פורום סופרים וספרים (עמוד 47)

והיו שם הרבה רעיונות שנלקחו מספרים אחרים

בעיקרון אהבתי את הרעיון והעלילה, אבל סורי- הוא פשוט לא יודע לכתוב!!!

זה שיעמם אותי ברמות, רק בגלל שרציתי לדעת מה הסוף קראתי..

בספר הראשון וקצת בשני באמת רואים שהוא לא למד בבית ספר, אבל אחר כך זה ממש יפה!

אמנם זה ספר פנטזיה קלאסי במובנים מסוימים

אבל הוא סוג של חיקוי של ספרים ישנים יותר כדוגמת שר הטבעות

אולי אפילו יותר.

הראשונים אחרי מה שקרה על הפירמידה, אבל אחר כך?

וסוגוגללא באמת מתה? ואיך הצילו את איפה? זה מעצבן שזה לא כתוב איך!

של רונית לווינשטיין -מלץ.

(וזכור לי שהוא במבצע, אך גם אני לא ראיתי אותו).

אני חורשת אותה, ואני אישית בהחלט קונה...

עצובה...

הסדרה של "מנהרת הזמן" , "לכבוש את ההר" (על שלמה בן יוסף הי"ד), "בעוז ובהדר", "אהבה בפרדסים" ( |מעריץ| )

ועוד ועוד

ולא נשכח גם את אורה מורג הנחמדת, את עזרא א יכין המדהים בפשטותו, ועוד כמה שאני לא אלעה אותכם בהזכרת שמותיהם...

כפור- שמעון אדף

עשתונות- אופיר טושה גפלה

ועוד ספר של דיוויד קונלי ששכחתי איך קוראים לו.

בתחילתם של שני הראשונים ומהשלישי נהניתי אבל פחות מספרים אחרים שלו.

זוכרת שהיה נחמד, שגרם לי לחשוב. 

הספר הזה לא ממש מתאים לבנות דתיות....

ואם כן, אם כן, אז לא לפני התיכון, וכמה שיותר מאוחר

הבת שלי תוכל לקרוא אותו בכתות הגבוהות של התיכון ומעלה [אם היא ממש תרצה...]

יש לנעה הרבה קסם והומור כנה בכתיבה שלה, אבל...בשביל להנות מספר הוא צריך להיות מותאם לגיל, לא חושבת שבגיל יסודי אפשר להנות ממנו וגם לא חושבת שחלקים ממנו ראויים לחשיפה לגיל הזה.

אגב, היא בעצמה אומרת שילדיה לא יקראו אותו...

בעיני, ביזבוז לקרוא אותו בכתה ח'. תהני ממנו הרבה יותר בגיל 17 למשל...

ספר מדהים ומרגש,ממולץ ממש!

(לא הכי נקי, אבל זוכרת שהוא די טוב)

לא זכור לי שבתרגום לעברית הוא גנרלית אבל מזמן לא קראתי..

איזה שפיצי שעושים על זה סרט.

ספר מחכים מאוד ומעורר מחשבה..וכתוב בכישרון חבל"ז..

וכתוב במפורש "...הוא אמר..." או "...אמר גנרל אנדרסון..." 

ונכון שבאנגלית לפעמים אין הבדל בין זכר לנקבה, אבל במקרה של "הוא אמר" ("he said") 

לעומת "היא אמרה" (she said") יש הבדל!

אז זה קצת מוזר לי...

אבל בלי להתלונן, זה הולך להיות חבל"זי!

ראיתם כבר את הטריילר?

מהספרים שגם בפעם העשרים ישארו בשיאם.

זה ספר משעממה ספקא דה עבודא זרא

חברה שלי הפכה את הארי לאליל שלה.. |חולני| 

היום כבר לא. יש לי שתי חברות שפרסי ג'קסון בשבילן זה משו... אי אפשר לתאר את זה. אחת מהן אשכרה בעטה בי(חזק, לא בצחוק!) כשאמרתי לה שפרסי ג'קסון לא חמוד(אני באמת לא אוהבת את הדמות, את הספר כן)...

פפפ

חיים ולדר לא שווה קריאה. פסיכולוג מטומטם. וזה מקריאה אינסנטיבית בחומרי ה"הגית דעות" שלו.

דווקא ממש אהבתי לקרוא אותו כשהייתי קטנה. הוא גם אדם די נחמד.

נכון שבאיזשהו שלב הוא בהחלט חוזר על עצמו, אבל יש לו גם המון סיפורים יפים! (יותר אוהבת את הספרי מבוגרים, אם כבר, ואין על סיפורי הירושלמי)

מי מדבר עליהם,

שמעתם אותו פעם מדבר עליכם?

קראתם פעם איזה טור שלו ביתד נאמן- שם הוא לא מפסיק להשתלח בכל מיני ציבורים, ובראשם בציונות הדתית?

זה קצת מגעיל, הוא עשה שם הכללות מטורפות, ומגעילות, דיבר עליכם כאילו אתם צריכים לחזור בתשובה או משהו, כאילו אתם לא מאמיני א-לוקים, כאילו עוד לא מצאתם את האמת, כאילו הוא זה, המרצה מערכים, ואתם הסטודנטים האבודים שבאים לשמוע מהי אמת.

בעעע

זה היה מגעיל.

באמת הייתי מתעצבנת/נגעלת וכדו', אבל אני לא, ב"ה!

מסתפקת בספרים, שם ההשקפה הזו לא ממש מועברת, לענ"ד.

-ת:

1) נתחיל אם זה שייש לו סגנון כתיבה מ-עו-ל-ה, באמת, אחד הטובים ביותר שקראתי! הוא כישרוני ברמות שלא היו מביישות את ג'יין אוסטין ועמיתיה אי שם בפיסגת הסופרים העולמית. (טוב, אז אולי הלכתי אם זה קצת רחוק- אבל זה גם מראה על זה שהוא באמת טוב, כי אני לא חולקת מחמאות כאלו חד משמעיות בתחום הכתיבה אף פעם )

2) הסגנון חיים שלי אולי קצת (מה שנקרא "קצת-מאוד".... ) שונה משלו, אבל קראתי חלק מהמאמרים שמפורסמים בספריו, ויש המון רעיונות שהתחברתי אליהם.

3) בסיפורים שלו יש מסר, מסר חזק. אבל המסר מועבר בצורה כ"כ מדהימה: אתה יודע שזה מסוג הסיפורים שבהם מלעיטים אותך במסר, אבל הסיפור כ"כ חביב ונוגע, וסגנון הכתיבה כ"כ מרתק- שלא אכפת לך. מקסימום אומרים "טוב, נחשוב על כמה שהמסר הזה לא תואם את אורח החיים שלי אחרי שאגיע לסוף הסיפור [\מאמר].

4) חלק מאוד נכבד ממה שאני יודעת על העולם החרדי, אני יודעת ממנו. (מה שהופך אותי למומחית של ממש בעולם השידוכים החרדי... ). יש משהו של הכרת העולם של יהודים שחיים ממש לידך.

5) על אותו קו של הנקודה הקודמת- הספרים והמאמרים שלו פותחים לפניך השקפות עולם שונות מ"האמת המוחלטת" שאתה חיי בה, ומציג לפניך אמיתות מוחלטות שונות מאלו שגדלת בצילן. אני צריכה לפרט על היתרון שייש בדבר הזה? או שתוכלו להבין את זה לבד?

לקרוא אותם. אני עד היום מתחרטת על הרגע הזה שתהלהבתי על הכתיבה שלו, ההתלהבות הזו חשפה בפני קובץ מאמרים שלא נגמר, איומים, שאי אפשר לתאר. איזו נקודה חיובית יש בהתענינות הזו? רק רוע, והתנגשות איתו.

ברור שיש ענין להתחבר לכלל ישראל. אבל, ואני מדגישה, אבל- אין שום ענין להתחבר ולספוג ממישהו שהוא -ישראל- אם הוא עצמו- מטיף לשנאת ישראל, (במודע, או שלא במודע), כלומר- השיקול הזה של "אהבת ישראל" לא רלוונטי, כי אם אתה אמיתי וכנה- אתה תיקח את המאמרים שלו, ומה שיצא לך, מהמטרה הראשונה-(אהבת ישראל) זה ההיפך לגמרי.

לגבי נקודה 4)- הנקודה הזו ממש לא רלוונטית, לא אמרתי שכל החרדים הם כך. ממש לא. להיפך. כלומר- חלק נכבד יוקיע את המאמרים שלו, אם ידע על קיומם... ה'חרדים' לא קשורים כאן. זה חיים ולדר בלבד.

נקודה 2)- ספרים לילדים- מממ... לא הייתי נותת לילדים שלי במכוון, אבל אם יש כבר- אז למה לא...

כלומר, לא אני אכניס הביתה ספרים של אדם שמוקיע אמונתם של חלק גדול מעמינו, בקדוש ברוך הוא.

אנחנו מהציבור הדת"ל קראנו כאלו ספרים וזה תרם לחינוך שלנו המון. עדיף את זה מאשר ספרים של סופרים לא דתיים. ב"ה גדלנו ככה וזה עשה לנו רק טוב. הוא אחלה סופר..

אמרתי שלא?

מסוגו של יאיר לפיד!! ח"ו עם אחד מסוגו של חיים ולדר!!

הדבר היחידי באמרתי בענין- זה שהוא רב. ואין להשמיט את התואר הזה משמו. זהו...

לא מכירה אותו בכלל, חוץ מהכותרות בעיתונים, ולא מדברת עליו.

אגב, את מה-זה שנונה, חבל על הזמן, אני מתעלפת. כמו דינה- בול!

ומי רב? חיים ולדר? הוא קיבל סמיכה ולא שמעתי על כך?

ומי זאת דינה?

זו הכוונה...

/אמרת יאיר לפיד, ההתחברות היחידה הכי קרובה שיכולה להיות לי אליו זה הרב שי פירון, בכולופן חשבתי שלזו הכוונה/

לא שמעתי על כך שחיים ולדר רב, וגם לא אמרתי זאת

טוב לדעת שאתה בן, זה ,"אנונימי"...

אבל קראתי ספרים אחרים של הסופר (אשר קרביץ, נכון?) ו.. ממ. אלו פחות או יותר שוברי התמימות שלי שהפסקתי אחרי עמוד. קיצור... שאר הספרים לא ממולצים.

לעומת הספרים האחרים שמשהו בהם דפוק רצח

אפילו שיש לנו אותם.

לקרוא?

לא פירטתם מה לא מוצלח בהם.

הכתיבה, או העלילה, או הרעיון, או רמת הנקיות...

והיה מתואר בו בצורה מפורטת על בחור שאונס בחורה. מזעזע. בפשטות. הפסקתי באמצע. נורא.

נחמד.

מטאפורה נחמדה.

באופן כללי לא אוהב ספרים על השואה אבל זה היה די בסדר

באופן כללי הסופר פשוט גאון.

טבל את הספר סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ' אל תקנו- הוא ממש ממש לא נקי.

לא  הכי עדין, אבל מצליח להעביר את מוראות השואה עם הומור שחור...

זה מידי גס בשביל ספר יהודי שכזה.

הוא כותב פתוח, אבל זה ספר, לא עיוני. ספר חמוד בקיצור, לא הייתי נהנית לקרוא אותו מהלך בין הטיפות של ה"עדינות".

אני אישית אהבתי...

דבר ראשון- ההתקרבות לנאצים לא מצאה חן בעיני.

דבר שני- למרות שזה כלב, יש בספר תיאורים לא צנועים של דברים שהוא רואה.

ובכלל- זה ספר מוזר על נושא קשה. גם העיסוק שלו בשואה הוא בעייתי בצורה ההומוריסטית הזו. 

בקיצור- לא ממליצה כל כך.

סתם כי לא היה לי מה לעשות. אולי עכשיו אני כן אוהב אותו.

שווה- ספרות חרדית...(;)

תוצרת חרדית???

 אגב, אני מצטרפת להמלצה.

בעיקר ספרי ילדים ונוער (אבל אני אוהבת אותם מאד ואני בת 23...):

הנרי ריד ושות'

המכשפה מאגם הקיכלים (ספר ישן,מהראשונים של הוצאת כתרי)

מתנות מן הים

עת לקרוע ועת לתפור (למבוגרים ונוער בוגר- ספר חרדי, אחד המוצלחים!)

כל הספרים של אסתר קווין (אחת הסופרות החרדיות הכי מוצלחות, אם לא הכי, כותבת בעיקר למבוגרים ונוער בוגר)

הספרים של יעל רועי (ספרים משעשעים על החים הפשוטים)

הספרים של נואל סטריטפילד- נעלי קולנוע, נעלי בלט, נעלי החלקה, הקרקס בא

הטירה הנעה, הבריון של ארצ'ר  ושבוע המכשפות(דיאנה וונט ג'ונס)

מכתבים לטליה

הדרן- מעניין. 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t536470#6020247

שלם יותר מלב שבור  של אבי רט והודיה בונן ניראלי חובה לקרוא חובה!!!!!

עד סוף החודש הלועזי (בצומת ספרים לפחות)

כלומר, היריד עוד פתוח אז?

והמחירים חוגגים?.

מי הסופר?

קניתי אותו, אבל בינתיים עוד לא קראתי, בגלל הצפה של ספרים (שבוע הספר...)

לא קראתי את זה אבל זוכרת אותה כאחת הסופרות החרדיות הראויות להערכה..

(אחריה חיה הרצברג כמובן)

זו למשל, ספרות שניתן להתגאות בה. 

סופרת מאמינה, ועם זאת (!!!) כתיבה כל כך איכותית.

וב"ה רואים את זה בכל הספרים שלה

בס"ד

גם אדון הוא זה יפה

אם רק חושבים אפשר להבין הרבה מסרים

אז החלפתי אותו  

פשוט וקל..

לא ישנתי כמעט בלילה האחרון...

חשבתי שהעלת את הכריכה או משהו.

תמשיך להנות!

הולדן הוא באמת בחור נוגע ללב, אבל אישית כמו שכבר כתבתי בעבר, לא יצאתי מגדרי בכלל למקרא הספר. מעניין אם זה קשור לכך שאני אישה ולא בחור... (סתם באופן כללי, מעניין אם המגדר משנה, וכמובן שהוא משנה, התכוונתי כמה משנה, את החיבה וההתקשרות לסגנון מסוים של סופרים/ספרים).

בכל אופן, תתעלמו ממה שכתבתי, הספר יפהפה, ובלי קשר סתם קשקשתי...

פחות נהניתי מהספר; החסר מנותקים אנוכי?

אך מההומור נהניתי: "היו לי אולי רק שתי קטטות בחיים, ובשתיהן הפסדתי. אני לא כל-כך קשוח. אם אתם רוצים לדעת את האמת, אני פציפיסט".