פשוט אני..אחרי הלידה הגיעה תוצאת פי סי אר - אשתי חיובית. בבידוד במחלקת קורונה
בעעע
(לגבי הסוף, כן?)
ב"V אנחנו במצב של תקשורת מאד טובה... זה לא היה עול. זה היה כיף. להיות שותף בדרך שלה. לעזור איך שהיא רוצה.לשים את עצמך רגע בצד ולהתמקד 100%בה... זה היתה תחושה כלכך טובה
.שהמטפל אינו מתאים לכם -
אז הסברה הפשוטה היא, שפשוט תחליפו..
תחליטו ביחד ( זה עצמו חלק מה"טיפול"...), שאתם מעוניינים במישהו שיתן לכם הרגשה טובה יותר. ותתקדמו יותר.
זו בעיה לא נדירה לדעתי, שאנשים שהולכים לאיזשהו "טיפול", חושבים שאין מקום לתחושותיהם ביחס לענין, שהרי הם פנו ל"מומחה"..
זה ממש לא צריך להיות כך. לא מדובר בכדורים שאדם לוקח, ואומרים לו מראש שיקח כך וכך זמן לתופעות לוואי.
גם לא בסוגים של טיפול שהם "קשים" בעצם מהותם.
לא טוב לכם, חפשו מטפל נעים יותר.
זו ענ"ד.
[שמעתי טובות מאד על אדם בשם יצחק מנדלבאום מגוש עציון, שעוסק גם בכך, שהוא גם פסיכולוג במקצועו. הבנתי שהוא פשוט איש טוב. אולי כדאי להרים אליו טלפון, לאו דווקא בשביל לטפל אצלו - כנראה עמוס מאד - אלא לשאול אותו מה אמורים לעשות אם חשים כך]
לא "מבטיח"...
אבל אם תחליטו להחליף - תבואו קודם כל למפגש היכרות. כמו עם כל דבר חשוב שרוכשים. הרי אתם משלמים על זה.
תנהלו שיחה. תראו אם מרגישים נוח. אם לא - אז הלאה...
ואפשר קודם לבקש המלצות עם שאלות מפורטות - כלומר, גם על הצד המקצועי וגם על יחסי האנוש.
שבוע טוב,
ראשית אשמח לשתף מבלי לקבל ביקורת.
אני ובעלי בני 30, בעלי תשובה. נשואים כשנתיים, ללא ילדים.
אני מורה ומרוויחה 7 בנטו, בעלי סטודנט ועובד משרה מלאה, מרויח בנטו גם 7. לאחר התואר, השכר שלו יכול לעלות הדרגתית, לא שכר הייטק.
אנו גרים בשכירות בפריפריה חברתית במרכז, משלמים עד דירת 3 חדרים 3200 ש"ח. יש גישושים לקניית דירה.
צברנו הון עצמי בסך 350000 ש"ח. בעלי בא ממשפחה בעלת אמצעים, שלא ממהרים לשחרר כסף. אני מגיעה ממשפחה ללא אמצעים, גדלתי בבית שבו אבי פשט את הרגל ויש לי זכרונות כלכלים לא נעימים.
אני סוחבת פחדים כלכלים בגלל הילדות, ויוקר המחייה, דבר שמונע ממני "לקפוץ" למים ולנסות להרות.
אני רוצה מאוד ילד, אבל אני מפחדת, שלא נעמוד ביוקר המחייה במיוחד בשנים הראשונות של הילד, שניכנס למינוס, המשכורות שלנו לא צפויות לעלות מהותית ב3 שנים הקרובות.
אשמח לשמוע מאמהות צעירות תובנות כלכליות, שירגיעו אותי.
אין מה לחשוש עם תנאים כאלה.
אלו באמת לגמרי פחדי שווא לדעתי.
וילדים זה גם לא דבר שאפשר תמיד "להשלים" אותו דבר...
מה שכן, כדאי שתעבדי קצת על הפחד הזה שנשאר בך. פשוט לא בריא לשלוות החיים.
נפשי תערוגהיי כולם,
עברתי קורונה.
ב"ה הכל בסדר אבל השיעול לא עוזב..
אשמח לעצות מה לעשות.
יש לציין ששיעול אצלי תמיד לוקח הרבה זמן עד שהוא מפסיק ( ברמה של כמה חודשים)
גם ברמה האישית לא שמתי לב למשהו כזה אף פעם...
האמת שעל פוסט כזה הייתי רוצה לכתוב ארוך ומפורט וכו',
אבל עצם הנושא הזה כ"כ קשה לי, בפרט בשל ההתפתחויות האחרונות שגרמו לי לכתוב את הפוסט האחרון שלי כאן, שממש מרגישה חסרת כוחות...
אז אנסה כן להגיב, לפחות בקצרה על מה שהעלית:
אז לא. לענ"ד ממש לא עדיף להעלים את היצר, וכבר ניסו גדולים וחכמים לבטלו וראו שאין העולם מתקיים (ולא רק במשמעות של הולדה שזה המשך החיים, אלא גם באיכות החיים עצמה, כשזה בקדושה ובטהרה ובשמחה בין איש לאשתו בלבד כמובן).
אז לבטלו וליצור מצב של ביטול המשך החיים, או ביטול איכות החיים - ודאי שלא.
מה כן?
עם כמה שזה כואב,
(וזה הכי הכי כואב שיש, הכי.
אני באמת שבורה מזה כבר כמה ימים, כולל בלילות שלא מצליחה לישון ועד כדי כאבים פיזיים בגוף, בחילות, הקאות ומה לא...)
- עדיין אני מאמינה *ובטוחה* שהטוב גובר על הרע!
חד משמעית!
יש הרבה הרבה יותר טוב בעולם.
ובאמת באמת "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך".
מאמינה בזה בכל ליבי,
וב"ה גם רואה את זה, כן, גם במצבים ומקומות חשוכים - זה עדיין נוכח ושם ב"ה.
ולא, אנחנו לא נכשלנו!
ולא, אנחנו לא לא מסוגלים להתמודד - אנחנו כן מסוגלים להתמודד!
בטח ובטח
ולפחות נאמין בכוחה של התשובה, שקדמה לעולם
ובכוח שלנו לקום וליפול ושוב לקום
ובכוח של הטוב שהוא גובר על הרע
ובכוחו של הקב"ה שהוא כל יכול, ואם הוא ברא כל אחד מאיתנו איך שהוא ברא - הוא ברא אותנו גם עם חולשות ומקומות אנושיים - זה רק מוכיח שאנחנו יכולים להם!
ואם לא מצליחים לבד - ללכת לאנשי מקצוע. ללכת לטיפול.
לא לחכות שזה יגיע חלילה חלילה לכדי פגיעה באחר.
ועוד משהו חשוב - אני ממש לא חושבת שעכשיו כל ילד וכל נער וכל גבר צריך לחשוש שמא הוא מפלצת.
ממש ממש לא.
ואפילו באותו פוסט כתבתי שלא כיוונתי לרוב רובו של הפורום שהינם אנשים טובים טובים
לצערנו יש רוע בעולם. לצערנו.
אבל ממש ממש לא כולם!
אל תיפול רוחך פשוט אני!
תאמין גם בטוב,
יש הרבה הרבה טוב
הבט סביבך ותראה גם אותו.
ושוב, אומרת לך את כל הנ"ל מהמקום הכי מזדהה ומבין וכואב את הפוסט שלך כי הכאב הוא כ"כ טרי והנפש ממאנת להאמין שקיים גם כזה רוע בעולם... באמת...
אבל יחד עם זאת יש לנו את הקב"ה!
ויש לנו את הטוב!
ויש לנו את התשובה!
ויש לנו את הכלים
ואת האנשים שיכולים לעזור
וטיפולים שונים
ותקווה
ואמונה
ואותנו - את האנשים הטובים שאנחנו ב"ה.
חזק חזק ותתחזק, אתה וילדיך וכולם.
(וזה כמובן מיועד לא רק לגברים אלא גם לנשים, להתחזק ולהמאין שאנחנו טובים, וזה שיש רע בעולם - לא לחשוב חלילה ולהיחלש שמא ידבק בנו וגם אנו רעים ויכולים להיות מפלצות - לא וחס וחלילה, והדרך לפגיעה חס ושלום באחר היא ענקית,
וגם מי שחלילה נפל - שיתקן.
שיחזור בתשובה.
שלא ימשיך עם זה.
שנזכה 🙏
ממליץ בחום על הקבוצה "הורים מדברים מיניות בריאה עם ילדינו"
ולהכיר ולחוות מיניות מהצד הבריא.
לאיזה גילאים מיועד? בנים או בנות?
כל אחד מה שהתרגל מהבית
אצלי למשל זה בדיוק הפוך, לפני החתונה היתי מרימה בדיוק כמו כולם ואף אחד לא ריחם עלי
ומאז החתונה בעלי יותר מרים ואני מרגישה יותר כמו מלכה בקטע של לסחוב ... שהוא כמעט לא נותן לי
אני לא חושבת שאת מגזימה, פשוט זה הרגלים מהבית, וההרגשה שלך מאוד מובנת ולגיטימית,
אבל מה אפשר לעשות? נראה לי כדאי לך לקבל את המצב..... לשנות אנשים לא תמיד מצליח...... קשה מאוד
ורק במקרים שאת ממש נניח בהריון או ספק הריון שאסור לך לסחוב - רק אז להתעקש עם בעלך בעדינות שיסחב במקומך... בכל שאר המקרים לנסות לקבל את המצב ולהרים כמו כולם....
.....
סתם בדרך אגב, לא קשור לדבריך, אני מבינה אותך וזה לא סותר
סתם בדרך אגב
זה נחמד שהגבר מרים ונותן לאישה הרגשה טובה של קצת מלכה שלא תרים, בפרט שבוודאי שבמצבים מסוימים כדאי שלא תרים ולא תתאמץ , וגם סתם הרגשה טובה לאשתו
אבל...... אני יכולה להבין שיש גברים שלא כאלה ולמרות זאת הם בעלים מצוינים, פשוט יש להם קטע עם הדבר הספציפי הזה שכך הם מתנהגים.... ככה למשל אצל הוריי, אמא שלי מרימה הכל כמעט כמו גבר והכל בסדר איתם ויש להם קשר מעולה לעומת זאת בעלי מתיחס אלי יותר כמו מלכה בקטע של לסחוב, לא בכוונה ככה זה
אז לדעתי פשוט תקבלי את זה, יש מספיק בעיות שיכולות לצוץ בזוגיות, זה אמנם באסה קצת אבל לא ממש נורא ותשמחי אם בשאר הדברים הוא בעל טוב ומכבד, כי יחסית זה "בקטנה" וחבל שזה יעיב לכם על הזוגיות
וכפי שכבר כתבתי בתגובה אחרת, במצבים שאסור או לא כדאי לך להרים מבחינה בריאותית, בוודאי ובוודאי שתבקשי ממנו להרים
אבל בשאר המצבים הרגילים , לא כדאי "לפתוח חזית" על הנושא הזה... לעניות דעתי... וחיבוק על המצב..
נשמע שקצת נסחפים עם זה, לא?..
", ואני הכי נרתעת מזה, כאילו נכון אני בת אבל כל חיי סחבתי דברים ואני חזקה ואסרטיבית מול כל העולם, או לפחות משתדלת- אז למה רק מול בעלי אני אהיה חלשלושה ותלותית? אבל בלי ללחוץ או "לנדנד".
תביאי בחשבון שכנראה אינו רואה או חש את זה.
את רוצה שינוי? זה בסדר.
אבל תגרמי לעורר לו גם כן רצון בשינוי.
למשל, תסבירי לו, שאם הוא מרים עבורך משהו כבד, זה נותן לך הרגשה ממש טובה - הנה, יש לי בעל, יש לי מי שיכול להרים דברים שלי כבד... תאמרי בחיוך, לא בתלונה. ותגיבי בתודה לבבית כשזה קורה. בד"כ, איש שמח לחוש שהוא הגבר במשפחה.. שאשתו גם "נשענת" עליו.
עם זה, אל תצפי לחיקוי בכל דבר של מה שהיה אצלך בבית. הוא לא בא מהבית שלכם, אתם בונים בית חדש.
צהריים טובים דיירים ודיירות נכבדים,
יש כאן בערוץ פורום ייעודי כזה (אולי סגור),
או קבוצות פייסבוק שאפשר להפנות אותי אליהן?
לשם עבודה כלשהי, אני צריכה להגיע לנשים דור שני לחוזרים בתשובה.
אשמח להפניות ופניות מתאימות בנושא . ואתן כמובן את הפרטים הנדרשים.
רוב תודות!
ואני הרבה יותר טוב עכשיו ב"ה ב"ה 🙏🙏🙏
נהפוך הוא, אתה צריך ממש להיות שותף עם יש זירוז. אל תיקח את זה כמשהו נגדך. ובעניין ההלכה, לך תתייעץ עם רב שמכיר את התחום, אולי הרב בורשטיין. תגיד לו מדוע הרופאים אומרים שאפשר/כדאי ומה אשתך רוצה. נראה לי שירגיעו אותך..
וזירוז לידה זה לא קיצור דרך או הקלות.
וגם תלד אותו, תחליט מה לעשות!
בינתיים תנשק לה תרגליים שהיא מביאה לך ילד... ממש מסכן שלא "מתחשבים" בך.
די שרוטשם פשוט
א. הלכתית- ההלכה לא אוסרת על זירוז
ב. השותפות שללך- נראה שאתה בהחלט *צריך להיות יותר שותף*
ג. טובת הילד? לגמרי לטובתו. השלייה כבר מזדקנת ויש הרבה יותר סיכונים אם אשתך תמשיך בהריון עוד ועוד
ד. איזה קיצורי דרך ואיזה הקלות?? אתה מבין מה זה להיות בהריון??
לך עכשיו ותקנה לה הפתעה+ממתק+מכתב יפה.
זה מה שהיא צריכה!
לא ביקורת שלך על "הזמירות" לגבי הזירוז!!
ואתה חושב שהפרצוף החמוץ שלך עוזר במשהו?
ואתה חושב שללדת זה קל? או להיות אחרי לידה זה קל??
אתה מזה לא מחמיא לעצמך בהודעה הזו.
אמנם לא ברור לי מדוע אשתך מבקשת זירוז - בד"כ זה דבר שבא מהמלצה של הרופאים. יתכן שכבר ממש קשה לה.
וגם לא ברור לי מה הבעיה ההלכתית שאתה רואה בכך.
אבל בכללי, אכן ההרגשה שלך ניתנת להבנה, כי באת מנקודת מבט של ציפיות מסויימות. סה"כ, גם נענית לרצונה.
על כן, אינני חושב שתגובות של סתם "להוכיח אותך" הן תגובות נכונות. בוודאי לא נכון שתיענה בתגובות של נשים שתשפוכנה את תיסכולן מה"בעצב תלדי בנים" של עצמן - עליך... (לא קראתי. כך שלא מדבר ספציפית על משהו). אתה לא עושה כאן משהו רע במזיד.
אבל, יש מקום להתבונן בכמה דברים, שאני חושב שיוכלו קצת לשנות לך את המבט, וממילא לגרום לתחושה טובה יותר:
א. אתה אבא צעיר. קשה לך עדיין לתפוס שיש אכן נשים שאצלן ההריון עובר בקלות, אבל יש כאלה שלא. והנה - ראית בעצמך: הריון ראשון רובו "מעולה". שני - "פעם עצבנית פעם עיייפה"... (תיאור קלאסי להריון שאינו כ"כ קל - וכנראה עוד יצאת בזול... יש כאלה שמקיאות, בחילות, שוכבות כמעט 9 חודשים וכו' וכו'...).
אז כל אחד מכם יכול לקחת מזה לימוד כלשהו: האשה שהביאה בתור שיקול להריון את זה שתשעה חודשים לא תהיה אסורה.. (כמעט מעלה חיוך..), למדה כנראה שזו לא בדיוק סיבה להריון.. אם כי ניתן להבין אותה.
ואתה יכול לקחת לימוד, שאכן זה יכול להיות כך בזמן הזה. זו לא ממש "בחירה" שלה. הרי היא ציפתה לאחרת. באמת תקופה שיכולה להיות קשה. גם הורמונאלית. גם פיזית. ממילא גם נפשית.
אז ברור שגם אתה בן אדם - וגם אתה רוצה לחוש בטוב. אבל אם תדע שזה דבר שאכן יכול להיות ואכן קשה - אז פשוט תחליט "להיות טוב"... זו הזדמנות לשדרוג מעלת האישית מצידך. הזדמנות לשדרוג היחס. תרחם, תתמוך, תהיה אמפתי. תראה שאתה תגדל מזה - וזה גם יחזור אליך בסוף. כשאחד תומך בשני - אז אם השני בן אדם הוא יזכור לו את זה.
לגבי "חווית הלידה". נכון שאם היית יוצא מהלידה הראשונה בחוויה טובה - זה היה יותר משמח (אגב, לא כ"כ ברור לי. מה ה"חוויה" שציפית? ה"חוויה" העיקרית שיכולה להית לגבר בלידה, היא שהוא תומך באשתו כשיש לה צירים, מעודד, כואב איתה. אח"כ - אחרי שנולד התינוק, לשמוח שנולד. לשמוח יחד עם אשתו. זהו. מה ציפית מעבר לזה?).
אבל באמת, לידה זה דבר כל כל גדול, מבחינה זו שיש לך ילד חדש. שה"חוויה" זה ממש לא הענין.
מצד האמת, אתה צריך מראש לצפות לכך שתפקידך לקראת לידה הוא לעודד בזמן הצירים, לשמוח עם אשתך אח"כ, להקל כמה שאפשר, ולשמוח מאד שנולד תינוק. אם זה מה שתצפה - סביר שזה מה שתקבל.
אם תצפה לכל מיני "חוויות" אחרות - אז זה בערך כמו ציפיה שבדיוק אז יודיעו לך על זכיה בלוטו. אין קשר...
אשתך יולדת, כואב לה, זה בשביל שניכם. ידידי היקר, באמת זה לא הזמן ל"חוויות".... העיר שיש ילד בריא. העיר לשמוח בו. ביחד. העיקר לעזור אח"כ לאשתך. תן לה כמה ימים מנוחה, שאתה עושה בערך הכל - תראה כמה זה גם ישתלם אח"כ, חוץ מזה שזה סתם אמיתי.
לגבי הזירוז. עצתי היא שתניח לה. כבד את רצונה.
תסכמו שאתם שואלים את הרופאים אם זה בסדר ובטוח. אם אומרים שכן - הולכים על מה שהיא רוצה. הרי היא זו שמרגישה מה קשה ומה לא. אם יש לך ספק כלשהו, אתה יכול לשאול במכון פוע"ה כדי להירגע מבחינה הלכתית.
נכון שאתם שותפים, זה חשוב מאד. אבל מבחינת הנטל הפיזי - היא כרגע זו שנושאת בו.
הצלחה רבה חביבי, שנה מבט. תסתכל בעין טובה, תומכת, מפרגנת, אוהבת. תראה שיצא לכם מזה רק טוב.
שיהיה במזל טוב.
שזה לא נכון ועדיף לפנות לרב שיסביר לך.
הסחיבה בסוף היא נוראית ובאופן כללי לא טוב למשוך הריון מעבר לזמן ולכן כשהתאריך עובר עושים מעקב להריון עודף ומעבר לזמן מסוים ההנחייה היא ליילד.
בלידה כך או כך אתה שותף. אני רגילה לשמוע מהצד הנשי על חווית הלידה הרצויה והרבה שמתבאסות על שהלך שונה ממה שציפו. והנה מגיע הצד הגברי של זה. אין מה לעשות, בחיים קורים דברים לא צפויים ובמיוחד לידה יכולה להיות לא צפוייה וצריך ללמוד לקבל ולהכיל. (כמו הודעה באמצע הלילה "הורים יקרים" וכל המעון בבידוד...). בסופו של דבר הלידה היא אירוע קיצוני וספציפי מאוד שעובר והחיים הם בהתנהלות השותפת.
היי,
אני עובדת משרה מלאה, ובעלי לומד באוניבסריטה הפתוחה (התחיל ללמוד השנה). בגלל שזו ההתחלה הוא לקח רק 2 קורסים, ובמקביל עובד 7-8 שעות בשבוע. ביררנו קצת ומסתבר שבגלל שחסר לו קורס אחד לא נהיה זכאים לקבל דרגה בכלל
עכשיו רציתי לשאול אם יש דרך אולי כן לקבל בכל זאת? אולי שעות העבודה מצטרפות או אם יש ועדת חריגים?
יש איזה עניין שאם עובדים מעל 24 שעות אז הלימודים מצטרפים, אבל אם עובדים 24 שעות בשבוע כבר אז זכאים לדרגה.
בקיצור טמטום
הבעיה שבתמ"ת רוצים 3 קורסים בסמסטר א לפחות, ויש לו רק 2
אשמח לשמוע מגוון רחב מאוד.. המלצות מכל הסוגים.
תודה גדולה!
יוני כמוניבחיסון הגוף מייצר נוגדנים לחלבון שמציגים לו בגלל שמציגים לו רק חלבון מסויים מהווירוס הוא יפתח נוגדנים רק לחלבון הנ"ל (ספייק) לעומת זאת במחלה הגוף מייצר נוגדנים לחלקים שונים בווירוס ולכן יהיו לו נוגדנים מסוגים שונים (גם לספייק אבל גם לאחרים)
חיים של
