אז לכל מי שלא רוצה שזה יהפוך לפורום "ניתוח מרתק ומטלטל של בעייתי של ברכי, תלמידה מוכשרת שלא התקבלה לסמינר" או/ו"יעקוב בלומברג, תלמיד כולל מוכשר שמוצא את עצמו נרדף ע"י הציונים ונדרש להתגייס לצבא, האם יצליח יעקב להמשיך להתפרזט בנחת בכולל? האם יילאץ לתרום למדינה חלילה? על כל זאת ועוד בספר המרתק "צומת זנבות השפמנונים"
בואו נעלה לפה דיונים על ספרות איכותית באמת ונציל את הפורום מהידרדרות.
לא יכול להיות...
למה באמת אין ספרים מהמגזר הדתי.
רונית לוונישטיין מלץ, אלישיב רייכנר, אמונה אלון.. וסליחה על מי ששכחתי..
רונית לווינשטטין מלץ גרועה.
שרשורים על-גבי שרשורים על ספרות חרדית גרועה.
אה וגם בלמצוא כסף לדירה של שניהם.
נושאי דיון בקשר לנ"ל, ובתנאי שהדיונים עניינים ותורמים גם לשאר המשתתפים או חלקם.
אתה מוזמן להעלות דיונים על ספרים שעניינו אותך ואהבת אותם.
חשוב לעשות הפרדה בין אורח החיים והאמונות של הסופר לבין איכות הכתיבה שלו.
וחוץ מסופרים בודדים, כמון חווה רוזנברג, הרבה מהספרים שלהם מודפסים גרוע, בלי הגהה נורמאלית, לא חוויה ספרותית מרנינה.. ;)
אני מדבר על מקרים שמבוססים על המציאות.
לא נמאס לך לחפור על הנושא הזה כל פעם מחדש?? (לא בעצבים 
, בתמיהה.. 
)
פשוט אל תקרא ספרים כאלה, ותן לאחרים להנות מהם.
ם מחדש. (ככה אני מבינה לפחות..)
לא הרגשתי שום עודף ספרות חרדית.
כפורום דמוקרטי משוחרר מכפיה,
אף אחד כאן לא מסקר ספר שלא ענינן אותו עצמו.
(וממש לא רלוונטי מה דעתי או דעתך עליו)
לך לא מעניין לקרוא את הסקור?
אהםם...
זבש"ך!!
נכון,ברוב הספרים המוטיבים דומים,אך מי שמקפיד לקרוא רק ספרות נקייה-זה מה שיש.
ואגב, לא כל איזכור של אהבה = חוסר נקיות.
אני לא יודעת מה איתך,אבל הנשמה שלי מ-א-ו-ד חשובה לי-
וכן,יש שאיפה כזאת גם לאנשים בני זמננו לא להתלכלך יותר מידי כי זבל כבר יש בכל מקום.
ולכן,מה שלא מאכלים אותי,אני לא אוכל לבד,הבנת?!..
אז נכון-לא כל איזכור של אהבה=חוסר נקיות.
אבל אני לא מהמרת.
ובטוח יש עוד אנשים כמוני,שלדלג זה לא אופצייה בשבילם.
[זה לא נכתב אישי נגדך]
אני אישית סבור שעדיף לקרוא כי קריאה עושה המון טוב לנפש אבל אם את רוצה את מוזמנת להמשיך להתענג על חוויותיה המרתקות של שושי שלא התקבלה לסמינר ושל ברכי שלא מוצאת שידוך.
וזה בלי לכלוך! תנסו ותראו
מה אכפת לכם שיש כאלה שאוהבים את הספרות החרדית???
וסתם שתדעו נמאס כבר לשמוע את התלונות שלכם על הספרות החרדית!!
--
סתם שאלה שלי..
אני היחידה בעולם שבדרך כלל ספר בלי הגהה לא מפריע לה????
מגעיל אותי לקרוא ספר כזה..זה נותן לי הרגשה שילד כתב את הספר..סימני פיסוק לא טובים,שגיאות ולפעמים לשון עילגת..איכס..
כמה מילים. נכון שחלק, ואולי חלק גדול מהספרות החרדית לוקה ב"תסמינים" שצוינו, אך יש גם ספרות טובה,
למשל- צוואה של חיים ג. ספריה של דבורה רוזן, של שרה קיסנר, מ, ארבל ועוד.
בנוסף- מי שלא מענין אותו- שלא יקרא. אפשר לחשוב שכל הספרות האחרת מעולה. גם בספרות הלא-חרדית יש סופרים
שלא יודעים לכתוב! הם גם מנבלים את הפה, לא צנועים וכדומה. לא כל ספר שמזכיר נטילת ידיים הוא פסול!!!
וכאמור- מי שלא רוצה - שלא יקרא. אבל חבל סתם להשציץ.
פעם הייתי קורא המון ספרות חרדית ואם הגיל זה נפל לאט לאט
וקראתי את רוב הסופרים שמזכירים פה בפורום (כולל כולם!)
והנה יום אחד אני נכנס לספרייה העירונית במקום לימודיי ואני רואה ארון שנקרא
"הבית הדתי" או משהו כזה וזה היה ארון של ספרות חרדית ואמרתי וואי כבר המון זמן שלא קראתי ספר כזה
אז הלכתי ולקחתי ספר ונהנתי מאוד אז בלי כל הבילבולי שכל אפשר למצוא ספרות אולי
אם קצת קיטשיות אבל באמת יפה ולא רק על שטויות כמו ברכי בסמינר וכו'..
תעזבו את הנושא הזה כבר!! כל שרשור שני זה בעד/נגד ספרות חרדית!!
שכל אחד יקרא מה שבא לו!!
(למשל קבלת בנות לסמינר), והם דשים בהם כמו שאחרים דשים בנושאים הבוערים שלהם. לחלק מהקוראים הלא חרדים העיסוק האינטנסיבי בבעיות שרחוקות מעולמם עלול להפריע, אבל זה לא מדד של איכות הספרות.
בחודשים האחרונים לא מצאתי ספר שיהיה גם נקי וגם מעניין וגם שלא קראתי. קראתי הרבה ספרי "מורשת", כיפ שציינת על בחור שנטל ידיים והתפלל, בחורה שלא התקבלה לסמינר, על המיסיון או על בחור שלא הצליח בשידוכים עד שבא חיים ולדר ופתר את הבעיה....
ואז, פשוט התחלתי לקרוא ספרי נוער. מצאתי ספרים על קום המדינה וסתם ספרים קלאסיים שלא יצא לי לקרוא בילדותי ואני די נהנית.
לאחרונה, קראתי את סערה באביב של דבורה עומר, על ילד שגדל בתקופת קום המדינה במשפחה קשת יום. הוא מצליח להתגבר על הקשיים ולהפוך לבוטנאי שציפה לו עתיד מזהיר, ואפילו מתחתן בגיל 23. ואז, אין ברירה והבחור מתגייס ונופל עם הל"ה, סוף מאד קשה, במיוחד כשיודעים שלא נשאר לו זכר בעולם.
למה לקרא את הספרות החרדית הרדודה ברובה!
אני מבינה על זה שלשמור על הנפש שלי וכו' אבל הספרות החרדית כלכך בורה !
מה לעשות הספרים הטובים לא נקיים לגמרי..
תגידו, אתם מרשים לי להעלות קטע ולשאול מה דעתכם לגבי הסגנון שלו??
זה סגנון שאני אישית מאוד מתחברת אליו, ואני גם כותבת ככה..
הייתי רוצה להעלות קטע מספר מעולה שקראתי לאחרונה, ולמרבה הצער שוב נעלם השם שלו מזכרוני... אבל ממילא לא הייתי יכולה בגלל שאני חוששת לפגוע בזכויות יוצרים וכד'..
אז השאלה היא, אם אני יכולה להעלות קטע שאני כתבתי ותתייחסו בתגובות שלכם לסגנון הזה?? אני סקרנית לעת, עד כמה אנשים אוהבים את הסגנון וגם הייתי שמחה לקבל המלצות על ספרים באותו סגנון..
מה אתם אומרים?? אפשר? 
לא יגיבו וזה יעבור לדפים אחרים.
בשביל זה יש את פסיפס, לא?
מקסימום נרגום אותך.
סתם....
ברור שתביאי!
מזמן לא רגמו אותי..
סתם, הנה, תגידו מה אתם חושבים על הסגנון.
מנהלים - זה לא אני, זה הם אמרו לי לעשות!!! 
אני בכלל לא דמיינתי שזה יקרה. איך יכולתי??
כשקמתי בבוקר באותו יום לא שיערתי כמה שהכל הולך להשתנות.
לכן, כנראה, רבתי איתה. מריבה כ"כ טיפשית.
וככה נפרדתי ממנה באותו בוקר, בטריקת דלת, והיא צעקה לי, "נועה!" ואני לא הסתובבתי אליה והמשכתי והלכתי לאולפנא בלי לומר שלום,
ואחרי זה צעקתי שלום אחרי מיטה מתגלגלת שבה שכבה דמות מסויימת שכבר לא הייתה אמא שלי, היא הייתה סתם גוף שלא יכול להבין ולסלוח,
וגם לא מסוגל לשוב וללטף את לחיי בהבנה ולמחות דמעה מוזרה ולומר שלא נורא, היה ועבר,
והגוף הזה היה חסר משמעות בלי אמא שלי, שפשוט עזבה אותו כי הוא בגד בה, ולא הצליח להחזיק אותה בתוכו, אולי כי הוא היה עסוק מידי בלנסות לשקם את עצמו, למרות שממילא לא היה לו סיכוי.
אחרי שצעקתי שלום ישבנו שבעה, והדבר הזה, ממושג רחוק של ספרים שקשור בהורים זקנים שנעלמו פתאום, הפך למציאות שחורה סמיכה.
והבית פתאום התמלא בהמון אנשים שקטים מידי וחשבתי שאם אמא הייתה פה היא הייתה צוחקת מהשקט ואחר כך מרצינה ואומרת שזה לא טבעי, ואסור שיהיה כזה רעש קטן מכ"כ הרבה אנשים גדולים, וישר ניגשה להעיר את הרעש כי היא רצתה שהכל מסביבה יהיה טבעי לגמרי, ככה היא אמרה וככה היא שידרה, וכשכל האנשים דיברו על אמא ואמרו "כמה שהיא הייתה מיוחדת" וסיפרו כל מיני דברים אף אחד מהם לא הזכיר את זה וזה גרם לי לתהות כמה ממנה הם הכירו, וזה אחד הדברים הבודדים שאני זוכרת שחשבתי עליו כי רוב הזמן המחשבות עברו מאוד מאוד מהר או מאוד מאוד לאט, לפעמים יותר מידי מהר ולפעמים יותר מידי לאט, אבל זה לא באמת היה משנה כי כך או כך הן הצטרפו לגוש שהיה כמעט לבן מרוב צבעים.
אני זוכרת שבמשך השבעה ראיתי המון דברים בצורה ברורה, כאילו שהעין שלי היא עינית של מצלמה שמסוגלת להתמקד ולהתמקד עד לפרטים הקטנים מאוד, אבל כשהיא מתמקדת במשהו כל מה שמסביבו נהיה מטושטש, ולא הצלחתי לשלוט על העין, היא התמקדה במה שהיא רצתה ולא הצלחתי להסתכל על הדברים הנכונים. וערב אחד ראיתי את אמא בזמן שהיא ניקתה את המדפים מהאבק שהצטבר עליהם, ותמיד רגע אחרי שהסמרטוט עבר על המדף המדף התמלא שוב בגרגרים קטנים קטנים של אבק שגם אותם ראיתי מאוד ברור ואחרי זה ראיתי את התקרה של החדר שלי ואת הכוכבים הזוהרים בחושך שאמא הדביקה עליה פעם והם לא זהרו כי היה אור, ולא ראיתי אותם כל כך ברור, והראייה שלי הייתה מטושטשת והבנתי שחלמתי וגם שיש לי דמעות בעיניים ולמרות שזה נראה לי טיפשי אני הפכתי מדומעת לבוכה, ואבא הופיע וחיבק אותי ונוכחותו, משום מה, העיקה.
ה"שבעה" היה קצת ארוך, וגם קצת קצר, אני לא בטוחה, ובאחד הערבים אחותי אורה לחשה לי בסוד שהחיוך של דודה חנה הוא בכלל לא אמיתי, שהיא בכלל עצובה וכולם רואים את זה, אז למה היא מחייכת אלינו כל הזמן? וגם יש לה המון דמעות בעיניים. ואחותי הקטנה הוסיפה ללחוש באוזני ואמרה לי שהיא לא מבינה את זה, ושאמא אף פעם לא עשתה "כאילו", היא בכתה אם היא רצתה ובכלל היא לא רצתה לבכות כמעט אף פעם, אבל דודה חנה כל הזמן כן. ולא רק דודה חנה, כולם מדברים הרבה ואחרי זה גם הם מחייכים קצת ויש להם דמעות, ולפעמים הם לא מחייכים ורק יושבים עם דמעות וזה מוזר, ואיך זה שכולם בוכים כל הזמן, ואפילו את, נועה, בכית. ואחותי אורה הוסיפה ושאלה בלחישה, למה אנשים בוכים? אני בוכה כשאני עצובה, למה כולם עצובים? ואף פעם לא ראיתי הרבה כל כך אנשים עצובים. והיא שתקה קצת ופתאום אמרה: אבל אני בכלל רק רוצה שאמא תחזור כבר ותגיד לכולם לא להיות עצובים כמו שהיא אמרה לי לא להיות עצובה כשנפלה לי הסוכרייה מהגן והיא גם קנתה לי חדשה, ולמה היא לא באה כבר?? ולא ידעתי מה לענות לה אז פשוט חיבקתי אותה ואמרתי לה, אמא לא יכולה לבוא ולומר להם את זה, אמא יותר לא תבוא, ואחותי כעסה ואמרה לי שגם כשאמא נסעה בגלל העבודה שלה להמון זמן היא חזרה בסוף וגם הביאה מתנות לכולנו, ואחותי הלכה ממני פתאום וקפצה אגרופים ואני ישבתי וחשבתי על זה שאמא "נפלה" גם היא אבל אותה אי אפשר לקנות מחדש, או סתם לקנות משהו במקומה.
טוב ככה.....
בסה"כ ממש אהבתי!!
אבל יש לי יש נקודה שבכל זאת הייתי רוצה להאיר,
זה התחיל ממש יפה וזה הזכיר גם סגנון כלשהו שקראתי...
אבל כשהסיפור התחיל להתפתח, זה התחיל טיפה לשעמם....
ולמה? לפי דעתי הסגנון היה פשוט נשמע יותר כמו " מסירת מידע "
וזה גם נראה ממש "עצור" כזה ופחות משהו סיפורי בכתיבה קולחת.....
חוצמיזה, נראה שיש פה באמת כישרון יפה שיש לנצלו...!!!
אגב, תנסי להיזכר בשם הספר או הסופר שעליו דיברת.....
קוראים לה "גיל הראבן", זה הספר היחיד שלה שקראתי והבנתי שהספרים שלה לא כתובים בסגנון אחיד...
הכתיבה שלך מבטאת היטב את מה שאת חושבת. שום רעיון לא הולך לאיבוד . רק מה, את צריכה יותר לעשות סדר בדברים. לעשות יותר פסקאות, סימני ניקוד- מה לעשות אנחנו אנשים כבדים.
אם הדיון סובב סביב הז'אנר, טכניקת הכתיבה או היבט ספרותי אחר כפי שהוא מופיע בספרות הכללית ומודגם בקטע שנידבת לנו, הדיון שייך לכאן. אם הדיון עוסק בביקורת בונה וחוות דעת על יצירתך הספציפית, אני ממליצה לך לפנות לפסיפס.
אני הייתי שמחה אם הדיון יהיה סביב הז'אנר \ טכניקת הכתיבה, בשביל זה העליתי את זה לכאן..
אני אוהבת את הסיגנון שלך.
אבל יש משו קטן שטיפה הפריע לי- היו קטעים ששכחת לשים סימני פיסוק...
אני לא יודעת אם כולם יסכימו איתי..
אבל בכל זאת זה קצת הפריע.. כי זה היה נדמה כאילו את רצה לאיזה שהוא מקום..
נגיד המשפט הבא-
"...והבית פתאום התמלא בהמון אנשים שקטים מידי וחשבתי שאם אמא הייתה פה היא הייתה צוחקת מהשקט ואחר כך מרצינה ואומרת שזה לא טבעי, ואסור שיהיה כזה רעש קטן מכ"כ הרבה אנשים גדולים..."
(הרי אסור לשים את האות וו אחרי פסיק...)
לדעתי היה צריך להיכתב כך:
"...והבית התמלא פתאום בהמון אנשים שקטים מדי, שחשבתי שאם אמא הייתה פה היא הייתה צוחקת מהשקט, אבל אחר כך מרצינה ואומרת שזה לא טבעי - כי אסור שיהיה כזה רעש קטן מכ"כ הרבה אנשים גדולים.."
אבל את לא חייבת לקחת אותי ברצינות אני בסך הכל בת 12 וקצת ובטוח את מבינה יותר ממני בכתיבה..
אבל יש גם ת'קטע של "מכל מלמדי השכלתי..." או משו כזה..
אז אם באלך תקחי ת'משוב ואם לא קחי אותי בקטנה...
אבל זה הסגנון, מבחינת סימני פיסוק..
יענו שהמשפט הוא רצף מתמשך בלי פסיקים והפרעות..
הבנת?? זה מכוון..
(כל פסיק, כל נק' כאן מחושבים!! לא סתם הקלדתי.. )
אבל את ו' החיבור לא נהוג.
ואביב שלי- לא יודעת.. יהיו כאלה שיאמרו כך ויהיו כאלה שיאמרו אחרת.. תלוי בסיגנון=]
והרי זו הכוונה, לא?
אני פשוט ל---א מוצאת ספרים!!!!!! אני כל פעם נמצאת בספריה איזה שלושתרבעי שעה, מחפשת מחפשת, עד שבסוף נמאס לי ואני סתם שולפת איזה משהו מטומטם!!!!
אז אני חייבת את עזרתכן/ם!!! המלצות לספרים יפים! שיהיו בסגנון של... למשל... שלם יותר מלב שבור, מעורב ירושלמי, קיצור ספרים
כאלו בשפה של היום, על החיים של היום!!
ולא ספר על מנזרים, מלחמות, שואה, ימי קום המדינה, וכאלה!! כי אני שונאת אתזה!!!
אהה!!! ועוד דבר<< רק לא ספרי פנטזיה!!
תודה לכל מי שיעזור וימליץ לנואשת מסכנה שכמותי!...
תברכו מן השמים!!!
"אבדות" "מים שאין להם סוף"
לפי סיגנון ההודעה וסיגנון הספרים שכתבת בה,זה לא ספרים בשבילך..הם גבוהים מדי..
לפי ההודעה!...
יויו2-- באמת חשבתי לנסות אותם, אבל אמרו לי "מים שאין להם סוף" קצת משעמם... זה נכון?!
יותר מדי תאורים, חזרות...
פחות מדי עלילה..
ממש המדריך השלם למילים נרדפות.
חוץ מזה, באבדות הוא יותר מדי הקפיד שהגיבור שלו לא יהיה דתי במובהק...
מין נסיון למצוא חן בעיני כולם...
אולי תליתי יותר מדי תקוות?
בכל אופן התאכזבתי.
אחת מהשומרוןוזה ספר מהמם אחרי שלומדים להנות ממנו..
ובאמת מלא תיאורים וחזרות..
קראת בית קטן בערבה?
אן שרלי?
פרסי גקסון?
ילדי המנורה?
סטרווגנזה?
בילגארד?
גאווה ודעה קדומה?
מסביב לעולם ב80 יום?
זה הסגנון?
הוא מתפלסף וחופר המווווווון אבל לטעמי זה כל היופי,כי זה מלא דקויות נהדרות..
ואת אבדות דווקא ממש לא אהבתי,גם בגלל מה שעין הקורא אמר [דתי במובהק..] וגם כי שם הוא באמת חפר על כלום..בלי עלילה בכלל..הכל סביב אותה נקודה עלומה ולא מובנת..
לי מתאימים על סמך ההודעה וסגנון הספרים שכתבת בה..זה הכל.
אה.. בעצם זה לא החיים של היום! אבל זה פשוט מהמםם!!
שומרת אחותי, הארי פוטר, קיץ אחד ביחד, מישהו לרוץ איתו, תעביר את זה הלאה..
כולם קלילים וקורים בימינו.
ספר מתוק מתוק מתוק!
וגם הסגנון שלו ממש מיוחד..
מישו קרא את הספר מאה ילדים שלי?
ספר מהמם!!
הסנה-בוערמיליון דולר..
לנה קיכלר-זילברמן היא ניצולת שואה שהקימה מיד בסיום המלחמה בית יתומים לשם אספה ילדים יתומים יהודיים ששרדו. היא ידעה להשיג להם מזון מה שהיה מצרך נדיר, בגדים ותרופות, ועשתה כל מה שאפשר כדי לשקם את חייהם מכל הבחינות, פיזית ונפשית.
בית היתומים הותקף פעמיים ע"י פורעים גויים מקומיים שלא יכלו לחיות עם העובדה שהיהודים שרדו.
הילדים יחד עם הצוות נלחמו בשיניים והדפו את ההתקפות.
לאחר תקופה עשו כולם עלייה ארצה וכל אחד מהילדים מצא את מקומו, אך מדי שנה שמרו על טקס קבוע ונפגשו בביתה של לנה.
לנה קיכלר זילברמן כתבה ספרים נוספים נלווים, ספר אחד מספר על קורות חלק מהילדים שלה בשואה, אני לא זוכרת את שמו. ספר נוסף נקרא "המאה לגבולם" והוא מתאר את התפתחות חייהם של הילדים.
מאה ילדים שלי יצא גם בסרט.
חוץ מהסרט הידוע יש עוד סרט דוקומנטרי מאד מעניין שבו הילדים שכבר בני 50 נפגשים יחד ומעלים זכרונות.
ללנה עצמה נולדה בת משלה רק בגיל 50, מה שנקרא 101 ילדים..
אני יספר לנינים שלי שנכנסתי לפורום שהיתה שם אחת שקיבלה הקדשה מלנה קיכלר.
שירקיש בו רק נקודת תורפה אחת שאינה בספר אלא בהתנהגות של לנה,היא בעצם נתנה לילדים לכפור ולהיות נוצרים רק כי כך הם רצו במקום לקרב את כל אותם מאה ליהדות,יתכן מאד שחלקם הגיעו מבתים שומרי תו"צ (וגם אם לא,חישבו מה זה מאה ילדים שומרי תו"צ שמתחתנים עם בחורים ובחורות כמוהם ומגדלים דור ישרים.כמה אנשים יכלו לצאת בזכות זה שומרי תורה).אבל בעצם,גם היא בעצמה לא שומרת תו"צ אז יש בזה הגיון מסוים(עקום אבל קיים)
נכון שזה עצוב מאוד שרבים מהם עברו מחיים חרדיים לחיים חילוניים. אבל כמו שאמרת בעצמך, היא בעצמה כזאת. כך שזה לא שהיא "נתנה לילדים לכפור", אלא מלכתחילה לא היתה לה שום הווא אמינא לחנך אותם למצוות.
ולעומת זאת, היא עשתה הכל כדי שכל אחד ואחד מהם יגיע לארץ ישראל. אם לא כן, יש סיכוי גדול שרבים מהם היו מתבוללים לגמרי.
היא הרי מספרת על לילות שבת בבית שלה ועל השמות שלה ושל אחותה (פייגלה ולא זוכרת) שהם שמות חרדיים מובהקים. ולפי מה שהבנתי היא הכירה חיים דתיים.(כך הבנתי מהספר)
והעניין עם הנצרות , אם אני זוכרת טוב, היה בדיעבד מבחינתה כי היא העדיפה לא להבריח ממנה את אלו שגדלו במנזרים ולכן איפשרה להם להמשיך בדרכם.
שעברה מחיים חרדיים לחילוניים, הרבה לפני תחילת המלחמה. אז למה שהיא תחנך את הילדים להיות דתיים?
אי אפשר לנתק ילד מכל מה שהכיר בבת אחת, במיוחד שחלק מהילדים מצאו את בטחון בנצרות. עם כאלה חיים קשים אי אפשר לקחת להם גם את המעט הזה. היא נתנה להם להתרגל למציאות החדשה בנחת, בסוף אף אחד לא נשאר נוצרי.
זה שהיא לא חינכה אותם להיות דתיים - כי היא לא דתייה, אבל רואים שהיא העריכה את הילדים הדתיים וגיבתה אותם (דוד למשל).
דבר אחר הציק לי בספר - היה נראה לפעמים שהיא סגרה חשבון עם כמה אנשים שבודאי היו חיים אז, כמו בעלה לשעבר, ויש עוד כמה דמויות שנואות, מעניין איך הם הגיבו.
ולגבי סגירת החשבונות - זה ממש לא הציק לי. אם התעצבנתי על מישהו זה על הדמויות האלה. לבעלה לשעבר מגיע משהו פי שלוש מאות חמישים ושבע יותר גרוע מלקרוא על עצמו בספר! ממילא אני מתארת לעצמי שכמעט אף אחד לא זיהה אותו. אני רק חושבת על מה שהוא עשה לה ועולה בי צמרמורת. מסכנה.
ואני לא זוכרת מי הן הדמויות השנואות האחרות - אם את מתכוונת לכל מיני בעלי תפקידים, אז נכון שהכתיבה עליהן היא בעייתית מבחינת לשון הרע, וכקוראים אסור לנו כעקרון להאמין לזה. אבל אני לא יכולה לומר שזה הציק לי יותר מדי...
- אז לדעתי היה אסור לה להפוך אותם לכאלה.
בדיוק כמו שאנחנו לא היינו רוצים שיעשו לנו דבר כזה.
אבל אני לא רב אז אני לא יודע.
אנא אל תגיבו לעניין בלתי קשור זה. כדי שלא נאלץ לנעול את השרשור
מרגש, מצמרר, מלמד המון.
היא היתה אישיות יוצאת דופן, למורים - אפשר ללמוד המון מדרכי החינוך וההתמודדות שלה שם.
יש לי את שני הספרים וקראתי אותם המון פעמים.
מהממם!
ספר ממש ממולץ!
הספר בעל תוכן נקי לגמרי,ואיכותי ממש!
אלגנטיות של קיפוד מגולל את סיפורן של שתי דמויות: רנה, שוערת בבניין יוקרתי בפריז המעידה על עצמה שהיא אלמנה מכוערת, נמוכה ושמנמנה, עם יבלות ברגליים והבל פה של ממותה. היא בזה לכל דיירי הבניין הרואים עצמם נעלים וחכמים ממנה, ומסתירה מהם את הידע העצום שלה, פרי של לימוד עצמי.
דיירת נוספת בבניין היא פאלומה, נערה בת 12 בוגרת לגילה, המתכננת להתאבד ביום הולדתה ה-13, ומנהלת שני יומנים בהם היא מביעה את דעותיה על עולם המבוגרים ועל הסובב אותה. דייר יפני חדש שמגיע לבניין נקשר לשתי הדמויות ומשפיע עליהן- כל אחת בהקשר חייה.
ואמרה שזה מעולה מעולה ממש...
אני צריכה לגנוב לה אותו... (ישלה, אבל נראלי היא רצתה לסנן אותו!!.... 
ישמצב שאני מתבלבלת?? אמא שלי מסננת כל שטות > אז ספרים ממש טובים שהיא מביאה היא לא נותנת לי לקרוא!! וזה ספרים שקשה לי להשיג... 
)
"רופא הכפר מסר ללִינֶקֶה את המכתב הראשון אחרי שלימד אותה להכין סירופּ נגד שיעול. הם עמדו בחדר הפנימי בבית-המרקחת, מול שולחן העבודה הגדול, ולִינֶקֶה לא העלתה בדעתה שבכיס המקטורן השחור של דוקטור קוֹלי מונח מכתב מאבא שלה."
כך מתחילה ההתכתבות הסודית בין הילדה לינקה לבין אביה, בין מקום מסתור אחד לאחר, בהולנד הכבושה בידי הנאצים. האב - מדען מבריק - מילא את מכתביו באהבה וצחוק, חיות ופרחים ורמזים לימים אחרים. הוא מאייר וכורך אותם לספרונים צבעוניים, שהמחתרת ההולנדית מעבירה לילדה. מצורפת להם הוראה ברורה: להשמיד מייד לאחר הקריאה.
ואיך קוראים לך עכשיו מבוסס על סיפורה האמיתי של ילדה יוצאת דופן, שמוצאת מקלט אצל רופא ואשתו בכפר נידח, ומסתירה את זהותה האמיתית מילדי בית הספר, מהשכנים, מהאיכרים, אפילו ממסתתרים אחרים ובעיקר - מהחיילים הגרמנים. בכל אותם ימים היא מחכה למכתבים המצוירים של אביה. הם נוטעים בה תקווה שעוד מעט יצאו היא וכל בני משפחתה, כל אחד ממקום מחבואו, וישובו הביתה.
ספר מקסים ומומלץ!!
בהחלט נרשם ברשימת הקריאה שלי...
הכונה היא להחלטה של כמה מחברי הפורום, לקרוא באותו פרק זמן, את אותו הספר, ולקיים אודותיו דיון.
אתם מוזמנים להעלות רעיונות לספרים מומלצים ולציין עבור מי לדעתכם מיועד הספר, גיל/מגדר/סוג הספר (רומן בסגנון מיושן, עדכני/מתח/פנטזיה וכו').
אם נצליח ליצור קבוצות או קבוצת קריאה כזאת, זה עשוי להיות מהנה ופורה ביותר.
זאת מכיוון שבד"כ כשאחד מאיתנו קורא ספר ומתלהב ממנו, הוא פותח שרשור 'מישהו קרא...' אבל התגובות די דלות, הן בכמות, והן באיכות, מאחר ולא כולם אוחזים בדיוק בקטע של הספר הספציפי הזה.
בקבוצת קריאה כל חברי הקבוצה קוראים באותו פרק זמן את אותו הספר, מה שיוצר דיון עמוק יותר וכייפי יותר אודות הספר.
אשמח לשמוע את דעתכם, ואם אתם רוצים להשתתף. אם כן אני אשמח אם תעלו שמות של ספרים עם פירוט קצר אודות תוכן הספר וכן למי מתאים הספר וכו' כנ"ל.
אז קדימה שרשרו!!
'קץ כלזמן' של איזק אסימוב.
אחד הטובים שלו לדעתי.
תכתבו כאן קישורים לאתרים שעוסקים בספרים, סדרות, סופרים וכאלה.
הנה כמה שלי:
ההוביט- אתר העוסק בספר "ההוביט" של טולקין.http://www.hobbit.co.il/
נומנור- אתר העוסק בכתבי טולקין בכלל. http://www.numenore.com
פורטל מדע בדיוני ופנטזיה. http://www.isf.co.il/
המדריך לספרי אסימוב בעברית (קצת נטוש לאחרונה).http://members.lycos.co.uk/hebasimov/
אייזיק אסימוב ב'סימניה'. http://simania.co.il/authorDetails.php/?item_id=45300
זהו, בינתיים.
ידיעות ספרים-
http://www.ybook.co.il/htmls/Home.aspx
מודן-
http://www.modan.co.il/
כתר-
http://www.keter-books.co.il/
אופוס-
http://opus.co.il/index.php
חנויות ספרים:
סטימצקי-
http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/pages/default.aspx
צומת ספרים-
http://www.booknetshop.co.il/
רשימת חנויות של ספרים משומשים באתר בלי פאניקה [מתמקד בעיקר במד"ב ופנטזיה]-
http://www.blipanika.co.il/?p=644
בסיעתא דשמיא
יש פה קישור לאתר נחמד ממש, שאתה כותב בו ספרים שאהבת לקרוא וספרים שלא, ולפי זה הוא ממליץ לך איזה ספרים עוד סביר להניח שתאהב ואיזה לא (זה נראה לי מתבסס על מה שרוב האנשים כתבו, ז"א אם הרבה אנשים אהבו אותם שני ספרים, אז סביר להניח שמי שאהב אחד יאהב גם ת'שני...)
וזה הקישור של האתר הכללי
באתר הנ"ל אומרים שיצא הספר הרביעי וזה לא נכון! אפשר אפילו להבין את זה רק מכריך שהם מראים שם.
וזה ספר ממש לא מובן.. מישו יכול להסביר לי ת'עלילה?!
הזהרה: ספוילר
אראגון הוא נער חווה, שגדל אצל דודו. (קצת היסטוריה משפחתית: אמו עזבה פעם את הכפר וחזרה עם אראגון, וביקשה מדודו ודודתו של אראגון לשמור עליו. יש להם בן - רוראן. מתישהוא דודתו של אראגון מתה.)
הוא צד ביער, ושניה לפני שהוא צד אילה מופיעה שם סוג של אבן, ומבריחה את הציד. הוא חוזר בידיים ריקות, אך עם האבן. בכפר, הוא מנסה למכור את האבן תמורת בשר, אך הקצב, סלואן, מסרב להחלפה משמגלה מהיכן מגיעה האבן. הנפח, נכנס באמצע, ומשלם כסף תמורת הבשר, בתמורה לכך שאראגון יעבוד אצלו. אראגון מציע לו את האבן אך הוא אומר לו לשמור אותה לעצמו.
זה יותר ההקדמה מההתחלה, אבל אין לי כח לכתוב עוד. סליחה אם יש לי אי דיוקים קלים.
בס"ד
זה הניק של אחותי, היא קראה תסידרה והיא חכמה מאד אז סביר להניח שהיא הבינה לעניינים אולי היא תוכל להסביר לך.....
את הספר דומות של טאנה פרנץ'?
זו הפעם הראשונה שאני ממש ממליצה על ספרים בפורום זה, אז כפיים לי.
. יש ספרים שכאשר אני מסיימת אותם, ישלי חיוך גדול מעורב באנחה שהוא נגמר:"וואו. זה ספר ט-ו-ב-!"... והנה שניים מהם:
1. "אל תיגע בזמיר"/ הרפר לי- ספר חשוב מאד, ומומלץ. הספר מדבר על ילדה בזמן הגזענות לשחורים אחרי מלחמת האזרחים בדרום ארה"ב. בכללי: אבא של הילדה הופך להיות עורך דין מטעם ההגנה לחשוד שחור שנאשם באונס לבנה.
באופן כללי היו שם תובנות מעניינות מאד. אהבתי את הספר, למרות שהיה קשה טיפה לצלוח את התחלת הספר..אבל ההמשך שווה ממש.
לא למדתי את הספר לבגרות, ומצד שני, אני חושבת שדווקא בקריאה חופשית בלי הנחיות מהמורה אפשר להגיע למסקנות מאד יפות. [שנאתי ספרות בתיכון. בתור תולעת ספרים ראיתי עוול לניתוחים שעושים לספרים בשיעורי ספרות]
שאלה תרגומית קלה: באנגלית הספר נקרא "To kill a mockingbird" הפוך לחלוטין מהתרגום בעברית. יש לכך סיבה? או שזה סתם ישראליות במלוא טיפשותה?
2. "הקפות ביער"/ דלין מתיה- גם ספר מאד חשוב,ומומלץ.
הספר מדבר על התבגרות של נער חוטב עצים עני בדרום אפריקה, שמחליט למרוד בייעוד שלו להיות גם חוטב עצים עני ובור,והספר מדבר עליו. מה שהכי אהבתי בספר הוא לעקוב אחרי הניצנים של מחשבה עצמאית ביער של אנשים עדריים,והמרידה במוסכמות חברתיות שמנציחות את המעמדות.
אחד ה-ספרים.
שיהיה לכולם גמר חתימה טובה!!
טו קיל א מקינגבירד זה לא ציווי: תהרוג זמיר, אלא תיאור פעולה (אני חושבת) "להרוג זמיר"
שזה נחשב דבר רע שלא עושים אותו, אם אני טועה זה גם מופיע בספר בצורה מפורשת.
בעברית פשוט תרגמו את טיפה יותר יפה ל- "אל תיגע בזמיר", כך שהמשמעות נשארת אותה משמעות.
אבל אולי באמת תרגמו ככה בשביל היופי..
זה עדיין ספר טוב.
בקושי התחלתי...
מאד קשה לצלוח את הפרק הראשון.
המלצות טובות.
אני אוהבת מאוד לקרוא על הנושא של כושי לבנים, אפשר למצוא להתנהגות של החברה הלבנה שם ובכלל למוסכמות החברתיות הרבה הקבלות והשוואות לימינו.. יש לנו מה ללמוד משם..
אגב, בקשר לספרות, אני עוד לא עשיתי בגרות אבל אני מסכימה איתך שהרבה פעמים יש עוול לספר, לסופר וכד'..
הרי מה שלומדים שם זה פרשנות. פרשנות זה אומר, בואו ניקח את מה שהסופר כתב ונהפוך את זה למשהו שנוח לנו לקרוא. ככה אני מרגישה בשיעורי ספרות.
את הקפות ביער התחלתי לקרוא והאמת, הייתה לי קשה ההתחלה וגם לא היה לי מקום בראש אליו.. שווה לנסות שוב באמת??...
סחטיין על ההמלצות,
העניינים כאן ממש עולים רמה..
ואני עדיין לא אוהבת.
למרות שלפעמים כן כדאי לראות מה המשמעות שהסופר/ת ניסה להעביר. גם אם זה טיפה חפירה...
הקפות ביער מומלץ ממש!!! וגמלי היה קשה קצת בהתחלה, אבל כדאי ממש להמשיך לקרוא..למרות הכל. ספר מקסים!!
ספר מדהים. לדעתי השינוי בשמו זה פשוט כי המתרגמ/ת לא טוב/ה. מתחברת ב1000 % אחוז להמלצה. אם כי סביר למדי שהספר הרבה יותר טוב באנגלית. הפרק הראשון משעמם רצח אבל אני נשאבתי לספר מהפרק השני.
תקציר טיפה יותר מפורט: הספר מתאר את תהליך גדילתה של הילדה Scout, בעיירה קטנה ומבודדת שבאמריקה הדרומית במהלך הדיכאון. היא גרה עם אביה - Atticus אחיה Jim והמשרתת שלהם Calparnia . היא, אחיה, וידידם - Dill' שעמו הם משחקים בחופשות. השלושה פוחדים ומרותקים ל - Boo Radely שכן שנכלא בביתו שלו. אביהם, שעורך דין, מגן על אדם שחור שנאשם באונס אישה לבנה. בעקבות משפט זה, היא עוברת תהליך של התבגרות, והבנה מסויימת של עולם המבוגרים.
השמות באנגלית כי אני לא יודעת איך הם תורגמו.
הקפות ביער ספר מעולה!
אם אהבת אותו אני ממליץ לך לקרוא את "הילד של פילה"
גם הוא של דלין מתיה.
ספר זה הוא יכול להשמע כהמשך לספר השני
אם כי אני לא בטוח כי זה אכן כך!
(ואני גם לא זוכר מה המשך של מה....)
פשוט קראתי את שניהם ןנהנתי!
שווה ומומלץ (במיוחד אם אהבת את הראשון!!)
מזל"ט ל"אני ירושלמית" על המינוי!
בהצלחה ובהנאה!
שיראל.ארגמן לא עזבה.
אני ירושלמית נשואה ובעלת מקצוע.מבוגרת,בקיצור.
לסיע לה 'במלאכת הקודש'...
וכן אני ממש 'מבוגרת בקיצור'... בת 29 ואמא לארבעה ילדים חמודים כ"י....
וגולני תודה על קבלת הפנים!
(מקווה שכתבתי את זה נכון)
אביבתנהלי אותנו בחכמה, כן??.. 
בהצלחה!
congratulations
חח
29 זה מבוגרת??
בהצלחה בניהול
אלא כמו שילדים אומרים על הורים וכד' שהם מבוגרים..לא ילדה,לא בגיל רוב מי שמסתובב פה..
דביבונתאחרונהאם מישהו מכיר/קרא את: * 'כך לא כתוב בתנך' (ספר עיון)
*אתה הילד שלי/ ליסה סקוטוליין
על הראשון- איזה סגנון הוא? ראוי לקריאה גם לדתיים?
והשני- נקי? יפה?
בקיצור- הם שווים קניה? זה ממש דחוף, אז אשמח לתגובות מהירות..
תודה
ונקי (יחסית) אני לא יודעת איך את מגדירה נקיות, אבל הוא בסדר.
הנה כי כן, סיימתי לאחרונה את הספר ג'נטלמנים (מאת קלאס אוסטרגרן). הספר מכיל לא מעט פריצעס, אבל למי שמוכן לבלוע את זה צפוי מסע מרתק ומהורהר אל שוודיה של שנות השישים והשבעים. במעטה של ספר בילוש מותחני, פורש הסופר השוודי את סיפור חייהם של שלושה צעירים בוהמיינים החשופים כעלים ברוח לתמורות התרבותיות והרעיוניות שחלו בשני עשורים אלו באירופה. כל זאת תוך שמירה על קו עלילתי רציף ומהודק ונתינת מקום של כבוד לקורא עצמו בתוך הסיפור.
ובכל זאת, לא הכל מושלם: מעבר לאי-דיוקים טכניים מטרידים משהו, צרמו לי במיוחד צירופי המקרים שהתלוו אל העלילה. הם העיבו על אמינות הסיפור ויצרו רושם מעושה. חשבתי לכתוב עוד קצת על דעתי לגבי הספר - אבל התעייפתי באמצע.
מישהו קרא ורוצה לשתף?
גם מי שלא קרא את הספר יכול לומר מה דעתו עליו... נו, לפחות תעמידו פנים... 
אני מניח שאוסטרגרן לא בדיוק מגיע לקרסולי רמתו של חיים ולדר, אבל בכל זאת...
הספר ודעתך עליו.
לא קראתי את הספר, ולכן אין לי דעה עליו...
האם אקרא אותו? לא בטוח...( זה שהוא מכיל לא מעט פריצעס לא ממש מעודד)
אשמח לשמוע פרטים נוספים על הספר. מותחן בלשי...למה כוונתך בזה, ספר בסגנון הרלן קובן?
"ספרי פעולה רדודים", אם להודות על דעתי. בקיצור - לא, אין מה להשוות ביניהם.
וסתם ככה, למי שחובב שירה, יש לציין שאחת הדמויות הראשיות היא משורר אמביוולנטי ומלא חיים, והתפניות שעוברות על כתיבתו מספקים הצצה נדירה (ודי אמינה, לדעתי) לעולם השירה האירופאי של שנות המהפכות.
הפריצעס, אגב, ניתנת בקלות לדילוג; היא איננה חלק בלתי נפרד מהעלילה.
בפרט אם ניתן לדלג על הקטעים הבלתי נעימים...
בעז"ה אחפש בספריה
נוער הכיפות הזרוקות / שרגא פישרמן
ספר ממש נחמד,שמורכב מ-21 ראיונות עם דתל"שים שמספרים למה בעצם חזרו בשאלה ולאחר כל ראיון יש סוג של ניתוח של פרופ' שרגא פירשמן.
הספר בעל 4 פרקים של סוגי דתל"שים:מתבגרים בנתיב הסיסמאות,מתבגרים בהפסקה,נוער בנתיב ההתנהגות והאמונות הטפלות ודתל"שים בקיבוץ.
לפני החלק הראשון ואחרי החלק האחרון יש חלקים נרחבים שמסבירים בכלל את כל העניין,מבהירים ומעמיקים מאוד.
ספר בהחלט עיוני,אבל מעניין מאוד לראות את התפתחות התהליכים ואיך זה קרה אצל כל אחד.
אגב,לא מדובר דווקא על בני 16-17,אלא בחורים מגלאי 20-30 פלוס.הספר יצא בתשנ"ט,ככה שהיום הם בני 30-40 פלוס,אבל אין לי מושג מה נסגר איתם..
בכל אופן,אם אז היה הספר תקף,היום פי כמה לצערינו.
מי שלא מעניין מעניין אותו כל הקטע המחקרי,אני ממליצה גם על הסיפורים,אפשר בקלות להפיק תובנות בעצמך..
למי שמעוניין,הנה מה שכתוב מאחורי הספר:
-אין אלוקים,אבל אם יש אכלתי אותה בגדול.
-אני ידעתי לשאול את השאלות שהם לא ידעו לענות.
-היה רווח בלא להיות דתי ולכן הייתי מוכן למכור את כל הדת שלי בשביל כלום.
-כרגע אין לי כח להתמודד עם השאלות של הדת,אבל אני מאמין שאני עוד אחזור ואתמודד ואהיה דתי.
-הייתי בקריזה על העולם,הייתי גועל של בן אדם.
-אני אומר שאני טובע בחוסר ידע ואתה אומר בוא תפתור את חוסר הידע בכך שתאמין.
-לקחתי המון סיכונים,אמרתי אם מתים - אז מתים.
-אני יודע איפה אני נמצא,קשה לי מבחינה פסיכולוגית.
-אמרתי:שמע,אני פשוט לא דתי,והוא אמר:אין בעיה,נשלח אותך לישיבה.
ציטוטים אלו מעשרים ואחד הראיונות עם דתל"שים מבטאים את עוצמתו של הספר.
בספר זה,לצד הרקע התיאורטי,מובאים מבחר ראיונות עם מתבגרים ש"חזרו בשאלה".כל ראיון מנותח לפי מודל פסיכולוגי המתאר את התפתחות הזהות האמונית.בסוף כל פרק מובא סיכום תיאורטי ומסקנות חינוכיות.
הספר יוצא לאור ע"י מכללת אורות ישראל ואוניברסיטת בירמינגהם באלבמה.
שרגא פישרמן בעל תואר ד"ר מאוניברסיטת בר-אילן המחלקה לייעוץ חינוכי,משמש כמשנה אקדמי במכללת אורות ישראל והוא פרופסור חבר באוניברסיטת בירמינגהם באלבמה.ספרו הראשון "סוגיות בפסיכולוגיה בגישה הפסיכודידקטית" עסק בהוראת פסיכולוגיה למורים.המחבר מתמחה,חוקר ומטפל במתבגרים דתיים ועוסק בהכשרת מורים ויועצים חינוכיים.
אשמח להרחיב
למה אנשים חוזרים בשאלה ולמה בתשובה, ומה נעשה שאנחנו לא נחזור אי פעם בשאלה וכו'.
אני נורא נהנתי מהספר הזה, בהחלט יצאתי ממנו עם כמה תובנות.
למי שמעוניין יש ספר גם על נשים. "עלמה אבדה".
אולי פשוט בשלב הזה הוא עדיין לא מתאים לי
אני מקווה שאתקל בספר ביום מן הימים.
זה ספר סטנדרטי שאני יכולה למצוא בכל ספריה?? אתם יודעים אם יש אותו באינטרנט??
נשמע ממש מעניין..
כמעט ואין סיכוי להיתקל בו לדעתי.
זה לא ספר עלילתי כל כך, זה מחקר.
אצלנו בספרייה באולפנה יש את הספרים.
בס"ד.
אני צריכה המלצות לספרים שיהיו:
מותחים או הסטוריים
נקיים
מענינים
מתאימים לגיל
הבכור לבית אב"י. זה בעקרון מתאים גם לגילאים צעירים יותר, אבל אני נהנת לקרוא אותו כל שנה מחדש... ספר חובה!!
והמלצה שלי: הספר אנפה לבנה-מהמם אבל ממש עצוב...
אם 15+ - המתיקות שבתחתית הפאי
-בודדה במערכה
-מאלדאר-קסם הקמע
-קוראים לי צביקי גרין
-אנשים ללא מסכות
-קיץ כתום
-יתומה משני אימהות
-הפנימה שלא היתה
-תלתלים מוכשפים
-אנשי הקירות
יש עוד מלא אם תרצי...
הוא כל מה שספר מתח צריך להיות- מותח (חשוב..), כתוב טוב, זורם, ומסקרן [ולא,מותח ומסקרן זה לא אותו דבר.]. אני אהבתי ממש.
אם את רוצה -"עשרה כושים קטנים", ספר רצח, בעיקרון, מסקרן, אבל ממש לא מותח. כתוב נחמד. לא יותר מזה.
מלאים רוע.זה מגעיל ודוחה אותי
ספר מעולה שממילא רציתי להמליץ עליו, אבל שכחתי מה השם.. 
כשאני אזכר אני אמליץ עליו ובחום..
(ואולי מישהו קרא?? זה ספר על התקופה באמריקה של עבדות הכושים.. זה מספר על עוזרת כושית שנודעת באפייתה המעולה ובלשונה המתגלגלת, עוזרת כושית שבנה נהרג על רקע גזעני ועל אישה לבנה שחלומה להיות סופרת ועיתונאית והיא מחליטה ביחד עם העוזרת השנייה שהזכרתי להוציא ספר שכולו מוקדש לסיפורי העוזרות הכושיות על העבודה בבתים הלבנים. ספר מרתק, שנון, חכם ומחכים. אשמח אם מישהו יאיר את עיני בנוגע לשם)
אבל אולי צריך לדלג על הקטעים שבהם הם מספרים על החגים שלהם.
נוער כמבוגרים! לכל מי שלא קרא, רוצו וקראו!!
מדובר בסדרת ספרים שכתבה לורה אינגלס, על חייה כילדה ונערה, כבת להורים 'חלוצים' אמרקניים, שנודדים ברחבי אמריקה הצפונית בחיפוש אחר מקום 'התנחלות' ומגורים, במקופ לא מיושב.
התאוריפ אוטנטיים לחלוטין! מלמדים המון על התקופה, עשירים וציבעוניים מאד!!
מומלץ מומלץ!!! (זאת קלאסיקה לנוער, ענקית ביותר אם 'תתגגלו את השם 'בית קטן בערבה' תקבלו המון תוצאות וגם אתרים שעוסקים במחברת ובספריה)
הסדרה יצאה לאור בספריית מרגנית וכוללת כשבעה ספרים. אם מישהו מעוניין אני מוכנה לפרט את שמותם.
