מישו קרא את הספר "ימי שלישי עם מורי"?
אם כן, מה דעתכם?
(זה בעיקרון ספר מהמם שבעצם מראה כל מיני דברים בחיים בדו שיח בין תלמיד ומורה מבוגר שעומד למות מניוון שרירים)
הקטע הוא שאני ממש ממש אהבתי והתחברתי, והשאלה היא מה אתם חושבים, האם יש בו דברים שסותרים את דרך החיים היהודית? (זה לא ספר דתי/יהודי) (והמורה היה יהודי בעבר).
אז מה דעתכם ספציפית לגבי הספר הזה- אפשר ללמוד ממנו, לקחת ממנו דברים לחיים וכו'?
וגם כללית על סוגי ספרים כאלו- מתאים/לא מתאים ואיך מתייחסים אליהם.
תודה!!
כמדומני- מי שנולד עם זה מת עם זה.
גם אם הוא יורם קניוק, למשל.
והספר? בזמנו היה חביב, לא זוכרת יותר מידי.
(אבל אם נהנית ממנו נסה את ההרצאה האחרונה, נשמע לי באותו סגנון ונחמד)
(לא זכור לי שמורי יהודי. זה מסופר בספר?)
יש שם רעיונות מעניינים, אבל אני הרגשתי שהוא נשאר בשלב מאוד רדוד- לא מפתח את העניין הלאה לנקודה באמת עמוקה יותר.
הוא נחמד להגדיר לעצמך דברים אבל ממש לא להשאר שם. צריך לפתח אותו הרבה.
אני לא אומרת שהוא לא טוב, כשקראתי אותו (לפני כמה וכמה שנים) מאוד אהבתי אותו ואפילו קניתי, וגם זה שזה סיפור אמיתי על אדם שעשה את המהפך הזה נותן פן נוסף לספר, אבל הוא לא מההכי טובים.
ההרצאה האחרונה גם יפה, לדעתי יותר מזה, אבל הוא לא סיפורי וקצת מלאה.
לגבי לקחת דברים לחיים- חוכמה בגויים תאמין. כמובן בבקורת ובערבון מוגבל. אבל לפני שאתה רץ לגוים, חפש את התשובות והרעיונות האלו ביהדות. הם קיימים ובעומקים שאפילו לא חלמנו עליהם.
בהצלחה! חג שמח!
יהודי מזה? חוצמזה שנראה לי שזה מוזכר איפשהו בספר.
וגם מיץ' אלבום יהודי. קונסרבטיבי, אם אני לא טועה. זה מוזכר באחד הספרים שלו.
הוא כתוב בצורה מרתקת עד כמה שזכור לי ולמי שכתב את זה יש פוטנציאל להיות סופר..
אבל הספר כ"כ כ"כ ------
משעמם!
שלושת רבעי מהספר זה על הסבל של מורי ועל איך שהוא חי עם המחלה. עם כל הכבוד לרצון להכניס את הקוראים לתחושה זה לא מעניין!
ולא ראיתי שם כזו חוכמה גדולה.. אולי משפט שניים בספר. שצריך לתת אהבה, זה מה שאני זוכרת..
ממש התאכזבתי ממנו.
"כס האש"
יעקב מרידור היה מפקד האצ"ל לאחר נפילתו של דוד רזיאל הי"ד, לאחר שעלה בגין לארץ - העביר לידיו את הפיקוד על הארגון והפך לסגנו.
בימי הסזון בסוף מלחה"ע2 נעצר מרידור ע"י הבריטים לאחר הלשנה מטעם היישוב המאורגן - זמן קצר הוא היה במעצר בארץ ולאחר מכן הועבר לשהייה קצרה בקהיר ומשם - למחנה אסירי המחתרות בסודאן, בהמשך נדד עם המחנה מסודאן לאריתריאה ומאריתראה לקניה.
אבל לא היתה לו שום כוונה לשבת בחיבוק ידיים, הוא הנהיג חמש בריחות ממחנות המעצר שבהם נכלא עם חבריו וכל פעם נתפס, הוא לא התייאש וברח שוב שוב עד שבסופו של דבר הצליח להגיע ארצה.
הספר "ארוכה הדרך לחירות" מספר בהרחבה את מה שתיארתי כאן,מרתק ומומלץ.
מניסיון...
ואני מהאנשים ששבוע בלי ספר על האצ"ל ושו'ת זה שבוע מבוזבז
קראתי אותו
אחד הדברים שהאבתי בו זה שיעקב כל הזמן מנסה לברוח גם אם תשים אותו בחדר ל2 דקות הוא כל הזמן יחשוב איך לברוח.
איזה ספר אפשר לקנות לילדה בת 14?
אני צכה משו נקי לתחלוטין.. תודה..
אממ.. עריסת הבמבוק
אממ.... תכנסי לפלדהיים או חנויות חרדיות.. יש הרבה.
נגיד גם חווה רוזנברג.
אשרייך!
אז שמעתי שהספר "משחקי הרעב" ממש טוב..
אבל בודדה במערכה הכי יפה לדעתי
משחקי הרעב- ממש לא מומלץ לקנות כמתנה, אלא אם המקבל הביא רצון מפורש (לא משהו כמו "אולי אני אקרא את הספר פלוני...", אלא "אני רוצה לקרוא את הספר פלוני..." ), יש אנשים שממש לא יאהבו את זה (חוץ מיזה ששמעתי גם שהוא לא נקי, ושמעתי גם שהוא לא הכי מומלץ...)
ספרים של אורנה בורדמן- הם אולי לא הכי איכותיים בעולם, אבל כל נערה דתיה תהיה מוכנה לקרוא את זה ותהנה מיזה במהלך הקריאה (אלא אם היא טיפוס ציני מובהק), הם מעולים למתנה...
עוד ספר שהיא אולי תהנה ממנו אבל הוא הרבה יותר כבד (כלומר יחסית לאורנה בורדמן..) זה "הלל ממוצב המזח" של מנחם מיכלסון...
שיר פשוטלא נקי לחלוטין אבל ספר ממש מרתק (והיחידי ששרד יותר מארבעים עמודים מכל הערימה שהבאתי לחג 
ככה זה כשמגיעים לספריה חמש דקות לפני הסגירה)
עריסת האוייב של שרה יאנג.
מרתק בסגנון מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים.
ספר היסטורי על תקופת מלחמת העולם השניה- על בתים מיוחדים לנשים שנכנסו להריון ע"י חיילים גרמנייים, כשמטרת הבתים האלו היתה לגדל דור חדש של חיילים אריים שיחכה לאחרי המלחמה (לקח ממלחמת העולם הראשונה)
הנושא לא קל, אבל הספר כתוב מעניין ושזור בו סיפור אהבה יפה שתמיד עוזר להתגבר על נושאים קשים כאלו (הרקע אמיתי לחלוטין, כמובן).
שוב מזהירה- יש בערך שלושה קטעים בעייתיים, למי שממש נזהר.
אחד המדהימים!!
יום אחד אדם מתעוור באמצע הרחוב . מאותו רגע, כל מי שבא במגע עם העיור נהיה עיור אחרי כמה שעות..ואז מי שבא במגע עם מי שהתעוורו..וכו'....
בצעד נואש , הממשלה מחליטה לנעול את כל העיורים , והנשאים(מי שבאו במגע עם עורים ועדיין לא התעוורו..)באיזה בנין , ובגלל שכולם שם עוורים ואפחד לא מסכים להתקרב לשם מרוב פחד להתעוור , התנאים נהיים פחות ופחות אנושיים.
אישה אחת שנמצאת עם העורים , יכולה לראות . (אשתו של ופא העיניים שהעיור הראשון בא אליו..)
בקיצ' , מתישו הם מצליחים לפרוץ החוצה ומגלים שכל העולם התעוור חוץ מאשתו של הרופא ...
כאן הסיפור מתפתח , מה שבאמת מעניין זה לא העלילה אלא ההתנהגות של בני האדם כשכל אחד נאבק לשרוד , ואף אחד לא רואה מה אתה עושה ....
ספר מדהים ומרתק!!
אבל.... יש בעיה של נקיון... יש כמה סצנות נוראיות , תיאור מדויק למדי של החברה האנושית ...
לי זה לא מאד מאד הפריע , אבל כדאי לדעת מראש שיהיה צורך לדלג על כמה עמודים..(הספר כולו - כתוב בצורה נקייה ויפה , אבל יש קטעים שמתארים דברים נוראיים..)
אני אשמח לשמוע דעות של אנשים שכבר קראו את הספר , על ההקבלה של העיורים אלינו שסאראמגו עשה שם .. מסכימים? מה אומרים ??
(בערך 5 אנשים אסרו עלי לקרא את זה אז לא הצלחתי לסיים.)
ממה שקראתי, הוא פשוט סופר אדיר. אני עוד אמשיך..
ונכון, יש לו כישרון לתאר דבר לפרטי פרטים בלי לייגע.
ידעת שיש המשך? "על הפיקחון" אאל"ט.
מסוג הספרים שאני שמחה שקראתי אבל לא מתכוונת לחזור על זה שוב.
ספר קשה מאוד וחזק מאוד.
(ויש לו המשך, אגב. על הפיקחון. אבל לא נותרו בי כוחות לקרוא גם אותו)
אני הסתובבתי ימים עם האף תקוע בספר !!
(אל תנסו את זה , זה יכול להגיע למצבים מסוכנים..|שוטף כלים וקורא בספר בו זמנית| |כוס נשברת| |עוד אחת|...)
.
(ז"א לפי מה שזכור לי.)
אולי רק במצרפי המקרים קראתי ממש מהר וממש בכל מקום. (אפילו מתחת לאפו של הרב המהולל בשיעור תורה
) אבל זה גם בגלל שזאת הייתה ספריה חדשה והספרנית לא אהבה את זה שלקחתי 3 ספרים.
אבל גם בגלל שנורא רציתי לקרא אותו.
.
וזהו.
אדם משוכפל, שמו.
מישהו קרא?
ואת על העיוורון אנשים דווקא חייבו אותי לקרוא
שיראל.אחרונהמזתומרת "סצנות נוראיות"? מבחינה מהותית-רעיונית או פיזית ושות'?
על צניעות.
בני החורין הקטנים זה צנוע.
תקנו אותי אם אני טועה
ממליצה על "בשורות טובות" שלו ושל ניל גיימן. לא הפסקתי לצחוק בקול.
ופעם בשני ספרים-שלושה יש לו איזה קטע שיכול להיות טיפה אל צנוע-תלוי מה ההגדרות שלך לצנוע..
אבל בכללי-ספרים מעולים!
זה הוא.
אם את מתחילה את 'בני החורין הקטנים' שלו, ורואה שאת לא מתחברת כ"כ, תקראי את 'אומה', גם כן ספר מדהים שלו, ודווקא לא פנטזיה (:
תמיד ידעתי שהספר קיים ושחניכות שלי קוראות אותו, אבל לא חשבתי שהוא באמת כזה משהו...
וקראתי אותו השבוע, ולעזאזל, האישה יודעת לכתוב!
כבר המון זמן שלא קראתי ספר שגרם לי לא לישון בלילה\להביא אותו לאולפנא...
יש בו משהו שהזכיר לי קצת את דמדומים - נערה שלא חושבת על עצמה, אלא רק על האחרים, והעובדה שהיא בעצם צריכה, פחות או יותר, לבחור בין גייל לבין פיטה, אבל היה לי הרבה יותר קל להתחבר אליה מאשר לבלה, ובספר הזה הגברים... מציאותיים, בניגוד לאדוארד.
בכל מקרה, מומלץ מאוד.
ומי שקרא - מה דעתכם? ^^
אבל בכללי?
היא אכן יודעת לכתוב. 
אגב, אישית נראה לי שנוטים יותר להתחבר אל קטניס מאשר אל בלה משום שקטניס פועלת, נלחמת, ובלה... לא.
<מי אני שאקבע, כן? סך הכל ראיתי עד הסרט השני וקראתי במלואו רק את הראשון.>
הספר הראשון בהחלט היה מקסים, הכל בו היה במידה ובטוב טעם פחות-או-יותר.
השני כבר יצאתי ממנו בלי כוחות לחלוטין, הוא מאוד סוחט מבחינה רגשית, זו לפחות הייתה ההרגשה שלי.
ככה שכן, מלבד העובדה שהסדרה כתובה בצורה מאוד-מאוד טובה, צריך לקחת בחשבון את הקטע שהבסיס של הספר מאוד אלים וברברי - מלחמת חיים-מוות של ילדים צעירים ונערים.
אבל העיקר לשמור על אופטימיות D=
אותי אישית הספר ממש עניין- כי זה בעצם מספר על העתיד,כביכול, שבו תוכניות הריאלטי בעצם יהיו מלחמת הישרדות בין אנשים..
ויש משהו פשוט גאוני ברעיון הזה, לדעתי.
אבל כן, זה אלים. אין וויכוח על זה...
לסבול D=
אז כן, זה לסבול
אם כבר ספר שנתקע לי במוח זה הראשון P:
לא הפתיע אותי בכלל,בניגוד לאנשים אחרים שקראו אותו, עד כמה שהבנתי...
והראשון נשאר לי במוח כי פיטה היה פשוט מסכן ולא הפסקתי לחשוב עליו XD
זה לא היה מטלטל במיוחד O:
היו מאוד קשים (:
ולמעשה הוא גם גרם לי לחשוב- האם יכול להיות שבעוד מאה שנה תהיה מציאות כזאת? זה נראה שלא, שזה מטורפף אבל תחשבו על זה שתכלס עם המנהיגים של היום והטכנולוגיה המתקדמת הזאת הכל יכול להיות..
השאלה היא מה נעשה כדי שזה לא יקרה..
והספר אכן אלים אבל לא עד כדי סיוטים בלילה..
מישו יודע מתי יוצא השלישי?
אני באמת ממש אהבתי תספר הזה ספר חזק!!!
התחלתי אותו ותוך שעתיים שלוש גמרתי..
ממש אהבתי!..
מי שלא קרא מומלץ ביותר!!
חח.. ואורושקוש אם זה יקרה זה יכול להיות ממש סיוט...
למי שיחיה בתקופה הזאת.. אני ממש מרחמת עליו..
אבל לא נראה לי שזה יקרה..
ושחכתי לכתוב.. |מתנצל|
זה יכול להיות ממש מגניב מבחינת התכנולגיה וכל זה..
אבל אני עדיין חושבת שזה לא הולך לקרות..!
יש את התורה (:
ויש בה את כל תרי"ג מצוות וכל מצוות בין אדם לחברו שמונעות בדיוק את הדברים האלה: את הפיכת החברה למשהו ברברי, את הפיכת האדם ליצור צמא דם שידרוך על אחרים רק כדי להשיג את שלו.
ויש לנו אמונה (:
ואין סיבה שדבר כזה יתרחש בקנה מידה כ"כ גדול, זה אבסורדי ולא מתקבל על הדעת. אומנם נכון, בשואה העולם כמו נסוג לאחור, לתקופת עובדי האלילים, אבל התורה עדיין שמרה על צלם האנוש של היהודים בכל תקופה ותקופה שהיא (:
שנה טובה!
שנים שהגויים לא יתנהלו כך... כי אין להם את התורה, שמונעת מהם להיות ברבריים.
למה להכניס את עצמנו לקן של צרעות?
אנחנו תמיד נהיה מבודדים מהם.
חוץ מזה, אני רואה בעמ"י יצירה שנותנת לכל השאר השראה, האבן היציבה בעולם הזה שמקושרת ישירות לבורא עולם, ככה שבסופו של דבר, העולם לא בטוח יתדרדר לתיאור של הסופרת כשעמ"י נמצא, ומשפיע על כל הנבראים.... (:
אבל יש כאלה <אני> שהוסיפו כמה הגבלות (:
זה לא קשור לזה אם תיהיה להם תורה או לא
הם פשוט לא רחמנים,
אין להם בעיה להרוג סתם מישהו שהם לא מכירים בלי למצמץ
ליהודי יהיו ייסורי מצפון על זה כל החיים
אז גם אם הייתה להם תורה שתגביל אותם אני לא חושבת שזה כזה היה משנה ;)
ולהזכירך יש להם את שבע מצוות בני נוח שבינהם יש את "לא תרצח"
אישית אני מאמינה שעמ"י משפיע בצורה כזו או אחרת על העולם. לא נראה לי שדבר בסדר גודל כזה עלול להתרחש... טבח שכל העולם משתתף בו באופן פעיל?
בדיוק כשכתבתי את התגובה, כנראה~
אבל עזבי, הסתבתי XD
נגעתי שם בשני דברים שונים <אבל שקשורים אחד בשני> אמונה ותורה.
זה שווה?
אני ממש שונאת ספרים שהם לא הגיוניים במציאות שלנו..
אז מה אתם אומרים?
הרעיון של הספר מדהים, נכון. אמיתי, טרגי, ובהחלט מעורר חשיבה.
אבל אעפס, הוא *קצת* לא צנוע..
ספויילר -
נכון, היא לא באמת אוהבת את פיטה, ולכן זה לא מלא תיאורים רומנטיים מצדה כמו שזה היה אם זה היה אמיתי..
ויש עוד כמה קטעים לא נעימים..עם הסטייליסטים, הבחור ה"מושך" ההוא [לא זוכרת מה שמו..שהולך איתם בספר השני..אולי פייניק או משו..], הבחורה הערומה שהמחוז של העצים, גייל..
אבל עדיין..לא הייתי קוראת לזה הספר הנקי בעולם, ואני עדיין מתלבטת אם לקרוא את השלישי כשיצא..אולי עדיף לוותר..
עד כאן.
אבל אני ממש מסכימה עם דניאל, עמ"י בעולם! ובעז"ה הוא לא ייתן לזה להתקיים אם זה יתקרב..
וסימפל ושוקו - לא נכון לומר ככה. גם לגויים יש ערכים "אוניברסליים", גם להם יש שבע מצוות בני נוח ואנושיות..הם לא סתם חיות שעושות "בכוונה" תמיד והורגות "בלי למצמץ"..
תחשבו שבספרים מדובר על יבשת. על חצי יבשת, למען האמת-רק על אמריקה הצפונית. הסיכוי שדבר כזה יקרה ויתפרס/יתפרש (?) על פני עולם שלם הוא אפסי אם לא פחות מזה.
חוץ מזה שיש מנהיג לעולם הזה, והעולם שלנו בסה"כ נמצא בתהליך של התקדמות. נכון, כמו בכל תהליך התקדמות יש גם נסיגות, אבל לא נסיגות כאלו חזקות שהן ניגוד מוחלט לכל התקדמות שהיא.
אני חושבת (ונראה לי זה מוזכר גם בתקצירים) שמה שהיא עשתה בספרים זה לקחת מציאות קיימת ולהקצין אותה. ואחרי שקראתי את הראשון-זה היה בדיוק בתקופה של העונה האחרונה של האח הגדול-שיצא לי לראות כמה פרקים ממנה (טלוויזיה בדירת שירות והכל...) הבנתי עד כמה זה נכון. בעצם מה שהיא עשתה בספרים זה לשקף לנו את המציאות שאנחנו חיים בה. מוקצן הרבה עד הרבה מאוד, אבל זה שיקוף. וכמו שרבי נחמן אומר-הדרך הכי טובה להעביר מסר זה פשוט לספר סיפור.
אפשר גם לומר שכמו שבכל תוכניות הריאליטי למניהם כל אחד דורך על כולם במטרה להיות השורד האחרון וכד', ככה זה גם במשחקים האלו - כל משתתף דורך על כולם (ובמקרה הזה, הורג אותם) כדי להיות השורד האחרון.
שלום לכם..
יש פה למישהי את הספרים של אשכול נבו?
צימר בגבעתיים.
נוילנד
אני אשמח אם למישהי יש את הספרים האלה והיא מוכנה להשאיל לי אותם... אז שתגיב לי פה..:-p או שתפנה אלי באישי..
[ההודעה בלשון נקבה.. אך אם יש פה מישהו.. בשמחה.. למה לא..]
גמרתי אוו השבוע.
הרעיון שלו מגניב ממש, ספר שכולו אימיילים, בלי פגישה אחת.
אבל כל הקשר הזה דחה אותי לחלוטין-
היא נשואה, למען ה'!!!
ובאיזה אופן מעוות ושטחי ולא מחייב היא תופסת את מושג הנישואין.
עצוב מאוד.
שגורם לך להזדהות עם הצד הכי גרוע של המשוואה.
ואני לא בררנית גדולה בספרים.
לשים לב להודיע על זה. הרבה חבר'ה פה מסתמכים על זה שחברי הפורום דתיים ושאם הם ממליצים על משהו זה כנראה די נקי.
ב) הרעיון דווקא ממש מעניין.
אולי זה שהיא היתה נשואה הרס את זה, אבל מבחינה רעיונית זה נושא שנפוץ היום וצריך לברר אותו.
מעניין אותי לשמוע את דעתכם, אם קשר כזה באמת יש בו מן האמת
עדיין בהתלבטות אם לקרוא את ספר ההמשך...
חשבתי על זה ששחכתי לציין את הבעיתיות הרבה.
ולגבי סוג הקשר- אני לא דוגלת בקשרים כאלה, דרך מסך ומקלדת. זה אשכרה לא אמיתי- כמו שהעולם שלנו לא מורכב ממקלדת ומסך, כך קשר אמיתי וחזק לא עובד ככה.
עצבן אותי נורא צרות הקשר שלהם- כמו שלייקה אמר- אני לא יודע עליך כלום- והאי- המעצבנת- שאלה אותו מה זה מעניין אותו. הם לא יודעים כלום אחד על השני. לא מחוברים באמת.
לשם שינוי אני לא מזדהה עם השרק הזה (למרות שדעת הרוב אומרת ההפך).
בספרי מכתבים הרבה יותר קל לנו לחשוב שהגיבורים ממש מתאימים (מי פה לא רצה שטליה ודב מ'מכתבים לטליה' יתחתנו בסוף, שירים יד! ), אבל במיילים זה שונה? (שימו לב שזה לא היה סתם צ'אט, זה היה מיילים).
ואם אני מכיר במיילים נגיד רק חלק מהאדם. גם במציאות אני מכיר רק חלק ממנו, מה הופך את החלק הזה ליותר חשוב? דברים שצריך לחשוב עליהם..
אין בו שום דבר, חוץ מהקלילות שהביאה אותי, בעצ, לעמוד ולקרוא ולגמור אותו בעמידה בסטימצקי
אין לו תוכן, אבל הדרך בה מסתפר כל העסק היא דרך מקורית
של יוכי ברנדס? אני לא כל כך אהבתי את איך שהיא ביטלה את רוב הדברים שכתובים בנבאים ראישונים, והיציגה אותם כמו שטויות. אבל אין מה להגיד, האישה הזאות בקיעה בתנ"ך ובאגדות חז"ל עליו בצורה לא רגילה.
מה דעתכם? אהבתם? את הספר? היתם ממליצים עליו?
אבל שמעתי שאסור לקרוא - ספר כפירה מוחלט.
וזה היה בטעות, באמת...
ספר נוטף כפירה!
אל תקראו אותו!!!
היא מסלפת ברגל גסה את כל הסיפור, על פי דעתה (ועוד מדרשים- לא במקומם בכלל.
היא מציגה את הרשעים שבמלכים כצדיקים בעלי כוונות טובות, ואת הטובים והצדיקים כמגעילים. (קראתי את זה מזמן, ואני לא זוכרת כ"כ- מחקתי את הספר מהראש מיד- אז אני לא זוכרת כ"כ מי חי אז,)
בכל אופן- ברור וידוע שירבעם היה רשע מרושע, והיא הציגה אותו כדמות טובה ורודפת שלום.
חושבת שהיא חכמה, אבל לא המציאה שום דבר חדש, רק ניצלהכל מיני שטויות של מבקרי מקרא.
זה לא חכמה להפוך כל דבר ולהראות את כל הצדיקים כרשעים ולהיפך... כל אחד יכול לעשות את זה אם הוא רוצה
והכתיבה שלה רדודה וחסרת רמה.
שעשה לי בחילה ממש, הקטע של המשוגעת, שהדליק נרות וצרחה בלילות...
מי זאת היתה בסוף...? תזכירו לי...
זה הגעיל אותי.
אתם חושבים שזה עד כדי כך גרוע?
לא היתי מגדיר את זה ספר כפירה.
ודג זהב - הנסיכה זאות מיכל.
צריך להבין שטווח האסור-מותר לא יכול לכלול כל דבר בחיים. הוא יכול לכלול רק עניינים הלכתיים פרופר. לאסור על קריאת ספר, על קריאת שם מסוים לילד, על לבישת ג'ינס, על קניית דירה במקום מסוים, על הצבעה למפלגה מסוימת או כל דבר אחר זה הוזלה של ההלכה. אסור ומותר יש רק בדברים שהם הלכה ממש, לא בדברים אחרים. צריך להשאיר קצת מקום לאינטליגנציה האישית של כל אחד ואחד להחליט מה לעשות בחייו.
האם אני מזדהה עם הספר? ממש לא. לא קראתי, אך לפי מה שאני מבינה אכן אולי היה כדאי אם המחברת הייתה חושבת פעמיים לפני שהייתה מוציאה את הספר או שמה את עצמה למפרשת תנ"ך, אך עדיין איני יכולה לראות סיבה לאסור על קריאת הספר.
מה זה "הלכה ממש" ומה זה דברים אחרים?
איך היית מסווגת מנגל בשבת? ומה אם באינטלגנציה שלי זו כלל לא מלאכה ואדרבה זהו ענג שבת בשבילי?
הרעיון "להמציא" תנ"ך בעיניי הוא נורא.
ייתכן שהיא בקיאה מאוד בתנ"ך אבל ההתיחסות הכופרנית ואפילו התיחסות שהיא לא כופרת (גם דתיים שעושים דברים כאלה) היא כאילו התנ"ך השמיט דברים ואנחנו נדמיין אותם איך שבא לנו או שהתנ"ך הוא רק סיפור עלילתי אז אנחנו עושים לו המשך זה זוועתי בעיניי.
בתחילת הספר היא הקדישה תודה לסמינר כלשהו.
זה, בתוספת שמה החרדי מעט, ובקיאותה בתנ"ך ובמדרשי חז"ל, גרם לי להסיק שהיא הלכה בשאלה.
היא היתה פעם חרדית
אחד מהכיתה שלי (האאאם..) קרא אותו באמצע שיעור אמונה וראש הישיבה תפס אותו זה היה אחד המצחיקים.....
מה אני העשה לך כשאני התפוס אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וממי שקרא, מישהו יודע מה קורה עם 'מהללאל'? (זה אמור להיות ספר המשך) הוא יצא כבר?
דודה שלי קנתה לי את הספר, ולא היתי מסוגל לגמור אותו. נסחוותי איתו שנתיים עד שגמרתי אותו מהתחלה עד הסוף. פשוט יש באמצע בלי סוף קטעים משהממים כשהוא כלוא.
לגבי מהללאל - אין לי מושג מה הולך איתו
איסתרק הוא אחד הספרים היותר יפים שקראתי, לכן אני מחפשת את מהללאל.
ולא, אין לי מושג...
ענין שיכול להגמר בפרק אחד מרחו אותו על עשרות עמודים....
אבל בסה"כ ספר נחמד...
בס"ד
"לא בלי ביתי" ?
ספר טוב.
קצת קשה.. (מבחינה רגשית) כאילו, כשקראתי אותו, הבאתי אותו לאולפנה, ולפחות 3 מורות אמרו לי שהוא ספר דיי קשה.. אפילו שהוא ממש יפה..
מזמן מאוד, אבל ראיתי את הסרט לא מזמן.
קשה, (אלימות פיזית ומינית נגד נשים, אפליה, וכו')
אבל מומלץ בכל אופן- אותי ענינה הנקודה שהאיסלם תופס בציפורניו לא רק יהודיות מסכנות, אלא גם אמריקאיות ומכל הבא ליד.
תתכונני נפשית- ותקראי.
למען אהבת ילדי
למה את שואלת?
הספר יותר יפה לדעתי..
בס"ד
זה מזעזע כ"כ! ויש אלפי נשים כאלה!! גם היום, עכשיו, השנייה! זה מזעזע...
את ילדי חצות של סלמאן רושדי? בא לי לדבר עליו.
שלושת הספרים של אורנה בורדמן!!
בודדה במערכה, היינו כחולמים, ומלכה בעל כורחה..... ספרי חובה בבית!
אין, הכתיבה של הסופרת מדהימה,
והיא מספרת כלכך יפה..... הדמויות ממש מוחשיות... קראתי רק את בודדה במערכה ואת מלכה בעל כורחה... מחפשת את השלישי.. לא מצאתי באף חנות...
בהחלט מומלץ.
כיום אני פחות להוטה אחריהם.
בכל אופן זה דבר מבורך בעיני שסופרת דתיה בעלת יראת שמיים כותבת על התנ"ך, בצורה שלא צריך לחשוש מסילופים ודברי כפירה (כמו "מלכים ג'", ע"ע)
הם באמת מעניינים וכתובים בטוב טעם.
אבל לפי מה שזכור לי הם די חופרים..
הכריכות מקסימות 
ההשתפרות של הסופרת מספר לספר מורגשת מאוד, ולטובה, הספר הפחות מוצלח מבין שלושתם הוא דווקא 'בודדה במערכה', הדמות של שולמית לא אמינה וכנ"ל לגבי חזרתה בתשובה.
לעומת זאת הדמויות הבאות שלה אמינות מספר לספר [:
בכ"מ עצם העובדה שכותבת את זה סופרת יראת שמיים מורגש היטב בסיפור ובאופן כללי אני בעד לקרוא ספרים כאלה. (גם לפרנס אותה עדיף לי מלפרנס כלמיני אנשים אחרים...)
אבל שוב, הדמות של שולמית הפריעה לי מאוד. מקסימה, מושלמת, ולא אמינה. הפריעה לי העובדה גם שבסוף הספר מתברר שהסיבה היחידה - ראו ספויילר!! -
לשאלות של יאניס-מתניה הייתה העובדה שהוא היה יהודי מבטן ולידה. אומנם נכון שהרמב"ם מציין שגר הוא נשמה יהודית שאבדה, אבל זה לאו דווקא גר שאמו הייתה יהודיה. ככה שזה פחות או יותר פגם בכך.
אם כי אין ספק שהדרך שבה הסופרת בחרה להראות תקופות כ"כ משמעותיות בעמ"י באופן שכל אחד יכול להתחבר אליהן מקסימה ומרעננת. אני מאוד מקווה שהיא תמשיך לכתוב על תקופות כאלה [:
זה דווקא לא דבר שולי שהכריכות יפות, זה דבר חשוב, בעיקר כשהספרים מיועדים לשכבת הגיל הצעירה יותר.
למרות שהיא מהווה אצלי קריטריון חשוב בבחירת ספר D:
מהמםם!!
אחותי מעריצה של בודדה במערכה.. היא יודעת אותו בע"פ נראלי.
ומלכה בעל כורחה משעמם.. התאמצתי לגמור.. כדי שאני יוכל לומר שקראתי והוא לא יפה..
אבל היינו כחולמים הכי טוב!! הוא פשוט ספר יפעע.. וגם בל"חי בטירוף..
קראתי את בודדה במערכה ולא יודעת מה אבל היה שם משהו שלא ממש חיבבתי.
בכללי ספרים נחמדים.
כן, אני גם נהניתי מקריאה שניה בכל ספר, אבל לא יותר מיזה.
הדמויות בכל הספרים שטוחות וממש לא אמינות! (אני יכולה להסביר לכם מה לא אמין בכל אחד מהספרים)
וחוץ מיזה, שבספר האחרון (ש-יש לציין, היא די השתפרה בו) יש לה כמה טעויות היסטוריות ועליתיות...
בשורה התחתונה: מומלץ להשאיל מהספריה, מומלץ לקרוא אם הביאו לך במתנה\חינם, לא מומלץ לקנות...
יאא.. אחינעם חמודהה!!
(כמעט כתבתי ספויילר, ואז החלטתי שלא יפה..)
יש ספרים שקראתם ובכיתם באיזשהו קטע מסוים? אם כן, איזה?
אני כשקראתי את הארי פוטר, אז כשסיריוס מת וכל השאר גרמו לי לבכות..
בס"ד
חלף עם הרוח- בסוף ו - (ספויילר) וכשמאלני מתה, מררתי בבכי!!
אממ, אממ, איך קוראים לזה כבר?? ניראה לי "אני אתגבר" קראתי לפני שבעת'אלפים שנה,
ועוד כמה ואחרים..
הרב מרדכי אליהו, לילדים, חלק שני!
כשהילד בר מצווה התאכזב כשהרב לא הגיע...
נכון שיודעים מההתחלה שהוא מת,
אבל בסוף - כשמודיעים לאמא שלו ולחברה שלו,
פשוט בכיתי את חיי...
לכל הרוחות אני בקושי בוכה מספרים. גם אם כן זאת רק דמעה מסכנה.
לא הוגן.
סיריוס מת, ירדו לי קצת דמעות, וגם בסרט.. אבל כשדמבלדור מת... ואי... מממש בכיתי שנה... הייתי בדיכי כל היום...
בס"ד
אחותי קראה הארי פוטר, והשעה הייתה בערך 1 וחצי, יעני- מאוחר!~
ואז היא יצאה כולה כועסת בשוק, ובוכה, וצעקה- "סנייפ הרג את דמבלדור!!!!!"
ואז אבא שלי שמע, ויום למוחורת הוא הסיע את אחותי וחברות שלה לאיזשהו מקום, והוא כולו שמח טוב לבב,
צועק בצחוק- (אבא שלי אפעם לא קרא הארי פוטר) "סנייפ הרג את טרומפלדור!!!"
וכ-ל החבורת של אוחותי שעדיין לא קראו את זה, התחילו לכעוס ולצעוק אליו...
קיצור.. מאז זאת בדיחה..
אז כשאני קראתי את זה, ידעתי בידיוק מי הרג את מי... אז סתם המשכתי לקרוא.. זה לא היה משו' מיוחד..
וגם כשבאת' מתה, בנשים קטנות...
שום דבר לא אמיתי???
אתה רציני???
לפעמים העולמות האלו יותר אמיתיים משלנו....
אם ככה אתה קורא ספרים אז מעולם לא באמת קראת ספר!
כמו שאמר ריצ'ארד באך-
"כשתתנסה ביצירת דמויות דמיוניות תיווכח, שלעיתים אלו ממשיות יותר מבני תמותה נושמים וחיים."
מישו מכיר?? בכללי בכל הספר..
כ"כ אנושי ומתוק בפשטותו.
כעיקרון אני לא מרבה לבכות בספרים, אבל כמה שיותר תיאור קר וחסר תיאורים מלאי רגש - ככה אצליח יותר להתחבר ...
אחד הספרים!
ספרים של ניקולס ספארקס הורגים אותי... לא חושבת שהיה ספר אחד שלא בכיתי XD
בהארי פוטר זה היה בקטע שפרד מת ומתארים איך גברת וויזלי בכתה...
והמביך מכל - בספר אלה המכושפת. לא נעים, אבל בסוף כשהיא מנסה לשכנע את עצמה לומר לו "לא" והיא לא מצליחה והיא בוכה וזה - אני גם D:
ג"כ אחד הספרים המבכיאים (גורמים לך לבכות...)
הסוף נורא נורא עצוב...
שפכתי שם דמעות..
ממש לא אהבתי!
אני גם בכיתי בסוף של אלה המכושפת... ובכיתי טיפה בבודדה במערכה... אוי, אני צריכה לפתוח על הספרים האלו שרשור.....
מצטערת.
יותר מידי קיצ'י.
שפרינצהלא דווקא על האנשים בספר, בכללי..
כנראה שזה לא עובד על כולם אותו דבר
וכל פעם חשבתי שנגמרו לי הדמעות, ואינמצב שאני יבכה יותר..
אבל לא בכיתי בגלל האנשים עצמם בספר.. לקחתי אתזה למקום אחר..
כל הספר כמעט ישבתי ובכיתי.
ובספר גיא אוני כשיחיאל בסוף מת וגם כשהוא ופאניה כל הזמן מתברברים עם עצמם
יש עוד אבל אני לא זוכרת את כולם ולרוב אני לא בוכה מספרים\סרטים.
אבל בנשים קטנות תמיד בסוף יש את הקטע שעושה גוש בגרון..
המובטחת" שניהם מומלצים בחום.
להפסיק לבכות בסוף, כשמיכאל ותמר מתים... וואי, המצב נואש, גם עכשיו כשאני נזכרת בזה זה מעלה לי דמעות בעין..
טוב אני מניחה שבכיתי פעם באקסודוס כש-הישמרו לנפשותיכם! ספוילר אדיר! (וגם למי שראה את הסרט...)
כשדוד מת, אני מניחה שזה היה לי מאוד עצוב, אז אולי היו לי כמה דמעות...
וואי, אחרי שאחותי ראתה את הסרט היא היתה פשוט באבל על זה שקרן מתה...
כשסיריוס מת, אבל הייתי בהלם שחבל על הזמן....
לא רגועה בהם...
שמו של מחבר הספר צ'רלי בממלכת השוקולד,רואלד דאל, שנהפך לסרט שובר קופות, עלה השבוע לכותרות בבריטניה, כשנכדתו ביקשה מענק של חצי מיליון לירות שטרלינג על מנת לשמר צריף בו דאל היה מחבר את ספריו.
מה שפחות ידוע על דאל היתה האנטישמיות החריפה שלו, שאפשר רק להגדיר אותה חולנית.
הנה כמה דוגמאות:
על מלחמת לבנון הראשונה-אני תוהה איזה סוג אנשים הם, הישראלים. זה כאילו שחזרו ימי היטלר והימלר..
ארה"ב נשלטת ע"י מוסדות הכסף היהודי. אולי ישראל, כמו גרמניה בזמנו, צריכה לסבול תבוסה מוחצת, ולרדת על ברכיה כדי שהיא תלמד להתנהג בעולם הזה...
ישנו איזה מאפיין באופי היהודי שמעורר איבה. אולי זה חוסר הנדיבות שלהם כלפי לא יהודים. הרי היטלר לא נטפל בהם סתם, ללא סיבה..
ובעניין תאי הגזים-אם זה היה אני או מישהו אחר בתור לתאי הגזים, היינו תוקפים את הגרמנים, היינו מנסים - אבל הם, היהודים, תמיד היו כנועים כאלה...
יש לו מיליון * מיליון ספרים...
כל הקטע של עוגת השוקולד, והמנהלת הסאדיסטית והחולת נפש...
עזבו, אנטישמי מלוכלך ומגעיל. ימ"ש.
(חוץ מיזה שהם גם מהגזע הארי, אבל זה לא קשור) ומכיוון שזה פורום ספרים, מי שרוצה הוכחה לכך, יען בספריו של עזרא .א. יכין.(מומלצים!)
בס"ד
והסרט פשוט מכוער!!! אני לא יודעת מי בוחר שחקנים כאלה היום!!!
סרט לא יצא משהו,
הספרים טובים
אתה מאמין באלוקים והם כותבים את ההפך הגמור מזה...
אני מאמינה שדרקונים לא קיימים, אבל לפעמים אני נהנית מאד לקרוא ספרים שטוענים ההיפך.
מד"ב [ובמידה פחותה גם פנטסיה- ובידיון בכלל] עוסק ב"מה אם": מה אם היית מוצא את עצמך יום אחד בעולם שלא ידעת על קיומו בלי שום אפשרות לחזור למצב הקודם? מה אם גורל האנושות היה תלוי בך, למרות שאתה בכלל לא מעוניין בזה? מה אם היית נאלצת לתת את כל מה שיש לך למישהו אחר, בלי אפשרות בחירה, כדי להציל את חייו?*
אלה שאלות מעניינות מאד, אבל אני אשמח בהחלט אם הדיון בהם יישאר תיאורטי וספרותי בלבד- אין בי שום עניין להגיע לסיטואציות האלה ואני גם לא אגיע אליהן.
*נתתי שלוש דוגמאות של ספרים אהובים עליי מאד- מד"ב, פנטסיה ורומן רגיל. נראה אם תצליחו לזהות...
בת שמשאבל זה ניחוש קצת רחוק...
דווקא ספר שאני חופרת עליו
ספר הפנטסיה לא כזה מוכר. במקרה קראתי אותו ערב לפני כן...
לסרט אין שמץ של קשר לעלילה / לדמויות של הספרים המקוריים. אני אישית מתכחשת לקיומו בכלל.
קצת רדוד..
אם כי בכללי ריק ריידן הוא סופר מצוין, מקורי ועם הרבה הפתעות בעט.
באופן כללי לא התחברתי בכלל לקטע של האלים,או לדמויות שהוא מציג עצם היותן שטוחות, אבל הספרים היותר מאוחרים שלו מראים השתפרות מבחינת עומק (:
לאיזה גיל? מה הקטע שלו וכו'...
אין לי מושג לאיזה גיל, קראתי אותו בסביבות 12-13 ונהניתי מאוד.
הוא פנטזיה-מודרנית. הפיות שם חסרות כנפיים בכלל, חיות מתחת לאדמה ובעלות טכנולוגיה מתקדמת פי מאה מהטכנולוגיה של בנ"א, והן בכלל לא טובות לב ועושות 'הוקוס פוקוס' לבנ"א.
הסדרה כעיקרון מספרת על ארטמיס פאול, ומתחילה בהיותו בן 12, גאון אדיר והיורש של משפחת הפשע פאול.
סדרה מקסימה, מטובלת בהומור, נקיה, מקורית ומרעננת.
בהחלט מומלצת (:
לגילאי 10-14 בערך ... נראלי... ממש שווה לקרוא!
אני יותר זקנה מגיל 14, ואני עדיין נהנית מהספרים. אמנם לא כמו פעם, אבל בכל זאת.
אני ממש אוהבת ת'סדרה הזאתי!! שווה לך לקרוא..
