1. ללמוד לקבל את זה שהוא צריך זמן משל עצמו לעצמו, וזה לא קשור אלייך בכלל בכלל, ולא משנה את העובדה שהוא בעלך ואוהב אותך. ברגע שאת משליכה את זה שהוא צריך זמן לעצמו ל- רק אני משקיעה בזוגיות יותר זה כמובן מעלה הרגשה של דחייה, של - אני לא חשובה לו, אחרת הוא היה פה יותר, וזה אולי נכון שהוא יכול להיות יותר, אבל תחשבי שנגיד חצי מהזמן שנראה לך שהוא יכול יותר לא באמת קיים, כי הוא לא יכול. זה זמן שלו לעצמו. ככה יותר קל לשחרר והמטענים השליליים פחות יצופו.
ומצד שני, לנסות לקבוע זמן זוגי שלכם, ואגב, לא צריך לצאת בהכרזה פומפוזית מולו, שלא יסתגר וימנע, אפשר לנסות ולברר מולו מתי מתאים לו, וככה כל שבוע לנסות ליצור הזדמנות כזו שתהיה בשגרה שלכם, שזה יהפוך להרגל. רק את יודעת שזו המטרה, וככה נכון לדעתי לפעול. ובמקביל להפחית את רמת הטרוניה מולו אם את אכן מוציאה את זה החוצה, בין אם בפרצופים כועסים או אמירות עוקצניות או לא משנה מה.. כדי שהזמן שהוא כן נמצא ייצרב אצלו בתודעה כחיובי. (שוב, אם אכן האווירה היא קצת מתוחה, או הרבה 😆)
דבר שני, טיפול זוגי הוא לא בהכרח טיפול של שניים. ואם המצב הנוכחי הוא כזה שתצטרכי להכריח אותו לבוא איתך, זה יהיה מאולץ ולא נכון ואף עלול לגרום נזק, כי כשמעלים את הבעיות מול המטפל/ת עלול לצוף הרבה רפש, שזה בסדר, בשביל זה הולכים, אבל מי שלא נמצא במקום שהוא רוצה את זה, יכול לקחת את זה קשה ולסגת גם ממה שכן היה טוב עד כה וזה גם יוצר ציפיות אצל הצד שיותר דוחף לשינוי, ומשם הדרך להידרדרות נוספת לא קצרה. ולכן, אולי כדאי לך לשקול טיפול עבורך כדי להתנהל יותר טוב עם הסיטואציה. מניסיון, זה משפיע מאוד גם על העמדה הנפשית שאת באה איתה לקשיים, ומשם גם להתמודדות, והכי חשוב - לתגובה. התגובה שלך יכולה הרבה פעמים לעצור את כדור השלג מלהמשיך ולגדול ואף להביא לשיפור עצום, את בעצם גורמת לו לעבוד גם בלי שהוא יודע שהוא עושה את זה, פשוט זה עובר יותר דרכך.
(מציינת דבר חשוב - הנאמר הוא על סמך ניסיוני האישי בלבד, לא מחייב שזה נכון לך בכלל אבל אצלי זה עבד, ולא מתייחס למקרי קיצון כמו בגידה, בעיות נפשיות או התמכרויות על כל סוגיהן)
ועריכה נוספת אחרי שראיתי שאת בשמירה - תחשבי איך את דואגת לעצמך להעביר את הזמן, כי את יותר בהית עכשיו מקודם, והוא כהרגלו פחות, וזה נראה הרבה יותר כרגע מטבע הדברים.