פורום סופרים וספרים (עמוד 70)

שגורם לך להזדהות עם הצד הכי גרוע של המשוואה.

ואני לא בררנית גדולה בספרים.

לשים לב להודיע על זה. הרבה חבר'ה פה מסתמכים על זה שחברי הפורום דתיים ושאם הם ממליצים על משהו זה כנראה די נקי. 

ב) הרעיון דווקא ממש מעניין.

אולי זה שהיא היתה נשואה הרס את זה, אבל מבחינה רעיונית זה נושא שנפוץ היום וצריך לברר אותו.

מעניין אותי לשמוע את דעתכם, אם קשר כזה באמת יש בו מן האמת  

עדיין בהתלבטות אם לקרוא את ספר ההמשך...

חשבתי על זה ששחכתי לציין את הבעיתיות הרבה.

ולגבי סוג הקשר- אני לא דוגלת בקשרים כאלה, דרך מסך ומקלדת. זה אשכרה לא אמיתי- כמו שהעולם שלנו לא מורכב ממקלדת ומסך, כך קשר אמיתי וחזק לא עובד ככה.

עצבן אותי נורא צרות הקשר שלהם- כמו שלייקה אמר- אני לא יודע עליך כלום- והאי- המעצבנת- שאלה אותו מה זה מעניין אותו. הם לא יודעים כלום אחד על השני. לא מחוברים באמת.

לשם שינוי אני לא מזדהה עם השרק הזה (למרות שדעת הרוב אומרת ההפך).

בספרי מכתבים הרבה יותר קל לנו לחשוב שהגיבורים ממש מתאימים (מי פה לא רצה שטליה ודב מ'מכתבים לטליה' יתחתנו בסוף, שירים יד! ), אבל במיילים זה שונה? (שימו לב שזה לא היה סתם צ'אט, זה היה מיילים).

ואם אני מכיר במיילים נגיד רק חלק מהאדם. גם במציאות אני מכיר רק חלק ממנו, מה הופך את החלק הזה ליותר חשוב? דברים שצריך לחשוב עליהם..

אין בו שום דבר, חוץ מהקלילות שהביאה אותי, בעצ, לעמוד ולקרוא ולגמור אותו בעמידה בסטימצקי

אין לו תוכן, אבל הדרך בה מסתפר כל העסק היא דרך מקורית

אבל שמעתי שאסור לקרוא - ספר כפירה מוחלט.

וזה היה בטעות, באמת...

ספר נוטף כפירה!

אל תקראו אותו!!!

היא מסלפת ברגל גסה את כל הסיפור, על פי דעתה (ועוד מדרשים- לא במקומם בכלל.

היא מציגה את הרשעים שבמלכים כצדיקים בעלי כוונות טובות, ואת הטובים והצדיקים כמגעילים. (קראתי את זה מזמן, ואני לא זוכרת כ"כ- מחקתי את הספר מהראש מיד- אז אני לא זוכרת כ"כ מי חי אז,)

בכל אופן- ברור וידוע שירבעם היה רשע מרושע, והיא הציגה אותו כדמות טובה ורודפת שלום.

חושבת שהיא חכמה, אבל לא המציאה שום דבר חדש, רק ניצלהכל מיני שטויות של מבקרי מקרא.

זה לא חכמה להפוך כל דבר ולהראות את כל הצדיקים כרשעים ולהיפך... כל אחד יכול לעשות את זה אם הוא רוצה

והכתיבה שלה רדודה וחסרת רמה.

שעשה לי בחילה ממש, הקטע של המשוגעת, שהדליק נרות וצרחה בלילות...

מי זאת היתה בסוף...? תזכירו לי...

זה הגעיל אותי.

אתם חושבים שזה עד כדי כך גרוע?

לא היתי מגדיר את זה ספר כפירה.

ודג זהב - הנסיכה זאות מיכל.

צריך להבין שטווח האסור-מותר לא יכול לכלול כל דבר בחיים. הוא יכול לכלול רק עניינים הלכתיים פרופר. לאסור על קריאת ספר, על קריאת שם מסוים לילד, על לבישת ג'ינס, על קניית דירה במקום מסוים, על הצבעה למפלגה מסוימת או כל דבר אחר זה הוזלה של ההלכה. אסור ומותר יש רק בדברים שהם הלכה ממש, לא בדברים אחרים. צריך להשאיר קצת מקום לאינטליגנציה האישית של כל אחד ואחד להחליט מה לעשות בחייו.

האם אני מזדהה עם הספר? ממש לא. לא קראתי, אך לפי מה שאני מבינה אכן אולי היה כדאי אם המחברת הייתה חושבת פעמיים לפני שהייתה מוציאה את הספר או שמה את עצמה למפרשת תנ"ך, אך עדיין איני יכולה לראות סיבה לאסור על קריאת הספר.

מה זה "הלכה ממש" ומה זה דברים אחרים?

איך היית מסווגת מנגל בשבת? ומה אם באינטלגנציה שלי זו כלל לא מלאכה ואדרבה זהו ענג שבת בשבילי?

הרעיון "להמציא" תנ"ך בעיניי הוא נורא.
ייתכן שהיא בקיאה מאוד בתנ"ך אבל ההתיחסות הכופרנית ואפילו התיחסות שהיא לא כופרת (גם דתיים שעושים דברים כאלה) היא כאילו התנ"ך השמיט דברים ואנחנו נדמיין אותם איך שבא לנו או שהתנ"ך הוא רק סיפור עלילתי אז אנחנו עושים לו המשך זה זוועתי בעיניי. 

בתחילת הספר היא הקדישה תודה לסמינר כלשהו.

זה, בתוספת שמה החרדי מעט, ובקיאותה בתנ"ך ובמדרשי חז"ל, גרם לי להסיק שהיא הלכה בשאלה.

היא היתה פעם חרדית

אחד מהכיתה שלי (האאאם..) קרא אותו באמצע שיעור אמונה וראש הישיבה תפס אותו זה היה אחד המצחיקים.....

מה אני העשה לך כשאני התפוס אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

דודה שלי קנתה לי את הספר, ולא היתי מסוגל לגמור אותו. נסחוותי איתו שנתיים עד שגמרתי אותו מהתחלה עד הסוף. פשוט יש באמצע בלי סוף קטעים משהממים כשהוא כלוא.

לגבי מהללאל - אין לי מושג מה הולך איתו

איסתרק הוא אחד הספרים היותר יפים שקראתי, לכן אני מחפשת את מהללאל.

ולא, אין לי מושג...

ענין שיכול להגמר בפרק אחד מרחו אותו על עשרות עמודים....

אבל בסה"כ ספר נחמד...

ספר טוב.

קצת קשה.. (מבחינה רגשית) כאילו, כשקראתי אותו, הבאתי אותו לאולפנה, ולפחות 3 מורות אמרו לי שהוא ספר דיי קשה.. אפילו שהוא ממש יפה..

מזמן מאוד, אבל ראיתי את הסרט לא מזמן.

קשה, (אלימות פיזית ומינית נגד נשים, אפליה, וכו')

אבל מומלץ בכל אופן- אותי ענינה הנקודה שהאיסלם תופס בציפורניו לא רק יהודיות מסכנות, אלא גם אמריקאיות ומכל הבא ליד.

תתכונני נפשית- ותקראי.

למען אהבת ילדי

למה את שואלת?

הספר יותר יפה לדעתי..

בס"ד

זה מזעזע כ"כ! ויש אלפי נשים כאלה!! גם היום, עכשיו, השנייה! זה מזעזע...

בהחלט מומלץ.

כיום אני פחות להוטה אחריהם.

בכל אופן זה דבר מבורך בעיני שסופרת דתיה בעלת יראת שמיים כותבת על התנ"ך, בצורה שלא צריך לחשוש מסילופים ודברי כפירה (כמו "מלכים ג'", ע"ע)

הם באמת מעניינים וכתובים בטוב טעם.

אבל לפי מה שזכור לי הם די חופרים..

הכריכות מקסימות 

ההשתפרות של הסופרת מספר לספר מורגשת מאוד, ולטובה, הספר הפחות מוצלח מבין שלושתם הוא דווקא 'בודדה במערכה', הדמות של שולמית לא אמינה וכנ"ל לגבי חזרתה בתשובה. 
לעומת זאת הדמויות הבאות שלה אמינות מספר לספר [:

בכ"מ עצם העובדה שכותבת את זה סופרת יראת שמיים מורגש היטב בסיפור ובאופן כללי אני בעד לקרוא ספרים כאלה. (גם לפרנס אותה עדיף לי מלפרנס כלמיני אנשים אחרים...)

אבל שוב, הדמות של שולמית הפריעה לי מאוד. מקסימה, מושלמת, ולא אמינה. הפריעה לי העובדה גם שבסוף הספר מתברר שהסיבה היחידה - ראו ספויילר!! -

לשאלות של יאניס-מתניה הייתה העובדה שהוא היה יהודי מבטן ולידה. אומנם נכון שהרמב"ם מציין שגר הוא נשמה יהודית שאבדה, אבל זה לאו דווקא גר שאמו הייתה יהודיה. ככה שזה פחות או יותר פגם בכך. 

אם כי אין ספק שהדרך שבה הסופרת בחרה להראות תקופות כ"כ משמעותיות בעמ"י באופן שכל אחד יכול להתחבר אליהן מקסימה ומרעננת. אני מאוד מקווה שהיא תמשיך לכתוב על תקופות כאלה [:

זה דווקא לא דבר שולי שהכריכות יפות, זה דבר חשוב, בעיקר כשהספרים מיועדים לשכבת הגיל הצעירה יותר.

למרות שהיא מהווה אצלי קריטריון חשוב בבחירת ספר D:

מהמםם!!

אחותי מעריצה של בודדה במערכה.. היא יודעת אותו בע"פ נראלי.

ומלכה בעל כורחה משעמם.. התאמצתי לגמור.. כדי שאני יוכל לומר שקראתי והוא לא יפה..

אבל היינו כחולמים הכי טוב!! הוא פשוט ספר יפעע.. וגם בל"חי בטירוף..

קראתי את בודדה במערכה ולא יודעת מה אבל היה שם משהו שלא ממש חיבבתי.

בכללי ספרים נחמדים.

כן, אני גם נהניתי מקריאה שניה בכל ספר, אבל לא יותר מיזה.

הדמויות בכל הספרים שטוחות וממש לא אמינות! (אני יכולה להסביר לכם מה לא אמין בכל אחד מהספרים)

וחוץ מיזה, שבספר האחרון (ש-יש לציין, היא די השתפרה בו) יש לה כמה טעויות היסטוריות ועליתיות...

בשורה התחתונה: מומלץ להשאיל מהספריה, מומלץ לקרוא אם הביאו לך במתנה\חינם, לא מומלץ לקנות...

יאא.. אחינעם חמודהה!!

(כמעט כתבתי ספויילר, ואז החלטתי שלא יפה..)

בס"ד

חלף עם הרוח- בסוף  ו - (ספויילר) וכשמאלני מתה, מררתי בבכי!! 

אממ, אממ, איך קוראים לזה כבר?? ניראה לי "אני אתגבר" קראתי לפני שבעת'אלפים שנה, 

ועוד כמה ואחרים..

הרב מרדכי אליהו, לילדים, חלק שני!

כשהילד בר מצווה התאכזב כשהרב לא הגיע...

נכון שיודעים מההתחלה שהוא מת,

אבל בסוף - כשמודיעים לאמא שלו ולחברה שלו,

פשוט בכיתי את חיי...

לכל הרוחות אני בקושי בוכה מספרים. גם אם כן זאת רק דמעה מסכנה.

לא הוגן. 

סיריוס מת, ירדו לי קצת דמעות, וגם בסרט.. אבל כשדמבלדור מת... ואי... מממש בכיתי שנה... הייתי בדיכי כל היום...

בס"ד

אחותי קראה הארי פוטר, והשעה הייתה בערך 1 וחצי, יעני- מאוחר!~

ואז היא יצאה כולה כועסת בשוק, ובוכה, וצעקה- "סנייפ הרג את דמבלדור!!!!!"

ואז אבא שלי שמע, ויום למוחורת הוא הסיע את אחותי וחברות שלה לאיזשהו מקום, והוא כולו שמח טוב לבב,

צועק בצחוק- (אבא שלי אפעם לא קרא הארי פוטר) "סנייפ הרג את טרומפלדור!!!"

וכ-ל החבורת של אוחותי שעדיין לא קראו את זה, התחילו לכעוס ולצעוק אליו...

קיצור.. מאז זאת בדיחה.. 

אז כשאני קראתי את זה, ידעתי בידיוק מי הרג את מי... אז סתם המשכתי לקרוא.. זה לא היה משו' מיוחד..

וגם כשבאת' מתה, בנשים קטנות...

שום דבר לא אמיתי???

אתה רציני???

לפעמים העולמות האלו יותר אמיתיים משלנו....

אם ככה אתה קורא ספרים אז מעולם לא באמת קראת ספר!

כמו שאמר ריצ'ארד באך-

"כשתתנסה ביצירת דמויות דמיוניות תיווכח, שלעיתים אלו ממשיות יותר מבני תמותה נושמים וחיים."

מישו מכיר?? בכללי בכל הספר..

כ"כ אנושי ומתוק בפשטותו. 

כעיקרון אני לא מרבה לבכות בספרים, אבל כמה שיותר תיאור קר וחסר תיאורים מלאי רגש - ככה אצליח יותר להתחבר ...

אחד הספרים!

ספרים של ניקולס ספארקס הורגים אותי... לא חושבת שהיה ספר אחד שלא בכיתי XD
בהארי פוטר זה היה בקטע שפרד מת ומתארים איך גברת וויזלי בכתה...
והמביך מכל - בספר אלה המכושפת. לא נעים, אבל בסוף כשהיא מנסה לשכנע את עצמה לומר לו "לא" והיא לא מצליחה והיא בוכה וזה - אני גם D:

ג"כ אחד הספרים המבכיאים (גורמים לך לבכות...)

הסוף נורא נורא עצוב...

שפכתי שם דמעות..

ממש לא אהבתי!

אני גם בכיתי בסוף של אלה המכושפת... ובכיתי טיפה בבודדה במערכה... אוי, אני צריכה לפתוח על הספרים האלו שרשור.....

מצטערת.

יותר מידי קיצ'י.

לא דווקא על האנשים בספר, בכללי..

כנראה שזה לא עובד על כולם אותו דבר

וכל פעם חשבתי שנגמרו לי הדמעות, ואינמצב שאני יבכה יותר..

אבל לא בכיתי בגלל האנשים עצמם בספר.. לקחתי אתזה למקום אחר..

כל הספר כמעט ישבתי ובכיתי.

ובספר גיא אוני כשיחיאל בסוף מת וגם כשהוא ופאניה כל הזמן מתברברים עם עצמם

יש עוד אבל אני לא זוכרת את כולם ולרוב אני לא בוכה מספרים\סרטים.

אבל בנשים קטנות תמיד בסוף יש את הקטע שעושה גוש בגרון..

המובטחת" שניהם מומלצים בחום.

להפסיק לבכות בסוף, כשמיכאל ותמר מתים... וואי, המצב נואש, גם עכשיו כשאני נזכרת בזה זה מעלה לי דמעות בעין..

טוב אני מניחה שבכיתי פעם באקסודוס כש-הישמרו לנפשותיכם! ספוילר אדיר! (וגם למי שראה את הסרט...)

כשדוד מת, אני מניחה שזה היה לי מאוד עצוב, אז אולי היו לי כמה דמעות...

וואי, אחרי שאחותי ראתה את הסרט היא היתה פשוט באבל על זה שקרן מתה...

כשסיריוס מת, אבל הייתי בהלם שחבל על הזמן....

לא רגועה בהם...

יש לו מיליון * מיליון ספרים...

בצרלי והשוקולד קוראים לילדים כל מני דברים מגעילים

בג'יימס והאפרסק הענקי הדודות נרמסות ע'"י אפרסק ענק

                                   וכו' וכו'

כל הקטע של עוגת השוקולד, והמנהלת הסאדיסטית והחולת נפש...

עזבו, אנטישמי מלוכלך ומגעיל. ימ"ש.

(חוץ מיזה שהם גם מהגזע הארי, אבל זה לא קשור) ומכיוון שזה פורום ספרים, מי שרוצה הוכחה לכך, יען בספריו של עזרא .א. יכין.(מומלצים!)

בס"ד

והסרט פשוט מכוער!!! אני לא יודעת מי בוחר שחקנים כאלה היום!!!

סרט לא יצא משהו,

הספרים טובים

 אתה מאמין באלוקים והם כותבים את ההפך הגמור מזה...

אני מאמינה שדרקונים לא קיימים, אבל לפעמים אני נהנית מאד לקרוא ספרים שטוענים ההיפך.

מד"ב [ובמידה פחותה גם פנטסיה- ובידיון בכלל] עוסק ב"מה אם": מה אם היית מוצא את עצמך יום אחד בעולם שלא ידעת על קיומו בלי שום אפשרות לחזור למצב הקודם? מה אם גורל האנושות היה תלוי בך, למרות שאתה בכלל לא מעוניין בזה? מה אם היית נאלצת לתת את כל מה שיש לך למישהו אחר, בלי אפשרות בחירה, כדי להציל את חייו?*

אלה שאלות מעניינות מאד, אבל אני אשמח בהחלט אם הדיון בהם יישאר תיאורטי וספרותי בלבד- אין בי שום עניין להגיע לסיטואציות האלה ואני גם לא אגיע אליהן.

*נתתי שלוש דוגמאות של ספרים אהובים עליי מאד- מד"ב, פנטסיה ורומן רגיל. נראה אם תצליחו לזהות...

אבל זה ניחוש קצת רחוק...

דווקא ספר שאני חופרת עליו

ספר הפנטסיה לא כזה מוכר. במקרה קראתי אותו ערב לפני כן...

לסרט אין שמץ של קשר לעלילה / לדמויות של הספרים המקוריים. אני אישית מתכחשת לקיומו בכלל.

קצת רדוד..

אם כי בכללי ריק ריידן הוא סופר מצוין, מקורי ועם הרבה הפתעות בעט. 

באופן כללי לא התחברתי בכלל לקטע של האלים,או לדמויות שהוא מציג עצם היותן שטוחות, אבל הספרים היותר מאוחרים שלו מראים השתפרות מבחינת עומק (:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t329371#4085076

אני הייתי בעד.

אין לי מושג לאיזה גיל, קראתי אותו בסביבות 12-13 ונהניתי מאוד. 

הוא פנטזיה-מודרנית. הפיות שם חסרות כנפיים בכלל, חיות מתחת לאדמה ובעלות טכנולוגיה מתקדמת פי מאה מהטכנולוגיה של בנ"א, והן בכלל לא טובות לב ועושות 'הוקוס פוקוס' לבנ"א. 

הסדרה כעיקרון מספרת על ארטמיס פאול, ומתחילה בהיותו בן 12, גאון אדיר והיורש של משפחת הפשע פאול.

סדרה מקסימה, מטובלת בהומור, נקיה, מקורית ומרעננת. 

בהחלט מומלצת (:

לגילאי 10-14 בערך ... נראלי... ממש שווה לקרוא!

אני יותר זקנה מגיל 14, ואני עדיין נהנית מהספרים. אמנם לא כמו פעם, אבל בכל זאת.

אני ממש אוהבת ת'סדרה הזאתי!! שווה לך לקרוא..

.

אנשים בעשור השלישי לחייהם עדיין נהנים ממנו.

ובהחלט מצחיק וגאוני למדי

אמרו לי שזה ממש עצוב בסוף..

דווקא שמעתי דברים נגדו, שהרעיון יפה וכו', אבל.

התחלתי והפסקתי.

אפשר למצוא בתוכו את כל הגועל נפש של העולם הזה:

הנדוס ילדים,

ילדים שתובעים את ההורים,

סמים,

קללות...

בעעע... למה צריך?!

ספר אחד המיוחדים.

אחד היחידים שבאמת בכיתי בהם...

ודג זהב- פיספסת את כל הפואנטה של הספר.

אבל אני חושבת שהוא מתאים רק לחברה בוגרים(מינמום שמינית)

[נא לא לסקול אותי. זו דעתי!....]

אוקי, אז קראתי אותו בכיתה ח', ובקריאה ראשונה הוא היה נראה בעיני פשוט ספר מושלם!! ממש התאהבתי בו!! בקריאה שניה ושלישית עדיין ממש אהבתי אותו, אבל ככל שעבר הזמן והתבגרתי  וקראתי אותו שוב ושוב, פחות ופחות אהבתי אותו [וספרים שאני אוהבת באמת כל קריאה חוזרת הופכת את הספר ליותר יפה בעיני] 

אני חושבת שככל שהתבגרתי הבנתי עד כמה הוא ממש לא מושלם וכמה בעיות יש בו, למרות שהוא עדיין ספר מדהים.

דג זהב- 

הינדוס ילדים, ילדה שתובעת את ההורים שלה- זה אולי דברים רעים, אבל בספר זה שני הדברים הכי יפים ונכונים ואמיצים שיש!! להנדס את אנה זה היה הדבר הכי נכון ויפה שההורים היו יכולים לעשות, הבעיה היא שהם פשוט לא גידלו את אנה בצורה הנכונה. להוליד אותה? אין כל בעיה.

כשאנה תובעת את הוריה זה אולי נראה ונשמע רע, אבל זה הדבר הכי אמיץ ויפה שהיא עושה, וזה הרעיון הכי גדול בספר!! [רק מי שקרא ת'ספר בתשומת לב יבין למה] זה כנות ואומץ ואהבה והביטוי הכי נכון ל'ואהבת לרעך כמוך'. 

קללות? נו באמת,כמעט כמו בכל ספר. 

סמים? לא מספיק כדי לא לקרוא ת'ספר..

סה"כ ספר מדהים.

אם אני זוכרת נכון, יש שם קטעים מאוד לא נקיים. אז לצומת לבכם..

תקנו אותי אם אני טועה..

קראתי אותו בגיל 11-12 והוא היה בהחלט טוב.

אני עדיין חושבת שזה ספר לחבר'ה בוגרים.

אם קראתן ונהנתן, אז אחלה, אבל אני לא אמליץ עליו לחברה בגילאים שהזכרתן.

יומטוב

ואם לא הייתי יודעת מראש מה יהיה הסוף הוא בטח היה יותר מדהים בשבילי, אבל אחותי סיפרה לנו עליו לפני שקראתי אותו..

ובקשר לסקילות כאן - לא הייתי ממליצה עליו לאנשים בני 11-14, אבל אני גם לא חושבת שהספר מיועד לאנשים בני 18 ומעלה בלבד..

אממ...

והיא הסבירה לי בקצרה על מה מדובר...

אז אני לא יודעת אם לקרוא תספר או לראות תסרט..

אבל ממש שונה.
האמת הרבה מהסרט שונה...

לדעתי לגילאי 15 ומעלה..

וכן- לא הכי נקי..

אבל פשוט מ-ה-מ-ם!!!

יכול להיות שהיו בוודאי סיפורים אמיתיים כאלה, אבל לא כל דבר כדאי או רצוי להעלות על הכתב להפצה ברבים. סיפרו לי את תוכן הסיפור, ולא הייתי רוצה לקרוא.

ספר מדהים.

באמת אחד מהטובים שקראתי.

מאוד מלוכלך, אלים ופורץ גבולות. לא נועד לבעלי לב חלש ורוח עדינה.

בי הוא ממש נגע.. אולי כי זה נושא קצת רגיש בשבילי..

וזה ממש ספר שכתוב טוב.. ויפה...

זה סיפור על אפגניסטן. מי שקשור לתרבות הזו יהנה ללא ספק, מי שמכיר את המנהגים, את השפה, טאצ'ים קטנים שזר לא יבין - יהנה עד בלי די. בתור אפגנית, הספרים האלה בשבילי הם הנאה צרופה. גם רודף העפיפונים, כנ"ל. 

בתו של שומר הזיכרון - קראתי בחג והספר מדהים. מאוד נהניתי. אני במקום הסופרת אולי באיזה שהוא מקום הייתי לוקחת את העלילה לכיוון אחר, אבל הוא פשוט ספר יפה. אין מה לומר, ויש גם סרט.

את הספר השלישי אינני מכירה.

הכתיבה עצמה כל כך יפה וכל כך מרגשת (וכך גם התרגום, ללא ספק מתרגמת נפלאה לא פחות מהסופרת) וכל כך נדיר למצוא ספר שכתוב כל כך יפה, אבל לא מצועצע, אלא ספר שנותן לך באמת הרגשה נפלאה לקרוא ובאמת מכניס אותך לאווירה.

מחשבה מקורית, אהבתי

(כמו כל ספר שאני קוראת - קשה לי להניח אותו עד שמסיימת,

כשקראתי פעם שניה, נזכרתי בדיוק איך סיימתי אותו,

חזרתי לדירה, לא אכלתי, שיבתי על הרצפה וקראתי,

וכשסיימתי - חזרתי לחיים ולחברות...  )

ושרשור קודם על הספר:

/Forum/Forum.aspx/t379679#4577959

 זה לקוח מהאתר של סטימצקי: "בן לורדוויל הוא ספר פנטזיה שמגולל את סיפורו של נער בן ארבע עשרה, החי בשכונה שקטה חיי שגרה עם משפחתו. העלילה נפרשת על יום גורלי בחייו, שממנו חייו לא ישובו להיות כשהיו. זהו יום שבו שוטף עולם הקסם את עולמו ומשנה את חייו מקצה לקצה. כבר בתחילת הספר ברור לכולם שמשהו עצום בגודלו מתרחש בשכונה השקטה, והקורא נשאב אל תוך עולם פנטזיה שבו כבלי המציאות מותרים לחלוטין. בן לורדוויל מבקש משאלה תמימה מעומק לבו, והיא מצליחה לחצות את גבול שמי המדבר והמישור החולי, להגיע אל נתיב המשאלות המתגשמות וכמעט ליפול אל ידיהן האכזריות של המכשפות. הגיבור יוצא למסע והעלילה מסתעפת פעם אחר פעם, כשריח של הרפתקה ומתח סוחף את הקורא אל תוך עולמות רחוקים."

לא בעברית...

בס"ד

ציניקן, וחסר תכלית, ספר מעולה! -מומלץ- -מומלץ-מומלץ-!!!