוג...
שוב-אם לכם זה טוב-מעולה....

בגלל העניין שאחד מאיתנו לא שיתף פעולה. ונכון שללכת בלי שיתוף פעולה שווה ערך ללא ללכת ועדיף שלא. אבל לא כל זוג שהולך לטיפול הולך בלי רצון. יש כאלה מצבים שבהם שני הזוג רוצים עזרה ומכירים בזה שהם צריכים כלים ואז הכל בסדר

אני רוצה לשתף שלא מזמן היינו בייעוץ זוגי כי לא הצלחנו ממש לדבר ולהתחבר. 

ראיתי שמשהו מפריע לה והיא לא משתפת מה מפריע לה (היא בעצמה לא ידעה בעצם)

קבעתי עם היועצת. כשהיא שאלה אותי בעצם מה הבעיה אמרתי לה שאני מאוד רוצה להיפגש עם אשתי, לעשות לה טוב, לחזור להיות חבר הכי טוב שלה ומשהו מסתיר לי אותה ממני. לקח ארבע פגישות להגיע לנקודה וזה היה כל כך שווה וטוב. 

הניסיון שלי, שאנחנו לא ממש יודעים לתקשר, להכיל, להבין מה הצד השני צריך. אצלי למשל יש צד מאוד תכליתי, קשוח (אולי שאריות מהצבא) ואצלה יש צד מאוד מפוזר, מופשט ויצירתי. היעוץ נותן לנו להיפגש באמצע. מלמד אותי להיפתח לעולם שלה ומלמד אותה קצת לצמצם את עצמה. 

זה לא מדוייק.
במיוחד בנושאים אינטימיים יכול להיות מחיר כבד לפתיחה של דברים עם גורם שלישי - כמו תחושה של אובדן הפרטיות ועוד מחירים.
כל זה בידיעה שלעיתים קרובות הטיפול יהיה כרוך במאמצים רבים ולא יעזור

בסוף בעיניי, זה גם שאלה של מה גודל הבעיות. לפעמים יש שאלה של פירוק הנישואין ואז באמת אין הצדקה להימנעות

כי הדברים לא טופלו לפני
אדם חולה הולך לרופא, נכון? גם אם זה מביך.. גם אישה הולכת לרןפאה שמבינה בענייני נשים ואפילו לרופא, למרות שזה מביך. כי יש צורך, נכון? והצורך עולה על המבוכה מסתמא.
אז גם פה.
רק שפה הבעיה היא שלא מבינים כמה הצורך לפעמים הוא אקוטי. ובעניינים אינטימיים קל וחומר.
אני חושבת שזו טעות לחשוב כך כמו שכתבת. מחיר אבדן הפרטיות לא משתווה בעיניי למחיר של אבדן הנישואין והשמחה והשלום.
אם היה פתרון אחר - מילא. אבל רוב הפעמים הסתכלות וכלים שמקבלים באמצעות גורם שלישי לא יגיעו מעצמם לאדם שיש לו בעיה

רבן של כל בני השרוטים שליט"א 

כואב

שבמצב שאתה מתאר של פנים באחור,
זה אולי נראה ככה שזה צד אחד שרוצה וצד אחד שלא אכפת לו, אולי כשקוראים הרבה בפורום ורגילים לשמוע צד אחד.
אבל כששומעים 2 צדדים של זוג מגלים לרוב שלכל אחד מהם יש את הקושי והכאבים והפצעים והאכזבות שלו בזוגיות,
וכל אחד היה שמח שיהיה טוב באמת, ולרוב כל אחד חושב שבעיקר הצד השני הוא זה שצריך להשתנות.


לגבי נושא הטיפול, נראה לי שיש לא מעט אנשים שלא רוצים ללכת לטיפול,
פשוט כי הם לא מכירים בזה/לא יודעים כמה תועלת יש בזה/חושבים שזה לבעייתיים ממש שזה כמובן לא הם ועוד ועוד.

ואני בהחלט שותפה לשורת הסיכום שלך.

מאנשי טיפול מיקצועי ולכן אינם רוצים לשמוע יותר על אנשי טיפול בחייהם ולא משנה מה המחיר

למה ללכת למדוד מזרון שאפשר לקבל אותו עד הבית למאה ימי נסיון?

לא שזה רע,

אבל מי שלא מרוצה מהמזרן שיש לו היום - כנראה כן רוצה מזרן שמספק נוחות גבוהה ולא סתם ספוג תפור בבד...

חברה בשם אלינה

מושלמים!!
בהתחלה אחרי החתונה קנינו מזרונים ממש זולים ובהריון התחילו לי כאבי גב ומסתבר שגם לבעלי התחילו כאבים אפילו קודם. והמסרונים החדשים מושלמים. יש להם שני צדדים אחד ויסקו ואחד יותר קשה
עלו יקר בכל אחד 3600

CASH15

איך אומרים, "את הכי יפה כשנוח לך".

זה ארוע משפחתי לא תחרות מיס יוניברס.

אני משתדלת להיות עם ביטחון, רק התחרות כביכול מעצבנת קצת.

תבואי הכי מכוער שיש.

כובע סומבררו
פרוות חזיר בר
צעיף מעור של ברווז

תאמיני לי כל הפוקוס יהיה עליך

ברוכה והצלוחה

להיות מהממת אם יודעים לעבוד איתה נכון

לדאוג שהנל יורחק לאזורים צדדיים במהלך האירוע

כי תכלס האירוע הוא התמונות, לא?

אם בא לה להגזים שתגזים מאמינה שהיא זאת שגם בעיני אחרים תראה המוזרה ולא את

רק נותנים לי להרגיש אאוטסיידרית כי אני די צנועה  מקווה שלקראת האירוע 

באמת אהיה הכי טבעי וארגיש טובעם עצמי

לעולם לא אוכל להשתוות כביכול לסטנדרט. וזה ניסיון..
אבל יש שכר בצידו. את לא חפץ שמונח במוזיאון שצריך להנות ממנו.
פעם ראיתי אישה חרדית מאורגנת לאירוע באמצע היום. עם השמלה, העקבים, האיפור והכל.. זה היה נראה לי מגוחך קצת לראות את התחפושת. ומאז הבטחתי לעצמי שאדאג לא להיראות מחופשת אלא כמה שיותר קרובה לעצמי ביומיום. באמת אני נראית הכי טוב ככה גם. אל תתפתי לעצת היצר.

רוב האנשים משתדלים להתאים את עצמם חיצונית לסגנון האירוע ולדרגת הקרבה שלהם, אם הם מגזימים הם יוצאים המוזרים לא את

את בוחרת להלבש איך שחשוב לך והיא איך שחשוב לה
כל עוד היא לא לובשת שמלת כלה בחתונה שלא שלה, מה הבעיה?
כל הפוקוס יהיה על כלת האירוע גם אם היא לא הכי יפה.. ומה אם באמת כלת האירוע לא כזאת יפה? כולן צריכות להתכער?

הייתי אומרת להתחרות אחת בשניה, 

אז אל תקחי חלק בתחרות הזאת.
תתלבשי איך שאת בוחרת ותהיי שלימה עם זה.
בעיניי לא לגיטמי לבקש ממישהי להתלבש פחות יפה כל עוד היא לא פרובוקטיבית והלבוש מכבד את האירוע..

אם היא מוגזמת ומתלבשת לא קשור לאירוע זאת פדיחה שלה..

(בברית/ה הפוקוס הוא על התינוק/ת)
למה את צריכה שכל הפוקוס יהיה עלייך?

באמת שואל

מסבירה זה כאילו ניסיון מוסתר לדחוק אותי הצידה בפעם המיליון ולומר תסתכלו עלי !

זה ערב אחד פעם ב..שאני במרכז אז אפשר טיפונת להוריד פרופיל לא ביקשתי שיבואו עם סחבות.

אני אולי לא כלכך מובנת לכולם פה, זה משהו שיושב אצלנו שנים. פעם העירו לי לידה שאני ממש יפה וראיתי שקצת כאב לה.

 

שבאופן כללי יש לה נחיתות לידך- שהיא מרגישה שאת יותר יפה ממנה בהרבה
כי-למה שזה יכאב לה? למה שיכאב לה שמפרגנים ומחמיאים למישהי אחרת?
זה מוזר שהכאיב לה, נשמע נקודה רגישה אצלה ולכן היא מתאמצת להתבלט ביופי

ולשאלתך-אולי עוזר לזכור שהעיקר האופי ולא היופי?
מבינה אותך באמת חוסר טאקט מצידה להתבלט באירוע שלא שלה.... זה טאקט בסיסי וכבוד מינימלי לבעלי השמחה-וזה שהיא לא מבינה את זה-זו בעיה שלה ולא שלך

הכל טמון בבטחון העצמי שלך
תמיד יש מישהי יותר יפה ממך. ובאירוע - בכלל. עם כל הגוזמאות..
בחתונה שלי בוודאות היו נשים שהתאמצו יותר ממני להיראות טוב, וגם שילמו על זה יותר ממני

את מתכוונת ללבוש שלא לפי ההלכה? או סתם גינדור יוצא דופן?
ואת מתכוונת נגיד לארועים כמו בר מצווה? או חתונה?

ממי את בעיקר מתבישת שהיא מפגיזה הופעה?
אם זה מבעלך- לגיטימי בעיניי
אם זה מנשים אחרות - עזבי, סתם חוסר כבוד שלה כלפי בעלי האירוע, אין לך הרבה מה לעשות חוץ מלקבל את המצב ולהשלים עם זה... לא כזה נורא...

מי שמודד אותך בעיניים האלה, זה לגמרי שלו.
תהי שמחה וגאה במי שאת ונטרלי רעשי רקע.

אומרת את זה כאחת לא מפגיזה אבל אוהבת להתלבש, - לא מודדת אנשים בצורה הזאת בשום צורה. זה נטו לביטוי העצמי שלי.

תזכרי אתהסיבה לאירוע - שבגללה את שמחה ונמצאת "במרכז":
(מניחה שאת לא הכלה.. אז מביאה דוגמאות אחרות):
נולד לך תינוק! ולכן את חוגגת את כניסתו בבריתו של אברהם אבינו. (או סעודת הודיה לבת)
הבן/בת שלך נכנסים בעול תורה ומצוותוזה כל כך מרגש שהם זוכים להצטרף לעולם הבוגרים של עם ישראל
את מחתנת בן/בת שזוכים להקי בית נאמן בישראל

וכן הלאה..

אלה רגעים כל כך משמעותיים וכל כך מרגשים!
ואיזה כיף שהרבה אנשים יקרחם ומשמעותיים לך באים לשלוח איתך בשמחה הזאת!
ובוודאי שאת בוחרת ללבוש בגד חגיגי ולהיראות יפה כדי לכבד רגע כל כך חשוב בחיים שלך!

אבל זהו.
זה העיקר.
ובכלל אין סיבה שתהיי "הכי יפה" - בשביל מה?
את צריכה להיות "הכי מאושרת", "הכי מתרגשת", "הכי שמחה", "הכי מכירה את חשיבות המאורע"..

אם זה יהיה לך ברור - אז לא תרגישי צריכה בכלל להיכנס לעניין של חשיבות הנראות וההשוואות.
כמובן שתתלבשי יפה לכבוד רגע כל כך חשוב בחיים. ותשקיעי בניראות.
אבל לא בשביל "מה יגידו" אלא בשבילך, בשביל הרגע הזה כביטוי חיצוני שמשקף את החשיבות הפנימית שאת מייחסת לאירוע.

אני פשוט לא צריכה לתת להסחות דעת כאלה להפריע לשמחה האמיתית.

אעבוד על עצמי 

לוקחת את זה לעצמי לתחומים אחרים בחיים

רגע להסתכל על העיקר ולא על התפל- תודה לך

אבל באמת אני פחות מיחסת חשיבות ליופי יותר לאופי, אבל ניסחת יפה

אף אחד מהאורחים לא אומר לעצמו "היי תראו איך היא יפה, זה ממש מוזר כי היא לא בעלת השמחה".

אני משתדלת להיות יפה בשבילי ולעשות ההיפך מלהפגיז הופעה.
חשוב לי שאני ארגיש טוב עם עצמי
ולא מסתכלת מה אחרות עושות
שיהיה להן לבריאות סמאלה.

לא לתת מעבר

אתה לא עושה מה שמוטל עליך לכן לא תקבל ממנו את מה שאתה אמור לקבל ( לא אוכל ודברים בסיסיים כמובן)
דברים שמעבר, דמי כיס בגדים מעבר למה שחייב
אוכל בסיסי בלי פינוקים

כשתעשה את המוטל עליך ניתן לך את המעבר

ומסתדר מצויין.
לתת סכומים כאלה לילד זה מוגזם, אפשר לתת דמי כיס קבועים

שילד שמשקיע בעבודה, יהיה לו קשה גם להשקיע בלימודים תוך כדי

שהוא עובד פעם בשבוע/שבועיים.
בקיץ הוא עבד הרבה יותר

ילד בן 14 יכול למצוא עבודה.
אם ב''ה לא חסר, אפשר לתת לו דמי כיס קבועים, ולהסביר לו שזה התקציב שלו. אין יותר. להסביר לו שהוא יכול לחסוך מחודש לחודש (אם נגיד בחודש הבא אין הוצאה גדולה). אפשר גם לדמות את זה ל''השקעה'', אם התקציב שנתתם התחיל החודש נשמר במלואו- הוא מקבל עוד סכום כסף קטן.
אפשר וכדאי גם לבקש ממנו רישומים של כל ההוצאות שלו, ככה שיהיה לו מדד לאן הולך הכסף. פעם בחודש לשבת איתו ולראות לאן הולך הכסף...


אני מאמינה שריריות על הלמידה ועל שיעורי הבית הם על הילד. הוא התלמיד- לא אתם. תסבירו לו שאם הוא לא ילמד- הוא לא ידע. ושישא בתוצאות של חוסר הלמידה שלו.

עזרה בבית זו זכות! כדי להיות חלק מהבית, וחלק מהמשפחה, אתה חייב להיות שותף!
אפשר לשאול אותו אילו מטלות הוא מעדיף. אבל כמו שהוא אוכל בבית, מכבסים לו, נותנים לו- הוא צריך גם לעשות את החלק שלו.

תשאל אפילו את הפסיכיאטר שלי. ירדתי מ 3 סוגי כדורים ללעשן ירוק.

"חנוך לנער על פי דרכו", אל תאמר "על פי" אלא "על ידי כאפות מצלצלות במידה והוא יסרב".

אם אלה החברים שלו וזה מה שהם נוהגים לעשות לא הייתי מחריגה אותו. אם הוא לא ייתן מתנה ליום הולדת הוא גם לא יקבל.. וזה צובט. ומבאס.
הילדים של היום זה לא הילדים של הפעם.
אפשר להגדיר מס יציאות מוסכם מראש שעולות בכום מסויים של כסף, אבל לא לאפשר בכלל זה בעיניי לא הוגן כלפיו.

ולגבי שאר הדברים, נגיד ש.ב וכדומה - זה לא חריג אבל כדאי לתחום את זה, שוב, לנושאים חשובים יותר ופחות בעיניי. למה הוא לא עושה? אולי קשה לו? אולי הוא צריך עזרה?

1. למה ברור שזה לא תקין? אני חושבת שזה עניין של הסתכלות. כמובן גם תלוי חברה ובעיקר תלוי בעולם הערכים שנכון בעיניכם- ההורים שלו.
נשמע שמה שבעיקר מפריע לכם זה שהוא לא מעריל כסף כיוון שהוא רגיל להוציא סכומים גדולים יחסית לגילו והרבה.

ולכן הייתי חושבת איך אפשר להקנות לו ערך של כסף.
יש כל מיני אפשרויות:
א. לתת לו סכום חודשי או שבועי קבוע שהוא יצטרך להחליט איך להתנהל איתו כך שיספיק למה שחשוב לו
ב. לאפשר לו או לעודד אותו לעבוד איפשהו שנראה לכם מתאים
ג. לתת לו כסף בנוסף לסכום הקבוע או במקום, על דברים שתרצו. זה יכול להיות פרס על הצטיינות וציונים גבוהים בלימודים, תשלום על עבודות בית שהם מעבר למה שנדרש ממנו בכללית (וכמובן להדגיש את זה) כמו נניח לנקות את הרכב או את הגינה או מה שנראה לכם...


2. מה היה כל השנים בהקשר הזה? האם היו לו הרגלי למידה? גבולות ברורים?
האם הוא היה עושה את אלה בעבר והפסיק או שתמיד היו בעיות בתחום?
ענישה פחות סביר שתעזור.

צריך להבין מה השורש,
האם מעולם לא התרגל לאלה?
האם הפסיק מתישהו ואם כן למה?
האם יש לו קושי?
האם זה עניין כללי שהוא לא קשוב אליכם שמתבטא בכל מיני דברים?
חסר כאן רקע...

בתקציב הזה את יכולה למצוא אולי אולם חרדי-חסידי, שהמנות שם יחסית זולות (לא יודעת כמה, אבל לא תמיד מאפשרים לאנשים לא מהקהילה לשכור את השירותים שלהם).
או לחילופין לשכור אולם/גן, משהו זול יחסית, ולהביא קייטרינג חיצוני. קחי בחשבון שזה כאב ראש מבחינת כלים, מבחינת ארגון, הגעה בזמן, פריסת האוכל וכו'

אולם, אוכל, הגשה, תזמורת, צילום, בגדים, שינוע, מה מהנל תרצו לתמחר בכמה ??

ל200 איש
לא יקר מידי ..עד 150-170

די זול ויפה

מתאים ל200 איש?

נחל שורק 15

אבל חפשי אולי אולם ביכנ"ס או רחבת ביכנ"ס ביישוב או קמפוס כמו ישיבת נחלים ותביאי קייטרינג משלך.

לקייטרינג דיוויס יש מחירים בטווח שציינת והאוכל מצוין.

אני לא יודעת עד כמה קרוב ל 100 שח למנה

אבל יותר זול ממה שמציעים בחוץ

 

אם זה רלוונטי, אולי תכתבי מה האזור שאתם מחפשים...

אני כ"כ מעריכה אנשים שעושים משהו עם הכשרונות שלהם

עלה והצלח

שיהיה בהצלחה

מוזמנים לפרסם בסטטוסים בקבוצות וואצאפ או לחברים/משפחה שנראה לכם רלוונטי

וגם על המחיר המוזל שמאפשר נגישות לכולם (וזה גמילות חסד..)

מוזמנים לפרסם בסטטוסים בקבוצות וואצאפ או לחברים/משפחה שנראה לכם רלוונטי

ועדיף. אולי זה טיפה יותר יקר אבל כדאי משמעותית כי זה מדוייק על הסנטימטר וחוסך המון עבודה. תמצאו מחסן עצים טוב בתלפיות יש כמה.. ואת השאר אפשר לעשות בבית עם כלים פשוטים ודבק לבן של ילדים (פלסטיק) שחזק כמו דבק נגרים. לא לשכוח לא להבריג ישר את הברגים כי זה מבקע את העץ אלא לקדוח עם מקדח דק' לפני ואז בורג סיבית, עם מתיחה.

עם הרוב הסכמתי

זה לא בדיוק דבק פלסטי של ילדים אבל מאוד דומה לו

 

 

 

אתה יכול לבדוק..

הרכבים 13
יש שם נגר ערבי שחותך לפי המידות. צריך להביא תכנון מדוייק
קניתי שם פלטות סנדוויץ לפני יותר מ15 שנה, היה קצת לחוץ.

יצא יותר יפה (אלא אם כן בעלך כשרוני במיוחד)
יותר ישר
ויכול להיות שאפילו יותר זול

סתם שתי דוגמאות לא יקרות יחסית


MYDAL מסגרת מיטת קומתיים, אורן, ‎90x200 ס"מ‏ - IKEA


מיטת קומותיים דגם RICARDO

באופן כללי בקניית עצים/דיקטים-

 

אתם צריכים לדעת מה סוג העץ שאתם רוצים (סוג, עובי, צבע).

ולעשות סקר מחירים בנגריות בירושלים. המחיר הוא לפי פלטה, הפלטות אמורות להיות בגודל אחיד.

תראי איפה מציעים לך מחיר הכי טוב לפלטה.

 

ברוב המקומות המחיר לפלטה כולל חיתוכים שלה לפי תוכנית שאתם מביאים. 

המחיר לא כולל קנטים - משלמים עליהם לפי מטר.

 

 

את צריכה להביא לנגריה תוכנית מסודרת של קרשים לפי גדלים, עם סימון מסודר איפה הקנטים.

שווה לשרטט מראש איך הקרשים יכנסו בפלטה - הם לא יתאמצו לשרטט לך בצורה חסכונית.

אם יש שאריות גדולות - להגיד מראש שאת רוצה את השאריות, שילמת עליהן ואין סיבה שלא תקבלי אותן.

 

בהצלחה!

 

 

בעץ מלא זה מגיע כקרש באורך של כ5 מטר

מגיע בדרך כלל במידות של 2.40 על 1.20 מטר

ראית פעם עץ אורן?
יש בו רוחב של 2.4 מטר?


הבאתי תמונה של פלטה כזאת.
רואים ממש את הבדלי הצבעים שמעידים על הקרשים המודבקים יחד.

פחות לחתוך אותן לפי מידה כדי לייצר מהם רהיטים.
לא אומר שזה לא אפשרי, אבל עדיף כבר לקחת קרשים מהוקצעים ולחתוך אותם לפי מטר.

כדי לבנות מיטת קומותיים צריך קורות עץ ואפילו של פרגולה 10/15 או 10/5 כאלה למסגרת. ודקים יותר למזרון מבפנים..
מסור אנכי פשוט (ג'קסו) מספיק לזה לא צריך ללכת לנגריה בשביל זה

אראה לבעלי את השרשור...