פורום נשואים טריים (עמוד 63)

העיקר לא להישאב פנימה ולאכול את הלב

במצב רגיל לדעתי לוקח יותר זמן להתאושש.

 

ובכל מקרה, אין נכון ולא נכון - כל אחד והזמן שלו...

יקירה,
קודם כל חיבוק עצום. הכאב שלך עולה מכל שורה, ליבי איתך!

עברת טלטלה משמעותית וזה לא פשוט!
גם עברת תקופת ארוסין עם חששות.
גם החששות התבררו כמוצדקים.
גם עברת הכנות לחתונה עם חששות, וביטול חתונה שבוע לפני..
ועכשיו את גם איבדת את הרצף.

בעצם מתרחש כרגע פער בין ההבנה של השכל, כתבת שאת שמחה שהתבטל, לבין ההרגשה בלב - שאת שבורה.
לא סתם אומרים שהזמן מרפא את הכל..
כי במצב הנוכחי ההבנה השכלית היא צופה פני עתיד, והלב חווה את העבר ואת ההווה. רק ממרחק הזמן, הלב יצליח להדביק את הפער ולהשיג את ההבנה של השכל, ויפנים איך שהכל נעשה לטובה..

אבל בינתיים,
תני מקום לאבל וליגון!!
תני מקום לכאב ולצער. את לגמרי בסדר.
תזכרי שהיו הרבה אנשים לפנייך שחוו חויה דומה ובסוף יצאו מזה.. וחזרו לחייך.
תהליך של פרידה לוקח את הזמן שלו.
תגדירי לעצמך תקופה של x ימים שבהם את סולחת לעצמך שאת ככה... לא הכי מתפקדת..
ובמקביל תתחילי בקצב שנכון לך להכניס לחיים שלך עשייה, חוויות, התעסקות בדברים שעושים לך טוב. שמעניקים לך חדווה.

תקיפי את עצמך באנשים טובים וחברות שידעו להכיל את הכאב שלך, שתוכלי לדבר ולעכל איתם.

תתרחקי מאנשים שמנסים לנחם אותך בצורה שמכאיבה לך או גורמת לך להלקאה עצמית מיותרת. את עשית הכי טוב שיכולת.. ומה שקרה זה מדויק לך מהשם יתברך.

את לא חייבת לתת תשובות מפורטות לכל אחד ששואל שאלות על הסיבות לביטול החתונה וכולי.. בטח אם מדובר באנשים שלא יודעים להכיל ולנחם, תשמרי על עצמך ועל הנפש שלך.

כדאי ממש לעשות ספורט! כמה פעמים בשבוע. זה משחרר מתח ומכניס אנרגיות טובות ומעלה את מצב הרוח. גם אם אין חשק.. זה בסוף יעשה לך טוב!

תאהבי את עצמך! תעריכי את עצמך! בלי תלות באף אחד! תכניסי חיוניות לחיים שלך, את תראי שזה ימשוך אלייך את הטוב שמגיע לך!!

גם כשתרגישי שאת מתחילה לחזור לעצמך, אחרי ההלם הראשוני, יכול להיות שמפעם לפעם הכל יציף אותך שוב.. שתדעי שכאב של פרידה מציף כל מיני דברים מהתת מודע, שהדחקנו פעם.. לא רק את הכאב של רצון להיות בזוגיות, שהיה קיים עוד לפני הקשר הספציפי הזה, לפעמים גם צפות שאלות של זהות, מי אני, מי מתאים לי, תבניות מהילדות שלנו.. תקחי את זה בשתי ידיים כתהליך של למידה מחדש וריפוי. יכול להיות שתגלי על עצמך דברים חדשים וזו מתנה בפני עצמה.

אם צריך, לא להתבייש לפנות לעזרה מקצועית (יעוץ או טיפול רגשי/ אימון קאוצ'ינג/ מח אחד.. או מה שנכון לך) כדי לעבד את הדברים בצורה מועילה יותר.

ותתעודדי.. השמש תמשיך לזרוח בשמיים גם מחר. יש טוב מדויק לך שמחכה רק לך. בבוא העת.
כמה טוב עוד לפנייך, רק אל תעזבי ידיים...

את צריכה לעבור תקופת אבל, ליפוח מה'היי' של עוד רגע מתחתנת, גם אם היו חששות, למציאות שזה לא מה שיהיה, זה לא קל.

מוזיקה, דיבורים, יעבור.
אם צריך אז לפנות לעזרה מקצועית
אבל יעבור

רוב הדברים הם רגשיים כמו תחושת דחייה, חוסר נעימות מתגובות הסביבה, תחושה של פספוס אולי אפילו, רגשות זהיו לך כלפיו, חלומות על בניית בית וזוגיות קרובה שלא מתממשים כרגע על כל המשתמע מכך, תחושה שאולי את לא טובה מספיק למרות שזה לא נכון בכלל אבל ברגש כמו ברגש - זה לגיטימי ומובן.
תני לעצמך לעבד את הרגשות ובמקביל תזכירי לעצמך כל הזמן שזה מה שהיה נכון לך באמת. ולמרות ההרגשה הזיפט שיש לך כרגע - עדיף לך לא להתחתן במצב הזה.
עם הזמן הכאב יקהה והתחושות הללו יהפכו לתחושות של הכרת תודה להשם שמנע ממך סבל מיותרוקושי, כשתקומי מזה ותמשיכי הלאה ותכנסי לזוגיות עם האדם שנכון לך.
כמובן זאם את מרגישה שזה גדול עלייך ומשתלט עלייך תפני לעזרה.
חיבוק ❤️

קודם כל זה שבר בוודאי. מציף תחושות קשות, כואב ומנפץ.
אז חיבוק על זה.
עצתי לך היא פשוט להכיל את זה שקשה לך, כי זה קשה.
מאד.
תני לעצמך לשקוע כמה זמן שאת צריכה ותראי שככל שתתני לעצמך מקום להצטער, בע"ה הבתאוששות תבוא מאליה.

ואם יעבור חודש ותראי שמשום מה זה לא קורה אז אפשר לפנות לעזרה אם תרגישי צורך
אבל כרגע בעיני זה טבעי, ואם זה לא היה קורה אז זה היה תמוה...

מה שכן אפשר לעשות, זה לתת לעצמך ולרגשות שלך מקום
לשתף מי שקרוב אלייך; הורים, אחות, חברה טובה,
את ה', לכתוב
ובעיקר להיות בהכלה כלפי עצמך כי זה הכי לגיטימי שזה קשה וכואב ומטלטל.

שכדאי לך מאוד לפנות לאשת מקצוע אולי לסוג של קוצ'רית (coacher) כדי לעבד את העניין הזה ביחד.

לא קל אבל כנראה קבלת מתנה כדולה מן השמים

לעכל בצורה נכונה את מה שקרה, לדבר על זה עם חברת אמת טובה אם יש או אשת מקצוע, שלא תשאר טראומה.
ולבחור
לבחור להאמין בטוב ה'
שהוא משגיח עליך
לבחור להיות בטוב, למצוא ולעשות דברים שמחזקים אותך
להיות עם אנשים שמחזקים אותך
חוויות שמחזקות אותך
לקרוא מאמרי חיזוק משפטים פסוקים, לשמוע שיעורים
לווסת את הרגשות לראות את החסד
שוב ושוב לחזק אותך שהאמת הטובה תנהל אותך ושהטוב יהיה המציאות שלך
ואהבה אמיתית וגדולה בעז"ה.

חיבוק

ברוך ה' שאת מצליחה לראות את הטוב שבזה, ושגם את שמחה מההחלטה.
אבל הקושי שם, והוא מובן מאוד...
ביטול חתונה זה דבר מטלטל, במיוחד אם זה נעשה קרוב מאוד לחתונה. בטוחה שיש הרבה רגשות שצפים, שמחה לשמוע שגם הקלה היא אחד מהם,אבל בוודאי יש גם רגשות פחות נעימים. אולי כעס, בושה, מבוכה, עצב, צער, אשמה, בלבול ועוד...
לכולם יש מקום וכולם לגיטימיים.
תני לעצמך את הזמן שאת צריכה כדי להתאושש. תדברי עם אנשים שעושה לך טוב לדבר איתם - הורים, אחים, חברות טובות, רבנית או אולי המדריכת כלות, כדי לעבד את החוויה ואת הרגשות שלך.
אולי יעשה לך טוב לדבר עם מישהי אחרת שגם חוותה ביטול חתונה ברגע האחרון...
אולי לכתוב לעצמך? אולי לטייל? אולי לעשות ספורט? להתחיל שיעור / סדנה / משהו שרצית ולא היה לך פנאי כדי למלא את החלל שנוצר?
תקיפי את עצמך בדברים שעושים לך טוב.
בהצלחה יקרה

וחיבוק גדול לך @מבולבלת מאדדדד יקרה

כי מתחילים מהנקודה שבה אתם נמצאים עכשיו
ומטפל זה כמו שידוך... לפעמים עוברים כמה עד שמוצאים את המתאים והמסייע

בכללי ישנם סוגים שונים של טיפולים, ויש אחד שטיפול מסויים יעיל לו, ואחר שטיפול אחר יעיל לו.
הן בטיפול אישי, והן בטיפול זוגי...אנחנו עברנו מס מטפלים, ואין ספק שזה משמעותי

עם מטפל צריכה להיווצר איזושהי 'כימיה', לפעמים עם אחד היא לא נוצרת ועם אחר כן. לפעמים גם עם מטפל אחד עושים כברת דרך משמעותית, אבל מגיעים למיצוי ועם מטפל חדש, אפשר להתקדם משם.

כן, לפעמים מגיעים לתקיעות מסויימת ואז מנסים להחליף ובהתחלה עם מטפל חדש מרגישים זרימה ואחרי כמה חודשים, מגלים שבעצם הנקודה הקשה, עדיין קשה כי אין בשלות או יכולת התמודדות עם אותה נקודה.

אם לפעמים מגיעים לגרעין הקשה שוב ועם מטפל חדש אז מה עשינו, הרי עוברים מטפל כדי לנסות לטפל במה שתקוע.
תודה לתגובה

אם יש מטפל שיש איתו כימיה, שווה להמשיך ולא לעבור, רק כי 'אולי יהיה יותר טוב'. מטפל שיש איתו כימיה ומצליחים לעבוד איתו, זה נכס.

אבל, אם טיפול באמת מוצה ואין התקדמות, כדאי לתת הזדמנות נוספת.

בהצלחה

אני מאוד ממליץ באופן כללי למצוא בעלי מקצוע מסורים ומאוהבים במקצוע שלהם אפילו אם הם יותר יקרים.
אלה תמיד עושים עבודה יותר יסודית וטובה
כנ"ל בתחום היעוץ, אם לא מתקדם כדאי להחליף יועץ אבל לחפש מישהו עם המלצות טובות. גם אם הפסדתם כביכול כמה פגישות, בסוף זה משתלם.

התחתנו שאני לקראת סיום תואר רציני, הוא אחרי רזומה מפואר בתחום מסויים, היינו בטוחים שאנחנו יודעים בדיוק לאיזה כיוון חיי התעסוקה שלנו הולכים.
בסוך שנינו החלפו במהלך החיים לתחום שונה לגמרי.

וכן התקופות האלה הביאו אותנו לחוסר איזון כלכלי ואפילו למינוס.
עדיין שמחה שכל אחד מאיתנו עשה את הצעד הזה.
האושר שלנו שווה יותר מכל מחיר בעולם.
בסוף אני מאמינה שמוצאים עבודה במה שאוהבים - טובים בזה וזה בסוף גם רווחי.

בטוחה שאפשר גם לעבור תקופות כאלה בלי מינוס אם נערכים נכון

אפשר להתייעץ איתך על זה?

בן זוגי עובד על הקמת עסק עצמאי.
לא קל לו שהוא לא מפרנס עדיין.
יוצאים לו לפעמים משפטי מרמור על המצב הנוכחי.

מאמינה שמתפקידי, ועושה את זה מכל הלב,
לעודד ולסייע במה שניתן.

כמובן שהחשבון הוא משותף, ולא רואה בעלות על שקל.

שמחה איתו על כל הצלחה והתקדמות קטנה שלו-שלנו.

גם לי וגם לו
כדי להכיל סיטואציות כאלה מערערות, צריך זוגיות חזקה ומכילה והערכה וסבלנות. אחרת בקלות אפשר להיכנס לקשיים שנראה שהם בגלל השינוי אבל בעצם מסתתר מתחתיהם קושי זוגי שמשליך

לשנינו

 

בהחלט אתה צודק, מתחתנים בעיקר עם האישיות ולא עם המקצוע, ועדיין יש התמודדות.

צריך לחשוב על הצרכים של המשפחה בגדול במצבים האלה.

כלומר מהן האפשרויות שיש כרגע,

מהם מעגלי התמיכה אם יש,

מה הצפי,

מה זה דורש,

מה המשאבים שלנו,

מה כל אחד מבני הבית זקוק בתקופה הזו,

ואיך זה מתאפשר.

 

ובתוך כל זה לזכור באמת את ההערכה הגדולה לאשתי/לבעלי, את זה שהם *בדרך*, גם אם עוד לא הגיעו לסופה, ושאותה הדרך יכולה ויש בכוחה להביא גם הרבה מאוד טוב ב"ה בעתיד, לכל המשפחה.

 

ב"הצלחה רבה רבה

היה שווה לחכות לך בשביל פוסט כזה

מה לפרסם.
כולם יודעים שאני משקף את המגמות כאן
<צ>

תודה על השיתוף

אז באמת שאין לי מושג.

מה שכן, אני בטוח שחיפוש מאוד מאוד פשוט בגוגל יוכל לעזור לך, לאור העובדה שיש מאות אלפי משרתי מילואים שחיים בינינו.

מילואים של ביינישים לפני פסח זה נקיונות.. מעדיף לנקות את המטבח שלי

אנחנו הרבה אחרי וגם דיברתי על החטיבה שלי שהיא חטיבת שריון ותקח חלק בתעסוקה מבצעית

זאת דרך יפה להסתכל על המציאות

יש תקרת שכר במילואים, להבדיל מהשוק החופשי...

 

כלומר מי שמרוויח שכר של נניח 60,000 ש"ח בחודש (כעצמאי או שכיר) - לא יקבל את כל הסכום הזה אם יעשה חודש מילואים, כי זה מעל התקרה.

זה כמו שלהגיד שכלא זה משתלם כי אתה מקבל 3 ארוחות ביום ומקלחת חמה והכל בחינם

(0:41).

 

פעם אהבתי את אלי גורנשטיין עד שהוא התחיל לשחק רב שמגחיך ומעוות את דברי הגמרא במטרה להשניא אותה על הציבור

מה שכן, זה מערכון סאטירי די קולע.

ומהקול של אלי גורנשטיין אני עוד מפחד מתקופת סקאר.

לא עבדתי, ופתאום הרווחתי 200 ש"ח מהיום.
ואם הייתי עובד, הייתי מקבל אותו דבר.
ועם או בלי עבודה, בנוסף לשכר יש מענק במאי של מעל 4 אלף.
הכל בשביל שעתיים שמירה ביום, אוכל בחינם שכולל מנגל כל צהריים ופויקה כל ערב.
הייתי סטודנט עמוס, ובמקום לסכם המון שיעורים קיבלתי סיכומים מוכנים בסוף המילואים.

ששאלתי פה לא מזמן המליצו על אילן יפרח, אסתר אברהמי, אטינגר, ועוד מישהו שאמרו לי מחוץ לפורום מישהי בשם גובר מגוש עציון, אולי מישהו פה יודע להמליץ למי מהם כדאי לפנות
שיהיה לכם בהצלחה.

אשמח מאד לעוד המלצות!

השומרון - יש בשילה/עלי את מרכז מפגש. יש שם גם טיפולים זוגיים.

רלוונטי?
יובל ירון מקדומים, מצוין ממש

תורני, רגיש ומקצועי מאוד.
מטפל אישי, זוגי ובילדים ונוער.
באריאל.

באריאל, נופים וברוכין

‏‪+972 54-940-4841‬‏

אם תרצי אשלח לך שם במסר

+972 51-695-9365

.

מניסיון 🙃

את מדברת על זה ? אני חושב שניסינו וזה לא עזר לכתמי כורכום וכו'..יש לך שיש קיסר לבן וזה מוריד לך כתמי כורכום למשל ?

צריך להשאיר אותו כמה דקות או לעשות כמה פעמים

אבל שמתי לב שבעיקר כורכום, יורד פשוט מעצמו אחרי כמה ימים. כאילו דוהה, אבל די מהר יחסית.
אני מנקה בחומר ניקוי כלשהו, לא הכל יורד נשאר כתם, ואחרי כמה ימים עד שבועיים, זה נעלם.

לא יודעת אם רק אצלנו זה ככה

לפזר על הכתם, לשפשף קצת ולהשאיר לכמה זמן

בעלי שם את המשחיז סכינים על השיש והוא הוציא חלודה שלא יורדת גם עם אקונומיקה 😕
מה עושים?

מניסיון מוריד חלודה גם על השיש וגם על סכו"ם.

חומצות למינהן מסירות חלודה.
רק בזהירות לא לפגוע בשיש

מיקסר עם כתמי חלודה יש דרך לנקות?

לא שום דבר שבא במגע עם האוכל אבל זה לא כל כך אסטטי

בסוף ברזלית בזהירות

עם המציאות יש להתמודד, לא לברוח
כלור, מלבד הניקוי , מטפל בחיידקים

אם מקפידים על כללי בטיחות, לא אמורות להיות תקלות.

רוב התקלות עם אקונומיקה נובעות מזה שהיא מגיעה בבקבוקים של 4 ליטר
אז אנשים מעבירים אותה לבקבוקים קטנים שלא מסומנים כראוי, ואז בטעות זה מגיע לילדים או לאוכל.

אם תקפידו לא להעביר אותה למיכל אחר (או למיכל שיהיה מסומן היטב)+ לשים במקום לא נגיש לילדים
רוב הסיכויים שלא יקרו תקלות.
אפשר גם להשתמש בספריי אקונמיקה והסיכוי שהוא יגיע לילדים נמוך יותר, אם כי הוא יקר משמעותית יחסית לבקבוק של ה4 ליטר

ואם כבר. שאר חומרי הניקוי שאתה מחפש כתחליף לאקונמיקה לאו דווקא פחות רעילים.

.

המתז מחליד מהר ומתקלקל

בכל מקרה יש בקבוקים כמו של סנו ז'אול שהוא עם הברגה בפתיחה

לא קשור לילדים ב"ה...

לכתמים עקשים ממש ממליצה לשפוך אציטון על הכתם, מעלים כל כתם באחריות!!!!

אם ערך הקרקע נקבע לפי מה שיש עליה עכשיו - איזו משמעות יש לזה שבעתיד יהיו עליה בנייני יוקרה?

 

ואם ערך הקרקע נקבע על פי מה שאפשר לבנות עליה, איזו משמעות יש לזה שהיום גרים שם מסתננים? אתה חושב שאם הקרקע שייכת לאדם מסוים, הוא ימכור אותה בזול ליזמים שיקימו עליה בנייני יוקרה? למה, הוא פראייר? נולד אתמול? 

 

ואם יש עשרות אלפי מסתננים שגרים בשכונה, איזה אדם עשיר ירצה לגור בה? או שאתה חושב שאפשר ביום אחד להרוס מאות בניינים ולהקים מתחם שלם חדש, וזה כמובן לא המצב בישראל... לוקח שנים רבות לאשר הריסה וחידוש של בניין אחד, שלא לדבר על שכונה.

בדרך כלל שכונות של עולים/מזרחים/שכבות חלשות. אין השקעה בתשתיות.
התושבים המקומיים לאט לאט עוזבים ונכנסת אוכלוסיית מצוקה. המחירים יורדים.

בעלי הון נכנסים לתמונה ורוכשים קרקעות.

העיריה משקיעה בשכונה.

זה נקרא ג'נטרפיקציה. כמה זה מכוון מראש אני לא יודעת.

בשכונת התקווה, לוינסקי וכו המוסדיים רכשו מזמן הרבה קרקעות וממתינים על הגדר. העיריה עושה פרצלציה בתקווה עכשיו, ומעניין מה תהיה התחנה הבאה של המסתננים.

מניח שמשה מכיר

ניתן לכתוב בפורום משוב

 

או לפנות ל@משה

זה פתאום קופץ
נשאר עם הכותרת של הפורום שאני נמצאת בו,
ומעלה את התוכן של פורום אחר..

כולל פתאום הופעה של שירשורים מפורומים אחרים

אקטואליה רודפת אחרי...

@משה, נודה לך מאוד, אם תצליח לסדר זאת.

אני באמצע כתיבת הודעה באו"ח וקופצים לי שרשורים מהריון ולידה. (גם נעלם לי מה שהייתי באמצע לכתוב).

תודה רבה מאוד

גם לא קפץ בכלל בזמן האחרון. אני דרך הטלפון אולי קשור?

תודה רבה

אצלי הפסיקו להופיע שרשורים מפורומים אחרים (שזה שיפור ענק), אבל עדיין יש את הקפיצות שהיו גם פעם שעדיין מציקות - שכל פעם שמופיעה תגובה חדשה באחד השרשורים שבפורום שאני נמצאת בו, הוא קופץ למעלה וזה מוריד את כל מה שעל המסך, ואז אם אני באמצע לקרוא או לכתוב תגובה הכל בורח לי ואני צריכה לגלול חזרה לאיפה שהייתי.

הקפיצות לפורום אחר הפסיקו

כי הגיבו בו תגובה חדשה.
ואז כל מה שעל המסך שלי קופץ למטה אני צריכה לגלול למטה עד שאני מוצאת איפה הייתי.

תכלס פחות אכפת לי מה קורה לשרשור השני. הבעיה היא שמה שהיה אצלי במסך קופץ. פחות אכפת לי שהשרשור יעלה למעלה כל עוד זה לא מזיז לי שום דבר מול העיניים בלי שאני בוחרת לגלול...
תודה רבה על ההשקעה!

זה לא יהיה קשה. אני אהיה ההוא עם פיג'מה של ציפי שביט.

אתה באמת מגיע?

אפשר לקבוע באקווריום עם הכרישים!

You know too damn much

אבל לא תזהה כי זה יהיה עם חליפת צלילה וחמצן

הבעיה מתחילה עם הבלוני חמצן על הגב

אני מכירה אנשים פרטיים שעושים משלוחים לדברים כאלה

הוא צריך פרטים שלו. כולל קוד סודי של כ.א, וכ.א שלו.
העברה בנקאית אולי התכוונת?

הוא חייב לשלם רק בצ'ק

אם לא תסתדר עם האפליקציה

עד 50 אלף ש''ח אפשר להפקיד צ'ק באפליקציה, אתה בסך הכל צריך שהוא ישלח לך צילום של הצ'ק ומשם תסתדר לבד
(פעם צילמתי עם האפליקציה את המסך של המחשב, עליו הופיעה תמונה של צ'ק. האפליקציה לא קלטה שזה מסך, הצ'ק הופקד לי לחשבון בלי בעיות).

צילמתי את המסך כמוך
אבל אז דרשו צד אחורי עם חתימה
אז לקחתי דף חלק, קיפלתי את חלקו כדי שיהיה בפרופציה של צק חתמתי וצילמתי

הוא דורש ממני צילום של הצ'ק בשידור חי, ולא מספיקה תמונה ששלחו לי

ואז פשוט צילמנו בשידור חי את הצילום של הצק שנשלח לטלפון אחר, עבר והופקד.

אסביר יותר
אני פתחתי את האפליקציה בפלאפון שלי
בעלי פתח את התמונה של הצק בטלפון שלו
צילמנו את הצק מאצלו בפלאפון שלי
ועבר

לכל מי שענה
אנסה את זה כשאחזור בביתה...

לא יודע אם חוקי, אבל שמעתי שעובד.

 

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אני עדיין ילד

למה בגיל 30 אתם צריכים להסתמך על ההורים?
איך היכולות הכלכליות של ההורים קשורות אליכם?

מילא. גיל 22-23-24
אבל גיל 30 לא צריך להסתמך על ההורים בכלל.
כמה שתסתמכו עליהם פחות, כך יהיה לכם קל יותר.

אומנם ההורים מאוד שמחים בהוצאות של החתונה של הילדים שלהם. ואין באמת הבדל אם הילד בן 20 או 30 וכו

אז אולי אתם תגידו שתקחו על עצמיכם הכל וההורים יסכימו ביניהם או שכל אחד יתן מה שהוא יכול כדי לעזור שלא ירגישו שאתם לא משתפים אותם...
ומזל טוב

ההורים נתנו ממש מינימום ( המתנות כיסו את הארוע)

ככלל אצבע, ככל שגיל הנישואין עולה, השתתפות ההורים פוחתת

יש לחשב תאריך,
לסגור אולם, צילום, תזמורת,
למצוא דירה, ריהוט ראשוני,

כמה חסכונות יש לכם הזוג שאתם חושבים להשקיע בחתונה.

האם יש מקורות תקציב אחרים (אני בגישה שההורים ממש ממש לא חייבים ולא לבוא בדרישות וציפיות אבל אם הם רוצים ויש לנם יכולת אז בשמחה, ובשום פנים ואופן לא להשוות בין הצדדים ).

חושבים מה הקונספט של החתונה שאתם רוצים.
אירוע ערב סטנדרטי?
חתונה קטנה ואינטימית?
חתונת שישי?


מתחילים ממס מוזמנים משוער
אזור מיקום, תאריך גמיש
ועם הנתונים הנל מתחילים לעשות סקר אולמות (+קיטרינג).
מחיר למנה וכמות המוזמנים יתנו לכם סדר גודל של עלויות ואיפה אתם עומדים.

משם ממשיכים לברר מחירים וזמינות תאריכים לספקים הבאים (אלו הדברים שצריך לשריין הרבה זמן מראש)
מוזיקה
צלם
שמלת כלה

משם יש את הדברים הקטנים
ביגוד חתן
הזמנות
רישום לנישואים
וכו...
(יש רשימות מסודרות ברשת...)




לא לשכוח שמעבר לאירוע עצמו יש חיים אחכ שגם להם צריך להיערך.

מקום מגורים
מוצרי חשמל
ריהוט
לפעמים אחד מבני הזו צריך לחשב מסלול מחדש בתעסוקה
לפעמים יש צורך ברכב

בהצלחה!

היה לקחת את זה על עצמנו
ההורים לא עזרו במימון החצונה וב"ה לא היה צורך בהשלמות של תשלומים
הולכים לרבנות - מוציאים ת. רווקות. צריך 2 עדים לכל אחד. תקף ל3 חודשים לדעתי. אם אתם לא מאותה עיר, אז כל אחד הולך לרבנות בעיר שלו לדעתי (אותי זה השתנה). יש אגרה לדעתי
אחרי ת. רווקות פותחים תיק נישואין- זה עולה כסף כנל. אם אתם סטודנטים יש הנחה
הכלה צריכה הדרכת כלות. דרך הרבנות עצמה בחינם או דרך מדריכת כלות שמוכרת לרבנות כדי לקבל אישור טבילה שנותנים לרב המקדש. ממליצה על מדריכה לא מהרבנות כי ההדרכה שלהם קצרה ממש ולא מקיפה בכלל הרבה נושאים חשובים. זה מאוד חשוב.
לגבי כל השאר-
חיפשנו את הכי זול
עשינו את הבדיקות שלנו לגבי אולם, חליפה, שמלה, טבעת וכו. רשימת מוזמנים - עשינו רשימה מסודרת שלנו של אנשים מהמשםחה וחברים שלדעתנו יגיעו, ביקשמו מההורים להוסיף את שלהם והתייעצנו איתם על פחת מוזמנים - כמה יגיעו לדעתם מהמשפחה של הדוד הזה והדודה הזו.. על המספר הזה מורידים 10 אחוז נוספים ולפי זה מזמינים מנות באולם.

אלכוהול אתם מביאים

גם הזמנות עשינו בבית דפוס חרדי. הזמנה הכי פשוטה וזולה שיש
חליפה - חנות חרדית
שמלת כלה - תלוי בטעם של הכלה ובגמישות שלה. יש גמחים, יש אתרים בחו"ל, יש יד שנייה ויש מעצבים.

אולם - אין מנוס מלעשות סיורים. תבקשו המלצות מחברים. יש תוספות כמו דיגיי וצלם או עיצוב אם רוצים שמשלמים עליו. כיסא כלה כנל.

טבעת - לחפש ולשלם.

שבת חתן - כן או לא?
איפה איך כמה ולמה תחשבו עם המשפחות
אירוסין כנל.

לא יודעת אם שכחתי משו. בכל מקרה הרבה מזל טוב ושתזכו לבניין עדי עד

אם אני חוסך לכל ילד בשביל לעזור לו עם חתונה+לימודים+דירה וכו', אני אקח את הכסף לעצמי אם אחרי גיל 30 הוא עדיין יהיה רווק? מה בדיוק אעשה עם הכסף הזה? אטוס לקאריביים?
הרי מדובר בסכומים שבמשך שנים רבות עבדתי קשה עבורם בשביל לעזור לו, אז עכשיו אני גם לא אהנה מפרי עמלי וגם אעניש את הבן שלי על זה שהתחתן מאוחר?

כל זה נכון כשיש ילד אחד בלבד, וכשיש מספר ילדים העוול זועק עוד יותר.
איך ילד בן 30 אמור להרגיש אם האחים שלו קיבלו מההורים עשרות/מאות אלפי שקלים לחתונה, ואילו הוא שחי עם אותם ההורים יקבל פחות מאחיו?

אבל הוא הציג את זה שברור שהוא לא יכול להסתכל בדברים שההורים לא יכולים לממן

אלה שהגיבו ''בגיל 30 לא מקבלים עזרה מההורים'' התכוונו להורים שבכלל לא יכולים לעזור?
אם כן, מה הטעם לציין את הגיל? מסתמא גם בגיל 21 הם לא היו יכולים לעזור

אבל לדעתי הורין ינסו לעזור לילד בן 21 שמין הסתם עדיין בישיבה/צבא

לעומת ילד בן 30 שכנראה כבר יותר מסודר.

נשמע לי היגיון בריא

אחת הסיבות הכי נפוצות לריב בין אחים, ולפעמים עד כדי נתק מוחלט, היא ריב סביב חלוקה לא שוויונית של רכוש ההורים (בחייהם או במותם).

 

אני לא מדבר על מצב שבו ילד אחד צריך למשל טיפול רפואי או פסיכולוגי יקר, או ילד אחד שיהיה נתמך לכל חייו (למשל אוטיסט בתפקוד נמוך) ולכן יקבל יותר מהאחים.

 

במצב רגיל שבו כל הילדים בריאים וכל הילדים יכולים להתפרנס, צריך לשאוף שהם יקבלו עזרה דומה מההורים, גם עזרה לחתונה וגם ללימודים וגם לכל נושא גדול אחר (וכמובן חלוקה שוויונית בצוואה).

זה ילדים שחושבים שמישהו חייב להם ובמיוחד ההורים שלהם

ואין פרגון בין האחים, כן לפעמים אחד מקבל יותר מסיבות השמורות עם ההורים והילד צריך להבין שיש דברים שהוא לא יודע ולא ידע

ואני מחנכת את הילדים שלי לזה כל הזמן, אם אחד קיבל מתנה מהסבתא והשני לא, זה לא בגלל שהיא אוהבת אותו יותר, זה אולי בגלל שהסבתא חשבה שהוא צריך עכשיו את המתנה יותר מכולם (זו רק דוגמא)

שאנחנו כהורים אוהבים אותם ורוצים בטובתם, אבל אנחנו עושים את זה כי אנחנו רוצים ולא כי אנחנו חייבים.

וכמובן דוגמא אישית, אם ההורים שלי יביאו לאחד האחים שלי משהו, אני מניחה שהוא היה צריך את זה ואני לא.

בוודאי שילדים צריכים לפרגן אחד לשני, ומותר שיהיו מתנות שאחד יקבל והשני לא וכו'.

 

אבל לכי תגידי לילד שלך שהוא יצטרך כל חייו לעבוד קשה בשביל להחזיר משכנתא במשך 30 שנה, בעוד אחיו יקבל עזרה של מאות אלפי שקלים, ותסבירי לו ש"אתה צריך לדעת לפרגן".

 

ככה בדיוק הורסים משפחות.

כשילד לומד לפרגן לאח שלו, אז הוא יצליח לפרגן לו גם אם יקבל יותר בצוואה, זו עבודת חיים.

וכתבת דוגמא מאוד קיצונית, ברור שלא הגיוני שאח אחד יקבל מאות אלפים והשני כלום.

 

ילד צריך לדעת לפרגן, לחיות מתוך הכרת תודה להורים על כל מה שנותנים לו, ששום דבר לא מובן מאליו, ולדעת שלא הכל הוא יודע. שיש אחים שזקוקים ליותר מסיבות שונות.

ברור שאם ילד אחד יושב רגל על רגל ואין לו דירה, אני לא אתן לו יותר מאח שלו שעובד קשה, זה כבר שיקול של הורים הגיוניים ונורמליים.

 

ולא למתנות קטנות. לכן ברור שהדוגמה שהבאתי היא קיצונית כי היא עוסקת בכסף הגדול, ועל זה בעצם השרשור הזה - על עזרה בחתונה. זה לא בדיוק כסף קטן...

שהחינוך לזה מתחיל בקטן, מהגיל הקטן ומהדברים הקטנים.

אני לא אדבר עם ילד בן 3 שלא יריב עם אחים שלו כשאמות

אני אחנך אותו לא לריב על מתנה מסבתא, ולפרגן על כל דבר.

 

מקווה שהבנת ואם לא ,לא נורא.

אני כתבתי:

 

במצב רגיל שבו כל הילדים בריאים וכל הילדים יכולים להתפרנס, צריך לשאוף שהם יקבלו עזרה דומה מההורים, גם עזרה לחתונה וגם ללימודים וגם לכל נושא גדול אחר (וכמובן חלוקה שוויונית בצוואה).

 

ואז את כתבת שאת לא מסכימה כי ילד צריך לדעת לפרגן כשאח שלו מקבל מתנה מסבתא...

 

זה פשוט לא שייך ולא סותר את הדברים שכתבתי.

ואני באופן אישי גם נותנת לכל ילד את מה שהוא צריך, ויחד עם זה חשוב לדעת שסכסוכי צוואה או מתנות,
(כמו גם מקום ליד השולחן או באוטו, בגילאים קטנים יותר..)
מגיעים ממקום עמוק יותר ולכן להסתכל על זה רק כיכולת לפרגן או לא לפרגן היא חוטאת לשורש.

בסוף ילד שכואב על דבר כזה מרגיש שלא אוהבים אותו או לא דואגים לו ולא רוצים אותו, או שהוא פחות טוב ופחות רצוי מאחיו.
מי שזו חוויית חיים שלו זה בהחלט דבר שעלול לגרום לכאבי לב ומתוך כך למריבות

שזה לא מגיע רק ממקום כזה

זה מגיע גם ממקום של רצון להיות קרוב לאמא, תחרותיות בריאה לפעמים ותחושת אהבה.

אבל חשוב לי גם לטפטף להם כמה חשוב לפרגן ,גם כשקשה וייתכן שתמיד יהיה קשה במקום כלשהו.

גם היום כשאני רואה שאח אחד מקבל יותר, זה לפעמים צובט לי ואני מזכירה לעצמי שחשו לפרגן ושכנראה להורים שלי היתה סיבה לתת להם.

ודרך אגב ,יש ילדים שכמה שתתני ותסבירי ותאהבי ותאמרי כמה שאת אוהבת, עדיין ירגישו פחות אהובים, וירגישו כל החיים בתחרות.

כמו שכתבתי זאת חוויית חיים, וזה באמת לא דבר אובייקטיבי אלא מאד סובייקטיבי ותלוי תחושות וחוויות של מה כל אדם עבר בחייו.
לרוב אלה ילדים שחוו איזשהי חויה קשה בילדות שנצרבה בהם עמוקות והפכה לאיזשהי פריזמה ואמונה
שדרכה הם חווים את המציאות.
זה מאד קשה לחיות בצורה כזאת וזה בהחלט דבר שכדאי וב"ה גם אפשר לרפא, ולכן העבודה היא בעיני פנימה ולא החוצה,
לרפא את המקום הזה שמרגיש תמיד שאני פחות שווה אהוב או רצוי, במקום לעסוק בהאם אחייך או לא אחייך כשאח שלי קיבל משהו שרציתי,
דבר שבסופו של דבר אולי נותן תחושה נעימה יותר להורים, ואולי ליחסים יותר מנומסים, אבל בעומק
יש כאן איזשהו חולי ובעיה שהתנהלות כזאת רק מעמיקה אותם.

לכן ההגדרה "לפרגן גם כשקשה" היא הגדרה שקצת קשה לי איתה.
לא כי אני לא בעד לפרגן, אלא בגלל שבאיזשהו מקום היא רואה את הפרגון ולא את הקשה.
ואני מאמינה שקושי זו קריאה שלנו לאיזשהו ריפוי, ואמירה של לפרגן גם כשקשה במצב כזה,
היא כמו להבדיל שאני אגיד לך לרקוד גם כששבורה לך הרגל.
לרקוד זה נפלא, אבל כשיש רגל שבורה ריקוד שמתעלם ממצבה רק יזיק יותר לרגל עצמה וגם לא באמת יועיל לאוירה ולשמחה.
פרגון כזה עלול לגרום או לצביעות שזה פרגון כלפי חוץ וכעס מבפנים שזה דבר לגמרי מורגש ועדיף שלא יהיה משיהיה,
או להדחקה רגשית של קושי וכאב שקיימים שם בפנים, ובהתנהלות כזאת בסופו של דבר עולה בנזקים בבריאות הנפש ובהמשך גם הגוף.

וההשקעה בתגובה

אני מסכימה לגמרי עם מה שכתבת

או יותר נכון למה כל אחד צריך לקבל דיווח כמה כל אחד מקבל?

בירושה הכל פתוח בפני כולם ולכן מקבלים שווה (בדרך כלל)

אבל בחיים, הורים יודעים לתמרן מי מקבל כמה ולמה.
אחד יצטרך יותר שיעורים פרטיים,
מישהי תצטרך ניתוח לא עלינו,
אחד הילדים ירצה ללמוד משהו מיוחד.

כסף של ההורים, הם מחליטים מה לעשות איתו.
והם לא חברה שנסחרת בבורסה, הם לא צריכים להציג דוח כספים פומבי.

מצד שני, לפעמים המצב לא חד משמעי - יש או אין כסף אלא שאפשר לעזור עם הרבה מאמץ . לבן 20 שמתחתן בדרך כלל אין כלום בשביל להרים חתונה ואין לו איך להסתדר בלי עזרה

(אולי צמוד למדד או משהו כזה לא בדקתי)
והם גם הבהירו אותו בפגישה עם המחותנים
ושנעשה עם זה מה שאנחנו רוצים

אבל ברור שלא כל הילדים מקבלים בדיוק אותה עזרה כל החיים... זה שונה מירושה

בעיני בשום גיל לא אמורים להסתמך על ההורים. אתם גדולים מספיק בשביל להתחתן ולהיות אחראים על בית וילדים? תתחילו מלהיות אחראיים על חתונה

הרי אתם אלו שמתחתנים... שיהיה אירוע שאתם אוהבים, בטעם שלכם, בסגנון שלכם...
התחתנתי לפני גיל 20 ושאלו אותי את אותן השאלות.

תתחילו מלסגור אולם.
באיזה אזור אתם רוצים שתתקיים החתונה?
אחרי שבחרתם אזור תחפשו המלצה לאולם במחיר טוב, אפשר כאן/בווצאפ/פייסבוק. בטוח תמצאו עזרה.
כשסוגרים אולם כדאי לברר, האם עיצוב האולם כלול בתשלום, מה האולם מציע מלבד האוכל, האם יש מקרן וכו'...

אחרי אולם תסגרו להקה וצלם.
גם כאן- תחפשו המלצה ממכרים.

זו ההתחלה....

מאוד מרוצים ממנו.
אם אתה רוצה בפרטי

זה אירוע שהזוג צריך לדעת מה הוא רוצה שיקרה בו.
אין לכם מחשבות ורצונות על החתונה שלכם?
גדולה/קטנה/מפוארת/צנועה/ביום/בלילה?

הייתי מתחילה במחשבה ביניכם מה הכיוון שהייתם רוצים, ובוחנת עלויות.
נשמע שיש לכם איזשהו חשש שההורים לא בהכרח יכולים לשלם על האירוע שאתם רוצים ולכן מציעה לבדוק מולם עם נתונים, האם זה משהו שאפשרי ומתאים להם, נניח חתונה של 300 מוזמנים בעלות של 200 למנה?
ומשם אפשר להחליט מה נכון לכם.
אם כן- אז מעולה. אם זה גדול עליהם, להחליט אם אתם מעדיפים לצמצם מנות/מחירי עלות, לשלם מעצמכם וכו.


לגבי מי שמשלם את החתונה, אני אולי אהיה חריגה כאן טבל אני כן מאמינה שיש עניין ורצון מלכתחילה, שבדרך כלל הוא בראש ובראשונה אצל ההורים, שההורים מממנים את החתונה.
כמובן שאם הם לא מסוגלים או רוצים זה דבר אחר אבל נשמע שזה לר המצב וצריך פה פשוט תיאום ציפיות בינכם לבין עצמכם קודם, ואז מולם ומול המציאות



ובעיקר בעיקר: מזל טוב!! בניין עדי עד מלא אהבה ואושר

https://www.binyanshalem.org.il/uploads/hachanot%20lahatuna.pdf

יש לכם דעה משלכם, וכנראה שגם חסכונות משלכם.

תחליטו איזה אירוע אתם רוצים בהתאם למגבלות התקציב, ומה שההורים יביאו מצויין.

 

איך מארגנים? בגדול זורמים עם כל מה שבא לכלה, כשמדי פעם נותנים לה רג'קטים של תקציב או כשהיא בוחרת משהו שהוא ממש לא לטעמך. 

לך נשאר רק לארגן את הרישום לנישואין וחליפה. (שגם כנראה הכלה תקנה)

 

תזכור שזה בסך הכל אירוע שחולף, ומספק להמון עסקים לעשות עליך קופה יפה, זרום עם זה..

וארשתיך לי - מדריך לחתונה זול ספר ספרי קודש