פורום סופרים וספרים (עמוד 41)

"מי שאיבד את כתרו" זה אדוארד, מ"בן המלך והעני". נכון?

אם זה נכון אני אנסה להתקדם... בינתיים אין לי רעיון

תחשבו על שורשים של מילים שמבטאות געגועים (לדוגמה- כ.מ.ה- זה לא זה...), ותחשבו מה מתקשר לכיס.

הנסיך כספיאן הוא מי שאיבד את כתרו.

לא יודעת לגבי הראשון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

סוג הארי פוטר וכאלה.

אחר כך הסטוריה.

מציאותיים זה... משעמם!

אבל יש עוד המון סגנונות שלא כתבת!

אני אוהבת גם מדע-בדיוני, מתח ורומנים. (לא רומנים רומנטיים! רק 'רומנים')

נראלי הכל... |תולעת ספרים|

אבל אני כן חושבת שלא משנה איזה נושא-ספרים צריכים להיות מדויקים!!!

פעם קראתי ספר שהפרטים ההיסטוריים בו לא היו מדוייקים. זה צרם לי מאוד!!!

בס"ד

תלוי במוזה, תלוי בספר.

אני קוראת הכל כל עוד זה מעניין...

יהיו רגעים ביום שאעדיף מד"ב כי זה פחות כבד בד"כ.

ויהיו רגעים שאעדיף היסטוריה...

הכל תלוי זמן.

בכללי הכל כל עוד זה מעניין.

מתח

ספרות משפטית

דרמה

והעתיקה בכוונה.

כבר נתקלתי בספר חרדי שחלקים ממנו הועתקו מילה במילה מספר "גוי" (והשוואתי בין שני הספרים..)

הם סומכות על זה שציבור הקוראים שלהם לא מכירים את הספר ולכן מעתיקות.

נכון הוא נפלא? 

קראתי פעם ספר של מ. ארבל (אני חושבת) שהיה הרבה יותר מדי דומה לספר של אגתה כריסטי.
אותו קו עלילה, אותם פרטים קטנים שמובילים לפתרון התעלומה, אותו טוויסט בסוף.

כמובן שבמקום גיבורה צעירה ויפה הוא כתב על בחור צעיר שחוזר בתשובה בסוף...

שיש בו חלקים מועתקים מילה במילה מהספר "תחנת זברה אינה עונה" של אליסטר מקלין (כמעט כל החלקים של הצוללת)

הייתי בהלם לגלות את זה...

אני זוכרת שבפעם הראשונה שקראתי את הספר התפעלתי מהבקיאות שלה, ובפעם השניה (אחרי שקראתי את תחנת זברה אינה עונה) זה פתאום היה לי יותר מדי מוכר...

(האנונימי זה כי יש אנשים שדיברתי איתם על זה, ואני לא רוצה שיזהו את הניק שלי, סליחה..)

שבגללם אני לא רוצה שיזהו את הניק..

נראה לי שקראו לספר של ארבל "סיכון מחושב", ואחד הדברים המשותפים לספרים היה בית חולים לחולי שחפת?

מקביל ל-"המרגלת היפה"

בית חולים לשחפת זכור לי במעומעם...

אני זוכרת מעקב אחרי פנינים ממחרוזת מיוחדת, שסומנו בסימן שנראה רק בקרינת UV

וכמובן ההפתעה הגדולה בסוף

והאמת גם הספר של כריסטי וגם של ארבל היו מרתקים

שהכותבת נתבעה עליו, כך סיפרו בארה"ב. נדמה לי שלספר קראו משוואה בנעלם אחד, והספר המקורי שהוא דמה לו הוא ביתו של שומר הזיכרון...

עד כמה שידוע לי הסופרת אכן הואשמה בפלגיאט (גניבה ספרותית)

זה כזה מביך לגלות דבר כזה......................

זה מה שאני מרגיש כשאני קורא סיפורים עם מוסר השכל , למשל בעיתון שבת  בגודל קטנטן שקוראים לו אולי שלום לכולם או משהו כזה. הכ נראה כלקוח ישר מעיתונות כנסייתית. המון פעמים יש ילד מסכן ועני שבסוף נהיה רופא מנתח מ]פורסם. ואס מגיע אליעו לגמרי במקרה מי שסייע לו בילדותו במשהו , ולמישהו הזה אין כסף ועכשיו הילד-רופא נזכר בו ומציל את חייו בחינם . כמה מתוק.

 לפעמים זה שמגיע היה דוקא מישהו רשע שעשה צרות לילד אבל ילד-המנתח הוא איש טוב ושוב מנתח בחינם את הרשע ומציל את חייו. וכך כל מיני סיפורי מתק נוצריים .  לפעמים משנים את השמות וקריס נהיה מוישל'ה ולפעמים השמות נשארים.

מקוריים ואיכותיים

בס"ד

והרבה מהסיפורים בו בכלל לא כמו שאתה מתאר. פעם הבאה על תוציא של רע על דברים שאתה לא מכיר. 

בניגוד לשאר המגיבים/ות, יצא לי יותר מפעם אחת לקרוא את העלון הזה, וגם לי יש תחושה שהעלון באווירה קצת מסיונרית. 

(אני מתנצלת מראש אם העלון בא ממקור כשר לחלוטין, אבל ככה אני מרגישה)

לקיחת חומר מספר שכתבה

אמנם זה לא נכון משפטית (היא לא האושמה, כי התביעה היתה אזרחית ולא פלילית) אך נקבע כי קיים דימיון שאיננו מקרי בין ספרה 'ואל אישך תשוקתך' ובין ספרה האוטביוגרפי של הסופרת החרדית שרה שפירו אשר יצא באנגלית  : " "Growing With My Children: A "Jewish Mother's Diary". 

חוץ מזה קיימת תביעה נוספת שעומדת כנגד הסופרת רגן ע"י סופרת חרדית אחרת בשם סוזי רוזנגרטן על גניבה ספרותית מספרה 'שידוך משמיים' לספר של רגן 'עקדת תמר'. תביעה זו עדיין לא הוכרעה.

אני חייבת לומר שלא קראתי אף אחד מהספרים של רגן. בעיקרון, וכל האמור לעיל אמור משיטוטי גוגל.

מיסיון במשמעו זאת העברה על דת, אינני מכירה את העלון המדובר, אך אני משערת שכל כוונתו להשיב יהודים לאביהם שבשמיים. אני לא יודעת איך את קוראת לזה, אבל זה איננו מיסיון.  

לפי דבריכם נראה שקרוב הלבבות נעשה בצורה לא כ"כ מתוחכמת אבל שוב, זה פשוט לא מיסיון! 

אבל שוב, זו הייתה תחושתי, (ולא תחושתי האישית בלבד) אפילו אם היא לא מוצדקת, זו תחושה. 

(וקצת צרמה לי ההתנפלות הכללית על "להתראות", במיוחד כשהסכמתי עם דבריו)

כלומר: הרגשתי שכל הזמן אולי יגיע הרגע שנבין מה האינטרס של מי שמפיץ אבל שלא בטוח שכוונתו לשם שמיים.

הוסיפה לזה העובדה שאין שום דרך לראות מי מפיץ את העלון או מטעם מי.

מעניין אותי כמה ספרים חרדים וכלליים קראת.

כי אני קראתי משני הסוגים המון המון ספרים, וכמות ההעתקות שנתקלתי בה קטנה מאד. 

בכל תרבות קיימת זיקה הדדית לגיטימית בין יצירות.

יש שם הרבה סיפורים פשוט טובים וזה ממש לא מסיונרי! זה תנועה גדולה שמחזירה הרבה אנשים בתשובה! ואני יודע את זה... חוץ מזה שלא מזמן כתב שם רב מפורסם מהציבור שלנו...

ולסיפורים האלה תמיד יש מוסר השכל מהפרשה..

ואני יגיד באמת אם זה סיפורים שמבוססים על נצרות זה באמת לא אמור לעניין אותי כי זה סיפורים איכותיים

מבוסס על סיפור גוי - "בן הסולטן"

אבל היא הפכה ספר שהוא מעין אגדת עם ערביה, עם צורת מחשבה ערבית, לספר עם המון מסר ופנימיות.

קשה לקרוא לזה גניבה ספרותית, כי זה ממש מהו חדש.

אותו, וגם איסתרק!

קודם כל - רק עכשיו גמרתי את הספר החרדי - ורוצה לומר שהוא מקסים בפני עצמו, כתוב טוב ומרתק, ומעלה שאלות טובות. העלילה עצמה בכלל לא דומה "לבבקשה תשגיחי על אמא", כך נראה שהיא לקחה רק את הרעיון הכללי, ולא העתיקה מילה במילה  או רעיון ברעיון(כמו סופרים אחרים שהוזכרו פה). למעשה, הייתי ממליצה למי שקשה לו לקרוא ספרים כבדים לקרוא דווקא את "אל תשכח את השמיר" במקום את "בבקשה תשגיחי על אמא", כי הוא הרבה יותר זורם - ועדיין בעל גוון ספרותי.

ובקשר למה שמיהו העלה פה - לדעתי יש הרבה ספרים חרדיים מקוריים ויפים. אמנם לא קראתי את כל הספרים הגויים שבעולם (וקראתי הרבה מהספרים החרדיים, לעומת זאת) אבל אני בטוחה שיש הרבה מקוריות ויופי בכתיבה החרדית.

אני עצמי, לפעמים, מעתיקה סוגי רעיונות לספריי. התחלתי פעם לכתוב סיפור על ילדה שמזכירה בכוונה את אן שירלי. אבל אם אי פעם אפרסם אותו - אציין זאת, כמובן.

יש קטע שממש דומה לספר שני רעים יצאו לדרך

בגיטלר, פלדהיים... יש את זה בכל מקום. 

גם סופרת חרדיה. לא זוכרת את שמה, אבל היא כתבה את הספר "קרן אור" שדומה להחריד לספר "אן שירלי, רק בגרסה הרבה פחות מוצלחת. המעשים האלה כל כך מקוממים אותי!

אני לא יודעת אם אוציא לאור אי פעם את הסיפור שדיברתי עליו, אבל אני מקווה שאם כן - זה לא יקומם אותך... 

של חיים ולדר, הוא ממש העתק של ספר שכתב חיים פוטוק- "הנבחר". מישהו מכיר?

גם הסגנון, והפניה לקוראים, והלשון בהווה, וגם התוכן.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ויוצאת גם בקריאה: כל מי שבידו עט סופרים ובראשו דמיון רב - שייקח על עצמו את המלאכה להוסיף לספרות הנקייה והטהורה בעולמנו.

[אני כבר משתדלת. נקווה שגם אצליח, בעזרת ה'...]

המלצות לספרים, תגובות לאחרים, דיונים בנושאי קריאה...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בס"ד

קור

מציאת ספרים שמעניינים אותך:

את מנויה לספריה כלשהי? מניסיון אישי, אני מכירה היטב את התחושה של "קראתי את כל הספרים כאן!" אבל את יכולה לשאול את הספרן/ית אם יש לו/ה ספרים טובים להמליץ, או אפילו לבקש שיקנו עוד ספרים.

אולי ללכת לחנות ספרים ולשאול אם יש להם ספרים מומלצים? אולי לקרוא שוב ספרים שקראת בעבר ונהנית מהם?

למצוא סופר/ת שכותבים בסגנון שאת כן אוהבת ולקרוא עוד מהספרים שלהם?

(כרגע אני קוראת את "מרד הנפילים" שהוא לא קליל ובהחלט כתוב בשפה גבוהה. אבל אזהרה! לא נקי!)

עזיבת ספר באמצע:

מניסיון: לא לקרוא רק לשם הקריאה! לא לקרוא מתוך תחושה של עול או חובה. לא לקרוא כי את "תמיד" קוראת.

תקראי לכיף! תשמרי את עצמך במתח, תצ'פרי את עצמך בסוף יום ארוך, תרימי ספר כשאת מרגישה צורך ממשי לקרוא - לא "סתם" כדי להפיג את השעמום. 

אולי תנסי "לצום" תענית קריאה כדי לחדש את ההתלהבות שבקריאת ספרים?

טיפ קטן: לקרוא לאט ולקרוא כל מילה ומילה. ככה ההנאה מהספר גדולה יותר, משך הקריאה ארוך יותר ואפשר להבין את הספר יותר ולהתעמק בו יותר.

בהצלחה! תעדכני איך מתקדם...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

תנסי לקרוא ספרים ישנים, שנכתבו לפני 60 שנה ויותר.

המון מהם מאוד יפים, והם גם כתובים בצורה גבוהה ומוקפדת כמו שביקשת.

אני מתכוונת גם לקלאסיקות (אני אישית מאוד נהנית מצ'ארלס דיקנס, לדוגמא), וגם ספרים שלא נחשבים לזה (ספר שאני תמיד אמליץ עליו לבנות- "דז'ירה" של אנאמרי סלינקוף לדוגמא)

.... 

לדזירה אני מתכוונת.. אבל קחי בחשבון שהוא לא מאד נקי.

ויש משהו בדבריה- הספרים הישנים הרבה פעמים יותר מוצלחים מהחדשים (שהם ממש כמו שתיארת)

אגב, ניסית ספרים חרדיים?

אין הרבה טובים, אבל יש כמה. 

הספרים של חיה הרצברג- הפרש, צומת הדרורים,

הספרים של אסתר קווין- פרח מוגן, שרים הדחלילים, שלט רחוק, לקטוף כוכבים (מבחינת שפה גבוהה זה בעיקר השנים הראשונים, והאחרון הכי פחות)

הדרן של מ.מילר

איסתרק ומהללאל של מ.קינן

הספרים של יעל רועי אולי לא ברמה הכי גבוהה, אבל הם חמודים ומשעשעים (ברובם)

מותחנים שאני מכירה (לא חרדים, אם את רוצה מותח אל תקראי חרדי.. זה ברוב המקרים תת רמה)- זה הספרים של אליסטייר מקלין, או אגטה כריסטי (טוב, היא כותבת פחות ברמה. אבל עדין לא תמיד עולים עליה מההתחלה)

וחוסר עניין בספרים בד"כ נובע מחוסר פניות נפשית. אם את חושבת על דברים שמטרידים אותך בד"כ לא יעזור לך לקרוא. חבל, רק תפספסי את הספרים הטובים. (כי לא תהני מהם כמו שצריך)

אין טעם לקרוא כשלא נהנים מזה.

אולי תנסי להפסיק קצת עד שתרגישי שאת מתגעגעת, או שתנסי לקרוא שוב ספרים שאהבת ושיעזרו לך להכנס לזה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ולא ארכאית.

(ממש כיף לקרוא אותם! מדובר על ספרים שחרשתי עליהם כמעט כמו על הארי פוטר!)

ב'דזירה' צריך קצת להתרגל לשפה, אבל אחרי שמתרגלים נכנסים אליו ממש, ומצטערים שהוא נגמר. (אחד ה-ספרים)

עוד ספרים שנזכרתי בהם- שלושה בסירה אחת (אמנם לנוער, אבל אחד הספרים המצחיקים ביותר שקיימים..) של ג'רום ק. ג'רום, שלוש בסירה אחת- חמוד ומשעשע (נכתב ע"י מישהי ישראלית, לא נקי במאה אחוז- לנשים מבוגרות יחסית)

הספרים למבוגרים של אריך קסטנר- קראת? ממש חמודים: המיניאטורה שנעלמה ושלושה גברים בשלג (יש לו גם ספר בשם פביאן, אבל לא ראיתי אותו אף פעם אז אין לי מושג לגביו).

מסכימה שזה קשה למצוא ספרים טובים ונקיים למבוגרים, אבל יש בודדים בכל זאת.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ספר מבריק!

וממליצה גם על איסתרק. (את השני לא הספקתי עדיין לקרוא)

לדעתי כותבי ספרים ומספרי סיפורים למדו איך לעשות זאת מקריאה בתנ"ך. 

בניית העלילה, תיאור הדמויות, הפוליטיקה הסבוכה, יריבות במשפחה, הצלחות ומכשולים, השפה והדימויים ועוד ועוד.

*ב-ר-ו-ר שיש בי אינסוף כבוד לתנ"ך ולקב"ה וברור לי שהתנ"ך הוא לא "סתם" ספר שמנתחים בשיעורי ספרות, אלא ספר אלוקי שמורה לנו כיצד לחיות את חיינו בצורה הטובה והנכונה ביותר, אבל מותר גם להתפעל מהיופי והדיוק בו הוא כתוב.

איזה כיף להיות יהודי!

לאש"ה.. זאת שכתבה למעלה.

של אגתה כריסטי דוקא מעולים וגם נקיים. כנ"ל שרלוק הולמס

במיוחד צוואה. וגם של ציפורה אדלר

ספר מדהים, אבל לא נקי בכלל!

בכל זאת, זאת התלבטות רצינית אם לקרוא או לא, כי הוא ספר שממש-ממש חבל לפספס.

אפשר אולי להשיג בחנויות שלהם בירושלים או בבני ברק או בכלל בחנויות ספרים חרדיות - בערים אלו (ובטח יש גם בערים חרדיות אחרות כמו בית-שמש \ קרית-ספר \ אלעד). אבל זה לא ספר חדש אז הייתי מצלצלת לפני לבדוק אם במלאי \ אם אפשר להזמין.

העלנו הצגה על בסיס הספר!

היה לאחת הבנות את הספר בבית, אולי תנסי לשאול משפחות שיש להן המון ספרים ישנים?

או אולי בחנויות יד שניה או בספריות עתיקות?

בהצלחה! 

ה-אכזבה של נשים קטנות זה שג'ו וטדי לא מתחתנים. עד היום אני לא מקבלת את זה

בת' .זה היה עצוב אבל זה היה מציאותי 

וביגר את המשפחה והעלילה ( אם כי אני לא הייתי הורג אף אחד בשביל לבגר מישו אחר ..)

ג.הסוף של נשים קטנות היה מושלם ! 

אגב במשך שנים היה לי רק את החלק הראשון ואז הסוף באמת מושלם .

רואים שיש הבדל באופי העלילה בין הראשון לשני ..

לאיודעת, אומנם זה כן מסתיים ב "והם חיו באושר ועושר" (או אולי רק באושר ואושר) - אבל בכל פעם שאני קוראת את הספר ומגיעה לסוף - יש בין מין החמצה.
כי ג'ו וטדי כאלה חמודים כל הספר - אז זה מתבקש שיתחתנו! כמו נגיד בסדרה של אן. אן וגילברט - זה ברור שהם ביחד. גם כשהיא מסרבת להצעת נישואין שלו, וגם כשהיא כמעט מתחתנת עם רוי - גילברט תמיד שם. וציפיתי לזה גם בנשים קטנות...

מה גם שלג'ו מגיע חתן צעיר וחתיך, ולא פרופסור קשיש ומוזר.

קיצור. הבנתם

הספר?

יש סידרה נהדרת של אוריאל אופק של הסיפורים שמאחורי סיפורי הילדים הגדולים שכולנו מכירים. פרח לי כרגע השם, אבל הסדרה מרתקת וכוללת כמודמני שלושה ספרים.

באחד הספרים מביא אוריאל אופק את הסיפור שמאחורי הספר נשים קטנות.

הסיפור מספר את סיפור חייה של לואיזה מיי אלקוט, בצורה די אוטוביגורפית. אחותה הקטנה באת' באמת נפטרה בגיל צעיר... היא כתבה את שמה האמיתי בספר כסוג של הנצחה.. (ואכן הצליחה... עד היום נערות מאבלות על לכתה בטרם עת של באת...)

הנה קישור מויקי על חייה של לואיזה מיי אלקוט : http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%99%D7%96%D7%94_%D7%9E%D7%99%D7%99_%D7%90%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98

במציאות לואיזה לא נישאה כלל, אלא נפטרה בגיל 40 כשהיא ערירית...  (בויקי אני רואה שכתוב שהיא נפטרה בגיל 56... אבל משום מה זכור לי שבספר של אוריאל אופק היה כתוב 40... מן הסתם ויקי צודקת.. חכמת ההמונים וזה...)

הסופרת הייתה מראה את התקווה שבת' תצליח להתגבר................

היא הייתה טובה מידי, חסרת שאיפות מידי, ותרנית מידי, לא האישיות שאני אוהבת בספרים.

(בטח במציאות כן הייתי אוהבת אותה אבל בספר-  לא)

ובקשר לג'ו ולורי- אכן מאכזב- הם נפרדו רק בגלל מוסכמה חברתית (קראתי לפני הרבה שנים, מה הייתה הסיבה? כי היא תביך אותו בפני החברה הגבוהה שלה הוא רגיל? משהו מיושן כזה?)

ולא רק שהם נפרדו אלא שאחותה המכשפה של ג'ו  התחתנה איתו!

ג'ו ויתרה על כל השאיפות שלה להיות סופרת רק בגלל הפרופסור הזה שנתן לה ביקורת לא בונה בעליל.

בקיצור מאכזב אכן.

(אבל עשיתם לי חשק לקרוא את הספר- לא קראתי אותו שנים!)

ג'ו לא היתה מעוניינת. לורי היה שבור לב, אבל זו לא היתה פרידה בגלל מוסכמה חברתית מטופשת - זה מה שאני זוכרת לפחות (גם קראתי מזמן...)

לגבי בת', כמדומני שאני די מסכימה איתך - זה לא כל-כך מעניין לקרוא על דמות שהיא מדיי טובה.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

וג'ו ולורי נפרדו כי ג'ו לא אהבה אותו, והיא ידעה שלא יהיה להם טוב יחד בחיי נישואין כי הם דומים מדי- לשניהם יש מזג חם..

ולרי זה שרצה- כך שלא היתה פה שום מוסכמה חברתית. (ואיימי אומנם אגואיסטית ולא הכי נחמדה, אבל היא לא מכשפה!)

וג'ו לא ויתרה על השאיפות שלה להיות סופרת- היא המשיכה עם הכתיבה גם אחר כך (זה כתוב בספר, ככה הפרופסור מצא אותה בסוף) היא רק הפסיקה לכתוב כתיבה שהיא בעצמה לא היתה שלמה איתה, והיו לה נקיפות מצפון בגללה- רק על זה הוא נתן ביקורת (וזו גם הסיבה שהביקורת התקבלה והיא הפסיקה את הכתיבה הזו)

אז לא להגזים!

(אם כבר הגבתי על כל דבריך אז אני אגב כן אוהבת את בת'..)

אני לא מאוכזבת מג'ו, אני מאוכזבת מלואיזה מיי אלקוט שלא עשתה לנו האפי אנד כמו שרצינו

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל אהבתי את גברים קטנים יותר... אפילו יותר מנשים קטנות...

ודווקא אני לא אהבתי את גברים קטנים..

ספר מתוק עצוב שמשום מה מצפים לסוף טוב. מצפים שלורי יתחתן עם ג'ו, משאת נפשו.

מצפים משום מה שבת' תקום ותתאושש מהמחלה (היום כמעט אין מצב שמתים ממחלות ילדים).

ויש ספר המשך: גברים קטנים. ספר שקצת פחות מוצלח מהמקור.

אמא שלי אומרת שהיא מתה מסרטן, רק שאז לא ידעו להגדיר את המחלה הזו (זה באמת מאפיין את המחלה הזו- דעיכה איטית בלי שיהיה שום סממן חיצוני). זה קרה כמה שנים אחרי המחלה הראשונה.

ואת המחלה הזו גם היום לא תמיד מצליחים לרפא...

-לשה וחולנית (דבר שקרה הרבה באותם ימים), מה שאומר שגם יש לה מערכת חיסונית חלשה...

זה הגיוני שהיא מתה מסרטן

וכו'

הספרים האחרים בסגנון אחר לגמרי (פסיעות בחול היה לי הפתעה, לא חשבתי שהיא תשנה סגנון)

אבל הם מומלצים מאד בכל מקרה, ובמיוחד מלכה בעל כורחה. 

ולדעתי גם הם יותר מוצלחים.

מומלץ!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

יש לי אותו, אני אהבתי

ויש לי גם את הגרסא הישנה בגרסא של ספר שעבר לא מעט בחייו...

אבל רק כי עליו גדלתי..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אם כי צודקים פה שתמיד עדיף את הישן יותר

 וברור שתמיד עדיף ספרים יד שניה

את הסרט ניסו לעשות הרבה יותר דרמטי, ונראה לי שגם הכניסו שם סיפורי רקע מספרים נוספים של טולקין.

אחרי הסרטים על שר הטבעות, שמיועדים למבוגרים, הם לא רצו לרדת ברמה. והספר "ההוביט", מה לעשות, ילדותי לעומת שר הטבעות. וגם חסרים שם פרטים על העולם של טולקין -לפי מה שהבנתי הוא נכתב לפני שטולקין ביסס את כל העולם שלו כפי שאנו מכירים היום.

אז ניסיתי קצת להצדיק, ולומר שאולי יש מקום לעוד סרט שמבוסס על ההוביט, שהפעם ישמר את האווירה הקסומה והתמימה של הספר.

(אבל עוד לא קראתי את הספר לאחר שראיתי את הסרט. אני מתכוונת לעשות זאת בקרוב, ואולי יהיו לי תובנות אחרות).  

וזה לא נראה שקורה שם משהו חדש:

http://www.alagaesia.com/index.php

אבל אולי האתר לא מעודכן או אולי לא הוציאו הודעה רשמית.