פורום אולפניסטיות (עמוד 58)

מחפשת דוסי כיף שחיים בו..
חברה טובה, רמה תורנית טובה..
פנימיה- עדיפות לחצי, מלאה גם סבבה

מירון מאוד רחוק לי..

אני עולה לחמישית אבל הייתי גם בחטיבה...

רעיה
טהר
חלוצה
תפארת

כפר פינס, חלוצה, תפארת, מעלה לבונה, בהרן

חצי פנימייה ובנות נשמה

ויקבלו על בטוח!

דבר ראשון, אשרייך בטירוף!
כל כך לא מובן מאליו.
אז ככה.
ללמוד עם עוד מישהי- אני למדתי עם חברה כל יום פרשת שבוע עם רש"י. הכי פשוט, גם כי הרגשנו שאין לנו מספיק תורה במערכת, וגם כי זה מה שהיה לנו קל להתמיד בו. כי כל שבוע זה משתנה, וכי צריך לדעת מה פרשת השבוע ואין לנו שיעור פרשת שבוע כמו ביסודי.
אשר ללמוד גם ספר אמונה, למרות שאני חושבת שטוב יותר ללמוד לבד אמונה. מה שיותר מתאים לך.
אני לא כל כך מבינה בספרים, אני יודעת על "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש שהוא מדהים.
אפשר גם לארגן שיעור שבועי אחה"צ של איזה יום פנוי, ולבקש מהמורות או מהרב של האולפנה כל פעם מישהו אחר להעביר לכן את השיעור. מי שרוצה מהשכבה תבוא, מי שלא לא.

שוב, אשרייך בטירוף צדיקה!
בהצלחה ממש!

הרמב"ם היומי , מסילת ישרים המבואר , פרקי אבות , בגן הגעגועים - הרב שלום ארוש ( ספר על מעשה מאבידת בת מלך )

גן נעול - הרב שלמה אבינר ( ספר על צניעות )

אני אישית הייתי ממליצה לך ללמוד הרמב"ם היומי כי בכול דף נושא אחר... ככה את נחשפת ליותר הלכות..

את יכולה ללמוד הלכות שבת מהספר " שמירת שבת כהלכתה "

ויש גם את הספר שמירת הלשון.

 

בהצלחה צדיקה ! כול הכבוד !

לפרטי....

דע מה שתשיב לעצמך/ הרב זאב קרוב
חובת התלמידים/ האדמור מפיאסצנה.
מכתב מאליהו/הרב דסלר
אורות/הראי"ה
פ"ש ...
אמונה, מוסר, הלכה...

ואני חייבת להגיד לך שאת הולכת להרוויח מזה בגדול!
עכשיו סיימתי שביעית, באולפנה מוכרת גם כן, וב"ה שמחה ממש שהשקעץי בזה זמן. זה בנה אותי בכ"כ הקהה בחינות!
תהני מהלימוד

אבל לדעתי הכי טוב זה להביא בהתחלה את המינימום:

בגדים- לפי מספר הימים שתהיי באולפנא, אחד רזרבה.

ספרי לימוד

תיק רחצה- מברשת ומשחת שיניים, מסרק, שמפו מרכך סבון.

מצעים

מגבות

 

זהו.

את כל השאר תביאי בהמשך- מספריים לציפורניים, פתקים קטנים, אוכל, סקוצ', שטיח, תמונות לתלות ליד המיטה, בובות חרסינה, דובי לישון איתו, סלסלאות, מגבת לרגלים, טפט לארון, ועוד כלמיני קיקושים כאלה שהרבה יגידו להביא- תביאי את המינימום של המינימום.

לא צריך יותר מידי בהתחלה.

את תסתדרי ותוסיפי לאט לאט

בהצלחה!

להביא ספר או משו... יותר כיף לבוא להתחיל שיחה עם מישהי כשהיא לא בפלאפון...

ולגבי הבגדים אני הייתי לוקחת לפחות עוד 2 סטים בגלל שזה בדיוק השבועיים הראשונים עם כלמיני פעילויות... וכזה...

ויאוון תהני פוולים!!! תקופה נפלאה! באמת!!

20170809215017.docx

בהצלחה

מישהי יכולה לשלוח רשימה של דברים לפנימיה? - אולפניסטיות

 

כחחח וידיעה שהכל מהקב"ה!!

ואני ממש לא צוחקת!!!!!

שקיות!!!

יומן

מכנסיים לספורט אם בא לכן...

מחורר

קוצץ ציפרניים

נייר עטיפה

מחשבון

פינצטה

דבק

סלוטייפ

קופסת משקפיים למי שיש...

מפתח של הבית

טישו

מגבונים

קלסר

דפדפת

מחורר

 

נ.ב.

עצה ששמעתי פעם: תחשבו מה אתן עושות כל יום ולפי זה תארגנו: קמה בבוקר, נוטלת ידיים, מצחצחת שיניים וכו'

 

נ.ב. 2

כל דבר מקסימום מביאים בפעם הבאה.. לא ביג דיל..

ממש יכול לעזור לשכנע את ההורים

קודם כל להקשיב להם. להקשיב באמת.
הם ההורים שלך, הם רוצים שיהיה לך טוב.
תקשיבי להם, תשמעי למה הם חושבים שהאולפנה כן מתאימה לך. למה הם מתנגדים למעבר. נסי להבין אותם. בלי לכעוס, בלי ביקורת.

אח"כ תסבירי את עצמך. עם נימוקים הגיוניים. תני להם לשאול שאלות, ותעני תשובות לעניין, תשובות עם הגיון. שיוכלו להבין מה עובר עלייך (לדוגמה לגיד "כי זה מה שאני רוצה" זה משפט שלא עוזר להבין אותך)

ואז כשכל צד יבין את השני טוב יותר תוכלו להחליט יחד

@רבה אמונתך! כתבה כבר את עיקרי הדברים;)

אממ עוד נק קטנה כשאת מסבירה להם תנסי להבין שאולי קשה להם גם כי זה קשה לשלוח ילד שלך לפנימיה. אולי הם חוששים שהקשר יתרופף וגם בכללע הם יתגעגעו..

אז תביני את המקום שלהם. כבדי אותו. )כי תכל'ס בסוף הם גם רוצים לטובתך גם אם לא נראה שככה וגם אם הם טועים או קשה להם להרפות)

ותגידי להם-אני מבינה שקשה לכם. אבל באמת מה שיהיה לי הכי טוב זה ככה וככה. בסופו של דבר אתם רוצים לטובתי אז תעזרו לי בזה. אל תדאגו אני אבוא הבייתה ואתקשר כל יום.. וכזה..

שיבינו שאת מבינה אותם אבל בכל זאת מאמינה שזה לא מה שטוב לך.

בהצלחה מתוקה! עברתי משו דומה אז אם את מכה עוד עזרה בשמחה😗

חיבוק ענקי צדיקה❤

אני לומד בישיבה תיכונית,אז כל מה שאני כותב תקף לפחות לבנים, אבל אני די בטוח שגם לבנות.

אז היתרונות שאני מרגיש-

קודם כל, העולם האישי נבנה ברמה מטורפת. גם מידות, גם בגרות וגם הרגלים טובים.

שמעתי גם בשיעור של הרב אבינר ואני מסכים עם זה לגמרי שללמוד בפנימיה זה בי"ס לחיים- מי שלומד בפנימייה הרבה יותר מוכן לחתונה גם כי הוא מתרגל להסתדר יחסית לבד, וגם ובעיקר כי הוא לומד לחיות עם אנשים אחרים ועם החסרונות שלהם .

דבר שלישי,הצד הלימודי- כשלומדים בפנימיה גם  בד"כ יש יותר שעות לימודים וגם (אני לפחות) משקיעים יותר בש"ב כי עושים עם חברים בערב וכל אחד דוחף את השני. 

כנ"ל גם בקודש- הבניין הרוחני גדל הרבה יותר בפנימייה.

 

בקשר לתשלומים- אם העניין הכספי גם מפריע (כמעט כולם ככה..) יש את עליית הנוער שנותנת הנחות משמעותיות ביותר (יכול להיות שמאוחר מדי להגיש בקשה לשנה הבאה, אבל לפחות שיהיה לשנה הבאה. וגם אם נענים בשלילה, כדאי שנה הבאה לפנות אליהם באמצע שנה - יש יותר סיכויים להתקבל.).

 

בנוגע לקבלה- בישיבה שלי מאוד קשה להתקבל בד"כ אבל בכ"ז, אם מישהו בא באמצע שנה הרבה פעמים מקבלים אותו כי רואים כמה זה חשוב לו וכו'. אצלנו נכנס מישהו אפילו באמצע שנה!

 

בהצלחה!!

עברתי שנה פנימיה וזה בנה אותי ברמות !

אני גם הייתי במקום כלשהו והיה לי נורא!!!ולא בקטע חברתי , בקטע של ההשקפות של המקום והרוח של הבנות והצוות... למען האמת עשיתי להנהלה את המוות וסתם יצאתי ילדה לא ממושמעת וחצופה - ואז ההורים שלי העבירו אותי בית ספר.... אבל זה ממש אבל ממש לא הדרך!! תשבי עם עצמך ותשאלי את כל השאלות שיש לך על אולפנא, מרמת הפרקטי ועד שאיפות רמה תורנית וכו.. את יכולה לישאול פה את יכולה להשיג תשובות מאתרים של אולפנות וכו.. אחרי שיש לך הכל מסודר (גם לך זה יעשה סדר בראש) תבקשי מההורים שלך לשבת איתם על זה איזה ערב.
תסבירי להם בצורה הכי כנה ופתוחה ולמה חשוב לך לעבור ( מבחינה חברתית תורנית וכו..)
אחר כך תספרי להם מה שונה האולפנא מהאולפנית (אנחנו פה לעזור..) ותשבו ביחד ותנתחו את השאלות ותשובות שעשית... וחלק מהאולפנות עוד מקבלות , תסבירי למה את נירשמת באיחור.. ממש חשוב שההורים יתמכו!
מאחלת לך המווון בהצלחה! ודבר עם ה' והכל יסתדר!!אוהבת!!

אבל עמדתי על דעתי בדרכי נועם , וברוך ה אני בפנימיה...

תנסי להתקשר ולשאול. תלוי באולפנה.. לדעתי יסכימו לשים אותך ברשימת המתנה ואולי סביבות חנוכה יקבלו אותך. (חברה שלי עשתה ככה)

אולי כדאי לנסות קודם לברר עם האולפנות מה הסיפור לפני שאת פונה להורים. עדיף שתבואי עם משהו ביד..

שלום צדיקה !

 

אני מציעה לך לדבר עם רב (שלא קשור למוסד ממנו את רוצה לעזוב) כגון רב הישוב שלך וכולי.. שישב איתך ועם הורים שלך ותנסו לפתור את הבעיה. במידה ולא תצליחי לשכנע את ההורים , תנסי להביא להם הוכחות מהלכה והתנ"ך והיהודות , כמו : " חנוך לנער על פי דרכו " ..

בנוסף, את יכולה בעצמך לדבר עם מישהי שלומדת באולפנא שאלייה את רוצה להתקבל , ותכירו ותביאי אותה שתדבר עם הוריך

קודם כל זה מקסים שאת רוצה פנימיה לא כל ילד בגילך חושב על זה .

אני אישית בחיים לא חשבתי על זה פשוט שנאתי ונגעלתי מזה (לא כי יצא לי להיות בפנימיות אלא ראיתי סדרות והבנתי שזה לא מקום בשבילי)

כשגדלתי והייתי צריכה להיכנס בגלל הריחוק בין הבית למוסד הלימודים הכרחתי את עצמי ההורים לא רצו העדיפו שאסע באוטובוסים אבל אני ילדה מאד מפונקת אז נכנסתי לשם כי אנלא סובלת נסיעות ..

בקיצור ולסיום אני רוצה להגיד לך למרות שאנלא יודעת אם הפנימיה הזאת טובה לך מבחינה רוחנית גשמית ועוד אבל מה שאני כן יכולה להגיד לך זה שפנימיה בונה אותך מאד !

תמיד אני אומרת שפנימיה זה בית לעבודת מידות .

זה לא קל בכלל אבל אם החברה שלך שם טובה זה עוזר . והצוות כמובן .

תסבירי להורים בצורה רכה אפילו לניסיון שתיכנסי ואז תתפללי שלא תיהיה בעיה ותישארי .

במיוחד בגילאים שלך זה כיף ומהנה .

אני נכנסתי לפנימיה בגיל 19 גיל לא קל בכלל . אם כל זה שהוא גדול.

מקוה שעזרתי לך במשו קטן ואשמח לעזור בעתיד ושבאמת אם זה טוב בשבילך שזה יקרה .

בהצלחה

תסבירי להורים שלך עד כמה קשה לך איפה שאת לומדת עכשיו.

דבר שני- יש סיכוי שיקבלו אותך עכשיו. ואם לא, עדיף להצטרף באמצע חמישית מאשר בתחילת שישית. בחמישית עדיין הכיתה מתגבשת ובנות עוזבות ונכנסות, בשישית את מצטרפת לכיתה מגובשת, עם אופי משלה וקצת קשה להשתלב בקלות...

נקווה לטוב וכמובן שאעדכן בתוצאות;)
ד"א, האחים הגדולים שלי כן היו בישיבות תיכוניות אז הם היו בפנימייה אבל אחיות שלי ממש אהבו את האולפנית אז הם אומרים שאם להן היה טוב אז גם לי אמור להיות ככה ( האולפנית השתנתה ברמות)... אבל הכל לטובה

עם יעזור לך המקרה שלי-

הייתי באולפנה שהיה לי בה זוועה מבחינה חברתית, התייחסו אלי כמו אל עציץ רוב הזמן ולמרות שבאמת ניסיתי לא היו לי ממש חברות, ויותר מזה אחת החברות שכבר היו לי החליטה לעזוב אותי באמצע ולהפסיק להתייחס אלי ולא היה לי מה לעשות בהפסקות. בקיצור, קושי חברתי רציני.

אצלי מכל מיני סיבות לא עברתי (היו בעיות כלשהן וגם בכיתה ח' היה פחות גרוע מאח"כ)

ובמבט לאחור אני מתחרטת ממש שלא עברתי לאולפנה אחרת בכל זאת. 

אמנם תמיד הייתי ביישנית ויחסית שקטה בחברה, אבל השנים באולפנה ריסקו אותי מבחינה חברתית ואישית, הורידו לי את הביטחון העצמי והקשו עלי מבחינה חברתית גם להמשך.

ולמרות שאחרי האולפנה הייתי בקבוצות נורמליות יותר ובמצב חברתי סביר פלוס, השנים באולפנה השאירו את חותמן ועד היום קשה לי בחברה חדשה, קשה לי לשמור על קשרים ועוד הרבה קשיים רציניים בגלל זה.

השנים באולפנה קריטיות מבחינה חברתית (כך גם מובא בפסיכולוגיה), אז בונים את המצב החברתי והבין אישי בכלל ואם נמצאים במקום שלא מאפשר את זה או מכריח אותך להאבק על המעמד שלך קשה מאד להשלים, במיוחד שכשנאבקים על מעמד בחברה אין פניות לעבוד על האישיות- לפתח מידות והרגלים טובים, להשקיע בלימודים, וחבל, כי ככל שמתבגרים קשה יותר לשנות הרגלים קשים.

אז היו דברים שבהרבה קושי הצלחתי לשפר (אבל ממש לא הכל), אבל הכי טוב היה אם מלכתחילה לא הייתי נכנסת לבעיה הזאת, כי לתקן הרבה יותר קשה מאשר לא לקלקל מלכתחילה.

יעזור אם תביאי לאמא שלך לקרוא את מה שכתבתי? 

 

ובקשר לג'- שוה לנסות כבר עכשיו, יש סיכוי קטן שהתפנה מקום הרגע האחרון ואז תהיה לך אפשרות ללמוד שם

 

כתבו פה דברים ממש יפים בעקרון.. אני אוסיף קצת..

א. הייתרונות- איכות. בפנימיה(אפילו חלקית) יש לרוב יותר שיעורי רשות, יותר אפשרויות להתפתח מכל הבחינות.

בפנימייה את גם קצת לומדת להיות עצמאית, לדאוג לעצמך, משמעת עצמית.

החיים ביחד עם בנות משמעותיים.

ואין מה לדאוג לגבי קשר עם הבית אפשר לשמור על קשר חזק.

וכמובן- הבחינה התורנית, זה ממש חשוב.

ב. כתבו פה דברים יפים

ג. יש מלא סיכויים. תנסי עכשיו, יגידו שלא מקסימום תחכי למתי שיהיה מקום(יש מצב שאצלנו- בתפארת- יקבלו עכשיו. תנסי..)

 

מוזמנת בכיפ לאישי!

קודם כל קשרים חברתיים הרבה יותר עמוקים, כי את מכירה בנות בהרבה יותר סוגים של מצבים מאשר בית ספר רגיל, את רואה אותם מתות מעייפות באחת בלילה, מתות מרעב לפני הארוחת צהריים, מתות מעצבים כשהן עושות שיעורי בית, לחוצות להגיע לכיתה כי קמו רבע שעה לפני הבי"ס,ואת נמצאת איתן הרבה יותר זמן.

בהרבה אולפנות עם פנימיה יש שיעורי רשות בצהריים(תורה וכאלה)

בונים ממש את האישיות ויש הווי חברתי מעבר לרבע שעה הפסקה.

לומדים הסתדר יותר טוב עם אנשים, איך לחיות ביחד, כי בבית, את יכולה לריב עם האחות שאיתך בחדר, ולצעוק אחת על השנייה.. אבל מול חברות לא, וזה ממש עוזר אחר כך בחיים.

 

 

לדעתי את אפילו יכולה לדבר עם האולפנא שאת רוצה לעבור אליה  ולשאול אם נשאר מקום ןכולי וזה יראה להורים שלך שאת רציניית בקטע, בהצלחה!

 

וגם אני נרתעתי מפנימיות בכל גיל (דווקא ההורים שלי לא).

קודם כל, פנימיה זה לגמרי עניין של מנטליות.
אצל משפחה אחת זה המשך טבעי ונורמאלי. הסבא והסבתא היו בפנימיה, ההורים היו וגם הנכדים ממשיכים.....
לפעמים זה עוד המשך לבית ילדים של הקיבוץ....
במשפחה אחרת אין מצב לפנימיה, זה נשמע יותר כמו בית יתומים ומתאים רק למקרי רווחה (שאגב בציבור החילוני זו המנטליות ברב מוחלט של המשפחות).

אם הורייך משתייכים לסוג השני, הייתי מרפה מעניין הפנימיה אבל כן מנסה להסביר בנועם על הרצון למעבר לאולפנה אחרת שיותר מתאימה חברתית.
אגב, אני עצמי למדתי גם במקום שנשמע דומה מה שכן, לא הייתי דוסית יחידה אבל רב מוחלט של הבנות היו מסורתיות ובאמת הייתי שונה חברתית . מה שכן לא הייתי לבד והיו עוד בנות שדומות לי ובמילא האוכלוסיה הייתה מגוונת.
כך שאני יכולה ממש להבין אותך.....

מה שחשוב זה לעשות את השיחה בנועם. לא רק לדבר אלא גם להקשיב ולשמוע את ההורים.

מה שכן, תחשבי אם באמת יש אולפנה בסביבה שתהיה טובה חך יותר משמעותית. אם לא, לא כדאי להתווכח על זה לדעתי.

אגב, לי, מבחינה חברתית דווקא היה הרבה הרבה יותר קל מכיתה י' בערך (כבר היה שיפור ב-ט').
בחברת בנות (בניגוד לבנים) בכיתה ט' לרב יש יותר קבלה והכלה והלחץ החברתי יורד מה שמאד מאד מקל. בכיתה י' זה כבר ממש משמעותי.
בתקופתי, נקודתית, היה עוד עניין, כניסת האינטרנט לבתים, עם כל השלילי שבזה יאמר לזכותו של האינטרנט שהוא הכניס מאד את התרבות יהודית ועזר מאד בפיתוחה ובהפצתה.
חברתית זה עזר לי מאד, כבר הייתי הרבה פחות עוף מוזר, כבר נהייתה גישה נוחה ל"חברה" ול"תרבות" שלי. גם עם גישה "דרך מסך".
אני עוד זוכרת שבסוף יסודי- ששם היינו רק 2 דוסיות בכיתה, הרבה פחות מבחטיבה/ תיכון (לפני עידן האינטרנט בכל בית) בנות בכיתה ניסו להבין אם אני חרדית או דתית או מה בכלל ענייני בעולם (ואני והמשפחה שלי הכי דתיים לאומיים קלאסיים שיש).

עוד נקודה משמעותית, זה העניין הכספי, פנימיה זה סיפור יקר מאד אבל מ--א--ד. לכן לדעתי כדאי לרדת מהעניין אם משפחתך מהסוג השני.
מה שכן, גם ברגע שמוציאים מהאזור רישום (אם הבנתי נכון את עכשיו בעירוני- אזור הרישום שלך) ושולחים לאולפנה שהיא פרטית חלקית או אפילו לא פרטית אבל ברשות אחרת זה עולה לא מעט אבל סביר יותר (יש גם הוצאה על הנסיעות שאין עליהן החזר).
לכן, לדעתי כדאי לשקול אם יש אולפנה בסביבתך שבה המצב ישתנה משמעותית, אם לא- לדעתי כדאי לרדת מהעניין. אם כן- כדאי לעשות שיחה עם ההורים בנועם ולהסביר בצורה מסודרת למה את רוצה לעבור. כדאי לא להגזים, אלא פשוט לתאר מצב.

בהצלחה.......

אגב, ממבט של גיל 30, אם כל הקושי, זה מצב שלומדים ממנו הרבה והוא נותן המון כלים משמעותיים לחיים. זה מלמד עמידה על עקרונות, התמודדות במצבים חברתיים וכד'. .. (ולעמוד על שלי זה לא הצד החזק שלי גם היום. . .....).
אפשר גם לנסות למצוא חברה בסניף (אני הייתי בסניף יחסית דוס מה ש"פיצה" על בי"ס), בשכבות מעל ומתחת וכד'... זה מאד מקל.

אני גרה בעיר, רוב הסביבה שלי חילונית( באולפנית יותר מחצי) והסניף שלי הוא מדהים אבל הוא לא מפצה לי על כלום... ההורים שלי הסכימו לאחיי הגדולים אבל לי הם החליטו שלא ...
פשוט חלק מהעניין הוא שהם רואים בלצאת מהאולפנית לאולפנה זה כביכול מתנשא , וכמעט כל הבנות בשכונה שלי לומדות שם... אבל ממש תודה , שונה לשמוע על זה מזווית יותר בוגרת !

סתם מעניין אותי, אחים שלך בנים?

בכל מקרה אם ההורים שלך מתנגדים בעיקר מסיבה אידיאולוגית (מתנגדים להתנשאות) אולי כדאי להראות את המצב אחרת.

רב הבנות שלומדות איתי באולפנית שונות ממני מבחינה חברתית. הם סגנון שונה, מנטליות שונה וכד'..... זה לא סגנון פחות טוב ולא מנטליות פחות טובה אלא שונה.
לכן אין פה התנשאות אלא חברה שונה בעלת צרכים שונים וסגנון שונה ולאו דווקא פחות טובה.
בדיוק כמו שלא היית רוצה להיות באולפנה שרב הבנות אולי גם דוסיות אבל בסגנון שונה מאד (תתני דוגמא לסגנון דוסי שאת פחות מתחברת אליו למשל: ברסלביות כבדות, חוצניקי כבד, דוס- חנוק כבד, חרדי- ספרדי וכד'....). כדאי שהדוגמא תהיה חברה שמסתכלים עליה כבעלת סגנון כבד מסוים אבל לא חברה "פחות טובה" או "יותר טובה" אלא פשוט סגנון שונה.
זה מנטרל את עניין ההתנשאות.
בנוסף, את יכולה להגיד שאי"ה במהלך החיים תפגשי כנראה בהמון אנשים מחברות שונות (גם ברב האולפנות היום יש די מגוון) כך שהחשיפה תהיה ממילא.
עכשיו זה הזמן חהכיר חברות דוסיות בסגנון שלך כי אם לא תלכי אח"כ ללמוד במקום דתי (למשל מכללות דתיות להוראה או מכון טל/ ק.אונו/ המכללה החרדית) או תעבדי במקום דתי יהיה לך מאד קשה למצוא חברות בסגנון שלך.

אגב, אם תלמדי במקומות הנ"ל דווקא מהבחינה הזו יהיה לך מצויין וסוג של "פיצוי".
אבל יש לזה עוד כמה שנים טובות....

בהצלחה.....

הכי חשוב בעיני זה גם אם ההורים לא מסכימים זה לדעת להשלים עם המצב ולהוציא ממנו דברים טובים.
בנוסף, למצוא חברה במקום אחר. אולי מדריכת חוץ בסניף עם חברה שאת רוצה וכד'.....

אני ממש מסכימה איתך לגבי העתיד , למרות שיש לי חברות שדומות לי פשוט לא באולפנית.

ואני עדיין טרמחית,

אבל אולי אני וכל לעזור..

א.אני הולכת לפנימיה,נראלי שזה טוב כי יש יותר קשר עם החברות והצוות...

ג.ברור שיש!!!!ביחוד אם את לא עולה לט'(כי לזה ממש קשה היה להתקבל השנה)

 

 

בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!

אני ממליצה ללכת למעלה אדומים תנסי לבדוק עם את יכולה ללכת עדיין או שתעברי שנה הבאה או באמבע שנה יש  שם פניימיה זה אולפנה דוסית ממליצה לך

בתור מישהי שגרה בפנימיה מלאה.

א. זה מטורף. זה מגלה בך אוצרות וכוחות שלא חשבת שקיימים בך. ולא תגלי אותם ללא פנימיה. למשל כוח הישרדותי- לקחת אחריות על עצמך ועל החברות. למשל- האם ללכת לישון עכשו או לחכות ל4 לפנות בוקר ואז יהיה לי ממש קשה לקום. ללמוד להתחשב בחברות- לנקות אחרי המקלחת, לא להפריע כשהן רוצות שקט. כל מיני דברים שאח"כ את אומרת- וואו. איזה תותחית אני שעשיתי את זה.

עוד דבר, בעניין החברתי שציינת- אין קשרים יותר טובים מקשרים שנעשים ע"י דיבור של שעות על גבי שעות, בשעות לא נורמאליות של הלילה ובמצבים שאת או החברה חייבות יד חמה ועוטפת. שהיא לא באה מההורים. שכל השיחות שמדברים לא קשורות לחומר הלימודי דווקא.

לגבי הקטע הרוחני- שוב, כל אולפנה עם השיעורים והשיחות ערב שלה, ברמה רוחנית שונה, אבל בגלל שיש זמן אחה"צ אז ההנהלה מארגנת משהו. זה ענה לי על מלא שאלות מהחיים.

 

ב. אולי שתבטיחי להם שאת רוצה אולפנה דתית יותר. שאת רומה להתקדם בפן הזה בדרגות שלא תקבלי מהאולפנית. אם ההורים שלך מספיק דוסים זה יכול לשכנע

 

ג. לא  יודעת. באולפנה שלי רוב הסיכויים שלא אבל אם יש לך תרוץ מספיק טוב ותנדנדי להם מספיק אולי.

 

בהצלחה

רציתי לעזוב את האולפנא בדיוק מהסיבות האלה.
האחים שלי היו בעדי וההורים לא..
אז הלכתי לראיונות בפנימיות לבדוק ואולי סתם גו'ק שנכנס לי..

התפללתי שהקב"ה יכוון אותי להחליט החלטה טובה כי מאוד לא התחברתי לבנות באולפנא שלי!

בסוף לא התקבלתי ונשארתי באולפנא עד יב', בהמשך נחשפתי למסגרות נוספות ששם היה לי טוב, בלי קשר לאולפנא, בראיה לאחור אני שמחה שככה הסתדר ולא אחרת!
יש תהליכים שאנחנו חייבים לעבור כי זה רק מחזק ונותן כלים להמשך הדרך!

אני מציעה לך לפני שאת מחליטה סופית ללכת ולבדוק ממש את המקומות(פיזית) לראות את הבנות מהפנימיות, להכיר את הסגנונות ולשאול על קשיים שיש בלהיות בפנימיה ולהחליט אם זה מתאים באמת

לסיכום!
תלכי עם האמת שלך! והרבה תפילות להחליט החלטות טובות!

בהצלחה!

גם לי היה סיפור דומה , ההורים שלי לא רצו שאני אלך לפנימייה ואני מאור רציתי, היה לי על זה וויכוחים ארוכים איתם עד שבסוף הלכתי לאולפנה שרציתי... ובאמת שהיה קשה לשכנעה אותם! ועד היום אפילו הם מזכירים לי שהלכתי בניגוד לרצונם...

אבל למרות זאת עכשיו אחרי כמה שנים באולפנה אני מאוד שמחה שעשיתי את הצעד הזה והלכתי ובחרתי את המקום שטוב בשבילי למרות שהורים התנגדו, אין מה לעשות בסופו של דבר אני זאת  שלומדת באולפנה ולא ההורים שלי...

וגם בדרך כלל האדם יודע ומכיר את עצמו יותר מכל דבר אחר אפילו יותר מההורים שלו שרוצים רק בטובתו...

  לא הייתי ממליצה לך לוותר, ובאמת כדאי להתעקש אל זה....

אני באמת אנסה לשבת בצורה יפה עם ההורים שלי ולהשתמש במילים היפות שכתבתן

היה לי בדיוק כמו שהיה לך אני עולה לכיתה י' וכל השנה שהייתה לי הייתה בשבילי פשוט סבל הרגשתי שם פשוט תקוע.. הייתי היחידה בערך שקמה בבוקר להתפלל בבקרים כל הזמן בנות דיברו על דברים דוחים יש לי מלא בנות שמעשנות בשכבה... ורק בסוף שנה התחיל להיות לי יותר טוב כי גם חברה שלי שעברה אולפנה בגלל זה חזרה אז היה לי קצת יותר טוב... והחלטתי להישאר באמת שאין לי מושג אם זה החלטה טובה  או לא... אבל אני באמת אומרת שכדי לך לנסות לחפש אולפנה יותר טובה מלא אולפנות ישמחו לקבל אותך!! תסברי להורים שלך מה באמת המצב תנסי להגיד להם את מה שכתבת פה..!! בהצלחה נשמה!!

אני מבינה לליבך שאת לא מעוניינת באולפנה אבל תקחי בחשבון שלהיות במקום אחר עם רוחניות יותר גבוהה זה קשה מאוד וצריך ללמוד הרגלים חדשים ולקבל אותן כמובן מאליו אני עברתי מהחיים של אולפנה לחיים רוחניים יותר וזה עולם אחר עולם כמו שקוראים לזה "דוסים" עכשיו אם את מעוניינת להתחזק את צריכה פשוט לעבור לסמינר ויש המון סמינרים אני יכולה לברר לך במקום מגוריך ולאו דווקא פנימיה מפני שההורים שלך צודקים 100 אחוז הפנימיה לא לבנות הבנות צריכות להיות קרובות לבית וזה נושא אחר לנושא שלנו זה שבסמינר את תקבלי את מבוקשך רק אם תתחזקי ותקבלי על עצמך דברים רבים נוספים בהצלחה לך מתוקה יקרה

יש המון בנות שזה מתאים וטוב להם.  אפשר להתחזק גם באולפנה וגם בסמינר, זה פשוט סגנונות שונים והשקפת עולם שונה לגמרי... כל אחת מה שמתאים לה

יתרונות בפנימיה:
בסופו של דבר אלו הדברים הכי קטנים והגי גדולים.
ההתחשבות, היחס לחברות ואיתן... לומדים להתסדר מחוץ לבית. לפעמים גם המרחק מהבית זה מה שנותן לך לצמוח.

פנימיה מלשון פנימה- בסופו של דבר זה בניין האישיות.


אולפנות שיקבלו אותך: יש הרבה!
תפארת ומירון... כמעט בטוחה שגם באמצע שנה יקבלו.
ומכירה בנות ממירון- אוהבות את האולפנה והן בעננים שם.
על תפארת רק משמועות, אבל שמועות טובות.

הרבה בצלחה בעז"ה!

את יכולה לקחת לוח שעם ונעצים, לפתח תמונות שלכן ביחד אצל חנות צילום או אפילו להדפיס בבית,

ולתקוע על כל תמונה נעץ וגם להוסיף משפטים וזה... זה מאוד נחמד, את יכולה להשיג לוח שעם ונעצים בחנויות יצירה, חנויות שמוכרים דברים לבית ספר וכאלו...

הנה דוגמה- זה אמור להיות יותר יפה ורק עם תמונות....

אבל אני גם בעז''ה רוצה להכין ואני ממש אשמח לדעת איפה אני יכולה לקנות לוח שעם ונעצים וכו'??

דחוףף

תודה רבה

אפשר לעשות בלופה בזול ממש אבל אני תמיד עושה אלבומים בוואלה

כרית עם תמונה

תנסי לדבר עם בנות, להכיר בנות , לא להיות בצד

גם הבנות הביישניות והשקטות מוצאות חברות טובות תוך מעט מאוד זמן, תתפלאי לגלות כמה קל להתחבר לבנות כשאת איתן בפנימיה. יש לא מעט בנות בכיתה שלי שאני חברה מאוד טובה שלהן, משני הצדדים: יש בנות ממש שקטות וביישניות שלמדתי להכיר ואני חברה ממש טובה שלהן עכשיו, וגם אני לא ציפיתי למצוא חברות במקום חדש. אני די מבוהלת ושקטה כשאני במקום חדש ולא מוכר. אבל דווקא כי באתי לבד, נפתחתי מהר יותר. אני לא חושבת שאת צריכה לשנות את האופי שלך, את תמצאי חברות כמו שאת.

כי אז אתה בא בגישה לא נכונה. ברור שצריך לשמור על מי שאתה, אבל לא דיברתי על זה.

כשאתה בא למקום חדש, בטח כשמדובר באולפנה, דווקא כן צריך להיות בראש פתוח להשתנות, להיות טוב יותר.

מי שפתחה את השרשור, אם הבנתי נכון, לא אוהבת את זה שהיא לא מצליחה להיפתח לבנות, והיא ביקשה עצות איך כן להתגבר על זה ולהצליח...

זה יותר עניין של ביטחון עצמי ותקשורת עם אנשים, שצריך ואפשר לשפר ולעבוד על זה.

גם אני התחלתי השנה פנימיה (שני ורביעי) באולפנה חדשה שלא הכרתי בה אף אחת...

 

באמת כמו שאמרו כאן - זאת הזדמנות להשתנות, ואני אישית באמת מרגישה שהחברות שלי מהאולפנה לא מכירות את איך שהייתי לפני \ איך שאני עם חברות מהבית או עם המשפחה.

 

בתחילת שנה הייתי ממש שקטה (בכללי אני לא יותר מידי רעשנית...)

ובסוף השנה כמה בנות אמרו לי שבהתחלה הייתי שקטה ואח"כ פחות...;)

 

ת'אמת - זה מפחיד ללכת למקום חדש בלי להכיר אף אחד, זה בטוח.

אבל מתגברים...

 

לי הימים הראשונים היו קשים,

אבל אחרי כמה שבועות כבר די מצאתי את עצמי ופחות 'פחדתי' מכל דבר..

 

בכל מקרה - 

שיהיה ממש בהצלחה!!

זה בסדר לבכות, ולהתגעגע לפעמים, וכל ההתחלות קשות אז מותר שיהיה קשה.

אחרי ההתחלה מתרגלים וכבר יותר קל וכיף ואיך שהוא כבר לא אכפת לסגור שבועיים רצוף

בתחילת חמישית הרב שלנו אמר לנו משהוא כל כך נכון, בהתחלה קשה כי אין חברות וכל אחת מגששת עד שהיא מוצאת את הבנות שיותר כיף וטוב לה איתן, וטיבעי שלכן יהיו גם מפחי נפש בדרך.

אבל עד סוף החמישית- גג עד השישית כולן כבר מוצאות את עצמן בכיתה לגמרי ולכל אחת יש את החברות הטובות שלה. נשמע יומרני אבל אמיתי לגמרי ומעודד. מנסיון (תקף לחלוטין גם אם את שקטה! בנות אוהבות שמקשיבים להן זו תכונה מצויינת!!!)

ומשהוא מאוד חשוב!!!

אין שום בעיה להיות לבד!!!

זה מחלה של אולפנות לחשוב שלהיות לבד זה בעיה.

להיות לבד זה mast! חובה! צריך לנשום מידי פעם כדי לחיות עם אנשים כל הזמן. זה קריטי.

תתני לעצמך להיות לבד לפחות כל יום. לא חייב להיות לבד פיזית, אפשר להיות בחדר מלא בנות ולהיות לבד.

לחשוב, לצייר, לשמוע שירים להרגע ולהתאפס עם עצמך בלי אף אחד. 

תשחררי. את הכי נורמלית שיש. תזכרי שכולן מרגישות כמוך. לכולן זה מקום חדש לא משנה אם כל האחיות שלהן למדו באולפנה לכולן קשה, תצחקי על הקושי איתן, מקסימום תבכו ביחד

יהיה טוב! תסתכלי שבאולפנה שתלכי אליה על השמינית/ שביעית/ שישית ותראי איך הן שמחות ותדעי שגם את תהיי ככה בעזרת ה'. בהצלחה!!!

 

לשיקולי הדיקטטורי

אם לבת קשה באולפנה , אז למה לא לבקש עצות מכאן ?
מה הקטע שזה רק לחיפוש אולפנות, אם זה הקטע של הפורום, אז סוורי .. הוא מהזה לא נחוץ..
כי תכלס מי באמת תקשיב לעצות כאן?
בסוף כל אחת בוחרת מה שהיא באמת רוצה.

יש מספיק פורומים אחרים בהם אפשר להתייעץ על הקשיים שלנו, ולא מעט אנשים טובים שמוכנים להושיט יד ולסייע.

למה זה אכפת לך?

 

והוא עובד בצורה הזו כבר כמה שנים טובות ועובדה שהוא נחוץ, סה"כ הוא די פעיל רוב השנה.

לפעמים לבנות יש כל מיני התמודדויות שקורות באולפנה, ולא ככ נעים וגם לא ככ רלוונטי לשאול על דברים מהסוג הזה בפורומים אחרים.. יש בעיה לפתוח שרשורים כאלו פה?

אז למה נועד פורום טרמחים?

 

נראה לי אחת מהן היא קול דממה...

לא בטוחה.

@קול דממה

@נחל

ואני די נעזרתי בו.

אבל באמת אני לא מבינה מה אכפת לך?

כאילו, לא בקטע רע אבל באמת, תכלס',

לא נראה לי שזה מפריע למשהי חוץ מלך.

וזה גם לא אמור להפריע. 

גם אני סיימתי שמינית. וכל כך מתגעגעת. כמעט כל מחשבה, שיר, אוירה, וכו שמזכיר לי את האולפנה מעלים לי דמעות בעיניים וגעגוע באמת עמוק בלב..

תדעי שזה טבעי. אני מאמינה שזה מקום שנתן לך המון, שבנה בך קומות ב"ה, שיש בו דמויות שאת קשורה אליהן, אווירה שכ"כ אהבת. אין ספק שזה מאתגר!

חשבתי על זה המון, והבנתי שזה מעיד על קשר אמיתי ועמוק לאולפנה, לחברות, לאנשים.. וכניראה שזכיתי.

יש כמה דברים שאני מרגישה מתחילת החופש שמאוד עוזרים לי לצמוח מזה..

שאני שמחה מאוד במה שבחרתי לשנה הבאה בעז"ה, ישאר לי קשר חם וטוב עם המחנכת שלי והחברות.

הבנתי שזה פשוט שלב שאני צריכה לעבור אותו עם הרבה הקשבה פנימית, ורצון לצמוח ולהתקדם.

אולי גם לכן שמו שיר בסוף השנה שאומר ש"לאן שגעגוע טוב יקח לשם אני שייך.."

באמת מרגישה שייכת, ועם הרבה כלים, כוחות, עוצמות ותפילה לה' יתברך ממשיכה הלאה. ב"ה מלאה.

בהצלחה נשמה. אם את צריכה עוד משהו תפני בשמחה בפרטי.

 

אני פשוט מזדהה

הקשר בין השכבות בסך הכול בסדר.

ממש משקיעים שם! 

כזה משפחה אחת גדולה(:

 

מדריכת חמישית אז מי שרוצה ללכת למרכז שפירא לחמישית שתלך עלזה יש אחלה מדריכהה!!

בעקרון מקבלים באמצע ט'- תחילת י'. תלוי מתי אבל.

קיצור בואי לאישי.

אני משם.

אז אם באלך תשאלי פה שאלות..

אבל נניח תפני ל@ד' אחד ותבקשי שתכניס אותך...

ו@ד' אחד סליחה שאני מנדבת אותך אני מקווה שזה בסדר מבחינתך...

אני מנסה לצרף את מי ששולחת את המיל שלה אבל לא תמיד זה הולך. אנסה בכיף!!

את כבר עולה רגע באולפנה... את ממש חמודה שאת שואלת

אני גם מהחטיבה הרמה גבוהה

אחלה אולפנההההה תראי לא דוס של מרכז הרב אבל אפשר לגדול שם וכו וכו...

בהצלחה כפרעע

 

אני רציתי רק חצי פנמיה ובגלל עלית הנוער זה הפך לפנמיה שלמה

וגם אם את בעלית הנוער את יכולה להשתחרר

אבל תבדקי כי יכול להיות שבאולפנה שלך כן שמים על זה

אם זה היה בגלל עליית הנוער זה היה יותר קל לי לפחות..

פשוט אנחנו נאלצים כנראה לעבור דירה ולא יודעים לאן ומתי אז בגלל זה אני אצתרך להיות בפנימיה מלאהולא בחצי פנימיה. בקיצור אנילא יודעת מה לעשותת..

אז בהתחלה זה קשה ואח"כ יותר קל

בהתחלה אפשר לבקש קצת להשתחרר הביתה, בהמשך לא רוצים לחזור הביתה

יהיה טוב!

 

אם יש לך ווצאפ זה יכול להקל ממש מבחינת געגועים וזה..

או סתם לדבר בפלאפון.