פורום סופרים וספרים (עמוד 70)

אבל מה שאני זוכרת שהוא קצת אכזב אותי.. כי כשהוא יצא כתבו עליו המון ביקורות מהללות ומשבחות, ולא הרגשתי שהספר עונה על הציפיות שפיתחתי...

מישוא שמע על הספר השני?

לי להיות כבר בשתי שיחות עם יעל (חיה) בן-דוב. (היא סבתא של חברה שלי, אז פעם הביאו אותה לבי"ס שלי ופעם יצא לי לשמוע אותה בקישלה בי-ם). היא אדירה! מי שרוצה להעביר שיחה על גבורה נשית כדאי לה להזמין אותה (בקישלה יש את הפרטים שלה, היא פעילה שם [ובנינו אני חושבת שגם למשתמש המכונה "אהוד" יש דרך ליצור איתה קשר])

הם פשוט טובים!!

(עזרא יכין-אלנקם)

 ואוו.. הוא אחד המדהימיםם!!

לאיזה גילאים זה? איזה סגנון? מה מעניין בו? מה לא?

פירוט חברים

• על מה זה? "סיפורו של לוחם חירות ישראל" (ציטוט מהכריכה של "אלנקם"). הספר הראשון שלו, "אלנקם", מספר על התקופה של הסופר עצמו בתור איש לח"י. הספר השני "יבנה", מספר על תקופתו של "דני בית המקדש" כאיש לח"י.
• למה כדאי לקרוא? כי זה ממש מעניין, נותן לך מבט אחר על הדברים, ולדעתי זה די מגניב.
• לאיזה גילאים? אני אישית קראתי את זה בסביבות כיתה ו'-ז', אבל הייתי אומרת שהמינמום הוא כיתה ז' והמקסימום הוא 120.
• איזה סגנון? הכתיבה לא הכי עלילתית, היא מספרת עובדות מהנקודת מבט שלו, תוך שהוא מכניס רגשות, דעות וכו'. למרות שכתבתי שהיא לא הכי עלילתית  בכל זאת הספר  לךא כתוב בנקודות אלא כתוב בצורה שוטפת כלשהיא.
• מה מעניין בו? החוויות שהם עוברים, הנקודת מבט.
• מה לא מעניין? לפעמים הוא באמת גולש לכתיבה מאוד עובדתית, לפעמים זה מלאה אבל שורדים.

עוד שאלות?

מנסיון. אפילו הכי ערסים והאלה הכי פחות חנונים בחבורה, ישבו מרותקים בהרצאה שלו על מה שהוא עבר. שמעתי שמביאים אותו למכינות והוא מדבר בהם לפעמים חמש-שש שעות רצוף, וכולם מרותקים.

אני בכל אופן, נהנתי.

קראתי לפני שבוע את הספר, ובאמת ספר מדהים!

למרות זאת, זה לא גרם לי לסמפט ערבים, אלא להיפך- להתחלחל מהם יותר (ההתנהגות של ראשיד, של הטליבאן וכו''..)

ז"א, הם ילדים. הדם שלהם צריך לגרום לך לשנא או לאהוב אותם? 

או שיש מקום שבו זה סותר את האידיאלים שלך?

דווקא זה נשמע טוב שראית דעה אחרת. ככה הדעה שלך אולי תשתנה, אולי תהיה יותר יציבה.

בהצלחה

לא קראתי את הספר:

על איזה מדינה זה?

אישית, אני מפרידה בין ערביי ישראל לאחרים.

לא נורא שסימפטת אותם, אני חושבת (שוב, לא קראתי את הספר הזה) שהערביה והילד שלה שהתחלת לסמפט, לא יכנסו ליישוב וירצחו אנשים. לא כל הערבים כאלה (ובואו נחסוך דיון פוליטי בענין!)

ואין מה לומר- גם אני לא יודעת מה להרגיש לגבי הילדים שמאושפזים בבי"ח...

לערבים האלו לא אכפת ממך, ומהארץ שבה את חיה. הם לא מעוניינים לנשל אותך מכאן. הם פשוט חיים.

[אגב, כל יהודי מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ועוד, הם ערבים גם כן.]

אין מה לעשות, אפשר לומר שחונכתי לא לאהוב ערבים... אני אולי לא מהקיצוניים, אבל כן, מרגיש לי מוזר לרחם עליהם פתאום ולהזדהות... חוץ מזה שיש גם הרבה ערבים מחוץ לישראל שמאוווד אכפת להם שאנחנו כאן... אז כן, אם רוצים להרוג אותי, לא אכפת לי להיות חשודה בגזענות אם זה קשור... עכשיו השאלה אם זה קשור (: לא משנה, אמרנו שלא נתחיל דיון פוליטי.

דג זהב- הסיפור מתרחש באפגניסטן ובכלל לא מוזכרים בו יהודים/ ישראלים, לא לטוב ולא לרע. אבל עדיין... מוזר לי...

החתימה

הבהלת אותי לרגע.

באמת יודע לכתוב (חאלד חוסייני, למי שלא יודע). קראתי את הספר הראשון שלו, רודף העפיפונים, ואפילו נבחנתי עליו בספרות חמש יחידות, וזה באמת ספר יפה, וקשה. 

מה שכן קצת מפריע לי, שלמעשה שני הספרים פחות או יותר סובבים סביב נושא שמבחינת ההלכה אסור לגמרי. אני מתכוון כמובן לגילוי עריות. אומנם הם ערבים, אבל גם להם צריכה להיות צניעות, ובמובן מסויים באמת יש להם - אצל ערבים, הצניעות היא ערך עליון, ומקרים כמו בספרים של חוסייני, אפילו הם מקפידים להסתיר ולא מתגאים בזה.

לכן זה קצת מציק...אבל לפחות אני מרגיע את עצמי בזה שזה לא אנחנו אלא "הם". ופשוט נהנה מהכתיבה היפה ומהתיאור הכל כך עשיר נוקב של החברה האפגניסטנית. נחמד להכיר תרבויות אחרות, אפילו אם הם ערביות.

ובנוגע לסימפוט הערבים - יש ויש. יש את הערבים שם שחיים כשכל רצונם הוא לשמור על דתם ולא להפריע לאף אחד, ואולי דווקא לעזור, ואותם לא מפריע לי כל כך לסמפט. לעומת זאת, אלה שבשם "הדת", בספרים, מוכנים לעשות הכל גם אם זה כולל רציחת בני עמם ורציחת כל אחד שלא הולך בדרכם - אותם לא אני ולא אתה נסמפט.

ובנוגע לילדים ערבים בבית חולים - באמת צריך לעשות הפרד בין הלאומיות לבין האנושיות. ילד חולה ערבי בבית חולים, מבחינה אנושית אנו צריכים לא להפלות אותו. אומנם אנחנו לאום שונה - אך יש גם מסר אנושי כלל עולמי שאנחנו צריכים לדעת להתמודד איתו. אין בעייה שתזדהה יותר עם היהודי החולה - אבל בגלל זה, לדוגמא, לתת בלון רק לילד היהודי החולה ולא לילד הערבי החולה ששוכב לידו - זה נראה לי מעשה לא אנושי בעליל.

בקשר לגילוי עריות- אני לא כ"כ זוכרת את רודף העפיפונים, אבל בקשר לשני- אם אתה מדבר על ההתחלה (הסיבה שבגללה קוראים למריאם "הראמי") הם בהחלט לא מצדיקים את המעשה הזה. עד כדי כך שהם נידו אותה לגמרי...

 ובקשר להמשך (לילה וטאריק) נכון שזה אסור מבחינת נידה וכו' אבל הם לא יהודים, אני לא חושבת שזה נקרא גילוי עריות...

(בעצם אמרת שלא ממש קראת... לא משנה...)

ועוד דבר- אבא שלי נוהג לומר שבניגוד ליהדות- שבה כמה שיותר דתי= אדם יותר טוב (במצב מתוקן...), באיסלם כמה שיותר דתי= יותר רשע... אז ברור שעל 7 מצוות בני נוח הם צריכים לשמור, אבל יותר מזה- אם זה גורם להם להרוג בשם הדת אז שיעזבו את זה וזהו...

ובקשר ליחס לערבים- מסכימה עם מה שאמרת.

ערך עליון אבל אתה פשוט לא יודע כמה פריצות וגילוי עריות יש אצלם בבית...

אבא שלי עובד עם ערבים והוא אמר לי שלמרות שהם נראים צנועים וזה מה שהולך אצל בבתים זה ממש נורא... כאילו.. כולם עם כולם....

ערבים מוסלמים (ובדגש על מוסלמים, כי ישנם גם ערבים נוצרים כמובן, ואצלם העסק כבר שונה...). שיש להם אפילו רק טיפה כבוד לדת שלהם ולמחומד, לא יעשו גילוי עריות, כי במקרה הזה פשוט המשפחה של הבחורה בעצמה תוציא אותה להורג, ובמילים אחרות "רצח על רקע כבוד המשפחה" - לא נעים וגם לא צריך להיות ככה, אבל זאת המציאות - גם אצלם יש ערך של צניעות (ראו את הרעלות וכו') ואת הערך של איסור עריות.

מה שכן, לפי מה שאני יודע, אם זה ערבי עם מישהי שלא ערבייה, זה פחות נורא בעיניהם (כלומר, במקרה הקלאסי והעצוב אך האקטואלי - ערבי עם יהודיה). בכלל, מי שתחטוף את רוב העונש אם חטאה, זאת האישה, לא האיש, שיצא בזול יחסית, למרות אולי איך שיסתכלו אליו... (בכל זאת, כשהוא חי והאישה כבר תהיה בקבר, הוא יעדיף שיסתכלו עליו חי ולא מת...).

זה מה שאני יודע.

ספר קשה, על נושא קשה.

בכלל כל הספרים על דיכוי והתעללות בנשים קשים לי לקריאה.

(ובכ"ז סיימתי אותו כמובן בנשימה עצורה...)

לגבי הערבים, בעיני זה מוכיח את רשעותם שמופנית גם כלפי נשותיהם, עצמם ובשרם. אבל מאידך אין לי בעיה  לרחם על המסכנים שבהם, כמו על כל גוי אחר שסובל.

אלו לא ערבים צמאי דם יהודים. סתם ערבים כפריים פשוטים שמן הסתם לא שמעו אפילו על מדינת ישראל...

ואני מסכימה עם אלו שאמרו שכל יפיפות הערבים בעניני צניעות כביכול, היא רק מן השפה ולחוץ. הם שטופי זימה.

סתם ככה ספרים אחרים, לקחת מהספריה... 
לפעמים גם יש ספרים בספריה שמאוד מתחברים אליהם, אז קונים.  

חוץ מזה שאוסף של ספרים זה כיף. 

ספרים על המדף גורמים לי נחת!

גם אם יקח שנים עד שאני אקרא אותם.

ספר שהוא שלי זא אחרת מספר ספריה מרופט ומשומש...

אחרי שקוראים פעם אחת אין מה לעשות אם הספר

אצלנו בספריה הספרים במצב ממש גרוע, אז, עדיף...

וחוצמזה, אחותי ממש באותו סגנון כמוני והיא לא מסוגלת שלא לקנות... (חולת שופינג.. מזל שבקטע הזה ולא בבגדים או דברים אחרים... ) אז אני לא מבזבזת יותר מדי, אלא היא...

אני לא יכולה לקנות את כל הספרים שאני רוצה אז רק ספרים נדירים אני קונה ואת השאר משאילה...

אז אני קונה, זה עושה לי הרגשה טובה שיש לי את הספר.. 

אם יש ספר שאני אוהבת אני לוקחת הרבה פעמים מהספרייה : ),

בעקרון יש לנו ספריה סבבה. 

ואם אני ממש רוצה לקנות אז אני יקנה ספר ספציפי!

מהסיבה הפשוטה שאני לא רוטשילד.

ועם כל הכבוד לספרים, ויש לי הרבה כבוד אליהם - הם פשוט עולים הרבה! וקשה להחליט איזה ספר ממש ראוי שיקנו אותו, לכן למעט מקרים מיוחדים של קניית ספר זה או אחר, אני אך ורק משאיל.

כאלה שיש עליהם מבצעים בשבוע הספר, ככה שיוצא שקונים ספר ב-33 ש"ח. מבחינתי ההשקעה כדאית [: 
מהספריה לוקחים את הספרים שחברות המליצו ולא רוצים לקחת את הסיכון XD

רק בספרייה אפשר לשבת שעות ולקרוא את הספר במקום ללכת אתו הביתה, בחנות ספרים זה פדיחה.... רק ספרים ממש מיוחדים אני קונה, ושאני קונה ספר זה אומר שהוא הולך להקרא על ידי איזה 100 פעמים, ואז לעבור לשאר האנשים במשפחה....

ספריה זה עם יותר מבחר, אבל עד שהספר שאתה רוצה מגיע אתה יכול להשתגע.

חוץ מזה, אתה תלוי במישהו.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

כי אני קוראת בטיל... אז אין טעם שהוא סתם ישכב בבית..משאילים מהספריה וזהוו..

מה שכן, כבר לפני חודש, לא עליתי לשלב השני בתחרות הכתיבה היוצרת שלהם. מבאס.

אפשר קישור?

ומה שכן, תנחומי. משתתפת בצערך.

המון בהצלחה בפעם הבאה!

שמתקיים כל שנה בתל אביב, בחג סוכות.

אף פעם לא הייתי אבל נשמע מעניין.

יש שם המון פעילויות, סדנאות, וכו' וכו' כיד הדימיון (תרתי משמע...) הטובה...

בשיטוף עם אגודת האנימה.

כמדומני- מי שנולד עם זה מת עם זה.

גם אם הוא יורם קניוק, למשל.

והספר? בזמנו היה חביב, לא זוכרת יותר מידי.

(אבל אם נהנית ממנו נסה את ההרצאה האחרונה, נשמע לי באותו סגנון ונחמד)

(לא זכור לי שמורי יהודי. זה מסופר בספר?)

יש שם רעיונות מעניינים, אבל אני הרגשתי שהוא נשאר בשלב מאוד רדוד- לא מפתח את העניין הלאה לנקודה באמת עמוקה יותר.

הוא נחמד להגדיר לעצמך דברים אבל ממש לא להשאר שם. צריך לפתח אותו הרבה.

אני לא אומרת שהוא לא טוב, כשקראתי אותו (לפני כמה וכמה שנים) מאוד אהבתי אותו ואפילו קניתי, וגם זה שזה סיפור אמיתי על אדם שעשה את המהפך הזה  נותן פן נוסף לספר, אבל הוא לא מההכי טובים.

ההרצאה האחרונה גם יפה, לדעתי יותר מזה, אבל הוא לא סיפורי וקצת  מלאה.

לגבי לקחת דברים לחיים- חוכמה בגויים תאמין. כמובן בבקורת ובערבון מוגבל. אבל לפני שאתה רץ לגוים, חפש את התשובות והרעיונות האלו ביהדות. הם קיימים ובעומקים שאפילו לא חלמנו עליהם.

בהצלחה! חג שמח!

יהודי מזה? חוצמזה שנראה לי שזה מוזכר איפשהו בספר.

וגם מיץ' אלבום יהודי. קונסרבטיבי, אם אני לא טועה. זה מוזכר באחד הספרים שלו.

הוא כתוב בצורה מרתקת עד כמה שזכור לי ולמי שכתב את זה יש פוטנציאל להיות סופר..

אבל הספר כ"כ כ"כ ------

משעמם!

שלושת רבעי מהספר זה על הסבל של מורי ועל איך שהוא חי עם המחלה. עם כל הכבוד לרצון להכניס את הקוראים לתחושה זה לא מעניין!

ולא ראיתי שם כזו חוכמה גדולה.. אולי משפט שניים בספר. שצריך לתת אהבה, זה מה שאני זוכרת..

ממש התאכזבתי ממנו.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

ואני מהאנשים ששבוע בלי ספר על האצ"ל ושו'ת זה שבוע מבוזבז

קראתי אותו

אחד הדברים שהאבתי בו זה שיעקב כל הזמן מנסה לברוח גם אם תשים אותו בחדר ל2 דקות הוא כל הזמן יחשוב איך לברוח.

לא שקראתי, קראתי ביקורות. 

זה רב- פרופסור שמדבר על אבולוציה.

אממ.. עריסת הבמבוק

אממ.... תכנסי לפלדהיים או חנויות חרדיות.. יש הרבה.

נגיד גם חווה רוזנברג.

אשרייך!

שלה (אורנה בורדמן), לא יודעת, בתחילת הספר כבר ידעתי את סופו...

אני ממליצה ממש על שירת מרים (אני לא בטוחה אם זה אמור להיות לגיל הזה, אבל אני וחברות שלי בנות 14 ומעבירות את הספר ביננו כבר שלוש פעמים ניראלי..)

אז שמעתי שהספר "משחקי הרעב" ממש טוב..

אבל בודדה במערכה הכי יפה לדעתי 

משחקי הרעב- ממש לא מומלץ לקנות כמתנה, אלא אם המקבל הביא רצון מפורש (לא משהו כמו "אולי אני אקרא את הספר פלוני...", אלא "אני רוצה לקרוא את הספר פלוני..." ), יש אנשים שממש לא יאהבו את זה (חוץ מיזה ששמעתי גם שהוא לא נקי, ושמעתי גם שהוא לא הכי מומלץ...)

ספרים של אורנה בורדמן- הם אולי לא הכי איכותיים בעולם, אבל כל נערה דתיה תהיה מוכנה לקרוא את זה ותהנה מיזה במהלך הקריאה (אלא אם היא טיפוס ציני מובהק), הם מעולים למתנה...

עוד ספר שהיא אולי תהנה ממנו אבל הוא הרבה יותר כבד (כלומר יחסית לאורנה בורדמן..) זה "הלל ממוצב המזח" של מנחם מיכלסון...

(בערך 5 אנשים אסרו עלי לקרא את זה אז לא הצלחתי לסיים.)

ממה שקראתי, הוא פשוט סופר אדיר. אני עוד אמשיך..

ונכון, יש לו כישרון לתאר דבר לפרטי פרטים בלי לייגע.

ידעת שיש המשך? "על הפיקחון" אאל"ט.

מסוג הספרים שאני שמחה שקראתי אבל לא מתכוונת לחזור על זה שוב.

ספר קשה מאוד וחזק מאוד.

(ויש לו המשך, אגב. על הפיקחון. אבל לא נותרו בי כוחות לקרוא גם אותו)

אני הסתובבתי ימים עם האף תקוע בספר !!

(אל תנסו את זה , זה יכול להגיע למצבים מסוכנים..|שוטף כלים וקורא בספר בו זמנית| |כוס נשברת| |עוד אחת|...)

.

(ז"א לפי מה שזכור לי.)

אולי רק במצרפי המקרים קראתי ממש מהר וממש בכל מקום. (אפילו מתחת לאפו של הרב המהולל בשיעור תורה) אבל זה גם בגלל שזאת הייתה ספריה חדשה והספרנית לא אהבה את זה שלקחתי 3 ספרים.

אבל גם בגלל שנורא רציתי לקרא אותו.

.

וזהו.

אדם משוכפל, שמו.

מישהו קרא?

ואת על העיוורון אנשים דווקא חייבו אותי לקרוא

מזתומרת "סצנות נוראיות"? מבחינה מהותית-רעיונית או פיזית ושות'?

על צניעות.

בני החורין הקטנים זה צנוע.

תקנו אותי אם אני טועה

ממליצה על "בשורות טובות" שלו ושל ניל גיימן. לא הפסקתי לצחוק בקול.

ופעם בשני ספרים-שלושה יש לו איזה קטע שיכול להיות טיפה אל צנוע-תלוי מה ההגדרות שלך לצנוע..

אבל בכללי-ספרים מעולים!

זה הוא.

אם את מתחילה את 'בני החורין הקטנים' שלו, ורואה שאת לא מתחברת כ"כ, תקראי את 'אומה', גם כן ספר מדהים שלו, ודווקא לא פנטזיה (: 

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אותי אישית הספר ממש עניין- כי זה בעצם מספר על העתיד,כביכול, שבו תוכניות הריאלטי בעצם יהיו מלחמת הישרדות בין אנשים..
ויש משהו פשוט גאוני ברעיון הזה, לדעתי.

אבל כן, זה אלים. אין וויכוח על זה...

לסבול D=

אז כן, זה לסבול

אם כבר ספר שנתקע לי במוח זה הראשון P:

לא הפתיע אותי בכלל,בניגוד לאנשים אחרים שקראו אותו, עד כמה שהבנתי...
והראשון נשאר לי במוח כי פיטה היה פשוט מסכן ולא הפסקתי לחשוב עליו XD

זה לא היה מטלטל במיוחד O:

היו מאוד קשים (:

ולמעשה הוא גם גרם לי לחשוב- האם יכול להיות שבעוד מאה שנה תהיה מציאות כזאת? זה נראה שלא, שזה מטורפף אבל תחשבו על זה שתכלס עם המנהיגים של היום והטכנולוגיה המתקדמת הזאת הכל יכול להיות..

השאלה היא מה נעשה כדי שזה לא יקרה..

והספר אכן אלים אבל לא עד כדי סיוטים בלילה..

מישו יודע מתי יוצא השלישי?

אני באמת ממש אהבתי תספר הזה ספר חזק!!!

התחלתי אותו ותוך שעתיים שלוש גמרתי..

ממש אהבתי!..

מי שלא קרא מומלץ ביותר!!

חח.. ואורושקוש אם זה יקרה זה יכול להיות ממש סיוט...

למי שיחיה בתקופה הזאת.. אני ממש מרחמת עליו..

אבל לא נראה לי שזה יקרה..

ושחכתי לכתוב.. |מתנצל|

זה יכול להיות ממש מגניב מבחינת התכנולגיה וכל זה..

אבל אני עדיין חושבת שזה לא הולך לקרות..!

יש את התורה (: 

ויש בה את כל תרי"ג מצוות וכל מצוות בין אדם לחברו שמונעות בדיוק את הדברים האלה: את הפיכת החברה למשהו ברברי, את הפיכת האדם ליצור צמא דם שידרוך על אחרים רק כדי להשיג את שלו. 

ויש לנו אמונה (:

ואין סיבה שדבר כזה יתרחש בקנה מידה כ"כ גדול, זה אבסורדי ולא מתקבל על הדעת. אומנם נכון, בשואה העולם כמו נסוג לאחור, לתקופת עובדי האלילים, אבל התורה עדיין שמרה על צלם האנוש של היהודים בכל תקופה ותקופה שהיא (:

שנה טובה!

שנים שהגויים לא יתנהלו כך... כי אין להם את התורה, שמונעת מהם להיות ברבריים.
 

למה להכניס את עצמנו לקן של צרעות? 
אנחנו תמיד נהיה מבודדים מהם. 
חוץ מזה, אני רואה בעמ"י יצירה שנותנת לכל השאר השראה, האבן היציבה בעולם הזה שמקושרת ישירות לבורא עולם, ככה שבסופו של דבר, העולם לא בטוח יתדרדר לתיאור של הסופרת כשעמ"י נמצא, ומשפיע על כל הנבראים.... (:

אבל יש כאלה <אני> שהוסיפו כמה הגבלות (:

זה לא קשור לזה אם תיהיה להם תורה או לא

הם פשוט לא רחמנים,

אין להם בעיה להרוג סתם מישהו שהם לא מכירים בלי למצמץ

ליהודי יהיו ייסורי מצפון על זה כל החיים

אז גם אם הייתה להם תורה שתגביל אותם אני לא חושבת שזה כזה היה משנה ;)

ולהזכירך יש להם את שבע מצוות בני נוח שבינהם יש את "לא תרצח"

אישית אני מאמינה שעמ"י משפיע בצורה כזו או אחרת על העולם. לא נראה לי שדבר בסדר גודל כזה עלול להתרחש... טבח שכל העולם משתתף בו באופן פעיל?

בדיוק כשכתבתי את התגובה, כנראה~

אבל עזבי, הסתבתי XD

נגעתי שם בשני דברים שונים <אבל שקשורים אחד בשני> אמונה ותורה.

זה שווה?

אני ממש שונאת ספרים שהם לא הגיוניים במציאות שלנו..

אז מה אתם אומרים?

הרעיון של הספר מדהים, נכון. אמיתי, טרגי, ובהחלט מעורר חשיבה.

אבל אעפס, הוא *קצת* לא צנוע..

ספויילר -

נכון, היא לא באמת אוהבת את פיטה, ולכן זה לא מלא תיאורים רומנטיים מצדה כמו שזה היה אם זה היה אמיתי..

ויש עוד כמה קטעים לא נעימים..עם הסטייליסטים, הבחור ה"מושך" ההוא [לא זוכרת מה שמו..שהולך איתם בספר השני..אולי פייניק או משו..], הבחורה הערומה שהמחוז של העצים, גייל..

אבל עדיין..לא הייתי קוראת לזה הספר הנקי בעולם, ואני עדיין מתלבטת אם לקרוא את השלישי כשיצא..אולי עדיף לוותר..

עד כאן.

אבל אני ממש מסכימה עם דניאל, עמ"י בעולם! ובעז"ה הוא לא ייתן לזה להתקיים אם זה יתקרב..

וסימפל ושוקו - לא נכון לומר ככה. גם לגויים יש ערכים "אוניברסליים", גם להם יש שבע מצוות בני נוח ואנושיות..הם לא סתם חיות שעושות "בכוונה" תמיד והורגות "בלי למצמץ"..

תחשבו שבספרים מדובר על יבשת. על חצי יבשת, למען האמת-רק על אמריקה הצפונית. הסיכוי שדבר כזה יקרה ויתפרס/יתפרש (?) על פני עולם שלם הוא אפסי אם לא פחות מזה.

חוץ מזה שיש מנהיג לעולם הזה, והעולם שלנו בסה"כ נמצא בתהליך של התקדמות. נכון, כמו בכל תהליך התקדמות יש גם נסיגות, אבל לא נסיגות כאלו חזקות שהן ניגוד מוחלט לכל התקדמות שהיא.

אני חושבת (ונראה לי זה מוזכר גם בתקצירים) שמה שהיא עשתה בספרים זה לקחת מציאות קיימת ולהקצין אותה. ואחרי שקראתי את הראשון-זה היה בדיוק בתקופה של העונה האחרונה של האח הגדול-שיצא לי לראות כמה פרקים ממנה (טלוויזיה בדירת שירות והכל...) הבנתי עד כמה זה נכון. בעצם מה שהיא עשתה בספרים זה לשקף לנו את המציאות שאנחנו חיים בה. מוקצן הרבה עד הרבה מאוד, אבל זה שיקוף. וכמו שרבי נחמן אומר-הדרך הכי טובה להעביר מסר זה פשוט לספר סיפור.

אפשר גם לומר שכמו שבכל תוכניות הריאליטי למניהם כל אחד דורך על כולם במטרה להיות השורד האחרון וכד', ככה זה גם במשחקים האלו - כל משתתף דורך על כולם (ובמקרה הזה, הורג אותם) כדי להיות השורד האחרון.

שגורם לך להזדהות עם הצד הכי גרוע של המשוואה.

ואני לא בררנית גדולה בספרים.

לשים לב להודיע על זה. הרבה חבר'ה פה מסתמכים על זה שחברי הפורום דתיים ושאם הם ממליצים על משהו זה כנראה די נקי. 

ב) הרעיון דווקא ממש מעניין.

אולי זה שהיא היתה נשואה הרס את זה, אבל מבחינה רעיונית זה נושא שנפוץ היום וצריך לברר אותו.

מעניין אותי לשמוע את דעתכם, אם קשר כזה באמת יש בו מן האמת  

עדיין בהתלבטות אם לקרוא את ספר ההמשך...

חשבתי על זה ששחכתי לציין את הבעיתיות הרבה.

ולגבי סוג הקשר- אני לא דוגלת בקשרים כאלה, דרך מסך ומקלדת. זה אשכרה לא אמיתי- כמו שהעולם שלנו לא מורכב ממקלדת ומסך, כך קשר אמיתי וחזק לא עובד ככה.

עצבן אותי נורא צרות הקשר שלהם- כמו שלייקה אמר- אני לא יודע עליך כלום- והאי- המעצבנת- שאלה אותו מה זה מעניין אותו. הם לא יודעים כלום אחד על השני. לא מחוברים באמת.

לשם שינוי אני לא מזדהה עם השרק הזה (למרות שדעת הרוב אומרת ההפך).

בספרי מכתבים הרבה יותר קל לנו לחשוב שהגיבורים ממש מתאימים (מי פה לא רצה שטליה ודב מ'מכתבים לטליה' יתחתנו בסוף, שירים יד! ), אבל במיילים זה שונה? (שימו לב שזה לא היה סתם צ'אט, זה היה מיילים).

ואם אני מכיר במיילים נגיד רק חלק מהאדם. גם במציאות אני מכיר רק חלק ממנו, מה הופך את החלק הזה ליותר חשוב? דברים שצריך לחשוב עליהם..

אין בו שום דבר, חוץ מהקלילות שהביאה אותי, בעצ, לעמוד ולקרוא ולגמור אותו בעמידה בסטימצקי

אין לו תוכן, אבל הדרך בה מסתפר כל העסק היא דרך מקורית

אבל שמעתי שאסור לקרוא - ספר כפירה מוחלט.

וזה היה בטעות, באמת...

ספר נוטף כפירה!

אל תקראו אותו!!!

היא מסלפת ברגל גסה את כל הסיפור, על פי דעתה (ועוד מדרשים- לא במקומם בכלל.

היא מציגה את הרשעים שבמלכים כצדיקים בעלי כוונות טובות, ואת הטובים והצדיקים כמגעילים. (קראתי את זה מזמן, ואני לא זוכרת כ"כ- מחקתי את הספר מהראש מיד- אז אני לא זוכרת כ"כ מי חי אז,)

בכל אופן- ברור וידוע שירבעם היה רשע מרושע, והיא הציגה אותו כדמות טובה ורודפת שלום.

חושבת שהיא חכמה, אבל לא המציאה שום דבר חדש, רק ניצלהכל מיני שטויות של מבקרי מקרא.

זה לא חכמה להפוך כל דבר ולהראות את כל הצדיקים כרשעים ולהיפך... כל אחד יכול לעשות את זה אם הוא רוצה

והכתיבה שלה רדודה וחסרת רמה.

שעשה לי בחילה ממש, הקטע של המשוגעת, שהדליק נרות וצרחה בלילות...

מי זאת היתה בסוף...? תזכירו לי...

זה הגעיל אותי.

אתם חושבים שזה עד כדי כך גרוע?

לא היתי מגדיר את זה ספר כפירה.

ודג זהב - הנסיכה זאות מיכל.

צריך להבין שטווח האסור-מותר לא יכול לכלול כל דבר בחיים. הוא יכול לכלול רק עניינים הלכתיים פרופר. לאסור על קריאת ספר, על קריאת שם מסוים לילד, על לבישת ג'ינס, על קניית דירה במקום מסוים, על הצבעה למפלגה מסוימת או כל דבר אחר זה הוזלה של ההלכה. אסור ומותר יש רק בדברים שהם הלכה ממש, לא בדברים אחרים. צריך להשאיר קצת מקום לאינטליגנציה האישית של כל אחד ואחד להחליט מה לעשות בחייו.

האם אני מזדהה עם הספר? ממש לא. לא קראתי, אך לפי מה שאני מבינה אכן אולי היה כדאי אם המחברת הייתה חושבת פעמיים לפני שהייתה מוציאה את הספר או שמה את עצמה למפרשת תנ"ך, אך עדיין איני יכולה לראות סיבה לאסור על קריאת הספר.

מה זה "הלכה ממש" ומה זה דברים אחרים?

איך היית מסווגת מנגל בשבת? ומה אם באינטלגנציה שלי זו כלל לא מלאכה ואדרבה זהו ענג שבת בשבילי?

הרעיון "להמציא" תנ"ך בעיניי הוא נורא.
ייתכן שהיא בקיאה מאוד בתנ"ך אבל ההתיחסות הכופרנית ואפילו התיחסות שהיא לא כופרת (גם דתיים שעושים דברים כאלה) היא כאילו התנ"ך השמיט דברים ואנחנו נדמיין אותם איך שבא לנו או שהתנ"ך הוא רק סיפור עלילתי אז אנחנו עושים לו המשך זה זוועתי בעיניי. 

בתחילת הספר היא הקדישה תודה לסמינר כלשהו.

זה, בתוספת שמה החרדי מעט, ובקיאותה בתנ"ך ובמדרשי חז"ל, גרם לי להסיק שהיא הלכה בשאלה.

היא היתה פעם חרדית

אחד מהכיתה שלי (האאאם..) קרא אותו באמצע שיעור אמונה וראש הישיבה תפס אותו זה היה אחד המצחיקים.....

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם