פורום אולפניסטיות (עמוד 208)

שלום!

אני צריכה רעיון לתחפושות למדריכות באולפנה [אנחנו 3 מדריכות..]

ברור שאנחנו רוצות תחפושות לכולן ביחד ולא שאחת תתחפש לחתול, השניה לכלב והשלישית לעכבר.. חח פסדר?

ולא, אל תציעו אם פי 3..

תודה ענקית!! ופורים שמייח!!

אני בקושי רואה את המסך בגלל דמעות.

אתמול אחרי סעודת ערב שבת, פתאום, אני מבטיח,
פתאום ממש עלה בי הרצון לשיר שיר נשמה -

"יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך,
תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה,
והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני".

בשבת?! שיר כזה...?! לא מתאים. לא בדיוק הבנתי למה.
עכשיו, אחרי הכותרת "חמישה בני משפחה נרצחו בערב שבת",
אני קצת..

"אח"כ שיספו את גרונו של הילד בן 11 שישב וקרא ספר במיטתו",

....

5 יהודים נרצחו. לא במאה התשיעית, אלא ממש לפני יממה.
הורים, ילד בן 11, פעוט בן שלוש ו - תינוקות.
זה לא איזה...
אלא נ-ר-צ-ח-ו. הדם עדיין מבעבע, חם, רותח.
רק צמרמורת שעולה מתוך הדמעות.
אין שום מילה להוסיף.


 

אבל בכל זאת אני חייב ללחוש משהו קטן.
אותם הדמעות - הכ"כ יקרות על נשמות כ"כ קדושות,
אנחנו חייבים להוסיף בהם, לדעת מה יש בהם.


תרשו לי רגע משהו לכאורה לא קשור.
אבל רק לכאורה.

עוד לא עברתי קורס טייס וגם את האמת שלא בקרוב, אבל הנה כמה דברים על המושג ששמו 'טיסה'.
טיסה רגילה = טיסה שבה הטייס רואה את השטח בו הוא טס, והוא מכוון את עצמו ע"פ הראייה.
אבל מה קורה כאשר יש חושך? כאשר יש ערפל? הרי הוא לא יכול לראות לאן הוא טס.
הוא יראה אורות של בתים ויחשוב שאלו הכוכבים. בו ברגע, הוא ירצה להרים גובה, אבל בום. הוא יתרסק באדמה.
לכן, ישנה מערכת במטוס שנקראת 'טיסת מכשירים'. מה הפירוש? אז ככה, זו מערכת שבה הטייס צריך שלא להסתמך על הראייה שלו, אלא - על מיכשור המטוס בלבד. וככה הוא מנווט את עצמו ע"פ המכשירים.
 
אחת הבעיות הגדולות בטיסה שכזו היא שלפעמים, האדם בטוח שהוא רואה את מה שהוא חושב, אבל המכשיר מראה לו אחרת. הטייס רואה שלמטה ממנו זה שמיים, אבל המכשיר מראה שזה ים. לא! אבל הוא בטוח שזה שמיים. הנה, זה בצבע השמיים. ככה לא נראה ים. אין, זה חייב להיות שמיים! אבל לא! המכשיר מראה אחרת. תראי לעצמך שאת נכנסת לסיטואציה כזו. וואו. מה את היית עושה. את בטוחה שאת צודקת, אבל מצד שני - מה?! המכשירים יטעו?! אבל רגע, אני אטעה?! מה אני חסרת שכל?! ככה נראים בדיוק השמיים! אבל המכשירים מראים אחרת. ואז עולה המחשבה - רגע? מי אמר שהמכשירים לא טועים?! אולי לא תכנתו אותם טוב?! ובל נשכח, שמדובר פה במצב כזה: או שהוא מתרסק, או שהוא חי. אחד מהשניים, בלי שום אפשרות אחרת. לכן, הטייסים עוברים כל מיני דברים שבהם מלמדים אותם - לסמוך על המכשירים. נקודה. בלי שום ספק. בלי שום 'אולי'. ככה לעשות.
 
 
אנחנו - אני, את, הוא והיא - טייסים. במקום שנקרא 'החיים'. "על אמת" כמו שאומרים.
רוב הפעמים קורה שאנחנו מסתכלים ורואים לאן אנחנו טסים. אנחנו, ממש, במו ידינו מכוונים את המטוס של החיים. הנה: כאן יש קושי - נעבור אותו מימין. לפעמים גם אנחנו מחליטים לעשות 'לופ' בחיים, כי שם לא טוב להיות. שם יש הרבה רוע. לפעמים אנחנו מחליטים לנחות קצת בשביל למלא דלק, הרי צריך לנוח לפעמים שיהיה כוח. אוו, זה מובן. לפעמים קצת כואב ומידי פעם גם הרבה מאוד כואב, אבל מובן. הגיוני לגמרי. כאן לשבור ימינה, כאן שמאלה ועוברים. ממשיכים את החיים. אבל --- לפעמים קורה שהכל חושך. שלא רואים את האור שתמיד אמרו לנו שהוא נמצא בקצה המנהרה. אין! רואים אפור. החיים לא טובים. זה לא הגיוני. איך זה קורה?! משהו כאן לא נורמלי. לפעמים אנחנו מצליחים להגיע עד למקום שבו כבר אין תקוה. די! מי שזה אתה שנמצא שם למעלה, לא אכפת לנו מי אתה, אבל שחרר אותנו. די! באמת! כמה אפשר לסבול. כמה?! עוד תביא לנו מכות?! תגיד אתה שם למעלה, משעמם לך?! מה נראה לך שאנחנו?! שקי חבטה?! ועוד אח"כ תגיד שאנחנו העם הנבחר. די! תשחרר אותנו. תפסיק. אנחנו לא מסוגלים. חושך. ערפל. לא רואים כלום. מספיק עם הכאב!
 
שם, דוקא שם הגיע הזמן שנדליק את 'טיסת המכשירים' של החיים שלנו. אבל עד הסוף. באמת. בלי שום פקפוק. כי אנחנו יודעים ובטוחים שהמכשיר הזה לפני שעולה על המטוס עובר מאות בדיקות שבטוח מאה אחוז שהוא תקין. אין מצב שהוא מקולקל. זה לא בן אדם שיכול לשנות החלטות, זה מכשיר, שעובד ע"פ פקודות 'יבשות'. לכן, הוא צודק. המכשיר. הולכים אחריו. קשה להאמין שהמכשיר צודק. זה מאוד קשה. איך יכול להיות?! מה?! הרי השמיים למעלה! למה הוא מראה אותם למטה?! הרי שם זה הדרך למקום הישר, למקום הצדק, לאן הוא לוקח אותנו?! בדיוק כמו במטוס, בשביל שלא נתרסק, צריך להאמין במכשיר. כי זו התקוה היחידה שלנו שלא נתרסק. אחרת, אנחנו קבורים באדמה. ומשם, מאוד קשה לצאת, אם בכלל. וזה לא שזה 'לוקש' המכשיר הזה, זה אמת. לגמרי. הגיוני גם. מאוד. אלא, שהמחשבות שלנו לפעמים צפות ורוצות לצוף מעל פני המים. שם, בדיוק במקום הזה, צריך להרים ידיים ולומר: לא יודע. אמנם אני רואה ההפך, אבל...לא. אני טועה. יש חושך. ובחושך - סומכים על המכשירים בעיניים עצומות. כי זו הדרך היחידה להנצל. בחיים שלנו, לפעמים אנחנו חייבים לעבור ל'טיסת מכשירים'. לא הכל אנחנו מבינים. אנחנו מוגבלים, זו עובדה. התשובה 'לא יודעת' - לפעמים זו היא התשובה הנכונה. רק משום שמאחוריה, עומד מי שמתכנן את המערכת. ועליו את סומכת. אז את יודעת בהחלט. לא מבינה כל דבר בדיוק כמו שהטייס לא מבין איך המכשיר מראה שהשמיים זה למטה, הרי זה למעלה! אבל כן. כמו שהטייס יודע שהוא חייב להאמין למכשיר, כך גם אנחנו, חייבים להאמין. אצלינו, זה עוד הרבה יותר עוצמתי. כי זה לא להאמין למכשיר שיש סיכוי אחד למליון או לא יודע כמה שהוא טועה, אלא - זה להאמין לבורא העולם. רגע, שוב, 'בורא העולם'. שגם עכשיו, הוא רואה אותנו. שבכל שנייה, הוא איתנו. הוא שומר עליו. הוא אוהב אותנו. לעצום את העיניים ולומר 'אבאל'ה, תקשיב לי רגע. אני באמת לא מבינה מה עשית כאן. בראייה שלי - זה אפילו נראה עוול מה שעשית. אי צדק! אבל... אני סומכת עליך בעיניים עצומות. מאמינה בך שאתה רק מטיב לנו וזה לטובתינו. מאמינה לעולם' - זה, הרבה יותר עוצמתי מהמכשיר שם במטוס. זה במאת האחוזים בלי שום פקפוק, אמיתי. רק לנו נשאר העבודה הזו, לזכור תמיד, כל הזמן שיהיה נגד עינינו: גם אם נראה הכל לא צודק, לא אמיתי, לא נכון - אנחנו מאמינים. עוצמים את העיינים ואומרים: 'אבאל'ה, אנחנו איתך. לעולמים'.
 

==

כן - לבכות, מותר, גם אם 'הכל לטובה'.
לבכות, מתוך אמונה. אי אי כמה שזה פנימי. דמעות שאמורות להיות מרות, מגיעות ונותנות הרגשה של אחרת, של נשמה של חיבור, בתוך הלב. במיוחד שהנשמות שנקטפו היו קדושות, אז - אנחנו באמת, בוכים רק על עצמינו. הוא עכשיו כבר נהנה ונולד לעולם האמת. אז כן, נבכה, נוציא דמעות. אבל יודע מה נעשה איתם? במקום סתם לתת להם להמשיך מהלחי שלנו לריצפה - נתכופף קצת, נרכין את הראש קדימה לכיוון מטה, נראה הכנעה לאבאל'ה שם למעלה, ונתן לדמעות לנוח, על ליבנו. על מקור הרגש, בשיא האמונה. דווקא משם, מהדמעות - שמוציאות אל החוץ מה שקשה להוציא מתוך הפנים, משם, נוציא אמונה, משם, ננשום התבטלות, משם, נקח את עצמינו בידיים שהקב"ה יודע בדיוק מה הוא עושה, משם, נקבל התחברות לבורא העולם, לנשמות הקדושות, משם נחייה - אמונה, שמחברת הכי בעולם, לנשמה.


הדמעות - מוציאות מבפנים, מה שהלב מתקשה לתפוס באמת.
וכשהן מלאות אמונה הדמעות האלה, הן גם מבינות, מאוד.

יעיז מי שיגיד לנו לחנוק את הדמעות.
אנחנו נבכה, כי משם אנחנו יונקים, חיים של אמונה.

אודי, רות, יואב, אלעד, הדס,

ה' יקום דמם.

במוצש"ק בלילה אחרי הטבח הנורא באיתמר, הקמנו נקודה חדשה סמוך לאיתמר לזכרם של הנרצחים הי"ד.

כעת יש במקום 2 מבנים ואוהל גדול ומשפחה אחת עם 2 ילדים. ממחר בעז"ה, ט' אדר ב', אנו נהיה שם 3 משפחות.

אנו זקוקים לתרומות על מנת שנוכל לבנות עוד מבנים ולפתח את המקום שיגדל ויהיה ליישוב בעז"ה.

כל מי שיכול/ה לתרום ולדבר עם אנשים שיכולים לתרום תבוא עליהם הברכה.

שבעז"ה נשמע רק בשורות טובות ושיהיה חג שמח לכולם ושנזכה לנהפוכו אמיתי וגאולה במהרה!

לתרומות:  0526133173

מי מכאן הולכת לאולפנת "רעיה" בבית-אל??

בסיעתא דשמייא!!
 

גרסת הביינישי:ם - פה.
מה קורה, אחים שלי?!
יש פה ד"ת שיא הקצר, שאפילו מתקשר גם לשמחה.
שווה ממש ממש לקרוא!!
וממש ממש חשוב לי גם שתפיצו את הד"ת, כדי שכמה שיותר יהודים יוכלו לקרוא, ולהיות שמחים יותר, במיוחד בחודש אדר!
--

בהפטרה של פרשת השבוע (ויקרא) כתוב:
"ולא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל".
מה בעצם הפסוק הזה אומר?!

בעצם אנחנו מדברים פה על עבודת ה' שטחית -
ז'תומרת שאנחנו סתם עושים את המצוות, בלי באמת להתחבר אליהן, בלי באמת להבין לעומק למה אנחנו עושים אותם.

עבודת ה' כזאת מעייפת אותנו, כי אנחנו מרגישים שאנחנו סתם עושים כל מיני דברים שבתכל'ס לא באמת משמעותיים.

א-ב-ל >>
אם נתחיל באמת להבין למה אנחנו עושים את המצוות, אם נבין שיש ערך לזה שאנחנו עושים כל דבר שה' אומר לנו -
גם בגלל שזה מקרב אותנו לאבאל'ה שבשמים, וגם בגלל שזאת בעצם התכלית שלנו בעולם -
נוכל בעז"ה ממש לשמוח בעבודת ה'. ממש נרגיש שאנחנו עושים דברים משמעותיים, ולא סתם 'מורחים ת'זמן', ועושים דברים שטחיים.
וככה נוכל בעז"ה להגיע לשמחה -
כי השמחה לא באה מזה שסתם ישנים ומסתטלנים כל היום -
השמחה האמיתית היא שמחה של עשייה, של סיפוק ממה שאנחנו עושים.

שבעז"ה נזכה להרבות בשמחה א-מ-י-ת-י-ת בחודש אדר, שמחה של מצווה

שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!

תקשיבו נשמע לי שבבהר"ן כולם דוסות שכל היום לומדות ורציניות כאלו(אני יודעת שזה לא ככה ולא כולם דוסות ולא כולם חרשניות ואני ניודעת שתגידו לי שזה סטיגמות אבל..)וזה ממש מפריע לי כי כעיקרון סגרתי שם וזה נשמע לי אולפנה רצינית שלא כ'כ מתחרפנים ולא עושים שטויות וכאלו

אני כאילו רוצה שלא כל היום יחרשו וילמדו ואני רוצה שגם בנות יהיו מחורפנות ויעשו סתם השפרצות וכאלו כל מיני שטיות למיניהם

וזה לא נשמע לי ככה

זה הדבר שממש מפחיד אותי אז בבקשה תעזרו לי בדחיפות לפחות שאני ירגע!!!!!!!

תודה ממש!!!!

לעולם קטן יש אתר חדש!! ותיארתי לעצמי שזה יעניין אתכן...

אז קבלו אותו, כנסו אליו, חפשו עלונים ישנים, תתעדכנו, ותהנו..

אה, ותברכו להתחדש..

ואבא שלי עורך אותו, הארות - בשמחה!!

לאט לאט הוא יתפתח ויהיה טוב יותר בזכות מי שייכנס אליו... ;)

והנה הוא...:

http://www.olamkatan.info/

הרב יהודה לאון אשכנזי ('מניטו', כינויו מהצופים) היה מגדולי מחנכי ישראל בדור האחרון, אך מכיוון שלימד וכתב בעיקר בצרפתית היה מוכר בעיקר ליהדות צרפת. היה בין היתר רבם של הרב שלמה אבינר, הרב אורי שרקי, הרב אליהו זיני, הרב יהושע צוקרמן, ח"כ ציפי חוטובלי, חידש את פני מחשבת ישראל בדורנו והשפיע רבות על העליה מצרפת. מוגשת טעימה מתורתו שמדברת בשפתנו על הדברים הנשגבים ביותר של התורה, ומאפשרת לכל אחד להתחבר לזהותו היהודית-ישראלית מתוך אהבה. מוזמנות להכיר...

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139266

שלום לכולם,
אנו, בנות השירות לאומי מכפר הנוער הדתי בכפר חסידים יוצאות במבצע "הכיפה שלי".
במבצע זה אנו רוצות לחבב את חבישת הכיפה על החניכים בכפר שבאים מבתים עם רקע קשה ולעיתים הכיפה מהווה בעיניהם נטל המאפיין את כל הדת.
בעקבות כך אנו רוצות שכל חניך בכפר יקבל כיפה עם רקע צבעוני שעליו כתוב השם שלו בשחור ושורה שחורה חותמת את הכיפה.
אני פונה לבנות פה בפורום שיכולות לעזור לנו במבצע, בעיקר במציאת בנות לסריגה.
אפשר ליצור איתי קשר באימל אנו, בנות השירות לאומי מכפר הנוער הדתי בכפר חסידים יוצאות במבצע "הכיפה שלי".
במבצע זה אנו רוצות לחבב את חבישת הכיפה על החניכים בכפר שבאים מבתים עם רקע קשה ולעיתים הכיפה מהווה בעיניהם נטל המאפיין את כל הדת.
בעקבות כך אנו רוצות שכל חניך בכפר יקבל כיפה עם רקע צבעוני שעליו כתוב השם שלו בשחור ושורה שחורה חותמת את הכיפה.
talia1992@gmail.com
תודה,
חודש טוב ובשורות טובות!

 

בנותת...יש פה מישי שקיבלה תשובה מאבן שמואל??

בכל השירשורים לא ראיתי שמיש כתבה בכלל על האופלנא הזאאתת!!!

למהה??

זה אולפנא סבבהה..

אני ממש צריכה את הסרט סלאח שבתי !!! אם יש לכם זה ממש יעזור אם תביאו לי!!! תודה רבה וחודש טוב ושמח!!

מושיט לה תפוח עץ שקנה לפני כמה דקות ספורות מהמכולת ליד.
מה? למה אתה מביא לי תפוח? תמהה האשה.
"תאכלי. זה בסדר, גם חווה לא ידעה שהיא ללא בגדים,
עד שהיא אכלה מעץ הדעת"...

יודעי דבר טוענים שיש המשך לסיפור.
לאחר מספר שנים, באה אותה בחורה - הפעם כבר צנועה - למבוגר שלנו,
באותו מקום, ליד התחנה, נתנה לו תפוח עץ ואמרה -
"גם אדם הראשון לא ידע שהוא צריך לצאת לעבוד,
עד שהוא אכל מעץ הדעת"...

===

נו, אז להיות בחור בכולל או בחור עובד?
לא, אני ממש לא הולך להכנס לדיון הזה.
יש כאלה שזה מתאים להם, יש כאלה שזה מתאים להם,
ולסיכום - שכל אחד יעשה ע"פ מה שרבותיו מנחים אותו בחיים.

א-ב-ל, בחיים לא שמעתי שמי שיוצא לעבוד,
יש לו 'פטור' מהתורה. מקיום המצוות.
לא לא, שלא תבין אותי לא נכון, אתה עושה קידוש בשבת,
אפילו דואג לכסות את הטלויזיה לכבוד שבת קודש במפה לבה,
שר לאשתך "אשת חיל", ואפילו משתדל להתפלל 3 תפילות ביום.
אבל עזוב. לא על זה אני מדבר. אז על מה כן?
על הגמרא שמונחת אי שם בארון הספרים, שהפעם האחרונה
שנגעת בה הייתה כשניקית לפסח האחרון, לפני 11 חודש.
על ה - 'משנה ברורה', שאתה לא יודע כמעט שום הלכה בה ת'כלס.
נכון, להדליק ת'אור אסור בשבת, וגם ברור לך שבשבת נחים.

אבל למה הלכות בסיסיות אחרות אתה לא יודע?
למה את, נערה צעירה, בחיים שלך לא פתחת ספר הלכות ללמוד לשמה על הסדר,
חוץ מלמבחנים? איך אפשר לשמור שבת ע"פ רצון ה' בלי ללמוד?

איך אפשר? התשובה היא, אי אפשר.
את אפילו לא מודעת לזה שאת עוברת איסורים מהתורה, בשבת.
הטמנה בטרמוס, את יודעת אם מותר? עזבי אם מותר,
את יודעת בכלל מה זה 'הטמנה'? האם מברכים על עוגת קינוח בסעודה,
יודעת? או אולי האם מותר לאכול לפני התפילה, יש לך תשובה ברורה?


אז בואו בקיצור נסכם בדיוק במה מדובר עבורינו.
גם אם אנחנו לא מתכננים להיות אברכים או משהו כזה,
ויודעים לצטט טוב את דברי המשנה "טובה תורה עם דרך ארץ",
ולהסביר לכל מקשה עלינו ש - 'דרך ארץ' = מלאכה או סחורה,
חייבים לדעת, שכתוב - טובה 'תורה', כלומר, היא העיקר. היא חיינו.
נכון, צריך גם לעבוד. אבל מכאן ועד להגיע למצב ש...
אנחנו לא יודעים הלכות בסיסיות?! בושה! פשוט בושה.
אי אפשר להיות 'דתי' באמת, בלי ללמוד. זה כמו לרצות לזכות בפיס,
בלי למלא כרטיס. נו באמת, זה פשוט צחוק מעבודה. מעבודת ה'.


יש שני סוגי אנשים. שניהם עובדים 10 שעות ביום, עבודה מייגעת מאוד.
הראשון - בשעות הפנויות שלו יושב מול הטלויזיה ורואה סדרות או חדשות, מחפש לו כל מיני עיסוקים וכדו'.
השני - בשעות הפנויות הולך ללמוד תורה, הלכה, לדעת איך להתנהג בחיים ע"פ רצון ה'.
נגיד, שסה"כ, לכל אחד מהם יש רק שעה אחת פניוה כל יום.
הראשון יקבל גהנום או לא יודע מה, והשני יקבל כל טוב בעולם הבא.
מה?! בגלל שעה אחת? זהו? זה כל ההבדל?
כן - שעה אחת פנויה, 'מראה' לקב"ה, ש -
או שאתה ממש לא בראש של להתחבר לה', וטוב שיש לך עיסוק בעבודה, אחרת, היה משעמם..
או, להבדיל - שהיית רוצה כל היום להיות 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי',
אלא מה? צריך גם לעבוד, להתפרנס, אז לפחות בזמן הפנוי אתה משתדל מאוד כן ללמוד.

קיצור, שעה אחת מראה על כ-ל החיים שלנו - מהם בדיוק.
אז מהיום, נעלה בקריאה ראשונה חוק חדש.
דתיים חפיפניקים - בואו לא נגיד שאנחנו הולכים לעבוד כי - 'זו דרך התורה',
כי הרי הטלויזיה בבית שלנו נותנת סתירה לאמירה הזו,
וזה שאנחנו בורים ועמי הארצות בלי לדעת הלכות בסיסיות מאוד -
זו ממש לא דרך התורה. אלא מה כן נגיד? 'לא רוצים תורה חזק. דתי לייט, כבוד'.
יש בחירה חופשית לאדם. אין שום בעיה! היה נעים להכיר...

א-ב-ל, האלה שבאמת רוצים לצאת לעבוד כי 'זו דרך התורה',
אנחנו חייבים לדעת, שדרך התורה היא גם שנשתדל לדעת לפחות את ההלכות בסיסיות.
שזה אומר - לפתוח 'משנה ברורה' או 'ילקוט יוסף', או מומלץ מאוד 'פניני הלכה',
בשביל שנדע לפחות מה לשאול את הרב, איפה בכלל צריך לשאול...
יש כאלה שלא יודעים ת'תשובה לשאלה בהלכה,
אבל יותר גרוע מזה, זה המצב שיש כאלה, שבכלל לא יודעים
שיש פה שאלה בהלכה. הלו, יש פה ש-א-ל-ה...


הלכות - שבת, ברכות, תפילה, ק"ש, זימון, סעודה, כיבוד אב ואם, בשר בחלב,
מועדים, ברכת המזון, זימון, חלה, תרומות ומעשרות, כשרות, ק"ש שעל המיטה וכו',
כ-ו-ל-נ-ו (כולל הבנות...) צריכים לדעת.
החל מהחייל שנמצא עכשיו בפלס"ר (סיירת) גולני, דרך הבחורה שעושה השנה שנת שירות,
עד הבחור שלומד כל היום תורה ומתכנן להיות גדול הדור הבא.
כ-ו-ל-נ-ו חייבים להתחיל ללמוד הלכות, תורה, מחשבה, אמונה.
אחרת, איפה בדיוק ה - "כי הם חיינו". הא?
 

נכון, לבחור בסיירת יש רק 5 דקות ללמוד, לבחורה בשירות או באולפנה יש יותר זמן ללמוד,
ול - 'אברך הצעיר' שלנו, שעוד דקה הוא מסיים את כל הש"ס - הוא כבר עובר פעם שלישית על הלכות שבת...
אבל זה לא משנה, זה לא מוריד את השאיפה שלנו - שממילא תעלה גם מעשים בשטח -
לשאוף לדעת בדיוק (!...) ע"פ ההלכה איך להתנהג בכל תחומי החיים ע"פ רצון ה'.
ו - בדוק! מי שחושב שהוא יודע 10% מההלכות, אז רק שידאג לשים נקודה קטנה שם בצד,
כי אפילו 0.10% מההלכות הוא לא יודע...


זהו, זו דרכה היחידה של היהדות.
"ניאו דוסי" אני לא, אבל רק בשביל שיהיה 'ביטוח' לדברים שאמרתי שאלו ממש דברי חז"ל,
הנה לנו אחד שמוסכם על כולם, הרמב"ם -
"כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה (וכשהוא אומר כ-ל, הוא מתכוון ל-כ-ל ממש, כמו שהוא כותב שם בהמשך)...
חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה".

חד משמעית,
חייב.

בואו נעשה עם זה משהו. בפעם הבאה שאנחנו בירושלים -
מומלץ מאוד הספר 'פניני הלכה'. קל להבנה, כיף לקריאה, מסביר ממש.
אנחנו הדור הבא. א-נ-ח-נ-ו הדור הבא.
האחריות ל - 'נותן התורה', עלינו.

עשו טובה, תעזרו לשמור על הקטע הזה למעלה.

תגובה אחת של כל אחד מכם - לא משנה מה כתוב בה -
תעלה גם את הקטע למעלה, וגם שמחה בלבבות..

מדרשת צפנת שמחה להזמינכן לימי הכרות לקראת השנה הבאה

בואו לחוש את האויר הצפתי הקסום,

להרגיש את הקדושה וההשראה

ולפתוח את שערי הלב בשיעורי הכנה לקראת פורים עם רבני ורבניות המדרשה-

הרב שמואל אליהו שליט"א (רב העיר צפת),

הרב אייל יעקובוביץ' (ראש ישיבת ההסדר בצפת),

הרבנית טובה בזק,

הרבנית טובה אליהו, הר' בנימין...

ועוד ועוד....

בימי שלישי -רביעי, ט' - י' אדר ב'  התשע"א

במדרשת צפנת בעיר העתיקה בצפת.

לפרטים נוספים והרשמה-

0546651986

אוקיי- התקבלתי ל2 אולפנות, שלשתיהן שיא הבא לי ללכת כי שתיהן טובות לרמות שהן שונות בסיגנון....

אחת מהן ממש מגוונת, ואחת פחות.

הקטע הוא שממש ממש ממש באלי ללכת לזאתי הלא מגוונת- למרות שכולם אומרים שהיא לא מתאימה לי... אבל אני לא חושבת שמישהו באמת מכיר אותי ויודע מה אני רוצה להיות.

הקטע הוא שאני מפחדת- כי כשמשנים משהו בשגרת החיים, אז לפעמים חוזרים קצת אחורה.. כי קשה לשנות בבת אחת הכל ולא לחזור לזה.... והם לא ממש יקבלו בהבנה את זה....

מצד שני- האולפנה היותר מגוונת- אני מפחדת מהחופש הזה. אני מפחדת שאם יהיה לי יותר מידי חופש אני לא אשתנה יותר מידי למה שאני באמת רוצה להשתנות. כי יהיה לי כל הזמן את העבר ש'מגרה' אותי לחזור אליו... אני לוידעת אם אני אצליח ככה ללכת לאן שאני באמת רוצה....

קיצר- 2 אולפנות טובות בסה"כ, אני בטוחה שלאן שאלך יהיה לי שם טוב, הבעיה שאני מפחדת מאיך אני רוצה לצאת בסופו של דבר.....

אאווףףף הסתבכתי!!! נאי פשוט לא יודעת מה להחליט!!!!

אני ממש ממש אשמח לרעיונות לקישוט הכיתה.

עשינו כבר: מעל הלוח רשמנו אנרגיות חיוביות וליד לייק עם היד..

וציירנו חתולה וכתבנו כאן מיללים...

אני צריכה רעיונות איך לעשות את הימי הולדת וסתם עוד קישוטים לקירות..

תודה...

יש לי חברה שבחילת שנה הגיעה לאולפנא...

וכנראה שלא כ"כ טוב לה באולפנא...

והיא החליטה לעבור לאולפנא אחרת...

מאוד נקשרנו אחת לשניה (לפחות אני אליה)

יצא הרבה פעמים שיהא אמרה לי "אני ממש לא טובה - לא ילך לי" או "אין מצב אני ממש גרועה - אני לא אצליח במבחן" או "אני סתומה"...

עכשיו אני יושבת לכתוב לה מן מכתב סיכום כזה לתקופה - לפני שהיא עוזבת ואני ממשיכה קדימה בחיים שלי (אני שמיניסטית והיא בכיתה ט')... לפני שאנחנו נפרדות כמעט לתמיד (אנחנו אפילו לא גרות באותה עיר)

ובלי קשר מלא זמן לא הספקנו לדבר כמו שצריך ויש לי כ"כ הרבה מה להגיד לה...

אשמח אם למישהי יש רעיון לקטע שאני יכולה לכתוב לה... על אמונה של אדם בעצמו, בכוחותיו, ביכולותיו...

זה ממש ממש דחוף לי!

תודה רבה ושבוע נפלא!

יש שרשור של מחכות לתשובות,

שרשור של מקבלות תשובות,

עכשיו שרשור של משיבות (???) ...

קיצור- סגרתן כבר? איפה?