פורום סופרים וספרים (עמוד 86)

בס"ד

אמרו לי שלא מומלץ לקרוא רם אורן, כי הוא לא חוסך בפרטים לא נחוצים..

אבל ההיסטורים שלו מצויינים! ואני ממש אוהבת ת'כתיבה שלו..

(לענ"ד ממש חבל עליו. הוא סופר ממש טוב שגם אם הוא לא יכניס קטעים לא צנועים הוא ימכור טוב, אבל הוא בכלזאת עושה את זה.. הפסד שלו)

הוא ספר אמיתי על לוחמת במוסד.

מה זה הספר הזה?

אל תתאמץ להשיג... אישית לא התלהבתי בכלל.

הרבה מהספרות החרדית רדודה....

הרבה מהספרות החרדית עמוקה ואיכותית.... והרבה מהספרות החילונית היא רדודה....

מה יהיה? עוד שרשור למחיקה?

מה לא נקי בהארי פוטר

לא יודעת מה איתכם לי אין בעיה לקרא הארי פוטר..

וגם בעיקר ענין של גיל.

שולינקה יכול יותר למצוא חן בעייני "בנות הנעורים"

ופחות בעייני נשים נשואות ++

כמו הרבה הרבה ספרים.

מזכיר לי שבתור ילדה התלהבתי קשות מהספר גילגי (או בילבי)

זו עם הצמות שהיתה מרימה את הסוס שלה באויר

קראתי אותו המון פעמים.

אחרי כמה שנים ניסיתי לקרוא אותו שוב, וכמובן, לא מצאתי בו שום ענין.

שולינקה באמת רק ילדים יכולים ליהנות ממנו, כי הוא אולי מתעסק בנושאים מלהיבים אבל לא כתוב כמו שצריך ולא עמוק, אבל גילגי, לעומת זאת, הוא ספר שגם אם הוא כבר לא מתאים לגיל שלך עדיין אפשר לראות שהוא ספר ילדי מ-שו-בח! הוא ספר קלאסי שמחזיק מעמד בכל העולם כבר הרבה שנים, ולא בכדי. מי שהמציא את גילגי המציא יצור בן אלמוות שאין דומה לו.

אסטריד לינדגרן היא מטובי ספרי הילדיםבשבדיה, מנוחה בקרמן ממש לא...

גילגי זה ספר שישאר תמיד, שולינקה ממש לא...

אגב ספר ילדים טוב כמו שכתבה מעשיה נאה, זה ספר שגם מבוגרים נהנים ממנו...

איזה התקפה

ממש לא באתי להשוות, רק לתת דוגמא

לכך שלא כל ספר שמבוגרים לא אוהבים, בהכרח ילדים ונוער גם לא יאהבו.

מההשוואה...

אני קוראת את הספר "מעבר חצייה"- לא על תאונות דרכים (לפחות בנתיים...)ספר ממש יפה של הסופרת החרדייה - צפורה אדלר,  לא קראתי עוד ספרים שלה אבל בשונה משאר הספרים () אין שם סמינר, נישואים ושאר הסוגים... ו..המפתיע מכל- האדם עליו מדובר מ-ב-ו-ס-ס!!! שמשום מה אצל החרדים בד"כ המדוברים הינם אנשים עניים....

שמחתי להביע דעה

נ.ב: שולינקה- ספר נחמד, רשום שיש ספר שלישי מעניין מה עוד יכולים לכתוב...

שמעתי שמנוחה בקרמן עשתה הסבת מקצוע והיא רק תגמור את 'ילדי שי',הם אמורים להסתובב עוד קצת בעולם,לגדול ולהתחתן.

"הזדעזעתי מההשוואה", "יצור בן אלמוות" - דמיינתי את צמותיה בנות האלמוות של בילבי-גילגי-פיפי (האחרון הוא המקורי) מתנפנפות בצחוק פרוע למקרא התגובות ההיסטריות שלכן...

ואם כבר אסטריד לינדגרן, אז אין כמו מדיקן והספוגית מיוניבקן!

גם את שאר ספריה קראת? קלה בלומקויסט ועוד?

הקלאסיים והאלמותיים!

בספריה שגדלתי בה, היו כמה מדפים שמוקדשים רק לספרי מרגנית.

אבל נתקלתי בשנים האחרונות בספרים חדשים שלהם, ומה אני אגיד לך - זה כל כך לא זה! התרגומים דלוחים ושטוחים, הספרים מתיילדים וטפשיים.

היתה לי תקופה שחפסתי רק מרגניות! 

ולמרגנית יש את ספרי הילדים הכי יפים.

אני לא יודעת לגבי הספרים החדשים שלהם, אבל הישנים מעולים.

חבר'ה צעירים, תחפשו את ספרי מרגנית בספריה שלכם.

ב80% מהמקרים אני מניחה שתאהבו!

ועוד משהו, מי קרא את סדרת מרי פופינס בגן העירוני? (גם הוצאת מרגנית, אבל חדש יותר)

אני נותנת לאחים שלי לקרוא אותם ברגע שהם לומדים לקרוא.

ויש לנו את חלקם בבית, ומה שלא יש בספריות.

בס"ד

ובאמת יש בו טיפה בעיה בקטע ההיסטורי כי הוא היה היסטוריון מטעם הרומאים (אחרי בגידתו). וזה אומר שיכולהיות שהוא צינזר כשלונות רומאים..

רוצה.. זה כיף אבל לשתף אנשים בשגעונות שלך?

התחלתי לקרוא בו זמנית עם אבא שלי.. אבא שלי הפסיק באמצע ולא הרשה לי להמשיך.. בגלל שהוא לא הסכים ובגלל שהוא כופר אני כבר לא יקרא אותו.. יש מצב שמישו מגלה לי את ההשתלשלות?

הספר הוא גם כפירה וגם סתם ילדה קטנה, כל מקום שאפשר להכניס ניבול פה היא מכניסה וכו', וגם היא הופכת את התנ"ך שדוד המלך היה רשע והכל, הוא לא הרג את גלית אלא ציוה שיכניסו את השם שלו בספרי התנ"ך.

ונורא שמחו שהוא מת וכו' וכו' .

יש דברים שהם כפירות נורמיות ויש דברים שהם סתם תינוקיות.

מה שמפריע שיש חילונים שכל הידיעות שלהם בתנ"ך מגיעות ממלכים ג' ואני מכיר אחת כזו.

ומבינה רגשית זה עושה את דוד המלך רשע ולא כדאי לקרוא.

היא בהחלט לא ילדה קטנה, לפחות לא כרונולוגית.

הדעה ששמעתי בעיקר זה לכיוון של אנא- קל.

פשוט להשתעשע ממנו.

אני תמה כמה מתוך ה95% חז"ל שהיא טוענת שנמצא בספר

באמת נמצאים שם כאוטנטיים, וכן, יש לה יוזמה להוציא

את דוד המלך מאוד רע בין השאר מול מיכל [אני זוכר תנ"ך טוב?].

אם אני אמצא אותו בספריה אולי אני אפזול עין לראות על מה המהומה,

לא משהו לקנות.

וידוי שלה, עליו הייתי מפרט המלצה אם לא היה עובר כ"כ

הרבה זמן מאז שקראתי אותו בפועל

אני ניגשתי לספר הזה מתוך ידיעה

שהוא שטות גמורה וכפירה,

ובכ"ז היו לי אח"כ הרהורים

שאולי יש דברים שהיא צודקת....

אל תאמין בעצמך עד יום מותך.

לא מומלץ.

אבל קצת קשה לי עם זה.

מה, אנחנו מפחדים משאלות?

בס"ד

אנחנו לא פוחדים משאלות שאנחנו יודעים שנוכל להתמודד איתם.

אנחנו פשוט יודעים שאנחנו כ"כ הרבה לא יודעים, שלא כדאי שנכניס את עצמנו למצב שאפילו מה שאנחנו כן יודעים- לא נדע אם הוא נכון..

ובמילים פשוטות- חבל להכניס עצמנו למקום סכנה, כל עוד אנחנו לא תלמידי חכמים עצומים ומלאי אמונה אמיתית.

באיזה עינים שואלים את השאלה.

אם אני באמת לא מבין -

למה שרה גרשה את הגר?

למה יעקב גונב את הברכות ומשקר?

אפשר ןצריך לשאול.

אבל אם אני סתם רוצה לפרש את התנ"ך באור שלילי -

דוד המלך היה, רשע, שאול היה צדיק...

הגר היתה תמימה, שרה התעללה בה סתם...

עשו היה ראוי לברכות, יעקב אבינו שקרן וגנב -

זו כפירה, קנתור, תנ"ך בגובה הגרביים.

פשוט אסור לקרוא את זה.

יש מספיק ספרים ומאמרים ששואלים את אותן השאלות -

בצורה רצינית וע"מ להבין.

רק צורת ההוצאה שלהספר הזה - "רב מרח" -

כבר מעידה על כוונת הכותבת,

שאינה לשם שמים או לברר את האמת,

אלא סתם פופוליסטית.

חטאות נעורי ופשעי אל תזכור, כחסדך זכור לי אתה למען טובך ה'...

לדעתי לא ראוי בכלל לקרוא אותו!

נדמה לי שזה שמו. מספר את קורותיו של בחור דתי שלחם בתעלה ונשבה בידי המצרים. אמנם זה לא רק על המלחמה, אך חלק נכבד ממנו עליה.

עלי הספר (והאיש) הותירו רושם חזק מאד (הוא נהרג לאחר שנים בת.דרכים).

באתי לכתוב פסקה של אנקדוטות וגיליתי שאני זוכר לא מעט,

ספר טוב מאוד

גם הסרט שלו, אבל אחרי הספר.

עז77  -דרך לוחם -אביגדור קהלני

להגיד שלא נהניתי יהיה שקר,

אבל זה יותר ספר לקרוא מהספריה ולאו דווקא לקנות

[גם ממכירת פגומים]

~~~

מה שתמצא מאחורי הספר אכן נמצא בו אבל אחרי סיפור מקדים ודי ארוך לדעתי.

לעומת זאת הסיפור המקדים מתקדם עם מציאת המכתבים ביחס סביר.
מצאתי את הסיפורים המקבילים של הדמויות הראשיות קצת מבלבל.

סגירת הקצוות הייתה לא ממש מפתיעה אבל לפחות הדוקה וברורה.

סיום מעט מהיר מידי לטעמי.

אין ספק שיש פסקאות או כמה שורות מבריקות שם, לאו דווקא קשורות ישירות למושא הסיפור.

~~~

האפילוג של דרקולה היה סוג של בונוס לאחר כל הספר מבחינתי.

קצר ממצה ולעניין.

"לא הרהר הנזיר, הוא נראה כמי שכל העולם פרוש לרגליו לנצח נצחים"

הראשון זכור לי כספר הטוב ביותר מבין השלושה..

הראשון הכי מוצלח.

בשני כבר היה לי קצת בלבול עם כל הקטע של השתימעשרונים וזה נראה לי חבל.

והשלישי-לא כ"כ התלהבתי,בעיקר הסוף שלו. סגור אבל בסגנון של פתוח (לוידעת ממש להסביר... ).

באופן כללי הרעיון-מקסים,זה פשוט יפה איך שהיא מעבירה מעולם לעולם והדמויות,כשהן בעולם האמיתי אפשר להזדהות.

אהבתי גם שהיא הפכה את ה"עולם הדמיוני" שלפעמים יש לאנשים לעולם אמיתי שפועלים בו ואפשר באמת לברוח אילו (במקרה של לוסיאן במיוחד)

בעיקרון יש עוד ספרים אבל לא ידוע לי שתרגמו אותם .

זה כמו שירצו להגיש פרס נובל לדמבלדור על הקסמים שהוא מסוגל לעשות או  לוולדמורט, או לאוליבנדר על השרביטים שלו, או לסנייפ על השיקויים, או להארי על עצם זה שהוא הארי פוטר.... או לגובלינים על כל מה שהם מסוגלים לייצר....             כל זה היה נחמד אם זה היה אמיתי !! ותאמינו לי שאם היה בזה טיפת היגיון (או שהיה אפשר לקחת ת'רעיונות ולהפוך אותם לאמיתיים הסופרים מזמן היו טובעים בים של פרסי נובל וכד'...

ול : אנא- קל  הם לא באמת גאוניים.... חח... זה הסופרים/ות שגאוניים פה...

 חחחח.....

אם הוא יודע לעשות קסמים, כל הכבוד לו!, ובלשון התלמוד קוראים לזה "היא גופא" דהיינו אתה באת להביא ראיה שמי שהמציא שוקולד לא נמס לא צריך לתת לו פרס נובל, ראיה מדמבלדור, ואני שואל דמבלדור עצמו מנין שלא מגיע לו פרס נובל (בלשון התלמוד זה שני מילים בלבד ותו לא!).

אבקש תשובות ענייניות, כי זה שאני טיפש מטומט ודפוק בשכל, את זה אני כבר יודע.

פרס נובל..

שהם קבלו פרס נובל...

ווילי וונקה הוא אכן דמות של גאון, כמו למשל, האול מ"הטירה הנעה" [של האול, דא].

דמבלדור הוא סתם קוסם מוכשר.

לדמבלדור היה עוד קוסמים לא מוכשרים כמוהו <?>

אבל מי שמע על ממציא ממתקים??

ועוד מישהו לא ענית לי מי סדיסט רודאל... ומה זה רודאל בכלל?

ווילי וונקה מגלם דמות של גאון-מטורף.

כשאני חושבת על זה, גם דמבלדור.

אני חולה על דמבלדור ובכלל על הארי פוטר ארבל גם אם זאת הייתי שמחה מאד לטעום מהממתקים של ווילי וונקה... ומה קשור עכשיו פרסי נובל?!

באמת לאאאאאיייקק!!!

איך שהילדים חוטפים את העונשים שלהם  זה אכזרי ואת זה מראים ומקריאים לילדים

משהו כמו האכזריות של האחים גרים(ואז הזאב טרף את סבתא מה יש לך סיוטים למה?)

ולמי שכתב את וילי וונקה קוריאם רואדל והוא כותב אכזרי

יש הומר שחור ויש המור אידיוטי

את מבינה קוריאל רודאל פשוט כתב מצחיק

אז ברור שזה לא מבוסס על מקרה שקרא (נכון לא?)

אז למה שזה יפריע לך אבל אם כיפה אדומה עשה לך סיוטים אז איך את בכלל קוראת ספרים??

כאילו יש כ"כ הרבה ספרים "אכזריים" בכל ספר יש מישהו שמת..

שברירים - סיפור מדכא ממש. קראתי אמנם בתור ילד,

אבל עד היום אני לא אוהב.

אולי יותר מדי גלותי, לא'ידע...

אחרי 20 שנה - את מתכונת לסיפור הספציפי

או לקובץ הסיפורים שנקרא באותו שם?

על כל פנים, אם זה ואם זה -

כולם מעולים, ומפתיעים בד"כ.

(כי בעיקרון הוא פרסם אותם כהמשכים בעיתון,

אבל כשקוראים אותם ברצף

מתחילים לתפוס את הפואנטה...)

זה מה שאת מתכוונת?.. אם לא אז לא שמעתי.

נעלי בלט, נעלי החלקה, נעלי קולנוע.

לזה התכוונת?

אם כן, אני אכתוב לך רקע.

אני קראתי את כל שאר  הסדרה אבל חשבתי שלא תרגמו אותו...

אם כן,אני יכולה לכתוב לך את התקציר שלו

אבל בכל זאת דוקא ממש אהבתי אותו!... העלילה עצמה יפה, אבל בכל זאת יש יותר יפים...
אבל בכללי היא כותבת (ליאת רוטנר) ממש יפהה!...

לא נראלי שהדמויות היו יותר מידי מבולבלות, אולי זה בגלל שחרשתי על הספר הזה...

בכללי, הוא מאוד רדוד, ודלעתי- לא מציג את הדמויות באור נכון.

הוא מאוהב בה, שמאוהבת בו,

אבל הוא מאוהב בכלל בה, שלא מקובלת,

והוא בריב עם ההיא, בגלל אחותו שהתנהגה בשטחיות,

וכולם ביחד חבורת מתבגרים משעממים ולא מציאותיים.

זה מסכם את הכל, בערך.

בדיוק.

גדול מתפקיד הסופר!

הוא מחויב לשמור על נאמנות לשפת המקור, לנימה לאווירה לרצון הסופר להעביר מסר מסוים בבחירת מילה ספצ'

וכל זה בשפה זרה שבה המשמעות הניתנת לתרגום ביטוי מילולי כלשהו אינו עונה על המשמעות שבמקור.

זו עבודה קשה ומפרכת! ובעיקר, דורשת יצירתיות לא פחות מאשר כתיבת ספר חדש או אולי יותר.

עוד משהו, איך אנחנו כקוראים של ספרות מתורגמת יכולים בכלל לשפוט סופרים זרים? (אפילו וקראנו את הספר במקורו, אני לא מדברת על דו-לשוניים אלא על ישראלים קוראי אנגלית ברמה בינונית ומעלה)

הרגישות לשפה מתפתחת רק בהכרת השפה במלואה, יתכן והמתרגם התעלה על יוצרו וייתכן והיצירה נפגמה בתרגומה.

לדוג' אם מישהו קרא את שלושה בסירה אחת בתרגומו של בורלא, הרי שהתרגום מצחיק ושנון להפליא, אם כי ארכאי במקצת, ובעיני זה מקור יופיו. (בעותק המוער מסביר דני קרמן את כל שיבושי התרגום של בורלא, ועדיין בעיני זה תרגום מוצלח ויפהפה)

אבל כשקראתי ספר נוסף של ג'רום. ק. ג'רום, 'שלושה בבומל' התאכזבתי מאד מרדידות השפה והעדר השנינות המיוחד ממנו נהנתי ב'שלושה בסירה אחת'. אם כי עדיין זה ספר חביב ומשעשע, ובעיקר מגלה אמיתות נוראיות על האופי הגרמני בימים של טרום מלחמת העולם הראשונה!

רק לאחר מחשבה, הבנתי כי מן הסתם ההבדלים בלשון הספרים אינם נובעים מירידת רמתו הלשונית של ג'רום ק. ג'רום, אלא מהשוני במתרגמים. שנקטו לשון תרגומית שונה לחלוטין.

אכזבה זו חשתי גם בקריאת תרגומים חדשים של קלאסיקות ידועות ואהובות כמו 'נשים קטנות' או 'אן מהחוה הירוקה' על כל ספריה...

ומכאן שוב השאלה, איך אנו כקוראים ששפת האם שלהם עברית, מסוגלים לשפוט יצירה מתורגמת , ולא לשפפוט בעצם רק את המתרגם והתרגום??

אני חושב ככה כבר הרבה זמן,

ובמיוחד מאז שהוצאת אחיאסף התחילו להוציא את אריך קסטנר בתרגום חדש, מדויק ונאמן למקור,

שפשוט ייבש את הספרים והשאיר אותם כמין ערמת מילים חסרת צורה.

(כמובן שהמתרגם הראשון הוא אוריאל אופק...)

גם אני קראתי את 'שלושה בסירה אחת' בתרגומו של בורלא, ואת 'אן מהחווה הירוקה' ואת 'פוליאנה'

בתרגומים הישנים והטובים, כיין המשומר בענביו,

והתאכזבתי מאוד כשקראתי תרגומים חדשים.

אני לא חושב שהבעיה דוקא בזה שהם חדשים, כי את 'אי המטמון' למשל, קראתי בתרגום חדש

שלדעתי עלה על הישן.

ולשאלה איך אנחנו כקוראים ספרות מתורגמת מסוגלים לשפוט,

אני חושב שגם בתרגום הקורא יכול לתפוס את רוח הספר ולהגיד 'לא לזה התכוון המשורר/סופר'.

יש לי שתי דוגמאות קטנות:

א. בספר 'הכיתה המעופפת' של אריך קסטנר, פונה תיאודור היפה למרטין ואומר לו:

"איך פרחח כמוך זכה למלגה, את זה לעולם לא אבין".

בתרגומו של אוריאל אופק עונה לו ג'וני: "אל תתיאש, עודך צעיר לימים."

ובתרגומו של מיכאל דק - "אל יאוש אדוני, אדוני עוד צעיר...."

שום נער בן 16 בישראל לא ידבר ככה בימינו!

אולי זה מדויק יותר מילולית, אבל זה מפספס את כל הענין!

ב. בספר 'פוליאנה', מספרת ננסי לפוליאנה שלג'ון פנדלטון יש באיזשהו מקום

בתרגום הישן - "קופה של שרצים",

ובתרגום החדש - "שלדים בארון"....

אז נכון שמילולית זה יותר נאמן, אבל זה ביטוי לועזי מתורגם שיש לו מקביל בעברית,

הרבה יותר יפה ומתאים, אז למה לא לשנות?

אני מקוה שלא הארכתי יותר מדי....

אני ושב עכשיו על סרטים כמה הם קשורים לספרים, כמו הכיתה המעופפת שהסרט פושוט הרס את הספר.

השבח לקל, קראתי את התרגומים הישנים והטובים לפוליאנה, קסטנר וג'רום ואן שרלי.

חלק מהם קראתי גם בתרגום חדש באכזבה,

והדוג' שהבאת מעולות בהסבירן את החכמה הנדרשת מהמתרגם.

שלדים בארון!!! נו באמת,

הקופה המסתורית של השרצים,

אותה מחפשת פוליאנה בבית בהמשך

היא פשוט חלק בלתי נפרד מהספר!!

וכנ"ל הלשון העשירה המצחיקה הציורית של הכתה המעופפת.

חיפשתי בספריה את הספרים על אן שרלי, אותם אהבתי כ"כ,

וזו היתה אכזבת חיי!!

בגירסה החדשה לקחו את כל היופי והתום שבמקור., חבל.......

על הכתיבה,אבל אפשר גם אפשר על התוכן,ולרוב על זה מבקרים ספר..

אנחנו נותנים לגורם שלישי בינינו לבין הסופר לעצב באופן מסוים את הרושם שלנו מהספר, ולפעמים לא פשוט להעביר את הספר בצורה האמינה ביותר.

התרגום החדש של 'הנסיך הקטן' איום בעיניי, והוא משאיר בחוץ כ"כ הרבה ביטויים וצירופים מקסימים שהתרגלנו אליהם. לדעתי הוא מעליב כלפי שוחרי ספרות צעירים, בכך שהוא מניח שצריך לפנות אלינו בשפה הפשוטה ביותר.

לאחרונה אני משתדלת לקנות ספרים שנכתבו במקור באנגלית- בשפת המקור. לוקח לי יותר זמן לקרוא אותם, אבל יש בזה הרגשה מקסימה שאני פוגשת את הספר האמיתי, בלי מסיכות.

בנוסף, למרות שלאחרונה הייתה איזו פריחה בתחום ויצאו לאור מספר רומנים גרפיים תוצרת הארץ, הצורך של הישראלים בתרגום [רובם לא קוראים עברית ברמה מספיקה כדי להעריך ספרים] לא אפשר לתעשיית ספרי הקומיקס לחלחל לארץ- קשה מאד לתרגם אותם מכיוון שעברית נקראת מימין לשמאל- והם מצויירים הפוך [אני אישית הייתי יכולה להיות חובבת גדולה של ספרי קומיקס, אם הייתי נולדת בסביבה הנכונה. כיום יש לי רק אחד, ובקרוב עוד אחד].

איך קורא, שאינו דובר ברמת שפת אם של השפה בה נכתב הספר, עשוי לתהות על קנקנו של הספר מבחינה ספרותית (ולא תוכנית)?

שהרי כדי 'להרגיש' את השפה, את השימוש הנכון והמתאים במילה מסוימת, או יותר מכך, השימוש המיוחד, האיכותי, המקורי, המעניין, בביטוי לשוני מסוים, או בצירופי מילים מסוימות, או אפילו בסגנון הכתיבה כולו, השנינות או העדרה, הזרימה או העדרה, השימוש באוצר מילים ברמה משלבית גבוהה אך לא אקדמאית דקדקנית... כל אלו וכל הדומה להם...

כל אלו, ניתן לפי הרגשתי לחוש, רק כאשר אתה חי את השפה. נושם אותה שותה ואוכל אותה בוקר צהרים וערב. ולא כאשר הכרותך עם השפה היא 'חיצונית' פרי לימודים כאלו או אחרים.. (ואני מתכוונת גם ללמידה מסודרת וגם לכזאת באמצעות סרטים וכו')

לדוג' הביטוי 'שלדים בארון' כפי שהביא 'עין הקורא' מניין לנו מה 'מרגיש' הביטוי הזה באנגלית? אולי באמת הוא מרתיע יותר מ'קופת שרצים' המקביל בתרגום העברי הותיק? לכשעצמי תמיד תהיתי, מה כ"כ מאיים ב'קופת שרצים'...ואולי באמת הסופרת התכוונה ל'שלדים בארון' שזה באמת נשמע מפחיד...

למען האמת, גם לא כל האנשים הדוברים אותה שפת אם, יחונו באותו החוש 'לחוש' את השפה. וזה מה שעושה את אלה 'שיש' להם את זה, לסופרים/מבקרי ספרות, או סתם חובבי קריאה מושבעים וביקורתיים שיבררו את חומר הקריאה שלהם בעיקר לפי רמתו הספרותית/לשונית, לבין אלה שאין להם את זה, ואלו בהכרח פחות יקראו וגם הספרים שהם כבר קוראים יהיו תוכניים יותר במהותם ופחות מורכבים לשונית.

המתרגם בתרגום טוב יכול לכתוב טוב יותר מהסופר!

קודם כל, יש דברים שנשמעים טוב בשפה אחת, ופחות טוב בשניה.

יש גם ענינים של סלנג, כפלי לשון ומשמעויות שמצד אחד אי אפשר לתרגם,

ומצד שני בשפת מתרגום הם נשמעים יותר טוב.

ואשתמש שוב בדוגמאות:

בספר חוות החיות של ג'ורג' אורוול, אחד ממשפטי המחץ (חוץ מזה שבחתימה כמובן...)

הוא - "כל בעלי החיים שווים - אך יש בעלי חיים שווים יותר".

אמנם לא קראתי את המקור, אבל אני יודע שהמילה 'שווים' בשני חלקי המשפט

אינה נכתבת באנגלית אותו הדבר, והמתרגם יצר פה ביטוי שלא קיים במקור, ועולה על המקור.

בספר 'יופי של עברית' מביא אבשלום קור דוגמא דומה:

במחזה 'קומדיה של טעויות' בתרגומו השנון של גן אלמדור,

המספר על שני אחים הנפגשים בלי ידיעה עם אותה בחורה,

ובסוף המחזה הם הולכים שלובי ידיים - "לחד אישה ולאידך - גיסה".

גם זה תרגום שלא ייתכן באנגלית, שימוש בביטוי עברי מובהק בתרגום לשפה אחרת.

אגב, המשפט "מה 'מרגיש' הביטוי הזה", הוא עצמו תרגום קלוקל

אכן מתרגם טוב, עולה על הסופר לעיתים. והדוגמאות רבות.

מה ששאלתי היה, אודות הביטוי שלדים בארון, שאולי כוונתו המקורית יותר מפחידה ממה שהתרגום הישן המחיש, ב'קופת שרצים' והנה אני כילדה אכן לא הבנתי את גודל חששה של פוליאנה מקופת השרצים.. מה שהיה מן הסתם ברור לי לחלוטין, אילו היה מדובר על  שלדים בארון... בררררר...

ומכאן התהיה לגבי הבנת התוכן לאשורו של עניין,כתוצאה מתרגום הספר.

למה ילדה בת 11 מפחדת מקופסה עם ג'וקים שנמצאת בבית

והיא לא יודעת איפה בדיוק,

וכל רגע היא אולי תדרוך עליה או משהו...

היא אפילו לא צריכה להיות מסתורית מדי 

הוא לא ספר שנהנים ממנו, אבל חובה לקרוא אותו. הוא ממש מעניין למי שאוהב היסטוריה.

אה, והוא ממש עצוב, אבל ממש. אז אל תקראי אותו בחג.

ואני אישית לא נהניתי ממנו למרות שאני כן אוהבת ספרים הסטוריים. הוא מלא פרטים היסטוריים וזה קצת הפך את חווית הקריאה ללא כייפית ולקצת חופרת.

אבל חברה שלי מאוד נהנתה מהספר אז אני חושבת שזה פשוט תלוי במי שקורא-את אוהבת היסטוריה?

זה ספר המדבר על התקופה שלפני הקמת המדינה,
בה המתיחות בין האצ"ל וההגנה הייתה בשיאה.

ציטוט מהתקציר של הספר:
"למרגלות הר הכרמל התגלתה יום אחד גופה של לוחם האצ"ל ידידה סגל,מי שהיה הילד העיברי הראשון במרומי הכרמל.
באצ"ל האשימו את ההגנה ברציחתו.בתגובה הודתה ההגנה שחטפה את ידידיה,אך הכחישה בתוקף רב כי רצחה אותו.
לא היה חסר הרבה שהפרשה תצית מלחמת דם פנימית בעוד האויב הערבי בשער."

הספר הוא מעין תחקיר המובא בצורת סיפור על פרשת החטיפה של ידידיה.

אלטלנה, סזון , קסטנר, וכו' תמיד לכל צד היה הרבה מה לומר, צריך לשמוע היטב את שני הצדדדדדדים.

חוץ מזה שהוא חתיכת היסטוריה לא ידועה כ"כ, הוא:

א. לא מתימר בכלל להיות אובייקטיבי.

ב. חלקים נרחבים ממנו עוסקים במש' סגל ולא בענייני ימין/ שמאל - אצ"ל/הגנה.

לתשומת לבך...

הוא סיפור חייה של משפחת סגל בשילוב אי אילו פרטים שקשורים למותו של ידידיה.

ואני אישית ממש לא חושבת שזה ספר שכתוב טוב (וגם התמונה של הגופה שלו זה די מגעיל)ואני די אוהבת ספרים שעוסקים בהיסטוריהבתנאי שהם כתובים כראוי,והוא לא.

הוא סיפור חייה של משפחת סגל בשילוב פרטים שמבהירים את דעותיו של כותב הספר ומשפחתו.הספר לא כתוב טוב בכלל (וגם הכנסת התמונה של הגופה של ידידיה לא היתה מעשה חכם).ואני מבינה בספרים (עד כמה שאפשר,קראתי כל כך הרבה ספרים עד שכבר למדתי לזהות איזה ספר נכתב כראוי ואיזה זקוק לשיפור)

ביוגרפיה מצויינת.

והגופה- זה גם כן היה במקום.

היא כבר קראה כל כך הרבה ספרים שכבר יש לה את הכישרון לזהות איזה ספר עשוי בקפידא, מוגש בנייר צלופן, מושך ומעניין, ומצד שני איזה ספר מקומו במיגרסת הדפים הארצית לעששיית קרשים למדפדף.

היא כבר בת מאה.

הספר הזה מרוח בהחלט.

היה אפשר לקצר אותו בחצי, אבל אז לא היה ספר...

יש מה לשפר, אפילו חגי סגל יכול לכתוב לפעמים רב מרח!!

זה ספר היסטורי! אפילו קצת ביוגרפי.

סליחה, וזה לא נובע מזילזול- אבל זה גם תלוי מאוד בגיל שבו קוראים את הספר, בגישה שבה באים אליו, ובכלל, בהתעניינות בהסטוריה וכו'

ואני כבר לא בן 16, וכמות החזרות על דברים בספר הזה היא חריגה.

שלא להבין אותי לא נכון, זה ספר יפה וחשוב וקראתי אותו עד הסוף (כמעט),

אבל רואים די בברור שקצת ניפחו אותו.

פשוט היה לי הרגשה שנוגה ארבע עשרה היא איזה מורה לספרות שפוסלת בלי הינד עפעף.

והעם עם נוגה ארבע עשרה ללא ספק!

ספר שממש חשוב לקרוא אותו!! אני חושבת שכל מי שקורא לעצמו דתי לאומי חייב [ממש חייב] לקרוא את הספר הזה...

זה ספר מזעזע, אני מודה, הוא קשה לקריאה. רואים כמעט אחד לאחד איך מה שהיה פעם בין הימנים לשמאלנים נשאר גם לימנו. איך השמאלנים עושים מה בראש שלהם והימנים נדפקים שוב ושוב

הספר כתוב בצורה מענינת מאד, וכתובים שם דברים שכוווולם חייבים לדעת... [הייתי אומרת שזה אפילו מצווה לקרוא את הספר הזה ולהפיצו...]

למי שטוען בקשר לגופה - זה נכון, זה תמונה מזעזעת. ושמו שם אותה בכוונה - כדי לזעזע! רק תבינו איך השמאלנים יכולים להתנהג! ותחשבו שזו לו כל הגופה.. אני לא רוצה לתאר לעצמי איך שאר הגוף שלו נראה אחרי שעבר את "טיפולם המסור" של המפא"יניקים!  השמאלנים כל הזמן מנפנפים לנו שאנחנו גורמים למלחמת אחים והם לא מבינים שזה כ"כ אירוני הדיבור הזה שלהם...

בקיצור - יותר משווה קריאה.

הייתי ממליצה לאנשים לקרוא את הספר ממקום של יישוב דעת ובגרות [אולי אפילו לגילאי 20 ומעלה] אבל כל אחד מהמקום שלו....

ודרך אגב יש לי ספר מדהים על בן גוריון.

קוראים לספר "בן גוריון" הסופר "מיכאל בר זוהר"

שלש כרכים.

ספר אמיתי לחלוטיןן

אפשר לחלוק על הפרשנויות.

חובה על כל דתי לאומי לקרוא

כי זה פשוט ספר מאזן

ספר מאוזן

שאתה מרגיש שגם לצד השני במקרה דנן השמאל

יש לו מה הרבה מה להגיד

וגם שם היו אנשים דגולים.

ובן גוריון היה אישיות די דגולה.

וכו'.

מה את חושבת שחגי סגל כותב ספרי פנטזיה???

כל העובדות שם אמיתיות אחת לאחת...

קרעת אותי.

למרות שחשבתי שתשתמשי בזאת הפעורה שלך

בטעות חשבתי שהיחיד שרצח פה ראש ממשלה אי פעם הוא ימני.

בטעות חשבתי שהפוגרומים של תג מחיר נעשים ע"י ימנים.

בטעות חשבתי שאלה שמצפצפים על החוק במאחזים ומשכים את המדינה באף זה ימנים.

---

אז די לדבר שטויות... בשני הצדדים היו ויש דברים רעים.

(וע היום אין כוחה עד כמה שידוע לי שלא ערבים הרגו אותו).

א. עד היום אין הוכחה שלא השב"כ רצח את רבין.

ב. מה הקשר תג מחיר? אין אצלך הבדל בין יהודים לערבים?

ג. כל הכבוד על ההשוואה... לצפצף על החוק בענינים מנהליים (בניה, חסימת כבישים וכו')

   ומנגד - לתפוס יהודי ולענות אותו עד שתצא נשמתו.

   בדיוק אותו דבר....

כנראה לא קראת את הספר.

בעזהי"ת

גם אם פרשיית ידידיה סגל לא הייתה מעולם, גם אם ערבים רצחו אותו.

מה עם כל הסזון?

אתה מכחיש שהיה את הש"י, ושתפקידו- בין השאר- כלל גם ריגול אחרי יהודים, והסגרתם לבריטים?

ואלטלנה, לא היה שם רצח? לא היה שם בלאגנים בין עמ"י לעצמו?

אז נכון, שתי הצדדים לא נקיים לחלוטין, הכל נכון.

אבל כן אפשר לומר שהספר הוא ספר חשוב מאוד, שנעשתה בו עבודה מחקרית ארוכה, ושהמחבר ניתח את המסקנות כמו שצריך.

אבל קראתי רק את 1 ו2 וראיתי את שלושת הסרטים.. כי אין לי ת'ספרים

ו-וע-ה!!! איך אתן מסוגלות??פשוט מגעיל.....-סורי!!

בס"ד

שהיא פשוט חולת נפש!!!!!!!

מה עבר על האישה הזאת במוח?!מה?!

והרביעי פשוט הורס הכל!!!!!!!!!!

הוא באמת באמת מגעיל וזוועתי!!!!

בעעעעעעע!!!!הוא באמת הורס!

לא יגיבו וזה יעבור לדפים אחרים.

בשביל זה יש את פסיפס, לא?

מקסימום נרגום אותך.

סתם....

ברור שתביאי!

מזמן לא רגמו אותי..

סתם, הנה, תגידו מה אתם חושבים על הסגנון.

מנהלים - זה לא אני, זה הם אמרו לי לעשות!!!

אני בכלל לא דמיינתי שזה יקרה. איך יכולתי??

כשקמתי בבוקר באותו יום לא שיערתי כמה שהכל הולך להשתנות.

לכן, כנראה, רבתי איתה. מריבה כ"כ טיפשית.

וככה נפרדתי ממנה באותו בוקר, בטריקת דלת, והיא צעקה לי, "נועה!" ואני לא הסתובבתי אליה והמשכתי והלכתי לאולפנא בלי לומר שלום,

ואחרי זה צעקתי שלום אחרי מיטה מתגלגלת שבה שכבה דמות מסויימת שכבר לא הייתה אמא שלי, היא הייתה סתם גוף שלא יכול להבין ולסלוח,

וגם לא מסוגל לשוב וללטף את לחיי בהבנה ולמחות  דמעה מוזרה ולומר שלא נורא, היה ועבר,

והגוף הזה היה חסר משמעות בלי אמא שלי, שפשוט עזבה אותו כי הוא בגד בה, ולא הצליח להחזיק אותה בתוכו, אולי כי הוא היה עסוק מידי בלנסות לשקם את עצמו, למרות שממילא לא היה לו סיכוי.

אחרי שצעקתי שלום ישבנו שבעה, והדבר הזה, ממושג רחוק של ספרים שקשור בהורים זקנים שנעלמו פתאום, הפך למציאות שחורה סמיכה.

והבית פתאום התמלא בהמון אנשים שקטים מידי וחשבתי שאם אמא הייתה פה היא הייתה צוחקת מהשקט ואחר כך מרצינה ואומרת שזה לא טבעי, ואסור שיהיה כזה רעש קטן מכ"כ הרבה אנשים גדולים, וישר ניגשה להעיר את הרעש כי היא רצתה שהכל מסביבה יהיה טבעי לגמרי, ככה היא אמרה וככה היא שידרה, וכשכל האנשים דיברו על אמא ואמרו "כמה שהיא הייתה מיוחדת" וסיפרו כל מיני דברים אף אחד מהם לא הזכיר את זה וזה גרם לי לתהות כמה ממנה הם הכירו, וזה אחד הדברים הבודדים שאני זוכרת שחשבתי עליו כי רוב הזמן המחשבות עברו מאוד מאוד מהר או מאוד מאוד לאט, לפעמים יותר מידי מהר ולפעמים יותר מידי לאט, אבל זה לא באמת היה משנה כי כך או כך הן הצטרפו לגוש שהיה כמעט לבן מרוב צבעים.

אני זוכרת שבמשך השבעה ראיתי המון דברים בצורה ברורה, כאילו שהעין שלי היא עינית של מצלמה שמסוגלת להתמקד ולהתמקד עד לפרטים הקטנים מאוד, אבל כשהיא מתמקדת במשהו כל מה שמסביבו נהיה מטושטש, ולא הצלחתי לשלוט על העין, היא התמקדה במה שהיא רצתה ולא הצלחתי להסתכל על הדברים הנכונים. וערב אחד ראיתי את אמא בזמן שהיא ניקתה את המדפים מהאבק שהצטבר עליהם, ותמיד רגע אחרי שהסמרטוט עבר על המדף המדף התמלא שוב בגרגרים קטנים קטנים של אבק שגם אותם ראיתי מאוד ברור ואחרי זה ראיתי את התקרה של החדר שלי ואת הכוכבים הזוהרים בחושך שאמא הדביקה עליה פעם והם לא זהרו כי היה אור, ולא ראיתי אותם כל כך ברור, והראייה שלי הייתה מטושטשת והבנתי שחלמתי וגם שיש לי דמעות בעיניים ולמרות שזה נראה לי טיפשי אני הפכתי מדומעת לבוכה, ואבא הופיע וחיבק אותי ונוכחותו, משום מה, העיקה.

ה"שבעה" היה קצת ארוך, וגם קצת קצר, אני לא בטוחה, ובאחד הערבים אחותי אורה לחשה לי בסוד שהחיוך של דודה חנה הוא בכלל לא אמיתי, שהיא בכלל עצובה וכולם רואים את זה, אז למה היא מחייכת אלינו כל הזמן? וגם יש לה המון דמעות בעיניים. ואחותי הקטנה הוסיפה ללחוש באוזני ואמרה לי שהיא לא מבינה את זה, ושאמא אף פעם לא עשתה "כאילו", היא בכתה אם היא רצתה ובכלל היא לא רצתה לבכות כמעט אף פעם, אבל דודה חנה כל הזמן כן. ולא רק דודה חנה, כולם מדברים הרבה ואחרי זה גם הם מחייכים קצת ויש להם דמעות, ולפעמים הם לא מחייכים ורק יושבים עם דמעות וזה מוזר, ואיך זה שכולם בוכים כל הזמן, ואפילו את, נועה, בכית. ואחותי אורה הוסיפה ושאלה בלחישה, למה אנשים בוכים? אני בוכה כשאני עצובה, למה כולם עצובים? ואף פעם לא ראיתי הרבה כל כך אנשים עצובים. והיא שתקה קצת ופתאום אמרה: אבל אני בכלל רק רוצה שאמא תחזור כבר ותגיד לכולם לא להיות עצובים כמו שהיא אמרה לי לא להיות עצובה כשנפלה לי הסוכרייה מהגן והיא גם קנתה לי חדשה, ולמה היא לא באה כבר?? ולא ידעתי מה לענות לה אז פשוט חיבקתי אותה ואמרתי לה, אמא לא יכולה לבוא ולומר להם את זה, אמא יותר לא תבוא, ואחותי כעסה ואמרה לי שגם כשאמא נסעה בגלל העבודה שלה להמון זמן היא חזרה בסוף וגם הביאה מתנות לכולנו, ואחותי הלכה ממני פתאום וקפצה אגרופים ואני ישבתי וחשבתי על זה שאמא "נפלה" גם היא אבל אותה אי אפשר לקנות מחדש, או סתם לקנות משהו במקומה.

טוב ככה.....

בסה"כ ממש אהבתי!!

אבל יש לי יש נקודה שבכל זאת הייתי רוצה להאיר,

זה התחיל ממש יפה וזה הזכיר גם סגנון כלשהו שקראתי...

אבל כשהסיפור התחיל להתפתח, זה התחיל טיפה לשעמם....

ולמה? לפי דעתי הסגנון היה פשוט נשמע יותר כמו " מסירת מידע "

וזה גם נראה ממש "עצור" כזה ופחות משהו סיפורי בכתיבה קולחת.....

חוצמיזה, נראה שיש פה באמת כישרון יפה שיש לנצלו...!!!

אגב, תנסי להיזכר בשם הספר או הסופר שעליו דיברת.....

קוראים לה "גיל הראבן", זה הספר היחיד שלה שקראתי והבנתי שהספרים שלה לא כתובים בסגנון אחיד...

הכתיבה שלך מבטאת היטב את מה שאת חושבת. שום רעיון לא הולך לאיבוד . רק מה, את צריכה יותר לעשות סדר בדברים. לעשות יותר פסקאות, סימני ניקוד- מה לעשות אנחנו אנשים כבדים.

אם הדיון סובב סביב הז'אנר, טכניקת הכתיבה או היבט ספרותי אחר כפי שהוא מופיע בספרות הכללית ומודגם בקטע שנידבת לנו, הדיון שייך לכאן. אם הדיון עוסק בביקורת בונה וחוות דעת על יצירתך הספציפית, אני ממליצה לך לפנות לפסיפס.

אני הייתי שמחה אם הדיון יהיה סביב הז'אנר \ טכניקת הכתיבה, בשביל זה העליתי את זה לכאן..

אני אוהבת את הסיגנון שלך.

אבל יש משו קטן שטיפה הפריע לי- היו קטעים ששכחת לשים סימני פיסוק...

אני לא יודעת אם כולם יסכימו איתי..

אבל בכל זאת זה קצת הפריע.. כי זה היה נדמה כאילו את רצה לאיזה שהוא מקום..

נגיד המשפט הבא-

"...והבית פתאום התמלא בהמון אנשים שקטים מידי וחשבתי שאם אמא הייתה פה היא הייתה צוחקת מהשקט ואחר כך מרצינה ואומרת שזה לא טבעי, ואסור שיהיה כזה רעש קטן מכ"כ הרבה אנשים גדולים..."

(הרי אסור לשים את האות וו אחרי פסיק...)

לדעתי היה צריך להיכתב כך:

"...והבית התמלא פתאום בהמון אנשים שקטים מדי, שחשבתי שאם אמא הייתה פה היא הייתה צוחקת מהשקט, אבל אחר כך מרצינה ואומרת שזה לא טבעי - כי אסור שיהיה כזה רעש קטן מכ"כ הרבה אנשים גדולים.."

אבל את לא חייבת לקחת אותי ברצינות אני בסך הכל בת 12 וקצת ובטוח את מבינה יותר ממני בכתיבה..

אבל יש גם ת'קטע של "מכל מלמדי השכלתי..." או משו כזה..

אז אם באלך תקחי ת'משוב ואם לא קחי אותי בקטנה...

אבל זה הסגנון, מבחינת סימני פיסוק..

יענו שהמשפט הוא רצף מתמשך בלי פסיקים והפרעות..

הבנת?? זה מכוון..

(כל פסיק, כל נק' כאן מחושבים!! לא סתם הקלדתי.. )

אבל את ו' החיבור לא נהוג.

ואביב שלי- לא יודעת.. יהיו כאלה שיאמרו כך ויהיו כאלה שיאמרו אחרת.. תלוי בסיגנון=]

והרי זו הכוונה, לא?

"אבדות" "מים שאין להם סוף"

לפי סיגנון ההודעה וסיגנון הספרים שכתבת בה,זה לא ספרים בשבילך..הם גבוהים מדי..

לפי ההודעה!...

יויו2-- באמת חשבתי לנסות אותם, אבל אמרו לי "מים שאין להם סוף" קצת משעמם... זה נכון?!

יותר מדי תאורים, חזרות...

פחות מדי עלילה..

 ממש המדריך השלם למילים נרדפות.

חוץ מזה, באבדות הוא יותר מדי הקפיד שהגיבור שלו לא יהיה דתי במובהק...

מין נסיון למצוא חן בעיני כולם...

אולי תליתי יותר מדי תקוות?

בכל אופן התאכזבתי.

וזה ספר מהמם אחרי שלומדים להנות ממנו..

ובאמת מלא תיאורים וחזרות..

קראת בית קטן בערבה?

אן שרלי?

פרסי גקסון?

ילדי המנורה?

סטרווגנזה?

בילגארד?

גאווה ודעה קדומה?

מסביב לעולם ב80 יום?

זה הסגנון?

הוא מתפלסף וחופר המווווווון אבל לטעמי זה כל היופי,כי זה מלא דקויות נהדרות..

ואת אבדות דווקא ממש לא אהבתי,גם בגלל מה שעין הקורא אמר [דתי במובהק..] וגם כי שם הוא באמת חפר על כלום..בלי עלילה בכלל..הכל סביב אותה נקודה עלומה ולא מובנת..

לי מתאימים על סמך ההודעה וסגנון הספרים שכתבת בה..זה הכל.

אה.. בעצם זה לא החיים של היום! אבל זה פשוט מהמםם!!

שומרת אחותי, הארי פוטר, קיץ אחד ביחד, מישהו לרוץ איתו, תעביר את זה הלאה..

כולם קלילים וקורים בימינו.

ספר מתוק מתוק מתוק!
 

וגם הסגנון שלו ממש מיוחד..