פורום נשואים טריים (עמוד 73)

קודם כל מול עצמי - להיבן שיש גבול לנתינה. שיש גבול לחסד. שזה לא בכל מחיר.

שחייך קודמים לחיי חברך.

ש"ואהבת לרעך *כמוך*" 

קודם אני.

אח"כ המשפחה הקרובה שלי, אישי/אשתי והילדים,

ההורים, האחים

ואחר כך שאר המעגלים.

ולזכור שיש לכל אדם אנרגיה מוגבלת בעצם היותו אדם בשר ודם.

ואיפה שנבחר להשקיע ולהוציא את האנרגיה הזו - זה בוודאות יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן אנחנו בוחרים ומתעדפים איפה ומתי ואיך להשקיע את האנרגיה ואת הנתינה שלנו.

ואם הנתינה גורמת לנו להתמלא - מעולה, להמשיך

ואם הנתינה גורמת לנו להתרוקן ולהרגיש כעס ותסכול - זה הסימן לעצור. זו כנראה נתינה שלא מתאימה לנו

אז לחשב מסלול מחדש, ולבחון איפה אנו יכולים לתת בלב שלם ובתחושה של שמחה ושלווה ולא כעס ואין אוויר.

ואחרי שהתחזקנו בעצמנו

שאנחנו עדיין טובים, מאוד מאוד

ושהצבת הגבול לנתינה הוא לא כי אנחנו לא בני אדם טובים חלילה אלא בדיוק להיפך, אנו אנשים מודעים וטובים מאוד! שבוחרים איפה ומתי לתת לפי גבולות היכולת שלנו!

רק אז, אחרי העבודה הפנימית הזו -

נוכל לשדר זאת גם לצד השני.

וברוב הפעמים, כאשר המקום שלנו שלם עם עצמנו בכך - זה עובר. זה פשוט עובר בישירות לצד השני.

ובמקרים המועטים שבצד השני "אין עם מי לדבר" מה שנקרא - אז פשוט ממשיכים עם הצבת הגבול הברורה שוב ושוב עד שהמסר יובן.

בקצרה.

בנחרצות.

באסרטיביות.

"לא מתאים לנו עכשיו".

"לא."

"אני לא יכולה".

ככה שוב ושוב עד שהמסר יחלחל

(ואם הוא עדיין לא - אז פשוט להתרחק ולצמצם מגע כמה שאפשר ולהגיד את ה"לא" שלנו גם במחיר שהצד השני "יעלב", כי זה כבר לא עלבון שלו אלא אגואיזם ואי ראיית האחר שאומר שהוא לא מסוגל כרגע)

או אז,

כאשר ממקדים את הנתינה שלנו לגבולות היכולת שלנו -

פתאום רואים ומגלים דבר מדהים שהיינו יכולים לטעות ולחשוב שהוא בדיוק ההיפך -

אנחנו פתאום רואים איך הנתינה שלנו *גדלה*

וכ"כ למה?

כי היא מדויקת לנו!

וממילא כאשר אנחנו מלאים - אנו יכולים לתת עוד יותר מעצמנו גם לסביבה

(וכמובן זה עובד גם לכיוון ההפוך - כאשר אנחנו מרוקנים יכולת הנתינה שלנו קטנה, והסביבה מרוויחה הרבה פחות מאיתנו...)

כאשר אדם שלם ומלא בעצמו ובסביבה הקרובה שלו - הסביבה תרוויח יותר אחוזים ממנו, הוא יתן את המאה אחוז שלו ואפילו יותר.

לכן חשוב להתחזק בכך גם בשביל עצמינו

גם בשביל המשפחה הקרובה שלנו, התא המשפחתי הגרעיני

וגם בשביל ועבור הסביבה כולה שמרוויחה אותנו שמחים, מלאים, עם כוחות וחיות (ו בשורוק)

הצלחה רבה יקרה ❤

1) תסרבי להם בבטחון כשזה מעל כוחותיך, (וגם להרגיש מנוצלת זה נקרא "מעל כוחותיך הנפשיים")

מהנסיון שלי ראיתי  שכש"עשיתי חסד" ועזרתי מעל הכוחות שלי - הסוף לא היה טוב

היה פגועה מאנשים שלא מספיק הכירו טובה.... רק בלב 

או גרוע מכך - אמרתי להם את זה,... ואח"כ התחרטתי...

שורה תחתונה, כשהם מבקשים ממך טובות מעל הכוחות שלך - 

גם אם את "סתם עייפה " - 

פשוט תגידי "אני לא יכולה"

אם זה יגרום לך לעייפות או עצבנות או לאחר לעבודה או להספיק פחות בבית וזה חשוב לך או סתם הרגשה של ניצול - 

תלמדי להגיד בשיא ההחלטיות - 
"אני לא יכולה"

"זה לא נוח עכשיו"

"יש לי מלא דברים להספיק"

"אני עמוסה עכשיו"

אני ממש מבינה אותך, אני גם מהטיפוסים הכי לא סנובים, שלא מסוגלת להוציא מהפה את המילים "אני לא יכולה"!!!!! וזה מרגיש לי תמיד כאילו אני לא בעלת חסד - 

אבל מצד שני מה עדיף? שתרגישי אחר כך שניצלו אותך?????

לאאאאא

זה נורא להרגיש ככה

אם זה מרגיש לך ניצול, תגידי "לאאאא נוח לי" ככה בצורה יפה

עדיף בצורה יפה שאת מסרבת

מאשר חלילה שיום אחד תתפוצצי עליהם מרוב שאת מרגישה שמנצלים אותך מלא פעמים

וזה שהם יצאו עם זוג אחר ולא הזמינו אתכם - ממש לא יפה מצידם

ואת ממש בעלת חסד שעזרת להם עד עכשיו, ואת ודאי יכולה לשים לזה סטופ אם זה מעל כוחותיך

וזה מוצדק בהחלט 

את צריכה יותר בטחון בזה שמותר לך לסרב להם

2) הם סומכים עליך , הרגשה טובה 

*** ונקודה נוספת, סתם להרגשה לא עצה מעשית - 

עצם זה שהם מבקשים ממכם , סימן שהם סומכים עליהם, וזה גם נקודה טובה בקשר ביניכם (לא אומר שאת צריכה להסכים לעשות להם טובות כאמור, רק לענין ההרגשה בלב על הקשר ביניכם לבין הגיסים)

יש לי גיסה שבחיים לא תבקש ממני לשמור על ילדיה (אולי פעם אחת קרה..), ומאחרים כן, ואפילו שאין לי זמן וכח לשמור על הילדים שלה - עדיין בלב יש לי משהו קצת נעלב שאולי היא לא סומכת עליי......... אז לפחות את זה אין לכם פה - הם סומכים עליכם כאנשים אחראיים ואוהבים אתכם, וכך שהם מבקשים ממך לשמור זה סימן שסומכים עליכם 100% , אז נותן הרגשה טובה, וכאמור עדיין זכותך המלאה וחובתך לסרב  

3) אל תצפי מרוב האנשים להרגשה טובה או לחברות קרובה מדי , לצערי

רוב חיי ציפיתי מאנשים לקירבה , לחברות , להרגשה טובה - לצערי.... לא

למצוא חברה טובה שנותנת לך באמת הרגשה טובה ונעים לך איתה - זה אוצר של ממש

ולא תמיד קל למצוא

ומי שכבר מוצאים - לשמור עליה מכל משמר ולחזק את הקשר ביניכן

אבל אל תתאכזבי מדי מיחס לא נעים מהגיסה / דודה / שכנה / בעל - וכו'

זה אך טבעי שאנשים בחיים סובלים ממצוקות שונות ובעיות שונות (כולנו, כמוני כמוך וכל שאר אנשי  העולם) ולכן הם זורקים את הקשיים שלהם בצורה שונה על אנשים אחרים בצורות שונות של - עוקצנות, ניצול, אמירות מתנשאות וכו' - ופשוט צריך ללמוד להחליק את זה ולהבין שלא קשור אלי

זה שגיסה שלך מנצלת אותך - אוקי , אז תדעי שהיא כנראה לא תהיה בין החברות הכי קרובות שלך בחיים, והיא סתם גיסה נחמדה עם קשר פרווה וזהו, ולקבל את זה שההתנהגות שלה לא הכי הכי מכבדת כלפיך, וזהו - ויש לך חברות קרובות אחרות והן מספקות לך את הצורך בחברות....

כי אם תנסי להלחם בזה וליצור איתה קשר טוב או לתקן אותה - זה כנראה לא ילך לך.... קשה לשנות אנשים אחרים..... 

ולכן אני מבינה מאוד את הצער והכאב מהיחס שאת מקבלת ממנה, וזה כואב מאוד, וגם אני היתי שם - שהיתי כאובה מיחס של אנשים שונים- במשפחה/בעבודה וכו', כי ציפיתי ליחס יותר נורמלי כמו שאני נותנת לאנשים אחרים,  אבל במבט לאחור - חבל על הזמן והאנרגיות והכאב שהשקעתי בזה, 

החוכמה היא לנסות לקלוט כמה שיותר מהר את הבנאדם , אם יש סיכוי לקשר קרוב חזק איתו או לא - ככל שאת קולטת יותר מהר שהיא כנראה לא הטיפוס לקבל ממנו יחס הולם, אז עוזר לך יותר לא לצפות ממנה בחיים וממילא לא להתאכזב

וכמובן אם זה מצער אותך, פרקי את כל הכאב , מותר לך לבכות ולהוציא את כל הרגשות החוצה.... מעצבן שאנשים מנצלים אותך וכמו שכתבת רצחת גם ירשת בדוגמאות שהבאת - שהזמינו חברים וגם שתו את הבירה שלכם..

נשמע שיש לך טיפה קנאה על הקשרים שיש לה עם אחרים - אז עזבי אותה, חפשי קשרים עם אנשים שיותר זורם לך איתם - אם יש לך חברה יותר קרובה אחרת, נסי לפתח קשר איתה חזק ולהזמין אותה לדברים כיפיים כמו הליכה או הצגה וכו' - ואז ממילא החלל של הכאב שהם חוגגים על חשבונכם פחות יכאב, כי תרגישי שיש לך קשר חברתי שמספק אותך

ואכן חברה זה צורך מאוד חזק וחשוב אצל רוב בני האדם...... אז כדאי למלא אותו בקשרים טובים אחרים  

בהצלחה יקרה 

כתבו לך פה דברים טובים, רק רוצה להוסיף

כמובן - הצבת גבולות, וחשוב *בלי התנצלויות והסברים* - כי אז זה נותן איזהוא פתח ל"משוא ומתן"

"לא מתאים לנו"

"אני לא יכולה"

"יש לנו משהו אישי, אי אפשר".

"הילדים שלכם מתוקים וכיף שהם באים! אולי בפעם אחרת, היום זה לא מסתדר לנו שתבואו" (שימי לב שאפילו לא השתמשתי במילה "אבל" שזה סוג של התנצלות, בלי אבל. לא מסתדר וזהו)

בלי "אני בהריון ועייפה ובעלי עייף" זה לא משנה! גם אם את מריגשה 100% ובעלך בכלל בעננים - אבל בא לך ערב שקט בבית, סתם, סתם כי זה מה שבא לך - זה בסדר גמור! זה לא עניין אף אחד

ואם היא מתעקשת עדין לא לספק לה הסברים והתנצלויות, ולחזור על ה"לא מתאים". (אפשר לגלות אמפטיה "אוי איזה מבאס שתפסידו יציאה עם חברים" -וכד'...)

ואם היא מארחת בבית שלך, ומשתשמת בלי רשות בדברים - אז זה הזמן לא להביא את הבית... 

נכון בהתחלה זה לא נעים, אבל זה גם לא נעים לך להביא את הבית...

בהצלחה רבה!

כן, מנסים להשיג שבוע

שלחנו מיילים, מתקבלת תשובה שהתיבה מלאה ולכן לא ניתן לשלוח.

מנסה למצוא עוד אנשים שקבעו איתו, כדי ליצור איתו קשר.. בינתיים לא הצלחה

את ההודעות וואצאפ הוא מקבל (את רובם לפחות, למעט האחרונים ששלחתי בשישי שעדיין עם וי אחד)

אם אני סוגרת עכשיו על צלם אחר, וכותבת לצלם הראשון שבגלל שלא היה מענה המשכתי הלאה

האם יכול להיות שיבואו לאירוע שני צלמים??????? 

צריכה לשלם על הפרת חוזה?

לא רוצים לפעול ולטעות...

מיום חמישי כל השיחות מועברות לתא קולי...

אבל אנחנו איכשהו תקועים בעולם.....

בעיקר חוששת מתשלום נוסף עקב הפרת חוזה או משהו

ממש הפכנו את העולם מצאת שבת

שלחתי הודעה בקבוצה שמחפשת צלם מסוים שפשוט נעלם מהרדאר

אחד מהם ענה לי בפרטי שאם מדובר ב אבג עדיף לחפש אחד אחר

כי הוא במכון גמילה, לא בארץ 

מכור ועוד כמה דברים שפחות הבנתי

בקיצר, מתחילים לחפש אחד אחר

אבל מה? אם כן יחליט לבוא ולהפציע בחתונה או בעתיד

האם נצטרך לשלם לו?

אתם הפסדת את ה 10% מקדמה

וזכותכם לא לשלם אם לא הגיע... שיוכיח אחרת (וסיכום הזמנה זה לא חוזה מחייב בהכרח)

(מקסימום - תשמרו הוכחות לטלפונים, להודעות וכו' במקרה שתצטרכו להוכיח שלא הצלחתם להשיג אותו)

ולזכור תמיד תמיד (גם מכירה מקרים מחברים קרובים)

אין דבר כזה לסגור מול בעלי מקצוע בלי חוזה מסודר, עדכני וחתום.

עד שאין חזוה - לא משלמים שקל!!

לא משנה  אם זה חברים, קרובים, מכירים, כבר עשינו אירוע - רק חוזה מסודר.

(ולרוב - מי שעובד ככה גם לא יעשה בעיות...)

בהצלחה ואמן שתמצאו צלם אחר טוב ואמין בקרוב !
 

(מניסיוני כמטופל, לא כמטפל).

א. ברור שאם יש בעיות, אז המטפל לא יוכל לעזור אם לא נספר לו עליהן. לפי הרציונל אנחנו צריכים להתגבר על הבושה, כמו שאנחנו נותנים לרופא עור/נשים להסתכל על מקומות צנועים - לא כי זה קל, אלא בגלל הבנת החשיבות שבדבר. יכול להיות שההבנה הזאת תעזור לנו לדבר ולחשוף דברים אישיים, גם אם לא היום אז אולי בעוד שניים-שלושה מפגשים או יותר (כלומר צריך לדעת שהשאיפה היא כן לספר, וגם אם לא מוכנים לכך עכשיו - הידיעה שזאת השאיפה יכולה לעזור לנו להיפתח בעתיד).

ב. אנחנו לא רק רציונליים אלא פועלים גם מתוך חששות, רגשות, דעות קדומות, אינסטיקנטים וכו'. אם למרות הבנת הרציונל אנחנו לא מרגישים בנוח לספר משהו - אז לא מספרים אותו. זה שלך ושל בעלך, ורק אתם יכולים להחליט האם עכשיו אתם מרגישים בשלים להוציא את זה החוצה לאיש טיפול.

בשרשור שכתבתי כאן לפני למעלה משנתיים סיפרתי על פסיכולוג ששאל אותי שאלה מאוד אישית ואינטימית כשהייתי בכיתה ט', והוא לא הרפה עד שנעתרתי לספר לו. הפעיל עלי לחצים, אמר שזה בזבוז כספם של הורי אם לא אספר לו, שחבל על הזמן של שנינו וכו'. בסוף נשברתי וסיפרתי לו, ועד היום אני מתחרט על כך.

בקיצור:

חשוב לספר, אבל רק כשתהיו מוכנים לכך. אין לחץ.

אם אתם מרגישים שנגיעה בתחום הזה תביא לכם יכולת לשפר ולהעצים עוד יותר - אז כדאי לחשוב כן לפתוח את הדברים, אבל בצורה שתתאים לכם.

לא צריך לפרט לפרטי פרטים, אלא אפשר לומר בנקודות או יותר בכלליות דברים שמפריעים, ואם וכאשר יהיה צריך לרדת לעומקם של דברים - תבחנו עד איפה מתאים לכם ואיפה לא.

אני מאמינה שאתם צריכים להרגיש בנוח עם כל מה שנעשה.

לא לדחוק בעצמכם.

שלא ידחקו בכם.

לא לומר דברים שאתם מרגישים שאתם לא רוצים בשום צורה.

ויחד עם זאת לבחון *עם עצמכם* ואח"כ מול המטפל - מה אתם כן בוחרים לפתוח, ומדוע.

ואם אתם רוצים לשפר ולעבוד על דברים כמובן לקחת בחשבון שאם הם לא יעלו לא ניתן יהיה לדעת אותם...

זה ניגון מאוד אישי שלכם, שצריך להלך בו בעדינות וברגישות, שתרגישו שגם יש מענה לכל מה שאתם צריכים ונוגעים בכל הנושאים ש"יושבים עליכם", וגם שאתם מרגישים עם זה בנוח.

לגבי מה שכתבת שאת מרגישה רע אחרי כל מפגש - נסי להעלות זאת מול המטפל. 

נכון שמדברים על דברים שלא תמיד נעימים ויש נגיעה בכאב, אבל בכללי המגמה כן צריכה להיות של התקדמות, של שיפור, של רווחה נפשית.

לא כל פגישה אפשר להגיע לכך, אבל בתור מגמה בהחלט.

והמטפל צריך להיות קשוב לרגשות הללו שלך ולתת להם מענה או הרגעה/תמיכה וכדומה. זה חשוב מאוד השקיפות מול המטפל. הוא שם בשבילכם ולא להיפך.

ב"הצלחה רבה יקרה, שתראו ב"ה המון ברכה וטוב

הרבה מטפלים רואים ביחסי אישות תמונה לזוגיות עצמה,

וזה בהחלט עוזר לשוחח על זה ולהבין משם דברים

זה לא נעים ולא נוח, ותעני על זה רק כשירגיש לך בסדר,

אז לשאול על זה זה נורמלי לחלוטין,

כמובן שלשים לב לדרך בה זה נשאל ושאין זליגה אבל בעיקרון זה בסר גמור נורמלי מתבקש ואף עוזר 

https://www.gov.il/he/departments/guides/residential_noise

בהצלחה

שיהיה רק ביניכם בפרטיות ולא ליד הילדים, ולא "בזמן אמת" מול הילד עצמו.

כי אז אותו הורה ש"ננזף" ע"י ההורה השני מול הילד - יכול להרגיש בושה, כישלון כהורה, עלבון מול הילד שלו ומול עצמו וכן הלאה...

לכן כדאי בזמן רגוע ללבן בשיח מברר ומעמיק ביניכם את כל הדברים.

בזמן אמת אפשר לסמן וללכת רגע לצד, לחדר, אבל להשתדל לא ליצור מציאות שאני סותר/ת את בעלי/אשתי מול הילד או גורם לו/ה לבושה...

בצורה הזו נוכל גם לשמור על מה שחשוב לנו בחינוך הילדים,

גם להגיע להסכמות ולגשר על פערים,

ליצור הקשבה הדדית וכבוד הדדי בין הדעות של שנינו,

וגם לשמור על הכבוד אחד של השנייה בעיני הילדים ובעיני עצמנו ובן/בת זוגנו, שזה גם מאוד חשוב.

ב"הצלחה רבה

כן ממליצה- זה לא קסם והם מראש מדגישים שאין קסמים או שיטות.

אם המטרה היא ילדים ממושמעים ונקיים- גישת שפר לא נותנת לזה מענה.

מה שאני הצלחתי להשיג עם לימוד וטיפול בגישה הזו זה בית ש*בשבילי* יותר נעים וכיף להיות בו. פחות דברים בבית שמפחידים, מתסכלים או מעצבנים אותי.

ליברה, AIG, ביטוח ישיר, ווישור.

בכולן אפשר לקבל הצעה תוך 2 דקות דרך האינטרנט, ובכולן אם לא תבצעי רכישה של הפוליסה בסוף התהליך - יתקשר אלייך נציג לשאול למה לא סיימת, ואז הוא ייתן לך הצעה טובה יותר ממה שהיה כתוב באינטרנט.

אני כבר שנים לקוח של החברות האלה בכל הביטוחים שלי, ואני מקבל מחירים שהחברות המסורתיות לא יכולות אפילו לנסות להתחרות בהם.

(כמובן אין לי שום קשר עסקי עם אף חברת ביטוח מלבד היותי לקוח לא משמעותי שלהן...)

את ערוץ 7 בדפדפן שלא לדבר על פורומים וזה בכל מכשיר סביבי

קרה לי כשלא הייתי מחוברת.

אחרי שהתחברתי זה נפתר

@משה הצילווווו

ערוץ 7 התחברות

זה ייקח אותך לדף ההתחברות ישר, תתחבר שם ואני מקווה שאז יעבוד לך

לא הולך

היה איזה הבלחה של משה שזה קשור לדפדפן של שיאומי

אבל אין לי שיאומי

יש לי אל גי

ורילמי

בגדול - זה מאוד אינדיבידואלי.

מה שחשוב הוא ששני בני הזוג יגיעו בשלים לחתונה ולכל המהות של חיי הנישואין.

בין אם זה יקרה בגיל 18 ובין אם זה יקרה בגיל 35, העיקר הבשלות והנתונים הספציפיים של כל זוג וזוג (ושל כל אחד מבני הזוג שמרכיב את הזוג עצמו כמובן...)

מודעות,

העמקה בדברים,

בחינת המכלול,

לימוד זוגיות ומהם חיי הנישואין ומה הם דורשים,

ועוד העמקה ומחשבה

כלומר- מתוך השרשורים שלך, אני אישית חושבת, שהתשובה עבורך היא "עכשיו".

עכשיו זה הזמן לחפש ולהתחתן.

למה?

כי במובן מסוים החיים אחרי החתונה הם החיים האמיתיים. 

לא שח"ו לפני החתונה זה רק חיים בכאילו,

אבל בכל זאת, אחרי החתונה אתה מתחיל את העבודה הקשה של החיים... ויחד איתה מרוויח את השמחה הכי עמוקה של החיים- בקשר זוגי ובגידול ילדים.

אז למה לחכות?

זה לא שאתה בן 18 ואין לך גרוש.

יש לך פרנסה ב"ה

אתה יודע בגדול מה אתה רוצה מהחיים שלך.

אז יאללה, אין ענין לחכות.

אתה יכול להתבשל עם תהליכים ותובנות ועוד ועוד תוך כדי הכרות עם בחורות פוטנציאליות. 

זה סתם התבחבשות לא מועילה.

מה זה למה לצפות...כל אדם הוא עלם ומלואו, קל וחומר שכל זוג הוא עולם ומלואו.

תמיד יהיו דברים לא צפויים.

תמיד יהיה צורך להתמודד עם עניינים שלא חשבת עליהם.

וגם אם חשבת עליהם, זה לא כ"כ משנה, כי ההתמודדות על אמת היא התמודדות בכל מקרה.

לפעמים,

עדיף להיות פשוטים.

ללכת עם שכל ישר ופשוט, לצרף אליו לב פתוח וכנה ואמונה בה' ואז יהיה אפשר ללכת ברוב הדרכים שתבחר ולהתמודד עם מה שהחיים יזמנו לך. 

חיי הנישואין הם עבודה מתמדת דינמית ומאתגרת בכל גיל ובכל מצב, ובאותה מידה יכול להיות בהם משהו מיוחד ומדהים בכל גיל ובכל מצב.

גם בפן הכלכלי, רבים מחברי שהתחתנו ילדים איכשהו מסודרים הרבה יותר טוב ממני כשהתחתנתי מאוחר לאחר שנים של קריירה מכניסה, ככה שזה גם לא משנה.

מה שחשוב לדעתי זה להיות מגובש על אילו ערכים אתה מעוניין לבנות את הבית שלך, אם יש לך את זה ובאופן יציב לדעתי זה מספיק. 

כתבתי בשיחה אישית

עקרונית, ברור שזה לא דבר טוב (עזבי "סימן".. זה לא הענין).

זה כאילו דבר בסיסי בחידוש של הנישואין, לא כמו חדרים של שני אחים עם חדרים פרטיים..

אלא מה? שאת העלית כאן לפני כמה חודשים (הסתכלתי כעת בכרטיס), נושא מאד כאוב. טעות קשה ובוטה מאד שהוא עשה, כאשר העלה נושא של קשר שהיה לו קודם הנישואין, בתוך הנישואין. 

כתבת, שאח"כ אמר שהיה מבולבל, הודה בטעות, אמר שרוצה רק בך וכו'.

אם זה הרקע גם למה שקורה כעת - אני מציע שתחשבי קצת עם עצמך:

נניח שהיית מאמינה בלב שלם שהוא אכן חזר בו מזה לגמרי, לעולם לא יהיה בשום קשר איתה וכמובן גם לא ייענה לנסיון כלשהו כזה מצידה (שמן הסתם לא יקרה), האם היית מוכנה ויכולה לקחת מה שהיה בחודשים הראשונים, כ"בלבול" כפי שאמר? כדבר שאת יכולה כבר להתעלם ממנו?

לדעתי, יתכן שזו שאלת המפתח.

אם כן, אז תשוחחי איתו, תסבירי לו שוב את עוצמת הפגיעה שבאמירות האלה, גם מצד הריסת מסד האמון של הנישואין, גם מצד ה"השוואה" ומה שזה גרם לך בגלל שמישהו שנתת בו אמון ואמור להיות הכי קרוב אלייך, אמר לך (אם כי, מצד האמת, אל תחשבי על עצמך שמץ רע בגלל זה. אם ה"ראש" שלו היה כזה, שאחרי שהתחתן דווקא איתך, מצא לנכון לחשוב על ההיא שאיתה לא התחתן, זה מראה על בעיה אצלו בלבד. לא שום-כלום אצלך).

תאמרי לו שאת רוצה לדעת במאה אחוז שהוא מתחרט על זה, לא רק כי זה "לא משתלם", אלא כי אינו חושב כך. מצטער, מתנצל, יכול להתחייב שזה לא יעלה אצלו שוב. כי אחרת אין לך מה לעשות איתו... ותאמרי לו, זה גרם ישירות למה שכעת. צעד שאחרת לא היה בשום אופן.

יש להניח שייענה - ותפתחו דף חדש. אל תערערי את בטחונך העצמי במקרה כזה. תאמרי לעצמך שהקושי הטבעי שקיים לפעמים בהתרגלות הראשונית זה לזו, גרם ש"יתלבש" על זה הענין של ההיא. מכיר אותך קצת יותר, כבר רק את מעניינת אותו.

כל זה, במקרה שאת חושבת  שיש ביכולתך להתעלם ממה שהיה, במקרה שהוא באמת מתחרט, מתנצל, אומר שכעת רק את אצלו ובליבו.  במקרה כזה, שהקושי הוא רק החשש שלך שמא זה יחזור על עצמו, נראה לכאורה שאם מביע חרטה מעומק הלב, אפשר לסמוך על כך. והבנין ההדדי החיובי ביניכם, רק יחזק את זה.

אם את חושבת שפשוט אינך יכולה להתגבר על הפגיעה שהיתה, כביכול יוצר שינוי מהותי, זו כבר שאלה אחרת.

אז תנסי קודם להגיע למסקנה עם עצמך. כך יהיה לך יותר קל גם לנווט ביחס שביניכם.

כך נראה לענ"ד. 

הצלחה רבה. וגם אמפתיה למה שהרגשת..

נשמע שאתם עוברים דברים מאוד כואבים

ואני שולחת לך חיבוק ענק 

ואני חושבת לישון בחדר נפרד זה סוג של "משחק" או "תינוקיות" במקרים מסוימים - אם יותר נוח לך במיטה שלך באופן קבוע

ברור שזכותך לילה אחד לישון בחדר אחר כי את נורא פגועה כי זה מה שאת מרגישה , לגמרי לגיטימי

אבל אם הסיבה שאת עוברת זה כדי שהוא יפייס אותך ויבוא אליך להתחנן - תרדי מהעץ....(מכירה את הביטוי?)

בנוגע לסימן - זה לא סימן לכלום 

לדעתי גברים לא יודעים להתמודד עם רגש ואת צריכה לדבר איתו על הדברים שמפריעים ולהסתכל מציאותית מה הבעיות , מה האפשרויות לפתרונות ביניכם בכל מקרה של חילוקי דעות , ואם לא - להתגרש

לעבור לחדר אחר - זה טבעי להרגיש כך ולברוח, ואם מרגיש לך נכון - תעשי את זה... את מחליטה על חיך

אבל זה לא באמת הפתרון, זה לא מה שיעזור או יזיק

מה שיעזור - זה לחשוב על פתרון מציאותי - לסכם ביניכם בכל בעיה או מחלוקת ביניכם ברור מה עושים ומה האפשרויות ומה כל אחד מוכן ומה לא..... 

ממה שאני שמתי לב,

גברים בכללי נבהלים מרגש, לא מסוגלים להכיל אותו וממילא - מתוך התגוננות על האגו הגברי שלהם - מתקיפים חזרה, מאשימים, אומרים דברים לא לענין ופוגעניים

ולכן את בתור אישה צריכה לשים לב שאם הוא מדבר לא לענין ופוגע - רוב הסיכויים שהוא מדבר לא לענין ולא בהגיון, רק מתוך כאב

צורת ביטוי של כאב אצל גבר ואישה (רובם) - זה שונה

אצל אישה זה בדרך כלל יותר בלהתלונן ולבכות ולהתמרמר או לצעוק

ואצל גבר - זה מוסווה - נראה שהוא שכלי וקר, רגוע ושקול - אך למעשה הוא יכול לעקוץ או להגיד דברים לא הגיוניים - ועד שאת קולטת שהוא רק מגן על עצמו -  חבל על הזמן לענות לו........... צריך פשוט לעצור את הלופ ולהבין שהוא מדבר בחוסר הגיון

שורה תחתונה, כשאת מדברת עם בעלך על נושאים - תשתדלי לא להביע רגשות מדי - חברות או נשים לא נבהלות כל כך מרגש על פי רוב, אבל גבר - ובמיוחד בעלך שאוהב אותך - נבהל מזה ומתנהג בהתאם - 

אז להגיד בעיות בצורה קרה ורגועה

ואם קשה לך - תצאי החוצה תרגעי ותשתדלי להגיד בצורה קרה - 

שווה לך! כך הוא יגיב יותר לענין ותוכלו לנהל שיח שמוביל לתועלת ולפתרון אמיתי מעשי או לפחות להבנה אמיתית

שוב, לישון או לא לישוןבאותו חדר - זה לא הנקודה העיקרית פה בענין - זה סוג של בריחה לא להתמודד לישון בחדרים נפרדים - אם אתם רוצים קשר - אז תדברו על זה ותנסו למצוא פתרונות בדרך שלכם (או שאחד מכם יוותר , או ללכת לייעוץ זוגי של שניכם או אחד מכם, או לדבר על זה ביחד בצורה מכובדת)

ואם את ממש לא רוצה קשר והחלטת סופית שאת מתגרשת - ברור שאת יכולה לישון בנפרד ולהתחיל בהליך גירושין, זו בחירה שלך

אבל זה לא פותר שום בעיה לישון בחדר נפרד, שהוא יבוא לרדוף אחריך ולבקש ממך סליחה - זו לפעמים אשליה או ציפיה גבוהה מדי - וחבל, זה סתם משפיל אותך........

מבינה אותך ואת הכאב וכואבת יחד איתך, מאחלת שתראו זמנים יפים, תמצאו פתרונות להכל, ותהיו באהבה ואחווה, שלום ורעות ויהיה לכם תמיד כיף וטוב יחד! כולם עוברים משברים בחיים כך שאתם נורמלים לגמרי! 

כדאי מאוד להתייעץ בעולם האמיתי עם המטפל שמכיר אתכם אישית (כתבת שאתם בטיפול, נסי להעלות זאת מול המטפל, אפילו בפגישה אישית אם את מרגישה צורך).

מעולה שיש לך ליווי ותמיכה ומקום, זה מאוד חשוב.

שולחת חיבוק גדול ומקווה יחד איתך להמון המון הצלחה ובהירות הדרך ב"ה בכל אשר תחליטו 🙏  

והצלחה רבה בצבא ובכלל