מישו קרא?
אינקרסרון-אש להבה
קראתי, וזה פשוט מדכא.ניגונים
לא משוauchv
קראתיnkfhtkprbx
אם רק חושבים אפשר להבין הרבה מסרים
טוב, בכולופן גיליתי שכבר קראתי אותו, והוא משעמם..אש להבהאחרונה
אז החלפתי אותו 
פשוט וקל..
התפסן בשדה השיפון.מוטיז
ובכן, גיבור הספר עצמו אומר שספר טוב מבחינתו זה ספר שכשאתה גומר לקרוא בו אתה רוצה שהסופר יהיה חבר שלך, אתה רוצה לשוחח איתו.
הבעיה היא, שבמקרה של מר סלינג'ר, הוא מצא חן בעיני כבר כשראיתי את השם של הספר (והבנתי את פשרו), וכשראיתי את התמונה שלו.
(של סלינג'ר)
אז... הייתי אומר שהספר הזה הוא טוב מבחינתי כי ממש כמו בשר הטבעות, מדכדך אותי לראות שהוא הולך ונגמר.
אני עדיין באמצע הספר, לא בא לי להמשיך כדי לא לגמור. (והוא ספר ממש קצר:/)
העניין הוא שבין כה וכה העיקר בספר הזה, לעניות דעתי, הוא פחות העלילה ויותר נקודת המבט המגניבה של הולדן.
הוא מסתכל על כולם מבחוץ, כמו על תמונה, אמנם נראה שהסביבה לא רואה את זה עליו, כי הוא לגמרי בסדר חברתית, בחורות, וכו.. אבל אם כולם מסביבו היו יודעים על המחשבות שעוברות לו בראש - הוא ללא ספק היה נחשב מטורלל גמור.
מה שאומר שהסופר מצליח לא סתם להעביר דמות, אלא הרבה יותר מורכב, להעביר רק את התוך ההזוי שלה. הוא לא רק מכיר לנו איש, כי הרי גם החברים של הולדן לא מכירים את מה שאנחנו מכירים בו, הוא מכניס אותנו רק לראש שלו. (מקווה שהובנתי, יש פה משהו מרשים).
אז ההולדן הזה...
הוא כל הזמן מזהה זיוף ורדידות אצל אנשים סביבו, והוא צודק לגמרי תמיד, כמובן שאצלו זה קיצוני מכדי לחיות עם זה, אם כי הוא לא בדיכאון. (רק על זה שהסופר נותן אלטרנטיבה לחיי הדיכאון שרוב הטיפוסים המורכבים בוחרים לחיות הוא ראוי להערכה)
הוא מביט בהכל מנקודת מבט מנותקת ומיוחדת, כל כך מנותקת, כמו למשל:
"...עברתי ליד מגרש משחקים אחד ונעצרתי להסתכל על כמה ילדים קטנים-קטנים שהתנדנדו על נדנדה. אחד מהם היה ככה שמן ואני שמתי את היד על הצד של הילד הרזה, בשביל ככה להשוות את המשקל, אבל אפשר היה להרגיש שהם לא רוצים שאני אישאר שם אז עזבתי אותם במנוחה.."
הוא פשוט ניגש לתמונה של הילדים על הנדנדה ומניח יד כדי להשוות את המשקל, עד שמשב רוח של אי שביעות רצון מצליח בכל זאת לחדור לתודעה שלו, אז הוא פשוט הולך, הוא לא מוטרד או נבוך, הוא הולך, אדיש.
אבל הוא לא אפאתי או קפוא, הוא אדיש רק לסביבה של "המזוייפים", הוא עצמו חי מאד.
"...אחרי שנסעתי כמה זמן, פיתחנו ככה אני והנהג איזה שיחה. שמו היה הורביץ. הוא היה בחור הרבה יותר טוב מהנהג הקודם שלי. איך שלא יהיה, חשבתי שאולי הוא יודע משהו על הברווזים.
"הי, הורביץ," אמרתי. "עברת פעם על-יד הבריכה בסנטרל פארק, על יד סנטרל פארק דרום?"
"על יד מה?"
"הבריכה. האגם הקטן הזה שם. איפה שהברווזים. אתה יודע."
"כן, אז מה?"
"אז אתה מכיר את הברווזים ששוחים שם? באביב וכל זה? אתה אולי יודע, במקרה, לאן הם הולכים בחורף?"
"לאן מי הולך?"
"הברווזים. אתה יודע במקרה? זאת אומרת, מישהו בא במשאית או משהו כזה ולוקח אותם, או שהם עפים להם משם בעצמם - עפים דרומה או משהו כזה?"
הורביץ הסתובב כולו אחורה והסתכל עלי. הוא היה טיפוס כזה מאד חסר סבלנות. אבל הוא לא היה בחור רע.
"איך, לעזאזל, אני יכול לדעת?" הוא אמר. "איך לעזאזל, אני יכול לדעת דבר טיפשי כזה?"
"טוב, אל תתרגז בגלל זה,"אמרתי. הוא התרגז בגלל זה או משהו.
"מי מתרגז? אף אחד לא מתרגז."
הפסקתי את השיחה איתו, אם הוא נהיה כל כך רגזני בגלל דבר כזה. אבל הוא בעצמו התחיל אותה שוב פעם.
הוא שוב פעם הסתובב כולו ואמר: "הדגים לא הולכים לשום מקום. הם נשארים להם במקום שהם נמצאים, הדגים. באגם המ*****." (צר לי, לא לכלוך של ממש, סתם גסות קלילה)
"הדגים - זה משהו אחר דגים זה משהו אחר. אני מדבר על הברווזים," אמרתי.
"מה ההבדל? אין שום הבדל ביניהם," אמר הורביץ. כל מה שהוא אמר היה נשמע שהוא מרוגז על משהו. "זה הרבה יותר קשה לדגים, החורף והכל, מאשר לברווזים. בחייך, איפה הראש שלך?"
רגע אחד או שניים לא אמרתי שום דבר. ואז אמרתי, "בסדר. אז מה הם עושים, הדגים וכל השאר, כשכל האגם הקטן נהיה גוש-קרח אחד והאנשים מחליקים עליו וכל זה?"
הורביץ שוב פעם הסתובב. "מה לעזאזל זאת אומרת, מה הם עושים?" הוא צעק עלי. "הם נשארים להם במקום שהם נמצאים, לכל הרוחות."
"הם לא יכולים סתם להתעלם מהקרח. הם לא יכולים סתם להתעלם ממנו."
"מי מתעלם ממנו? אף אחד לא מתעלם ממנו!" הורביץ אמר. הוא כל-כך התרגש וכל זה, שפחדתי שהוא יכניס את המונית ישר לתוך עמוד חשמל או משהו כזה. "הם חיים להם בתוך הקרח המ*****. זה הטבע שלהם, לכל הרוחות. הם נקפאים באותו מצב לכל החורף."
"באמת? אז מה הם אוכלים? זאת אומרת, אם הם קפואים לגמרי, אז הם לא יכולים לשחות ולחפש אוכל וכל זה."
"בחייך! הגופות שלהם - מה איתך? הגופות שלהם סופגים תזונה וכל זה ישר דרך עשבי הים המ******* וכל הזבל הזה שבקרח. הנקבוביות בעור שלהם פתוחות כל הזמן, זה הטבע שלהם, לכל הרוחות. אתה מבין מה אני מתכוון?" הוא שוב פעם הסתובב לגמרי אחורה בשביל להסתכל עלי.
"הו," אמרתי. לא רציתי להמשיך את השיחה הזאת. פחדתי שהוא הולך להרוס את המונית המ****** או משהו כזה. חוץ מזה, הוא היה בחור כל כך רגזני שזה לגמרי לא היה תענוג להתווכח איתו על משהו. "אתה מוכן לעצור ולאכול איתי באיזה שהוא מקום?" אמרתי.
(העתקתי המון. |טורק את הספר|)
אחלה ספר!
היו עוד דברים שרציתי לכתוב ושכחתי....
(טפשי לכתוב חוות דעת לפני הסוף, אבל הכל התחיל פה ברגל שמאל, קראתי את הערך עליו בויקיפדיה (ערך מפונטז למדי לדעתי) עוד לפני קריאת הספר, וזה רע מאד)
אוי ואי, חוששני שקשקשתי.מוטיז
לא ישנתי כמעט בלילה האחרון...
מעניין למה יש סימן של תמונה ליד ההודעה...אני ירושלמית
חשבתי שהעלת את הכריכה או משהו.
תמשיך להנות!
הולדן הוא באמת בחור נוגע ללב, אבל אישית כמו שכבר כתבתי בעבר, לא יצאתי מגדרי בכלל למקרא הספר. מעניין אם זה קשור לכך שאני אישה ולא בחור... (סתם באופן כללי, מעניין אם המגדר משנה, וכמובן שהוא משנה, התכוונתי כמה משנה, את החיבה וההתקשרות לסגנון מסוים של סופרים/ספרים).
נו? זאת לא הכריכה מה שהוא העלה??מירי ט.
העליתי תמונה של סלינגרמוטיז
בכל אופן, תתעלמו ממה שכתבתי, הספר יפהפה, ובלי קשר סתם קשקשתי...
לא קשקשת; נהניתי מדבריךמפוספסאחרונה
פחות נהניתי מהספר; החסר מנותקים אנוכי?
אך מההומור נהניתי: "היו לי אולי רק שתי קטטות בחיים, ובשתיהן הפסדתי. אני לא כל-כך קשוח. אם אתם רוצים לדעת את האמת, אני פציפיסט".
זן ואומנות אחזקת האופנועטנא
זן – פילוסופיה. 
הרהור
האיש שחשב שאשתו היא כובע / אוליבר סאקסטנא
המממ... זה יותר נוירולוגיה.עין הקורא
זה לא מחלות נפש, זה ספר על מחלות מוח.
זה שונה לגמרי.
יש את ספרי ארווין יאלום - כשניטשה בכה וכדו'
פעם נפל לידי ספר שנקרא 'דיבס - הילד המחפש את זהותו'
או משהו כזה.
לא בדיוק פסיכולוגיה, אלא יותר ריפוי בעיסוק, אבל מרתק.
(אני חושב שהוא המציא את הריפוי בעיסוק...)
אם אהבת- יש בסגנון גם את חמודית,כוכבי בוקר
ועוד ספר מורכב ומעניין בהרבה (אם כי בדיוני בניגוד לשניים הקודמים)- מהירות החושך.
ספר מדהים בעיני.
^^^ מהירות החושך מעולה.real story
שיחת נפש (?) עם ד"ר יורם יובלכוכבי בוקר
נדמה לי שזה השם, בכל אופן נהניתי ממנו מאוד.
^ סערת נפש.מים שקטים
פסיכולוג- פסיכיאטר שמספר על טיפולים. קצת קשה..
יש ספרים של של ויקטור פרנקל 'האדם מחפש משמעות' ועוד..
בוחרים להרגיש טוב. ספר נהדר בהוצאת פסגות כמדומניאני ירושלמית
ספר שנותן דרכי חשיבה נכונות, בשיטת הטיפול הקוגנטיבי-התנהגותי.
מאד קריא, חיובי באופן כללי, ובאמת עוזר! מומלץ!
הסוגה הזאת מכונה יותר בשם 'ספרי עזרה עצמית'אני ירושלמיתאחרונה
ולא ספרי פסיכולוגיה. למרות שהספר שכתבתי, בוחרים להרגיש טוב, הוא בהחלט ספר רציני, ולא סתם עוד ספר על חשיבה חיובית.
יש גם את הספרים: העבודה של קייטי ביירון, קראתי ודי נהניתי, אבל לא כ"כ התחברתי לסגנון.
וגם 'המסע' של ברנדון משהו...
יש עוד הרבה הרבה, כמובן, כדאי לך להכנס לספריה או לחנות הספרים בה את מתכוונת למצוא את הספרים שאת רוצה, ולשאול את הספרניות/מוכרות. יש הרב המאד ספרים בקטגוריה הזאת, ואת יכולה לנסות אותם וללמוד.
ושוב, מכולם אני אישית הכי התחברתי ל'בוחרים להרגיש טוב', כי הוא מאד מקיף, מאד ברור, מקצועי ולא מחנטרש, ואישית מתאים לסגנון החשיבה וההתמודדות שלי.
תהני ובהצלחה!!
ספר מ-א-ל-ף!!!נשגבת מבינתך
מה תקנו בשבוע הספר????קצפת
הירושה. ניקולס פלמל הרביעי.ריעות
ולא יודעת מה עוד.
ניקולס פלאמלcookie_monster
האמת שהקטע עם ניקולס פלאמל הוא די מסובך. ג'יי קיי רולינג משתמשת בו כאחת הדמויות בשביל הספר הראשון שלה, אבל ניקולס פלאמל הוא בן אדם אמיתי, ועשו עליו סדרה אחרת, פנטזיה, שקוראים לה "הסודות של ניקולס פלאמל" ויצאו לה עד עכשיו 4 ספרים.. מקווה שעזרתי
ניקולס פלמל הוא אגדה..אל תיראי
הוא לא, הבן אדם היה חי פעםcookie_monster
השישי אדירnkfhtkprbxאחרונה
יש מה שאני חושבאקטירוו
רציתי להיות טוב הרב חנן פורת בועז ותעצומות על הרב גורן ודרך אחרת של ד"ר חגי בן ארצי
מעבר לקו 2פייגליניזית
מחכה למצוא את זה בעשר שקל. ריאלי? מציאותי בכלל?!... |קמצנית, מה'לשות|
39 הרמזים, ההמשך..אש להבה
ומה שיראה יפה בחנות..
לו הייתי רוטשילד...ענבל
לגבי הסדרה על ניקולס פלמל-ריעות
כל ששת הספרים יצאו בעברית!!
יש לי את החמישי בבית(כל העלילה שלו מתרחשת ביום אחד! יותר משלוש מאות עמודים! התחושה קצת מעצבנת כשקוראים אותו), ואת השישי ראיתי באחד המבצעים של צומת ספרים, אני אקנה אותו בעז"ה.
יואו במ'ת? לא ידעתי שיצא שישי!!!אל תיראי
באמת באמת.ריעות
כלום.+mp8
שמישהו יסביר לי אחת ולתמיד למה לקנות ספרים?אישה קטנה
מילא ספרי ילדים או מתכונים שמשתמשים שוב ושוב, אבל ספרי קריאה? מי חוזר עליהם אחרי שסיים?? ואחרי כמה זמן מהסיום?
חוץ מסיפורי הרב סבתו המהממים שכיף לחזור עליהם מדי כמה זמן...
יש עוד ספרים שכיף לחזור עליהם...מוטיז
למשל.. את שר הטבעות אני קורא בפעם הרביעית לערך, ו...נגיד "מרד הנפילים"? זה ספר בעל ערך אדיר וחכמה, שווה להחזיק אותו רק כדי לקחת ציטוטים, והארי פוטר..? בביתנו הסדרה כולה מונחת במדף שלם, גווילים גווילים, קרעים קרעים. ספרי מתח של 4 במאה אולי לא ממש שוה לקנות, אילולא שהם נמכרים ב4 במאה.
קלאסיקות כדאי לקנות, זה יהיה שמיש גם עוד שנים.
אני חוזר על רוב הספרים שאני קוראnkfhtkprbx
לא בשבוע הספר..הרועה
כל פעם שאני רואה חנות יד שניה אני נכנס ומחפש מהדורות שוות של פו הדב ושל הנסיך הקטן.
ספרי בישול!אלעד
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף 
תודה
כמו שאת אוהבת את הספרים של הרב סבתו,ריעות
וחושבת שאפשר וצריך לקנות אותם, אנשים אחרים חושבים שחשוב לקנות ספרים אחרים, מהסוג שהם אוהבים.
תודה על התגובה. אפילו אם לא שירשרת נכון 
אלעד
אויש, סליחה. התכוונתי להגיב ל'אשה קטנה'ריעות
ספרי טלפונים!!!!מוטיז
באמת?אלעד
העיללה בספרים האלה לא מתחברת לי כ"כ
כן, ספרים קשים...מוטיז
אבל העקביות הקסימה אותי
מסודר מאד...nkfhtkprbx
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף
תודה
מוטי, יש לי כמה שכבר קראתי.. רוצה? IנדיבהIאני ירושלמית
די נו את לא רצינית...מוטיז
אני לא סובל את הספרות המסחרית הזאת, זבל של ספרות.
ספרי אסטריקסמירי ט.
תמיד אני מחפשת עוד אחד מהם שלא קראתי...במיוחד בשבוע הספר.
אם יצא איזה ספר חדדש של אורה מורג שעדין לא קראתיozd
אני יקנה, זה ספרים שאפשר לקרוא מליון פעם והרבה גילאים, מלאים בהיסטוריה וממש מעניינים!
עושים סיבובים וספרים הכי חדשים שעוד לא קראתי..מישהי=)
אולי "היילו" (ספר..)
מקימי אולי גם.. שניהם קראתי ושניהם יפים..
אינלי משהו מסוים .עכבר הכפר
אולי משחקי הרעב 3 [קראתי אבל אינלי אותו בבית] ונראה כבר , מה שיתפוס אותי בחנות .. אולי ספרים של אסתר שטרייט וורצל
השבוע לפני 10 שנים
הדרך הכי טובה לדעת מי הבנאדם-חירטוטא דלעילא
לשאול אותו על ספרים.
מבחינתי-
מי שלא קורא או לא אוהב לקרוא נתפס כטיפש מדופלם. (לאחרונה זה משתנה קצת אבל לא לגמרי לצערי)(אני יודעת שזה לא ממש נכון, הי, לא להתעצבן)
מי שאוהב ספרים מדומיינים הוא פלספן, אוהב להתבחבש, קצת עצלן, יצירתי מאד, פתוח לשינויים.
מי שאוהב ספרי מתח מחפש אקשן וריגושים. ולהתווכח עם אנשים. מתעצבן מהר.
מי שאוהב ספרים של מודעות כזה, רגשות וכו', שילך ללמוד הוראה. והוא זה שתמיד יקשיב ויעזור ויהיה התרפיסט של כל החבורה.
ומי שאוהב גם לכתוב, ולא רק לקרוא, הוא בנאדם ששווה לדבר איתו.
וברור שחלקם דברים מובנים מאליהם, וברור שעל חלקם יש חולק.
מוזמנים לחלוק עלי.
מסכימהרק אמונה
כמיהה לעדןמסך עשן
מישהו קרא?
אפשר רשמים?
איך הסופרת(נעמי רגן)?
קראתי ספר אחר שלה ומאד אהבתיme and i
הסופרת אוהבת מאוד לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ,כוכבי בוקר
לכתוב ספרים פרובוקטיביים,
ומבחינת רמה- סבירים פלוס מינוס (תלוי בספר)
את הספר הספציפי לא קראתי אבל מעיון קצרצר בצומת התרשמתי שהספר הזה לא שונה מאחרים.
(והכתיבה שלה לא נקיה במיוחד. אני קראתי חלק מהספרים אבל אם זה קריטי לך- צריך לקחת בחשבון)
במקרה השבת זה היה אצל דודים שלי וקראתימוטיז
פשוט עלוב, וזה בלי קשר לרדידות שלה ביחס למגזר החרדי.
דימויים עלובים, כתיבה צולעת, כמו ילדה קטנה.
(ופרטים ממש לא נכונים או מתקבלים על הדעת)
יש סיכוי שהתרגום אחראי לחלק מזה..מוטיז
נשמע מעניין...פייגליניזית
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף
תודה
יש ספרים שיותר מחמיא להתעצבן עליהם כוכבי בוקר
להתעצבן על נעמי רגן זה מיינסטרים...
ניסיתי ביריד ללכוד את המוכרים כל הזמן...מוטיז
הייתי עם חבר, וחיפשתי לשמוע מאחד המוכרים שם שכמיהה לעדן הוא ספר מדהים, אבל אף אחד מהם לא קרא אותו. בכללי היה מאד נחמד, גרם לי לחשוב הרבה.
נחמד?פייגליניזית
נשמע, לפי מה שאמרו כאן שהוא די מעצבן, ואני מתארת שבמיוחד אותך...הלא כן?
היריד, לא הספר.מוטיזאחרונה
אתם יודעים מתי שבוע הספר בירושלים???הנסיך הקטן.
היום קניתי בו שני ספרים.מוטיז
ככה כותב בלי לספר איזה?כוכבי בוקר
מוטיז
התפסן בשדה השיפון וביוגרפיה על צ'רצ'יל.
(נבוכתי לגלות ש3 מתוך 4 הספרים שרציתי לקנות - הם ביוגרפיות.
(צרציל, לאונרד כהן, ובוב דילן)
נראלי עד מוצ"ש.מים שקטים
כן, לא קלטתי-פייגליניזיתאחרונה
זה השבוע, או שזה היה שבוע שעבר? או כל החודש?
יצא למאלאדאר ספר המשך!!ריעות
לא ידעתי שאמור לצאת... הוא נראה נחמד, ואני ממש מקווה שיהיה אותו בארבע במאה בצומת ספרים... הלוואי הלוואי הלוואי!!
יווווcookie_monster
יווווו איזה כיף! אני מתה על ליאת רוטנר- אחת הסופרות הכי מוכשרות בישראל................
לא יכולה כבר לחכות לקרוא אותו. איך קוראים לו?
"סוד הממד האחר"מתואמת
ואפשר לקנותו גם בסטימצקי במבצע של 1 פלוס 2. (שזה בעצם יוצא 3 ב-100...)
מחר אני רצה cookie_monster
הוא נראה מהמם,ריעות
אבל המאחורה מבאס- תום וכל השאר שכחו ממאלאדאר, זה פשוט נמחק להם מהזיכרון!
http://www.ybook.co.il/maladar_other_dimension
זה קישור לאתר של ידיעות ספרים, יש שם תקציר של הספר.
הספר יצא לפני חודש או פחות!
קניתי אותו אתמול..אש להבה
אותו ועוד 11 ספרים... (בעצם שניים לא שלי, אז בסה"כ קניתי עשרה ספרים)
כיף לך!!ריעות
איך עשית את זה?? אני גם רוצה!
אחרי שאת גומרת תביאי לי גם טוב? ענבל
חח, אין בעיהאש להבהאחרונה
גמרתי עם בא לך לקחת
הספר- דרך אחרת של חגי בן ארציאהבת ה'
מישהו קרא?
איך הוא?
כתוב בצורה מעניינת?
קראתי.פייגליניזיתאחרונה
מדהים.
אם כי ההתחלה יפה בהרבה מהסוף, כי לקראת הסיום הוא כבר מכניס לך השקפות לתוך הראש, ולא פשוט מספר סיפור תמים של ביוגרפיה ענפה ומעניינת...
שווה קריאה, בהחלט.
בקשהujuj
למישהו יש ספרי אוטוביוגרפיה(או ביוגרפיה אבל שיהיה ברמה גבוהה ולא כמו הסיפורי צדיקים) על אנשים מפורסמים משפיעים ועכשוויים? ולא הרב גורן, כבר קראתי אותו.
תודה מראש.
דרך אחרתפייגליניזית
ד"ר חגי בן ארצי
על הרב חנן פורתטנאאחרונה
הדרן לא נראה משהוא..התחלתי ו.........אולפניסטית 1
קצת מגוחךפייגליניזית
שיש כאן איזה עשר שירשורים על הדרן....
|נזכר בפורום צלילים ומוזיקה, עשר שרשורים על לנון והביטלס ושות', אהמ.|
עכשו הוא יפה!!אולפניסטית 1
פצצצצצצצהההההההההההאולפניסטית 1
הנורמלית האחרונהאחרונה
נהנית, אה?
"גחליליות". מומלץ?פייגליניזית
שרשרו נא. תודה.
נערץ. אני אגיב בהמשך. נערץ!L ענק
יש משהו שאני מניח שמישהו גאון כבר המציא לו שםL ענק
זה הדברים הקטנים האלה שנמצאים בסיפור. ההברקות הקטנות הללו.
סיום סיפור, התחלה קטע, ניחוחות. דברים שאתה מרגיש שפה יש משהו מהסופר.
כאן יש משהו שרק האו יכל לכתוב.
גחליליות מלא כולו בקטעים שישארו איתך. בדיחות פנימיות שישארו רק בינך לבין עצמך.
ועוד שני נקודות חשובות שגרמו לי לבחור בו מבין בית מלא מיינסטירים.
הסופרת משלנו דתייה לאומית (כפיים!!)
ב-יואב בלום המצליץ עליו שמבחינתי זה כבר סיבה לרוץ אליו.
יש לי בעיהפייגליניזית
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף
תודה
אני באמת מאוד אוהבת ספרים כאלו, מלאי הומור פנימיכוכבי בוקר
אבל מעבר לזה שיש קצת בגחליליות, זה ספר די איטי ומייגע, וגם עם פואנטה לא מידי ברורה.
בקיצור- די התאכזבתי.
יואב בלום, אגב, למיטב ידיעתי ידיד של הסופרת (אני מכירה את שניהם) כך שהמלצה שלו לא אומרת הרבה, ולא בגלל שהוא סופר לא טוב.
מקפיצה!פייגליניזית
אני מאוהבת בסופרת. אישה מדהימה.ניגונים
את הספר עצמו לא קראתי, ככה שאני לא יכולה להגיב..
מאוהבת?... שיואו...פייגליניזית
הלכת רחוק.
מי היא בכלל?... |שאלה נטו|
קראת ספרים אחרים שלה?
גלית חומסקי.פייגליניזית
הייתי בתחנה מרכזית, בצומת ספרים אין את זה. וגם לא בדברי שיר.
גילית. (וזה באמת לא ספר לדברי שיר)כוכבי בוקר
גילית. נכון...פייגליניזית
יש אותו בספריות העירוניות? אפשר להשיג אותו בלי לקנות?
מניחה שבספריות כן.כוכבי בוקר
אני קניתי במכירת פגומים איפשהו...
לא, לא קראתי ספרים שלה,ניגונים
אבל הצורה שבה היא מדברת (היא העבירה הרצאה פעם בביכורים) היא פשוט עושה רושם של אישה ממש טובה.
פייגלינית אחרי שקראתי את התגובה שלךL ענק
הייתי חייב לחזור ולקרוא את שלי.
ואכן השתי שורות האחרונות די הורסות לכל מי שהוא לא אני.
בכללי אני כן אדם שמפריד בין סופר לכתיבה שלו, אם הוא דמאלני וחילוני וכותב טוב אני מניח שאני אקרא אותו בךי בעיה טבל בתקופה האחרונה מאוד מטריד אותי מיעוט הסופרים מהמגזר שלנו, ואז בתקופה קצרה מאוד אני מגלה שלושה כותבים שרק מלקרוא אותם אני לומד לכתוב. יש בינהם קווים מקבילים רבים, מין יכולת לגרום לקלישאות לשבות את הלב. לקחת משפט מוכר ולגרום לו להיצרב כי תרצה לספר אותו לכולם. גילית היא המרכזית שבהם. יואב בלום הוא השנון שבהם והרגישה ביותר, הטבעית מבין שלןשתם היכ מירה קדר. כל אחד פשוט מדהים, מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי
כוכבי בוקר כשאמרת שאת מכירה את שניהם, זה מכירה מכירה? אם כן אני אשמח אם תוכלי לעזור לי ליצור קדר עם גילית. אין לך מושג כצה זה ישמח אותי
ואכן השתי שורות האחרונות די הורסות לכל מי שהוא לא אני.
בכללי אני כן אדם שמפריד בין סופר לכתיבה שלו, אם הוא דמאלני וחילוני וכותב טוב אני מניח שאני אקרא אותו בךי בעיה טבל בתקופה האחרונה מאוד מטריד אותי מיעוט הסופרים מהמגזר שלנו, ואז בתקופה קצרה מאוד אני מגלה שלושה כותבים שרק מלקרוא אותם אני לומד לכתוב. יש בינהם קווים מקבילים רבים, מין יכולת לגרום לקלישאות לשבות את הלב. לקחת משפט מוכר ולגרום לו להיצרב כי תרצה לספר אותו לכולם. גילית היא המרכזית שבהם. יואב בלום הוא השנון שבהם והרגישה ביותר, הטבעית מבין שלןשתם היכ מירה קדר. כל אחד פשוט מדהים, מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי
כוכבי בוקר כשאמרת שאת מכירה את שניהם, זה מכירה מכירה? אם כן אני אשמח אם תוכלי לעזור לי ליצור קדר עם גילית. אין לך מושג כצה זה ישמח אותי
מירה קידר עולה על שניהם בהרבה מובנים לדעתיכוכבי בוקר
ולגבי קשר עם גילית- אני שולחת לך מסר.
ניצלו"ש!!!פייגליניזיתאחרונה
-סתם- בכיף
התפסן בשדה השיפוןמוטיז
איפה קונים?
(נראה לכם שיש מצב לקנות אותו ועוד כמה בהנחה בשבוע הספר?)
אישית אני לא ממש מבינה מה התלהבו מהספר הזה...אני ירושלמית
חבר חכם המליץ בחום, אני לגמרי סומך עליו.מוטיז
ומכיון שפתאום יש לי קצת כסף, תהיתי אם אוכל לקנות באיזה סכום כמה ספרים קלאסיים שלא קראתי.
נגיד.. הייתי רוצה את מרד הנפילים (קראתי חלקית) ואת התפסן הזה... ואת... הה.. אולי את ה"זן ואמנות אחזקת אופנוע" (כי התחלתי לקרוא בו פעם בפנימייה של הישיבה ומישהו פה הזכיר אותו) ועוד כמה..
איפה מוצאים את הספרים הותיקים האלה?
ספרים כאלה דוקא, כדאי לחפש בחנויות יד שניהאני ירושלמיתאחרונה
יש כמובן גם בחנויות הגדולות של הרשתות, אבל לא נראה לי שיש הנחות על ספרים מסוג כזה, בשבוע הספר או בכלל.
מישהו קרא "בבקשה תשגיחי על אמא"?ניגונים
כל השבת, מחנק בגרון. באיזשהו שלב הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר- ועצרתי לעשות הפסקה.
(איזו נקודת ראות הכי אהבתם? למרות שלא נראה לי שבכלל קראו את זה כאן.)
תוכלי לכתוב לנו המלצה מפורטת?מתואמת
נשמע ספר טוב.
ראיתי את זה בסטימצקי.פייגליניזית
לא גירה אותי משום מה.
^^^ ראיתי את זה בספריה וכנ"ל...אני ירושלמית
אז חבל. באמת. ספר.. וואו.ניגונים
האמא יום אחד נעלמה- וכל הספר בעצם מסופר מנקודת מבט של כל אחד מבני המשפחה. וככה אתה בעצם לומר להכיר את האם.
וואו... סבלתי שלושים עמודים ראשונים (לוקח זמן להתרגל לגוף שני) אבל אחרי זה.. באמת. כתיבה כ''כ כנה- שמלא פעמים מצאתי את עצמי גם חושבת, ומשווה בראש לאמא שלי. למשפחה שלי. באמת.. גורם לך לחשוב. (חוץ מזה שאתה מאמצע הספר רק רוצה לחבק את המא, ולבכות.)
להעתיק לכם קטע?
נשמע טוב.מתואמת
שיטת הכתיבה של P.O.V (נקודת ראות) כבר קונה אותי.
והתכוונת, נראה לי, שהכתיבה בגוף ראשון, לא? (זאת אומרת, "אני", "הלכתי", "עשיתי"...)
אולי תעתיקי קטע, וגם נחפש בספריה. מה שם הסופר/ת?
איזה מפחיד זה לבחור פיסקה,ניגונים
אני פוחדת לעשות עוול לספר. בעקרון- זה רעיון שהיא מפתחת לעוד אחד ולעוד אחד וכו'. ככה שהיה קצת קשה לבחור אחת. אז הנה פסקה יפה וקצרה (יחסית):
"כמה דקות עברו באותו היום, בקרון הרכבת התחתית שיצאה מתחנת סיאול, עד שהבנת שאשתך לא נמצאת שם איתך בקרון המתרחק מהתחנה? תיארת לעצמך שהיא עלתה אחריך. כשהרכבת נעצרה בתחנת נאם יונג ואז המשיכה בנסיעה, נתקפת לפתע בהלה.
לפני שהספקת לבחון את מהות התחושה הזו, ניקב משהו את נשמתך,
תחושת ייאוש על כך שעשית שגיאה איומה ובלתי-הפיכה. הלב שלך הלם חזק כל כך, עד שכמעט שמעת אותו.
פחדת להביט לאחור. ברגע שבו היה עליך לוודא שהשארת את אשתך בתחנת סיאול- שעלית על הרכבת ועזבת, שנסעת עד התחנה הבאה- ברגע שבו הסתובבת ופגעת בטעות בכתף של האדם שלידך, הבנת שהחיים שלך נפגמו ללא תקנה.
בן רגע הבנת שהחיים שלך ירדו מהפסים בגלל ההליכה המהירה שלך.
בגלל שבמשך חמישים שנות הנישואים שלך, בהתחלה כשהיית צעיר ואז כשהתבגרת, תמיד התרגלת ללכת לפני אשתך.
אם היית מסתובב כדי לוודא שהיא שם מיד כשעלית לרכבת, האם זה היה קורה?
במשך שנים נהגה אשתך להעיר לך- היא שתמיד השתרכה מאחוריך כשהלכתם יחד לכל מקום שהוא, שהיתה הולכת בעקבותיך כשאגלי זיעה על מצחה וממלמלת לאחור- "חבל שאתה לא הולך קצת יותר לאט, חבל שאתה לא הולך בקצב שלי... לאן אתה ממהר?"
אם היית עוצר בסוף ומחכה לה, היא הייתה מחייכת במבוכה ואומרת "אני הולכת לאט מדי, נכון?"."
(לא רוצה לשעמם אתכם. בעקרון- יש עוד חמש שורות עד סוף הפיסקה הזאת. להמשיך?)
כןL ענק
בבקשה
המשך:ניגונים
"היא הייתה אומרת לך, "אני מצטערת, אבל מה אנשים יגידו אם הם יראו אותנו?
אותנו, שחיים יחד, אבל תמיד אחד הולך ראשון והשני אחריו. הם יגידו, השניים האלה בטח שונאים אחד את השני כל כל,
שהם אפילו לא מסוגלים ללכת יחד. זה לא טוב שאחרים יראו אותנו ככה.
אני לא אחזיק לך את היד או משהו כזה, אז בוא נלך קצת יותר לאט. מה תעשה אם תאבד אותי?" היא בטח ידעה שזה מה שיקרה. הדבר שאשתך אמרה לך הכי הרבה פעמים מאז פגשת אותה כשהיית בן עשרים, היה ללכת לאט יותר.
איך יכול להיות שלא האטת אף על פי שכל השנים שחייתם יחד אשתך ביקשה ממך ללכת לאט יותר?
מדי פעם עצרת וחיכית לה, אבל אף פעם לא הלכת לצידה, לא שוחחת איתה כפי שרצתה- אפילו לא פעם אחת.
מאז נעלמה אשתך אתה מרגיש כאילו הלב שלך עומד להתפוצץ בכל פעם שאתה חושב על ההליכה המהירה שלך.
הלכת לפני אשתך במשך כל החיים שלך. לפעמים היית פונה בלי להביט לאחור כלל.
כשאשתך קראה לך מאחור, נהגת לענות לה במלמול זועף ושאלת אותה למה היא למה היא הולכת לאט כל כך.
וככה חלפו חמישים שנה. כשעמדת וחיכית לה, היא הייתה נעצרת לידך בלחיים סמוקות ואומרת בחיוך, "בכל זאת חבל שאתה לא הולך קצת יותר לאט." חשבת שככה תנהג במשך שארית חייכם.
אבל מאז אותו יום שבו עלית לקרון הרכבת התחתית בתחנת סיאול, אותו יום שבו היא הייתה רק כמה צעדים מאחוריך,
אשתך לא חזרה אליך."
וואומתואמת
זה באמת בגוף שני! (וסליחה שלא האמנתי לך...) ממש מיוחד.
ובאמת נשמע מעולה.
אולי אפילו כדאי לקנות אותו?
אם אני אראה אותו אני אקנה. ניגונים
ככה שכן, אני ממליצה לגמרי. (אלא אם כן יהיה ספר שגם נראה טוב ואותו עדיין לא קראתי )
(זה בסדר. גם לי היה קשה להאמין שתהיה כתיבה טובה בגוף שני ולא קלישאתית. אבל.. תראי מה זה. )
כמה עצוב לקרוא תיאור כזה...כוכבי בוקראחרונה
המלצות על ספרים עיונים..מעניינים..פסיכולוגיה וכובתאל ב"צ
בסגנון של
-הנזיר שמכר את הפרארי שלו- של רובין שארמה
(וגם כל שאר הספרים שלו..חכמת המצוינות, המנהיגות...)
-מחשבות על חינוך..של חילי טרופר
יש לכם עוד רעיונות?
זן ואמנות אחזקת האופנועטנא
את מתכונת הנזיר שמכר את הפרארי שלו וכתב על זה ספרעין הקוראאחרונה
והרויח ממנו טוב וקנה את כל חברת פרארי....?
זה עוד לא נכתב.
יום אחד אני אכתוב אותו.
איזה כיף!מתואמת
הייתי היום בסטימצקי, שבוע הספר אצלם התחיל, במבצע של 1 פלוס 2 מהמבחר שבמבצע.
קניתי את הספר החדש של מיץ' אלבום, את ספרה של קורנליה פונקה בסדרת הפנטזיה החדשה "עולם המראה", וגם את החלק השני בסדרת "מאלאדר" של ליאת רוטנר (נהניתי מהראשון, אף על-פי שלא בהכרח הייתי קונה). אוהבת פנטזיה שכמותי...
עכשיו צריך להחליט במה מתחילים...
שלום....ozd
{קודם כל אני בוש שלא כתבתי פה אף פעם כי אני ממש אוהב לקרוא.. ולאחרונה נפתחה ספריה באזור מגורי אז חזרתי לקרוא במרץ...}
עכשיו, אני קורא עכשיו את משחקי הרעב, (סיימתי את השני) מה אתם אומרים? לדעתי הוא מראה רק כמה הריאליטי רע אבל בטח יש דעות מגוונות בעניין...
ועוד שאעלה על הספר, האם לדעתכם הוא בסדר או יותר מידי מתעסק באהבה?
אמ..אש להבה
העלית נקודות למחשבה..
לא ממש נקי לפי דעתי, אבל סבבה לעומת מה שהולך היום.
אהבתי ממש ממש את הרעיון של הספר, לאו דווקא על הראליטי, אלא על כל המציאות היום, שאנישם הורגים בלי לחשוב פעמיים..
הסופרת העבירה את המסר בצורה מיוחדת ומושכת.
לייק..
ספר מהמםauchv
הרעיון ממש יפה
ולפי דעתי לא מתעסק באופן בולט מדי או מרובה מדי
וואי..אין עליו!!מירי ט.
ספר מושלם..
כיף לך שאתה עדיין בתוך התענוג הזה של לקרוא אותו פעם ראשונה...
ספר גאוני ונוגע ללב..
והוא בסדר לדעתי מבחינת צניעות...לא יותר מידי..אבל גם לא 100%..
כנ"ל לכל מה שאמרו כאן.ריעות
ספר מדהים שקשה להפסיק לקרוא, וקל לקרוא פעם שניה ושלישית.
לפי ההגדרה שלי- הוא די נקי, מספיק נקי בשבילי.
אגב, יצא לסוזן קולינס ספר נוסף(אני כמעט בטוחה שאין לו ספר המשך), לא הסספקתי לקרוא את גב הספר, אבל זה מדבר על ילד שקרה לו משהו בגיל עשר.
בקרוב אני אלך לצומת ספרים(בגלל שבוע הספר אעע!), ואז אני אבדוק, ואולי אפילו אקנה אותו...
^^^ תודה על החיזוק! אני לא מתכוונת לקרוא אותו!אולפניסטית 1
אם זה מגעיל אותך כנראה זה מה שמעסיק אותךozd
אותי לא העסיק הדם והרצח, ומצטער על הבוטות אם זה מה שאת חושבת כנראה שלא הבנת כלום מהספר
לדעתי הסוף שלו ובכלל כל הסדרה מעבירה מסר ממש חזק.
והמסר הוא לא בעד מלחמה...
קראת כבר את השלישי?..מירי ט.
כן ואני הרגשתי שהמסר מהספר זה לא להילחםozd
עבר עריכה על ידי ozd בתאריך כ"א בסיון תשע"ג 19:19
ברור שבספר יש גם דברים שהם בעצם לא טובים אבל אתה בוחר מה לקחת ולהבין ממנו...
ובאופן כללי אני ושב שהשלישי ממש טוב למרות שלא היה מזיק קצת פחות אפרוריות בסוף הספר (לדעתי הקטע שהיא יורה בקוין פשוט אדיר!) אם היא היתה מספרת בסוף קצת על שאר האנשים ומה קורה בעולם זה היה יכול להיות נחמד...
מסכימה איתך, אבל לי דווקא הציק משהו אחר.מירי ט.
המוות של סנואו...באמת ציפיתי למשהו יותר טוב..
כאילו מה? מת--מצחוק?? מהאנשים שרמסו אותו? תמוה.
האפרוריות שהזכרת..מתי? לא חושבת שיותר מידי..
מתי הרגשת שזה יותר מידי?
דווקא המוות של סנואו ממש טובozd
אותי זה שיעשע
ואת האפרוריות לא ממש הרגשתי בספר אלא בשניה שהוא נגמר, בהרגשה כזאת של, מה עם כולם ובעיקר, למה היא לא מספרת קצת על גייל?...
הוא טוב? לא, ציפיתי ליותר טוב.מירי ט.
והיא דווקא כן מספרת על גייל..שעובד במחוז 2..ומן הסתם אהם אהם..
אותי הסוף בהחלט סיפק.
אע?הנורמלית האחרונה
לא קראתי את הספר, אבל להחליט שהדם וכו' זה מה שמעסיק אותה? מה הקשר בכלל? אני שמחה להודיע לך שכמעט כל בנ"א בעל נפש- לאו- דווקא- רגישה נגעל מהדברים האלה, זה פשוט יכול להבחיל, וזה לא משנה גם אם המסר האחר יהיה החזק והטוב ביותר שיכול להיות. לטעמי- כמה שהמסר יהיה חזק, הוא לא יתקבל אצלי כל עוד הוא מובא בתפאורה רצחנית, כי היא הורסת אותו.
(אגב, אם זה מה שמעסיק את הבנ"א- זה לא אמור לו להרתע מזה...)
אז זהו שozd
אין שם תיאורים רצחניים ודברים כאלה, גג הוא תק בה את החנית, וחוץ מזה שהיה נראה שהיא מתנגדת לספר באופן כללי בגלל הדם וההריגות - שזה לדעתה מה שהספר מסמל ולדעתי זה בכלל פרט שולי שכמעט לא שווה התיחסות.
ובאופן כללי עדיף שתכירי יותר את הספר זה יעזור לך להבין את מה שאמרתי
אמרתי מראש שאני לא מכירה את הספר.הנורמלית האחרונה
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף
תודה
דאיי...איך קוראים לספר הזה?? אני חייבת לקרוא אותו.מירי ט.
זה ספר לילדים קטניםauchv
כנראה משחקי הרעב היה יציאה שלה
זה ספר ממש יפה!!הנסיך הקטן.
לדעתי הוא אחלהיוסלה קמצן (קדוש?)
העלילה מרתקת.
הסרט ברמה גבוהה מאוד (כמעט כמו הספר) שזה דבר נדיר
הוא קצת אכזרי, אבל יפה בטירוף. השלישי דפוק לדעתי..שונמית
לפי דעתי>>סעבשבשי
היא מתארת תיאורים בקלילות,
שיכלו להיות מתוארים בהרבה יותר אכזריות...
וזה טוב, אם היו תיאורים יותר אכזריים הייתי צריכהריעותאחרונה
לזרוק את הספרים, וזה היה גורם לי לדיכאון.
יש את שר הטבעות והוא ממש עבה...נעמי7
עיר של עצמותאש להבה
וההמשך.. לא הכי נקי, אבל ממכר, מושלם, מרתק, וממש ממש ממש לא צפוי!
(תקראו עד הסוף ואז תבינו..)
במותה ציוותה לי את חיי,שולינקה..אולפניסטית 1
כמה נקי??בת-ישראל-וציון
השאלה הקלאסית שלי לפני שאני ממליצה על ספר בערוץ 7...
כי ספרים טובים לא של ישראלים אני יכולה להביא הרבה... אבל...
איזה ספר?אולפניסטית 1
הצעהcookie_monsterאחרונה
תראי אנלא יודעת אם תאהבי זה תלוי בטעם שלך, אבל אני מציעה לך לקחת את סדרת הספרים של ריק ריירדן- הרוב עבים (אם לא קראת אותם עדיין) פרסי ג'קסון והאולימפיים 1-5 משפחת קיין והאלים המצריים 1-3 הם באמת אחלה. וגם צופן דה וינצ'י 1-3 למרות שלא קראתי הכול עד הסוף (אני באמצע) הם נראים לי די שווים
פפפפ... הצחקתם.פייגליניזית
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13
אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,
אז ברור שזה עדיף
תודה
על טעם וריח...הנורמלית האחרונה
תביאי מס' חשבון ואני אפקיד לך אפילו 2 ש"ח
וואו!פייגליניזית
את חתיכת נדיבה.
|דווקא יצא ממנו משהו טוב. העברתי לחברה. אחת שלא ממש שמה לב לצורת הכתיבה. היא תהנה מהעלילה, מה שבטוח
למרות שיש לצייןפייגליניזית
שהעלילה מאוד יפה, חוץ מהסוף הבנאלי והקיצ'י.
חבר'ה, מתחשק לי מאוד לעבור עליו מההתחלה, ולשפץ. כן. אולי יום אחד אעשה זאת, ותראו אותו במהדורה מחודשת...
מה שבטוח הוא שלא יפה נוף יהנו ממנו... אלא ידיעות ספרים. שווה את זה.
אולי...|מרחף| ביום מן הימים תכנסו לחנות ותראו:
"דואט"
מהדורה מחודשת ל"הדרן"
נחייה ונראה...
אם תעשי את זהמתואמת
תצטרכי כמובן לבקש זכויות יוצרים מהסופרת...
ולא נראה לי שהיא תסכים לזה...
(אפשרות אחרת שיש לי להציע לך: ליצור קשר עם הסופרת, להציע לה לשלוח את הסיפור לידיעות ספרים, והם כבר יעבדו איתה על עבודת העריכה המחודשת ויעזרו לה לשפץ אותו...)
^^הנורמלית האחרונה
האמת האמיתית- גמני אהבתי את העלילה הרבה יותר מהכתיבה. ולכן המלצתי עליו. (הסוף- חרדי קלאסי, לא?)
תודה על המחמאה
לקחתי אותו מהספריה אני הולכת לקרוא אותו ואני יגידאולפניסטית 1
את דעתי על כך!
בדיוק.פייגליניזית
תראו, דווקא אהבתי את כל העניין עם הסבתא שלה, ואיך שהיא עונה לה, ויודעת מה נכון ולא ניתפסת לשוליים שבחרדיות...
אבל באמת הסוף היה קצת בנאלי. לדעתי אפשר לשפר אותו מאוד.
(תוך כדי קריאה אני מקשקשת בעיפרון על מילים עלובות. ומחליפה אותן.... חכו חכו, זה עוד ייצא לאור;)
אני חושבת שצריך עין דקה, שתשאיר את הדילמה ואת העלילה עם הציבור החרדי, אבל תשכיח מזה מעט. כלומר...
היו שם חלקים מאוד "פיקנטים" שחבל לוותר עליהם, אבל חלקים צפויים ולא מענינים כגון הפנימיה-סמינר שהיא שהתה בו, או המשפחה הזאת בחו"ל, שנשרף להם בית הכנסת... אלו דברים מיותרים. את הסיפור עם הירושלמי, שתיקן את הגביע- דווקא אהבתי וחשבתי שהוא מאוד מוסיף ריח ואווירה ירושלמית, ביתית כזו. אני חושבת שהיה צריך יותר להדגיש את הזמן שאחרי, שיאמרו כל אחד, שיספרו, כשהם ביחד, סוף-סוף.
לא'ידעת. העלילה המרכזית, איכותית מאוד, ותמוהה אני אם זה לקוח מאיפה שהוא.
זה יכול להיות להיט, והוא נמכר היום בעשר שקל. עלוב כל כך.
מעניין אותי האם קראתי את הספר הזה, אי אז בעברי...אני ירושלמית
לא זוכרת אותו בכלל.. אבל הקטע עם המתקן הירושלמי של הגביע, עורר בי אי אילו נשכחות עמומות....
מישהו מוכן לפרט על מה הספר?
מישהו יכול לתאר בקצרה את הספר??אביה!!!
אני רוצה לדעת עם שווה לי לקחת אותו מהספריה...
כי לפי איך שנראה פה אין התלהבות יתר...
תקחי אותו,פייגליניזיתאחרונה
עבר עריכה על ידי פייגליניזית בתאריך כ"ה בסיון תשע"ג 01:34
רק בשביל העלילה.
את הכתיבה תפרידי מהקריאה. היא לא משו, והורסת הרבה.
הו... כמה שאני רוצה לשפץ את ספר הזה...
העלילה דווקא מענינת, והלהקה שבתה את ליבי ממש. שווה לנסות...
לתאר בקצרה? קצת קשה. זה סוג של רומן, יחד עם חוש צדק (כפול, כמובן) שנלחם כנגד הזרם, כל זרם. לאורך כל הספר. כמו מבצבצות נקודות "אור", מן נחת כזו... 'פיו... היא נשארה אותו דבר... לא השתנתה'... אבל כל כך באסה, הכתיבה
'ההצהרה'אל תיראי
קראתם? ממליצים?
שרךוק הולמסשפית
מישהו ה קרא שרלוק הולמס?
פשוט אהבתי!
אני, לא כ"כ יפהנעמי7
בארור שקראנו! ועוד פעם קראנו! ועוד...ועודאני ירושלמית
וכשגדלתי ויצאה הסדרה החדשה, רכשתי את כולה. והיום אני נהנית לחזור לסיפורים הקסומים הישנים והטובים!
שרלוק הולמס! כייף!
בארור! אין על שרלוק.בין השורות
^^^^מוטיז
הה, פחדתי שאני היחידה שקראתי תסדרה הזו לפחות פעמיםשפית
קראתי.יוסלה קמצן (קדוש?)
גאוני.
קראתי.עין הקורא
הסיפורים יפים מאוד,
אם כי תהליך ההקש הלוגי המפורסם שלו
לא תמיד מובן לי.
יש סיפורים שהוא יושב ממש טוב,
כמו הרצועה המנוקדת או סוס המרוץ,
ויש סיפורים ש....
אבל הרוב ממש טוב.
קראתיme and i
ממש יפה וגאוני
אם כי אני קראתי את כל הארבעה ברצף וכבר די התיש אותי
פשוט הרגשתי שהרעיון כל הזמן חוזר על עצמו
תעלומה שפותרים אותה ועוד אחת ועוד אחת...
הסרט יותר יפה בהרבה מהספרauchv
חחחח... ממש בדיחה! נראה שבכלל לא קלטת את הספראני ירושלמית
צר לי...
הסרט לא מתחיל להתקרב לרמה של הספר!
הסרט מזכיר בסה"כ את סרטי ג'יימס בונד עם כל המרדפים והאלימות שיש בו. כל התיחכום והעדינות והאנגליות האטונתית בספר, נגוזה מהסרט.
^^^יוסלה קמצן (קדוש?)
מסכים עם כל מילה
אני בהחלט מסכימה איתךיהודיה מא"י
וכך בהחלט חשבתי אחרי שראיתי את הסרט הראשון. הוא מפספס לגמרי את הקטע של שרלוק הולמס
אבל אחרי שראיתי גם את הסרט השני, והגעתי עד לסופו, ובכן, הוא עדין מפספס את הקטע, אבל הסרט גאוני,
גאוני כמו שרלוק הולמס.
אוי נו הספר פשוט לא מענייןauchv
לא הצלחתי לקרוא, לא היה לי סבלנות. איך אפשר לקרוא את זה.