פורום נשואים טריים (עמוד 68)

ב. יש שם הרבה כסף מבוסס גמ"ח שהילדים לוקחים הלוואה ללא ריבית.
ג. הם מראש הולכים לאיזורים יותר זולים.
ד. יש להם קבוצות רכישה מאוד גדולות.
ה. זה לא נכון שרק הורה אחד מפרנס. כמעט תמיד שני ההורים מפרנסים, גם אם זה לא מדוווח לרשויות.
ו. הרבה דירות נרכשות מפה לאוזן מתחת לטווח הראיה של הרשויות כדי לצמצם מס.
ז. לפעמים בבניין של 30 דירות עושים בפועל 40 דירות ויותר. והדירות האלה נמכרות מוזל.

אבל צריך לזכור את סעיף א.
לא כולם מצליחים לקנות דירות. יוקר המחיה לא פוסח עליהם

ב. איך אני מגיע לגמח''ים האלו?
ג.בני ברק וירושלים לא זולות בכלל
ד. מה זה אומר?

ב. זה לא מקבלים כך כסף. צריך שתהיה מהקהילה שלהם ותהיה שותף גם אתה בגמ"ח.
ג. הרוב לא קונים שם. הם עברו לפריפריה.
ד. קבוצת רכישה כמו שזה נשמע

היום פחות באלפי אחוזים

הליטאים קונים דירות לא משנה מצב השוק, יקר או לא יקר.

ההורים של הבנות צריכים לשלם המון המון המון כסף על בחור, אני חושבת שהדבר היחידי שליטאים התפשרו עליו בשנים האחרונות זה האיזור מגורים, אם פעם זה היה בני ברק או ירושלים (כמובן שהיו שהלכו גם לק. ספר וכדו', אבל זו היתה התפשרות), היום הם מתפשרים יותר על פריפריה.

חסידים כמעט לא קנו דירות לילדים, בטח שלא צד הכלה בלבד, מי שנתן דירה שלימה זה מי שהיה לו לתת, ההורים בד"כ התחלקו חצי חצי ביניהם, בין צד הכלה לצד החתן,או שליש כל זוג הורים ושליש הזוג הצעיר, ובד"כ לא בב"ב, אלא אלעד, אשדוד, בית שמש ברכפלד וכו'.

כיום החסידים כמעט ולא קונים דירות לילדים, הם עוזרים בשכ"ד בד"כ בשנה הראשונה, וכל אחד נותן כפי יכולתו לדירה עבור הזוג, זה נע בין 20 אלף ל150 אלף, אצל רובם, מי שנותן יותר, זה פרגון מכל הלב

לא קנו ולא קונים

האשכנזים אומרים המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון
ואצל הספרדים זה תנוחמו מן השמים..

נותן מוהר להורי הכלה

מתגלגלים גמח בנק וחוזר חלילה
לחץ אדיר ולא ישנים בלילה

חבל

גמחים ללא ריבית, וטאבו משותף/משולש/מרובע (כן כן בבני ברק זה קיים)
בעיקר לא בוררים
מוכנים לגור בדירות ישנות עם תנאים לא משהו
חוץ מזה שזה ממש לא כל החרדים אלא רק הזרם הליטאי שמתאבד על זה
בציבור הספרדי והחסידי זה ממש לא מקובל

מנסים מאוד,
וגם, לא הכל ההורים משלמים, "נופל" גם על הזוג.
יש את הגמח המרכזי, שהרבה נכנסים לשם.
משלמים מגיל קטן על כל ילד סכום חודשי, וכשרוצים לוקחים הלוואה (אצלינו אנחנו משלמים אותה).
ועוד דבר, באמת קונים דירות בכל מיני חורים בארץ זולים יותר.וגם קונים על הנייר וזה יותר זול.
יכולה לומר לך שאצלינו ההורים שמו סכום ראשוני לדירות על הנייר. כבר כשהגעתי לגיל 18.
כשהתחתנו גרנו בשכירות עד שההדירה תהיה מוכנה..
בכל זאת, על הנייר לוקח זמן.
לוקחים גם משכנתא, גם גמח.
וגם ההורים מתחלקים.
שנים עדין משלמים על הדירה.
כל אחד יש לו את הסיפור שלו איך הצליח לקנות לילד דירה.

המון מה שאני יודעת רק נותנים חלק קטן

והזוג עם הזמן לוקח משכנתא או הלוואה מהבנק.

המעסיק מפריש 6.5%, ממך יורדים 6%.
אפשר להגדיל את ההפרשה האישית, אבל זה ממש לא מחייב את המעסיק להגדיל גם הוא את החלק שלו.

בכללי, עדיף להפריש יותר לפנסיה, או לקרן חיסכון חיצונית?

כי מרגיש שפנסיה זה יותר "בטוח".
או שזה ממש תלוי במסלולים שונים?

כמו שאמרת עניין המסלולים חשוב.
הוא כמובן תלוי גיל וסיכון אבל זה בהחלט מרכיב עיקרי.

וגם קרן "חיצונית" היא "בטוחה". סהכ הקרנות האלה נותנות גם שירותי פנסיה, אלה פשוט עם תנאים אחרים

לפנסיה יש יתרונות ויש חסרונות.

 

היתרון המשמעותי ביותר הוא פטור מלא ממס בהפקדה ובמשיכה (עד תקרות מסוימות ובהנחה שהמשיכה תתבצע רק בגיל פנסיה).

החיסרון המשמעותי הוא שהכסף לא נזיל.

לקרנות הפנסיה יש הרבה בעיות, את לא יכולה להוציא משם בצורה משתלמת בשום שלב, הרווחיות שלהם היא מלאכותית כי הכל סבוך ברגולציות...

קרן השתלמות זה אפיק השקעה בטוח שהוא הרבה יותר הגיוני ומשתלם
הבנתי שאפשר לפתוח לבד גם בלי המעסיק (וכמובן שהוא לא יפריש את חלקו במקרה כזה)

והכי טוב להשקיע לבד במניות במדד בטוח. אפילו דרך הבנק אם אין לכם הון גבוה שמצדיק השקעה בבית השקעות

עריכה:
לגבי הפטור ממס ממה שהבנתי קרן השתלמות גם אם היא אישית היא גם תהיה פטורה ממס (לא בטוחה.שמעצי באופן כללי על אנשים שעשו את זה לא נכנסתי לפרטים אבל שווה לברר)
והשקעה במדד טוב תניב תשואה שתכסה את המס כולל את המס רווחי הון בעז"ה. אבל זה צריך להיות השקעה לטווח ארוך ובמדד בטוח כמו s&p500

א. שכיר לא יכול לפתוח קרן השתלמות בלי השתתפות המעביד. רק עצמאי יכול, כלומר אדם שמרוויח כסף ונותן למשלם חשבוניות כעוסק מורשה/פטור.

ב. בבנק העמלות מאוד גבוהות, בתי השקעות מאפשרים להשקיע דרכם גם בסכומים קטנים כך שאין סיבה אמיתית להשקיע דרך הבנק.

ג. אין דבר כזה ''תשואה שתכסה את המס'', פשוט כי המס מחושב רק על התשואה. כלומר גם תשואה של חצי ש''ח תהיה יותר גבוהה מהמס...

ד. אין דבר כזה השקעה בטוחה במניות. מי שמכניס את הכסף למניות צריך לקחת בחשבון שהוא יכול גם להפסיד. השקעה בטוחה יש רק דרך פיקדון בבנק עם ריבית של 0.000000001% בערך.
למעשה, הסיבה לכך שהתשואה במניות היא הכי גבוהה היא בדיוק בגלל שזאת ההשקעה הכי מסוכנת (ביחס לאג''ח, נדלן, חסכונות וכו'). עם הסיכון מגיע הסיכוי.

ה. קרן השתלמות זה לא אפיק השקעה בטוח, זה בכלל לא אפיק השקעה. בתוך קרן ההשתלמות יש מסלולים שונים, חלקם בטוחים יותר וחלקם פחות. אפשר להפסיד כסף בקרן השתלמות כמו שאפשר להפסיד כסף בכל אפיק השקעה אחר. היתרון היחיד של הקרן הוא פטור מלא ממס על ההפקדה ועל המשיכה (עד תקרה מסוימת).

ו. הרווחיות של קרנות הפנסיה היא לגמרי אמיתית, ובגיל פנסיה החוסך יהנה מכל הרווחים שצבר.

1. ברור שיש סיכון , אבל האם אפשר להגיד שביחס שבין סיכון לסיכוי , בטווח הארוך משתלם יותר במניות מאשר באפיקים אחרים?
2. מה שמיקי מאוס כתבה לגבי פנסיה - נכון בסך הכל? עדיף באמת להשקיע במידת האפשר דרך קרן השתלמות ולא דרך פנסיה?

1.
לאיזה בית ספר היית שולח את ילדך?
לבית ספר שבו כל הילדים מסיימים אותו כשהם עם תעודת בגרות בינונית, או לבית ספר שבו חצי מהילדים מסיימים עם תעודה מטורפת בממוצע 115 והחצי השני כלל לא מצליחים לסיים בגרות?

השקעה במניות יכולה תיאורטית להניב את התשואות הגבוהות ביותר, אך גם את ההפסדים הגבוהים ביותר.

העבר מלמד שככל שההשקעה מבוצעת לטווח ארוך יותר, כך הסיכון קטן והסיכוי עולה. עם זאת יש כאן שתי בעיות:
א. העבר לא בהכרח מלמד על העתיד
ב. אם תצטרך את הכסף דווקא עכשיו והבורסה בדיוק באמצע נפילה, זה יהיה כואב...
ו''עכשיו'' לצורך העניין יכול להיות גם בעוד 20 שנים. כלומר אולי דווקא חודש לפני שתכננת להוציא את הכסף הבורסה תיפול, ואז לא יישאר לך זמן ליהנות מהתיקון שיבוא כנראה מתישהו בעתיד.

אני אישית חי עם הסיכון הזה בשלום ואני משקיע במניות, אבל חשוב להבין שיש כאן סיכון שאני חי איתו בשלום - וזה לא שאני לא מודע אליו ובוחר דברים מתוך אמונה עיוורת שכך ארוויח הרבה כסף.

ב. קרן השתלמות עדיפה על פנסיה כי היא זמינה למשיכה אחרי 6 שנים ולא רק בגיל 60+, אבל הבעיה היא שלא לכל אחד יש אפשרות לפתוח קרן כזאת. גם אם יש לך ואתה מרוויח מעל 17 אלף בחודש בערך אז אתה כבר לא נהנה מפטור ממס (על החלק שמעל התקרה), ואז קרן ההשתלמות הופכת להיות פחות משתלמת.

וגם את מפרישה כמובן.

(מה שכן, לא תמיד המעסיק מוכן לתת, אבל לרב מקובל).

 

 

שיעור ההפרשות המינימלי הוא 18.5% מהשכר, מתוכם 6% על חשבון העובד והיתר (12.5%) על חשבון המעסיק (6.5% הפרשות מעסיק לרכיב תגמולים ו-6% הפרשות מעסיק לרכיב פיצויים).
כיוון שהפיצויים במקרה של פיטורים (או התפטרות מוצדקת, המזכה בפיצויים כדין מפוטר) הם משכורת אחת לכל שנת עבודה, ומשכורת לשנה היא 8.33% בחישוב חודשי - בפועל המעסיקים נוהגים להפריש לפיצויים 8.33% ולא 6%.
(אם מפרישים רק 6%, את היתרה של 2.33% המעסיק יצטרך להוציא בבת אחת, לכל התקופה, במקרה של פיטורין או התפטרות המזכה בפיצויים).

יש מקומות עבודה, בד״כ גדולים ומאורגנים עם ועד-עובדים, בהם ההפרשות של העובד והמעביד גבוהות בעוד אחוז.
7% חלק העובד ו-7.5% של המעסיק, לתגמולים.
מרכיב הפיצויים זהה לנאמר לעיל.

וכפי שהומלץ לעיל - לבקש קרן השתלמות.
זו הטבה פנסיונית מאוד טובה.
2.5% השתתפות העובד, 7.5% הפרשות המעסיק.

הסכומים והרווחים שנצברו בקרן ההשתלמות פטורים ממס הכנסה בכפוף למספר תנאים.
מאחר שהמדינה אינה מטילה כל מגבלות לגבי השימוש בכסף שנצבר בקרן לאחר תום 6 שנים, ניתן לנצלו לכל צורך ולאו דווקא להשתלמות. עובדה זו הפכה את קרנות ההשתלמות לערוץ חיסכון (פטור ממס) גרידא שבמקרים רבים אינו משמש כלל להשתלמות.

אז זהו
שכתוב שם שהכסף צריך להגיע תוך 3-4 ימים ובזמני עומס תוך מספר שבועות.
הבעיה שלא כתוב כמה שבועות......🤦‍♀️

אוף זה ממש מלחיץ אותי.
שמא פתאום יפשטו רגל והכסף בכלל לא יכנס.....

נכנסת כבר לסרטים....

האם חברה תסכים לחתום על חוזה, שבו כתוב שהלקוח ישלם ''תוך מספר שבועות''?

והבאסה הכי גדולה
שאני מההתחלה הייתי נגד להכניס לשם את הכסף...
ובעלי ממש רצה
אז בסוף זרמתי איתו. ...


ואני ככ לא רוצה לומר אמרתי לך...
כל כך לא...

אוף באלי נס שהכל יכנס בבת אחת ומהר....

ולענייננו, המשלוח כבר יצא?

אבל הם כנראה עושים סתם רעש וצלצולים..
אם תהיה מלחמה היא כנראה תסתיים לפני שתתחיל

הם ישלחו משלוחי סחר וספינות גם אם הם ידעו שהאנשים שישלחו לעולם לא ישובו.
0 בערך לחיי אדם!

בונה על זה...

איך יש תמיד סיפורים על כאלה שגילו כל מיני רכישות באינטרנט למרות שהם לא הכניסו פרטי אשראי?

למשל, יש סיפורים על הורים שגילו שהילדים קנו דברים תוך כדי משחק בפלאפון, בסכומים גבוהים.. מאמינה שהילדים לא נתנו פרטי אשראי🤷

משהו לא נכון ולפעמים המשחק עצמו עלה כסף או רכשו פעם אחת ומאז זה רק ענין של אישור מחודש בלי הכנסת פרטים כל פעם מחדש

את יכולה לראות באתר סדרות

חסמו הכל וגם את האפליקציות.
בלי שינוי הגדרות ל ...cloudf לא יעבוד

אבל כל ההורדות והצפיות שאינן בתשלום, הן לא חוקיות וגם זה גזל והפרה של זכויות יוצרים.
מודה שבעברי השמשתי גם בגזל הזה ולא הייתי מודעת לעניין. היום אני מודעת, בכל מקרה כבר לא רואה סרטים בכלל ב"ה אבל גם לילדי אני אומרת את זה.
בתור יוצרת בתחום אחר, נהייתי מאוד מודעת לכמה זה בעייתי ויכול לפגוע, אישית וכלכלית, שאנשים מרגישים חופשיים לגנוב את העבודה והרעיונות שלך.
קחו לתשומת לבכם.

עכשיו נראה כמה זקנים יש כאן...

והוא היה יורד רק למחרת...

אצלנו שבוע ;)

ובאמת זה התחיל לרדת תוך 12-15 שעות סרט.
לפני זה היה לוקח שבוע+

איזה ישן! היינו מבקשים מאבא סרטים מצויירים ומחכים יומיים בציפייה לראות עידן הקרח או מה שזה לא היה... יאו נשכחות..

כיסוי ראש מבד של בגד ים עם גומי בקצה שאפשר לקשור.
הוא עם פס צבעוני.
נראה קצת כמו של חרדיות כזה אבל מחזיק על הראש ויותר טוב מכובע ים..
בזה אני משתמשת לים או בריכה.

לטיולי מים אני שמה מטפחת רגילה אבל מבד כותנה נח ופשוט עם סרט נגד החלקה בלי הגבהה. (ולוקחת בתיק סרט ומטפחת להחלפה לשלב שאחרי המים..)

ואיפה כדאי לקנות אחד שמחזיק?

חחח כי הוא די נופל לי מהראש... אולי צריכה למצוא אחד טוב

הראש

ובטיולים מטפחת פשוטה בלי בובו

כל הזמן האמת.
מטפחת מרובעת מבד, שלא יהיה מחליק. ומתחת סרט מונע החלקה. נותן מענה מצויין עבורי אם כי אני לא עושה קפיצות ראש וחתירות 🙃

אז קושרת מטפלת כרגיל.
כשהיינו בצימר עם בריכה אז נכנסתי עם כובע ים ומעליו כובע.

(ושאלה לנשים לדעתי יותר מתאימה לפורום הריון ולידה, יש שם הרבה שאלות מסוג זה, למרות שזה לא קשור לכותרת שלו).

רק חזק ואמץ מאוד 

וכן ישר כוח שחזרת לעדכן גם בטוב

 

שתראו הרבה אור וטוב מעתה ב"ה

איך שהדברים הכואבים שאמרת לי בזמנו נכנסו לי ללב,
אבל היום אומר לך בביטחון שיש לך חלק לא קטן ממה מהתהליך שאני עובר, דרך אגב , יעל, את מכירה אותי ואת אשתי באופן אישי , רמז קטן אנחנו גרים בבאר שבע , רציתי להגיד לך תודה על הכל .

הכי לא באר שבע...

(ואגב, להגיד לי שאתם מבאר שבע זה כמו להגיד לי שאתם גרים על כדור הארץ בערך... 😅

נולדתי וגדלתי שם רוב חיי כך שכמות האנשים שמכירה משם ענקית ואין לי באמת דרך לדעת לפי הרמז )

 

ב"ה תמשיך בדרכך הטובה ובתהליך המבורך,

שתזכו, אתה ואשתך היקרה, לראות אך ברכה וטוב בכל תמיד ב"ה 

כל זמן שהנר דולק,אפשר עוד לתקן.

🤗

איזה יופי!

נחכה לראות שהוא מסיים תואר שני עם תזה בהצטיינות, ואז נתחיל לרקוד ולשמוח מכך שהוא נולד.

את הבחורה

אולי עשה תשובה ואשתו סומכת עליו?

שהיא מודעת להיכן היא נכנסת

על נישואים מוצלחים?

ושנה אח"כ מתגרשים?
או אחרי 10 שנים?
או 20?
אני מכירה זוג שהתגרש אחרי.. לא יודעת כמה שנים, בגיל 60+ כשיש להם כבר נכדים.

רק בהלוויה אפשר באמת לשמוח

בהלוויה בוכים.

בקיצור-אסור לשמוח בחיים האלה...

תמיד אפשר לשמוח.
כל זוג מתי שמתאים לו. כן, אפילו גם כל שנה וכל יום.
אני חושבת שאנחנו זכינו לחגוג לסבא וסבתא שלי אפילו 60 שנה ביחד.

ורק עוד דבר אחד בקשר לשמחה בחתונות- בעיני חתונה זה ממש נס. שני אנשים שונים, הרבה פעמים גם ממקומות שונים לגמרי בארץ לפעמים גם בעולם, איכשהו מוצאים את הדרך זה לזו, ובזמן קצר (תלוי כמובן כמה הזוג דתי..) הם מחליטים שהם מוכנים להתחייב זה לזו לשנים ארוכות (כן, יש אופציה של גירושין, אבל לא באמת חושבים על זה בשלב הזה). ולדעתי, זאת סיבה מעולה לשמוח בחתונות

א. כי למצוא את הבן זוג שלך זה משמח מאד, וזה כמו קריעת ים סוף פרטית. זה נס - ואנחנו מודים על כל

ב. ומעבר לזה- אני חושבת, יש משהו בחתונה, שהוא גם קצת מפחיד ויש משהו בכח הזה של השמחה והאנשים שבאים לעטוף ולחבק אותך שנותנים המון המון כח וביטחון.

אני חושבת שזה גם קצת כמו בבר מצוה - השמחה על קבלת *עול* מצוות יכולה להשפיע על העתיד. יש מהו בשמחה הגדולה בהתחלה שנותן לזה כח להמשך העבודה הזוגית כל החיים.

קצת כמו נניח ששולחים מעבורת לחלל מצמידים לה טיל עוצמתי שיצליח עם כל עוצמת האש להעיף אותה, ואז הטיל מתנק ממנה והמעבורת מתחילה את העבודה של לנווט בחלל - לנווט בעבודת המידות ועבודת הזוגיות. אבל חייבים את השמחה הגדולה והאנשים מסביב בשביל הדרייב הזה.

(וברור שיום החתונה זה רק תחילת הדרך - אבל תחילת הדרך המתוקה מדבש!)

 

החתן וכלה יודעים שמכאן והלאה הם ביחד
ופתאום שזה כלכל מוחשי , כל הדאגות צפות
אז האורחים משמחים אותם ו"גורמים" להם שלא ידאגו ויישמחו שמחה שלימה.

מתוך כך בעזרת ה' בניית הבית תהיה נעימה יותר.

להתחתן עם פרה במקום עם בן אדם
(זו הייתה בדיחה, מכיר את המונח משחק מילים?)

ממש לא כולם מתחרטים בשלב הזה.

דבר שני-
זה בהחלט לא מספיק שזה מסתדר רק בשכל.
זה חייב להסתדר גם ברגש,גם במשיכה.

והכי חשוב!! וציינת זאת בעצמך ובצדק-
את רוצה להיות שלמה,בטוחה,רגועה ויציבה עם ההחלטה הזאת.
ואני אומרת-את חייבת!!! להרגיש שלמה,בטוחה,רגועה ויציבה עם ההחלטה הזאת.
אל תתני לאפחד להלחיץ אותך.
ואם את צריכה עוד זמן,קחי אותו.

את לא רוצה למצוא בעתיד את עצמך חלילה גרושה(+) כי לא היית שלמה עם ההחלטה שלך.
אז הכל בנחת.

אני ממש לא בנאדם של להרגיש דברים "חזק". לא סערות ולא זיקוקים. אז לא ציפיתי שזה יהיה אחרת עם האיש המיועד. גם לא היתה מבחינתי "משיכה" מטורפת.
(ברור שאי אפשר שתהיה דחיה מהאדם המיועד, כמובן)
וב"ה אנחנו נשואים באושר.

אז.. זמן בטח שזה לגיטימי. כמה חודשים עכשיו זו לא כזאת דחיה בהסתכלות של בע"ה הרבה שנות נישואין.
אבל באמת לחשוב האם טוב לך איתו ונעים, ולהתקדם הלאה. בלי לחץ. זו לא החלטה פשוטה. זה להחליט איך ייראו החיים שלך. ברור שזו לא החלטה שלוקחים כלאחר יד. את בסדר, אל תדאגי.
שיהיה בקלות ובשעה טובה!

@אהבה. יקרה,

כמה דברים חשובים לפני המגילה 😅:

 

א. כל אדם הוא עולם ומלואו.

ודאי שכל קשר ומה קורה בתוכו, ומי אני, ומי בן/בת הזוג שאיתי, ואיך הדינמיקה ביננו וכו' - אלו דברים שפעמים רבות יטיב מאוד אם נבחן אותם בצורה *ספציפית* ועמוקה. זה יכול להיות ביננו לבין עצמינו, זה יכול להיות עם חברה קרובה וזה יכול להיות עם איש מקצוע.

בעיקר שנרגיש את השלמות והבהירות הזו בכל צעד ובכל החלטה שלנו, את השלווה הזו בלב.

 

ב. כתבת: "הכל מסתדר בשכל, כיף וטוב ונעים" - כלומר הכיוון אכן חיובי מאוד,

אבל את פשוט זקוקה ל*זמן*.

וזה גם בסדר גמור!

אם הכיוון הוא במגמת עלייה ויש התקדמות מאוד טובה בהרבה פרמטרים - יכול מאוד להיות שהזמן הוא הפקטור החשוב כאן.

אז נכון, לא תחכי עכשיו שנה אולי, אבל בהחלט אפשר וניתן לחכות כמה חודשים ולראות ולבחון את פני הדברים אז.
 

וכן, בהחלט חשוב להגיע עם שלמות בבחירה ובהחלטה כאשר אנו עומדים תחת החופה.

 

 

וכעת ארחיב:

 

כתבתי כאן ✨ איגרת לכל הרווקים והרווקות היקרים והיקרות ✨ - לקראת נישואין וזוגיות

בעבר בהרחבה על מציאות כזו של התלבטות בקשר או לפני אירוסין

 

מצרפת את הדברים:

 

מה עושים במקרה של התלבטות בקשר –

 

את/ה נמצאים כבר בתוך קשר. אבל מתלבטים.

מה עושים?

 

אז אם עדיין יש התלבטויות – ניתן וכדאי לצאת לעוד כמה פגישות, לתת עוד *זמן* לקשר ולהיות יותר בטוחים.

 

כך גם לא תהיה הרגשה שחתכנו מהר מדי בלי לתת צ'אנס אמיתי לבחור/ה

וגם נוכל להיות יותר בטוחים בתחושות, בהתנהגויות ובכל הקשר.

 

כמובן שמקרה שישנה ממש רתיעה עצומה וכלל לא מסוגלים להמשיך – צריך לחתוך. ובעצם אין כאן התלבטות אם יש רתיעה שכזו...

 

אבל אם אין רתיעה- ונחמד לך איתו/ה בסך הכל ואת/ה רואה בו/ה טוב -

תהיו שם. ברגע. תחוו את ההוויה ביחד.

בלי לנתח *כל* הזמן ולחשב חישובים.

 

אני מאמינה שאחרי עוד קצת זמן כבר תהיו יותר חכמים (לכאן או לכאן) ותדעו יותר.

 

 -לפעמים אנחנו יכולים להיות בטוחים שמה שאנחנו רואים זה כי XYZ....

ולפעמים זה בכלל לא הכיוון.

למשל,

הגעת לדייט בבית קפה ובחור הזמין רק תה. ולא שאל אותך הםא להזמין לך משהו.

את פירשת זאת כ- "הוא בטח קמצן".

אבל יכול להיות סיפור אחר לגמרי לאותו אדם ולאותו אירוע.

עומד (יושב) מולך אדם שלם. עם עוצמות מדהימות משלו, וכן, גם עם חולשות שלו.

כי לכל אדם יהיו גם יתרונות וגם חסרונות, גם חולשות וגם חוזקות - כאלה אנחנו, בשר ודבר, אנושיים, לא מושלמים.

את עדיין לא מכירה אותו עד הסוף.

כל אמירה או התנהגות יכולה להיראות בעינייך כמה ש*את* יודעת ומיכהר מעולמת הפנימי, אבלך זה יכול להיות הפוך לגמרי *מבחינתו*

 

נסי לשאול אותו

 

למה אתה חושב ככה?

מדוע נהגת ככה?

איך *אתה* רואה את הדברים?

 

אולי כך לאט לאט תביני יותר.

 

יכול להיות שהוא קמצן,

יכול להיות שסתם בא לו רק תה,

יכול להיות שאין לו הרבה כסף,

יכול להיות שהוא אפילו לא מייחס לזה חשיבות אלא זורם

ויכול להיות עוד המון דברים.

 

 

אני לא אומרת בשום צורה שצריכים להיות שפן ניסיונות של מישהו,

אלא רק מנסה להבהיר נקודה -

שלפעמים אנחנו מפרשים התנהגות של אדם לא כפי שהיא באמת,

ולפעמים אותו האדם עצמו יכול להשתנות ולשנות הלך חשיבה,

וגם שלאותו האדם יש המון מעלות וטוב לצד היתרונות,

ושאין אין אין ולא קיים אדם מושלם. רק הקב"ה לבדו מושלם.

 

עם כל זה -

לנסות כן להיפגש קצת יותר ולהבין יותר לעומק את הדברים

ואיך מרגיש לך איתו בכללי, ומה טוב בו,

ומה נעים לך איתו וכן הלאה.

 

אחרי כל זה - אם מחליטים לחתוך - זה נעשה בשלמות ולא באמצע

ואם מחליטים להישאר - זה נעשה בשלמות ולא מתוך החלטה פזיזה.

 

מה עושים במקרה שנמצאים כבר לקראת אירוסין אך חוששים האם זה זה?

 

מה צריך כדי לדעת אם "זה זה"?

בעיקר לבחון ולשאול את עצמינו (נכתב בלשון נקבה, אך כמובן שמיועד לשני המינים)-

 

האם אני רואה ותופסת את בן זוגי כאדם איתו אני רואה לצדי בעתיד הקרוב והרחוק?

האם אני רואה בו אבא, ואבא טוב לילדיי?

האם המחשבה שחלילה לא תהיי איתו הופכת לך את הבטן ?

האם את רוצה אותו לצידך תמיד?

האם את סומכת עליו?

האם יש לו מידות טובות ובעיקר לב טוב?

האם הוא מכבד אותך?

האם את רואה איתו עתיד משותף?

האם נחמד לך איתו מאז שהכרתם?

האם השיחות ביניכם זורמות (=תקשורת טובה)?

האם יש ביניכם כבוד הדדי?

האם יש ביניכם משיכה/חיבה/מציאת חן/רצון לקירבה מכל סוג שהוא, אפילו לתת יד, חיבוק, להרגיש אותו קרוב?

האם יש ביניכם התאמה כללית בשאיפות, רצונות (כמובן שפערים הם חלק בלתי נפרד מכל מציאות של זוג נשוי, אבל אפשר לבדוק התאמה כללית שאיך רואים ותופסים את העולם)?

האם את יכולה בבהירות לראות את עצמך חיה איתו עוד הרבה?

האם רק המחשבה על להפסיד אותו ולא להתחתן איתו עושה לך *רע*?

 

בחלק הזה – אם עונים לעצמנו תשובות חיובית – סימן שיש ביטחון וודאות ***בבן הזוג עצמו***.

 

כעת הייתי רוצה להתייחס לעוד חלק שקיים בתוכנו לא פעם, שנקרא לו כרגע "החלק החושש/ההססן שלנו":

אז יש בתוך כל אדם הרבה חלקים,

כשאחד מהם הוא חלק הססן, בעל אי ודאות, ספקות, פחדים וחששות רבים,

החלק יכול דווקא לפני קבלת החלטות חשובות, ובמיוחד לקראת חתונה, להפציע בתוכנו, לדבר מתוכנו מדי פעם ופעם, ובעצם מוריד לנו את הביטחון וממלא אותנו בתחושה של חוסר ודאות וחששות.

 

חלק מהמילים שהחלק הזה אומר לנו הם:

"אני מוצא את עצמי הרבה במחשבות של האם זה זה?

איך בכלל יודעים שזה זה?

אני בוחן כל הזמן את מה שקורה ביניכם כסימן אם זה זה או לא זה.

אני כל הזמן בבדיקה.

אני לא מרפה.

גם כשאתם שניכם בתוך הקשר וטוב לכם - אני עדיין תמיד מחפש מסביב אישורים שזה שזה,

מרב, מהורים, מחברות, ובעצם מהיקום כולו.

אני רוצה לשמוע שזה זה, שבת קול תצא ותגיד לי אפילו עדיף, ואז זה *קצת* ירגיע אותי - אבל עדיין לא לגמרי ירגיע אותי, כי תמיד אני אהסס, לא משנה מה!

גם אחרי תקופה מסוימת אני שוב אחזור ואבדוק ואבחן את העניינים,

אני גורם לך להעיד על עצמך שאת אדם מאוד הססן

אני גורם לך להעיד על עצמך שאת אדם שמתקשה לקבל החלטות

אני גורם לך לבחון ולנתח כל דייט ולומר האם היה קצת משעמם או לא,

אני גורם לך להילחץ מהצעת נישואים שאת מאוד רוצה וכמהה אליה, כל פעם בגלל תירוצים אחרים -אני גורם לך לפחד שגם אחרי שתחליטי אולי תתחרטי,

אני גורם לך לפחד ממחויבות"...

 

עד כאן החלק ההססן שבנו.

 

אם כל אחד ואחת יבחן/תבחן את הדברים,

במקרה של וודאות בבן הזוג עצמו -

הוא יוכל לראות בבירור שיש בו אמונה שלמה וביטחון שלם בבן זוג עצמו,

ויחד עם זאת, חלק מהתכונות הבולטות בו כרגע מצביע על חוסר ודאות וחששות - ז"א, זה כלל וכלל לא קשור לבן הזוג עצמו, זה קשור אך ורק אליך/אלייך!

ז"א 2,

שגם אם נמצא את הגבר הכי הכי מושלם (שכידוע, לא קיים, מעולם לא היה קיים, ומעולם לא יהיה קיים - בדיוק כמו שאין אישה מושלמת, ובעצם אין אדם מושלם - רק הקב"ה לבדו מושלם) - עדיין החלק הזה שבנו יטע בנו ספקות וחששות!

וגם אם יהיה לך טוב, ואפילו טוב מאוד - עדיין החלק הזה שבך יטע בך ספקות וחששות!

 

לכן, כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסו לברר בתוככם את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

 

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבו לו ולא תלכו על זה? מה תרוויחו? ומה תפסידו?

ומה יקרה אם לא תקשיבו לו, תתמלאו בחלק הבטוח שלכם ותלכ על זה - מה תרוויחו אז? ומה תפסידו אז?

 

נסו להיות רגע עם עצמכם בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוככם פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייכם שבו הרגשתם ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את/ה רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסה/י להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את/ה שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי את/ה שאת/ה לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

 

2. יש טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון *האמיתי* יותר של האדם.

במקרהשל ספקות וחששות בקשר ומעצם ההחלטה להתחתן, למרות שבן הזוג עצמו מאוד טוב ואהוב (שוב, נכתב בלשון נקבה אך מיועד לכולם),

אפשר לשאול - מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים?

ז"א, אם *הוא* יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

 

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך בשלמות.

 

 

3.הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

 

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

 

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

 

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

 

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

 

4.אדם שהוא מאוד אינטליגנט ורציונאלי,

בד"כ מאוד אוהב לנתח דברים בראש, לחשוב, להעמיק, לא לחפף, 

מאוד יסודי ואולי אפילו פרפקציוניסטי.

ודווקא לאנשים כאלה, לפעמים יותר קשה.

כי לפעמים לא משנה מה יקרה להם במציאות - עדיין הראש שלהם והמוח שלהם יעבוד שעות נוספות וינתח וינתח עד כאב.

 

דווקא לאנשים כאלו הייתי מציעה להקשיב יותר לגוף, לרגש,

ולא רק לשכל.

השכל שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה אתם יודעים ואף אחד לא יקח לכם.

אבל אל תתנו לו להעיב על השמחה שלכם ועל כל מה שיכול להיות לכם טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור/ה טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תנו יותר מקום לגוף ולרגש שלכם.

 

שאל/י את עצמך

מה אני מרגיש/ה כשאני לידו?/ה

איזה רגש עולה בי כשאני חושב/ת עליו/ה?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגיש/ה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצא/ת לידו/ה?

איזו תחושה הוא/היא מעלה בי?

 

תהיו שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותנו להן רגע למלא את כל כולכם.

אתם יכולים אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאו את הצורה המוחשית הזו שדמיינתם לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תנו להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישו אותן, ותשהו ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

 

בצורה הזו, תהיו בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלו קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבכם כשתצטרכו.

 

 

• דבר נוסף שכולם יודעים אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור מסוים, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את ה2-3 תכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

 

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

 

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

 

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

 

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

 

אני לא יודעת איך,

אבל אם היית יכולה לבוא לפגישות איתו ולראות רק *אותו* כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

לענ"ד זה היה יכול לעשות לך הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

 

אז מה כן יש בו?

 

האם הוא נאה בעינייך?

 

האם יש ביניכם נינוחות?

 

האם יש ביניכם נעימות?

 

האם הוא אדם טוב?

 

ומה אין בו?

 

ואחרי שיודעים בדיוק מה כן יש בו

ומה בדיוק אין בו.

 אפשר להתקדם.

 

• יש מקרים בהם ההססנות והספקות עצמם גורמים לחסימה כלשהי בתוך הקשר עצמו.

למשל, אישה שיוצאת עם בחור טוב שטוב לה איתו אבל לא מרגישה להט/משיכה גדולה חיצונית, וזה בעצם יושב על מחסום כלשהו אצלה.

במקרה כזה הייתי אומרת לאותה אישה -

אם תתני לעצמך להיפתח ותשחררי את המחסומים שיש לך - או אז גם הלהט יגיע, גם המשיכה תגבר,

וגם הנתונים החיצוניים פתאום יראו בעינייך כיותר יפים.

כי הגוף והנפש עובדים יחד.

אי אפשר להפריד ביניהם.

אם כרגע את קפוצה או חוששת ומלאה בפחדים לגבי האישיות - זה מאוד הגיוני שזה ישפיע גם על המשיכה ועל הנתונים הפיזיים, וכמובן להיפך - ברגע שתרגישי שאת יכולה להתמסר - זה יכול להגיע יותר בקלות.

  

 "ואם אני מפחד/ת שאחרי החתונה "פתאום" אפגוש מישהו מושלם ?"

השאלה הזו היא לדעתי נטו פחדים.

אני לא חושבת שזה מוביל למקום טוב.

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

 

 

 "ואם אני מרגישה רעה שאני שופטת את החבר שלי לפי הצרכים שלי?"

ובכן,

כולנו עושים זאת לפני החתונה. את ממש לא רעה.

הרי כל אחד בוחר/ת את הן/בת זוגו לפי מה ש*הוא* רוצה, לפי מה שטוב *לו*,

לפי הצרכים *שלו*,

כולנו מעוניינים במי שיספק ל"אני המשוקף" שלנו את הצרכים שלו, ויגרום לנו להרגיש נפלאים וטובים ואהובים ושווים.

זה בסדר גמור.

את אנושית

 

אם אחרי שבאמת תבחרי בו בלב שלם, כי תדעי שהוא יכול למלא את צרכייך והוא טוב לך ואת לו - או אז יכולה ביתר קלות להמשיך ולהתפתח האהב והמשיכה.

זה מנגנון נפלא של הנפש, שלא נפתחת עד הסוף - עד שמרגישה במקום הבטוח שלה.

ומשהיא שם - הכל רק יכול לגדול ולגדול.

 

ברגע שתהיה לך הבחירה,

ההשלמה,

כל השאלות הללו די יתמוססו,

כי כן, אם בחרת בו בלב שלם - בוודאי שתוכלי להגביר את האהבה והמשיכה אליו.

אהבה ותשוקה זה בעיקר משהו אקטיבי וממש לא פסיבי.

בהחלט אפשר להגביר אותן, במודעות, במכוון, וממש לא רק בספונטיניות.

יש מגוון דרכים להגביר אהבה

ויש מגוון דרכים להגביר תשוקה.

 

אבל בראש ובראשונה צריך לדעת אם זה האחד שלנו,

אם זה האחד והמיוחד שאיתו נחיה כל חיינו.

 

אחרי שיש תשובה לזה - אפשר לעשות את התהליך.

וכן, חשובה לפחות חיבה ומשיכה בסיסית לפני החתונה. זה צריך להיות קיים.

אבל לא חייב ברמה מרקיעת שחקים.

זו נקודה חשובה,

כי מצד אחד אי אפשר להתחתן בלי חיבה ובלי אהבה ובלי משיכה,

ומצד שני,

לפעמים מרוב מטא קוגניציה שאנחנו עושים לעצמנו,

ויותר מדי "over-thinking" וניתוחים של דברים,

אנחנו, דווקא האנשים היותר מודעים, יכולים לשים לעצמנו מקלות בגלגלים...

 

 אם את/ה מודעים קצת יותר מדי, עם המון ניתוחים ואפילו האשמה או הלקאה עצמית – כדאי דווקא להתמקד באינטואציה שלכם יותר.

 

לא לשפוט את מי שאנחנו יוצאים איתו לפי השאלה – "האם יגיע אחריו מישהו מתאים יותר?"

אלא לשאול את עצמנו "האם טוב לי איתו? האם כיף ונעים לי איתו?"

 

לא מתחתנים עם אדם מסוים רק בגלל הפחד שאולי לא יגיע בעתיד מישהו יותר טוב וגם לא נפרדים מאדם מסוים רק בגלל המחשבה שאולי יגיע בעתיד מישהו יותר טוב! וזה נכון לכל גיל באשר הוא!

 

מתי כן חושבים על פרידה? אם אנחנו לא מאושרים, אם לא טוב לנו איתו/ה, אם אנחנו לא רואים עתיד או פוטנציאל לאהבה איתו/ה.

ומתי חושבים על להמשיך? אם אנחנו *כן* מאושרים, אם כן טוב לנו איתו/ה, אם אנחנו כן רואים עתיד ופוטנציאל לאהבה ומשיכה איתו/ה.

וכמובן גם האם ***המגמה*** של הקשר היא של התקדמות בראייה הכללית?

 

וכדי לענות על כל השאלות האלה חשוב גם להיות בתוך הקשר *עצמו*, ולא כל הזמן רק להסתכל עליו מבחוץ...

זה בסדר להתבונן לפעמים מבחוץ, אבל לא באופן מוחלט ובלעדי שתופס את הכל.

למשל, לפני שהבחור מתקשר אפשר לשאול את עצמינו לפני שעונים – מה אני מרגישה עכשיו?

אם אנחנו בדרך לפגישה או באמצע הפגישה בזמן רגוע של נחת יחסית – אפשר שוב לשאול את עצמינו – מה אני מרגישה עכשיו? איזה רגש עולה לי? ממש לדייק ברגש עצמו...

אפשר גם לחשוב על 4-5 תכונות חשובות שאנחנו הכי זקוקים שיהיה בבן זוגנו, ואת שאר התכונות הפחות "קריטיות" לנסות לאט לאט לשחרר...

 

 

 חשוב מאוד גם לזכור שכאשר יש לנו רצון מאוד גדול או מטרה מאוד גדולה

הם מלווים בשני רגשות עוצמתיים:

גם פחד גדול

וגם התרגשות גדולה.

ההתרגשות מקורה ברצון שלנו,

והפחד - מקורו בחלק במוח שנקרא אמיגדלה.

והאמיגדלה הזאת באופן כללי לא אוהבת שינויים. היא אוהבת את המוכר והידוע. התפקיד שלה הוא להגן עלינו, והרבה פעמים שינוי גדול מדי בשגרת החיים יכול להיתפס אצלה כאיום

לכן כדאי קודם כל לנשום עמוק.

לתת זמן לעכל, זמן לקשר, זמן לבהירות בהחלטה, זמן להתרגל לרעיון שאם מצאנו את האחד – אז מצאנו אותו 

ואפשר גם לנסות לפרק את המטרה הגדולה שלנו, למשל "להקים בית" לחלקים והתקדמויות יותר קטנות ולראות כיצד אנחנו מתקדמים צעד צעד עבור המטרה ולא בבת אחת...

עוד משהו שאפשר לעשות – זה לנסות לחזק את הרצון.

למשל לשאול את עצמי למה אני *כן* רוצה להתחתן איתו?

 איזה טוב זה יביא לחיים שלי?

איזה טוב הוא יכול להעניק לי?

ולנסות לדמיין את עצמך כבר שם אחרי החלטה, ולשאול את עצמך מי את שם?

 ומה את מרגישה כשאת שם?

 

עוד על הפחד והבילבול:

 

 "ומה לעשות עם הבילבול הגדול שיש לי לפעמים?"

 

אפשר לעבור לרגש של הבילבול שלך שיכול להיות לעיתים מאוד חזק ודומיננטי אצלך בחיים.

לפעמים אותו הבילבול לא חדש לך,

הוא מלווה אותך כבר שנים ארוכות,

הוא מלווה אותך בהרבה (אם לא כל) הקשרים הקודמים בהם היית.

ולצד הבלבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להישאר לבד,

פחד להיות יחד אבל להרגיש לבד

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

פחד לאבד את הטוב שיש

פחד ממורכבות

פחד מהתמודדות

פחד להתגרש בעתיד

פחד לא להתחתן לעולם

פחד מהחיים עצמם!

 

לי הקטנה זה נשמע שלפעמים הפחד מנהל אותך, הבילבול מנהל אותך.

זה מאוד אנושי וטבעי לפחד

אבל כן כדאי לפעמים לעצור ולחשוב עםפ עצמנו האם הפחד הזה לא משתק אותנו?

האם הפחד הזה לא מנע או מונע מאיתנו לחוות דברים טובים?

להשיג דברים שאנחנו רוצים?

להתקדם בחיים?

אם התשובה נוטה להיות חיובית אז צריך לעבוד על זה.

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

 

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

 

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

 

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

 

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

 

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

 

זו בחירה רק שלך.

 

 

אחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז-

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

 

 

בהצלחה רבה רבה!

תבשרו אותנו בבשורות טובות בקרוב ב"ה, בשלמות, בחסד ובגלוי ובהרבה הרבה שמחה

 

סתם. קראתי את הכותרת ברפרוף ולא קלטתי את המילה האחרונה...

 ועכשיו ברצינות תמיד יש התלבטות. מעטים הזוגות שידעו באופן מוחלט ווודאי שזה זה.

בלי שום התלבטות ומחשבה.

 

לפעמים להיפך.

זה שאין התלבטויות בכלל מדליק נורה אדומה.

אני חושב שצריך להבין מה חסר. ולא לחכות למושלם. אבל להבין על מה החוסר יושב. בלי להבין זה לא כדאי לסגור. אבל כשמבינים וזה מרגיש בסדר זה השלב.

 

 

כשהרצון חזק מהפחד

לגמרי לגיטימי ובסיסי לרצות להיות שם עם הלב.
זה זמן שאת זקוקה לו ואין בזה שום מריחה.
את לא רוצה חלילה להיות עוד כמה שנים שרשור בפורום שמתחיל ב "התלבטתי אם אנחנו באמת
מתאימים אבל הרגשתי שאני חייבת להחליט ואסור להמרח, ואז..."




(זה חוץ ממקרים מסויימים: אם באופן סדרתי את מרגישה שהפחד חוסם אותך מלהתקדם בקשרים, אז כדאי לבדוק אם יש כאן משהו יותר
מורכב ומשמעותי מפחד טבעי לגמרי להחליט החלטה הרת גורל שכזו)

עוזר לי מאד כל פנינה שלכם

גם אם זה רק לרגע אחד. אבל לא רגע לפני לדעתי.
כשאת אומרת את ה"כן" רק תוודאי שזו האמת שלך בשיא הנוכחות באותו הרגע. מה קורה אחרי זה זה של הרגעים של אחרי זה. אבל האמת צריכה להיות נכונה לרגע ההוא שאת אומרת את ה"כן" הזה.

אנחנו לא עשויים רק משכל.

זה לא צריך להיות חזק, זה רק צריך להיות כן נוכח

תשחררי את הלחץ שזה יהיה כן,
מותר לך הכל.
תשחררי את הפחד,
מקסימום תגידי לא.
אבל הכן הזה צריך לבוא בהשלמה.
הפחד מבלבל אותך.

תזרקי רגע את המטבע באוויר, קחי נשימה ותתני לך להרגיש מה את רוצה.
לא מה את חושבת.
איפה הרצון שלך נמצא, ואם הוא נמצא בעוד לא, אז שם הוא נמצא ותקבלי את זה...

אמרת ה"איש" שלי.
את אישה בוחרת.
בחירות עושים מתוך רצון.
רצון מתגלה כשהלחץ משתחרר.
תעצמי עיניים או מה שתבחרי, אבל פשוט תרגישי.

מריחה זה כשל"פסק זמן" אין מטרה אמיתית.
לבדוק מה את רוצה זו מטרה נעלה. ולפעמים דווקא להמשיך בכח זו מריחה.

אם את מרגישה שזה מה שאת צריכה, תעשי את זה.
סמכי על עצמך.

כל השאריות בצלחות של הילדים - לכיור.

כל העצמות - לכיור.

כל הקליפות - לכיור.

כל מה שנשאר בסוף של שטיפת הכלים - נשאר בכיור.

 

ואז מפעילים את הטוחן, מכבים אחרי 10-15 שניות, והיידה למטלה הבאה.

 

פח האשפה לא מסריח ולא מטפטף (יש בו רק עטיפות וכו' ולא דברים אורגניים או רטובים), לא צריך להרים עם היד את כל האיכס שנשאר בכיור בסוף השטיפה, לא צריך לעבור עם הצלחות מעל הפח בדרך לכיור בסוף הארוחות...

 

לגמרי שווה את המחיר.

 

אני התקנתי עם אינסטלטור שחיבר לי את הטוחן גם לכיור וגם למדיח (כל הלכלוך מהמדיח מגיע ישירות לטוחן האשפה וככה לא צריך לאסוף שאריות מהמדיח). שים לב שצריך לעשות חור קטנטן בשיש בשביל כפתור ההפעלה.

 

יש לי את הדגם הזה, קניתי מאמזון בחצי מחיר לעומת הארץ (צריך להוסיף מתאם חשמלי שעולה דולר בערך):

טוחן אשפה InSinkErator Evolution 200 - זאפ השוואת מחירים

גם על הילדים להיזהר וגם עלינו.

(גם לנו יש טוחן אשפה בבית הנוכחי, אומנם אנחנו כאן בשכירות אבל עדיין נהנים ממנו מאוד, עם זהירות מהנ"ל )

וברצינות:

אנחנו פשוט לא מפעילים אותו אף פעם בלי המכסה שלו, מכסה שכמובן לא מאפשר מעבר של אצבעות...

למשל כאשר שוטפים כלים ויש מים בכיור, לפעמים אני מפעילה אותו כדי שסף המים ירד, ואז המכסה קצת יכול לזוז מכל המים. באותן השניות חשוב לא לקרב את האצבע לשם. ובכלל לא לתת לילדים אף פעם להתעסק עם הכפתור הזה.

אתם עושים מעולה עם המכסה, רק היה חשוב לי לכתוב את האזהרה החשובה בכללי גם כאן, אם בעל הבית לא היה מזהיר אותי כשעברנו אוי ואבוי לי ולאצבעותיי ח"ו 😲😬

גם את הזהירות הנדרשת כאן.

(גם אותי ממש מכווץ לדמיין את זה ח"ו, אבל היה לי מאוד חשוב לשמוע את זה מבעל הבית שלנו כאשר עברנו, אני הרבה יותר נזהרת מאז וזה חשוב מאוד...)

שלא נדע מאף צרה ושיהיה רק טוב לכולנו ב"ה! 🙏

זה נשמע אחלה דבר חוץ מזה

רק בשבת אנחנו ממתינים עם ההפעלה עד מוצש. בכל מקרה - הזבל לא בתוך הכיור, הוא יורד מיד לתוך הטוחן שנמצא בארון שמתחת לכיור. לא רואים ולא מריחים.

במצב "רגיל", הפתח של הכיור מכוסה עם מכסה (כאילו אין טוחן אשפה).

כלומר כל לכלוך מגודל של גרגר אורז ומעלה - לא יצליח לעבור את המכסה ולהיכנס לטוחן האשפה. קל וחומר כפיות או אצבעות.

 

אחרי שיש בכיור לכלוך אורגני (כלומר לא כולל עטיפות וכו') אתה מוריד את המכסה הזה ובעזרת הברז אתה מוריד למטה את כל הלכלוך. בכיור רגיל זה היה גורם לסתימה, אבל במקרה הזה כל הלכלוך יורד ישירות לתוך טוחן האשפה.

 

אחר כך סוגרים את המכסה ומפעילים את הטוחן, אחרי 10-15 שניות מכבים אותו, ופה נגמר התהליך. כל הג'יפה התרסקה לחלוטין והפכה למיץ (כולל עצמות, קליפות ביצים, גרעינים של פירות, שאריות מזון מהצלחת, קליפות של תפוחי אדמה וכל זבל אורגני אחר שעולה בדעתך), והוא עושה את דרכו בצנרת לעולם שכולו ביוב.

 

אם בטעות נכנס משהו שלא היה אמור להיכנס (וזה לא אמור לקרות אם משתמשים נכון) - פשוט מוציאים אותו כשהמכשיר כבוי. 

החכמתי

אבל הכיור מלא בכלים?
ומה לגבי תחזוקה? לנקות מדי פעם וזה

קניתי דרך "רעות תקני לי", היא הביאה קופון עם הנחה למוצר הזה דרך יבואן ישראלי (הוא בעצם רוכש מאמזון ומביא לך עד הבית, אמנם קצת יותר יקר מאשר לקנות ישירות דרך אמזון אבל מקבלים אחריות של ספק ישראלי).

 

יש הרבה מבצעים סביב המוצר הזה, ואפשר לחסוך כמה גרושים אם מחכים לאחד מהם.

 

נ.ב.

עכשיו אני רואה שקניתי את הדגם 250, יותר מתקדם מהדגם של 200 שציינתי קודם בטעות...

 

אל תרוצו לקנות את זה אם אין לכם מקום מתחת לכיור (אי אפשר להכניס גם טוחן אשפה וגם פח - טוחן האשפה תופס הרבה מקום) ואם אין לכם נקודת חשמל מתחת לכיור.

 

נקודה נוספת: הטוחן יכול להתחבר רק לכיור אחד + מדיח אחד, זה אומר שבבית עם שני כיורים או אפילו כיור אחד כפול עם מחיצה באמצע - לא תוכלו להשתמש במכשיר אחד עבור חלבי + בשרי.

כדי למנוע סתימות

איפה ששני הצינורות משני הכיוונים מתחברים?

יש מוצרים שבהם לא אכפת לי לשלם מעט בשביל מוצר בינוני, את הדברים האלה למשל אני כותב בעזרת טלפון סיני שעלה לי 700 ש''ח.

בטוחן אשפה לא כדאי לחסוך כך לטעמי, את לא רוצה שייתקעו לך שם דברים ואת בטח לא רוצה סתימה בביוב.

שימי לב שיש לו 0.5 כ''ס לעומת 0.75 בדגם 250, ויש לו שלב טחינה אחד לעומת שלושה.

אני גם די בטוח שכתוב בהוראות שלו שאסור להכניס דברים מאוד קשים כמו קליפות ביצים

<צ>

העולם שלי יותר רחב מסך כל המשברים שעברתי 🌷

לגמרי..

האמת היא שאני בעומס ממשוכשאני על המחשב אני עושה דבריםאחרים

 

יש לי על הראש:

צה''ל

ילדים בבית בחופש

עבודה

תחזוקה של הבית בשוטף

סדנא על הראש שאני צריך להכין ואני דוחה ודוחה ודוחה.

 

אולי תעזור לי עם הסדנא?

 

סדנא על כלכלה לנוער צעיר(12-14)יש לי הרבהרעיונות ועודפחותמחודש הסדנא ולא התחלתי לשבת עליה.... מיליון נושאים מיליון כיוונים ועוד לא סידרתי לעצמי מה יותר חשוב

 

 

''העובד התפטר ולא בא לנו''?

אין דבר כזה לתבוע סתם, השופט יגלגל אותו מכל המדרגות וישית עליו פיצויים גבוהים.

מקום עבודה הוא לא כלא, את אדם חופשי ואת יכולה לעזוב מתי שאת רוצה (בכפוף לימי הודעה מוקדמת, תום לב וכו').

אפילו אם יש חוזה לפיו את מתחייבת לא לעזוב - במקרים רבים זה לא חוקי ובית הדין לעבודה לא יקבל זאת.

אין באמור ייעוץ משפטי המותאם לצרכי הלקוח ולמאפייניו הייחודים בלה בלה בלה...

אני לא רוצה להיכנס לפירוט יתר,
אבל החברה טוענת שהליך חפיפה סטנדרטי שנעשה בזמן שעות העבודה (ולא מדובר על קורס או הכשרה מקצועית שבסיומה מקבלים תעודה) שווה להכשרה ומכאן שמותר לתבוע עובד שמבקש לעזוב ב-15 אלף ש״ח.

זה נשמע הזוי, אבל זה קרה לעובד שעזב ממש לאחרונה (המשפט שלו עתיד להתחיל בקרוב).
הוא נאלץ לשכור עו״ד מטעמו (וזה עסק לא זול).

לא צריך עורך דין, השופט יזמבר כל מעסיק שינסה לתבוע על דבר כזה.

יש חוקים בנוגע לזכות העובד להתפטר, זה לא ג'ונגל.

המשפט שלו עתיד להתחיל בחודש הבא ואני במתח יותר ממנו.

ככל הנראה תוצאה של חוזה עבודה דרקוני ושל אנטיפתיות בלתי מוסברת שעובדת על אנשים שחוששים על לחמם.
או לחלופין - טפשות שתעלה להם ביוקר.

את כבר שאלת שאלה זו בכמה מקרים
אולי עלייך להתמקד בבניית בטחון עצמי. דבר שוודאי משמעותי לעצמאים לא פחות משכירים.

נקודתית, תתפטרי, רק שימי לב למגבלת ההודעה מוקדמת. ואם ידברו, אפשרי גם לחתום על 'קנס מופחת' בהסכמה. מה כבר יכול להיות, תסיימי עם הסאגה הזו

הצלחה רבה

אני מודה לך על התגובה,
הבעיה היא שהחברה תובעת קנס מלא (אף על פי שהעובד עבד את רוב התקופה שלה הוא היה מחוייב - מה שכמובן לא חוקי).

אני מסכימה איתך לגבי הביטחון העצמי (בעיקר מול ההורים שלי ואחר כך מול המעסיקים). כבר וויתרתי בעבר על הצעה אחרת בגלל החשש לעזוב.

לא תוכלי לסגור על 5? מקובל בכאלו דברים שהתובע לוקח שליש ללא הוכחות. 5 זה סכום שיורד בגרון יותר בקלות
הן ממש כאלו מפלצות?
ב. חייב לשכור עו''ד? אין מסנגוריה ציבורית?
בכל מקרה נשמע שהם יצטרכו פעם לקבל זבנג רציני שיישר אותם.
ג. יש מצב שתקחי עבודות במקביל? אם נשאר זמן מועט יחסית אז אולי אם כבר ..
ד. גם 15 זה אולי לא בשמיים יחסית לפלוסים ומינוסים

לצערי זה לא נתון למו״מ (הם תובעים את כל הסכום),
נראה שאאלץ לשכור עו״ד - אבל אני לא חוששת,
הם יצטרכו לרדת לקרקע המציאות ולהבין שאי אפשר לעשות ככל העולה על רוחם

הוא מגיש מכתב התפטרות
זה שהחברה עושה ככל יכולתה כדי להערים קשיים זה מובן אבל דובר פה בעבר על כך שההכשרה שהם נותנים לא בהכרח תעמוד במבחן המציאות המשפטי, ועל כן הייתי מתייעצת עם עורך דין לענייני עבודה.
לא רואה סיטואציה שבה עובד נשאר לעבוד בעבודה שהוא לא רוצה בה.. לא מבחינת החברה ולא מבחינת העובד. ועובדה, גם חברה שידעו שתובעים אותם עזבו.
אני חושבת שהלחץ מצד ההורים לא טוב לך. וכדאי כמו ש@העני ממעש כתב לחזק את הבטחון העצמי שלך ולעמוד איתנה מול הבחירות שלך כדי שאם אכן תעמדי בפני תביעה לא תשברי מה'נו נו נו' וה- 'אמרנו לך' שלהם.
יש לך הזדמנות טובה לקחת בידיים - לכי על זה. אבל תתייעצי עם עו"ד לפני כדי להיות רגועה.
בהצלחה!

אני מסכימה איתך..
אפילו אם, אכן, היה מדובר בהכשרה מקצועית (וזה לא המצב בשום צורה - אין לחברה קבלות להוכיח שהעובד נשלח להכשרה) על פי החוק עובד שעבד את מרבית התקופה (כלומר שנה ושלושה חודשים מתוך שנה וחצי שהוא ״כביכול״ מחויב) אסור להשית עליו קנס מלא.

וזה לא מה שקורה בפועל.
אני מודה לך על התגובה והחיזוק,
זה בהחלט מה שאעשה 🙏🏻

אני אישית הייתי עוזבת.
תעופי על החיים שלך!
מקום עבודה שלא עושה לך טוב, לעזוב.
מאמינה בעסק עצמאי - תשקעי שם. בטח אם יש עכשיו הזדמנות מיוחדת.

מאמינה שגם אם תחוייבי בקנס, כנראה לא מדובר בהפסד של מאות אלפי שקלים.
זה שווה את הבריאות הנפשית שלך, האושר שלך ובסוף גם כנראה תרווחי יותר.
בהצלחה !!

את לא צריכה להכניס את הלחץ וכל האנרגיה השלילית הזאת לחיים שלך. מיותר.

ותדעי פעם אחת ולתמיד אם הסיפור המוזר הזה באמת חוקי.
ממש מבאס להיות תקוע עם מעסיק כזה!!

לצערי..
מעובד אחר שמשפטו עתיד להתחיל בקרוב (בדיוק אותו הסיפור).

המזל הוא שאותו עובד לא וויתר והוריד ראש, אלא שכר את אחד מעורכי הדין הטובים בישראל.

עכשיו שהם נכנסו איתו למשפט ומבינים במה זה כרוך...
(רוב הדיונים האלה מסתיימים בהסכמי פשרה ולא ממש מגיעים לכותלי בית המשפט)
מניחה שהם לא יעשו את אותו קטע גם לך.

מכל העובדים שפחדו עד עכשיו

מימנו לך הכשרה בתשלום?
החתימו אותך שההכשרה הזאת מחייבת התחייבות של כך וכך שנים בעבודה?

הם טוענים שהדרכה במשרד שווה להכשרה (מרבית העובדים שמגיעים לשם מגיעים עם תעודה מקצועית), אז במקסימום אפשר לקרוא לזה חפיפה קצרה ותו לא.

מניסיון אישי בעבודה

 

שייתן לך ייעוץ ראשוני בחינם.

 

שמו- עו"ד ירון קטן. איש מדהים, ממש. עזר לי בעצמי בסבלנות מופלאה.

 

פני אליי באישי אם את רוצה מספר.

במידה ואזדקק לעו״ד אצור עימך קשר,
המון תודה 🌸

אם כן, הגיוני שתצטרכי להחזיר חלק מהסכום.
אם לא, ולא יצאת מטעם העבודה להכשרה מיוחדת, אני לא רואה איך הם יכולים להכריח אותך להישאר או לשלם.
נשמע שהנושא הזה מאוד מעסיק אותך, פתחת לא מעט שרשורים בנושא העבודה...
ממליצה גם כמו שכתבו לך כאן לחזק את הבטחון העצמי ואולי ללכת לייעוץ ממוקד כדי לעשות לעצמך קצת סדר בראש, להביו מה את רוצה ולקבל כלים כדי להשיג את זה. בהצלחה!

לא קיבלתי מענק ולא קיבלתי הכשרה (לא נשלחתי לקורס או הכשרה מיוחדת. הייתה לי הכשרה מקצועית (תעודה) שהגעתי לשם בדומה למרבית העובדים).

וכן, אני מסכימה.
תודה רבה 🌸🙏🏻

פתיחת עסק??
עסק אמור להרוויח הרבה יותר בחודש לא?

להתחיל עסק עם חובות זה לא כדאי

נראה לך שאוטומטית כל מי שעובד כעצמאי מכניס נטו 15,000 לחודש?

יש חודשים חזקים יותר ויש חלשים יותר
בדרך כלל בחודשים החזקים מרווחים מספיק כדי לכסות חודשים חלשים

אבל להיות עצמאי לא כולם מצליחים.

15000 פחות לא נראה לי אמור להיות שיקול בפתיחת עסק

וחייבים לקרוא מהכתב

הם רק חוששים להתבלבל.

אתה יודע כמה פעמים הכנתי חלות לשבת או עוגת שוקולד?? עשרות פעמים!
ואת המתכון אני יודעת בע"פ.
אבל תמיד אסתכל במתכון בזמן ההכנה מחשש שאתבלבל או אשכח משו מסויים.

יצא שפעם באמצע ברכת המזון היתה הפסקת חשמל ולא ראיתי את הכתוב והמשכתי בעל פה אבל יתכן ופספסתי פה ושם.. זוכרים את הרוב

אחד המבחנים בראיון קבלה הוא להגיד את ברכת מעין שלוש או ברכת המזון בעל פה. לפי ההגיון שאם אתה לא זוכר אותן בעל פה אתה לא מברך אותן.

יש הרבה אנשים שיוצא להם לאכול לחם רק בשבת, אז הם מברכים רק פעם בשבוע, או בכללי מי שאין לו זכרון טוב. לא אומר שהוא לא מברך ובגלל זה מתאים שלא יקבלו אותו.

שלא מברכים, זו פשוט גישה עם טעות גדולה.
כי יש כאלה שפשוט לא זוכרים, בעלי זיכרון קצר או שזוכרים דברים מסיימים ולאו דווקא תפילה/ברכות.
דעתי, לעשות כזה מבחן כתנאי קבלה זה חוסר התחשבות בבעלי קשיים בעניין.

זה אחד ששמעתי ממישהו שלא היה מרוצה מאותה ישיבה.

(גם שהם מעבירים בין התלמידים דף שנועד לכתוב בו הלשנות על תלמידים אחרים. מי באמת הלך לתפילה בבית כנסת ומי סתם מבריז, מה הם עושים אחר צהריים וכו')

בירכתי אשכנזי עד שהתחתנתי

ועכשיו אני ספרדיה.

 

אז אני ממש מתבלבלת אם אין לי ברכון,

אני לא יודעת בעל פה לא אשכנזי ולא ספרדי, ויוצא לי איזה סלט..

לי זה עוזר מבחינת כוונה שאני קוראת מהכתוב יותר קל לי להתכוון מאשר שאני אומרת בעל פה.

ואני דתיה מגיל 0
כנראה משהו משובש במערכת הזיכרון

ופשוט אין לי סיכוי לזכור. כל פעם מתחילה ומתבלבלת לגמרי.

הגיוני אם התחתנת עם מישהו מנוסח אחר, אבל איזו עוד סיבה יכולה להיות?

בפועל רק מי שיש לו בית מאוד מיוחד (עם בריכה פרטית למשל) או גר במקום מיוחד (ירושלים/ליד הים/רמת הגולן/אילת וכו') מצליח להחליף דירה, מי שגר בדירה רגילה במיקום רגיל לא מצליח כי אף אחד לא רוצה את הדירה שלו...

שנים החלפנו דירות גם דירה סטנדרטית בדירה בבת ים היתה לנו טובה ונתנו דירה סטנדרטית בצפת

זה להחליף אווירה.

להחליףמיקום

 

ובעיקר נגישות למקומות אחרים שכרגע רחוקים ומצריכים נסיעה ארוכה לכל דבר.מחליפים לכמה ימים ואז זה קצר

אני מניח שאתה מתכוון שגוף הפלסטיק כולו נפגע או נעקר, לא שרק הזכוכית נשברה

הפלסטיק קצת נשבר, לא חושב שחייב לתקן

ובלי יקור פרמיה כמובן.

למשל אם פגעת ברכב אחר או בעמוד של העירייה וכו'

שמוסיפים ביטוח מראות, לך.
למרות שיש לך צד ג.
משהו מקובל

לא חייב זגג רכב אפילו

גם לי יש מייבש קונדנסור, משתמשת בעיקר בחורף והספריי עושה ריח מעולה
כדוריות לא ניסיתי עדיין

ממליצה גם לדאוג בחדר כביסה לצבע נגד עובש או לשים לב שלא מצטבר עובש כי המייבש עושה לחות חזקה בחדר...

אני לא מגיב טוב לתאונות שנהרגים בהם ילדים

איזה נורא

הלב נשרףףף

איכס
נוהגים כמו משוגעים

כלומר, יש ערבים שנוהגים כחוק ויש לבושתינו גם יהודים שנוהגים בפראות. אבל, ברמת התופעה, כל מי שנוסע בכבישים הללו ובמיוחד בכביש 60 (עמוס תמיד, לא מותאם להיקף התנועה בכלל) - רואה בכל נסיעה *נהגים ערבים* שעוקפים בלי שום חשבון.

הם עוקפים:
גם כשיש קו הפרדה רצוף
גם כשיש רכבים ממול,
גם כשאין שדה ראיה בכלל,
גם כשזה לעקוף שתי משאיות כפולות.

הם מתפרצים לכבישים, בלי שום הקפדה על כללי זכות קדימה.

ברוב המקרים, בנס ובתושיה, הנהג שממול מצליח לחמוק, או שברגע האחרון הם חוזרים לנתיב וגורמים לכל מי שבנתיב שלהם לבלום חירום.

כולנו רואים יום יום את ה'כמעט תאונה', את הנס. אתמול, לא התרחש נס.

נ.ב. כפי שאורית סטרוק חשפה בכנסת - אין שום אכיפה. גם אם נהג ערבי יקבל דו"ח משוטר, אף אחד לא ילך לגבות ממנו.

כמה פעמים כבר ניצלתי בנס

תמיד בדרך לחמותי זה הפחד הכי גדול שלי, רק נשרוד את הנהיגה בשלום עם כל הנהגים המשוגעים שעל הכביש.
כי לא יעזור כמה נהיה זהירים וחוקיים אם ההוא ממולנו הוא מטורף שבטוח שנמצא במירוץ מכוניות.

על כביש 6.

טאטא רחם.

כל נסיעה בכביש בארץ מסוכנת באיזור יו"ש פי כמה.
מידי יום אני רואה כמעט תאונות בגלל נהגים ערבים חצופים שנוהגים כאילו הם לבד על הכביש וחוקי התנועה לא חלים עליהם. וגם אם המשטרה תעצור אותם ותתן דו"ח היא לא תשיג בזה כלום, כי אין דרך לחייב אותם לשלם.
נראה לי שהדרך היחידה היא לעצור אותם או להחרים את הרכב. וכנראה שזה יקרה רק אם הם יפגעו במישהו.
לצערי לא רק ערבים אשמים בתאונות, ישנם גם יהודים שנוהגים בחוסר סובלנות ובחוסר זהירות. נראה שכולנו צריכים להשתפר בזה.
לצערי הכרתי אישית אנשים שנהרגו בתאונות או נפצעו והצער הוא אינסופי. משפחות שלמות נהרסות מאסונות כאלה. פשוט נורא ומיותר כלכך.

נהרג בתאונת דרכים.
מה יהיה???
ממש קשה וכואב!!!!
חוששת כל פעם כשאחד מילדיי עולה על ההגה.
רק מחכה לשמוע שהגיעו הביתה לשלום.

בשורות טובות!

מפייסבוק:

Tom Sadeh

חשבתי להתאפק עד לצאת השבת, אבל אני חסר סבלנות וילד קטן שלא יודע להתאפק, אז קבלו קטע פסיכי לחלוטין:
הסיכוי הנאיבי של גבר ערבי עד גיל 24 להרוג או למות בתאונה בין-עירונית במכונית פרטית הוא בערך פי 43 גבוה יותר מאשר הנהגים באוכלוסייה הכללית.

ליתר דיוק: גברים ערבים נהגים עד גיל 24 מהווים בערך 0.24% מכלל הנהגים המורשים לנהוג של הרכבים הפרטיים בישראל ב-2020. באותה השנה הם השתתפו ב-10% (!) מהתאונות הקטלניות בדרכים בין-עירוניות.

עכשיו ברשותכם מענה לכמה טענות פחות רלוונטיות:
1. "התשתיות בכפרים גרועות ולכן..." -> לכן בדקתי רק תאונות בין-עירוניות.

2. "הם נוהגים יותר במשאיות ולכן..." -> לכן הגבלתי את הניתוח רק לרכבים פרטיים.

3. "הם נוהגים יותר בכללי ולכן..." -> אין לי איך לשלוט על זה, אבל אם מישהו רוצה לטעון שגברים ערבים צעירים נוהגים במכוניות פרטיות פי 43 יותר מאשר אוכלוסיית נהגי הפרטיות הכללית, שיהיה לו פאקינג בהצלחה בלסמך את הטענה.

4. "יש עוד גורמים ולכן..." -> לכן כתבתי "סיכוי נאיבי".

לסיכום, הנתון הזה משוגע, מטורלל, מופרך ופסיכי ברמות אחרות. אני עדיין מנסה לעכל את מלוא המשמעות של העובדה שהסיכוי שגבר ערבי צעיר יהרוג או ימות גבוה באלפי אחוזים מאשר נהג באוכלוסייה הכללית.

אובייסלי, יש פה בעיה. תאשימו את התרבות, את המדינה, את לא יודע מי, אבל בבירור יש פה בעיה שצריך לאפיין ולפתור. לתקוע ת'ראש בחול ולהתעלם מהבעיה הזו בוודאות לא יפתור אותה.

מ

איזה טוסט או משהו בסגנון בצהרים
ובערב ארוחת שבת רצינית..
אני גדלתי בבית שיש קוסקוס וקציצות בצהריים ושוב בערב דג סלטים ובשרי...למה?
אני לא מוכנה לבלאגן...מיום חמישי בערב הבית מוכן לשבת

רק חלות אני עושה בשישי

אצלנו יש ארוחת צהריים מכובדת בשישי כי אנחנו רעבים ויש מאכלים ששמורים אצלנו רק לשישי בצהריים, זה חלק מעונג לקראת שבת אצלנו

אצלנו זה גם תפילה מוקדמת אז זה יותר קל

וצהריים אוכלים ב13.30 בערך

כשהשולחן אוכל לא פנוי

העייפות ושבוע ארוך...תודה!

בחינם לגמרי.
שילמתי רק לתופרת שלה שעשתה תיקונים בשמלה בהתאם אליי.

כי היא מקבלת שמלות מכל מיני סלוני כלות.

גמ"ח חינם, אישה מהממת.

שמלות צנועות, לא יודעת לומר יותר מזה

אישה מקסימה, השמלה חינם, תרמתי לה קצת כי לא היה לי נעים אבל בעקרון זה בחינם.. רק התיקונים היו עלי, מכפלות וכאלה..