אבל אם רוצים להוציא ספר
מה צריך לעשות?
אחרי שהתוכן כבר מוכן..
אבל אם רוצים להוציא ספר
מה צריך לעשות?
אחרי שהתוכן כבר מוכן..
ואם הוא לא עושה את הדברים הנ"ל,אז לעשות קודם:הגהה,עימוד,עריכה וכריכה..
עד שמישהו מקבל את זה.
לרוב הן לא מגלות בחומרים עניין משום שהם משקיעים רק במה שנראה להם ריווחי מבחינה מסחרית, לכן הסיכוי הוא לא גדול.
אם עדיין נורא רוצים להוציא, אפשר לנסות לבד, רק צריך -קצת- כסף.
השלבים הם עריכה לשונית והגהה, עימוד וגרפיקה, דפוס והפצה.
אם תרצי עוד ייעוץ אשמח לעזור לך באישי, כבר התנסיתי בזה ויש לי מדפיס הכי הכי זול שיכול להיות והוא גם איכותי.
לדעתי מדהים!!
מה אהבת בו? על מה הוא מספר?
לא פותחים סתם שרשור כזה. תארי לך שכל חבר פה היה פותח שרשור עם ספר שהוא קרא וכותב שהוא פשוט מקסים, נכון שזה לא היה מפתה אותך לקרוא? 
ברוכה הבאה לפורום.
שפשוט גרוע.
ואז במקום להגיב לעצמי הגבתי באותה ההודעה..
הפורום אינו לוח מודעות!!!
תארו לעצמכם איך הוא ייראה אם כולו ייה מלא בשמות של ספרים ומתחתם "מדהים" "מהמם" "מזוויע" וכו'.
הייה פה מלא "מודעות" ואף אחד לא הגיב ככה כמו שהגבתם לי..
זה פוגע!
כתבתי על זה כמה פעמים, אפילו ביותר חריפות מפה.
אני מגיב לכולם על דבר כזה ללא הבדלי דת גזע ומין.
אבל זה באמת כואב לי, הפורום זה טוב מאוד, אנא - אל תהרסו אותו!
חלק מהסיפורים יכולים להיות ממש טיפוליים. נראה שחיים ולדר חדור שליחות כזה בכל מה שהוא כותב, ומאד מאמין בטוב לב ובתמימות - כך אני מתרשמת, וזה נורא יפה בעיניי.
הללי נפשיפעם הייתי...
פעם קראתי הרבה, היום לא ממש.
רק כשיש זמן וספר טוב.
אין לי מאיפה להשאיל בכלל וגם המחשב החליף לצערי את מקומם..
זה בסדר גמני היתי תולעת ספרים פעם..XD
כן.. אני קורא הרבה! 
וגם היוםם!!! 
האמת היא שבאמת היום יותר קשה לי למצוא מה לקרוא....
לכל המשפחה שלי זה כבר נמאס מרוב שאני קורא

במיוחד בתור ילדה/נערה
אחר כך קצת פחות.. העשיה היתה טובה לי
בתור אמא עוד יותר פחות
ועכשיו ממש בזמן האחרון יש לי רצון ותכנון לחזור לזה..
בלב נשארתי אותה תולעת..![]()
אבל נגמרו לי הספרים שאני יכולה לקרוא בספריה... (מחולק לפי גילאים...) ככה שעכשיו אני לא כ"כ,אני יותר תולעת מחשב
.
פעם הייתי קוראת כל הזמן אבל כמו שאמרתי עכשיו פחות..
חוצמזה שאני וקראת ממש מהר (הארי פוטר 7 בשישי-שבת... עם מלא הפסקות
) אז זה קצת דופק אותי..
בס"ד.
אתם לא ידעים!! סיימתי לפני שעה בערך ספר מטורף!!!! קוראים לו: "יש ילדים זיגזג.."... יאוו!! פשוט אי אפשר להפסיק....
כתיבה מדהימה כתמיד, של דוד גרוסמן, עלילה בלתי צפויה, גיבורים חמודים(במיוחד גבי!!!) גם דימיון לא רע...
תיאור של הדמויות חי ונושם כמעט...
משהו!! ספר חויה!!
יש כמה תיאורים אכזריים שדילגתי כמו הפציעה של הפרה ואולי עוד כמה... אבל בסה"כ די נקי...
קוראת ספרי גרוסמן ואוהבת ספרים חרדיים? איך זה מסתדר?
ולעניין:
אפשר לפרט קצת? כאילו בלי ספויילרים אבל להסביר מה העניין.
לאהוב משהו אחד לא מחייב לא לאהוב משהו אחר.
ולעניין (העתקתי חלק מהכריכה של הספר) : הספר מספר על ילד בשם נונו, שעולה על רכבת לירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה, במהלך הנסיעה הוא נקלע ל'חטיפה' ומשם למסע של פשעים קטנים ובמהלך העלילה הוא מגלה את הסיפור האמיתי של הוריו ושלו.
זה באופן כללי. ספר יפה, וגם אני תמיד מדלגת על החלק עם הפרה.
מי שקורא ספרים חרדיים קורא אותם כי הוא לא מכיר/לא רוצה להכיר סגנונות אחרים.
לא נתקלתי במישהו שאוהב קריאה מאוד, מכיר הרבה סגנונות ואוהב ספרים חרדיים.
וגם חלק מהספרות החרדית. (לא ספרות המתח ולא סיפורי גרוש- גרוש ולא גרוש בסגול)
מבין הסופרים הישראלים, דוד גרוסמן מועדף עלי במיוחד.
בס"ד.
מזה קשור? חוזה אני אוהבת גם ספרים של אסתר שטרייט וורצל, של אורה מורג ושל מי שחיבר את לב של דיו.. (אינלי מושג מה השם שלו...=]) חוצמזה, זה שלא אני אוהבת את כל החרדי, אני אוהבת חלק... וגם קראתי סה"כ רק ת'ספר הזה של דוד גרוסמן... חומצזה, אסור לאהוב כמה סגנונות???
והספר מספר על נונו.. ילד שעוד מעט ר מצווה שעולה על הרכבת ומגלה שם משו... שמוביל אותו למסע מטורף שהוא מגלה המון על עצמו... מסע פשיעה מטורף, בקיצור!!
ממ מומל!1
לא יכולתי להפסיק...
הזוי נורא.
בס"ד
התחלתי לקרוא את זה בכיתה ו' ופשוט השתעממתי וממש ניסיתי להמשיך
קיצור עברו השנים גדלתי התבגרתי והחלטתי לנסות אותו שוב...
בקיצור קראתי תספר הזה ורק באמצע אתה מתחיל להתחבר עליו (וגם לא..)
גולני- הספר מדבר על ילד שאמא שלו נפטרהוהוא חי עם אבא שלו והחברה של האבא
אבא שלו שוטר והוא לא מוכן לספר לבן שום דבר שקשור לאמא שלו ולמשפחה שלה
קיצור לבר מצוה שלו(הם חילונים אבל בכל זאת...)אבא שלו עושה לו משחק כזה לראות את בגרותו...
והעיניינים מתחילים להסתבך ברכבת בא הוא נוסע...
בקיצור אל תבזבז על זה תמאמץ בכלל...לדעתי כמובן..
וזה אחד הספרים שאני ממש אוהבת!!!
ואפילו הניק שלי על שמו..![]()
זה ספר על גילוי זהות, והתבגרות, והוא כתוב כזה יפה שאיאפשר להפסיק (לפחות אני).
וגם אצלי אחד המועדפים הוא גרוסמן וגם אני אוהבת לקרוא גם ספרים של חרדים, ככה שיכול להיות כל מיני שילובי סגנונות בעולם.
או כמו שגבי, החברה של אבא של הגיבור וזו שבעצם מתפקדת כמעט כאמא שלו אומרת למנהלת
זה לא ציטוט, בערך): לא כל הילדים באותה צורה. ויש גם ילדים זיגזג...
אחחחח איזה דמות מתוקה.(גבי)
ממליצה מאד!!!
בס"ד.
הציטוט הוא משו כזה "יש ילדים מרובעים ויש ילדים משולשים..ויש.." וכאן זוקפת גבי את אצבעה כלפי המנהלת "ויש ילדים זיגזגץץץ:
אם אנל'א טועה זה הציטוט ה-כמעט מדויק..
אבל אני מבינה מה את מתכוונת - מצד אחד הוא מחובר למציאות, למקומות מוכרים, מצד שני מטורף לגמרי, וזה באמת מבלבל. אני בכל זאת אהבתי מאד, עובדות רק מפריעות לסיפורים מעניינים.
הפסקתי כי התעייפתי לקרוא...
זה משתפר?
טוב, בעיקר מהו הספר ומה הוא בשבילך.
מוכנה לפרט?
מישהו פה במגמת ספרות? איך זה? פשוט התחלתי היום ורציתי לדעת אם רק אני נהנת מהמגמה....
לדעתי הספרים שלה מעולים, קראתי את כולם מגיל 10, ואני נהינת מידי פעם לחזור לקרוא אותם.
אבל כמו כל ספרות או תרבות חיצונית, צריך לדעת איך לצרוך, לא לקחת כל דבר כקודש, אלא לקרוא באופן ביקורתי ולדלג על מה שלא ראוי.
אסתר שטרייט ורצל כותבת מתוך עולם מלא תוכן, מלא רגש, ומתארת באופן נפלא את הדמויות ואת העלילה, מה שלצערי לא נמצא בספרים מרקע דתי יותר.
לגבי קיץ כתום- מסכימה עם כולם שהייתה אכזבה. פגשתי את הסופרת בזמן שכתבה את הספר והיא סיפרה לי על תהליך כתיבתו, וגם שראיינה את הבנות הללו מספר פעמים, ועוד "אנשים משלנו" על מנת ליצור תמונה קרובה כמה שיותר למציאות. אבל כנראה שלא הצליחה לדייק...
כמו לכל סופר, גם לה יש ספרים שהקוראים אוהבים יותר או פחות (אורי, שחר, אליפים- קלאסיקות, לעומת- אדי מלך המסטולים, נערי המחתרת).
אז לא פחות חשוב, שנדע אנחנו איך לקרוא ולבקר...
קיץ אחד ביחד של ליאת רוטנר
ובכלל כל הסידרה ממש ממש יפהה!!!!
מה אהבת, מה לא אהבת, למי זה מתאים לדעתך.
למה?..
כי הוא רדוד, ולא מציאותי. ספר מעניין אולי, אבל בלי רמה.
ללמוד, ומסופר על התסביכים שלהם וכו'. יש לספר עוד שני ספרי המשך על אותה קבוצת ילדים. אני ממש לא נהניתי מהספר, הוא היה רדוד וילדותי, הדמויות קיצ'יות ומשעממות ובאופן כללי התחושה היתה שהוא נכתב ע"י מישהי שאין לה כ"כ מה להגיד, ושהיא כתבה משהו, התלהבה והחליטה להוציא את זה לאור.
שבונץ'ספר רדוד שמתאים לכיתה ז' ח'..
הוא פעור..
צומת הדרורים.
לא זוכרת מי כתבה.
הגיבור הוא אדם חרדי ודי לא שגרתי-שהיה ילד דחוי ועבר מעין טיפול אצל הרבה שלו בישיבה, ועל סמך זה מטפל באנשים.
הוא מטפל בחיק הטבע, ועם הרבה רעיונות תורניים.
חוץ מזה יש את אשתו, שמתמודדת עם ההורים שלה, שקשה להם לקבל אותו, והחברה שלה- שמתפקדת והכול אבל קצת רחוקה מעצמה, ובנות ממדרשה של חוזרות בתשובה, שבאיזה שהוא שלב פוגשות רב מברסלב (ככה הבנתי. למרות שלא אמרו אפילו פעם אחת "ברסלב", "רבינו", או "רבי נחמן".)
ובחור שאבא שלו אדמו"ר והוא הלך בכיוון קצת שונה, וכל מיני מטופלים שמגיעים ליוחאי -הגיבור.
מה שהדהים אותי זה הפתיחות האוירה שיש בספר מאד שונה ממה שאני מכירה בספרות החרדית. והאמת שנראה לי משהו משתנה, גם בציבור החרדי, התקרבות לחיים, לדבר פתאום על ליטאית שמתחברת לברסלב(!!) ומטפל חרדי שגר ביישוב ומחובר איכשהוא לאדמה, ודמויות שמספרות שגם קשה להן, ולא רק הכול יפה וורוד, לי זה מריח כמו זמן הגאולה.
וגם את הכתיבה אהבתי.
יש קצת חפירות,, וקצת מריחה- במיוחד בקטעים של יוחאי מדבר עם המטופלים.
סה"כ אהבתי מאד
שני אחים קוראים להם דור ודרור או משהו כזה...
בעצם, יש שם גם דמויות של בנות חוזרות בתשובה, וגם הרבה דמויות חרדיות שחוזרות בתשובה(במובן של להתקרב לעצמן)
קראתי 3 פעמים (פעם כשפורסם בהמשכים ועוד פעמיים כספר)
ומוכנה לקרוא שוב (בד"כ אני קוראת ספר פעם אחת..)
היא משלבת עומק עם עלילה סוחפת ומעניינת, ולא מדברת באויויר..
לפני כמה שבועות פתחתי על זה שרשור, את יכולה לחפש בעמ' הקודמים
כיף לשמוע שיש עוד שאהבו את הספר הזה [=
תאמינו לי שקראתי הרבה..
ולא היה עוד כזה ספר שקלע ישר ללבי...
אני לא יודעת אם בנים יתחברו
וגם בנות, נשים נשואות עם ילדים תתחברנה יותר.
בשביל אשה נשואה עם ילדים הספר הזה הוא כמו יד מנחמת וחובשת פצעים...
נשמע נוראי.
קודם תתחתני, אח"כ בעז"ה תלדי, אחד ועוד אחד... ואז אולי תוכלי להנות ממנו. רגע לא קודם (גם אז לא בטוח... אצל כל אחד/ת ההבשלה באה בשלב אחר...)
המלצה בשבילך: אל תקראי!
באמת , לא חשבתי על הגיל של רובכם...
ויש מצב שאני ירושלמית צודקת וזה לא מתאים..
למרות, שיש גם יוצאים מן הכלל...
זה באמת ספר מעניין למרות שיש בו חלקים מרוחים.
ובכל זאת הוא סובל מכמה בעיות שנפוצות מאוד בספרות החרדית, בעיקר בתחום השפה. תמיד נוצרת אצלי תחושה שהם לא מעבירים את הספרים הגהה בסיסית.
לאחרונה קראתי כמה ספרים מומלצים בנושאים קרובים של מלחמת העולם השנייה, שואה, תקומה, ציונות ומדינת ישראל:
1. אניגמה - הקרב על הצופן / יו סיבאג מונטיפיורי
אניגמה היה שם הצופן הסודי של הנאצים במלחמת העולם השנייה. הספר מספר באופן מרתק איך פוצח הצופן בידי בעלות הברית ובראשן צוות המפענחים הבריטים המבריקים שעבדו בבלצ'לי פארק. הוא מתאר את עבודת הנמלים הסיזיפית שעשו המפענחים. הספר מלא בתיאורי פיענוח צופן האניגמה ואופן פעולת מכונת האניגמה. כמו כן הוא מביא תיאורים רבים של קרבות, בעיקר בים, שנבעו מהצלחת או כישלון המפענחים. הספר היה לי קשה מאוד לקריאה כי צריך ראש ראלי-מכני-טכני-מתמטי ואת זה ממש אין לי. קראתי אותו בהפסקות, ובשלוש פעמים. ועם זה, קשה להניחו מהיד. מרתק ונקי.
2. מדינת ישראל תעשה הכל - הקרב החשאי על השבויים והנעדרים/ רונן ברגמן 637 עמ'
ספר עבה, תיאורים מסובכים, מרתקים ולרוב עצובים. קשה להניחו מהיד. הוא סוקר ונותן תמונה מדוייקת ורחבה על ההיסטוריה של מדינת ישראל בסוגיית השבויים והנעדרים לאורך כל שנותיה. למרבה ההפתעה, הרוח הנושבת מדבריו נוטה לכיוון הלא מתרפס והלא נכנע לכל תכתיב של הערבים. מדבריו עולה דווקא שהמדינה, ככל שנקפו השנים, טעתה וממשיכה לטעות יותר ויותר בדרך טיפולה בנושא. ככותב חילוני ברגמן כנראה היה מוכרח להשחיל כמה מילים לא נקיות, שהרי זוהי שפת הדיבור בחברה שלו. אבל בנקודה זו, מלבד זה, הספר עובר בסדר. מרתק ביותר, אם מותר לומר זאת על נושא כ"כ עצוב וטעון.
2. אקסודוס / ליאון יוריס 479 עמ'
זהו רומן על רקע תקומתה של מדינת ישראל. מראשית ציונות ועד מלחמת השיחרור.
גיבורי אקסודוס:
ארי בן-כנען - צבר קשוח, משכמו ומעלה בכל מובן, עשוי ללא חת, פלמחניק, חקלאי, לוחם, קצין ומפקד, עם ווינגייט, בפלמ"ח, בצבא הבריטי, בהגנה ובצה"ל, מפקד אוניית המעפילים אקסודוס - יציאת אירופה תש"ז.
קיטי פרימונט - אחות רחמנייה אמיתית, אמריקנית לא יהודיה, שעברה בעצמה סבל בחייה, ונקרעת בין סלידתה הראשונית מיהודים, לבין נאמנות לתפקידה כאחות.
קרן - נערה מוכשרת, פליטה מגרמניה, שעלתה לארץ באונייה "אקסודוס".
דב - נער שבור וסגור, ניצול אושוויץ שהפך לקצין מבריק בצה"ל.
מרתק ומפליא לראות איך סופר אמריקני, אבל גם יהודי, מספר את הסיפור שלנו מהזווית שלו.
כמעט נקי, למעט קטעים ספורים קצרים.
את אניגמה, ואקסודוס.
הראשון מרתק לפי דרכו. ממש מרתק. הייתי שמחה לשוב ולקראו.
השני קלאסי ויפהפה, מי שראה את הסרט, הספר פי מאה יותר חזק!! הסופר הזה (ליאון יוריס) הוא סופר גדול בעל שם, שכתב בעיקר סביב השואה ועליה.
קראתי ספר נוסף שלו. משפט דיבה. מחריד ומקסים כאחד, בעל כרחי קראתיו.. הוא מזעזע א-ל תקראו!!(אולי בעלי לב חזק במיוחד)הוא סוחף ועל כן קשה להניחו מהיד...אבל קשה קשה קשה.
הרוב נקי אבל על הפרק שמדבר על מוסטפא דיראני - יש לדלג.
ויש שידלגו גם על הדף הראשון של הפתיחה.
גם הוא ספר מדהים של ברגמן.
הספר נפתח בתיאור היחסים החמים שהיו בין ישראל לאיראן לפני המהפכה האיסלאמית, ממשיך בתיאור מפורט של המהפיכה והסיבות שגרמו לה ומשם מתאר את מעורבות איראן בלבנון והקמת חיזבללא, את עליית הטרור הבינלאומי, את תוכנית הגרעין של איראן (הספר יצא בשנת 2007 למניינם ככה שהאקטואליות שלו בהתאם) ועוד ועוד.
למעשה הספר הוא רצף כרונולגי של מאבקה של ישראל באיסלאם הקיצוני ובעיקר - באיראן ובגרורותיה הסרטניות.
ספר מרתק ביותר ונקי כמעט לחלוטין.
הספר (העבה מאוד) מספר את סיפורו של חיל האוויר החזק ביותר במזרח התיכון - הלו הוא חיל האוויר הישראלי מאז ימי הפרימוסים של מלחמת ששת הימים ועד לF16 בכור בעיראק ובמלחמת לבנון הראשנה (מבצע של"ג).
הספר נקי כמעט לחלוטין.
הדריכני
(למרות שיש בו קצת מתח), עלובי החיים, המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה, מקימי.
שיראל.קראתי אלפי פעמים..
הספר אבדות ממש מומלץ שווה קריאה
לעומת זאת את 'מים שאין להם סוף' מאוד מאוד אהבתי..יש לו [לסופר] דקויות מדהימות.
לא אהבתי גם כי שני הספרים הם כמעט קופי..אז אני לא יודעת - יש מצב שאם הייתי קוראת קודם את אבדות ואח"כ את מים שאין להם סוף הייתי אוהבת את אבדות ומאוד לא אוהבת את מים שאין להם סוף..למרות שלא נראלי..
אבדות עשה לי תחושה כזאת..לא ממש מציאותית..כאילו - יש עלילה,אבל היא בלי בסיס.מעורפלת מדי.ולעומו למים שאין להם סוף יש בסיס מכובד וגדוש.מקסים לגמרי.אני ממליצה דווקא עליו.
סורי על הייבוש.
את מים שאין להם סוף הרבה יותר אהבתי, וקראתי קודם את אבדות.
אבל זה ממש תלוי, שמעתי מהרבה אנשים שאוהבים אותו. אז תקראו כדי שתדעו לאן אתם משתייכים=)
יותר את אבידות
אבל שניהם ממש ממש יפים!!
בכל אופן, אני ממש לא אהבתי את אבידות, אבל גם לא התלהבתי מ'מים שאין להם סוף'.
אני כבר לא כ"כ זוכרת את הפרטים של הספר, אבל הוא היה די יומרני והיה מורכב מכל מיני סיפורים שצצו בראש של הסופר והוא החליט משום מה לחבר אותם, בצורה די מאולצת.
ממש אהבתי את 831, וזה לא ממש אותו סגנון.
שיינפלד יותר חופר (מעמיק- אם תרצו=)
רק בתק' דיכאונויות נחמד לקרוא אותו, אבל בכ"ז קשה להוריד אותו מהיד.

[סוג של קיטשיות מתחפרת,בין לבין]
שאין להם סוף..מים שאין להם סוף כבד מדי בשבילי.
בהמלצה כדאי לכתוב כמה מילים על הספר, על מה הוא מספר, מה היתרונות שבו ולמי הוא מתאים. אחרת היא פשוט תלושה ותלויה באוויר ואף אחד לא באמת מקשיב לה.
אין לו הרבה עלילה...
ארגמן - תתחדשי על החתימה! יותר יפה לטעמי..
גם יותר נח שיש חתימות שלא מתגלגלות..=]
בס"ד
הסיפור- סטודנט לפסיכולוגיה, שעובד בחדר אבדות ברכבת, גר אצל דודה של אבא שלו..
יש כל מיני סיפורים קטנים שמבוססים על אבדות שאנשים השאירו ברכבת ובאים לאסוף- ופוגשים אותו.
ככה הוא מוצא כל מיני אנשים, מתחבר אליהם..
אהבתי מאוד שהוא לא 'סגר' את הדמות, לא ברור אם הבחור חילוני או דתי, [שמים לב שהוא התחמק מלכתוב את זה..]
אולי חוץ מפעם אחת עם טלפון בשבת, אבל לא בטוחה.
הבחור עובר תהליך בסיפור[בדומה ל'מים שאין להם סוף'], הרבה עניינים מהלימודים שלו משתלבים לו ממש בחיים- קצת עצבן, כי ברור שזה לא אמיתי שתמיד מה שהמרצה אומרת- קשור במפתיע לחייו..
הספר נקי, כתוב טוב בסכ"ה..
אהבתי את הספר וממליצה עליו
אבל אני לא מסכימה שברור שזה לא אמיתי...
תקופה קצרה בחיים קרה לי משהו דומה, שכל מיני דברים שלמדתי התאימו בדיוק להתלבטויות שהיו לי אז.
וגם אם זה לא היה קורה - אני חושבת שהסופר בנה את זה בצורה אמינה דווקא, ומאד יפה.
ספר מצוין ממש טוב שווה קריאה
השתעממתי מ"אבדות"... ואני נחשבת למישהי שיחסית מחזיקה מעמד בספרים משעממים.
831 - אני גם אשמח אם תפרטו, אבל בשרשור אחר... 
גם אני קראתי את "אבדות" ואת "מים שאין להם סוף", ויותר אהבתי את "מים שאין להם סוף"..
טיפה יותר מחובר...
אבדות נורא מרחף, אפילו שזו כאילו יותר עלילה מב"מים שאין להם סוף"... קשה להסביר בדיוק..
וזה נכון, הספרים שלו מתאימים יותר לכאלה שמסתדרים עם "חפרנות", או בלשון המועדפת עלי: "עומק" / "הרהורים"...

"הרמת מסך" של ליאת רוטנר??? ווואיי... אני פשוט לא יכלתי להפסיק לקרוא אותו!! מ-ה-מ-ם!!
אז מי שלא קרא -ממולץ ביותר!!!!
אבל הוא לא הכי נקי שיש.... אז שלא תגידו שאני אמרתי לכם..חח..
אני לא ייקח ספר מהספרייה כי הוא "מ-ה-מ-ם ומולץ בחום טילים!!!1"(אני לא אומר שאמת את זה ככה, זו רק דוגמא) אלא בגלל שיפרטו לי מהו ואני אחליט אם אני אוהב את הסגנון.
אתם ממליצים? תעשו זאת בתרבותיות, עם פירוט של העלילה ומה הרגשתם על הספר, אל תהפכו את הפורום ללוח מודעות!
תאמת זה הפעם הראשונה שאני ממליצה פע.. ואני גם כמעט לא נכנסת לפהה.. אז...
אני לא כ"כ טובה בלפרט בהמלצה אבל ננסה....- הספר מספר על נער אחד שמכור לסמים, והוא נשלח ע"י הוריו למכון גמילה... הספר מתאר את התהליך שהוא עובר, הקשים, העליות, הירידות... תוך כדי התהליך הוא מגיע בדרך כלשהי להופיע בהצגה גדולה עם כישרון השירה שלו. לסיפור מתחברים עוד כלמיני דמויות: בת להורים גרושים,אנורקסית, עו"ס ועוד...
מי שגם קרא ואהב (או שלא..) מוזמן להוסיף אם הוא רוצה...
חשבתי שאת מישהי אחרת שממליצה פה מזמן.
אז אני אהיה מתון יותר:
זה אחלה פורום וחבל שהוא יהפך לוח מודעות, באמת חבל.
אהבתי מאוד מאוד מאוד..מומלץ ממש ממש..!!!
כי הוא רדוד, ולא מציאותי. בדיוק כמו כל הספרים של ליאת רוטנר.
חסר כל מסר שהוא, הזוי, לא אמין, וכן- טיפשי ולא בוגר.
ספר לילדים בני 12 שכבר יודעים מה זה סמים.
סוף משעמם, מוזר, אמנם מעט מפתיע אבל לא קשור לכלום.
קיטישיות מטפטפת, בקיצור- דביק ומעיק.
[ההתקפה בגלל שכ"כ התעצבנתי עליו]
בס"ד.
איזה סוף אתם היכ אוהבים???
פתוח? סגור? שמח? עצוב? דכאוני? מאכזב? צפוי?
הסנה-בוערושמח אבל לא בצורה מושלמת..
נגיד - שהגיבור ימות אבל זה יהיה טוב, כי בדיוק רגע לפני שהוא מת הוא השלים את התפקיד שלו או משו כזה..
(דוגמא מוקרצת אבל נדלג על זה, הרעיון ברור...)
אורה...זה כיף לחשוב על הסיפור ולנסות לדמיין מה קרה אח"כ....
אבל אני אוהבת פואנטה...
אבל לא יותר מידי!! שיהיה קצת אפשרות לחשוב תהמשך...
אבל אני שונאת שזה יותר מידי פתוח! כאילו ממש עוצרים תסיפור באמצע!!! ויש ספרים כאלו.. (תמיד אני בטוחה שנתלשו דפים!
)
או פתוח אבל לא יותר מידי,כי יש ספרים שאני גומרת ואז אני שואלת את עצמי "איפה ההמשך?"-הספר נותן יותר מידי מקום לניחושים (היה לי ספר שהחלטתי שהגיבורה לא מתה ובסוף היא כן
-ככה זה לפחות בסרט...)
בס"ד
אשכרה הייתי מדפדפת בהתחלה להבין על מה זה מדבר ואז עוברת ישירות לפרק האחרון כדי לדעת אם שווה לי לטרוח לקרוא את הספר
תכלס, זה ממש תלוי במצברוח-לפעמים המצב כ"כ נואש שאני אוהבת איך הכל באופן אבסורדי לחלוטין מגיע על מקומו בשלום (עובדת על עצמי יענו..) ולפעמים אני ממש מתוסכלת שאני מסוגלת להטיח תספר בקיר ולצרוח עליו שהוא שקרן...(נשמע חולני משו
) בכל מיקרה סוף שיש בו רע זה ממש לא בשבילי (כגון: מגלה שהרג את האדם הלא נכון, הגיבור מוענש, ועוד כל מיני איכסה..) ואני אוהבת תשובות.
זה מאד לא מתאים לכתיבה המודרנית, שנותנת יותר מקום לקורא וגם לא מתעקשת על הפי אנד ומסר. מזווית שונה לגמרי- זה גם משאיר פתח לסיקוולים שמאפשרים לחלוב פי שבע מספר אחד.
נשמע מהודעתך..לא היה עדיף שכל הספרים יהיו עם מסר? אפילו קלוש?
והפי אנד..לא יודעת..לא ממש טוב תמיד,אבל נורא מאכזב שכמו שאמרת - לכתיבה המודרנית זה כבר מאוד לא מתאים..
שמישו ימות בסוף..או שיקרה לו משו![]()
אני אכזרית אני יודעת...
שונאת סופים צפויים מראש!
בס"ד
שונאת סופים פתוחים- כאילו לסופר לא היה איך לסיים אז הוא משאיר פתוח.
יואוו! איך אני שונאת שאתה מצפה לסוף טוב ואתה מזה מתאכזב!!
כמו שפעימה אמרה כאילו לסופר לא היה איך לסיים..
ואוהבת סוף סגור אך לא חנוק..
ושמח, ולא כפת לי שיהיה קצת צפוי אבל זה נחמד הפתעות.
אין זה פשוט ספרים מדהימים!
לא הייתי מתארת אותם "מדהימים"...
הראשון מאוד מאוד מעניין, אבל לא ראיתי בו יופי... חוץ מזה שהוא גם לא מציאותי...
השני מעפןןן.. לא הצלחתי לגמור..
כאילו ברור שאבא שלה יהודי, כן?
והקטע שאם הוא גוי אז אסור לה לאהוב אותו וזה..
ושאמא שלה כמוובן ידעה שהוא יהודי,
ושפתאום היא מצליחה לשחרר אותו..
יותר יותר מיד לא מציאותי כמו כל הספרים של החרדים
רותי7ספר נחמד החלק ראשון ממש הרבה יותר טוב!
החלק השני פשוט דפוק ודמיוני!! שונאת את זה!
השלשי כבר יצא?
בס"ד
קראתי את זה בכיתה ז', לילה שלם קראתי אותו עד 7 בבוקר והייתי מסטולה ובכיתי וזה..חחח..כשעוד הייתי קוראת ספרות חרדית...
זה ממש מצחיק משפטים חרדים, כל השמות והיציאות הדוסיות..חחח
אני חושבת שכל אחד י\תקרא מה שהו\יא רוצה ואוהב\ת אבל לדעתי כדאי להשתדל לקרוא ספרים נקים(לא חייב חרדים)
קראה מהנה!
אז למה הוא לא יוצא???
אמא שלי קנתה לי את הראשון וקראתי אותו מהרגע שהגעתי מאולפנה עד 4 לפנות בוקר רצוף (חזרתי בשלוש וחצי בצהריים)
ומיד ביקשתי שתקנה לי את השני וגם אותו קראתי ברצף- הייתי בכיתה ז' ומאוד אהבתי ולא הבנתי עד כמה הוא לא מצואותי והגיוני ואז חברה אמרה לי שזה לא הגיוני ונכון וכו' מה שנכון רק שאני לא שמתי לב כי ההיתי ממש בתוך הספר
ואחרי שהיא אמרה לי את זה פשוט שנאתי את הספר-ומאז הוא בבית שלי ואף אחד לא נוגע בו.
<סוף חפירה>
בס"ד
מישהו פה קרא/קורא ג'ון גרישם?
סתם כי לא היה לי מה לקרוא, ואבא שלי כל החיים קורא את זה, אז לקחתי=]
לא היה מעניין במיוחד..
שנון, חד, ספרים לא חופרים כשאין צורך. מדייקים איפה שצריך.
הבנאדם מבריק.
האידיאל לאוהבי מתח משפטי
.
השתעממתי הפסקתי באמצע..
והם היו לי מאד מענינים למרות שבאיזשהו שלב לא יכלתי להשתחרר מהתחושה שזה פשוט חוזר על עצמו.
מסכימה עם יורבית, לגביי הגיל.
יש בו המון רעיונות מאוד מאוד עמוקים. אני אישית קראתי אותו שלוש פעמים, ואני לא חושבת הצלחתי להוציא הכל.
הספר מספר על מושבת כורים בהרים, שכשהם נמצאים בתוך המכרות הם יכולים לתקשר ביניהם בעזרת האבן שהם כורים- הלינדר.
ממש אהבתי! ואני כבר מזמן לא בכיתה ה'!
וזה לא פנטזיה בכלל, לא שזה יכול לקרות באמת אבל אין שם היפוגריפים ומכוניות מעופפות וכו'..
קיצר, מומלץ!
בס"ד
ראיתי ת'סרט...
גובלת בכפירה. האם ח"ו יש אלוקה מבלעדי אלוקינו???
אל תכעסי, אני בטוחה שלא התכונת לזה אבל זה צורם...
סליחה על הניצלו"ש הייתי חייבת...
ולא קראתי/ראיתי את הבושם...
מקוה שאת לא כועסת זה ממש לא בביקורת אני בטוחה שלא התכונת לזה...![]()
א-למה לא לשלוח באישי?
ב-זה בן
ג- [זה לא קשור לחתימה, אלא לתגובה שלך-] כן, יש עוד המון אלוהים בעולם. זה שאנחנו לא מאמינים בהם לא הופך אותם ללא קיימים לאחרים.
כאילו - יש כמה חס ושלום, ובחרת פשוט במי להאמין?!
ברור שלפי היהדות יש רק ד' אחד בכל העולם כולו, ואין שששששששששום אלוקה אחר! הוא בורא יחיד ומשגיח בלעדי ומחליט לבדו למאמינים וגם לכופרים שהולכים אחרי אמונות בדויות אדם - מה יהיה. וזהו! אין כאן ליברליות...
1. מכיוון שזה גלוי וידוע לכולם בכל הודעה של אנא- קל, רציתי לעורר את זה דוקא בצורה גלויה, כתשובת המשקל.
2. יפה שזה בן. נעים מאד.
3. אחד הוא אלוקינו!!!!!!!!!!!!
(יש אלוהים אחרים- זה לא נקרא לוקים, אלא אלוהים אחרים- עבודה זרה. שים(שימי?אי אפשר כבר לדעת פה) לב שבכל פעם שכתוב על ע"ז בתורה כתוב אלוהים אחרים!!! וככה הם נקראים זה לא תאור שלהם, זה שמם!!! אחרים זה חלק משמם!!)
אנחנו מאמינים שבע"ה בעתיד רק ה' יהיה האלוקים של כולם.
אבל לומר שהיום יש רק אלוהים אחד? זה ממש לא נכון.
[יש לכם בעיה בהבנת הנקרא? אוף. הסברתי שיש הרבה אלוהים בעולם ואז את מדייקת אותי ואומרת לי שיש רק אלוקים אחד?]
אלוקים-יש אחד.
ולצערנו עדיין הרבה אלהים א ח ר י ם
ולגבי הבנת הנקרא, הפוסל במומו פוסל. ע"ע אלהים אחרים
זה שאנשים מאמינים בעוד אלוהויות זה לא אומר שהן קיימות.
"אם" יש אלוהים בלבך?
את סותרת את עצמך!!
ולכל שאר החפרנים- יש בעולם הרבה אלוהים. וזכות כל אחד להאמין שבמה שהוא רוצה, בה', באללה, בישו, בראם, ברע.
ומעבר לזה, אני לא חושבת שאנא-קל התכוון לשמהו שהוא מעברק לפילוסופיה, שהיא כנראה מעבר להשגתכם.
ה' אלוקינו ה' אחד.
יש בעולם, לצערינו, אנשים שמאמינים באלוהים אחרים.
וכמו שמרב אמרה, זה לא הופך אותם אלוהים אחרים לקיימים, חלילה.
א. שרשור בלי תוכן. זה לא אתר שידוכים לקוראי ספרים ולא לוח מודעות. יש לכם משהו להגיד על הספר- תגידו. אם מישהו קרא הוא יגיב.
ב. נצלו"ש רציני, לא מתקבל על הדעת.
נראלי כדי להתנגד למשו, וכדי להעביר עליו ביקורת-צריך קודם כל להציג את הדבר שלו אתה מתנגד, לפחות בקווים כללים...
לשאול פה על רמת נקיות.
כל אחד חושב לפי הרמה הדתית שלו!
אני לא חושבת שזה כ"כ שווה פה משו.. אני בטוחה שיש כאלה שיתנגדו אבל אמרתי את דעתי!
כל אחד לפי רמת..
שהנפש, בלי ספרות ראוייה, מנוונת.
אדם שלא צורך תרבות איכותית הוא אדם פחות עמוק, לא סתם הרמב"ם והר קוק הגיעו למה שהגיעו - הם קראו פילוספיה והשתמשו בה בשביל אישיותם ולימודם.
ולא בטוח שאנחנו יודעים למה נכון להחשף ובאיזו דרך.
ואם כבר הזכרת אותם - אז כן, יש גם ספרות יהודית עמוקה מאד-מאד.
ולהיות אנשים גדולים, עמוקים, רחבים ותרבותיים.
אני לא אומר מה לקרוא מה לא לקרוא, מה שאני מרשה לעצמי זה עניין אחד אבל צריך לזכור גם את זה.
בקברם, למקרא דבריך!!!
אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תראו!!!
הרמב"ם קצת יותר רחוק מאיתנו בזמן, ולכן נראה לי מגוחך להביא ממנו ראיה כלשהי לתקופתנו אנו, שהקשר בינה לבין תקופת הרמב"ם, קלוש ומטה.מה שהתאים אז- לא מתאים כיום כהנהגה.
אבל האם ידוע לך שהרב קוק היה קנאי
שמעת על זה פעם
כל דבר שנדף ממנו נצרות היה משוקץ בעיניו... תקרא קצת, תרחיב קצת את האופקים לפני שאתה מדבר על קדושי עליון, במטרה להביא מהם ראיה ל'צורך'(!!!) בקריאת ספרות לא ראויה!!
(ואני לא מדברת על עצמי, אבל אני לא אביא מעצמי ראיה למה צריך לקרוא ומה לא. זו בהחלט שאלה שתלויה באדם עצמו מהרבה בחינות, רמה רוחנית, רוח והפסד,קריאה לעומת סרטים כתחליף ועוד ועוד)
את האופקים...(בציניות כמובן)
בלי ספק, קריאת ספרים כמו הארי פוטר/צופן דה ונצ'י/שומרת אחותי/אחוות הטבעות וכד' מאאאד מרוממת את רוח האדם באשר הוא אדם...
תן לי שם של ספר אחד שקראת והוא 'רומם' אותך...אני כמהה לדעת...
הארי פוטר ושר הטבעות רוממו אותי, בהחלט, לא ברמות מדהימות אבל קידמו אותי.
ומה עם סיפרות יפה? עמוס עוז ושות'? יש בעייה של נקיות אבל פה צריך להכניס את השיקול - איזה בני אדם נהיה אם לא נקרא ספרות יפה, שאלה שרבנים ואנשי חינוך צריכים לדון בה.
יש הגדה מאוד ברורה מה מותר ומה אסור לקרוא בקשר לנצרות, לא על זה דיברתי.
וק"ו שלא הרמב"ם...
וכנ"ל לגבי עמוס עוז (שר"י) ודומיו...
מה ההשוואה בכלל בין פילוסופיה ו'חכמות' לכל הסיפרות מהסוג הזה
איזה בן אדם תהיה אם לא תקרא את כל הנ"ל,
אולי
אולי
אולי
אולי
תגדל להיות הח"ח
החזו"א
הרב קוק
ר' יוסף חיים זוננפלד
הרב פרנק
ועוד כמה...
אולי
(יש עוד כמה תנאים אבל הם לא קשורים לעניין)
אם אתה קוראף אין לך שום צ'אנס להיות אחד שדומה למישהו מהנ"ל.אין.
שלא לכולם יש את אותה השפעה.
אני לא מאמינה שהארי פוטר רומם את נפש של מישהו, הוא ספר חכם, מצחיק, פותח את הראש לדמיון שאין לו סוף ואלו המעלות שלו.
הזכירו פה את עלובי החיים שזה ספר מאד מאד מרומם. הוא אמנם נוצרי, אבל זה לא קשה לעשות הפרדה. אני בטוחה שחסידי אומות העולם קראו בילדותם ספרות מהסוג הזה.
אני לא בטוחה במה שאת אומרת, שאין שום צאנס וכו'. מי שפותח את האופקים שלו בזהירות לפי הכרותו עם עצמו יכול להמשיך להיות יהודי טוב ומעולה, ואפילו רב גדול וצדיק אם הוא רוצה.
מקס' ניתן ללמוד ולעורר את המחשבה מספר כמו עלובי החיים, עם כל היותו יצירה נפלאה
"חכם, מצחיק, פותח את הנפש לדמיון"
ובזה הוא קידם אותי.
בגלל שהשתמשו פה במושג "רומם" אז השתמשתי בו, אבל לעצם העניין: הוא קידם אותי, לא המון, קצת, אבל גם זה משהו.
לעומת זאת המעט של הספרות האיכותית (הרב סבתו, "פה ושם בארץ ישראל") רוממו אותי בהחלט.
אם את לא התרוממת מספר,זה לא אומר שמישהו אחר לא יכול להתרומם ממנו. גם אם הההגדרות שלכם להתרוממות הן אותן הגדרות, את צריכה להבין שכל אדם מתרומם מדברים אחרים. אם אני מבינה אתכם, והתרוממות זה התקדמות כלשהי, תובנות שמקרבות אדם לאהבת ה' ולתורה, זה יכול לבוא מכל דבר. אדם יכול ללמוד דברי כפירה ולהתרומם מזה. וכן,אפשר להתרומם גם מספר כמו הארי פוטר, ואשריו שהוא הגיע למקום כזה,לקרוא ספר פשוט ולקבל ממנו דברים שיקדמו אותו וירוממו אותו.
[לענ"ד ראוי מאוד להתנצל בפני גולני על האמירה של "אם זה מה שרומם אותך לעולם לא תהיה כמו הרב קוק". זה שאת לא התרוממת מזה ואת חושבת שאלו דברי הבל- לגיטימי, אבל למה לזלזל?]
מאז שחרב בית המקדש הנבואה ניתנה לקטנים ולשוטים.
---
תודה על ההדגמה המדוייקת של המשפט.
בי.
אני כזה, טוב - צריך לברר על הספרים האלה אולי הם יפים.. 
חח סתם סתם..
בכללי את צודקת.. שספרים שיש בהם שפה מלוכלכת או הרבה סיטואציות מלוכלכות - זה מוריד...
(לא שאני צדיקה בזה..)
ובכל זאת - לא כל ספר אמור להביא אותי לידי התעלות רוחנית, זה יכול להיות סתם לשם הנאה..
כמו ללכת עם חברות לגלידה,
וכמו ללכת ללונה פארק עם המשפחה.
וכמו וכו'..
אז לדוגמא ספרים כמו הארי פוטר, שהספרים הראשונים ממש נקיים וגם האחרונים נקיים לדעתי, אבל זה באמת עניין אישי, כאילו לוידת אם גם אתם תחשבו ככה..
ואני לא חושבת שהארי פוטר מעביר מסרים שליליים! (סורי שאני נצמדת לספר הזה, זו דוגמא..)
יש מסרים ענקיים של כוח האהבה ונאמנות והקרבה למען הכלל..
תצחקו, אני רצינית 
וגם אם אין מסרים, לא מצאתי מסרים שליליים...
וגם לדוגמא הספר "עלובי החיים", הוא אומנם מציג את ההגמון של הנוצרים באור הכי חיובי שיכוליות.. ותכל'ס, אף אחד לא מתכחש לעובדה שיש הגמונים שמתנהגים טוב עם בני אדם! אבל כל הדרך שלהם היא פשוט סילוף של התורה..
ושאר הספר - פשוט עלילה מרתקת..
מסרים? - לא לשפוט אדם לפי מראה חיצוני, לתת לכל אדם הזמנות שניה ולהאמין בו..
ונהנתי ממנו מאד..
אז מה רע
![]()
![]()
![]()
אבל מעביר גם המון מסרים חיוביים...
אבל אני באמת שלי בתור אדם פשוט שלא יכול להבחין בכל דבר נוצרי שמחלחל לו למוח ובטח שלא יכול לרסן את עצמו ולעשות הפרדה כי אני סקרנית מטבעי ויש דברים מאוד קוסמים שהם ממש לאיהודים ולא נכונים לנשמה שלנו. לכן אני באמת חושבת שצריך להימנע מלקרוא ספרים שעלול להיות בהם השפעה שלילית או השפעה לא יהודית. וכן יש הרבה ספרים יהודיים מאוד טובים ויפים, איכותיים ולא הרסניים כמו כלמיני ספרים של גויים למיניהם.
הנוצריים. זה לא אומר שהוא "מאוד נוצרי"
אין לו שום מסר נוצרי.. אז מה הבעיה?..
מילה במילה חחח 
כאילו היתה לכם איזה הארה או מה?..
זה אומר שהם העלו אותנו וקידמו אותנו מבחינה כלשהי, בצורה זו או אחרת.
השאלה אם ההתקדמות הזאת שווה את זה, כי יכול להיות שהקריאה גם מורידה אותנו בבחינות אחרות, ומשפיעה עלינו לרעה.
בס"ד
זה ממש תלוי בערכים, ניסיון חיים, תרבות, סביבה, וכו...
נגיד אני אם בספר יש מלא קללות אבל אין תאורים של משהו לא צנוע (משהו לא צנוע לדעתי..) זה יחשב בעיניי לספר נקי. או "השחר מפציע" (דמדומים 4)-אנשים טוענים שזה ספר לא צנוע, לדעתי הוא נקי.