פורום נשואים טריים (עמוד 68)

בוש. קונסטרוקטה. וסימנס
צריך לשים לב שמיוצר בגרמניה.

ותתפסו לכם איזה אריתראי קטן..


חחחח סתם לא להרוג אותי, עברתי את השעה. בהצלחה בחיפושים!

אבל היה לי גם אלקטרה וליוונט. בגדול הזכוכית מעולים וקלים לניקוי והכשרה. רק לשים לב לסידור החצובות - בכיריים שהחוצובות שלהן הן רק על הלהבה ולא כמסגרת זה פחות נוח ואף עלול להיות מסוכן. קרה לי יותר מפעם אחת שסיר כמעט נפל הצידה מחצובה כזו. מאז כבר החלפתי

מדיח - אני ממליצה על בוש, סימנס או באוכנט ולקנות רק מייבואן רשמי שנותן אחריות.
שימי לב שאם חשוב לך פיקוד שבת אז מול חשמלית בית אל אני יודעת שנותנים מענה לזה שלא מבטל אחריות

מייבש יש לי עם קונדנסור של מידאה. מרוצה מאוד.

תעשי סקר שוק מקיף יש הבדלים במחירים בין כל מיני חנויות, גם חנויות קטנות ופחות מוכרות

מדיח- אם רלוונטי לכם ההתקן שמאפשר להפעיל בשבת מבחינתו זה משנה חיים. אם כן אז צריך מדיח שיתמוך שנראה לי זה רק בוש וחברות הבת (קונסטרוקטה וכו) שהוא ממילא מדיח מומלץ ממש
את ההתקן אני מכירה שקונים בחשמלית בית אל אבל נראה לי גם לצומת יש משהו אז שווה לברר אולי זה עובד עם עוד חברות

כיריים- לא מבינה בחברות אבל הייתי מתעקשת על זכוכית שחורה, או לפחות זכוכית. זה כ"כ הרבה יותר קל לניקוי

בהצלחה!

גם על ההתקן שבת של חשמלית בית אל.
באופן כללי ממליץ לקנות משם

אשמח לעוד המלצות אפילו לדגמים ספציפיים

קניתי לפני 5 שנים מייבש בקו בערך 900 שח היה מעולה!!
לצערי עקב שיפוץ לא יכולה להשתמש בו כי הוא עם צינור והעברנו את החדר כביסה לתוך הבית- ללא חלונות עקב אילוצים אחרים, לכן קניתי מייבש קונדנסור בקרוב ל3000 שח ולא מתקרב למייבש הזה
ממליצה בחום

אבל ביררנו לפני שנה בערך על "אשירה" (או אשיחה?) בצפת.
נראה מאוד יפה ומאובזר לשבת עד הפרטים הקטנים.
תהנו

בצפת.
בריכה ענקית !
כיפי ועל רמה

תהנו מלא, איזה כיף

שבת שלום ומבורך

לא😔
בסוף לא היה לנו סידור לילדות.
אבל מקווה שיהיה בשבת אחרי תשעה באב.
ואז ניסע...

זה שיש עוד למה לחכות והכיף הזה לא עבר כבר

ב"הצלחה במציאת הסידור למתוקות ותהנו מלא 🤗

 

אשמח לשמוע גם..
תודה רבה


@נגמרו לי השמות

רק התעניינתי איך היה להם

אם מסכת ברכות אז אפשר לפנק אותו בסידור מהודר,

אם מסכת ראש השנה אפשר שופר/קיטל וכיוצ"ב,

אם מסכת עבודה זרה אפשר פסל יפה של בודהה,

אם מסכת ביכורים אפשר לתת לו קופסת זיתים,

וכמובן אם הוא סיים את מסכת תענית אפשר לתת לו במתנה שק ואפר.

 

ומוסיפה כיתוב ' מעלין בקודש'

ואם סיים מסכת יבמות לקנות לו ציאניד
ואם סיים מסכת בבא קמא(יש על זה בדיחה ידועה אבל היא לא צנועה אז אחסוך מכם)

או בובות של עדים זוממים

חולצה עם גלופה ''לפעמים החגיגה נגמרת''
צאו לאיזה סעודת סיום תגידי לו כמה את שמחה מזה ותביאי לו כוס לקפה שחור השקוף ששותים כל האברכים תכתבי עליו ''עוד כמה שקלים והסיום הבא בהודו''

את יודעת מה הוא אוהב? הכי חשוב זה להכיר מה הוא אוהב. הפתעה זה בונוס

לפי מה שתיארת בכל מקרה -ב-2 המקרים - לא צריך לקחת אישי? יפה...

 

לדעתי צריך לבחון כל הערה, אם יש בה קצת אמת - לנסות לתקן, אולי הצביעו פה על נקודה שלך לתקן

כשאנשים אומרים הערות נכונות אבל בדרך מוגזמת או פוגענית - קשה לקחת ולתקן , קשה לקבל מהם כשהם אומרים דברים בצורה מאשימה או תוקפנית..... ככה הבנאדם בנוי...

אפילו שאנשים כמו הגאון מוילנא היה לו מישהו שכל הזמן ביקש ממנו להגיד לו מה לתקן - הוא היה חזק לא פחד מביקורת...

 

אם אין בנקודה שום אמת וסתם הבנאדם רצה לפגוע או פרק עליך דברים שקרו לו בחיים - אין טעם להתיחס או לחשוב על זה.... 

אבל זה עבודת חיים.....

 

 

אם זה בעל זה כואב נורא כי הוא חשוב לך אם זה סתם מידו בעבודה של שלום שלום בקושי אז זה הרבה פחות פוגע

משפחתית או נפשית (ילד,הורה,אח,בעל,אישה,חבר טוב)
אז גם אם הוא מטומטם,הוא עדיין קרוב אלייך,
וזה פוגע.

יש אנשים שלוקחים באופן אישי ונפגעים גם מדברים שהם כן צריכים לשים לב אליהם ולשפר.
זה לא - או שהוא מטומטם או שזה לא בכוונה. יש אופציה שלישית שהיא לפתח מודעות עצמית ואמת פנימית ברמה גבוהה כדי לבחון כל מקרה לגופו. לעתים אגו וגאווה גורמים לנו לבטל דברים שהאחר אמר כי הוא אמר את זה בצורה לא יפה או בגלל שזה נגע בנקודה רגישה אצלנו שקשה לנו להשלים איתה

זה מאוד תלוי מי מולנו.

האם אדם קרוב או לא

האם אומר דברי אמת או לא

האם אוכל לקבל ממנו ולהשתפר או שהוא רק אומר דברי הבל במטרה להקטין

וכן הלאה...

 

ובעיקר להתחזק בעצמינו

במי שאנחנו

לאהוב את עצמינו

ולהיות במבט שרוצה להתקדם ולהשתפר קודם כל בשביל עצמינו, ואם הקב"ה מזמן לנו שליחים לכך - אז כאמור לבחון מתי זה בא כדי לקדם ולקחת את ההזדמנות ומתי זה בא כדי להקטין ואז פשוט להתעלם ולא ללקחת את זה אלינו.

ואז לא משנה מי הבנאדם או למה הוא זרק את ההערה

שזה נוגע בנו באופן אישי.
לרגשות אין כללים.
כמובן מה לעשות עם הרגשות זה כבר נושא נוסף..

א. התפקיד של ההורים הוא להגן על ילדיהם, גם אם לעיתים זה כולל שימוש בטכניקות שהילדים לא אוהבים (גם ללכת למקלחת הם לא אוהבים, ובכל זאת ההורים לא אמורים לתת לילדיהם להסריח).

 

ב. עם זאת, האזנה לילדים או קריאת התכתבויות שלהם וכו' צריכה להיעשות רק אם מדובר בצורך ברור ומיידי להגן על הילד, ולא סתם מתוך סקרנות או חטטנות (ולפעמים היצר הרע עלול לגרום להורים לחשוב שהם פועלים כדי להציל את הילד, בעוד המטרה היא בעיקר לספק צרכים אחרים לגמרי). גם אז, זה ייעשה אך ורק אם אין שום דרך אחרת להגיע לאותה המטרה.

 

ג. לתוך מערכת השיקולים חייבים להכניס גם את הסיכוי שהילד יגלה שחיטטו לו בדברים, ואת התגובה שלו לעניין. אם המחיר של קריאת התכתבויות הוא תחושת נתק בין ההורים לילדם או חוסר אמון וחוסר יכולת להרגיש בטוח בבית וכו' - אז באמת שזה כלי שצריך להשתמש בו רק במקרי קיצון כמו פיקוח נפש וכו'. 

הבן שלי יודע שאנחנו מסתכלים לו בפלאפון
זה נעשה בהסכמה ומיתוך הבנה שזה בשבילו
ב.ה לא נראה לי כרגע שיש לו מה להסתיר

אנחנו מדברים על הכל והוא משתף אותנו בהמון דברים (אגב הוא כרגע עולה לכיתה י)

הרי ברור שלא תמצאו משהו רגיש או בעייתי כאשר הוא יודע שאתם מסתכלים לו בטלפון.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, לאיזה מידע מודיעיני לדעתך המשטרה יכולה להגיע, אם הנחקר יודע שיושבים על הקו שלו ושומעים כל מילה שהוא אומר בטלפון?

 

כלומר אם המטרה היא לגלות סודות של הילד - ברגע שהוא יודע שמסתכלים לטלפון שלו, שום סוד לא יהיה שם.

 

מכיוון שהשאלה עסקה בפירוש בגילוי סודות - הרי שהשיטה הזאת, לדעתי, כלל לא רלוונטית.

 

נ.ב.

אפשר להוריד כל מיני אפליקציות שבהן ההודעות נמחקות מאליהן לאחר זמן מוגדר, למשל טלגרם שיש היום במאות מיליוני מכשירים. כך שגם הסתכלות בטלפון, ק"ו כאשר הילד יודע שמסתכלים, לא מבטיחה לך שאתה יודע מה בדיוק הוא עושה שם.

 

כמובן הדברים נאמרים באופן כללי ולא על הילד שלך

הוא בא ושואל על התקנת אפליקציות... ואנחנו לא תמיד מסכימים

מנגד כל החברים שלו קופצים לי בפייסבוק כחברים פוטנציאלים והבן שלי לא שם..

הוא לא יכול להוריד הרבה דברים כי יש לו חסימה

בקיצור זה עניין של אמון שנוצר עם הזמן

מספיק פעם אחת שהוא יחשוד או יתפוס אותך מחטט לו בפלאפון והמחיר לא שווה כבר לדעתי.
מדי פעם לקחת, לדאוג, לבדוק מראה על דאגה ומחנך. תסמוך עליהם אם ירצו להסתיר או ליפול במשהו החיים האמיתיים לא רק בפלאפון וקח בחשבון שאתה לא יודע על הרוב.
אז כתבת שתעשה את זה רק לפיקוח נפש ואיך תדע אם הוא בפיקוח נפש? בקיצור צריך להישאר מעורבים בדרך שיש ולהתקין מגבילים והגנות.

זה מאד תלוי בגיל של הילד וברמת הקשר והיחסים איתו.

וגם כאן תריך לחלק ל2:
1. חיטוט בענייניו הפרטיים
2. דאגה ושמירה עליו מפני בעיות וסיבוכים

לגבי המקרה הראשון אני חושבת שבכל גיל ראוי לכבד את הפרטיות של הילדים והעניינים האישיים שלהם, יחד עם לאפשר להם שיח ונגישות
וידיעה שיש מי שיקשיב להם תמיד באהבה.

במקרה השני אני כן חושבת שאם יש צורך להשגיח על הילד, או יש חשש שהוא מסובך
בדבר לא טוב ולא בריא, הדאגה לשלומו גוברת על הכבוד לפרטיות.
מה וכמה- תלוי מה עומד על הפרק ובאיזה גיל.

רק בגלל שהבאתי לה עגבניה ירוקה מידי מהסופר אחרי שהיא ביקשה בננה. היא אמרה שאני לא מקשיב לה ולכן נתנה לי כאפה.

לא נשמע חריג

אבל קשוח עדיין

ההתחלה אצל כולם קשה .

המעבר בין שלב ההיכרות ("ענן ורוד") לתחילת הנישואין וליומיום ("שגרה אפרורית")
זה מעבר די קשוח..

יכול להיות שההדרכה לא נתנה (לו) דגש על הבדל בין איש לאשה מבחינה נפשית ותקשורת נכונה כזו שתהיה מקרבת ומצמיחה את הקשר.

מאד כדאי לדבר באווירה נוחה ונעימה על מה קשה לך ואיך תמצאו את הדרך כדי לעזור לך לפרוח
ובעזרת ה עם צבירת חוויות, העמקת ההיכרות תוכלו לראות שנישואין הם חוויה טובה ונעימה.

ממליצה על בניין שלם לייעוץ.
וגם קו ייעוץ של מכון פועה.

בהצלחה! מזל טוב!

חוץ מהציפיות שלך לחיי מין מסעירים כבר חודשיים אחרי החתונה בטח כשיש באמצע כל מיני שבועות של איסור.

סתם
זה יכול להיות, וזה נחמד אם כן, אבל מאד הגיוני שלוקח זמן עד שמגיעים לשם. תהני ממה שיש לכם עכשיו, זה כבר מדהים, ותנסי לא לבקר ולהשוות לציפיות שהיו לך ולמה שחשבת שיהיה כי זה מה שיעכב אתכם יותר. ככל שתהיה יותר נוכחת במה שיש לכם (אאכ יש משהו אובייקטיבי שמעכב כמובן) זה יעזור לכם להתפתח בתחום הזה.

לגבי השאר גם הגיוני מאד מקווה להצליח לפרט לך מחר.

את מתארת מציאות מאוד שכיחה בקרב זוגות נשואים, בעיקר בשנה הראשונה.

המעבר בין הרווקות לחיי הנישואין, על כל המורכבות והמשתמע מכך (כפי שתיארת, למשל, מעבר למקום עם אנשים חדשים ובלי החברות שלך, מקום בלי עבודה שאת מכירה ורגילה, מקום שהוא בית משלך שבו את אחראית עליו ועל כל מה שכרוך בניהול בית וכבר לא בבית ההורים, מעבר מלהיות אחד ללהיות זוג 24/7, ועוד הרבה מאוד מעברים שכלולים בתוך כך.)
זה המון.

וצריך זמן הסתגלות.

ולגיטימציה להרגיש את הקושי במעברים, בשינויים, בלא מוכר.

אפילו שאלו שינויים מבורכים, הם עדיין שינויים

לאט לאט

תבנו את הקן שלכם

את השבתות שלכם

את המקום הפיזי שלכם

את הביחד שלכם

תעבדו גם על הפערים או חילוקי הדעות ביניכם,

תעברו גם את השלב של מאבקי הכוח, שמגיע לרוב לאחר השלב הראשוני של "אחד באחד" שהכל הרמוני - ואז תעברו לשלב השלישי של האיזון.

למצוא את הנפרדות בתוך הביחד. ואת הביחד בתוך הנפרדות. ולהגיע לאיזון בריא, שמח וטוב לכם.

 

אז עוד לפני שמדובר על כל המעברים הללו שכרוכים בנישואין, בעיקר בתחילתם,

כתבת גם שאת בתקופת אבטלה,

מחפשת עבודה,

שינית מקצוע

עברת הרבה

קושי עם חברות

עיר חדשה

סביבה חדשה

ועוד

 

גם כאן, נסי לקבל את עצמך ואת תקופת המעברים הרבים שאת עוברת, לא להיות שיפוטית או ביקורתית כלפי עצמך, אלא לקבל אותך. כן, את עכשיו בתקופת הסתגלות, מותר לך הכל בסדר!

 

 

- גם המקום שכתבת שאת מרגישה לראשונה לבד כאשר את חוזרת הביתה ובעלך עוד לא הגיע - מאוד טבעי. את בעצם חוזרת לראשונה לבית *שלכם יחד*, ומטבע הדברים תרצי שהוא גם יהיה שם.

אבל זה באמת יתאזן לאט לאט

שוב, תמצאו את הלבד בתוך הביחד - זו דרך, זה תהליך אישי וזוגי ומגיעים לאיזונים הטובים שלכם ב"ה.

למשל, תוכלי להוסיף תוכן משמח וממלא לזמנים שלך בלעדיו,

כמובן להתחזק במי שאת ובכך שאת יכולה לארח לעצמך את החברה הכי נפלאה שיש - את עצמך

אולי להוסיף עוד תוכן שמעניין אותך חוץ מרדיו, כמו ספרים אהובים, מוזיקה אהובה, אולי סדרה נחמדה, פרויקטים, התנדבויות, חברות וכן הלאה...

 

- לגבי הציפיות גם בפן הרומנטי ושל חיי האישות - גם כאן זה מסע שלם. שלכם.

ואיזה כיף שאתם צועדים בו יחד!

נכונו לכם עוד אינסוף רגעים מדהימים וחוויות נפלאות, אבל לאט לאט, אתם בתחילתו של המסע,

אפשר ללמוד על כך יחד, להעמיק בזה יחד, לגלות על עצמיכם ועל בן/בת זוגכם יחד במשך שנים רבות וטובות ב"ה!

 

- גם מה שתיארת לגבי ההבדל בשיח בינך לבין בעלך או בין בעלך לבין החברות שלך - מאוד מאוד טבעי יקרה.

הוא באמת גבר ואת אישה, ואתם שני בני אדם שונים ונפרדים.

נסי לקבל עוד קצת מהמגע והחיבוק שלו, כאילו הוא ממש אומר לך במילים עד כמה הוא אוהב אותך ורוצה שתהיי מאושרת, כי זה מה שהוא מנסה להעביר לך באותו חיבוק...

ולאט לאט את תוכלי ללמד אותו מה יותר מדויק ונכון לך במצבים כאלו של פריקה, 

והוא ילמד אותך לאט לאט מה יותר נכון וטוב לו במצבים של פריקה או של עזרה או כל דבר

תלמדו אחד את השניה

תלמדו ותדייקו יותר לעומק את עצמכם

זו עבודת חיים הכי מתגמלת שיש! וזה לימוד מפעים, פשוט מפעים!

 

בנוסף לאמור, מצרפת לך תגובה ארוכה (בעצם סוג של מאמר ארוך) שכתבתי בעבר, שגם נוגע בהרבה מן הדברים עליהם דיברת בהודעתך.

מקווה שהדברים יהיו לעזר ב"ה והמון המון הצלחה יקרה

 

אלו הדברים:

 

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה?

 

בשלב ההיכרות וההתחלה של כל קשר זוגי, חווה הזוג את ההתאהבות, הפרפרים וכו', ואלו מגיעים יותר בקלות ובלי מאמץ, זה ממש "בילד-אין" מהשלב הזה, שנקרא "השלב הרומנטי".

לרוב, לאחר סיום השלב ההתחלתי (שיכול להימשך בין 2-30 חודשים בממוצע), נכנסים לתוך שיגרה, ואותו השלב המרגש, החדש, המסעיר, כבר איננו.

הרבה מן הזוגות חווים פתאום ירידה ברגש האהבה, בילבול, רגשות שליליים נכנסים פתאום, ואנו מוצאים את עצמינו שואלים: לאן נעלמה האהבה?!

 

מה שמשמח הוא - שאפשר להגיע להתאהבות, לפרפרים ושמחה שלמה גם שנים רבות לתוך הנישואין, הפעם באופן *מודע* ואקטיבי ולא פסיבי.

 

בגדול אפשר לחלק את שני השלבים האלה לשלב "האהבה הרומנטית" - שבו הכל בא בקלות כאמור, חדש, מרענן, מרגש וכו'

לשלב של "אהבה מודעת" - שבו גם אחרי 10, 20 ו30 שנות נישואין בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש, משקיעים, אוהבים, מתרגשים.

 

איך עושים את זה?

 

על "קצה המזלג":

1. מבינים את הפער *המובנה מראש* שיש בשלבים השונים - ז"א, מבינים שכל היכרות התחלתית, מעצם טבעה שהיא חדשה היא מרגשת וההתאהבות באה בקלות וולא מאמץ מעצם הריגוש, השוני, החידוש וכו',

ז"א, גם אם לצורך הדוגמא נכיר 20 גברים או 20 נשים - סביר להניח שבהתחלה יהיו "פרפרים" ועם כל אותם הגברים/נשים - אחרי כך וכך שנות נישואין, ילדים וכו' - זה יהיה בדיוק אותו הדבר (!!!)

זו נקודה סופר חשובה, מכיוון שכאשר בני זוג מרגישים פתאום שאין את "ההתאהבות" הזו שהייתה בהחלה,

הם חושבים (בלי כוונה כמובן) שמשהו דפוק או לא טוב או לא טוב מספיק בהם כזוג או בבעל/האישה שלהם,

ואם נדע *מראש* שזה שלב בלתי נפרד מהחיים עצמם,

ושלב הגיוני ונורמלי שיקרה גם אם נתחתן 700 פעם =- אז הבנו שהבעיה לא בו/בי/בנו - אלא ה"בעיה" היא בעצם המהות והתבנית של הנישואין והקשר הארוך והמחייב.

 

.2 מבינים שכמו כל דבר בטבע, מהאוטו הדומם שצריך וחייב דלק כדי לנסוע,

דרך הצמח הצומח שחייב פוטוסינתזה כדי לצמוח,

דרך קשרים בין חברים שחייבים תחזוקה והתעניינות כדי להמשיך להתעניין,

דרך עבודה שחייבים השקעה, מאמץ,

דרך לימודים או תארים שחייבים השקעה ומאמץ

שוב - *כל* דבר בטבע חייב אנרגיה כדי להתקיים!

אז גם אהבה  וגם זוגיות :9 וגם נישואין

חיייבם חייבים אנרגיה כדי להתקיים!

וזה לא "מוזר" או "לא פייר", אלא זה פשוט טבעי, זהו טבע העולם - כמו שלא נגיד "זה לא פייר שצריך לקרוע את עצמנו בשביל תואר ורק אז להשיג אותו", כך גם לא נגיד שאיזה באסה זה שצריך להשקיע גם אחרי החתונה...

אלו החיים...

בשביל כל דבר טוב צריך לעבוד.

ואני הכי אוהבת את הדוגמא של ילדים. פלא הבריאה. האוצרות שלנו.

שעד שיש הריון, ועד שעוברים 9 חודשים של קודי מטוררף, ועד שעוברת לידה כואבת ומפרקת, ולילות חסרי שינה, וגידול סזיפי ואינטנסיבי וכו' וכו'- בסופו של יום הם האוצרות שלנו ולא נוותר עליהם לעולם מרוב שזה טוב עצום!

אז גם הזוגיות - כן, בהחלט צריכה תחזוקה.

השקעה.

עבודה.

מאמץ.

זמן.

אנרגיות.

כסף.

משאבים.

מחשבה.

התכווננות.

פניות.

מקום.

 

אם נשכיל להבין זאת ומההתחלה לטפח את הנישואין שלנו, להשקיע בהם,

להקדיש להם זמן, פניות מקום וכל הרשימה הנ"ל - בדרך להצלחה הרבה יותר קלה.

 

3. לומדים ומבינים מראש מהי בכלל מהות הנישואין, ואז מצליחים לזהות מראש מהו הנשק שהורג נישואים והורגים אותו עוד שהוא קטן (אני חושבת שהנשק מספר 1 של הנישואין הוא המובן מאליו) וארחיב:

 

הבנת מהות הנישואין 

 

בכל דבר טוב בחיינו –                                                                                                         

דרושה השקעה ועבודה מתמדת בכדי להגיע לטוב הזה.

אם זה בדברים הכי פשוטים כמו פרנסה – אדם צריך לקום לעבודה יום יום ולעבוד כדי שבסוף החודש יכנס לו כסף לחשבון והוא יוכל לקנות אוכל ושאר דברים ולהינות מהכסף הזה.

בלי העבודה שלו – לא היה לו כסף – לא הייתה לו הנאה.

ובין אם זה בדברים יותר משמעותיים כמו ילדים – יש 9 חודשי הריון קשים, לידה קשה, גידול אינטסיבי וק-ש-ה – אבל האוצרות האלה שווים הכל!

וכן, גם כשהם גדלים הקושי לא נעלם אלא משנה צורה, ועדיין צריך להשקיע ולעבוד.

כמובן שלצד כל הקושי, האור, האהבה והקשר עם הילדים שלנו שווה לנו הכל, לכן זה מובן מאליו בשבילנו שצריך לעבוד בשביל זה…

 

עד לפני לא הרבה זמן,

אפילו בדור של סבא וסבתא שלנו,

היה לאנשים ברור כשמש שכמו שצריכים לעבוד בשביל פרנסה

וכמו שצריכים לעבוד בשביל הילדים

ואם קשה – ממשיכים לעבוד

כך גם בנישואין.

היה להם מובן מאליו שנישואין זו עבודה והשקעה בלתי נפסקים,

ויותר מזה, היה להם ברור שהם *רוצים* לעבוד בשביל זה.

 

היום עם כל הבלבול שנוצר בעולם כולו לגבי נישואין (וזה כאב לב גדול הדבר הזה),

היום אנשים חושבים שבן זוגם או בת זוגם הם ברירת מחדל חלילה

או שהם כאן כדי לבדר אותי,

או שהם כאן כדי לעשות לי טוב

וברגע שלא טוב לי, וברגע שקשה לי – זה אומר שמשהו *בהם* דפוק,

זה אומר שאנחנו בטח לא מתאימים

זה אומר שאנחנו צריכים להתגרש

ואז אמצא לי את המישהו/י "הנכון" שאיתו זה לא יקרה,\ ורק יהיה לי כיף ונעים ופרפרים ולבבות כל החיים.

 

ובכן… זה לא נכון.

וזה לא עובד כך.

כל גבר או אישה אחרים – גם איתם יהיו קשיים

גם להם יהיו חסרונות,

גם איתם לא הכל ילך חלק.

כי בחיים אין באמת משהו משמעותי שהולך חלק!

כך הקב"ה ברא את עולמו…

תנועה כל הזמן

יום – לילה

טוב – רע

חושך – אור

קודש – חול

צירים – לידה

קושי ועבודה – הנאה

וכו' וכו'

 

העולם הזה הוא תנועה מתמדת

והנישואין הן חלק מהעולם הזה, זה הכל.

 

הם לא שונים מגידול ילדים שגם הוא עבודה מתמדת

הם לא שונים מפרנסה שגם היא עבודה מתמדת

הם לא שונים מכלום, הם חלק מהעולם הזה.

 

רק שמשום מה הלבישו על נישואין בדורנו כל כך הרבה תסבוכות שרק ה' יעזור…

כמה כמה כאב לב יש לזוגות רק מהספקות הנוראיים האלה,

מההתלבטויות הבלתי פוסקות האלה,

החוסר ודאות וחוסר שלמות הזה.

 

אם רק היה ברור לאיש ולאישה מהרגע שהם עומדים תחת לחופה – שזה לנצח! ***ל–נ-צ-ח***

שזו הבחירה האמיתית והנכונה שלי.

שהגבר שלצדי שייך לי.

שאני שייכת לו.

שאני מקודשת לו.

שהוא מקודש לי.

שכמו שהילדים שלי שייכים לי וגם אם הם יצרחו כל הלילה ויתחרפנו – אני עדיין אחבק אותם ואדאג להם,

גם אם הם יכולים להוציא לי את המיץ לפעמים – ברור לי כשמש שאהיה תמיד אמא שלהם ואשתדל עבורם.

למה למען ה' זה כ"כ שונה עם בני הזוג שלנו?

זה לא צריך להיות שונה!

אנחנו צריכים להתייחס אליו/אליה כמו בשר מבשרנו, כמו החצי השני שלנו שכרתנו איתו ברית,

כמו מישהו ששייך לי, כמו חלק בלתי נפרד ממני ומהמשפחה הזו – ואז גם אנהג בהתאם.

זה לא אומר שלא יהיה לי קשה לפעמים – אבל הידיעה שהוא שלי. וזהו!

ואני שלו. וזהו!

הידיעה הזו קריטית, פשוט קריטית!

השלמות הזו בבחירה, הידיעה הברורה שזה לנצח,

היא היא זו שעוזרת לעבור כל מכשול.

היא היא זו שאומרת שאם קשה – נעבוד על זה יחד.

 

עכשיו ברור שיש עבודה.

אני קוראת לזה השקעה ועבודה.

לא חיים אומללים חס ושלום, אבל בהחלט השקעה ועבודה טובה.

עבודה מבורכת. עבודה אהובה. אהובה מתמשכת.

כמו עבודה של אמא בלהיות אמא.

כמו עבודה של אבא בלהיות אבא.

 

ואם קשה לי או לא כיף לי או לא נעים לי אבין את עצמי, אבין למה זה קרה,

אבין את בן הזוג, אבין למה זה קרה לו, נתקשר את זה, נדבר את זה, נפתור את זה.

ממקום ששנינו יחד עם אותה מטרה.

                                                          *****

איך לנצח את הסטטיסטיקה?

אם יש דבר שיכול להביא אותי לכדי דמעות זו המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו – לא מפסיקים לשאול את עצמם – האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע – הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה – הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה…

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
הרגשתם שלמות ובהירות מתחת לחופה ברגש בשכל ובלב?
מזל טוב!
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן – נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם – הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות – זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

ואם תשמעו על עוד זוג שעומד להצטרף לסטטיסטיקה העגומה,
בבקשה! בבקשה תבררו ותציעו להם שיש גם דרך אחרת!
שאפשר לבחור בטוב ולחזור לטוב!
שזו לא גזירת גורל כי הם "זוג דפוק" חלילה או "לא מתאים" – אלא הם פשוט צריכים לקבל כלים נכונים, לבחור אחד בשנייה מחדש. זה שווה עולם. באמת.

(אין באמור התייחסות למקרי קיצון כאלה ואחרים שבהם כמובן הדבר הנכון והטוב ביותר לזוג הוא גירושים.
התוכן מכוון לכל אותם אלפי זוגות שיכולים לנצח את הסטטיסטיקה ולא היא אותם).

ו

אם קשה אז… פועלים!
אם קשה אז… מנסים!
אם קשה אז… נלחמים!

למה ברירת המחדל בזוגיות היא שאם קשה=מפרקים, אם קשה=בורחים?!

למה בהורות, אין אף הורה אחד אוהב שכאשר קשה לו עם הילד שלו הוא בורח ממנו?
למה אין הורה אחד שאם הילד עובר קשיים ומציב אתגרים הוא לא נוטש אותו לאנחות, אלא להיפך, מוציא את הנשמה בשבילו ומנסה ככל יכולתו לתקן ולשפר ולעזור?

היינו פה קודם.
הזוגיות שלנו היא המקור.
האהבה שלנו היא זו שמלכתחילה יצרה את הילדים האלה.
צריך לתת לה את המקום שלה והכבוד שלה גם.
גם בשביל הילדים, שזו משאלתם העמוקה והגדולה ביותר,
אבל גם בשביל עצמנו. בשביל המקור שלנו.

אם נתייחס לזוגיות כמו להורות לפחות,
לאשתי/בעלי כמו לילד שלי,
אם נרגיש שאני שייך לאשתי, יש כאן שייכות,
שבעלי שייך לי, שהוא שלי ואני שלו, כמו השייכות שיש עם הילדים – אז גם אם כועסים, גם אם לא מסכימים, אם יש קשיים – עובדים על זה!!! לא זורקים את זה.
המוטיבציה לעבודה תהיה בראש ובראשונה ההתייחסות.
אם נשכיל להתייחס לשותפנו למסע החיים כאל מישהו עם שייכות, עם אמת, עם מקור הילדים האלה, כמשהו בלתי נפרד ממני – ממילא המוטיבציה להשקיע ולנסות גם שקשה תגדל פלאים.

מעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים ***רק*** אחרי ההשקעה

*רק* אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

ואתן דוגמא:

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר – יותר נאהב אותו.

 

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב שהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יש אהבה, יש פרפרים וחיבה והתאהבות וכו'

ואחרי שנה עוד יותר

ואחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

אם באמת בני הזוג השכילו כל חייהם להשקיע האחד בשנייה, להשקיע בקשר שלהם – אז תוכלו לראות באמת זוגות בני 80 ממש מאוהבים עם מבט מצועף בעיניים ורכות ואהבה כה גדולים אחד לשנייה שזה פשוט ממיס את הלב!

האהבה שיש לנו עכשיו אחרי 14 שנים, הרבה יותר גדולה ועמוקה מאשר שהתחתנו או שהכרנו. זה רמה אחרת לגמרי.

כמובן שכל השנים הזוגיות צריכה להיות מתוחזקת – מושקעת – לברר קשיים ולא לטאטאם מתחת לשטיח, ליזום באופן אקטיבי גם התעוררות לאהבה וגם התעוררות לתשוקה – להשקיע להשקיע, כמו בכל דבר בעולם הזה!

***ואז*** מגלים את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי!

אז אם יש קשיים… וחושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

רגע יקרים!!!

אין לכם מושג עוד כמה טוב תוכלו לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד שנה! עוד 10 שנים! עוד 20 שנחים!

בבקשה אל תזרקו הכל לפח!

אפשר לפתור את זה! מבטיחה לכם שאפשר! חבל חבל חבל שלא תזכו לכל הטוב הגדול שנישואין וזוגיות של 30 ו40 שנים יכולים לתת.

 

גם בפן הגופני,

שיא העונג גם אצל הגבר וגם אצל האישה מגיע רק אחרי התמדה והשקעה והתכווננות – ואם עוצרים באמצע כי לפעמים זה כאילו כמעט "בלתי נסבל" או חושבים שזהו זה ואין ולא יכול להיות יותר טוב – אבל מי שמתמיד וממשיך – זוכה!

מי שמאפשר לזמן לעשות את שלו, להשקעה וההתמדה לעשות את שלה – יזכה לשיאים עצומים עוד יותר, לטוב עמוק וחזק עוד יותר,

גם במיניות, גם בהורות, גם בזוגיות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל – המתמיד זוכה!

לגמרי זוכה.

                                                           *****

 

עמדה ששואלת למה אחרי החתונה בן הזוג השתנה, היא עמדה שאומרת ש*בן הזוג עצמו* או *בת הזוג עצמה* משתנים עם השנים,

בעוד שהרבה פעמים – *המציאות עצמה* היא היא זו שמשתנה,

ואנו פשוט שופטים אותה, את עצמנו, ואת הזוגיות שלנו באותם כלים כמו המציאות שהכרנו, בעוד האמת היא שזה ממש עושה לנו עוול הרבה פעמים, ופשוט לא פייר כלפי עצמנו.

 

כי איך אפשר להשוות זוג רווקים שנפגשים פעם בתדירות כזו או אחרת,

בלי ילד אחד אפילו,

בלי לחוות הריון או לידה או שינוי של הגוף פיזי ונפשי,

בלי משכנתא על הראש,

בלי חובות, אחריות, פרנסה וכו'

בלי מציאות שוחקת ושיגרה,

בלי להילחם במודע ב"מובן מאליו" הזה שהוא הנשק מספר 1 בנישואין – כי הכל חדש ומרגש ופרפרים וכו'

ובטח ובטח שלא מובן מאליו –

להיפך –

האישה הזו שכרגע יוצאת איתי – יכולה בכל רגע תיאורטית למצוא מישהו יותר טוב ויותר "שווה" ממני בכל קנה מידה,

האיש הזה שכרגע חבר שלי, יכול תיאורטית למצוא בכל רגע אישה יותר יפה/חכמה/מעניינת/מצחיקה/רגישה ממני…

אז גם אם רבים – לא רבים עד הסוף

גם אם עייפים או כועסים או עצובים – עדיין מגלים סוג מסוים של איפוק ולא מאבדים כל רסן,

גם אם קשה – מתאמצים הרבה יותר

למה?

כי הוא לא בכיס שלי.

כי היא לא בכיס שלי.

כי הוא/היא לא מובנים מאליהם.

 

המציאות של הנישואין –

היא שבתת מודע, ממש בלי כוונה רעה,

היא גורמת לשני בני הזוג להרגיש שזהו, עכשיו כבר "הגענו אל המנוחה והנחלה",

"הגענו אל השיא"

הכל עכשיו מובן מאליו

הוא כן בכיס שלי עכשיו.

היא כן בכיס שלי עכשיו.

כבר התחתנו. כבר יש טבעת.

אז אם רבים – זה עד הסוף.

ואם כועסים – נביע את זה עד הסוף.

ואם עייפים או אין כוח – פתאום נכעס ונהיה מתוסכלים מהשני הרבה הרבה יותר.

כי אנחנו יכולים.

הוא בכיס שלנו.

הוא מובן מאליו.

הוא נשוי לנו.

 

כל עוד הקשר לא ממוסד, ואין את המחויבות הזו, יותר נוח להכיל צדדים מסוימים באישיות או חוויות חיים.

ברגע שהקשר הופך לרשמי, עם הזמן זה עלול להיעשות יותר ויותר קשה.

וזאת משתי סיבות עיקריות:

1. המובן מאליו, כאמור. שהקשר נהיה ממוסד, כאילו הכל כבר "בכיס הקטן", מובן מאליו, לא משקיעים כבר, לא כמו קודם שזה *לא* היה בכיב הקטן, שזה *לא* היה מובן מאליו, שתמיד היה את החשש שישב שאולי הוא/היא ילכו ממני אם אני _______ או אם אני לא _____ או ימצא יותר ב__ ממני


2. כאשר הקשר ממוסד, זה כאילו אומר למוח של כל אחד ואחת מאיתנו שזה "סופי", שזהו. זה ככה לנצח. (מה שלא היה כך לפני – שתמיד כל אחד חשב איפשהו במוח שמקסימום נפרדים, או מקסימום מישהו/י אחר/ת וכן הלאה) – כאשר מתחתנים והקשר רשמי וממוסד – כבר אין למוח את המחשבה שהכל פתוח, שיש המון אופציות בכל זמן נתון, שהוא חופשי ומשוחרר לבחור בכל שניה נתונה מה שהוא רוצה, את החופש והעמדה המחשבתית שכלום לא סגור לו וסופי. כאשר הקשר ממוסד, גם אם הוא ממש טוב וגם ממש אוהבים – אין את העמדה המחשבתית הזו, והמוח יכול להגיד, אפילו בתת מודע – רגע! לא רוצה שזה יהיה סופי! סופי זה מפחיד! סגור זה מפחיד! אני רוצה עוד אפשרויות! אני רוצה חופש! אני לא רוצה להתחייב ולהיות סגור וחתום כל הזמן! (זה גם הרבה בראש של האנשים יותר בדור הזה – כי רואים סביבם כל הזמן כל הזמן זוגות שמתגרשים, גם זוגות שהיו אוהבים, וכל המדיה והתרבות בעקיפין רומזת שנישואין זה כלא ושהכל אבוד מראש וכן הלאה, אז כבר זה מחלחל להם למוח והם כבר אוטומטית מפחדים מזה וזה לפעמים עושה נבואה שמגשימה את עצמה כי היחס לנישואין במוח הוא שלישי במקום חיובי!) ואז כאילו להילחם ב"סופי" הזה ולהגיד לעצמנו במוח (בתת מודע לפעמים) שהנה זה לא סופי, אפשר ללכת, זה לא סופי! אז מסתכלים על בן הזוג בצורה שונה, פחות אוהדת ומכילה ומקבלת. פתאום החסרונות והמגרעות בבן/בת הזוג מתעצמים, שמים עליהם יותר את הדגש ואת הזכוכית מגדלת עליהם, ואת כל הדברים הטובים לוקחים כמובן מאליו, (בדיוק הפוך ממה שהיה קודם). ואז יש יותר מריבות, ויותר פרצופים, ויותר עלבונות, והתרמיל של העלבונות והכעסים נהיה גדול יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואם לא מטפלים בזה מהר, ואם לא מקבלים כלים ומודעות לדעת שזה חלק אינטגרלי ממערכת הנישואים, וזו פשוט רק משוכה שצריך לעבור עם הרבה מודעות, השקעה, עבודה וכלים נכונים – אז היחסים מדרדרים לאט לאט, ואז ככל שהזמן עובר יש יותר מטענים שהצטברו ונהיה יותר קשה (אפשרי אבל יותר קשה…).

 

לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.

אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!

שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!

נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!

מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה! והכל יהיה מדהים! מובטח!

 

ואת המובן מאליו הזה – שהוא הנשק מספר 1 לנישואין – צריך להרוג!

כבר שהוא קטן צריך לחסל אותו,

להילחם בו

צריך להפוך את היחסים מאהבה רומנטית – שמאוד קלה בהתחלה אצל כולם, ובכל תחילתו של קשר חדש מעצם היותו חדש ומרגש ומסעיר וכו' וכו' –

לאהבה מודעת.

לאהבה עמוקה, נכונה, אמיתית, מבוססת, מלאה בעומק.

אהבה שיש בה גם התרגשות אבל גם הרבה מודעת –

אהבה שיוזמים אותה, שעובדים אותה, שיוצרים אותה,

אהבה אקטיבית, שהיא ממש יצירה.

שמשקים אותה, שמשקיעים בה – שביחד ממש מעמיקים אותה ומגדילים אותה *במודע*.

ויש הרבה הרבה מאוד דרכים לעשות זאת.

 

הדרך אולי הראשונה ואולי הכי חשובה היא הזכוכית המגדלת.

לדמיין ממש שיש לנו ביד זכוכית מגדלת דמיונית –

וכל משהו טוב, תכונה טובה, מאמץ או השתדלות שאשתי/בעלי עושים – להגדיל אותם בעיני עצמנו! ולהגדיל אותם בעיני בן/בת הזוג!

לראות את זה

להעריך את זה

להודות על זה.

 

כי מה אנחנו עושים?

לגמרי הפוך.

שוב, לא מכוונה רעה חלילה – אלא פשוט שככה אנחנו מחווטים.

אנחנו רגילים להיתפס לרע, לחסר, במקום לראות את הטוב.

אנחנו רגילים להעצים כל תכונה רעה או נפילה או התנהגות רעה של בעלי/אשתי,

להפוך את זה לחזות הכל,

לחשוב שאם בעלי או אשתי התנהגו כך או כך זה אומר ***שהם*** דפוקים,

שמשהו *בהם*, *באישיות* שלהם לא בסדר,

בעוד שכאשר *אנחנו* טועים, או *אנחנו* לפעמים כועסים/עייפים/עצובים/מתוסכלים ונאמר צועקים או מתנהגים התנהגות אחרת שהיא לא אידיאלית – אנחנו נוטים הרבה יותר לסלוח לעצמנו,

לפרש זאת כ*התנהגות שלהו שנובעת מהמציאות הקשה* ולא לאישיות שלנו שחלילה דפוקה ביסודה.

 

ומה שצריך לעשות זה *במודע* לעשות זאת גם כלפי בן הזוג!

במודע אם הוא מתנהג לא משהו – לומר לעצמנו בראש –

אה, זה בטח בגלל שהוא עייף ממש עכשיו

או טרוד

או לחוץ

או מתוסכל

או כואב לו

או קשה לו

בדיוק כמו שאנחנו אומרים על עצמנו אם טעינו!!!

זה לא שהאישיות שלו דפוקה!

כמו שזה לא שהאישיות שלנו דפוקה אם מעדנו פעם…

 

בנוסף,

חשוב מאוד מאוד גם להגדיל את הטוב *שכן* נמצא וקיים בבן הזוג,

להגדיל כל תכונה ועשייה טובה שלו במודע -*ולא* לקחת כמובן מאליו!

כי מה שעוד אנחנו עושים בטעות – זה את כל הטוב שהשני/ה עושים – אנחנו פשוט לוקחים כמובן מאליו

ואת כל הרע – מעצימים ומגדילים!

אז היא שטפה כלים? נו אז מה, ברור שתשטוף…

אז הוא קילח את הקטן וקם בלילה? נו אז מה? זה מובן מאליו, הוא אבא לא תורם זרע…

אז היא הכינה ארוחת ערב? מי ישמע… בואו נשתחווה למלכה…

אז הוא נתן לי להשלים שעת שינה והיה עם הילדים בשבת בצהריים? ממש כל הכבוד בוא נביא לו מדליה, ברור שהוא צריך לעשות את זה!

 

ועוד ועוד אינסוף דוגמאות.

 

אז לא!!!

 

זה לא מובן מאליו!

היא שטפה כלים!

והוא קם לתינוק ונתן לי לישון!

והיא הכינה אוכל בשבילי ולמעני גם כשהייתה גמורה מהעבודה ומהיום שלה!

והוא איפשר לי לצבור כוחות אפילו שגם היה מת לשעת שינה ובכל זאת איפשר לי!

 

זה ל א מובן מאליו!

אז להעריך את זה

לומר תודה על זה

לראות את זה! קודם כל לראות את זה.

להגדיל את זה.

 

ואת הרע?

להקטין.

פרופורציות.

אז היא צעקה. אז הוא אמר. אז היא שכחה. אז הוא לא התאמץ מספיק.

בסדר. כולנו בני אדם. אז היה לה קשה. אז היה לו מעייף. אז היא לחוצה מאלף דברים על הראש שלה. אז הוא מתוסכל וקשה לו המצב החדש

וכו' וכו'.

 

אז בהחלט,

גם בן זוג אידיאלי ומושלם

וגם בת זוג אידיאלית ומושלמת

שענו על כל הציפיות שלנו לפני החתונה –

זה עדיין

*לפני* החתונה!

הם עדיין לא היו במציאות בה הם יחד 24/7

עדיין לא היו במציאות של נישואין ומחויבות

עדיין לא היו במציאות של מובן מאליו שצריך להילחם בו

עדיין לא היו במציאות של הורות וילדים על כל אינסוף האתגרים שזה מביא עימו

עדיין לא היו בחוב של משכנתא או עול כלכלי מטורף על הצוואר יום יום שעה שעה

אז זה לא בר השוואה בכלל!

 

התכונות האלה שלהם,

אלה שהתאהבנו בהן,

אלה שראינו ומצאו חן בעינינו

אלא שקירבו בינינו – הן כולן עדיין שם!

רק שלפעמים מכסה אותם שמיכה ענקית של קושי של מציאות של חיי היום יום שלא היו בעבר!

אם רק נזיז את השמיכה הזו – נראה אותם זוהרים במלוא הדרם ויופים!

וזו לגמרי עבודה שבכוחנו, של כל אחד וכל אחת מאיתנו לעשות!

וזו העבודה הכי משתלמת ומתוקה שיכולה להיות!

 

אז אם התאהבנו בבן זוג כריזמתי וסוחף

ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא כריזמטי וסוחף גם נשים בעבודה – זו אותה תכונה שלו. הוא לא השתנה.

אז נבדוק למה זה מפריע לנו עכשיו?

אם זה יושב למשל על המקום של חוסר ביטחון עצמי או חוסר אמון או חוסר ביטחון בקשר – נעבוד על הנקודה הזו לעומק והכל יסתדר.

 

אז אם התאהבנו באישה מעניינת, דברנית שלא משעמם איתה לרגע

ועכשיו היא חופרת לנו את המוח בלי הפסקה ורוצה כל רגע "שיחה" ו"לדבר על הדברים וללבן אותם" – היא לא השתנתה. היא אותה אחת.

זו המציאות שהשתנתה שעכשיו אולי אין פנאי כמו בעבר, או פניות הנפש, או אולי יש משקעים וחשש שלנו שב"שיחה" הזו אנו נצא הרעים

ושוב – לעבוד על הנקודה הזו ספציפית והכל יסתדר!

 

אז אם התאהבנו באיש העולם הגדול שהכל מעניין אותו והוא תמיד נודד ומחפש הרפתקאות

ועכשיו אנחנו מתבאסות שהוא יוצא הרבה מהבית וכל פעם מחפש לו הרפתקה חדשה וצריך אותו עם הילדים והוא פחות – שוב, זה אותו הוא. רק המציאות שונה.

שוב, להבין על מה זה יושב ומה *בדיוק* מפריע ובזה לטפל.

 

ואם התאהבנו באישה חמה ואוהבת ופתאום אנחנו מגלים את הצד השני של זה – שהיא גם ממש כעסנית ויודעת לצעוק בלי עין הרע וזה מבאס אותנו טילים כי מה הקשר בין היצור הצורח הזה להבין האישה החמה איתה התחתנתי?!

אז נבין ששוב – זו אותה היא. אותה תכונה של הנפש שאם יכולה לאהוב עד הסוף ולהיות חמה עד הסוף – גם בכעס זה יכול להיות עד הסוף כי היא אולי יותר רגישה או יותר אכפת לה מדברים וכו' – זו אותה תכונה בשתי הקצוות שלה.

וצריך לבדוק *למה* היא צועקת, מה מפריע לה, מה קשה לה, מה הביא אותה לזה – ולטפל בזה.

 

תמיד צריך להגיע לשורש

להבין אותו

לקרוא לו בשם

ללמוד אותו, למה הגיע, ממה נבע, מה גרם לו לצמוח וכו' וכו'

ואז לטפל בו.

 

כי הרבה פעמים אומרים שדווקא תכונות שאהבנו ובהן התאהבנו בבן/בת הזוג לפני החתונה – הן הן התכונות שהכי יוציאו אותנו מדעתנו אחרי הנישואים.

ואחרי שמבינים את המהות של זה, את המובן מאליו הזה, את הקצוות של אותה תכונה,

– אז מבינים שכל מה שצריך זה להבין שהמציאות השתנתה,

ולהתאים את עצמנו ואת הזוגיות שלנו לזוגיות,

לראות שעדיין קיים כל הטוב הזה במי שמולי שבו התאהבתי,

להעצים את זה, לראות את זה, להגדיל את זה,

ובמה שקשה – לברר לעומק – ולטפל.

לא לטאטא אלא לברר, לזהות – ולטפל. וכמה שיותר מוקדם יותר טוב בלי לצבור מטענים עצומים.

(וגם אם צברנו – זה עדיין לגמרי אפשרי!)

 

                                                              *****

 

אם לא היינו חווים את כל הקשיים, המשברים והרע שעברנו – לא היינו באותו מקום של *טוב* ביננו כרגע.

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

וזה נכון לכל תחום בחיים – אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים – לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפצח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

 

אם כך,

אחרי שהבנו את ההבנה בשורשית והכה חשובה שאומרת שה*מציאות של הנישואין* עצמה היא שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו – המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, או אם יש הרבה טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 20 שנים יחד.

 

ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,

כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה –

אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד – גם אם יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' וכו' – ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו –

מה הם עשו בעצם?

החליפו גבר אחד באחר.

ומה יקרה עכשיו?

גם עם הגבר הזה – השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר –

שוב שגרה

שוב הרגשה של מובן מאליו

שוב הרגל

 

ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר – ואז שוב אותו סיפור

 

ואז גם איתו

אחרי שלוש שנים

ועוד ילדים

ועוד 3 שנים –

שוב אותו דבר

 

ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!

 

כל האובר-ציפיות שאנו מלבישים על בן זוגנו,

כאילו הוא אמור לענות על כל שאיפותינו בחיים,

כאילו הוא יכול להיות מושלם,

כאילו הוא יכול להיות אנחנו עצמנו רק בגרסה הגברית

לאהוב כל מה שאנחנו אוהבת

להיות טוב בכל מה שאנחנו טובות

ואם אפשר גם שיהיה בנוסף מכיל ומחבק ונחמד ואוהב וגבר ומושך ו.. ו… ו.. ו…

הלו!!!

רגע!!!

זה בן אדם!

לא מלאך

לא מושלם

זה בנאדם.

הוא לא יכול להיות גם וגם וגם והכל.

 

הורגלנו שזה עובד ככה.

ראינו כל ילדותנו וכל סרטי דיסני שהכל ככה.

שהכל מושלם

שהאביר על הסוס הלבן ומושלם בהכל

שבן הזוג אמור לענות על כל רשימת המכולת ולהיות מקסים ונהדר תמיד בלי טיפת אנושיות או רגעי שבירה,

אבל הורגלנו לא נכון.

זו לא המציאות.

גם אנחנו לא מושלמות.

גם אנחנו רחוקות מלהיות נסיכות דיסני

גם אנחנו אנושיות

גם אנחנו כועסות, עייפות, עצבניות, עצובות

גם אנחנו עם הפאקים שלנו…

 

כמו שאנחנו "סולחות ומעבירות" לעצמנו –

כך כדאי שנעשה עבור בן הזוג.

 

יש לו את הטוב שלו.

כמו שלך יש את הטוב שלך.

ויש לו את החולשות שלו

כמו שלך יש את החולשות שלך.

 

השוואות לא יעזרו, 

הן גם לא מציאותיות כלל.

וכל גבר אחר, גם אם היה הכי משכיל ומדבר ומעניין – היו לו את החסרונות *שלו*

ועם אותו צד של המטבע הזה – היה גם את הצד השני.

אולי הוא היה כעסן? אולי לא מכיל? אולי לא מכבד? אולי עקשן כפרד ולא זז מילימטר מעמדנו החכמה והנאורה?

ואולי ואולי ואולי.

אין לדבר סוף. באמת.

 

לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב –

הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב, וכל התכונות שאהבתי בו

ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה –

אז איתו התחתנתי.

ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:

או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה –

או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,

לשחרור,

להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,

של שייכות וייחודיות,

של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים – רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).

אז את כל זה מפסידים.

 

החידוש הגדול הנוסף הוא שזה לא משנה כ"כ אם בעלי הוא יוסי או דני

או אשתי היא רינה או דינה –

מה שיעשה את העובדה שנצליח ונישאר יחד *בטוב* – היא העבודה *שלנו* בלבד!

היא הבחירה שלנו אחד בשני/ה כל יום מחדש בלבד!

היא היכולת שלנו *במודע* להשקיע,

במודע לאהוב,

במודע להעניק ולתת,

במודע לא לקחת את בן/בת הזוג כמובנים מאליהם –

בכוחנו לגמרי לגמרי לעשות את חיי הנישואין שלנו מאושרים.

 

4. עוד רעיונות שיכולים לעורר את האהבה עוד, מורכבים בעיקר משני רבדים:

א. להעמיק את מה שכבר קיים.

ב. לחדש ולגוון בדברים נוספים.

 

למשל, אם עד עכשיו יש לשניכם רגעים של אושר ואהבה בכל תחום שהוא - אפשר להמשיך בזה, להתמיד בזה, להעמיק את זה, ללמוד על זה, להשקיע עוד בזה,

ובנוסף אפשר לךפתוח את הראש והלב לעוד רעיונות מרגשים וכיפיים יחד.

בין אם זה טיול זוגי, צימר מפנק, בריכה פרטית, סרט יחד, ארוחה מושקעת, השקעה בחיי האישות, בילויים משותפים, טיסה או חופשה חלומית שניכם, לעשות יחד אטרקציות או פעילויות אקסטרים, לרקוד יחד, סנדאות יחד, מוזיקה יחד, לומר אחד לשנייה מילים חמות, מכתבי אהבה גם עכשיו, הודעות משמחות בפלאפון, להתכתב אחד עם השנייה כאילו "מחדש" באינטרנט או מייל וכדומה - יכול מאוד לשמח ולהצחיק ולקרב , לחבק חיבוק ארוך של דקה שלמה לפחות, להביט בעיניים, להשקיע במסאגים או שמנים/ריחות/אווירה וכו', לשחנ"ש עד אמצע הלילה מדי פעם, לומר אחד לשנייה מהם החלומות שלי, מהפ הפחדים שלי, מהם הרצונות והשאיפות שלי ולשמוע מה שלה, לשתף בעולם הפנימי שלי, להתעניין, ויש עוד אלפי דוגמאות - כל זוג יכול לחשוב ולמצוא מה משמח אותו ומתאים לו,

בעיקר לזכור שיכול מאוד לעזור

לתכנן את זה

לחשוב על זה

להשקיע בזה

להתכוונן על זה

להיות במודעות על זה

עם כוונה, עם בחירה שלמה, עם שלמות ועומק - ועצם זה עושה כבר חצי מהעבודה

ובכל זאת לא מצאתי איפה את סוגרת את הסוגריים האלה:

 

כבר מטפלת בסגירת הסוגריים הללו!

אתה יכול לחזור לנשום לרווחה

את עצמי 😅

@עינב66 מחילה על הנצלוש 🙏

(לפחות זה מקפיץ את השרשור )*

*הנה סגור סוגריים

וכן וכן וכן ויותר מזה גם

ואני באהבה אנחם אותך כי זאת הרגשה נוראית. אני יודעת.
אבל לא הייתי מנרמלת מצב כזה. כי הוא לא טוב.
מכל הלב מציעה שתעשי משהו שזה לא ימשיך ככה וידרדר.

מוזר
וכן זה דיי תואם את התחושות שאני יכולה להיזכר בהן מתחילת הנישואים
לאט לאט תגבשו ביחד מציאות חדשה ממלאת
חודשיים..? יש עוד חיים שלמים לפניכם ביחד..
אולי בערבים תעשי דברים שאת רצית לעשות ולא היה לך פנאי, אולי להכין דברים לארגן ולקשט את הדירה.
תחביבים כלשהם, ללמוד משהו בזמן שהוא לא נמצא בבית.

כאפות and counting...
נראה לי שהתעסוקה וכל השאר מרגיש זבל ודפוק בגלל העיקר שזו הבדידות והקשר עם בעלך מול הציפייה מהחתונה. ההתרסקות אחרי ההיי
לא לימדו את בעלך בהדרכה על שנה ראשונה? למה הוא לא נמצא איתך כשאת חוזרת בסוף היום לבית?
נשמע מתסכל להסביר מובן מאליו ונראה שאפשר לרכך הרבה מהכאפות האלה.
כאפות יכולות להיות חיוביות בגדול אם משתמשים בהן נכון

היטבת לתאר רבות ממה שאני הרגשתי אחרי הנישואין

כן הבדידות, וגעגוע למשפחה שגדלתי בה ,

ושגברים לא יודעים מספיק להזדהות עם רגשות או לתמוך לעתים (אולי יש יחידי סגולה כמו אבא שלי?)

 

וזה שאין לך מסגרת קבועה יומיומית של עבודה , ברור שזה "תורם" להרגשת הדכאון/בדידות/קושי

 

את עוברת כ"כ הרבה שינויים - 

גם נתק ממשפחת המקור

גם אחריות כלכלית פתאום

להתרגל לבעלך (עם כל המשתמע מכך..... אפשר  לסעף לעוד המון תתי סעיפים)

להתרגל לסדר בית

להתרגל לבשל ולהיות אחראית על זה

 

ועוד המון שינויים!!!!!!

 

וכן עשית לי טוב על הלב, שכנראה שמה שאני הרגשתי כזוג צעיר לאחר החתונה בזמנים מסוימים (היו גם זמנים של שמחה והתרגשות כמובן   ) זה נורמלי ותקין וכנראה שעובר על כל זוג צעיר

כן, זוג צעיר זה לפעמים משעמם, ולכן כדאי לגור קרוב למשפחה שיש אקשן ולא משעמם....

וטוב מאוד שאת נפגשת עם חברות, תמשיכי ככה, זה ממש חשוב ובריא לך

 

ומה בנוגע לזה שגבר לא יודע לתמוך או להזדהות? לאלוקים פתרונים, נראה לי זו בעיה כלל עולמית.....

גם אני לא מבינה את זה כל כך....

כאילו - בשביל מה התחתנו? אם לא בשביל הקשר הנפשי..... כנראה שצריך ללמד אותם איך ליצור קשר נפשי עמוק, אני חושבת שגברים אין להם את הכשרון לפתח קשר עמוק ולתמוך באמת, ואת כאישה צריכה ללמד אותו את זה, ולכן יש כאלו שאומרים שרוב הכוח בזוגיות בידים של האישה ולא של הגבר, כי את יותר יודעת איך לפתח קשר חזק ועמוק ביניכם מאשר הוא, את האומנית והמומחית מבין שניכם, ואת צריכה ללמד אותו איך תומכים בשעת צרה/ כאב.....

(עובדה שלרוב הגברים אין חברים קרובים ממש, רק חברים בקטע של "ביזנס" או "לתת דירה לשבת".. וכאלה..)

ואם אין ברירה - באמת לחזק קשר עם חברות ולהתיעץ איתן או לפרוק אצלן........... לפחות יש לך חברות זו גם מתנה גדולה  

במיוחד שגם התנתקת מהסביבה המוכרת ועברת לאזור זר.
לפעמים לוקח זמן לבנות את הביחד, ולמצוא את המקום מחדש במסגרת הזוגיות.
זה עלול לתסכל (למשל, שהוא לא מבין מיד את הצורך שלך ושאת צריכה להסביר לו איך להגיב... בשונה מחברה...) אבל זה מיוחד כלכך ללמוד לחיות ביחד עם השונה, גם אם זה אומר שבהתחלה דברים לא יהיו מיידים וידרשו תהליך של לימוד ושיח.

המון מזל טוב, ובהצלחה גדולה!
בעזרת ה' ובעזרת תקשורת טובה, הדברים ישתפרו עם הזמן, בכל המישורים.

כמו שחבר שלי אמר בעבר:
"הנשים צריכות לאלף גברים"

חברים שלך פלופים

🤦

מוזמן לבוא לפרטי

יש שם אחלה דירות גם ב-300 ש"ח ואף פחות, תלוי במיקום. רק חשוב לוודא מראש עם בעל הבית לגבי עזיבה במוצ"ש ולא ב-11 בבוקר...

חושבת שזה הכי זול
שבת אצל רשב"י ולהתבודד ביער נשמע טוב

אנשים הולכים לשם ולא חוזרים
(אני מדברת על התבודדויות ביער וכדומה)

תגזימי עוד קצת

באותו מקום שבו כל אותם אלו שלא חזרו נמצאים?

אופטימיות1, אם אתה הולך לשם ולא חוזר תראה אם אתה רואה גרב עם פס אפור למעלה עם ריקמה של פנינה רוזנבלום. שנים אני מחפש את הזוג החסר.

אם נשלח את אופטימיות1 לאותו מקום שבו כל אותם אלו שלא חזרו נמצאים- הוא גם לא יחזור!
ואז
לעולם לא נדע מה עלה בגורל הגרביים!
זהו מקרה מיוחד אף מצמרר ויש רק אדם אחד שיכול לעזור-
אורן זריף כפרעליו.

תשמע אדון, לא סוד שאני מתכסח איתך מידי פעם על ענייני דת וכל זה. אבל מגיע לך פרגון בענק על כל ההתלוצצויות האלו. פשוט כיף להיתקל בתגובות האלו שלך. תודה!

הרי נאמר "בנפול אויבך אל תשמח".

נניח והשתדלתי לא למות בפיגוע וזה לא הצליח לי.
אתה תשמח? תעשה חאפלות?

יודע מה? אם אני אמות אני נותן לך אישור בלעדי לפתוח שרשור "הידד! חגיגות רבותי! די שרוט מת! בשעה טובה ומוצלחת!"

או שדי שרוט זה השם האמיתי שלך?

באסה לכם. לא תוכלו לעשות צהלולים אם אמות.



רק אישתי תוכל

באיזה פינה
תארגן לך איזה עירוב וקצת אוכל
או שבא לך על אנשים ומניין ואז אולי כדאי להגיע לאיזה גבעה או חווה

אין לי מספיק אומץ לפתוח סתם אוהל לבד, אבל במקום בו יש אנשים ואווירה טובה אפשר לזרום..

 

מה שכן, אני גר באזור ירושלים ומתנייד בתח"צ ככה שזה יהיה קשה מקום מידי מנותק...

עיר דוד - הזמנת סיורים

בתוך מוסד אקדמי.
נותנים דירות אחד לשני כשצריך.

אמנם לא מכיר אותך, אבל אוכל לנסות לסדר לך.
מוזמן לפנות בפרטי לפרטים.

בשבת אחרת...

 

לצערי לא כל הזמן מול הפורום, אשמח לתת לך מספר טלפון בפרטי שיהיה זמין לך.

לא תמיד הבעיה בצד השני (שיהיה קשר לפורום)

לא הצלחתי להיכנס

קבלתי הודעת sms על דבר דואר שתחילתו yy, מספר דבר דואר ומסתיים ב IL.
לא רשום במעקב דואר רשום של דואר ישראל מהיכן נשלח אלא "הודעה בדבר דואר רגיל גדול".
לא ידוע לי על חבילה שאמורה להתקבל.
איך אדע מי השולח חוץ מללכת לדואר.
מה הגדרה אם מישהו פה יודע של דבר דואר רגיל גדול האם מחייב שזה חבילה או יכול להיות גם מסמכים או חוברת.

יש היום המון סקאמרים שמתחזים לדואר ישראל. שימי לב אם הם מבקשים ממך עמלה מגוחכת של מספר עם 99 אגורות. תבדקי דרך האתר הרשמי של דואר ישראל אם באמת הגיע לך משהו או לא

מידע מלא באתר דואר ישראל.

צריך מדי פעם להוציא אותה ממקומה,
לתת לה ניקיון טוב ושטיפה טובה ולהחזיר למקום.
רוב הסיכויים שהיא נסתמה.

ולא ראיתי משהו שונה
החשש שלי הוא שהמרכך אולי לא נשטף אבל מה הופך את המרכך למים?😬

יש למרכך כמה מקומות בהם עלולה להיות סתימה.

המים אלו מים שנכנסים כדי לשטוף את המרכך ולא מצליחים לצאת.

שלוף תמגירה החוצה פתח את הסיפון ותנקה מסביב תראה שזורם

ולכן המים לא מתרוקנים על ידי חוק הכלים שלובים.

יכול להיות שיש לך גם לכלוך שסותם את המעברים
נקה אותו במים רותחים שימיסו את שאריות המרכך

השתמשתי בעצות שלכם ועזר..

פשוט יכנס ישר למכונה ולא בסוף

אף פעם לא עברנו את הmax אם עוברים את הmax הכלים שלובים מתחילים לעבוד..

אכן הבעיה ששמים יותר מדי מרכך
יש מדיד מקסימום למרכך
אם לא זה ממלא את המגירה שם מים

כשמישהו הוא אדם טוב- אז הוא נחמד. נקודה.
יש פעמים שאדם הוא נחמד כתוצאה מקשר טוב, ואם לא היה קשר טוב אז הוא גם לא היה נחמד...

נגיד אנחנו גרים ביחידה שהבעלים ממש ממש מקסימים. ואין לנו קשר טוב🤷
שלום שלום כזה...
אבל הם אנשים טובים וממש ישרים ואמינים

יש אנשים שהם פשוט טובים ונחמדים והם רואים טוב באחר שהם פוגשים...
לפעמים כשהנחמדות הדדית, נוצר גם קשר טוב...

מעניין אותי למה השאלה הזאת מעסיקה אותך...

פעם חשבתי שאנשים מתייחסים אלי בצורה מסוימת בגללי (בעיקר מי שהתייחס לא יפה)
עד שראיתי שזה יחס גורף לכולם וזה בדרך כלל אותו בן אדם

באופן כללי הבנאדם הוא נחמד או לא - זה קשור לאופי שלו/למידות שלו/ ולאיך שהוא מחליט להתיחס לאנשים ולעולם

 

יש אנשים מסוימים שסולדים מאופי מסוים- נגיד מישהי ששונאת שאנשים מתחילםי לדבר איתה שיחות עמוקות , אז קשה לה להתחבר לדמות הזו שמדברת עמוק כי אין לה סבלנות לזה

 

 

ויש אנשים שיודעים לגרום בכללי גם לאנשים הלא נחמדים - לאהוב אותם - כי יש להם קסם אישי ושמחת חיים כזו, קלילות שמגשרת על כל הפערים כביכול , שגורמת לכולם "להתאהב" באופי שלהם ואז גם מישהו שבאופי שלו לא נחמד - פתאום יהפוך את פניו וישמח לראות אותם, כי הם עושים לו טוב והרגשה שמחה 

 

יש אנשים שיותר מתחברים למי שדומה להם ולמי שיכול "לפתור את הבעיות שלהם" - לדבר איתם על נושאים שמענינים אותו, אז נמשכים לטיפוסים האלו

 

לפעמים זה נובע מקנאה, לפעמים מישהו לא נחמד אליך כי הוא מקנא בתכונה מסוימת שלך, או במצב משפחתי שלך וכדו' אז קשה לו להיות נחמד אליך כי אתה מזכיר לו את מה שחסר לו וכואב לו מאוד

 

זה תלוי בהמון גורמים לפי דעתי ולא שאלה פשוטה כלל אפשר לדבר על זה הרבה.... פה זה רק על קצה המזלג.....

 

אנשים נחמדים אבל יש טריגרים חיצוניים להפעיל את הנחמדות הזאת...

1. כרגע מתנגן לי בראש "יש בך הכל" של עקיבא, מחזק ממש ומילים מקסימות

(מצטטת כמה שממש מחזקות ונוגעות:

"אות לאות ספר את הסיפור שלך
יש לך אחד יפה
גם כל הכאבים והחולשות שלך
הפכו אותך אחד כזה
שלא מפחד ליפול
שלא מפחד לגדול

...
כל עוד לא הפסקת לחלום
אתה מנצח
כאילו אין מחר, לחיות היום
תחזיק רק להיום
כל עוד לא הפסקת לחלום
אתה מנצח
תעוף הכי רחוק שאתה יכול
יש בך הכל"

 

2. ליצור לילדים כמה שיותר חוויות טובות בחופש הגדול לצד ובתוך החיים והעבודה 

 

3. שיש בנו הרבה יותר כוח ממה שנדמה לנו

שהחיים חזקים מהכל, ויפייפיים

שיש הרבה מאוד אור אחרי החושך

שגם מי שנפטר מהעולם הזה (ועד 120 בבריאות לכולנו) איתנו ממש

ושהקב"ה טוב ומטיב לכל והכל בהשגחה מופלאה עד לדקויות.

 

1. מזמור לתודה. המנגינה של רוחמה בן יוסף.
2. הרבה.
3. שאני לא יכולה לעשות יותר ממה שאני מסוגלת.

נקווה שאני אשלים עם זה מתישהו

לכולנו...
עצם המודעות והצבת העניין כפי שתיארת הוא כבר המון! בהצלחה רבה יקרה ❤️

1. הרבה.... למשל "רק חיפשת מקום" של אסף הרוש

2. שאלה טובה! להכנס להריון, שהבית יראה במצב יותר טוב , והלוואי לקדם כמה "פרויקטים" של לייפות את הבית - שאני דוחה אותם כבר כמה שנים....

3. שרוב האנשים ישפטו אותך ויבקרו, לא יתחברו אליך ממש, ואתה צריך ממש לחפש את החברות הטובות בפינסטה ולהשקיע בהם, ולא לייחס חשיבות למה שאנשים שלא חברים טובים שלך אומרים.... כי הם לא בהכרח צודקים- הרבה פעמים אומרים שטויות וחבל לבזבז אנרגיות ומחשבות על שטויות שאנשים אחרים אמרו מתוך חוסר מחשבה או חוסר חוכמה בעליל  

תובנה ממש חשובה ויפה להתחזק בעצמנו ולא להיחלש מ"רעשי רקע" אם זה מוריד אותנו, וההבנה וההפרדה בין מה ששלי ובאחריותי לבין מה ששל האחר ובאחריותו

פעם חשבתי שכל אנשי העולם חכמים וזו טעות חחחח

בקרית שמונה
לא יודעת אם זה נחשב רמת הגולן חח
אבל אם אתם באזור היא מסעדה ממש טובה

מישהו מכיר מסעדה שהוא ממליץ עליה בצפת?

היינו לפני כמה שנים והיה ממש טעים

תכלס אין כלכך מסעדות בגולן..

גיליס זה באמת אחלה דבר.

אם רוצים, יש מגבנה מטריפה בנטור, אחלה ארוחת בוקר.. אבל זה לא מסעדה
יותר בית קפה.
קונספט משוגע, מומלץ ממש

יש כאילו המבורגר, פיצה, סושי.. כאלו בחספין במרכז המסחרי
יש בקצרין שניצליה, פיצה רשבי, פלאפל-שווארמה, חומוס כולו זאכי, עוד חומוסיה-פלאפל-שווארמה וכאלו אבל לא נראלי שזה הקונספט שהם מחפשים.

רעויש בלו ברי ופרנצ'וק שהם בתי קפה סבירים מינוס בעיניי
אם הם בקטע של מבשלת בירה אז יש גם בקצרין וגם בגשור.. ויש שם גם קצת אוכל

ויש גם את דודיס בגבעת יואב, זה באמת אחלה מקום!

באניעם גם יש.. אבל היה שם בלאגן בקורונה, אז לא יודעת מה נשאר.

(לא לשאול אותי כלום, אני לא יודעת לענות 😌)

גיליס פתוח רק בימי חמישי בלילה
יש גם שמחה ובניו בראש פינה שזה יחסית קרוב
בגדול אפשר פשוט לפתוח גוגל מסעדות ולראות
השתיים בכותרות ממולצות מאוד מניסיון

יכול להיות שהם מתמחים בבשר והבשרי מעולה

קודם כל כדאי לבדוק גם במומלצים של כושרות

מעבר לכך, כדאי מאוד לבדוק אם יש משגיח כשרות או נאמן כשרות במקום. היינו בכמה מקומות עם מהדרין רבנות ולא היה שם אף אחד מהנ"ל.
במקרה כזה איש הישר בעיניו יעשה, ,בעה"ב יכול להכניס שם משהו רוצה. (מעבר לבשר שנתעלם מן העין ועוד...)

כמה מורידים?
בערך 15-20 אחוז מהמחירון.
עדיף שתעשי מחירון משוקלל (באתר או באפליקציה)יחד עם שאר הפרמטרים ותדעי מה המחירון.

קחי בחשבון שאנחנו כרגע עדיין באפטר קורונה.
ובשוק הרכבים יש מחסור ברכבים חדשים, מה שגורם לעלית מחיר של רכבים משומשים.

לא חריג בתקופה זאת שרכבים נמכרים אפילו מעל המחירון.

אם לא תסתדרי ותרצי שאעזור לך להוציא מחירון משוקלל.
תרשמי את הפרטים של הרכב.
דגם. רמת גימור ושנת יצור
וק"מ

כשאני קניתי רכב יד 2 מחברת ליסינג, קיבלתי מהם הצהרה שהרכב שימש כליסינג ולא כרכב השכרה. שמרתי את ההצהרה הזאת בשביל שאוכל למכור את הרכב לפי ירידת ערך של ליסינג ולא של השכרה, כי ברישיון הרכב באמת חסר המידע הזה.

בסוף מכרתי את הרכב לאיזה סויחר שעשה לי טובה ושילם לי 10 אלף על הגרוטאה הזאת שביקרה כל חודשיים במוסך 

השכרה כתוב = השכרה

 

 

אולי כי היה כתוב שם נהג יחיד?

 

 

נהג יחיד באמת מוריד פחות.
אבל שוב... זה רק במכוניות בנות כמה שנים בודדות.
מכונית בת 10+ כבר זה לפי מצבה
המחירון זה רק בשביל הביטוח

בשלב שלפני הנגיעה גם רצון לתת יד, רצון לחיבוק, יכול לבטא משיכה.

כמה זמן אתם יחד?

ועוד שכתבת ש*ממש* כיף לך איתו

בפגישות עצמן נעים לך לידו?
אם כבר נוצרה קירבה רגשית וחיבור ביניכם, האם נעים לך להביט בו? לדמיין חיבוק חם?
יש הרגשה של נעימות ורוגע לשהות במחיצתו?

אם כן אז זו בהחלט משיכה

ויש לזכור גם שהדבר יכול להיות אינדיבידואלי לכל אחד ואחת.
וגם תלוי בזמן הקשר, בגיל, בתפיסות, חוויות וכן הלאה.
בהמשך יכולים להיות גם ביטויים אחרים ונוספים למשיכה.
בשלב הזה של ההיכרות נשמע תקין לגמרי ומבורך.

הצלחה רבה 🌷

זה שממש בהתחלה היתה לי קצת דחיה, ממש בהתחלה
שיכנעו אותי שאולי עם הזמן זה יעבור וזה באמת עבר, אבל הזיכרון הזה מלחיץ אותי
אם הייתי רואה אותו ברחוב נגיד הוא לא היה תופס לי את המבט בכלל, אבל בגלל שאני מכירה אותו קצת אז זה אחרת

אם היתה דחיה ונעלמה זה לא אומר שיש לך דחיה ואת מכחישה אותה. זה פשוט אומר שהכרתם קצת יותר לעומק, והדחיה נעלמה, זה נהדר

נראה לי שהפחד הוא בגלל ששמעת סיפורים ואם לא היית שומעת עליהם לא היית מרגישה שום בעיה, לא?

מדויקת כהרגלך

אני נפגשתי עם בחור פגישה ראשונה והוא היה חמוד והכל אבל החיצוניות שלו הציקה לי נורא,

ולא הבנתי איך הציעו לי אותו, אבל בכל זאת המשכתי לפגישה שניה כי סה"כ הוא כן היה חמוד ורציתי להיות סגורה על עצמי שאני לא מדממינת,

בפגישה השניה לא הבנתי על מה דיברתי ומה ראיתי כי היה לי כיף איתו ופתאום לא הבנתי מה הפריע לי בחיצוניות שלו,

 

בעלייי אין כמוהו בעולםםםם 3> 3> 3>

 

קיצור נשמע ממש בסדר,

ומסכימה מאוד עם מה ש@נגמרו לי השמות כתבה 

לא תוך פגישה אחת, אבל בכללי זה היה הסיפור

 

ממש הרגעתם אותי

כמעט ולא קיים במציאות למעט מעט מאד אנשים.

מה שהפחיד אותי זה שתמיד אומרים שהעיקר שלא תהיה דחיה.. והייתה בהתחלה

איתו מרגשת אותך או מרתיעה?
אין דרך לדעת איך תהיה המיניות בינכם (אבל אם התקשורת טובה ופתוחה ומכבדת זה הכי חשוב גם בהקשר הזה)
אבל אם את נמשכת אליו או לא זאת באמת לא כזאת שאלה קשה

כי היא מדוייקת אבל אף אחד לא שואל אותה

על ידי החלפת שמפו/מרכך/אבקה/בושם/דאודורנט.

 

הריח הטבעי שלנו (בני האדם מכל מין גזע וסוג), מה לעשות, לא מושך במיוחד...

הסיפא שלך-טעות! טעות! טעות!

כי אנחנו משתמשים בתכשירים שכל מהותם היא לנקות מעלינו את הפסולת המסריחה (ע"ע זיעה) ולהשאיר במקומה ריח טוב.

 

קחי את האדם עם הריח הכי טוב בעולם, אחרי שבוע בלי שימוש בסבונים למיניהם - לא יהיה אפשרי להתקרב אליו. 

דווקא הריח הטבעי של הגוף הוא המושך

למה אתה מגזים? לא להתקלח זה כבר לא הגייני ופטריות ומחלות.
אם יש לי סבון ריח אבטיח ישאר עלי ריח אבטיח? אולי גג שעה. ואז זה יתפוגג ונשאר ריח טבעי של גוף.

על טעם וריח וגו

הסבון במקלחת, אם תרצי או לא, שוטף מעלייך את הריח הטבעי שלך.

באופן טבעי הגוף שלנו מפריש חומרים עם ריח לא נעים, הסבון מסלק את החומרים האלה ואת הריח שלהם.

לכן אחרי מקלחת, אפילו אם לא נשאר ריח של סבון, אין לנו ריח טבעי של גוף אנושי.

בסקר כאן:

סקר משולש 🔺 - 3 שאלות לחברי הפורום 💥💥💥 | ערוץ ７

 

 

גם תשובה 1 וגם תשובה 3 בשיר אחד! זה:

 

והריח של הגוף שלך ישתנה. אוכל לא מתועש, אורגני וכל הגוף יגיב אחרת

את צריכה אפילו רק לרגע לדמיין את עצמך איתו בסיטואציה אינטימית / אירוטית.

מה זה מעלה בך? זה נעים לך? מרגש אותך? לא מדגדג לך? מרתיע אותך?

באופן כללי כשקשר מתחזק, אמורה להיות תחושה של משיכה שהכוונה שלה זה רצון להתקרב אליו ולגעת בו.
פשוטו כמשמעו, כמו מגנט כזה שיש לו דחף להתמגנט למגנט השני...

לפעמים, בעיקר אצל נשים, משיכה לוקחת זמן, כי היא תלויה בכל מיני גורמים,
אבל בשלב כלשהו את חייבת להרגיש רצון להיות איתו בסיטואציה אינטימית, אחרת, זה לא שלך.

בכל אופן, להתחתן בלי התנאי הזה, אסור.

סמכי על תחושות הבטן שלך.

יש נשים שלא יכולות לדמיין מגע אינטימי בכלל בלי קשר לגבר מולן אלא כי זה משהו חדש ומפחיד אותן או לא מכירות. לי לקח זמן עם בעלי ונמשכתי אליו מאוד אבל כל העניין היה לי חדש כולל היכרות עם הגוף שלי. אז להגיד לה שחובה שהיא תרגיש רצון למגע אירוטי או אינטימי איתו לא נכון בכל המקרים בכלל, ומכירה עוד חברות שסיפרו דברים דומים לא רק אני והמשיכה קיימת וגדולה ב"ה....

אבל זו כבר בעיה אחרת...
בכללי אני חושבת שזו שאלה שצריכה להישאל,
ולפעמים אולי אפילו כדאי להמתין קצת עם הצורך להתחתן לפני שמרגישים צורך לאינטימיות עם מישהו... זה מאוד מאוד בסיסי בקשר כדי שיהיה בכלל נושא להסתכן בו.

וזה מרגש לא פחות, מניסיון
זה לא שאין משיכה זה רק שלהגיע לזה לוקח זמן ועם אהבה ומשיכה זה אפילו כיף לגלות יחד

זה שיש ניסים זה נכון, אבל את מסכימה איתי שלא נכון להמליץ לאישה שעדיין לא מחוברת לעצמה ולמיניות שלה להיכנס לקשר מלכתחילה?

כי יש נשים ששוב ביחד עם בן זוגן יגלו את זה וזה כיף גדול ועם החינוך שיש היום וכל מיני דברים זה כאילו לגזור על הרבה נשים לא להתחתן ולא בטוחה שאני מסכימה עם זה, אז לחשוב טוב על זה כי זה יכול להיות לכאן ולכאן...

זה יוצר הרבה תסכול ופער אצל שני הצדדים.
אני ממש ממש שמחה לשמוע שאצלכם זה אחרת.

אבל אני משאירה את זה פתוח, כלומר, אני גם תוהה.

כרגע בכל מצב אני חושבת שכדאי להמליץ לכל אישה להיות מחוברת לעצמה ולנשיות שלה לפני שהיא נכנסת למפגש עם גבר. זה יכול רק להועיל...

חוץ מאשר כמובן מה שכן עושה לה טוב - אולי זה חיבוק מיד אחרי מקלחת או זמנים ספציפיים ביום שיותר רגועים

אבל חשוב שתמצאו לכם זמן זוגי, מן הסתם לא בערב כשכבר נגמר הכח או אחרי מנוחה קצרה. אולי שבתות או שישי,תחשבו על זה אבל אל תוותרו על מפגש זוגי אינטימי של שיח וקרבה גם כשהמגע פחות רלוונטי

אם זה משהו שנמשך כל ההריון שווה לדבר על זה ולחפש איפה גם מגע יכול להכנס. כמובן רק כשמוצאים משהו שנעים ולא בכח אבל כן להתאמץ ולהשקיע כדי למצוא את הזמן הזה שיהיה נעים- בוקר/שבת בצהריים או אפילו לקחת חצי יום חופשי פעם ב כדי לאפשר לעצמכם

כל הכבוד לך, כמובן להמשיך לתמוך בה ולפרגן לה כמה שאתה יכול, נכון וטוב לתת מקום גם לקושי שלך (כמובן בלי שתרגיש אשמה. ממקום של שיתוף) ולטפח את האינטימיות הרגשית ביניכם כדי שהקשיים והאתגרים של ההריון יהיו אתגר משותף של שניכם ולא משהו שירחיק ביניכם

מעריך ששיפור תזונה והורדת הכדורים ירגיעו את המצב. שוטה להתייעץ עם דיאטנית או נטורופת שתשיג עליו המלצה

כי נשים שסובלות מבחילות והקאות במהלך ההריון מעידות על עצמן שזה לא קשור לתזונה ולהוריד כדורים למי שסובלת מזה במהלך ההריון יכול רק להרע את המצב.
לפותח - זה ממש נורמלי שהחלק הזה בזוגיות בתחילת הריון זז קצת הצידה. לעתים זה רורה לא רק בתחילת הריון וכמובן שגם אחרי לידה. בטח אם יש לכם עוד ילדים והיא עובדת וגם מטפלת בבית.
לדעתי, כן לחכות עד שיעבור, היא סוחבת את ההריון על שלל תופעותיו ואתה צריך לתת לה ספייס ולעזור לה כמה שיותר בבית ולתמוך בה. ניכר שאתה מאוד רגיש אליה וזה יפה מאוד.

הרסו לי את החיים לתקופה...
שתקח כדורים ושתרגיש טוב יותר בע"ה

פעם ניסית להיות עם היפראמזיס ולנסות לטפל רק ע"י תזונה והורדת כדורים?
בהצלחה.

בדקתי, אולי אני כל כך טועה ומטעה, כמו שמציגים את זה.

ראיתי באתרים שרציניים ורשמיים בעיניי כמו אינפומד והדסה המלצות תזונתיות.

לא אומר שדעתי מושלמת ואסור לחלוק אבל לא אהבתי את הסגנון

אבל להגיד לבחורה סובלת שתוריד את התרופות זה ממש עוול.

לא סתם.

נשים לא אוכלות כמעט כלום כשסובלות מבחילות כרוניות בהריון, כמו היפרמיזיס

יש מזון מאוד מאוד מאוד מסוים שהן יכולות בכלל לקרב לפה, וגם אותו הן הרבה פעמים מקיאות

אז זה קצת מוזר להגיד לשנות תזונה

כי אין תזונה

וגם אם יש, א"א לשנות כי הן מסוגלות לאכול רק 2-3 דברים מאוד ספציפיים

 

אני בטוחה שנתת עצה מכוונה טובה

אבל זה לא כ"כ מעשי

חבל סתם להקשות

או שכרגע אורח החיים שלה הוא כזה?
אם כן, לחץ נפשי גורם לתחושה מוגברת של בחילות (ומרגיז את הקיבה).
כדאי לעשות מעשים אקטיבים ולהמנע ממצבים של מתח נפשי כמה שאפשר.
כגון להוריד ממנה באופן משמעותי מטלות בבית, לקחת שיעורי יוגה ומדיטציה או תרפיות כמו דמיון מודרך דיקור סיני רפלקסולוגיה ביופידבק שיאצו, כל מה שמתאים להריון ומשלב טכניקות הרגעה. תרגילי נשימות יכולים מאוד לעזור.
ובמיוחד לשנות קצב חיים.

בגדול, תתייחס אליה כמו שהיית רוצה שייתחסו אליך בזמן שיש לך וירוס בטן עצבני, שנמשך כמה ימים, ואתה עלול להצטרך כל שנייה לרוץ לשרותים, ולא לדעת אם תספיק להגיע לשם, ורק מראה של אוכל, או ריח שלו, גורם לך לרצות להקיא ואתה כבר מותש מענייני הוירוס עצמו וגם מההרגשה שאתה כבר נצח ככה ולא יודע מתי זה יעבור. זה מתיש אותך פיזית ונפשית.

אז כמו שהיית רוצה שייתחסו אליך במצב כזה, ככה תתייחס אליה. אל תרגיש 'פרייר' שאתה 'מרשה' לעצמכם כל כך הרבה זמן בלי אינטימיות. זה 'ואהבת לרעך כמוך' פשוט. אשתך מותשת, היא עושה המון, היא מרגישה גרוע, תקל עליה כמה שתוכל ואל תעמיס עם הקשר שלכם ציפיות שלא מתאימות לשלב ואכזבות מהעניין...

כמה רגישות לאשתך, כמה התחשבות, כמה אתה רואה את הקושי שלה. מדהים ולא מובן מאליו.

כמו שכתבת- להשלים עם המצב. לא לדחוק. לא לנסות לגרום לזה לקרות ( מה שיכול להוסיף לה רגשות אשמה...)
בגדול - כל סוג של מגע פיזי שהיא תיזום / תבקש ולא אתה.


מה כן יכול להיות?
לשים דגש על פנוי זמן זוגי. תקבעו זמן מסוים קבוע ( עדיף לא ערב/ לילה שאז היא בטח גמורה) ותבלו יחד. למשל: לצאת למסעדה/ לשבת על החוף/ לראות סרט/ סתם לדבר שיחת נפש טובה...
לפעמים גם לזה אין כוח, אבל בדרך כלל כן יש שלבים במהלך ההריון שזה אפשרי.

בהצלחה, בקלות ובידיים מלאות בעז"ה.

כיף לקרוא גברים כמוך. מכל הבחינות.

כן, זו אכן תקופה של עבודה פנימית עם עצמך...
אפשר ואולי כדאי שהיא תדע שאתה שם כשהיא רוצה ושאתה לא יוזם כי אתה רואה אותה ולא רוצה להכביד עליה, שזה יהיה נוכח בינכם, כי יש נשים שמרגישות פחות מושכות בתקופה הזאת, וזה יכול להזין את הטעות הזאת, אז שזה יהיה ברור.
אבל אפשר להשקיע בקשר הנפשי והרגשי, כמו מה שעושים בזמן שאסורים...

בהצלחה, הלוואי שבשליש הבא תוכלו להתקרב יותר, באמת מגיע לך...!

אבל יש ככ מעט דירות על ככ הרבה אנשים שתתפללו לזכות בהגרלה בכלל גם בעדיפות השלישית
בהצלחה!

אבל בפועל, שוב, בגלל מס נרשמים גבוה אל תבנו על זה

הגדול ביותר.
כלומר יש סדר ידוע מראש של ההגרלות.

ולכן כדאי לבדוק כמה דירות מוצעות בכל יישוב
ככל שמוצעות יותר דירות ביישוב שבחרתם בעדיפות ראשונה הסיכויים יגדלו באופן תיאורטי
אבל יש סייגים לבחירה.
מצרפת קטע רלוונטי מכל זכות

הגרלות דירה בהנחה

אתר שיכול לעזור למתלבטים, משקלל אחוזים של כל הגרלה, לבני מקום ולמי שלא

לומשנה אם נרשמת בין הראשונים או האחרונה לפני שנסגרה הגרלה

במילא רוב הסיכויים שלא זוכים 😆

אני מכירה מישהי שזכתה

מישהו זוכה בזה בסוף

אבל הפעם היצע הדירות מאוד נמוך ביחס לנרשמים

לא היו הגרלות המון זמן

 

כי יש כאלה שזוכים

יש לי חברות שכבר גרות בדירות שזכו בהם

האם ניסיתם טיפול זוגי?
אבל...האם באמת ניסיתם?

את מתארת מציאות לא פשוטה ולא קלה,
ואת צריכה לשאול את עצמך מס' שאלות-
את עדיין אוהבת אותו?
הוא עדיין אוהב אותך?
אתם נמשכים זה לזו?
מה מעבר לויכוחים ולחיכוכים ביניכם?!מסתדרים? אתם באותו ראש?

יש לנו תקופות שהכל רגוע
עדשזה מגיע לוויכוחים בנושא הדת
אין לנו שום הסכמה
הוא רוצה להתחרד ואני מסורתית
והפער הזה נהיה מטורף
הוא לא מעוניין בטיפול זוגי הצעתי את זה כל כך הרבה פעמים

אתם מלווים על ידי רב? זה מאוד חשוב
ובנוסף, טיפול זוגי. ביחד עם ליווי הלכתי. או מטפל ירא שמיים שהוא יסכים לקבל ממנו

הוא נמצא בכולל ויש לו את הרב שלו
שלא תואם את השקםת העולם שלי ולא בטוחה שמבין את המצב בנינו ואת הפערים

תודה

אנסה יותר מאוחר בעז"ה

אני חייבת להגיד לך שמה שאתם חווים זה מאוד נפוץ בקרב זוגות שבהם אחד מבני הזוג מתחזק או להיפך. ובכלל, מדובר בקושי שהרבה זוגות חווים בצורה כזו או אחרת, רק שפה הטריגר שלכם הוא הדת
ואני מאוד מבינה את הקושי שלך.
באת ממקום אחר, את לא מתחברת לסגנון, בעלך נראה לך הזוי מנותק ותלוש מהמציאות ומגזים, ובכללי גם לא עושה חשק גם לכבד אותו כי את עושה מעל ומעבר מבחינתך ומקבלת קיטונות של ביקורת.
זה אאוץ' רציני שמעיב על מערכת היחסים שלכם.

עכשיו אכתוב לך מהצד שלו: הוא מבחינתו גילה את האור, הדרך שלו הכי נכונה, יש רק רב אחד לשמוע לו, את לא מבינה כלום מהחיים, את 'מאיימת' עליו עם המסורתיות שלך כי את מחנכת את הילדה ורוב הזמן נמצא איתה (לרוב זה ככה) והכי גרוע - את לא מכבדת אותו כשאת מתנגדת ואומרת לו מה דעתך על ההתחזקות שלו. אז הוא לוקח את המקום של התנגדות בקול רמה.

סיטואציה קשה. גבר צועק בבית זה איום ונורא
חוסר הבנה אחד של השני ושיפוטיות זה איום ונורא. זה הורג כל זיק של אפשרות לשיח כנה, כי אתם לא מצליחים להכיל אחד השנייה ולהבין את המקום של השני באמת.

לדעתי אם תציבי אולטימטום שאם אין טיפול זוגי אין איך להתקדם בנישואין זה לא הכי טוב כי בעיניי לבוא לטיפול זוגי כשאחד הצדדים מתנגד זה יותר גרוע מלא ללכת לפעמים. במיוחד שאתם ככ טעונים. מפגש כזה יכול להיראות כמו זירת מלחמה שבה כל אחד שופך את זעמו על השני, וכשזה לא בא ממקום של רצון זה הרבה יותר קשה לקבל. וזה יכול ליצור הרבה משקעים.
אני כן חושבת שיש מקום לנסות לקבל כלים כדי להתמודד עם הקושי שלכם לתקשר אחד עם השנייה ולהבין אחד השנייה בלי 'הזוי' ובלי 'את הורסת את החינוך'. לשניכם יש דברים שחשובים לכם, שאתם רוצים, נפתחו פערים בהשקפת חייכם ובהתנהלות וצריך לכבד את הדרך. את של בעלך והוא את שלך.
יש הרבה כלים שיכולים לעזור לך להתמודד, ואני מאמינה שברגע שפורצים את החומה של חוסר ההבנה והשיפוטיות ונכנסים לנעליים של השני נפתחת יכולת של שיח, שבאמת כנראה לא תוביל אתכם לראות עין בעין את הדברים אבל תאפשר לכם להבין אחד את השנייה, להיות שותפים אחד בעולמה של השנייה (היום לא נראה שזו שותפות אלא שכל אחד מנסה לשמור על מקומו ומושך לכיוון אחר) , לנהל שיח אחר, מכבד ומשם להתקדם לכיוון המעשי. כי חוסר תקשורת נופל על כל מיני דברים מעשיים כביכול, כשהשורש בעיניי הוא בכלל פנימי. עובדה שיש מלא זוגות שמצליחים לחיות יחד עם המון פערים ביניהם, גם דתיים, אלא מה - התקשורת שלהם ברמה גבוהה והם מאוד מכבדים את המרחב הדתי/ הלא דתי של בן הזוג, ובכלל מכבדים את האדם שעומד לפניהם, מכירים במעלותיו, 'מעגלים' לו פינות על שגגות כי הוא בטוח לא עושה בכוונה והוא אוהב אותי ולפעמים עושים וויתורים - אבל תמיד יש שיח טוב, רגש, חיוביות, תקווה, הרגשה שאף אחד לא הולך לאף מקום.. זה חשוב בכל מערכת יחסים.
אני לא חושבת שיש מקום להתגרש בלי למצות כלי טיפולי. אם לא ביחד אז לבד. זו ההשתדלות שאני הייתי עושה.

איזה יופי את כותבת! כל כך מדויק, חשוב, כנה ונפלא!
טוב שיש אותך כאן 🤗
ומצטרפת לכל מילה.

מרוב עצבים על מתחזקים כאלה ולכתוב שורה של מילות שטנה.

אבל אני בוגר, אני כבר לא בן 34, אז רק אגיד שאם באמת כלו כל הקיצין, אבל *באמת* כלו, אז גירושין זאת לא מילה גסה.

אשה שנמאס לה מריבים עם בעל שיצא בשאלה ומכניס הביתה דברים חולניים עם ההתפקרות שלו, ואם הוא היה מתעצבן שמעמיסים על הילדה שטויות והבלים כששמים לילדה שיר ילדים של רחלי הקטנה "מי שאוהבת אהבת חינם מקבלת נקודה מבורא עולם"
היית מבין אותו או מורט שערות מהאזנים?
היו מילות שטנה?
אה
ברור
אתה בוגר

אני עובד בתל אביב. ויש פה הורים לילדים שנלחמים בחירוף נפש על כך שבגן שלהם הגננת לא תגיד לילדים לומר "מודה אני".
הטונים של הויכוחים שלי איתם על הנושא הזה חצו את הרף המותר בחוק לשיחות מסדרון בין 14 ל 16. באמת אבל.

אתה משווה אמוציות על גננת ואמוציות על בעל? שיעברו גן אם לא בא להם בטוב מודה אני. בטוחה שימצאו בנקל חינוך חילוני פרוגרסיבי היפוקרטי למהדרין.
עובד בתלאביב...זה מסביר הרבה דברים.
אני מדברת על אמא שמושכת לחינוך של חב"ד ואבא שמושך לחינוך של האומן 17 .



נ.ב.
א מענטש לעבט נישט אײביק שרוט

כלומר, אני מורט לעצמי שיערות באף כשמדובר על קיצוניות מכל הכיוונים.

גם אם זה היה בעל או אישה שהחליטו לחזור בשאלה ולא מוכנים שהילד יגיד ואהבת לרעך כמוך.

אויב איר ווילט, דאס איז נישט א לעגענדע

אבל אמת היא רק אחת.

מה הקשר?
ווס גאט בעט פון מענטש ביינגז? בלויז ליבא בעי, יו?
און וואו איז דיין הארץ? דאס הארץ איז קיצוני פאר דיר?

אולי כמו חלק ניכר מהתל אביבים דינן, עדיין אני עושה לייזר באף כאשר יש אנטי-דת כזאת.

און מיר דוכט זיך אז ס'איז שוין נישט העפלעך צו צו ארן דעם פארום אויף יידיש

בפלורליזם, ובליברליזם, ויש לפסוך על כל הסעיפים באופן קיצוני.

נכון, צודק. אבל זה לא הגיע סתם.

..

הוא יכל להיות חילוני ואת בודהיסטית או חולה אופנועים ואת נהגת משאית או הכי גרוע אם היית מתחילה לנגן על חליל או כינור והוא מתופף...
צריך עין טובה וגם לדעת לתקשר. מתערב שהתקשורת נפגעה מתישהו ולא קשור להתחזקות אלא לשחיקה והתרופפות באהבה אם היתה כזאת

לא נשמע בעיה מהותית

כולה ענין של עומס בחיים

 

שאם תירגעו ותשבו בכיף במסעדה ומישהו ישמור על הילדים - נראה שהכל יסתדר...

לא נשמע שיש כאן בעיה מהותית, לפי הנתונים שהצגת....

בהצלחה ולכל זוג יש קשיים.....

מה עם לפנות לעמותת "התקשרות זוגית" של הרב עמי ברעם ואשתו אביטל?
הם עוזרים לזוגות שאחד מהם חזר בתשובה או יצא בשאלה.
כי אם יש לכם את הבסיס, וזה רק החזרה התשובה שמקור המתחים, ממש כדאי לנסות אצלם ולא לוותר ישר.
בהצלחה!

הוא לא מוכן כי הם חבדניקים ..
והוא נוטה לכיוון החרדי
אז זה מבחינתו לא מתאים שרב אחר יגיד לו מה לעשות

למה שלא תתקשרי אליהם את ותדברי אתם?
גם לעצות בשבילך, ואולי הם יוכלו לשכנע אותו לבוא?
בייחוד אם המצב כל כך גרוע שאת חושבת על גירושים, אולי תבהירי לבעלל שלשם הכיוון אם לא יהיה שינוי?
הרי הריבים לא יפסיקו, ובייחוד כשהילדה תגדל ותצטרכו להגיע להסכמה לגבי איזה בי"ס ללכת וחינוך בבית באופן כללי

זה צורך בשליטה שלו, שפשוט מתלבש על בעיה דתית, זה היה מגיע בכל מקרה בצורה אחרת, גם אם לא היה מתחזק.

אני במקומך הייתי מנסה לראות קודם כל איך להוריד התנגדות שלו, להראות לו ששניכם למעם שניכם, ואין פה אחד נגד השני.

הייתי הולכת לייעוץ טוב בשביל עצמי, לדעת איך להתמודד ולקבל כלים.

מתאים לפנות לארגון התקשרות.
הם עובדים עם זוגות שנמצאים במצב שונה מבחינה דתית ויש להם המון המון סיפורי הצלחה!
הדת לא אמורה להיות מקור למחלוקת ופירוד לבבות! ההיפך הוא הנכון.
אפשר לגמרי לחיות בכבוד ובאהבה גם עם פערים גדולים בתפיסה הדתית!

לפנות לארגון התקשרות.
אבל
לדעתי הוא לא בשל לכזה מהלך עד פרק זמן מהשינוי שחל בו. כשזה טרי לא ניתן לעבוד.
יכול להיות חצי שנה ויכול להיות חמש שנים. תלוי באיש, ברקע, במצב, ..

הצלחה רבה

הוא מקובל עליו